|
מהם הגורמים המביאים להדרדרות נערות ונשים לפשיעה? מיהן העברייניות ולמה הן עושות את זה?
|
|
חברה וכלכלה • איילת בועזסון • יום ב', 8/7/2002, 14:00 |
|
| |
"התפקיד הנשי" כפי שהוא מגולם בסטייה מן החוק
מאז ומתמיד מופיעה האשה בתפקיד חיובי ושלילי כאחד. מחד היא מאופיינת כסמל הרוע, כחוטאת, כמסיתה וכמדיחה, כמו בסיפורי הלילית או בסיפור גן העדן, ומאידך גיסא - כתמצית הטוהר והקדושה, המדונה, הלא היא אם האלוהים בנצרות. כפי שצוין בחלק הראשון, קיימות תיאוריות רבות הנוגעות לעבריינות הנשית, אך בשל ההיקף המצומצם יחסית של התופעה אין עדיין תשובות חד משמעיות בנושא. יש חוקרים הקושרים ישירות עבריינות נשית לנערות במצוקה. דגש מושם על ההתייחסות החברתית לעברייניות, הנתפסות, בחברה, כאלימות, כוחניות ומרדניות, כאשר למעשה הן נשים סבילות מאד, חלשות, תלותיות ובעלות דימוי עצמי נמוך. רובן היו קורבנות ניצול, בעיקר ניצול מיני בגיל צעיר, ועל רקע היסטוריה קשה זו יש הדרדרות, בריחות מהבית, זנות וסמים.
תפיסות מוסר של נשים ושל גברים
בשנות ה-60 קבע לוהרנס קולברג כי מבנים אשר ביסוד השיפוט המוסרי המילולי וההתנהגות המוסרית הלא־מילולית קשורים זה בזה אך אינם זהים. לצורך הוכחת טענה זו הוא ערך מחקר שביקש לבחון דרגות של מוסריות בקרב גברים ונשים. הוא הציג בפני הנבדקים מקרה שבסופו היה עליהם להכריע כיצד יש לפעול: רוקח הממציא תרופה למחלת הסרטן, ועל אף שלא השקיע רבות מבחינה כלכלית בפיתוחה, מוכן למכרה תמורת 2000 דולר. אדם שצריך להביא לרעייתו החולה את התרופה מצליח לגייס רק את מחצית הסכום. ביאושו, הוא פונה לרוקח ומתחנן כי ימכור לו את התרופה במחצית הסכום או שלחילופין, ישלם לו את היתרה במועד מאוחר יותר. הרוקח מסרב. בשעת לילה מאוחרת הוא פורץ לבית המרקחת וגונב את התרופה. קולברג ביקש לדעת האם לדעת הנבדקים פעל האדם כשורה, בהתייחס למוסריות האדם, למוסריות הרוקח, לעונש ההולם ולמהות חובתו של אדם כלפי קרובים לו ושאינם קרובים לו. מתוך תשובותיהם של הנבדקים יצר קולברג סולם מוסריות התפתחותי בעל שש רמות. היות והעביר את מחקרו במספר תרבויות, לנבדקים בני מעמדות שונים ובגילאים שונים, מצא הבדלים בין־תרבותיים, חברתיים, כלכליים ואף מגדריים. בקרב קבוצות הבוגרים מתרבויות מערביות, רוב הגברים שנבדקו העדיפו לגייס את הכסף או למצוא אלטרנטיבה אחרת ובלבד שלא לפרוץ ולעבור על החוק. לעומתם, רוב הנשים העדיפו לעשות כל שביכולתן על מנת לסייע לבן זוגן. מכאן הסיק קולברג שהנשים מצויות בדרגות מוסר נמוכות יותר מאשר גברים. שנים לאחר מכן ערכה הפסיכולוגית קרול גיליגן מחקר תגובה לזה של קולברג והגיעה למסקנה שדרגות המוסר של הנשים אינן נמוכות יותר משל הגברים, אלא שנשים שואפות לקשר בינאישי יותר מאשר גברים, ויהיו מוכנות להשקיע הרבה יותר בכדי להגשימו. משנתה של גיליגן חוברת למשנתן של נשים רבות אחרות שהתוו את הזרמים הפמיניסטיים השונים.
יש הגורסים כי נשים המבצעות עבירות פועלות כתוצאה מגבר המדרבן אותן לכך. לכך שתי נקודות מבט: נשים הפועלות על מנת לרצות את הגבר עמו הן חיות (הדרדרות לזנות או לגנבות כדי להוות מקור הכנסה נוסף, למשל); חלק מהנשים מדרדרות לעבריינות כתוצאה מקשר בין־אישי עם בן זוג, שיגרום להן לבצע עבירות בתחומים שונים כתנאי לשמירה על שלום בית ועל חיים תקינים. נקודת המבט האחרת דנה באלה המדרדרות לעבריינות דוקא כדי לנתק קשר שכזה. שתי נקודות המבט עוסקות בשאלה מוסרית המהווה, למעשה, הסבר לפעולותיהן. מכאן עולה שאלה העוסקת בהבדלים שבין נשים לגברים, מנקודת המבט הקרימינלית, ועוסקת בתפיסה מוסרית של כל אחד מהמינים את אופן השרדותו בחברה.
בכל הנוגע לעברות המבוצעות על־ידי נשים, ניתן לייחס הבדלים בחיברות לשני תחומים. הראשון הוא הפלח הסוקר נערות במצוקה והדרדרותן לעברות, והשני הוא נשים בוגרות אשר עברותיהן נושאות אופי של "צווארון לבן". ניתן לאפיין את שני התחומים בכך שלגברים השפעה רבה על המניעים הגורמים לנשים לעבור על החוק.
דפוסי עברות של נערות במצוקה
התופעה המכונה "נערה במצוקה" התעוררה בישראל בסוף שנות ה-60, לאחר מלחמת ששת הימים, והתבטאה בעיקר בהדרדרות לזנות של קטינות יהודיות שמכרו את גופן לערבים. מעט לאחר תקופה זו הוקם השירות לנערה במצוקה, אשר הגדיר את אוכלוסיית היעד שלו כך: 1. נערות בגיל 14-21, ללא מסגרת ויחסים חברתיים יציבים, שנפלטו מכל מסגרת לימודית או תעסוקתית , והן נמצאות בסכנת סטייה חברתית, הדרדרות ועזובה מינית. 2. נערות משוטטות, נעדרות מהבית ובעלות רקע של נסיונות התאבדות. 3. נערות העוסקות בזנות, אך ניתן לעורר בהן מוטיבציה לשינוי מצבן והן בעלות כוחות אישיים להשגת השינוי לשיקומן.
רבות מנערות אלה הן קורבנות התעללות פיזית ונפשית. עברותיהן נושאות אופי קיומי ופסיכולוגי. העברות הבולטות בקרב נשים ונערות מאוכלוסיות מצוקה הן זנות, הדרדרות לסמים, גנבות ומעילות - אך לא בסכומים גדולים. את סכומי המעילות ניתן לייחס להבדלים מגדריים - לדוגמא, גבר המגיע לסטטוס של מנהל בנק יוכל למעול בסכומים גדולים, בעוד שאשה המגיעה למעמד של פקידה תמעל במטרה "לגמור את החודש".
המושג "עברות סטטוס" מהווה גורם מרכזי בעבריינות נערות. המושג מתייחס לעברות הנחשבות לקלות יחסית אך עם זאת כאלה שיסייעו לנערות להתקדם בחברה (גנבה מחנויות לדוגמא). קושי הסתגלותי ממלא תפקיד בהווצרות תת־תרבות עבריינית. בנות המעמד הנמוך מוצאות עצמן בתחתית הסולם המעמדי כאשר נוצר מגע עם בני המעמד הבינוני, והעבריינות מהווה פתרון לבעיית ההסתגלות החברתית, בכך שהיא מציעה קריטריונים של סטטוס בהם הן יכולות לעמוד.
הנשים הנכללות בקבוצת "עברות הצווארון הלבן", מבקשות להפריך את דימוי "המין היפה" בילדותן וליצור את דימוי הילדה הרעה, דבר המביא מאוחר יותר לתפיסתן כנשים משוחררות שאינן צריכות לפתח תלות בגבר על מנת להמשיך לשרוד.
תהליך ההדרדרות של נערות להתנהגות עבריינית
כפי שצוין קודם לכן, מספר גורמים הם הבסיס לטיפול בנוער עבריין. גורמים אלה גם היוו, למעשה, קרקע להתפתחות התנהגויות סוטות ועברייניות. תהליך ההדרדרות של נערות מסווג למספר גורמים. קבוצת האוכלוסייה היא זו של נערות בגילאי 14-21, ללא מסגרת מסודרת או יחסים חברתיים, אשר נפלטו מכל מסגרת לימודית או תעסוקתית והנמצאות בסכנת סטייה חברתית, הדרדרות ועזובה מינית. ההתייחסות בהגדרות אלה היא בראש ובראשונה לנערות בישראל, לכן הגורם הראשון הוא גורם ההגירה והמעבר מתרבות לתרבות. המעבר בין תרבויות משפיע, למעשה, על דפוסי החינוך של המשפחות. הבעיה החברתית שנוצרת מתהווית על רקע דפוסי התרבות והמעבר הקיצוני מדפוסים מסורתיים לדפוסי התרבות המודרנית. על מנת שתהליך ההגירה ישא את התוצאות הטובות ביותר, צריכים להתקיים שלושה תנאים הכרחיים: 1. הרגשת שייכות בקרב העולים לחברה אליה הגיעו. 2. שמירת תחושת הזהות לחברה שממנה באו. 3. רווחה כלכלית וסטטוס חברתי. במרבית גלי העליה לארץ לא נשתמרו שלושת התנאים הללו. בעוד שבארצות המוצא נשתמרה תחושת השייכות של הפרט למסגרות קונצנטריות - המשפחה כמקשרת בין הפרט לקהילה הרחבה - הרי שהמעבר לישראל לווה באובדן תחושת השייכות והזהות. בנוסף לכך, נדחקו העולים לסטטוס חברתי נמוך ואף דבק בהם סטריאוטיפ שלילי מרגע הגעתם ארצה. כדי לנסות ולהשתחרר מסטריאוטיפ זה, הם נכנעו ללחץ החברתי שתבע מהם להכחיד את זהותם ולשכוח את המנהגים הטיפוסיים למוצאם (שכן אלה נתפסו כפרימיטיביים). כל אלה תרמו להתמוטטות מערכת היחסים הן בעדה והן במשפחה. משמעותם של דפוסי החינוך המסורתיים היתה פונקציונאלית בארצות המוצא, שם ביקשו להגן על הנערות היהודיות מפני המוסלמים והנוצרים. בשל כך, המעבר מילדות לבגרות היה מיידי ולא כלל את גיל ההתבגרות הממושך, הכולל בתוכו תופעות של טקסי מעבר ומרד נעורים. נישואין בגיל צעיר מנעו מתחים בתחום המיני, וחוסר היכרות עם אמצעי מניעה הביא למעשה לשמירת הבתולים עד לליל הכלולות. בעוד שההורים דבקו בנורמות אותן הכירו לאורך כל חייהם, ביקשו הבנות להתערות ולהשתלב בחברה החדשה, דבר שהצריך ויתור מצידן על נורמות המסורת, למורת רוחם של ההורים. לחצם של ההורים רק גבר כאשר התברר כי סמכותם החינוכית הולכת ומתערערת, מאחר והם נתפסים כפרימיטיבים בעיני בנותיהם ואינם מהווים עוד אוטוריטה חינוכית. הם הפכו מודעים לעובדה כי שיטות החינוך שלהם חסרות כל משמעות במבנה החברה הכללית הסובבת אותם.
גורם נוסף הוא עמדות בלתי עקביות ומסרים כפולים ביחס למין ולמיניות מצד בני המשפחה. בני המשפחה מעונינים שהבת תפרוץ דרך אל החברה ותינשא לבחור "ממשפחה טובה", מתוך אמונה כי חיי נישואין יהוו את הפתרון לכל הבעיות המתעוררות בקשר לבנות. במקרים בהם נעדרת הבת השכלה או מקצוע, לא נותר לה אלא להשתמש בנשיותה ובמיניותה. ההורים, מצדם, מוכנים להשיא את הבת כמעט בכל מחיר, מתוך תקווה פטליסטית כי הנישואים עצמם ישקמו את בתם ואת המשפחה. בנוסף לכך, יש נערות החשופות בביתן לשפע של גירויים מיניים בשל צפיפות דיור, עוני והעדר תנאים לפרטיות ולאינטימיות. הנערה זוכה למסרים כפולים גם מאחיה, מבחינת יחסם אליה ויחסם השונה לבנות אחרות, הנתפסות בעיניהם כאובייקטים מיניים בלבד.
הגורם השלישי הוא הדינמיקה המשפחתית היוצרת תנאים להדרדרות מינית. התפתחותה הפיזיולוגית המינית של הנערה נתפסה בעיני ההורים כסכנה להדרדרות מוסרית. לפיכך מופעלים על הנערות אמצעי פיקוח כגון הגבלת יציאותיה מהבית, הקפדה על שעות היעדרותה וכן נקיטת סנקציות בכל הנוגע להפרת ההגבלות (כגון הכאה).
עולמה המוסרי של הנערה נחלק באופן חד בין טוב ורע בכל הנוגע למערכות יחסים עם בני המין השני. כיוון שגישתה למיניות זהה לזו של הוריה, מצמיח חינוכה הקפדני, באופן פרדוקסלי, התנהגות הגובלת בהפקרות מינית. עקב החשיפה לערכי התרבות המודרנית, היא שואפת לנהוג כמו כל בני גילה. בשל כך נוצרים עימותים בינה לבין הוריה, וכך מוגבר הפיקוח עליה. המשפחה נאבקת על חיברותה בעוד הנערה נאבקת בקבוצת בני הגיל כדי להשתייך אליה. כך נוצר מצב בו נמנעים מהנערה שני מקורות התמיכה להם היא זקוקה ביותר בתהליך ההתבגרות - ההורים וקבוצת הגיל. כתוצאה מתנאים אלה מופרע תהליך גיבוש הזהות המינית שלה, במובני גיבוש דימוי עצמי חיובי כבת, נערה ואשה. הלחץ המשפחתי המתמיד מביא את הדימוי העצמי של הנערה לתפיסתה את עצמה כמופקרת וכזונה. לכך מצטרף גם המניע החיצוני לבריחה מהבית, המאשש את דאגתם של ההורים ומביא להחמרת הפיקוח והסנקציות.
למעשה, ההבדל בין נערות לנערים הולך ומטשטש בכל הנוגע לעברות הסטטוס. ההתייחסות השונה לשני המינים מבחינת הטיפול היא המשנה את פני הדברים. זאת בשל ההתייחסות לבנות, מצד המערכת, כקרבנות הזקוקים להגנה. ההבדלים בין המינים עדיין ברורים בכל הנוגע לעברות חמורות יותר מעברות הסטטוס. שוד או תקיפה, עברות שיש בהן סכנה לציבור, שכיחות יותר בקרב נערים. התופעה הנוצרת תחת מסווה זה היא של נערות עברייניות, המאמצות את תרבות הכנופיה ולמעשה "משתכללות" תחת הרצון החברתי להעניק להן הגנה ושיקום במקום עונש.
דפוסי העברות של נשים בוגרות
כאשר בוחנים עבריינות בקרב נשים בוגרות, לא תמיד ניתן למצוא קו הממשיך מעבריינות נערות לעבריינות נשים. אין כל הכרח כי נערה עבריינית תהפוך בבגרותה לאשה עבריינית. ממעגל העבריינות תצאנה אותן נערות שזכו לטיפול ולשיקום בחברה, באופן שבו יוכלו להתמודד עם הלחצים המופעלים על ה"אני" שלהן ולהשתחרר ממוחצנותן. המעבר העברייני מנערות לנשיות בוגרת כולל קשר חד משמעי בין "ילדה רעה" ל"אשה משוחררת". עם זאת, ניתן למצוא נשים שלא תויגו כעברייניות בנערותן והגיעו אל עולם הפשע בגיל מבוגר יותר. רוב העברות שבגינן נעצרות נשים הן עברות סמים - שימוש וסחר, הונאה, זיופים וכל העבירות המתקשרות לזנות - שידול וכיו"ב. לדעת חוקרים רבים, הבדלי מגדר ותפקידי מין בתהליכי חיברות של נשים הם הגורמים להבדלים באופני הביצוע של סטיות בין גברים לנשים. כמו כן, מעטות הנשים שינקטו פעולות דרסטיות - כגון רצח - על רקע של תאוות בצע. רוב מקרי הרצח שבוצעו בארץ על־ידי נשים היו על רקע רומנטי, משפחתי או של הגנה עצמית. זכור מקרה אחד בלבד - רצח התיירת מלה מלבסקי על־ידי חוה יערי ואביבה גרנות - שזעזע את המדינה היות ובוצע על־פי קנה מידה עברייני גברי וללא כל מניע פרט לתאווה חומרית.
רוב מעשי הרצח המבוצעים על־ידי נשים אינם מתוכננים. לרוב משתמשות הנשים בחפצים זמינים כמו סכין, חוט ניילון, מערוך, מספריים, רעל ועוד. בדרך כלל הן אינן משתמשות בנשק חם. אקדח נחשב לסמל גברי ואלים מאד, והן אינן מעונינות להזדהות אתו. על פי רוב, נוטים להתייחס לרצח קשה המבוצע בידי נשים כביטוי של מופרעות נפשית. יחס זה מבטא את רוחה של החברה, אשר אינה מסוגלת לקבל את האפשרות שאשה בריאה בנפשה ובגופה תבצע רצח קשה בראש צלול. התנהגות כזו מנוגדת לכל מוסכמה חברתית המצופה מאשה, וכביטוי לראיה זו מייחסים להתנהגותה פגיעה נפשית עמוקה ושולחים אותה למוסדות לחולי רוח.
לעומת זאת, בשנים האחרונות מתרבים תיקי הונאה הנפתחים נגד נשים. המספר הגדול ביותר של תיקים מסוג זה נפתח בגין עבירה של מסירת המחאות ללא כיסוי. גבוה גם חלקם של תיקים הנפתחים בגין המחאות וכרטיסי אשראי גנובים ומזויפים. הסוחרים בכרטיסים הגנובים הם ברוב המקרים גברים הנעזרים בנשים כדי שתעשינה שימוש באמצעים אלה, ולו כיוון שטבעי יותר לראות נשים העורכות קניות. נשים אלה, ברוב המקרים, אינן מתוחכמות - הן פחדניות וחסרות בטחון עצמי. מאחורי רובן של מבצעות ההונאות אורב סרסור כלשהו, המשמש להן, לפי הצורך, גם מגן, פרקליט, משלם ערבות, נותן מחסה, ולעיתים אף מאהב, ומשלשל לכיסו כמחצית מהכנסותיהן.
אך מרבית העברות בהן מעורבות נשים קשורות לשימוש בסמים. מגמת עליה בצריכת סמים קשים ניכרת כיום, בעיקר בקרב נערות. תחילת השימוש בסמים נקשרת אצל נשים ללחצים נפשיים, בעוד שאצל גברים נקשר השימוש בלחצים חברתיים. ההתמכרות מביאה לצורך לפשוע על מנת לממן את השימוש, והפשע מבוצע בהשפעתה. מרכיב חשוב נוסף בעברות בהן מעורבות נשים הוא דפוס העברות המבוצעות למען או בגלל גבר, מתוך תלות בו או פחד ממנו.
אז מה היה לנו כאן?
על פי תיאוריות עיקריות בתחום, מספרן הנמוך של נשים פושעות ביחס לגברים נובע מטבע האשה, שהוא כנוע יותר במהותו, מוסרי וסתגלני יותר, מה שמביא לסברה כי כמעט כל נערה עבריינית תגיע גם בבגרותה לנורמות עברייניות. תיאוריות שבחנו תפיסות מוסר, כגון זו של קולברג, הגיעו דוקא לתוצאות הפוכות, כפי שצוין למעלה. לתיאוריות אלה ניתן לצרף את השקפת הגישה הפמיניסטית, שהציגה את הנשים, בשני העשורים האחרונים לערך, כמשוחררות, בלתי תלויות בגבר, פועלות על דעת עצמן ולעיתים אף מפעילות גברים. סיפוריהן של נשים כגון חוה יערי ואביבה גרנות, או שרה אנג'ל, שהתפרסמה כרעייתו של העבריין שמעיה אנג'ל וכ"מפעילתו" בפרשיות סמים ורצח, יכולים לתמוך בתיאוריה זו ולהציג דמות פמיניסטית, אסרטיבית ועצמאית. נערות המשתייכות לכנופיות, המגיעות לשימוש בסמים ולמעשי פשע, גם הן שואבות את התעוזה מדמויות נשיות לוחמות המבקשות להשתחרר מדימוי האשה הכנועה והצייתנית, לצייר את חייהן בכוחות עצמן ולהרוויח את כספן בדרך בה הן מעונינות. כך נתפסת דמות הזונה כיום כ"נערת ליווי" המרוויחה כסף רב ועדיין שומרת על ריחוק מסוים מאותה דמות שפעלה לפני מספר עשורים בצמתים ובדרכים תחת חסותו של סרסור שדאג לה ולכספה. בפעילות עבריינית של נערות יש גם לא מעט מן הרצון לחקות גברים הנתפסים בעיניהן כחזקים וכשולטים. הרצון לדמות לגבר מביא אמנם לביצוע עברות וכן לחיקוי כל אורחות החיים - הליכה, חיתוך דיבור, שימוש בקללות.
מצד שני, סיפורים כזה של כרמלה בוחבוט מראים כי עדיין יש נשים רבות שהדרדרו לפשע ולעבריינות כהמשך בלתי נמנע לסיפור חייהן העגום, שהחל בהיותן ילדות מוכות אשר חוו התעללויות (במקרים רבים מיניות) במשפחה מזניחה או מתעללת. הבריחה מהבית, אל כל פתרון שהוא, נראתה להן כמוצא היחידי. בקרב נשים אלה ניתן גם להבחין ברצידיביזם (חזרה לדפוסי פשיעה), היות וזהו המוצא היחידי שהן מכירות. סיבה נוספת היא גילויי "אבירות" נפוצים של שופטים כלפי נשים, בכך שהם גוזרים עליהן עונשים קלים יותר. אחד ההבדלים הבולטים בין נשים לגברים הוא שהראשונות, כנראה מתוך רגש מוסרי כלשהו, לא יפגעו בקורבנם מעבר לנדרש (למשל תוך מהלך שוד), והן בעלות אינטרס למזער את הנזק ככל האפשר. אתי אלון הנה, למעשה, תחנת הביניים שבין בוחבוט ואנג'ל. מחד, האשה הפועלת על מנת לרצות גבר לו היא מרגישה מחויבת (במקרה זה אחיה, שהיה לה כדמות אב) ומאידך - מעילה בסכומי ענק, שכמותה לא התבצעה בארץ, ואשר ניתן היה לצפות שתבוצע דוקא על ידי גבר. גם אם קיבלה אלון סיוע פנימי, עדיין היא זו שלוקחת על עצמה את האחריות לביצוע הכולל.
מכאן ניתן להבחין במאפיינים שונים לעבירות המבוצעות על־ידי נערות ונשים, אך פעמים רבות מאפיינים אלה הינם תלויי תרבות ותהליכי חיברות המשפיעים על הנשים.
|
קישורים
|
|
|