 |
העיניים הרעבות | 2215 |  |
||||||||
 |
|
 |
|||||||||
 |
 |
פרסומים אחרונים במדור "יצירות אמנות"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
אסף, ברכות על הפרוייקט ועל הבחירה המוצלחת. (משעשע לפגוש את השיר של חנוך לוין שהופיע פעם במאמר על הקומיקאים שאמא ואבא לא ירצו שתכירו דיון 676). | |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
איזה יופי. ביאליק המשורר האהוב עלי מכולם. כמובן - גיליתי אותו רק אחרי הלימודים בתיכון, כשהתחלתי לקרוא שירים שלו בעצמי. עד אז לא סבלתי אותו. מדי פעם העליתי בגניבה שירים שלו לאתר שלי. עכשיו זה כבר חוקי. איזה יופי. הנה עוד שיר מקסים שלו, שלא כל כך מכירים אותי, והוא לא כל כך "ביאליקי". גם הוא מדבר על הניגוד בין בשר ורוח, אבל בטון נוקב אפילו יותר, לעגני ומריר. (לא ניקדתי כי יותר קל לקרוא ללא ניקוד. לדעתי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין, דווקא את השיר הזה למדתי בבית הספר, כך שהוא מוכר לי ולתלמידים רבים אחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא למדתיו בבית הספר, ואכן הוא רב קסם (תודה לג'וד). אבל כן למדתי בבית הספר את "העיניים הרעבות"; הייתי מופתע קצת לגלות שהוא מוצג כאן כשיר "סודי" שיגלה לקוראים ביאליק שהם לא מכירים, אבל כנראה שאכן כך (ושכל אחד חושב שמה שהוא למד בבית הספר הוא "מה שלומדים בבית הספר"). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאני מקליק על הקישורית אני עובר לאיזה אתר שלא ביקשתי בשם credit news. נראה כאילו התיקיה bialik כבר לא קיימת באתר של ג'וד, ושב"א (שרותי בנק אוטומטיים) מצליח איכשהוא להשתלט על הקישורית השבורה. http://www.shva.org עצמו עדיין לא נגזל ע"י חזירי האשראי הקפיטליסטיים, אבל גם זה בטח עוד יקרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
D: אכן! מה זה, השרת שעליו נמצא האתר שלי מוכר לינקים שבורים אצלי? זה לא נשמע לי כל כך חוקי, הרי הדומיין הוא שלי ואני משלמת עליו. מצד שני השרת חינמי, אז יאללה, זה עדיף על פרסומות בתוך הדפים, רק שלא יקשרו למשהו רע באמת. אם אתה באתרי אתה מוזמן להוריד את הספר "הקוד של בני ווסטר" בטרם הוא יוסר, הוא מוקדש לאוהבי וודהאוס הטובים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני גולש עם מוזילה והאתר שלך בסדר גמור, גם כל הלינקים בדף הראשי מובילים לאן שצריך, יופי של אתר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, יצאתי טמבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחלה אתר ואחלה תרגום. תחזקנה ידייך! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה רבה. שלחי לי מייל בבקשה, יש לי משהו בשבילך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה מכובד יותר לומר "על ביאליק, למרות מאמצי משרד החינוך מחד ומרדדי השפה מאידך, טרם אבד כלח", ולא "הכלח". לא הייתי מעיר הערה נוקדנית כ"כ אלמלא השפה הנעימה והמדויקת של הכותב המקורי (וגם של ביאליק) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל גם הדף שאתה מפנה אליו מציין כי ''מבחינה דקדוקית אין בשימוש בצורת הידוע משום שגיאה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היות שאנו נודניקים דקדקניים ומשעממים, אנו רשאים להעיר לא רק לגבי נכונות, אלא גם לגבי מכובדות ורמת משלב. וזה מה שעשיתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמת ויציב. כך התכוונתי לכתוב, אך ההרגל הקדים אותי ולא שמתי לב לכך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עלינו לברך את פרויקט בן יהודה, פרויקט אצילי ונפלא שמוציא את ביאליק ושאר בני דורו מן הפרובינציאליות שלתוכה תחב אותם משרד החינוך. בשיר זה, ובשירים אחרים, ניתן לראות את ביאליק המשורר הלירי, האישי, הרומניטקן. לפני מספר ימים נכנסתי לאתר הפרויקט ושזפתי עיני בשיריו ובמסותיו של חנ"ב. עוד אני מקליק על שירים נהדרים פרי עטו ועיני נופלות על המסה הקלאסית, כיסוי וגילוי בלשון, בה ביאליק שוטח את משנתו האינטלקטואלית ומבאר עבורנו, הקוראים, מהו, עבורו, ההבדל בין פרוזה לשירה. ולמה זה אכביר במילים:http://www.benyehuda.org/bialik/article02.html |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגישה של ביאליק לאהבת אישה כדבר פסול, לא טהור, מקלקל, חוזרת שוב ושוב בשיריו. האהבה הארצית מסתיימת כמעט תמיד באסון, ותמיד יש לה מחיר כבד. מימוש האהבה, תמיד מוביל לחורבנה. האישה נתפסת תמיד כמשהו לא מושג או מאיים. ולמרות יופי השירים, הגישה עצמה קשה לי. נראה כי ביאליק אינו מציע אפשרות של אהבת אמת בין איש לאישה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה ביאליק לא לבד - בהרגשה הזאת. ואולי כך זה באמת ? אולי אהבת אמת היא לא אהבת בשרים - אלא "ידידות אמת" ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככל משורר (ואדם), גם ביאליק חי את עולמו שלו. והטיבה לאמר רחל: "רק על עצמי לספר ידעתי". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפעמים היא גם כזאת. הַלַּיְלָה אָרַבְתִּי הַלַּיְלָה אָרַבְתִּי עַל-חַדְרֵךְ וָאֶרְאֵךְ שֹׁמֵמָה הֶחֱרַשְׁתְּ; בְּעֵינַיִךְ הַנְּבוּכוֹת בַּחַלּוֹן נִשְׁמָתֵךְ הָאֹבְדָה בִּקַּשְׁתְּ – בִּקַּשְׁתְּ אֶת-גְּמוּל חֶסֶד נְעוּרָיִךְ – וְאַתְּ לֹא-רָאִית, אֲהוּבָתִי, כִּי כְּיוֹנָה חֲרֵדָה בְּחַלּוֹנֵךְ הִתְחַבְּטָה, הִתְלַבְּטָה נִשְׁמָתִי. תרס"א. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי הדבר נובע אצל ביאליק בעקבות חייו האישיים עם אשתו הלא-רצויה, עמה התחתן על-פי רצון הוריו (או סבו-מחנכו?) מבלי שאהב אותה מעולם. זכור לי שגם היתה לו מאהבת מהצד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי נראה שהשירים מבטאים כמיהה ואהבה נכזבת שלא ממומשת או מסתיימת בכישלון ובשיברון לב ולא כדבר פסול. מן הסתם זה נובע מנסיון החיים של ביאליק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 274578 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא מציע, רק בלי סקס שבעיניו מלכלך את כל הסיפור. אפשר להתרמנט בכיף, כל עוד העניינים אינם מגיעים עד כדי מכחול בשפורפרת, כפי שאפשר לראות כאן http://www.benyehuda.org/bialik/bia006.html. ואם אנחנו כאן, הפנינה הצינית והמתוקה הבאה: לֹא יָדַע אִישׁ מִי הִיא לֹא יָדַע אִישׁ מִי הִיא, מֵאַיִן וּלְאַיִן – וַיְהִי אַךְ נִגְלָתָה – וַתִּצַּת כָּל-עָיִן. מֵאֶרֶץ נָכְרִיָּה, מִמְּדִינָה רְחוֹקָה הִיא בָאָה כַּצִּפּוֹר עִם גִּילָה וּצְחוֹקָהּ. עַלִּיזָה וּפְזִיזָה וּמְאִירָה וּשְׂמֵחָה – וְכָל-הָעֲיָרָה נִתְבַּשְּׂמָה מֵרֵיחָהּ. וְכָל-הַמַּחֲבֹאִים בַּחֹרְשָׁה הַיְרֹקָה נִתְמַלְאוּ שְׂשׂוֹנָהּ, צְלִיל קוֹלָהּ וּצְחוֹקָהּ. וּבְאוֹתוֹ הַיּוֹם אוֹ בְאוֹתוֹ הַלַּיְלָה – וְכָל-הַבַּחוּרִים כַּפָּרַת שְׂרוֹךְ נַעֲלָהּ. וּבְאוֹתוֹ הַיּוֹם אוֹ בְאוֹתוֹ הַלַּיְלָה – הִתְחִילוּ הַקְּטָטוֹת בֵּין אִשָּׁה וּבַעְלָהּ. וְחֶרֶשׁ הִתְלַחֲשׁוּ הַסּוֹרְגוֹת פֻּזְמָקָן, וּזְקֵנִים מְצַיְּצִים, מִתְגָּרְדִים בַּזָּקָן. וְאָבוֹת וְאִמּוֹת לֹא-יָשְׁנוּ בַלֵּילוֹת, כִּי תָעוּ חַתְנֵיהֶם בְּסִמְטוֹת אֲפֵלוֹת. וּבְיוֹם בָּהִיר אֶחָד – וְהִיא נֶעֱלָמָה – לֹא-יָדַע אִישׁ אָנֶה, לֹא-הֵבִין אִישׁ לָמָּה? הִיא פָרְחָה כִפְרֹחַ הַזָּמִיר מִיָּעַר – וְאִישׁ טֶרֶם פִּלֵּל, וְאִישׁ טֶרֶם שָׁעַר. וַיִדֹּם הַצְּחוֹק, וַתִּתְעַגֵּם הַחֹרְשָׁה, אֵין נִכְנָס בְּעָבְיָהּ, אֵין פֹּקְדָהּ, אֵין דֹּרְשָׁהּ. וַיָּבֹא יוֹם סַגְרִיר, וְשֵׁנִי, וּשְׁלִישִׁי, וַתִּכְבֶּה כָל-עַיִן, וַיְהִי עֶצֶב חֲרִישִׁי. לָעֶרֶב שָׁב בָּחוּר בִּזְמַנּוֹ הַבַּיְתָה, וְכַלָּה עֲלוּבָה לַחֲתָנָהּ נִתְפַּיְּסָה. וְאַבְרְכִים יוֹשְׁבִים עִם נְשֵׁיהֶם וּמְפַהֲקִים, וְכֻלָּן מַחֲמַדִּים וְכֻלָּן מַמְתַּקִּים. וַתִּשְׁבֹּת צָהֳלָה מִסִּמְטוֹת אֲפֵלוֹת, וְאָבוֹת וְאִמּוֹת יְשֵׁנִים בַּלֵּילוֹת. בַּבָּתִּים אֵין פֶּרֶץ, בָּרְחוֹבוֹת אֵין הָמוֹן, וְשָׁלוֹם וְשַׁלְוָה בָּעִיר – וְשִׁמָּמוֹן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להתרמנט = ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מלשון ''רומנטי'', לא ''רמונט''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה. נשמע כמו חצץ בפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן חצץ. זה סלנג שנות שישימי שלא נועד להגייה אלא לכתיבה בלבד, רצוי כאשר כותבים גלויה עם עפרון לא מחודד ובצד רדיו ישן שעובד רק כשדופקים לו על הלמעלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נפלא! אוי, אני צריך להתחיל לקרוא את השירים שלו... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי שמתרגלים לקרוא בהברה אשכנזית, זה אפילו יותר כיף. ושאלה לעניין זה: במילה "היום", בהברה אשכנזית, היכן הטעם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה זה, כמו בהברה ספרדית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אסוציאציה פרועה: פעם היה בקפה ביאליק התל-אביבי תפריט עם שמות מנות כמו "צנח לו זלזל" (סלט חסה) ו"קן לציפור" (כריך עוף). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובמנת העוף שנקראת "הכניסיני תחת כנפך" למה הם התכוונו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב"ה ב"ה מי הבא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משה בחצוצרה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רד עלה, עלה ורד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובא רבא רברבא כמובן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צועד צעוד והתרפות כבד בשר, כבד כפות משהו משהו קדמוהו בכשילים ובכילפות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאחרונה נאלצתי להקריא את השיר הזה עד 10 פעמים רצוף (הילדון נדלק על הקצב שלו וההברות החוזרות, מוחא כפיים ורוקד). למה בעצם לקדם את הדב בכלי משחית, למה לשבור ספות? מישהו יכול לבאר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלנו הCD בלופ קבוע על "סלינו על כתפינו" מאז שבועות. הילד נדלק על "הך, הך, הך בתוף והך בחליל". (תהיה, איך מכים בחליל?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרט לעובדה המצערת שמילותיו של השיר הן ''הך בתוף, חלל בחליל'', הרי בשעת דחק, כאשר חסרים מקלות תיפוף, יכול החליל למלא את מקומם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיסק 100 שירים ראשונים שרים "הך בתוף והך בחליל" ולמיטב ידיעתי זה גם הטקסט הנכון. אני מכיר גם שיר אחר שנפתח במילים "הכו בנים בחלילים". בסדר זרעים מסכת בכורים: "והחליל מכה לפניהן עד שהן מגיעין קרוב לירושלים" ו"החליל מכה לפניהם, עד שהן מגיעין להר הבית". בסדר מועד מסכת סוכה: "החליל מכה לפני המזבח בשחיטת הפסח הראשון בשחיטת הפסח השני ובי"ט הראשון של פסח וביום העצרת ובשמונת ימי החג" השערה, בשפה המקראית, חליל הוא מוט חלול ממתכת או מעץ שמשמש ככלי הקשה, אולי בסגנון של קסילופון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חליל הוא שמו הפרטי של אבו אייאד, ולפחות במקרה ההוא אכן היכו בחליל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשפה המקראית כלי "ממתכת"? זה ייתכן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סדר קודשים, מסכת ערכין: "חליל שבמקדש של קנה היה ומימות משה היה פעם אחת צפוהו זהב ולא היה קולו ערב כמות שהיה נטלו צפויו וחזר קולו להיות ערב לכמות שהיה". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלאק. אם כן, אולי העניין הוא ''הך בחליל בעודנו חם''... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי זה הסלנג של פעם ל'תן לו בתופים' 'תן לו בחליל' של היום. :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד הקטעים שהכי מפחידים אותי בהורות, מכל סיפורי האימים של הורים צעירים (רוב מכריי), הוא הלופים האלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסוד אגלה לך, שלפחות עד שתשלח את ג'וניור נ"ב הפוטנציאלי לגן/פעוטון (שם ייחשף ללחץ חברתי), אתה יכול לא להשמיע לו אף שיר ילדים אחד1. אני מניחה שיהיו לך הרבה פחות בעיות לעשות לו לופים על הדיסק של אלתרמן וכאלה. 1 למרות שאומרים שהמקצבים הפשוטים האלה כן טובים להם. אבל את זה אפשר לפתור בשירי עם למיניהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מתכוון להפחיד אותך יותר, אבל אצל אוטיסטים (ספציפית, אצל ה-PDDסט שאני מכיר), הלופים האלו יכולים להיות לחם חוק - להריץ את אותו קטע במשך שעות על גבי שעות, יום אחר יום, גם בגיל מבוגר יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני תמיד חשבתי ששוברים את הספות כדי לפנות לו מקום בסלון. אבל כילדה קטנטנה תמיד תהיתי איך מכניסים ספות לבית - זה לא נראה לי משהו שעובר בדלת. אז אני מניחה שהמסקנה ההגיונית היא שאם צריך להוציא אותן אז שוברים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוברים את הספות או את הבית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאני מבין, כלי המשחית הן בגלל שהדוב הוא גדול ("רבא") ומפחיד. שבירת ספות וסירות, כדי להשיג מהר עוד כמה קרשים (עם מסמרים!) בתור כלי נשק. אבל אני נתקע בקטע של עריכת השולחן והמפות. אנחנו לא מתכוונים הרי לאכול אותו אחר כך?! לא כשר! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל מקדמים אותו בברכת ברוך הבא! זה דיסוננס לא קטן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, שאני אבין: הקשר להודעה שלי הוא ששאלתי "היכן הטעם"? סתם, זה די מגניב. אני דווקא הייתי קורא לסלט החסה - או לפחות ככותרת משנה למנה - "שה בן כשב, אוכל עשב" (או שזה כבר נתפס על-ידי "שיפודי ביאליק" הסמוכה?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אבל הקשר סבוך מדי ולא מעניין מספיק בשביל להסביר אותו :-) אין "שיפודי ביאליק", אבל אם היו, מנת הפרגיות שלהם היתה נקראת "בת יונים הומייה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהברה הלפני אחרונה. למשל בשמות: אהוד בהברה האחרונה ישמע כמו אהוד ברק או יתום ובהברה הלפני אחרונה כמו אהוד מהשכונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר ענו לך לענין המלה ''היום'', אבל הכלל בהגייה האשכנזית הוא שלעולם לא מסיגים את הטעם אל ה''א הידיעה, גם ''במחיר'' הגייה מלרעית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על השורה הראשונה בעמ' השער, לאחר הערתי והתיקון שבוצע. יחד עם זאת, המשך המדיניות הקלה של הורדת תגובות לא מחמיא לכם במיוחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדובר היה בתקלה טכנית שהשפיעה על קוראים בודדים (פחות מ-10 קוראים להערכתי). לכן, בתחילה לא היה ברור כלל למה אתה מתייחס (ולמעשה, רק לאחר ההסבר של עדי סתיו הבנתי למה הכוונה). לגבי ההסרה, הכוונה היא להשאיר את הדיון הזה נקי ממה שאינו קשור לעניין כלל, ואינו תורם לדיון (אפילו לא בתור הומור). אם תרצה להמשיך ולדון בנושא, אשמח אם תעשה זאת באחד ממאמרי המערכת, ולא כאן. תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכמו שנאמר כבר, האם הדברים הנאמרים פה יפים גם לפתיל עצבני אחד שמתחיל בערך מתגובה 274214? (האיילים האלמונים מבקשים להודיע, שהם דווקא נהנים מאד ממה שהולך שם בין דב שופך קומקומים אחד לבין איילת השחר, אך מפקפקים בקשר לעניין ובתרומתו לדיון (אפילו בתור שחרור לחץ)). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מוזמן לצרף למחאתך גם את הפתיל המיותר הבא: תגובה 279438 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אם יורידו את כל הפתילים המיותרים שאורי פז מעורב בהם, האייל ירזה בצורה שתעורר דאגה שמא המין האיילי נמצא בסכנת הכחדה. ב. אבל, להגנתו של מר פז ייאמר שהוא לפחות אינו חבר באותו מנגנון המוריד כאן פתילים מיותרים, מלבד אלה שהוא שותף מרכזי בהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הקשר אלי, לכל הרוחות. דמוניזטור קטן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תיעלב. כולנו מעורבים כאן במידה זו או אחרת בפתילים שבעיני מישהו אחר הם מיותרים, ולדעתי אתה מאלה שמעורבים יותר, אבל אתה לא חייב לקבל את דעתי (אבל גם לא חייב להתווכח איתי על גבי האייל, כי זה יצור עוד פתילים מיותרים). אבל הביקורת כאן היא לא עליך אלא על המערכת הנוקטת איפה ואיפה כאשר מדובר בפתילים מיותרים אשר נוצרים ע''י חבריה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שירי לב-ארי, עיתונאית הבית של מוסף גלריה ב"הארץ", מתעקשת להבין מה יקרה כעת, כשלכל אחד מותר לפרסם את כתביו של חיים נחמן ביאליק ולצטט מהם, מבלי לבקש רשות משום גורם: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אי שם בסביבות כיתה ט', בעיצומו של שיעור ספרות שעסק בביאליק, ישבנו אני וידיד שלי וניסינו לחפש מגוון שירים מעניינים בספר. אל המשימה הצטרפו עוד כמה ילדים סקרנים, ואחד מהם נתקל בשיר הכתוב מעלה. כמובן שהאירוטיקה נוסח תחילת המאה ה20 הביכה את חבורת המתבגרים והם פרצו בצחוק רועם. המורה הבחינה בגיחוכים, ועד מהרה גילתה שמה ששיעשע את כיתתה הוא לא אחר מאשר שירת ביאליק במיטבה. מיד החליטה להקדיש את השיעור הבא (וזה שאחריו) לניתוח מלא של השיר. האמת? היה שווה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד פנינה כי קשה לי להתאפק. בילדותי, גדלתי על ספרו של ביאליק, עם איורי גוטמן, כשהלהיט הגדול הוא "הילד ביער" ("ומשה הנער, תעה-תעה ביער!!!") עם רשימת חיות הבר המאיימת עליו ביער, כולל ברדלסים, צבועים ושימפקים והתוספת המפוקפקת "כרכשת" עם הסיום הבלתי נשכח: "איומים ונוראים! מחרוזת ארוכה, על פי האלף בית, כמעט יצאה נפשו, ובמקום נפל ומת!!" (סימני הקריאה במקור – הייתי אז בן ארבע). גדלתי ובגרתי ואל הספר חזרתי וגיליתי שורה של פנינים כמו "מעשה ילדות" 1 ו"עפר" 2, ואת המעשייה המשעשעת "הגדי בבית המלמד" שנמצא כאן 3 וגם כאן (באדיבות הבן יהודאים - החבר'ה שם עושים לי תיאבון ליהודה הלוי שכמעט ונשיתיו. חרמן רציני, אבל מוכשר-אש הבחור): אָלֶף, בֵּית, גִּימֶל, דָּלֶת – מִי זֶה בָּא בְּסַף הַדֶּלֶת? הֵא, וָו, זַיִן, חֵית – גִּדְיִי? – מַה-לּוֹ פֹּה כָּעֵת? גִּדְיִי בָּא אֵלַי בְּטַעֲנָה: חוּס נָא, רַחֵם-נָא, הוֹשַׁע-נָא! כְּבָר גָּדַלְתִּי, בָּרוּךְ הַשֵּׁם, וְטֶרֶם אֵדַע צוּרַת מֵם, אוֹיָה לִי, כִּי יָתוֹם אָנִי, עוֹד מְעַט וְצִמְּחָה זְקָנִי. עוֹד מְעַט וְצִמְּחוּ קְרָנָי – וְעַתָּה אֵיכָה אֶשָּׂא פָּנַי? עַל-כֵּן בָּאתִי: רַחֵם, חֹן, קוּם לַמְּדֵנִי שְׂפַת הַצֹּאן. הָמָה לִבִּי לוֹ וָאֶקַּח אֶת-הַגְּדִי לְלַמְּדוֹ לֶקַח. טֵית, יוּד, כָּף, לָמֶד, הָבָה אֶהְיֶה לְךָ לִמְלַמֵּד. גְּשָׁה אֵלַי וּשְׁבָה עַל בִּרְכִּי, וְשָׁנִיתִי לְךָ אֶת פִּרְקִי. מֵם וְסֶגֹל – כְּלוֹמַר: מֶה. שֵׁב וְהִתְבּוֹנֵן, רְאֵה מַה-זֶּה: מֵם סְגוּלָה, מֵם סְגוּלָה – זוֹהִי כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּה. קְרָא, אַל תַּחֲשׂךְ, קְרָא בְּפֶה, שְׁנֵה וְשַׁלֵּשׁ: מֶה, מֶה, מֶה. מֶה בַּיּוֹם וּמֶה בַּלַיְלָה, מֶה לְמַטָּה, מֶה לְמַעְלָה. "מֶה" – בְּפַזֵּר וּבְשַׁלְשֶׁלֶת – לָמָּה תַּבִּיט אֶל הַדֶּלֶת?! עַתָּה שֵׁב וַחֲזֹר חֲלִילָה, אוֹת בְּאוֹת וּמִלָּה בְּמִלָּה. "מֶה-מֶה-מֶה" לְשׁוֹנְךָ תָּרֹן כָּל הַיּוֹם בְּפֶה וּבְגָרוֹן. כָּכָה לָמַד לוֹ הַגְּדִי צֵרוּף אוֹתִיּוֹת מִפִּי. לָמַד, רָם וַיְהִי לְתַיִש, קַרְנָיו בַּרְזֶל, מִצְחוֹ שַׁיִשׁ. וּבְהִתְהַלְּכוֹ בְּרֹאש עֲדָרִים מַרְאִים בְּאֶצְבַּע: עוֹקֵר הָרִים! זְקָנוֹ מְגֻדָּל, פִּרְקוֹ נָאֶה – וּבְתַלְמִידִי זֶה אֶתְגָּאֶה. תַּעֲמֹד זְכוּתִי לִי לְמָגֵן כִּי הֶעֱמַדְתִּי תַּלְמִיד הָגֵן. נֶפֶשׁ אִלְּמָה חָכְמַת-מֶה-לָהּ נִתַּן פֶּה לָהּ, אָמֵן סֶלָה. 2 http://www.benyehuda.org/bialik/bia_chds49.html אבל הוא לא הוקלד במלואו! לא לקרוא כדי לא לקלקל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מצליחה בשום אופן להזכר ב"הילד ביער" כנראה משום שביאליק אף פעם לא היה חביב עלי במיוחד. מה שכן, המילה "כרכשת" שפירושה פי הטבעת (ובלעז asshole) מופיעה גם ב"גלגולו של מעיל" לקדיה מולודובסקי בתרגומו של אלתרמן בשלב בו מגיע המעיל לתחנה הסופית - אל פרץ שיום אחד חוזר הביתה "ערום ומעיל לא יש", בשלב הזה: "מביטים כולם בפחד, רועמים כולם ביחד: פרץ! תיש!סיח! כרכשתא! אי המעיל אשר לבשת?" (ובשלב הזה יש לי דז'ה וו שכבר כתבתי את זה באייל פעם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שהכרכשת היא המעי הגס, דווקא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את צודקת וזה הפירוש על פי אבן שושן, ואני משוכנעת שכבר ניהלנו את הדיון הזה באייל. בכל מקרה, כשמכנים מישהו ''כרכשת'' או ''כרכשתא'' נשמע הגיוני יותר שמתכוונים לפי הטבעת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 79002 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 207933 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לי יש דז'ה חזק, אולי בגלל שקדיה נדונה כבר קודם. לא זוכר באיזה הקשר, אבל זוכר שחיפשתי (לשוא) את הגרסה היידית של השיר. ולגבי כרכשתא -- הרי ברור. שהרי ''והיתר - חור מול חור - תקבלו לפי התור''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו, תודעתבע"ח? החליף רשמית את שוקחופשי כמגה-דיון האיילי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Si fueris Romae, Romano vivito more
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא לא החליף, הוא היה שם לפניו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואורי, השתתף? (עוד לא הייתי כאן. הדיון ההוא שווה את הזמן?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוכרחים להודות שכשמדובר במין, ביאליק הוא גס רוח. יש בו פיצול לא בריא, ואם תרצה, חולני, בין קדושת האהבה וטומאת המין,להרגשתו. האם הסתתר בו משהו מ"אריה בעל גוף" שלו? חוששתני כי אכן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יישר כח למערכת שנותנת פרסום ועידוד למשוררים בתחילת דרכם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי הגיע הזמן להכיר עוד שיר של ביאליק. לא חקרתי בעקבות מה כתב ביאליק את השיר, בעיניי זהו שיר על בגידה באידיאלים, שיר תוכחה עצוב על אכזבה מחברים שנטשו את הרעיון לטובת הנאות אחרות. השיר כולו כתוב במטפורות ביאליקיות שאין שום דבר שישווה להן בשירה העברית. אחד השירים המופלאים שלו. על לבבכם ששמם בְּחֻרְבַּת לְבַבְכֶם הַמְּזוּזָה נִפְסָלָה, עַל-כֵּן שָׁם הַשֵּׁדִים יְכַרְכְּרוּ יָהִימוּ, וְכַת-הַלֵּצָנִים, בְּנֵי רִיק וּבַטָּלָה, שָׁם עוֹשִׂים הִלּוּלִים וּסְעָרָה יָקִימוּ. הֲתִרְאוּ מִי אֹרֵב שָׁם אַחֲרֵי הַדֶּלֶת בְּמַטְאֲטֵא? זֶה שַׁמַּשׁ מִקְדָּשִׁים נֶחֱרָבִים – הַיֵּאוּשׁ! הוּא בָא – וְהַכַּת הַצֹּהֶלֶת תְּטָאֳטָא, תְּגֹרַשׁ: "צְאוּ, הַשּׁוֹבָבִים!" אָז יִדְעַךְ שְׁבִיב אֶשְׁכֶם הָאַחֲרוֹן שֶׁעָמַם, וְנֶאֱלַם מִקְדַּשְׁכֶם וְנִשְׁכַּח הֶהָמוֹן; וַעֲלֵי-מְעִי מִזְבַּח לְבַבְכֶם שֶׁשָּׁמַם יְיֵלִיל וִיפַהֵק חֲתוּל הַשִּׁמָּמוֹן. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |