 |
|
 |
||
|
||||
 |
עם כל הסימפטיה למאבקם של האבוריגינים, נדמה לי שיש בלבול בין שני עניינים: האחד- איך למנוע מאנשים לבזות את המסורת האבוריגינית על ידי שימוש לרעה באלמנטים מהתרבות הזאת. העניין דומה ליוצר שמצלם אישה ערומה עם תפילין- אפשר לקבל סעד משפטי מהכיוון של פגיעה ברגשות הציבור, אבל לטעון שמבנה התפילין הוא אלמנט ייחודי ליהדות ולכן מוגן על ידי זכויות יוצרים? מעט קלוש. באיזה זכות יש לאבוריגינים של ימינו זכות או חזקה על ציור שנעשה לפני 20000 שנים? כאשר מ.ק. אשר צייר ציורים המבוססים על דוגמאות מארמון אלהמברה, אני לא זוכר שהאשימו אותו בפלגיאט. העניין השני- איך יכולים האבורוגינים להרוויח משהו מהאמנות שלהם, אם היא נעשית באופן קבוצתי. מפתיע אותי שאי אפשר להעניק זכויות לקבוצה. איך אולפני הסרטים שורדים, ולמה הרעש1 מקלטות מזויפות, אם במילא אין לחברת התקליטים זכויות יוצרים על התקליט? 1 הכניסו כאן בדיחה על רעש וקלטות מזייפות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מצטרף לתהיותיך. המאמר מעניין ומאיר עיניים, אך התיזה לא ממש ברורה לי. האם צריך להגן על סגנון אמנותי? האם אפשר? האם כאן צריך לעשות זאת רק בשל ההיסטוריה הקשה של האבוריג'ינים? ומה עם סגנונות מסורתיים אחרים? אני מבין שיש היבטים מיוחדים באמנות האבוריג'ינית, אך אינני בטוח שהם לגמרי ייחודיים או יוצאי-דופן. "שינויים מתאימים שייערכו בחוק האוסטרלי יוכלו אולי להבטיח כי יצירות אלו יזכו למעמד ולהתייחסות הראויים להן". אני התרשמתי ששינויים כאלה כבר נעשו. האם הם לא מספקים? מה יש לשפר? האם זו בכלל ההתמודדות הראויה עם הבעייה, לאור הטענה שיש פער בתפיסת מעשה האמנות בין הלבנים לאבוריג'ינים? בכל אופן, שוב - תודה על הצגת נושא מקורי ומעניין. ---- ניטפוק אישי ---- משהו בעריכה של הטקסט הפריע לי, אך אינני איש-מקצוע ואולי זה רק אני. דוגמה אחת ספציפית: "זמן החלום אינו היסטוריה אלא ממשיך להתקיים כל הזמן", ושתי פסקאות אח"כ, "חשוב לציין כי זמן החלום אינו היסטוריה אלא מיתוס, כלומר דבר הממשיך להתקיים ומשפיע על חיי ההווה". סליחה על הנדנוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אני עומדת לגלוש לגמרי מן הנושא, ובכל זאת להתייחס לנקודה שהעלית - האם צריך להגן על מורשת הילידים רק בגלל ההיסטוריה הקשה שלהם? לטעמי, לא נכון להגן על מורשת כלשהי רק בגלל "רחמים" כלפי הקבוצה האמורה, למרות מצפונו המוכתם של האדם הלבן. הילידים הם עברה של אוסטרליה, הם אוסטרליה ההיסטורית, לטוב ולרע. אם נעזוב לרגע את ההבט המשפטי ונעבור לחברתי-תרבותי, נוכל לדבר על כיבוד העבר ותרבות העבר. והכיבוד הזה החל רק לאחרונה. הדתות והמסורות שהאדם הלבן קיים וכיבד (נצרות, יהדות) או הוקיע בעבר אבל "הספיק לכבד" (בודהיזם), זוכות היום לפארודיות ולשימושים מסחריים מטורפים, ללא שליטה. אם אצור עכשיו פארודיה על המים הקדושים של הנצרות, על טקס ברית מילה יהודי או על שיחה זן-בודהיסטית, כולם יצחקו בלי נקיפות מצפון (אם זה יהיה מצחיק, כמובן). המסורת האבוריג'ינית נחקרה בידי הלבנים, אבל מעולם לא "כובדה" באותו אופן - פשוט לא הספיקו. כי היסטורית, המסורת הזו הגיעה רק בשנים האחרונות לשלב שבו מפנים אליה את תשומת הלב ורואים את היופי שבה. בקצרה, כיוון שעדיין לא הספיקה להיות "פרה קדושה" של ממש, ההתייחסות אליה עדיין נחשבת רגישה מאוד. לא יודעת עד כמה השופטים שדנו בתביעות שהוזכרו עשו זאת מתוך הסתכלות כזאת בדיוק, אבל הם ודאי לא פעלו בחלל ריק. ההיבטים המיוחדים באמנות האבוריג'ינית אכן לא מתקיימים באף דת אחרת, אבל בכל דת יש טקסים סודיים שמותרים רק לחבריה. לדרוזים או לבהאים למשל יש חלקים סודיים בתוך דתם. אם מישהו יפיץ אותם ברבים בלי שיוכלו לשלוט על כך, אני מניחה שהפנייה לבית המשפט לא תאחר לבוא. 2. השינויים האמורים בחוק נעשו בהדרגה, המצב השתפר בעשר השנים האחרונות, ועדיין אינו מספק במאת האחוזים (הזיופים שנעשים במזרח הרחוק הם בעיה לא ייחודית לאמנות האבוריג'ינית, ואותם די קשה לאתר ולמנוע). אבל טוב, אולי הוא לעולם לא יהיה מושלם. 3. לגבי העריכה - המאמר קוצר עד מאוד (במחצית) לצורך הפרסום, ואולי בגלל זה נותרו כמה חזרות סגנוניות. כל טענה אחרת נא להפנות למערכת החרוצה :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, הטיעון הראשון שהעלית נשמע קלוש לאוזניים מערביות, וזו בדיוק הסיבה שיש כאן בעייתיות. לאבוריג'ינים הטיעון לא נשמע קלוש, כי כאמור הם מתייחסים ליצירה בצורה שונה - מצד אחד התוצאה עצמה אינה העיקר (אלא טקס היצירה), מצד שני כדי למנוע את שכפול התוצאה הם צריכים לרשום זכויות יוצרים על התוצאה החומרית. אפשר היום לחקות את סגנון האמנות היפאנית, למשל, וכל סגנון אתני אחר, בלי בעיות. הנואשות נוצרת כאן בגלל המשא הדתי הכבד שמוטל על כתפי האבוריג'ינים (וכפי שאמרתי בתגובה בחלק א', אולי גם בגלל חוסר היכולת הכלכלי והחברתי שלהם להתנער מהמסורת השבטית בתנאים הקיימים). לגבי העניין השני - האמנות לא נעשית באופן קבוצתי. היא יכולה להיווצר ע''י יחיד, אבל עדיין להיות קניינה של הקבוצה על פי המסורת. אני מניחה שלצורך התביעות שהוגשו, הקהילה הוגדרה כ''ישות משפטית'', כפי שעושים תאגידים מערביים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, האוסטרלים מתמחים בתמהונות בחוקי הפטנטים שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במאמרך, לא הסתפקת בתיאור של זיופי היצירות האבורג'יניות, או החתמת האבורג'ינים על הסכמים שלא הבינו את משמעותם, אלא הרחקת וטענת כי יש צורך בשינויי חקיקה על מנת להתאים את התפיסה המערבית לזו האבורג'ינית, וטענת בגדול כי התפיסה המערבית של אמנות ככלי לביטוי עצמי של היחיד, וכן מושג זכויות היוצרים עצמו על מגבלתו ל-50 שנה בלבד, צריכים להשתנות במקרה זה משום שאינם מתאימים לתפישה האבורג'ינית בנושא. להבנתי, את מיישמת גישה המוכרת לי כרלטיביזם תרבותי, הגורסת כי אסור לתרבות אחת להכיל את הכללים ועיקרי האמונה שלה על תרבות אחרת, משום שמעשה הנעשה במסגרת תרבות אחת יכול להשפט נכונה רק ע"י בן התרבות הזו, אחרת יסולף ויוצא מהקשרו. גישה זו בעייתית משום הסתירה הפנימית שבה. הרלטיביזם התרבותי דוגל לכאורה בסובלנות רבה, אך למעשה 'ממליך' את גישת הרלטיביזם התרבותי עצמו מעל למוסר כל התרבויות. מדוע על המערב להתאים עצמו לתרבות האבורג'ינית, ולא להיפך? האם הרצון של האבורג'ינים להתפרנס לא מחייב אותם ללמוד את כללי השוק החופשי? התרבות המערבית חילחלה באגרסיביות לתוך תרבויות רבות. אין ספק שכאשר היא מצרפת את התרבות האבורג'ינית למשחק הקפיטליסטי, עליה להבטיח שהמשחק יהיה הוגן. אסור לחמוס מאנשים את זכויותיהם, להחתים אותם על הסכמים שאינם מבינים, לעשות שימוש מעליב ביצירותיהם או לזייף את שמם. אולם כמדומני הרחקת לכת בכך שטענת שאין זכות לייצר במזרח הרחוק פריטי אמנות הדומים לאמנות האבורג'ינית (אלא אם כן הם מזייפים חתימות) או כשהתנגדת לציוריו של הארי, שבודאי לא טוען שהוא אבורג'יני. אמנים רבים משוחחים ביצירותיהם עם אמנים קדומים, ושואבים אלמנטים מאמנות עתיקה. הדבר נראה לי יותר מלגיטימי. אם האבורג'ינים מעוניינים למכור את יצירותיהם, יהיה עליהם להתרגל לתוצאות השפעתן של היצירות הללו על עולם האמנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההכללה שלך נכונה, אבל לא תקפה למקרה זה - היחס שלי לרלטיביזם תרבותי אינו חם מדי, ואין בי סובלנות לתופעות תרבותיות כמו רצח על רקע כבוד המשפחה או קיצוץ ידיהם של גנבים. ועם זאת, אני לא מהססת ליישם את הגישה הזו במקרה ספציפי זה (תוך זניחת התיאוריה בכללותה). כן, אפשר לקבוע יוצאי דופן, על פי צרכיה ורצונותיה של כל מדינה. אתה צודק, אכן יש פה מילכוד: אם האבוריג'ינים רוצים לשרוד בחברה המודרנית, הם יצטרכו ללמוד עוד על ניהול עסקים, רישום זכויות ושמירת קניין. בינתיים, הם חייבים למכור את היצירות כדי להתפרנס, והם חייבים לסבול מידה מסוימת של פגיעה תרבותית כדי למכור את היצירות. מעבר לזה, הם נאבקים בדרכים דמוקרטיות (בתי משפט) כדי לקבל יחס מועדף לפני החוק. בינתיים, ההצעה שלי לפתרון היא הליכה מסוימת של המדינה לקראת השבטים, מתוך הכרה בעובדה ש"האמנות היא כל מה שיש להם". אני לא רואה הבדל ענק בין הגנה משפטית כזו על תרבות השבטים, ובין הטבה ממשלתית אחרת שהיתה יכולה להיות מוענקת להם - למשל, תוכניות חינוך מיוחדות, או הפניית משאבים לרכישת מקצוע. מה גם שהפגיעה בתרבות האבוריג'ינית במקרה שתיחמס, גדולה מן הפגיעה באמן מערבי שייאלץ להסיר תמונות עם אלמנטים אבוריג'יניים. ובמקרה הראשון, אני מתכוונת לפגיעה במורשת האוסטרלית, ולא רק בפגיעה בשבט או באמן ספציפי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעניין התפילין: אי אפשר לקבל סעד משפטי, גם מכיוון הגנה על רגשות הציבור. במוזיאון רמת גן הוצגה תמונה של תפילין על גוף עירום; מחאה כנגד הצגת התמונה במוסד הממומן מכספי ציבור הקימה זעקה גדולה מצד חוגי אמנות ותקשורת שביקשו להגן על חופש הביטוי. על איסור הצגה גורף של התמונה, ודאי שלא היה טעם לדבר בכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכך רמזתי. מדובר ב''אילוסטרציה'' לשיר של יונה וולך אאל''ט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בררתי קצת את העניין. העיתון מוניטין ( מס 59) עשה כתבה על יונה וולך ובצילום הופיעה וולך כאשר יד גבר כרוך בתפילין מונח על בטנה. הצילום עורר את התגובות הצפויות, והסבו את תשומת הלב הציבורית לשירה "תפלין". (מבוסס על ספרו של יגאל סרנה) אינני יודע אם הצילומים הוצגו גם במוזיאון, אולי אתה יכול לפרט מעט יותר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו כנראה מתכוונים לאותו צילום, של מיכה קירשנר. על פי http://www.amalnet.k12.il/sites/commun/students/work... , מדובר בצילום בו נראית וולך, ומאחוריה רץ גבר עירום עטוף בתפילין. פרטים נוספים, כמו גם אזכורים ליצירות אמנות אחרות שהיו מי שביקשו לצנזר, ניתן למצוא כאן: בדף המקושר מופיעות תמונות תקריב של חלקים מהפסל "דוד". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגבר בצילום הוא אחיו של דותן שהמציא את שינקין. בעת ההאי ההי חיל יפה תואר שצולם לצד יונה וולך עירום ועריה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |