 |
ג'אמבטיסטה ויקו ו''המדע החדש'' (חלק א') | 979 |  |
||||||||
 |
|
 |
|||||||||
 |
 |
פרסומים אחרונים במדור "פילוסופיה ומוסר"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
חלק ראשון, סעיף א' - הדיכוטומיה אינה בדיוק בין היגדים ערכיים להיגדים עובדתיים דווקא, אלא בינם להיגדים שאינם ערכיים בין אם הם עובדתיים ובין אם הם אנליטיים. הדיכוטומיה היא בין היגדים טלאולוגיים (שבהנחה שקיים רצון חופשי) שאינם ניתנים לרדוקציה ללוגיקה, לבין היגדים אינפורמטיביים ואנליטיים כאחד, שכן ניתנים לרדוקציה. חלק ראשון, סעיף ב' - אכן, היומרה היא הניסיון לבצע רדוקציה גם בהיגדים טלאולוגיים. חלק ראשון, סעיף ג' - כלל זה נכון באמת, אפילו לגבי היגדים טלאולוגיים. המתמטיקה - אכן אינה תגלית, אך גם איננה המצאה אנושית. המתמטיקה היא צורת הסתכלות בה האדם מנפיק משמעות לדברים אותם הוא רואה. היא ה "פילטר" הקבוע בנו, בעזרתו אנו מבינים את העולם. אבל לא כולו. הפילטר הנ"ל מתאים רק למה שאינו "רצוני". לעומת זאת, פרט לנתח העולם הטלאולוגי, המתמטיקה מתאימה מאוד: במידה, כמובן, שבמונח אנו כוללים גם את הלוגיקה. העולם, כפי שהוא נראה בעיננו, איננו מתמטי *בעצמו*. הוא פיזיקאלי. אבל משמעותם של הדברים, זו איננה פיזית, כי אם מתמטית-לוגית. מכאן, שיש שתי דיכוטומיות חשובות: ההבדלה בין העולם הטלאולוגי לשאינו כזה, וההבדלה בין דבר חושני (פיזיקאלי) *למשמעותו*, שאינה פיזיקאלית. כרגיל, גלבץ, מאמר נפלא. אין אלא לחכות בקוצר רוח, ואולי להשחיז סכינים (יש יותר מסוג אחד של "ידיעה"?) למאמר הבא. |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האם שמת לב לכך שהתגובה הזו מצמצמת את מספר המגיבים האפשריים עד מאוד, באמצעות שימוש בלתי סביר בכמותו בטרמינולוגיה? כמו כן, גם השימוש עצמו מוזר מעט בעיני, שכן רובם מוכרים לי פחות או יותר על בוריים -או לפחות אמורים להיות מוכרים לי פחות או יותר על בוריים, אחרת שיטת הציונים של האוניברסטאות גרועה עוד יותר משחשבתי- והודעתך נותרה בלתי ניתנת לפיענוח, בעיקר בגלל ההקשרים בהם אתה משתמש במילה "טלאולוגי". כמובן, סביר בהחלט שאתה משתמש בה במשמעות מסוימות שהכניס בה קאנט, או באחד ממליוני הפירושים של הזרמים הפוסט מודרניים השונים, אבל בכל זאת יש בכך טעם לפגם, לדעתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלתי סביר? הרי ניסיתי לקטלג את הדעות השונות ואת האסכולות שהופיעו במאמר. נראה לי שלצורך כך, כל הרעיון הוא להשתמש בסיווג כזה או אחר. אכן, אני משתמש במשמעות הקאנטית של המונחים. ואינני רואה בכך שום טעם לפגם, להיפך. אלא מה? שלא נראה לי שיש הבדלים מהותיים בין הטרמינולוגיות... אם תוכל לעזור לי כאן? היכן אתה רואה את הקושי? טלאולוגי, בכל שימוש שאני מכיר, משמעו מכוון-מטרה. מאז שדקארט הכריז על "מות החומר" (להבדיל מהפילוסופיה היוונית, בה האבנים שאפו אל הקרקע משום שרצו לחזור למכורתן. זהו הסבר טלאולוגי), החומר נעדר "מטרה". הוא "מונע", לא "מניע". מושפע, לא משפיע. מאז, ה "מטרה" אינה בחומר. המטריאליסטים, כמובן, שוללים את קיומה של הטלאולוגיה. בעולם מטריאליסטי-דטרמיניסטי, אין דבר שמשפיע מתוך כוונה, לשם איזו מטרה. והם, גם הם משתמשים באותה משמעות כשהם שוללים את קיומה של הטלאולוגיה. לסיכום, אולי לא הסברתי את דברי כראוי. אני מקווה שכעת העניין ברור יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט. אני פשוט חושב שחבל להשתמש במושג טלאולוגי, ועוד במובן מסוים שלו, שאינו כה טבעי למי שלא נתקל בו בהקשר הספציפי, כשאפשר לדבוק בערכי, ששימש אותך כה היטב בתחילת ההודעה.וכך גם במידה פחותה לגבי מילים לועזיות רבות אחרות בהודעה. אני, מצידי, יכולתי לנקוט בטון פחות מעט אגרסיבי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב, "אלא מה? שלא נראה לי שיש הבדלים מהותיים בין הטרמינולוגיות..." אילו עוד מובנים (לנושאינו, כמובן!) אתה מכיר ל "טלאולוגי"? למרבה הצער, לא תמיד ניתן לחסוך במילים לועזיות או עבריות (למרות שאני משתדל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשמעות של טלאולוגי היא אכן "מונחה מטרה", אך פירושה של משמעות מילולית זו במובן של "ערכי ועוסק במשמעויות, להבדיל מאנליטי\עובדתי" הוא אומנם תקין והגיוני אך לא מתבקש. אני, למשל, מחבב את הייר והפרסקריפטיביזם, אבל יש בכך טעם לפגם אם במקום לומר ערכי אומר "ציוויי". זו משמעות נכונה, אך לא אינטואיטיבית. ברגע שמתמשים במשמעות כזו, אתה מצמצם את הקלה לא רק לאנשים בעלי הכשרה בתחום, ולא רק לאנשים בעלי הכשרה בתחום שמכירים את המושג הזה, אלא לאנשים בעלי הכשרה בתחום שמכירים את המושג המסוים הזה בשימושו המסוים הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן, האמת היא שברובד מסוים של הדברים, ניסיתי לתפוס שתי ציפורים במכה אחת, וגם לומר ש "טלאולוגי" = "ערכי, להבדיל מאנליטי-עובדתי". כנ"ל גם לגבי הסעיף השני של דבריך. ניסיתי לומר שערכי, משמעו שיש לו ציווי. אולם אינני חושב שמשמעות זו כל-כך בלתי מוכרת (בוודאי לקוראי ליבוביץ', אבל גם בכלל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זה משהו ששווה לומר אותו, אז בוודאי שווה ממש *לומר* (טוב, לכתוב, בעצם) אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן, כן. אמרתי זאת רבות במגוון ויכוחים. אלא שבאיזשהו שלב, חזרה על הדברים תראה טרחנית. ייתכן ושגיתי בשיקולי האסתטיים. למי שראה בפועל אותי ואת איך שאני מתלבש, זה אינו בגדר הפתעה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שי (God eat God) ראשית, תודה על המחמאה. שנית, ברצוני להתייחס לכך שלעיתים אתה מייצג בקביעותך ובסגנונך דבר מה שאני רואה בו יותר משמץ דוגמטיות. (השתמשתי במילה "מייצג" שכן אין בדברי כוונה לביקורת אישית). הפילוסופיה הקאנטיאנית (או כל פילוסופיה קאנונית אחרת) איננה בשום אופן הבמה האחת הקבועה, שממנה ניתן לשפוט את טענות הידע של "שיחות (discourses) אחרות". לעיתים אתה ניצב פה באייל, כמו כהן דת על הדוכן ופוסק את פסוקך בביטחון גמור, שאני תוהה על מה הוא נסמך. לדוגמה, על סמך מה קבעת בכזו נחרצות שהעקרון השלישי שהציג ברלין(כל התשובות האמיתיות יוצרות שלם אחד ויש להן תוקף אוניברסלי) הוא נכון? (דומה שמתוקף סמכותך "הרבנית" אפילו לא טרחת להביא נימוק אלא פשוט לתת את חותמת הכשרות שלך לקביעה הזו). למה העקרון הזה נכון? על סמך מה? אם ברצונך להשיב לי, אבקש כקודמיי שתשתדל להימנע מז'רגון. חלק ניכר מהז'רגון שאתה עושה בו שימוש מוכר לי, אולם הטעם לבקשתי הוא זה: ז'רגון הוא סימן המאפיין "ידע סגור" (להבדיל מ"ידע פתוח", שלפחות מבחינה אידיאלית הגישה אליו, ניתנת לכל אדם ואדם). הבעיה עם ידע סגור אינה זו בלבד שהוא מוגבל לקבוצה של יודעי ח"ן ולפיכך פחות נגיש לביקורת חיצונית, אלא בעיקר בהיותו אמצעי ליצירת עמדת סמכות והפעלת כוח לדיכוי אופני חשיבה אחרים ושיחות אחרות. שוב, למרות השימוש בגוף שני, דברי הבקורת שלי נסובו על סוג העמדה שאתה מרבה לאייש, אך לא כלפיך אישית, ומאוד אשמח אם תצליח לשכנעני שהעיקרון השלישי הוא אמת לאמיתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשר לדוגמאטיות, אינני מודע באשמה. לעומת זאת אני מפליל עצמי באשמה אחרת: אני עצלן, ולכן נמנע מלהוסיף "לדעתי" במקומות הנכונים. תוסיף לכך את העובדה שלרוב צריך הרבה יותר מאשר רק להוסיף את המילה הזו ואת העובדה שמעט מאוד זמן פנוי מצוי ברשותי ולעומת זאת יש לי הרבה מה לומר... ישנם דברים שהשתכנעתי בנכונותם, ואני משתדל לנמק ככל שיש בידי הזמן. בדיוק כפי שאתה השתכנעת שישעיה ברלין מדבר על שלושה "עיקרי אמונה". הביסוס לעמדותיי הוא לוגי ולכן, לדעתי, נכון באופן מוחלט. אני באמת משתדל לחשוף באייל את הטיעונים הללו. "החוק השלישי" של ברלין הוא פשוט חוק הסתירה, וויכוח נהדר שהיה עם ירדן (שאני מתעצל לחפש) מסביר מדוע אני חושב שהוא נכון. בצורה מוחלטת, אל-זמנית וללא ערעור. זו דוגמא יפה לכלל: כך לגבי שאר ה "דוגמאטיות" שלי. לא תמיד ניתן להימנע מז'רגון. לפעמים גם יש בו תועלת רבה: הוא חד-משמעי יותר, וגורם לקורא להבין את הרעיון שלך יותר בבהירות מאשר השפה היום-יומית הרב-משמעית. כאשר אני מדבר על ה cogito, אני לא רק חוסך שלוש מילים ("אני חושב משמע אני קיים"), אני גם חותך את המשמעויות הרבות (הספרותיות-קיומיות, רגשיות) שיש למשפט ומשאיר, או לפחות ממרכז את המשמעות לטיעון הפילוסופי. הרבה דיברתי באייל על השיטות שלי להימנע מדוגמאטיות. אבל דברים מסוימים הצליחו לעבור את הביקורת החריפה הזו. בהם אני בטוח בצורה מוחלטת. עד הטיעון שיפריך אותם, כמובן. ובקשר למחמאה, הנה הזדמנות להחמיא לך על התרגום המצוין ל "ביוגרפיה של סטלין". אהבתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני מבין מדוע המתמטיקה היא בהכרח כלי הנותן משמעות למציאות. אני בהחלט מסוגל לדמיין אדם אשר נעול בתיבת מתכת למשך כל ימי חייו, ולמרות המציאות המוגבלת למדי אותה הוא חווה הוא כשיר מתמטית כמו כל אחד אחר. למען האמת, אפילו מחשבים מסוגלים ''לעשות'' מתמטיקה, והמחשבים בוודאי אינם זקוקים למשמעות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמרתי שהמתימטיקה באה מהמציאות. להיפך, כרציונליסט, גישתי היא ההיפך המוחלט. היא (ולא רק המתימטיקה, כמובן!) היוצקת משמעות במציאות, לא להיפך. חשבתי שזה ברור מהמשפט (שלא מנוסח יותר מדי טוב...) "המתמטיקה היא כלי הנותן משמעות למציאות". מחשבים אינה מסוגלים "לעשות" מתמטיקה. ראה: תגובה 50962 ו: תגובה 59917 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למען האמת כיוונתי בדברי יותר ל"מכונות הוכחה" אשר בונים לעיתים בשעורי בינה מלאכותית, מכיוון שהן מדגימות יפה הרבה יותר את מה שנראה לי כעומד בבסיסה של המתמטיקה - משחק אשר יוצא מאקסיומות ומתקדם על פי כללי היסק. חישוב 1+1 מטעה אותנו משום שזו פעולה אשר אנו מבצעים במוחנו והיא נראית לנו "טבעית" - איננו מחשבים זאת על פי הסקה מאקסיומות, וברור לנו שאנו "מבינים" זאת בדיוק באותו אופן שהמחשב איננו (אם לשאול צורת התבטאות אהובה מדגלאס אדאמס :) אולם מה באשר ל (B -> (A -> B)) ? הרי עוד כמה סימנים והביטוי, גם אם הוא טאוטולוגיה, יאבד כל משמעות לגבי בן אנוש. לדעתי אין הבדל איכותי בין שתי דוגמאות. אני מבין שהאדם נותן משמעות למתמטיקה - אולם הוא עושה זאת לגבי כל דבר. נראה לי שיש במתמטיקה יותר מהמשמעות אותה מקנה לה האדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"משחק אשר יוצא מאקסיומות ומתקדם על פי כללי היסק" - הילברט, כמדומני. אני מסכים לחלוטין, זוהי הגישה הקונוונציונליסטית, והיא קרובה מאוד לשלי (של קאנט!), בהבדל אחד חשוב: האקסיומות טבועות בנו, ואין לנו היכולת להחליפן (כלומר, כן, פיקטיבית. http://haayal.co.il/thread.php3?rep=42360. אבל בפועל, אנחנו "חושבים" מתמטיקה עפ"י האקסיומות הנ"ל) "אני מבין שהאדם נותן משמעות למתמטיקה" - אני לא יודע אם זה בדיוק נכון. הנקודה היא שאנו חושבים מתמטית, לא שהינו בלי מתמטיקה והמצאנו אותה פתאום. זה מזכיר את הויכוח על המצאת השפה (עד חומסקי, כמובן...) "אולם מה באשר ל (B -> (A -> B))?" - לא חייבים לדעת אוטומטית כל נוסחא מתמטית, ואפילו לא את האקסיומות. ייתכן שאפילו חוק הזהות (A = A) יהיה קשה להסברה לאדם שאין לו השכלה מתמטית. אין זה אומר שהוא לא חושב כך, בפועל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין כי ישנן אקסיומות אשר טבועות בנו ואשר מהוות את חוקי המשחק של חלק מהמתמטיקה. אין צורך לשכנע אותי שאדם איננו מסוגל לתפוס כדור בארבעה מימדים למשל. אולם המתמטיקה לכשעצמה כוללת הרבה מעבר לכך - דברים כמו הפרדוקס של בנך (על כדור אשר ניתן לחלק אותו לשני כדורים בגודל זהה), חישובי עוצמות אינסופיים, ועוד נושאים רבים ומשונים אשר האדם מטפל בהם גם ללא "תפישה" טבעית שלהם. לא ניתן לצמצם את המתמטיקה אך ורק לתחומי התפיסה "הטבעית" של האדם, או למשמעות שהוא נותן לטבע (דבר אשר נשמע די מקביל - הרי תודעתו היא אשר נותנת את המשמעות למציאות הטבעית). האדם חושב אולי על חוק הזהות, אבל הפסוק הלוגי אשר הצגתי הוא מורכב מעט יותר, ויש אחרים אשר אין באפשרות האדם להבין באותו אורח שהמתמטיקאים מכנים "אינטואיטיבי". יש דברים במתמטיקה אשר פשוט אינם אינטואיטיביים. ואין לי מושג אם הילברט אמר את זה. אם כן, אז יש לו מזל גדול שהוא נולד לפני, לחקיין הארור :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שאנחנו מסכימים לחלוטין (וזו לא הפעם הראשונה... מכיוון שגישתי היא לרוב ההפוכה לשאר קוראי האייל, מעניין אותי אם גם אתה מגדיר עצמך "קנטיאני". נראה שמאור הוא כזה, ייתכן שערן גם, ואולי גם גולגר. שאלתי אותו פעמיים והוא מעולם לא ענה. אולי קאנטיאנים שונאים להתפקד...) שלישיית המילים "הפרדוקס של בנך" נשמעת לי מוכרת, אולם אינני מצליח להיזכר כיצד ניתן לחלק כדור לשני כדורים בגודל זהה... תעזור לי? ברור שניתן לבצע חישובי ווקטורים בעולם N מימדי, למרות שללא-ספק איננו מסוגלים לדמיין עולם בעל יותר משלושה מימדים. פורמאלית, ניתן ליצור במתמטיקה דברים רבים אשר איננו יכולים לתפוס גראפית, או שאין לנו יכולת לקלוט (למשל המספר "69^10"). הנקודה היא שאת אקסיומות המתמטיקה אפשר לקלוט. למעשה, אי-אפשר שלא לקלוט. המתמטיקה היא חלק מאתנו. "האדם חושב אולי על חוק הזהות, אבל הפסוק הלוגי אשר הצגתי הוא מורכב מעט יותר" - לא. מה שניסיתי לומר הוא שאפשר שלא להכיר את חוק הזהות, אבל בכל-זאת להשתמש בו. כך לגבי כל אקסיומות הלוגיקה. משפטים מורכבים יהיו קשים להבנה בדיוק כמו המספר "69^10", אבל אין הדבר אומר שאין לנו מושג לגבי המספרים הטבעיים, רק משום ש "69^10" הוא המשך (מוגזם, לכל הדעות...) שלהם. אקסיומה לוגית היא חלק מהארכיטקטורה של התבונה: אם תיקח אדם משבט בודד ותציג לו את הסימן המתמטי '=', ייתכן שייקח לו זמן להבין אותו. אין בכך לומר שהוא לא ידע לחלק שווה בשווה את שלל הציד עם אחיו. ובכן, אם הילברט אמר ספציפית את המשפט הזה, אינני יודע. אבל זו הייתה גישתו (פורמליזם). -------------------------------- עקב תקלה, נכתבה תגובה זו כמעט ללא שמץ הומור. עם הקוראים סליחה. ט.ל.ח |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקבל את דעתו של ויקו המטמתיקה היא מודל למציאות. ואין לנו מודל טוב ממנו. אולם אין זו המציאות עצמה ,עליה אין לנו כל מושג. לכל תופעה פיסיקלית אנחנו נותנים מודל ואותו מלמדים ועובדים איתו עד שהוא מפסיק להתאים לתצפיות. לדוגמא חוקי ניוטון שעבדו היטב עד שאינשטיין פיתח את תורת היחסות , דוגמא נוספת ההנחה שרוחה בימי הביניים שהארץ במרכז היקום , וסביבה התפתח מודל שידע לצפות בדיוק רב תופעות שמימיות ! עד שהנחה זו הופרכה ,והתקבל מודל יותר פשוט ,אשר מניח את השמש במרכז מערכת השמש , בתוך יקום אינסופי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן המתמטיקה הינה מודל למציאות וטוב שכך כי היא זו שאיפשרה את מרבית הקידמה הטכנולוגית. אני חייב לתקן את מה שכתבת על המודלים. התיאוריה, המודלים והחוקים של ניוטון שונים לחלוטין מהמודלים וההנחה כי הארץ היא מרכז הייקום. התיאוריה של ניוטון היא נכונה! גם היום! תורת הייחסות של איינשטיין לא הפריכה אותה אלא לקחה אותה צעד אחד קדימה ואיפשרה להבין בעיות יותר מורכבות אשר תורת ניוטון לא הצליחו להסביר. חוקי ניוטון כולם תקפים גם כיום - בקנה המידה להם הם ניבנו. לעומתה ההנחה כי הארץ היא מרכז העולם הינה תיאוריה שהוכחה כשגויה לחלוטין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספריו של ישעיה ברלין "נגד הזרם" ו"האנושות - בול עץ עיקש" עליהם מבוססים שני חלקי המאמר תורגמו לעברית, אך בבדיקה שערכתי בחנויות הספרים המקוונות העיקריות ברשת לא מצאתי אותם. להערכתי ניתן למצאם בכל ספריה ציבורית ישראלית המכבדת את עצמה. ב"נגד הזרם" 3 מסות שעוסקות ספציפית בוויקו, וב"האנושות - בול עץ עיקש" 2 מסות, ויש אליו התייחסויות נוספות במסות אחרות בספרים אלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר גלבץ הנכבד! למרות שאין המאמר עוסק בו, קיים ספר נוסף שידוע לי עליו -"הוגים רוסים", המהווה לדעתי ספר מעולה והדגמה מנומקת לגורמים לוויכוח ואף לוויכוח עצמו לגבי קץ ההיסטוריה, כפי שמשתקף בספרו של דרידה - "הרוחות של מארקס", וכמעין קיטרוג לפויקואמה. וזאת בהמשך לגישתו של ברלין על עצמאיות הסובייקט ולא על היותו בובה בידי תהליכים היסטוריים מוחלטים המסיימים תקופות ויוצרים חדשות מתוך התפתחות אבולציונית מהפכנית, וכן כנגד הקפיטליזם ה"הומניסטי". המאמר יפה מאד אך לדעתי מתומצת מעט מדי. בהערכה כנה, נתנאל ראוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פראנסיס פוקויאמה - תיקון של הקלדה מהירה מדי, ועימך הסליחה. בהערכה נתנאל ראוך |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אני, לא המאמר) הובס אינו מתייחס להתפתחות, משום שהוא לא מדבר עליה. הוא מדבר על המצב המקורי - לפני שהייתה התפתחות חברתית כלשהי. עיקר הטענה שלו הוא שהמצב הטבעי הוא גרוע מכל, ועל כן כל הפלת משטר (שבהכרח מחזירה אותנו, גם אם לזמן קצר, למצב הטבעי) היא בחירה גרועה. לא צריך להסכים איתו, אבל אני חושב שהצגתו (בהערת אגב, אמנם) במאמר קצת מטעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי, הנקודה היחידה שבהקשר אליה מוזכר הובס במאמר נוגעת לשאלה האם טבעו היסודי של האדם קבוע ואינו משתנה לאורך ההיסטוריה. האם אין הובס תופס את האדם כ"אגואיסט רציונלי" בין שהוא במצב הטבע ובין שהוא במצב ציוויליזציוני? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה להגיד. הוא לא ממש מדבר על איך פועל האדם במצב המדיני. הוא מדבר על איך הוא מתנהג במצב הטבעי, וטוען שאם יתבטל המצב המדיני, בהכרח חוזרים למצב הטבעי - וההתנהגות אותה התנהגות. אגב, הוא גם לא תופס את האדם כראציונלי במיוחד. הוא אומר שכדאי לו להיות רציונלי, כי כך הוא יוכל להשיג בטחון, אבל בפירוש מצהיר שאין זה ברור מאליו שהוא אכן יבחר בדרך הזו, ומדריך את האדם הרציונלי שעומד בפני אדם אי-רציונלי שכזה (גרסא מקוצרת: תהרוג אותו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
של שני המשפטים הראשונים מתחת לכותרת. משתמע מהם שישעיה ברלין כתב את הכתבה בעצמו. על כל פנים הם דו משמעיים. אולי כדאי לשנות את הניסוח? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי, אבל איך אפשר לנסח את זה שונה? הכתבה היא, פחות או יותר, על מה שישעיה ברלין אמר על ויקו, ולא ממש מה שגלבץ אומר עליו. אז התיאור די מדויק. גלבץ, במקרה הזה, רק משמש "צינור" או "מעבד מזון" כדי להקל את העיכול של דבריו של ברלין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעבד? מעתיק!! למשל אם ברלין אומר: "אין מדובר כאן בידיעה שיוליוס קיסר מת או... ששלוש עשרה הוא מספר ראשוני"(האנושות בול עץ עיקש, ע. 69), מתקן גלבץ ואומר: "אין מדובר כאן בידיעה שקרב הייסטינגס התרחש ב- 1066 או ששבע הוא מספר ראשוני".. נו באמת. מבחינתי זו העתקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מדע הטבע יכול לתאר את מסלולה של אבן נופלת, אך אין לו דבר לומר על תכליותיה או מטרותיה, שאלות שאנו יכולים להחיל על חברות אנושיות." אני מסכים שאנו יכולים להחיל שאלות תכלית על חברות אנושיות משום שאז העיסוק הוא ברצוי. אבל האם בקביעה שמדע לא יכול לאמר דבר על תכליותיה של נפילת אבן אין הנחה סמויה של קיום תכלית שכזאת ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הנחה על חוסר ידיעה, אולי יש ואולי אין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיני כל שלושת העקרונות שמובאים בתחילת המאמר שכאילו ''נשברו'', בהיותם כה כלליים וחובקי עולם, הם כמעט בלתי מוגדרים, עד כדי כך שלא ברור מה בדיוק הטענות שמאחוריהם. זה קצת מזכיר לי את הניסיון להגדיר ''חיים'' ממאמר אחר. אני לא מסוגל כלל להבין קביעות כה כלליות, וכמו שאיני רואה משמעות בהעלאת טיעונים כאלה, כך איני רואה משמעות בסתירתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמיד יהיו אנשים שיטענו טענות כאלה. תמיד יהיו אנשים שינסו לסתור אותן. ואני אפנה גבי אל הויכוח הזה שממילא לא יכולה להיות בו הכרעה ברורה, ואלך לעסוק בדברים שאני מסוגל לתפוש ולהבין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוב, מילא שאינך מבין מושג כמו "קץ ההיסטוריה" ואינך מוצא בו כל משמעות כפי שציינת פעם, שכן זהו מונח שמחייב קריאה בז'אנר של הגות שאולי אינך נוהג לקרוא. אולם לא ברור לי מה לא ברור לך כאן. האם לא ברור לך שאלו טענות יסוד בתשתית התרבות המערבית שאין כל טענות קודמות להן? (לאמור, אין כל טענות מאחוריהן כניסוחך). אתן לך דוגמה מובהקת מתחום מדעי הטבע, הקרוב יותר ללבך, ואולי היא תסבר את אוזנך: מה לדעתך מדריך את החיפוש הבלתי נלאה של הפיזיקאים מאיינשטיין ועד הוקינג אחר תיאוריה שתאחד את תורת היחסות הכללית עם תורת הקוונטים אם לא העקרון השלישי שמנה ברלין? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המאמר עוסק באופן כללי ב "אמת". ניסיון ליצירת תורות מאוחדות וכלליות אינו קשור בחיפוש "אמת". האמת היא מה שאנו רואים חשים ומודדים. תפקידן של התורות האלה ליצור מודלים שמתארים את האמת הזאת באופן הכי פשוט והכי מדוייק, וכך להקל על החיים. נדמה לי שגם איישטיין ניסה לשלב בתורתו גם כוחות חשמליים ומגנטיים, ונכשל. האם העובדה שנכשל אומרת שזה בלתי אפשרי ? האם ישנו עיקרון שזה חייב להיות אפשרי ? אי אפשר לדעת. לו הצליח, היה אפשר לדעת שזה אפשר. לדוגמה: כאשר זורקים משקולת מגבהים שונים (נניח בריק) היא מגיעה לארץ במהירויות שונות. אפשר לעשות ניסויים ולבנות בעזרתם טבלה: משקולת שמופלת מגובה מטר תגיע במהירות 9.81 מטר בשניה לקרקע, מגובה שני מטר כך וכך מגובה שלושה מטר וכו'. ועכשיו לבנות "תורה": אם אתה רוצה לדעת באיזו מהירות תגיע משקולת שנופלת מגובה 87.7 מטר לקרקע, הבט בטבלה בערכים של 87 ו 88 ועשה אינטרפולציה. זאת תורה מספיק מדוייקת לרוב המטרות ההנדסיות למשל. אבל היא מסובכת מקשה על החיים, והכנת הטבלה תדרוש המון ניסויים קשים ויקרים. בעזרת הנוסחאות של ניוטון שנשענות על הנחות ו "אמונות מדעיות" מסויימות אפשר לעשות את החיים הרבה יותר קלים. אך אין בתורתו שום גילוי של "אמת". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוב, א. אם הבנתי נכון לשם מה הבאת את הדוגמה הקלאסית לעיל טענתך היא שהתיאוריה הניוטונית היא דגם שימושי הנשען על הנחות מסוימות אך אין היא בהכרח משקפת את המציאות הכוללת של עולם הטבע - וזו בעצם טענתו של ויקו. טענתך שאין בתורה הניוטונית שום גילוי של אמת תלויה כמובן בשאלה "מהי אמת?" *אחרת איך תדע אם יש תוקף לטענתך שאין בה אמת?* (ויקו מבחין בין סוגי אמת שונים, או בין סוגים שונים של "ידיעה", ועוד על כך בחלק ב' של המאמר). ב. בתגובתך הקודמת אמרת שאתה נרתע מעיסוק בשאלות שאין בהן יכולת הכרעה. הבעיה היא שכדי להכריע צריך לצאת מהנחות מסוימות, מושכלים ראשונים. העקרונות שמנה ברלין הם מושכלים ראשונים של התרבות המערבית. אני מניח שאינך זן בודהיסט שאינו מחויב לעקרונות הללו, ועם זאת אשאל, האם יש לך מושכלים ראשונים אחרים על פיהם אתה נוהג להכריע? (שכן אפשר ש-3 העקרונות מצויים גם בבסיס החשיבה שלך רק שאינך מודע להם). ג. אתה קובע שניסיון ליצירת תורות מאוחדות אינו קשור בחיפוש "האמת", מנין לך? עיינתי עכשיו בספרו של הוקינג "קיצור תולדות הזמן" כדי לברר מה מניע אותו לחפש תורה מעין זו ומתברר שהוא מאמין כי "היקום אינו שרירותי, אלא הוא נשלט על-ידי חוקים מוגדרים, [ולפיכך] חייב בסופו של דבר למזג את התיאוריות החלקיות לתיאוריה מאוחדת ומלאה שתתאר כל דבר ודבר ביקום" (ע' 21). זה נשמע ממש כמו העקרון השלישי של ברלין. (אמנם ניסוחו של הוקינג כאן אינו משתמש במפורש במילה "אמת" אך מהמשך דבריו באותו עמוד ניתן להבין שהוא מאמין שיש חפיפה מלאה בין הסדירות בעולם לבין כושר החשיבה שלנו, כלומר, יש בין הגיוננו ובין עולם הטבע קשר בלתי אמצעי "שלא יוליכנו למסקנות מוטעות"[לגבי הסדירות הזו], לדבריו; משמע, למסקנות אמיתיות.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי להבין מה אמת ומה הנחה, הבה נבחן את "תורת הטבלה" שאני הצעתי. החלק שהוא בה "אמת" הוא החלק של המדידות. כלומר האמת היא שתוצאות הניסויים כפי שנרשמו בטבלה בתאריכים מסויימים מתארים את מה שאירע בניסוי. כל היתר : אם נערוך ניסויים במקום אחר ובאותם גבהים נקבל תוצאות דומות, אם נחזור על הניסוי ממש באותו מקום נקבל תוצאות דומות, כשעושים אינטרפולציה בין שני גבהים סמוכים בטבלה לא "בורחים" מהמציאות יותר מדי וכו' וכו', אלה הנחות או "אמונות מדעיות", ולא ברור לי למה מתכוונים כשאומרים שזו "אמת". השאלה השנייה לא כל כך מובנת לי, כלומר לא ברור לי לאילו הכרעות אתה מתכוון. אם תביא דוגמא אולי ארד לסוף דעתך. אשר להוקינג. ישנה אסכולה (שאני מקבל) ששוללת את כל העיסוק הזה של חקר היווצרות היקום וכדומה. בהזדמנויות קודמות הרבתי לדבר על כך ב"אייל". מעניין שלפני כשבוע שמעתי ראיון עם איזה פיזיקאי (לצערי שכחתי במי מדובר וגם ראיתי זאת רק לקראת הסוף) בטלויזיה שטען שהעבודות של הוקינג קבלו פרסום הרבה מעבר למה שהיו ראויות לו אוייבקטיבית, ככל הנראה בגלל היכולות שלו לעבוד ולחשוב למרות מגבלותיו. כלומר, לולא הנכות שלו לא היה מקבל פרסום כלל. שמעתי יותר מוקדם "חוות דעת" של פיסיקאי אחר שגם שוללת עיסוק בתורות של הווצרות היקום , כפי שהוא התבטא : "הוקינג הוא ככל הנראה מתמטיקאי מוכשר, אך בקושרו בין הפיתוחים שלו להיווצרות היקום הוא 'עושה מעצמו אלוהים' ". ואכן ככל שאני יודע (ויתקנוני היודעים) לא ניתן פרס נובל בפיסיקה לו או לעבודות אחרות שמסבירות את הווצרות היקום. תורות איינשטין, למשל באו לתקן ולהסביר תצפיות ותוצאות ניסויים שאנו עושים בהווה, שתורת ניוטון אינה יכולה להסביר, ולא לענות על שאלות מסוג: "איך נברא העולם". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוב, את הדוגמה של הוקינג הבאתי לא על מנת להיתלות באילן גבוה כי אם להראות שהעקרונות שהצביע עליהם ברלין עדיין רווחים בעוצמה בחשיבה המערבית ורבים וטובים רואים אותן כמובנים מאליהם, וגם אם אינם רואים אותם כמובנים מאליהם הם עדיין דבקים בהם. אני עצמי לא רואה עקרונות אלה בבחינת כזה ראה וקדש, ועל כן לא אנסה להגן עליהם כאן. למעשה, דווקא משום שאיני מקדש אותם אני טורח להציג כאן את הלך מחשבתו של ויקו. אני גם יכול להבין את רתיעתך מהמושג ''אמת'', שכן אני חי בעידן שלאחר ניטשה שטען כי מושגים כמו ''אמת'' ו''ידע'' הם יחסיים לשפה או ''מטפוריים'' וכל שביכולתם לעשות הוא לשקר במסגרת השפה - אין בכוחם לומר לנו מאומה על העולם. ועם זאת, אני יודע שאני מחזיק באמיתות מסויימות, גם אם בערבון מוגבל, ומעמיד אותם מפעם לפעם לבחינה מחודשת. דומני שבירור מושג ''האמת'', השאלה אם יש סוגים שונים של ''אמת'' ומה תוקפם וכו', תורם לעידון המחשבה (ואולי אף לעידון האישיות), ומכל מקום, מדובר בצורך פסיכולוגי בסיסי, שכן בלא אמיתות (ולו גם כוזבות) העולם עלול להיראות לפרט כבלתי יציב וכאוטי ביותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ורק כדי לחזק את הטענה - אדוורד או. וילסון, ביולוג ואבי הסוציוביולוגיה, מציג בספרו "Consilience" (שכתבתי עליו פעם באייל, לא זוכר איפה, ואני עצלן מכדי לחפש) קריאה לנסות ולהגיע לאיחוד או איחוי של כל המדעים - מהפיסיקה ועד הפילוסופיה ומדעי הרוח האחרים. כלומר, הוא טוען שכל דבר בעולם, כולל התנהגותם של בני אנוש, ניתן לתיאור במספר מצומצם של חוקים, כאשר מובן שהתוצאות של אותם חוקים הולכות ונעשות מורכבות יותר ויותר ככל שהמערכת בה הם פועלים נעשית מסובכת יותר. על מציאת האמת, אומר ווילסון: "Criteria of objective truth might be attainable through empirical investigation. The key lies in clarifying the still poorly understood operations composing the mind and in improving the piecemean approach science has taken to its material properties". ווילסון טוען שקיימת מציאות אובייקטיבית בחוץ, וקיימת רפרזנטציה של המציאות הזאת בתוך המוח שלנו. הפריזמה שחוצצת בין השתיים התפתחה באופן אבולוציוני, כאשר המטרה של המציאות שבמוח שלנו היא לאפשר לנו לשרוד, ואין לה צורך בהבנה מעמיקה של המציאות מעבר לצורך הזה. אי לכך, הדרך לחדד את הרפרזנטציה במוח שלנו היא לזהות את העיוותים שהמוח שלנו יוצר, ולתקן אותם עד כמה שניתן (עמ' 60-65).
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיון 31 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון מאוד , וזו גם דרך היהדות אשר גורסת ''השם ברא את האדם ישר והוא חיפש לו חשבונות רבים'' במילים אחרות יש אמת אוביקטיבית אשר היתה ידועה לאדם לפני גרושו מגן עדן,בעקבות החטא הקדמון ,הוא איבד את האמת וקיבל במקום את היכולת להבחין בין טוב ורע ,שזו מדרגה יותר נמוכה(הרמח''ל),אדם שמגיע לדרגת הנבואה , יכול לצמצם למינימום את העוותים , או בלשון היהדות להתקרב לבורא. למי שעונה אני מבקש לשמור על לשון מכובדת , גם אם בעסוק בנושא דתי מגרה אותו לומר דברים גסים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר עץ הדעת היה איזו בדיחה אכזרית על חשבון אדם וחווה? לא רק שזרקו אותם מגן-עדן, גם דפקו אותם בתנאים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באותו עניין מצורפת המלצתי על ספר נוסף של ברלין three critics of the enlightenment: Vico, Hamman, Herder גם בספר זה מיוחד חלק נכבד לויקו (כפי שלא יקשה להבין מהכותרת) אך לטעמי האישי דווקא רעיונותיו של הרדר משתקפים בו באופן מושך יותר (ובפרט ההתיחסות לשפה והקשר בינה לבין התרבות ומסגרת התפיסה האפשרית)
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובמקור - "verum ipsum factum". מר גלבץ הנכבד. החלטתי כי ראוי להגיב כהלכה ובאופן מסכם על מאמרך, ולנסות ולתהות מעט על הדברים המובאים בו. טוען ויקו כי המהות של בני אדם נתונה תחת שינוי מתמיד, וכי טבע האדם, זה שמגיע לידי ביטויו במיוחד בעת מצב של אנארכיה, שונה מתקופה לתקופה, כיוון שהתודעה נולדת מחדש בכל פעם ואף מתרחבת מעבר להיבטים הברורים לנו כיום יחסית - יחס לדת, למדינה ולתרבות. אלא גם יוצרת עימה את הגישה לטבע האובייקטיבי - ההכרה תופסת את הדברים באופן אחר, וכך גם הפילוסופיה למשל "משתנה" [גם גישתה, והאם אפשר לחבר זאת לפוסט-מודרניזם של הדקונסטרוקטיביזם?]. אכן האנושות היא היוצרת את ההיסטוריה של עצמה, אך היא מונחית בידי קווים שאף המדען-היסטוריון יכול למצוא, וכך להבין את בן האנוש, יהיה אשר יהיה, בכל תקופה שהיא, למרות הטבע המשתנה. [בחינת "עשייה" - רעיון זה גם מופיע בצורה כלשהיא במישנתו של היידגר - החלל שלנו, השימושי, שונה מאלו של האנשים בתקופה שבה אי אפשר היה לטוס בו בחלליות] מהם אותם קווים? ובכן אותם ויקו מכנה "השגחה אלוהית", וכדוגמה נותן ויקו את הפעולות שעושים בתקופה מסויימת, ויוצרות השלכות שונות לחלוטין מאלו שביקשו העושים. אם כן, קיימת גם בטבע האדם מעין השגחה אלוהית, אשר, ובהתבסס על חשיבתו של ויקו עצמו בנושא הטבע הפיזיקלי, תמנע מהאדם להגיע לידיעה ודאית של הטבע, וזאת במעין פארדוקס - הוספת האלוהים גורמת לקווים "דטרמינסטיים" להופיע בהיסטוריה האנושית, אך גם מונעת מהאדם להבינה בוודאות כפי שטוען בתוקף ויקו, ניגוד שלא השכלתי למצוא במאמר שלך. [וזהו גם ה*בסיס* המפריד לביקורת של ג. ויקו על דקארט הנערץ]. אמיתות המתמטיקה נובעת מתוך היותה אומנות של האדם-עושה, אך גם גורמת לה להיות, כפי שציינת במאמר, לא "נכונה" או לא ודאית לגבי העולם. למעשה ניתן להוסיף כי המתמטיקה היא יותר אמיתית מההבנה המצויינת לעיל של הטבע האנושי הצועד בשבילי האלוהים, וזאת בשל היותה בעלת חוקים קבועים ולא ניתנים לשינוי, מעין השגחה אנושית-כללית, בהשאלה. ויקו אף הוסיף וטען כי "המדע החדש" שלו, עולה על המתמטיקה מתוך כך שהוא מהווה הכרה ודאית של יצירתינו, של מעשינו, בניגוד למתמטיקה המורה, כאמור, על העולם, אך ההבנה של המתמטיקה שלה עצמה היא כמובן גם היא בחינת "מדע חדש". [והמרכאות מטעמים ברורים]. ובכן, לאחר שכל זה נאמר, ברור לכולנו לאיזה הוגה דומה ויקו יותר מכל - קארל מארקס, המטריאליסט הדיאלקטי-הגליאני, שמירב פעילותו היתה כמאה שנים לאחר מותו של ויקו, ושציין את ויקו כמשפיע עליו, בחלופת מכתבים עם פ. אנגלס, כמדומני. מעניינת אי ההכרות של סביבת ברלין עם ויקו, הנחשב, בשל קשרו למארקס, כאחד הנושאים החשובים ביותר[!] בניתוח המצב הפוסט-מודרניסטי שבו אנו נמצאים, מצב סבוך מבחינה היסטורית ופילוסופית [או - אין-פילוסופיה] מעין כמוהו. [וראה הספר, "הוגים רוסים" שאותו ציינתי בתגובה אחרת למאמר זה, ואני מניח שנכתב אחרי תקופת לימודיו של ברלין באוקספורד]. בהערכה כנה ובנימה מסיימת סוקרטסיאנית, נתנאל ראוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''גם אלוהים לא יכול לברוא משולש עם ארבע צלעות'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראוך, ראשית, אתה יכול להשמיט את "מר" ו"הנכבד", ולקרוא לי בפשטות שמעון. איני יודע אם שמת לב לכך, אך המאמר לעיל הוא חלק א' וחלק ב' של המאמר יופיע בתוך יום לערך. בתגובתך הקדמת את המאוחר. תפיסת ההיסטוריה של ויקו תידון בחלק ב', וכדאי לדון בה שם. 2 נקודות נוספות: - ויקו היה אמנם אדם דתי (כמוהו כדקארט ואחרים), אך האמונה הדתית וההשגחה אלוהית אינן ממלאות כל תפקיד בתזות שלו שעולות בשני חלקי המאמר. - מארקס אמנם הביע הערכה גדולה לוויקו במכתב ללאסל (אפשר שגם כתב על כך לאנגלס, איני יודע) וזאת בעיקר בשל ההבנה של ויקו שקיימת אבולוציה חברתית. אולם, כידוע, מארקס בהיותו תוצר ישיר של הנאורות שאף בשיטתו להיסטוריה מדעית במובנה המקובל, היסטוריה לא-אישית, הפועלת על פי עקרונות כללים (יחסי הייצור וכו'),שראה אותם כשולטים בכל התהליכים החברתיים. תפיסתו של ויקו, כפי שיובהר בחלק ב', שונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעון היקר. תגובתי היתה אך ורק לגבי טבע האדם, אשר הופיע בחלק הראשון של מאמרך. התזה של ויקו לגבי ה"מדע החדש", משלבת מה שציינתי כבר - את הקווים הנצחיים של ההשגחה האלוהית. השגחה זו מאפשרת תפיסה מדעית של החוקר הנסיוני-מדעי. אינני רואה כיצד טעינה אחרת פעם נוספת [שלישית] תשנה עובדה זו. באופן אישי, אעיר כי פשטות היא עניין יחסי, וכך גם סגנון. בהערכה, נתנאל ראוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראוך, קרא שוב את תגובתי לעיל בניסוחה המדויק: הרעיונות של ויקו שמועלים *במאמר זה* אין להם נגיעה להשגחה האלוהית. איך אני יודע? כי פשוט וידאתי תוך כדי כתיבת המאמר שלא להכניס את "התזה של אלוהים" לנושאים הנידונים. הרשה לי ליהנות מהספק ולהניח שאני מבין את מעשי ידי. האיזכור היחיד של אלוהים במאמר קיים בהקשר הבא: ויקו אומר שיכול האדם לדעת ידיעה מלאה רק מה שהוא עשה, והיות שלא הוא ברא את עולם הטבע אינו יכול לדעתו בשלמותו. אמנם, באופן כמעט אגבי, מוזכר במאמר שהואיל ועולם הטבע הוא מעשי ידי האל, הרי שהאל יכול לדעתו על בוריו (כשם שהאדם יכול לרדת לחקר מעשי ידיו), אולם איך האל משגיח על עולמו וכו', אלו שאלות שמחוץ לנושאים הנידונים במאמר. המאמר דן בידיעה אנושית בלבד ולא בידיעה או השגחה אלוהית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעון היקר, אמנם לא ציינת זאת במפורש, ואז גם היית בודאי כותב את מה שהופיע בתגובה שלי, שבה כתבתי כי מה שמאפשר את ודאות האדם במעשיו ההיסטוריים הוא האלוהים, וזאת כהמשך מתוך ידיעה ואפשר להגיד אף כהיקש בריא, לאותו משפט שציינת. וכל זאת היה במסגרת הנושא המרכזי של ויקו, גם במאמרך, ''טבע האדם'' וחקירתו ב''מדע החדש'', כפי שאפיינת אותו בהדגישך את יחסו שלו ושל הוגו אל המתמטיקה, שמוסיף גם הוא לקונפליקט בין שני סוגי הידיעות, לטעמי. אך אין כל זה משנה, התייחסתי לויקו כולו וגם לאמונתו, אולי בהתעלמות מהמאמר ותוך הסתמכות על הביקורת של ויקו כלפי רעיונות אחרים, ועל כך אני מודה ומכה. בהערכה נתנאל ראוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמו של הספר שפרסם ויקו בגיל 40 ושבו פרסם סניגוריה נלהבת על החינוך ההומניסטי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המאמר הזה שהוא אכן מעניין ביותר אינו אלא סיכום אינטליגנטי של כמה מאמרים שפורסמו בעברית בספריו של ברלין. נכון שהסיכום הוא טוב אבל ראוי היה לומר שבסיכום ותו לא עסקינן. לא רק שאין כאן ולו מילה אחת מקורית משל מר גלבץ, הוא גם משנה פרטים שוליים כדי שאמנות ההעתקה לא תיחשף. אותי זה מעצבן. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |