 |
צה''ל תקף בסיס של הג'יהאד האיסלאמי בסוריה | 1636 |  |
||||||
 |
|
 |
|||||||
 |
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
משהו מכשיר את הזירה הסורית לבואו של עראפת למדינה? | |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה כי העליונות האוירית של ישראל מסיבית. לפי "הארץ" לפני חודשיים מטוסי חיל האויר עשו בומים על- קוליים מעל לארמונו של באשר אסאד ועתה תקפו בעומק השטח ההמשך הוא חיסולים כמעט ממוקדים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם שמעתי נכון את דיווחה של כרמלה מנשה לאחר חדשות השעה 11, ביצעו מטוסי חיל האויר בומים על-קוליים מעל החווילה בה ישן בשאר אסד. בינתיים לא קראתי על כך בשום מקור אחר, וכמובן שלא נשמע על כך מילה בתקשורת הסורית. אני לא פרשן צבאי, אבל לדעתי זו היתה פעולה נכונה בזמן הנכון. איום פיזי ישיר על מקבלי ההחלטות בדמשק וטהרן מציל את חייהם של ישראלים חפים מפשע, וחס על חייהם של פיונים בארגוני הטרור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערכה גסה אין לצה"ל מקורות מודיעין מספיק טובים בשביל לאים על מקבלי ההחלטות בדמשק ואיראן באופן של איום פיזי ישיר. יש יכולות לבצע פעולות בעומק השטח הסורי שיהוו נדבך נוסף בערעור משטרו של אסד הבן. מה יצא למדינת ישראל מתהליכי לבנוניזציה של סוריה? אין לי מושג,בכל מקרה הקשר הישיר לטרור הפלסטינאי לא ממש ברור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי המודיעין, אין לי שמץ של מושג. ורדה רזיאל ז'קונט יכולה להביע דעה מוסמכת יותר ממני בנושא. לישראל יש הרבה מה להרוויח מדמוקרטיזציה של סוריה, בפרט כשאסד אינו מסוגל ללכד את העם סביב משטרו ע''י יציאה למלחמה. לאסד יש הרבה מה להפסיד (חייו וכאלה) מפעילות אווירית וארטילרית נגד ביתו, כמו גם מהפניית זרקור התקשורת העולמית למעורבתו בטרור. הוא לא יוכל להחזיק לאורך זמן את נתיניו חירשים ועוורים תקשורתית למצב הביש שאליו הכניס את סוריה. לבסוף, הג'יהאד והחמאס לא יכולים לתכנן עשרות פיגועים בחודש ללא תמיכה תקציבית ולוגיסטית חיצונית. כמובן שבפעולות צבאיות בלבד לא ניתן לעורר את אהדת העם הפלשתיני, אך ניתן לחדול את ההתערבות האירנית והסורית בנעשה בשטחים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דמוקרטיזציה בעירק היא אולי מטרה יותר ראלית,שגם מתמהמהת בעקשנות. לאסד אכן יש מה להפסיד,מפתיחת חזית בתוך סוריה או מהסלמה בגבול הצפון,השאלה אם לישראל יש מה להרויח? הקשר בין החיזבאללה סוריה איראן והפלסטנאים קים,אך מי שמבצע את הפעולות הם תאים עצמאים בשטח, שספק אם הם מקימים קשר עם רמאללה. ונקודה אחרונה יכול להיות שכל הסיפור היה אל מנת לפוצץ את עסקת החלפת השבויים עם החזבאללה שלא נראתה מלבבת במיוחד.הסלמה בגבול הצפון לא תהוה סימן מעודד בכיוון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מטוסי צה"ל מגיעים לדמשק ככה חופשי?? אין נ"מ? אין סוללות טק"א? לא הזניקו מטוסים ליירט אותם? האם זה מעיד משהו על איכות חה"א הסורי? או שלחילופין העדיפו בסוריה לא לפעול נגד המטוסים כדי לא לסבך את המצב עוד יותר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מטוסי צה''ל מגיעים לדמשק ככה, חופשי. יש נ''מ, אבל הוא סובייטי ומיושן. אין זמן להזניק מטוסים. זה מעיד על איכות מערך הנ''מ וחיל האוויר הסורי. על השאלה האחרונה אין ביכולתי לענות. כשנבחר שרון, הבטחתי מלחמה. אני שמח לראות שהוא לא מאכזב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב שגלית. יש פה מספיק שמחי-מלחמה בלעדיך, מחלקים סוכריות בחוצות אחרי כל פיגוע משמח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב אנו מחפשים את המטבע מתחת לפנס הנוח לנו. או אפשר לומר - אנו ממאנים למצוא אותו אפילו שהוא ברור לעין כל, מתחת לפנס הקרוב אלינו כל כך. אין לי מידע מודיעיני לגבי מי נתן/נותן את ההוראות למחבלים המתאבדים. לי זה נראה הרבה יותר סביר שההוראות הישירות והעקיפות מתגבשות כאן בארץ ישראל, ולא בשלט-רחוק מסוריה. יתכן שיש משם תמיכה כלכלית, עידוד מורלי, ושיתוף פעולה, אולם ברור שהרשות המדינית הנותנת חסות ישירה לטרור הזה היא הרשות הפלשתינית. העצוב בעניין הוא שהרשות הזאת, כולה, נמצאת באיזורים שתחת שליטתנו. טכנית, יש לנו אפשרות בלתי מוגבלת למוטט ולהרוס את הרשות המרושעת הזאת. אבל אנו מסרבים בכל תוקף לעשות זאת. רק מכיון שאי אפשר ממש לא לעשות כלום, ראש הממשלה שלנו מחפש רעש וצילצולים במקומות, שהרלוונטיות שלהם לטרור כאן, מפוקפקת מאוד. נשארת השאלה הגדולה למה ראש ממשלתנו האמיץ מסרב בכל תוקף להרוס/להרוג את האחראים האמיתיים לטרור הרצחני הזה? מה גורם לראש ממשלה שפוי לספוג את דם תינוקות אזרחי מדינתו, שהוא האחראי העליון לשלומם, לנגב את הדם יפה יפה מסביב, ולהפטיר כדאשתקד? כאשר הדם מבעבע ואי אפשר להתעלם ממנו עד כדי כך, הוא עושה מן מחווה ראוותני וריק מתוכן, במקום לדאוג שכל מי שיש לו אפילו בדל יכולת או רצון, לבצע פיגועים מסוג זה, או להורות על ביצועם, או אפילו רק לסבול את ביצועם, לא ימשיך לנשום מתחת לשמים בכלל, או לפחות מתחת לשמיים של ארץ ישראל? אם יורשה לי להעריך, אני חושבת שהסיבה לכך שאנו לא עושים מה שכל כך פשוט לעשות, היא שאנו ז-ק-ו-ק-י-ם לפלשתינים, ובעיקר לראשיהם. עראפת שמור מכל משמר במוקטעה שלו ושום שערה משערות ראשו לא תיפול ארצה, ולא משנה אם יקליטו אותו מורה באופן ישיר למחבל להתאבד ברוב עם. אנו זקוקים לפלשתינים משום שהאופק הרחוק ביותר אותו מסוגלים מנהיגינו לראות בדימיונם, הוא טכס חגיגי על מדשאות הבית הלבן. החלום הכי מתוק שהם מסוגלים לדמיין הוא השלמה של העולם הערבי עם קיומנו כאן במזרח התיכון. התחושה הפנימית היא שאם לא נקבל את *זה*, שום דבר לא שווה. הקיום שלנו כאן הוא על תנאי שנשיג את המטרה הנכספת של קבלתנו על ידי הערבים בפרט, והעולם בכלל, כמדינה לגיטימית במשפחת העמים. בלי הפלשתינים כעם, וערפאת בראשם, לא יהיה לנו איך, ועם מי להגשים את המטרה היחידה הזאת לקיומינו כאן. וכך, חיי ילדינו יכולים להפוך לכלי משחק בדרך להשגת המטרה הנכספת. היום, המילים "נקמת ילד קטן לא ברא השטן" הפכו למילים ריקות- פראזות שנאמרות מצוות אנשים מלומדה. אפילו זעם אמיתי, העם הזה- הזקוק כל כך לאישור העולם ללגיטימיות של קיומו- לא מסוגל להנפיק מעצמו- גם כאשר שבוע אחרי שבוע אנו קוברים תינוקות. (אנו אפילו קצת מרגישים יותר צודקים כאשר נרצחים לנו תינוקות ואנו סובלים. אולי העולם יאהב אותנו קצת, ונקבל תקשורת אוהדת... התמונות של בקבוקי התנוקות מצטלמים כל כך טוב וכל כך מזעזעים.) עד שלא נשתחרר מהקבעון הזה, ההופך אותנו לתלויים בפלשתינים, ונמצא מטרת על אחרת לקיומנו, התלויה רק בנו, לא נוכל לצאת ממעגל הדמים הזה. הפלשתינים לא יעשו לנו את הטובה הזאת. (מטרת העל שלהם היא כמובן אחרת, והיא אינה כוללת אותנו כבני ברית- אלא כאוייב שנוצח). במצב הקיים- כל עוד אנו זקוקים להם להגשמתנו העצמית- אנחנו אפילו לא מסוגלים להגדיר את הפלשתינים כאויבינו, ובוודאי לא להלחם בהם, בצורה אפקטיבית, ולא משנה כמה נשים זקנים וטף הם ירצחו לנו באכזריות הגדולה ביותר. אני מקווה שבשנה הבאה עלינו לטובה נצליח לעשות את השינוי התודעתי הזה, שהוא יסוד להחלצותנו מן המצוקה הגדולה בה אנו שרויים כבר שלוש שנים. אני מתפללת שהדבר יתרחש ללא כאבים. גמר חתימה טובה לכולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואולי לא נותר מה להפציץ בשטחים ? הרי לאחר 3 שנים בשגרה של: פיגוע- תגובה ציונית הולמת, ולהפך, לא נותרו מטרות של ממש בשטחים. (ולליבוי השנאה עוזרים גם לוחמי מג"ב המהוללים וסתם ימניים במדים) כפי שנאמר- בסוריה הפצצנו בסיס אימונים של הג'יהד אבל ברצועה הפצצנו מחסנים ריקים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המחבלת הזאת והאחרים, לא הגיעה מהואקום. יש המון מטרות הכוללות את משלחי הטרוריסטים את איזורי האימון שלהם את ראשיהם ועוד ועוד. הבעיה היא שכדי לפגוע במטרות הללו באופן אפקטבי ובלתי הפיך, אנו צריכים להחליט שאנו במלחמה לאומית כוללת עם הפלשתינים, ואנו מתכוונים למוטט ולהרוס את הישות המדינית הנותנת את חסותה לטרור, ולבצע זאת. אנו לא הגענו עדיין לשלב ההחלטה. אנו עדיין בשלב ה''לאותת ולא למוטט'' הזכור לרע. עוד לא החלטנו שההפסד שלנו מקיומה של הרשות הפלשתינית, קרי-רצח של נשים, אנשים, זקנים וטף, חדשות לבקרים בכל הארץ, בנוסף למצב כלכלי קשה ולאווירת דכאון וחרדה, גדול מהרווח שלנו מקיומה, קרי-המשך התקווה לייצר כאן יישות מדינית שתסכים לקבל מאיתנו מדינה, ובתמורה תאשר שאנחנו ''בסדר'', ומותר לנו מבחינתה להמשיך ולנשום תחת שמי המזרח התיכון. לדעתי זהו המאזן בו אנו מצויים. היכולת הטכנית להפסיק את הטרור המרושע והחייתי הזה מצויה בידינו. צריך רק לתת את ההוראה. אבל צריך גם לקבל על עצמנו את המשמעות המדינית (יותר נכון המנטלית) של זה. ולזה אנחנו לא מוכנים. קל בעינינו לקבור את מתינו שורה ארוכה ארוכה של קברות קטנים עם גדולים, מלוותר על החלום המדומה הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה ההבדל בין "משלחי הטרוריסטים" לבין "ראשיהם"? ומה הם עושים באזורי האימון שלהם? יורים על מטרות דמות? שמים חגורה ומתפוצצים "על יבש"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מריחה ריח קליל של ציניות על אף טטרנותי, אבל בכל זאת אענה. התכוונתי- כל מה שנקרא "תשתית הטרור". אבל הנקודה המרכזית במה שאמרתי אינה הגדרת מטרות חדשות. זה לא יועיל אם נמשיך לפגוע במטרות נקודתיות תוך שמירה על המסגרת הכוללת, תוך שאנו מסרבים להבין שהמסגרת הכוללת היא היא האוייב שתמיד יצמיח ו/או יאפשר למחבלים להתארגן מחדש ולפגוע בנו. זה מן שקר מוסכם. אנחנו יודעים שכל ראשי הפלשתינים תומכים ומצמיחים את הטרור, וכל מהותה של הרשות המדינית שהנחתנו על ערביי יש"ע היא להסית לשנאה, לאמן את המחבלים, לתת להם כלים ומקום להתארגנות. אבל אנחנו עושים את עצמנו כאילו שהם לא. אנו לא פוגעים בעצם קיומה של הרשות הזאת, עושים את הכל כדי שהיא לא תתמוטט, ואפילו עוקבים בנשימה עצורה אחרי ההתפתחויות שם...כאילו שמדובר בהתפתחויות אמיתיות, כשאנחנו כל הזמן מקווים שיקום המנהיג שילחם למעננו בטרור. אני מסבירה התנהגות משונה, שקרית, ומאוד לא מוסרית זאת, בכך שאנו צריכים אותם כדי שישאר לנו עם מי לדבר. בלעדיהם, עם מי נעשה שלום?? יהיו גם מלומדים שיסבירו לנו שאין להם ברירה למנהיגי הפלשתינים- הרי אם הם באמת ילחמו בטרור, ולא יובילו אותו, העם לא יקבל אותם כמנהיגים. אומרים את זה, אבל בורחים מלהסיק את המסקנות המתבקשות - אם מנהיג שנלחם בטרור אינו יכול לשלוט בעם הפלשתיני, משמעות הדבר שהעם הפלשתיני, לפחות ברובו הגדול, תומך בטרור המופעל עלינו, כך שבעצם הטרוריסטים הם השליחים של עמם, ולא "פושעים", כאשר כל השאר הם חפים מפשע. יש לכך כמה וכמה השלכות מוסריות ותודעתיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אאל"ט צ"ל "תתרנותי" ולא "טטרנותי". לעצם הדברים - אני מסכים, אך כמובן שזה לא שולל הפצצות מחנות טרור של הג'יהאד בסוריה *בנוסף לפירוק רש(ע)ות (הטרור) הפלשתינית*. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עדיין לא מבין לאילו צעדים פרקטיים את מתכוונת. בוודאי שיש לישראל את היכולת "הטכנית" לסיים את הטרור. אם על כל עשרים איש שנהרגים כאן אנחנו מורידים פצצות שהורגות 2000 אצלהם, גם הטרוריסטים הפוטנציאליים הנלהבים ביותר יתפוצצו לרסיסים או יצננו את התלהבותם. אבל ישראל היא מבחינות רבות מדינת חסות במזרח התיכון, ותחת ממשלת שרון זה בולט לפעמים יותר מאי פעם. "גבולות הגזרה" של ההחלטות לא מתקבלות בישראל. אין מה לעשות, ישראל זו איננה מדינה שיכולה להרשות לעצמה התנגשות חזיתית עם ארה"ב, ובניגוד למס שפתיים והתלהמות לצרכי פנים, גם עם האיחוד האירופי והשוק שלו ישראל איננה מסוגלת להתעמת עימות חזיתי (כלומר אולי היא מסוגלת, אבל המחיר יהיה כבד מנשוא). כל דבר אחר זה עבודה בעיניים. לא אבו-עלא שולח את המתאבדים, וכל השטויות האלו על ערפאת שמחלק צ'קים כל יום שלישי בצהריים מהחשבון הסודי של סוהא בשביל לקנות חגורות נפץ אלו סתם הפלצות של "גורמי מודיעין" שמטרתם היא בעיקר פרופוגנדה לצרכי פנים. כבר יותר משנה שהריטואל הזה של הטלת האחריות על "הרשות הפלסתינית" או על הדחליל במוקטעה מזכיר יותר טקס דתי מאשר מדיניות רציונלית (למרות שרק מזכיר - יש לזה רציונל ברור למדי מבחינת ממשלת ישראל). מרגע שהפלסתינים מתקוממים, אין לישראל את כוח האדם להחזיק אותם בכיבוש ישיר, ולא משנה כמה נפנים "השלכות מוסריות ותודעתיות". בקושי יש לנו מספיק חטיבות בשביל להחזיק חלק מהגדה, ובשביל מבצע מוגבל בעזה כנראה שיידרש גיוס מילואים. בשורה התחתונה ישראל זקוקה למשטר ידידותי אשר יכפה את שלטונה, והיא תאלץ להגיע לפחות לאיזו מראית עין של הסדר מדיני. אנחנו לא נוכל לחמש את הנשק האמריקאי שלנו ולהתחיל להשמיד שלושה וחצי מליון בני אדם, זה לא מציאותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אצמד למספרים שהבאת- אם היינו באמת מורידים פצצות שיהרגו 2000 איש אחרי העשרים הראשונים שנהרגו אצלנו, נניח אחרי הדולפינריום, אז באמת ההתלהבות של המתאבדים היתה מצטננת והיינו חוסכים הרבה דם שנשפך מאז, יהודי וגם ערבי. זה היה מוסרי מכל בחינה אפשרית. (מכל מקום, סתם מסקרן אותי לדעת, מה לדעתך תהיה התגובה שלנו אם חס וחלילה יהרגו לנו עשרת אלפים איש?) היותנו "מדינת חסות" לפי הגדרתך, היא פועל יוצא של ההתייחסות שלנו לעצמנו. אני לא מקבלת שהאינטרסים של ארצות הברית כאן הם כל כך ברורים ומוצקים לכוון אחד (נגדנו). אני חושבת שאם האינטרסים והמוסריות שלנו היו ברורים לנו, הרי אפשר היה במשא ומתן, הסברה, וקצת כיפופי ידיים להגיע גם עם ארה"ב להסכמות שהיו מאפשרות לנו את סיום העניין. האחד עשר בספטמבר היה יכול להיות מקפצה הסברתית יוצאת מן הכלל, אבל פספסנו אותו, ולא בכדי. כפי שטענתי, המשך ההתקשקשות המדממת עם הפלשתינים, הוא אינטרס קיומי של מי שחושב ש"לעשות שלום" הוא היעד העליון של קיומנו כאן. (יכול להיות שאני טועה, אבל היו תקופות בהן שמעתי את הניסוחים בהם בוש התייחס לאפשרות חיסולו של יאסר עראפת,ולדעתי הוא ממש התחנן שנגמור כבר עם השרץ, ושיחזור השקט לסביבה.) גם לשוק האירופי יש אינטרסים בישראל. לא הכל הולך לפי עניינים "מוסריים". אפשר אפילו לומר שמוסר זה רק כסות עיניים ביחסים בין מדינות. לכן זה לא ברור לי כלל וכלל שהאירופים ינתקו אתנו קשרים כלכליים, בגלל שאנו מגנים על חיי תינוקותינו. מכל מקום היית חושב על שיקולים כאלה אם היו נהרגים לנו עשרת אלפים איש? אם תטען שאז גם האירופים והאמריקאים היו מוכנים לקבל את התגובה הקשה כלפי הערבים, התשובה שלי לכך היא שהכל תלוי בנו מבחינת היחס להרוגים שלנו. אם לנו עשרים הרוגים פעם בשבועיים היו דבר קשה מנשוא, והיינו מתנהגים בהתאם לכך, גם האירופים היו מסוגלים לתרץ לעצמם את המשך הקשרים הכלכליים אתנו בכך שזה לא יתכן שעם כלשהו יקבל כמובן מאליו שתינוקותיו יהרגו ברחובותיו. אבל כיון שאנחנו מגיבים לכך בסובלנות, הרי אי אפשר לצפות שלהם יהיה אכפת יותר, ושהם יעודדו אותנו להגיב יותר בחריפות. בקיצור לי נראה שהחשש מיחס העולם כלפי הפעולות שלנו, הוא תירוץ נוח להמשך אי העשיה, וההפקרה של האזרחים כאן על ידי הממשלה. כל זה נובע מתקוות ה"שלום", שהעומדים בראשנו לא מוצאים לה אלטרנטיבה נפשית. הטלת האחריות על הרשות הפלשתינית באמת מזכירה ריטואל, אולם זה משום שאין לה שום משמעות מעשית, ולא משום שהיא לא אמת. זה לא משנה באמת אם הם מחלקים צ'קים או רק מעלימים עין, או קורצים ונותנים חסות. הרשות הפלשתינית וארגוני הטרור הם באמת חלקים מאותה יישות, ולא שתי מהויות נפרדות. זה שהרשות אינה מוכנה להלחם עם ארגוני הטרור כדי "לא לגרום מלחמת אחים", אינה נובע מכך שאצל הערבים ריב בין ערבים הוא דבר נורא. הם הרי יכולים בקלות רבה, יחסית, להגיע למעשי רצח בסכסוכי חמולות על דברים קטנים. אלא שביחס למדינת ישראל הם "אחים" האינטרסים שלהם זהים. לכן הדמיונות על "משטר ידידותי" אצל הפלשתינים שבעצם יכפה עליהם את שלטונה של מדינת ישראל, הם חלומות (לא מוסריים) באספמיא. גם אם נמצא בובה כזאת, לעולם לא יהיה לה את הכוח לשלוט בפלשתינים. לגבי "הכוח להחזיק בפלשתינים המתקוממים" שני דברים: א. כפי שכתבת באחת התגובות הכלכליות מאירות העיניים (לטעמי) שלך, צריך תמיד לזכור את ההסטוריה וההקשר של המצב הקיים. ההתקוממות הפלשתינית אינה נתון סתמי וסטטי. יש לה מניעים ומטרות. המניע של ההתקוממות הפלשתינית הוא התקווה להשיג בכך את סילוקנו מהארץ הזאת ואפילו בשלבים. לפיכך, אם נדע להבהיר להם בצורה אמיתית שלא משתמעת לשני פנים, שדבר זה לעולם לא יצלח בידם, הרי ננתק את ההתקוממות הזאת מהדלק שלה והיא תדעך. לשם זה אין צורך בפעולות צבאיות. אפילו צעדים מדיניים בלבד יכולים לעשות רבות. ב. אין צורך להשמיד שלושה מליון וחצי בני אדם. צריך להבהיר להם שמי שלא מוכן לקבל את ריבונותנו יגורש מכאן. זה נכון שאם חס וחלילה נגיע למצב של פיגוע עם עשרת אלפים הרוגים, ונפעל כמוכי שגעון מכאב ופחד, יתכן ויהיו כאלה שיחשבו שזה הפתרון היחיד. אולם אם נשכיל לפעול קודם, הפתרון של חילופי אוכלוסין (מאוחרים אמנם), עם מדינות ערב, הוא הרבה יותר הומני, הגיוני, ומוסרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוסר זה דבר שבני אדם נוטים שלא להסכים לגביו, ויש לי תחושה שאני ואת היננו שני בני אדם שכאלו. אני לא חושב שמוסר של פעולה נקבע לפי כמות ההרוגים במאזן התחתון, ובפרט אני רואה את הכיבוש הישראלי על ההתנחלויות ומערכת החוקים הגזענית שלו כפגום מוסרית מבסיסו. לא נגיע להסכמה על כך, וגם וויכוח בנושא לא ניראה לי פרודוקטיבי. אני אגביל אם כך את הדיון להיבטים הפרקטיים של הנושא. קשה לטעון שארה''ב היא ''נגדנו'' כאשר אני מנחש שלפחות חצי מהטלות הווטו שלה במועצת הביטחון הן בהקשר של ישראל. אדרבא, האליטה השלטת בארה''ב בוודאי קרובה יותר מבחינה תרבותית לישראל מאשר לעדת הפליטים הפלשתינים. לארה''ב יש את האינטרסים שלה, ואני לא תמיד מתיימר להבין אותם. מהבנתי המוגבלת, אני כלל לא בטוח שהממשל הנוכחי מעוניין בכלל בפתרון שיביא לשקט במזרח התיכון. הנרי קיסינג'ר אמר פעם בהתקף של כנות ש''על כל טנק שאנחנו נותנים לישראל, אנחנו מוכרים חמישה במזרח התיכון''. בהחלט יש מקום לחשוד שמתח כלשהוא וסכסוך על אש קטנה לא מפריעים לממשל האמריקאי. לאיחוד האירופי יש אינטרסים בישראל כמו בכל מקום, אבל נראה לי שחשיבותה של ישראל לאירופה מבחינה כלכלית קטנה לאין ערוך מהשווקים העצומים וחשוב מכך ה''מתעוררים'' במזרח. לא צריך להגזים בעד כמה אנחנו חשובים לאירופה, או להשלות את עצמנו שהם צריכים את ישראל כמו שישראל צריכה אותם. השיקולים של האליטה השלטת באירופה הם כלל לא מוסריים, כפי שגם בעניין עיראק הם היו רחוקים מלהיות כאלו. אני שוב לא יכול להתיימר להבין את כל מסכת השיקולים האירופאית במזה''ת - נראה לי שזה קשור בכך שהמזה''ת מהווה אזור בעל חשיבות אסטרטגית גדולה בהרבה מאשר איזה חור באפריקה, ולא מעט מהשיקולים אינם אלא במסגרת מאבק בארה''ב - אבל אני לא חושב שזה משהו שהסברה יעילה יותר מצד ישראל תוכל לשנות. האליטה באירופה (כמו גם במקומות אחרים בעולם) לא מושפעת מהפרופוגנדה שלנו. גם את דעת הקהל באירופה אשר אכן מקורה בשיקולים מוסריים לא נוכל לשנות. עושה רושם שה''הסברה'' הפלשתינית מוכרת יפה מאוד את הטרגדיה הפלשתינית באירופה, וזאת מכמה סיבות. ראשית, יש להם קייס טוב - ישראל היא בהחלט הצד הרע מבחינה מוסרית בסיכומו של עניין. שנית, אמצעי התקשורת באירופה נוטים להתעניין בטרגדיה הפלשתינית הרבה יותר מאשר בעוולות נוראות לא פחות במקומות אחרים בעולם, ואווירה תקשורתית שכזו היא הרבה פעמים תוצר של האליטה השלטת, אשר במידה רבה קובעת מה יהיה על סדר היום וממה יתעלמו. ישנם שיקולים נוספים תרבותיים והיסטוריים שמסבירים את היחס המיוחד לרעה לו זוכה ישראל באירופה, אבל לא נראה לי שזה נובע מכך שכמה אחמדים מתגלים כאשפי תעמולה אשר עולים על אדם כמו נתניהו פי עשרות מונים, ובשל כך לא נראה לי ש''הסברה ישראלית'' יכולה לשנות את המצב. אני מסכים שקשה לנחש מראש מה יהיה ''יחס העולם''. אולם כאמור, הסכסוך הישראלי-פלשתיני נמצא באור הזרקורים, וכל פעולה תזכה לתשומת לב מיידית ודיווח אוהד לפלשתינים מהשטח. בתנאים כאלו, פעולה טרוריסטית במופגן של ישראל בזמן שבוש ובלייר שוקדים על הסדר העולמי החדש שלהם נראית לי כמתכון לקטסטרופה. ה''רשות הפלשתינית'' זה גוף די אמורפי ובמידה מסוימת פיקטיבי מאז מבצע ''חומת מגן''. בוודאי שלא ניתן לצפות מהם ש''יילחמו בטרור'' בשביל ישראל במצב הנוכחי, משום שקצת קשה ומסוכן להיות בוגד באופן מופגן כל כך. אני חולק עלייך בהקשר לסיכויים להקים משטר בובות שכזה לטווח הארוך - ישנם משטרים ערבים שהם משטרים של אליטה מצומצמת המדכאת את עמה והינה ידידותית ביותר לאינטרסים של מדינות המערב. א. אני חושב שזה פשטני מדי להניח את האצבע על ''התקווה להשמיד את ישראל'' כדלק המזין את ההתקוממות, ואני מוכרח לציין שזה נשמע לי נוח באופן חשוד. אני אולי שמרני ומיושן בדעותיי, אבל אני עדיין רואה את הכיבוש הישראלי כדלק העיקרי להתקוממות, בנוסף לפונדמנטליזם מוסלמי, נקמה גרידא, ייאוש וגם תקווה לחילופין - וכל זאת רק הגורמים בצד הפלשתיני. ב. חילופי אוכלוסין זה שם אחר לטרנספר בכפיה של מליוני אנשים, ובשל כל הסיבות שהזכרתי קודם לכן זה לא נראה לי ריאלי. במלחמה זה הופך אכן לריאלי הרבה יותר, אבל יש לישראל בעיה קטנה. אין לה במי להילחם. מצרים מקבלת את הנשק שלה מאותו מקור כמו ישראל ומלחמה בין שתיהן נראית כמו אפשרות בעלת סיכויים קלושים למדי, ואין שום מדינה אחרת באזור שיכולה להרוויח משהו ממלחמה קונבנציונלית עם ישראל, אשר ישראל תנצח באופן מכריע בתוך זמן קצר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אני עדיין רואה את הכיבוש הישראלי כדלק העיקרי להתקוממות'' - גם אני חשבתי כך פעם, אבל באו קמפ-דיויד וטאבה והוכיחו שטעיתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אי אפשר להגביל את הדיון להיבטים המעשיים, משום שהם קשורים באופן עמוק בהיבטים המוסריים. אתה לא תוכל לעולם לשכנע אף אחד שאתה צודק ושיש לך "קייס", אם אתה עצמך לא משוכנע בכך. ואני מסכימה אתך שזה ההבדל בינינו. אני חושבת שהשליטה שלנו בארץ ישראל היא מאוד מוסרית, והערבים הם הלא מוסריים בכך שהם מתעקשים בדם ואש, לגזול מאיתנו את כבשת הרש, כדי להגשים לאומיות פיקטבית, שמעולם לא היתה חשובה לאף אחד, עד שהציונות הגיעה לכאן. גם היום הקיום של הלאומיות הזאת קשור בטבורה של ה"אומה הערבית הגדולה". ראה את היחס הנלהב של ערביי ארץ ישראל לסדאם חוסיין. בקיצור, הטיעון שלך שהעולם לא יקנה את המוסריות שלנו, ולכן לא יאפשר לנו לעשות את מה שצריך כדי להציל את תינוקותינו מלהתפוצץ ברחובות, נובע מההסתכלות הסובייקטיבית *שלך* הרואה את מעשינו כמקולקלים מבחינה מוסרית. כיון שאני לא רואה כך את הדברים הטיעון של "העולם לא יקבל את זה" לא נראה לי נכון מבחינה מציאותית. לדעתי ה"קייס" שלנו חזק ביותר, גם לפי אמות המידה המוסריות מקובלות בעולם. כפי שאמרתי אי אפשר לנתק את הויכוח המוסרי מהניתוח ה"פרקטי" של המצב. מערכות אינטרסים בינלאומיים הוא שטח שאנחנו לא חייבים להיות פאסיביים בו. לדעתי אם אנו נגדיר היטב לעצמנו מהם האינטרסים שלנו, ומה אנו רוצים להשיג (בתנאי כמובן שהמטרות הללו לא תהיינה תלויות באחרים), נוכל לתמרן בין האינטרסים הבינלאומיים הללו, ולהצליח להשיג את המטרות שלנו במחיר בינלאומי נמוך, ואפילו תוך חיזוק מעמדנו. מדינה הבטוחה בדרכה, ומסוגלת להשיג את מטרותיה, היא פרטנר הרבה יותר טוב לעסקים, ממדינה מפוחדת שעם כל עצמתה לא מסוגלת להתגבר על טרוריסטים המתבססים בסך הכל על "טכנולוגיה נמוכה", ושכל כוחם נובע מחולשת הדעת המוסרית של המדינה החזקה כביכול. אמנם יש ממשלות בובות יכולות לשתף פעולה עם גורם חיצוני על חשבון עמם. (אני אישית מאוד לא הייתי רוצה שזה יהיה הבסיס לשכנות שלי עם הערבים. אני לא רוצה להתערב להם בחייהם הפוליטיים הכלכליים או התרבותיים. אני רוצה להתייחס אליהם רק בתחום שנוגע לי, קרי- שמירה על חיי ומולדתי). מכל מקום כדי לעשות זאת, הגורם החיצוני צריך להיות אבסולוטי בעוצמתו יחסית לעם המנוצל. צריך שברור יהיה לאליטה השלטת הזאת שאם אתה לא מצטרף אל הגורם החיצוני הזה, אתה אבוד. משהו כמו סעודיה וארה"ב. הרי ללא ארה"ב, סעודיה וכל הנסיכים שלה, היו נבלעים מזמן במעיהם של חמדנים רבים מהאיזור הקרוב. אבל במצב הקיים אצלנו בו אנו זקוקים לערפאת כמנהיג, כאשר אם הוא בכלל זקוק לנו, הוא זקוק לנו כאוייב מוכה, אנו רחוקים מאוד מהסיטואציה הזאת. א. זה לא פשטני לחשוב שהתקווה היא מניע לפעולה, בעוד הייאוש גורם לפאסיביות. זה סתם הגיון פשוט. יתכן ואפשר להוסיף למניעים הישירים של אדם ספציפי לבצע פעולת טרור, גם מניעים נוספים כגון קנאות מוסלמית או רצון לנקמה. אבל מבחינה לאומית הרוח הנושבת בגב ההתקוממות הערבית היא התקווה להשיג את נישולנו מארץ ישראל (כולה). אם הם לא היו מרגישים שיש להם סיכוי הם היו נכנסים לעידן של "הודנה", כפי שהאסלם מאפשר במלחמות חסרות סיכוי. הם הרי לא מטומטמים ולא רובוטים, גם בהם מפעם הרצון הבסיסי לחיות. הם מוכנים להקריב את חייהם רק מתוך רצון להגיע למטרה לאומית מסויימת, ולא מתוך יאוש. ב. אני מאוד מקווה שלא תהיה לנו שום מלחמה עם אף אחד בזמן הקרוב (זה שאנו והמצרים מקבלים את הנשק מאותו מקור יכול להיות דווקא סיבה טובה למלחמה- תעשיית הנשק תרויח פעמיים...) מלחמת יום כיפור שמדובר עליה בהרחבה בימים האחרונים מדגימה לנו כמה רעה יכולה להיות מלחמה קונבנציונלית. לגבי הפתרון של המצב הקיים- הרי הבעיה האקוטית שלנו כעת היא הטרור. כפי שהבהרתי קודם, בשביל להפסיק אותו אין צורך בצעדים דרמטיים במיוחד. צריך רק לעקר אותו מהתקווה המזינה אותו. כלומר להבהיר באופן חד משמעי שמבחינתנו, אנו נשארים בכל ארץ ישראל לתמיד. את זה ניתן להשיג על ידי סילוק כל סממן לריבונות פלשתינית (שממילא היא בעיקר סימלית מבחינה אזרחית) החזרת שליטה צבאית מלאה שלנו בכל האיזורים, כולל פירוק ואיסוף כל הנשק ואמצעי הלחימה הקיימים בשטח. וכמובן סיפוח השטח לריבונות ישראל. עד כאן לא נעשה שום דבר לא מוסרי בעיניים הומניסטיות (ההתנגדות לצעדים אלו יכולה להיות פוליטית, אבל לא מוסרית). אחרי צעדים כאלו, אנו נשארים עם הבעיה של שלושה וחצי מליון אנשים, שסביר שהם לא יאהבו את השלטון שלנו עליהם בלשון המעטה. הפתרון לבעיה זאת אינו אקוטי כמו עצירת הטרור והוא יכול להעשות בטווח זמן מסויים, על ידי עדוד ההגירה או על ידי העברת אזרחים תוך הסכמים עם המדינות השכנות. את אלה שיתנגדו לשלטוננו באופן ממשי אפשר לגרש באופן חד צדדי ולא לחכות. כי אין שום צו מוסרי המכריח אותנו להחזיק את אויבינו בתוך הארץ. מכל מקום, הבעיה שתעמוד אז בפנינו תהיה הרבה פחות זוועתית מהמצב הקיים בו משפחות שלמות מועלות על מזבח חוסר היכולת שלנו לפעול, כנגד מי שבדמיוננו אנו זקוקים ללגיטימציה שלו כדי להתקיים על האדמה הזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככה מעוותים את העובדות. ערפאת והפלסטינים תמכו בתלהבות בסדאם חוסיין, כי הוא היה בערך היחידי מן המנהיגים הערבים שתמך בהם. ''האומה הערבית הגדולה'' היא פיקציה שלא מומשה, כפי שכל מבט לא פאראנואידי על המאה הקודמת מבהיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על סמך מה אתה אומר את זה? במלחמת המפרץ הקודמת וגם הנוכחית התמיכה שלהם בסאדם חוסיין נגדה במפורש את האינטרס הלאומי הפרטי שלהם, אולם הם היו מוכנים לוותר עליו, כדי לתמוך ב"נציג" האומה הערבית. יש מעגל שייכות משמעותי מאוד בעיני הערבים, והוא הערביות שלהם. זה לא דת האיסלם, ולא המדינות הספציפיות. אני, וגם הם, קוראים לזה "האומה הערבית הגדולה". יש לך שם אחר למעגל השייכות הזה? בבקשה. זה לא משנה מהותית את העובדה שמעגל שייכות זה הוא משמעותי מאוד בעיני החברים בו ושיש לו אנטרסים משלו, מגמות חברתיות ותרבותיות וכו', והפלשתינים מהווים את נציגיו במאבקו בקיומה של מדינת ישראל, במרחב שהיה נתון לשליטתו הכמעט בלעדית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי בעיה להגיב לפתילים כאלה (בייחוד בעת האחרונה), מאחר ולא נראה שמישהו ממש קורא את האחר, או מרשה לעצמו לנסח באופן שונה את עמדותיו כתוצאה מהיתקלות בעובדות. אבל בכל זאת, אנסה הפעם: האם, בנסותך להיצמד לטענת "האומה הערבית הגדולה", לא מפריע לך שמלחמת המפרץ התחילה בכך שעירק פלשה לכווית? שערב הסעודית היוותה ועדיין מהווה בסיס לאמריקאים? שירדן שמרה על פרופיל נמוך במהלך שני הקונפליקטים בעירק, למרות שהיא היתה הנהנית העיקרית מהנפט העירקי שהפסיק לזרום? שסוריה נמצאת בלבנון? שמרוב שהם בעד לכידות, הם מפוצלים ל 22 מדינות בליגה? "האומה הערבית הגדולה" היא פיקציה שלעיתים משתמשים בה מנהיגים ערבים שרוצים לזכות בתמיכה למהלך כזה או אחר. זה כמו שמנהיג רוסיה יגיד "האומה הסלבית", ויצחיק (או יפחיד) את הלאומים האחרים שאזרחיהם ממוצא סלבי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי את ההקשר של ההערה הראשונה שלך. לא מפריע לי שיש סכסוכים בין קבוצות בתוך האומה הערבית הגדולה כדי להגדיר אותה ככזאת. וכי למה שזה יפריע? בתרבות הערבית "ריב עולם" מדמם בין חמולות הוא דבר טבעי, וגם הסולחות שלאחריו. זה אינו מפריע להם להיות שייכים לאותה מהות לאומית עם אותה שפה ותרבות. אפילו מבחינה מילולית, המונח "ערבי" שמשמש להגדרת אותו מעגל שייכות, הוא מילת הגדרה משומשת מאוד על ידי כל העולם, ועל ידי הערבים עצמם. הפיצול ל22 מדינות הוא דבר מלאכותי שהונחת על הערבים על ידי המעצמות הקולוניאליסטיות. יכול להיות ויכוח אם הלאומיות החדשה הזאת תפסה או לא, אבל אם משהו כאן הוא פיקציה, הרי זה דוורקא החלוקה הזאת למדינות, ולא עצם קיום מעגל השייכות הערבי. אם קיומו של מעגל שייכות כזה זה עניין מפחיד או לא, זה לא רלבנטי לעובדה שאצל הערבים הוא בהחלט קיים ובועט, ובעל אינטרסים, מגמות ומטרות משלו. קראתי במאמר (שאני לא זוכרת את מקורו), שבאופן פרדוכסלי דווקא התפתחויות בתקשורת הערבית, ועלייתן של תחנות עצמאיות מהשלטון המרכזי במדינות, כגון אל ג'זירה, הגבירה את הלכידות וההזדהות התוך ערבית. בניגוד למה שמתרחש בדרך כלל עם פתיחת העולם התקשורתי, שאז, בדרך כלל יש ירידה ברמת ההזדהות עם הלאומיות המקומית. ואוניברסליזציה של התרבות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בספרו של אוריה שביט, "שחר של יום חדש," מראים כיצד אכן אותם ערוצים לוויניים ערביים העצימו את הסגירות הערבית, אם כי הם לא בדיוק גרמו להעצמה פאן-ערבית. הם בעיקר עוזרים לכל העריצים הערבים לשתף פעולה בדבר היחידי בו הם תמיד נאותים לשתף פעולה — דיכוי עמיהם שלהם. זה, אגב, שיתוף פעולה עולמי — חאפז אל-אסד ביקר לא מעט אצל קים איל סונג (אביו של קים ז'ונג איל, אותו יש להפיל, כזכור) הצפון קוריאני, כדי ללמוד דיכוי מהו. גם צ'אוצ'סקו למד ממאו פרקים בדיכוי, אבל לו זה לא הלך בסוף. אבל אני מתחיל לאבד את פתיל המחשבה. פתיחת העולם התקשורתי בתחילת העשור הקודם, כלומר, האפשרות שניתנה לתושבי ארצות ערב להחשף לתחנות מערביות, אכן גרמה לפתיחות מסוכנת במדינות ערב לרעיונות של דמוקרטיה ושאר מרעין בישין. באו התחנות הערביות, ושינו את המצב. עכשיו תושבי מדינות ערב רואים אל-ג'זירה, אל-ערביה, MBC, וכד', ועריציהם יכולים לישון בשקט על משכבם, ביודעם שלא יטלטלו את החבית יותר מדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק רציתי להעיר שהגישה אל הערבים כאל נתונים בשבי העריצות של מנהיגיהם היא קצת שטחית וקצת מתנשאת. זה נכון שאדם מערבי ממוצע רואה את דרכי השלטון בארצות ערב כעריצות מדכאת. אולם יכול להיות שהערבים, שתרבותם שונה מאוד, וגם מטרותיהם ונאמנויותיהם שונות לחלוטין מאלו של האדם המערבי הממוצע, לא יחשבו כך. בינתיים, ממה שרואים בעירק, הדמוקרטיה המורעפת על התושבים שם לא ממש שובה את ליבם. ולא משנה אם זה מיעוט קטן שמתנגד לדמוקרטיה, או רוב. עובדה היא שגם אם הרוב רוצה דמוקרטיה, הוא לא רוצה אותה עד כדי כך שהוא יתגבר על המיעוט שמתנגד לה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לא מפריע לי שיש סכסוכים בין קבוצות". נו, זה מה שאמרתי. העובדה שהערבים מחרבים אחד את השני בקנה מידה לאומי, מפוצלים ובעלי אינטרסים מנוגדים אחד לשני לא מפריעה לך לקרוא להם לאום ערבי.. ומה הקשר לתקשורת? זה בסך הכל מדיום שעוזר למנהיגים המדברים על הלאום הערבי המאוחד להפיץ את דברם, באותה מידה כמו אלה התוקפים את "אחיהם" בשם האינטרסים של השלטון המקומי. האם התקושרת הגלובלית הפכה אותך למחוברת יותר לערבים? לרוסים? לסינים? את תזדהי איתם יותר עכשיו? מה, לא? אז למה את מצפה שהלבנוני יזדהה עם הסורי הכובש, או שהעירקי הסובל עם הכוויתי העשיר? או השיעי העירקי עם הסוני העירקי? או העלווי הסורי עם הבדווי הירדני? לחלק מהם עדיין אפילו אין נאמנות ברמה של מעל השבט או הקבוצה האתנית, ואת מדברת על "לאום-על"?? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואת תגדירי בשביל הפלסטינים מה האינטרס שלהם, אני מבין. יופי. יותר ברצינות, אני לא הייתי קורא לזה אומה. הגוף הזה שקוראים לו "הערבים" לא מספיק מלוכד וקונקרטי בשביל שיקראו לו לאום, או אומה. אני הייתי קורא לזה קיבוץ תרבותי. אולי גם קיבוץ גזעי. אם הליכוד הערבי היה כל-כך ברור, לא היו היוצאים מן הכלל הפאן-ערביסטים כל-כך מיוחדים, ולא הייתה פלישה עירקית לכויית, פלישה סורית ללבנון, לא הייתה הקהילה הערבית המאוחדת מתפרקת, ועוד הרבה תהליכים שקרו בפועל לא היו קורים. בעיקר, לא הייתה הליגה הערבית כל-כך עקרה, ולא מסוגלת להחליט החלטות אופרטיביות. אגב, זה כלל לא נכון שבמרחב זה או אחר הייתה שליטה בלעדית גם של הקיבוץ הזה. הרי האימפריה העותמנית שלטה באיזור שנים רבות. (טורקים, אם שכחת) בכלל, לא היה שלטון ערבי מאוחד מאז בערך מאה שנים לאחר מות הנביא המוסלמים מוחמד. לסיום, הנה דיון ישן בו השתתפתי, שם מופיעה לראשונה הגישה שלי לפתרון הבעיות במזרח התיכון, פחות או יותר. תגובה 102969 (שאלת בזמנו מה הפתרון שלי. זה היה זה, בערך) מאז השתכללתי, אולי, אבל הרעיונות דומים. סתם, מעניין לקרוא דיונים ישנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חביב. גם דעותי השתנו קצת, מאז אותו דיון (גם באשמתך וגם הצ'יף לא נקי כפיים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשהגעתי עכשיו לאנלוגיה שלי בין לאום לנשק גרעיני התחלתי לצב"ר למדי1. טוב שלא עשיתי השוואה לטילי טריידנט2. ______ 1 להגות כך - LE TZA BEAR. 2 Sir Humphrey: "Don't you believe that Great Britain should have the best?"
Jim Hacker: "Yes, of course." Sir Humphrey: "Very well, if you walked into a nuclear missile showroom you would buy Trident - it's lovely, it's elegant, it's beautiful. It is quite simply the best. And Britain should have the best. In the world of the nuclear missile it is the Saville Row suit, the Rolls Royce Corniche, the Château Lafitte 1945. It is the nuclear missile Harrods would sell you. What more can I say?" Jim Hacker: "Only that it costs £15 billion and we don't need it." Sir Humphrey: "Well, you can say that about anything at Harrods." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו לא הפעם הראשונה שמופיעים באתר ציטוטים מסדרת המופת הזו - איפה מוצאים אותם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשמתי!? יודע מה, אולי הגיע הזמן להתחיל את הדיון מחדש, עם דעותינו השונות והמעובדות? אני עצלן, אז תתחיל אתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המממ... לא יודע... מלבד זה שהגעתי להחלטה שאני לא יהודי (אלא ממוצא יהודי) ושיש בעייה אינהרנטית בלאום הישראלי (ראה תגובה 175004), אני לא חושב שיש לי משהו מעניין להגיד בנושא. (כן, גם אני עצלן). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אם אני לא משכנעת אותך בעניין האומה הערבית, אולי ערפאת יעשה זאת. http://www.makorrishon.co.il/article.php?id=1253 תסתכל מהקטע המתחיל בנאצר אבינו רוסיה אמנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ערפאת לא משכנע אותי יותר משעזמי בשארה שכנע אותי בקטע, אותו דב אנשלוביץ נהנה לצטט, בו הוא מכחיש את קיום העם הפלסטיני וטוען כי קיימת רק האומה הערבית הגדולה. עזמי בשארה היה (ואולי הוא עדיין) פאן-ערביסט. שוב, כפי שאמרתי, הקבוצה הזו, יש לה משמעות סמלית בלבד במדיניויות המשטרים הערביים השונים, ובהלך הרוח במדינות ערב השונות, ועצם זה שאדם צריך לצאת ולומר חזור ואמור את ה''עובדה'' הזו (לגבי אחדות האומה הערבית) אומר דרשני. אשר ליאסר ערפאת, הפאן-ערביות הזו היא כלי שלו למטרה, במקרה זה קבלת סיוע ממשי ממדינות ערב (אותו הוא לא קיבל, ולא מקבל, מרוב ככל מדינות ערב, במיוחד מאז שסדאם חוסיין עף מן השלטון). אם אני אמור להאמין לערפאת כשהוא תומך בעמדה שלך, את צריכה להאמין למועמר קדפי כשזה תומך בעמדה שלי (לפי מעריב של יום שישי האחרון, גם הוא רואה בפאן-ערביות כזב יפה המכסה על אינטרסים מכוערים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באשר למוסר, אינני רוצה לשכנע אף אחד בשום מקום שזה צודק לגזול את אדמתם, חרותם וכבודם של מליוני אנשים, אלא לשנות את המצב הזה מיסודו. מובן שבשל כך אינני זקוק לשום "אמונה בצדקת הדרך". האמונה בצדקת הדרך היא תחליף עלוב לצדקת הדרך עצמה. אני אינני מבין איך את מגיעה לנקודת המבט המוסרית המוזרה שלך על המצב שלא מתוך שכנוע דתי עמוק שארץ ישראל שייכת לעם היהודי מקדמת דנן, מתוקף זכות אלוהית ונצחית. שכנוע דתי אשר נעדר לחלוטין מחלקים גדולים בעם היהודי המציאותי של ימינו, ממני בפרט, ואשר אומות העולם לא יקבלו אותו גם אם נפנים אותו בתודעתנו עד שיצא לנו עשן מהאוזניים. אני כאדם לא אמוני אשר ביקר בשטחים הכבושים וראה אנשים עובדי אדמה אשר נאנקים תחת הגזל והעוול אשר גורם להם משטר הכיבוש הישראלי לא יכול להתייחס ברצינות לטענה שהאנשים האלו הם הם הגזלנים האמיתיים. זה נשמע לי הגיוני כמו מעשיה על כך שעובדים זרים סינים מנצלים את חברת א.דורי ועושקים את בעליה. עזרתי לתושב כפר בדרום הר חברון לצלם את שדהו אשר הועלה באש ע"י מתנחלים מההתנחלות "מעון" לאחר שעמל וטרח עליו, ושפך על אדמתו דם וזיעה מרובים. איזה מן הגיון זה שמסביר לי שהוא ואדמותיו המצטמקות והולכות הוא הקלגס הדורסני? איזה מן "קייס" מוזר זה? אני יכול להבין ולהצדיק את הטענה שהפיגועים הם פשע איום ונורא, ושאומות העולם מתייחסות אליהם בקלות דעת מרתיחה. אבל הסיפורים על זה שתושבי דרום הר חברון גוזלים את "כבשת הרש" של מתנחלי "מעון" בשם איזו לאומיות פיקטיבית שלא היתה חשובה לאף אחד? את זה אני אמור לקבל כפרוש הגיוני למה שראיתי? אני מוכן לקבל את זה שאולי עם שידורי הזוועה המתאימים וההסברה המעולה ביותר נוכל לקבל יותר סימפטיה אשר מגיעה לנו בצדק כנגד מחבלים מתאבדים (אם כי כאמור, זה תלוי לדעתי יותר ב"צד הביקוש" מאשר ב"היצע", וזה נקבע ע"י אינטרסים של האליטות השליטות באירופה), אבל אני חושב שאת חולמת אם נראה לך שמישהו יקבל את הגרסה הסהרורית - לא פחות - של גזילת "כבשת הרש". הבטחון שלנו ב"צדקת דרכנו" הוא חשוב, אבל אני חושב שאת מקנה לו חשיבות מיסטית כמעט. גם הצ'צ'נים מראים עמידות לא רעה, ולעניין זה גם הפלסתינים עצמם. העמידות של הפלסתינים עוזרת להם בדיוק כפי שיעור כוחם האמיתי - הם נאלצו להסכים להסכם אוסלו, ואם לא ישתנה משהו מאוד מאוד מהותי ייאלצו לבלוע בסוף מדינת-חסות של ישראל, מפורקת ומפורזת וללא שליטה על אמצעי הקיום הבסיסיים ביותר. ישראל אולי יוצאת רע יותר בטלוויזיה - אבל שלא תשלי את עצמך, כל הסכם שהיה או יהיה בין ישראל לפלסתינים כל עוד יחסי הכוחות נשמרים כמו היום יהיה לטובת ישראל, ויזכה לגיבוי העולם כולו. את קולעת את עצמך בדיוק למקום בו השלטון הישראלי רוצה אותך - מייחסת את כל ההיבטים בסכסוך לשאלת "ערפאת". כן צריך אותנו או לא צריך אותנו, מפחד, אדיש, מחבב, אוהב, מעריץ. הסכסוך הרי איננו תלוי בערפאת ולא ייעלם עם מותו. יחסי הכוחות ביננו לפלסתינים הם ברורים לכל מי שבוחן את המצב באובייקטיביות, ונוטים לטובת ישראל בערך כמו ארה"ב מול סעודיה, או אולי קצת יותר (לסעודים יש נפט, לפלסתינים יש רק כוח עבודה זול ושוק ייצוא מובטח שהם יכולים "לתת" לישראל). הפרופוגנדה הישראלית קצת נוטה לעוות את התמונה עם קריאות השבר שלה, הצגת "חוסר האונים" מבוקר עד ערב, ובלבול בין העובדה לכך שאין לנו פתרון לבין "חוסר מעש". אומנם ישראל רחוקה מתמיד מפתרון הסכסוך ומהשבת הביטחון לרחובותיה, ונראה כאילו אין לנו איך להשיב לטרוריסטים כגמולם. צאן לטבח ממש. אבל ישראל לא משיבה לטרוריסטים כגמולם, היא משיבה למליוני אנשים מנה אחת אפיים. מדיניות ישראל היא כל דבר חוץ מ"חוסר מעש". באשר לתקווה מול ייאוש, אני אינני פסיכולוג ולא מומחה לעניין. אנשים התקוממו גם בגטו ווארשה, פרטיזנים צרפתים לא נכנעו לאחר שמכונת המלחמה הנאצית מוטטה את ארצם במהירות הבזק, פרשים פולנים הסתערו באומץ מקברי אל מול קני הטנקים השועטים לכיוונם. בקיצור, נסתרות דרכי האל, ודרכי האדם נסתרות שבעתיים. גאווה לאומית, פטריוטיות, אומץ לב ונכונות להקרבה, כל אלו לא באים רק מתוך תקווה. ישעיהו ליבוביץ' נהג להביא (בהקשר לפרשנותו על מסכת פרקי-אבות) את ססמתם של ההוגנוטים הצרפתים מהמאה ה-16 במאבקם הנואש, כדוגמא להבדל בין המאמץ והערכים לבין ההישג או אף אפשרות קיומו - "אף בלא תקווה יש לקבל את המשימה, ואף בלא הצלחה יש להתמיד בה". באשר למלחמה, אהבתי את פרשנותך באשר למכירות הנשק, ואני מסכים ומתקן את עצמי. הרי גם במלחמת איראן-עיראק מכרה ארה"ב נשק לשני הצדדים יחדיו. עם זאת, ישראל ומצרים הן שתיהן מדינות חסות, נדבכים בסדר העולמי אשר בונה ארה"ב (נדמה לי שהן תופסות את שני המקומות הראשונים בסיוע חוץ). אני לא רואה כיצד יכול האזור להגיע למלחמה אשר -מנוגדת- לחלוטין לאינטרסים של ארה"ב, ממש כפי שלא יוכל להגיע להסכם שלום שמנוגד לאינטרסים האמריקאים. מכל מקום, בוודאי שגם אני אינני מייחל לשום מלחמה. כאמור, נראה לי שאת מייחסת משמעות רבה מדי ל"תקווה", ומפריזה ביכולתו של צה"ל לחזור היום לכיבוש ישיר של שטחי עזה והגדה המערבית. אני אינני בטוח שבכלל יש לנו את כוח האדם לעשות זאת, וגם המשמעות התקציבית איננה פשוטה. בוודאי שאינני חושב כי שינוי "תודעתי" אצלנו יכריע את הטרור. החברה הישראלית דווקא מגלה כוח עמידה (ויש שיכנו זאת פשוט יכולת התעלמות והתנתקות מבשרת-רע) מרשים ביותר, אבל זה לא עוצר את הטרור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 159285 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני תומך בשתי ידיים בקביעתך, שממשלות ישראל זקוקות לערפאת, אך לא מהסיבות שאת ציינת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למשל תשובה זו תגובה 174253 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
And assuming you’re correct in regarding to our "ultimate goal" (a fact which I seriously doubt), what do you suggest as an alternative ultimate goal?
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מלחמה כוללת - חבלי משיח ומשיח בן-דויד שיבוא אחר כך, עם החמור, תחית המתים וכל מה שקשור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המטרה היא לחיות כעם יהודי בארצו. ללא קשר לזה שמישהו נותן לנו ציון לשבח על מוסריותנו, או מודיע שהחמצן הנצרך כאן הוא באישור של האו''ם. ברור לי שיש חילוקי דעות על משמעות המשפט ''לחיות כעם יהודי בארצו'', ואין לי בעיה עם זה, אדרבה אני אשמח אפילו אם דעתי בעניין לא תתקבל, ובלבד שזה יהיה נושא הדיון, ולא איך משיגים שלום. לא משום שאני לא אוהבת שלום. אלא משום שהמניע להקמת המדינה היהודית, ולחיינו כאן אינה שלום, אלא לחיות כיהודים חופשיים בארצם. אם המטרה היתה שלום, אסור היה להקים את המדינה הזאת. היא הרי הגורם מספר אחד לאי יציבות במזרח התיכון, וזה התברר כבר עם ראשית הציונות. ולכן הצבת מטרת העל ''שלום'' סותרת בעצם את קיומה של מדינת ישראל. לדעתי, באופן אבסורדי, דווקא רדיפת השלום האובססיבית שלנו גורמת למלחמה, ואילו אם נחיה עם מטרת על אחרת, כפי שציינתי, השלום יגיע ממילא. זה לא עניין של נס אלא של ניתוח המציאות, אבל זה ארוך להסביר את המהלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישנה הידרדרות מתמדת במהלומות שישראל מנחיתה על הצבא הסורי. החל מהפגיעות במכמ''ים (ובחיילים סוריים) בלבנון ועד חציית הגבול לתוך סוריה גופה. יש גבול להבלגה ששליט דיקטטורי, על אחת כמה וכמה צעיר ובלתי מנוסה, מסוגל לספוג לפני שיגיב בצורה כלשהיא. אין נחמה רבה בכך שמצבה של סוריה בזירה הבינלאומית, שלא נדבר על מצב צבאה, בכי רע. המשך הפרובוקציות הישראליות לכיוונה של סוריה עלולים לגרום לשליטה להתנהג באורח לא צפוי ולאו דוקא הגיוני (מזווית הראייה שלנו). אז כולנו נפסיד. אין לי פתרונות ''אינסטנט'' בכל הנוגע למאבק בטרור ובמדינות הפורסות עליו את חסותם. אך הכנסת סוריה (או אירן לצורך זה) למגננה בפני התקפות ישראליות, יגרמו בסופו של עניין למתקפה שלהם עלינו, בדרך כזו או אחרת. המצב בזירה הבינלאומית, בידודה של סוריה, והחשבון שהולך ונפתח בינה לבין ארה''ב משרת את האינטרסים שלנו דיים. אין צורך במהלכים צבאיים מיותרים ומסוכנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככה סתם לוותר על התענוג שבמלחמה? הרי זה מגדיר את זהותנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקום להפציץ מטרות סוריות כתגובה על התקפות החיזבאלה מפציצים שם כתגובה על התקפות של הפלסטינאים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כל הכבוד, יש הרבה יותר הגיון בהפצצת מחנות אימונים של הג'יהאד האיסלאמי והחמאס, מאשר סיכולים "ממוקדים" למיניהם והפצצות מטרות "סימליות" בשטחים, הידוק הכתרים הנושמים והלא-נושמים, ודרדור האוכלוסיה הפלסטינית לעבר פי-פחת. וודאי יותר הגיון מאשר "להחליט לגרש את ערפאת," החלטה שמשמעותה היא ששר הביטחון וראש הממשלה יכולים להחליט לגרש את ערפאת מתי שירצו, שלא כמו המצב הקודם בו... הם.. יכלו לעשות זאת מתי שירצו. וזו דעתי בעניין. אפשר היה לחסוך הרבה מאד כסילות ואווילות אם היינו מפסיקים לשחק משחקי-מלחמה עם ערפאת, ומתחילים להלחם בטרור. בלי שום קשר, אני מאד מודאג מן ההתפתחויות האחרונות. (מה, רק לביבי מותר להיות אזרח מודאג?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את עניות דעתי כבר הבעתי כאן ואני אביע שוב, את ערפאת צריך להרוג או אחרי שיואשם ויורשע בפשעים נגד האנושות או ע''י פצצה (אפשר יותר מאחת) של טון על המוקטעה. אין שום טעם להטיל עליו בידוד (שיבוטל אחרי שמיגל מורטינוס יתעקש לבוא לביקור) או לגרש אותו למדינה אחרת שבה ימשיך בפעילותו להנצחת הסכסוך. חוץ ממנו צריך לחסל בשיטתיות את ההנהגה, מדינית וצבאית, של כל ארגון טרור. מצד שני, שרון, כמו ערפאת, עושה לא מעט כדי להנציח את הסכסוך. בצעירותי העשוקה החליט המדריך שלנו (לכל שנתון בקיבוץ יש מדריך שעושה ''פעולות'') שאנחנו נחשפים למידע חד צדדי והביא אלינו למועדון את רפול בגודל טבעי. רפול שטח לפנינו את השקפת עולמו והסביר מדוע לנצח נחייה על חרבנו. סיפרתי לידידה שלי על המפגש וציינתי שרפול נשמע לי פטאליסט. הידידה שלי טענה שהוא לא פטאליסט אלא פשוט בן אדם דפוק שאוהב מלחמות ועושה הכל כדי שהן לא יגמרו לעולם. סתם אנקדוטה ליום כיפור - בסוף המפגש רפול טרח לשטוף את כוס הקפה שלו ואחר כך שבועות עוד היה כתוב על לוח המודעות של המועדון - ''אם רפול יכול - גם אתה יכול. שטוף את הכוס שלך.'' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעולם של אופטימים, גם להם יש מקום. במיוחד לרפול. לא מעריכים אותו מספיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאוד מעריך אותו, הוא מייצר שמן זית לא רע בכלל. אני מעדיף שבשלטון לא יהיו אנשים כמו רפול, שרון, פרס וערפאת שעושים כל מאמץ למנוע את סוף הסכסוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשהייתי נער קראתי את הספר של רפול "סיפורו של חייל" אם זיכרוני אינו בוגד בי, אז אחד הקטעים שם מספר שאחד מהחבר'ה שלהם (מתל-עדשים?) נרצח על ידיי שודדים ערבים והם בזזו את השעון היקר שלו. יותר מאוחר, באחת הפעמים שרפול חצה את העמק לבדו הוא נתקל בשני שודדים ערבים שניסו לשדוד אותו. הם סיימו את חייהם בטביעה בשלולית סמוכה ורפול חזר עם השעון למושב. מאותו יום רפול ושאר החברים ענדו את השעון בסבב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי כאן המקום לחשוף ששירתתי ביחד עם רפול בצבא. זה היה כשהייתי רב''ט ורפול היה רמטכ''ל. בבוקר יום א' נהגנו, מספר חיילים, לעמוד בצומת ולחכות לטרמפים לבסיס. היה ידוע שרפול עובר שם לעתים קרובות בימי א', שהכומתה צריכה להיות על הראש, ואז הוא עוצר ולוקח אותך טרמפ בלי גינונים. אם הכומתה לא על הראש הוא עוצר, חוטף אותך לאוטו, ומסיע למשטרה צבאית. שמועה מבוססת סיפרה שפעם רפול עצר וירד מהרכב, וחייל ללא כומתה כ''כ התרגש מגודל המעמד של נסיעה משותפת עם הרמטכ''ל, שהוא נשא את רגליו ורץ להשתין היכנשהוא. ללא גינוני רמטכ''לות, רפול דלק אחריו כברת דרך, עד שנכנע מפאת חוקי הגרביטציה וכרסו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על רפול אמרו שכשהוא היה מ''כ הוא היה המ''כ הכי טוב בצה''ל, כשהוא היה מ''מ הוא היה המ''כ הכי טוב בצה''ל, כשהוא היה מ''פ הוא היה המ''כ הכי טוב בצה''ל וכך הלאה, עד שהיה רמטכ''ל ועדיין המ''כ הכי טוב בצה''ל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שצריך להיות הוגנים מעבר ל'דאחקות' המתבקשות ולומר שרפול ביצע כמ''פ ומג''ד כמה ביצועים מבריקים והוכיח קריאת שטח מרשימה במהלך מלחמת ששת הימים. מארב החית שלו נלמד עד היום. אך אויה, כאשר הגיע לדרגים הבכירים ובמיוחד לפוליטיקה הוא הפך לאדם שכוונותיו הטובות הביאו אותו ואת אחרים לגהינום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני הייתי בסדיר תחת רפול. בבסיס שלי היה שלט עם הסיסמה: "מחנה זה לא אוזן, מחנה צריך לנקות כל יום" -רפול |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. למה פצצה במשקל טון כשמספיק כדור אחד במשקל כמה גרמים (אולי כדי לקחת איתו גם את פעילי השמאל?) ב. צריך למהר. לפי איך שהוא ניראה בטלויזיה אתמול הוא עלול פתאום מעצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדי פיגוע, בעוד אנשים נורמלים רצים לתרום דם, או סתם יושבים מזועזעים לנוכח המראות, רצים אנשי גוש שלום, ובראשם אבנרי יפה הבלורית והזקן, להגן על ערפאת. ואני תוהה: קרה לו משהו חריג, לאורי, כשהוא היה קטן? האם סבתו, עטורת-זיפים וכאפיה, טבעה מול עיניו במכונת הכביסה, וידו קצרה מלהושיע, או... מה?! ולמה הוא לא נכנס לטיפול ארוך טווח, כדי להרגיש קצת יותר טוב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות לפי דבריו, הוא חושש שממשלת ישראל תורה להתנקש בערפאת. אם הפעולה תצליח ועראפת ימות כל האזור יכנס לסחרור ולמעגל נורא של שפיכות דמים. אם התזה נכונה (אין לי מושג), זאת נראית לי סיבה די מוצלחת להגן על ערפאת, אלא אם-כן את סומכת על מנהיגי ישראל שיעשו את הדבר הנכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, וזו גם הסיבה להצטלם יד-מונפת-ביד עם ערפאת, בחיוך מאושר. הכול כדי למנוע אסון. אורי היקר והטוב. האיש בטח ישן עם תיק-נסיעה ארוז ומוכן ליד המיטה, וברגע שהוא שומע על פיגוע הוא מזנק כארי מרבצו וטס מהר ליאסר, לא בשביל יאסר עצמו חלילה, אלא כדי להציל אותנו מעצמנו. מה היינו עושים בלעדיו. לורד האו-האו מתחיל פתאום להיראות כטיפוס סימפטי למדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת, ככל שהזמן עובר נראה לי שאנחנו אכן צריכים מישהו שיציל אותנו מעצמנו, גם אם מר אבנרי אינו האיש. מכל המנהיגים זורעי-ההרס והמוות בסביבה את זועמת דווקא על מר אבנרי? אולי שרון צריך להיות אסיר-תודה לו. באמת פרס, שריד ושות' לא ממלאים נאמנה את תפקידם כבוגדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכל ה"מנהיגים" (ממתי אבנרי מנהיג?) אני כועסת עליו היום, כשאני רואה את תמונת הצמד-חמד החייכני במוקטעה, ובעמודים האחרים- תמונות אלבום של אנשים שצולמו מחייכים, ועכשיו הם כבר לא. מחר אני מבטיחה לכעוס על מישהו אחר. אבל היום -מה לעשות- דווקא אבנרי, עם בלוריתו המתנפנפת וחיוכו המתפעל מעצמו, הוא שמעורר בי קבס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו טוב, אם את מבטיחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי להכריע במלחמה צריך לעשות פעולות שישברו את רוחו של האויב ויוציאו ממנו את הרצון להילחם. פגיעה בבסיס ריק שמזה שנה לא הייתה בו כל פעילות אינה תורמת. זה נראה כמו חזרה לשיטות של ברק בתחילת המלחמה הנוכחית: אולטימטומים בלתי ברורים ושליחת מסרים חריפים. הפעלת חיל האוויר למטרות כאלה כמו הפעלתו לעשיית בומים על קוליים מעל דמשק היא הפעלה בזבזנית. חבל על הדלק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי להכריע במלחמה צריך לעשות פעולות שישברו את רוח האויב ויוציאו ממנו את הרצון להלחם- כך כתב דב ומה נעשה? אולי לא ניתן להם עבודה אצלנו? אולי נאסור מסחר איתם? אולי נעמיד אותם במחסומים כשהם רוצים לבוא אלינו או לצאת מהמקומות שלהם? אולי נעצור מנהלית כל מי שנחשד בטרור ושמנו עליו יד? אולי נטיל עוצר מתי לצבא שלנו נוח? אולי נכנס בהם בכל הכח ואז נצא שוב רק כדי להכנס שוב עם כל הכח? אולי נפציץ את המנהיגים שלהם? אולי נצוד כל אחד מהם אם הוא בשטח שלנו ללא אישור, והנציגים שלנו יהיו חיות טרף? אולי נעשה להם דברים שנכחיש? אולי נחשוב שהם לא בני אדם וככה יהיה לנו יותר קל להרוג בהם? דב, גם האויבים הכי גרועים שלנו הם בני אדם ואני מאמין שיש להכניס למשחק גורם ניטרלי והומני- נראה ששני הצדדים הם ימניים ומטורפים שצמאים לדם יותר מאשר שקט ובטחון ההצעה שהאו"ם יהווה כח שיטור וישמור על שני צדי הגבול לא באה בחשבון בדרכו של אריק שרון לא כי זה יכול לפתור חלק גדול מהבעיות אלא כי "יש לנו הצבא הטוב בעולם" ו"אנחנו ננצח" שתי ססמאות שיותרר מדי אנשים מתו וימותו בגללן, ובגלל הפחד הגדול מאנטישמיות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''ההצעה שהאו''ם יהווה כח שיטור וישמור על שני צדי הגבול לא באה בחשבון'' כי אין גבול, וכן בגלל שראינו את היעילות של האו''ם במקומות בהם יש גבול - למשל גבול הצפון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגבול הצפון יש או"ם שמום כך גם בגבול בגולן- יש פקחים על הסכם הפסקת אש, ואין כח עם נשק אמיתי וחיילים אמיתיים. למה? כי אין מטרות אמיתיות מלבד שמירת המצב הקיים - אני מאמין כי אם ינתנו לכוחות האו"ם מטרה של "שמירה על איזור קרבות נטול קרבות", או יצירת סטטוס קוו חדש, ינתנו להם יותר משאבים ותהיה גם יותר מוטיבציה הכל באויר אך המחשבה כי הסכסוך הנוכחי ימשך היא קשה מעבר לכל דמיון |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומכל מקום יכולים לשמש בסיס טוב לדיון. ואגב, חשבת על זה שאולי - רק אולי - אתה טועה, וכי אלה שאתה מכנה אותם 'ימניים', משני הצדדים, אינם 'מטורפים שצמאים לדם יותר מאשר שקט וביטחון'? אני, שהרב כהנא נמצא במקרים מסויימים משמאלי, סבורה שאנשי החמאס אינם צמאי דם ושהם רוצים באמת שלום וביטחון ושמחה ושלווה ונחת. ההסבר שלי למה שהם עושים הוא ככל הנראה אחר משלך ומשל השמאל. ואני, כנראה, מכבדת אותם ואת הערבים בכלל יותר משה'שמאל' מכבד אותם, גם אם אני סבורה שיש להשמידם כי הם אוייביי. אני חושדת בכך, אגב, שאנשי ה'שמאל' בישראל גזענים מיסודם, שהם בזים בליבם לערבים ורואים בהם אנשים נחותים, כפי שהם רואים באנשים רבים אחרים, אם כי הם מצליחים להסוות זאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעינייך לבוז לערבים זו גזענות, אבל לרצות להשמידם לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט ! גזענות, ביסודה, הינה פסילה של קבוצת בני אדם ללא הצדקה. לעומת זאת, במקרה שקבוצה אחת שרוצה להשמיד קבוצה אחרת - זכאית הקבוצה האחרת לנקוט בעל פעולה כדי להציל את עצמה, כולל השמדת הקבוצה האחת. ובתרגום לעברית: הערבים מבקשים להשמיד אותנו, ולכן אנו זכאים לנקוט בכל פעולה כדי להציל את עצמנו, לרבות השמדתם. ובמקרה הפרטי של הסכסוך היהודי-ערבי, הפתרון הזה של השמדה או גירוש הוא הפתרון המועדף, משום שהסיבה למלחמה בין שני העמים הינה נצחית ורק פתרון כזה יכול להביא שקט אמיתי, ואולי גם שלום. על כן, הרצון להשמיד או לגרש את הערבים אינו נובע מתפיסתם כנחותים/פסולים אלא כהגנה עצמית בלבד. ואני, אגב, מבינה היטב את הערבים ואת מניעיהם, ואני *מכבדת אותם מאד על כך שהם מוכנים למסור את חייהם לשם השגת מטרותיהם הלאומיות*. הם, בעיני, פטריוטים אמיתיים, ואני מאד מכבדת אותם על כך! צר לי, כמובן, שנקלענו למצב הזה, אבל שני הצדדים נקלעו אליו שלא באשמתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב לפחות שלוש פעמים ביום אם אני טועה, בקשר לדברים רבים. אם אני מבין אותך נכון את מאמינה בצד הישראלי כי את בצד הישראלי- אם היית בצד השני היית מאמינה בצד השני ולכן הכבוד בין הצדדים הניצים- "כי יש מי שמבין אותי! ורוצה להרוג אותי לפחות כמו שאני רוצה להרוג אותו!" אחוות העמים אני אולי תמים ואדיוט אבל אני מאמין כי כל בני האדם שוים ואסור להפלות אדם לפי מוצאו/ דתו/ אמונתו/ צבעו/ חוסר אמונתו/ וכו' וכו' ואני רוצה לצטט עוד תמימים - שוטי הנבואה: " ערבי פלשתינאי, יהודי ארגנטינאי, זה לא משנה כולם בני אדם, כולם כאן אף אחד לא יעזוב פה, אף אחד לא יעזוב, אף אחד לא יעזוב פה, אז תתחילו לאהוב. " שוטי הנבואה/פרילי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאני חשה כלפי הערבים נובע מכך, שהם ואנוכי מחזיקים בערך משותף חשוב אחד: אהבת המולדת. ואני רק יכולה להצטער על כך, שמספר היהודים בישראל המחזיקים בערך זה - שהוא בעיני ערך חשוב מאד - קטן, יחסית, מזה של הערבים. ויש עוד ערכים ותכונות, המהווים סיבה טובה לכבוד שאני רוחשת להם. למשל, ערך המשפחה. למשל, הפתיחות והלבביות. למשל, ההתנהגות הטבעית. ויש להם עוד ערכים ותכונות הראויים להערכה בעיני. והעובדה שהם רוצים להשמידנו אינה מונעת ממני לראות את הצד החיובי שבהם. לכן, מצד אחד יש לעשות הכל כדי לסכל את שאיפתם להשמידנו/לגרשנו ממולדתנו, לרבות השמדתם ו/או גירושם ממולדתנו, ומצד שני מותר לראות את הדברים החיוביים שיש בהם ולכבד אותם על כך. איני רואה כל סתירה בין הדברים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק על תקחו את זה אישית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שימי לב שכל התיאורים שאת נותנת - גם החיוביים וגם השליליים - מתייחסים לקבוצה (''הערבים'' ) ולא לבני אדם בודדים. בעיני, תפיסה מכלילה כזו, הדוגלת במטרות של קבוצה (''עם'' במקרה זה) ומתעלמת ממטרות ואפיונים של הפרטים היא אנטי-דמוקרטית, בלתי-אנושית, וגורם חשוב בחרחור מלחמות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוכרת לי הדעה ש'אסור להכליל' ותמיד חלקתי עליה. האם זה בסדר להכליל ולומר ש'ליפנים יש עיניים מלוכסנות'? לדעתי הדבר מותר, גם כאשר ברור שיש יפנים שאין להם עיניים מלוכסנות, משום שהמשפט הזה נכון לגבי מרבית היפנים. על כן, לדעתי מותר להכליל בכפוף לשני תנאים אלה: האחד, שההכללה תהיה נכונה לגבי מרבית חברי הקבוצה המוכללת. השני, שהמכליל יהיה ער לכך שההכללה אינה נכונה בהכרח לגבי *כל* חברי הקבוצה המוכללת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאשר את מציעה שלילת אזרחות מערבים, האם את מתכוונת ל*כל* הערבים, או רק ל"אלו שרוצים להשמידנו"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי הפיסקה האחרונה שלך- מאיפה באה הקונספירציה הזאת? מה הצידוק של אנשי השמאל להסוות את גזענותם? איך את מגדירה שמאלני? ומיהו סוציאליסט? ומיהו גזען? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלות קשות שאלת, ואנסה להשיב ככל יכולתי: מהו או מיהו 'שמאל' בישראל? ובכן, לדעתי יש לנו פה מקרה אנומלי: בעולם החרב, החלוקה ל'שמאל'ו'ימין' קשורה לתפיסה הסוציאליסטית, כאשר מקובל שפשוטי העם, ההמון, מזוהה עם ה'שמאל' ומנהיגי ה'שמאל' עוסקים בהגנה על האינטרסים של המוני העם (עבודהף רווחה וכו') כנגד בעלי ההון והעשירים. אצלנו, ה'שמאל' נתמך דווקא ע"י בעלי ההון וההעשירים, ותפיסותיו בתחום הסוציאלי אינן דומות, ואולי אפילו הפוכות, מאלה של אנשי ה'שמאל' בעולם הרחב. אצלנו, ההשתייכות ל'שמאל' ו'ימין' נקבעת רק, או בעיקר, על פי ההשקפה בנוגע לסכסוך היהודי-ערבי על הביטיו השונים. 'בגדול' ניתן לומר, שאלה שמחייבים נסיגה לגבולות 67' (וחלקם מצדדים במדינה ישראל כמדינה דו-לאומית) משתייכים ל'שמאל' ואלה שדוגלים בשמירה על האופי היהודי של המדינה ובויתורים קרקעיים קטנים יותר משתייכים ל'ימין'. גזען, לפי השקפתי, הינו כל מי ששונא ובעל דעה קדומה שלילית כלפי קבוצה על פי מאפיין דתי או לאומי או צבע עור או מוצא בשעה שאותה קבוצה אינה אוייבת שלו, ואף כשאותה קבוצה אוייבת שלו - הוא נוהג כך בלי קשר לסכסוך איתה. הצידוק של ה'שמאל' בישראל להסות את גזענותו הוא ברור ושקוף: אין כיום קבוצה או אדם שפויים שיודו בכך שהם גזעניים. זה 'לא יפה' ולא מקובל ולא מוסרי, וחשוב ל'שמאל' להצטייר כמוסרי (וזה מאפיין בולט של ה'שמאל' הישראלי). ומנין לי ה'קונספירציה'? ראשית, אמרתי שיש לי 'חשד', וזה אומר שאין לי הוכחות של ממש. ומנין החשד? מהתבוננות בדרכי המשאל ומניתוח הסיבות לרצונו העז בהפרדה בינינו ובין הערבים בהשוואה לעמדותיו העקרוניות בתחומים אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המפלגות הגדולות בארץ מימין-ליכוד ומשמאל- עבודה קשורות קשר חזק עם בעלי ההון כי נראה שהפוליטיקאים שבוחרים ללכת למפלגות האלה בעלי עניין לאו דווקא לאומי, לפחות בשנים האחרונות המפלגה האמיתית היחידה שאומרת כי היא שמאל סוציאליסטי היא מרצ (ש: מק"י עוד קיימת? http://www.maki.org.il ת: היא חלק מחד"ש) החלוקה בין שמאל (שלום) לבין שמאל (סוציאיסטים) לא ברורה דייה כי אדם יכול להיות גזען, אך מאמין בשלום מסיבותיו שלו; אך סוציאליסט שמאמין בשוויון ומוסר לא יכול שלא להאמין בשלום, להזכירך שעד לא מזמן כל מי שהאמין ב"ויתורים קרקעיים קטנים" היה במחנה השלום אך מאז הימין השמאיל ובקשר להפרדה- יש מי שמאמין במדינה אחת דו לאומית והוא שמאל ויש מי שמאמין בשתי מדינות לשני עמים והוא שמאל, נא לא להתבלבל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועכשיו תבין באיזה קונפליקט אני נמצאת: מצד אחד אני מצד שני, אני תומכת בשמירה וטיפוח אופיה היהודי של המדינה, אך משום שאני אתיאיסטית איני יכולה לבחור ב'מולדת', 'המפד"ל', הרב כהנא ומפלגות 'ימניות' אטחרות, הקרובות יחסית לתפיסתי בנושא הסכסוך היהודי-ערבי. מצד שני, אני די ליברלית, דוגלת במינהל ציבורי תקין למופת, בשקיפות, בחופש הדיבור, הדעה והביקורת, בשמירה על זכויות הפרט והאדם, בהגנה על זכויות בסיסיות של עובדים וכו', אבל איני יכולה לבחור במר"צ או במפלגות בעלות תפיסה דומה בשל הפער בעמדותנו בעניין הסכסוך היהודי-ערבי. די באלגאן... זו המציאות המורכבת... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, לגבי העניין הכלכלי-חברתי, אכן חלק ממי שנקרא "שמאל", למשל מפלגת העבודה, דואג דווקא לאינטרסים של בעתי ההון. אבל לפחות שתי מפלגות של "שמאל" מדיני (מרצ וחד"ש) הן בפירוש מפלגות שפעלו ופועלות כל הזמן בכיוון הסוציאליסטי ואף הקומוניסטי. רן כהן ממרצ, למשל, הוא איש "שמאל" קלאסי במובן זה. שנית, איזו תכונה שלילית מייחס "השמאל" לערבים לפי הגדרתך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אנצל את ההזדמנות כדי לשבור שתיקה1 ארוכה למדי - רק כדי לחזור ולכתוב דברים שכתבתי באחת מתגובותיי הראשונות באייל (זה היה מזמן, אז אני מקווה שתסלחו לי). אני מסכים עם דב שיש לשבור את רוחו של האוייב. אני חושב שלא ניתן לעשות באמצעים צבאיים. הפלסטינאים התגלו כמי שמוכנים לשלם מחיר יקר מאד - בחיי אדם רבים ובאיכות החיים של רבים עוד יותר - כדי להשיג את מטרותיהם המדיניות. אני מטיל ספק בהנחה שהגדלת מספר האבידות בנפש בקרבם ישבור את רוחם - מפני שהדבר איננו מרחיק אותם מהשגת יעדיהם, ובעקיפין, תוך ניצול המצב לתעמולה, הוא אפילו משפר את מצבם (יותר לחץ על ישראל לבצע ויתורים מדיניים). ישראל צריכה, לדעתי, לבצע פעולות בעלות משמעות מדינית - שיפגעו ביעדים הפלסטיניים ארוכי-הטווח. בפרט, אני מציע הקמה של התנחלויות חדשות, או הרחבה משמעותית של כאלה קיימות, בתגובה לכל פיגוע טרור. את הישובים החדשים יש למקם באיזורים שיפגעו ככל האפשר ברצף הטריטוריאלי הפלסטיני. במקביל, יש להבהיר שאלה אינם "יישובי דמה" - ושהסרתם לא תהיה נושא למשא ומתן. אם יתעורר קושי באכלוס הישובים החדשים, יש להגדיל את ההטבות הניתנות למתישבים, וליצור תמריץ אמיתי למעבר אוכלוסיה מאיזור המרכז ליש"ע. (ניתן להציג גם צעדים כאלה כתגובה לפיגועים). הערך המוסף של תגובה מסוג זה (מעבר להשפעה המוראלית הקשה שתהיה לה על האויב, להערכתי), הוא היותה בלתי-אלימה, ולכן לא "מצטלמת היטב" - מבחינתם. כיום הפלסטינים מנסים, בהצלחה לא מבוטלת, לצייר סימטריה בין מעשי הטרור שלהם לבין התגובות האלימות שלנו. כאשר רשתות הטלויזיה יראו מצד אחד אוטובוסים מפוצצים וחלקי גופות של ישראלים, ומצד שני - בניית בתים, סלילת כבישים, ונטיעת עצים - יהיה קשה הרבה יותר לשכנע את העולם ב"סימטריות" של המצב. (גם אם צאעב עריקאת וחבריו יופיעו ב-CNN כל חצי שעה ויסבירו שההתנחלויות הן "בלתי חוקיות"). אני מופתע שהצעות דומות לשלי אינן נשמעות כמעט (וזאת גם הסיבה שאני חוזר ומציג אותן כאן בעצמי). האם למישהו יש הסבר? --- 1 כמעט |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עיוורון - ביחד עם נאיביות וטפשות רבה, בעיקר של אנשי ה'שמאל' - וחוסר אמונה בזכותנו על ארץ ישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי בניית התנחלויות אזרחיות בלב אזור ערבי יהיה מכשול יותר מאשר התקדמות, פתרון יצירתי רצוי, אבל הרעיון הזה- ההשלכות שלו יהיו החמרת המצב הקיים בניית רצף התישבות יהודי באיזור עויין כדי להמחיש לאויבנו כי זכותנו לעשות באדמנתו כרצוננו נראה כמבורך, אך חלק מהאנשים שיבואו יהיו מאלה שמציתים את האש- אנשי מליציות חמושות שאוהבים להגיד שהם צודקים תמיד היו חלק מהמתנחלים, ונראה שאם יהיה מקום חדש וחוקי לתקוע בו דגל וכוונת הם יגיעו אליו אם אנחנו בונים חומת הפרדה אז עד הסוף |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כידוע המעשה הכי נורא שהערבים עשו לנו במלחמת עשרות השנים שמתחוללת בינינו מאז טבח חברון דרך המאורעות, הפלישה במלחמת השחרור, הפלישה לירושליים במלחמת ששת הימים ועד הטבח במסעדת מקסים לפני ימים מספר היא שלא נתנו לנו לעבוד אצלם או שהעמידו אותנו במחסומים. לנוכח רכותם הרבה באמת היינו צריכים לנהוג ברכות יתר כדי שיראו שאנחנו לא אנשים רעים ויעשו עמנו שלום. אולי באמת צריך להיעזר באו''ם שהעצרת שלו נהגה לגנות אותנו פה אחד לא רק לאחרונה אלא עוד הרבה לפני שהיה ''כיבוש'', ולבקש מהאירגון הזה שישלח את אותם חיילים שסייעו לחיזבאלה לחטוף ולרצוח את שלושת חיילנו בגבול לבנון כדי שיפרידו בינינו וישליטו פה סדר. ואגב, תגובתי התייחסה לפעולת חיל האוויר בסוריה, ושללה אותה. זה היה הנושא. היתר נימוקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשבור את רוח האויב כתבת- איך נשבור אותו וניסינו המון?, עניתי והצעתי דרך. אני מאמין שמצב המלחמה המתמשכת, לדבריך, השתנה פלאים במשך כ80 השנים האחרונות, ופעם מי שידו היתה על העליונה מצא עצמו עם הפנים לאדמה. לפני האינתיפאדה הראשונה הפלשתינים עבדו אצלנו, אבל מעולם נשארו חסרי שלטון, ובעלי מצב מגורים והשכלה מתחת לכל השוואה, במדינת ישראל. ובאופן כללי מנודים. אני מאמין כי כאשר ידינו היתה (ועודנה) על העליונה אנחנו צריכים לנצל את המצב לטובתנו, לא במובן של נקמה של חמומי מח, אלא לשנות את הלגיטימציה למלחמה שלהם בנו, להבין כי אין פתרון אחר מלבד שלום, ולהאמין כי המצב המלחמתי ישתנה- איך? יש לנו אסטרטגים טובים, עזרה ממדינות עם אינטרסים לשלום, וצבא ממושמע. כל זה יכול להסית את המלחמה ממסלולה עתה. זוהי חובתנו ההומנית לשנות את המצב לטובה כאשר ניתן, אבל יצר הנקמנות והרצון לאי- לגיטימציה טוטאלית של הצד שמנגד (אולי בגלל שהם מצטלמי עתה טוב יותר בעיני העולם?) מביאה אותנו להרס במקום לבניין. בקשר לאו"ם- לפני 55 שנה המצב, שוב, השתנה ללא הכר וכמו שכתבתי בתגובה 174294 יש אפשרות רצינית שהאו"ם ישלח לאיזור קרבות יותר מאשר חיילים עם ג'יפים ודגלים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינך מסביר בדיוק מה עלינו לעשות בפועל, ולצערי קשה לי לחשוב על פעולות ממשיות שנגזרות מהרוח הכללית של דבריך. אני יכול רק להניח שתהליך אוסלו הוא משהו שנגזר מהרוח הכללית שאתה משדר, והדבר הזה בעיני היה גדול הכשלונות המדיניים, שטות שחייבים הינו לצפותה מראש, ודוגמה ממש יחידה לאסון שהבאנו על עצמנו ממש במו ידינו. למזלנו, תכנית לאסון חמור יותר שנקרא ''מפת הדרכים'' נשברה בעודה בעבה, בגלל טעויות של האויב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לא הובן מתגובה 174216 אני מאמין כי העקרון המוביל את הממשלה היום בנוגע לסכסוך פשט את הרגל, כי "לשבור את רוח האויב" רק מחזק את רוח האויב וגם שגם על המנהיגות השולטת שלנו וגם על שלהם השתלטו פרופוגנדות ולא אמיתות, ומנהלים את המלחמה אנשים שיש להם אינטרסים שהמלחמה תמשך וביתר עוז (תנו לצה"ל לנצח!) לדוגמא- השאלה מי שבר את מפת הדרכים לא רלונטית כי היה ברור היה שאחד מהצדדים ישבור אותה מהתחלתה אנחנו צריכים להבין כי שני הצדדים נפלו לבור התעמולה של עצמם ועתה נעים בבור אך מספר ההרוגים עולה. צריכים להבין שכדי לפתור את הסכסוך צריך גורם חיצוני וניטרלי כמה שיותר שיגן על האינטרס האיזורי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי זוהי דוגמה קלאסית למשנתו של קלאווזביץ: "הלחימה היא המשכה של המדיניות". לפני זמן מה תקפנו מטרות מכם סוריות בלבנון, וגם מטרות סוריות באזור המעברים בין סוריה ללבנון. זה נעשה על רקע מרמור הולך וגובר בקרב תושבי לבנון נגד הכיבוש הסורי. היום עשינו "בום" על קולי מעל מיטת הנופש של אסד בלדקיה ואח"כ גם הפצצנו ליד דמשק, וזה על רקע התקפה של ארה"ב בסוריה במלחמה האחרונה, על רקע התקטבות היחסים בין סוריה לארה"ב, ועל רקע ההכרזה על החמאס כאירגון טרור אפילו באירופה. לדעתי, מה שישראל מנסה לעשות (מעבר להסחת הדעת מהכישלון של מדיניות שרון במלחמתה בטרור) זה לעשות דה-לגיטימיציה לסורים בשלבים. סוריה גזרה הרבה מאוד קופונים אחרי מלחמת המפרץ הראשונה ובתקופת אוסלו, והצליחה לכבס את עצמה באופן לא רע. נראה לי שישראל מובילה מהלך שיוביל לדה-לגיטימציה של הסורים בעולם ע"י קשירה אקטיבית של הסורים לטרור הפלסטיני מצד אחד, ולטרור האיראני מצד שני. הפצצות שכאלו יובילו בסופו של דבר ללגיטימציה לתקוף גם בדמשק עצמה, כמו שהרבה דיבורים על גירוש עראפת הפכו את הגירוש או החיסול האפשרי לפעולה אפשרית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד אחד, ההפצצה בסוריה אכן נראית כמו גלולת אקמול שבאה להשכיח מאיתנו שגם אחרי שניקינו כ"כ טוב את תשתיות הטרור מג'נין, שרון לא הצליח להביא שלום או ביטחון.. מצד שני, לתקיפה הזו היה יעד מוגדר: סוריה לוחמת בישראל ע"י חיזבאללה כבר שנים דרך גבול הלבנון, מכיוון שהגבול בין סוריה לישראל הוא בעייתי מבחינתה: התותחים שלנו צופים על דמשק. סוריה גם נמצאת בקשרים מצויינים עם אירן, והיא משמשת כפלטפורמה קרובה לישראל גם עבור חיזבאללה וגם עבור אירגוני טרור פלסטינים שונים. מכמה מקרים שארעו בעבר, אפשר ללמוד שאסד הבן נלחץ ומושפע מפעולות שכאלו, ועל כן יש טעם בפעולה שכזו. בשורה התחתונה - מחנות אימון שכאלה צריכים להיות מושמדים, וגם משרדי החמאס והג'יהד בדמשק לא צריכים להיות חסינים לדעתי. השאלה היא שאלה של עיתוי.. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שם את ההפצצה התמוהה בעומק סוריה בפרספקטיבה. מן הסתם הממשלה עשתה סוייץ' למדיניות של התשה נגד עראפאת בהנחה שמצבו הבריאותי יעשה את העבודה שלה בשבילה - כנראה שלעולם לא ילמדו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עשיתי חיפוש באייל על "סוריה" ו "ג'יהאד" על שלושת החודשים האחרונים כמו שאפשר לראות, פרט לדיון הזה יש רק תגובה אחת הכורכת את סוריה על הגיהאד האיסלאמי, וגם שם מדובר על ענישה של לבנון. מה קרה שפתאום כולם נזכרו ש*סוריה* אשמה בפיגועים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברוך הבא לעולם הבלבניסטי... עכשיו קח לך אתגר - מדוע דווקא עכשיו לתקוף בסוריה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הסברתי את עצמי טוב. התייחסתי לאתגר שלך (עוד לפני שהיבעת אותו) בכותרת לתגובתי. מה שמפתיע אותי זה ההענות לספין. אני שואל על המגיבים כאן ובעוד מקומות. פתאום יש המון שמדברים על איך הסורים תומכים בג'יהאד האסלאמי, ובכלל כל הצרות שלנו בשלושים שנה האחרונות הם מהסורים ( ומאנשים שלא כותבים <ספויילר> כשהם מספרים על סרטים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניחוש: נראה שבוש עכשיו לא ממש מרוצה מסוריה. הם סייעו לממשל סדאם במהלך מלחמת המפרץ האחרונה, ואם זכרוני אינו מטעני גם יצאו משם פיגועים נגד האמריקאים בעירק. אולי האמריקאים מתנים את הסיוע לישראל בהפצצת מחנות טרוריסטים בסוריה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חייבים משהו כל-כך מוחצן. מספיקה "הבנה". זה הרי אקט בעל הרבה יתרונות לישראל. אסד הצעיר כבול על-ידי מצב הביש הדיפלומטי בו הוא נמצא עם ארה"ב, צבאו חלש, כלכלתו לא איי-איי-איי. אין לו שום אפשרות להגיב. הוא מסתפק בגינויים ובבכיות לאו"ם ("בלתי נתפס שמדינה אחת החברה באו"ם תתקוף מדינה אחרת החברה באו"ם, ביחוד כשזו האחרונה אפילו חברה במועצת הביטחון!" (תרגום מהזכרון) היה לדעתי חסר טקט דיפלומטי מדהים. תמשיכו ככה). זה לא סתם לעג לרש. זה משנה לחלוטין את תמונת המצב. אסד _לא_יכול_ להרשות לעצמו הפצצה ישראלית נוספת, מכיוון שתגובה יכולה לפגוע אנושות בסוריה, וחוסר תגובה יכול לפגוע אנושות ביציבות משטרו. ואילו חוקי המשחק החדשים כפי שנקבעו על-ידי ההתקפה הישראלית וחוסר התגובה הסורית הם שישראל יכולה להגיב _נגד_סוריה_ על כל פיגוע גדול בתחומי הקו הירוק שבוצע על-ידי ארגון בעל נוכחות בסוריה. אין לו ברירה אלא לנסות ולרסן קצת את הג'יהאד האיסלאמי והחמאס. מאז עבר קצת זמן. האם אסד הצליח? לא היו מאז פיגועים גדולים, אבל יכול להיות שזה מקרה. היה פיגוע ירי אתמול, ויש תגובות ישראליות בעזה. שימו לב שפיגוע הירי בוצע על ידי גדודי עז א-דין אל קסאם, אבל התגובות נגד הג'יהאד בעיקר. הייתי אומר ששרון מתגרה בג'יהאד לבצע עוד פיגוע במצב העניינים הרגיש עם סוריה עכשיו. מה שקורה בד"כ זה הסלמה עד שיש פיגוע גדול. אם לא יהיה פיגוע גדול, אפשר לומר שהפעולה בסוריה קנתה לצה"ל חופש פעולה חסר תקדים. אם יהיה, יהיה מעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודעת למה דווקא עכשיו. אבל למה בכלל -לפי דני גילרמן בכל אופן- נראה לי שיש קייס נגד הסורים. ואם כך, למה לא עכשיו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא צריך לקרוא את כל המלל. הפרטים המעניינים נמצאים בסעיפים הממוספרים, 1-5 . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, אני חייב להגיד שזה נאום מאוד יפה. ממש הכניס להם. אציין רק שצרמה לי ההתיחסות ל What can we tell the Arab and Israeli שהרי מדובר בערבים *ישראלים*.mothers of children murdered in this weekend's attack in Haifa? מצד שני, אם סוריה היא כזאת איומה ונוראה 1, למה לא הוגשה תלונה למועצת הביטחון *קודם* ומכת נגד *אחר כך*. חודשים מסבירים לנו שהבעיה נמצאת במוקטעה ("לגרש"), וכולנו אומרים אמן. פתאום, תגלית! המפתח נמצא בסוריה, ומיד כל הדוברים הרשמיים(והרבה מהלא רשמיים) מוצאים ומוציאים הוכחות. עוד מעט נשמע קולות הקוראים לגרש את אסאד, ואורי אבנרי ייסע לשם לשמש מגן אנושי. אודה ואבוש, שכשאני שומע על פיגוע, של הגיהאד, או כל ארגון אחר, המחשבות שלי לא נודדות לכיוון "צריך סוף סוף להראות לסורים" אלא יותר לכיוון המוקטעה או לכיוון בנין הממשלה בירושלים ( משהו בנוסח " מה קורה עם הגדר"). אז בסדר, אני תמים, אבל גם כל המבינים שמסבירים לנו היום על דמשק, שתקו עד לפני שבוע. 1 ואני מקבל את כל דברי השגריר כנכונים |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |
|
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |