 |
"אומרים אהבה יש בעולם - מה־זאת אהבה?" שואל משוררנו ביאליק. לשאלה הזאת, ככל הנראה, יש הרבה יותר מתשובה אחת - תלוי את מי שואלים, ומתי.
|
|
| תרבות והיסטוריה • שמעון גלבץ • יום ב', 11/6/2001, 19:44 |
|
 |
|
| (צילום אילוסטרציה: באדיבות morgueFile) |
|
חכמים לדורותיהם ניסו לענות על השאלה הנצחית הזו: "האהבה היא התשובה השפויה והמספקת היחידה לבעיית הקיום האנושי" (אריך פרום); "האהבה פירושה שלעולם אינך צריך לומר שאתה מצטער" (אריך סגל); "האהבה היא אוקיינוס של רגשות המוקף סביב סביב בהוצאות כספיות" (לורד דרוור); "האהבה היא התשוקה הבלתי נשלטת שישתוקקו אליך באורח בלתי נשלט" (לואיס גינזברג); "אם אני אוהב אותך, מה זה עניינך?" (גתה); "האהבה היא קץ ההיסטוריה, אמירת האמן של היקום" (נובליס הרדנברג). תשובות על גבי תשובות והשאלה בעינה עומדת.
כדי להמחיש את עמדתי ביחס לשאלה הנצחית אנתח קטע קצר המצוי בחיבור "תולדות הפרנקים" שכתב ההיסטוריון ואיש הדת גריגוריוס מטור (המאה ה-6): בהביאו פרטים אחדים על חייו האישיים של קלותר ה-1, מלך גאליה, מציין גריגוריוס שקלותר נשא לאישה גברת ושמה אינגוד, שקלותר "אהב אותה בכל לבו." למה בדיוק הכוונה ב"אהב אותה?", מה היתה "האהבה" בעיני קלותר או הבישוף גריגוריוס? אנחנו ממשיכים לקרוא: זמן מה אחרי הנישואים אמרה אינגוד לקלותר שהיא מאוד מרוצה שנבחרה לשמש במיטתו והיא מבקשת ממנו חסד אחד בלבד, שימצא בעל מוצלח לאחותה ארגונד. קלותר האזין לשבחיה על ארגונד ועד מהרה התלהט. הוא רכב לאחוזה של האחות, נשא אותה לאישה, ובשובו לאינגוד אמר לה, "חיפשתי איש עשיר ובעל שכל טוב שאוכל להשיא לאחותך, אבל לא הצלחתי למצוא גבר טוב ממני." והוא הוסיף, "התחתנתי איתה בידיעה שהדבר לא יסב לך אי נחת." "יעשה אדוני כטוב בעיניו," ענתה אינגוד, "כל ששפחתו מבקשת הוא שיונח לה להמשיך ליהנות מחסדו."
מה אנחנו למדים מהסיפור הזה על האהבה של קלותר? שהוא היה הפכפך בענייני אהבה, מין טיפוס שנדלק בצ'יק ונכבה בצ'יק, מין דון ז'ואן שמחליף נשים? ובאשר לאינגוד, המבקשת להמשיך ליהנות מחסדו של בעל בוגדני, האם היא רומנטיקנית שהאהבה מסנוורת את עיניה ומוכנה לעשות הכול על מנת להישאר במחיצתו של אהוב לבה?
לא מניה ולא מקצתה, השאלות הללו אנכרוניסטיות. דון ז'ואן, הליברטני מסביליה, נולד רק במאה ה-14, והארכיטיפ שלו המוכר לנו כיום הוא דמות מיתית שפותחה מאוחר יותר, במאה ה-18, לצרכי דגם האהבה שרווח בתקופת הנאורות, שעיקרו הדחקת הרגשות ושימת דגש על הכיבוש המיני (נוסח "יחסים מסוכנים" של לאקלו). דמות האישה שהאהבה הרומנטית מסנוורת את עיניה היא פיתוח מאוחר של הרומנטיקה של המאה ה-19 (האהבה החצרונית שראשיתה במאה ה-11 והאהבה הרומנטית של המאה ה-19 מבוססות על אידיאליזציה של האישה אך לא של הגבר). בקצרה, לא ניתן ליחס דגמי אהבה מאוחרים אלה לקלותר ואינגוד.
נתבונן אפוא מעט בחברה שחיים בה קלותר ואינגוד. מדובר בחברה הפרנקית שמקורה בשבט גרמני ברברי שפלש לגאליה, כלומר, תרבות של לוחמים שבה מעמדה של האישה נחות ביותר, עד כדי כך שהיא משוללת זכויות כמעט לחלוטין. הפרנקים אמנם קיבלו על עצמם את הנצרות אולם בעת ההיא הכנסייה עוד לא השתלטה על מנהגיהם הברבריים ולא הדבירה את תאבונם המיני - אף שהצליחה במידת מה לצבוע את המנהגים הפרימיטיביים בצבע החטא. משום כך גם אין הבישוף גריגוריוס מגנה בסיפורו את קלותר על שהחליף אישה בלי לפנות לכנסייה כדי לקבל את אישורה (יותר ממאה שנה אחרי כן, בשנת 800 לספירה, לא היסס האפיפיור ליאו ה-3 להכתיר את קרל הגדול לקיסר רומא אף שהלה נישא ארבע פעמים והיו לו לפחות חמש פילגשים רשמיות). אינגוד מקבלת עליה את הדין פשוט משום שהיא חסרת אונים; בקשתה ליהנות מחסדו של קלותר אינה מרמזת לחסדים מיניים, זו בקשה שלא יפקיר אותה ויוסיף להגן עליה. בהביננו כל זאת מתברר לנו שיותר משיש בסיפור מרכיבים של "בגידה" או "אהבה נכזבת" וכיוצא באלה מושגים רומנטיים, יש לנו כאן תיאור היסטורי כיצד נמחקו באחת הזכויות שצברה האישה באופן הדרגתי בתקופה הרומית במשך 700 שנה. האישה באירופה של המאה ה-6 הפכה לבעל חיים מבוית גם אם נחשק מינית; והאהבה שבה להיות מה שהיתה בתקופה ההומרית, כלומר, הלוחמים נלחמים על נשים חטופות, מחליפים אותן ביניהם ומעניקים אותן כמתנות. מכאן ש"האהבה מכל הלב" של קלותר לאינגוד, כלשונו של גריגוריוס בתחילת סיפורו, אינה יכולה להיות הרבה יותר מאשר שביעות רצון משירותיה במיטה ומהתנהגותה הצייתנית.
"מה־זאת אהבה"? שאלה גדולה מהחיים, אולם דבר אחד התברר לנו כאן לגביה בלי כל ספק: איננו יכולים לדבר על אהבה כעל מושג אידיאלי אפלטוני אלא רק על אהבות רבות ושונות. לכל חברה בכל תקופה דגם האהבה שלה. האהבה של דוד המלך לבת־שבע שונה מהאהבה המתייסרת של ורתר הצעיר; האהבה של זוג חרדי צעיר מבני ברק שונה מאהבה של זוג יאפים תל אביביים. אופייה של האהבה בחברה נתונה מוכתב מרמת התפתחותה החומרית, ממעמדם היחסי של האישה והגבר בתוכה, ממעמדם המשפטי בחברה ומתפקידיהם במערכים הכלכליים שלה, מתפיסת החברה את מהות הנישואים, מהמוסר ומהדת ועוד ועוד. האהבה אינה מושג אוניברסלי מופשט, היא תלוית זמן ומקום, שכן, ככל דבר אנושי, היא פרי התפתחות תרבותית.
|
קישורים
אהבה לא כמו באגדות - מאמרה של שלי אורון
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש