 |
חיים בצל המלחמה | 1302 |  |
|||||||
 |
|
 |
||||||||
 |
 |
פרסומים אחרונים במדור "טור אישי"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
תגובה 118764 | |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לו היתה זאת תגובה שלי, גם אני הייתי דואג להמנע מלהתיצב מאחוריה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיוון שהיה זה אני שהחליט לפרסם את הטור הזה, אבקש לבוא בתלונות אלי (בדוא"ל) ולעזוב את מרת רגב בשקט. הגם שאינני רואה טעם במגזין שכל כולו טקסטים אישיים שכאלו, הרי שלפרסם טקסט כזה מפעם לפעם לא רק שאינו דבר שלילי, הוא דבר חיובי מאין כמוהו, ואף מתבקש. לא טוב לך? הדרך החוצה היא בפינה הימנית למעלה - הכפתור עם ה-X. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיוון שהפורמט תחתיו פורסם הקטע הוא :"טור אישי", אני חושבת שיש לזכור שזו בדיוק הכוונה- אישי.בחינה לא מדעית, לא מגובה בתיאוריות אלא הבחנות אישיות של הכותבת על מצב העולם מסביבה.בקטע שפורסם לא התיימרתי לנסות ולנתח את המצב ביחב"ל, לא הבאתי ציטוטים מקיגלי ו-וויטקוף ואין לי שום כוונה להתהדר בנוצות פסודו-אקדמאיות (לפחות בקטע זה, חכו למאמר על האימפריאליזם החדש....). בכל הנוגע ל"בננות" אכן פורטל חביב, אבל הניסיון שלך לזרוק אליו כל קטע שיש בו נשיות, או רגשות או רחמנא לצלן אישיות, מריח לי יותר משוביניזם מאשר מביקורת אמיתית על איכות הכתיבה או ערכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם קצת פחות שוביניזם, יש משהו טיפה ממוקד מדי בקטע עם הסלנג הצבאי. את החדירה של הסלנג הצבאי לשפה היום יומית אני אישית מרגיש הכי פחות במערכות יחסים שבינו לבינה ובתיאורן באזני אחרים. מצד שני החדירה של סלנג צבאי לשפה היום יומית היא ברורה ונרחבת דווקא בדוגמאות הפחות מובלטות שציינת (''עפיצות'', ''שביזות'' וכו') שעברת עליהן באגביות. אבל אולי זה רק אני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עפיצות זה לא משהו שקשור ליין? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 119137 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושבת שהכוונה היא לא שרגשות/נשיות/אישיות לא שייכים לכאן. פשוט הבחירות הסגנוניות שלך מזכירות יותר כתיבה לנוער מאשר כתיבה למבוגרים, ואת זה אפשר למצוא בעיקר במקומות כמו בננות. למשל: "יושבת מולי במצב צבירה נוזלי, מוקפת טישו תלת-שכבתי עם אלוורה" "ובין קינוח אף לכפית האגן-דאז בטעם שוקולד בלגי" שני אלה מזכירים לי את איטו אבירם (שאינו אישה ואינו רגשן במיוחד). ולא שזה לא בסדר; אני מסכימה עם דובי - הוא בחר לפרסם טור אישי, וכל הטענות והמענות צריכות להיות מופנות אליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הכבוד לכותבת. מצחיק מצחיק. ה''מבוקש מספר אחד'' עשה לי את זה......גדול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
_____ העלמה עפרונית, מחזקת את מעמדה כעלמה-השטחית-שלא-מתעניינת-בדברים-החשובים-באמת-באתר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אממ... כשאת כותבת את מה שכתבת מתחת לקו, את בעצם מורידה מערך המאמר, כאילו הוא פחות חשוב ממאמרים אחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקסימום מורידה מערך עצמי. (מה שמעלה את השאלה, למה באמת כל פעם שאני חושבת שאנשים מעניינים אותי כאנשים ולא כאובייקט מדעי, אני מרגישה צורך להצטדק) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז במקרה, עכשיו, בעודי מתחמקת מעבודת התרגום שלי 1 אל מגרשי משחקים של ילדים אחרים, הרגשתי צורך להסב את הדיון ה"מתפתח" אל "פתחים" חדשים ישנים – ממחוזות ה"למה טורים אישיים חשובים יותר/פחות" למחוזות אישיים (יותר/פחות) – מחוזותינו אנו ולא אלה הדמיוניים. שאלה: מדוע נסב הדיון כאן, למרות שהוא עוד בחיתוליו (אני מקווה), להעלאת ערכי הקוראת או הכותבת? מדוע ישנה התעלמות מאותו מסר חד ופשוט (אם כי רב שכבתי מבחינה יומיומית) על המיליטריזם הנורא הפושט בנו? גם בפעם הבאה כשיספרו לנו על פיגוע אנו נדבר על משהו אחר.. נעביר נושא.. נתייחס לדברים אחרים במהדורת החדשות. מבין השורות הכתובות בהומור כואב (כרגיל) בשפה יומיומית (לא כל כך כרגיל באייל) הצלחתי למצוא משהו נדיר בתקופתנו. תקנו אותי אם אני טועה 2 אבל משום מה אותו מעבר מתמיד לנושא אחר, מעביר את הזמן יפה כל כך כבר שנתים וחצי בערך.. ומתי היתה הפעם האחרונה שבאמת דיברו בקול רם על אותה שפה צבאית ארורה (ותרבות צבאית ארורה וצבא ארור!) המשתחלת לשפתינו ומרקיבה אותה? או על ה"שלום והבטחון"? או על.. כל דבר שהוא, שיכול איכשהו להתחיל איזשהו סוג של תנועה בכיוון כלשהו? האם לא מספיק עם היומיומיות המתמשכת הזו לקראת שוב-לא-לסיים-את-החודש-ושוב-והופס-שנה-אזרחית-טובה? האם יש עוד מישהו שעינו וליבו צדו את המשפט – "אני בטוחה שבקרוב יסבירו לנו כל אמצעי התקשורת בדיוק למה אנחנו צריכים לפחד"? האם מישהו טורח לברר ולהציג את מה שהתקשורת (האשמה באמת) לא מראה? או אולי עדיף לדעת בסתר הלב 3 שמשהו לא בסדר, אבל לא לדעת באמת מה. כמו שכבר טענתי בניתוח הקטן שלי על הארץ וה"מעגלים השטניים" (vicious circles) המאפינים אותה, מרבית הישראלים מעדיפים לא לדעת, אחרת הם יגיעו למסקנה שתגרום להם לפעולה של ממש וזה כבר יהיה קיצוני מדי.. פחות מדי נוח. "משרד הסברה מלחמה" את תפקידי כמשרד הסברה נייד לקחתי עלי ברצון. אולי מתוך רצון להמשיך את המסורת המשפחתית כשגרירה על אף אי יכולתי להיהפך לכזו באמת, בגלל אי שירותי בצבא. בתדירות מפתיעה אני מדברת ומספרת לחברי ומכרי כאן בגולה (?) על "הארץ" – שמחה להפיג כל עננת דעות קדומות בקרני אור של ידידות אישית. (כזו שלא תזיק לאף אזרח ישראלי יהודי לקיים, למרות הקושי הפיזי, עם מישהו מאותו מגזר עמום שלא אנקוב כאן בשמו) אתר האינטרנט שעשיתי http://tryto.listen.to נועד אף הוא למטרה זו בדיוק, על אף שהייתי מעדיפה שיותר ישראלים יקראו בו (כולם מוזמנים לבקר, למצוא את הטקסט, לקרוא ולהגיב). החברה הישראלית, שמחה לספר החברה הישראלית לשעבר, אינה מורכבת רק מחבורות חבורות של מטיילים גסי רוח ורעשנים (מפתיע כמה שהקלישאה הזו אכן חקוקה בזכרונם הקולקטיבי של אנשים צעירים באירופה) כמו שאינה מורכבת רק מקפיטליסטים אוהבי ארצות- הברית או רק ממטורפים פנאטיים הגרים בשטחים לא להם או רק משרון וצבא-עושי-דברו.. או שמא כן? ואם לא כך, היכן הם כל אלה שאינם שייכים לקטגוריות הסטריאוטיפיות (במתכון) הללו? ומדוע אף אחד לא שמע עליהם (עד שפגש אותי:)..) אולי זה לא רק שהתקשורת ("האנטישמית") בחו"ל אשמה.. אולי זה פשוט כי המעשים הקטנים (אם אלה קיימים בכלל) שמייחדים את אותם אנשים נחמדים, קטנים מדי מכדי להיחשב כידיעה חדשותית.. ואולי זה אומר משהו לא על התקשורת העולמית או על הבעיה של "חדשות טובות ורעות" אלא על אותם מעשים עצמם או יותר נכון – העדרם. איני באה להטיף (ואולי בעצם כן) ובאמת קטונתי מכדי להתיימר להבין לגמרי את "המצב" – אותה ישות שאולי מרחפת מעל "הארץ" (שמתם לב לה' הידיעה?) אך נטולה כל חשיבות מעשית כאותו חתול דרוס שגם אתם תעברו מעליו עם המכונית ולא תקראו לעירייה על מנת שתפסיק את הצחנה הנוראית המתפשטת.. ואותה צחנה אכן מתפשטת ועולה לשמים.. או שמא משמשת היא כקטורת, זבח לאלוהי היהודים בארצם הקדושה? או לאלוהים אחרים? לבטח לא. שהרי אלוהים נגעל כל כך מריח הניחוח הזה והוא סותם אפו עד אין אוויר לנו לנשימה מרוב חרון.. 1 שמאפשרת לי, גם אם תוך סיבוכים טכניים קלים, לכתוב בעברית תגובה זו 2 כיון שאני לא גרה בארץ קרוב לשנה יש סיכוי שאני לא יודעת מה מתרחש באפלולית השמאלית ובואו לא נפתח דיון על זכותי לבקר את ישראל מרחוק, כיון שהסיבה העיקרית לעזיבתי היתה ביקורת זו בדיוק.. 3 כמה מתאים הביטוי הזה כאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדבר האחד שאי אפשר לומר על האייל, הוא שהמתדיינים והכותבים כאן ''עוברים נושא'' ומתחמקים מלדון בבעיות הבוערות. למעשה, הייתי טוענת בדיוק את ההיפך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אני דופקת על דלתות לא נכונות יודעת לפעמים מראש איך הולך לבקוע שוב הקול ממעמקי ספת העור תרמנו כבר במשרד |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה זמן היתה לדעתך מתקיימת מדינת ישראל לאחר שהיינו גורסים במגרסת-ענק את כל המטוסים הארורים והטנקים הארורים של צבא ההגנה הארור שלה? האם יתכן (אולי) שאת מפנה את הביקורת שלך לכתובת הלא נכונה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במרחק שבין קיום צבא ככורח, לבין הפיכתו למרכז הוויתנו וכותל המזרח שלנו, ניתן למקם יותר ממדינה אחת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שהצבא הוא מרכז ההוויה הישראלית. הוא מהווה חוויה משותפת לכל הישראלים, ולכן נוח לדבר עליו ולהשתמש במושגים שלו, יש לו דומיננטיות מסוימת בתפיסת העולם שלנו משום שהיא סובבת סביב הסכסוך. אבל הוא לא מרכז ההוויה שלנו. הוא כורח, ונתפס ככזה על ידי רוב הישראלים, לדעתי. מעט מאוד אנשים יתעצבו מחר אם יגלו שהגיע השלום המיוחל ואין יותר שירות מילואים, וגם השירות הסדיר מתמצה בכמה חודשים של אימונים בסיסיים, ליתר בטחון. השימוש בשפה נובע בד''כ מהומור, ואני לא ממש מבין את המתקפה כנגדו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק, לא הצבא הוא מרכז ההוויה הישראלית. השואה היא מרכז ההוויה הישראלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעשה, זאת הצהרה שאני חושב שהיא הרבה יותר קרובה למציאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שזה תופס בדיוק ככה היום. כשלומדים ספרות בביה"ס אז מוטיב השואה בולט מאוד ביצירות של המחצית השנייה של המאה העשרים. אבל מצד שני איפה אתה רואה שואה סביבך היום ? אני חושב שניסוח יותר מדוייק יהיה שהאנטישמיות היא מרכז ההוויה הישראלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי מרכז ההוויה הישראלית הוא הדיונים מהו מרכז ההוויה הישראלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האיל הוא מרכז ההויה הישראלית | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה זה הופך את דובי, טל, ושאר חברי המערכת ?! מצמרר... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמתם לב ששלושת אותיות הא-י-ל נמצאות בשם "ישראל"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם ב"אלוהים". רומזת למשהו? מה פתאום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו הפופיק של מרכז ההוויה הישראלית. מישהו רוצה קצת מוך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה טרמינולוגיה עדתית, ז'רגון איילי, או סתם חור בהשכלה שלי ? (מה זה מוך לעזזל ?) שקלתם פעם את האפשרות שאתם הפופק של מרכז החוויה הישראלית ? (אוי זה היה נמוך) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוך, נו, שאריות הבד האלו שתמיד מוצאות את דרכן לפופיק. lint באנגלית. אוף איתך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאריות בד ש... מה?! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יותר מדי זמן לא חיטטת שם, כנראה. פלייה מוצלחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוצפנית! תגובה 119491. תראה ערן,לולאה! (או משהו כזה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקסימום לולאה מוחית (אצלי). אבל רגע, בזמן שאת מקדישה לביקורת תגובות באייל יכולת לחטט בטבור שלך כבר פעמיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלה נכון. אז הנה, אני הולכת לבדוק, אולי משהו השתנה מאתמול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא האם יש לך innie או outie. וכמובן, איזה סוג בגדים את לובשת. אם את לובשת חולצות בטן, יש סיכוי רב יותר להמנע מהצטברות מוך בפופיק. אני חושב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן בטח, חולצות בטן. אפילו אם הייתי יכולה (מבחינת הדת), לא הייתי לובשת חולצות בטן. לא שיש לי בעיה לפרסם את הinnie (או outie), אבל האוף טופיק הזה חוצה גבולות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או, לחילופין, עובר את גבול הטעם הטוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני אגיד ש"אוף איתך" היה משפט שגור בפי האקסית האחרונה שלי אז אתה לא תגיד את זה יותר בחיים נכון ? ועכשיו שאני יודע את הפירוש המילולי למילה מוך, שיש לי זיכרון מעורפל שפעם אולי נתקלתי בה, אני יכול להגיד לך בוודאות שבחיים שלי לא ראיתי מוך. לא בפופיק שלי ולא בפופיקים אחרים... אבל אני מניח שזה כבר טיפה יותר ממה שרוצים לקרוא כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם בחים שלך לא ראית מוך בפופיק שלך או של אחרים זה סימן שאף פעם לא חיפשת מספיק טוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נכון ולא נכון! חיפשתי ממש טוב ואין שם כלום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 119490 (לולאה!) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין, אין ואין עד שיוכח אחרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו לא לולאה. זו רקורסיה. מה שעשית בפעם הקודמת היה לולאה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת רקורסיה בלי תנאי עצירה והקרסת את האייל ערן. יופי. עכשיו טל יצטרך לתקן, דובי ישב בצד ויקטר, ומדינה אתם רוצים לנהל אה ? אני מצביע ש"ס ! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר, אז מה שעשיתי בפעם הקודמת היה רקורסיה הדדית, ואי אפשר לעשות לולאות באייל. אבל לא חייבים להדבק דווקא למונחים של מדעי המחשב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה המקום להעלות על נס את אחד מזוכי פרסי איג-נובל לשנת 2002: ובעברית: הפתיח: ד"ר קארל קרוזלניקי, פיסיקאי מאוניברסיטת סידני באוסטרליה, הקדיש חלק ניכר מהקריירה שלו לשאלה שהטרידה אותו באופן מיוחד: מדוע מצטברים בטבור גושים של לכלוך? כדי למצוא מענה, הוא ערך מחקר מקיף ובדק בגופם של איזה אנשים מצטבר מוך בטבור; מתי מתרחשת התופעה; איזה צבע יש למוך; ובאילו כמויות מדובר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי משוכנעת לחלוטין שמוך זה השם החצי מדעי לתלתולי האבק שמסתתרים בפינות של החדר ומתחת למיטה. _____ העלמה עפרונית ופופיק נקי לחלוטין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוך זה מה שבפופיק, מה שבפינות החדר, ומה שבאזניים של פו הדב. מה הבעיה פה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הבעיה? נשמע לך הגיוני שהדבר הזה יסתובב _גם_ בפינות החדר, ו_גם_ בפופיקים של אנשים? יאק. _______ העלמה עפרונית, ראתה היום את אחד הילדים משחק בנזלת שלו. קשה להגעיל אותה אחרי זה. (והיא באמת מצטערת שהיא משתפת אתכם, אבל זה מעיק לה על הנשמה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את יודעת שגם היפו תגיע לשם פעם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכנות? מאד מפתיע אותי איך אני מתרגלת מהר לדברים האלו. בפעם השנייה שהקיאו עליי 1 אפילו לא הייתי מזועזעת במיוחד. אבל אני מודעת לזה שלא כולם בעלי חסינות כמוני.2 1אני כבר לא עושה אצלם בייביסיטר. 2אתם חושבים שזה חולני שרציתי לקחת את אחד הילדים אלי הביתה? כן? טוב, לא חשוב.התאפקתי. ________ העלמה עפרונית, מבטיחה לאהוב את היפו בכל ליבה, גם כשהיא תשחק בנזלת שלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא הייתי חושב שהחלק המגעיל הוא כשההורה צריך לנקות לילד את הנזלת. בעעעע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. החלק המגעיל הוא כשההורה צריך לנקות לחבר של הילד את הנזלת. בעעעע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פשוט לוקחים הרבה טישו ביד. זה עוזר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטכניקה לגבי ילדים של אחרים ולגבי הילד שלך אינה שונה. מה שמשתנה זאת ההרגשה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ילדים מחונכים חוסכים את זה מההורים שלהם. הם אוכלים את הנזלת. _______________ שכ"ג, מנסה להיות יותר מגעיל מעפרונית |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגיד להם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, ועל זה נשאלת הבדיחידה הידועה: מה ההבדל בין ברוקולי לנזלת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל נא תעודדיהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש ילדים שלא אוכלים ברוקולי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אם כי זה דוחה למדי...). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם מה שבתוך שמיכות (שנקראות "פוך") וכריות, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק לשם הידע הכללי, וסליחה על האיחור הרב, ואם מישהו עוד נכנס בכלל לדיון הזה: מוך לפי אבן-שושן: דבר רך כעין צמר, או צמר-גפן, בלויי בגדים וכדומה. עוד לפי הדוגמאות שהוא מביא: מוך באוזן (של אשה כלשהי, לא רק של פו הדוב), מוך בסנדל, מוך שהתקינה לנידתה (אולי ההיא מהמוך באוזן, זה לא מפורט בדיוק), מוך במצנפת. ואתם מוזמנים לבדוק לבד, כי זה עוד לא הכל... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל מאמר שתגיב לו קופץ לרשימת ה''דיונים עם תגובות חדשות'', ואחדים מאיתנו נכנסים לכל דיון כזה. מעניין למה המוך הוא דווקא באוזן של אישה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האשה המסכנה הזאת עם המוך באוזן ובכל מיני מקומות שהצנעה יפה להם, היא ממסכת שבת (לפי אבן-שושן). אני לא יודע מה בדיוק היא עושה שם, אבל בטח יש מישהו שיודע (אולי עוזי ו.?) רשימת "דיונים עם תגובות חדשות" מופיעה אצל כל אחד, או רק אצל מי שיש לו חשבון אישי? אצלי עוד לא ראיתי רשימה כזאת, אבל היום גם הייתה אצלנו הפסקת חשמל, וכרגע יש לי רושם שמנגנון התגובות החדשות נמחק מהמחשב שלי לגמרי, גם ברשימת המאמרים המופיעה כשנכנסים לאתר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רש"י(?) מסביר שמוך משמש כאמצעי מניעה. האישה צריכה "למלא אותו מקום" במוך ואחר כך ל"שאוב את הזרע" באמצעות המוך. עפ"י קיצור שולחן ערוך משתמשים במוך גם בתור טמפון וגם לבדוק אם יש דם וסת. את הבדיקה צריך לעשות בחורים ובסדקים, לפני שמשתינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שים ברשימת המועדפים של הדפדפן שלך את הכתובת: http://www.haayal.co.il/newstorylist.php3 והרי אתה מעודכן בכל המתרחש באתר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הם לא מבינים שטוב לי בלי מוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלתי את עצמי כמה זמן יחזיק הדיון עד שמישהו ישאל את השאלה הזו.. (למרות שמגרסת ענק היא תפנית מעניינת) החושב אתה אותי למטומטמת? האין אני יודעת (כמו שלימדו אותי יפה יפה אבאואמא) את חשיבותו של צה"ל? האם לא כל ילד שגדל בארץ יודע לדקלם את השורה הזו בדיוק בתשובה אוטמטית לכל ביקורת שהיא על צה"ל? יודע גם יודע. האם הצעתי לרגע לגרוס אותו במגרסת ענק? לא. האם הצעתי פתרון אחר? לא בדיוק. העניין הוא שגם תשובת האוטומט הזו יש בה משהו מן הסחור סחור המפליא מפליץ הזה.. נכון "צה"ל הכרחי" כולם יודעים, אבל זוהי תוצאה של משהו.. ואיך ניתן לפתור את בעיית "המצב" אם התשובה לכל שאלה בנושא היא – זהו המצב! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגבתי לביטוי הארור ''הצבא הארור'', ולא לכל שאר מה שכתבת. ענין של סדר עדיפויות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסיונות כושלים לאתר מילון עברי עברי ברשת 1 (כרגע הבעיה הטכנית שלי היא שהעברית היא על מחשב אחד והאינטרנט על השני כך שהכל הופך מסובך יותר) מצאתי מילון תנכי משונה והנה ההגדרה שלו לארור – זה רק מחזק את טענתי בצורה מענינת – הפרופורציה המדוברת כאן היא אחד הדברים שלהם זקוקה ישראל יותר מהכל.. חברים שלי פעם ציינו זאת כפתרון אפשרי ל"סכסוך"– 'פשוט' להוציא את הישראלים והפלשתינים מגבולות הארץ לכמה זמן ולהחזיר אותם.. הם יקבלו את הפרספקטיבה הנכונה (משהו בסגנון של "כמה אווילי זה להלחם עד חרמה זה בזה ללא קץ" ו"זו בסך הכל פיסת אדמה בואו נהיה ילדים טובים ונתחלק בה") ושלום על ישראל/פלשתין.. 2 1 (אני מתגעגעת לאבן שושן שלי!) 2 ואם אתה חושב שזה לא מציאותי עוד לא שמעת על הרעיון לצרף את ישראל לאיחוד האירופי כדי שמליוני יהודים "ישובו" לארצות המקור של משפחתם ויפנו את מקומם למשפחות המקור של ישוביהם..) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסית את מורפיקס / רב מילים? (כולל מקלדת וירטואלית) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
GREAT site!!!
Now, do you know how can I use the virtual keyboard in other applications? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר גם להוריד את בבילון (גירסת ניסיון חינם לשלושה חודשים או גירסה מלאה בתשלום) - כאן אפילו לא צריך לגשת לאתר - התרגום מתקבל בקליק על המילה, מתוך האפליקציה בה אתה נמצא. תרגום לשפות רבות, מילונים יעודיים שונים (בין השאר כאלו שנוצרו ע"י הגולשים), אנציקלופדיה בריטניקה... אני מכורה לו ! (אך לא מקבלת תגמולים על פירסומו...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
you can copy paste it
also for non ex israelis (who aren't used to the location of the letters as they are on the hebrew keyboard) there is this virtual keyboard with alphabetically ordered letters - http://www.hevre.co.il/hebkb.htm |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Thank you!
By the way...I can read Hebrew , but can't write. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רצוני לומר, תגובה 119061 שלך ארורה על-פי ההגדרה המילונית שמצאת ("to reduce in size and significance"). התגובה ארורה מדי (במלה אחת, "ארור", לכל-הפחות), וראוי היה לקצר אותה. כעת אני מבין שאת פשוט תומכת בתוכניתו של אהוד ברק להפוך את צה"ל ל"צבא ארור וחכם". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי להגן על הזכות שלנו לעסוק בעניינינו האזרחיים. כדאי לזכור את זה לפעמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני מצאתי עצמי כמעין ''מסביר ישראלי,'' בשיחותי עם אנשים מחו''ל. אני לא ממעיט בביקורת על המדיניות הישראלית, אבל בדרך כלל מנסה להכניס את הכל לקונטקסט, להסביר שגם לישראלי הפשוט יש עמדה אנושית, וכדומה, דבר שנראה שהחבר'ה בחו''ל אוהבים לשכוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה טור נורא נחמד כטור אישי, ואפילו מעלה כמה רעיונות מעניינים. אבל השפה, השפה נורא מפריעה לי. תחת מסווה של עושר לשוני ומשחקי לשון, מופיעים פה המון עיוותים. אחרי שהכל קבלו על אופנת הכתיבה הרזה, הגענו לעידן של כתיבת עברית בארוקית. מילא המשפטים הבלתי נגמרים, מילא הסמיכויות המוזרות, אבל איפה ההבנה הפשוטה, התייחסות למשמעותה של מילה בודדת? רק כמה דוגמאות: "אובייקט שהושג וכעת קצת מקרטע" - אני מניחה ש"אובייקט" זה בחור. אני מקווה שהוא לא התחיל לצלוע פתאום. מן הסתם, הכוונה לכך שמערכת היחסים החלה לקרטע. "עפיצות" היא מונח מתחום הצבא? אולי "נפיצות"? "המצב... הוא כבר לא מילת תיאור" - "מצב" הוא שם עצם. "פרה-בברלי-הילס 90210 שהביאה אלינו את בשורת הדילן" - האם נושא המשפט הוא זכר או נקבה? שימו לב: לא מדובר בסדרה, אלא בפרה-סדרה. "המסכה הישנה מבוגרת ממני בארבע שנים" - מתאריך הלידה של הכותבת, נגזר שהמסכה בת 28. הייתכן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק לגבי הבברלי-הילס - מי שהביא את בשורת הדילן היא הסדרה, ולכן ''הביאה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל לא ברור שזה נושא המשפט. זה כמו במשפט המופרך הבא: "טרום-הבחירות שהביאו את בשורת השחיתות". הנושא הוא "טרום-בחירות", אבל המשפט מתנהג כאילו הנושא הוא "הבחירות". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"עפיצות" היא סלנג צבאי שמתאר מצב של עייפות חסרת שליטה. "מתעפץ בשמירה", "הוא היה עפוץ כל התדריך", "זה לא היה קורה אם הם לא היו עפוצים" וכו'. שימוש במילה הזאת ביום יום אני רואה (ומשתמש) כל הזמן: "התעפצתי בשיעור", "מתעפץ על ההגה", "אני הולך להכין קפה למה אני עפוץ מת". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני לתומי חשבתי שזהו מונח מתחום הייננות. משהו שקשור לבוקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקור, כמובן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עפיצות1 במקורה היא התרגום הצה"לי למונח "טולרנס", כלומר, תחום הסטיה המותרת 2. מכאן נגזר הבטוי "חזור לעפיצות" למי שיצא מאיפוס. עם השנים נשמטה היציאה (והחזרה) מ(ול) עפיצות, ונשארנו עם העפיצות לשמה. ______ 1 נדמה לי שהמקור הוא בכלל אפיצות, אבל אני לא בטוח. 2 ואגב תרגום צה"לי, מי יודע מהם מִכפתיים (על משקל מכנסים)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עפיצות הינו מושג מתחום היין! ומשמעותו "תחושה של קהות ויובש בפה הנגרמת מהימצאותם של טאנינים ביין" זו אותה הרגשה שיש לאחר אכילת חבושים או אפרסמון לא בשל. בצבא נראה ששיבשו את המושג והשימוש בו, והכוונה הייתה יותר לאפיסות (מלשון איפוס - להתאפס על הכוונות או על עצמך). בגלל בעייה ישראלית די נפוצה של חילוף האות א' בע' ולהיפך, בגלל צורת ההגיה הרפה שנוטה יותר לבטא ע' כמו א' ח' כמו כ' ה' כמו א' - השתבשה מילה זו לכדי "עפיסות" או "עפיצות". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
It’s been long time since my last exam in “lashon” so I can’t relate to your comments. But what really upsets me, not only in this article, but generally reading through other articles, and particularly the readers comments, is the excessive use of “Hebrewtized” words.
It’s quite a surprise for me to discover how many “Hebrewtized” words are there. Surly 90% of these words used here have an equivalent Hebrew word that can be used. So why readers prefer to use “Hebrewtized” words??? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנשים משתמשים במילים שהם משתמשים בהן ביום יום. חוץ מזה ש''פאסיבי'' נשמע הרבה יותר טוב מ''סביל'', ואין לי מושג מה המינוח העברי התקני ל''מיליטריסט'' (''צבאי'' זה לא יכול להיות, מקסימום ''בעל אופי צבאי''). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לוחמני יהיה, סביר להניח, הפירוש המילולי ל Fighterist, אם הייתה מילה כזו בשימוש באנגלית (אני לא שמעתי). אבל אולי דווקא בגלל זה את צודקת. מה שכן רעיונית "בעל אופי לוחמני" ו"בעל אופי צבאי" שונים לחלוטין במהותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מציע: "צבאוני." | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
This is a military army
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"זה צבא צבאי" ? או שזה היה פשוט מתוחכם מדי בשבילי ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מתוחכם מדי, פשוט זקן מדי. ציטוט בלתי נשכח מתוך M.A.S.H |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
…but for some reason it sounds very pretentious to an English speaking person.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא השימוש במילים התקניות ולא המעוברתות נשמע יותר יומרני לאוזן הישראלית הממוצעת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 86921 והפתיל שהתפתח ממנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(מביע דעה הפוכה בבוטות יתרה. סתם, בשביל הקטע) "אובייקט" מגיע לדעתי מ-OBJECTIVE האנגלי, כלומר – יעד. בהחלט מיליטריסטי, אבל גם די חד-משמעי. אני, בכל אופן, מאוד מעריך את ה-, בואי נאמר, "דבקות במטרה" של הגברת המצוטטת, כפי שהיא מתבטאת בשפתה. לגבי מבנה המשפט, צריך להזהר: זה לא "אובייקט ש[[הושג] ו[כעת קצת מקרטע]]". זה "[אובייקט שהושג] וכעת [קצת מקרטע]". כלומר, החלק השני של המשפט חסר נושא, בדיוק כמו "קצת רטוב" (מזג האוויר) או "בימי ראשון בבוקר לא הולכים למקומות הומי אדם" (ישראלים שיש להם שכל). הנושא החבוי במשפט שציטטת, הוא, הייתי אומר, לא אחר מ-"המצב" מיודענו. לא שונה בהרבה מההאנשה של "זמן", כמו ב-"הזמן פועל לרעתנו", או "הזמן רופא גדול". "המצב" הוא הרי הדמות הנסתרת בהוויה הישראלית. הוא האנטי-תזה של "הזמן". הוא כולו הווה, כולו סטטי, כולו נצחי, חסר-פניות, בלתי-מובס, קפוא-פנים ופסיבי עד כדי דמעות. אם אני צריך לחפש ביטוי אחד בעברית שמבטא בצורה מושלמת את הגייסט הישראלי כרגע (אגב, יש לי תרגום מושלם ל-"גייסט"), זה יהיה הביטוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה נסגר, "מצב" הוא שם תואר? בשביל יצירתיות שירית כמו זו שאתה מחפש, צריך לדעת קודם לכתוב במשפטים פשוטים, לנסח בבהירות את מה שרוצים לומר. יש לי הרגשה (וכאן זה כבר ממש לא מכוון לכותבת) שרבים מדי מדלגים על השלב הראשון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פשוט קיבלנו את הטענה1 הזאת שלך ללא עוררין... -- 1 בקשר ל"מצב", לא בקשר לכתיבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, אולי הכותבת התכוונה "תאור פרטני" ויצא לה "תואר"? אני לא אנסה לנחש כשאפשר לשאול. אני גם לא חושב שאנשים בד"כ מחפשים לכתוב ביצירתיות שירית באופן מודע. השפה מתפתחת בפני עצמה ומשקפת את החברה, כמו שדקלה אומרת, והטור הזה הוא דוגמה מושלמת לנושא שלו. כל מה שנשאר לי לעשות זה לעמוד בצד ולהתפעל בקול רם. אם אני לא ברור אני מתנצל ומבקש דוגמאות יותר פרטניות. אגב, נראה לי שהרבה ממה שמפריע לך בשפה זה שזו בעצם שפת דיבור מעוטרת. יכול להיות שהמשפט מקרטע הרבה פחות כשנלווית אליו אינטונציה ושפת גוף תואמת: "האובייקט <זוקפת אצבע מורה באוויר, עוברת לטון תקיף יותר> _הושג_ <מבט ישיר בעיניים> ... ועכשיו <משפילה מבט במבוכה, לוקחת כפית מההאגן-דאז> קצת מקרטע". יכול להיות שהרבה מהתיאורים ה-"איטו אבירמיים" מסביב באים לפצות בדיוק על זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יותר הגיוני להניח ש"אובייקט" מגיע מ Object, כלומר "מטרה" ? חוץ מזה שלא שמעתי שימוש במילה אובייקט במהלך השירות שלי. להיפך, השימוש השגור היה דווקא במילים "יעד" ו"מטרה". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז יש מצב שהמלה מגיעה מסרטי מלחמה אמריקאיים? כי אם כן, זה חותר נגד הפואנטה של הטור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש מצב שהמילה מגיעה פשוט מהביטוי השגור "אובייקט מיני"...? אף פעם לא חשבתי שזה מגיע ממקור אחר, בטח לא בקונטקסט המוזכר (מערכות יחסים / מין). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין טוב מאוד למה את מתכווונת בעניין ההסברה. אני מרגיש אותו הדבר כל הזמן. יש לי חבר איסיקיו מגרמניה שאני לפחות פעם בחודש נכנס איתו לויכוח נוקב על המצב כאן. כשטיילתי לא היה אירופאי(ת) או אמריקאי(ת) שפגשתי שלא יצא לי לספר לו משהו על ישראל והסכסוף כאן. אני טסתי ב17 לספטמבר אשתקד, ככה שלא הייתי צריך להתאמץ יותר מדי. דברים כמו "היי, אחרי הכל אתם אלה שיודעים איך לטפל בטרור..." (כל הזכויות שמורות לבחור אנגלי מצחיק באופן היסטרי) ושאלות פשוטות בנוסח של "אז מה עושים עכשיו לדעתכם ?" היו שגורות. מה שכן באמת חסרות להם לפעמים עובדות בסיסיות. לא שאנחנו טלית שכולה תכלת בבורות שלנו לגבי ההיסטוריה שלנו והמצב האקטואלי, אבל היו דברים אבסורדים לגמרי. אחד השיאים למשל היה אחרי שעה של ויכוח עם שלושה בלגים, שאז הם נדהמו לגלות שאת הטבח בסרבה ושתילה לא ביצעו חיילים ישראלים... (ואז הם לא הבינו על מה כל הויכוח בכלל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה הפתיח להרבה יותר מדי משפטים במרוצת שהותי בשוויץ. כמובן שהבלגים היו משוכנעים שאת הטבח בסברה ושתילה ביצעו חיילים ישראליים, כולם חשבו שאנחנו נכנסים עם טנקים לתוך בניינים ובאופן כללי שאנחנו ישראל המעצמה הצבאית שמנסה פלוס מינוס להשמיד את פלשתין. שרון כמובן היה מין מפלצת גזענית מטומטמת שאוכלת ערבים לארוחת בוקר. רק האמריקאים היו אמפתים. היה מוזר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכמה דברים שעלו: הבנאליות של הרוע (שאול מזמן אחר, כמובן). איך רף האטימות שלנו עולה ועולה. לוחצים מדי פעם על ערוץ 1 או 2 או לחילופין רשת מתאימה ברדיו כדי להתעדכן בפיגוע האחרון. ואז: כ-ו-ל-ם מרימים טלפונים סלולריים (הרשתות קורסות, כמובן), מוודאים את שלום יקיריהם וממשיכים בשופינג, פגישה, WHATEVER . וכן, נאטמנו, התקרנפנו, כל ביטוי הולם. לפני מספר שנים, כאשר המלחמה הרצחנית במדינות יוגוסלביה לשעבר השתוללה במלוא אלימותה (למה זה מזכיר לי את ההתלהמות של טומי לפיד? טוב, זו רק אני, כנראה), פנו אלי בנותי בבקשה שנאמץ ילד/ה קרואטי, בוסני/משהו. כשסרבתי הן הזכירו לי את טיעוני העולם שתק של העם היהודי והרגשתי נורא, ובכל זאת סירבתי. ורואנדה? אנחנו רואים אותם שדופים, אפאתיים, אכולי זבובים ושחורים, מה שהופך את הנושא כולו למרוחק במקצת. בואו לא נהיה צבועים. בזמנו הזדמן לי להשתתף בקבוצת דיון ברשת (ייתכן שאני חוזרת על עצמי, סלחו לי הנוקדנים, אם כך) שדנה בנושאי גזענות. אחד המכותבים היה איש היספאני מפלורידה שהיה פעיל לוחמני בקבוצות שונות של עזרה ותמיכה בחסרי בית, שחורים, היספאנים, מה לא. הוא שלח אלי דואל שדן בצבעוניות של אנשים (מכירים? אנשים לבנים = וורודים מסומק, אדומים מכעס, ירוקים מקנאה, כחולים מקור וגומר). כאשר עניתי לו על כך, לא זוכרת במדוייק מה, כתב לי שמוזר, מעולם לא החשיב את היהודים כחברי הגזע הלבן. ואיפה זה שם אותנו היום? מתלבטים לאיזו מפלגה ציונית להצביע? אולי(?!?) מנשקים את המזוזה או מדליקים נרות שבת או (חלילה) משתטחים על קברי צדיקים כדי להינצל מפיגוע / למצוא שידוך טוב / למצוא מקום עבודה טוב יותר - מחק את המיותר. המילניום שבא עלינו (לא לי לשפוט אם לטובה או לרעה) מוצא אותנו בוטשים באפלה, נוהים אחר יידעונים מסוג זה או אחר, אבודים מתמיד. וכאשר האש בוערת במערה, מול ציורי הקיר שממחישים את נצחונות וקורבנות העבר, אנו מתכנסים יחד, פרווה אל פרווה, ושרים את העבר ההזוי, שמעולם לא היה שם באמת, ושהסופה בחוץ תנהם כבקשתה. מסביב יהום הסער אך ראשנו המכונם לא יישח. איזה כיף, אריק אינשטיין, יגאל בשן, אלי לוזון, בועז שרעבי, מרגלית צנעני - כולם שרים שירי אימה ושכול שמטפסים בגיל במצעדי הפזמונים. אחים, העיירה בוערת. ואנחנו חוגגים עם שרה'לה שרון. וכמה חבל שאין לכולנו חברים מיליונרים מדרא"פ. היינו עושים חיים. אולי אפילו היינו קונים אזרחות אחרת וחוות כבשים במקום טוב יותר כמו ניו זילנד. מישהו אמר לי פעם שהחור באוזון שם נובע משכיחות נפיחות הכבשים. קטן עלינו. מקסימום נשים מסכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כאשר עניתי לו על כך, לא זוכרת במדוייק מה, כתב לי שמוזר, מעולם לא החשיב את היהודים כחברי הגזע הלבן." אני תמיד התעקשתי על זה (במיוחד כשגרנו בניו יורק). אנחנו לא לבנים, אנחנו שמים.ואם מישהו התווכח עם זה ששמים הם לא לבנים, היתי מביאה כדוגמה את חבר שלי עלי הבארמן. עלי לא לבן במפורש. הוא שמי. וזהו(1). ומילא כשאני אמרתי את זה (רוב האנשים חשבו ממילא שאני לטינית), זה לא משתווה לצחוקים שהיה מקבל אלוף נעורי (בלונדיני תכול עיניים. מה שאבא שלי מכנה הלוק הארי) על אותו הנאום. ____ (1) עלי ואני גם יסדנו את "הליגה נגד סנטה", שאליה הצטרפו גם כמה הינדים, שהטענה הבסיסית שלה היתה שהנוצרים נסחפו לגמרי עם החג המפגר הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מזדהה ביותר עם הרעיון הכללי העולה מטור אישי זה, של ההשפעה רחבת ההיקף של המלחמה על החיים האישיים שלנו. כבר כמה שנים שאני מהרהרת לעצמי מדי פעם, איך יראו המחלקות הפסיכיאטריות בעוד עשרים שנה: מתבגרים פוסט טראומטיים שנכחו בפיגועים היום, מבוגרים פוסט טראומטיים שהיו בצבא היום, וכו'??? זאת בהתבסס על כך שכיום ישנם מקרים רבים של תסמונת פוסט טראומטית אצל אנשים שלחמו במלחמות ישראל, וכן אצל ניצולי שואה. כבר כמה שנים שאני מרגישה לפעמים שיש לי צדדים שאינם מקובלים על הציבור הרחב: הומור שחור למשל.(לא זה של הקהל הרחב, אלא זה של הצוותים המטפלים שנמצאים שם שוב ושוב. הומור שחור כזה שההומור השחור הרגיל לבן לידו). אני מוצאת עצמי נזהרת בדיבורי (דבר לא מזיק כשלעצמו) שמא אפלוט בדיחה צינית לא ראויה ואפגע ברגשותיו של מישהו. עבורנו זו צורת התמודדות, אך אצל אחרים זה מתפרש כחוסר רגישות מוחלט. כבר כמה שנים שאיני יודעת היכן אהיה ברגע הבא, פשוטו כמשמעו. אני חושבת שאני יודעת מה מתוכנן להיום, אך ברגע שהביפר יצפצף אני אלך, והתוכניות שהיו לי לא מעניינות אף אחד. זכורה לי תקופה קשה במיוחד לפני למעלה משנתיים, שבה לא הצלחתי להגיש עבודות בזמן בשל פיגועי אחה"צ מספר פעמים בשבוע, וכמעט הועפתי מן הלימודים בשל כך. ("אם את לא מספיקה, אל תעבדי בערב". לך תסביר). כבר כמה שנים שאני נלחמת שלא לאבד את הרגישות ואת האמונה באדם, שלא להכליל (כל הערבים רוצחים) לא להפוך אפאטית (אה, הפיגוע הזה-5 הרוגים-זה כלום לעומת מה שהיה במדרחוב..) ושלא להתייאש (לשם מה לנסות ללמוד, ממילא תהיה מלחמה וירתקו אותי לעבודה ואפסיד את השנה...זכרונות 2000). אני מקווה שיש עוד כמה כמוני, שמנהלים מלחמות פרטיות כאלו משלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הומור שחור הוא סוג של הגנה- למה לבכות אם אפשר לצחוק מזה? בעיני השימוש בהומור הוא הדרך הטובה ביותר לשרוד את המציאות המטורפת שלנו. את תוהה לגבי האנשים שיסבלו המתסמונת פוסט-טרואמטית, נראה לי שכל המדינה סובלת מהטראומה. אומנם, יש אנשים שחווים אותה בצורה ישירה יותר, עם כל מגוון הריחות,הקולות והצבעים שפיגוע יכול לספק (נראה כאילו את אחת מהם- אחת מהאמיצים שעושים עבודת קודש שאני אפילו לא יכולה להתחיל ולדמיין כמה היא קשה), אבל נראה לי שכל אזרח במדינה מושפע בדרך כלשהי מהמצב.אין לי נתונים סטטיסטיים אבל מעיון בעיתונים נראה כאילו התרבו מקרי האלימות בתוך המשפחה, בבתי הספר וברחוב- אנשים מגיבים למה שקורה מסביבם. אני חושבת שמה שהכי מפריע לי במצב הזה הוא הפסיביות המעיקה שלו. אנחנו לא נלחמים ממש, אנחנו שורדים מאירוע לאירוע. נראה כאילו אם הייתה מלחמה שהיא לא מלחמת גרילה, או מלחמת התשה אז לפחות היינו מרגישים לגיטימיות להתפרק, או להפך, היינו מקבלים תחושת חוזק חדשה שנובעת ממטרה משותפת. כמו שהמצב כרגע, אנשים לא נותנים לעצמם את הזמן לבחון את הנפש ולהבין שלמתח יש מחיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשהייתי תלמיד יסודי באילת (מעוז הגזענות הישראלי, ואל תגידו שלא אמרו לכם), איזה פושטק תלה שלט ''אין כניסה לערבים ולכלבים, במסדרון. כששמעתי על זה, לא יכולתי אלא לבכות. בקול. מול שאר חברי הכיתה. שלא הבינו מה אני רוצה. אם היום אראה שלט כזה, לא אבכה. אבל אתלוש אותו בזעם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני לא אתלוש בזעם. אצלנו יש כניסה לכולם. יהודים, ערבים, נשים, גברים, נכים, זקנים, צעירים וגסי רוח מכל הסוגים. ככה זה כשאתה עובד בבית חולים. אנשים חולים מרשים לעצמם לדבר. יהודים מרשים לעצמם לבקש לא להיות בחדר עם ערבים (ואני מרשה לעצמי לומר להם שזה לא אפשרי ולא מקובל ושישכחו מזה). ערבים מרשים לעצמם לחייך ולומר תודה ובינם לבין עצמם, בערבית, חושבים שאיני מבינה, הם מרשים לעצמם לשמוח מול תמונות עוד פיגוע בטלויזיה, לומר על אחות ערביה שעובדת איתי שהיא בוגדת, ולהסכים ביניהם שבינתיים הם נתונים לחסדי היהודים אבל דברים יראו אחרת כשהמצב ישתנה. ואני מרשה לעצמי שלא לדמיין לאיזה ''אחרת'' הם מתכוונים, שאם אדמיין לא אהיה מסוגלת לטפל בהם. המציאות מורכבת. כשמתמודדים מול מציאות מורכבת, לא תמיד אפשר לתלוש שלטים וגם לא לתלות שלטים. לכן כפי שכתבתי, מלחמתי היא פנימית בעיקרה. לשמור אותי מלהגיע למצב הנפשי של אותו פושטק שתלה את השלט. לשמור אותי מלשנוא את החולים שאינם בני עמי ששונאים אותי רק מפני שלא נולדתי כמוהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם את החולים שהם כן בני עמי ששונאים אותי רק מפני שלא נולדתי כמוהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם לא שונאים אותך מפני שלא נולדת כמוהם, אלא מפני שאין בך שום רצון להיות כמוהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכי למה שארצה? תני סיבה. אולי הם שצריכים לרצות להיות כמוני (אני כבר למדתי לא לשנוא אותם בשל כך שהם לא רוצים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אני צריכה לתת סיבה? אני זה לא "הם". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את התחלת בהסברת הנקודה שלהם, אז תמשיכי! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אומר שקוראים לי למילואים? (ארז, משרת בקו ראשון בפיקוד העורף.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי הכותבת היא בחורה מאוד מוכשרת המסוגלת להביע את מה שעובר על כולנו בצורה נהדרת ומענינת .( דרך אגב גם אני קישטתי את הקופסא של ערכת המגן שלי) :) יערה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה גם מה שאמר מיכאל שרון על הספר המצוין לדעתו, ''חלוקת קשב''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהם אהם. דקלה? האם מדובר פה על סרקאזם דק, ענווה שלילית או פאדיחה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מהמר על פאדיחה אם כי הבחורה חתמה בשמה המלא גם על הדבר הזה (דיון 1302), אז לך תדע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחיי, אם יש דבר שלמדתי בשנותיי כדיבייטור זה שאנשים מאמינים לכותרות. זה שכתוב "דקלה רגב", לא אומר שזו דקלה רגב (רמז: על התגובה חתומה אחת, יערה). כנראה בסה"כ חברה שלה מאותו מחשב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זהו, שזה אומר שזה או: א. דקלה מנסה להחמיא לעצמה בשם בדוי ומפקששת; או ב. דקלה מבקשת מחברות שלה להחמיא לה בפומבייסט (לא פחות מביך); או ג. טעות טכנית שאינה קשורה בשום צורה לדקלה (לא סביר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמיד יש אפשרות שזה אחד הקוראים שהחליט לשעשע את כולנו ולרדת על דקלה, ולשלוח תגובה עם השם שלה והאימייל שלה, ולהוסיף יערה בשביל הקטע. לוקח בדיוק שניה לעשות את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ד. יערה הגיבה מהמחשב שממנו הגיבה קודם דקלה, שלא ביוזמתה של זו. יערה אינה מגיבה מנוסה באייל, ולכן לא שמה לב שיש תיבות שם ודואר למעלה, ושכתוב בהן (מהקוקיה) דקלה. גם סביר וגם תמים לחלוטין, לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק אם יערה גרה בבית של דקלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה סביר אם יערה כתבה מההתאמה האישית של דקלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חולקת פעם ראשונה. חולקת פעם שניה. חולקת פעם שלישית... נפסלה רשימתך לכנסת! איזה תמרון מדהים של מיקי איתן, והקהל יוצא מגדרו! מישאל חשין אוכל את הכובע.. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והיא במקרה כתבה הודעת תמיכה במאמר של דיקלה מההתאמה האישית של דיקלה, בלי שדיקלה יודעת? זה אפשרי, נכון, אבל זה סביר??? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני, את ההשערה שלי כבר אמרתי כאן:תגובה 123860 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קוקיות עם שם ודואל נשמרות גם ללא שימוש בהתאמה אישית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פתרון החידה: יערה היא אחותה הצעירה של דקלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או שיערה השתמשה במחשב ציבורי אחרי דקלה, ודקלה שכחה להתנתק. (קרה לי לא מזמן שמישהו הגיב בשמי בדיוק כך). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואו, שבוע במילואים וזה מה שמתפתח כאן? מאחר והמחשב בביתי שבק, השתמשתי במחשב של אחותי. אני באה ממשפחה מגוננת מעט ואחותי הקטנה (סחתיין עוזי ו. על הניחוש)אך הלא בקיאה בהלכות התגובה הרגישה צורך לגונן עלי ועל כתיבתי- אומנם לא נחוץ אבל בהחלט חביב מצידה- החלטה שנעשתה אגב ללא ידיעתי או עידודי (אני רק צריכה לשמוח שסבא שלי לא החליט לשלוח מכתב זועם...) מצחיק אותי לראות שהתפתח דיון שלם על אישיותי ה"קלוקלת"- האם היא מבקשת מאחרים שישירו את שיבחה? האם היא עושה זאת בעצמה?- אם לצטט את אחת התגובות: "זאת בדיחה"? אני כותבת רק דברים שאני מאמינה בהם ועומדת מאחוריהם. אם אהבתם, אני שמחה. אם לא- אני שמחה שגרמתי לכם להרגיש משהו מספיק כדי להגיב. על האופציה של עילום-שם אף פעם לא חשבתי.אף פעם לא הסתתרתי מאחורי כינויים שונים ומשונים ותמיד כתבתי תחת שמי המלא. אם הייתי רוצה לכתוב בעילום שם הרי שתמיד עומדתי לרשותי האופציה הפחדנית משהו של "האייל האלמוני". הדבר היחיד שכמעט מרגיז אותי בכל הדיון המטופש הזה הוא הנכונות של החברים בדיון להניח את הרע ביותר על אופיו של אדם (ותודה לבודדים שלא היו כה ציניים)- מה קרה? זה רוע לב או סתם שעמום? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוב ה"חברים בדיון" (קיראי אותו בשנית) כלל לא חשבו שזו את. מה הקשר לרוע לב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכל זאת, כשמגיבה כלשהי מספרת לנו שלדעתה ''הכותבת היא בחורה מאוד מוכשרת המסוגלת להביע את מה שעובר על כולנו בצורה נהדרת ומענינת'', היה רצוי שהיא גם תזכיר, שלגמרי במקרה, אותה כותבת מוכשרת ונהדרת, היא אחותה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה ניסיון רע, בעיקר. אל תקחי ללב. אני לא חשבתי שזו את, אלא שמדובר באיזו תקלה - דוגמת מה שקרה. ובכל זאת אני חושב שמה שאחותך עשתה הוא קצת... לא ראוי. לא נורא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לוקחת ללב- כל העניין הוא די מצחיק. אבל דובי, אני מפנה אותך ל תגובה 123852 האם אכן לא תהית לגביי??? :) נו באמת, העיקר שאחותי (שכנראה כבר לא תתקרב יותר למחשב מפחד ההמון הזועם) ספקה למתדיינים שעשוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תהיתי אבל הנחתי שיש הסבר סביר איפשהו. מה שהציק הוא שאת לא הגבת במשך כמה ימים - אבל גם לזה סיפקת הסבר, ולכן אני מתנצל על כך שאי פעם הטלתי ספק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, גם לנו זה קרה. לא נורא. תגובה 106738. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשורר מלא חן, שירתו יפה גם כן, ואויבו המושבע לא מצליח להשמיד אצלו אפילו שיח, ואצלו לא תישאר שלמה אפילו שן. מי יודע מנין לקוח החמשיר הנ"ל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(הלוחש לסוסים) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניחושים נוספים יתקבלו בברכה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מושג מאיפה הוא לקוח, אבל הייתי מחזיר אותו לשם מהר. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |