|
||||
|
||||
לפעמים היא גם כזאת. הַלַּיְלָה אָרַבְתִּי הַלַּיְלָה אָרַבְתִּי עַל-חַדְרֵךְ וָאֶרְאֵךְ שֹׁמֵמָה הֶחֱרַשְׁתְּ; בְּעֵינַיִךְ הַנְּבוּכוֹת בַּחַלּוֹן נִשְׁמָתֵךְ הָאֹבְדָה בִּקַּשְׁתְּ – בִּקַּשְׁתְּ אֶת-גְּמוּל חֶסֶד נְעוּרָיִךְ – וְאַתְּ לֹא-רָאִית, אֲהוּבָתִי, כִּי כְּיוֹנָה חֲרֵדָה בְּחַלּוֹנֵךְ הִתְחַבְּטָה, הִתְלַבְּטָה נִשְׁמָתִי. תרס"א. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |