בתשובה להאייל היפאני, 18/06/02 19:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חושבת שהנטייה לראות במוזיקה הישנה יותר מוזיקה איכותית יותר, נובעת מהעובדה שתמיד הייתה מוזיקה טובה, ותמיד הייתה מוזיקה מחורבנת. אממה? הרבה יותר קל להשמיע מוזיקה חדשה. מניסיון. אם כבר טורחים לחפש ולנבור במעמקי התקליטיה לחפש מוזיקה לא מהשנתיים האחרונות, לרוב מחפשים כבר משהו איכותי. (או ליתר דיוק- מוכר) מהסיבה הפשוטה- את המוזיקה הגרועה פשוט שוכחים אחרי שנתיים שלוש... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
די מעניין שמצד אחד את כותבת שיש נטייה לחשוב על המוזיקה הישנה כאיכותית יותר ומצד שני את טוענת שקל יותר להשמיע מוזיקה חדשה. פירסיג נתן דוגמא מצויינת בספרו לילה להגדרה החמקמקה של איכות: אתה (או את) קונה אלבום חדש שתופס לך את האוזן, אתה שומע אותו שוב ושוב וממש מתלהב כל פעם מחדש. לאחר זמן מה התדירות יורדת ובסופו של דבר לאחר שנים האלבום נדחק למעמקי הספריה. כאשר הוא כבר מושמע אין את אותה התלהבות ראשונית. האם האלבום פחות איכותי כעת מאשר בתקופה בה הוא הושמע ללא סוף? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשצריך לבנות ר"שים (רשימות שירים), אחד הדברים הכי פשוטים בעולם, זה להעיף מבט אל הדיסקים הקרובים ביותר. בדרך כלל מדובר בדיסקים שעוד לא הספיקו להכניס לתקליטיה או לקטלג אותם, או לחילופין, עדיין כולם נורא מתלהבים מהם, וחורשים עליהם, ככה שהם פשוט לא נמצאים במגירה שלהם יותר מדי. וחוצמזה, לא צריך להיות בעל ידע עשיר במיוחד כדי להשמיע את בריטני/כריסטינה/עברי לידר/אמינם/הכנס שם של זמר נוכחי אחר(1). זה מה שמשמיעים בתחנות אחרות, עליהם מדברים, עליהם כותבים, קשה לפספס איתם. לעומת זאת, אם כבר מישהו *ממש* רוצה להשקיע בר"ש שלו, לרוב הוא יחפש דברים ספיציפים. ובדרך כלל, אם כבר *מחפשים* משהו, מחפשים משהו טוב, ולא איזה להיט שנטחן בשנות השמונים המוקדמות של המאה הקודמת.כלומר, אם כבר זוכרים שיר מלפני 20 שנה (לצורך העניין, גם חמש שנים) סימן שיש בו משהו. הייתי יותר ברורה עכשיו? ______________ (1) אין לי שום דבר נגד כל אחד מהמופיעים למעלה. כלפי חלק מהם אפילו יש לי בעד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נוטה לחשוב על מוזיקה לא כישנה או חדשה,אלא כדבר הקשור לביוגרפיה האישית ולרוח הזמן. לדעתי ישנן שנים מעצבות מבחינת רכישת הטעם המוזיקלי האינדיבידואלי, החלק השני של שנות העשרה בהכללה, ומעט מעבר לכך.המוזיקה באותן שנים נוגעת בנפש באופן שקשה מאוד(אך אולי לא בלתי אפשרי) לשחזר. מובן שמוזיקה שמקושרת באופן כזה לנקודות ביוגרפיות מסוימות, "איכותית"יותר ממה שיבוא אח"כ. אם יתמזל מזלך המפגש הזה יהיה מתואם עם רוח הזמן.כלומר לשמוע את ג'נסיס כמתבגר בראשית שנות ה-70 קצת שונה מלשמוע אותם בראשית ה-90 ,כאשר אתה יודע שהמתופף שלהם הוציא להיטי פופ מתקתקים,ומסביב מוזיקה אחרת. מי שהיה בהופעות של פיטר המיל בקולנוע דן ב-1983 זכה,אך ואן דר גראף כבר לא הייתה.או כמו ש-P.H הסביר עם פירוק הלהקה:הקסם נגמר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני זוכר היטב את האמיל בדן וגם באיצטדיון הקטן בפארק הירקון. לפני כמה שנים ראיתי אותו בבוטום ליין בניו יורק ואני יכול להעיד שהקסם בהחלט לא פג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא זוכר שראיתי אותך בדן כשאלוהים סוף סוף עלה בשעה מאוחרת לבמה,"לפחות יכולת לנסות לנופף בידך". אני מסכים שהקסם שלו לא פג,בדקתי את זה לפני שנה כשהיה בארץ במסגרת פסטיבל הפסנתר. בכל זאת,כדי להתעקש על ענין הנקודות בביוגרפיה,ומאחר ומשכת בלשוני(אף שפופק הסביר שזה לא יפה). ב-1990 הייתי בהופעה שלו ב"אולד-ויק" בבריסטול(OUT OF WATER המצוין).לידי ישבה חברה לעבודה, שרצה המקרה(כמו שוונגוט אומר)והיא היתה ידידה קרובה של בנטון הבסיסט.בהפסקה היא דחקה בי לגשת איתה מאחורי הקלעים.סירבתי בנימוס. 7 שנים קודם,הצעה כזו בדן... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הרבה במה שאת אומרת גידי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גל החזרה לשנות השמונים קצת מפריך את מה שאת טוענת. בשנות השמונים הייתה לא מעט מוזיקה טובה (יו-2, תרופה סמיתס, דיויד בואי, מחשבות פשוטות, ראשים מדברים, בתולת הברזל, יוריתמיקס), מוזיקה סבירה, (דוראן דוראן, מאדונה, אלטון ג'ון, הסקרנות הרגה את החתול, האוורד ג'ונס, ניק קרשואו) והרבה מוזיקה מחורבנת (קילי מינוג, סנדרה, פאלקו, וואם, קים ווילד, בננרמה...). רוב אוספי שנות השמונים שמפורסמים בערוצי הקניות השונים מורכבים בעיקר מהקבוצות האחרונות מכילים מינונים גבוהים מאוד של המוזיקה המחורבנת ממש ומעט מאוד אם בכלל מהמוזיקה האיכותית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היחידה שלי עםלא מיזמן נסעתי באוטובוס וברדיו היה מרטון של שנות ה80 והשמיעו שם שירים נוראים כמו בום בום בום VWAYAJ VWAYAJ בילי גין של מיקל גקסון ועוד מהזבל הזה ואני שאלתי את עצמי למה הם לא משמאים את פוליס את סטינג כסולן את הדיסטאית את סטאטוסקבו מישום מה תמיד ניראה לי שכול מה שאנשים זוכרים משנות ה80 זה את סמאנטה פוקס את מורי קאנטי יקה יקה אועוד רבים וגרועים חבל שהם לא זוכרים את הרגעים הטובים של דיויד באוי ושל פרינס גם להכות העבר המשיכו להוציא אלבומים נחמדים מאוד בשנות השמונים גטרו טאלל קרימסון רנסנס ועוד ועוד גם בגז ניתן לימצוא דברים גדולים עדין שיצאו שם ציקו ריאה מישל פטרוציני ועוד ועוד גידי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיני, הטובה שבלהקות שנות השמונים: טוקסידומון. רמת עיבודים, נגינה וגיוון שמדגדגת את הרוק המתקדם של העשור שלפני, אבל בצליל "מעודכן" יותר. נדמה לי שהיא נשכחה קצת בהשוואה ללהקות הטובות שהזכרת - אולי גם בזמן אמת היא היתה פחות פופולרית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המדגם הלא מייצג של מבצעים טובים משנות השמונים שנתתי מפלה הרבה מאוד יוצרים טובים וחשובים. אם כבר אנחנו מדברים על העדפות אישיות, דעתי היא שהאלבום הטוב ביותר בשנות השמונים הוא כלבי הגשם של טום ממתין, האלבום הזה היה תחליף לחיי חברה עבורי במהלך התבגרותי האומללה אבל לא רציתי לציין אותו כי פחדתי שתחשבו שאני איזה תמהוני שאוהב מוזיקה דכאונית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא הייתי קורא להם "תרופה". אולי "מזור"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לגבי זמרים טובים כדיוויד בואי, תקופתם הטובה יותר הייתה בשנות ה60 וה70 וב80 הם ירדו ברמה. יש כמובן יוצאים מן הכלל כניק קייב ופרינס. גם לגבי להקות הייתה ירידה - U2 ודייר סטרייטס לעומת פינק פלויד ולד זפלין, ובמוזיקה הפופולרית - דוראן דוראן ווואם לעומת אבבא ובוני אם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חולק עליך בעניין דיויד בואי, אני חושב שאיפשהו בסוף שנות השבעים (באיזור התקליט גיבורים) הוא עבר שינוי לטובה וכמה מהשירים הטובים ביותר שלו נעשו דוקא בתחילת שנות השמונים, חיים על מאדים, מתחילים מוחלטים, שינויים ואפר לאפר הם כמה שמות שעולים לי לראש, מיותר לציין שחלק מהשירים הללו מדברים בדיוק על השינויים הללו. למרבה הצער מישהו בגלגלץ החליט שחוץ משני האלבומים הראשונים שלו ואיזה תקליט די מחורבן (סליחה על המילה דובי, אתה רשאי לנזוף בי) מתחילת שנות השמונים, שום יצירה של דיויד בואי אינה זכאית להשמעות ברדיו. לא טענתי שהמוזיקה של שנות השמונים טובה יותר מזו של שנות השבעים, אלא שהחלקים הטובים של המוזיקה של שנות השמונים, כל אותם שירים שריפדו את ילדותי העשוקה בהתקפות אפילפסיה מדומות, דוקא הם פרחו מזכרונם של עורכי האוספים והתוכניות הנוסטלגיה ברדיו בעוד שיותר מידי שירים מחורבנים (סליחה על המילה דובי, אתה יכול לנזוף בי), לא. נ.ב שכחת שאני הומופוב? אני לא יכול לשמוע אבבא או בוני אם, שלא לדבר על אנשי הכפר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם סקרנות, הבחירה לתרגם שמות של שירים ולהקות זה מתוך הזדהות עם דן כנר? יש מערכון של אלי ומריאנו שבו הם צוחקים עליו כאשר הוא מתרגם את השיר lonely של אלביס: אלביס: lonely דן כנר: בודדת אלביס: I'm mister lonely דן כנר: אני מר בודדת אלביס: I have nobody דן כנר: אין לי גוף וכו' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, זו מחווה לעיתון מעריב לנוער שנהג לפרסם את רשימות השירים במצעד הפזמונים של רשת ג בצורה כזו באותן שנים. לפני מספר שנים השתתפתי בתחרות תירגום מהתחת במסגרת אליפות חולון לחסרי תעודת בגרות. המטלה הייתה לבצע תרגום סימולטני של שירים לא מוכרים כך שהתרגום יתאים למנגינה ויהיה נאמן ככל האפשר למקור, למרבה הצער נפלתי בשלבים הראשונים של התחרות בגלל כשל טכני, אני גר ברמת גן ולא בחולון. חרף מאמצי, המחלקה לאירגון תחרויות מטומטמות בעירית רמת גן סירבה לפתוח ליגה כזו במקום מגורי בטענה שאין ביקוש. ועכשיו לספין המגניב, דן כנר היה מנחה התחרות וטקס חלוקת הפרסים והוא הדגים בפנינו החובבים, את כישרונו המופלא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יכול לדבר על טרגומי טקסטים לעיברית מבלי להזכיר את התלקיט הארור של הפרוורים שרים את סימון וגרפינקל מיספר דוגמאות בישבילך גשר על מי זעף בגופי אנתע או אפלה טובה שלי את עוזנך הטינה לי חלום מוזל עשה אלי דרכו חרש בשקט נתן זרעו בצלילי השקט |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם כבר, אז יש כמובן את גרסאות ''ג'ימי אוחנה'' לשירים כמו ''בוא נאכל דבורה'' ו''תנקי ת'פח''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה בעניין של מה יש יש לי איזה 60 שעות מוקלטות באופן תאורתי אצלחבר ואיך אפשר בלי לצתת את אם תירצי שהראה לך אז תראי לי גאם את אתה מקיר את הספר של יוסי גאמזו מטרגם את לאונרד כהן לעיברית כמו ציפור על טייל כמו שיכול בליל גידי |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |