 |
מהירות מופרזת אולי הורגת, אבל מישהו צריך לספר למועצה לבטיחות בדרכים שגם חתיכות בטון רופפות ובריכות שמן על כבישים יכולות לגרום לנזק לא קטן. מישהו מטפל בנו?
|
|
| טור אישי • אייל הראל • שבת, 2/9/2000, 12:59 |
|
| |
אני מחזיר אתכם אחורה, ימים רבים, אל החורף שנראה עכשיו כמו חלום ישן. היה זה יום סגריר במיוחד. הגשם שפסק זה לא מזמן אפשר לי, בפיז'ו 205 חורקת, לנסות ולבצע נסיעה פשוטה (או כך חשבתי) מנתניה, עיר מגורי באותה עת, לזכרון יעקב.
לאחר כחמש דקות של נסיעה לא יכולתי שלא לשים לב שדווקא במסלול השמאלי - כן, זה שנועד לנסיעה מהירה - ישנם ריכוזי מים גדולים. חשש קינן בלבי עת התפתיתי לעקוף מכונית אשר, למראה אופן תנועתה, המלה הראשונה שעלתה במוחי היא "אשה". ואכן, בעודי עוקף ומסתכל לעבר הנהג כדי לוודא שאכן באשה מדובר (האם הארץ קטנה עד כדי כך שאנו חושבים שנכיר את מי שאנחנו עוקפים?), נכנסה לפתע מכוניתי לתוך "אגם" שהשתכן לו במסלול השמאלי. בעודי מנסה לבצע פעולות נהיגה שונות וסותרות (הייתי בטוח כי שלט עומד לקפוץ מלוח המחוונים, ועליו המילים "מה לעזאזל אתה חושב שאתה עושה?!"), הבחנתי בו, ניצב שם. בגודל 20 על 40, לבדו, באמצע השלולית ובצבע צהוב, ניצב שלט ועליו המילים "זהירות שלולית".
בעוד ההלם עושה דרכו מהרקה הימנית לשמאלית, והמחשבה היחידה בראשי היא "מי המטומטם שהחליט לשים את השלט באמצע השלולית?", המשיכה המכונית בהחלקתה על המסלול...
מע"ץ.
בדרך כלל, כאשר מתרחשת תאונת דרכים שמזעזעת את המדינה, או לפחות את כלי התקשורת, מזדעקים אלה האחרונים לקול תרועה או סקופ ומספרים, במשך לפחות דקה וחצי, את כל הידוע להם על מה שקרה. הם מוסיפים כל מני פרטים לא מדויקים, או, כמנהגם החביב של הישראלים, מנסים למצוא מיד את האשם (בדרך כלל - הנהג), והעיקר - להעביר נושא, ושמיקי לא תיתן לנו את אחת מהעוויות הדאגה שלה (הבחורה לוקחת ברצינות רבה מדי את העבודה), ותשקוט הארץ ארבעים שנה.
מי שגדל בארץ או חי כאן מספר שנים יודע כי קיימת בעיה של קדימויות בטיפול בנושאים שוליים לכאורה - תחבורה, איכות סביבה וכדומה. נושא התחבורה מוזנח עקב אי־היותו בסדר העדיפויות הלאומי, ולכן, ככל הנראה, גורסים האנשים הממונים עליו כי חוסר מקצועיות ועבודה בינונית הנם מתקבלים על הדעת.
מע"ץ... מע"ץ הוא אחד מאותם גופים הסתדרותיים אשר אינו מבצע את עבודתו כנדרש (לעיתים עבודתו גובלת ברשלנות פושעת), ועם זאת מצליח, בעזרת גופים טיפשיים כגון המנהל לבדיחות בדרכים, להחשב כעושה דבר.
דוגמא לרשלנות: כולנו הזדעזענו כאשר בסוכות האחרון התהפך אוטובוס של חברת "ז'ק יולזרי" והדרדר לתוך תהום בצפון. חמישה־עשר אנשים נהרגו, ערוצי הטלוויזיה (בניצוחו של ערוץ 2) הזדרזו להאשים את הנהג הלא מנוסה ואת קצין התחבורה, ו-(שוב) - תשקוט הפרשה ארבעים יום. אך לתאונה זו גם שותף סמוי, וכאן, ולא בפעם הראשונה מובא סיפורו: חודש בערך לפני התאונה הגיעו למקום נהגי אגד, ראו וייראו מפני שלולית שמן מחליקה אשר על הכביש. צדיקים, דיווחו אלה לקצין התעבורה של אגד והלז למע"ץ. מיד כונסה ישיבה דחופה בעניין, שכן מופקדים הם על חיי אדם, ותגובה נמרצת נכתבה והועברה לקצין התעבורה של אגד: תשמע, חגים עכשיו, וזה בטח לא רציני. תהיה מותק ותתקשר אלינו אחרי סוכות.
חול המועד סוכות הגיע, ועם הגשם הראשון חמישה־עשר אנשים נפלו לתהום ומתו. האם מישהו במע"ץ נענש? האם דווח על כך בטלוויזיה?
הידעתם כי מאז הקמת מדינת ישראל מתו יותר אנשים בנסיעה על הכבישים מאשר במלחמות? לא רק זלזול גורם לתאונות. גם תשתית לקויה יכולה לתרום לכך.
הנה עוד דוגמא: משפחה ירושלמית חביבה נסעה לה מירושלים לתל־אביב. נכנס בו השד, והגביר האב את מהירות נסיעתו. נכנס הנ"ל לסיבוב לא נכון, ונמרח על גדר הבטיחות. עד כאן - תאונה רגילה, וכולה באשמת הנהג. אך אבוי, המעקה היה ישן, חלוד וחלק מברגיו כלל לא היו מחוברים, והופ, נפלה המשפחה החביבה, כולל המכונית והגדר, לתוך התהום. כמעט כולם נהרגו.
איני בא, בשום פנים ואופן, לנקות את חלקו של הנהג בתאונות כאלו, אך בהחלט נתן היה, בידי מע"ץ ,לצמצם את מספר הנפגעים ביותר מחצי, ומדובר בכמעט עשרים נפשות.
ישנן מספר סיבות למצב הרע הזה:
סיבה ראשונה היא המיקום הממשלתי של מע"ץ. עד הממשלה הנוכחית, נדד מע"ץ בין משרדי הממשלה במקום להיות במשרד התחבורה, שם מקומו האמיתי.
סיבה שניה - האופן ההסתדרותי בו מנוהל מע"ץ. למראית עין מע"צ לא עומד בלוחות זמנים בכוונה תחילה, כדי לדרוש יותר תקציב. עם זאת, כל הזמן דואגים לידע את הציבור בעבודת הקודש הבלתי נגמרת, וכך יש לנו בור ללא תחתית. למי שזוכר, פעם פרסמו שלטים על תאריך היעד של הפרוייקטים של מע"ץ. מהר מאד הפסיקו עם זה.
סיבה שלישית - נובעת מכניעה לצרכים הפוליטיים של הממשלות השונות. בין 92' ל-95' נבנו כבישים רבים בארצנו (דבר מבורך, על פניו, אחרי שני עשורי שבת). רובם חרגו מהתקן המותר להרכב אספלט (חריגה שלילית, כמובן). כלומר, יושבת הוועדה לתקינה ומחליטה מה הרכב האספלט, ואז, כיוון שהממשלה רוצה לבנות כבישים מהר, זורקים את כל העבודה הזאת לפח. או אז, אחרי שנים ספורות, צריך לחדש שוב את כל הכבישים. מע"ץ מקצועי היה עומד על שתי רגליו ולא מוכן לעבור על החוק בשביל כמה פוליטיקאים שזו דרכם. ואנחנו מה רצינו? להגיע הביתה בשלום?
הסיבה הרביעית היא חוסר המקצועיות בטיפול בבעיות השוטפות בכביש. גם ללא הדוגמאות שלמעלה, הרי שאפשר לכתוב ספר שלם על סיבוב ווינגייט, אותו צבעו כבר 5 פעמים והוא עדיין עקום, או שארית הבטון שנחה לה באמצע המסלול האמצעי במשך יותר מחצי שנה. ומה קורה עם התיקון של מחלף נתניה צפון? פסים אדומים, צהובים, לבנים ומחוקים יוצרים שלושה, ארבעה, שניים ושלושה נתיבים בכל מני כיוונים, וכל זה בקילומטר של בניה. כמה פעמים כבר נסעתם ופתאום פשוט נגמר לו הנתיב? דוגמאות לא חסרות. אותו נהג ישראלי נוראי יראה לכם, פתאום, כנהג המוכשר ביותר. מישהו צריך לספר למע"ץ שהבנים יצאו מלבנון - וגם את הכבישים צריך להוציא.
סיפור אחרון ולא חביב: ברפובליקת הבננות בה אנו חיים יש, פרט לשחיתות הרגילה, גם חוקים מוזרים. לפני מספר שנים נסעה משאית ונכנסה חזיתית בגשר מחלף יבנה. הגשר, שלא היה רגיל לניסיונות לעבור דרכו, החליט שבעולם אשר בו אנשים אינם טורחים לעקוף אותו, כמובן מאליו, אין הוא מעוניין לחיות. במהרה החל בהתפוררות איטית אך יסודית. עובדי מע"ץ החרוצים שמו גדר מסביב לבקיעים אשר צצו להם וחיכו.
אחרי כמה ימים, נפל חלק מהגשר על מכונית, שנאלצה להגיש, במהירות 90 קמ"ש, דין וחשבון לחתיכת בטון במשקל לא מבוטל. נוסעי המכונית נהרגו וחתיכת הבטון סולקה לה לעולם טוב יותר. לאחר האבל מיהרו המשפחות הזועמות להגיש תביעה כנגד מע"ץ, ומה שנראה כנצחון בטוח לטובים נתגלה ככישלון חרוץ, כאשר התברר שתביעות כאלה ניתן להגיש רק לפיצויים ורק כנגד "אבנר" (ביטוח חובה). אני אישית לא שמעתי על תביעה שהגישה המשטרה בנושא, אבל יכול להיות שפספסתי.
בקיצור, הזהרו כשאתם נוהגים שם בחוץ - מע"ץ ומשטרת התנועה מחפשות אתכם.
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש