בחלקו הראשון של המאמר תיארנו את האמנות האבורג'נית ומשמעותה, אבל מה בנוגע להשלכות החוקיות? כיצד ניתן לספק הגנה משפטית למעמד הייחודי של יצירות האמנות אצל האבוריג'ינים?
מגבלות החוק
החוקים האוסטרליים שנועדו להגן על זכויות יוצרים וקניין תרבותי הם אלו:
- חוק זכויות היוצרים 1968 - מתייחס ליצירות אמנות וספרות.
- חוק הפטנטים 1990 - מתייחס להמצאות.
- חוק הסימנים הרשומים 1995 - מתייחס לזיהוי מקורן של סחורות ושירותים.
- חוק העיצוב 1906 - מתייחס לעיצובים תעשייתיים רשומים המופיעים על מוצר מסחרי.
חוקי אוסטרליה הנוגעים לזכויות יוצרים ולקניין תרבותי מתייחסים למקרה הפרטי של האבוריג'ינים, מורשתם ואמנותם. בתיקון לחוק ההגנה על המורשת האבוריג'ינית, משנת 1987, נכללות במפורש הגדרות למושגים "קניין תרבותי אבוריג'יני", "פולקלור אבוריג'יני" ו"אובייקט אבוריג'יני". אך נראה כי התייחסות זו אין בה כדי להעניק הגנה מלאה על זכויות הילידים בנושא זה. זאת, מפני שמספר בעיות מתעוררות בעת השלכתם של התנאים שקובע החוק המערבי להגנה על קניין תרבותי וזכויות יוצרים לגבי אמנות אבוריג'ינית.
החוק המערבי מחייב שלושה תנאים לשמירה על זכויות יוצרים - מקוריות, צורה חומרית ויוצר הניתן לזיהוי. שלושתם בעייתיים ליישום עבור האמנות האבוריג'ינית:
מקוריות: תנאי זה בחוק הוא בעייתי, כיוון שהאמנים שואבים מן המיתוסים והעיצובים הוויזואליים הקיימים, ובעצם מציירים אותם שוב ושוב, בשינויים קלים. בעיה זו נפתרה בפסק דין מילפורורו נגד אינדופורן, שכונה גם "תיק השטיחים" (Milpurrurru Vs. Indofurn Pty Ltd, 1995). שם פסק בית המשפט הפדרלי של אוסטרליה כי סוחר שטיחים אוסטרלי העתיק יצירות אבוריג'יניות כדוגמאות עיצוב לשטיחיו.
יבואן השטיחים טען כי על העבודות אין זכויות יוצרים, כיוון שהן מבוססות על דגמים מסורתיים קיימים. בית המשפט החליט אחרת, וקבע בכך תקדים, כיוון שחלק מעיצובי השטיחים היו שונים מעט מהיצירות המקוריות. על הנתבע הושתו 188 אלף דולר אוסטרלי בפיצויים. חלק חשוב בהחלטה זו מילאו השיקולים של פגיעה אישית ו"פגיעה תרבותית" שנגרמה ליוצרים בגלל השימוש הלא ראוי ביצירותיהם. בנוסף, הפיצוי נפסק לטובת שני האמנים התובעים כקולקטיב, כמייצגי השבט, ולא כיחידים, כך שאכן הוכרה הבעלות המשותפת של השבט על היצירות.
צורה חומרית: נושא זה מותיר ללא הגנה חלק גדול מן המורשת התרבותית הלא כתובה של הילידים. אין איסור על שיעתוק של סיפורים מיתיים או של ציורי גוף, כיוון שבמקור, שמורות הזכויות עליהם רק לבני השבט שהוסמכו לכך. כך, הופעות חזותיות וסיפורים שבעל פה אינם זוכים להגנה הראויה, כיוון שאין להם צורה חומרית.
עם זאת, יש יוצאים מן הכלל: פוסטר נגד מאונטפורד (Foster Vs. Mountford, 1976) הוא אחד המקרים הראשונים של הפרת זכויות על קניין תרבותי אבוריג'יני שנידונו באוסטרליה. בית המשפט הוציא צו מניעה על הפצת ספר של האנתרופולוג מאונטפורד, בו נידונו סודות תרבותיים של בני השבט.
יוצר ניתן לזיהוי: כאמור, למרות שהיוצר הוא לרוב אדם יחיד, היצירה נוצרת מתוך הקהילה כולה (המשפחה או השבט) ושייכת לה. מוכר המקרה של ציור סלע בפארק הלאומי קאקאדו, שאין לו יוצר מזוהה. לא ניתן להחיל את חוק זכויות היוצרים על ציור זה, וכיום הוא משוכפל ומשועתק בדרכים שונות, שרבות מהן נחשבות "לא נאותות ופוגעות". במצב הקיים, אין חוק שימנע הדפסת עיצוב טוטמי מקודש על כלי מטבח או גרביים.
החוק המערבי מתמקד בזכויותיו של היוצר היחיד, בעוד שבמקרה של ילידי אוסטרליה עומדת לעתים קהילה שלמה מאחורי יצירה אחת. אין הכרה במושג של "בעלות משותפת", ולכן לרוב אין לקהילות הכוח החוקי לפעול להגנת המורשת התרבותית שלהן. בית המשפט הפדראלי של אוסטרליה התייחס לכך בפסק דין יומבולול נגד הבנק המרכזי האוסטרלי (1991). בתיק זה תבע האמן טרי יומבולול את הבנק על הדפסת יצירתו "כוכב הבוקר" על מהדורה מיוחדת של שטרות בערך נקוב של 10 דולר.
טרי יומבולול
"כוכב הבוקר" הוא אביזר טקסי המשמש בטקסי הלוויות של אנשים חשובים, והכנתו חייבת להתבצע על פי כללים דתיים. יומבולול מכר (ברשות שבטו) "כוכב בוקר" שכזה למוזיאון האוסטרלי, ומסר את זכויות השיעתוק של הכוכב לידי הסוכנות, שמכרה אותן לבנק. בני השבט מתחו ביקורת קשה על האמן ותפסו אותו כאחראי למעשה - ניתן להציג את הכוכב במוזיאון למטרה חינוכית, אך אין זה ראוי להדפיסו על שטר כסף. יומבולול טען כי לו היה מבין את משמעות ההרשאה שהעניק לסוכנות, לא היה מוכר לה את הזכויות. לטענתו, חתם על ההסכם תחת לחץ, וכיוון שנזקק לכסף (הוא קיבל על השימוש ביצירה 850 דולר), אך התקשה להוכיח נקודה זו בבית המשפט.
בית המשפט קבע כי אמונתו של יומבולול שהבנק המרכזי יישאר נאמן לחוק השבטי האבוריג'יני, מקורה היה בטעות - אך לא קיבל את הטענה לחוסר תקפותו של הסכם מסירת זכויות היוצרים לידי סוכנות האמנים. בפסק הדין הודגש כי "אמנים אבוריג'יניים לקו באי הבנות רציניות בכל הנוגע להשלכות הנובעות מהצגת יצירותיהם בציבור". עם זאת, על פי פסק הדין, הדפסת הכוכב על השטרות היא "סימן לכבוד הרב שהתפתח באיטיות בחברה האוסטרלית כלפי היופי והעושר של התרבות האבוריג'ינית".
השטר שבמחלוקת
מגבלת הזמן
זכויות היוצרים תקפות למשך פרק זמן מסוים, שלאחריו הן פגות לחלוטין, אף כי על פי הראייה האבוריג'ינית, קדושת היצירה או המקום עומדת לעד. לכן, לכל אדם הזכות להשתמש ולשעתק ציורי מערות שצוירו לפני 20,000 שנה, למרות שציורים כאלו עדיין רלוונטיים למורשת האבוריג'ינית, ולשבטים אין סמכות חוקית לקבוע מי יוכל לשעתק אותם.
חוקים נלווים לחוק זכויות היוצרים אינם משפרים את המצב. חוק המורשת התרבותית - שאמור להיות לו חלק מכריע בהגנה על היצירה האבוריג'ינית - מתמקד במורשת העבר ולא ביצירות המודרניות, הנוצרות כיום בכמויות אדירות בכל רחבי אוסטרליה. הסמכות לקבוע מהי "מורשת תרבותית" ניתנת, לפי חוק זה, לשר הממונה ולא לקהילה האבוריג'ינית הנוגעת לעניין. החוק גם מתמקד בשרידים תרבותיים בעלי ערך מדעי או היסטורי, ולאו דווקא באלו שיש להם ערך תרבותי או רוחני.
גם על חוק העיצוב קשה להסתמך: חוק זה מאפשר לרשום עיצוב כדי להגן על זכויות השימוש בו. אך על העיצוב להיות "חדש", כלומר לא ידוע ושלא השתמשו בו עד עתה. סייג זה מוציא מגדר האפשרי הגנה על עיצובים אבוריג'יניים.
חוק ההגנה על מורשת האבוריג'ינים שנחקק בשנת 1984, יועד במקורו לשמש כ"מוצא אחרון" של הילידים, במקרים שבהם חוקי המדינה או הפדרציה אינם מספקים או אינם נאכפים. החוק נותן למדינה סמכות מלאה לפעול, כל עוד נשמרים "סטנדרטים מינימליים" מסוימים. אותם סטנדרטים מוגדרים בצורה מעורפלת, ובעצם אינם משנים הרבה בחוקי המדינה הקיימים. למרות פניות חוזרות של ארגוני הילידים, הבעיות העיקריות בחוק נותרו ללא מענה.
הזמנים משתנים
עם חלוף השנים והתגברות המודעות לקיפוח, החלו גופים שונים לקדם את ענייניהם המשפטיים ומעמדם של הילידים, ובין היתר עסקו גם באמנות. ב-1998 החל לפעול פרוייקט ICIP, העוסק בקניין תרבותי ורוחני של הילידים. במסגרת הפרוייקט, שגובש בידי המכון האוסטרלי ללימודים אבוריג'יניים, מנסחים משפטנים ויועצים המלצות מעשיות להרחבת ההגנה וההכרה בקניין התרבותי והרוחני של ילידי אוסטרליה, והציבור מוזמן לחוות את דעתו בנושא זה. ההערות שיתקבלו יידונו כבסיס לרפורמות אפשריות, ויוגשו לארגון ATSIC, שמצידו יגבש אותן להצעה אחת אשר תועבר לידי הממשלה.
"קניין רוחני ותרבותי של הילידים" צריך לכלול, על פי הגדרת ICIP, את כל המורשת האבוריג'ינית: יצירות אמנות מתחומים שונים, ידע חקלאי, טכני ואקולוגי, שרידי אנוש, מקומות מקודשים וקברים, וכן התיעוד של כל אלו בצורות מדיה שונות. ICIP מעלה גם שאלות לגבי זכאות הילידים לפיצויים במקרה שנעשה שימוש מסחרי בקניין התרבותי שלהם, ומסביר את הבעייתיות שיוצרות ההגדרות המקובלות של חוק זכויות היוצרים בהשלכה שלהן על המקרה הפרטי של האבוריג'ינים.
בין היתר קורא הפרוייקט לקבוע "זכות שתאפשר לילידים לפעול נגד השיעתוק ללא רשותם והשימוש המשפיל והמטעה בחומר של המורשת התרבותית האבוריג'ינית; זכות לאפשר להם לפעול כאשר קבוצה או קהילה לא הוכרה כמקורו של חפץ השייך למסורת התרבותית".
ICIP גם שואף להכרה ביצירה אבוריג'ינית כביצירה שיש לה משמעות ייחודית לגבי הקהילה האבוריג'ינית, מנהגיה וחוקיה, כך שהקהילה תוכל לשלוט בשיעתוק ובשימוש ביצירה. עוד מציע הפרוייקט רישום של הבעלות על עיצובים אבוריג'יניים כ"בעלות משותפת" או "בעלות קהילתית". על הפרק עומד גם הצורך לפתח סטנדרטים נאותים של שימוש בדימויים אבוריג'יניים בתעשיית התיירות.
לגבי הסיוע המשפטי שזוכים לו האבוריג'ינים, מעלה ICIP את השאלה אם יש צורך בהגדלת הסיוע הזה ובגיבוש מסגרת להגשת שירותים משפטיים בעניינים הנוגעים לקניין תרבותי ורוחני, במסגרת של מרכז לאומי לסיוע משפטי לאבוריג'ינים (מוסד שלמרבה הפלא, כנראה עדיין אינו קיים). קיומו של מוסד שכזה מתבקש נוכח המצב הקיים, שבו נמצאים האמנים הילידים בדרך כלל בעמדת מיקוח נמוכה מול סוחרי האמנות הלבנים, ובמקרים אחדים אף אינם מכירים את הזכויות המגיעות להם על פי חוק.
נושא נוסף שנדון הוא קניין תרבותי שנלקח ממקומו הטבעי בידי מוזיאונים שונים, ללא הסכמת השבט המסוים וללא מתן תמורה נאותה על הלקיחה. ICIP מציע כי פריטים וחפצים אלו יישמרו במוזיאונים בצורה נאותה ולאחר התייעצות עם בני השבט שלו היו שייכים מלכתחילה. כמו כן, רק בני השבט, אנשים המורשים לכך, והנהלת המוזיאון יורשו לטפל בפריטים מקודשים.
ועידת הפיוס האוסטרלית
"ועידת הפיוס האוסטרלית" התכנסה ב-1995, ובה ישבו לבנים לצד אבוריג'ינים. הוועידה פתחה בדברים האלו:
"התרבות והאמנות הילידית הפכו לסמלים מרכזיים של הזהות הלאומית האוסטרלית שלנו. הם מייצגים את לב לבו של מה שייחודי באוסטרליה. מפני שלעתים קרובות נעשה שימוש בסמלים תרבותיים אלו בלי רשות היוצרים, גוברים החששות בקרב האבוריג'ינים כי הסמלים מנוצלים בידי הקהילה, בלי שתינתן תמורה לילידים שלהם הם שייכים. למרות שישנם חוקים אוסטרליים הבאים להגן על זכויות קניין תרבותי ורוחני, קיים חשש שחוקים אלו אינם מספקים הגנה מלאה על התרבות, המורשת והידע של הילידים האוסטרליים".
מתכנסי ועידת הפיוס הצביעו על כך שהחקיקה בנושא זכויות יוצרים "רחוקה מלהיות מספקת", מפני שהיא מתעלמת ממסורות שבעל פה, ואינה מכירה את המושג של בעלות קהילתית על יצירות אמנות. הוזכרה גם פעילות עתידית משותפת של הארגון העולמי לקניין רוחני ואונסק"ו במטרה לאפשר לילידי אוסטרליה ליהנות מזכותם ל"הגדרה עצמית תרבותית". המשתתפים הדגישו את זכותם של העמים הילידים לבעלות ושליטה על הקניין התרבותי והרוחני שלהם, והמליצו לשקול חקיקה מיוחדת שתגן על קניין זה.
מעורבות הממשלה
גם הממשלה האוסטרלית החלה לגלות מודעות לנושא, ובשנת 1998 תמכה בפרויקט ASEAN, שנערך בחסות שר התקשורת, האינפורמציה והמדע ושר החוץ, בשיתוף עם מדינות בדרום מזרח אסיה, מטרת הפרוייקט היא הצגה משותפת של אוצרות תרבות מכל מדינות האזור. זהו מקרה ראשון של שיתוף פעולה בין ממשלות באיזור בנושאי תרבות ומורשת תרבותית.
ביוני 1992 אישר ראש הממשלה האוסטרלי דאז פול קיטינג העברת סכום של חמישה מיליון דולר לארגון הילידים ATSIC במשך חמש שנים - סכום שיוקדש לפיתוח תוכנית להעצמה של המעורבות האבוריג'ינית בתעשיית מוצרי התיירות. מעבר לכך, יוזמות נוספות בקנה מידה קטן ממשיכות לצוץ, בכוונה לקרב את תושבי אוסטרליה לתרבות הקדומה שלה.
ב-1997 פורסמה "ההצהרה על מדיניות של אמנות אבוריג'ינית", בידי גוף שבו ישבו חברי המועצה האוסטרלית ונציגי ארגון האבוריג'ינים, וגיבשו עקרונות למדיניות כוללת בנושא יחס הממשלה לאמנות הילידים. לגבי זכויות יוצרים, קניין רוחני וזכויות מוסריות נקבע בגוף זה כי יש לתת עדיפות להבטחת זכויותיהם התרבותיות של האבוריג'ינים, בצורה שתתייחס לאופי הייחודי של הבעלות על קניין זה, כולל זכויות קהילתיות וזכויות נצחיות. שם גם התקבלה החלטה להגדיל את התקציב השנתי שמעניקה הממשלה למועצה האבוריג'ינית בחצי מיליון דולר אוסטרלי, לכדי קצת יותר מ-4 מיליון דולר.
השנה (2003) הבטיחה הממשלה האוסטרלית כי תפעל להכנסת תיקון בחוק זכויות היוצרים באופן שיבטיח את "זכויות היוצרים התרבותיות" של האמנות הילידית. בין היתר שמע הפרלמנט פנייה להגן על יצירותיו של האמן המנוח אלברט נמאטג'ירה (Namatjira), שזכויות היוצרים על יצירותיו עומדות לפקוע ב-2009.
אלברט נמאטג'ירה - 1902-1959
סיכום: עתידה של אמנות העבר
השיפור היחסי שחל במעמדם של האבוריג'ינים באוסטרליה בשנים האחרונות, אינו מסוגל להדביק את ההערכה הרגשית והאמנותית לאמנות שהם יוצרים. הערכה זו מתבטאת במכירות, בתערוכות, בכבוד ממשלתי לאמנים, בתקציבי ממשלה, וגם במיסחור. די להזכיר כי מחירה של יצירה יכול להגיע אף ל-70 אלף דולר, וכי רכישות אמנות בידי תיירים מהוות באוסטרליה ענף יצוא בפני עצמו, המגלגל כ-140 מיליון דולר בשנה.
אך ההערכה המערבית ליצירה לא בהכרח מקדמת את האינטרסים של יוצריה. התהליך המסתמן הוא ניכוס המורשת הילידית בידי הלבנים והתאמתה לצרכים של המימסד האמנותי המערבי. היצירות מושכות העין נמצאות במרכזה של קלחת שהכול בוחשים בה: סוחרים פרטיים, הממשלה, ארגוני ילידים, אמנים עצמאיים, וכמובן גם התיירים הרוכשים אותן בהתלהבות.
על רקע זה התפתחה גם תעשייה של זיופים: יצירות "אותנטיות" מיוצרות במזרח הרחוק ונמכרות בזול, וגם אמנים לבנים (כדוגמת הנסיך הארי ואחרים) מחקים את הסגנון הייחודי באופן בוטה. נראה כי הליקויים בחוק האוסטרלי בכל הקשור להגנה על יצירות אלו אינם נובעים בהכרח מאפליה מכוונת של הילידים, אלא בעיקר מן ההבדלים המהותיים בתפיסה של מעשה האמנות בתרבות המערבית ובתרבות האבוריג'ינית. עם זאת, הפגיעה הנוצרת מחיקויים וזיופים מכאיבה הרבה יותר מפגיעה כלכלית גרידא.
שינויים מתאימים שייערכו בחוק האוסטרלי יוכלו אולי להבטיח כי יצירות אלו יזכו למעמד ולהתייחסות הראויים להן, כחלק מהותי ממורשת תרבותית עתיקה, מורשת של שבטים שהמילה "טראגי" אינה נראית חמורה מדי לתיאור הגורל הקשה שפקד אותם בעידן המודרני. התקווה היא, כי בסופו של דבר יזכו האבוריג'ינים בבעלות המחודשת על חייהם - כולל אדמתם, מעמדם החברתי, וגם יצירות האמנות הנהדרות שלהם, שהפכו לנחלת העולם כולו - לא תמיד מרצונם.
|
קישורים
חלקו הראשון של המאמר - הקרב על זמן החלום (חלק א')
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש