|
||||
|
||||
כמובן שהיו סחורות אחרות ששימשו במהלך ההיסטוריה כסחורות חליפין ולא תמיד היה הזהב ידוע או נגיש מספיק. אבל בסופם של התהליכים האלו עומד כמעט בכל המקרים זהב או כסף. שטרות המגובים בזהב ניתנים להמרה בזהב, שטרות של בנק ישראל לא ניתנים להמרה בדבר מלבד, שטרות אחרים, כסף קטן וכו. בשני סוגי השטרות ניתן כמובן לקנות סחורות ושירותים, אין הבדל ביניהם במובן הזה וזו עובדה טריוויאלית. |
|
||||
|
||||
יש כמה חנויות בתל אביב שישמחו להמיר שטרות בנק ישראל בזהב. האם מה שמפריע לך הוא שמחיר הזהב (בשקלים) נוטה לעלות? זו לפחות טענה תקפה אמפירית שאפשר לדון בה. זכור: גם ניירות מגובי זהב עלולים לאבד מערכם (אם מישהו גונב את הזהב המגבה, או מגלה מכרה זהב, או מספק אפיק השקעה רווחי ובטוח יותר). |
|
||||
|
||||
זאת קניה של זהב והיא כפופה למחיר הזהב ולנכונות המוכר. גילוי עוד זהב או התרחשויות אחרות שהזכרת לא משנים את כמות הזהב שמגבה את השטר, הם משנים את כוח הקניה של השטר. |
|
||||
|
||||
לגבי הפסקה השנייה: במערכת הכלכלית שלנו, או במערכת כלכלית שבה בשטרות מגובים בזהב? |
|
||||
|
||||
א. מישהו מוצא הרבה זהב: ערכו של הזהב יורד, ולכן ערכו של כל שטר זהב1 יורד. תוכל אולי לטעון שאין הרבה זהב בעולם. אבל זה גם בין השאר מכיוון שאין לו ערך כחלק מהמערכת המוניטרית. ב. מר דנקנר מנהל בנק כנ"ל. שודדים למר דנקנר חלק מהזהב. עכשיו מר דנקנר לא יכול להבטיח לכל בעלי השטרות שיש להם כיסוי. זה כמובן לא אסון נוראי כל עוד הם לא ינסו לדרוש את הזהב. 1 שטר נייר שמייצג בעלות על זהב במרתפי הבנק, או משהו דומה. |
|
||||
|
||||
1. כפי שכבר אמרתי, כוח הקניה משתנה, כמות הזהב המתקבלת נשארת אותה כמות. 2. יש דרכים להתמודד עם הבעיה הזאת, למשל, ביטוח. כאמור, אין קסמים בעולם והעולם ימשיך להיות לא מושלם גם אם נתבסס על סטנדרט הזהב. השאלה היא האם זה עדיף על המערכת הקיימת. |
|
||||
|
||||
1. מה שיש אצל האזרח הפשוט הוא שטר חוב ולא מטיל זהב (למעט מי ששומרים חסכונות בשיניים. מה שיוצר עמלת משיכה גבוהה). הערך של השטרות שיש להם ביד ירד. 2. ביטוח? מאיפה בדיוק המבטח יספק את ה"כסף"? בבנק של דנקנר היו 100 מטילים שמכסים את שטרות החוב שהוא הנפיק. שודד לקח לעצמו מטיל אחד. עכשיו לקוחותיו של דנקנר שואלים את עצמם "איפה הכסף?" ומנסים למשוך חזרה את כל זהבם. אבל חסר מטיל זהב. לכן שטרות החוב של הבנק אבדו אחוז מערכם. ביטוח? זה סתם מעביר את הבעיה שלב אחד הלאה. כמות הזהב מוגבלת. |
|
||||
|
||||
1. דומני שמוסכם על שנינו שכמות הזהב תמורת השטר לא משתנה ושכוח הקניה כן עשוי להשתנות. לא ברור לי מה בדיוק הנקודה שאתה רוצה להעביר. 2. ראשית, ערך השטרות לא יורד מאחר וכמות הזהב לא השתנתה, השודד עדיין מחזיק את המטיל בידיו. שנית, כל מה שקרה הוא שלבנק אין יכולת למלא את המחוייבות שלו להמרה לזהב באופן הרגיל, מתוך המחסן, והוא יהיה חייב לתת את הזהב מתוך כיסו. |
|
||||
|
||||
אפרופו ''משיכה'' בתגובתך, נחמד ש''משיכת מזומן'' התחיל כמטאפורה ופתאום נהיה תיאור מילולי (אני מתכוון לכספומטים, לא לשיני זהב). |
|
||||
|
||||
כל התכונות המופלאות שאתה מונה לגבי שטרות מגובי זהב, נכונים גם לגבי שטרות מגובי קוצים. אפשר להנפיק שטר ששווה *תמיד* אונקייה של קוצים. למה זה מועיל? תחשוב על חברה חקלאית בשנת בצורת. אונקיית קוצים שווה לא מעט כסף, אפשר להאכיל בה עז או שתיים. אבל לאחר הגשמים, מה תעשה עם השטר המופלא הזה? באותה מידה, למה זו תכונת ההצמדה לזהב כל כך חשובה? ברור לי שמבחינה היסטורית, זהב שומר על ערכו יותר משטרות בנק ישראל, ואין לפסול רכישת שטרות כאלה בידי שונאי סיכון. אבל למה להכריח את כולנו? |
|
||||
|
||||
מבחינתי, וככל שידוע לי מבחינת כל/רוב תומכי החזרה לסטנדרט הזהב, אין הכרח שהכסף יהיה מגובה דווקא בזהב. השאיפה היא לכסף מגובה בסחורה ממשית שתקבע על ידי השוק (או אולי כמה סחורות). ההנחה היא שהסחורה הזאת תהיה זהב אבל זה לא הכרחי עקרונית. אין פסול עקרוני בהצעה לשימוש בקוצים כסחורת גיבוי אבל בפועל הם פשוט לא נהנים מהיתרונות של הזהב, הם לא משתמרים היטב, ניתן לייצר בקלות עוד מהם ויחס המשקל/ערך להם לא מוצלח. היתרון המרכזי של כסף מגובה סחורה הוא שהוא מונע מן הממשלה לחבל בערכו על ידי הדפסת עוד כסף, הוא כופה ריסון תקציבי ושומר על ערכו ולעיתים אף מוסיף לערכו. לא כל כך ברור לי באיזה מובן אתה תופס חזרה לכסף מגובה בסחורות דבר ש"מכריחים" אותך. הקריאה לחזרה לסטנדרט הזהב היא קריאה להסרה של מגבלות שנכפות עלינו כדי למנוע אותו כמו האיסור על החזקת זהב וחוקי ההילך החוקי שכופים עלינו לנהל את כל העסקאות במטבע מקומי. |
|
||||
|
||||
יש שני סוגים של סטנדרד זהב: אחד שיהיה מטבע אחד של הכלכלה הגדולה ביותר שיהיה צמוד לסטנדרד הזהב ויתר המטבעות-לא. והסוג בשני, שכל המטבעות יוצמדו לסטנדרד הזהב. היתה מדינה שהחליטה להצמיד את המטבע שלה לסטנדרד הזהב. קשה לומר שההצלחה העירה לה פנים בלשון המעטה-גרמניה הויימרית אחרי חיסול האינפלציה. קשה לומר שזו היתה הצלחה. תאר לעצמך שמדינת ישראל מחליטה לעבור לסטנדרד הזהב. מדינת ישראל תצטרך לרכוש זהב כנגד כל כמות הכסף שנמצאת במחזור. נראה לך הגיוני?נראה לך אפשרי? נניח שנתפשר רק על שליש כמות הכסף. גם זה איננו אפשרי. |
|
||||
|
||||
אם אינך טוען שלשטר מגובה זהב יש איזו תכונה אינהרנטית עדיפה על פני שטר חוב אחר, ומטרתך היא בסך-הכל לכפות על הממשלה משמעת תקציבית מוחלטת, יש על מה לדבר. לגבי עניין ההכרח. בכל עסקה בישראל עוברים מוצרים (או שירותים) מיד ליד תמורת שטר חוב. עלות השטר הזה היא כמעט אפס. אתה רוצה להכביד על העסקאות בתוך ישראל את עלות הזהב הדרוש לייצג את הערך הנקוב בשטר. לא ברור לי מה הצדדים לעסקה ירוויחו מכך - הרווח היחיד הוא לכורי זהב בחו"ל ולמי שמחזיק כיום בזהב. על האיסור להחזיק זהב שמעתי רק עכשיו (יש לי בארון כמה גרמים, זו עבירה?) ומבחינתי ניתן לבטל אותו כבר אתמול, בלי קשר לסטנדרד כלשהו. |
|
||||
|
||||
אני בהחלט מעוניין לכפות משמעת תקציבית על הממשלה, אבל, כאמור, שטר מגובה זהב אכן עדיף בעיני על שטר שאיננו מגובה בדבר. לא הבנתי איך מחיר הזהב מכביד על העסקאות המבוצעות בשטרות מגובי זהב? נניח שהשקל היה מבוסס על זהב, בנק ישראל היה נוקב כמות מסוימת של זהב שאותה ניתן לקבל תמורת שטר של שקל. אנשים היו מבצעים עסקאות בשקלים והשטרות (או המספרים בחשבון) היו מחליפים ידיים באותה קלות בה הם מחליפים ידיים עכשיו. |
|
||||
|
||||
על כל שקל שבנק ישראל מנפיק, הוא משלם כמה גרושים למטבעה דרום קוראנית. אתה מבקש שבמקום ההוצאה המוגבלת הזו, הבנק יקנה זהב בשווי שקל, ויוציא מיליונים כל שנה כדי לשמור עליו במרתף. מי מרוויח מהעסק הזה חוץ מגוטניק? |
|
||||
|
||||
אם סטנדרט הזהב הוא שיטה עדיפה על כסף הכפיה ומשטר האינפלציה הנוכחיים, האם לא כולנו נרוויח? |
|
||||
|
||||
זה תלוי בפרמטרים של הבעיה - עד כמה סטנדרד הזהב טוב יותר (אם בכלל). ובמדינה נטולת זהב כשלנו, חובת ההוכחה היא עליך. ברור שיהיה זינוק בביקוש לזהב, וברור שבעלי המכרות בדרא"פ ואוסטרליה יהיו עשירים יותר. את מדינת ישראל ותושביה, המהלך הזה יהפוך לעניים יותר - וכל זה עבור פעולה השקולה לחיוב הממשלה לגירעון 0%. |
|
||||
|
||||
מה מונע מהממשלה לקחת הלוואה, לקנות זהב וכך להיות בגרעון גדול מ- 0% יחד עם שמירה על תקן הזהב? |
|
||||
|
||||
צודק. אבל רק לשנה שנתיים (אלא אם יוצאים למלחמה לשדוד זהב של מדינה שכנה). השיטה הנוכחית, שבה גירעון של 2% לשנה, מדי שנה, נחשב לדבר נהדר, יכולה לעבוד רק בגלל שחובות המדינה נקובים (ברובם) במטבעות שערכם מובטח לרדת. |
|
||||
|
||||
אבל אי אפשר להמשיך בגרעון הרבה זמן ולממן אותו בהדפסה. בסוף ימאס למדינה המלווה, והיא תדרוש פרעון ההלוואות ב_זהב_. מאחר שאין אפשרות להדפיס זהב, למדינה המדפיסה יש רק אפשרות אחת והיא להודיע שאינה יכולה לעמוד בהתחייבויותיה, כפי שאכן קרה לארה"ב בתקופת הנשיא ניכסון. הסיבה לפרישה מבסיס הזהב הייתה פשוטה: הזהב מפריע להדפיס כסף. http://en.wikipedia.org/wiki/Nixon_Shock By the early 1970s, as the costs of the Vietnam War and increased domestic spending accelerated inflation,1 the U.S. was running a balance-of-payments deficit and a trade deficit, the first in the 20th century. The year 1970 was the crucial turning point, because foreign arbitrage of the U.S. dollar caused governmental gold coverage of the paper dollar to decline from 55% to 22%. That, in the view of neoclassical economics and the Austrian School, represented the point where holders of the U.S. dollar lost faith in the U.S. government's ability to cut its budget and trade deficits.
By 1971, the money supply had increased by 10%.1 In the first six months of 1971, $22 billion in assets left the U.S.2 In May 1971, inflation-wary West Germany was the first member country to unilaterally leave the Bretton Woods system — unwilling to devalue the Deutsche Mark in order to prop up the dollar.1 In the following three months, West Germany's move strengthened its economy. Simultaneously, the dollar dropped 7.5% against the Deutsche Mark.1 Due to the excess printed dollars, and the negative U.S. trade balance, other nations began demanding fulfillment of America's "promise to pay" – that is, the redemption of their dollars for gold. Switzerland redeemed $50 million of paper for gold in July.1 France, in particular, repeatedly made aggressive demands, and acquired $191 million in gold, further depleting the gold reserves of the U.S.1 On August 5, 1971, Congress released a report recommending devaluation of the dollar, in an effort to protect the dollar against "foreign price-gougers."1 Still, on August 9, 1971, as the dollar dropped in value against European currencies, Switzerland unilaterally withdrew the Swiss franc from the Bretton Woods system.1 |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |