 |
להצבעה במועצה להשכלה גבוהה: שירות מילואים יזכה בניקוד אקדמי | 3344 |  |
||||||
 |
|
 |
|||||||
 |
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
מילואים זה מס וכשאני הייתי סטודנט על התנדבות לפר''ח היית מקבל לא רק נקודות אלא גם הנחה בשכר הלימוד |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כן, יוזמה לא-מועילה-לא-מזיקה, כמיטב קציננו. יחסוך למילואמניק שני קורסי ספורט, לא יעזור בשום דבר אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יחסוך למילואמניק שני קורסי ספורט, שיאפשרו לו להקדיש זמן לקורסים אחרים. יוזמה מועילה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז יוזמה יותר מועילה תהיה לוותר על קורסי הספורט בכלל? ואם כבר מתייעלים, למה לא לוותר על כל הקורסים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קורסי ספורט זה דבר שחלף מן העולם ברוב האוניברסיטאות, כך שזה יהיה על חשבון קורסים אחרים של התואר. מה שכן, לא יפתיע אותי אם מכסת נקודות הזכות לכל התארים תעלה בקרוב בשתיים או יותר נקודות זכות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באוני' בן גוריון, שבה אני לומדת כרגע, יש קורסי ספורט. בכל מקרה אני כמעט בטוחה שהפטור הוא מ-2 נקודות של קורסים כלליים, נקודות שאפשר לקבל גם על השתתפות של כמה שנים בקבוצות ספורט/להקות מחול/תזמורת, או פשוט מקורס כללי מעשיר. אני יכולה לראות את ההקבלה למילואים ואין לי בעיה גדולה עם העניין. פשוט לא חושבת שזה מועיל יותר מדי למשרתים במילואים, הקורסים והפעילויות האלו במילא לא לוקחים יותר מדי זמן מהשבוע והם בדר"כ החלק הנחמד במערכת השבועית, ככה שלהיפטר מקורס אחד או שניים זאת לא הקלה גדולה. אני חושבת שהצורך העיקרי הוא בסבסוד של שיעורי תגבור ובהקלות כספיות, אבל זה נחמד שלפחות עושים משהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב מפלים את הקרביים. לטייסים מכירים בחצי תואר :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין מה קשורה הכרה אקדמית למילואים. שיתנו משהו קשור - יותר כסף למילואמניקים, למשל, עבור זמנם. סיבסוד של המדינה של שכר הלימוד, או נקודות מס, או קדימות בתור במשרד הפנים. מה הקשר לנקודות אקדמיות? בפועל ייצא שמי שעשה מילואים למד פחות. זה המסר שהם רוצים לשלוח? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סטודנטים שעושים מילואים מפסידים לימודים, קשה --> הקלה בלימודים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפועל סטודנט שעושה מילואים באמת נמצא פחות זמן באוניברסיטה. זה פוגע לו בציונים וגם די ממרמר, כי לאבד שבוע-שבועיים בסמסטר אקדמי זה המון. אז מנסים למצוא איזושהי הקלה סבירה שתפצה על הפגיעה, כי מדובר בקבוצה די גדולה של מילואמניקים. אני חושבת שזה הגיוני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפועל סטודנט שעובד באמת נמצא פחות זמן באוניברסיטה. זה פוגע לו בציונים וגם די מרמר, כי לאבד שבוע-שבועיים בחודש אקדמי זה המון. אז מנסים למצוא איזושהי הקלה סבירה שתפצה על הפגיעה, כי מדובר בקבוצה די גדולה של עובדים. את חושבת שזה הגיוני? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא ממש קשור אחד לשני. אדם לא מחוייב על פי חוק לעבוד בזמן הלימודים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנשים עניים מחוייבים לעבוד על פי חוקי הטבע (שהם, ככה אומרים, קצת יותר נוקשים מחוקי המדינה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא שנקודות אקדמיות אמורות לשקף ידע אקדמי. השלמה של חובות אקדמיות. מילואים הם לא ידע אקדמי. אפשר לתת נקודות אקדמיות על כל מיני שטויות שחושבים שהן טובות - התנדבות, תרומות, מילואים - למה לא? תרמת דם? - קבל נקודה אקדמית. התנדבת לפר"ח? - קבל עוד נקודה. תרמת לליב"י? - קבל נקודה וחצי. זה לא קשור, וזה מרוקן את הנקודות האקדמיות מתוכן. נכון, אילו רק 2 נקודות. זה לא נורא. אבל הכיוון מטופש. מה עוד שלנקודות אקדמיות יש משמעות שונה בין מוסד למוסד. צריך לתת משהו שאין לו משמעות אחרת. משהו שהוא לא קנה מידה, אלא הטבה בלבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק כסף, ובעין יפה, יהווה גמול הולם למילואימניקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כסף זו דוגמא טובה, אשר מוכרת ברחבי העולם כולו בתור תגמול לעבודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כסף זו דוגמא טובה, אשר מוכרת ברחבי העולם כולו בתור תגמול. צריך לגמול יותר בדרך שתעשיר את המשאבים של המילואמיניקים- ויפה עשה אחת קודם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, ברור שכסף זו דוגמא טובה... אבל א. למל"ג אין כסף לתת - ומצד שני, נקודות אקדמיות יש בשפע. ב. אנחנו מדברים על שתי נקודות לתואר, לא עשרים; במקומות מסויימים נותנים כמות זהה של נקודות לתואר עבור שלל דברים שאין להם ולמתמטיקה / פילוסופיה / ביולוגיה דבר, כמו התנדבות בקהילה. ג. פחות נקודות לתואר זה פחות מעמסה על המילואימניק. כלומר, הוא מקבל סיוע גם אם ההטבה אומרת שהוא לא צריך לעשות קורס בחירה של 2 נקודות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה איך המל"ג תוכל לתגמל מילואימניקים שאינם סטודנטים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון למסטרנטים ודוקטורנטים או לכלל האוכלוסיה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלל האוכלוסיה. כל מילואימניק מפסיד משהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה ואיך המל"ג תעזור למילואימניקים שאינם סטודנטים? אני לא מבין את הקשר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת הנקודה שלי - האם כל מילואימניק צריך לקוות שבמקרה הוא תחת חסות ממסד שיכול לצ'פר אותו בנקודות זכות או בפטור, או שצריך להיות מנגנון מסודר ואחיד ,אולי דרך ביטוח לאומי, שדואג שכל המילואימינקים יהנו מאותם זכויות. אני לא אוהב את הרעיון שמילואימניק סטודנט יהנה מנקודות זכות אוניברסיטאיות ואילו מילואמניק עובד מקורות יהנה ממים חינם וכולי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. אם מישהו חלק על ההגיון שבמתן נקודות על התנדבות, מן הראוי שגם יתנגד למתן נקודות למילואימניקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת שכמה מחברי קיבלו שתי נקודות על קורס נדידת הציפורים, ואני חש שגם לקורס הזה ולתואר שלהם אין דבר במשותף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תואר (ובמיוחד תואר ראשון) לא צריך להיות מוגבל רק לתכנים של הדיסציפלינה הספציפית של הלומד. המצב בארץ, שבו אדם מקבל תואר ראשון מבלי שהוציא את ראשו מתחומי הפקולטה שלו, הוא בעייתי וקלוקל (ובמידה רבה נובע בדיוק מכך שבישראל יש שירות צבאי חובה, ואנשים מגיעים לתואר הראשון בגיל מאוחר יחסית, ועושים מילואים וכן הלאה). זה שיש לי תואר ראשון (ושני) במדעי החברה ומעולם לא עברתי קורס בסיסי כלשהו במדעי החיים הוא משהו שאני רואה אותו כבעייתי. זה שאנשים מסיימים תואר ראשון במדעי המחשב או בפיזיקה ומעולם לא עברו קורס בסיסי כלשהו במדעי הרוח, זה משהו בעייתי, וזה משליך על מעמד האקדמיה בישראל ועל התפיסה, במיוחד אצל בעלי השכלה אקדמאית, של האקדמיה. למצב הזה יש חלק בהתדרדרות המתמשכת של מעמד האקדמיה בארץ, ושל היחס אל הפקולטות ה''לא רווחיות''. אבל יש לו גם השפעה מכרעת על איכותם של בעלי התואר שיוצאים מהאקדמיה הזו ועל איכות החינוך שהם זכו לו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב שאפשר להאשים את השרות הצבאי. איך הוא בדיוק משפיע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא "מאשים", אלא "מסביר". כשילד מגיע בגיל 18 לאוניברסיטה, יותר קל לדרוש ממנו מסלול של ארבע שנים כשהשנה הראשונה מבוזבזת בחלקה הגדול בשיטוט קצת אקראי בין קורסי מבוא למגוון תחומים. כשגם ככה אנשים מאבדים שנתיים-שלוש מהקריירה שלהם לצבא, אפשר להבין שכולם רוצים כבר להגיע לתכלס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים - צריך "קורסי העשרה" כדי להרחיב את ההשכלה של הסטודנט. כרגע (בישראל) הם מהווים בחירה של הסטודנט (עם פופולריות ביחס הפוך לקושי) והם לא רחבים מספיק. בהנתן שצריך X נקודות בקורסים שכאלו (בתואר הראשון שלי היה מדובר בשש), לא מפריע לי להקצות שתיים מהן ל"התנדבות" או "תרומה לקהילה" כחלק מ"הרחבת ההשכלה" הזו. ומכאן להקצות שתיים ל"שירות מילואים"... מה אני אגיד, לא ברור לי למה זה מפריע למישהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באיזה סוג של התנדבות מדובר? כי בפקולטות למשפטים הקליניקות המשפטיות נחשבות כקורס (ודי גדול - בעברית 6 נ"ז, נדמה לי שבפקולטות מסוימות זה 8 נ"ז, ואפשר לעשות שתי קליניקות במסגרת התואר), ולא רק שהן דרשו הרבה יותר מאמץ מרוב הקורסים האחרים שלמדתי בהם, אלא שגם למדתי *המון* בקליניקות האלה. או שאתה לא מחשיב קליניקות כאלה כנקודות על התנדבות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ל''קליניקות'' (שם מעצבן) אפשר להתייחס כשיעורי מעבדה. בידיעה החדשותית למעלה נטען שיש מוסדות שמעניקים נקודות זכות גם בתמורה להתנדבות שאינה קשורה למקצוע, כדוגמת פר''ח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
________ העלמה עפרונית, סקרנית |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי זה נראה לי כמו ניסיון מלאכותי לזכות ב''הילה'' של קליניקות רפואיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנומס, אז לא כתבתי על חנות התחתונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצורך העניין, הן קשורות לניסיון בתחום הלימודים. לכן לא מדובר על ''סתם'' התנדבות (כדוגמת פר''ח, שלרוב המשתתפים בו אינו קשור לתחום לימודיהם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי מדבר על קורסים בסיסיים בתחומים שאינם תחומי הלימוד. אבל השאלה היא כמה קורסים צריכים לעשות כדי שזה יהיה משמעותי? האם בקורס אחד או שניים אתה יכול לתת יותר מאשר פירור? דובי, מה היית ממליץ לוועדה האקדמית להוסיף לתוכנית הלימודים במדעי המחשב? (תזכור שהוועדה תידרש להוריד קורסים אחרים, ולכן אי אפשר להוסיף יותר מדי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שני קורסים סמסטריאליים (או אחד שנתי) מחוץ לפקולטה, לפחות אחד מהם במדעי החברה או הרוח, ברמת קורס מבוא. כנ"ל להפך - מי שלומד מדעי הרוח או החברה צריך לעשות שני קורסים מחוץ לפקולטה, לפחות אחת מהם במדעי הטבע/מדעים מדוייקים. כן, זה נותן רק פירור. אבל עצם החשיפה לחשיבה אקדמית בתחומים אחרים זה מה שחשוב. סטודנטים שמעוניינים בכך, כמובן, יכולים לקחת חוג נוסף כ"משני". הרעיון שאדם יכול לסיים תואר ראשון במדע המדינה, למשל, בלי להבין בכלל מה עושים במדעי הטבע, גורם לי להתפלץ. לי, לשמחתי, יש לא מעט רקע בלתי פורמלי, אבל אני מרגיש בחסרון של ההכרות הזאת עם עבודה אקדמית בתחום, אפילו ברמה הבסיסית ביותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהכרות עם הקורס ''מבוא למדעי המחשב לרפואנים'' בטכניון (הגרסה המפושטת שנועדה לאנשי ה הפקולטה לרפואה לקורס החובה בטכניון של מבוא למדעי המחשב) אני מנסה לחשוב איך יראה סמסטר של ''מבוא למדעי הטבע''. שלא לדבר על זה שהקורס הזה יידרש לכלול בתוכו גם חלק מהמתמטיקה הדרושה. אני לא מכיר מספיק טוב את תחומי הלימוד האחרים כדי להזדעזע בצורה אמינה מההיקף המשוער של קורס מבוא כללי כזה בתחומם. נראה לי שההנחה היא שיש לך תעודת בגרות ולכן יש לך רקע סביר במגוון נושאים. ההנחה הזו נכונה להלכה, ואולי הדבר הנכון הוא לתקנה באופן מעשי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מדבר כאילו מוצע כאן חידוש מהפכני שמעולם לא נוסה בשום מקום בעולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאיפה הרקע של הסטודנטים שלומדים שם בשנה א'? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה זה "שם"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברחבי הפקולטה למדעי הטבע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפקולטה למדעי הטבע בטכניון? אני מניח שאתה מתכוון ל"טכניון" סתם (יש כל מיני פקולטות, אבל רובן המוחלט הן בתחום מדעי הטבע). לגבי הרקע: סטודנטים ישראליים (עם בגרות ופסיכומטרי, מן הסתם). לא ברור לי למה אתה מתכוון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סטודנטים "רגילים" בפקולטות האלו (במקרה של הטכניון, רוב הסטודנטים) עוברים בערך 3 סמסטרים ראשונים של קורסים במתמטיקה ופיסיקה בסיסית, רק אחר כך אפשר להתחיל עם קורסים פקולטיים. גם לכלל הזה יש יוצאים מן הכלל, אבל מדובר על מספר מצומצם מאוד של קורסים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תסביר למה החשיפה לתחומים אחרים חשובה לי זה נשמע כמו ההצדקות ללימוד גמרא בבתי ספר חילוניים או ללימוד לטינית בחו''ל לא נעים להודות שזה בגלל כבוד למסורת אז מעמידים פנים שזה משפר איכשהו את האינטלקט |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי מה ההבדל בין מה שאתה מציע לבין מה שקיים עכשיו. אני סטודנט דו-חוגי למתמטיקה ומדעי המחשב באוניברסיטה העברית, והמסלול שלי דורש 12 נקודות כלליות - כלשהן. הן יכולות להיות גם מהתחום שלי, לדעתי, אבל אף סטודנט בר-דעת לא ייקח עוד קורסים בתחומים האלו כשהוא יכול לקחת קורסים במדעי הרוח או החברה. יתרה מכך, האוניברסיטה מעודדת את זה, בין השאר על ידי "ייבוא" של קורסים לא ממדעי-הטבע לקמפוס של מדעי הטבע, בגבעת רם. 12 נקודות כלליות, אם נחשב תואר כשלוש שנים (האורך המקובל), הן 2 נקודות לסמסטר. זה אולי לא ברמת "קורס מבוא" (מה זה "רמת קורס מבוא" בכלל? אצלנו יש קורס בשם "מבוא למדעי המחשב", בן 7 נ"ז, ששואב בערך 20 שעות שבועיות של תרגילי בית, ויש קורס בשם "מבוא ללוגיקה", בן 4 נ"ז, שטרם לקחתי, אבל אמור להיות יחסית קל ולא תובעני; וזה עוד לפני שדיברנו על "מבוא לספרות האגדה: הספר וסיפוריו" שאשתי לקחה פעם בהר הצופים, 2 נקודות, לא מתקרב לרמה של שני הקודמים, או על "מבוא לדרמה", 2 נ"ז, "ההרצאות יינתנו בצרפתית"), אבל זה אומר שכל אחד נתקל בחשיבה אקדמית מתחומים אחרים. מהיכרות לא מאוד קרובה עם אוניברסיטאות אחרות, המצב דומה גם שם (למעט בר-אילן, שדורשת מעט קורסים בכלליים ויחסית הרבה ביהדות, וזה לא שלילי בעיני). [נראה לי שלהכריח סטודנטים ממדעי הרוח ללמוד קורסים במדעי הטבע זה אכזרי מדי.] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
[אני משוכנעת שאפשר לעשות קורסי "מדעי הטבע לסטודנטים של מדעי הרוח". יותר בסיסיים, עם רמה אולי יותר נמוכה, אבל שיתנו לבוגרי מדעי הרוח מושג רחב יותר במדעים מדוייקים?] | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
[לא כתבתי שאי אפשר. ברור שאפשר. אבל זה אכזרי. זה יוריד לרובם את הממוצע בצורה די קשה, או שזה לא יעלה מעל הרמה של הבגרויות במקצועות ריאליים ואז אין בזה שום תועלת]. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי הממוצע זה מה שהולכים בשבילו לאוניברסיטה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תתפלא\י, יש כאלו שכן. וברצינות, יש משמעות רבה לממוצע, למשל בקבלה לעבודה. לתת לנושא שאין לו שום קשר לדרישות המקצוע להשפיע על הממוצע באופן לא הוגן (כי יש אנשי מדעי הרוח שיתקשו יותר ויש כאלו שפחות, בלי קשר לכישרון שלהם במקצוע שלהם) זה אכזרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממוצע רלוונטי למדעי הרוח? חוץ מלצורך תארים מתקדמים? [בכזה מקרה אפשר לא להכליל את הקורסים למדעים מדוייקים בחישוב הממוצע לצורך קבלה לתואר שני]. _______________ שבוע שעבר נשאלתי מה היה הממוצע שלי. לראשונה מאז סיימתי את הלימודים לפני 7 שנים. ואני למדתי עיצוב גרפי ולא מדעי הרוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מציינים אותו בקורות החיים - זה מספיק. גם כאן אפשר לטעון שאפשר לא להכליל את הקורסים האלו. בעצם, בכל הקשר שהוא אפשר לא להכליל את הקורסים האלו. נכנעתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
________________ הם שאלו אותי מה היה הממוצע שלי בתואר הראשון. לא כמה קיבלתי בבגרות בלשון... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יוריד את הממוצע? אתה מניח שהקורסים שם הם קלים ופשוטים (ברור, הרי הם מיועדים למרחפים הללו ממדעי הרוח, ומכאן שהם קלים ופשוטים). בכל נושא בערך אפשר לעשות קורס קל או קשה יותר. יש הרבה פרמטרים שאיתם אפשר לשחק, אם הממוצע קדוש. אבל השאלה החשובה יותר היא: מה רוצים ללמד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו גם התעללות במרצים שיצטרכו לתכנן ולהעביר קורסים בתת רמה וכל זה רק בשביל לשמר את השקר שמדעי הרוח ומדעי הטבע הם אותו דבר מבחינת הדרישות האינטלקטואליות שלהם |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יכול לחשוב על כל מיני נימוקים נגד, אבל דווקא עם השניים הללו אני נוטה לא להסכים. הזכרתי כבר את הקורסים לרפואנים? קורס "מבוא למדעי הטבע" לא חייב להניח שהם באותה רמה כמו הפיזיקאים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו בדיוק הבעייה אתה לוקח פרופסורים ומבקש מהם ללמד קורס ברמה של כיתה י' בשביל מה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה עם הפרופסרים המסכנים שצריכים ללמד סטודנטים משנה ראשונה? עליהם אתה לא מרחם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זה בדיוק ההבדל - חומר של כיתה י' אמורים ללמוד בכיתה י', לא באוניברסיטה. יכול להיות - אין לי דעה מגובשת - שאת החומר של שנה א'-ב' יכולים ללמד מאסטרנטים או דוקטורנטים (אלו שהיום מתרגלים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את החומר של שנה א' יכולים ללמד תלמידים של שנה ג'. את החומר של שנה ב' וג' יכולים ללמד מאסטרנטים. את החומר של המאסטרנטים יכולים ללמד דוקטורנטים. ואז הפרופסורים יכולים ללמד רק את הדוקטורנטים (שגם ככה צריכים ללמוד את רוב החומר לבד או יחד עם המאסטרנטים)... אבל זה לא עובד ככה, יש גם כסף באמצע. החוקרים צריכים מימון למחקרים שלהם. לתלמידים יש כסף. התלמידים רוצים מישהו שילמד אותםף לחוקרים יש ידע. ככה שני הצדדים נפגשים באמצע, וכל אחד מקבל את מה שהוא רוצה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"חומר של כיתה י"' זה ניסוח של קונשטוק. מדובר על חומר שאמור להיות ברמה של קורסי מבוא, כלומר: שנה א'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל קורס צריך להתחיל מהנקודה שבה התלמידים נמצאים מבחינת הידע שלהם אתה לא יכול ללמד קורסים במדעי הטבע/מתמטיקה ברמה של שנה א' לאנשים שלא עשו בגרות במדעי הטבע ולמדו מקסימום 3 יחידות במתימטיקה אז במקרה של קורסים במדעי הטבע ו/או מתמטיקה לסטודנטים בתחום הרוח נקודת ההתחלה היא כיתה י' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אתה יכול. בין כה וכה רובם המוחלט של הסטודנטים באים לאוניברסיטה אחרי שנתיים-שלוש צבא + שנה של עבודה וטיול. המרצים מודעים לזה ומתכננים את קורסי המבוא כך שתהיה חזרה כללית של החומר ש-תיאורטית-הסטודנט אמור כבר לדעת מהתיכון. גם מי שלא למד יותר מ-3 יח' יכול להסתדר עם קורסים מתימטיים ברמה גבוה יחסית באותו פורמט בו הם מתקיימים היום. אבל למה אנחנו בכלל מדברים על קורסי מבוא במתימטיקה? מבוא לסטטיסטיקה, למשל, לא דורש יותר מיכולת לפתור משוואה עם שני נעלמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קורסים בסטטיסטיקה הם דרישת חובה בחוגים בפקולטות למדעי הרוח והחברה1. 1 רובם? כולם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל בין מבוא לסטטיסטיקה שנלמד במדעי הרוח והחברה למבוא לסטטיסטיקה שנלמד במדעים מדוייקים הוא כמו ההבדל בין קורס הספורט שנלמד באוניברסיטה לזה שנלמד בווינגיט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מרגישה כאילו חזרתי לטירונות וכל יחידה מנסה להוכיח שהיא הכי מוצלחת ולה הכי קשה. בתור סטודנטית למדעי הטבע, אני יכולה להעיד שהקורסים הכי פשוטים בשבילי הם הקורסים המתמטיים, ושתואר בפילוסופיה נראה לי כמו תואר שאני לעולם לא אצליח לעבור. כל תחום הוא שונה, דורש כישורים אחרים וחשיבה שונה, ולכן יהיה קל יותר לאנשים מסוימים וקשה יותר לאחרים. זה לא אומר שאין תארים פשוטים יותר ותארים מסובכים יותר, אבל זה כן אומר שיש בזה מרכיב אישי. כמו כן רמת הקושי תלויה בהחלטות של המרצים, ועדות ההוראה והדיקנים, שמושפעים ממוסכמות בנגוע לקורסים מסוימים, לפעמים קורס מסוים הוא מאוד קשה רק בגלל שככה מקובל שהוא יהיה. לכן יש יתרון מסוים בהכרה של תחומים שונים מהתחום הנלמד - גם כדרך להרחבת הידע הכללי וגם כדרך להיחשף לדרכי חשיבה אחרות, חשיפה שיכולה לעזור לסטודנט לשים לב גם לתבניות מחשבה גם בתחום שהוא מתמחה בו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים לחלוטין עם הטענה שכל תחום דורש כישורים אחרים וזו בדיוק הסיבה שאני לא חושב שלחייב סטודנטים לקחת קורסים מחוץ לתחום זה דבר מועיל או נחוץ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם שתי הפסקאות הראשונות שלך, והמסקנה שלי היא שאם אנחנו רוצים לפתוח תלמידים לתחומים אחרים אנחנו צריכים לאפשר להם לעשות את זה במסגרת חוגים מיוחדים (כמו פיזיקה למדעי הרוח, או ספרות למדעי הטבע). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא לא אם צריך לאפשר אלא אם צריך לחייב | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש, אבל ממש לא בכולם. והאמת, סדרה של כשלים שאני מוצא (ואני רחוק מלהיות סטטיסטיקאי גדול) במחקרים איכותניים שונים, גורמת לי לשאול האם גם במקומות בהם אמורים ללמוד את הקורסים הנ''ל טורחים לעשות זאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לומדים את הקורסים, אבל זה לא אומר שמיישמים... חבר שלי מצא בזמן שלמד לדוקטורט במדעי המוח פגם מהותי בהערכת היעילות של טיפול במצב רפואי מסוים. הסתבר לו שהפרוטוקול המקובל בכל העולם מתבסס על מתאם שמצאו רופאים בין שיטת טיפול מסוימת לבין שיפור במצב החולים - אלא שהם לא עשו הפרדה נכונה של משתנים, וכך הם בדקו, בעצם, מתאם בין משתנים שהיו מתואמים מלכתחילה (במלים אחרות: גם אם הטיפול לא היה משפיע כהוא זה, החישוב היה מראה מתאם דומה למה שהתקבל). כאשר הוא ניסה לעניין ג'ורנלים רפואיים בפרסום האינפורמציה הזו הוא נתקל בחוסר רצון מופגן לעשות זאת - הן כזה שנובע מ-"אתה בכלל לא רופא", והן משיקולים אחרים שבינם לבין טובת החולים לא היה הרבה. בסופו של דבר הוא הצליח להכניס את זה לאיזה ג'ורנל - אני לא יודע אם זה הביא לשינוי הפרוטוקול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם כאלו יש (פשוט מוותרים על המשוואות ומדברים על העקרונות, שזה גם מסוכן, כי איזה פילוסוף עלול לחשוב בטעות שהוא מבין מכניקת קוונטים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מסקרן. מה, בעצם, הקשר בין הבנה של תורה פיזיקלית לבין יכולת לפתור את המשוואות של התורה הזאת? נוכל לטעון שאם אני לא יודע ליישם את העיקרון הכללי למקרה פרטי באמצעות הצבת משוואות ופתירתן, אז לא הבנתי את העקרונות. אבל זה נראה לי כקריטריון אופרטיבי למדידת ההבנה ולא כקריטריון להבנה עצמה. אפשרות נוספת שעולה בדעתי היא לטעון שאין כאן יחס של ייצוג, אלא יחס של זהות בין העקרונות הפיזיקליים לבין המשוואות. המשוואה היא העיקרון. אבל אז, איך אנחנו יכולים להסביר את העקרונות באמצעות מילים? והאם היית אומר שהיכולת להתמודד עם מערכת המשוואות לבדה, ללא יכולת להסביר במילים מה אתה עושה, זהה בהכרח להבנת העיקרון? כי זה נראה קצת כמו החדר הסיני. מאוד מבלבל, העניין הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנה של תורה פיזיקלית מתמצה (בעיני לפחות) ביכולת לחזות מה התורה תגיד מצב נתון. אם התורה נכונה (או נכונה בקירוב) במצב הזה, אז יש לנו את היכולת להגיד משהו על העולם. קל מאוד להשתכנע שאנחנו מבינים משהו מבלי להיכנס להשלכות והחישובים שלו. להגיד שאני מבין מכניקת קוונטים כי כל מה שצריך זה להבין את דואליות הגל-חלקיק קריסת אירועים וסופר-פוזיציה זה קישקוש. בפועל על סמך המשפטים הסתומים האלו אני לא אוכל להגיד דברים קונקרטיים ולחזות תוצאות של ניסויים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. לי דווקא קל לדמיין מתמטיקאי מעמיק שלא מוצלח בפתירת משוואות מסובכות או בחילוק ארוך (לא יודע אם יש כאלה, אבל אני לא רואה סיבה עקרונית שלא יהיו). קריטריון החיזוי לא נראה לי מוצלח, כי אפשר להשתמש בתיאוריות (לפחות בחלקן) ולהוציא מהן חיזויים גם בלי להבין אותן. אבל אולי השאלה לא כל כך חשובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבת: "אפשר להשתמש בתיאוריות (לפחות בחלקן) ולהוציא מהן חיזויים גם בלי להבין אותן", איך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שכשורת תנאים של אם-אז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוגמה שעולה לי לראש: טכיון [ויקיפדיה] - כל כולו הוא חלקיק תאורטי ספקולטיבי שמגיע ממשחק עם משוואות. מצד שני, אפשר להגיד "תאורטי ספקולטיבי שמגיע ממשחק עם משוואות" גם על חורים שחורים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי. דוגמא למה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שעליך לפרט קצת יותר, ושחובת "ההוכחה" (או לפחות מתן דוגמא) היא עליך. יש שיטענו שאין שום הבדל הין היכולת לתת תחזיות ל-"הבנה". ובעצם, מערכות פיזיקליות לא באות בנוסחאות. כדי לתרגם את המציאות הפיזיקלית למערכת משוואות תחת המודל המסויים שלך עליך להבין אותו. אחרת איך תדע מה מתרגם למה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי לתרגם את המציאות הפיזיקלית למערכת משוואות תחת המודל המסויים שלך עליך להבין אותו. זה כמובן נכון, אבל זה עדיין לא אומר שאם הבנת את המודל המסויים שלך, אתה בהכרח יודע לתרגם את המציאות הפיזיקלית למערכת משוואות תחת המודל המסויים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקי. אני חושב שאין בינינו מחלוקת אמיתית. באמת קיבצתי כאן שני שלבים לאחד (ואני לא בטוח אם זה נכון/הכרחי). אבל הטענה שלי בעינה עומדת, אני לא רואה איך אפשר לכתוב משוואות (על מנת לתת תחזית) בלי להבין את המודל *ו*לדעת איך להחיל אותו על בעיה פיזיקלית מציאותית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע אם יש או אין בינינו מחלוקת אמיתית, אבל עושה רושם שיש בינינו אי הבנה מסויימת. אי אפשר לכתוב משוואות (על מנת לתת תחזית) בלי להבין את המודל *ו*לדעת איך להחיל אותו על בעיה פיזיקלית מציאותית. ובכל זאת, עדיין, אפשר להבין את המודל, ולא לדעת לכתוב את המשוואות הנובעות ממנו. אי אפשר לעלות מקומת הכניסה של בניין רב קומות לגג בבניין בלי לעבור בקומה השניה. עדיין, מכך שאתה בקומה השניה לא נובע שאתה יכול לעלות על הגג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכל נכון, אבל השאלה היא (מעשית לחלוטין, לא פילוסופית) אם אפשר להבין את המודל בלי להבין לפחות איך מארגנים אותו במשוואות? אני לא מתכוון להבנת המשוואות עצמן, אלא להבנה איך אפשר לייצר משוואות לצורך העניין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שלא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פיזיקאים תיאורטיים עצמם יטענו שאי אפשר להבין (או כמעט אי אפשר - ובכל מקרה, שרבים מהעוסקים בתחום לא מבינים) לאשורן את התאוריות שנובעות מתוך המשוואות שלהם. יש דברים שצריך פשוט לקבל אותם כעובדה קיימת כי המשוואות אומרות שהם אפשריים. בסופו של דבר, אי אפשר באמת לתפוס את הדואליות גל-חלקיק של אור, למרות שאפשר להבין אותה בצורה כזו או אחרת. קשה מאוד להבין את המשמעות של כבידה כעיוות בזמן-מרחב (האנלוגיה המקובלת של יריעת בד מתוחה שעליה מונחים כדורים במשקלים שונים היא בעייתית מאוד, בלשון המעטה). וספק אם הרבה אנשים יצליחו להבין את המשמעות של מערכת בת 10 מימדים, או אפילו מה המשמעות של "מימדים קומפקטיים מקופלים". כן, אפשר להסביר את כל הדברים הללו באמצעות אנאלוגיות והפשטות, אבל כמו כל מאטפורה, הן תשברנה בנקודה מסויימת (ולכן חשוב למישהו כמוני, שניזון רק מספרות מדע פופולרי, לזכור שמה שאני חושב שאני יודע זה פחות או יותר הבנה שגויה של משהו שפחות או יותר דומה למשהו שהוא לגמרי לא מה שאומרות התאוריות שעליהן אני קורא). וכל זה לא אומר שאדם שאינו מסוגל ללמוד קורס מבוא לביולוגיה או כימיה צריך להיות מסוגל לקבל תואר ראשון. כן, אפילו אם הוא סטודנט לפילוסופיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעניין קורס המבוא לא הבעתי דעה, פשוט אין לי כזאת. מה שכן, נראה לי שאם תהיה בעיה עם זה היא תהיה הרבה יותר חזקה אצל סטודנטים לספרות, נאמר, לסוציולוגיה או כל מיני תחומים אחרים - מאשר אצל סטודנטים לפילוסופיה. דברים מדליקים כמו מכניקת הקוונטים או אסטרופיזיקה לא למדנו בתיכון, אבל דווקא הם היו הרבה יותר ''מובנים'' לי כשנתקלתי בהם. מאידך גיסא - ה''היתקלות'' לא הייתה ברמת המשוואות. ובכל מקרה - הבעיה הגדולה שלי לא הייתה אף פעם עם הרעיונות וגם לא עם המשוואות, אלא רק עם הקשר ביניהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אם יש תיאוריות שאי אפשר להבין גם כשמכירים את המשוואות, כמעט בטוח שאין תיאוריות פיזיקליות לא טריויאליות שאפשר להבין באמת בלי להכיר את המשוואות ולדעת איך להפעיל אותן. אם תותר לי אנקדוטה אישית, בתיכון קראתי כל מיני ספרים פופלאריים על תורת היחסות הפרטית, ולמרות שהבנתי את הטענות המרכזיות נשארתי בהרגשה (מוצדקת) שאני לא ממש מבין מה הולך שם. הסיבה להרגשה היא שלמרות ההבנה של מה שקראתי, כאשר ניסיתי לחשוב על בעיה שלא היתה התייחסות מפורשת אליה בספר, לא היה לי מושג מה לעשות איתה. כשלמדתי את הקורס באוניברסיטה עם טרנספורמציות לורנס ומרחב מינקובסקי, ובמיוחד עם פתרון הבעיות בספר הלימוד1 הכל נעשה ברור. עדיין אני לא יכול לטעון שמרחב ארבע ממדי כשאחד הממדים הוא הזמן (ועוד עם מקדם שלילי במטריצה, לכל הרוחות והשדים) זה משהו נגיש להבנה שלי, אבל זאת רמה שונה של אי הבנה. גם בתורת הקוואנטים, זה נכון שאי אפשר ממש להבין אותה - מי אני שאחלוק על פיינמן? - אבל אי אפשר להשוות מי שקרא עליה בספרות פופולארית עם מי שפתר את משוואת שרדינגר עבור אלקטרון בקופסא, אפילו אם זאת קופסא חד ממדית, או עקב אחרי ההוכחה שהגישות של שרדינגר והייזנברג אקויולנטיות. את הסרט "יהודי טוב" ראית? _________ 1- spacetime physics - אחד מספרי הלימוד הטובים ביותר בהם נתקלתי מעודי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, זה בדיוק מה שאמרתי. ולא, לא ראיתי. למה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב. כי אחת מעלילות המשנה שם עוסקת בזה בצורה די משעשעת (הסרט בכללו לא משעשע בכלל). לא ממש חשוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 573614. בלימודים בטכניון לא הוכחנו את אקויולנטיות שרדינגר והייזנברג, אבל כן פתרנו אלקטרון בקופסה. אכן, אי אפשר היה להשוות את ההבנה שזה העניק לי בתורת הקוונטים למה שהעניקה לי קריאה בספרות פופולרית (משובחת) - לטובת האחרונה (ואחזור ואומר שההבנה הזו עדיין מאוד מאוד מוגבלת). אולי היה עדיף שהייתי לומד את זה בסדר הפוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי במחשב קובץ בשם some day, שמכיל רשימה של דברים מאד לא דחופים, אבל שהייתי רוצה להספיק לפני המוות (פעם בשנה-שנתיים אני מותח בגאווה קו על אחד מהם). אחד הפריטים ברשימה הוא "להבין יחסות פרטית" (על קוואנטים אני מוותר מראש) - אמנם קיבלתי 100 בקורס הפיזיקה בטכניון שבו נגענו בנושא, אבל ההבנה שלי אז היתה מאד מאד חסרה, והספיקה רק בשביל לפתור את השאלות השבלוניות שקיבלנו. הייתי רוצה להבין את הנושא כמו שאני מבין, למשל, מכניקה ניוטונית (ברמה שנחשפתי אליה), או הסתברות, או תיאוריה של מוזיקה. שכ"ג - לאור המלצתך, לקחתי מהספריה את spacetime physics (יש כבר מהדורה שניה, מ-1992), ועכשיו כל מה שאני צריך זה פנאי. תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לשאול מה למשל היית רוצה להבין שם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי רוצה לגרום לאינטואיציה שלי לחיות בשלום עם תאומים שמזדקנים בקצב שונה, עם עצמים שמתארכים ומתקצרים בהתאם למהירות שלהם, ועם מהירות אור שאינה תלויה במהירות המודד, למשל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יכול להבין את זה. הדוגמא השלישית עצרה אותי בזמנו למספר שבועות בלימוד תורת היחסות הפרטית. הייתי בטוח שאני לא מבין את הכתוב - הרי גם מבלי ללמוד פיסיקה, ברור אינטואיטיבית שאבן קלע הנורית ע"י נוסע בתוך קרון, עם כיוון הנסיעה, מתרחקת מהולך רגל תמים, שברגע ההשלכה עמד לצד הרכבת, מהר יותר מאשר היא מתרחקת מן היורה. לא יכולתי לדמיין כיצד כלל זה חדל פתאום מלהיות נכון כאשר מה שנורה לכיוון הנסיעה הוא דווקא פוטונים/קרן אור, ואז מהירות ההתרחקות של העצם הנורה זהה עבור שני החברים! נראה היה שהחמצתי משהו יסודי בתיאור המקרה, או גרוע מכך, ההיגיון אינו מושל בעולם. אתה מתכוון למשהו כזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק. או בדוגמא יותר מפורסמת, ניסוי מייקלסון-מורלי [ויקיפדיה]. האינטואיציה שלך חיה בשלום עכשיו עם הרעיון הזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני פשוט נזכר שאור זה בעצם שדה חשמלי משתנה, שיוצר שדה מגנטי משתנה וחוזר חלילה. מה שיוצר את אחד השדות זו ההיווצרות של השני, ולא המהירות שלו (אפשר לדמיין שהשדה הראשון נוצר בתווך, מעיין רשת, של היקום ומתקדם בהתאם, במנותק מהיוצר שלו). לגבי שני החברים, חשוב לזכור שלמרות ששניהם מודדים את הקרן כמתרחקת במהירות האור, זה קורה בגלל שהזמן מאט בשביל החבר ברכבת. כל אחד מהם רואה את קרן האור מתרחקת ממנו במהירות האור, אבל חושב שהיא מתרחקת מהר/לאט יותר בשביל חברו. ברגע שוויתרת על זמן אחיד לכולם, זו תוצאה די מתבקשת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באיחור קל1: כן, האינטואיציה שלי חיה בשלום עם עניין קביעות מהירות האור ועם מוזרויות בסיס אחרות בתורת היחסות הפרטית. זה קרה לאחר שהתמודדתי עם בעיות יחסותיות רבות, כאשר כמו בתחומים אחרים, כדי לתקוף בעייה, כדי לדעת מהן נקודות המשען העומדות לרשותך, לעיתים לאחר שכל שהאמנת בו התגלה כתעתוע, אתה נאלץ בשלב הראשון פשוט לקבל, תוך וויתור על אמונותיך ותחושותיך הקודמות הנוגעות בדבר. לאחר מספיק ניסיון, אתה מתחיל "לחוש", לעיתים באופן מיידי, מהן נקודות המשען, גם בסיטואציות חדשות, תוך התעלמות מבלי דעת מן האינטואיציות הישנות, הכושלות2. דוגמא יחסותית: לאחר די ניסיון, האינטואיציה שלך אינה משתמשת עוד בכך ששני אירועים קרו בו זמנית עבור צופה אחד כדי להסיק שזהו המצב גם עבור צופה הנע ביחס אליו (על הקו בין שני האירועים). אתה כן עשוי להיעזר כאן למשל בנתון העוסק בקביעות התקדמות קרן האור של פנס בו אחד הצופים סינוור את השני (מה שאגב גרם למצער שבין האירועים מן המשפט הקודם), מאחר ואתה יודע לרווחתך, שלמרות שהפסדת את אחידות הסימולטניות עבור שני הצופים, כאבן יסוד אינטואיטיבית, הרווחת במקומה את קביעות מהירות האור כאבן יסוד חליפית ומיידית (שאינה דורשת חישובים והתחשבויות). דוגמאות שאולי קרובות אליך יותר עשויות להיות בעיית מונטי הול [ויקיפדיה] ופרדוקס סימפסון [ויקיפדיה]. לפני כמה זמן שאלה אותי ידידה מתחום המדעים המדוייקים שאלה דומה לשלך - האם אני מצליח "באמת להבין" את עניין הוילונות (בעיית מונטי הול), כי היא מבינה את זה רק מתמטית וזה מעצבן אותה. אני מניח שגם אם לאחר הפעם הראשונה בה נתקלת בפתרון בעיות אלו (או אחרות) התקשית להפנים את ההיגיון החדש, עם ריבוי ההיתקלות בהן במסיכות שונות, הפך הגיונן, על נקודות המשען שהוא מספק כמו גם על הנורות האדומות שהוא עשוי להדליק, לבשר מבשרן של אבני היסוד של האינטואיציה החדשה והמשופרת שלך, המשקפת עתה טוב יותר את הגיונו של עולמנו. ------------------------------------------------------------------------------------------------------------ 1 במיוחד מאחר ורציתי לענות תשובה ממש טובה לעניין זה שכל כמה שנים יוצא לי להתייחס אליו בפורום זה או אחר. אבל כנראה שהניסוח אותו אני מחפש יאלץ להמתין עוד... 2 עליהן כמובן נמשיך לשמור מכל משמר עבור חיינו הפרטיים (: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי מונטי הול, הרחבת הבעיה למאה דלתות (ופותחים את כולן חוץ מזו שבחרת ועוד אחת) מסדרת לרוב האנשים את האינטואיציה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמסדר לי את האינטואיציה שם זה פשוט להחליף את ''הוא פותח וילון אחד ומראה שיש שם עז, ואז מציע לי להחליף'' ב''ואז הוא מציע לי להחליף את הוילון שלי בשני הוילונות האחרים''. קל להראות שיש שיוויון מלא בין שני התסריטים (בהנתן שהוא לעולם לא יפתח את הוילון עם הפרס), וקל לתפוס איך שני וילונות זה שני שליש לעומת וילון אחד שזה שליש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שהמזוהה אמר, אם מתייחסים לאור כאל גל המהירות שלו בתווך לא משתנה עם מהירות המקור, בדומה לגלי קול (הקורא התמים מוזהר לא לטעות בין תדירות למהירות החבורה). מה שהפריע לי לא היה כל כך עניין מהירות האור אלא הקביעה שממהירות האור הקבועה אפשר לגזור את ''האטת הזמן'', כלומר שאותו שעון מראות שאיינשטיין הדגים בעזרתו את הרעיון מעיד על עקרון אוניברסלי. גם האסימטריה בין שני התאומים (אחד מואץ באמצע המסע כדי לחזור על עקבותיו ולהפגש שוב עם אחיו הזקן) לא שכנעה אותי שהיא פותרת לגמרי את פרדוקס התאומים כי אינטואיטיבית פרק הזמן בו אחד מהם מאיץ נראה זניח יחסית לאפקט. זאת ועוד, אותה תאוצה משפיעה על הפרשי הזמנים בצורה שונה בהתאם למרחק בין התאומים כשהיא מתרחשת, וזה בכלל משונה עד שמציירים לך את דיאגרמות המרחבזמן של שני האחים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש משהו שתמיד סקרן אותי בנוגע לפרדוקס התאומים - למה לא מתארים אותו כששני התאומים טסים לכיוונים מנוגדים וחוזרים לנקודת המפגש אחרי עשר שנים (כלומר, בסימטריה)? אז אי אפשר יהיה לזהות את "זה שהאיץ" ובכל זאת כל אחד יראה את תאומו כמי שנע במהירות גבוהה חלק גדול מזמן המסע ולכן צעיר יותר. -- וכדי לסבך את הענינים, מבחינת אמם הקשישה, שנשארה על כדור הארץ בתאוצה קבועה של אחד גי (אאל"ט), שניהם צריכים להיות באותו גיל. למי משלושתם יציית היקום? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם שניהם טסים בכיוונים מנוגדים, שניהם חוזרים בני אותו גיל (וצעירים בעיני לאימם). בכדור הארץ פועל עליך כוח של 1 ג'י, אבל אלא אם הרגע יצאת מהחלון, אתה לא מאיץ1. 1 חוץ מהעניין הקטן של כדור הארץ סובב סביב עצמו, סביב השמש וסביב מרכז הגלקסיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה ההבדל בין כבידה לתאוצה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבידה במקרה שלנו זה הכוח שכדור הארץ מפעיל עליך, תאוצה זה קצב שינוי המהירות. אם רק כוח המשיכה היה פועל עליך, היית מאיץ. אבל רוב הזמן כוח המשיכה מאוזן ע''י הכוח הנורמלי שמפעילה עליך הרצפה, לכן אתה נשאר במקום ולא מאיץ. מה שחשוב לעניין היחסות הפרטית הוא לא גודל הכוחות, אלא התאוצה (שזה סכום הכוחות חלקי המסה), שמתאפסת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו אבל, בדיוק-שינוי מהירות, נניח שבשעה שש בערב כדה"א לפתע נעלם מתחתך, אתה עף קיבינימט החוצה ממערכת השמש בספירלה, לא? או להיפך בשש בבוקר וספירלית אל השמש. הכבידה כל הזמן משנה את המהירות שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה סליחה. העיניין הקטן של הסיבובים שהצהרת על התעלמות ממנו. התעלם ממני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספירלה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיין יש לך מהירות גם בכיוון מסלול הקפת השמש. טוב-מעין התחלת ספירלה אליפטית שהופכת לאליפסה במסלול ההקפה החדש שלך (לא לבד, בקרבת כל בני ארצך השוקלים כמוך). אולי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספירלה היא לא פתרון של משואות התנועה של ניוטון1. אפילו לא פתרון זמני. אבל אני מתקטנן, אפשר לעבור הלאה. _____________ 1- מה שמזכיר לי את העובדה המעצבנת שאליפסה (ולא ביצה, כמו שהשכל הישר אומר כשחושבים על מישור משופע חותך חרוט) היא כן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שלא ספירלה! אתה הרי מיד על האליפסה החדשה שלך, אין שום שלבי מעבר- חשבתי בהתחלה על בריחה ממערכת השמש, הבנתי שהמהירות לא מספיקה, ובדרך תיארתי לי ספירלה. אבל, אני לא מגיב פה בשביל להציל את כבודי האנליטי או משהו, מיד הרי אכתוב שטות נוספת: לגבי האליפסה VS חרוט הכבידה - שינויי המסלול המחזוריים, נקיפות ונטיות הציר למיניהן, לא יכולות במקרה לספק את הצד הביצתי במימד הנוסף? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין מה אתה אומר בעניין האליפסה. אני מתייחס לעובדה הגיאומטרית שכאשר מישור משופע חותך חרוט נוצרת אליפסה, בעוד האינטואיציה שלי דורשת שהצורה שתיווצר תהיה "ביצתית", כלומר גוף עם צד צר וצר רחב, כשהצד הרחב הוא זה שבו המישור קרוב יותר לבסיס החרוט. עוד מישהו מרגיש כמוני? (אני לא מתווכח עם המתמטיקה, אני רק קובל על התפיסה המרחבית שלי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני מרגיש כמוך. (פיספסת פה הזדמנות להשתמש בצמד הביטויים הנאה "הצד החד"/"הצד הקד"1, הזכור מאחד התרגומים הארכאיים של "מסעות גוליבר".) ___ 1. הידעת? אני מכיר אישית את האדם שהמציא את המינוחים little endians ו-big endians במובנם המודרני - http://en.wikipedia.org/wiki/Endianness |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
________ לא, לא ידעתי :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה העלית פה באוב! אני זוכרת דווקא "הצד הכד". ______________ ברקת, עם אייקון של נורה נדלקת מעל ראשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודקת במאה אחוז. אולי מקור הבלבול שלי הוא ששמעתי את המילים האלה, ולא ראיתי אותן כתובות. להגנתי אומר שלא חיפפתי: בגלל שלא הייתי בטוח שכך בדיוק יש לומר חיפשתי קודם כל באינטרנט (ולא מצאתי כלום, כי חיפשתי "קד"), הלכתי לספריית האוניברסיטה ועיינתי בכמה תרגומים לגוליבר (כולם היו חדשים מדי, בלי משחק המילים הנ"ל), והסתכלתי בערך "קד" במילון אבן שושן. שכנעתי את עצמי אז של"קד" יש גם משמעות של "פחוס" (קצת קרוב ל"קד" במובן של "לקוד קידה"), אבל עכשיו בדקתי שוב במילון את "כד", וזאת בדיוק המילה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל מקרה, קבל ח"ח על הנורה הזו :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התפיסה המרחבית שלי נופלת במשהו שנראה הרבה יותר קל. פעם, בנדודי שינה במלון בחו"ל, הגעתי אנליטית למסקנה שאפשר לחסום פינה של חדר (מפגש שלושה קירות, כאשר התקרה נחשבת קיר) בעזרת משולש: כל צלע של המשולש צמודה לקיר, כל קודקוד נמצא על חיבור קירות, נוצרת פירמידה כלואה לחלוטין בפנים, והעכביש יחנק. יתרה מזו, נסערתי לגלות אנליטית, כל משולש יצלח למשימה. עד עכשיו התפיסה המרחבית שלי מתקשה עם הרעיון. אין לי שום ניסוח מילולי לקושי, ואני מנחש שיש פה רבים שלא יבינו בכלל מה הקושי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל משולש חד זויות. מזכיר לי שכל משולש יכול להראות כמו כל משולש אחר מכיוון מסוים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(נכון. באותו לילה הגעתי לתנאי הזה.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק, קשה לי להבין מה הקושי. אני זוכר שכילד ״גיליתי״ שניתן להעמיד שולחן עם שלוש רגלים על הקרקע ללא חשיבות לצורתה (אם כי יתכן צורך ברגלים מאוד ארוכות), אבל שולחן עם ארבע רגלים לא. בשני המקרים זה נובע (בסופו של דבר) מכך שכל שלוש נקודות במרחב מגדירות מישור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דמיינתי עכשיו ''אלגוריתם'' פיזי שבו אני עושה זאת, כולל שלב שבו אני מחליק צלע אחת בין שתי זוויות הקיר. דמיינתי זאת כדי להסביר את הקושי, אבל האלגוריתם הזה התברר כמספיק מוצלח לסדר לי את האינטואיציה. אני מניח שגם שכ''ג וגם אני היינו יכולים לסדר את האינטואיציה די בקלות אילו היינו ממש עושים את הניסוי פיזית. אבל זה, כמובן, לסיסים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חרמפפפ. למה אני לא קורא את כל הפתיל לפני שאני מגיב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקורס היחיד (והעלוב) בכימיה שלקחתי בטכניון למדנו על מולקולות טטרהידרליות, כמו אלה שכאן. סיפרו לנו, בלי להוכיח, שהזווית בין כל שתי זרועות של המולקולה היא "בערך 110 מעלות". לילה אחד, כשהתקשיתי להירדם, חישבתי בראש את הזווית הזו במדויק (פעמיים ארקסינוס של שורש 2/3), אבל החישוב היה יותר מסובך ממה שציפיתי. כמה זמן אחרי זה הבנתי פתאום שאם מחברים ארבעה קודקודים "נגדיים" של קוביה, מקבלים טטרהדרון, ולכן הזווית הנ"ל היא בדיוק הזווית שמתקבלת כשמחברים את מרכז הקוביה עם שני קודקודים שנמצאים באלכסון על אותה פאה. עם ה"שיכון" הזה, החישוב הרבה יותר פשוט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי אין בעיה אינטואיטיבית עם המשולשים שלך. מאחר ושולחן בעל שלוש רגליים אינו מתנדנד, ואת פינת החדר קל לי לדמיין כמשטח השולחן שהושאף לאפס (וסליחה על השימוש החובבני בפסאודו אינפי, אני מקוה שגדי א. לא עוקב...) וכל חיבור קירות הוא רגל אחת שלו. קיצור והארכה של שתיים מה''רגליים'' השונות יתנו לך את כל המשולשים האפשריים. אבל הזכרת לי את החידה (הקלה לפתרון) של קרן אור שמכוונת לסביבת הפינה ההיא, וההוכחה שהיא חוזרת לאותו כיוון ממנו היא באה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בטוח שכבר קישרתי להוכחה הנהדרת הזאת, אבל מנוע החיפוש הסנילי כנראה שכח. לא רק ההוכחה יפה מאד, גם הויזואליזציה מרשימה ביותר. (ובהערת אגב כדור שמשיק לחרוט וגם לנקודה בתוכו מזכיר לי בעיה שהטרידה אותי בתיכון כי על פניה היא לא נראית קשה אבל לא הצלחתי לפתור אותה: לבנות מעגל שמשיק לשתי צלעות של זוית וגם לנקודה כלשהי בתוכה. בזכות האינטרנט למדתי, לאחר יותר מ-50 שנה, שזה לא פשוט בכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע, האינטואיציה המרחבית שלי אומרת שמכיוון שאליפסה זה עיגול מוטה, החתך של החרוט הוא אופקי כלומר עיגול, ומה שמתעקם זה המימדים, העיגול, המהירות וה''קרבה'' למרכז מסה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק מה שעברתי אני בעניין זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנשים אחים אנחנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרות שביקשת "די" בסוף הפתיל המשתרשר מתגובה 239857, יפה להזכיר כאן את יבי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נביא הכפר הגלובלי - מזהה סלוגנים תקשורתיים 12 שנים קדימה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל את ''אנשים לחים אנחנו'' לא צפיתי לבושתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני למדתי יחסות פרטית בתיכון וכמובן גם באוניברסיטה במסגרת "מכניקה ויחסות פרטית" - קורס חובה בשנה א'. לדעתי לא מדובר בחומר קשה במיוחד ואפשר להבין אותו די בקלות, אפילו בתיכון. זה גם לא אמור לקחת הרבה זמן, באוניברסיטה הקדשנו לזה כשבועיים. לעומת זה יחסות כללית גם אני הייתי רוצה להבין יום אחד, למרות שלקחתי קורס שלם בנושא במסגרת התואר השני ואפילו קיבלתי בו 90. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שבועיים? אצלנו זה היה קורס סימסטריאלי, אולי מפני שהוא ניתן בשנה הראשונה (כך נדמה לי. עבר קצת זמן מאז) כי הוא לא דורש את הרקע המתמטי שנדרש לתחומים אחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מבין מכניקה ניוטונית? אתה יודע איך נוסעים אופניים? עזוב אופניים, אתה יודע איך סביבון רוקד לו סתם נהנה מהעולם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי סביבונים למיניהם יותר מסובכים מיחסות פרטית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הכי גרוע זה סביבונים שמסתובבים במהירויות יחסותיות! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקוה שלא תתאכזב. אני, כמובן, למדתי את זה באופן מסודר עם הרצאות ותרגולים, כך שאני קצת חושש שאולי בתור ספר לימוד עצמי הוא לא יצדיק את המחמאה שלי, אבל נראה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הספר הטוב ביותר בעיניי נקרא "תורת היחסות כפשוטה". היתרונות: א. קטנטן ודקיק. ב. כתוב פשוט וברור על ידי אדם שבאמת מבין את הנושא, ומתורגם מצוין. ג. מכיל נוסחאות. הספר הוא משנת 1963, עוד לפני שנכנסה האקסיומה המו"לית שבספרי מדע פופולארי אסור שתופיע אף משוואה. המשוואות הן פשוטות ומפושטות, אין אף נגזרת ואף אינטרגל, ולא צריך ידע מתימטי כדי להבינן. כמו תמיד, המשוואות לא מקלות על ההבנה האינטואיטיבית, אך הן משליטות סדר ויוצרות "הבנה דרך הרגליים". החסרונות: אזל מן הדפוס. היתרון: אם יהיה ביקוש אסרוק אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכש"ז זה בדיוק מסוג הספרים עליהם דיברתי בתור כאלה שהשאירו אותי עם הרגשה לא ברורה לפיה הבנתי מה כתוב בספר אבל לא באמת הבנתי את התיאוריה במובן שאני יכול לענות על קושיות שלא היתה אליהן התיחסות מפורשת. נניח, את פרדוקס התאומים הבנתי, ואולי גם איך מכניסים מכשפה רכובה על מטאטא שטסה במהירות לתוך אסם שאורכו כאורך המטאטא (תשובה: היא ומתכווצת בכיוון התנועה) אבל לא מה יקרה אם ברגע שהיא בפנים נסגור את שתי הדלתות. מנקודת ראותו של בעל האסם זה אפשרי, אבל מנקודת ראותה של המכשפה זה בלתי אפשרי, כי היא רואה דוקא את האסם כקצר (תשובה: שבירת הסימולטניות). אגב, הבעיה הזאת מופיעה בספר שיובל מתעתד לקרוא, אני מקוה שלא הייתי צריך להוסיף ספוילר לפני התשובה. אבל זה היה מזמן ואלי זכרוני מתעתע בי. אגב, נדמה לי שהאקסיומה המו"לית אומרת שכל משואה בספר מורידה את מספר הקוראים במחצית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נחמד לפגוש מישהו מהדור שקרא את הספרון הזה, גם אני כבר לא זוכרת מה הבנתי ומה לא, אבל זה היה ספר מכונן. חוץ מזה יש לך ציפיות גבוהות משלי, אני גם במכניקה ניוטונית מתבלבלת מה קורה כשהקוף מתחיל לטפס על החבל הכרוך על גלגלת. אני אוהבת ספרי מכשפות, נראה לי שאציץ בספר שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר מזכירים ספרים ישנים, ישנו ספר שנכתב ע"י איינשטיין (כן, ההוא) ואינפלד, ומיועד לקהל הרחב. שמו: "התפתחות הפיזיקה החדשה ממושגים ראשונים ועד יחסיות וקואנטים" ואפשר להשיג אותו מיד שניה באתרי הספרים המשומשים ברשת, או לפחות כך הם טוענים. באנגלית: The Evolution of Physics ואם מוסיפים את Einstein ו- Infeld לחיפוש קל להגיע אליו. חלקים ניכרים ממנו נמצאים בגוגל ספרים ואפשר למצוא ברשת גם את הגירסה המלאה להורדה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזכיר נשכחות: בספר "מכתב מסין" של פרל בק, הגיבורה חיה בימים שתורת היחסות אך זה התפרסמה, וקונה את הספרון הזה כדי להבין אותה טוב יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם היה לי אותו, שאחפש בבוידעם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, הוא מחזיק את איינשטיין בבויידעם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מחזיק, אם הם רוצים הם חופשיים לעזוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חפש, למה לא. אולי תמצא איזה כינור סטרדיוריוס או ציור של החבר ההוא של ברקת, ואן חוח. בספר אין לי חפץ אבל תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על הואן חוח ההוא השפריצו ספרייט(?) בקשית, בעידודך האדיב, ומרחו שומן טרנס. הורדתי אותו למטה, אולי יש מישהו שצריך את המסגרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא פאן חוח? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, בעצם. זו פ"א רפה "מתונה" (יש גם פ"א רפה כהלכתה - F). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי רוצה לדעת מי ואיך מחליטים על איות שמות זרים בעברית? אם זה פן חוח, למה לכתוב ון-גוך? אם זה ויקטור איגו, למה ויקטור הוגו? הרי קאמי כותבים כפי שהוא נאמר, לא קאמוס. ואפילו בשנים האחרונות יצא ספר של דונלד בוטלמי ששמו אוית על הכריכה ברטלמי, ועוד בניקוד ט' ו-ל' בסגול. מאוד לא ברור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין ועדה או תקן. דה-פקטו זה נקבע על-ידי עורכים ומגיהים בעיתונים ובהוצאות ספרים, ולפעמים שמות גם יכולים להגיע לידיעת הציבור בלי לעבור דרך אלו (מדפיסי פוסטרים של סרטים?). יש לפחות שני שיקולים שמתנגשים: נאמנות פונטית לעומת נאמנות אורתוגרפית - שבה משתדלים לייצג כל אות של המקור באות עברית מקבילה. אם אתה רוצה לוותר על השיקול השני, הנך מתבקש לכתוב את שמה של שרת החוץ ארה"ב "קלינטן" או אפילו "קלנטן". האיות "ואן גוך" נקבע, אני מניח, לפי נאמנות אורתוגרפית. מן הסתם בעשורים הראשונים של המאה העשרים נקבעו תעתיקים של סלבריטיז של אותו זמן ותקופות מוקדמות יותר, וזה אולי היה לעתים קרובות בהשפעת התעתיקים או ההגיה בגרמנית (אויקלידס?) ורוסית (אינפלציה). אני חושד אפילו שבעידן הטרום רדיו וטלוויזיה אותם עורכים פשוט לא ידעו איך הוגים בשפת המקור, אם היא שפה נידחת כמו הולנדית. בעצם רדיו וטלוויזיה לא עזרו במיוחד, אולי האינטרנט ותיירות ההמונים של היום. מכל מקום, מרגע שתעתיק מסוים התקבע, לרוב אין עניין לציבור לשנות אותו, גם אם השיקולים האופנתיים השתנו - די סביר שאם ואן גוך היה אמן הולנדי צעיר שפורץ היום לתודעת העולם, היו אכן מתעתקים אותו "פאן חוח", אבל לקפוץ לתעתיק הזה היום נראה רדיקלי מדי, ואפילו סנובי. פה ושם כן אפשר לגלות "רפורמות" מקומיות בשמות של סלבריטאי עבר: ברתולד ברכט הפך לאחרונה באופן כמעט גורף לברטולט. אויקלידס הפך מזמן לאוקלידס, אבל יש גם הגורסים אֶאוּקלידס, ולדעתי בצדק. תזאוס נכתב בספר המיתולוגיה של אהרן שבתאי כתסאוס. אם כבר הזכרת את "קאמי", זה לא כפי שזה נאמר. סמ"ך בסוף בוודאי לא נאמר, אבל למיטב הבנתי התנועה בדיוק באמצע בין השורוק לחיריק שלנו, ולכן "קאמוּ" היה מוצדק באותה מידה. כשחרשתי את מדפי ז'ול וורן בילדותי, שמתי לב שבחלק קטן מהספרים קראו לו "ז'יל", וכילד שנאתי את זה, אבל היום הוא נראה לי מוצדק, כי באמת יו"ד הרבה יותר פופולרית בעברית לתעתוק התנועה הזו מצרפתית וגרמנית. ובכל זאת, "ז'ול" יחסית התקבע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה מתנגש כאן ברור לי, ובכל זאת זה בעייתי. אם כי אני לא רואה את זה בהקשר של קלינטון: למיטב זכרוני כך מבטאים את השם, לא? ושוב, לפי שמיעתי, התנועה ב"מי" של "קאמי" (ובכל המקרים המתאימים, כמובן) איננה בדיוק באמצע בין השורוק לחיריק, אלא קרובה בהרבה לחיריק. משהו כמו רבע או אפילו חמישית הדרך לפניו:) גם מפריע לי שכותבים (ובעיקר ומרים) "דז'ה וו" ולא "דז'ה וי". ולגבי פן חוח של ימינו, גם זה לא נראה לי בטוח. ר' בוטלמי, אמריקאי, שתורגם בשנים שכבר בהחלט עברו בהן לאיות פונטי - ומתרגמו ידע היטב איך מבטאים את שמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קלינטון - תאמר זאת במבטא ישראלי - זה לא ממש דומה להגייה האמריקאית, נכון? ה-L שלנו נהגה גבוה יותר בלשון, ה-N שלהם יותר אפית לפני ה-T - עד כאן זה לא צריך לשנות לתעתיק, כי אלו עדיין הקירובים הטובים ביותר; אבל את ה-O, שהם הוגים כתנועה קצרצרה ולא ממש מוגדרת, צריך לדעתי לתעתק פונטית כשווא נע, ובלי ניקוד - פשוט לפסוח עליו. גם את ה-I הם הוגים כתנועה מאוד קצרה, ומשהו בין תנועות E ו-I כהלכתן, וגם כאן נראה לי ששווא נע או סגול נכונים לא פחות מחיריק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
" די סביר שאם ואן גוך היה אמן הולנדי צעיר שפורץ היום לתודעת העולם, היו אכן מתעתקים אותו "פאן חוח"" אתה מתכוון כמו פיטר פאן דן הוחנבאנד, מארק פאן בומל, אדווין פאן דר סר או מרקו פון באסטן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השפטתני (-: סתם מחדל של עיתונאי ושדרי הספורט? השפעת ההגייה של עמיתיהם האנגלוסקסים, שקצת לא יכולים (להעלות חי"ת על שפתותיהם) וקצת לא יודעים ולא מנסים (פאן הם היו יכולים לומר)? אני עדיין מנחש שבתחומי האמנות הגבוהה, שם הסנוביזם יותר מקובל, הנאמנות פונטית היתה יותר חזקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בויקיפדיה, בכל אופן, מצאו פשרה מעניינת: "ואן גוך נולד בזוּנדֶרט, עיירה קטנה בהולנד, בן לאנה קורנליה קרדבנטוס ותאודורוס פן חוך." וינסנט ואן גוך [ויקיפדיה] (ועכשיו בו נראה כמה זמן יקח עד שמישהו יתקן את זה) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נמצא בערך ההוא מזמן. החל מהשינוי הזה משנת 2005. נראה לי שמחברו היה עדיין פעיל אז באייל. לפי דף השיחה סביר להניח שהיו מודעים לכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להשתמש בשלוש(!) תעתיקים שונים לאותו שם באותו ערך, שניים מהם באותו משפט... אני מקווה שזה לא מכוון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע שאתה ספרת, אבל אני ספרתי שם רק שניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חכה רגע... תן לי להוסיף עוד תעתיק... תספור עכשיו | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שים לב שלאורך כל הערך הצייר נקרא "ואן גוך". לדוגמה: בגיל 16 החל ואן גוך לעבוד ב"חופילטור", חברה לסחר באמנות. מאוחר יותר הצטרף לחברה גם אחיו הצעיר תיאו, אליו היה ואן גוך קרוב מאוד. למעט המשפט הראשון, אין בערך וינסנט פן חוך. יש רק ואן גוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל לאבא שלו קוראים "תאודורוס פן חוך" למרות שלשניהם יש את אותו שם משפחה. (אגב, האם "חופילטור" זה Goupil & Cie?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין גם שלאחיו ולאביו היה את אותו שם בדיוק (פרטי ומשפחה) אבל אחד מתועתק תיאו ואן גוך והשני תאודורוס פן חוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה כתוב (במפורש) ששם המשפחה של האח הוא "ואן גוך"? את הצייר כולם מכירים בשם ואן גוך. לכן הוא חריג. כל השאר אינם חריגים. ר' ויקיפדיה:תעתיק שמות זרים לעברית [ויקיפדיה], שם תוכל למצוא תעתיק נוסף לשם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנין, למשל, קרוי תאו ואן גוך [ויקיפדיה] (בלי י') ובערך כותבים את שמו של האח כ" תאו ון גוך" (בלי א'). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למען הקוראים הבאים: תיקנתי את "ון גוך". הגרסה הקודמת: http://he.wikipedia.org/w/index.php?title=%D7%AA%D7%... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה דעתך ודעת הציבור על הרעיון לתעתק "ואן גחוך" כדי להזכיר את ה"ח" המקורי וגם לשמור על המשכיות עם השם המקובל? אך תגחכו, אני מציע את זה ברצינות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה עם ה־פ'? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגידו, רק אני חושבת שאנחנו צריכים להגות את השמות הבלתי אפשריים של אומות העולם כפי שנוח לנו, ממש כפי שהם ממילא מעוותים את השמות הבלתי אפשריים שלנו כפי שנוח להם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אין לנו שום בעיה פונטית להגות פאן חוך. (אני לא יודע אם אנחנו הוגים זאת בדיוק כמו ההולנדים, אבל אם לא אז כנראה די קרוב.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראֶָאֶה לי פבסדר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובהמשך "ועבר לבלגיה שם עבד כדרשן לא מוסמך באזור המכרות העני של בורינחה" בורינחה זה איך שהבלגית מבטאיפ Borinage?! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלושה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוקא לחוליט קראו כולם בארץ נכון, חוץ מאשר קרין הערוץ הממלכתי בערבית שהתעקש על גוליט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שבתקופות שונות האוזן הממוצעת גם רגילה לצלילים שונים, ולכן גם מתעתקת צלילים בצורות שונות. להחליף אם ה-v ב-van זה ו"ו או פ"ה זה יותר עניין של איך שומעים מאשר איך הוגים. לגבי קלינטון, לאחרונה קראתי איפשהו את הטענה שבאופן כללי באנגלית הברות בלתי מוטעמות נוטות להפוך לבליל בלתי מובחן שמבינים בעיקר לפי ההקשר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מדויק. ברתולד ברכט שינה את שמו לברטולט. זה לא רפורמה אופנתית בתעתיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק. הוא התאים את איות שמו להגיה האנגלית. מעניין שבנעורי, בכל זאת כמה עשורים אחרי שהוא שינה את שמו (רק האיות - ההגיה נשארה), עדיין נהגו לכתוב בעברית ''ברתולד''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב. אנחנו לא צריכים להיות תלויים באיות האנגלי. אם הוגים ברטולד, יש לקרוא לו ברטולד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההפך, הוגים (גם בגרמנית, שם כותבים עם d בסוף) ברטולט. אם בשבילך זו סיבה מספיקה לתעתק "ברטולט", אז נא כתבי גם זיגמונט פרויט. (מצד שני, אם הולכים לפי האיות, למה לא "סיגמונד"? כבר ציינתי שלא כדאי להגזים עם שיטתיות בתעתיק?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעשה - אתקן את דברי: יש להגות כפי שנוח לנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל בעברית בגדכפ"ת בראש מילה, וFאן חוח אוטומטית נקרא כפָּאן חוח, שנשמע מעט פולני, אם יורשה לי. ובהעדר ניקוד, הופך לפָּאן חוחַ. פָּאן חוחַ, חבר טוב של פאן תדאוש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההולנדים הם בסך הכל פולנים גבוהים וחתיכים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא מסביר את ברויגל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר גמור, אבל זה ייקח טיפה זמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הספר נסרק בצורת HTML, קובץ RAR בגודל 12 מגה. לאן לשלוח? אם מישהו מוכן להעלות את ה HTML לאנשהו זה יהיה מצוין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רואה שהביקוש גואה, כמו שעניתי קודם, העליתי זה לדפי HTML, סך הכל גודל 12 מגה קובץ RAR. לאן לשלוח /להעלות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי עניין אישי, אבל יש הרבה שירותי שיתוף, למשל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והנה <קיור http://kambili.posterous.com/ הספרון> הנחמד עצמו. קריאה מהנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Spacetime physics אכן ספר נהדר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדות אישית: כשהייתי בי"א, פיזיקה 5 יחידות, הרגשתי שאינני מבינה כלל את התחום הזה. עם המשוואות לא הייתה לי בעיה, ובהתאם גם לא עם הבחינות, אבל בפירוש לא הבנתי מה אני עושה. בשלב מסוים הלכתי לשיעור פרטי אצל בחור שלמד אז פיזיקה בעתודה (עכשיו הוא כבר פרופ' בתחום). הוא ניסה להראות לי איך פותרים בעיות: אמרתי לו שבזה אין צורך, שאת זה כבר הסביר המורה וזה ברור, ולאחר שבדק את העניין השתכנע שאמרתי אמת. ואז אמר, "נו, אז את יודעת לפתור את השאלות, אז מה הבעיה שלך?" ואני עניתי ש*אני* לא יודעת לפתור את הבעיות, אני רק יודעת איך המורה רוצה שאפתור אותן. בשלב זה הוא התייאש ואמר שהוא לא מבין מה אני רוצה ובזה תמה מסכת השיעור הפרטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, להציב את המספרים הנכונים בנוסחאות - את זה אפשר לעשות, והרבה עושים, גם בלי להבין. לפתח נוסחאות בלי להבין - את זה יכול רק השימפנז עם מכונת הכתיבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, זה ודאי נכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכחתי לציין שבסופו של דבר עברתי את בחינת הבגרות בפיזיקה, עדיין 5 יחידות, בציון 9 - ועדיין לא הבנתי דבר וחצי דבר ממה שעשיתי שם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה עשית שם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פתרתי את השאלות באופן שידעתי שהמורה היה פותר אותן. פשוט לא ידעתי למה הוא רצה בזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכונתי לשאול מה חיפשת שם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהניסוח של דורון מדויק. נראה לי זה שפיזיקה כמדע בנויה על רעיונות. למשל, אטומים, חלקיקים תת-אטומים לסוגיהם, מה זה זמן, מה זה חלל וכולי. כשאנחנו מצליחים לתרגם את הרעיונות למשוואות שמפיקות חיזויים שעובדים, אנחנו טוענים שהרעיונות עברו מתחום המטאפיסיקה אל גוף הידע של הפיזיקה. עדיין, אפשר להבין את הרעיונות בלי לדעת לפתור את המשוואות, אף כי זאת הבנה דלה בהכרח. אפשר גם להבין את המשוואות בלי להבין את הרעיונות. למשל, לדעת להפיק חיזויים ממערכת משוואות שעוסקות בחלקיקים בלי להבין אילו בעיות מדעיות קיומם של החלקיקים הללו באים לפתור. גם זאת הבנה מדעית דלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה הרבה יותר מסובך מזה. נכון, אפשר להכניס למשוואות ערכים, ולקבל תוצאה בצד השני. אבל איזה ערכים תכניס? לאילו מקרים הם מתאימים? לאילו לא? מה התוצאה אומרת? זה שיש משוואה זה נחמד, אבל צריך להבין גם את העולם הפיזיקלי, ולדעת מה קשור ומה לא קשור, לדעת מתי המשוואות עובדות ומתי לא, להבין את המשוואה עצמה, ומה הערכים בה אומרים, ו"לתרגם" את התוצאה למשהו אמיתי שהוא לא מספר על דף. לכן, בעולם האמיתי, בשביל לעשות חיזוי צריך להבין את התורה ואת המשוואות. לדעת שיש כזה דבר "דואליות גל-חלקיק" ולא לדעת (בתור דוגמא, כן?) איך מדידה של אור יכולה להשפיע על התפלגותו, ומה נגזר מכך - אומר שאתה לא באמת "מבין" את התורה - אתה לא יכול להשתמש בה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. ועדיין הטענה שלי היא שיש הבדל בין ''הבנה'' לבין ''שימוש'' כי הפיזיקה כוללת לא רק משוואות, אלא גם רעיונות. (אני מתכוון, כמובן, שיש רעיונות ב''מדע הפיזיקה'' ולא בעולם החומר עצמו. אם הייתי טוען שיש רעיונות בעולם החומר, זה היה מציב אותי בצד של המיסטיקנים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה שלי היא שאתה לא יכול להשתמש בתורה מבלי להבין אותה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה *מסוכן* בזה שהוא "יחשוב" שהוא מבין אותה? ואיזה מובן הוא בהכרח לא מבין אותה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המקרה הפרטי שלי: בטכניון החלטתי לעשות את הקורס הראשון של הפיזיקאים בתורת הקוונטים (חוץ מהקורס הפושט שגם מהנדסי חשמל עושים וגם רבים ממדעי המחשב, שעוסק בקוונטים ברמה שגובלת בטריוויה), ובדרך עשיתי עוד קורסי קדם בפיזיקה ומתמטיקה. אז למדתי לעשות קצת חישובים בסיסיים של תורת הקוונטים, אבל ממש לא הרגשתי שהגעתי להבנה. בלימודי הפילוסופיה באוניברסיטה עשיתי שני קורסים במסגרת פילוסופיה ביסודות תורת הקוונטים, שיש בהם מתמטיקה אבל ברמה שגובלת בבדיחה. ושם הרגשתי שהגעתי להבנה - בשום אופן לא הבנה של תורת הקוונטים בכללותה, אבל כן הבנה לפחות של נושא אחד - בעיית המדידה ומה שמשיק לה. הקורס של הפיזיקאים לא נתן לי שום דבר שעזר לי בקורס של הפילוסופים - רק נתן לי יתרון פסיכולוגי קל: אלמלא הוא הייתי חושד שהניסוחים הלא פורמליים של הפילוסופים מסתירים משהו - כשמדובר במוזרויות של תורת הקוונטים, אין ברירה אינטלקטואלית אלא לחשוד כל הזמן שמסתירים ממך משהו - ובזכות קורס הפיזיקאים היה לי יותר ביטחון שמה שמדלגים עליו הוא באמת טכני בלבד ולא מהותי. אז מה זו ההבנה הזו שאני מדבר עליה, שלא היתה בראשון והיתה בשני? משהו יותר עמום ופחות מדיד מאשר יכולת חיזוי תוצאות ניסויים. בעצם תחושה פסיכולוגית, שקשה לי לעשות לה רדוקציה למונחים אחרים מהבנה, אבל היא כרוכה בנוחות ונעימות כשמדברים או חושבים על הנושא, ביכולת לנסח אותו במילים שלי וברמת הפשטה גבוהה, וכן - קצת יכולת לחזות תוצאות ניסויים, אבל יותר ברמת נפנופי ידיים, כמו שהצגתי בסדרת המאמרים שלי. אני מסכים שתחושת הבנה כזו יכולה להיות כוזבת, תלוי עד כמה אותם ניסוחים וחיזויים הם נכונים - ומי שכשיר לשפוט זאת הם רק פיזיקאים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחלה. בוא נקצה עוד שתי נקודות גם להקלה על ''משלמי מיסים'' - עוד משהו שחובה לעשות, שרק חלק עושים, ושהופך את ההצלחה בלימודים לקשה יותר (משום שמי שעובד כדי לממן את הלימודים שלו יכול להקדיש פחות זמן ללמידה עצמה). וגם התנדבות לא צריך לתגמל באמצעות נקודות זכות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעייה שאתה מתאר נשמעת כמו פרדוקס הערימה: המל"ג החליטה לחתוך באוכלוסיה הנזקקת הכללית על-פי קריטריון מסויים. תמיד אפשר להסתכל על מקרי-קצה ולשאול למה הקריטריון לא כולל גם אותם, אבל זה לא שולל את הפטור אפריורית. כפועל יוצא, אכן מי שחסר לו כסף לא יקבל עזרה מבחינת נקודות אקדמאיות; אולי כי למי שחסר כסף יש כל-מיני פטנטים מהסוג של סיוע כלכלי בדקנאט הסטודנטים (אני איש TAU, אני לא מכיר אוניברסיטאות / מכללות אחרות). אני עדיין לא רואה היכן הבעייה הגדולה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב ששתי הנקודות מפריעות למישהו, אלא העקרון. תואר אקדמי לא אמור להתבסס, גם לא בחלקו, על תרומה לחברה/מדינה. לכן יש הבדל עקרוני בעיני לפחות, בין הרחבת אופקים בקורס לא קשור (שזה דבר מבורך, שיצא לי לקחת באקדמיה הישראלית) לבין תרומה לחברה (מילואים/פר"ח לנגזרותיו) שאינה במסגרת שלאקדמיה יש פיקוח או לפחות ידיעה ברורה על התכנים הנלמדים שם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אנחנו חלוקים. מתוך מאה-משהו הנקודות המרכיבות תואר אקדמאי, להקצות סכום חד-ספרתי ל"חברה וקהילה" לא נשמע לי מזעזע עד-כדי-כך, ובכנות אני מופתע שיש מי שמזדעזע. במיוחד כאשר חלק (קטן) מהתואר גם כך מופנה כלפי "הרחבת אופקים", כזו שאינה קשורה לחומר הלימוד. אני לא רואה את ההבדל הגדול בין סיוע למרפאת המהגרים של "רופאים לזכויות אדם" לבין קורס נדידת הציפורים מבחינת האימפקט שלהם על המהות של תואר כלשהו. ועוד משהו - אם היה "פיקוח או לפחות ידיעה ברורה על התכנים הנלמדים שם" המצב היה לרוחך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזדעזע זו קצת הגזמה, סתם נראה לי לא נכון. אני מסכים שאין הבדל מבחינת ההשפעה על התואר, אבל העובדה שהאוניברסיטה מנסה לתת לסטודנטים להרחיב קצת אופקים לא צריכה להביא למצב בו מקלים1 על התחמקות מזה. כן, הייתי מעדיף מצב בו לאוניברסיטה יש ידיעה ברורה (ואולי גם קצת שליטה) על התכנים של ההתנדבות. אולי להוסיף קצת רקע לבעיה, איך מתמודדים איתה בטווח הקצר ובטווח הארוך (מערכתית ופרטנית), ולוודא שהסטודנטים באמת מתנדבים במשהו שגם תורם להם/לחברה. 1 בוא נודה על האמת, רוב מי שעושה פר"ח עושה את זה בשביל המלגה, ולגבי מילואים, שתי הנקודות לא ישנו לגבי שיעור המשתתפים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אדבר על הדוגמאות הקודמות שהבאתי: מי שהולך להתנדב אצל במרפאת המהגרים מקבל מבט "hands-on" על בעיה סוציולוגית במדינת ישראל, ועל-הדרך לומד קצת רפואה וניהול מרפאה. יש להוסיף לכך את הערך של התנדבות ועזרה לקהילה, שאני חושב שכדאי לקדם אותו. אז אמנם לא מדובר בקורס אקדמי פר-סה, אבל התוכן בעל משמעות. לי אין בעייה לתת שתי נקודות בתואר על התנדבות במרפאה של X שעות, על-פני קורס נדידת הציפורים. ובכלל, אני לא רואה בעיה בלהשאיר כחמישה אחוזים מהיקף התואר האקדמי כ"זמן לבזבוזים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים, אבל כדי למנוע מצב בו על כל מתנדב כזה ישנם עשרה שעושים פר"ח בשביל כסף1 ועל הדרך אוספים נקודות, צריך פיקוח מינימלי לפחות. 1 מה שקצת מגחיך בעיני את התיוג כהתנדבות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, כבר נתקלתי פעם בהגדרה ''התנדבות חובה'' או חובת ההתנדבות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בל נשכח שכל המלגות ה''רציניות'' לסטודנטים בימינו - כלומר מלגות שמכסות שכר לימוד ומעלה - דורשות כמה שעות התנדבות בשבוע בתמורה למלגה. מה שלדעתי מרוקן קצת את המושג ''התנדבות'' מתוכנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
________________ בתקופה ובמקום בו אני למדתי, וזה לא כל כך מזמן ולא כל כך רחוק, פר"ח זיכה את הסטודנט ב-60% שכ"ל. אחלה דרך להרוויח כסף במקומות מאותגרי תעסוקה. אבל שום נ"ז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל להגביר את תחושת ההבדלה החברתית-''ערכית'' (אחרים יקראו לזה התנשאות) נגד מי שלא עושה מילואים (אולי כי לא עשה צבא) זה זול יותר, ומשתלם פוליטית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוקי הטבע? (סתם, קריאת ביניים לפרוטוקול). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה קשורה הכרה אקדמית ל"פעילות חברתית"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בערך. במדינה שבה הלימודים בתיכון, וגם בגן ויסודי נועדו בעצם להכשיר את הנוער למות בעד ארצנו, גם ההשכלה הגבוהה (אליה הגיע מי שלא מת בעד ארצנו בדרך, וזה כבר מוריד לה הרבה נקודות) לא ממש חשובה כשלעצמה, במלים לא בוטות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהר! אחות! תזריקי לו כדור 6 מילילטר! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לתואר. בגלל המילואים האלה כשרוצים לעשות קורס חוששים שיבואו מילואים ויפגעו בסטודנט שאינו זכאי לקיצור על פי חוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי, מי שלומד בשביל לדעת, ישלים ממילא חומר שהפסיד. מבחינת החובות לתואר יש להקל, ולדעתי גם במס הכנסה יש להקל למשרתי המילואים. ולו רק על מנת שמילואימניק לא ירגיש כאן פראייר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת שיש איזשהו החזר ממס הכנסה למשרתי מילואים פעילים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החזר ממס הכנסה יש רק למי שמשלם מס הכנסה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתמול שלשום קיים שמעון פרס ריאיון כלשהו ובו הציע שהשירות הצבאי יכלול לימודים אקדמיים. היעד- שכל צעיר במדינה יגיע לתואר ראשון. איך נשמע כאן הרעיון הזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. מי בדיוק רוצה שירות חובה של 5-6 שנים? 2. מה שיקרה הוא שכל מי שירצה שהתואר שלו ייחשב יילך ויעשה תואר שני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד אחד שמעון פרס לא גמר תיכון מה שמוכיח שלא חייבים השכלה בשביל להצליח (בהגדרה מסויימת של הצלחה) מצד שני שמעון פרס לא גמר תיכון מה שמסביר הרבה מאד הכי פשוט זה לחלק תואר ראשון בטיפת חלב ואם כבר אז למה לעצור בתואר הראשון? תארו מה היה קורה אם כולנו היינו דוקטורים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשביל זה יש עתודה, לא? אני חושב שהיום - כל מי שרוצה (ויש לו את היכולת המנטלית הנדרשת) לעשות תואר ראשון, מסוגל לכך, בין אם במימון של צה"ל, מלגות לאוכלוסיות חלשות או פשוט לעבוד שנה-שנתיים ולחסוך (ואז להשלים הכנסה תוך כדי התואר). הרעיון של לעשות שירות חובה שכולל בתוכו תואר נשמע לי מטופש מכמה סיבות, אבל הוא בעיקר לא נחוץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכיר כמה וכמה אנשים שרכשו את המקצוע שלהם בצבא. חשמלאים, מכונאים, דוברי שפות, אנשי מחשב וכיו''ב ובכך הם עוסקים באזרחות. יש יתרון מסויים בהכשרה בתוך מסגרת צבאית נוקשה יחסית, שמנחילה ידע ולעיתים גם פרקטיקה. אני גם זוכר לא מעט מקרים של אנשים שהיו צמאי דעת במהלך שירותם הצבאי והרגישו שהשירות הצבאי חוסם את הדבר בעדם. זה לא מוכרח להיות בצורה של לימודים לתואר כשם שמכירים אותם באוניברסיטאות, זה יכול לצורך העניין להיות בסך הכל ''סמסטר'' או לבוא בקומבינציות כאלה ואחרות של לימודי העשרה או השלמות בגרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרס סיים תיכון. אבל לא תיכון שמגיש את תלמידיו לבגרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גרוע מאוד. אם לכל צעיר במדינה יהיה תואר ראשון, בשביל עבודות שהיום מספיק תואר ראשון ובדור הורינו - לגמור תיכון ובדור סבינו - לסיים עממי, יצטרכו תואר שני. ובוא ננחש - הרמה תהיה מקבילה לזו של תיכון היום, ועממי בעבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת אומרת שחתך המגויסים שונה מחתך הסטודנטים? או חלילה השרות הצבאי פוגם בפוטנציאל האקדמי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. חתך המגוייסים שונה מחתך הסטודנטים. מאוד. ואם שירתת בצה"ל שלא בבסיס מסויים של חיל המודיעין שנמצא במרכז הארץ ושבגללו סבורים שכל מי שמשרת ביחידה מסויימת גם יוצא עם כישורים סוללי דרך בהייטק, הרי שפגשת כל מיני סוגי חיילים ברמות שונות מאוד. רק ל-27% מהם יש בכלל בגרות. אבל אני מנחשת, משום מה, שדווקא כן שירתת במודיעין. ובכן, עברתי באמצע השירות מחמ"ן1 לבסיס אחר, והופתעתי לגלות שבצה"ל יש רוסים, אתיופים, דרוזים2, אנשים שחסרות להם שנות לימוד ולא, נניח, בגרות אחת, אנשים שאין להם קב"א קצונה (והם לא טבחים!), ואנשים שבכלל עשו להם טובה שגייסו אותם. ושערסים משרתים לא רק כנהגים וטבחים אלא בכל תפקיד. ב. כשמקומות עבודה בוחרים מועמדים, הם צריכים לנפות בדרך כלשהי. כשתואר ראשון מהווה יתרון, אנשים עושים תואר ראשון. כשלכו-לם יש תואר ראשון, כבר צריך לעשות תואר שני. כשלכו-לם יהיה תואר שני, יצטרכו דוקטורט לעבודות שממש לא מצריכות את זה. או שבגלל שלכולם יש תואר ראשון, והזותי מהכוח אדם באמת לא יודעת לבחור, אז פונים לפתרונות טפשיים כמו מכוני מיון, שבהם בוחרים אנשים לפי הצורה שבה הם מנהיגים אחרים בבניית מגדלים מקשיות (גם אם התפקיד עצמו ממש לא דורש יכולת הנהגה או עבודת צוות). או גרפולוגיה. או שנותנים להם לצייר עץ. ובשעת הדחק, אפשר גם לנסות לנחש אם המועמד יתאים לפי צורת האזניים שלו. דוגרי - להרבה מאוד עבודות ממש לא צריך תואר. ואין שום סיבה למה יזדקקו לתואר עכשיו, כשלפני 20 שנה לא נזקקו לו. כבר עכשיו, 37% מהמועסקים בעלי תואר ראשון הם בעלי השכלה עודפת. אז תשלח את כולם לעשות תואר ראשון ומה - אלה שיעבדו בסוף בתור פועלים או מזכירות או פקידי דואר ימצאו את עצמם מתוסכלים (כי ההשכלה שלהם ממש לא תואמת את עבודתם), כי בזבזו זמן וכסף על משהו שלא משרת אותם, וכי החלו את התעסוקה בגיל מאוחר ממה שיכלו. אתה גם יכול לשלוח את כולם ללמוד תואר ראשון בלימודים פרקטיים: אבל אז תהיה לך הצפה של השוק ביותר מדי מהנדסי תוכנה, חשמל, מכונות, ובניין. יותר מדי אדריכלים, רואי חשבון, עורכי דין וכלכלנים. יותר מדי קלינאיות תקשורת, עובדים סוציאליים ורופאי שיניים. ואז בכל המקצועות האלה תהיה ירידה דראסטית במשכורות (בחלקם כבר יש), וחלק מהבוגרים לא יוכלו למצוא עבודה במקצועם, ויעבדו בסוף בתור פועלים או מזכירות או פקידי דואר. החוכמה היא לא לשלוח את כולם לעשות תואר ראשון כי "אקדמאים מרוויחים יותר". החוכמה היא לדאוג לכך שפועלים, מזכירות ופקידי דואר ירוויחו משכורת מאפשרת קיום בכבוד. 1 ואני עוד שירתתי בבסיס שיוצאים ממנו עם בעיות אזניים, לא עם כישורי הייטק. 2 אין שום סיבה שרוסים, אתיופים ודרוזים לא ילכו לאוניברסיטה, כמובן. אבל אלה אוכלוסיות שלא היו בבסיס שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר היום יש מזכירות בעלות תואר ראשון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. יש כזה דבר "עבודות שצריך בשבילן תואר ראשון", ואלה בדיוק אותן עבודות שבעבר לא היה שום צורך בתואר כדי לעסוק בהן. ותואר ראשון נחשב יתרון, גם במזכירות. אבל דוגרי, אין בזה צורך. מה יתרונה של המזכירה שיש לה תואר במזרח קדום על פני זו שאין לה? שמן הסתם זו הראשונה תהיה (אולי) מעניינת יותר, משכילה יותר, והבוס יוכל לשוחח איתה על החיתים. אבל האם זו שלא למדה לא תוכל לעשות את העבודה בצורה טובה באותה המידה? ___________________ אני עבדתי כמזכירה בשנה שלאחר שחרורי מצה"ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים איתך. לא כתבתי שמזכירה צריכה תואר ראשון. חוץ מזה גם תואר העבודה שודרג: מנהלת לישכה וכד'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. כמו כן פרופיל 21 איננו בעיה באוניברסיטה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אולי זאת דווקא הזדמנות להיפטר מהרעיון שמטרתה של האקדמיה היא הכשרה מקצועית (לא שאני בעד שילוב צבא ואקדמיה. זה גם רעיון מצחיק). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תהליכים כאלה לוקחים זמן אבל אנחנו בדרך להפרדה הזאת של ההכשרה המקצועית מהאקדמיה קוראים לזה מכללות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לפי רוח המאמר "מערכת החינוך הישראלית היא כשל שוק", שמתרכז בהשכלה גבוהה ומחקר אוניברסיטאי בתחומי הנדסה, טכנולוגיה, ותעשיית היי טק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לי לראות את האוניברסיטאות מוותרות על התוכניות להכשרה מקצועית. יש בהן הרבה כסף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנהלת האוניברסיטה לא צריכה לוותר על כסף. היא יכולה להפעיל בית ספר להכשרה מקצועית בשטח האוניברסיטה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שזה לא עניין של שטח, אלא יותר של הקצאת משאבים ושל דימוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקצאת המשאבים היא זניחה (מדובר סה''כ על שינוי אדמיניסטרטיבי). לגבי הדימוי אני מסכים אבל בסופו של דבר הדימוי של האוניברסיטה יורד כשהיא מכילה אחוז ניכר של סטודנטים הלומדים בה כדי להתכונן למקצוע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא ממש בטוח שהדימוי של האוניברסיטה יורד כשהיא מכילה אחוז ניכר של סטודנטים הלומדים בה כדי להתכונן למקצוע. בטכניון (כמעט) כל הסטודנטים הלומדים בו, עושים זאת כדי להתכונן למקצוע, והדמוי שלו1 מכובד למדי. ___ 1 אני מדבר על הדמוי של המוסד. לגבי הדמוי של הלומדים זאת כבר שאלה של טעם :-). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדימוי של הטכניון הוא של מוסד ש(כמעט) כל הסטודנטים לומדים כדי להתכונן למקצוע. אם זוהי איננה פחיתות כבוד למה לא להכריז על זה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא הדמוי, זאת המציאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז הדימוי תואם למציאות. שוב אני שואל: אם הדימוי הזה לא בעיתי למה האונברסיטאות לא מכריזות על חלקים מהתוכניות שלהם ככאלה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זאת אומרת האונברסיטאות לא מכריזות על חלקים מהתוכניות שלהם ככאלה? באוניברסיטאות השונות בארץ יש (ובגלוי!) בתי ספר לרפואה, לעבודה סוציאלית, להנדסה ולרוקחות (רשימה חלקית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחוז ניכר מהאקדמאים לומדים כדי להתכונן למקצוע, מדוע הם לא עושים זאת במקומות ייעודיים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי עד לפני כמה שנים הגילדה האקדמית (המועצה להשכלה גבוהה [ויקיפדיה]) חסמה את האפשרות ללמוד מקצוע במקומות יעודיים | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למשל כי באוניברסיטה אתה יכול לשלב. בבית ספר למשפטים (להבדיל ממכללה שיש בה חוג למשפטים לצד חוגים בנושאים אחרים) לא הייתי יכולה ללמוד במקביל גם במדעי החברה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי צריך שטויות כאלה? :-) (תגובה 572102) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה "מקום יעודי"? למה מכללה שלומדים בה משפטים, וששכר הלימוד בה גבוה פי 2, עדיפה על פני אוניברסיטה שהפקולטה למשפטים קיימת בה מאז היווסדה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי אוניברסיטה לא צריכה להכשיר עורכי דין. לימודי משפט אקדמיים הם דבר שונה מלימודי משפט המכשירים לפרקליטות. ומקום יעודי יכול להיות גם שטח האוניברסיטה ובנין האוניברסיטה וכו' אבל אדמיניסטרטיבית זה יקרא ''בית ספר לעריכת דין ליד האוניברסיטה'' (או משהו בסגנון) והוא יהיה שונה מהמחלקה למשפטים של האוניברסיטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר: עורכי דין צריכים להיות רק טכנאי משפט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. זה אומר שעורכי דין לא צריכים ללמוד להיות חוקרים וחוקרים לא צריכים ללמוד להיות עורכי דין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יכול להיות לך מוסד שחלק מבוגריו הופכים לעורכי דין וחלק אחר ממשיכים והופכים לחוקרים? ממילא יש נורא מעט תקנים באוניברסיטה. מה יעשו כל בוגרי המחלקות למשפטים של האוניברסיטה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
________________ (הייתי שואלת מה הם עושים עכשיו, כשהם כן יוצאים בהמוניהם להיות עורכי דין. אבל זו שאלה שאני כבר יודעת את התשובה עליה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול וקיים אבל זה לא רעיון מוצלח. נניח לדוגמא שבמחזור של המחלקה למשפטים צריכים להיות חמישה חוקרים לעתיד ונניח שבאמת מגיעים חמישה אבל לחלק מהם יש פסיכומטרי נמוך, אין הגיון שהם ישארו בחוץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין למה "אוניברסיטה לא צריכה להכשיר עורכי דין". בפקולטה למשפטים לומדים סטודנטים למשפטים, שחלקם יהיו עורכי דין וחלקם חוקרי משפט; הסדר דומה קיים בפקולטה לרפואה, מדעי-החיים, כימיה, מדעי המחשב ובשאר המקומות. נכון שבחלק מהפקולטות יש הסדר רשמי של התואר ה"טכני" מול התואר המתמקד ב"מחקר אקדמי", אבל גם בפקולטות אחרות ובמסלולים אחרים (מדעי המחשב למשל) יש קורסים שחלקם יותר מוכוון "עבודה מקצועית" וחלקם האחר מוכוון "מחקר אקדמי", והסטודנטים בוחרים מה שהם מעדיפים. בנוסף, בתארים הטכניים קיימים קורסים מסויימים שהם אקדמאים פרופר. חלק נכבד מהקורסים בבית הספר לרפואה מועבר ע"י חוקרים מהפקולטה לרפואה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ממש הבנתי את ההודעה שלך. האם ניתן לבחור לא לעשות אף קורס טכני? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שרציתי לומר הוא שאני לא מבין מדוע אמרת משפט מוחלט כמו "אוניברסיטה לא צריכה להכשיר עורכי דין". אני לא רואה בזה שום בעייה. הסיבה שאין מספיק קופצים על המשרות בפקולטה קשורה כנראה בתנאי העבודה ובאופק הקריירה, ולא כי בעלי הפסיכומטרי הגבוה תפסו להם את כל המקומות. לשאלתך - יש פקולטות בהן בוחרים את התואר הטכני מראש (רפואה - חוקר או רופא); מי שרוצה להיות חוקר יכול להרשם למסלול מתאים מראש, ואז הוא לא חייב לעשות קורסים של רופאים. מאידך, יש פקולטות בהן אפשר להתמקד במהלך הלימודים (מדעי המחשב - חוקר או מתכנת). סטודנט שמעוניין בקריירה אקדמאית לא ירשם לקורסי בחירה "טכניים", ולהיפך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שעל "מחלקה לחקר המשפטים" יש מעט קופצים זאת עובדה. היא אמורה לגרור קבלה בציון פסיכומטרי יותר נמוך. זה שזה לא קורה נובע כי המחלקה הזאת נבלעה בתוך המחלקה למשפטים שבה גם מכשירים עורכי דין. אם אני מבין נכון את התשובה שלך יש קורסים טכניים שהם חובה. וחוקר מדעי המחשב לעתיד חייב לעשות אותם. למה? הרי הוא יכול ללכת לקורסים שיותר יתרמו לעתידו המקצועי (טכנית או העשרתית). הנקודה העקרונית היא שלאקדמיה צריכה להיות מטרה להכשיר חוקרים וכשאין מחלקה מיוחדת המטרה הזאת מאוד מתעמעמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע. עובדתית - בתי הספר התיכוניים ויתרו על התוכניות להכשרה מקצועית1 ומעדיפים את למודי הידע הכללי. הרבה יותר זול ללמד תנ"ך, ספרות או מתמטיקה מאשר אלקטרוניקה או מכונות. ___ 1 זוכרים שהייה פעם דבר כזה שנקרא "חינוך טכנולוגי" ו"בית ספר מקיף"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זול יותר ללמד מנהל עסקים מאשר להחזיק מעבדות מחקר. אבל נדמה לי שהבעיה היא יותר בתוכניות המיוחדות, חוץ-תקציביות, ששואבות משאבים מהתוכניות הרגילות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזה גם "נחשב" פחות. וחבל. ______________ 1 עדיין יש. ובבאר שבע, אם אני לא טועה, כל בתי הספר הם מקיפים. השאלה עם מה יוצאים התלמידים שלומדים שם. בן זוגי למד באורט, בתיכון מהסוג היותר-טוב, שמוציא את התלמידים עם בגרות ועם מקצוע טכנולוגי, ואחרי צבא הוא עבד בתדיראן והרוויח היטב. גיסי למד באורט מהסוג הפחות טוב, במגמת תיירות, ואין שום דבר פרקטי שהלימודים האלה נתנו לו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זוכרים? אני למדתי באחד כזה כולל לימודי ריתוך, עיבוד שבבי, פלסטיקה, שרטוט (עם סרגלים ועפרונות כולל חתכים ופרספקטיבה תלת מימדית), תפירה, כלכלת בית ונהיגה בטרקטור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם במכללות יש הרבה כסף ולפחות חלק מהמכללות הן בעצם סניפים מסחריים של אוניברסיטאות קיימות זה בעצם מה שאני מקווה שייקרה הפרדה של ההכשרה המקצועית מה''תורה לשמה'' כשההכשרה המקצועית הופכת להיות עניין מסחרי לחלוטין האוניברסיטות יוכלו לשמור על הכסף שמגיע מהכשרה מקצועית אבל היחסים בין התלמיד והאוניברסיטה יהיו יחסי לקוח ספק זה לדעתי יעלה את הרמה של ההכשרה המקצועית |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך זה יעלה את רמת ההכשרה המקצועית אם "הלקוח תמיד צודק"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם את משלמת 50-100 אלף שקל בשביל הכשרה מקצועית אז לא תדרשי ממי שמספק לך את ההכשרה הזאת שיתן לך את ההכשרה הכי טובה שאפשר כדי שתוכלי להחזיר את ההשקעה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תשלם 70 אלף שקל תקבל בהבנה את העובדה שלא קיבלת ציון עובר בקורס? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מובן שלא אבל אני אתעצבן עוד יותר אם אחרי ששילמתי 70 אלף שקל בשביל תעודה אני אגלה שאין לי את הידע הדרוש כדי להרוויח בחזרה את הכסף ששילמתי תחשבי מה יקרה לאנשים שילכו לבתי ספר שמעבירים את כולם תמורת כסף תחשבי מה יקרה לבתי ספר כאלה וכמה זמן הם יחזיקו מעמד |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע, אנשים עדיין הולכים למכללת שערי משפט, למרות ששליש מהאנשים שמסיימים שם תואר במשפטים לא מצליחים לעבור את מבחני הלשכה. מה זה מלמד אותנו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאנשים בשערי משפט מתחלקים לשלושה סוגים: אנשים שלא קוראים את התוצאות של מבחני לשכה, אופטימיים וחכמים (כלומר כאלה שיודעים שהם בשני שליש העליונים והם לא סתם אופטימים...). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אם אנחנו מבצעים הפרדה בין הכשרה מקצועית לבין תורה לשמה, מה היתרון של האוניברסיטה כמרכז להכשרה מקצועית? שגופים פרטיים יקימו מוסדות להכשרה מקצועית, ובמקצועות שיש צורך בכך המדינה יכולה להיות הגוף שעורך את הבחינות הסופיות. השאלה היא מה בעצם המטרה שלנו. האם אנחנו שואפים שרוב האזרחים ירכשו כלים אינטלקטואלים רחבים יותר, גם אם הם לא מתבטאים בעבודתם היום-יומית, או שאנחנו שואפים לתת הכשרה מקצועית עניינית לשוק העבודה. אני לא בטוח מה אני מעדיף: מצד אחד, נראה שכדי להיות אזרח פרודוקטיבי בעידן המידע, אנחנו זקוקים לכלים אינטלקטואלים רחבים שלא נזקקנו להם בעבר. מצד שני, יש כאן פטרוניזם שאינו במקומו כלפי האזרח הבוגר שרק רוצה להיות שיננית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה כלים אינטלקטואליים רחבים אנחנו צריכים שלא קיבלנו כבר כחלק מהחיברות [ויקיפדיה] שלנו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אתה שולח אותי לקרוא ערך בויקיפדיה? אתה חושב שאני לא יודע מה זה חיברות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אתה לא עונה על השאלה? ולמה אתה חושב שאתה היחיד שקורא את התגובות בשרשור הזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אתה מזלזל בשאר קוראי השרשור הזה? תשובתי לשאלה: יכולת קריאה ביקורתית של חומרים אקדמיים, בעיקר בתחומים שקשורים למקצוע. קשורה לכך היכולת להתעדכן בתחומים המקצועיים ולפעמים גם לתרום להם. בנוסף, מפגש עם אופק אינטלקטואלי מעבר לדרישות המקצוע המיידיות וכולי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי ש"הכשרה מקצועית עניינית לשוק העבודה" כוללת בתוכה את "היכולת להתעדכן בתחומים המקצועיים ולפעמים גם לתרום להם" וכעת כשאין כבר את המונופול הפיסי שהיה פעם לאוניברסיטות על גישה למידע ... בן אדם שלומד משפטים עושה את זה כי הוא רוצה להרוויח הרבה כסף (ו/או לעזור לחלשים והנדכאים) בכל אופן לימוד המשפטים הוא אמצעי למטרה לעומת זאת מי שלומד היסטוריה עושה את זה מכיוון שלימוד ההיסטוריה מעניין אותו הלימוד עצמו הוא המטרה שלו אני לא רואה סיבה להכריח שתי פעילויות כל כך שונות בתפיסה שלהן לחיות תחת קורת גג מינהלתית אחת |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שבעולם שבו יותר ויותר אנשים הם עובדי ידע ולא פועלי ייצור, ושהידע בו גדל במהירות רבה, החלוקה הזאת היא גסה מדי. האבחנה שעשית בין לימוד לשמו לבין לימוד למטרה חיצונית נכונה (במידה) למדעי הרוח ואולי למתמטיקה ולמדע בסיסי, שבהם במילא אין הכשרה מקצועית. במדעי החברה ובמדעים השימושיים היא לא עובדת. התיאוריה והיישום הם היבטים של העיסוק במקצוע, ואדם שלומד עבודה סוציאלית אמור להיות מעוניין בעזרה לאנשים בשטח וגם בידע תיאורטי. הכיוון, לדעתי, צריך להיות דווקא יותר פתיחות של האקדמיה לקפיצות בין עבודה מעשית לבין גיבוש תיאורטי. הערה בנוגע ללימודי משפטים. לי דווקא קל לדמיין אדם שהולך ללמוד משפטים כמטרה ולא כאמצעי. אולי הוא מרגיש נוח בתוך מערכת מובנית של כללים (''אהבת החוק''), אולי הוא אוהב את הפלפול הדדוקטיבי (שוב, כל זמן שגבולות הפלפול תחומים). אולי יש עוד דרכים לאהוב את הפעילות האינטלקטואלית שכרוכה בלימוד המשפט, לא הקדשתי לזה מספיק מחשבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות על עצמי אני יכולה להעיד שהלימודים היו מאד מהנים עבורי, ושהחלק של ה"משפטנות" הרבה יותר מעניין אותי ומושך אותי מהחלק של "עריכת הדין". אז למה משפטים ולא, נאמר, מדע המדינה או היסטוריה? כי באופן אישי קצת קשה לי עם התפלפלות שאין תכלית בסופה. רוצה לומר, לכתיבה אקדמית יכולה להיות השפעה וכוח, אבל מדובר בתהליכים איטיים מאד שבד"כ קשה לראות את תוצאות השינוי החברתי שהם מביאים לו. עתירות משמעותיות שלפעמים כתובות ברמת העמקה לא פחותה ממאמר, מניעות, בשאיפה, תהליכים באופן יותר ברור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, לא. מכללות נועדו לתת אפשרות ללמוד לאנשים שלא הצליחו להתקבל לאוניברסיטאות, אבל כסף יש להם. אין שום סיבה למה רפואה או רפואת שיניים ילמדו במכללות דווקא, משום שזו הכשרה מקצועית. ומנגד, לא כל הכשרה מקצועית צריכה להיות אקדמית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע לגבי עבודה סוציאלית, ראיית חשבון או משפטים - אבל בהנדסה ורפואה יכול להיות שחזית הידע מתקדמת בקצב גבוה מידי בשביל שהפרדה בין ''חוקרים'' ל-''מורים'' תהיה מוצלחת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד נקודה: ממש כפי שלא כל אחד מתאים ללמוד בתיכון עיוני, והיה מוטב שהיה מנצל את הזמן לרכישת מקצוע1 - גם לא כל אחד מתאים וצריך ללמוד באוניברסיטה. 1 לדעתי גם מי שמתאים ללמוד בתיכון עיוני, היה כדאי שילמד מקצוע תוך כדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר להטיב, אז לעשות זאת באופן שווה. תרמת? קבל תגמול מתאים. עדיף תגמול סמלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לא? עדיף שכל מי שיכול יעזור - יעזור, במקום שרק מי שיכול לעזור לכולם - יעזור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש מספר תחומים שבהם האוניברסיטה נותנת הקלות לסטודנטים מסוג מסוים כדי (לנסות ו)להשוות את תנאיהם לסטודנטים אחרים, משום שהסטודנט נמצא א-פריורית בעמדת נחיתות לעומת חבריו לספסל הלימודים. למשל, יש מגוון סיבות שבגללן סטודנטים מקבלים הארכת זמן בבחינות. אפשר להתווכח על נכונות העקרון הכללי, אפשר גם להתווכח את ההצדקה שבהחלתו על מילואימניקים, אבל אין קשר לתגמול על תרומה (סטודנט לא יקבל הקלות גם אם עשה 50 ימי מילואים בשנה במשך שנים רבות, אם למשל סיים לשרת במילואים לפני שהתחיל את התואר). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |
|
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |