|
||||
|
||||
א. מדוע גידול ילדים ע"י זוגות הומוסקסואליים נראה לך כחיקוי מודל האהבה ההטרוסקסואלי? אי אפשר לגדל ילדים פשוט כי הם חמודים-ולאכול-אותם? מה זו הגישה המתמטית הזו? ב. מובן שבחירת דפוס חיי האהבה שלי אינה תלויה רק בי, אבל נניח שתימצא אישה שתרצה לנהל איתי חיי אהבה לא שגרתיים, אין מניעה ממשית לכך. חוץ מזה, אין צורך להיטפל דווקא לדוגמא היוונית; השתמשתי בה רק כי אתה הבאת אותה. בכל מקרה, עדיין לא הראת לי שבחירתם של האנשים של היום לנהל חיי אהבה מסוימים נובעת מתכתיבים חברתיים ולא מרצון אישי. דרך אגב, יכול להיות שגם בקרב נשות יוון העתיקה היו רגשות פמיניסטיים חזקים, אך אולי הן לא יכלו להביאם לידי ביטוי מסיבות פוליטיות וכד'. ג. אולי, אבל אני כל כך מרוצה מהשיטה הנוכחית (למרות שנגזר עליי בינתיים לצפות בה מהצד) כך שאין לי שום דחף לחפש מודלים אחרים. אני עדיין סבור שהדבר נובע מבחירה אישית; נכון, אני חשוף לאמנות העכשווית המנציחה את המודלים הקיימים, אבל מי אמר לך שאני מסכים עמם? אולי אני מקבל בחילה אחרי שאני רואה סרט בו מתואר מודל אהבה טיפוסי? יש גם חשיפה גדולה לסקס, יריות, סמים ורוק'נרול; כולם בהכרח מושפעים מהם עמוקות? |
|
||||
|
||||
יש כל-כך הרבה צורות של חיים חברתיים ויחסים רומנטיים, ואתה, לגמרי במקרה ובלי קשר לסביבה שלך, בחרת בדגם המקובל בחברה המערבית המודרנית, שאתה חלק ממנה? מפתיע, לא? |
|
||||
|
||||
כבר כתבתי לך, אפשר לומר את זה על כל היבט שהוא בחיים; השאלה היא מה המשמעות של זה. זה לא שבחרתי את הדגם המקובל עקב אי ידיעה על הדגמים האחרים או לאור חוקים האוסרים עליהם, אלא כי ככה טוב לי. אולי באמת אם הייתי חי ביוון העתיקה בכלל לא הייתי חושב על הדגם של המאה העשרים, אבל זוהי ההוכחה שלך לכך שהרצון העצמי לא משחק כאן תפקיד? |
|
||||
|
||||
נו, ולמה ככה טוב לך? כי עברת תהליך של סוציאליזציה שלימד אותך שככה זה טוב וראוי. בדיוק כמו שגילית עברה תהליך סוציאליזציה שמשפחה זה רק גבר ואישה וילד(ים). ודאי שאין כאן רצון חופשי, משום שהרצון החופשי שלך הוא תוצר של החינוך שאתה מקבל. |
|
||||
|
||||
לא ולא. גילית (מי זו?) יכלה לחזור בשאלה, כמו רבים אחרים. רבים אחרים גם חוזרים בתשובה, הופכים מגברים לנשים, מימנים לשמאלנים ומאוהבי אוכל יפני לאוהבי אוכל איטלקי. החינוך הוא רק אחד המרכיבים בדייסה הזו, והשפעתו בכל מקרה נהיית אפסית אחרי גיל ההתבגרות. אני יכול לכתוב לך חיבור שלם על למה דפוס חיי האהבה המקובל כיום מתאים לי, כולל תמונות, אבל זה לא המקום. |
|
||||
|
||||
מה גורם לך לחשוב שהחינוך שלך נעלם אחרי גיל ההתבגרות, לעזאזל? העובדה שמרבית האנשים מצביעים כמו שההורים שלהם הצביעו, לא מזיזה לך? העובדה שתרבות יכולה לעבור מאב לבן במשך שנים? העובדה שאנשים שהם דור שלישי לשואה שונאים כל מה שקשור לגרמניה למרות שלא פגשו אף גרמני בחיים שלהם? אנשים עשויים להחליף כיוון רק אם הסביבה שלהם נתנה להם חינוך פוליסמי - כלומר, הם קיבלו מסרים סותרים. אחרת, מאוד מאוד קשה לצאת מדפוסים קיימים. ואני מחכה לחיבור. על התמונות אפשר לוותר. |
|
||||
|
||||
אולי עובדה היא שאנשים -טיפשים- מצביעים כמו הוריהם; אני לא יודע על שום עובדה אחרת. אני דור שלישי לשואה ואני אוהב גרמנים ואני מצביע ההיפך מהוריי. אנשים גם קונים שמפו כי סנדי בר מופיעה בפרסומת, נו אז מה? מסרים סותרים קיימים בחברה של היום, בתנאי שלא נשארים סגורים בבית ומתעלמים מהעולם החיצון. שוב - לאחר המידע החדש שיש לך עליי בקשר להצבעתי בבחירות וליחסי לגרמניה - הסבר לי מדוע אתה משוכנע שדווקא בנושא הרומנטי קלטתי את הכל מהסביבה, בשעה שבנושאים אחרים פיתחתי גישה עצמאית, פחות או יותר. |
|
||||
|
||||
Stupidity is not a necessary requirement for one to be affected by one's environment.
|
|
||||
|
||||
התכוונתי שמי שמצביע כמו הוריו רק בגלל העובדה שזה כמו הוריו, מבלי לערוך בדיקה נוספת, הוא טיפשון. אני בטוח שהבנת את כוונתי. אם, למשל, נועה שריד, ביתו של יוסי, מצביעה למרצ, היא לא טיפשה, כי היא בדקה את כל האופציות והחליטה מרצ. יש לי עוד דוגמאות. השפעה סביבתית אינה דבר שלילי אם היא באה עם שיקול דעת. |
|
||||
|
||||
You have special inside information, I see. Somehow, you know that Noa Sarid actually did check all the options.
Now, let's say that she did look at all the options - how did she look at them? She looked at them as the daughter of Yossi Sarid, and there's no escaping that. |
|
||||
|
||||
לשאלתך האחרונה - הסיבה היא שבעוד שבנושאי פוליטיקה יש בחברה גישות שונות רבות, הרי שבנושאי רומנטיקה כמעט ולא ניתן למצוא גישה הסותרת את הגישה המונוגמיסטית המקובלת. אנשים שמצביעים כמו הוריהם אינם טיפשים. גם אם הם בחנו את כל האופציות - הרי שהם בחנו אותם מתוך הפריזמה הערכית שהקנה להם חינוכם - וכידוע, להורים יש יד ורגל בחינוך ילדיהם. ישנו גם, כמובן, מרד הנעורים, אבל זה עדיין השפעה של החינוך של ההורים - פשוט לכיוון ההפוך. |
|
||||
|
||||
דובי, ברור לך שהטענה על קשר בין דפוסי הצבעה להצבעת הורים אינה יכולה להיבדק. אם הנבדק הצביע כמו הוריו, הרי זה מעיד בבירור על קשר. לעומת זאת אם הוא הצביע אחרת, זה גם מצביע על קשר, זהו הרי ''אפקט מרד הנעורים''. זו תאוריה שלא ניתן לשלול, כל עובדה תתמוך בה. |
|
||||
|
||||
דווקא כן אפשר לבדוק - שכן המרד מתבטא בהיפוך מוחלט של דיעות ההורים - והליכה לקיצוניות השניה. הרעיון הוא שהילד יבחר דווקא במה שההורים שלו שונאים. בן של ליכודניקים ילך לעבודה, ילד של מולדתניקים יצביע מרצ וילד של מצביעי שינוי (שינויניקים?) יצביע ש"ס. |
|
||||
|
||||
היי דובי, האם בהכרח אדם יפתח יכולת חשיבה ובחירה עצמאית (כמובן שחשיבה עצמאית בצורה מוחלטת אינה אפשרית. אולי הגדרה טובה יותר תהיה חשיבה ביקורתית) כאשר החינוך שהחברה מעניקה לו הוא פוליסמי? אני מניח שהדבר נכון למקרים מסויימים; האדם יחשוב *בצורה ביקורתית* בתחום שבו הוא קיבל מסרים סותרים. אולם *יכולת חשיבה ביקורתית* תיבנה בעיקר כאשר החברה תחנך לחשיבה ביקורתית ופלורליסטית. הבנתי על פי דבריך שאתה סבור שחשיבה ביקורתית תתפתח רק כאשר חינוכו של אדם יהיה פוליסמי- כלומר חשיבה זו תתפתח אצל האדם (דבר חיובי, לא?) אך לא בכוונת תחילה ע"י החברה. אולם לדעתי, ניתן לחנך לחשיבה ביקורתית. |
|
||||
|
||||
יש לי בעיה עם "חשיבה ביקורתית". מכל החוקרים הביקורתיים שקראתי עד היום נוצרת ההרגשה שהביקורתיות שלהם היא הרסנית, ולא קונסטרוקטיבית. אבל זה לא משנה. האם אפשר לחנך אנשים לחשיבה ביקורתית? תמהני. הביקורת, כפי שאני רואה אותה, נשענת על הערכים של האדם - ואם הערכים הם ברורים וחזקים, אין אפשרות לביקורת אמיתית. רק אם הערכים מעורערים ומתנגשים, כפי שיקרה במצב של חינוך פוליסמי (או סובלני, או רב-תרבותי, או איך שתקרא לזה) אזי תתאפשר ביקורת אמיתית - היינו, ביקורת על הערכים עצמם, ולא על המניפסטציה שלהם בעולם. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |