|
||||
|
||||
אני גם תהיתי מה פשר ההבחנה (המשפטית) בין האמנות המסורתית האבוריג’ינית לבין האמנויות המקבילות של בני עמים ודתות אחרים, שגם הם בעלי רגישויות דתיות ותרבותיות מפותחות (מאד). אז מה ההבדל? [במאמר מוסגר, אני רק רוצה להדגיש שהדברים להלן הם לא יותר מפרשנות פרטית שלי על מה שעולה מבין השורות (לדעתי) במאמר הזה (שהוא בערך כל מה שאני יודעת על האבוריג’ינים ותרבותם).] קודם כל, נראה לי שהאבוריג’ינים לא מתייחסים לציורים שלהם כאל יצירות אמנות (למרות שניחנו באסתטיות יפהפיה (ומטעה, מסתבר)), אלא יותר בדומה לאיך שמערביים מתייחסים אל טקסטים דתיים (למשל, יהודים לתנ"ך(. כלומר, האבוריג’ינים "קוראים" מתוך הציורים האלה משמעויות דתיות (ויכול להיות שמורכבות ומשוכללות) ואילו, המערביים, מצדם, רואים בציורים האלה מין אמנות עיטור מרהיבת עין, שבכלל לא דומה ואפילו לא מזכירה רעיון של טקסט בעל משמעות. אז עכשיו הכעס יותר מובן לי - כמו שלא מתייחסים לעמוד מהקוראן בעיקר דרך האיכויות האסתטיות שלו (למרות שבוודאי יש לו גם כאלה), ולכן, לא עושים ממנו למשל, דקופאז' יפה מעוטר אותיות מסולסלות, כך האבוריג’ינים לא אוהבים שעושים מה"טקסטים" שלהם קישוטים צבעוניים- זו זילות והגחכה של ה"טקסט", של המשמעויות שלו (ואני חושבת שזו בדיוק הטרוניה שלהם כנגד ציוריו של הנסיך הארי). כלומר, לדעתי (בניגוד לרוב המגיבים שלמעלה), כן קיימת בעייה אמיתית בטיפול המערבי בציורים ובסמלים האבוריג'יניים, והחקיקה המיוחדת בעניינם היא נסיון לתת מענה למצוקה אמיתית (ולא איזה הישג כתוצאה מבכיינות וסחטנות). והבעייה היא, כאמור, שכל התפיסה המערבית את הציורים והסמלים האבוריג’ינים היא לגמרי "מחוץ להקשר", ובעקבותיה, הטיפול המערבי בהם הוא בור ואפילו אוטיסטי במובן מסויים (באמת במובן מאד מסויים, שהוא אחד מסימני ההיכר של אוטיסטים: שימוש לא "הולם" בחפצים או במשחקים [למשל - הם לוקחים מכונית-צעצוע ובמקום להסיע אותה (וללוות אותה בקולות פיפ-פיפ-פיפ רמים...), הם מעמידים אותה על ראשה ומתבוננים (בעניין רב) בגלגלים]). ואם נחזור לשאלה שבפתיחה, אז מה ההבדל באמת? ההבדל הוא שהאבוריג'ינים זקוקים להגנה הזו, בעוד שעמים ודתות אחרים לא, מפני שהדתות והתרבויות האחרות פחות או יותר מוכרות לעיניים מערביות (למשל, כאמור, לכל אחד ברור שהעיקר בעמוד מהקוראן הוא לא הקליגרפיה שלו), ואילו הדת והתרבות שלהם "מוזרות" ולא מובנות, ולכן ההתייחסות אליהן לעתים כל כך קרובות היא בורה ומגוחכת (קלולסית...), ולכן מעוררת כעס. לפני לסיום, בכל זאת יש לי הסתייגות אחת: כאמור, אני חושבת שכן יש איזשהו בסיס אמיתי לטרונייה האבוריג'ינית. מצד שני, יכול להיות, שאחרי שהשיגו הכרה במצב המיוחד שלהם, האבוריג’ינים כן קיבלו זכויות יוצרים יותר גורפות ממה שהמצב הזה מחייב (למשל, לי נראה הגיוני לתת להם את הזכות לאשר או לפסול שימוש במוטיבים ובסמלים שלהם (כלומר, מהבחינה הזו להיות בעלי הזכויות עליהם), כאמור כדי למנוע פגיעה וזילות (לאור חוסר ההבנה הבסיסי לדתם). מצד שני, נראה לי מוגזם לתת להם את הזכות לגבות כסף מאדם שהם כבר אישרו לו את השימוש בסמליהם (כלומר, אחרי שהם בעצמם מודים שהוא עושה בהם שימוש לא פוגע). |
|
||||
|
||||
כדי למצוא אומנות עם משמעות דתית, גשי לקתדרלה הקרובה למקום מגורייך. לא שמעתי גם שהכנסייה האורתודוקסית גובה תמלוגים על יצירת ומכירת איקונינים. כמוכן אציין שלא ראיתי הגדרה טובה לאומנות אבוריגנית. למיטב זכרוני על השטיח הפרסי שהיה אצל הורי יש מוטיבים דומים לאילו של ציורי הילידים האוסטרליים. |
|
||||
|
||||
נראה שלא ממש קראת את המאמר או לא ממש הבנת אותו. |
|
||||
|
||||
קראתי, הבנתי והתרעמתי. |
|
||||
|
||||
ובכל זאת מאוד ברור מהמאמר שיחסם של האבוריג'ינים לדתם שונה מאוד מיחסם של הנוצרים האורתודוקסים לדתם שלהם. |
|
||||
|
||||
יחסם לדתם? יחסם לסמלי דתם? אני מזכיר לך מה קרה כאשר מישהו קרא תיגר על הזכות לסאטירה של סמלי הדת של המוסלמים לפני כמה שנים. ואת השימוש הציני של "דת" הסיינטולוגים בזכויות היוצרים כדי למנוע ביקורת על דתם. אני בסך הכל רוצה אצלי בחדר שטיח יפה עם דוגמאות דומות לכאלו שאני רואה באפריקה. למה זה אמור להיות לא חוקי? |
|
||||
|
||||
אבל אולי כדאי גם שתזכור שהאבוריג'ינים בינתיים לא יצאו להרוג אף אחד שעשה סאטירה על דתם. ומה הסיינטולוגים עשו בעניין זכויות יוצרים אין לי מושג. אתה מוזמן להרחיב. |
|
||||
|
||||
זה שהילידים האוסטרלים לא ניסו להרוג אף אחד לא אומר שהם לא ינסו בעתיד. אבל זה לא אומר כלום, מכיוון שקנאים כבר ראינו גם מהדתות השלוות ביותר. מה שהם כבר עושים הוא מסחור של דתם. למה רק להם מותר למכור? נקודת התחלה בעניין הסיינטולוגים: באופן כללי הם מנצלים את זכויות היוצרים שלהם כדי למנוע כל פרסום. |
|
||||
|
||||
קשה להתייחס לטיעוניך ("למה רק להם מותר למכור?") בלי רגרסיה לתקופת גן הילדים. |
|
||||
|
||||
השאלה היא האם לאחר שמסחרת את הדת, אפשר עדיין להתייחס אליה ברצינות? ולהתייחס אליה ברצינות כרכושו של (מי בדיוק)? כמוכן: מבחינה חוקית: מה מעמדו של אתר שבו ציורים שציירתי בהשראת ילידי אוסטרליה? אין כאן העתקה לפי חוקי זכויות היוצרים המקובלים בעולם. נניח שהאתר מאוחסן בארץ או בארה"ב. |
|
||||
|
||||
מה זה "דת" במשפט שלך? יש במאמר (ובחיים) הבחנה ברורה בין דת, טקס דתי, אמונה דתית, יצירה בעלת משמעויות דתיות ויצירת אמנות. מעבר לזה, לפחות בעשורים הקודמים, האבוריג'ינים נדחקו לפינה שבה אין להם הרבה אופציות לעיסוקים מפרנסים מלבד "למסחר את הדת" כלשונך. |
|
||||
|
||||
ההפרדה מאוד לא ברורה לי. המאמר דווקא מדגיש את ההגנה על הרגש הדתי שלהם, ולא את ההגנה על פרנסתם. |
|
||||
|
||||
אם לא תשאל איך תדע? עניין ההגנה על פרנסתם עלה כתשובה לטענת ה"מסחור". |
|
||||
|
||||
אם אתה הולך למקום תפילה של האבוריג'ינים (אם יש כזה) או, לחילופין, מסתובב בחנות חפצי משכית שלהם, ודאי תוכל לראות את יצירותיהם ללא כל תשלום. אם אתה רוצה להחזיק בבית את תמונת המדונה עם או בלי ישו הקטן בזרועותיה, תצטרך לשלם לאמן שצייר אותה או לחנות/גלריה המוכרת אותה. אם תשתמש בשם/סמל מסחרי של חברה מסוימת לחברה אחרת, תיתבע על כך בבית משפט. כך יקרה גם אם תפרסם ספר/מאמר המבוססים על רעיון של מישהו אחר (שיכול להוכיח שהרעיון הוא שלו). מצא את ההבדלים. |
|
||||
|
||||
הרבה הבדלים. אני אצטרך לשלם לאומן שייצר אותה עבור היצירה עצמה (החפץ). האומן מקבל גם זכויות יוצרים מוגבלות בזמןעל הציור המדוייק. אם ציירתי ציור אחר שלא מבוסס עליו אך במקרה דומה לו מאוד, לא התבססתי על יצירתו ולכן דיני זכויות היוצרים לא חלים שם. כמובן שיש תילי־תילים של חוקים ותקדימים משפטיים על ההגדרה המדוייקת של "יצירה שמבוססת על יצירה אחרת", אך זה לא העניין כאן. אם אני רוצה תמונה של המדונה (לא הזמרת) בבית אני לא מחוייב לשלם לאף כנסיה על כך. אני יכול לצייר בעצמי (תוצאות זוועתיות מובטחות מראש), אני יכול להזמין ציור מאמן ולדרוש שכחלק מהחוזה אני אקבל את זכויות היוצרים ליצירה 1. ואני יכול סתם לקנות תמונה ברחוב. אם אני מפרסם ספר שמבוסס על רעיון של מישהו אחר הוא לא יכול לתבוע אותי. אלא אם כן הוא במקרה רשם פטנט על אותו הרעיון, הפטנט עדיין לא פג (כיום זה 20 שנים) והוא יכול להוכיח שהמאמר שלי מפר אותו. באופן כללי מאמרים לא מפרים פטנטים אלא מוצרים מוגמרים, למיטב הבנתי. נקודת התייחסות אחרת היא כחלק מהתרבות האוסטרלית: למי בדיוק יש בעלות על אותו חלק מהתרבות האוסטראלית? מי רשאי לתעד אותו למען הדורות הבאים? מי רשאי לחקור אותו? השוואה מתבקשת: התרבות הדרוזית בארץ. האם לא היינו צריכים לכבד את רצונם ולא לגלות לעולם את עיקרי הדת הדרוזית? 1 בהנחה שימצא אומן שיסכים. אם המחיר יהיה סביר: הוא יסכים. במדינות כמו ישראל יש ליוצר זכות מוסרית בלתי־ניתנת להעברה על היצירה - זיהוי היצירה עם שמו. |
|
||||
|
||||
מהידוע לי, מי שגילה את סודות הדת של הדרוזים היו דרוזים בעצמם. |
|
||||
|
||||
זכור לי סיפור על לורנס אוליפנט. אני לא מוצא כרגע מקור רלוונטי. |
|
||||
|
||||
ומי גילה את הסוד ללורנס אוליפנט? |
|
||||
|
||||
ודאי שתצטרך לשלם לאמן עבור היצירה עצמה. גם לאמן האבוריג'יני (או לקהילתו) תצטרך לשלם עליה. גם על תמונה של המדונה תשלם לאמן (או למוכר התמונה), בלי ספק. אבל אם אתה כותב ספר/מאמר המבוסס על רעיון מוכח של אחר, תצטרך בהחלט לשלם לו. ודאי אם מדובר בעניין מדעי (תוצאות מחקר, למשל), ויש גם תקדימים לגבי רעיונות ספרותיים. ומה עם לוגו או שם מסחרי? |
|
||||
|
||||
אני יכול לצייר בעצמי תמונה של המדונה 1. אני לא חייב תמלוגים על כך לאף אחד. מדוע אני חייב לשלם תמלוגים על תמונה עם מוטיבים של אומנות מארץ מסויימת? כאשר אני כותב מחקר אשר מסתמך על מחקר אחר אני לא חייב לשלם תמלוגים: לא על הרעיונות. שוב: יש להבדיל בין פטנטים (על רעיונות, מוגבלים הרבה יותר בזמן, קשה הרבה יותר לקבלם) לבין זכויות יוצרים (על יצירה - על היצירה המדוייקת ועל מה שנגזר ממנה במידה מסויימת, מתקבלת אוטומטית) לוגו ושם מסחרי מוגבלים למדי מבחינת הקפם. הם דברים שאמורים להיות מזוהים עם המוניטין (השם) שלך. האם האומנות הזו מייצגת את השם שלהם? אם כן, מי בדיוק מייצג אותה? ולמה בדיוק גורם המסחור? 1 מדובר על דיון תאורטי. או לחילופין נניח שאני מתכוון לצייר את המדונה ומבקר אומנות אופטימי יבין לנפשי. |
|
||||
|
||||
העמדה הזאת תמיד מצליחה להפתיע אותי: (1) השימוש באנלוגיה במובן של "גזירה שווה" תוך התעלמות שאנלוגיה מטיבעה מכילה את השונה ולא השווה. וכי מה באמת דומה בין הנצרות לתרבות האבוריג'נית, בינך כצייר מדונות (ומדומה, רק לשם הויכוח) לבין אורח חייו ותרבותו של אומן האבוריג'ני, ועוד. (2) מדוע רק הקריטירון של האינדיבידואל הזכאי להגשים את עצמו ורצונותיו במסגרת מיקסום רווחים ליברלי (לאו דווקא ריווחי כסף) עדיף על כבוד שמרני למסורות של קבוצות שוליים חלשות. את הצורך זה אפילו הליברליזם המודרני מכיר במיסגרת הרב-תרבותיות (עם כל ההסתייגויות שיש ממנה). (אלא אם אני טועה ולא התכוונת לזה). |
|
||||
|
||||
מקסיקו טוענת: רשת סטארבקס חייבת לנו כסף על שימוש בסמלים אצטקים |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |