 |
"קץ הטבע", ספרו של ביל מק'קיבן (תרגום: יעקב שרת, הוצאת "תשר").
|
|
| ספרים • עמית מנדלסון • יום ו', 8/6/2001, 23:02 |
|
 |
|
"קץ הטבע" פורסם במקור לפני כתריסר שנים, בשנת 1989. תאריך פרסום התרגום העברי, אוגוסט 2000, צורם: זהו עוד אחד מסימני הפיגור הישראלי בכל הנוגע לאיכות הסביבה. למרות הפיגור, הנושאים שמתאר הספר עדיין רלוונטיים כיום, לצערנו. בהתאם לכך, נראים כמה מרעיונותיו של מק'קיבן כלא מקוריים, ואולי אף לעוסים, אך ראוי לבחון את הספר תוך התייחסות ראויה לזמן כתיבתו - כשהרעיונות המובעים בו נחשבו חדשניים.
בחלקו הראשון של הספר, תחת הכותרת "כבר היום", דן מק'קיבן בהרחבה בגורמיו והשפעותיו של תוצא החממה, אשר נחזה לראשונה כבר בשלהי המאה ה-19, על־ידי הפיסיקאי השוודי ארהניוס. האוויר היום כבר אינו זהה לזה שהיה בטרם המהפכה התעשייתית, בעיקר בשל הגדלת אחוז הפחמן הדו־חמצני, שהוא "גז חממה". בחלק זה, עומד המחבר יפה על כך שעליית הטמפרטורה צפוייה להשפיע על המערכות הביולוגיות, ובכללן היערות הממוזגים של צפון ארה"ב, ולא רק באזורי זיהום ידועים.
הרעיון המרכזי המוצג כאן נתן את שמו לספר - "קץ הטבע". מהו הטבע? המחבר מביא תיאורים של חלוצי חוקרי הטבע בארה"ב, שזכו להיות בין הלבנים הראשונים בארץ פראית ומדהימה ביופייה הבראשיתי. כיום, אין למעשה אתרים בעולם שהאדם לא נגע בהם (למעט אולי מערות חשוכות שטרם נתגלו). זיהום האטמוספירה ושינויה בידי האדם משפיע על כל אותם אתרים שנותרו כאילו טבעיים - ובכלל זה שמורות הטבע, שאין ביכולתן לשמר את האקלים המקורי. אפשר להפוך נהר לשמורה, אך שינוי האקלים עלול להביא לייבושו של הנהר השמור כביכול. הטבע היום הוא הטבע ששונה בידי האדם.
רעיון הטבע האבוד זוכה לדיון פילוסופי נרחב: "אפקט החממה הוא שם קולע יותר מששיערו אבות המונח. הפחמן הדו־חמצני וגזים שורדים כגון מתאן פועלים כזגוגיות החממה - זו השוואה מדוייקת. אלא שאין זה הכל. אנו בנינו חממה - בריאה מעשה אדם - במקום שם שיגשג ופרח גן בר תאווה לעיניים" (ההדגשה במקור).
חלקו השני של הספר, "כבר מחר", מנסה לחזות את השפעת תוצא החממה על יחסם של בני האדם לסובב, ואת ההשלכות הצפויות.
באם יימסו כל הקרחונים בכדור הארץ, יעלו פני הים ב-75 מטרים בקירוב, ורבות מהערים הגדולות לחופי הים צפויות לשקוע - ניו־יורק, לונדון, בומביי, איסטנבול, אלכסנדריה ועוד (וכמובן, כמעט כל מישור החוף הישראלי - לבד מאיים מעטים). רק כדי להגן על חופי ארה"ב, נדרשים (לפי הספר, משנת 89', כזכור) 300 מיליארד דולר, וקרוב לוודאי שיידרש הרבה יותר מכך כדי למנוע את טביעת ערי החוף.
הכותב מרחיק ומציין שהמסה מאסיבית של הקרח בקטבים עלולה לשנות את מרכז הכובד של כדור הארץ - דבר שיגרום למפלס שונה של פני הים באזורים מסויימים בכוכב. כמו כן תגביר התחממות האקלים את צריכת המים וצריכת החשמל (למיזוג אוויר), ובעקבות כך יוגבר ייצור גזי החממה.
כל הדוגמאות מובילות למסקנה אחת: האדם נכנס לתקופה של אי־ודאות אקלימית. אין בנמצא מזג אוויר תקין שניתן לחזור אליו, ולא ניתן לחזות את מזג האוויר העתידי לפי נתוני העבר.
הפרק הלפני־אחרון נקרא "התגב (רפלקס) הרהב", ועוסק בהיותה של בעיית החממה לא־פתירה בשיטות בהן נפתרו בעיות אחרות עד היום. ייצור גזי החממה הוא כה נרחב, שקשה מאד לבלום אותו (אם בכלל ניתן לעשות זאת). עדיין יש הכרח לפעול, שכן האנושות לא תוכל לעמוד בהתחממות בלתי־פוסקת של כדור הארץ.
לקראת סוף פרק זה, מתייחס הכותב להנדסה הגנטית ולכך שהיא עלולה להביא לקץ הטבע במובן נוסף - לא רק ששינינו את האוויר, אלא אנו גם מתעקשים לשנות את החי והצומח סביבנו. בעתיד, מן הסתם, חלק מהחי והצומח שנראה בנוף ה"טבעי" יהיו מעשה־ידי אדם. אנו נוטלים על עצמנו את תפקידו של אלוהים.
סוף הספר עוסק בצורך לשנות את חיינו אם ברצוננו שיישאר טבע בעולם. הגידול המתמשך באוכלוסיית העולם, יחד עם הצריכה האנושית, מהווים איום קיומי לטבע גם ללא תוצא החממה. החתירה המתמשכת לצמיחה כלכלית "תסתיים בעולם המת, המהונדס גנטית, שהאופטימיסטים מציירים בחזונם". פרק זה מעלה רעיונות בדבר זכות הטבע להתקיים למען עצמו - לא בגלל רחמינו עליו, וגם לא בגלל הערך של משאבי הטבע עבור האנושות. בד בבד, מעלה הפרק את הצורך בצניעות ואיפוק, חיסכון במשאבים והגעה לעולם לא רכושני, הידידותי בהרבה לכוכב. אכן, קשה לדמיין זאת, והמחבר מודע לכך היטב, אך הוא מזהיר שהפערים החברתיים בעולם, יחד עם הרכושנות המערבית, גורמים לשאיפה בעולם השלישי לרמת־חיים מערבית, ונקל לשער כמה נזק ייגרם לאטמוספירה אם רק רבע מאוכלוסיית סין או הודו תשתמש ברכב פרטי. אין די משאבים כדי שכל אוכלוסיית הכוכב תחיה באותה רמת־חיים שאליה אנו רגילים במערב, אך אין משמעות הדבר שהפערים בעולם הם גזירה נצחית - שכן אפשר לחלק מחדש את הנכסים הקיימים בצורה הוגנת.
אכן, המחבר מציין שדרישה כזו תשחק את התמיכה באיכות הסביבה בקרב השכבות המבוססות, ונוקט נימה פסימית: ייתכן שכבר מאוחר מדי להציל את העולם. אנו קופצים "קפיצת ראש אל הלא־נודע". על מה נילחם? הרי הטבע עצמו כבר שונה לעד על־ידי שינוי האטמוספירה. השימוש הצפוי בהנדסה גנטית כדי לפתח מיני בעלי־חיים וצמחים עמידים בעולם החממה, אף הוא מקרב את קץ הטבע ומעבר לעולם שאינו אלא גינת ענק מנוהלת בידי אדם.
רק טבע אחד עדיין נשאר לנו - הכוכבים בשמי הלילה. "הטבע הכביר הזה שמעל לאטמוספירה עדיין מסתורי ואפוף תעלומה."
|
קישורים
קץ הטבע - התרגום העברי במיתוס
קץ הטבע - המקור ב"אמאזון" (מהדורת "עשור להוצאת הספר")
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש