איך עושים כסף? | 3497 | ||||||||
|
איך עושים כסף? | 3497 | ||||||||
|
פרסומים אחרונים במדור "שאל ת'אייל"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
עוד הרצאה מעניינת בעניין. |
|
||||
|
||||
ולמרות שיש הרבה אמת בטענות שהוצגו לעיל בסופו של דבר כסף מבוסס על אמון. אני מאמין בחתיכת הנייר הזאת כל כך שאני מוכן בעבורו לתת לך מוצר ריאלי אמיתי עם אפשרות שימוש בלתי תלוי. |
|
||||
|
||||
לזה אתה קורא אמון? רוב המוכרים בישראל (ובכל העולם המערבי) מוכנים לתת לי מוצרים אמיתיים תמורת העתקה של סדרת מספרים המוטבעת על חתיכת פלסטיק. לזה אני קורא אמון. |
|
||||
|
||||
טוב, כשאתה נותן סדרת המספרים, רוב המוכרים הולכים ובודקים משהו עם מישהו. |
|
||||
|
||||
אדרבא, הם נותנים אמון בבדיקה מול חברה פרטית לעומת מתן אמון בבנק הממשלתי של המדינה. |
|
||||
|
||||
אבל הם יודעים שהחברה הפרטית תפצה אותם אם תהיה תקלה בתהליך. כשמוכר א' מקבל שטר הוא לא מתקשר לבנק ישראל בשביל לאמת את המספר הסדרתי של השטר. כשמוכר ב' מקבל כרטיס אשראי המחשב שלו מתקשר לחברת האשראי ובודק אם יש "אישור" לפעולה. אין בעייה לייצר מספר אשראי 'תקין', אבל ברוב המקומות לא יסכימו לקבל אותו כי הפעולה לא תקבל את אותו אישור. |
|
||||
|
||||
אני לא יודע איך זה בעולם, אבל בישראל, אם בעל הכרטיס מתכחש לעסקה ואין באפשרות בעל העסק להוכיח שבעל הכרטיס הוא אכן הקונה, העסקה מבוטלת ובעל העסק מפסיד את הכסף. בעסקאות טלפוניות או באינטרנט הוכחה כזאת עשויה להיות מסובכת. לדוגמה, אני בצעתי מספר לא קטן של קניות בכמה מאות דולרים בזמן ששהיתי במלון בארה״ב ומסרתי את כתובת המלון למשלוח המוצרים. לו מישהו מאורחי המלון היה משיג את פרטי הכרטיס שלי (לפקידי הקבלה במלון, למשל, היו פרטי הכרטיס והם יכלו להעבירם לכל אחד) הוא היה יכול לחגוג על חשבון בעלי העסקים באזור. |
|
||||
|
||||
המוכרים אולי מאמינים שהכרטיס שלך. מצד שני - הם לא מאמינים שהכרטיס עובד, או שיש לבעלים שלו כסף בחשבון - את העובדה הזו הם מאמתים מול חברת האשראי. אגב, יש מקומות בעולם (כמו שבדיה) שבהם צריך להקיש את ה PIN בכל רכישה באשראי (כולל כרטיס אוטובוס). |
|
||||
|
||||
בשורה התחתונה, הם מאמינים שהם יראו את הכסף (שהם מאמינים שיש לו באמת ערך). |
|
||||
|
||||
החישובים בנויים על סיכומי השורה התחתונה. גם בסופרים גונבים והבעלים מנסים בכל מיני דרכים להלחם בתופעה. כל זמן שבסה''כ השיטות (כרטיסי אשראי ושיטת המכירה בסופר)מאפשרות להרוויח -הגנבות הן תקורות. |
|
||||
|
||||
הם בודקים שסדרת המספרים קיימת. הם מקווים שמכך אפשר להסיק שמי שמולם מורשה להשתמש בסדרת המספרים הזו. |
|
||||
|
||||
אני כל פעם נדהם איך אפשר למסור בטלפון רשימה של מספרים ובתמורה ישלחו סחורות לכל כתובת אקראית שימסרו להם. מה מונע מזבן או מלצר מלאסוף רשימה של מאות פרטי אשראי, כולל הספרות ה"סודיות" שכתובות מאחורי הכרטיסים ואז לחיות על פיצות חינם עד סוף ימיו ( כמה מאות פיצות בוודאי שיהרגו אותו מסתימת עורקים)? |
|
||||
|
||||
אני לא זוכר היכן קראתי זאת (באייל?) אבל אם אתה מנסה להמנע מסיכוי סביר שתתפס: הונאות אשראי הם תחום שאפשר לעשות ממנו כסף אבל אי אפשר להתפרנס ממנו. בכל אופן, הכתובת תסגיר אותך - אני הייתי מזמין רק בטייק-אווי. |
|
||||
|
||||
כן, אבל המחיר של זה הוא עמלה גבוהה יחסית על תשלום בכרטיס אשראי. |
|
||||
|
||||
העמלה הגבוהה לרוב מושתת על בית-העסק. ברוב המקומות, בטח במסעדות וכד' - אותו זבן או מלצר לא יצטרך לספוג אותה. זה המקום לקשר לדילברט הרלוונטי: http://dilbert.com/strips/comic/1996-01-11/ |
|
||||
|
||||
הרעיון שלי היה לחכות לשליח מתחת לבית, כל פעם בבית אחר, האם בטייק-אווי לא ירצו לגהץ את הכרטיס? |
|
||||
|
||||
בחלק מהמקומות אפשר לשלם מראש באשראי, ורק לעבור בכדי לקחת את האוכל. |
|
||||
|
||||
מסוכן ברגע שמערכת אוטומטית כלשהי של חברות האשראי מזהה שהבעלים האמיתי בחו''ל כרגע, או באילת. או אם הכחשת העסקה תוביל את חברת האשראי לפנות לבית העסק ולבקש את הצילום ממצלמות האבטחה. כנראה לא סכנה פרקטית, אבל רק בגלל שאין הרבה שמנסים את ההונאה. |
|
||||
|
||||
תצטרך גם להתקשר מטלפון ציבורי. |
|
||||
|
||||
נקודה טובה, או מסלולרי חד פעמי. |
|
||||
|
||||
זה לא סתם "אמון", אלא אמון שתמורת הנייר הזה יהיה מישהו אחר שייתן לך מוצר ריאלי שווה-ערך. האמונה הזו, כמובן, איננה מוצדקת: אם תחזיק את הנייר במשך שנה ללא שימוש, ערכו הריאלי יפחת בכמה אחוזים. כאשר ממשלות מנסות להעמיס על האמון הזה יותר מדי, הפיחות הזה מחמיר אפילו יותר. השאלה שנשאלת במאמר היא האם צפוי פיחות מהותי וגלובלי באמון שלנו בניירות. |
|
||||
|
||||
נתחיל מההתחלה: מדוע הומצאו הבנקים? בשביל מה צריך אותם? ובכן, מלווים בריבית קיימים אלפי שנים, אבל הבנקים במשמעות המודרנית שלהם הומצאו באיטליה של המאות ה 14 - 15, במטרה לעזור לשליטים לממן הרפתקאות צבאיות. כתבתי על הנושא יותר ברשומה הזו: בגדול, הנקודה שחשוב לזכור היא שמטרתם של בנקים היא להעביר כסף מאנשים שאינם זקוקים לו ברגע זה, לאנשים אחרים שכן זקוקים לו ברגע זה. זו למעשה המטרה של כל המערכת הפיננסית. רובנו לא זקוקים ברגע זה לכספים שאנחנו מתכננים לשמור לפנסיה, ולכן הבנקים מלווים אותם לכל מני יזמים שכן זקוקים להם על מנת לפתוח עסק חדש. העניין הזה, של להעביר כסף ממי שלא זקוק לו למי שכן זקוק, הוא בעל חשיבות עצומה, ואסור לזלזל בו. בניגוד לטון שמשתמע לעיתים מרשומות בסגנון של הרשומות המוזכרות למעלה, אין כאן איזו קונספירציה של בעלי הון, אלא צורך אמיתי של העולם הכלכלי שהבנקים באים למלא. רבים מאמינים שהסיבה המרכזית לעוני של מדינות עולם שלישי היא מחסור במערכת פיננסית שמסוגלת להעביר הון לאלו שמסוגלים לנצל אותו באופן הטוב ביותר, וזהו הבסיס לצמיחתם של כל מני ארגונים כגון בנק גרמין ואחרים, שמנסים ליצור שם תשתית כזו. אחרי שהבנו שחשוב שתהיה מערכת פיננסית כלשהי, אפשר להתחיל לדבר באופן ספציפי על הרשומות והטיעונים. באופן כללי, למיטב ידיעתי הם צודקים לגבי התהליך שבו נוצר הכסף, וזה נכון שלמערכת הפיננסית יש המון השפעה לא בריאה על המערכת הפוליטית, אבל כל אחד שטוען שהפיתרון הוא לזרוק את המערכת הפיננסית לפח ולשרוף את הבנקים מדבר שטויות. בנקאות ברזרבה חלקית היא בסך הכל המצאה לא רעה, למרות הסיכונים המעורבים בעניין - היא מאפשרת לבנקים להלוות יותר כספים ליותר יזמים שזקוקים להם על מנת לפתוח עסקים ולהניע את הכלכלה קדימה. הבעיה היא תמיד המעורבות בין הון לשלטון, הנקודה שבה הממשל מציל בנק שלקח סיכונים גדולים מדי במקום לתת לו ליפול. לכן נדרש שהממשל לא יציל אותם, או לפחות שיפקח על מידת הסיכונים שהבנקים לוקחים. כמו כן, זה לא נכון לומר שכל המערכת הזו תתפוצץ בסוף - היא קיימת כבר מאות שנים במספר רב של מדינות (זה נכון לומר שרק לאחרונה נטשו את בסיס הזהב, אבל בנקאות ברזרבה חלקית הומצאה במאה ה 17), ובשום שלב לא הייתה קרובה להתפוצצות. הנקודה הבעייתית ביותר ברשומות מתבטאת בבלוג "הכלכלה האמיתית": הכותב שואל מה האזרחים מרוויחים מהסיפור, ותשובתו היא "כלום". זה לא נכון. האזרחים הרוויחו מהסיפור הזה את התקופה הטובה ביותר מאז תולדות האנושות. אם מישהו חושב שהמהפכה התעשייתית והטכנולוגיה המודרנית יכלו לקום ללא מערכת פיננסית מתוחכמת, הוא טועה. רק בזכות בנקים שמחפשים למקסם את התשואה על הכסף שלהם, רושת העולם של המאה ה 19 במסילות ברזל מחוף לחוף. העולם של היום לא רק עשיר יותר מזה של לפני 300 שנים, אלא גם שוויוני יותר, כאשר ליכולות האישיות יש חשיבות רבה יותר בקביעת יכולת ההשתכרות מאשר בעבר - הכל בזכות מערכת פיננסית משוכללת שמסוגלת להזרים את הכסף לאלו שיודעים איך להכפיל את התשואה. היתרונות לא ניתנים רק לבעלי הון, אלא לכל אחד מאיתנו. אנחנו חיים בעולם טוב בזכות הקפיטליזם, ולא למרות הקפיטליזם, עולם שבו אנשים מוכשרים מסוגלים להשיג כסף על מנת להקים עסקים חדשים גם אם הם לא נולדו להורים עשירים. בסופה של הרשומה "כסף זה פיקציה", אחרי שכתב דברים שרובם נכונים לפי מיטב הבנתי, כותב יהונתן קלינגר כי הטכנולוגיה תייתר את הכסף מכיוון שעלויות הייצור ירדו לאפס (זה לא סותר את חוקי הפיזיקה? הוא חושב שגם המשכורות ירדו לאפס?) ואז מייעץ להיפטר מתעשיית הפיננסיים. זאת בדיוק חוסר ההבנה הבעייתית - יהונתן אינו מבין שנדרש גורם כלשהו שיחליט לאן כדאי לנתב את הכסף שאנשים אינם זקוקים לו ברגע זה. נדרש גוף כלשהו של אנשים שיבדקו כל מני יזמים ויחליטו למי מהם יש סיכוי יותר טוב להצליח, יש צורך עסקי אמיתי בקיומו של גוף כזה, גם מצד הלקוחות שרוצים להפקיד את כספם ולקבל עליו תשואה מקסימאלית וגם מצד היזמים שרוצים לקחת הלוואות. ללא גופים כאלו, הכלכלה תאבד את הדינאמיות שלה, אנשים לא יוכלו לפתוח עסקים חדשים. נכון, לפעמים הבנקים נותנים הלוואות גרועות. אם יש קשרים לא בריאים בין המערכת הפיננסית למערכת הריאלית אז זו בעיה, וקרטלים הם בעיה, ותשלום שוחד לפוליטיקאים הוא בעיה, וגופים "גדולים מדי מכדי ליפול" הם בעיה, והיכולת להסתיר סיכונים היא בעייתית, והעובדה שכולם יודעים שהממשלה תציל אותם בסוף היא בעייתית, ובהחלט ייתכן שהמערכת הפיננסית היום גדולה מדי ואולי ראוי להטיל עליה מיסוי מסוג חדש כמו שמציעים באירופה. אבל הפיתרון לכך הוא לא להשליך שיטה שבסך הכל עובדת לא רע לפח, אלא לנסות להמשיך ולשפר אותה, כפי שעושים כבר מאות שנים (למשל - בנקים מרכזיים הומצאו על מנת להתמודד עם חלק מהחסרונות). לגבי "מטבעות העתיד", רעיונות כמו הביטקוין, אני קצת מתקשה לחוות דעה. נשאלת השאלה הבאה: בעולם שבו שולט הביטקוין, איך יוכלו יזמים לגייס כספים? האם כל אחד באופן אישי יצטרך לבדוק עד כמה היזמים האלו מסוכנים ואז להחליט כמה להלוות להם? זה מאוד לא יעיל. אם יזמים יתקשו יותר לגייס כספים, זה יהיה עולם עם כלכלה פחות דינאמית, שבו הרבה יותר קשה לתרגם רעיונות טובים למוצרים חדשים ומוצלחים. אבל אני מתקשה לפסול באופן גורף רעיונות שנועדו להוציא את השליטה על המטבעות מידי המדינות ולהעביר אותה לאיזה שהוא גוף מבוזר יותר, ייתכן שיום אחד רעיונות כאלו יוכלו להיות הבסיס למערכת פיננסית יציבה יותר שקשה יותר לנצלה לרעה. |
|
||||
|
||||
חשוב לזכור היא שמטרתם של בנקים היא להעביר כסף מאנשים שאינם זקוקים לו ברגע זה, לאנשים אחרים שכן זקוקים לו ברגע זה? אז אתה מוזמן לקום ולהזכיר זאת לבנקים. כמו שאמר שאר בשרי שמואל קלמן: בנקאי הוא אדם שמשאיל לך מטריה כאשר השמש זורחת, ודורש אותה חזרה כאשר יורד גשם. |
|
||||
|
||||
התופעה הפסיכולוגית של שנאה לאנשים שמתעסקים עם כסף היא עניין מרתק, שמתחברת באופן היסטורי גם לאנטישמיות, והציטוט שלך (זה לא של מארק טווין?) מדגים אותה מצוין. כן, בנקאים ילוו כסף בתנאים טובים יותר לאנשים שמצבם טוב ויש סיכוי גבוה יותר שהם יחזירו את הכסף - וזה מצוין, זה בדיוק התפקיד שלהם. בנק הוא לא מוסד צדקה. |
|
||||
|
||||
מי שבמצב טוב, לעיתים קרובות כלל לא צריך את הכסף. ________________ בזמנו בבנק היו מציעים לי הלוואה כל שני וחמישי, מיוזמתם, רק משום ששוכב לי הרבה כסף בעו"ש והרבה בפק"מ כי לא ידעתי מה לעשות עם הכסף. בשלב מסויים זה נהיה מטריד. הבנקאית: "ראינו שיש לך הרבה כסף, אז אנחנו מציעים לך הלוואה בתנאים נוחים. את לא רוצה להחליף רכב או לנסוע לחופשה?" אני: "ואת לא חושבת שהואיל ושוכב לי סכום נזיל גדול מסכום ההלוואה שאתם מציעים, הייתי פשוט משתמשת בו במקום לקחת הלוואה?" |
|
||||
|
||||
גם מוכר נעליים ימכור נעליים למי שיש לו מספיק כסף לקנות אותם. אבל לעיתים קרובות אנשים שיש להם מספיק כסף כדי לקנות נעליים כלל לא צריכים נעליים, וזאת בניגוד לאנשים שאין להם מספיק כסף כדי לקנות נעליים! אח, באיזה עולם נורא אנחנו חיים, שאנשים הם כאלו מרושעים... פעם הכל היה טוב יותר, אין ספק. |
|
||||
|
||||
זה מזכיר את הבדיחה החבוטה על שני סוכני מכירות של נעליים שנשלחו לכפר נידח באפריקה. אחרי יום הגיע מברק (כן, הבדיחה מאוד ישנה) מהראשון: "אין מה לחפש פה, כולם הולכים יחפים". אחרי חמש דקות הגיע מברק מהשני: "תשלחו עשרה קונטיינרים, כולם פה הולכים יחפים!" |
|
||||
|
||||
ברור, כי לאנשים עם כסף יש בועת הגנה סביבם שבזכותה הם לא צריכים אוכל, מים, אויר, בגדים, מקום לגור בו ובטח ובטח שלא נעליים. באמת.. נעליים... איכס, זה של עניים ממש. |
|
||||
|
||||
לא אנלוגיה טובה. האם מוכר נעליים יתקשר מדי שני וחמישי לחנות המפעל, ויציע למכור להם נעליים במחיר ליחידים? |
|
||||
|
||||
הרעיון הוא לא להלוות על מנת לממן צריכה מוגברת עכשווית. זה באמת נורא. הרעיון הוא להלוות לעסקים, על מנת שישתמשו בהלוואה על מנת לייצר יותר כסף. לדוגמא: משה רוצה לפתוח מכולת. הוא מוכן לעבוד קשה, ויש לו ראש עסקי, והוא עבד במכולת 10 שנים, ו גם יודע בדיוק איפה כדאי לפתוח מכולת. אם יפתח אותה - כולם ירוויחו - גם משה, וגם הסביבה. אבל אין לו הון עצמי מספיק בשביל פתוח מכולת - אז הוא לוקח הלוואה מהבנק, פותח את המכולת, ומהרווחים מחזיר את החוב. וכולם הרוויחו. ומה אם משה לא יצליח? מה יקרה אז? הרעיון הוא שהבנק יהיה מומחה בלעמוד את הסיכונים, ולהלוות לכל אחד לפי תנאיו. אם הלוו לאהרון ולא הלך, אז הבנק יפסיד חלק מהכסף. הבנק ממלא תפקיד חשוב בכלכלה. הוא מאגד הון של רבים (החוסכים), מלווה אותם לאלה שנדרשים לו על מנת להקים עסקים מכניסים חדשים בריבית, חלק מהריבית חוזר לחוסכים וחלק הוא שומר לעצמו, כרווח ועל מנת לכסות את ההוצאות. הבעיה היא שהבנקים קצת שכחו את הסיפור הזה. במקום זה הם מתרכזים בלנהל חשבונות עו"ש ולוקחים עמלות. הם מלווים הלוואות על מנת לממן צריכה, ולא השקעות, ומשווקים את זה בטירוף. ולמשה הם יסרבו להלוות את הכסף כי הוא לא מספיק בטוח, ואז ילוו פי 200 הסכום לאיזה טייקון שמקושר לראש הבנק. בקיצור - זו לא השיטה, זה הביצוע. |
|
||||
|
||||
יש רעיון אפילו יותר טוב (מומש לאמרונה בספרד, באירלנד, ביוון): להלוות המון כסף למיזמים פיננסיים מפוקפקים, להפסיד אותו, לאיים על המדינה שאם נפשוט רגל, יהיה רע (בעיקר לפנסיות), לקבל ערבויות מהמדינה על החובות העצומים שלך, ואז להכריז על המדינה כעל חדלת פרעון עקב החובות העצומים שהיא ערבה להם. וזכורים לטוב bird&fortune: בקיצור, זו לא השיטה, זו העובדה שהמגזר הפיננסי יותר חזק משאר המגזרים (הבטחוני, אפילו). יש לזה יתרונות (פחות מלחמות, למשל). אבל גם חסרונות. |
|
||||
|
||||
הגלילי מתייחס לפרשה הארוטית שצונזרה מ''מסע תענוגות בארץ הקודש'' מאת מארק טווין (סמואל קלמנס) שם מסופר על יהודיה שחורת עין מקהילת צפת והדברים שעוללה לסופר. |
|
||||
|
||||
לגבי יזמות - יזמים יודעים מראש שאין מה לבקש הלואה מהבנקים בפרט או מ''מוסדיים'' בכלל - תעשיית הון הסיכון (כשמה כן היא) מסוכנת מדי עבורם. כידוע, מודל המימון האפייני לסטארט אפ הוא (בתחילה) אנשים פרטיים שמסכנים את הכסף האישי שלהם (אנג'לים) ומאוחר יותר קרנות הון סיכון - שאסור להן להיות חברות בע''מ אלא שותפויות - בדיוק המודל שאתה טוען שהוא לא יעיל ולא יכול להתקיים. דרך אגב, גם מסילות הברזל (לפחות בראשיתן) מומנו ע''י משקיעים פרטיים ולא ע''י הלואות בנקאיות. |
|
||||
|
||||
אתה מתייחס רק ליזמי היי-טק. מה עם מישהו שרוצה להקים חנות בגדים? עסק להשכרת מכוניות? מה עם יזם שעלה על רעיון מצוין, פתח חברה מצליחה, ובגלל משבר עולמי נקלע לקשיים זמניים וצריך עזרה מיידית וזמנית על מנת לעבור את התקופה הרעה? מה עם ממשלה שנקלעה לקשיים זמניים? ישנם הרבה מצבים שבהם נדרשים בנקים. בכל אופן, קרנות הון סיכון הן גם חלק מהמערכת הפיננסית, ואני דיברתי על המערכת באופן כללי ולא ספציפית על תת-מודל כזה או אחר. |
|
||||
|
||||
אתה דיברת בפירוש על המהפכה התעשייתית ומהפכת המידע "שלא היו יכולות להתקיים ללא מוסדות פיננסיים". חנויות הבגדים והעסקים לשכירת המכוניות, (ואני לא מזלזל בהם, נהפוך הוא, כולי כבוד ליזמים כאלו, המשק בנוי על עסקים קטנים), ואפילו יזמים "שיווקיים" מצטיינים (ע"ע רמי לוי) הם לא המנוע למהפכות הללו. איסמברד ברונל, וילבור רייט וסרגיי ברין - כן, ואף אחד מהם לא הסתמך על מימון בנקאי. גם מצד המשקיעים - אנדראס פון בכטולסהיים ודוד שריטון לא נזקקו לשום בנק בשביל לתת את 200,000 הדולרים הראשונים להקמת גוגל, נהפוך הוא - השכלתם, הכשרתם ונסיונם בתעשיה טובים יותר מאשר כל פקיד בנק. הבנקים יודעים להשקיע ב"עוד מאותו דבר" - עסקים שכבר מוכרים ורוצים להתרחב. לא בעסקים חדשים, ובטח לא במיזמים טכנולוגיים - שבסופו של דבר הם אלה שיוצרים מהפכות באיכות חיינו. |
|
||||
|
||||
גוגל לא היתה הראשונה באינטרנט. היא הגיעה לאינטרנט היה בו כבר מה לחפש. דוגמה לחברות קודמות, שהוקמו במימון של משקיעי הון סיכון: נטסקייפ ויאהו, ועזרו להקים את התשתיות. גוגל עצמה אולי קיבלה 200,00 דולר משני משקיעים פרטיים, אך קיבלה 25,0000,000 דולר מקבוצה שלמה של משקיעי הון סיכון פחות משנה לאחר מכן. המשקיעים הפרטיים שציינת לא נזקקו לשום בנק משום שהם בדיוק משקיעי הון סיכון. יש להם הרבה כסף ולכן הם ממלאים בעצמם כאן תפקיד של בנק: חלק מכספם מושקע בהשקעות עם סיכון גבוה שאמורות להניב רווח גבוה במקרה הטוב1. אתה שומע על ההצלחות של חלק מאותם משקיעים. אתה שומע הרבה פחות על ההשקעות הלא מוצלחות שלהם. 1 חוץ מזה, לפי מה שאנחנו רואים היום, גם בנק לאומי מתמחה בהשקעות בסיכון גבוה. אם כי התשואה הצפויה מעט נמוכה יותר. |
|
||||
|
||||
אני לא מבין למה מדינה צריכה ללוות כסף (ולכן חייבת לשלם חזרה את ההלוואה + ריבית). מדוע המדינה לא מדפיסה את הכסף שהיא צריכה? התשובה שאני בדרך כלל מקבל היא שהדפסת כסף גורמת לאינפלציה. אך אם המדינה לווה את אותה כמות, אינפלציה צריכה להווצר גם, לא? אני לא מבין מה שגוי במאמר הזה: http://kalkala-amitit.blogspot.be/2011/12/blog-post.... |
|
||||
|
||||
כמובן, הכול בתיאוריה. הלכה למעשה, קודם לווים, ולאחר כמה מיחזורי הלוואות שוכחים את המדפסת דולקת. מכל מקום, אינפלציה היא המס הרגרסיבי ביותר - ככל שאדם עני גדלה החשיפה שלו למטבע המקומי (ובלא הצמדה). |
|
||||
|
||||
כשאתה לווה, כמות השקלים הכוללת לא גדלה ולכן (בתיאוריה) ערכם אינו קטן. |
|
||||
|
||||
היא דווקא כן גדלה. על כל שקל שהבנק לווה מבנק ישראל הוא יכול להלוות 10 שקלים. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
בנק, להבדיל מתאוריות קונספירציה חצי-אפויות, זו לא ישות אומניפוטנטית, ובטח שלא יכולה להלוות יותר כסף משיש לה. אם בנק ישראל, או האייל האלמוני, הפקידו בבנק מסויים X שקלים, אז הבנק יכול להלוות בערך 0.9X. ככה הבנק פחות או יותר בטוח שאם האייל יבוא מחר ויבקש את כספו חזרה, בגלל שאלמונים יש הרבה, יהיה מספיק כדי להחזיר לו. אם יותר מעשרה אחוז מכלל ההפקדות יפדו ברגע נתון, הבנק לא יוכל לעמוד בכך. אלא מה, נניח ואני קיבלתי את ההלוואה הזו, והלכתי ושילמתי איתה את חובי לאייל הקורא, וכעת המערכת החליטה להפקיד את הכסף בבנק. אז יש לנו את האייל האלמוני עם X שקלים בחשבון, ואת המערכת עם 0.9X שקלים בחשבון שלה, שכנגדם הבנק (לאו דווקא אותו בנק) כבר הספיק להלוות 0.81X שקלים. את החשבון הזה מאזן החוב שלי ושל הלווה הבא. וכן הלאה. אז גם אם סך ההלוואות גדול מכמות הכסף ההתחלתית, הבנק לא יכול להלוות יותר משהופקד, והפקדות חוזרות של הכסף זה מה שמאפשר לגלגל להסתובב. בקיצור, בנק בודד לא יכול להלוות יותר משהופקד, אבל ברמת המערכת, כאשר כסף מופקד שוב ושוב בבנקים, יכולה ליצור מאזן של זכאים וחייבים הגדול פי כמה מההלוואה המקורית. |
|
||||
|
||||
זה בגלל שהשווי הכללי של הדברים גדל. אם הוא גדל ביותר מריבית של ההלוואות בשוק, אז ערך הכסף ייגדל. אם הוא גדל בערך קטן מריבית בשוק, ערך הכסף ייקטן. דוגמא קיצונית: נניח שיש סכום כסף קבוע במדינה. ויש מדינה שאין בה כלום, אבל מייצרים בה 10,000 מכוניות בשנה. אז בשנה הראשונה הכסף יכל לקנות 10,000 מכוניות. בשנה השנייה, אותו סכום כסף (כל הכסף) יכל לקנות יותר - 20,000 מכוניות. אחרי עשר שנים הוא יכול לקנות מאה אלף מכוניות. זאת אומרת הערך של הכסף עלה פי 10 ב10 שנים. אם רוצים שזה לא יקרה - ויש לזה השלכות שליליות - אז צריך להגדיל את כמות הכסף במערכת. מה שקורה בפועל הוא שמגדילים את כמות הכסף בקצת יותר ממה שמייצרים, ואז יש פיחות. יכול להיות גם שהערך הכללי ירד. |
|
||||
|
||||
אורי התייחס ללא מעט מהטענות. אבל גם לי יש מה להוסיף. ראשית, התיאור הקלאסי של כסף כנובע מסחר חליפין הוא טעות משעשעת, וכמעט בלתי נמנעת. הרושם של חוקרים מודרניים הוא כי סחר חליפין הוא תוצר של המצאת הכסף, ולא להפך. שווקים פרימיטיביים לא קדמו להמצאת הכסף. הם תוצר שלו. קריאה מומלצת: וראיון קצר יותר: כנראה שכסף הוא קודם כל אמצעי להסדרת חובות. אחר כך, הוא פתאום הפך את ה"שוק" לאפשרי ופשוט יותר. אם יש לך אמצעי לתמחור חובות, אתה יכול לתמחר באמצעותו גם מוצרים, ויש לך פתאום כלכלת שוק. חברות "פרימיטיביות" יותר מסתדרות לא עם סחר חליפין של סחורות, אלא בשיטות קומוניסטיות (מועצת זקנות השבט מחליטה מי יקבל את הפרה) או בהחלפת מתנות (השכן שלך נותן לך פרה, כי אתה צריך. עכשיו אתה חייב לו). מה זה אומר? אנחנו מדברים בעיקרון על הנסיון להפוך את הכלכלה לכלכלת "פלוס" ולחסל את הרעיון של חוב. אני בספק רב מאוד אם זה יתכן. היו נסיונות הסטוריים כאלה, והם לא צלחו. מה שכן, היכולת של השלטון המרכזי להכריח את בעלי החוב לשמוט חובות (מדי פעם, לא באופן קבוע) היתה כנראה חשובה לשרידותן של חברות היסטוריות. אני מכיר רק את ההסטוריה הביזנטית, בהקשר הזה. הקיסרים היו צריכים להתערב פעם בכמה עשרות שנים ולכפות שמיטה ככלית כדי להציל את המדינה מפשיטת רגל. האיכרים הזעירים היו עמוד התווך הצבאי של האמפריה, והם גם היו המקור העיקרי להכנסות ממיסים. אבל היתה להם נטיה להעלם ולהפוך לאריסים. המדינה היתה צריכה להתערב מדי פעם כדי לשחרר אותם. |
|
||||
|
||||
ועוד עניין. ברור שכסף הוא פיקציה. אבל כל המוסדות החברתיים שלנו הם "פיקציות". לנייר שביד שלי, זה שכתוב עליו "50 שקלים חדשים", יש ערך רק כל עוד שאר האנשים בסביבה שלי מסכימים שיש לו ערך. באותה מידה, ראש הממשלה יש לו מעמד רק במידה שבה מספיק אנשים מסכימים שיהיה לו מעמד. אם אוסף גדול מספיק של אנשים בעמדות הנכונות יפסיקו להתייחס למה שיש לו לומר, התואר שלו יהפוך להיות חסר ערך. אבל זה נכון גם לגבי מושגים כמו "עם", "מדינה", "חברת מיקרוסופט" וצבא ההגנה לישראל. כולם, כמו כסף, הם "סיפורים" - פיקציות חברתיות. לא צריך להתרגש מזה יותר מדי, אבל כדאי לזכור את זה. בעיקר כדי להבין שאם הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו פוגעים בנו, אפשר להחליף אותם. אחרי הכל, הם רק סיפורים. |
|
||||
|
||||
אולי זה המקום להזכיר שיש (כמעט) קונסנזוס על כך שכלכלת ברטר (חליפין של סחורות) מעולם לא התקיימה בפועל, אלא הומצאה במוחם של כלכלנים. למי שמעוניין לקרוא עוד בנושא, מומלץ הספר Debt, the First 5000 Years שכתב האנתרופולוג David Graeber, avut do אחד האידיאולוגים הראשיים של תנועת Ocuupy Wall Street. אחד הטיעונים העיקריים שבספר הוא שמושג החוב קודם להמצאת הכסף. |
|
||||
|
||||
אאל"ט במצרים הקדומה החליפו סחורות לפי שער, במקביל לקיומם של מטבעות. היינו, אם תרנגולת שווה 3 מטבעות כסף, וקילו גזר - אחד, 3 קילו גזר יקנו לך תרנגולת. וזה גם אם המוכר אינו חפץ בגזר. הוא יוכל להחליף אותה בסחורה אחרת. |
|
||||
|
||||
כלכלת ברטר מופיעה כשהאוכלוסיה רגילה למושג ולנוכחות של כסף, אבל הוא לא זמין. למשל, עקב עוני ומחסור, או נסיון לחמוק מתשלום מס (איכרים במצרים), או כאשר המטבע נעלם פתאום (שנות ה-20 ברוסיה). |
|
||||
|
||||
אני לא אוהב את הטון הכללי של הקישורים המצורפים (אותו אני מפרש כבלבול עם נגיעות היסטריה ונטייה לקונספירציזם). יש כאן כמה נושאים יחסית ניפרדים: 1. תקן הזהב מול כסף פיאט - כל סחורה בעלת תכונות מסויימות (ניידת, בלאי נמוך, קשה לייצור\זיוף וכו') יכולה לשמש ככסף. אין הבדל עקרוני בין הפיכת משאב-טבע לכסף (תקן זהב) לבין חקיקה שתמנע מהריבון להדפיס כסף. כך שהדיבור על זהב הוא מסיח משאלת המדיניות המוניטרית הנכונה וגבולותיה. 2. מדיניות מוניטירית - זה נכון שאחד הסיכונים בפער שנוצר בין בסיס הכסף לכמות הכסף הכוללת הוא אינפלציה. אחד מיעדיו של כל בנק מרכזי הוא לבקר על התהליך ולמנוע אימפלציה, ולרשותו מספר כלים יעילים לשם כך. בארץ זה אחד מתפקדיו העיקריים של בנק ישראל (ואחריות עליו בנושא מוטלת בחוק בנק ישראל). היפר-אינפלציה היא לא תוצאה בלתי נמנעת של השיטה. 3. בנקאות ברזרבה חלקית - זה נושא שאינו קשור לתקן הזהב. מטרת השיטה היא כמובן מימון הלוואות באמצעות כספי החסכונות, תוך שמירה על נזילות (יחסית) של החסכונות וגמישות ודינמיות באפיקי השקעתם12. יש לשיטה חסרונות, כמובן, אבל אני לא מכיר שיטה אחרת שמשיגה את היעדים האלה בהצלחה. 4. צמיחה תמידית - בעיני אין בעיה לצפות לצמיחה אינסופית למעשה, ובקצב הולך וגדל (עד בוא הסינגולריות). ככל שמייצרים יותר, אפשר לייצר עוד יותר (היגיון קומבינטורי: ככל שיותר דברים כבר יוצרו, כך פוטנציאל היצור של מוצרים המבוססים עליהם גדל מעריכית וכך השירותים להם יש מקום). 1 ללא דרישות אלה, היה אפשר לא להרשות לבנקים לתת ריבית על פקדונות ובמקום זאת להפנות חוסכים לרכישת אגרות חוב לבחירתם. 2 הנזילות חשובה כדי לשכנע חוסכים פוטנציאלים לחסוך בפועל (ובכך להגדיל את מצאי האשראי), והדינמיות חשובה כדי להסתגל לתנאי שוק משתנים, לאפשר אשראי לעוסקים זעירים (כולם נזקקים לאשראי שוטף...), ולאפשר הלוואות ארוכות טווח (כמו משכנתאות). |
|
||||
|
||||
'הכלכלה האמיתית' לוקה בכמעט כל הרעות החולות של הדיון הציבורי הפסאודו-אינטלקטואלי והקונספירטיבי: נגד שימוש בתרופות להורדת הכולסטרול (נושא שאני לא מבין בו מעבר לאינטואיציה הראשונית לטובת הרפואה הממוסדת). קידום של ד"ר אבני וקונספירציות החלב, שקיבלו התייחסות ראויה בשני הלינקים הבאים: זריעת פאניקה בכל מה שנוגע לקרינה סלולרית או אנרגיה גרעינית (תחת ההנחה, כנראה, שהקרינה הנפלטת ממכשירים סלולרים וקרינה שתדלוף מכור גרעיני יהיו מאותו סוג) ובאופן כללי בורות וטימטום שקשה מאוד להילחם בהם בכלים אינטלקטואליים. אני קצת מופתע שאלו הרפרנסים באייל הקורא |
|
||||
|
||||
זה מרתק ברמות עילאיות, תודה למערכת האייל. ייקח לי עוד הרבה זמן לקרוא את זה שוב ושוב ולחשוב ולהבין, אבל כבר קיבלתי תשובה על שאלה שמציקה לי מזמן: מדוע חייבים כל הזמן לצמוח? התשובה: חייבים לצמוח בלי הרף, כי הלוואות חדשות נוצרות בלי הרף, כמות הכסף הפיקטיבי עולה בלי הרף, ערך הכסף יורד בלי הרף, והדרך היחידה לעצור את הידרדרות ערך הכסף היא על ידי הגדלת התל"ג. מכאן הבנתי עוד שני דברים: א. הבנתי את הטענה של ירון זליכה שאומר שמנוע הצמיחה איננו טייקונים, כמו שחושב ביבי, אלא הצרכן הקטן. עכשיו זה ברור, וכדי שהצרכן הקטן יצרוך צריך להיות לו כסף. ב. המערכת הכספית היא המנוע האנטי אקולוגי הגדול ביותר בקוסמוס. |
|
||||
|
||||
1 ודאי שהמערכת הכספית היא המנוע האנטי אקולוגי הגדול בקוסמוס, אבל לדלק שלו - כמות הכסף המולווה הפיקטיבי יש גם צד מאוד ממשי: אם הקבוצה שלך לא מתרחבות בצורה בילתי פוסקת (בקר, ילדים, פולי סויה, נפחיות) באה קבוצת קופים אחרת ומשעבדת אותכם. 2 למנוע הזה יש גם פיקוד רובוטי, עם מטרות מוטבעות של התרחבות באשר היא, שאינן כפופות לשום משוב מכיוון תוצאות ההתפתחות. 3 זאת משום שההתרחבויות הבילתי פוסקות שלכאורה אינן מסיעות כלל במניעת שיעבוד לקופים זרים - לדוגמא: קיסר כל יכל שמשוגע לשעוני קוקיה מעצמות השמע של דולפינים, בסופו של דבר כן מסיעות בעקיפין בבלימת הקופים המתדפקים בדלת: הקיסר יגרום להוצרות שוק ציד-דיג ער והדייגים יגדלו יותר צאצאים לגיל צבא ומצוות. 4 מכיוון שמבחינת ברירה טבעית המטרה העליונה היא דווקא כן בלימת קופים, יש שתי אפשרויות: או שזו הדרך היעילה ביותר להשקעה, או שלא עלינו עדיין על איזשהו פטנט. הייתי שמח מאוד לטעון שמטרות שונות שאנשים עשויים לאמץ הן מרכיב משמעותי, אבל אני לא מבחין בשום השפעה של אלה על חוקי המשחק הכלכלי הגדול, אלא רק על ההצלחה או הכשלון של השחקנים. נקווה שהפינגויינים יצליחו יותר. |
|
||||
|
||||
איכשהו לי נדמה שכסף במובן הכי בסיסי שלו הוא התחייבות של מישהו להקדיש את הזמן שלו למישהו אחר. אם המישהו הזה הוא חקלאי אז הזמן שלו יכול להיות שווה תרנגולת, חיטה או פרחים. אם זה נגר אז הזמן שלו יכול להיות שווה לכיסא (בניקוי הזמן של זה שעבד לגדל את העץ, להוביל אותו, לבנות את כלי העבודה וכו'...), אם המישהו הזה הוא כלכלן אז הזמן שלו יכול להיות שווה ל... אין לי מושג. מכאן אפשר להתחיל לגזור כל מיני משמעותיות לגבי חובות, ריבית וכו'. |
|
||||
|
||||
נדמה לי שאתה באותה סירה עם אחד, קרל מרקס, לפחות בקירוב גס. |
|
||||
|
||||
במה שצב המעבדה כתב, כולם בסירה של קרל מרקס. |
|
||||
|
||||
1. האקסיומה הבסיסית של הכלכלה היא תופעת המחסור. לו היינו כולנו חכמי זן (או רבי זושא) שמחים בחלקנו לא היה מחסור והיתה מעט מאד כלכלה. 2. מבחינת הטבע האנושי- תופעת המחסור והצמיחה הכלכלית שלובות זו בזו. אנחנו רואים בשוליים מקומות כמו יפאן בהם תופעת המחסור נחלשת בגלל אלמנט תרבותי של הסתפקות במועט, ויחד איתה נעלמה הצמיחה הכלכלית. 3. עבור השכיר כסף הוא האמצעי לפרנס את משפחתו, ולחסוך ליום סגריר. עבור גורמים עסקיים הכסף הוא פוטנציאל, מנוף לביצוע כלכלי. עבור בעלי ממון ובעלי שררה הכסף הוא כוח- יותר מכל דבר אחר הלויאליות של שר למשרדו מתבטאת במלחמה על תקציבים. עבור הבנקים ושאר גורמים פיננסיים הכסף הוא אחד משני המוצרים שהם סוחרים בו- השני הוא סיכון. 4. חשוב מאד להבדיל בין בנקים לבנקים מרכזיים. למרות השם הדומה אלו ישויות מסוגים שונים בתכלית. לא ניתן לאגד ביקורת על המערכת הפיננסית (בנקים, ברוקרים, חברות ביטוח, משכנתאות וכו') ועל המערכת המוניטרית (בנקים מרכזיים) בטור אחד. 5. המערכת הפיננסית היא סוכנת חשובה של הצמיחה הכלכלית. הבנקים מייצרים כסף בכל פעם שהם מעניקים הלוואה. כמו שכתבו בתגובות לפני מושג החוב הוא מושג בסיסי בתרבות האנושית, יותר מכסף. החוב מאפשר להקצות משאבים בצורה יעילה יותר. הבנקים מציעים ריבית לחוסכים ומלווים את כספי החוסכים בריבית גבוהה יותר שמשקפת תוספת סיכון שהבנק נוטל על עצמו. לבנק יש הון עצמי למקרה שהחוסך ירצה למשוך את הפקדותיו לפני שהלווה מחזיר את ההלוואה. שיעור הלימות ההון הוא שיעור ההון העצמי של הבנק מתוך סך ההלוואות שהוא מעניק, ויחס הרזרבה הוא השיעור של כספי החוסכים שהבנק שומר ליתר בטחון ולא מלווה. כאשר יחס הרזרבה הוא 10% הבנק מלווה 90% מהכסף המופקד אצלו ובעצם מכפיל את כמות הכסף במשק פי תשעה. כאשר יחס הרזרבה 5% כמות הכסף במשק מוכפלת פי 19. 6. הבנקאים המסורתיים היו בטבעם אנשים שמרנים בעלי רתיעה מסיכון גבוה. מספר מגמות הצטרפו בעיקר בארה"ב מאז שנות השמונים כדי להפוך חברות עסקיות (כמו ג'נרל אלקטריק וג'נרל מוטורס) לחברות פיננסיות בעלות מטרות קצרות טווח מדי (השורה התחתונה של הדו"ח הקרוב). במקביל, שכלולים בשוקי החוב איפשרו לחברות פיננסיות (כמו האחים לחמן) לפעול במנופים הולכים וגדלים, של פי 40 ויותר, לכאורה תוך ניטרול סיכון החוב. ביטול חוק גלאס-סטיגל בשנת 1999 איפשר למזג בין הגופים המפוקחים בקפידה ובין אלו המפוקחים ברישול ולהחביא סיכונים מפני הרגולטורים. 7. מאז תחילת העידן התעשייתי נעו כלכלות העולם במחזוריות בין תקופות צמיחה ושפל. המחזור הכלכלי נתפס כבלתי נמנע, כאשר תקופות השפל משמשות לניכוש העשבים השוטים. בשנות ה 90', בעקבות תקופת הצמיחה הרצופה הארוכה ביותר (אחרי האטה קלה בלבד בשנת 91') צמחה אשליה של "כלכלת זהבה" שתבטל את השפל הכלכלי. ההיבריס של ארה"ב במחצית השניה של שנות ה 90 הביא את השלטון לחשוב שהוא יכול לווסת את רמת הצמיחה הכלכלית. 8. כאשר הגיע המיתון בשנת 2001 במקום לחבק אותו ניסה הממשל האמריקאי לבטל אותו באמצעים מוניטריים ופיסקליים. אחרי מגמה של ירידה בריבית במשך 20 שנה כבר היתה הריבית די נמוכה אבל הבנק המרכזי הוריד אותה בחריפות. מכאן ואילך נוצרו עיוותים פיננסיים וכלכליים הולכים ומחריפים שנבעו מחוסר האיזון המוניטרי. בועות נדל"ן בארה"ב ובמקומות נוספים היו הביטוי הבולט ביותר של חוסר האיזון. כאן צריך לבוא הסבר על תכליתם של בנקים מרכזיים והאופן שבו הם "מייצרים" כסף. הסבר חשוב ביותר שאני מדלג עליו מתוך עצלות ומקווה שהעדרו לא יפריע לתמונה שאני מצייר. האמריקאים גם ניצלו לרעה את היות המטבע שלהם מטבע הסחר הבינלאומי (חובות החוץ של ארה"ב, לבדה מכל המדינות, נקובים במטבע המקומי שלה) 9.רמות המינוף המופרזות של מוסדות פיננסיים והעדר שיקול הדעת של הנהלותיהם בנטילת סיכונים גרמו לכך שהמשבר הפיננסי סיכן את יציבות המערכת הפיננסית העולמית כולה. הבנק המרכזי האמריקאי נקט בהזרמות כספים אדירות שהצילו את המערכת הבנקאית העולמית וחסכו מאיתנו הדרדרות לימי הביניים אך לא פתרו את הבעיה המקורית של ההקצאות הלא יעילות, והעולם שוקע במיתון. לסיכום- מוסדות פיננסיים בארה"ב ובעולם נהגו בחוסר אחריות משווע מתוך תאוות בצע, היבריס וסתם טיפשות. הרגולטורים לא עצרו בעדם מאותן סיבות. ישנה בעייתיות עצומה בסמכות שהוענקה לבנקים מרכזיים לשלוט על מחיר וכמות הכסף וכרגיל ההתנהגות האנושית תיקח את הדברים לנקודת קיצון. המשבר העולמי עוד לא הסתיים ועוד לא גמרנו לשלם על חטאי העבר. עם זאת אין בקיום הכסף עצמו שום דבר שלילי ותרומת המטבעות הסוברייניים (גם מנותקים מכל עוגן) לצמיחה העולמית לא תסולא בפז. ממשלות אחראיות כמו נורבגיה ואוסטרליה מוכיחות שניתן לנהוג באחריות כלכלית, ואילו יוון ואיסלנד הראו שמדינות יכולות להשתגע על חשבון אזרחיהן. כרגיל בסיפור פרנקנשטיין לא הטכנולוגיה אשמה אלא מה אתה עושה איתה. |
|
||||
|
||||
"אנחנו רואים בשוליים מקומות כמו יפאן בהם תופעת המחסור נחלשת בגלל אלמנט תרבותי של הסתפקות במועט, ויחד איתה נעלמה הצמיחה הכלכלית." למה אתה חושב כך על יפאן? האם הזינוק הכלכלי שלה בעשורים שהוא התרחש לא היה כרוך באי-הסתפקות במועט? והאם המיתון שהיא נקלעה אליו בעבר ובהווה לא גורם לאזרחיה לדכדוך קשה? האם נכון לתלות אותו בהסתפקות במועט? |
|
||||
|
||||
האם הזינוק הכלכלי שלה בעשורים שהוא התרחש לא היה כרוך באי-הסתפקות במועט? לא. הוא היה בנוי על יצוא. והאם המיתון שהיא נקלעה אליו בעבר ובהווה לא גורם לאזרחיה לדכדוך קשה? מיתון לא גורם דכדוך. זה שהתוצר לא צומח לא אומר שאתה לא צומח. ואפילו אם כן, מה זה קשור? האם נכון לתלות אותו בהסתפקות במועט? אחת הסיבות. גם הדמוגרפיה של יפן בעייתית. גם היתה בועת נדל"ן. אבל אני מתמקד בערך של ההסתפקות במועט שיש ליפנים כי הוא קבוע ומבדיל ביניהם לבין האמריקאים שצורכים את עצמם לדעת. ליפן היה עשור אבוד, ואחר כך עוד אחד. שום דבר לא הצליח להעיר את הביקושים המקומיים שם כי היפני לא יחליף את האוטו שלו כל שנה רק כי הוא יכול. יש ליפנים נישות של צריכה ראוותנית (מי אמר לואי ויטון?) וחיבה לגאדג'טים אבל בניגוד לאמריקאים ברוב הסעיפים הצריכה שלהם היא צנועה במתכוון. לדעתי לפני עשרים שנה ממש נחלשה ביפן האקסיומה של המחסור1 ומנעה גידול בביקושים המקומיים והנמרים של המזרח הפכו למתחרים רציניים בשווקי היצוא של היפנים וחסמו את הצמיחה מוטת היצוא. 1 נותר מחסור ברור בשטחי מגורים בטוקיו ובזמן פנוי לעובד היפני, אבל במוצרי צריכה היה ליפני את כל מה שהוא רוצה. האמריקאי לעולם אינו מגיע למצב כזה. |
|
||||
|
||||
תוכל לפרט על הדמוגרפיה של יפן? אאל"ט ביפן, באופן מסורתי, אוהבים להביא 2 ילדים לעולם, בן ובת, ורצוי שהבת תהיה לפני הבן. איך נטיה כזו יוצרת בעיה? לא יותר מדי ילדים, לא פחות מדי ילדים, וגם לא ילדים ממין אחד בלבד. |
|
||||
|
||||
שיעור הפוריות ביפן מסתובב בעשור האחרון בין 1.22 ל 1.39, הרבה מתחת רמת התחלופה של 2 וקצת. תוחלת החיים גבוהה והולכת ועולה, ובסך הכל האוכלוסיה מזדקנת והתחילה בשנים האחרונות להצטמק. גרף אחד שווה אלף מילים מדינות מערביות אחרות סובלות מאותה מחלה כרונית אבל יפן יוצאת דופן במיעוט המהגרים אליה. לצרפת יש את המהגרים מצפון אפריקה, לגרמניה את הטורקים לאנגליה את הפקיסטנים ולארה"ב לטיניים. יפן סגורה בפני מהגרי עבודה. |
|
||||
|
||||
גרף מעניין. הסטטיסטיקאי שבי מתעניין - מה קרה ביפן ב-1966? (או אולי, תשעה חודשים לפני 1966?) |
|
||||
|
||||
לך תדע. כשיש קפיצה כזו בגרף עתי זה בדרך כלל בגלל ששינו משהו במדידה או בנוסחה של ההצגה. כאן זה נראה סתם נתון שמישהו פעם העתיק שגוי (שנות הששים בלמ"ס של יפן- חישובים עם נייר ועפרון, לכל היותר חשבוניה) ונשאר ככה. למה יש לי פס אדום מתחת למלה חשבוניה? משטרת המחשבות רוצה שאני אכתוב את זה עם שני יוד. לא רוצה! חשבונייה זה מכוער. ! |
|
||||
|
||||
אם אתה משתמש במאיית שמבוסס על hspell, ההסבר אמור להיות אי שם במסמך http://hspell.ivrix.org.il/niqqudless.pdf |
|
||||
|
||||
תודה, להלן הערותי: 1. עוד גיק חיפאי שעשה עבודת נמלים והקל על חיינו וחיי ילדינו. 2. מצאתי את הסעיף הרלבנטי (סעיף 5.11 אם זה מעניין מישהו) 3. אני אמשיך לכתוב חשבוניה ולהתרגז על הקו האדום. 4. היפנים מטורפים על כל הראש. |
|
||||
|
||||
אני רק הערה: במילה חשבונייה, היו"ד הראשון תורם להברה לפניו "ני" ומציין תנועה, והיו"ד השני הוא בעצם העיצור של ההברה האחרונה "יה". לכן יש הצדקה מלאה לשימוש בשני היו"דים. אני תוהה אם בהשמיטך אחד מהם, אתה: 1. משמיט את הראשון, מאחר ואתה מעדיף כתיב חסר (ועל אותו משקל יכולת לכתוב גם חשבניה בחולם חסר). 2. משמיט את השני , וזה כבר נראה לי פשוט שגוי (ועל אותו משקל יכול לכתוב חבוניה, חשוניה, ואפילו ויה) 3. כל הוויכוח הזה על קוצו של יו"ד לא מטריד אותך וסתם שני יוד"ים רצופים עושים לך בלגן בעיניים. |
|
||||
|
||||
בעקרון צדקת- 3. בסך הכל אני רוצה להמשיך לכתוב איך שאני רגיל, ואני לא רגיל לשני יודים במילה חשבוניה. הרבה פעמים כתיב מלא מעצבן לי את העין (העיין?) ובמקצת המקרים כבר התרגלתי, כמו במלה מילה. עדיין מצחיק אותי הכתיב המלא בבטוי "מילה בסלע" - זה מה שעשו אנשי שכם? |
|
||||
|
||||
אני משער שזה מה שעשה אברהם אבינו בכבודו ובעצמו, אתה לא משער שהוא השתמש בלהב מפלדת אל-חלד1. בסוף יתברר שזה מה שהוא עשה לבנו על ההר ההוא, וצלם עובר אורח צילם את הסצינה והוציא אותה מהקשרה. זה עדיין יכול להסביר למה יצחק לא דיבר איתו יותר לאחר מכן. 1 אבל אולי בברזל סתם, אם כי כמדומני ראשי החץ היו עשויים אבן ועשו מלאכתם נאמנה, אז למה לא? |
|
||||
|
||||
אני לא יודע מה עשה אברהם, אבל ציפורה השתמשה בצור, ויהושע ב''חרבות צורים''. |
|
||||
|
||||
אברהם חי לפני תקופת הברזל, אבל אין דופי בצור, נתז חדש של אבן צור חד כאיזמל מנתחים. |
|
||||
|
||||
כן, כך חשבתי, תודה על האישרור. |
|
||||
|
||||
ניחוש 2: השנתון של הירושימה הגיע לפרקו? |
|
||||
|
||||
זה מסביר את הירידה בילודה, מספר האצבעות הכולל היה צריך להשאר אותו דבר. |
|
||||
|
||||
מדהים! זה אמיתי העניין הזה? ואני חשבתי שלי יש הסברים מקוריים ומוזרים. |
|
||||
|
||||
ובכן, למרות שרוב היפנים הינם אתאיסטים (או אגנוסטים), נמנע מהם להיות עם הבחירה של דוקינס. סיבה אחת לכך היא עושר הטקסים הדתיים המלווים את היפני מלידה ועד קבר, בד"כ של יותר מדת אחת. למשל, בד"כ הלידה מלווה בטקסי שינטו, ואילו אל אבותיו נאסף אדם במסגרת הבודהיזם. אפשר גם למצוא כמרים המשיאים זוגות בכנסיות, כאשר לא החתן, לא הכלה ולעיתים גם לא הכומר מאמינים בבנה של הבתולה. הסיבה השניה לכך שאין עם זה נושא את הבשורה החילונית היא ריבוי האמונות הטפלות בקירבו. אחת מהן קשורה בשנה בה נולדתי. |
|
||||
|
||||
מדהים! הנה מאמר מדעי שגורס גם הוא שמדובר באמונה טפלה: Increased induced abortion rate in 1966, an aspect of a Japanese folk superstition. |
|
||||
|
||||
הבנתי, תודה. |
|
||||
|
||||
אף פעם לא הבנתי למה חתיכת נייר שמגובה בחתיכת מתכת היא 'אמיתית' יותר מסתם חתיכת נייר. את אף אחד מהם לא ניתן לאכול, באף אחד לא ניתן לגור ואף אחד מהם לא מספק שום צורך אנושי אמיתי בניגוד למטבעות עוברים לסוחר שהם גם מוצרים בעצמם כמו כבשים, עגבניות או מכוניות. הערך של הכסף והערך של הזהב מבוססים רק על ההנחה שיש להם ערך. |
|
||||
|
||||
וכמובן שגם בהקשר הזה, כמו בהקשרים אחרים, מומלץ מאוד לקרוא את 'קיצור תולדות האנושות' של יובל הררי. יובל הררי, שע''פ פרופיילינג מהיר כנראה לא משתייך לימין השמרני, אולי ישכנע יותר את אלו שנאטמים לחלוטין כשעומד מולם דובר החשוד בניאו-ליברליזם. |
|
||||
|
||||
הכל תלוי ברמת הרצינות שאתה מייחס למי שחתום על הנייר. באותה המידה יש לבנק המשכנתאות חתיכת נייר שחתימתך מתנוססת עליה ועבורה הבנק סיפק לך אמצעים לרכוש דירה. למשפחתך יש מגורים ולבנק יש חתיכת נייר. |
|
||||
|
||||
למשפחתך יש חתיכת נייר שמשמעותה היא שיש לך בעלות על הדירה. |
|
||||
|
||||
ועוד דבר קטן- ברוב המקרים היא ממש גרה בדירה. |
|
||||
|
||||
אבל זה יותר מסובך (עם או בלי פיסת הנייר) |
|
||||
|
||||
נכון. אבל אין שום סיבה שנייר מגובה במתכת יתפס כרציני יותר. ואין שום סיבה ששיקולים מוניטריים יהיו כפופים לנדירות של מתכות, ולא ליכולות ייצור, משאבים, אקולוגיה וכו'. |
|
||||
|
||||
לא הנייר רציני יותר אלא המדינה שהנפיקה אותו, אם גיבתה אותו בזהב. פוליטיקאים, אם תרשה להם, ידפיסו כסף עד שיגמרו כל העצים בעולם. כדי למנוע הדפסה בלתי מבוקרת מקבלות עליהן ממשלות הגבלות פיסקליות מרצון. גוש היורו דורש תנאי סף פיסקליים מכל המשתתפות בו, ממשלות קובעות תוואי רב שנתי לגרעון וכן הלאה. הכל כדי להוכיח רצינות. בסיס הזהב היה המגבלה החמורה מכולן, פשוט משום שכמות הזהב במחסנים סופית לחלוטין. |
|
||||
|
||||
אני כמובן מסכים - האמון ניתן בזכות רצינות המוסדות שעומדים מאחוריו. עם השלב הבא אני כבר לא מסכים - אמון לא צריך להיות נגזרת של זהב. אין שום סיבה שהמדיניות המוניטריות האופטימלית תהיה הכפפה לבסיס שרירותי לחלוטין שלא תלוי בשום צורה בשינויים טכנולוגיים, בכושר ייצור, במצב הכלכלי וכו'. כמובן שבהקשר אינפלציוני, בסיס כזה חשוף פחות להיפר-אינפלציה של ספקולציות רעות. בסדר. כנראה שלכל שיטה שרירותית יש כמה יתרונות. לאין שיעור יהיה עדיף פשוט לנהל מדיניות מוניטרית אחראית יותר, ואם אין לך אמון, בצדק, באנשי הפיננסים שיעשו זאת, צריך לנסח מדיניות תמריצים שתטיל מחיר גבוה מאוד על סיכונים בהקשר הזה. |
|
||||
|
||||
כמות הזהב סופית, אבל אפשר ליצור מטבעות מזהב וכסף ביחסים משתנים ובכך לפחת את ערכם של המטבעות. זה נעשה פעמים רבות בהיסטוריה. בסיס הזהב היא כנראה מגבלה שהממשלות השונות לא יעמדו בה ולכן יעקפו אותה. |
|
||||
|
||||
כמות הזהב במחסנים סופית לחלוטין אבל החסם העליון שלה אינו ידוע. יש מכרות זהב. הדרישה לגיבוי בזהב דווקא מגוחכת: אם מתגלה בישראל מכרה זהב, הממשלה זכאית להגדיל את מספר השטרות שבידה, אבל אם מתגלה גז, היא חייבת למצוא מישהו שייתן לה זהב תמורתו לפני שהיא מדפיסה כסף? למה לשלם עמלה מטורפת כזו למפיקי הזהב ולסוחרים בו, במקום לעשות בגז שימוש מועיל? כל עוד יש נשמר היחס בין הסכום הנומינלי של שטרי החוב שהנפיקה המדינה לבין שווי המשאבים שבשליטתה, אנחנו בסדר. |
|
||||
|
||||
קצת מורכב להבטיח להמיר את השטרות שהממשלה מנפיקה בגז דווקא. בסיס הזהב או כל בסיס משאבים אכן מגביל את הצמיחה. בכלכלות מודרניות הרי עיקר הפעילות הכלכלית היא בכלל שירותים ולא חקלאות או תעשיה. אם השתמע מתגובותי כאילו אני תומך בחזרה לבסיס הזהב הריני להזים את הרעיון. |
|
||||
|
||||
התפקיד של הזהב במערכת המוניטרית נקבע כנראה בגלל הביקוש הקשיח אליו ובגלל העמידות שלו (זהב לא מחליד או מתפורר). |
|
||||
|
||||
וגם, חוששני, בגלל המסורת, והאשליה שמדובר במוצר מוחשי ולא בערך מופשט. |
|
||||
|
||||
האירוניה היא שבמערכת הפיננסית המודרנית המיעוט מחזיק בזהב פיזי והרוב מחזיקים בניירות - תעודות של זהב ונגזרות שונות שלהן. |
|
||||
|
||||
זה לא תמיד היה כך? אאל"ט, הרוב היה מחזיק במטבעות אחרים (כסף, נחושת), אם בכלל. |
|
||||
|
||||
תלוי במקום ובזמן, אבל בדרך כלל כנראה זה היה נכון. האירוניה נמצאת בכך שכיום החשש מפני קריסת מערכות כלכלית דוחף הרבה אנשים להשקיע בזהב אלא שרובם עושים זאת בתוך המערכת באמצעות ניירות. מחירו של הזהב המריא בעשור האחרון אבל במקרה של קריסת המערכת רק מי שמחזיק זהב בכספת או על צווארו יוכל להנות מחוף המבטחים הזה, ומי שמחזיק ניירות יוכל לעשות מה שעושים עם נייר - לנגב. הודעת הבנק המרכזי האמריקאי מאתמול מביאה את האבסורד לשיאים חדשים. הזרמות הכסף העצומות לא עזרו לכלכלה (לתעסוקה, לצריכה, לשוק הנדל"ן) אלא למערכת הפיננסית בלבד. החזקת הרבית הנמוכה באופן מלאכותי מוסיפה עוד ועוד עיוות וחוסר איזון לשווקים המעורערים ממילא. קצב הדפסת הכסף הולך וגובר אבל התוצאה היחידה שנראית לעין היא ניפוח מחירי סחורות פיננסיות, שעוזרת כמעט בלעדית למוסדות הפיננסיים ול 1%. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
לאנשים היום אין הרבה ברירה מאחר והחזקת זהב שלא לצרכים תעשייתיים/תכשיטים/מטבעות נדירים היא בלתי חוקית בהרבה מאוד ארצות, כולל ארה"ב וישראל. |
|
||||
|
||||
יש לך סימוכין לטענה הזו (לגבי שתי המדינות) ? |
|
||||
|
||||
לא. ואני כנראה טועה בנקודה הזאת. ידוע לי שהיה איסור בחוק על החזקת מטבעות ומטילי זהב בארה"ב החל משנת 33 בה החרים הממשל את הזהב מהאזרחים, בירור שערכתי עכשיו מבהיר שהמגבלה הזאת הוסרה ב74. |
|
||||
|
||||
לזהב יש ערך בגלל שכן אפשר לעשות איתו דברים שאנשים רוצים. נכון, אי אפשר לאכול אותו וגם קצת קשה לגור בו, אבל אפשר (בחלק מהמקרים) לעשות את האישה שגרה בתוך הבית ליותר מחוייכת עם חתיכת מתכת כזאת. חוץ מזה אפשר לעשות איתה עוד כמה דברים. בגלל שנדרשות הרבה שעות עבודה כדי להוציא ולהפריד את המתכת הזאת מהאדמה יש לה ערך שמתאים לזמן הזה, לפחות בימים עברו. (המשך לתגובה שלי מלמעלה). |
|
||||
|
||||
לא, זו לא הסיבה. גם בנייר אפשר להשתמש לפעמים. הערך של הזהב נובע מהאמון בו. רוב רובם המוחלט של האנשים לא עושים שום שימוש בזהב, בטח לא כפי שהם משתמשים בעץ, בברזל או בפלסטיק. מסיבות פסיכולוגיות, כנראה, קל יותר להאמין בזהב מבנייר. אבל במקרה של היםר-אינפלציית מתכות אנשים יצטרכו לברוח למטבע אחר בדיוק באותה צורה. זהב הוא בפירוש לא בית, אוכל, אמצעי תחבורה או אנרגיה - בהם תמיד יהיה צורך (כמובן, לא תמיד באותה מידה, אבל עדין). |
|
||||
|
||||
יש קשר קלוש למדי בין ערכו האינטרנזי של הזהב כסחורה, לבין ההתאמה שלו לשמש כבסיס לכסף. העובדה היחידה בה צריך להאמין כדי לתמוך בתקן הזהב היא שתמיד יהיה קצת ממנו, כלומר שלא יגלו בקרוב מרבצי זהב גדולים או יצליחו לסנתז את היסוד בהצלחה (מה שיוביל לפיחות חד במטבע). זה יהיה נכון גם אם כולם יחליטו בו זמנית שהזהב מכוער ומוליך גרוע, ולא יהיה למתכת שום ביקוש לכשעצמה. |
|
||||
|
||||
אם יש משאב שיש לו ערך אינטרינזי, הרי שזוהי האנרגיה, בין אם היא אצורה בגז, בנפט, בפחם, ברוח או בשמש. |
|
||||
|
||||
טכנולוגיות ההפקה משתנות, הכמויות הזמינות משתנות, ולכן המחירים משתנים. לכן אני לא בטוח שרצוי לשמור את החסכונות בצורת מיכלי גז ונפט, או צוברי פחם. איך בדיוק אפשר להשתמש ברוח כמטבע עובר לסוחר? |
|
||||
|
||||
את אותן טענות ניתן לכתוב גם על זהב. |
|
||||
|
||||
עד כמה משתנות כמויות הזהב שזמינות למסחר? (כולל הכמויות שבמרתפים, לא כולל הכמויות שמשמשות כמוליכים במחשבים) עד כמה משתנות כמויות הנפט הזמינות (כולל מה שנמצא במאגרים? איזה שיעור מהנפט הזמין נשרף או משמש כחומר גלם כל שנה? |
|
||||
|
||||
כפי שכורים פחם, כך גם כורים זהב. |
|
||||
|
||||
זכור לי במעומעם מאחד הדיונים הקודמים שמדובר על כמות שהיא מסדר גודל של אלפית הכמות הקיימת בעולם, או אפילו פחות. זכור לי שמדברים על כך שיש לגופים שונים מצבורי נפט שיספיקו לחודשים ספורים, ואולי לקצת יותר מכך. מכך אני מנחש שמצבורי הנפט בעולם הם מסדר הגודל של התפוקה השנתית. |
|
||||
|
||||
תפוקת הנפט העולמית היא כ 85 מיליון חביות ביום שהם כ 30 מיליארד חביות בשנה. המאגר האסטרטגי האמריקאי לשעת חירום- שהוא המאגר הגדול בעולם ביי פאר- מכיל כ 700 מיליון חביות. זה בערך 40 יום של צריכה של ארצות הברית עצמה. לפי סוכנות האנרגיה האמריקאית בכל העולם אגורות 4.1 חביות נפט במאגרים אסטרטגיים וזה ש"ע לכ 50 ימי הפקה בלבד. הם כנראה לא סופרים את המלאי הצף על סופר טנקרים ששוה עוד חודש-חודש וחצי הפקה. |
|
||||
|
||||
חומוס! שקים של גרגרי חומוס, ושומשום. |
|
||||
|
||||
מעניין, האם בתקופת גילוי האמריקות חל פיחות בערך הזהב באירופה? (שאלה אמיתית.) או שגם הזהב שזרם משם לא היה רב כל כך בהשוואה למאגרים באירופה? |
|
||||
|
||||
אאז''נ הפיחות היה אחד הגורמים לשקיעת האימפריה הספרדית. אולי אני טועה. (והיסטוריה כלכלית זה מגניב.) |
|
||||
|
||||
הפיחות הנ"ל השפיע לא רק על ספרד אלא גם על מתחרותיה: הזהב והכסף שלהן היה שווה פחות. ובכל זאת ספרד ופורטוגל איבדו את עליונותן בים במהלך המאה ה-16 וה-17. האימפריה הגדולה של ספרד באמריקה אבדה סופית כאשר הצי הבריטי מנע מספרד להתערב במלחמות העצמאות השונות שהיו שם במאה ה-19. דרך אגב, לפי הפרק על אינפלציה אצל רן לוי, איבוד ערך הזהב במהלך המאה ה-16 היה משהו בכלל לא רציני במונחים של ימינו (קצב שנתי של אחוז או קצת יותר). וצריכים לזכור שהכלכלה של אירופה בכל זאת התרחבה בצורה משמעותית במאה ה-16 מבחינות אחרות. |
|
||||
|
||||
מעניין שגם ההתחייכות של האישה בעקבות חתיכת המתכת נובעת בעיקרה לא מיופיה של המתכת (שאותו קל לחקות עם מתכות אחרות, שיעשו אותה פחות מחוייכת1), אלא מתוך מוסכמת האמון בערך שלה (ומכאן, ורק מכאן, מה זה אומר על רגשותיך כלפיה). 1Your marriage may vary.
|
|
||||
|
||||
ראשית, כסף ''רגיל'' של בנק ישראל איננו ניתן להמרה בשום דבר אחר אחר ומכאן שבהגדרה, איננו מייצג דבר. שטר שמגובה בזהב, ניתן להמרה בזהב שהוא דבר כלשהו ועל כן נתפס כאמיתי יותר מכלום. שנית, לזהב שימושים תעשייתיים לא מעטים, מעבר ליופיו הסובייקטיבי ובכך הוא ממלא בהחלט צרכים אנושיים אמיתיים. שלישית, ייתכן שישנן סחורות אחרות היכולות לשמש יותר טוב ככסף (כמו, למשל, כסף) אבל ההיסטוריה מראה שבכל מקרה בו ניתנה לשוק לקבוע את את הסחורה הזאת באופן ספונטני, נבחר הזהב ויש בכך כדי להעיד, כנראה, על תכונותיו כסחורת חליפין מוצלחת ביותר. |
|
||||
|
||||
בכל מקרה? במה שומה במקור ה־Salary ל־Soldiers? (אני מריח עכשיו נימוק של "בעצם לא היה שם שוק חופשי". אבל אז בעצם יסתבר ש"בכל מקרה שבו ניתן לשוק לקבוע את הסחורה" הוא קבוצה ריקה) |
|
||||
|
||||
המילה האנגלית Salary (משכורת) כמו גם המילה Soldiers (חייל) באה מהמילה salt (מלח) משום שהרומאים נהגו לשלם את המשכורת של חיילי הלגיון בזהב... אופס, במלח. האינקה, לעומתם, נהגו להשתמש בזהב... אופס, בפולי קקאו. במערב אפריקה, להבדיל, נהגו להשתמש בזהב... אופס, בצדפות. באיי פיג'י נהגו להשתמש בזהב... אופס, בשיני לוויתן. בקיצור, המשפט: "ההיסטוריה מראה שבכל מקרה בו ניתנה לשוק לקבוע את את הסחורה הזאת באופן ספונטני, נבחר הזהב" פשוט לא נכון (כמו המשפט " כסף "רגיל" של בנק ישראל איננו ניתן להמרה בשום דבר אחר"), וטיעון שמבוסס על טענות לא נכונות הוא טיעון שלא מכבד את הטוען ואת הקוראים. |
|
||||
|
||||
לגבי המלח, תמיד תהיתי: הלגיון צועד בגרמניה. גשם שוטף ניתך. חצי המשכורת הלכה. הלגיון צריך לחצות נהר. הנה הלך גם החצי השני. איך אפשר לבסס משכורות על משהו כל כך לא עמיד כמו מלח? |
|
||||
|
||||
חיילי ליגיון לא לוקחים את כל רכושם על הגב. |
|
||||
|
||||
חייל מקבל משכורת כל כמה זמן, נניח חודש. איפה ישים אותה? וללא משכורת - איך ישלם לזונות1? 1 אי אפשר לאנוס כל הזמן. גם לא תמיד זה מתאפשר. חייל שמוצב בגאליה לאחר הכיבוש לא יכול להסתובב ולאנוס כאוות נפשו. |
|
||||
|
||||
ואיפה הוא ישים את שאר הדברים שלו? חלק ישמור בבית, חלק ישים באוהל או בכרכרה או איפה שהוא לא ישן. חייל רומאי במאה הראשונה לפני הספירה, מצד אחד נציג של המעצמה התרבותית ביותר בעולם, מצד שני נציג של המעצמה החזקה ביותר בעולם ומצד שלישי עדיין עם כל השארם של המאהב הלאטיני השחום והשרמנטי שיש לאיטלקים עד היום, נפגש עם נערה גרמאנית, מצד חד ברברית שמודעת לברבריות שלה, מצד שני עוד לא שמעה על החטא הקדמון, מצד שלישי עדיין עם הליברליות המינית שמאפיינת עד היום את צאצאי הגרמאנים. תוסיפי לזה שצאצאי מהבחור יהיו אזרחי רומא, שאולי הבחור יקבל איזה חתיכת אדמה טובה (ושהבחורה עוד עלולה להיות אריסה שלו) והשילוב של בירה גרמנית עם יין איטלקי... את באמת חושבת שזנות ואונס הן האופציות היחידות שהיו להם להשיג מין? ועכשיו תוסיפי לקלחת את כל העבדות (והעבדים) שהסתובבו במחנה... |
|
||||
|
||||
הבחורה אולי עוד לא שמעה על החטא הקדמון, אבל זה לא אומר שאבא שלה לא ירסק אותה אם ישמע שהיא בהריון. וזה לא אומר שהיא ששה להכנס להריון ולהיות חד הורית. וזה עוד בלי להכנס למי האבא. בזמן מלחמת הכיבוש יש גם את עניין ה"שוכבת עם האויב". חלקת אדמה הבחור יקבל אחרי 20 שנות שירות, לערך? ובניגוד לחיילי צה"ל בתחילת המאה ה-21, החייל הרומאי מבלה שנים רחוק מהבית. אין "ישמור בבית". וגם חבילות הביתה אין. ________________ חטא תאוות הבשרים, כוונתך. החטא הקדמון זה הפלירט הקטן של חוה עם הנחש, שסופו אכילה מפרי אסור וגירוש מגן עדן. |
|
||||
|
||||
אנחנו לא מדברים על אפגניסטאן במאה ה-20, אנחנו מדברים על אירופה במאה ה-1 לפני הספירה. חייל רומאי היה לרוב אזרח ברומא, היה לו משפחה, לפעמים אפילו משק בית עם עבדים, אין שום מניעה שהם ישמרו לו על רכושו בזמן שהוא לא נמצא. תאוות הבשרים היא ביטוי של החטא הקדמון (הפרי האסור שאכלה חווה הוא פרי עץ הדעת, בעקבותיו ידע האדם את תאוות הבשרים). |
|
||||
|
||||
ישמרו על רכושו שצבר לפני שיצא לגאליה. לא על רכושו שצבר במהלך הכיבושים1. והמלח שקיבל במשכורת האחרונה אינו נמנה עם הרכוש שהמשפחה ברומא יכולה לשמור עליו. הטליבן המציאו את חיסול הבחורות שנכנסות להריון מברנשים אלמונים? 1 בהנחה שאינו נמנה על הפרולטריון, שאין להם רכוש מלבד ילדיהם. |
|
||||
|
||||
חלק מהמשכורת משולם ונשאר ברומא, חלק משולם בסוף המסע, ועל השאר (שזה לא כל כך הרבה) צריך לשמור ובעיקר להשתמש. הטאליבאן לא המציאו את זה, הם הפכו את זה לאומנות. הרג נשים על ידי הוריהן סתם בגלל הריון הוא לא תופעה נפוצה בהיסטוריה האנושית ונפוצה בעיקר באיזורים מסויימים בדרום אסיה ובמזרח אפריקה, באיזורים בהם אין טירוף דתי ואין מחסור חמור במשאבים ילדים נחשבים לברכה. |
|
||||
|
||||
ויאמר יהודה: הוציאוה ותישרף |
|
||||
|
||||
זה מאיר את הסיפור של בת יפתח באור חדש. |
|
||||
|
||||
ולהבדיל במזרח התיכון כשהיה מחסור במשאבים הורים נהגו להרוג את כלותיהם (אחרי שהכניסו אותן להריון)? |
|
||||
|
||||
על פי הסיפור, אני מניח שלאפוטרופסים או לראשי חמולות היתה הסמכות להרוג נקבות שסרחו ולעיתים עשו זאת. נזכיר שיהודה לא ידע למי הרתה. |
|
||||
|
||||
אני מניח שלראשי חמולות היתה הסמכות לעשות כמעט את כל מה שהם רוצים לכמעט כל מי שהם רוצים בחמולה שלהם. אני לא משוכנע שהם באמת ניצלו את הסמכות הזאת לגבי בנותיהם בכזאת תדירות רק בגלל שהן נכנסו להריון. (לא ידע? סתם ניסה להשמיד את הראיות...) |
|
||||
|
||||
"רצח על רקע כבוד המשפחה יקירתי." [דמיין מנורה וקקטוס אחרי החדשות של שעה 9] |
|
||||
|
||||
היסטורית, ככל שיש לך יותר רכוש, יש לך יותר מה להרוויח מנישואין. אתה רוצה שהרכוש יעבור במשפחה ויותר מזה - להשביח אותו. אי לכך, אתה מחתן את בניך ובנותיך ולא נותן להם לבחור את הטוב בעיניהם. אצילים משיאים את בניהם עבור בריתות. בעלי מלאכה וסוחרים - להרחבת העסק ולהכנסת קוליגות ואנשי מפתח בעסקים מקבילים למשפחה. איכרים - אם הם עצמאיים - להרחבת המשק או לשמירה עליו. בפרשת מרטין גר, אמא שלה התחתנה עם הדוד שלו, כדי לשמור על הרכוש בתוך המשפחה. ככה זה בימה"ב במערב אירופה, אבל אין שום סיבה שזה יהיה שונה בתקופה הרומית. קל וחומר: לאיכרים יש קרקע. הם עדיין לא משועבדים. בעלי מלאכה וסוחרים - גם קיימים וגם להם יש האינטרסים שלהם. לעומת זה, בן או בת ממזרים לא מעניקים כלום. לא בריתות, לא רכוש, ורק דופקים את הסיכוי שלך להפיק ברית או רכוש מנישואי הבת שלך. אף אחד לא רוצה לגדל ממזר-לא-שלו. ואת הרעיון שממזר הוא מי שנולד לאשה פנויה שלא השכילה להנשא לקחה הנצרות לא מהיהדות. הקרקע שהחייל יקבל? זה עוד 20 שנה. עד אז, או שהחייל ימות (סיכוי גבוה), או שהאשה תמות, או שאביה ימות, או כולם גם יחד. וממה תחיה בינתיים? וזה, כמובן, אם בכלל החייל ישמור אמונים לבחורה, ובהתעלם לגמרי מהעובדה שלחיילים רומאים, אאל"ט אסור להנשא במהלך שירותם. סקס בשביל ההנאה שבזה? הבחורה יודעת מה היא עשויה להפסיד, ואם בא לך מין בשביל הכיף, בוודאי יש מועמדים יותר טובים מאשר חייל עובר-פורח, שגם שייך לאויב, בנוסף לכל. מבחינת החייל - עכשיו הוא קיבל אפטר. והוא רוצה, מן הסתם, בחורה עכשיו ומיד. גם אם הוא קיבל חופשה ארוכה יותר - להשקיע בבחורה ימים ושבועות עד שהיא תגיד "כן", בעוד שבזמן הזה הוא היה יכול לשכב עם תריסר נשים שונות? |
|
||||
|
||||
... את תאוות הבשרים? חשבתי שאת המודעות העצמית ("ויתבוששו"). |
|
||||
|
||||
את המוסכמות האנושיות. זה לא היה פרי עץ הדעת, אלא פרי עץ הדעת טוב ורע. ''טוב'' ו''רע'' היחסיים, האנושיים, בניגוד ל''אמת'' ושקר'' המוחלטים. |
|
||||
|
||||
אפשר להכריז מלחמה על הים ולנכס את כל המלח שבו. |
|
||||
|
||||
מלח עובר לסוחר עדיף על פקעות של צבעונים. |
|
||||
|
||||
נשמע שהמקבילה הרומאית לשק''ם היתה להמליח את האוכל שלך. |
|
||||
|
||||
והשלם הגדודי זורה מלח על הפצעים כל ראשון בחודש. |
|
||||
|
||||
כמובן שהיו סחורות אחרות ששימשו במהלך ההיסטוריה כסחורות חליפין ולא תמיד היה הזהב ידוע או נגיש מספיק. אבל בסופם של התהליכים האלו עומד כמעט בכל המקרים זהב או כסף. שטרות המגובים בזהב ניתנים להמרה בזהב, שטרות של בנק ישראל לא ניתנים להמרה בדבר מלבד, שטרות אחרים, כסף קטן וכו. בשני סוגי השטרות ניתן כמובן לקנות סחורות ושירותים, אין הבדל ביניהם במובן הזה וזו עובדה טריוויאלית. |
|
||||
|
||||
יש כמה חנויות בתל אביב שישמחו להמיר שטרות בנק ישראל בזהב. האם מה שמפריע לך הוא שמחיר הזהב (בשקלים) נוטה לעלות? זו לפחות טענה תקפה אמפירית שאפשר לדון בה. זכור: גם ניירות מגובי זהב עלולים לאבד מערכם (אם מישהו גונב את הזהב המגבה, או מגלה מכרה זהב, או מספק אפיק השקעה רווחי ובטוח יותר). |
|
||||
|
||||
זאת קניה של זהב והיא כפופה למחיר הזהב ולנכונות המוכר. גילוי עוד זהב או התרחשויות אחרות שהזכרת לא משנים את כמות הזהב שמגבה את השטר, הם משנים את כוח הקניה של השטר. |
|
||||
|
||||
לגבי הפסקה השנייה: במערכת הכלכלית שלנו, או במערכת כלכלית שבה בשטרות מגובים בזהב? |
|
||||
|
||||
א. מישהו מוצא הרבה זהב: ערכו של הזהב יורד, ולכן ערכו של כל שטר זהב1 יורד. תוכל אולי לטעון שאין הרבה זהב בעולם. אבל זה גם בין השאר מכיוון שאין לו ערך כחלק מהמערכת המוניטרית. ב. מר דנקנר מנהל בנק כנ"ל. שודדים למר דנקנר חלק מהזהב. עכשיו מר דנקנר לא יכול להבטיח לכל בעלי השטרות שיש להם כיסוי. זה כמובן לא אסון נוראי כל עוד הם לא ינסו לדרוש את הזהב. 1 שטר נייר שמייצג בעלות על זהב במרתפי הבנק, או משהו דומה. |
|
||||
|
||||
1. כפי שכבר אמרתי, כוח הקניה משתנה, כמות הזהב המתקבלת נשארת אותה כמות. 2. יש דרכים להתמודד עם הבעיה הזאת, למשל, ביטוח. כאמור, אין קסמים בעולם והעולם ימשיך להיות לא מושלם גם אם נתבסס על סטנדרט הזהב. השאלה היא האם זה עדיף על המערכת הקיימת. |
|
||||
|
||||
1. מה שיש אצל האזרח הפשוט הוא שטר חוב ולא מטיל זהב (למעט מי ששומרים חסכונות בשיניים. מה שיוצר עמלת משיכה גבוהה). הערך של השטרות שיש להם ביד ירד. 2. ביטוח? מאיפה בדיוק המבטח יספק את ה"כסף"? בבנק של דנקנר היו 100 מטילים שמכסים את שטרות החוב שהוא הנפיק. שודד לקח לעצמו מטיל אחד. עכשיו לקוחותיו של דנקנר שואלים את עצמם "איפה הכסף?" ומנסים למשוך חזרה את כל זהבם. אבל חסר מטיל זהב. לכן שטרות החוב של הבנק אבדו אחוז מערכם. ביטוח? זה סתם מעביר את הבעיה שלב אחד הלאה. כמות הזהב מוגבלת. |
|
||||
|
||||
1. דומני שמוסכם על שנינו שכמות הזהב תמורת השטר לא משתנה ושכוח הקניה כן עשוי להשתנות. לא ברור לי מה בדיוק הנקודה שאתה רוצה להעביר. 2. ראשית, ערך השטרות לא יורד מאחר וכמות הזהב לא השתנתה, השודד עדיין מחזיק את המטיל בידיו. שנית, כל מה שקרה הוא שלבנק אין יכולת למלא את המחוייבות שלו להמרה לזהב באופן הרגיל, מתוך המחסן, והוא יהיה חייב לתת את הזהב מתוך כיסו. |
|
||||
|
||||
אפרופו ''משיכה'' בתגובתך, נחמד ש''משיכת מזומן'' התחיל כמטאפורה ופתאום נהיה תיאור מילולי (אני מתכוון לכספומטים, לא לשיני זהב). |
|
||||
|
||||
כל התכונות המופלאות שאתה מונה לגבי שטרות מגובי זהב, נכונים גם לגבי שטרות מגובי קוצים. אפשר להנפיק שטר ששווה *תמיד* אונקייה של קוצים. למה זה מועיל? תחשוב על חברה חקלאית בשנת בצורת. אונקיית קוצים שווה לא מעט כסף, אפשר להאכיל בה עז או שתיים. אבל לאחר הגשמים, מה תעשה עם השטר המופלא הזה? באותה מידה, למה זו תכונת ההצמדה לזהב כל כך חשובה? ברור לי שמבחינה היסטורית, זהב שומר על ערכו יותר משטרות בנק ישראל, ואין לפסול רכישת שטרות כאלה בידי שונאי סיכון. אבל למה להכריח את כולנו? |
|
||||
|
||||
מבחינתי, וככל שידוע לי מבחינת כל/רוב תומכי החזרה לסטנדרט הזהב, אין הכרח שהכסף יהיה מגובה דווקא בזהב. השאיפה היא לכסף מגובה בסחורה ממשית שתקבע על ידי השוק (או אולי כמה סחורות). ההנחה היא שהסחורה הזאת תהיה זהב אבל זה לא הכרחי עקרונית. אין פסול עקרוני בהצעה לשימוש בקוצים כסחורת גיבוי אבל בפועל הם פשוט לא נהנים מהיתרונות של הזהב, הם לא משתמרים היטב, ניתן לייצר בקלות עוד מהם ויחס המשקל/ערך להם לא מוצלח. היתרון המרכזי של כסף מגובה סחורה הוא שהוא מונע מן הממשלה לחבל בערכו על ידי הדפסת עוד כסף, הוא כופה ריסון תקציבי ושומר על ערכו ולעיתים אף מוסיף לערכו. לא כל כך ברור לי באיזה מובן אתה תופס חזרה לכסף מגובה בסחורות דבר ש"מכריחים" אותך. הקריאה לחזרה לסטנדרט הזהב היא קריאה להסרה של מגבלות שנכפות עלינו כדי למנוע אותו כמו האיסור על החזקת זהב וחוקי ההילך החוקי שכופים עלינו לנהל את כל העסקאות במטבע מקומי. |
|
||||
|
||||
יש שני סוגים של סטנדרד זהב: אחד שיהיה מטבע אחד של הכלכלה הגדולה ביותר שיהיה צמוד לסטנדרד הזהב ויתר המטבעות-לא. והסוג בשני, שכל המטבעות יוצמדו לסטנדרד הזהב. היתה מדינה שהחליטה להצמיד את המטבע שלה לסטנדרד הזהב. קשה לומר שההצלחה העירה לה פנים בלשון המעטה-גרמניה הויימרית אחרי חיסול האינפלציה. קשה לומר שזו היתה הצלחה. תאר לעצמך שמדינת ישראל מחליטה לעבור לסטנדרד הזהב. מדינת ישראל תצטרך לרכוש זהב כנגד כל כמות הכסף שנמצאת במחזור. נראה לך הגיוני?נראה לך אפשרי? נניח שנתפשר רק על שליש כמות הכסף. גם זה איננו אפשרי. |
|
||||
|
||||
אם אינך טוען שלשטר מגובה זהב יש איזו תכונה אינהרנטית עדיפה על פני שטר חוב אחר, ומטרתך היא בסך-הכל לכפות על הממשלה משמעת תקציבית מוחלטת, יש על מה לדבר. לגבי עניין ההכרח. בכל עסקה בישראל עוברים מוצרים (או שירותים) מיד ליד תמורת שטר חוב. עלות השטר הזה היא כמעט אפס. אתה רוצה להכביד על העסקאות בתוך ישראל את עלות הזהב הדרוש לייצג את הערך הנקוב בשטר. לא ברור לי מה הצדדים לעסקה ירוויחו מכך - הרווח היחיד הוא לכורי זהב בחו"ל ולמי שמחזיק כיום בזהב. על האיסור להחזיק זהב שמעתי רק עכשיו (יש לי בארון כמה גרמים, זו עבירה?) ומבחינתי ניתן לבטל אותו כבר אתמול, בלי קשר לסטנדרד כלשהו. |
|
||||
|
||||
אני בהחלט מעוניין לכפות משמעת תקציבית על הממשלה, אבל, כאמור, שטר מגובה זהב אכן עדיף בעיני על שטר שאיננו מגובה בדבר. לא הבנתי איך מחיר הזהב מכביד על העסקאות המבוצעות בשטרות מגובי זהב? נניח שהשקל היה מבוסס על זהב, בנק ישראל היה נוקב כמות מסוימת של זהב שאותה ניתן לקבל תמורת שטר של שקל. אנשים היו מבצעים עסקאות בשקלים והשטרות (או המספרים בחשבון) היו מחליפים ידיים באותה קלות בה הם מחליפים ידיים עכשיו. |
|
||||
|
||||
על כל שקל שבנק ישראל מנפיק, הוא משלם כמה גרושים למטבעה דרום קוראנית. אתה מבקש שבמקום ההוצאה המוגבלת הזו, הבנק יקנה זהב בשווי שקל, ויוציא מיליונים כל שנה כדי לשמור עליו במרתף. מי מרוויח מהעסק הזה חוץ מגוטניק? |
|
||||
|
||||
אם סטנדרט הזהב הוא שיטה עדיפה על כסף הכפיה ומשטר האינפלציה הנוכחיים, האם לא כולנו נרוויח? |
|
||||
|
||||
זה תלוי בפרמטרים של הבעיה - עד כמה סטנדרד הזהב טוב יותר (אם בכלל). ובמדינה נטולת זהב כשלנו, חובת ההוכחה היא עליך. ברור שיהיה זינוק בביקוש לזהב, וברור שבעלי המכרות בדרא"פ ואוסטרליה יהיו עשירים יותר. את מדינת ישראל ותושביה, המהלך הזה יהפוך לעניים יותר - וכל זה עבור פעולה השקולה לחיוב הממשלה לגירעון 0%. |
|
||||
|
||||
מה מונע מהממשלה לקחת הלוואה, לקנות זהב וכך להיות בגרעון גדול מ- 0% יחד עם שמירה על תקן הזהב? |
|
||||
|
||||
צודק. אבל רק לשנה שנתיים (אלא אם יוצאים למלחמה לשדוד זהב של מדינה שכנה). השיטה הנוכחית, שבה גירעון של 2% לשנה, מדי שנה, נחשב לדבר נהדר, יכולה לעבוד רק בגלל שחובות המדינה נקובים (ברובם) במטבעות שערכם מובטח לרדת. |
|
||||
|
||||
אבל אי אפשר להמשיך בגרעון הרבה זמן ולממן אותו בהדפסה. בסוף ימאס למדינה המלווה, והיא תדרוש פרעון ההלוואות ב_זהב_. מאחר שאין אפשרות להדפיס זהב, למדינה המדפיסה יש רק אפשרות אחת והיא להודיע שאינה יכולה לעמוד בהתחייבויותיה, כפי שאכן קרה לארה"ב בתקופת הנשיא ניכסון. הסיבה לפרישה מבסיס הזהב הייתה פשוטה: הזהב מפריע להדפיס כסף. http://en.wikipedia.org/wiki/Nixon_Shock By the early 1970s, as the costs of the Vietnam War and increased domestic spending accelerated inflation,1 the U.S. was running a balance-of-payments deficit and a trade deficit, the first in the 20th century. The year 1970 was the crucial turning point, because foreign arbitrage of the U.S. dollar caused governmental gold coverage of the paper dollar to decline from 55% to 22%. That, in the view of neoclassical economics and the Austrian School, represented the point where holders of the U.S. dollar lost faith in the U.S. government's ability to cut its budget and trade deficits.
By 1971, the money supply had increased by 10%.1 In the first six months of 1971, $22 billion in assets left the U.S.2 In May 1971, inflation-wary West Germany was the first member country to unilaterally leave the Bretton Woods system — unwilling to devalue the Deutsche Mark in order to prop up the dollar.1 In the following three months, West Germany's move strengthened its economy. Simultaneously, the dollar dropped 7.5% against the Deutsche Mark.1 Due to the excess printed dollars, and the negative U.S. trade balance, other nations began demanding fulfillment of America's "promise to pay" – that is, the redemption of their dollars for gold. Switzerland redeemed $50 million of paper for gold in July.1 France, in particular, repeatedly made aggressive demands, and acquired $191 million in gold, further depleting the gold reserves of the U.S.1 On August 5, 1971, Congress released a report recommending devaluation of the dollar, in an effort to protect the dollar against "foreign price-gougers."1 Still, on August 9, 1971, as the dollar dropped in value against European currencies, Switzerland unilaterally withdrew the Swiss franc from the Bretton Woods system.1 |
|
||||
|
||||
אגב הרומאים והמלח, זו רק תיאוריה ולא בהכרח הטובה והמקובלת ביותר שבהם. יש המקשרים (ראה כאן http://en.wikipedia.org/wiki/Salary) את המילה למטבע solidus. בכל מקרה, הרומאים השתמשו כמובן בזהב וכסף כמטבע. |
|
||||
|
||||
גם לרומאים, וגם לאינקה היה זהב זמין, אבל השתמשו גם בדברים אחרים. כמוכן המטבע הוא המצאה שמטרתה הבסיסית היא להימנע מהצורך של כל אחד לשקול בעצמו את הזהב והכסף. כמובן ששליטים שונים השתמשו ביחסים שונים של זהב וכסף כדי לטבוע מטבעות נוספים כאשר היה חסר להם כסף. זה מנהג שנמשך עד למאה ה־19. כך שגם על המטבעות לא פשוט לסמוך, וגם "תקן הזהב" הוא קצת אנכרוניזם של תקופה מסוימת ולא ארוכה במיוחד בהיסטוריה שבה, מסיבות שונות, הסתמכו על הזהב בלבד ולא על הכסף, עד שלבסוף הזהב הפך לבעל ערך כמעט סמלי כבסיס ובסוף עף לחלוטין. |
|
||||
|
||||
בשנת 1964 יצא לאקרנים סרט שבו הנבל מאיים להרוס את מלאי הזהב של ארצות הברית, דבר שיגרום להעלאה עצומה של ערכו של הזהב הפרטי שלו, אך גם למכה קשה לכלכלה העולמית. במציאות, שבע שנים מאוחר יותר ביטלה ארצות הברית את התחייבויותיה לגיבוי מטבעות זרים בעתודות זהב. הכלכלה העולמית המשיכה כאילו כלום לא קרה. |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח שאפשר להגיד שהכלכלה העולמית המשיכה כאילו כלום לא קרה,אין ספק שבלי סטנדרט הזהב אנו חיים בסביבה שבה קשה בהרבה לחסוך ולשמור על ערך כספך (ראה למשל את הגרף השני כאן: http://www.lewrockwell.com/murphy/murphy152.html). אני סבור שהמשבר/מיתון עמוק בו אנו מצויים היום הוא אינדיקטיבי לבעיה החמורה בה אנו מצויים, במידה מאוד גדולה, בגלל השיטה המוניטרית הנהוגה כיום. לדעתי, נחזה כולנו בהתמוטטותה בשנים הקרובות. |
|
||||
|
||||
תשמע, זה ממש מבהיל. עד שנזכרים שהגרף לא מתקן את המחירים לפי הערך הראלי. לדוגמה: 18.95 דולרים בשנת 1900 שווים היום כמעט 500 דולר. מכאן שערכו של הזהב לא עלה יותר מדי במהלך השנים. יכול להיות שההצמדה למטבעות החזיקה את ערכו בצורה מלאכותית (אך לא חסרת בסיס). שים לב שמחירו התחיל להתנדנד עוד קצת לפני 1971. היום מחירי הזהב יציבים הרבה פחות. אבל זה פשוט מכיוון שאין להם את המשקולת המייצבת הכבדה של המטבעות. |
|
||||
|
||||
אני לא טענתי שערכו של הזהב עלה, ערכו של הכסף ירד, כפי שמראה הגרף אליו קישרתי. |
|
||||
|
||||
כמויות הכסף האדירות שנשפכות לשווקים בשנים האחרונות יהיו חייבות להמחק באיזה אופן. הדרך המסורתית היא אינפלציה. בינתיים (במפתיע) אין אינפלציה ורביות אג"ח 30 שנה של ארה"ב מסתובבות כבר 3 שנים ברמות שפל כל הזמנים. לכאורה תעשה שורט על האג"ח האמריקאיות אבל בפועל יש לשנן את האימרה : Markets can stay irrational longer than you can stay solvent
|
|
||||
|
||||
לשמור על ערך כספך זו לא בהכרח המטרה של המדינה. כסף (או זהב) מתחת לבלטות זה הון שלא מושקע ביצור. רוב הכלכלות כיום צריכות (לפי המודל של סולו) להשקיע יותר. איך ? באמצעות אינפלציה כופים עליך לחסוך או בהשקעות לפי ראות עינייך, או באמצעות חסכון בבנק (שבתורו משקיע את רוב הכסף לפי ראות עיניו). |
|
||||
|
||||
כסף "רגיל" של בנק ישראל איננו ניתן להמרה בשום דבר אחר למה אתה מתכוון? אמש המרתי חתיכת נייר אדמדמה של בנק ישראל בארוחת ערב טעימה. נראה לי, שלפחות עבור בעלי המסעדה, הכסף הזה מייצג דבר-מה. |
|
||||
|
||||
עניתי לשואל מדוע כסף מגובה בזהב ''אמיתי'' יותר מכסף שאיננו מגובה בזהב. ברור שבשני סוגי השטרות ניתן לקנות דברים. |
|
||||
|
||||
קשה לקרוא לטיעון שלך "תשובה" אם הוא מתבסס על טיעון שכל אחד מאיתנו מפריך מדי יום במכולת. אם בשני השטרות אפשר לקנות את אותם הדברים, מדוע אחד "אמיתי" יותר מחברו? |
|
||||
|
||||
יש הבדל בין המרה *במובן המסוים שעליו אני מדבר* לקניה. שני סוגי השטרות עשויים לשמש לקניית סחורות ושירותים אבל רק שטר המגובה בסחורה/זהב ניתן להמרה לסחורה המגובה, כך הם הדברים, בהגדרה. שטר מגובה בזהב/סחורה, בהגדרה, הוא שטר בעלות על כמות מסויימת של זהב. בכל רגע נתון, יכול האדם לקחת את השטר שלו, ללכת לבנק ולבקש את תמורת השטר בזהב. התמורה הזאת היא כמות קבועה של זהב שלא משתנה ולכן איננה יכולה להיות מוגדרת כמחיר. לבנק גם אסור לסרב להמיר את השטר (בהנחה שהוא לא מזוייף). מכאן שלכל צורך מעשי, החזקה בשטר כמוה כהחזקה בזהב - וזה בעצם גם המקור לרעיון של שטרות כסף - במקור אלו היו קבלות של צורפים על הפקדות זהב ואנשים פשוט החלו לסחור בהן משום שהיו נוחות יותר ממטילי זהב או מטבעות. שטר שאיננו מגובה בזהב או סחורה אחרת איננו טומן בחובו הבטחה דומה. קח את השטר לבנק והדבר היחידי שתוכל לקבל עבורו הוא הוא שטר אחר או כסף קטן. אתה יכול להפקיד את השטר בבנק למשמורת אבל כל מה שזה אומר הוא שיהיה רשום לפקודתך בבנק הסכום הנקוב של השטר אותו תוכל לקבל, בשטר אחר או כסף קטן. איך שלא מסובבים את זה, זה בעצם כל הזמן אותו הדבר ומכאן שאינך יכול להמיר את השטר בדבר אחר. בעלות על שטר של עשרים שקלים היא בעלות על עשרים שקלים. קניה היא דבר אחר: למשל, אם קיבלתי שטר של 20 שקלים היום ולחם עולה 4 שקלים, החזקת השטר איננה מבטיחה לי 5 כיכרות לחם, אם אקח את השטר מחר למאפייה, ומחיר הלחם עלה לחמישה שקלים אוכל לקנות רק 4 כיכרות לחם, המוכר גם לא חייב למכור לי ואין כל התחייבות משום צד שאכן יהיה לחם וכו. אותו כלל חל גם על מה שקרוי המרה למטבע זר, שער המטבע הזר משתנה, אין הבטחה שמישהו אכן ימכור לי את המטבע הזר וכו. |
|
||||
|
||||
אם אתה מניח שזהב - ורק זהב - הוא נכס יציב ובטוח, שרק המרה מובטחת אליו "נחשבת", אז כן: רק נייר מגובה-זהב ניתן להמרה לזהב. אבל זו טאוטולוגיה לא מעניינת. רוב האנשים אינם זקוקים לזהב. הם זקוקים לאוכל, קורת גג, שירותים משירותים שונים. זהב ושטרות מגובי זהב, בדיוק כמו שטרות בנק ישראל, הם אמצעים לייצג הון. שים לב שבדוגמה שלך הבנק מחויב לתת זהב תמורת השטר, אבל הוא לא יוכל לקיים את ההבטחה אם הגיע צבא עוין ושדד אותו. גם אילו תקבל את הזהב, שער החיטה עלול לעלות, וזהבך לא יזין אותך. או שתגלה שקיבלת זהב מעורב בכסף. החיים לא בטוחים, גם אם יש לך זהב. למה שקראת "כסף כפייה" אפשר לקרוא גם "שטרות מגובי צבא". יש מדינה, צבא, מערכת משפט ומשטרה, שמחויבים לשמור על ההון שלך שנקוב בשקלים. אבל זה גם המצב לגבי זהב ושטרות מגובי זהב: הם לא שווים דבר ללא חברה אנושית מתפקדת, ללא מערכת חוקים נאכפת, ללא צבא ומשטרה שמונעים שבירה של הכללים. |
|
||||
|
||||
אני לא חושב שיש ביננו וויכוח על השאלה האם צריך חברה אנושית מתפקדת וכל שאר הדברים שהזכרת. לא טענתי ששטרות מגובים בזהב הם קסם שמתקן את כל הבעיות בחיים. טענתי מסתכמת בכך שאני סבור שכסף המגובה בסחורה עדיף על כסף שאיננו מגובה בסחורה ושלדבר השפעה עצומה על חיינו. אני לא בטוח שאני מבין למה כוונתך באמרך ששני סוגי השטרות הם ''אמצעים לייצוג הון''. |
|
||||
|
||||
שטר חוב איננו בעל ערך בזכות עצמו. הוא בסך הכול מייצג של הון, כיוון שבחברה שלנו יש הרבה אנשים שיסכימו לתת לך דברים מדברים שונים תמורתו. |
|
||||
|
||||
ערכו של הזהב כמטבע נובע מהקשיחות היחסית בהצע שלו, ודווקא מפני שהוא בעיקר לא סחורה. אם הזהב היה סחורה, כלומר רוב הביקוש לזהב היה כחומר גלם לתעשיה, כמו ברזל למשל, מחירו היה מושפע מהביקוש המשתנה לו עצמו, והזהב מאבד את ערכו כמדד יציב יחסית לערכן היחסי של סחורות אחרות. הזהב הוא לא יותר מביטקויין שהשתרש תרבותית. תומכי שוק חופשי מתנגדים, בצדק לדעתי, למניפולציות במטבע. אם רוצים כלכלה יציבה המטבע צריך להיות מחוץ להישג ידם של פוליטיקאים ובעלי עניין. הם מתנגדים ל"הדפסת כסף" ע"י הבנק המרכזי, ומתנגדים למצב הקיים היום שלמערכת הבנקאית יש רשות לתת לכמה לקוחות להחזיק בעת ובעונה אחת באותה מטבע, ולהאמין שהיא שייכת לכל אחד מהם באופן בלעדי (fractional reserve banking). את המטרה של יציבות מטבע אפשר להשיג בקלות ע"י שינוי בחוקה. הבעיה אינה טכנית, אלא פוליטית. המציאות היא שלממשלות המודרניות יש גם אינטרס פוליטי וגם כוח מספיק לעשות מה שהן עושות, וזו הסיבה שבסיס הזהב ננטש. מי שרוצה מטבע יציב צריך לחשוב כיצד משנים את שיטת המשטר. או אולי באופן עמוק יותר, מה היה שינוי הנסיבות הטכנולוגי במהלך המאה ה-20 ששינה את המציאות הפוליטית והביא אותנו למצב הנוכחי, ומה השינוי הטכנולוגי שאולי אנחנו זקוקים לו כדי להחלץ ממצב זה. בסיס הזהב הוא בסה"כ אי נעימות למי שרוצה להדפיס כסף. באופן כללי, מספיק שהממשלה מודיעה שהיא ערבה לפעילות עיסקית כלשהי, או למוסד פיננסי זה או אחר כדי לפרוץ את כל גבולות ההגיון והזהירות הכלכלית. משברים כלכליים היו גם בעידן הזהב. אם המציאות הפוליטית תשתנה אפשר לשמור על מטבע יציב בקלות גם ללא האנכרוניזם של זהב. |
|
||||
|
||||
אני מסכים עם רוב דבריך אבל לא ברור לי מדוע הזהב נתפס בעינך כאנכרוניזם, אם חזרה לסטנדרט הזהב תכפה על הממשלה ריסון תקציבי ותאפשר לנו לשמור על ערך כספנו הרי זה משובח. אני לא רואה כאן את החסרונות מלבד אי הנעימות למדפיסי הכספים. אני אגב לא סבור שהפד או בנק ישראל צריכים לעבור לסטנדרט זהב, מה שצריך לעשות זה לבטל את חוקי ההילך החוקי והאיסור על החזקת זהב ולאפשר לנו לכרות עסקאות בכל הילך שנרצה. אני מעריך שבתנאים כאלו יתפתח משהו דמוי סטנדרט הזהב אבל לא אכעס אם יצוץ לו משהו אחר. |
|
||||
|
||||
(נראה לי שזו הנקודה המהותית בדיון. תקן הזהב הוא אמצעי טכני כדי להשיג מטרה מוניטרית) חוקי ההילך והאיסור על זהב נולדו בארצות הברית בשנת 1934 כחלק מניסיון להתמודד עם המגבלות שהטיל תקן הזהב: יותר מדי אנשים קנו חזרה זהב והיה פחות מדי כסף מזומן בשוק. החוק הזה היה ניסיון להחזיר חזרה את אותו הכסף לשוק. נדמה לי שהמגבלה הוסרה זמן קצר לאחר ביטול תקן הזהב. אבל גם אם לא: בראש הדיון הוזכר ביטקוין. האם אתה משתמש בביטקוין? האם הוא עונה לתנאים שהגדרת בסעיף האמור? |
|
||||
|
||||
הצרה שפקדה את ארה"ב ב34 נבעה מכך שהממשלה הדפיסה שטרות שלא היה להם כיסוי. תקן הזהב בהחלט מגביל התנהגות כזאת, דבר הנתפס בעיני כיתרון ולא כפגם. דבר דומה קרה בתחילת שנות השבעים (רק שאז סטנדרט הזהב היה רק מול ממשלות ומשקיעים חיצוניים ולא מול אזרחי ארה"ב). למרבה הצער ההתמודדות של ממשלת ארה"ב עם הבעיה הייתה ביטול סטנדרט הזהב (אפקטיבית, מול אזרחי ארה"ב) בתחילה ולבסוף גם באופן מוחלט בתקופת ניקסון ולא חזרה לריסון תקציבי. את התבשיל הזה אנחנו אוכלים היום. אני לא משתמש בביטקויין. אני מסכים שיש בביטקויין היבט אחד מוצלח של "ריסון תקציבי" אבל אני לא סבור שיש לו סיכוי ממשי לזכות להצלחה משום שבניגוד לכסף מגובה בסחורה, אין לו ערך שימושי כלל ומלבד כמה "משוגעים לדבר", איש לא יסכים לקבל תשלום בדבר מעין זה, אלא אם כן הדבר נכפה עליו. |
|
||||
|
||||
ניתוח לא נכון- מקובל על ליברטיאנים ונציגיהם בישראל-רדלר ודומיו. הצרה שפקדה את ארה"ב במהלך שנות ה-30 לא היתה שהממשלה הדפיסה שטרות שלא היה להם כיסוי, אלא שלא הדפיסה מספיק שטרות. היא עשתה את זה רק לקראת מלחמת העולם השניה ואז יצאה מהמשבר. במצב האבטלה שהיה ואי ניצול חמור של אמצעי ייצור, לא קיימת שום סכנת אינפלציה. יש מילכוד הנזילות liquidity trap.http://www.counterpunch.org/2012/07/05/the-great-liq... |
|
||||
|
||||
בהתחשב בכך שרק החוק האמור הסמיך את ממשלת ארה"ב להספיס "שטרות ללא כיסוי" (ליתר דיוק: בכיסוי של 60% או 40%, לא זוכר בדיוק), הרי שלא יכול להיות שזהו מקור הצרה של ארה"ב בשנת 1934. אבל למה לשים את כל הביצים בסל של הזהב? אתה בטוח שהוא ישמור על ערכו? אם אתה נותן לסחורה אחת אפשרות לקבוע את כל ערך השוק, אתה יוצר אפשרויות רבות לניצול. האם ערכו של הזהב יישאר יציב? האם באמת מובטח לך שהבנק שמנפיק את השטר לא יפשוט את הרגל? אתה, כזכור, רוצה לעבור למערכת בנאות פרטית ללא מעורבות המדינה (כמו המצב שהיה לפני התגבשות המערכות הבנקאיות המרכזיות שהחלה את "תקן הזהב"). יהיו שטרות של בנק דנקנר, בנק תשובה, בנק ספרא, ועוד. אתה באמת בטוח שאף אחד מהם לא יפשוט את הרגל וייקח איתו את כספם של החוסכים? או שאולי אתה בעצם מסתמך בפועל על המוסכמה שלזהב יש ערך? ואם מדובר על מוסכמה, עדיף להשתמש בביטקוין שאולי חשוף פחות לספקולציות. דרך אגב, בXKCD האחרון יש כמה דברים שקשורים לעניינינו (אין לי קישור ישיר). |
|
||||
|
||||
המונחים שלך לא ברורים למה אתה מתכוון בניצול וספקולציה ולמה אתה חושב שזהב יושפע יותר מכסף מדינה? ומה זה המערכות הבנקאיות המרכזיות? האם אתה מתכוון לבנקים מרכזיים בבעלות המדינה? |
|
||||
|
||||
מר חובה רוצה בנקים עצמאיים שינפיקו שטרות משלהם. או לחלופין: מסחר ישיר במטבעות זהב ו/או גושי זהב. אז כן, אם אתה משלם בשטרות חוב של מר ספרא, לא חייבים לתקוף ישירות את הזהב, אפשר לתקוף את מר ספרא. |
|
||||
|
||||
מר ספרא ינסה להרווח כסף ולכן יכול לפשוט את הרגל כמו כל אחד אחר. כבר ראינו (תגובה 602673) שגם המערכת הזו מבוססת בפועל על אמון ועל קשר בין מוסדות פיננסיים שונים, כלומר: על המוניטין, חוץ מזה, מה יש לך לעשות עם הזהב? חוץ מתכשיטים (וכמה שימושים תעשייתיים), למה בדיוק הוא טוב? מה יקרה אם פתאום, בעקבות שינוי תרבותי, נפסיק לענוד תכשיטי זהב? (ר' דיון 3224 בעניין היהלומים כעדות לכך שזה לא לגמרי תלוש מהמציאות. מוזכרת שם דוגמת הפרוות. בדיון אחר בנושא שאני לא זוכר כרגע מוזכר איך הפנינים קיבלו את ערכן בעקבות מסע שיווק מכוון). |
|
||||
|
||||
החלטתי לחזור בי מהטענה ''הזהב הוא לא יותר מביטקויין שהשתרש תרבותית''. אין שום דבר בביטקויין שמונע הדפסת מספר בלתי מוגבל של ביטקויין. שיעור ההדפסה הוא פרמטר שאפשר לשנות אותו. בביטקויין שולטת קבוצת מפתחים קטנה, שתפקידם בביטקויין אנלוגי לתפקיד הממשלה. אם ביטקויין יצליח, המפתחים יעמדו בפני לחץ חיצוני ופנימי ''להדפיס'' ביטקויין. אפשר גם לפצל את הפרוייקט לפרוייקט מתחרה שיתגמל את הכורים ביותר ביטקויין, ולכן הכורים יעברו אליו. אגב, פעולת הכריה שהיא ליבה של המערכת ריכוזית מאוד, ואפשר לומר שאם המפתחים הם הממשלה, אז הכורים הם האיגוד המקצועי - שילוב שלא מבטיח טובות. |
|
||||
|
||||
לעניין המינוח: אם אתה מתחיל להוסיף מטבעות, מדובר על פרוטוקול דמוי ביטקוין, אבל לא על ביטקוין. ראשית, לעניין ההסכמה: הזכרתי כבר קודם את החתמים. פרוטוקול ביטקוין הוא פרוטוקול מבוזר. פעולות ביטקוין הן חסרות משמעות כל עוד לא הוכרו על ידי שאר המשתמשים. ההכרה הזו מבוטאת בכך שחותמים על הפעולה. פעולת הכריה היא חלק מהחתימה (הכריה היא היום תשלום על החתימה: הראשון שמצליח לחשב את החישוב המסובך בכוונה של החתימה הוא זה שכורה את התשלום). לכן לא מדובר על מפתחים. מדובר על חתמים. הפרוטוקול מניח שצריך להיות תשלום מובנה לבנקאים שמפעילים את המערכת. היום מדובר על קבוצות של חובבים או חצי מצוענים, שמשקיעים קצת כסף בקניית מחשב מהיר בתקווה להרוויח יותר מאשר החשמל שהוא מבזבז. אם ביטקוין יתפוס תאוצה, החתמים יהיו מי שיכולים להשקיע במחשבים רציניים באמת: בנקים ו/או ממשלות. אם מחשיבים את עלות התפעול של המחשבים, יכול להיות שכמות הרווחים מכריית מטבעות תתברר כזניחה. זהו התכנון של מתכנני מערכת ביטקוין. הזכרת גם את האפשורת לפיצול. זוהי אפשרות מובנית בפרוטוקול כפרוטוקול מבוזר. בכל שלב יכולה לקום קבוצת משתמשים ולהחליט שהיא לא סומכת על החתמות הראשית. כמובן שצריך לזכור את אפקט הרשת ולכן פיצול כזה יצליח רק אם תהיה לו סיבה טובה. האפרות הזו היא גם מגבלה לכוחם של החתמים מול המשתמשים: החתמים יודעים שאסור להם להרגיז את המשתמשים יותר מדי (עמלות גבוהות מדי של הבנק), שאם לא כן, המשתמשים עלולים ליצור רשת מתחרה. אז כן, אין שום דבר אמיתי מאחורי ביטקוין, אבל ההנחות שמאחוריו לא כל כך מבוטלות. כלומר: אם יש קבוצת אנשים מספיק גדולה שחושבת שביטקוין הוא רעיון טוב, הוא יחזיק מעמד. |
|
||||
|
||||
בכסף הנוכחי יש שתי אנומליות - אל''ף אין מאחוריו ערך ממשי, ובי''ת לממשלה יש מונופול על ייצורו ועל השווי שלו. מאחר שאין מאחוריו ערך אמיתי הממשלה יכולה להדפיסו כאוות נפשה. התוצאה היא הונאת פונזי ענקית, הממשלה מלווה לי כסף שאין לה וקונה בשבילי טנק בכסף שאין לה, ומקווה שמישהו אחר מתישהו יכניס למערכת את השווי החסר בצורת מוצרים ושירותים. התוצאה היא בהכרח התרסקויות מחזוריות, בנוסף להרס מואץ של כדור הארץ. הביטקוין אמנם שובר את המונופול של הממשלה וזה דבר טוב, אבל לא מתקן את האנומליה הראשונה ולכן אינני מאמינה שהוא מוצלח, הוא יביא לאותן תופעות כמו הכסף האמיתי. ההגבלה על כמות הביטקוינים אינה הגבלה של כמות הכסף, כי אין הגבלה על שווי ביטקוין אחד ואפשר לחלקו למטבעות קטנים יותר ויותר. אני לא רואה דרך לתקן את המערכת הכספית ללא שווי אמיתי שעומד מאחורי הכסף, ולכן מטבעות מתחרים כמו ליברטי דולר הם דבר טוב. שוויו של הליברטי דולר הוא שווי הכסף או הזהב מהם הוא עשוי, ולכן הוא בעצם מעין מטבע בארטר. גם אין בו שום דבר לא חוקי, אבל ממשלת ארה''ב הצליחה להאשים את היוצר שלו בזיוף כסף, ונדמה לי שהוא עכשיו מאחורי סורג ובריח. הבעיה גם כאן היא בשווי המטבע, כי ערך הזהב או הכסף עשויים גם הם להתרסק. דרך נוספת היא שכל העולם ישתמש באותו מטבע, וניהול המטבע לא יהיה נתון בידי ממשלות אלא בידי גוף עולמי אחד. זו שיטה פנטסטית ואולי זה העתיד, אבל היא תצליח רק אם כל העולם, לפחות כל העולם המפותח, יהיה שותף לה. הבעיה בשיטה היא טבע האדם, כמו שאנו רואים עכשיו בגוש היורו, כי אף אחד לא אוהב לשלם על כשלים או מצוקות של השני. |
|
||||
|
||||
צפריר, הקדשתי את רוב יום הכיפורים לביטקויין, מצאתי מספר מאמרים במיוחד את המאמר של סאטושי, יש מידע בויקי שלהם - אבל לא מצאתי מפרט מדוייק של הפרוטוקול. אני מבין את הרעיון, אבל לא איך הוא ממומש במדוייק. האם אתה מכיר מסמך כזה, או שצריך ללמוד את הקוד? אתיחס ביתר פרוט מאוחר יותר. |
|
||||
|
||||
אני מניח שאת המפרט הבא כבר ראית: |
|
||||
|
||||
המפתחים הם אלה שכותבים את הקוד, והקוד הוא החוק של הפרוייקט. למפתחים בפרוייקט יש סמכויות המקבילות לאיחוד כל ראשויות השילטון במדינה. הכורים הם קבוצה אחרת: הם אלה שבלי הפעילות שלהם אי אפשר לבצע טרנזקציות, ובלעדיהם אין רשת ואין ביטקויין. כל שאר המשתמשים הם free loaders. אין להם חשיבות כרגע מפני שהם אפילו לא צרכנים: אין מנגנון מובנה בפרוטוקול שמחייב תשלום על בצוע עיסקאות, או מנגנון אינפלציה פרופורציוני לגודל המחזור שמדלל את ערך המטבע על חשבון כלל המשתמשים, ומשלם את התמורה לכורים. קבוצת המפתחים קטנה ביותר, ולחרדתי אף אחד מהם אינו שומר על אנונימיות (חוץ Satoshi Nakamoto האגדי ומה הקשר בינו ובין Wei Dai המסתורי...). כלומר ברגע שביטקויין יתחיל להצליח אין שום דבר שימנע מברון הסמים המצוי לכפות את עצמו על הפרוייקט, שלא לדבר על ממשלות ועסקים שיכולים לתקוף אותם משפטית. הפרוטוקול של ביטקויין מבוסס על יצירת שרשרת בלוקים אחת, כאשר כל הכורים מתחרים על פתרון בעיה אחת כל עשר דקות. רק קבוצת כורים אחת (pool) זוכה בכל הקופה. בתוך קבוצה זו הזכיה מתחלקת באופן פרופורציוני לעצמת החומרה שיש לכל כורה. התוצאה היא שבקרוב אדם רגיל, אפילו אם ברשותו מחשב המצוייד בכרטיס גרפי שעולה $500 אין לו מה לחפש ככורה. כורים ישתמשו רק בחומרות יעודיות שמחשבות sha256. הכורים יהיו קבוצה קטנה של מקצוענים. אם ביטקויין יצליח, רק חברות מסחריות שמפעילות מחשבי-על יעסקו בכריה, ובסוף תהיה קונסולידציה לחברה אחת שתפעיל את ביטקויין ותשלוט בפרוייקט. המפתחים והכורים הם שתי קבוצות ריכוזיות שהפרוייקט זקוק להן, אבל הן גם מהוות סכנה לעתידו אם לא תגובש שיטת ממשל שצריך להתיחס אליה ברצינות כפי שמתיחסים לפרוטוקל עצמו. כפי שכתבתי קודם, אני לא מבין את הפרוטוקול במדוייק, אלא רק את הרעיונות העקרוניים. (ראיתי את הדף שקישרת אליו) התחושה שלי ביחס לפרוטוקול שכאילו מדובר ב-science project או בדגם אב לבחינה עקרונית של רעיון. זה לא פרוטוקול שבנוי לעבוד בעומס גבוה: 1. הפרוטוקול בנוי על שכפול מלא של של מסד נתונים שקובע לפחות כמה ביטקויין יש לכל אדם על כדור הארץ. לפחות - מפני שבעיקרון מסד הנתונים הוא תעוד כל העיסקאות שביצעו כל האנשים על כדור הארץ מאז תחילת הפרוייקט. יש להם אופטימיזציה שאמורה לזרוק עיסקאות ישנות או כאלה שהושלמו. כך או כך, מדובר במסד נתונים מבוזר שחייבת להיות בו רפליקציה מסויימת ומנגנון חלוקת עומס וזה לא קיים. 2. מנגנון אישור העיסקאות באמצעות שרשרת הבלוקים היחידה פותר בעיית distributed mutual exclusion. הפתרון טוב אולי לעומסים זעירים, אבל תאר לעצמך מה יקרה כאשר כל תושבי כדור הארץ ילכו לסופרים וישלמו בביטקויין? כמה עיסקאות יהיו ב-10 דקות או אפילו בשניה אחת? אי אפשר לסדר בתור אחד את כל העיסקאות בעולם, צריך פרוטוקול שמפזר עומס. 3. התחושה שלי, שאני לא ממש בטוח שהיא נכונה, היא שלביקויין אין בכלל רשת p2p עצמאית... נדמה לי שהם טפילים על irc. כאילו שמישהו רצה להוכיח את הרעיון של ה-block chain, ואת כל השאר סגר בדרך הקלה והמהירה ביותר למימוש. |
|
||||
|
||||
נניח לצורך הדיון שתשלומים דרך ביטקוין יהפכו להיות די פופולריים תוך שנתיים או שלוש. הסיבה להנחה הזו היא שאם השיטה הזו תישאר אמצעי תשלום זניח, הדיון יהיה פשוט הרבה פחות מעניין. אמצעי תשלום הוא חלק מהתקורה של העסק. עסקים שונים סופגים עמלות לא מבוטלות לחברות האשראי וזה עוד לפני שכוללים את הסכומים שהן משקיעות במערכות התשלומים בדרך זו או אחרת. התקורה הזו כוללת את התוכנה שבה משתמשים. אני מניח ששמת לב לכך שיש מספר <קישור https://en.bitcoin.it/wiki/Category:Clients תוכנות> ביטקוין שונות, כולל מימושים שלא התבססו כלל על bitcoind המקורי. תוכנה היא תקורה, ובכל זאת נמצא מי שיפתח אותה. מכאן שיש אפילו כיום מי שישקיע את הזמן ו/או הכסף בפיתוח אוסף המימושים העצמאיים. הסיכוי שקבוצה כלשהי של תוכניתנים יצליחו להתאגד כדי לכפות את דעתם על כל המשתמשים שואף לאפס מכיוון שקל מאוד לכתוב תוכנה חלופית או לממן כתבה של תוכנה חלופית (ליתר דיוק: שינויים בתוכנה קיימת. זה פשוט עוד יותר). אפשרות מעשית יותר לתקוף את זה היא ע"י מציאת פטנט שהשימוש בביטקוין מחייב. במקרה הזה לבעליו יש מונופול חוקי על השימוש בביטקוין. בינתיים לא צץ פטנט כזה. כמו שציינתי, הכרייה כבר קשורה לליבת פעילות ביטקוין: פעם בעשר דקות חותמים על עסקאות מכל העולם. הראשון שמצליח מקבל כיום פרס: מטבעות. בהנחה שהרשת מצליחה, עיקרם של המטבעות מגיעים מעמלות. לכן הכורים תלויים ברצון הטוב של המשתמשים שימשיכו להשתמש בהם כחתמים. 1. המידע מבוזר כולו כי אין מישהו שאפשר לסמוך על הזיכרון שלו. 2. מכיוון שלא טענת כאן טיעון רציני, אני מרשה לעצמי להשיב באותו מטבע: "ימים יגידו". אנשי ביטקוין טוענים שזה אפשרי. לא בדקתי בצורה רצינית את טיעוניהם. 3. יש להם רשת עצמאית. בעבר הם השתמשו ברשת IRC מסוימת לצורך פרסום מידע על הרשת ללקוחות חדשים. בגרסה החדשה של הפרוטוקול זה כבר לא נעשה: צריך למצוא מישהו אחר ברשת ומשם מקבלים כבר את המידע. בכל מקרה זה לא משמש להעברת המידע בפרוטוקול עצמו. |
|
||||
|
||||
ברור שהפרוטוקול אינו בנוי להתאים עצמו לעבודה בעומסים הולכים וגדלים (unscalable), והמפתחים בקישור שנתת מסכימים למעשה לטענה הזאת. יש להם שתי תשובות לא ענייניות למי שמעוניין באלגוריתמים: האחת היא שיהיו חומרות חזקות יותר בעתיד ו"יהיה בסדר", והשניה שאפשר לוותר על מודל ה-p2p ולהפוך את הפלטפורמות של המשתמשים ללקוחות של שרתים שיעשו בפועל את העבודה. טוב, זה בדיוק המצב כיום כאשר כל חברה שנותנת שירותים פיננסיים מפעילה שרתים וכולי. לא שרתים, אלא חוות שרתים במקומות שונים בעולם ואלגוריתמים שמנהלים שיכפול וחלוקת עומסים, בדיוק מה שאין לביטקויין. לפי החזון הזה ביטקויין יהיה שירות ריכוזי, מרוגלץ ע"י הממשלה בדיוק כמו המוסדות הנוכחיים. מה יהיה היתרון של ביטקויין על פני paypal או ויזה? לא ברור. סאטושי כותב בתגובה לטענה שאי אפשר להביא שינוי פוליטי באמצעות קריפטולוגיה: Yes, but we can win a major battle in the arms race and gain a new territory of אולי שכחו את דברי הנביא.freedom for several years. Governments are good at cutting off the heads of a centrally controlled networks like Napster, but pure P2P networks like Gnutella and Tor seem to be holding their own. ____ אתה זוכר שכתבתי שאין שום דבר בהגדרות הקריפטוגרפיות של ביטקויין שמונע מהמפתחים לשנות פרמטר קטן ולהדפיס כמה שהם רוצים? זה מה שלא הבנתי לפני כן כשחשבתי שביטקויין שקול לזהב. כתבתי: "בביטקויין שולטת קבוצת מפתחים קטנה, שתפקידם בביטקויין אנלוגי לתפקיד הממשלה. אם ביטקויין יצליח, המפתחים יעמדו בפני לחץ חיצוני ופנימי "להדפיס" ביטקויין. אפשר גם לפצל את הפרוייקט לפרוייקט מתחרה שיתגמל את הכורים ביותר ביטקויין, ולכן הכורים יעברו אליו. אגב, פעולת הכריה שהיא ליבה של המערכת ריכוזית מאוד, ואפשר לומר שאם המפתחים הם הממשלה, אז הכורים הם האיגוד המקצועי - שילוב שלא מבטיח טובות." והנה ראה באיזה פנינה נתקלתי תוך כדי חיטוט בפורום שלהם: I don't know why Satoshi decided to limit total qty of bitcoins to 21'000'000 coins. I suspect he made it to tempt early adopters with possibility to become very rich ppl. Now Bitcoin doesn't need such a trick and WE could change the plan. Bitcoin network exists due to hard work of miners and I dislike the idea to halve their reward in the nearest future. Of coz a lot of ppl will be against keeping the reward unchanged. But if these ppl r NOT miners then miners don't need to pay much attention to them. Miners r those who rule Bitcoin. עוד מעט כשיגיעו לבלוק 210,000 התמורה לכורים תקטן מ-50 ל-25 ביטקויין. הנה זה מתחיל... שים לב שהאסימון ירד לו - הכורים שולטים בביטקויין.
I suggest other plan. We'll know how many ppl support the idea to keep 50 BTC forever. We'll change the algo in the bitcoin client. When the time for 25 BTC reward comes we'll see which part of the network becomes the winner. It's time for 1st Bitcoin Revolution... |
|
||||
|
||||
נראה לי שהגיע זמן הסעיפים. 1. לעניין החלוקה לשתי רמות: אין סיבה שכל אדם יחזיק בכיסו את כל ההיסטוריה. מה שחשוב הוא שכל גוף עסקי יוכל, בהשקעה צנועה, להקים לעצמו שרת ביטקוין. השווה למצב הקיים עם הדואר האלקטרוני. אני מחזיק בעצמי שרת דואר אלקטרוני עבורי. על השרת אני משלם תשלום חודשי לא גבוה במיוחד. אם אני כאדם פרטי יכול להרשות לעצמי את זה, כל עסק סביר יכול להרשות לעצמו את זה. רובם אולי בוחרים שלא לעשות את זה, אולם חסמי הכניסה לתחום הדואר האלקטרוני נמוכים מאוד מעצם היות הפרוטוקול מבוזר. באותה מידה כל גוף סביר יוכל להרשות לעצמו להחזיק שרת ביטקוין, וזה לא יהיה מסובך לספק שירותים כאלו למי שלא רוצה להסתבך בעניינים טכניים. 2. שכפול עומסים אמור להיעשות מקומית בתוך אותו המפעיל (הכורה או קבוצת הכורים). זה לא מחייב תאום בין הכורים השונים ולכן לא מחייב ריכוזיות. חווה של חמישים ליבות זה 6-7 מחשבים עם שמונה ליבות. זה תופס רק חלק קטן מארון תקשורת סטנדרטי וזה לא מעבר להישג ידה של חברה קטנה. חיבור אמין של זה לאינטרנט משאיר אולי בתמונה רק חברות בינוניות ומעלה (למרות שגם היו יש ספקי אינטרנט קטנים למדי: אפשר לשכור שירותים מספקים גדולים יותר). 3. אחוזי הרעש בפורום הזה לא כ"כ נמוכים ולא צריך להתייחס לכל שטות שמישהו כותב שם. אחת התגובות הראשונות לסקר הזה היא "לא דיברנו על זה כבר לפני חודש?" ובאותו דיון קודם כבר כותבים "אוף. לא שוב הדיון הזה", בקיצור: לא מדובר על רעיון חדש ואין לו מספיק תומכים. אתה צריך לזכור שאם החתמים משנים את הפרוטוקול, שאם העולם יכול לבחור להתעלם מהפעולות שלהם, וכך יתקבל פיצול. |
|
||||
|
||||
אני לא מתנגד כלל שרשתות שיווק, מרכזי קניות, אמזון או כל "נקודה חמה" של עסקאות יעמידו שרתים לפרוטוקול מבוזר. אני לא רואה בכך בעיה או איום על ביזור הרשת. הבעיה היא שהפרוטוקול של ביטקויין הוא ריכוזי במהותו. כאשר יש שרשרת אחת של בלוקים, ויש תחרות אחת על הוספת בלוקים לשרשרת, גם הפתרון היעיל יהיה ריכוזי. נניח שיש מליון חוות שרתים שוות בעצמתן שמתחרות על אישור בלוקים, וכל עשר דקות רק חווה אחת זוכה בכל הקופה. סטיית התקן עצומה: חווה מסויימת תזכה רק פעם אחת ב-19 = (6 * 24 * 365) / 1,000,000 שנה. גרוע מכך, אם נוצרים בלוקים מתחרים התחרות תהיה בין שרשרות של בלוקים על הזכות להצטרף לרישא של השרשרת. כל העיסקאות כולל תיגמול הכורים בשרשראות המפסידות אינן מוכרות ע"י הרשת, ולכן כל העבודה שהושקעה ביצירתן מתבזבזת. הדבר הכי גרוע, והכי עקרוני בכל עסק הזה היא עלות אישור העיסקאות. אם אכן יש מליון חוות שרתים, אז רק מליונית מההשקעה רלבנטית לאישור כל בלוק. אף אחד לא מבטיח שעלות האנרגיה שתושקע ע"י הרשת תהיה קטנה יותר מערך הבלוק. מבחינת תיקשורתית צריך לשדר את כל העיסקאות בעולם למליון מקומות. אם הגעת האינפורמציה לא תהיה סימולטנית, תגדל מאוד ההסתברות ליצירת עץ של שרשרות מתחרות, והביזבוז יהיה אפילו גדול יותר. כפי שהפרוטוקול כיום אין שום הגיון שעסקים קמעוניים או נותני שירותים פיננסיים יקימו חוות שרתים מקומיות. יותר כדאי להם להתאגד או לרכוש מניות באירגון מרכזי. בצורה כזו או אחרת המערכת תעבור קונסולידציה. לסאטושי היה רעיון טוב, אבל הוא ממומש בדרך נאיבית. צריך למצוא וריאציה מבוזרת שלו. כיוון אפשרי הוא אולי ליצור רשת p2p שמתארגנת עצמית ל-cluster tree network על פי הקשרים העיסקיים בין הכתובות השונות ברשת. לבצע אישור בשלבים ע"י מיזוג בלוקים בדרך כלשהי ולחלק את העבודה ואת יצוג מסד הנתונים (כמה כסף יש לכל כתובת) בתוך העץ הזה. אולי כדאי למיין את העיסקות לפי גודלן ולהשקיע מאמץ חישובי בבלוק לפי ערכו הכספי (אולי אפשר לחלק כל עיסקה לכמה עיסקאות לפי היצוג הבינארי של ערכה). אולי אפשר לשלב פרוטוקולים של קונצנזוס ברשת כדי לבדוק במהירות הוצאה כפולה. אני לא יודע כרגע מה הפתרון, והרעיונות בפסקה הקודמת נועדו להמחיש שאם רוצים רשת p2p, אז הפרוטוקול צריך להיות כזה שיתפקד היטב באופן מבוזר ושלא יהיה אינטרס למרכז את הרשת. אני רוצה בכך בכל ליבי, אבל סתם להתעקש שפתרון לא טוב הוא פתרון טוב, רק מפני שמדובר בקוד פתוח, ובמטרה שאידאולוגית אני תומך בה - לא בטוח שזה רעיון טוב. צריך ללמוד לקחים מהנסיון של ביטקויין ולעשות את זה כמו שצריך (ואני מעריץ את סאטושי). ___ ביטקויין והכורים עומדים בפני משבר קרוב. התגמול על כריה יקוצץ בקרוב ב50%, ובעתיד בפרקי זמן קבועים יהיו קיצוצים נוספים באותו שיעור. הכריה תעבור למקצוענים שירכשו חומרה מתמחה וירצו להרוויח (יש עובדי חברת חשמל באייל?). הפרוייקט יצטרך למצוא דרך לתגמל אותם במסגרת הפרוטוקול. כיום יש מנגנון תרומות בנוסף לחלוקת ביטקויין חדשים. כל מי שמעביר כסף יכול להוסיף תשלום לכורים שישרשרו בלוק שמכיל את הטרנזקציה שלו לשרשרת. שיטה זו נגועה ב-moral hazard, מפני שככל שהבלוקים יגדלו אנשים יעדיפו שאחרים ישלמו עבור כריית הבלוק. יש לדעתי שני פתרונות: 1. תשלום עמלה מובנית בפרוטוקול ע"י הצדדים בעיסקאות. כיום קושי האתגר שהכורים צריכים לפתור תלוי בקצב יצירת הבלוקים. אם הקצב יורד ההאתגר יורד, ולהיפך אם הקצב עולה האתגר עולה. זו הדרך שהפרוטוקול מכוון את קצב יצירת הבלוקים לפעם בעשר דקות. אפשר להוסיף למשוואה את העמלה שהכורים מקבלים שצריכה להיות פרופורציונית להיקף הסחר כפול קושי המצטבר של האתגרים לאורך פרק זמן קבוע. 2. אינפלציה תמידית שגודלה תלוי באותם פרמטרים בסעיף 1. למעשה מדובר בצורות שונות של "חלוקה מחדש" של העושר הביטקוייני, מהמיסדים העשירים שצברו אלפי ביטקויין בקלות, אל מי שעובד כיום כדי שיוכלו לשמור על עושרם. הם חייבים למצוא דרך לתגמל את הכורים, וזו שאלה פוליטית לחלוטין. אינפלציה פוגעת באתוס של הפרוייקט, וגביית עמלה משתנה (מס) פוגעת באמון הציבור בממשלה. ברגע שמתחילים לקחת, ונוצר תקדים שאפשר לשחק בפרמטרים של הפרוטוקול, יש סכנה שלא יהיה לדבר סוף, ושאלת המימשל בפרוייקט תחריף. לאחרונה, כך למדתי, נכנס חידוש לפרוטוקול, p2pool, שהוא למעשה נסיון פוליטי של המפתחים להקטין את כוחם של הכורים המאורגנים בקבוצות. הערה נוספת בקשר לכרייה: הכורים תלויים בשער הביטקויין שיכול בהחלט לקפוץ ל-$100 דולר או ליפול ל-$2. הביקוש לביטקויין תלוי כרגע בעיקר בהיקף סחר הסמים-פורנוגרפיה-הימורים במקומות כמו דרך המשי, במידת האבטחה של זירת הסחר MtGox ובסיקור התקשורתי של הפרוייקט. נפילה בשער הביטקויין במצב של כריה מקצועית היא אסון מפני שספק אם ימצאו אנשים שיסכימו לחזור לכרייה חובבנית באמצעות כרטיסים גרפיים וריגים מאולתרים. מי שיסכים לכך מהמר שהפרוייקט יכשל, מפני שאם שער הביטקויין יעלה מחדש, הכריה תחזור לחומרות מתמחות. ספק אם אנשים יסכימו לתמוך בפרוייקט שהם מאמינים שיכשל. |
|
||||
|
||||
1. קצת נמאס לי לחזור על הדברים שלי. ציינתי כבר קודם שיש עמלות מובנות בפרוטוקול. ציינתי כבר קודם שאין קבוצה נפרדת של תוכניתנים. 2. לשדר הכל ל"מליון מקומות" לא כל כך מסובך אם יש גרף תקשורת יעיל. רשת Usenet [Wikipedia] עשתה את זה בהצלחה לפני יותר מעשרים שנים. ואם צריך קצת יותר מזה: אני חושב שהשתכללנו מאז. 3. שים לב שהעומס הגדול שעליו אתה מדבר יקרה רק אם נפח המסחר יעלה בהרבה. אם קצב העסקאות יעלה בהרבה, ממילא לא יהיה מדובר רק על מסחר של דרך המשי. כמוכן העמלות שיהיו מעורבות יאפשרו מימון של יותר כורים. בהודעה הקודמת דיברתי על המצב ההוא כמצב היפוטתי. אם אתה רוצה לדבר על המצב כיום, אין טעם להתייחס לבעיות סקלביליות (בעברית צחה: סילומיות). הבזבוז האמור קיים גם היום. הבזבוז מובנה בפרוטוקול: מחשבים שוב ושוב את אותו החישוב עם מספר אקראי שונה בתקווה להגיע לגיבוב שערכו קרוב מספיק לאפס. הדבר היפה הוא שזהו חישוב שניתן לביזור בצורה לא רעה: כולם מחשבים בדיוק את אותו הדבר עד שמישהו סוף סוף מצליח. התוצאה הייתה אכן התאגדות לשם פיזור הסיכון: קבוצות הכורים (pools). פרוטוקול p2pool הוא רק עוד שכלול של הרעיון הזה. בקיצור: אני אישית חושב שביטקוין כמטבע ייתקל בקשיים פוליטיים ומעשיים אם וכאשר ירצו להשתמש בו כאמצעי תשלום לגיטימי. אבל לא נראה לי שהקשיים שהעלית הם הבעיות. דרך אגב, בימים אלו ממש הוכרזה קרן ביטקוין. הצורך בעמותה1 די ברור: צריכים גוף ניטרלי שיחזיק את השם2. גוף נייטרלי הוא מוקד נוח יותר לתרומות, ועוד3. השאלה הבסיסית עם גוף כזה הוא: את מי הוא מייצג, ואיך. כמובן שאיך צורך בסתם דמוקרטיה: לא כל אדם בעולם הוא "פעיל בקהילת ביטקוין", וגם אין הגדרה סבירה למושג הזה. אחד הדברים שגוף כזה צריך למנוע הוא השתלטות של בעל הון שיקנה קולות. בינתיים לא לגמרי ברור לי איך הם מונעים את זה. יש שלושה סוגי חברוּת: שניים שמיועדים לחברוֹת, ואחר לאנשים. הועד מונה רק חמישה חברים: שני מושבים נבחרים ע"י חברות ושניים נבחרים ע"י האנשים הרגילים. המושב החמישי שמור ל"מייסדים". הכמות הקטנה הזו (שניים) נותנת ייצוג קטן למדי לחברות שונות ולקבוצות שונות. ________________ 1אני כמעט בטוח שהם עמותה (501(c)3 לפי החוק האמריקאי, אבל בכמה מקומות ראיתי השוואה שלהם לקרן לינוקס, שהיא דווקא מלכ"ר שהקימו חברות גדולות שמשתמשות בלינוקס כדי לממן מספר מפתחים ולקדם את השימוש. לא מדובר על עמותה אלא על משהו מהסוג של איגוד עסקי. לדוגמה: לגוף מהסוג הזה מותר לנהל פעילות פוליטית אבל הוא לא יוכל לקבל אישור לקבלת תרומות פטורות ממס. גם ה־FSF [ויקיפדיה] הוא כזה וגם ועדי הפעולה הפוליטיים שמשמיצים יריבים בבחירות בארצות הברית הם מהסוג הזה. אולם לרוב מלכ"רים של תוכנות חופשיות הן עמותות, כי אחת ממטרותיהם היא אפשרות לקבלת תרומות: אם התרומות פטורות ממס, לתורמים יותר נוח לפתוח את הכיס. 2 השם ביטקוין. עוד דבר שעליו אפשר להשתלט. תמיד אפשר לפתוח רשת חלופית בשם אחר או לשנות את השם של הרשת הקיימת, אבל יש לזה מחיר. ר' גם: 3 קרן התוכנה אפאצ'י [ויקיפדיה] הוקמה בשנת 1998: המפתחים של שרת הווב אפאצ'י ראו שגורמים שונים בחברת IBM מרוצים ממנו ומשתמשים בו. הם ביקשו מהחברה לתמוך בפיתוחו ולתרום למימון המפתחים. בתגובה אמר אחד מהמנהלים ב־IBM: "מה זה אפאצ'י? אפאצ'י זה בסך הכל אתר אינטרנט. אני לא יכול לתרום לאתר אינטרנט". למפתחים לא הייתה ברירה אלא להקים גוף שיכול לקבל כסף מהביורוקרטיה של IBM. |
|
||||
|
||||
ההצעה שלי לסיכום השיחה היא זו: 1. אין בפרוטוקול ביטקויין שום מניעה קריפטוגראפית או חישובית אחרת שמונעת שידרוג הפרוטוקול בצורה שידפיס עוד כסף. 2. ידוע לכל שהפרוטוקול אינו מספק פרטיות. (חפש bitcoin anonymity) 3. בעיית ה"סולמיות" (למדתי מילה) שאתה לא מסכים לה, אבל היא כמובן קיימת. העיקר יש קרן-ביטקויין, ויהיה בסדר. מצאתי אפילו < https://bitcoil.co.il/ אתר למכירת ביקויין בישראל>. אתה ממליץ לקנות ביטקויין? יש לך ביטקויין? בערך 50 ש"ח (ללא עמלה) לביטקויין אחד שבעתיד יכול להיות שווה הרבה מיליונים. |
|
||||
|
||||
2. חיפשתי. ידוע לכל שצריכים להיות זהירים כדי להשיג פרטיות. 3. סילומיות [ויקיפדיה] אין לי ביטקוין. אין לי כוונה להתעסק עם זה בזמן הקרוב: אני שמרן, וכמוכן הרעיון של מטבע ללא אינפלציה לא נראה לי פתרון הקסם הרצוי. |
|
||||
|
||||
אני נהנה לחשוב על זה ככה: הכסף מגובה על ידי המדינה. המדינה מורכבת מאזרחיה. במקום שגוף ממשלתי אחד יגבה את ההבטחה עם זהב, כל אזרחי המדינה מגבים אותה, עם כל מיני דברים. |
|
||||
|
||||
באיזה מובן מגבה המדינה את השקלים שלנו? |
|
||||
|
||||
כמו שכבר נאמר, ארה''ב גיבתה בעברה את הדולרים שלה בהבטחה לזהב. עכשיו היא לא מגבה אותה בהבטחה לזהב. הצעתי דרך אחרת לראות את זה - במקום שגוף ממשלתי אחד מגבה עם הבטחה לזהב, כל האזרחים מגבים, עם הבטחה לשלל מוצרים. |
|
||||
|
||||
"במקביל להעמקת המיתון ועלייה בשיעור האבטלה, ויותר עסקים המחליפים זהב במזומן צצו בערים. ... 'אפילו חנויות הזהב ריקות, כי לאנשים כבר לא נשאר זהב למכירה' ... כמדינה, פורטוגל נהגה לצבור זהב. הבנק המרכזי שלה מחזיק יותר זהב ביחס לגודל הכלכלה, מאשר כל מדינה אחרת בגוש היורו - מרביתם נצברו ב-36 שנות שלטונו של הדיקטטור אוליברה סלאזר. אך החוק מונע מהממשלה להשתמש ברווחים ממכירת מאגרי הזהב לשם צמצום הגירעון בתקציב." - TheMarker תהיה: אם כולם מכרו, מי קנה? |
|
||||
|
||||
בדרך כלל זה היהודים. |
|
||||
|
||||
יתכן שאינך רחוק מן האמת. אם אני זוכר נכון, פרופ' הרסגור המנוח סיפר פעם שבדיקה של אילנות יוחסין בפורטוגל גילתה שבעורקיהן של 20 משפחות האצולה החשובות בפורטוגל, זורם (גם) דם יהודי. |
|
||||
|
||||
ובלי קשר ישיר, שימו לב לראש ממשלת בריטניה הנוכחי: David_Cameron [Wikipedia] הוא בן למשפחת בנקאים, שכמה מהם גם יהודים. פירוש שם משפחתו (ללא שום קשר ישיר לכך) הוא "אף עקום". |
|
||||
|
||||
אז הנה עוד דוגמאות, חלקן מפתיעות: סרקוזי - סבא חוליו איגלסיאס, סקרלט ג'והנסון - אמא קרלה ברוני - אבא (לא ביולוגי) מרילין מונרו - גיור צ'ארלי צ'פלין - תדמית |
|
||||
|
||||
שני חשודים מיידיים - גולדפינגר, וצחי בר. |
|
||||
|
||||
1. לגבי הטענה המרכזית שכל הכסף מגיע מהבנקים זה לא נכון. לבנק ישראל יש סמכות לעשות עם הכסף דברים אחרים והוא אכן קונה מט"ח ואג"ח, גם ישראלי. 2. לגבי הביטקוין הוא מזכיר זהב רק גרוע יותר. החברה משקיעה משאבים אמיתיים תמורת כסף וירטואלי. |
|
||||
|
||||
בביטקוין כל תשלום (או ליתר דיוק: התיעוד של התשלום הזה) עולה במאמץ. כיום המאמץ הזה מתוגמל בעיקרו ע"י הטבעת מטבעות, אולם ההנחה היא שכאשר תיפסק הטבעת המטבעות, המאמץ הזה יתוגמל ע"י מנהלי המערכת הפיננסית. כלומר בשיטה הזו אמור להיות תשלום מובנה ל"בנקאים". אני אישית גם קצת מודאג מכך שהתיעוד של כל תשלום שלי יהפוך להיות גלוי לכולם (כל מי שיהיו לו מספיק משאבים לעקוב אחרי הכסף שהגיע אלי). |
|
||||
|
||||
לא הבנתי, אלו מאמצים אתה משקיע? חשבתי שמקבלים ביטקוין תמורת משאבי רשת1. מי זה ה"בנקאים" ומי זה "מנהלי המערכת הפיננסית" האם לדעתך הם ישקיעו מאמצים ואם כן למה? בראש ובראשונה לא הבנתי מה הקשר להודעה שלי, האם זה בעד נגד או אסוציאציה. ______ 1 אני מתעלם מהמימד ההסתברותי, הוא לא נראה לי חשוב. |
|
||||
|
||||
ר' לדוגמה Bitcoin#Target [Wikipedia] "מנהלי המערכת הפיננסית" הוא אכן כינוי קצת מטעה. אבל אולי יהיה נכון לקרוא להם חתמים. |
|
||||
|
||||
בינתיים נראה שהביטקוין בצרות http://www.bbc.com/news/technology-19486695 מה שנקרא שמו את הביטים על קרן ההאקר. |
|
||||
|
||||
לא הבנתי בדיוק למה המסקנה מכאן היא ''ביטקוין בצרות''. |
|
||||
|
||||
הרצאה של דטלב שליכטר מחבר "Paper Money Collapse" עם סקירה של ההיסטוריה של כסף ניר מתוך עמדה "אוסטרית" עיקר טענתו: מערכת כסף הכפיה (Fiat Money) הנוכחית סופה להתמוטט ויש לחזור לסטנדרט הזהב. |
|
||||
|
||||
את ההרצאה הנ"ל יכול היה להעביר גם מרקסיסט מושבע: |
|
||||
|
||||
איך עושים כסף זוהי שאלה שנשאלת השכם וערב. להרוס כסף זאת ממש לא בעיה. החל בפרט וכלה בממסד. |
|
||||
|
||||
תופעה מתגלגלת באנגליה ובמקומות נוספים: הנפקת מטבע מקומי שניתן להמיר אליו, אך לא ממנו. המטרה: חיזוק הכלכלה המקומית באמצעות צמצום כמות הכסף היוצא מן השכונה/עיר. מימוש: שטרות המודפסים במיטב הטכנולוגיה, למניעת זיופים, וכן תשלום באמצעות מסרונים, כאשר מכשירי הטלפון מקושרים לחשבון הבנק. כרגע ההמרה היא ביחס של אחד לאחד, אבל לא מן הנמנע שמתישהו זה ישתנה. מעניין את תופעה זו, אם תתפשט, כולל רגשות הגאווה הלוקליים הנלווים, תאיים על היורו. |
|
||||
|
||||
על היורו או על הפאונד? בכל מקרה, מה יקרה אם אני אתחיל לזייף שטרות כאלו? זו אינה עברה על שום חוק. מה יקרה להם אם הבנק שמפעיל את התשלומים המקוונים יצא מהעסק בדרך זו או אחרת? בעצם, בקריאה נוספת נראה שהמטבע מבריסטול מתחייב להישאר צמוד לפאונד: |
|
||||
|
||||
"זו אינה עברה על שום חוק" האמנם? מותר לזייף אגרות חוב של עירייה או של חברה מסחרית? |
|
||||
|
||||
אלה בסה''כ תווי קניה... שום ממשלה לא תאפשר שימוש במטבע אלטרנטיבי אמיתי, כמו ביטקויין, מפני שממשלות גובות מיסים על פעילות כלכלית במטבע שלהן ומבחינתן כל פעילות כלכלית במטבע אחר היא נסיון להעלמת הכנסה. |
|
||||
|
||||
הכותב שוגה בקביעתו שנדרשת צמיחה תמידית בכדי לתמוך בשוק, משתי סיבות א. רווחי הריבית של בנק ישראל מועברים לממשלה שמחזירה אותו לשוק, ב. הריבית עצמה משולמת באמצעות מתן שירותים למלווים, |
|
||||
|
||||
איתי להט, כלכליסט |
|
||||
|
||||
הדו"ח עצמו: |
|
||||
|
||||
האם למישהו יש תובנות חדשות בנושא? מעניין יהיה לשמוע. |
|
||||
|
||||
אני מבין קטן בעניין, אבל לפחות לגבי הביטקוין קשה לי להאמין שהמוניטין שצבר מאז ממתג אותו דווקא כסמל ליציבות מוניטרית. |
|
||||
|
||||
יצא לי לשמוע על פרוייקט מרתק, https://ethereum.org/ הרעיון בכלליות הוא לבנות על אותו בסיס רעיוני/טכנולוגי (Block chain) מערכת שהיא שפת תיכנות לכל דבר, ולכן אפשר יהיה לבנות ישומים או חוזים שהמערכת שופטת את הביצוע שלהם באופן מבוזר. |
|
||||
|
||||
ליתר דיוק: גם בביט קוין כל העברה מוגדרת על ידי תוכנית קטנה. הבעיה היא שמדובר על קוד שיכול להיכתב על ידי כל אחד (מי שטוען שהוא משלם כסף) ומורץ על ידי מחשבים רבים ברחבי העולם. לכן בפועל היישום של זה מנוון (יש תוכניות ספורות "חוקיות". כל שאר התוכניות נפסלות אוטומטית). אבל יש כאן פוטנציאל למימוש עסקאות מורכבות. |
|
||||
|
||||
המשוגעים של דאעש מצהירים על כוונתם לחזור לשימוש במטבעות זהב, כסף ונחושת. האם לדעתכם המטבעות שלהם (בהנחה שיטבעו ויהיה בהם שימוש) יקבלו ערך בדיוק לפי ערכם המתכתי? |
|
||||
|
||||
בינתיים נראה שדם זה המטבע העיקרי שהם סוחרים בו. אה כן, ודת. וכל שילוב של השניים בהתאם לסיטואציה. |
|
||||
|
||||
בזהב סביר מאוד להניח שערך המטבע יהיה כערך המתכת. ערך המתכת פשוט גבוה מאוד. מטבע בן מחצית האונקיה ששוויו 600 דולר גדלו כמטבע 5 ש"ח גם ערכה של מחצית האונקיה כסף אינו מבוטל - כ 8 דולר. בנחושת, לעומת זאת, שמשקלה הסגולי מחצית מזה של זהב, רבע האונקיה שווה 5 סנט בלבד |
|
||||
|
||||
בעקרון אפשר להשתמש בסגסוגות כסף למטבעות 0.5 דולר עד 10 דולר ובסגסוגות נחושת למטבעות של 0.1 דולר עד 0.5 דולר. כל זאת רק לצורכי קניות יומיומיות. אם זכרוני לא מטעה , למטבעות קטנים הוצאות ההטבעה גדולות מהערך (ההוצאות אינן רק ערך המתכת אחרת היו אוגרים מטבעות ומתיכים אותן). לממשל אין ברירה הוא חייב להנפיק מטבע כי אחרת יש בעיה לתושבים בקניה ומכירה של מוצרים יומיומיים. מאידך מטבעות באיכות טובה שורדות זמן רב כך שהוצאות ההטבעה נפרשות על הרבה העברות מיד ליד. לקניית מוצרים יקרים יותר החשש מזיופים במטבעות גדול, לצורכי מסחר לא רואה תחליף לשטרות מוכרים כגון דולרים מחשש לזיוף. |
|
||||
|
||||
דעאש לא צריכים לחשוש כל כך מזיוף. יש להם מדיניות ענישה די מרתיעה. |
|
||||
|
||||
הנה עברו 6 שנים וחצי מאז פרסום המאמר הזה ועוד 4 שנים וחצי מאז התגובה האחרונה. הרבה קרה מאז לביטקוין ובעולם הקריפטו-מטבעות בכלל. מעניין אותי לשמוע מה דעתכם. האם היחס שלכם כלפי הביטקוין השתנה מאז? |
|
||||
|
||||
נאמר זאת כך, יונית: היחס של הביטקוין כלפי השתנה, בעשרות אחוזים לרעתי1. בהיותי אך בן אנוש, לפחות ברמה הפסיכולוגית, גם היחס שלי אליו השתנה. 1 מאחר ומראש התייחסתי אליו כספקולציה פרועה, נומינלית ההפסד בגבולות הסביר, נניח. |
|
||||
|
||||
אני מסכים עם ההנחה בבסיס המאמר. המערכת המוניטרית המודרנית הפכה את הכסף הממשלתי למעין משחק פירמידה. בעיית החוב בעולם הולכת ותופחת. ממשלות העולם המערבי יצרו חובות הולכים וגדלים שהן לא יוכלו לשלם. גם החברות ומשקי הבית הגדילו משמעותית את נטל החוב שלהם בעשור האחרון. אני לא יודע האם מטבעות הקריפטו יהפכו לתחליף לכסף הממשלתי. מה שכן, בשלב הסופי של המשבר הפיננסי הבא יהיה אבדן אמון גדול של הציבור בממשלות ובכסף הממשלתי, ומטבעות הקריפטו יפרחו. בינתיים ההידוק של השליטה על העברות כספים (במסגרת התירוץ של הלבנת הון) מחריף, ומשמש את המערכת להתנגדות למטבעות הקריפטו. אני חושב שלקנות מטבעות קריפטו כעת זו ספקולציה טובה. השאלה שלי היא איזה מהם יצליחו. יש לא מעט כאלה, וצריך הכרות טובה עם ההבדלים ביניהם, שאין לי. הביטקוין עצמו נראה לי יותר כמו האבטיפוס שיידחק על ידי הגרסה המוצלחת יותר, כמו מייספייס ופייסבוק. אני אביא כאן חישוב של גב מעטפה: אני מנחש שהצלחה של מטבעות הקריפטו תביא את שווי השוק המצרפי שלהם קרוב לשווי השוק של הזהב, נניח מחצית ממנו. הערכה של סך מלאי הזהב בעולם היא 190 אלף טון (כמחצית מזה בתכשיטים). לפי 1300 דולר לאונקיה שווי השוק המצרפי של כל הזהב בעולם הוא כ 8 טריליון דולר. לפיכך הצלחה של מטבעות הקריפטו תביא את שווי השוק המצרפי שלהם לאיזור 4 טריליון דולר. כרגע שווי השוק המצרפי של מטבעות הקריפטו הוא כ 140 מיליארד דולר (ממנו הביטקוין בערך חצי). לפיכך פוטנציאלית הם יכולים לצמוח פי עשרים וחמישה מהשווי הנוכחי. |
|
||||
|
||||
אני לא מבין גדול בקריפטו אבל עשיתי לא מעט חישובים על גב מעטפה (בעצם - על מפיות חדר האוכל בקיבוץ) ולא ברור לי מאיפה ההנחה ששווי הקריפטו המצרפי יהיה שווה למחצית שווה הזהב המצרפי. מותר לשאול איך הגעת לערך הזה? |
|
||||
|
||||
ניחוש לגבי הפוטנציאל. אם אכן הקריפטו ייתפס כאלטרנטיבה לזהב בתור נכס מחוץ למערכת הפיננסית אני מנחש שאימוץ מהיר יביא אותם למחצית ש"ש של הזהב. זה האפסייד שאני רואה בתסריט החיובי לקריפטו. הרי הביטקוין הצליח להגיע לשווי שוק כולל של 350 מיליארד דולר בלי משבר פיננסי, סתם מהייפ. |
|
||||
|
||||
ההשוואה לזהב לא ברורה לי. לא משתמשים בזהב להעברת תשלומים אלא כדרך לשמור ערך. מטבע מבוזר אמור להיות בראש ובראשונה מטבע, כלומר: אמצעי תשלום. אם הוא לא יצליח להגיע למחזור של אמצעי תשלום שונים שיש היום, המהפכה לא קרתה. |
|
||||
|
||||
נכון. מדובר על שני גורמים שונים לאימוץ הקריפטו- האחד כאמצעי תשלום והשני כנכס פיננסי מחוץ למערכת. הראשון דורש הכרה מסוג אחד והשני מסוג אחר, עם פחות דרישות של שימוש. כשם שהזהב הוא בעל ערך פיננסי למרות שאינו אמצעי תשלום מקובל. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |