 |
נחשו מי חזר שוב? | 1034 |  |
||||||||
 |
|
 |
|||||||||
 |
 |
פרסומים אחרונים במדור "מוזיקה"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הכינוי שלו תמיד מזכיר לי enema. אבל הכי מפריע לי שכמו בעבר, תחנות הרדיו יתלהבו מהשירים שלו ויטחנו אותם. אולי יהיה יתרון אחד בכל זאת: "סטאן" יעבור להיות פאסה ואני לא אצטרך לשמוע אותו יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל לי הכינוי שלו מזכיר את סוכריות M&M . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שני ה- 'M' מרכיבים את "Marshall Mathers" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש באמת כאלה סוכריות!של אמינם!סוכריות פמינם קורים להם והם באותה אריזה ודרך הגב מאוד טעימות! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסטיה יקרה, שמעי נא עצה ידידותית: אל תאכלי סוכריות דרך הגב. זכרי: סוכריות - רק בפה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה מישהו לעניין יפה אהבתי ותודה על המידע של הסוכריות | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נימאס לי כבר מיהראף הזה מתי אנשים יחזרו לישמועה ולעשות מוסיקה מעניית האמת שאני אף פעם לא מבדיל בין הרטפרים השונים כולם נישמעים לי אותו דבר גם אגב בעיברית אני לא מבדיל ביניהםאני שואל את עצמי עד מתי שדרני הרדיו יתכנו שוב ושוב את הרטפרים הללו ולמה הכול נישמעה אותו דבר זה ניראה כאילו הכול הוקלט באותו אולפן כאילו כול הרטפרים הישתמשו באותם זמרות לבוי ובאותה מכונת קצב איפה הימים שבהם אנשים למדו מוסיקה לגם ישמו את מה שהם למדו? איפה הימים שאנשים עשו מוסיקה טובה ושום דבר לא נישמעה כמו חיכוי של הדבר הרע הקודם איפה הימים שבהם KING CRIMSON הקליטה את אלבומה המהפכנים הראשונים איפה הימים שבהם JETHRO TULL עשתה את THICK AS ABRICK PASION PPLAY ו AQULALANG איפה הימים שבארץ אומנים כמו שלומה גרוניך יחלו להקליט אלבום כמו למה לא סיפרת לי אלבום שכולו טריפ שלם על L.S.D. שבהם להכה כמו זינגאלה מוציאה אלבום משובח ושבהם GENESIS מקליטה אלבומ אבנגארד כשפיטר גבריאל הסולן שלהם ומהצד השני של המפה כמות להקות פולק רוק כמו פרפורט קונבנשן וניק דריק משחרר את אלבומיו הראשונים למה היום אין כימעט אומנים גם בארץ וגם בחול שמנסים לההיות מיוחדים שונים מעניינים ושלא מנסים כאמור להישמעה כמו חיכוי רע של הדבר הרע שהוקלט יומים קודם באותו אולפן גידי אני מיצטער על שגיאות הכתיב אני עיוור ואני לא יכול ליקרוא את מה שאני כותב |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה רוצה חדשנות ושינויים, ואז פתאום דורש לחזור למוזיקה של שנות ה-70. מה גורם לך לחשוב שבראפ אי אפשר לחדש? אמינם לא מחדש יותר מדי מבחינה מוזיקלית (למרות שיש לא מעט שילובים בין ראפ לרוק באלבום האחרון), אבל מבחינת המילים שהוא כותב - הוא מחדש הרבה מאוד. כמעט פורץ דרך (אבל לא באמת, אז אני לא אגיד את זה). אמינם חשף קהל גדול מאוד (אני ביניהם) לסוג הזה של המוזיקה. עד שהוא הופיע, כל מה שחובב המוזיקה הרגיל הכיר מהראפ היה מה שאפשר לכנות "מוזיקת הזזת תחת" - המילים היו מיותרות למדי, וכל מה שהיה שם זה ביט שנוח לרקוד אליו וזהו. אצל אמינם זה פשוט לא המצב. הביט הוא הרבה פעמים בלתי-רקיד, והמילים בהחלט בקדמת הבמה. זה לא קורה בכל השירים, נכון, אבל השירים הפופולריים משמשים אותו כדי להביא אנשים להאזין לשירים הפוליטיים. קצת מרגיז אותי לראות איך אתה פוסל תחום שלם של מוזיקה על בסיס האזנה ל... למה, בעצם? שמעת פעם אלבום שלם של אמינם? פאבליק אנמי? טופאק? משהו? אתה אוהב רוק מתקדם. יופי לך. אתה יכול להגיד שאתה לא אוהב שום סגנון אחר, אבל להגיד ששום סגנון אחר לא מחדש - זה מגוחך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי אני לא אוהב רק חרוק מיתקדם יש לי מעל 2000 דיסקים וזה מיתחלק בין פולק פולק רוק מוסיקה קלאסית גז ועוד ועוד ועוד אני פחושב שפשוט בשנים האחרונות יש ריבוי גדול מידי של אומנים שנישמעים בידיוק אותו דבר האמת שגם אני מיסתכל על הרטף כעל מוסיקה שתפקידה להזיז את התחת יכול לההיות שהטקסטים של האומן הנל טובים אבל אם שוב נלך לדייון על מוסיקה שעליה דיברתי ולא על הטקסטים הכול כימעט באותו עיקרון מחונת טופים סינקופיט יותר או פחות מוסיקה רקידה יותר או פחות אבל הכול נישמעה שם אותו דבר אני מיצטער שנתתי רק דוגמאות מהרוק המיתקדם ומישנות ה70 אבל אני חושב שאחרי שנות ה70 חוץ מהמוסיקה האלקטרונית שאליה אני לא ממש מיתחבר אלה במיקרים מעטים לא ממש חידשו כימעט שום דבר למרות שמילס דיביס החצוצרן האדיר ואיש הגז הענק והחדשן ביותר שאני מכיר בסוף שנות ה80 אמר ברעיון שהוא מעדיף לנגן אם מחונת טופים ולא אם נגן מחורבן מי היה מאמין שזה האיש ההקליט את KUNDE OF BLUTE ויצא למופעי פסיכודליה בסוף שנות הששים בכול מיקרה אני שואל את עצמי עד כמה הראפרים הנל למדו מוסיקה ויודעים מה ההבדל בין אקורד אחד למישנהוא ואני שואל את עצמי אם איזה מיטען מוסיקאלי הם באים מהביית גידי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההגדרה "מוזיקה איכותית" היא בד"כ אינדיווידואלית מדי, ולכן קשה לאנשים להזדהות איתה. אני אתן פה את הדיעה שלי לגבי "מהי מוזיקה איכותית?". מבחינתי מוזיקה איכותית היא מוזיקה שטעמה רק משתבח מהאזנה להאזנה. גידי הזכיר כאן את ג'תרו טאל, אז אתייחס אליהם. את האלבום ת'יק אז א בריק שלהם שמעתי בפעם הראשונה לפני כשנה וחצי כשחבר שלי ניסה לשכנע אותי לבוא להופעה, ולא התלהבתי בכלל, נשמע לי כמו סתם שילוב של פולק ורוק מתקדם. לאחר 5 שמיעות של האלבום במלואו (ורק לשם ההבהרה - מדובר בשיר בודד של 40 דקות) התחלתי להבין יותר ויותר מה קורה ורק מהשמיעה ה10-11 השתלטתי לגמרי על האלבום והייתי מסוגל להסתדר עם המבנה ועם כל המלודיות. היום, לאחר מאות שמיעות של האלבום הנ"ל עדיין מכל שמיעה מתגלים לי רבדים נוספים באלבום: מלודיה צדדית קטנה, תפקיד בס מגניב, ועוד. זאת מבחינתי ההגדרה של מוזיקה איכותית. הדבר נכון מבחינתי בכל סוג של אמנות: ספרות, שירה, קולנוע וכו'. מהצד השני, מוזיקה "לא איכותית" היא מבחינתי מוזיקה שנמאסת לאחר שמיעות בודדות. רוב המוזיקה הפופולרית שנוצרה במאה ה20 משתייכת מבחינתי לקטגוריה הזאת. אלבומים כאלה בנויים כך שכבר מהשניות הראשונות תוכל "להתמודד" עם הקטע, ועד סוף השיר כבר תתחיל להינות בעזרת פיזמון חוזר, מבנה סטנדרטי וכו'. אם נתייחס לראפ, או במקרה הזה לאמינם, נראה שאמינם הוא לא יוצא דופן מהמוזיקה הפופולרית של המאה ה20: המוזיקה בנויה במבנה סטנדרטי של בית ופיזמון, הקצב הוא תמיד 4 רבעים במובן הפשוט והבנאלי של המלה, והמוזיקה לא כוללת שום רובד נסתר, שום דבר שיביא לך הנאה נוספת בפעם השניה או השלישית שתשמע את האלבום. לטקסטים אני מעדיף לא להתייחס, אם כי אני חושב שלא היית קורא את הטקסטים של אמינם אם היה מעדיף לפרסם אותם בתור ספר שירה ללא עניין המוזיקה. שימו לב: אני לא שולל כאן את כל מוזיקת הראפ, או מוזיקה פופולרית באשר היא. למיטב ידיעתי, יש אמני ראפ שהמוזיקה שלהם היא כן מעניינת ומורכבת, ויש טעם לחזור אליה מספר פעמים, אבל אני עדיין לא שמעתי כאלה. מקווה שהבהרתי את עצמי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
* אני מודע לאיחור הניכר, פשוט שמתי לב לתגובה הזו רק עכשיו. נראה לי שההגדרה שלך ל"איכות" היא בעייתית מאוד- חוץ מהעובדה שמדובר בשלילה של כל אמן פופ/ רוק/ ראפ/ בלוז/ אלקטרוניקה שלא מנגן שירים סופר-טכניים ומורכבים, העניין הוא שבסופו של דבר "תשתלט" גם על אותן יצירות אפיות (בפעם המאה שתקשיב כבר תכיר כל תו בעל-פה), האם האלבום יזרק לפח אחרי שכבר לא יהיה מה לגלות? אני לא חושב שיש טעם לנסות ולהגדיר "מוזיקה איכותית" כי מוזיקה היא דבר גדול מידי, ההגדרה שלך לדוגמה יכולה להתאים ללהקות פרוגרסיב רוק ש(למיטב הבנתי)תופסות טכניות ומורכבות כדבר חשוב במיוחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום גידי. אבקש את סליחתך מראש על חוסר הרלוונטיות של שאלותי, הן נובעות מסקרנות וחוסר ידע שלי. כאדם עיוור, איך אתה מסתדר עם המחשב? אני מסוגל להבין איך אתה כותב. אבל כשתקבל את התגובה הזו (ואחרות) - איך אתה יודע שהיא הגיעה? האם יש לך תוכנות מיוחדות? מסך/מקלדת יעודיים לעיוורים? האם אתה משתמש בתוכנות דיבוב אוטומטיות? בברכה, ליאור |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאמר המפרט תשובה לשאלה זו (ועוד), מאת גידי, יפורסם באתר בקרוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הי ליאור בקרוב יתפרסם על כול הנושא הזה מאמר באייל שנערך עכשיו בגדול יש לי צג בראיל שמחובר למחשב שבא אם תוכנות VOICE ואני יכול ליקרוא את מה שאני מקבל אבל לא את מה שאני כותב עקוב אחרי המאמרים באייל ובקרוב אני מאמין המאמר ההיה שם גידי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התרבות וצורת החשיבה של שנות השבעים הפיקו מוזיקה אדירה ויוצרים משובחים בסגנון שהזכרת. במשך שנים הקשבתי רק לאלבומים מתקופה זו וחשבתי שיותר מזה לא יכול להיות. טעיתי. בדיוק כמו שכל שכבת דור מבוגרת מתרפקת על הזכרונות והרעיונות של זמנה ובאותה עת מתלוננת על כך ש"היום הכל כל כך רדוד וחסר איכות", כך אני עשיתי בעבר ואתה עושה היום. אוסף הדיסקים (תקליטים) שלי כלל את zappa,gentle giant, peter hammillושאר ירקות שהזכרת וכבודם במקומם מונח. אבל... לאחר שהתגלגל לידי בטעות אלבום של public enemyהקשבתי למילים, שמעתי את המוזיקה ומצאתי שגם לדור שלי יש במה להתגאות. בדיוק כמו שבשנות השבעים על כל אמן או להקה גדולה צמחו עשרות חקיינים חסרי כשרון הסתבר לי שבין כל המוזיקה המתקתקה של שנות השמונים והמסחריות האיומה של שנות התשעים יש גם הרבה מוזיקה איכותית לא פחות מ mike oldfield. עד לפני כשנה לא הייתי מאמין שיגיע הזמן שאומר (או אכתוב) שגם בז'אנר הראפ יש מוזיקה איכותית אבל אם תקשיב טוב תמצא שtupac, dr.dre ו wu tang clan עושים מוזיקה מקורית איכותית ובעלת משמעות. אתה יכול לומר שהז'אנר הזה לא מדבר אליך אבל אתה לא יכול לומר שרק בשנות השבעים היה כשרון והיתה מוזיקה טובה. אלבומים של beck יושבים ללא רגשי נחיתות ליד trick of the tail , החבורה העליזה של ה beastie boys מונחת על דיסק של jefferson airplane ואפילו queensryche מתנהגים יפה כלפי miles davis. היום לא עושים מוזיקה של שנות השבעים כי התקופה הזו חלפה, זה לא אומר שללהקה כמו pavement אין איכות רק בגלל שהיא לא מנסה לחקות את led zeppelin. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושבת שהנטייה לראות במוזיקה הישנה יותר מוזיקה איכותית יותר, נובעת מהעובדה שתמיד הייתה מוזיקה טובה, ותמיד הייתה מוזיקה מחורבנת. אממה? הרבה יותר קל להשמיע מוזיקה חדשה. מניסיון. אם כבר טורחים לחפש ולנבור במעמקי התקליטיה לחפש מוזיקה לא מהשנתיים האחרונות, לרוב מחפשים כבר משהו איכותי. (או ליתר דיוק- מוכר) מהסיבה הפשוטה- את המוזיקה הגרועה פשוט שוכחים אחרי שנתיים שלוש... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
די מעניין שמצד אחד את כותבת שיש נטייה לחשוב על המוזיקה הישנה כאיכותית יותר ומצד שני את טוענת שקל יותר להשמיע מוזיקה חדשה. פירסיג נתן דוגמא מצויינת בספרו לילה להגדרה החמקמקה של איכות: אתה (או את) קונה אלבום חדש שתופס לך את האוזן, אתה שומע אותו שוב ושוב וממש מתלהב כל פעם מחדש. לאחר זמן מה התדירות יורדת ובסופו של דבר לאחר שנים האלבום נדחק למעמקי הספריה. כאשר הוא כבר מושמע אין את אותה התלהבות ראשונית. האם האלבום פחות איכותי כעת מאשר בתקופה בה הוא הושמע ללא סוף? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשצריך לבנות ר"שים (רשימות שירים), אחד הדברים הכי פשוטים בעולם, זה להעיף מבט אל הדיסקים הקרובים ביותר. בדרך כלל מדובר בדיסקים שעוד לא הספיקו להכניס לתקליטיה או לקטלג אותם, או לחילופין, עדיין כולם נורא מתלהבים מהם, וחורשים עליהם, ככה שהם פשוט לא נמצאים במגירה שלהם יותר מדי. וחוצמזה, לא צריך להיות בעל ידע עשיר במיוחד כדי להשמיע את בריטני/כריסטינה/עברי לידר/אמינם/הכנס שם של זמר נוכחי אחר(1). זה מה שמשמיעים בתחנות אחרות, עליהם מדברים, עליהם כותבים, קשה לפספס איתם. לעומת זאת, אם כבר מישהו *ממש* רוצה להשקיע בר"ש שלו, לרוב הוא יחפש דברים ספיציפים. ובדרך כלל, אם כבר *מחפשים* משהו, מחפשים משהו טוב, ולא איזה להיט שנטחן בשנות השמונים המוקדמות של המאה הקודמת.כלומר, אם כבר זוכרים שיר מלפני 20 שנה (לצורך העניין, גם חמש שנים) סימן שיש בו משהו. הייתי יותר ברורה עכשיו? ______________ (1) אין לי שום דבר נגד כל אחד מהמופיעים למעלה. כלפי חלק מהם אפילו יש לי בעד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נוטה לחשוב על מוזיקה לא כישנה או חדשה,אלא כדבר הקשור לביוגרפיה האישית ולרוח הזמן. לדעתי ישנן שנים מעצבות מבחינת רכישת הטעם המוזיקלי האינדיבידואלי, החלק השני של שנות העשרה בהכללה, ומעט מעבר לכך.המוזיקה באותן שנים נוגעת בנפש באופן שקשה מאוד(אך אולי לא בלתי אפשרי) לשחזר. מובן שמוזיקה שמקושרת באופן כזה לנקודות ביוגרפיות מסוימות, "איכותית"יותר ממה שיבוא אח"כ. אם יתמזל מזלך המפגש הזה יהיה מתואם עם רוח הזמן.כלומר לשמוע את ג'נסיס כמתבגר בראשית שנות ה-70 קצת שונה מלשמוע אותם בראשית ה-90 ,כאשר אתה יודע שהמתופף שלהם הוציא להיטי פופ מתקתקים,ומסביב מוזיקה אחרת. מי שהיה בהופעות של פיטר המיל בקולנוע דן ב-1983 זכה,אך ואן דר גראף כבר לא הייתה.או כמו ש-P.H הסביר עם פירוק הלהקה:הקסם נגמר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני זוכר היטב את האמיל בדן וגם באיצטדיון הקטן בפארק הירקון. לפני כמה שנים ראיתי אותו בבוטום ליין בניו יורק ואני יכול להעיד שהקסם בהחלט לא פג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא זוכר שראיתי אותך בדן כשאלוהים סוף סוף עלה בשעה מאוחרת לבמה,"לפחות יכולת לנסות לנופף בידך". אני מסכים שהקסם שלו לא פג,בדקתי את זה לפני שנה כשהיה בארץ במסגרת פסטיבל הפסנתר. בכל זאת,כדי להתעקש על ענין הנקודות בביוגרפיה,ומאחר ומשכת בלשוני(אף שפופק הסביר שזה לא יפה). ב-1990 הייתי בהופעה שלו ב"אולד-ויק" בבריסטול(OUT OF WATER המצוין).לידי ישבה חברה לעבודה, שרצה המקרה(כמו שוונגוט אומר)והיא היתה ידידה קרובה של בנטון הבסיסט.בהפסקה היא דחקה בי לגשת איתה מאחורי הקלעים.סירבתי בנימוס. 7 שנים קודם,הצעה כזו בדן... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הרבה במה שאת אומרת גידי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גל החזרה לשנות השמונים קצת מפריך את מה שאת טוענת. בשנות השמונים הייתה לא מעט מוזיקה טובה (יו-2, תרופה סמיתס, דיויד בואי, מחשבות פשוטות, ראשים מדברים, בתולת הברזל, יוריתמיקס), מוזיקה סבירה, (דוראן דוראן, מאדונה, אלטון ג'ון, הסקרנות הרגה את החתול, האוורד ג'ונס, ניק קרשואו) והרבה מוזיקה מחורבנת (קילי מינוג, סנדרה, פאלקו, וואם, קים ווילד, בננרמה...). רוב אוספי שנות השמונים שמפורסמים בערוצי הקניות השונים מורכבים בעיקר מהקבוצות האחרונות מכילים מינונים גבוהים מאוד של המוזיקה המחורבנת ממש ומעט מאוד אם בכלל מהמוזיקה האיכותית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היחידה שלי עםלא מיזמן נסעתי באוטובוס וברדיו היה מרטון של שנות ה80 והשמיעו שם שירים נוראים כמו בום בום בום VWAYAJ VWAYAJ בילי גין של מיקל גקסון ועוד מהזבל הזה ואני שאלתי את עצמי למה הם לא משמאים את פוליס את סטינג כסולן את הדיסטאית את סטאטוסקבו מישום מה תמיד ניראה לי שכול מה שאנשים זוכרים משנות ה80 זה את סמאנטה פוקס את מורי קאנטי יקה יקה אועוד רבים וגרועים חבל שהם לא זוכרים את הרגעים הטובים של דיויד באוי ושל פרינס גם להכות העבר המשיכו להוציא אלבומים נחמדים מאוד בשנות השמונים גטרו טאלל קרימסון רנסנס ועוד ועוד גם בגז ניתן לימצוא דברים גדולים עדין שיצאו שם ציקו ריאה מישל פטרוציני ועוד ועוד גידי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיני, הטובה שבלהקות שנות השמונים: טוקסידומון. רמת עיבודים, נגינה וגיוון שמדגדגת את הרוק המתקדם של העשור שלפני, אבל בצליל "מעודכן" יותר. נדמה לי שהיא נשכחה קצת בהשוואה ללהקות הטובות שהזכרת - אולי גם בזמן אמת היא היתה פחות פופולרית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המדגם הלא מייצג של מבצעים טובים משנות השמונים שנתתי מפלה הרבה מאוד יוצרים טובים וחשובים. אם כבר אנחנו מדברים על העדפות אישיות, דעתי היא שהאלבום הטוב ביותר בשנות השמונים הוא כלבי הגשם של טום ממתין, האלבום הזה היה תחליף לחיי חברה עבורי במהלך התבגרותי האומללה אבל לא רציתי לציין אותו כי פחדתי שתחשבו שאני איזה תמהוני שאוהב מוזיקה דכאונית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא הייתי קורא להם "תרופה". אולי "מזור"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לגבי זמרים טובים כדיוויד בואי, תקופתם הטובה יותר הייתה בשנות ה60 וה70 וב80 הם ירדו ברמה. יש כמובן יוצאים מן הכלל כניק קייב ופרינס. גם לגבי להקות הייתה ירידה - U2 ודייר סטרייטס לעומת פינק פלויד ולד זפלין, ובמוזיקה הפופולרית - דוראן דוראן ווואם לעומת אבבא ובוני אם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חולק עליך בעניין דיויד בואי, אני חושב שאיפשהו בסוף שנות השבעים (באיזור התקליט גיבורים) הוא עבר שינוי לטובה וכמה מהשירים הטובים ביותר שלו נעשו דוקא בתחילת שנות השמונים, חיים על מאדים, מתחילים מוחלטים, שינויים ואפר לאפר הם כמה שמות שעולים לי לראש, מיותר לציין שחלק מהשירים הללו מדברים בדיוק על השינויים הללו. למרבה הצער מישהו בגלגלץ החליט שחוץ משני האלבומים הראשונים שלו ואיזה תקליט די מחורבן (סליחה על המילה דובי, אתה רשאי לנזוף בי) מתחילת שנות השמונים, שום יצירה של דיויד בואי אינה זכאית להשמעות ברדיו. לא טענתי שהמוזיקה של שנות השמונים טובה יותר מזו של שנות השבעים, אלא שהחלקים הטובים של המוזיקה של שנות השמונים, כל אותם שירים שריפדו את ילדותי העשוקה בהתקפות אפילפסיה מדומות, דוקא הם פרחו מזכרונם של עורכי האוספים והתוכניות הנוסטלגיה ברדיו בעוד שיותר מידי שירים מחורבנים (סליחה על המילה דובי, אתה יכול לנזוף בי), לא. נ.ב שכחת שאני הומופוב? אני לא יכול לשמוע אבבא או בוני אם, שלא לדבר על אנשי הכפר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם סקרנות, הבחירה לתרגם שמות של שירים ולהקות זה מתוך הזדהות עם דן כנר? יש מערכון של אלי ומריאנו שבו הם צוחקים עליו כאשר הוא מתרגם את השיר lonely של אלביס: אלביס: lonely דן כנר: בודדת אלביס: I'm mister lonely דן כנר: אני מר בודדת אלביס: I have nobody דן כנר: אין לי גוף וכו' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, זו מחווה לעיתון מעריב לנוער שנהג לפרסם את רשימות השירים במצעד הפזמונים של רשת ג בצורה כזו באותן שנים. לפני מספר שנים השתתפתי בתחרות תירגום מהתחת במסגרת אליפות חולון לחסרי תעודת בגרות. המטלה הייתה לבצע תרגום סימולטני של שירים לא מוכרים כך שהתרגום יתאים למנגינה ויהיה נאמן ככל האפשר למקור, למרבה הצער נפלתי בשלבים הראשונים של התחרות בגלל כשל טכני, אני גר ברמת גן ולא בחולון. חרף מאמצי, המחלקה לאירגון תחרויות מטומטמות בעירית רמת גן סירבה לפתוח ליגה כזו במקום מגורי בטענה שאין ביקוש. ועכשיו לספין המגניב, דן כנר היה מנחה התחרות וטקס חלוקת הפרסים והוא הדגים בפנינו החובבים, את כישרונו המופלא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יכול לדבר על טרגומי טקסטים לעיברית מבלי להזכיר את התלקיט הארור של הפרוורים שרים את סימון וגרפינקל מיספר דוגמאות בישבילך גשר על מי זעף בגופי אנתע או אפלה טובה שלי את עוזנך הטינה לי חלום מוזל עשה אלי דרכו חרש בשקט נתן זרעו בצלילי השקט |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם כבר, אז יש כמובן את גרסאות ''ג'ימי אוחנה'' לשירים כמו ''בוא נאכל דבורה'' ו''תנקי ת'פח''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה בעניין של מה יש יש לי איזה 60 שעות מוקלטות באופן תאורתי אצלחבר ואיך אפשר בלי לצתת את אם תירצי שהראה לך אז תראי לי גאם את אתה מקיר את הספר של יוסי גאמזו מטרגם את לאונרד כהן לעיברית כמו ציפור על טייל כמו שיכול בליל גידי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב אמינם הוציא אלבום - ושוב הונף סמרטוט אדום מול פרצופם של החרדים לאיכות המוזיקה. לגידי, ורוב שאר המגיבים, ברור שראפ זו מוזיקה ירודה, סתמית. ברור למדי שכמעט איש מהם לא טרח להכיר את האלבום, אלא הסתפק בדימוי הכללי, שמטופח ב-אמ.טי.וי ומקומות נוספים. ואפשר בהחלט להבין איך "טיפוח" זה יכול להמאיס לגמרי דמויות כמו אמינם. יש להניח שאמינם מרגיז במיוחד פשוט בגלל ההצלחה הגדולה שלו, וכמובן בגלל ה"שערוריות" סביבו. כאן, באייל, זה מקבל כמעט מימדים של ציד מכשפות, שמצביע בעיקר על התמצאות דלה של המגיבים בז'אנר הזה ויש לחשוד שבמוזיקה בכלל. זה פשוט טיפשי לשפוך את כל הזעם הקדוש הזה על התדמית בלי להכיר את המוזיקה שבה מדובר. את האלבום האחרון שלו עוד לא הכרתי מספיק טוב כדי לחוות דעה נחרצת, אבל האלבום הראשון שלו הוא ברובו אלבום טוב וחזק, וגם בשני (שעליו כתבתי כאן בעבר) יש לא מעט קטעים טובים. נכון, הוא לא מוזיקאי הראפ הטוב ביותר; יש טובים ממנו, שהוציאו אלבומים שהם יצירות מופת, ושלא פוקדים את מדורי הרכילות כל שני וחמישי וגם לא את המצעדים. אמינם גם לא מצטיין בעודף מקוריות. עדיין, אין שמץ של הצדקה לצייקנות ההיסטרית והעיוורת שבתגובות המופיעות כאן. גם אני חובב רוק מתקדם ושומע גם כעת בהנאה את ג'נסיס, יס ורבים אחרים. חובב מוזיקה אמיתי יכול לראות מעבר לז'אנרים ומעבר לחלוקה לעשורים. בשנות השבעים המהוללות כאן כל כך, ובצדק, היו גם דברים כמו בוני-אם ואבבא, לא רק רוברט ואייט וקינג קרימזון. כך שהבוז האוטומטי הזה, של גידי ומגיבים נוספים כאן, נראה קצת מצער בלשון המעטה. לפחות תדע על מה אתה מדבר. יש להניח שהוריך הגיבו בצורה דומה לביטלס ולמה שבא אחריהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סביר להניח שההורים של גידי (וגם שלי) דווקא הקשיבו לביטלס (אפילו שבן-גוריון לא הרשה), אבל הדור שלפניהם לא. אבי העיד בפני שסבי לא סבל את "המוזיקה הזו עם התופים והזמרים עם השיער הארוך". כמו שקארטמן אומר לפעמים: Tree hugging hippies. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בן גוריון. זה היה מנכ"ל משרד החינוך (אבא של ח"כ יוסי שריד). מעניין איך זה השפיע על הנער יוסי,כלומר הקנטות החברים מניאק! בגלל אבא שלך הפסדנו את הביטלס. דבר אחד ברור,הוא קיבל בגיל צעיר חיסון נגד הציפייה לחיבת הציבור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא אוהב או בוני אם ולא את אבא ואבא שלי מאוד אוהב את הביטילז הוא לא מבין למה הבן המשוגע שלו כול שנה טס לחור אחר בחול כדי ליראות את גטרו טאלל אבל אני בהחלט מעדיף את טינה צארולס ואת בוני אן על פני הראפר הנל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש אנשים שכן הקשיבו לאלבום, שלא חושבים שראפ זאת מוזיקה ירודה, אלא שפשוט לא מתחברים. לא אצל כולנו זה ''בוז אוטומטי''. הקשבנו, הבנו, פשוט לא מתים על זה, זה הכל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז כנראה שבועז לא דיבר עליך, אלא על אנשים שמביעים עמדות ''מבוססות'' כמו זו של גידי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא דיברתי עלי, הוא רק אמר שרוב האנשים בעלי עמדות לא מבוססות, ורק ציינתי שחלקנו בעלי עמדות מבוססות. אישית אין לי כלום נגד ראפ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין כמובן חובה למות על היפ-הופ. את הזכות לא להתעניין בז'אנרים מסוימים אני שומר גם לעצמי. העניין המעט מוזר כאן הוא מה שנראה כדעתנות לשמה. ומה שקצת צורם בו זה שמדובר כנראה בניסיון לדחוק סוג מסוים של מוזיקה כדי לחזק ולקבע את מעמדו של אחר, מוכר. לכן, לא מדובר רק ב''אי התחברות'' (אני לא מתייחס אלייך אישית), שהיא כמובן לגיטימית, אלא במשהו קצת יותר משמעותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי. רק רציתי להוסיף שחלק מהתגובות מבוססות...סתם תגובה לא מי יודע מה רלוונטית... אכן, אין דבר מעצבן יותר מאנשים שאפילו לא טרחו להקשיב לסוג מוזיקה מסויים, וסתם מגבשים דיעה שלילית עליו שהם לא יזוזו ממנה אפילו אם יתהפך העולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכימה עם חלק מהדברים, חלק נבחר ביותר. גם אני חושבת שראפ, ברובו, הוא באמת ז'אנר מוסיקלי מאוס, שטחי ודי מחורבן. במיוחד כשאדם חסר השכלה ינימלית עולה על במה ומתחיל לצעוק כמה שהוא חרמן, עצבני, או סתם חושב שכל העולם שונא אותו. ואף על פי כן, אמינם לא נכלל בתיאור הנ''ל (ולא, לא בגלל שהוא לבן). אמינם יוצר ראפ עם תוכן - הגיוון המוסיקלי אולי לא יוצא מגדרו (כשם שיהיה למצוא ראפר שר אופרה), אך הגיוון הוא במילים. המילים שצועקות, וצועקות נכון. המילים שצועקות את האמת שמעטים בוחרים לשמוע. אז נכון, שמרבית מעריצי אמינים נסחפים דוקא אחרי המקצבים הקליטים וה''מאוסים'' של הראפ (כך גם בכל סגנון מוזיקה שהוא) אבל מספיקים המעטים שיבינו את המשמעות שמאחורי הצעקות (הוא צועק כי זו הדרך היחידה להשמיע)ובהם טמונה הצלחתו האמיתית. אולם אם הינך מעדיף אלבום המבוסס על סמים, כנראה שהוויכוח הזה חסר טעם עוד בטרם התחיל... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת שכשאני מסתכל על כל התגובות שלי במאמר הזה אני נזכר שזה אחד המאמרים הראשונים שהגבתי בהם באייל וכאן ההיזדמנות להתנצל על כל השטויות וההתחכמות הרדודה שלי במאמר הזה. דעתי לא השתנתה בנוגע לרטף אבל אני לא מחפש רק מוסיקת סמים. לגבי הקשבה היתה טקופה שמאיר אריאל זל הופיע במרכזי כניות וכניונים שאלו אותו ברדיו איך לא לפריע לו לשיר שירים כל כך אישיים בכניון הוא אמר שהוא מאמין שבכל מקום כזה יש אחד שמקשיב לתוכן. ואני מקווה שזה נכון אולי בגלל שאני מוסיקאי אני מסתכל קודם כל על המוסיקה למרות שגם תקסטים חשובים לי מאד אגב האם בארץ איין אנשים שעומדים על הבמה וצועקים רע לי אני לבד אני מכופך אני לבד? האם שם במוסיקה המיזרחית את מוצאת רמה טקסטואלית שוב עולה לי בראש הדוגמא של אתה טותך ושל כשאת איתי את לא לבד |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אולם אם הינך מעדיף אלבום המבוסס על סמים"... אז אולי נמחק כבר את שנות הששים הנפלאות האלה, לתפארת מדינת ישראל! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יומים יושב וקורא את המאמר על המוסיקת הראף המחורבנת הזאת מגיב ונההנה ואני מחכה לתגובתו של שימעון גלבץ אותי ממש מעניין מה יש לשימעון להגיד אז שימעון אם אתה קורא אשמח אם תגיב למאמר ולמה שאמרתי על מוסיקאת הרק המחורבנת הזאת גידי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גידי, אין לי דעה ממשית על ראפ משום שאיני מקשיב למוסיקה הזו, אני צופה באמ.טי.וי. לעיתים רחוקות, וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי כן גם אני צופה בmtv ואני חיב לומאר שלא רואים שם כלום כשהערוץ הזה מוקרן אני מיצטער שאני לא כרש בנוסף לעובדה שאני עיוור גידי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, באמת, גידי. אולי די כבר עם ה"מחורבנת" הזאת? אתה לא יכול לכתוב "מוזיקת ראפ" בלי לכתוב "מחורבנת" אחרי זה? זה ממש לא לעניין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקי אוקי אני יותר לא אכתוב ליד מוסיקת ראף מחורבנת למרות שאני חושב שמוסיקת רטף היא ממש מחורבנת אני יודעה שזה ממש לא לעיניין ליכתוב על מוסיקת ראף מחורבנת אבל מה לעשות שזה מה שזה זוהיא הרי מוסיקת ראף והיא כאמור בפעם האחרונה מחורבנת קיבלתי את ההערה ברצינות וחוץ מבמיכתב זה אני יותר לא אומר שמוסיקת רטף היא מחורבנת גידי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוגר. מאוד בוגר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גידי יקר, זה שאתה לא אוהב מוסיקת ראפ זה טוב ויפה, גם אני לא מת על ראפ, אבל הגיע הזמן שתצא מהבועה ותבין שלא כולם חייבים לשמוע מוסיקת ג'אז ומוסיקה קלאסית, לאנשים גם מותר לאהוב את אמינם(מסיבות לא ברורות לחלוטין, נכון - אבל עדיין מותר להם!!!). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום ניב אני לא ממש יודעה מאיפה הבאתה את הרעיון המדהים הזה שאני חושב שכולם חיבים לאהוב מוסיקה קלאסית או ו גז כול אדם חיב לאהוב את מה שהוא מיתחבר אליו ואם אתה אוהב רטף או ו מוסיקה מיזרחית או ו להקות בנים אז תההנה לך אני לא ממש חושב שמה שהוא לא גז ולא קלאסי הוא לא איכותי אבל מי כאן לבוא ולהגיד שאני חושב שכולם צריכים לישמועה את מה שאני אוהב ומי שלא שומעה את זה ההוא אידיות המרחק רב מה זה צא מהבועה נוב באמת ניב גידי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור בנאדם שחושב שכל אחד צריך לשמוע מה הוא אוהב, אתה משתמש במילה מחורבנת פעמים רבות מדי, גידיטל...בכלל, כולכם, אמינם???!!!מה קרה? רובי וויליאמס המלך הודיע שהוא מפסיק להוציא דיסקים? ג'ורג' מייקל איבד את הקול? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמי ששומע ווטאנג קלאן כמו גם גת'רו טאל, עלי לציין שלאלה האחרונים היו הרבה יותר יציאות מחורבנות במיוחד. באלבומים המוקדמים היה יותר מדי וזלין ובמאוחרים הרבה יותר מדי ספריי לשיער של האחים שושני. אני מבין שגם הרכבים מזדקנים צריכים מדי פעם להתאחד כדי לממן מכונית חדשה לנכדים, אבל אי אפשר לדרוש לכבדם על כך. אני נהנה מאד לשמוע רוק מתקדם וג'אז, אך חזית היצירה המוסיקלית בימינו נמצאת חד משמעית בראפ של ווטאנג, באלקטרו-רוק של פיית'לס ובאסיד-רגאיי הפריזאי. ענקי הג'אז חלפו עברו מן העולם, והיום נשארנו עם אלקטרו-ג'אז ניו-יורקי של מדסקי מרטין & ווד, ג'אז קלאסי של צ'יק קוראה וג'אז אתני של רביע' אבו-חליל. הרוק המתקדם היה ואינו, יחי הרוק האלקטרוני החדש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תקשיב לקצת פוסט-רוק ורוק אקספרמנטלי. זה אחד התחומים בעלי פוטנציאל ההתפתחות הכי חזקים כיום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תן לקאזה שלי משהו לעבוד איתו | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מסתבך פה עם דובי ומיץ, אבל אני רק ממליץ: תתחיל עם Tortoise - אם הייתי צריך לשפוט על מאזניים את המוזיקה האלקטרונית של עשרים השנים האחרונות, הייתי שם בצד אחד מאות ואלפי טראקים מחורבנים של טקנו והאוס, ובצד השני טראק אחד שלהם (במיוחד מתוך האלבום "Millions Now Living Will Never Die"), ומגיע למסקנה כי הדרך הקשה השתלמה. אם אתה לא חושש מיצירות אינסטרומנטליות ארוכות במיוחד (מדובר על 20+ דקות לפעמים), אני ממליץ בחום רב על Mogwai (יש להם תימות ייחודיות מאוד. ה-LP האחרון שלהם נקרא "My Father, My King" והוא מורכב מטראק אחד של 22 דקות המבוסס על התפילה היהודית. לפחות זה שהם טוענים.) ועל Godspeed You Black Emperor! (מוזיקה חתרנית, אפלה וקודרת. המבנים קצת קבועים לאורך כל האלבומים שלהם, אבל תמיד יש שם גיוון והפתעות. אגב, גם להם יש איזה אלבום שכתוב על העטיפה שלו "תוהו ובוהו" בעברית). אתה יכול גם לטעום קצת מ- International Airport, Boards Of Cananda (ועם שמות שירים כמו: "A Is to B as B Is to C" ו-"Music Is Math", הם בטח יהיו להיט במעונות הטכניון), Spiritualized (יותר ניאו-פסכדאליה, אבל גם מעולה. שמעתי שיר שלו בפרסומת טלוויזיה לפני כמה זמן, והייתי משוכנע שהגיע יום הדין), A Silver Mt Zion (קרובים באנשים ובנושאים ל-Godspeed), ואולי אפילו איזה Sigur Ros או Add N to (X). בהנאה! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למי שמתעניין - MTV מקדישים את סופה"ש לאמינם, כולל ראיונות, הקלטות של הופעות לפני הפריצה הגדולה וקטעים מהאלבום החדש: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש גדול סוף סוף יש מה ליראות בסוף שבועה גדול עצום מדהים ואו מאז ההופעה של JETHRO TULL בישראל לא היו לי כאילה ויברציות בגוף ואו הו יה אני לא מאמין ממש היתגלות גידי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גידי, תקרא את המילים הראשונות בהודעה שלי: למי שמתעניין. לא מתעניין? אל תראה. ותפסיק להיות כזה קרציה, באמת. הבנו. אתה לא אוהב את אמינם, כל המוזיקה שאתה לא שומע היא זבל מזובל, אתה גאון מוזיקלי ואני שומע מוזיקה נחותה. יופי. אתה פטור מקריאת תגובות חדשות למאמר הזה, אוקיי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי דובי על תיכך את זה כול כך קשה נו קצת הומור לא הזיק לאף אחד מיצטער גידי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההופעה ההיא הייתה מדהימה. כבר הרבה זמן אני אוספת דיסקים שלהם, אבל עד אז לא יצא לי להיות בהופעה חיה. להפתעתי, הם היו אפילו יותר טובים על הבמה מאשר בדיסקים. הופעה אנרגטית ומקצועית לגמרי. מדהים איך לזקנים האלה יש כוח לקפוץ על הבמה במשך שעות! בכלל בזמן האחרון התבטלו כמה הופעות חיות של אומנים מחו"ל שמאד רציתי לשמוע (אוקציון, למשל), ה"מצב" מאד פוגע בתרבות שלנו. אנשים לא יוצאים, אמנים לא מגיעים. נמאס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי חן הנה אנחנו מיתראים גם במאמר הזה בתור אספן כפיתי של גטרו טאלל בתור אחד שראה אותם 6 פעמים בשלושת השנים האחרונות ובהופעה בישראל IAN ANDERSON שאל אותי DO U NEAD A DOCTOR כי צרחתי יותר מידי בתור אחד שמנגן חליל ביגלל גטרו טאלל והאמת שבחול גם ניפגשתי איתם והיה לי ממש מדהים כן הלהקה הזאת ממש מדהימה ומיוחדת הם עשו הכול בלוז רוק רוק מיתקדם גז פולק ממש הכול איאן אנדרדון שמנגן על פסנתתר גיטרה חלילים כינור ועוד ממש מדהים גידי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד שני, אתרים כמו, נאמר "האייל הקורא" (מי שלא מכיר, כדאי לנסות) פורחים ומשגשגים. לא עדיף? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי, מכיוון שאינך קורא עברית באימיל שלך, אני מנצל את האופציה הפומבית הזאת כדי להודיעך שאינני מעוניין לפרסם את מאמרי ''אילן היוחסין של הישראליות'' ב''אייל הקורא'', אם בכלל היתה לך כוונה לפרסמו. שלחתי לך את המאמר לפני כחודשיים. אישרת את קבלתו ומאז לא הודעת לי דבר. אחרי שראיתי שאתה מתרכז בכתב העת שאתה עורך בענייני אוכל ותיירות, הגעתי למסקנה שמאמריי אינם מתאימים למגזין שאתה עורך. אפרסם את המאמר ב''ארץ הצבי'' ובזה אני מנתק את קשרי, הבלתי אמיצים מאד, אמנם, עם ''האייל הקורא''. כוונתי הראשונה היתה טובה אך כדי לממש כוונות טובות צריך לפחות שני צדדים. מן הפרופיל שלך הבנתי שאתה בתחילת דרכך העיתונאית ויש לך יומרות רבות. המשך בדרכך זאת ובוודאי תצליח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהיכן הגעת למסקנה שהאייל מתרכז בענייני אוכל ותיירות ??? אם תחפש, תמצא שרק קומץ (פחות מ-10) מאמרים באייל עסק בנושאים אלו. דומני שהיית צריך פשוט לשלוח תזכורת לדובי ולשאול מה החליט לגבי המאמר. גם מאמרים של אחרים, כולל הח"מ, לא תמיד מפורסמים ולעיתים פשוט נשכחו (כמו מאמר שלי על ערביי ישראל לפני שנה וחצי, שלא פורסם מעולם - אחרי כמה שבועות העורך נזכר בו ואז הוא כבר לא היה אקטואלי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על האוכל והתיירות כתבתי באירוניה. מצד שני בתקופה שציפיתי לפרסום מאמרי התפרסמו שני מאמרים על אוכל ותיירות.זה לימד אותי על סדר העדיפויות של האדון דובי. עם סדר עדיפויות כזה: אוכל ותיירות IN אילן היוחסין של הישראליות OUT לי אין חלק ונחלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי!!! נדמה לי שהתחלנו לקרוא פה דיון על אמינם ומוסיקתו, לעומת מוסיקת שנות השבעים והשמונים. איך נכנס פה הקטע של אורי מילשטיין המתנתק? סדר שיהיה פה!!!!! מובן???? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה ארץ הצבי זאת מין בדיחה ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שם: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא צבי זאת פרה האתר הזה לא ידידותי לעיוור זה ממש לא בסדר | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי. למרות מאמצי והנידנודים שלי לא הצלחתי לשכנע את צוות BlaBla המארח את האתר לאפשר עברית לוגית. הוא מאפשר עברית ויזואלית בלבד, דבר המחייב אותי לפעולות אקרובטיות ממש כשאני רוצה להציב בתוכו תגי HTML. קשה לי לראות כיצד תהיה תמיכה לעיוורים באתרים התומכים בעברית ויזואלית. אבל יש תקווה: עברית ויזואלית הולכת ונעלמת מהעולם הוירטואלי, וטוב שכך. יתכן שגם אם תהיה שם עברית לוגית תיתקל בבעיה. האתר מתבסס הרבה על שימוש ב-inline frames, ויהיה מסקרן לראות כיצד דפדפן לעיוורים מתמודד עם מסגרות פנימיות. מצד שני, יתכן שלא תהיה בעיה מיוחדת, משום שהדפדפן אמור לאפשר הצגת התוכן של מסגרת פנימית בחלון דפדפן נפרד כשהתכונה הזו אינה נתמכת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתר בעל גון ימני להבדיל מן האייל השמאלי יותר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאייל אין עמדה פוליטית. עמדות חברי המערכת לא משפיעות על השיקולים לקבלת מאמרים, או לצנזורה של תגובות, ובין קוראינו יש מכל הגוונים והסוגים - ובין כה אין לנו שליטה עליהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לנו שליטה עליהם? מה קרה לכל המכשירי ה"שליטה-על-הקוראים-2000" שהזמנו? :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתקעו במכס. הם שם מאז 1998. כבר ארבע שנים הם מנסים לנצל אותם כדי לשכנע אותי לחתום על התחייבות להעביר למכס עשרת-אלפים ש"ח מדי חודש בחודשו. אתה יודע מה? מזל שלא קיבלנו אותם. חרא של סחורה. אני לא עובד יותר עם המיקרוסופט האלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש דינמיקה שמתפתחת גם ללא יד מכוונת. יש רוח של כותבים. ועובדה שעניני אוכל ותירות תופסים כותרות באתר אחד והרשעות הפלשטנאית כותרות באתר שני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. נכון. אבל אי אפשר להגיד שהדינמיקה שלנו היא שמאלנית. דב אנשלוביץ' מייצג היטב את הצד הימני, ולא רק הוא. גם אצל שמעון גלבץ ראינו היימנה בחודשים האחרונים, אז קשה לדבר על דינמיקה שמאלנית. תופסים כותרות? מאמר אחד בחודשיים? כבר פנה אלי יורם מזרחי והציע לכתוב טור באייל, שיעסוק, יש להניח, ברשעות הפלסטינית. הודעתי לו שאנחנו נשמח לפרסם מאמר פרי עטו (כמו שנשמח לפרסם מאמר פרי עטו של כל אחד). הסטנדרטים היחידים הם סטנדרטים מקצועיים של כתיבה קוהרנטית, נגישה לציבור הרחב (לצורך העניין אני ושאר חברי המערכת מהווים מדד לציבור הרחב) ועניינית. אגב, אם יש מדור שחבל לי שאינו מתפרסם ביתר קביעות, זה דווקא מדור האוכל והתיירות. אנשים! אתם לא אוכלים בחוץ? אתם לא מטיילים? אתם לא טסים לחו"ל?! אנא כיתבו לנו ביקורות על מסעדות בארץ ובעולם! אנא ספרו לנו על אתרי תיירות מומלצים ומושמצים! קצת אסקפיזם, לעזאזל! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בהחלט מסכים מה רע באוכל טוב במוסיקה טובה ובמקומות מגניבים לטיל בהם הבעיה היא שאם הדולר המזויין ימשיך לעלות למי ההיה כסף לאכול ליכנות דיסקים בAMAZON ולטייל בחול יאלה ניראה אותך מזמין טיסה עכשיו לאנגליה אני מת ליסועה בקייץ לפסטיבל הפולק רוק הגדול בקרופרדי שם יופיעו פרפורט קונבנשן ותההיה מחבה לNICK DRAKE מה שמזכיר לי איך היה סוף השבועה בMTV אם הראפר ההוא ? אני פשוט היתי עשוק בלהציל את המחשב שלי מקלאז 32 וירוס מופלא |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, בפרפרזה על גראצ'ו מארקס, התנתקות שכזו מכבדת את האכסניה הזו (ואין באמירה זו שום כוונה לפגוע בזכויותיו הרבות של מר מילשטיין). שנית, כל הצהרות ההתנתקות הללו שבאות מדי פעם בפעם מגחיכות במידה מסוימת את המצהירים. אני משוכנע שאורי איננו רודף כבוד וההצהרה הפומבית הזו לא נעשתה במגמה לצבור כמה נקודות באיזה קרב סמוי שמתנהל בינו לבין מערכת האייל. אני מניח שאם דבר דומה היה קורה לו עם אחד מהעיתונים המוכרים, העניין היה נסגר באופן פרטי בין בעלי העניין. להזכיר, כבר היו לנו כמה מתנתקים [סדרתיים], חלקם הרימו תרומות נכבדות לאייל ואחרים תרומות נלעגות, אולם הנושא, לדעתי, עמוק וחשוב מכדי שיוותר ללא טיפול רציני יותר. לטעמי, כל מערכת העקיצות המתנהלת בין שני הפורומים איננה תורמת במיוחד לאף אחד. בנקודה מסוימת זה מזכיר את השמאל הישראלי לדורותיו שקיומו היה מותנה בהתפצלויות אינסופיות בעקבות מחלוקות על קוצו של יוד. המרחב הוירטואלי העברי איננו משופע בפורומים מעניינים ששומרים על רמה מסוימת לאורך זמן. לפנינו שני פורומים שבהם משתתפים כותבים שיש להם מחויבות לאתר, לתוכנו, לאופיו ולסגנונו. יש באתרים הללו מגיבים קבועים בעלי מוטבציה ורצון להשקיע מזמנם ומשכלם, ומעט מבקרים-לרגע-שופכי-מררתם הוולגרית, שניהול קפדני יותר יכול לנקז גם אותם. השאלה היא באם ה"ה עורכי האתרים יהיו מוכנים לשקול שיתוף פעולה מסוים בין האייל לארצבי, טכני, תוכני ומערכתי במגמה לחסוך כפילויות, השתלחויות, טריקות דלת וירטואליות, ולהגביר את התועלת שכולנו יכולים להפיק מבמה-כפולה בה ניתן להחליף ולשתף דעות, ולהרגיש שייכים במידה זו או אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לאייל שום בעיה ושום משקעים עם פא''ץ. אני מברך על קיומו של מקום נוסף לקיום דיונים נרחבים ומעניינים במגוון נושאים. מעולם לא ביקשנו מונופול על דיונים ברשת הישראלי, וממילא מעולם לא היה לנו כזה. פא''ץ משך אליו כותבים מסוימים, רובם לא אנשי האייל הקורא, ואני מאחל להם הצלחה ואריכות ימים (בניגוד לאיחולי לפורום האייל, אז היה מדובר בעניין שונה). עם זאת, אינני רואה סיבה לשיתוף פעולה עם פא''ץ, כשם שאין לנו שיתוף פעולה עם אתרים אחרים. אם תהייה פנייה מצד פא''ץ או אם נמצא לנכון להציע לפא''ץ שיתוף פעולה בהקשר של מאמר מסויים, אינני רואה סיבה שלא לקיים שת''פ שכזה. לראייתי, תחרות (מה שאתה מכנה ''כפילויות'') היא דווקא גורם חיובי בכל שוק, וכך גם ב''שוק'' כתבי-העת המקוונים, ולכן חשוב ששני האתרים ישמרו על עצמאות וחירות לקבוע מדיניות לעצמם. בטוחני כי גם המערכת בראשה אני עומד וגם מערכת פא''ץ היינו שמחים להשאיר את משקעי העבר מאחורינו, ואיננו מעודדים ''השתלחויות, טריקות דלת וירטואליות'' ושאר מרעין בישין מצד משתתפי כל אחד מהאתרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעת כמה מתו מכולירה באודיסה?" (בדיחה יהודית-רוסית נושנה) לדעתי אין ספק כי פא"צ עשה רק טוב לאייל הקורא. כותבים סהרוריים וגרפומנים מוצאים בו מזור, כותבים מוכשרים מגלים דרכו את האייל, לוח המודעות שלו מנקז אליו חומרים שלאייל לא יאה לפרסם, והצנזורה הנוקשה בו מזכירה לנו כמה טוב באייל. אני מאד מעריך את פועלו של יובל, אך דומני שאיכות המאמרים ובעיקר הדיונים באייל היא עדיין מן הגבוהות ברשת. גם בשנה השלישית לקיומו של האייל, עדיין תענוג להתייאש (כי אף אחד לא מתייבש). כולי תקווה ש'מותר האדם' יצליח בסופ"ד להשתוות באיכות פרסומיו לאייל הקורא. בכל אופן, כבר הצהרתי שעל הנישה של אתר הדיונים מספר אחת ברשת אין בכוונתי להתחרות באייל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Flattery will get you nowhere. אגב, כבר פתחתם את מותר? כי כל פעם שאני מנסה להכנס אני מקבל 403.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נה, עובדים על זה בעצלתיים. הגרפיקה הנוכחית איומה, הלוגו החדש לא משכנע, טל עסוק מכדי לשפצר את הקוד (למשל - לינקים בגוף התגובה כמו בבמה חדשה, סופסוף), ומשורר הבית טס להודו במפגיע. אני מעריך ש11.11.2002 יהיה יום הפתיחה החגיגי, אך אין לפסול על הסף גם את 20.11.02 או 22.12.02. כשיוסר הלוט מעל המותר, אני מניח שאציף את אתרך החביב בכרזות מאירות עיני איילים ומקציפות אפי עורכים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
7.11.02 - פתיחה רשמית של האתר החדש שלי (כבר ברשת, ועובר כעת עדכונים ובדיקות לפני פרסומו). הודעה לקוראי האייל תגיע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה הישן... inature.info נפתח רשמית היום, אם כי מההודעה שהצבתי באתר הישן אפשר היה כבר לראות את החדש... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מה נשמע מכוח החולירע באודסה?" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן רמת העקיצות אמורה כבר להפסק. ולמרות שניראה כי מנהלי שני הצדדים הכריזו מזמן על הפסקת אש משום מה הנושא עולה שוב ושוב. מה שכן מעלה תהיה היא למה באמת אין לעורך מייל תומך עיברית. למעשה אני מתפלא על כך היום אפילו לינוקס תומך עיברית ומק תומך עיברית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי העז להעתיק את התגובה הזו מארץ הצבי לכאן ועוד להשתמש בשמי? זוהי ניבלות רוח ונמיכות מצח מאין כמותם ואני דורש בתקיפות מרבית מעורכי האייל למחוק לחלוטין את הפתיל הזה, שהוסף כאן ללא הסכמתי וללא רצוני. על החוצפן להזדהות מייד ולהתנצל בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים. העורך יכול לשלוח לי מייל לוודא את זהותי. (אין לי כמובן שום התנגדות שמישהו יגיב בשמו עם לינק לארץ הצבי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתנצל בפני כולם על הבילבול הנוראי שעשיתי בין שתי התגובות שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוץ מהתנצלות אפשר הסבר? מה קרה בדיוק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי רון אני מבין שלא ממש קראת את חוברת ההוראות לצג הבראיל שבשאלתי לך בשבועה שעבר גידי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמי שעוקב מן הצד אחרי שני הפורומים (ומגיב באחד בעיקר בעניני ימין-שמאל בשל העובדה שזמני קצר ואנני מוצא זמן להגיב גם בנושאים אחרים שדורשים גם חשיבה ולא רק שליפה מהמותן) נראה לי שמתפתחת דינמיקה שונה בשני המסגרות.וללא הסד של ימין-שמאל שהחל את הפתיל הזה יש כאן אופי שונה של סדר יום. מילשטיין (שאגב רק דרך האינטרנט נחשפתי להגותו) הגדיר זאת כעניני אוכל ותירות מול אילן היוחסין של הישראליות (או משהו כזה) ואכן קשה לראות את הקהל של האיל נפתח לדיון על אקטואליה בפרשת השבוע כמו שקשה לראות את הקהל של ארץ הצבי מפתח דיון על האפיסטמולוגיה של קאנט. את המשמעויות הפוליטיות או התרבותיות של המגמות האלה אני משאיר לכותבי סימנריונים בתקשורת באוניברסיטה.או בכול חוג אחר שמתענין בתרבות ישראלית.וכן את השיפוט הערכי על התופעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את אילן היוחסין של הישראליות גם אני לא הבנתי - ואני קראתי את המאמר! אז זה בסדר... אני לא חושב שהאייל לא יהיה פתוח לדיון על אקטואליה בפרשת השבוע. פשוט לא הזדמן דיון כזה. יש מספר קוראים דתיים ומספר קוראים שקרובים לדת, ושאר אנשים משכילים שמכירים את המקורות מספיק טוב, כך שבהחלט יכול להתקיים דיון מעניין שיוצא מנקודת השקפה שכזו. אני לא קורא את פא"ץ (אין לי אפילו זמן לעקוב אחרי הדיונים באייל...), אז אני לא יכול להגיב על הדינמיקה הקיימת שם. תן להם זמן - גם את האייל לא התחלנו בדיונים על קאנט (ואם יורשה לי להוסיף - למזלנו. לא הייתי עומד בזה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא התחלת בקאנט, אבל דקארט מופיע כאן: דיון 54 וכאן קאנט מוזכר לראשונה: דיון 62 ובעצם בעקיפין, כבר כאן (מאמר מס' 11!) דיון 11 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש בפא"צ דיון באקטואליה של פרשת השבוע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש מישהו שכותב על פרשת השבוע, ובשבוע טוב יש תגובה אחת על זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פא''צ הוא אתר שונה מהאייל, והדינמיקה שלו היא בהחלט שונה. שיתוף פעולה אינו מן הנמנע, למרות שכרגע אינני רואה בכך צורך מיוחד. אבל אם כבר שאלתם, בפא''צ יש מספר טורים שבועיים. שני טורים שמתנהלים כסדרם הם 'אקטואליה בפרשת השבוע' של נסים ישעיהו ו'סמרטוט אדום' של גדעון ספירו, טור שפורסם בעבר בעיתונות הכתובה וממשיך להתפרסם בפא''צ. הטור 'סמרטוט אדום' הוא שמאלני לעילא, למרות מה שנכתב על ידי אלמוני כלשהו בעמוד זה. טורים אחרים המתחילים להופיע הם ''כריש שחור'' של העיתונאי לשעבר והמרצה יורם המזרחי, ''גמל צהוב'' של המזרחן שמעון מנדס ו''אביר לבן'' של ההיסטוריון אורי מילשטיין, איש איש וסגנונו. טור נוסף המופיע כמעט על בסיס יומיומי בפורום הוא ''דגל שחור'', גם הוא של המזרחי, המפרט עוולות שונות במקומות שונים בעולם, ללא פרשנות. יש להניח שבעתיד יהיו טורים קבועים נוספים. כמו כן אין כיום שום השתלחויות בין האייל הקורא לבין פא''צ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לכם משהו נגד עיוורי צבעים? באייל זה לא היה קורה! (: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע מה הקריטריונים שלך לשבוע טוב או לא טוב בדיון על פרשת השבוע. בכל אופן, אם כבר שאלת, השבוע היו שם 36 תגובות. שבוע טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מטייל המון ואם יש ביקוש אשמח לכתוב מאמר על הטיולים בארץ (לא אתר ספציפי אלא טיולים באופן כללי) עוד שבועיים אני טס לדרום אמריקה (חודש) ובלי נדר אכתוב משהו כשאחזור משם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש, יש ביקוש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאו דווקא. בצבי מפרסמים באופן קבוע יוסי גורביץ, גלעד דנבום וגדעון סאמט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם שניה שאני שומעת את זה, והגיע הזמן לברר: יש שמועות שבשיר "האפי ניישן" של "אייס אוף בייס" הם שרים בהתחלה בעברית, אך לא שומעים את זה טוב עד שלא אומרים לך שזה כך. והמלים הן משהו כמו: היינו כאן לפני כולם, באנו להרוג אתכם... האומנם? או שהפרנויה עובדת שעות נוספות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, אם מנגנים את השיר הפוך, שומעים כל מיני מסרים שטניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עוד התחדש? נראה כמו שאמינם הוא אותו ילד בכיתה ח', שבליבו מתפוצץ משבר הנעורים. גם כשהוא מחליט שהתבגר, ההתבגרות היא בעיניו בלבד. בסך הכל, ולמרות כל הרצון הטוב, מדובר באותו בכיין של אפליה מתקנת, שעצם העובדה שקילל בעבר ועכשיו כבר לא, לאו דווקא מעידה על כך שהתבגר. אולי פשוט נמאס לו מהצנזורה, וצרם לו מעט שבתו כן שמעה את שיריו. קצת בכיין, קצת מעצבן, קצת יומרני ובעיקר, בעיקר ילד קטן. המוסיקה כבר לא קשורה לעניין, אך אם כבר אליה הגעתי, שכן לא הרבה השתנה. הוא נותר אותו ראפר בשקל של שני אקורדים, קצת סינתיסייזר מעוקם והרבה, הרבה חלטורה. מכל הכיוונים. רע לו בחיים? בסדר, אותי כצרכנית לא מעניינות צרותיו. או שמילא, אם הוא כבר כותב- לפחות שיכתוב בחסד, עד כמה שהוא יכול, ושימנע מלדבר שטויות בניסיון לחשוב שהוא המציא את מכונת הגרוב של המאה. אמינם היה, ונותר, אותו ילד מסכן עם צרות מהילדות, שחוש הכתיבה, למרבה הצער, לא עשה עימו חסד רב. אבל ניחא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי אמר שהוא הפסיק לקלל? הוא מקלל חופשי, גם בשיר המשותף עם הבת שלו. אני גם די מאמין שהוא מקלל בחופשיות בבית. כאילו, למה לא? מה שכן, הוא פחות אלים. סתם מתוך תהייה - מה שמעת ממנו, חוץ מאשר Without Me? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זה בעצם הראפ, על מה ראשוניי הראפרים שרו עם לא על צרותהים? הראפ היה דרך להקל על עצמם אחר כך באו כל המתחזים והרוצים להיות..( ואני בהחלט לא מכלילה את אמינם בתוכם אפילו שהוא לבן) ואם את אומרת שלא מעינין אותך עניינהים של אחרים זה קצת תמוה בעייני הרי כל סרט מספר על חייהם של אחרים וצרותהים של אחרים לא על מי שצופה, וכך גם כל ספר ובחדשות מה מראים? צרות של אחרים אז למה זה רע כשזה בא בצורת מוזיקה?, זה הרבה יותר מעניין ומרענן מאשר לקרוא בעיתון או בספר, באותה מידה הוא היה יכול לכתוב ספר אוטוגרפי על חייו, אבל אז איפה האמנות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם הזמרת לאמיה תהייה הדבר החם הבא? בת למשפחה מעומאן, לאמיה (מתחרז עם במיה) נולדה בקניה, גדלה באנגליה ועומאן וסיימה לימודי אמתרופולוגיה בקהיר. המפיק קלייב דיויס (קרלוס סנטנה, פאטי סמית, וויטני היוסטון) שגילה אותה בניו יורק, סיפר שבהתחלה אנשים חשבו שהיא בכלל באה מאומהא. יש לה קול מעניין מאד בעל מנעד צלילים רחב במיוחד והמוסיקה שלה כוללת אלמנטים מזרחיים עדינים, מעט לואו-פיי, סממנים טריפ-הופיים ומלודיות פופיות יפות. לאמיה, בעלת למדה שירה אופראית ומנגנת במגוון כלים כמו פסנתר, צ'לו, גיטרה וכלי נשיפה. היא מלחינה כותבת את המילים בעצמה, ומושפעת באובידיוס וקטאולוס (שאותם היא קוראת בלטינית). השם שלה בא משיר של המשורר האנגלי הרומנטי קיטס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מחפש נואשות את המילים של אל נא תלך, מאת רבינדראנט טאגורי,למעשה אני צריך אותן למחר בערב.(מדובר בשורות ספורות). גרוניך חיבר אותן לפרליוד מספר 1 של באך,והשיר מופיע באלבום מאחורי הצלילים של גרוניך וכספי. סליחה על השימוש בפורום לשאלה זו,אני נואש ניסיתי כל דרך כמעט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל שאתה לא משאיר אימייל. הנה, בכל אופן, מהזיכרון ומשמיעה (הנה הדיסק עכשיו בכונן): אל נא תלך / רבינדראנט טאגורי (תרגום: שלמה גרוניך) אל נא תלך מעימי דודי בטרם אומר לך לך לשלום ערה הייתי כל הלילה עתה כבדו עייני משינה יראתי פן תאבד לי מדי אישן את שנתי (אני מניח שהזכויות שמורות למישהו, אז הבה נשמור עליהן) המילים מופיעות בשלמותן בדיסק "נטו לייב", שנמצא בבית עכשיו... אני אוודא את הנוסח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה! יראתי פן תאבד לי... זו השורה שהיתה חסרה לי, כלומר התקשיתי לפענח משמיעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שצריך לכתוב "אשן" ולא "אישן". איפה לבשן כשצריך אותו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לו ביקרת בגן הילדים של יאיר נתניהו, היית יודע: "בעת אישן ואעירה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א-הא! הידעת שהדיסק "נטו" אזל בחנויות? (לפחות אלה שבעיר הקודש) ואת זה אני יודעת משום הרצון להעניק לדור ההמשך עתיד מוסיקלי טוב יותר ולא על קסטות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקצב הזה האייל עוד יתאחד עם פורום האתר של מתי כספי וגרוניך | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה, יש כזה? :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
WWW.MATTIKASPI.CO.IL
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי טעיתי בכתובת האתר חפסי בואלה זה אתה העליה לרגש של מאריצי כספי ויש שם פורום של כספי וגרוניך גידי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
tanx
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דויד סגל מתייחס במאמר ב"וושינגטון פוסט" לכך שצמרת מצעדי המכירות בארה"ב עמוסה דיסקים שתמליליהם וולגריים ומלאים ניבולי פה, ומונה ביניהם גם את הדיסק של אמינם. הדיסק מבדר, הוא מציין, ונשמע כמו אופרת סבון של זמר עם פה מלוכלך. עיקרו של המאמר נוגע לשאלה לאן נעלמה מחאת ההורים והמוסדות הטהרניים של אמריקה, שכן נדמה לסגל שאיש כבר אינו מבקר את הוולגריזציה של המילים בשירי הפופ-רוק. בין השאר עולה שם ההשערה שבשעה שאמריקה נחשפת לאלימות במזרח התיכון ולהונאות של מיליארדים בתאגידיה המכובדים התחילו אנשים להבין שאת הרוע האמיתי מייצרים לאו דווקא תמלילים של שירים. זה נגמר, למעשה הראפרים ניצחו, אומר אחד המרואיינים בכתבה, אך אינם מוכנים להכיר בכך שהם ניצחו, הם לא עומדים בזה. הם אומרים ועושים מה שהם רוצים, ובדרך עושים מליונים וממשיכים ללכלך עלינו: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי אני זוכר איזה בלגן עשו לפראנק זאפה על חלק מהטקסטים שלו הוא נילחם במימשד המון שנים ביחוד באישתו של אל גור מי שקרא את סיפרו המצויין של זאפה יודעה על מה אני מדבר גידי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סוף סוף לכחתי ממשהוא את הדיסק של אמינם ושמעתי את כולו נו באמת תגידו מה קרה לכם אתם באמת מאמינים שהדיסק הזה עד כדי כך טוב?? אתם באמת חושבים שבעוד 30 שנה הילד שלי יוציא את הדיסק מהארון ויגיד ואו הדיסק של אמינם? כמו שאני עשיתי כשהיתי בן 10 אם דיסק שם הפימקפלויד אני מיצטער להגיד לכם שזה באמת דיסק משעמם חסר גיבון אם טקסטים קצת יותר איכותים מאשר בשירי ראף אחרים ששמעתי אבל מי פה עד להגדיר את הדיסק הזה כיצירת מופט של גאון ואו לא ניסחפנו בכול אופן אני חושב שכול הסיפור של ההיתלהבות מהאלבום הזה מוגזם ולא מוצדק |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה במדור המנסה לקיים דיון על המתרחש בעולם המוזיקה מתקיימת אפלייה על קהל מאזינים מסויים אני מדבר על קהל אוהבי הרוק ואני מניח שיש לא מעט אנשים באתר שאוהבים מוזיקה בסגנון זה היו מספר כתבות בנושא אבל הנושאים שהעלו בהם היו מיושנים וטחונים מכל הצדדים לאחר הוצאת התקליט BY THE WAY של RED HOT CHILI PEPPERS למה לא הוצאתם כתבה על הדיסק כמו מה שעשיתם עם התקליט החדש של אמינםברצוני לציין שאני לא מלגלג על האומן בעצם הוא זמר הראפ האהוב עליי אבל מה שאני מבקש זה קצת איזון |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנסה ליכתוב הרבה זמן ביקורת את האלבום החדש של JETHRO TULL ועוד לא שלחתי את זה לדובי\ אבל אם כול כך חשובה לך ביקורת על האלבום ההוא כתוב אותה ושלח |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה אפלייה? איזה אפלייה?! זה ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש מעצבן, ההאשמות המגוחכות הללו. ממש. תן לי להבהיר לך משהו: אף אחד לא משלם לאף אחד עבור שום דבר באייל הקורא. אי לכך, אין לי, כעורך, שום אפשרות להורות למישהו, בקושי לבקש, לכתוב לי על נושא מסוים. יתר על כן - אנחנו לא מקבלים עותקים חינם של שום דבר מאף אחד לשם כתיבת ביקורות. לאור כל זאת, אני לא יכול לפרסם ביקורת על הדיסק החדש של רד הוט צ'ילי פפרס אלא אם מישהו מקוראי האייל ירכוש בכספו את האלבום ויחליט לכתוב עבורנו ביקורת על הדיסק. אף אחד לא עשה את זה. לעומת זאת, אני כן קניתי את הדיסק החדש של אמינם, וכן כתבתי עליו ביקורת לאייל. למה? כי בא לי. "הוצאתם כתבה", נו, באמת. שמת לב מה תדירות הופעת ביקורות המוזיקה באייל? דווקא הדיסק הזה חסר לך? למה לא מפריע לך שלא כתבנו ביקורת על הדיסק החדש (והנפלא) של קרני פוסטל? או על האחרון של ברי כשהוא יצא? רק הצ'ילי פפרס יצאו בזמן האחרון עם דיסק חדש? שזה ממש מעצבן, כבר אמרתי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי אתה בהחלט צודק וזה גם מה שאני אמרתי לבחור וחוץ מיזה למי יש כוח ל רד הוט ציליפאפר עוד לכה בלי רח ובי טעם |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני חשבתי שחלק מכותבי המאמרים משלמים *לכם*... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמשיך ככה ונתחיל לחייב חלק מכותבי ה*תגובות* לשלם לנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה תיגבו על כרטיס בכוון אחד לאי-השדים (אפשר במחלקה ראשונה?). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנשים שמכירים אותי יודעים שאני טוען ששום דבר מעניין לא הוקלט כבר הרבה שנים לאחרונה נתכלתי בדיסק הראשון של THE CORALL אלבום מצויין של להקה בריטית חברה בני 24 שעושים אחלה מוסיקה יש להם קולות משולבים טוב המון רעש ואחלה טקסטים.מומלץ בחום זה לא קינג קרימסון או גון קולטריין אבל בהחלט שווה האזנה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני, שלא מקללת, לא אלימה, רגישה כמו אני לא יודעת מה הנחמדה בכל מקום שני נמצאת בדיוק מה שלא תחשבו על מעריצה של אמינם, מוצאת את השירים שלו חוויה מסעירה , מצחיקה מרגשת מרתקת ומעניינת מאוד מעייננת אני לא שומעת הרבה ראפ, ואני גם עכשיו לא שומעת. אבל אומן שנתפסתי איליו חזק מאוד הוא אמינם בכל שיר מוצאים עוד רבד ממנו, בכל שמיעה מחודשת מתגלה משהו חדש, משהו על חייו משהו שלא הבנת קודם, למה הוא התכוון, ובאמת כמו חלק מהאנשים פה פירשת לא נכון או סתם ראית את זה כעוד חרוז סתמי, בשמיעה ראשונה ובעיקר מי שלא מנסה להבין את המילים או פשוט לא מבין אנגלית באמת שומע המון קללות וזעם- זה מה שחלק גדול שומע- _________________פאק_________שיט__________פאקינג________אני יהרוג____________כלבה מטומטמת והמון המון מילים באמצע ויש כאלה שלא יכולים לסבול את זה- אז צר לי עלהים כי זה מחיר מאוד קטן בשביל ההנאה האדירה שאפשר להפיק מכל שיר ואפילו מי שמבין אנגלית לפעמים אם הוא לא מתעמק. אבל כמו שרשום בכתבה זהו רק תיבול ולא עיקר השיר ולדעתי זה מוסיף המון הנה ציטוט אחד אשהבתי והוא נכון : "My songs can make you cry, take you by surprise at the same time, can make you dry your eyes with the same rhyme/see what you're seein' is a genius at work, which to me isn't work, so it's easy to misinterpret it at first/cus when I speak, it's tongue-in-cheek, I'd yank my fuckin' teeth before I'd ever bite my tongue"---השירים שלי יכולים לגרום לך לבכות, לתפוס אותך לא מוכן,ובאותו זמן לגרום לך לייבש את העיניים באותו חרוז, מה שאתם רואים זה גאון בעבודה שבשבילי לא עובד אז זה קל לפרש לא נכון בפעם הראשונה כי כשאני מדבר זה לדבר חרא(הכוונה לקללות) אנייוציא את השיניים שלי מהמקום לפני שאניאיי פעם ינשוך את הלשון..." *הכול אמת* בפעם השנייה ששומעים אני מליצה לשמוע עם ליריקס, אני נדהמתי מכמה דברים לא הבנתי ואחרי שקראתי את הביוגרפייה שלו עוד יותר אבל אחרי שמיעה של כל האלבום אי אפשר להתעלם מהכישרון, לא פעם אנ מוצאת את עצמי בהתקפי צחוק,בתמיהה,בחשיבה אפלו אחרי שסיימתי להקשיב, ובצמרמורת משירים-מהסוג הנעים בשירים יש המון אמת, על חייו, על עצמו ורגשותיו הוא חושף הכול לפעמים בצורה צינית , יש גם המון ביקורת על עצמו הקול שלו מדהים והקולות שהוא יכול לעשות , לעבור מראפ מחוספס שמי שלא יודע בטוח שהוא שחור לקול דרומי\\\\כפרי לאורך כל השיר זה מדהים אין סוף לסגנונות שהוא יכול לעשות ואני מוצאת את זה מרענן הרבה יותר מתקליט ראפ רגיל, ואמינם הוא הכול חוץ מרגיל אין ספק שמבחינה לירקסית-הוא גאון! לא פחות ולא יותר-מה שמצחיק קצת לאור העובדה שהוא נשאר כיתה ט' שלוש פעמים אבל הרי כל הגאונים היו ככה, לא?? זה אומן שהצליח לגעת בי, הוא באמת הצליח לחדש לי משהו , ובימנו לא כל שיר יכול לעשות את זה,אפילו אם הוא מתיימר לכך ומי שמשווה י בינו לבין בריטני ספירס תסלחו לי אבל פשוט אין מה להשוות כי בכל זאת יש הבדל בין לשיר "אופס שיחקתי לך בלב הפסדת במשחק .ובלה בלה בלה שמתאים לבנות 9.." לבין מה שהוא שר ,אז אל תבלבלו לי eminem-i love you for ever
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
tongue in cheek זה לא "לדבר חרא", אלא "עם קריצה", יעני, בהומור, לא לגמרי ברצינות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טעות שלי.... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההקפצה של המאמר הזכירה לי שהני"ט כתב לאחרונה על אמינם ש"חזר מתרדמת ארוכה" עם ספר חדש, חלקו אוטוביוגרפיה, וחלקו אוסף תמונות וזכרונות. אחרי שעבר תהליך גמילה מהתמכרות לסמי שינה אמינם כותב בספר “The Way I Am” שהוא בעצם אדם רגיל, שרוכב באופנים, מטייל עם הכלב, וקוצר את הדשא. "כל יום ראשון אני יוצא החוצה ערום לגמרי, מדבר לעצמי וקוצר את הדשא עם משור חשמלי". האמנם? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |