האם אתה שוכר דירה? | 1725 | ||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
האם אתה שוכר דירה? | 1725 | ||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
קראוון לא נחשב בית אבל האדמה היא בבעלות ממשלתית |
|
||||
|
||||
האם המתנחלים משלמים שכ"ד עבור הקרוון? האם הוא שלהם? |
|
||||
|
||||
כבר היה לי בראש ניסוח מלא ואף חצי משעשע אודות דילמת הבחירה. אבל ברגע שנכנסתי ראיתי את ההערה. בבית של ההורים, נו מה? ________ העלמה עפרונית, ככה,און אנד אוף. |
|
||||
|
||||
מי שמשלם משכנתא, הדירה אינה בבעלותו, או שהיא בבעלות חלקית. |
|
||||
|
||||
לכן הסיוג ''אבל'' בביטוי ''אבל משלם משכנתא''. |
|
||||
|
||||
אהמ. תגדיר בעלות. (כלומר אל תגדיר, אבל המלבן קם ונופל על ההגדרה, שהיא בעצם סמנטית) |
|
||||
|
||||
הדירה היא רכושו של הדייר והוא יכול למשל למשכן אותה כבטחונות להלוואה או, במקרה של בית פרטי, להחריבו עד היסוד אם ברצונו לעשות זאת. |
|
||||
|
||||
לפי ההגדרה הזו (לא שזה חשוב) הוא כן בעלים. אגב הבעלות לא מחייבת תמיד שתהיה זכות להרוס. |
|
||||
|
||||
בית ממושכן ניתן למשכן שוב? ספר לי איך לגבי הזכות להרוס אתה צודק |
|
||||
|
||||
אה, אז לא הבנתי מה כתבת בסיבוב הקודם. אפשר להתווכח אם ''זכות למשכן'' היא חלק הכרחי מהגדרת הבעלות (בעיקר כי יש נכסים שאי אפשר לשעבד), אבל הגדרות הן פונקציונליות, אז כמו שאמרתי בהתחלה, זה לא משנה איך תגדיר. וטכנית אפשר למשכן פעם שניה (בעדיפות שניה, או ראשונה אם זה מוסכם). |
|
||||
|
||||
ואנחנו עברנו ממגורים בדירה בבעלותנו למגורים במעונות הסטודנטים. המזל הוא שאלה מעונות למשפחות והם נוחים כמעט כמו הדירה הקודמת שלנו (חוץ מהמחיר כמובן). |
|
||||
|
||||
לא נראה לכם הגיוני לכתוב האם את/ה שוכר/ת וגו'...? כשאני קוראת או שומעת פנייה שמתייחסת רק לג'נדר אחד, אני ישר נאטמת. |
|
||||
|
||||
פעמים רבות זה מסבך את ניסוח התשובות (והשאלות) בצורה מגוחכת. אנחנו משתדלים לרוב לנסח עד כמה שאפשר בצורה נייטרלית, אבל לא תמיד זה פשוט. חוץ מזה, פוליטיקלי קורקט זה פיכסה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
"לא, אנחנו גרים בבית הורינו". (ואם חלוקת התשובות היתה קצת אחרת, זה היה יכול להיות יותר טוב: "כן, אנחנו שוכרים דירה עם שותפים." "כן, אנחנו שוכרים דירה לבד". ) |
|
||||
|
||||
בקורם שאני מעביר, הצוות הוא על טהרת המין הגברי. אבל כבר שנים המבחנים מנוסחים ''בלשון נקבה ומיועדים לנקבה ולזכר כאחת''. |
|
||||
|
||||
אם באוזנייך השאלה "האם אתה שוכר דירה" נשמעה כפנייה לגברים בלבד, אז איך התייחסת לאפשרות "עם בן/בת זוג"? כפנייה לגברים הומוסקסואלים/גברים הטרוסקסואלים?! |
|
||||
|
||||
כניסוח פחות מוטה, המאפשר ארבעה פירושים שונים. ולכן, גם כפניה לגבר שחי עם בן זוג או לאשה שחיה עם בת זוג. ולכל מי השצדיק את ההתייחסות בלשון זכר כ"נייטרלית", אין לי אלא לומר: נכון, זה כשר. אבל מזה מסריח... |
|
||||
|
||||
פוליטיקל קורקטנס, זה מה שמסריח, לא השימוש הסביר והנכון בשפה העברית. |
|
||||
|
||||
אלא הנשים. חבל שלא השארתם אותנו במטבח. לשם אנחנו שייכות. היה לנו טוב שם. ידענו את מקומנו. לא התערבנו בכל דבר. לא דרשנו כלום. לא העזנו לנהוג, לא היה לנו רכוש משלנו, ואת ההשכלה הנחוצה לנו, קיבלנו מאמא שלנו. היינו יפות ושותקות, טיפחנו את הבית, את הילדים ואת עצמנו, והשתדלנו להיתלות על הזרוע שלכם בצורה חיננית ובלתי מעיקה. מתן זכויות שוות לנשים - זו הטעות! אבל אם כבר נתתם לנו זכויות ואנחנו כמובן אסירות תודה לכם על כך, ומעריצות אתכם על הטולרנטיות (דובי, תרגום בבקשה) והנאורות שלכם - אז תתחילו להתייחס אלינו כאל חלק אינטגרלי ממשפחת האדם. ואת, דובי, יכולה להיות הראשונה. ואנחנו יודעות שאת יכולה. נניח, דובי, שבמטה קסם, דאוס אקס מכינה, האקדמיה היתה משנה את פניה. הפנייה לנקבות היתה הופכת להיות הנייטרלית. איך היית מרגישה, דובי, אם כל חייך היו פונים אליו כאל נקבה? אם הנוכחות של כג'נדר היתה נבלעת? אני הייתי מרגישה עם זה ממש מצויין, ותודה ששאלתם. חברות המפרסמות מחשבים, אינטרנט מהיר או השקעות פיננסיות - ולא רק לתחבושות היגייניות, שניצלים ושפתונים - היו מגלות את כוח הקנייה שלי. בפניות של מוסדות מששלתיים, היו מתייחסים אלי כאל משפיעה ונוכחת במציאות הישראלית. הייתי הופכת מנוכחת-נפקדת שאינה קיימת בזכות עצמה, ליישות עצמאית. לקיימת בזכות עצמה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
מה בדיוק ניסית להוכיח? הבאת מאמר מפוקפק שעושה סמטוחה נוראית מכל הנושא, מבלי להבין במה הוא עוסק ועל מנת לשרת את האג'נדה המפוקפקת והמקובלת בחוגים מסויים ש*נשים מקבלות מכות כי מגיע להן* 1. והרי כותב המאמר, גיל רונן, מסלף כל מה שנאמר בשני המקורות שעל פיהם הוא כותב. גיל רונן מצטט: "שימו לב שנצ"מ יחזקאלי מסביר שהשעות הכי "טובות" להתלונן, מבחינת נשים מעלילות, הן שעות אחה"צ/ערב. נחשו מתי הצוותים החדשים של הפמיניסטיות אמורים לשבת בתחנות?" ומה כותב נצ"מ יחזקאלי? נכון, ש"(הסיכויים גבוהים במיוחד בשעות אחר-הצהרים, הערב והלילה, כאשר הקצינים התורנים בתחנות, בדרך-כלל, אינם מקצועיים, ויודעים, כי עדיף מבחינתם שישגו בביצוע מעצר שווא על-פני שחרור בעייתי, שיכול גם לפגוע בקורבן וגם בהם ובקריירה שלהם)2. 1 אפשר להחליף את המלה מכות במלה אונס, ואת מגיע להן בהזמינו את זה 2 הסוגרים במקור |
|
||||
|
||||
רציתי להראות שיש אנשים שבאמת חושבים ככה. |
|
||||
|
||||
בעיקר נהניתי מארבע התגובות הראשונות למאמר. אין, אין על פא''צ. |
|
||||
|
||||
הבעיה היא לא הפוליטקליקורקטנס, אלא הבכינות. מה את רוצה מדובי? הוא לא המציא את השפה העברית. ביקורת קונסטרוקטיבית, יש לך? אי אפשר להפוך קיטורים לאידאולוגיה (טוב, אפשר, אבל הרבה לא יצא מזה). מה אנחנו צריכים לעשות עם השפה בשביל לתקן את העוול הנורא? יש מספר אופציות: א. להמציא את השפה מחדש וליצור מין נייטרלי אמיתי (יש לך הצעות לשוניות?). ב. להפוך את המין הנשי למין הנייטרלי (ואם זו המטרה, אל יתלונן העבד על כך שהרודן האכזר לא מסכים להתחלף איתו). ג. להכנע לתקינות הפוליטית, לאנוס את השפה בצורה מכוערת ולכתוב כל הזמן עם "/" מטופשים (יהונתן/ה הקטנ/ה רצ/ה בבוקר/ה אל הגנ/ה, הוא/היא טיפס/ה על העץ/ה אופרוחים/ות חיפש/ה). ד. להבין שלשפה יש היסטוריה ולא ליחס יותר מדי חשיבות לעניינים שוליים (יש דברים יותר חשובים שאפשר להעלב מהם). |
|
||||
|
||||
1. אם תראה לי היכן אתה מזהה סימני בכיינות. 2. הערתי הערה קטנה, די בתמימות, יש לציין, שהפנייה "האם אתה שוכר דירה", גורמת לי תחושה לא נוחה (אני נאטמת, כאמור). באופן מפתיע, הפכה ההערה הזו לנקודה הארכימדית של השרשור הזה, והסיטה את הדיון מהנושא המרכזי שלשמו נתכנסנו פה - תנאי המגורים של האיילים והאיילות. האם זה לא אומר דרשני? 3. תגובות 184462 ו 184465 (לא יודעת איך ללנקג' אותן )מציעות אלטרנטיבה פשוטה מאוד ליישום. ומדוע לא זכו להתייחסות רצינית? |
|
||||
|
||||
אממ... ירדן *נתן* את ההתייחסות הרצינית. הוא חבר מערכת, את יודעת, ושותף לניסוח הסקרים. התגובה שלו מקובלת עלי, וכפי הנראה גם על עורכים אחרים (כי הם לא הגיבו). אגב, גם איילת בועזסון חברת מערכת, וגם היא שותפה לניסוח סקרים. עד היום, למיטב זכרוני, היא לא התלוננה על צורת הניסוח של סקרים באייל. עד כמה שאני יודע, היא לא בדיוק אשה שזהותה המגדרית נבלעה איפשהו. |
|
||||
|
||||
יאללה, יאללה. |
|
||||
|
||||
האימייל שלך מוכר. כתבת פעם באייל תחת ניק אחר, או אולי פרסמת כאן מאמר? |
|
||||
|
||||
אה, וזה שאני לא התלוננתי אומר שזה בסדר? או שמא צריך להתעלם מתלונות של מגיבות אחרות משום שאני לא התלוננתי? להזכירך, הוצע לי להצטרף למערכת האייל בתור הנציגות הנשית שתמנע מבריחה של מגיבות וכותבות, לא כדי לדקדק בלשונכם. |
|
||||
|
||||
1. תגובה 184938 חמשת הפיסקאות הראשונות, עם כל המרירות הצינית שבהן (שלא לדבר על עיוותי המציאות שבהן והאיש קשיות שבהן). "אז תתחילו להתייחס אלינו כאל חלק אינטגרלי ממשפחת האדם". (על זה באמת שאין לי מה להגיד מעבר ל-"יאללה יאללה"). (גם כל החלוקה הזאת לאנחנו ואתם נראת לי זרה ומוזרה, אבל נעזוב את זה). ואז כתיבול אחרון באה הפיסקה - "נניח, דובי, שבמטה קסם, דאוס אקס מכינה, האקדמיה היתה משנה את פניה. הפנייה לנקבות היתה הופכת להיות הנייטרלית. איך היית מרגישה, דובי, אם כל חייך היו פונים אליו כאל נקבה? אם הנוכחות של כג'נדר היתה נבלעת?". 2. נו, זו לא הפעם הראשונה שזה קורה באייל הקורא, קורה, לא קרה כלום. זה מה קוראים אותו - (way) אוף טופיק. 3. או. ככה הרבה יותר טוב. אני לא מעוניין בניסוחים בלשון רבים כששואלים אותי שאלות. זה יגרום לי להרגיש שהנוכחות שלי כאינדיבידואל נבלעת (אבל כנראה שזה לא נורא כי אין לובי אביביסטי שיפעיל לחץ נגד שינוי כזה בשפה. הרי לך מהות הפוליטיקלי קורקטנס ולמה צריך להתרחק ממנה). |
|
||||
|
||||
חמש הפסקאות הראשונות. |
|
||||
|
||||
:-) מהיום אמור: "חמש/ת/5/V" ואף אחד לא יעלב. |
|
||||
|
||||
(סובלנות). לא פניתי אליך אישית בלשון זכר. פניתי אל קהל גדול של אנשים, שעד כמה שאני יודע, נחלק בערך חצי חצי בין שני המינים (ג'נדר בעכוז שלי, אבל לזה לא ביקשת תרגום). במצב כזה, הדרך היחידה לפנות אל אנשים בצורה שהיא גם נכונה דקדוקית וגם אלגנטית (=בלי קווים נטויים) היא בלשון זכר. אם האקדמיה תחליט מחר שהדרך הנכונה לפנות לקהל של אנשים (למה המילה הכללית היא אנשים ולא נשים? אפליה!) היא בנקבה, או שאין הבדל בין שתי הצורות, וזה אכן יהפך למקובל בקרב הציבור, אני עצמי אשתמש גם בלשון נקבה וגם בלשון זכר. למשל, נעשה מקובל בשנים האחרונות, בעת כתיבה על אדם היפותטי, להחליף בין זכר היפותטי לנקבה היפותטית (לא רק "אם נשאל את האדם הסביר, הוא ישיב לנו" אלא גם "אם נשאל את האשה הסבירה, היא תשיב לנו") באופן אקראי. מכיוון שכך מקובל לעשות, אני משתדל לעשות כן בכתיבתי שלי. אבל כל עוד ברור לכל שכתיבה בזכר היא נייטרלית ובנקבה היא לנשים בלבד, אין לי שום כוונה לצאת כנגד זה. ולגבי הקשקוש הפמיניסטי על ה"נוכחות המגדרית הנבלעת" (לא ציטוט ישיר) - יאללה יאללה. |
|
||||
|
||||
יאללה יאללה, זו תגובה רצינית, מעמיקה ומלאת השראה. שינית את חיי. נתת לי פרספקטיבה חדשה למציאות, ובפרט להבנת מרקם היחסים בין המינים. אני מודה לך. מאוד מודה. תרשה לי, בנימה אופטימית ומפוייסת זו, להתעלם מן העכוז שלך, עד כמה שקשה לי. |
|
||||
|
||||
אני רוצה לנסות הקבלה מסוימת (עם דגש על "לנסות" אז לא להרוג אותי כי אני בעצמי לא בטוח שההקבלה במקומה): אני זוכר ששמעתי סיפור מאיש פרסום על קמפיין לעיתונות של דרום-אפריקה מאת חברת מזון לתינוקות 1. בכל הפרסומות הופיעו נשים חייכניות ומקסימות שמחבקות/מטפלות/וואטאבר בתינוקות שלהם. הנשים האלו היו כולן לבנות. קמה צעקה גדולה מארגוני זכויות למינהם על כך שאם קהל היעד של המוצר הוא שחומי-עור מן הראוי שהדבר יבוא לידי ביטוי במודעות. בלית ברירה הם החליפו את הקמפיין. כתוצאה מכך היקף המכירות ירד בצורה חדה. מישהו בהנהלה התעצבן מכל הסיטואציה והזמין ביצוע של קבוצות מיקוד. הסתבר שהגישה של רוב הנשים השחורות הייתה שהן רוצות לעצמן את "מה שטוב לנשים הלבנות" ואם המוצר מפורסם כאילו הוא מיועד מראש לשחורים הרי שהוא בחזקת סוג ב'. קודם כל, אני רוצה להגיד שלא ראיתי שום מחקר רשמי על הדבר הזה. כך שמבחינתי איש הפרסום חשוד קצת בהפצת פרופגנדה שקרית המיועדת להצדיק בדיעבד את ההחלטות של חבריו. אבל אני מאמין שיש בזה קמצוץ של אמת. במיוחד כשאני רואה את הנוער בארצנו (לאחרונה נתתי שיעור אנגלית בחטיבת ביניים. במהלכו יצא לי לשאול אותם מה זה fox. התשובה כמובן הייתה "מה שיעל בר-זוהר לובשת"...). ובחזרה לעניין: האם ייתכן שרוב הגברים והנשים (לא "כולם/ן". רק "רובם/ן"!) מעדיפים לקנות מחשב מגבר? כל זה מתייחס לנקודה שהעלת לגבי פרסומות. לגבי ניסוחי שאלונים - הפתרון שאני מיישם (ואני מתכוון לניסוחים באתר שאני מנהל - תרגומון) עובד בלפחות 90% מהמקרים: התחמקות! כמעט תמיד יש מילה נרדפת או שם-פועל או משהו שמתאים לשני המינים. וזה נכון במיוחד אם הניסוח לא מנוקד (ולכן לא ברור אם "שלך" זה shel-ACH או shel-CHA). לגבי סקרים אני בכלל מעדיף לעבור לגוף ראשון. למשל בסקר הנוכחי משהו בסגנון: "מקום המגורים שלי הוא...". 1 רמדיה אולי...? |
|
||||
|
||||
לא יודע. בניגריה כל(1) הדוגמנים על שלטי החוצות הם כושים. __ (1) בכל אופן, כל אלו שאני ראיתי. |
|
||||
|
||||
באיזה פרסומת למוצר תינוקות - אני כבר לא זוכר אם חיתולים או מגבונים, או שמא בכלל מזון - הראו בחלק המרכזי של הפרסומת אמא כושית מחתלת(?) את בנה השחרחר. בשלב הזה חשבתי, הו כמה נאה מצידם. אחר כך היתה השקופית עם שם המוצר והלוגו וכו', ובסיום - אם לבנה מרימה את תינוקה הלבן המחותל לתלפיות. תהיתי1 אם יש כאן מסר סמוי לאם הכושית: השתמשי במוצר שלנו, ולבסוף תינוקך יהיה לבן! 1 לא מאוד ברצינות, למי שתוהה. |
|
||||
|
||||
כנראה ש''גם את, האם המחתלת, תיהפכי ללבנה''. |
|
||||
|
||||
אני לא מכיר את הסיפור, אבל היה פרק כזה ב''פאזל''. |
|
||||
|
||||
או מסריחה... |
|
||||
|
||||
כרגיל, מונטי פייתון אמרו את זה הכי טוב: Judith: Any Anti-Imperialist group like ours must *reflect* such a divergence of interests within its power-base.
Reg: Agreed. (General nodding.) Francis? Francis: I think Judith's point of view is valid here, Reg, provided the Movement never forgets that it is the inalienable right of every man-- Stan: Or woman. Francis: Or woman...to rid himself-- Stan: Or herself. Reg: Or herself. Agreed. Thank you, brother. Stan: Or sister. Francis: Thank you, brother. Or sister. Where was I? Reg: I thought you'd finished. Francis: Oh, did I? Right. Reg: Furthermore, it is the birthright of every man ... Stan: Or woman. Reg: Why don't you shut up about women, Stan, you're putting us off. Stan: Women have a perfect right to play a part in our movement, Reg. Francis: Why are you always on about women, Stan? Stan: (pause) I want to be one. (pregnant pause) Reg: What? Stan: I want to be a woman. From now on I want you all to call me Loretta. Reg: What!? Stan: It's my right as a man. Judith: Why do you want to be Loretta, Stan? Stan: I want to have babies. Reg: You want to have babies?!?!?! Stan: It's every man's right to have babies if he wants them. Reg: But you can't have babies. Stan: Don't you oppress me. Reg: I'm not oppressing you, Stan – you haven't got a womb. Where's the fetus going to gestate? You going to keep it in a box? (Stan starts crying.) Judith: Here! I've got an idea. Suppose you agree that he can't actually have babies, not having a womb, which is nobody's fault, not even the Romans', but that he can have the *right* to have babies. Francis: Good idea, Judith. We shall fight the oppressors for your right to have babies, brother. Sister, sorry. Reg: (pissed) What's the *point*? Francis: What? Reg: What's the point of fighting for his right to have babies, when he can't have babies? Francis: It is symbolic of our struggle against oppression. Reg: It's symbolic of his struggle against reality. |
|
||||
|
||||
כיפ/ה אדומ/ה גרה בבית קטן עם הוריה. הור אחד ממין זכר והור שני ממין נקבה, אשר על אף היותה ממין זה אין הדבר משפיע על מעמד/ה. כיפ/ה אדומ/ה נקרא/ה כך, כי תמיד חבש/ה כיפ/ה אדומ/ה שהיתה עשויה מחומרים ממוחזרים ידידותיים לסביבה. יום אחד אמר/ה ההור ממין נקבה, אשר אין הדבר משפיע על מעמד/ה, לכיפ/ה אדומ/ה: "לך/י נא לבקר את סבתא..." אבל אסור להגיד סבתא", אמרה כיפ/ה אדומ/ה, "צריך לומר "GRAND PERSON". אך כדי לא להסתבך עם משרד החינוך החליטו לומר סב(ת)א..... ...הדלת נפרצה פתאום והצייד השובניסטי האלים נכנס. "באתי להרוג את הזאב" הוא אמר. "אבל זה לא זאב, זה דולפין/ה. יונק/ת ימי/ת אינטלגנטי/ת וחייכני/ת עם קפלי מוח מאוד עמוקים" זעק/ה כיפ/ה אדומ/ה.... ...ומייד מילאו את בטנו של הצייד באבנים ואחרי שהשליכו אותו הימ/ה, כתבו מכתב ל"גרין פיס" ולמועצ/ה למען הילד, והודיעו שהרשע האמיתי היה הצייד, ומכאן והלאה אין יותר אלימות בסיפור.... ...ואז מיהרו כולם לאגדה על סינדרל/ה, כי שמעו ששם התעללו בעכברים, הפכו אותם לסוסים ורתמו אותם למרכבה. ועכשיו תלכו כבר לישון, או שאני יפרק לכם את הצור/ה. קטעים מסיפור לא אלים, לא גזעני ולא סקסיסטי של מאיר שליו. |
|
||||
|
||||
באנגלית זה היה פעם Mother board, היום זה Main board. בעברית זה עדיין לוח אם. כבר נתקלתי בכינוי לוח ראשי, אבל אולי כדאי לא לשבור את האיזון שבין לוח(ז) ל-אם(נ)? |
|
||||
|
||||
גם לתבנית שממנה מכינים תקליטים 1 היו קוראים "אמא", אם כי התהליך הזה דומה יותר לשיבוט מאשר ללידה. אולי צריך לקרוא לזה "דולי"? 1 לא יודעת איך זה בדיסקים. |
|
||||
|
||||
גם האום, שמבריגים אליה את הברגים, באה מאמא, שכן אבותינו, מעברתי המונחים הטכניים, עולם הייחוס שלהם דיבר גרמנית, והאום היא גיור של המוטרה. עכשיו, בימינו אנו, כשעולם הייחוס שלנו הוא אנגלופוני (או ליתר דיוק אמריקופוני), איך היינו מכנים את מי שמבריג את האום שלו? ___ זה מה שמסביר למה אצל האמריקאים משתמשים באותו כינוי לאומים ולמשוגעים. |
|
||||
|
||||
מזכיר לי ויכוח ישן אם זה לוח אם או לוח M |
|
||||
|
||||
and don't forget the R-drive / R-disk
|
|
||||
|
||||
בספר הדרכה עתיק ל אפל מצאתי שמסבירים שASCII זה לא ASC2. בעבודה שלי מתבלבלים הרבה בין Memory Flush(=ניקוי הזיכרון) וביןFlash Memory. |
|
||||
|
||||
ומדוע שוקטת האקדמיה שלנו על שמריה? חסרה עבודה? שיטפלו באבות המזון ובאבטיפוס, מה שללא ספק יקדם עוד את השיח הפמיניסטי הנוכחי. |
|
||||
|
||||
אגב, שוקט על השמרים או שוקד על השמרים? |
|
||||
|
||||
לפי גוגל: "שוקט"*. * http://www.google.com/search?sourceid=navclient&... לעומת http://www.google.com/search?sourceid=navclient&... |
|
||||
|
||||
משכנע מאוד, אבל: |
|
||||
|
||||
מורפיקס תומך בשוקט או קופא על שמריו. |
|
||||
|
||||
שוקט הוא מי שיושב בשקט שוקד הוא מי שמשקיע, מקדיש מאמץ. שמרים, גם בלי ששוקדים עליהם יותר מדי, נוהגים לתפוח, לכן ניתן לעזבם לנפשם, והם כבר יעשו את העבודה. מי שבכל זאת מתעקש לזרז אותם, אינו שוקט על שמריו. |
|
||||
|
||||
גם שמרים דורשים השגחה תגובה 145045 . אבל כנראה שהביטוי הוא אכן "שוקט על שמריו". |
|
||||
|
||||
מ.ש.ל. |
|
||||
|
||||
גירסה דומה למדי (טוב, כמה גרסאות שונות אפשר להמציא) נמצאת בספר "פוליטיקלי קורקט, אגדות ילדים בסגי נאור" שהוא ספר חובה לדיון מן הסוג הזה. "יום אחד פנתה אמה של כיפה אדומה אל בתה, וביקשה ממנה לקחת סל ובו פירות טריים ומים מינרליים אל ביתה של סבתא. בקשה זו לא באה, כדאי וראוי שתדעו, משום שזוהי עבודת היא-שה* מסורתית, אלא משום שמעשה זה הוא מסוג המעשים הנדיבים, העוזרים לבניית אווירת קהילה בריאה" וכו', תקראו את הספר. בהערה שמתחת לכוכבית, מסבירים המתרגמים (מאיר ואוהד עוזיאל) שהיא-שה הוא תרגום שלהם למונח הפמיניסטי האמריקני wommon, מונח שנועד כדי להימנע מלהזכיר את הקשר של האשה לגבר. |
|
||||
|
||||
דווקא לא חייבים לקרוא את הספר. מספיק לקרוא סיפור אחד. ברצף של ספר שלם זה קצת נהיה מעיק. _________ העלמה עפרונית, ורוחות חזקות חזקות בחוץ. |
|
||||
|
||||
ובאתר שלה יש גם כמה רשימות על פרסומות למוצרי נשים שרלוונטיות להמשך השרשור. |
|
||||
|
||||
היה גם משהו של החמישיה הקאמרית: מנשה נוי נושא מונולוג פילוסופי, וקרן מור לצידו אומרת, אחרי כל "מישהו" שלו, "או מישהי", אחרי כל "יודע" "או יודעת", וכו'. בסוף יש פאנץ' ליין. |
|
||||
|
||||
...והוא? |
|
||||
|
||||
אני לא יודע (פאנץ' ליין החמישיה הקמרית? צלם בהיכל) אבל אני במקומו הייתי מוותר על הליין ונשאר עם הפאנץ'. |
|
||||
|
||||
האמת שלא הבנתי את ההמלצה שלך. בקשר לסוגריים, אז בניגוד לתדמית, בהרבה מערכונים שלהם היה גם היה פאנץ' ליין. נכון שלרוב גם כאשר יש פ"ל, המערכון מצחיק מאוד גם לפניו. מתוך המבחר הקטן שב- http://www.ee.bgu.ac.il/~buniashv/5.htm , יש אחד עם פ"ל מובהק - "מריה". מחוץ למבחר הקטן ההוא, עולים לי בראש בהזכרות זריזה המערכון עם ה"חולדה עם רינרן" (שנזכר בתגובה 109399), זה עם הפסיכיאטר והילד המקלל, "הכור האטומי שלום", זאת שלא אוהבת את רוב סוגי הספרים, "לא טוב לך, תקום ותלך", עורך הדין חסר הבטחון עם אשתו לפני השינה, ועוד ועוד ועוד, ויותר מכולם "זה המוטו שלי" - הישר להיכל התהילה של הפאנץ' ליינים. אם כבר הוזכר שהמערכונים מצחיקים גם לפני הפ"ל, במערכון שהוא אולי האהוב עלי ביותר, על ג' מהשב"כ עם אבר המין הקטן, יש פ"ל אבל לדעתי הוא מיותר ומנמיך את המערכון. 1סתם, אני יודע, בדולאצ'ים קונים משהו אחר (ון גוך?) |
|
||||
|
||||
הזכרתם כבר את המערכון בו שי אביבי מתלונן שבסיפורים שלו תמיד אין פואנטה? |
|
||||
|
||||
כשאתה מדבר על ג' מהשב"כ, אתה מתכוון לאבו צ'ובצ'יק? |
|
||||
|
||||
כן. ניסיתי למנוע את הספוילר. |
|
||||
|
||||
זהירות ספוילר! טוב, צריך לראות, כי לפני הפאנץ' ליין צריך להיכנס למתח. חוץ מזה שאני לא זוכר את זה טוב, וחוץ מזה שאני לא בטוח איך זה עובר בכתב. בתגובה הקודמת שכחתי אלמנט מעניין: אחרי כל קטיעה כזו הוא מקבל את התיקון שלה. אז זה הולך, נניח, כך: -קורה שמישהו... -או מישהי. -או מישהי, רוצֶה... -או רוצָה. -או רוצָה, להאמין שיש לו... -או לה. -או לה, משהו חשוב וכו' וכו' והמתח נבנה מכך שבעצם כמעט אי אפשר לעקוב אחרי מה שהוא מנסה לומר. בשלב מסוים הוא מתעצבן קצת ואומר: -נו די, אני מנסה להגיד פה משהו. -גם אני מנסה. בכל אופן, בסוף זה הולך משהו כמו: -ואז אותו איש... -או אישה. -או אישה, יקרא לו... -או לה. -אלוהים. -<מתלבטת>או... |
|
||||
|
||||
יש אלוהימה, לא? (לפחות כאן באייל... :-) ) |
|
||||
|
||||
אני חושב שזו בדיוק שורת המחץ (או איך שלא אומרים פאנצ'-ליין בעברית). |
|
||||
|
||||
אלוהים זה רבים, לא? אז זה דווקא מנוסח כמו שהציעו לנסח את הסקר (או שזה צריך להיות אלוהות?). |
|
||||
|
||||
אז למה ה-"ים"? |
|
||||
|
||||
ביטוי השבועה "כה יעשה לי אלוהים וכה יוסיף" חוזר בתנ"ך פעמים רבות. שמתי לב שתמיד נזכר אלוהים בלשון יחיד, חוץ משתי הפעמים בהן באה השבועה בפי גויים: בן הדד אומר "כה יעשון לי אלהים וכה יוסיפו", ואיזבל אומרת "כה יעשון אלהים וכה יוסיפון". |
|
||||
|
||||
תודה, זה מחזק את הטענה שלי והיא: בתקופה העתיקה בה היהדות היתה דת מונותאיסטית יחידה, קללות וברכות האנשים היו לכל האלים- לאלוהים, כמו שהיום אומרים בעזרת השם, או בחיית אללה וכו' כאשר הגויים מדברים אל האלוהות הם מדברים למספר רב של אלים ולכן דיבור לרבים- אלוהים; והעבריים מדברים לאל היחיד, אך לא שינו את הביטוי לאל אחד ולא לרבים, ועדין אומרים- אלוהים |
|
||||
|
||||
מה קורה כשהנחתומים מעידים על עיסתם? "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו"? אני ממש לא יכול להתחייב על זה, אבל אני זוכר שבראשית מלאה הפתעות של התייחסות אל האלוהים ברבים. |
|
||||
|
||||
''נעשה אדם בצלמנו כדמותנו'', אאל''ט, זוהי עדות העיסה על נחתומה. |
|
||||
|
||||
בשעה שאמר לו הקב"ה למשה: נעשה אדם - אמר לפניו: ריבונו של עולם, מפני מה אתה נותן פתחון פה למינים לטעות? אמר לו הקב"ה: כתוב והרוצה לטעות - יטעה. |
|
||||
|
||||
איזה תירוץ עלוב. כתוב גם לא לשים מכשול בפני עיוור, לא? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
לא המצאתי את הבעיות, ואני מודע שיש תירוצים. אבל ההסבר שהתיבה ''אלוהים'' היא בעיה שאפשר לפתור במישור הלשוני -- פשטני. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
זה מזכיר לי סיפור של אלדד כהן, שכולו נע על ציר חוסר הוודאות, גם אם לא על הציר שבין המגדרים. כדי לא להסתבך במילים, אני פשוט אדגים... "... קוראים לי שמרית. אני בת שבעים ושלוש. פעם הייתי זונה. או זמרת. [...] והיום אני גרה בתל-אביב. או בת-ים. [...] העלינו זכרונות מתקופות שהיינו ילדות קטנות בפולין. או ברומא. [...]" וכן הלאה. ("שמרית", בתוך אלדד כהן, לפחות היית מת בצורה מסודרת). |
|
||||
|
||||
שליש1 מקוראי האייל עדיין גרים עם אבא'לה ואמא'לה... 1 טוב אז הסטטיסטיקה לא מייצגת באמת את כל קוראי האייל... אז מה ? |
|
||||
|
||||
נו, אז שליש1 מקוראי האייל הם בני-נוער, חיילים או סטודנטים בשנותיהם הראשונות שלומדים קרוב לבית. אז? נשמע לי כמו יחס לא רע, בהתחשב במדיום. ומה הקטע עם הגישה המתנשאת? 1 כנ"ל |
|
||||
|
||||
או כמוני שהיו מחוץ לבית וגילו שהיות והם לא נשואים שחיסכון של 400/500 דולר בחודש + הוצאות מישנה רבות זה דבר נחמד מאוד. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
בנישואים פרטיות היא מצב שונה מאשר במצב שבו יש או אין בת\בן זוג. בטח אם יש גם ילדים וכדומה. |
|
||||
|
||||
והם לא גילו שאירוח של פרטנרים/יות מיניים/יות פוטנציאליים/יות בבית בלי הורים זה דבר נחמד יותר ? |
|
||||
|
||||
זה נחמד, אבל לא זול... אחרי הכל, בתיכון זה עובד. ותמיד אפשר להוציא את ההורים לנופש. |
|
||||
|
||||
לא זוכר לי שההורים שלי התלוננו על הנושאף, האם זה אומר שיש מעט מידי? וכמובן כאשר יש בת זוג קבועה אז בכלל הבעיה נעלמת. לכל מקרה אני בגלל העבודה שלי יוצא מהבית לפני שהם מתעוררים וחוזר כאשר הם כבר לקראת שינה, כך שאם מגיע בת זוג לנושאים אילו הרי שרוב הסיכויים שהם כלל לא ידעו שהיא הייתה. (אולי אם יהיה רועש מידי) |
|
||||
|
||||
אני לא מסכים שהבעיה נעלמת כשיש בת-זוג קבועה. (בעיקר כשהיא קבועה כבר הרבה זמן והם לא ראו אותה ליותר משתי דקות או החליפו איתה משפט). שלא לדבר על מצבים גרועים יותר שקרו (לא היה מנעול לדלת של החדר שלי...). עבורי כל סיטואציה שכללה בת-זוג כזו או אחרת ברדיוס של עשרים מטר מהורים, ואפילו מאחורי קיר בשעת לילה מאוחרת, הייתה תמיד מביכה במידה מסויימת. לא יודע מה איתכם, אבל לדעתי החופש שאני חווה עכשיו שווה כל שקל שאני משלם עליו. |
|
||||
|
||||
לא לכולם יש מספיק שקלים. |
|
||||
|
||||
זה לא עולה *עד כדי כך* הרבה שקלים. סה"כ מדובר במספר שקלים של קצת פחות מעבודה יומיומית רגילה. |
|
||||
|
||||
לא לכולם יש עבודה יומיומית רגילה. |
|
||||
|
||||
בו ניראה אם יש שותף זה דבר אחד, לעומת זאת אם אתה רוצה דירה שהיא לא דירת חדר והיא באזור המרכז (לא חובה תלאביב) אז הסכום שיבקשו ממך לדירה יכול לנוע בדרך כלל בין 400$ ל500$ רק השכר דירה , תוסיף לזה ארנונה של עוד 400/600 ש"ח לחודשיים, תוסיף לזה חשמל, מים, אוכל, מוצרי ניקיון לבית, וועד בית אם זה בית משותף, ועוד כהנה וכהנה , ותגיע לסכום של יותר מכמה שקלים. כמו שציינתי הייתי שם פעם. אבל אני בהחלט מודה שיש בלגור לא בבית ההורים יתרונות רבים. |
|
||||
|
||||
המספרים שלך נכונים, והם אותם מספרים שעליהם התבססה הטענה שלי. כלומר לדעתי: שכ"ד + ארנונה + מיים/חשמל/גז + אוכל + שאר מיני הוצא"ש ----------------------------------------------------- מס' השותפים = קצת פחות מעבודה יומיומית רגילה כשמדובר כמובן בסטנדרטים של בני 20+, סטודנטים וכד'. |
|
||||
|
||||
סטודנטים לא ממש יכולים לעבוד בעבודה *יומיומית*. הם סטודנטים. |
|
||||
|
||||
וואלה? בעסה. אז אני אתפטר... |
|
||||
|
||||
(אמר דובי שלומד לתואר שני) |
|
||||
|
||||
...ועובד כבר מאז הסמסטר השני של שנה א' בתואר הראשון. באותו מקום עבודה, אגב. |
|
||||
|
||||
והשכר שלך הספיק למימון שכר הדירה? |
|
||||
|
||||
מספיק לשכר דירה... +לימודים? +נסיעות? +אוכל? +ספרים? +קורס קיץ על קורס חוזר, כי מדובר באנשים שהם לא גאונים כמו כולם? +עזרה לבת זוג מובטלת? +... יש אנשים שגרים (בינתיים ולא תמיד בשימחה) אצל ההורים שהם יותר עצמאיים כלכלית מאנשים שגרים בדירה שכורה. אני מכיר כמה מפונקים כאלה שיש להם מכונית (קיבלו עזרה מההורים בקניה) שלומדים לתואר (מקבלים עזרה מההורים או קיבלו קצת עזרה בהתחלה שהעמידה אותם על הרגליים) וחיים מחוץ לבית (פה ושם, מקבלים עזרה מההורים וגם אם לא, אז הם יותר רגועים משום שהם יודעים שיהיה מי שיעזור במקרה הצורך). מפונקים. |
|
||||
|
||||
השכר שלי הספיק לשלוש פעמים שכר הדירה שלי דאז (היום אני משלם יותר, אבל גם עובד יותר). ולשאלה הבאה שלך: לא, לא שילמתי את שכר הלימוד שלי. אם הייתי נדרש לכך, הייתי מסוגל לעמוד בהוצאה. פשוט הייתי קונה פחות דיסקים וספרים, עדיין הייתי עובד עם הלפטופ הישן שלי, ובאופן כללי חי בצורה קצת יותר חסכנית. אבל הייתי מסוגל. |
|
||||
|
||||
נכון שהיום אתה משלם יותר, אבל המחיר כולל חתול. |
|
||||
|
||||
כבר לא... |
|
||||
|
||||
כבר לא מה? מה הוא עשה לחתולות האומללות?! |
|
||||
|
||||
השכר *החודשי* שלך הספיק לשלוש פעמים שכר הדירה *החודשי*? נו, אז מצאת אחלה עבודה. אין הרבה כאלה. |
|
||||
|
||||
וגם אם יש הרבה עבודות כאלה, לא כולם יכולים להתקבל אליהן או לעשות אותן או להצליח לעשות אותן וללמוד כמו שצריך באותו הזמן או להצליח להחזיק בהן תוך כדי לחץ הלימודים או... |
|
||||
|
||||
טוב, לא שלוש. פעמיים וקצת. וזה לא אחלה עבודה, זו אחלה דירה. זולה, זאת אומרת. אבל גם כאלה אין הרבה. |
|
||||
|
||||
חשבתי להצטרף לדיון, אבל אני בטלן אז תגובה 164949 ורק בענין הדירות השוות, את שנה ג' של התואר הראשון העברנו חברתי ואני בדירה שכורה ששימשה את בעלת הבית שישה ימים בשבוע מ7:30 עד 13:00 כגן ילדים. זה יצא ממש זול, בעלת הבית גם השתתפה בכל החשבונות ואפילו עשתה בשבילנו קניות בשוק לפעמים. מצד שני, ביום ו' היתה לי השכמה מוקדמת. בסך הכל היה שווה, אבל באמת אין הרבה מציאות כאלה. |
|
||||
|
||||
פעם גרתי בבית דירות ששימש כבית זקנות, אבל אוכלס מעט-מעט בסטודנטיות. היה יופי, כולל מכונת כביסה בתוך הבניין, ומדי פעם היתה נוקשת בדלת קשישה חביבה עם עוגיות שהכינה. המינוס - החימום המרכזי היה נכבה כל ערב בשעה 22:00 בדיוק (וזה היה באירופה). |
|
||||
|
||||
לא כולם מקבלים עזרה בלימודים מאבא'לה ואמא'לה ולכן אפילו עבודה יומיומית רגילה לא ממש מיצרת מספיק שקלים. יש אנשים שגם צריכים לתמוך כלכלית בהוריהם. על המצב הכלכליל'לה בישראל'לה אתה שמעת'לה? |
|
||||
|
||||
לא הכללתי בצורה גורפת את כולם. הבהרתי שאני מתכוון לאותם אנשים שיכולים לעבוד בעבודה יומיומית רגילה שמייצרת כמות ממוצעת של שקלים, ושאין להם הוצאות חריגות. המצב הכלכלי בארץ רחוק מלהיות אידיאלי, אבל בנאדם ממוצע בריא בן 20+ *לא מפונק* ימצא עבודה שתכניס לו מספיק בשביל לחיות בצורה סבירה לבד או עם שותפים. |
|
||||
|
||||
אתה עדיין מדבר על *סטודנט*? יש סטודנטים שלומדים חמישה ימים בשבוע, איך בדיוק הם אמורים למצוא עבודה שתכניס להם מספיק בשביל לחיות בצורה סבירה לבד או עם שותפים? |
|
||||
|
||||
סטודנט שיכול לממן את זה, לומד חמישה ימים בשבוע. סטודנט שגר לבד וצריך לעבוד, לומד שלושה חצאי-ימים בשבוע, ועובד במשמרות. אף אחד לא מכריח אף סטודנט ללמוד במשרה מלאה. |
|
||||
|
||||
תאוריות לחוד ומציאות לחוד. לפעמים משתלם יותר כלכלית ללמוד יותר. מילת הקסם היא _מילגה_ שפעמים רבות משאירה את הברירות: הכל או כלום. א. סטודנט שמשלם פחות מ-75% משכר הלימוד בשנה אינו זכאי לקבל חלק נכבד מן המילגות השונות (כולל אלה שניתנות על בסיס בעיות כלכליות בלבד). ב. סטודנט שנמצא בשנת לימוד מעבר למכסת שנות הלימוד הרשמיות לתואר, גם נפסל אוטומטית מזכאות לחלק נכבד מן המילגות השונות. ג. לא כולם גאונים ומוצלחים כך שהם גומרים את התואר בלי לחזור על קורסים ולכן הצעה למתוח את התואר מעבר ל-4 שנים משאירה את הסטודנט במעמד נחות בחברה הישראלית לאורך זמן גדול מדי (כידוע, הסטודנט הוא עוד סוג של עבד בשוק העבודה הישראלי). ד. יש אנשים שאין להם עבודה שמכניסה מספיק כסף, למרות שהם רוצים ויכולים לעבוד (או עובדים במשהו שמכניס פחות כסף, לפעמים פחות משכר מינימום). לפעמים הברירות הן בין ללמוד, לעבוד במשרה חלקית ולחיות בבית ההורים (ועדיין להצליח בקושי לשלם את שכר הלימוד+נסיעות+אוכל+הוצאות נוספות) או לצאת מהבית ולוותר על הלימודים. לקרוע את עצמך בלימודים שהם מעל מ-75% מלימוד מלא וגם לעבוד במשרה מלאה וגם לנסות להוציא ציונים מספיק גבוהים בשביל להמשיך לקבל מילגות (כי אין לך מספיק כסף ללמוד בלעדיהן), זה לא משהו שעושים אנשים לא מפונקים. זה משהו שעושים כל מיני סופרמנים שהכל בא להם בקלי קלות או סתם אנשים לא רציונלים שקורעים לעצמם את הצורה למען הנוחות (גם הם מפונקים, אבל לא מן הסוג ההגיוני). |
|
||||
|
||||
הסטודנט יכול גם לעבוד קשה שלוש שנים ולחסוך כדי שיוכל ללמוד פול-טיים, אם הוא מעדיף. אני עשיתי את זה. אבל אני מסכים שהמלגות מאורגנות לפעמים בצורה קצת מוזרה. למשל, לעיריית תל-אביב יש הנחה משמעותית מאוד לסטודנטים על ארנונה על פי מפתח סוציאלי שתחום בצורה מצחיקה כזו, שמי שעבודה היא מקור ההכנסה העיקרי שלו לא יכול לעמוד בו בשום צורה (מ-1763 שקל לחודש אי אפשר לחיות), בעוד שמי שנתמך, למשל, על ידי הוריו, ולכן לא חסר לו, דווקא כן יכול. זה טפשי לתת הנחה לסטונדטים על פי מפתח סוציאלי. או שאתה נותן הנחה על פי מפתח סוציאלי בלי קשר ללימודים, או שתיתן הנחה למי שלומד, בלי קשר לכמה הוא מרוויח ומאיפה, או שלא תיתן כלום ותסבסד מעונות במקום. |
|
||||
|
||||
דבר ראשון לא דיברתי על סטודנטים. בתגובה 185219 ציינתי סטודנטים כקנה מידה לרמת החיים שאני מתכוון אליה. אני מסכים איתך במאה אחוז שקשה ללמוד ולעבוד. למרות שאני עושה את זה, זה לא פשוט ויש לזה השפעה ישירה על הלימודים. כמו שנאמר בתגובה 185348 הסטודנט יכול לחסוך כסף לפני תחילת הלימודים ואז לעבוד מעט במהלך הלימודים כדי להקטין את קצב התדלדלות החסכון כך שיחזיק לאורך הלימודים פחות או יותר. מעבר לעובדה זו יש גם מעונות. באוניברסיטת ת"א למשל אמרו לי סטודנטים ש"כל מי שמבקש מקבל". אין לי מושג עד כמה זה נכון. בכל מקרה אין לי ויכוח איתך שקשה ללמוד ולעבוד. ועדיין לדעתי אפשר לבלות את התואר הראשון מחוץ לבית ההורים, עובדה שהרבה סטודנטים עושים את זה. |
|
||||
|
||||
אני, אישית, לא רואה את היתרון הגדול שבמעונות. עצמאות ופרטיות? נו באמת. אבל איש איש וטעמו האישי. אין לזה שום קשר לפינוק. תסכים איתי שגם לא חסרים אנשים שגרים מחוץ לבית (ואפילו נשואים) שההורים נמצאים להם עמוק עמוק מתחת לעור. לי יצא כבר לראות כמה כאלה ומידת השקט הנפשי שיש להם מהוריהם לא גדול מהשקט שיש לי. |
|
||||
|
||||
כן, אין ויכוח על העניין הזה. |
|
||||
|
||||
ודאי שלא "כל מי שמבקש מקבל". המעונות הם על-פי מקום המגורים של *ההורים*. רק מי שהוריו גרים רחוק, מקבל. , |
|
||||
|
||||
עזוב. אי האמיתות הבולטות הללו הן לא הבעיה האמיתית בעמדה של כל אלה שחושבים שמסלול חייהם הוא המסלול היחידי ושהוא אפשרי לכולם באותה מידה. הטעות נעוצה במשפט ההיסקי הבא: "ועדיין לדעתי אפשר לבלות את התואר הראשון מחוץ לבית ההורים, עובדה שהרבה סטודנטים עושים את זה." ועדיין לדעתי אפשר למצוא עבודה יומיומית רגילה בזמן שאתה סטודנט, עובדה שהרבה סטודנטים עושים את זה (על אתר ג'ובטוב, אתם שמעתם?). ועדיין לדעתי אפשר לבלות את החיים מחוץ למעגל העוני, עובדה שהרבה אזרחים עושים את זה. ועדיין לדעתי אפשר לבלות את הזמן במעוף מהנה ע"י נפנוף גפיים, עובדה שהרבה בעלי חיים עושים את זה. |
|
||||
|
||||
יש לי כמה הבהרות - אכן "כל מי שמבקש מקבל" בתנאי שהוא גר צפונית לחדרה ודרומית לגדרה. כל השאר, כולל תושבי חדרה וגדרה, שהן די רחוקות בשביל לנסוע כל יום לת"א - לא מקבלים. החדרים במעונות הם חדרים לשניים בדירות של ארבעה (במקרה הטוב) או של שמונה (במקרה הרע). ככל שהסטודנט (או הסטודנטית) יותר מתקדמים בלימודיהם, הם מקבלים חדר יותר גרוע (עד שהם מתדרדרים לבניין F, שכשמו כן הוא). אחרי שנה שלישית הסטודנט (או הסטודנטית) לא מקבלים מעונות יותר. ולא משנה אם הם לומדים רפואה (6 שנים) או ספרות אנגלית (3 שנים). זה בעייתי במיוחד לערבים, שמתקשים עד מאוד למצוא דירה בסביבות האונ'. ואם כבר מדברים על שכירת דירה, אז: דירה בסביבות האונ' עולה כ- 700 דולר בחודש ל- 3 שותפים (כך היה בזמני, לפני 4 שנים בערך). אם זה יותר רחוק, צריך להוסיף גם חופשי חודשי להוצאות. ובתור אחת שלמדה משהו שיש רק בת"א (ובירושלים, אבל בואו לא נדבר עליה) - לא היתה לי ברירה אלא לגור מחוץ לבית כבר משנה א'. בית ההורים לא היה כלל אופציה (וטוב שכך). |
|
||||
|
||||
לפחות בעיני, מתוך 100 מגישי בקשה למעונות באוניברסיטת ת"א, בממוצע, כמה מקבלים תשובה חיובית, פחות או יותר ? |
|
||||
|
||||
לא בהכרח. אם בטופס הבקשה מופיע כתנאי הכרחי קריטריון שאני ממילא לא עומד בו, אני לא אטרח למלא את הבקשה. |
|
||||
|
||||
אם בשנת הלימודים הראשונה שלי הייתי לומדת "שלושה חצאי-ימים בשבוע", השנה הראשונה הייתה נהפכת לשלוש שנים. אבל למה להכביר במילים. אני חותמת על תגובה 185326 |
|
||||
|
||||
גם לא ברור במיוחד במה שותפים עדיפים על הורים. |
|
||||
|
||||
אתה רציני? שותפות היא על בסיס שווה, עצמאי, פרקטי, זמני. חוץ מעניינים מעשיים כמו תור למקלחת, אתה יכול להעמיד פנים שאתה גר לבד אם אתה רוצה. יש אנשים שרוצים להמשיך כבוגרים קשר צמוד כל כך עם ההורים שלהם, אבל זה נדיר. |
|
||||
|
||||
איש הקש המפונק הוא שלך משום שאתה לא יודע כלום על הקוראים באתר ואתה בכל זאת מניח שחלק מספיק גדול מהם נשארים בבית משום שהם מפונקים. עובדה: קשה עד בלתי אפשרי למצוא עבודה רגילה ויומיומית במהלך לימודי התואר הראשון. בכלל, הנימוק שלך היה נימוק של יציאה מהבית מתאמי נוחות. בהתחשב בכך, טענת המפונקות נראת די מוזרה ("מפונקים! לכו לעבוד בשביל שיהיה לכם יותר נוח!" - מוזר). |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
ביבי עוד ייכנס ויעשה סדר גם אצלכם. אין ציבור שיימלט מיציאותיו. |
|
||||
|
||||
כי מה עושה בטלן ללא פרוטה שוכב בנחת על החוף אך לו היה יוצא קצת לעבוד היה סוף סוף מרוויח כסף טוב ואז יכול היה אותו בטלן לשכב בנחת על החוף. תורת היחסים ביצוע: שמעון ישראלי מילים: דן אלמגור לחן: שמעון ישראלי |
|
||||
|
||||
לפניו. לא משנה. |
|
||||
|
||||
הדיון כבר מזמן חרג מעבר לקבוצת קוראי האייל. בכל מקרה התגובה הראשונה בה הייתה סתמית. התגובות האחרונות שלי בפתיל הזה לא מדברות על קוראי האייל, וגם לא על סטודנטים1. אם אתה קורא את התגובות שלי ומגיב להן מתוך ההנחה שמדובר בקוראי האייל, אז בבקשה: אני לא מתכוון לקוראי האייל. עכשיו תחזור בבקשה ותקרא2 את השתיים שלוש הודעות האחרונות שלי בפתיל הזה ביחס להצהרה הנ"ל. בקשר לפסקה האחרונה שלך, לא נימקתי למה לצאת מהבית. הסברתי למה בשבילי זה היה מספיק חשוב בשביל לספוג את הנטל שזה גורר. זו הבעת עמדה אישית שגם יש בה נימה של "הסטייה האישית שלי" לדעתי. 1 אבל לזה אני אגיב ביתר פירוט ביחס לתגובה 185326. 2 אין פה ציניות. אין לי כוח לחשוב על נוסח שנשמע לא ציני. עמך הסליחה. |
|
||||
|
||||
בכל הפתיל הזה, שמלא האשמות הדדיות במפונקות + התבכיינות על המצב הקשה, יש משהו מאוד ישראלי. |
|
||||
|
||||
כולל ההערה של זה שמביט מן הצד וחושב שהוא מעל כל זה. אכן מאוד ישראלי. |
|
||||
|
||||
במקרה הזה אני ישראלי גאה... הלא כן ? ועכשיו תבוא תגובה ישראלית טיפוסית שתאמר שאין לי במה להתגאות... |
|
||||
|
||||
לא כן. הטיפוסים האלה שמעירים הערות מהצד על ''הישראלים האלה'' אבל אחר כך הולכים ועושים משהו מאוד ישראלי במקום אחר, הם הטיפוסים הכי מעצבנים. תרבות ה''איזו מדינה'' קוראים לזה. זו תופעה ישראלית נפוצה. אין לך במה להתגאות. |
|
||||
|
||||
יש הרבה תכונות ישראליות חיוביות. הבכיינות, וההסתכלות אחד לשני בצלחת, אינן חלק מהן. בסה"כ רועי אמר שלו מתאים עכשיו לגור אצל ההורים, ואיזה אלמוני אמר שעבורו לגור לבד שווה כל שקל. כמה שקשה להבין את זה, יש כאן שתי בחירות לגיטימיות, שאף אחת מהן לא פוגעת במוסר/בחוסן הלאומי/באחוות הפועלים של כלל המדינה, או מעידה על הבוחר שהוא מפונק/קפיטליסט מנוון/נפולת של נמושות. |
|
||||
|
||||
אני מסכים. נגד הכניסה הזאת אחת לצלחת של השני אני בדיוק דיברתי. גם בכיינות אני לא אוהב. (לא שאני חושב שאלו תכונות מיוחדות לישראלים). אבל עכשיו נשאלת השאלה - היכן זיהית בכיינות? אם אתה מתיחס למה שאני כתבתי לגבי אלה שמצבם קצת קשה, אז זאת לא היתה בכיינות. הבכיינות הישראלית זה כשאתה מבקש ממישהו משהו בגלל מצבך. בכיינות זה כשאתה אומר - "קשה לי ולכן מגיע לי". כשאתה בסה"כ מבקש שלא יגידו לך ללכת לאכול עוגות כשאין לך כסף ללחם, זו לא בכיינות ישראלית טיפוסית. זו סתם דרישה סבירה והגיונית. לא היתה שם בקשה להזדהות, לקבלת זכויות, לכסף או למשהו בכלל בעצם אלא רק בקשה של - אתה לא בנעליים שלי, אין לך בדל של מושג על חיי, צא לי מהצלחת ואל תשפוט אותי כי אין לך שמץ של מושג על מה אתה מדבר (לא לשפוט אותי באופן אישי, אלא בכלל אנשים במצב כלכלי פחות טוב, באשמתם או שלא באשמתם). מי שחושב שכל אחד יכול להחליט מתי שמתחשמק לו, בהינתן מצב X, לשכור דירה, ושאם הוא לא עושה זאת זה מתוך בחירה או פינוק, הוא פשוט קשקשן (קשקשן ישראלי או סתם קשקשן, זה כבר לא משנה). עוד תכונה שאני לא אוהב היא התכונה של ישראלים למצוא תכונה שלילית וליחס לה את הישראליות, למרות שניתן למצוא דוגמאות לאותו הדבר גם במקומות אחרים בעולם. (סוג של שפיכת דלי של דרק על הראש של עצמנו, היה אומר אחד מכותבי האייל). |
|
||||
|
||||
"עוד תכונה שאני לא אוהב היא התכונה של *ישראלים* למצוא תכונה שלילית וליחס לה את הישראליות" (הדגשה שלי). יש לך איזה יסוד להניח שזאת תכונה של ישראלים דווקא? |
|
||||
|
||||
המשפט נכתב כך בכוונה. |
|
||||
|
||||
אתה לא באמת מצפה ממני בדיון עתיר האלמונים הזה לזהות מה אתה כתבת, מה אני כתבתי, ומה כתב מישהו אחר, נכון? אני יכול לאמר שאני לא מזהה שום בכיינות בתגובה שאני מגיב לה עכשיו. אני באמת לא חושב שיש לישראלים רק תכונות שליליות. למעשה כמה (כ100%) מחברי הטובים ביותר הם ישראלים... אבל אני כן חושב שבכיינות מסוימת, ומן סוג של "גאווה במיסכנות" יותר נפוצים בארץ מאשר בארה"ב למשל. הרבה יותר קל למצוא בארץ מי שיראה מקרר ריק (או שניים) בטלוויזה מאשר מי שיראה מקרר מלא. כ"כ לדעתי אם תפגיש מי שחי על הבטחת הכנסה עם מי שמרוויח יפה בארץ, והם ידברו על מצבם הכלכלי, אז יותר סביר שמי שמרוויח יפה ירגיש פחות בנוח. בארה"ב בהחלט ייתכן שמי שנתמך סעד דווקא ירגיש לא בנוח, מאחר ולהתמכות בסעד יש שם סטיגמה מאוד שלילית של "פרזיטיות" וגם אנשים במצב מאוד קשה מנסים לעשות הכל ע"מ שלא להגיע למצב זה. אני בטח לא יודע מספיק ע"מ להכריע אם ישראל היא "אלופת העולם" בבכיינות. כ"כ אני כן יודע מספיק ע"מ לאמר שאני בהחלט מעדיף את רמת הסולידריות החברתית (שלא לדבר על רמת הכיסוי של שירותי הבריאות) שלנו על של ארה"ב. עדיין, לא יזיק לנו קצת יותר לעודד הצלחה וקצת פחות קנאה והתמסכנות. |
|
||||
|
||||
אתה יכול להביא לינק לתגובה אלמונית, בדיון זה, בה כן זיהית בכיינות ישראלית? אני מבטיח לספר לך אם אני כתבתי אותה (אלמוני מספר 56734587). להביא דוגמאות לבכיינות ממה שאתה רואה בטלוויזיה זה ממש לא קשור למה שנאמר כאן. |
|
||||
|
||||
בכל הפתיל שהתפתח אני מצאתי נימה כזו של בכיינות והסתכלות אחד לשני בצלחת. אני לא חושב שזה "אשמת" מישהו מסוים, זה פשוט קו אופי שמשותף להרבה ישראלים (כולל אני) שגורם לזה שהדיון יתפתח לכיוונים האלה. אני יכול לתת כמה דוגמאות, למרות שזה לא כל כך הוגן לשפוט תגובה לבד, בלי ההקשר שלה (מצד שני, זה היתרון בלהיות אלמוני, שאין צורך להיות הוגנים): תגובה 185344 תגובה 185246 תגובה 185277 תגובה 185288 |
|
||||
|
||||
אתה מנסה להוכיח שלא ניתן לנהל דיון רציני והוגן במסווה האלמוניות? כי אתה מתחיל לשכנע אותי. מאוד לא נחמד ולא רציני מצידך אם זה היתרון שבלהיות אלמוני וזו הסיבה שאתה בוחר להיות אלמוני (בשביל להיות לא הוגן). לא מצאתי בכיינות באף אחת מן הדוגמאות שהבאת (כניסה של אחד לצלחת זולתו דווקא כן מצאתי). להגיד שבהינתן X אי אפשר לשלם עבור Y, זו לא בכיינות. להגיד שבהינתן X אי אפשר לשלם עבור Y ולכן מגיע לי Z, זו אולי הבכיינות הישראלית עליה אתה מדבר, אבל זה משהו שלא היה פה. אתה יכול להמשיך להגיד "בכיינות" ולא לנמק כי אתה אלמוני ולכן מותר לך להיות לא הוגן, אבל אני חושב שזה יהיה הוגן אם אף אחד לא יתיחס אליך ברצינות. |
|
||||
|
||||
לדעתי אין טעם בדיון רציני ומקיף על האם בתגובה X יש בכיינות או לא. זה לא מעניין אף אחד חוץ ממי שכתב את תגובה X. אני חשבתי שיש טעם בדיון רציני האם זה באמת קו אופי ישראלי או לא, וחשבתי שדיון כזה מעניין יותר מאשר פריסת התלאות של כל אחד ממשתתפי האייל, מי עבד במשמרות כשהיה סטודנט, למי יש בת זוג מובטלת, ולמי יש אגזמה ברגל. |
|
||||
|
||||
אז זהו שאתה הנחת שכל דוגמא שהובאה פה, הובאה מתוך ניסיון חיים אישי של מישהו ולכן מתוך התבכיינות. אני כתבתי את הדוגמאות שבהן, בין השאר, היתה בת זוג מובטלת, למרות שאין לי בת זוג מובטלת. אני פשוט מצליח להבין את אלה שיש להם בת זוג מובטלת שצריך לעזור לה. אלו היו דוגמאות שונות ל-בהינתן X מסוים, אי אפשר לשלם גם עבור Y. זה הכל. לגבי בכיינותו של הישראלי הממוצע, אני לא חושב שאני מסכים. נשמע לי כמו עוד אגדה שהישראלים אוהבים לספר על עצמם. |
|
||||
|
||||
שאחד מכם יאמץ איזה ניק, סתם בשביל שנוכל לעקוב? |
|
||||
|
||||
כל התגובות שלי בפתיל הזה, שאני התחלתי אותו, כולל ההודעה הפרובוקטיבית שהציתה אותו, נעשו תחת "הניק"1 הנוכחי2. מעבר לתגובות שלי ושל בעלי הניקים פה אני מעריך שהיו פה בערך עוד 5 אלמונים בשלושה ימים האחרונים, כששלושה מהם עומדים מאחורי רוב התגובות האלמוניות בפתיל בפרק זמן זה. לגבי הקשר בין אלמונים אלו לבין האלמונים שהגיבו בתחילת הפתיל, לפני כשבוע, אין לי שום מושג... 1 ניתן לזהות לפי האימייל. 2 חוץ מאותה הודעה פרובוקטיבית ראשונה. |
|
||||
|
||||
חוץ מזה נדמה לי שיש כאן עוד אחד עם ניק כמו שלך ואימייל. ומה שמבלבל הוא, שיש כאן עוד הרבה-הרבה עם ניק כמו שלך (ובלי אימייל). זכותכם לבחור איזה ניק שבא לכם, אני לא אומר שלא, אבל אל תצפו שאחרים יצליחו לעקוב. מצטער, זה די מבלבל. |
|
||||
|
||||
נכון, אני מודה שגם ההערה שלי וגם התגובה שלך נכונות. |
|
||||
|
||||
תגובה 184944 |
|
||||
|
||||
שהרי תגובה זאת שייכת כמובן לדיון 1707 |
|
||||
|
||||
מה,אני הנשיא שלכם,לא זיהיתם??.... |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |