 |
|
 |
||
|
||||
 |
זה מזכיר לי סיפור של אלדד כהן, שכולו נע על ציר חוסר הוודאות, גם אם לא על הציר שבין המגדרים. כדי לא להסתבך במילים, אני פשוט אדגים... "... קוראים לי שמרית. אני בת שבעים ושלוש. פעם הייתי זונה. או זמרת. [...] והיום אני גרה בתל-אביב. או בת-ים. [...] העלינו זכרונות מתקופות שהיינו ילדות קטנות בפולין. או ברומא. [...]" וכן הלאה. ("שמרית", בתוך אלדד כהן, לפחות היית מת בצורה מסודרת). |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |