 |
אין לי שום כונה לנהל איתך ויכוח אישי, אז פעם אחרונה (בשבילי, אתה רשאי לענות...)
אושר הוא אכן שאלה של השקפה, אך לפעמים ההשקפה נגזרת מהמצב(להויה אין כל השפעה על ההכרה?)...
ולעניננו, קוצר רוח עלול להגרם בגלל שמשהו, או מישהו, שמעכב אותך ומונע ממך להתנהל כרצונך, אפילו אם אתה לא ממהר למטרה מוגדרת (טוב, כתבתי בגוף שני, ויתכן שבמקרה שלך זה לא תופס, אבל בגוף ראשון זה נכון, וגם, על סמך הכרות אישית, גם בכמה מקרים של גוף שלישי).
לגבי ההערה שלך, כי הנקודה השניה סותרת את הראשונה: צר לי, אולי לקיתי בבלק אאוט, אבל לא מצאתי את הסתירה.גם אינני מבין מה זה "תן להם" 90 או 100 או מאה ועשרים. מהירות הנסיעה צריכה להתאים לתנאים - ואלו משתנים מכביש לכביש (או מקטע כביש למשנהו), מיום ליום ומשעה לשעה, ואפילו, כן, מרכב לרכב ומנהג לנהג. (הקץ לאוביקטיביות).
לגבי הטענה כי הנהגים בארץ הם פשוט *מ-א-נ-י-א-ק-י-ם*, היא קצת פשטנית מדי.נניח שלהוד מאניאקיותו לא איכפת מה יקרה לך בכביש, אבל הוא מסכן גם את עצמו, ויותר מכך - *מכוניתו* עלולה להפגע, לא חראם? כישורי הנהיגה בארץ לוקים בחסר? אכן, - וכאן אנו חוזרים שוב אל "האח הגדול". מורי הנהיגה אינם מלמדים לנהוג. הם מודים בכך בריש גלי - הם מלמדים לעבור "טסט", קרי, לרכוש את רשיון הנהיגה. הדרישות לצורך קבלת רשיון נהיגה, והמטלות הנבחנות ב"טסט", הינן כה בסיסיות, ובשילוב עם מושא הכתבה (להזכירך - הבזיון שקוראים לו מע"צ), מהוים אמצעי ממשלתי למניעת התפוצצות אוכלוסין.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש