כל העורבים ערבים זה לזה? | 2928 | ||||||||||||
|
כל העורבים ערבים זה לזה? | 2928 | ||||||||||||
|
פרסומים אחרונים במדור "סביבה"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
הספר המצויין "Mind of the Raven" מאפשר הצצה אל תוך עולמם הקוגניטיבי של העופות המופלאים הללו: |
|
||||
|
||||
גם סרומן (הקוסם הבוגדני בשר הטבעות) השתמש בעורבים כמרגלים. האם הכיר טולקין את המיתולוגיה הנורדית?... ואם כבר, אז גם מאיר שלו ב"כימים אחדים" מתיחס לעורבים (דוקא בצורה חיובית) תודה על מאמר מעניין ומסקרן - על נושא שמעולם לא התעניינתי בו לפני כן. |
|
||||
|
||||
עוד לא הספקתי לקרוא את המאמר, אבל לגבי טולקין את ודאי מתלוצצת... המיתולוגיה הנורדית היא היא הבסיס לפולקלור הארץ התיכונה. |
|
||||
|
||||
אני לא מתלוצצת, אני פשוט לא יודעת הרבה דברים תמיד כיף לי ללמוד-אז תודה :) |
|
||||
|
||||
יש לנו בשכונה הרבה עורבים, כנראה בשל מספר עצי פקאן. כל השכונה מלאה באגוזי הפקאן כתוצאה מהעורבים. הם מנסים לפצח אותם בכל מקום- על הכביש, על חול, על דודי שמש. הפחד שלי הוא שיום אחד אקום בבוקר ואגלה את שמשת המכונית שלי מנופצת כתוצאה מנסיון פיצוח כזה. למישהו יש מושג מה המהירות הטרמינלית של אגוז פקאן? |
|
||||
|
||||
ואני קראתי בNG על עורבים מתוחכמים מאלה, שמשליכים את האגוזים על הכביש ומחכים שמכוניות עוברות יעשו להם את העבודה. |
|
||||
|
||||
וכתוב בדיוק כמו שאני אוהב - שילוב של פרטי מידע עם סיפור אישי. הפריע לי במקצת ריבוי יתר של ציטוטים והפניות למקורות אחרים, וצרם לי המשפט "סבא־טבע דואג בראש וראשונה למין ולשמירתו" שהוא בלתי נכון בעליל. אבל אלה ניטפוקים. באשר למוניטין הגרועים של העוף הזה, מלבד צבעו השחור ועיסוקו באכילת נבלות, קריאתו נשמעת כמו "רע, רע" כך שדוברי העברית ודאי לא שמחים במיוחד לשמוע אותה. המצרים הקדמונים אולי חשבו אחרת. |
|
||||
|
||||
"... וצרם לי המשפט "סבא־טבע דואג בראש וראשונה למין ולשמירתו" שהוא בלתי נכון בעליל." בלתי נכון בעליל? הסבר, בבקשה. |
|
||||
|
||||
זה לא סבא טבע אלא סבתא טבע. |
|
||||
|
||||
סבא טבע לא דואג למין1. הברירה הטבעית, שהיא המכניזם בעזרתו סבא טבע פועל, מתבצעת ברמת הפרט (ובמקרי קצה ברמת הקבוצה), ואם יש השפעה על המין כולו זאת השפעה מסדר שני, ולא תמיד לטובה. מינים רבים נכחדו בגלל שטובת הפרט דחפה את האוכלוסיה כולה לדרך ללא מוצא (למשל ע"י התמחות יתר בנישה אחת של מקורות מזון וכד'), ומינים רבים נכחדו בגלל תחרות עם מינים חדשים שנוצרו מהם ע"י צבירת מוטציות שהועילו לנושאיהן. ____________ 1- הגלילי מתבקש לעזוב לרגע את ההתחכמות המתבקשת. |
|
||||
|
||||
1 הגלילי מתבקש להתעלם מהשוטה בנקודה זו. |
|
||||
|
||||
ההדגמה היפה ביותר של התעלמותו של סבא טבע מטובת המין היא היחס 1:1 בין זכרים לנקבות. מאחר וזכר אחד מספיק להפריית המון נקבות, מבחינת טובת המין היה רצוי שהיחס ייטה לטובת הנקבות כדי למקסם את מספר הילודים. חוק פישר מסביר למה זה לא קורה: אם היחס אינו 1:1 "משתלם" יותר להורים להוליד ילד מהמגדר שנמצא בחסר כדי למקסם את מספר הנכדים שלהם. המין כולו מעניין אותם, ואת סבא טבע, כקליפת השום. |
|
||||
|
||||
ראוי לסייג שמינים בורים, שלא ידעו את פישר, לא תמיד מקיימים את הכללים שלו (הח"מ מגדל תולעים אלגנטיות לפרנסתו הדלה). ועוד הערה קטנונית, היחס הוא לא באמת 1:1 (אצל בני אדם למשל מתחילים עם כ51% זכרים, אבל אנחנו מצליחים להרוג את עצמנו מהר יותר, ככה שבשלב מוקדם יחסית נוצר עודף של נקבות, מצב ששני המינים מברכים עליו). |
|
||||
|
||||
כן, דאוקינס מזכיר גם כל מיני חרקים אקזוטיים עם מנגנונים לא סטנדרטיים של רביה אצלם הכלל הזה נשבר. המתעניינים מוזמנים לקרוא את "הגן האנוכיי". אתה באמת מתפרנס מגידול היצורים האלה: http://www.space.gc.ca/asc/img/c-elegans_esa.jpg ? אני מניח שהלקוחות שלך אינם דייגים1 אלא מדענים שעוסקים (אולי) בהארכת החיים? למה לא תספר קצת, זה נשמע מעניין. ______________ 1- מה שמזכיר לי בדיחה טובה |
|
||||
|
||||
וואו! מה זה הדבר הזה? הן מסתובבות ככה גם ביום יום? |
|
||||
|
||||
ניחשת נכון, אני אכן עוסק בגידולם במסגרת מחקר (שלשמחתי חלקי בו אינו מתמצא בגידול התולעים) הנוגע להארכת חיים, אם כי ישנם מחקרים רבים אחרים שמתבצעים באמצעות התולעים. בדומה לאיילים אחרים אני אעדיף לשמור על אנונימיות ברשת, במיוחד שהעבודה בה אני עוסק היא יחסית יחודית ומספר העוסקים בתחום בארץ הוא קטן. אני בטוח שאינני כותב רק בשם עצמי כשאני מבקש שתספר את הבדיחה הנוספת. |
|
||||
|
||||
מה הקשר בין תולעים להארכת חיים? |
|
||||
|
||||
הן מיעלות. |
|
||||
|
||||
הן התפרסמו בכך שתוחלת החיים שלהן הוארכה באופן ניכר ע"י תוספות מעכבות חימצון (כמדומני) מה שתרם רבות להייפ העכשווי של החומרים האלה, ו(שוב כמדומני) גם ע"י הנדסה גנטית שהגבירה ייצור של אנזימים מסויימים. אולי הן קשורות גם להארכת תוחלת החיים ע"י דייטה מעוטת קלוריות. אני בטוח שהחוקר שלנו יוכל להרחיב, אם יהיה לו מספיק חשק (גם דוד ג. יכול, אם יש *לך* מספיק חשק). |
|
||||
|
||||
והאם מותר התולעת מן האדם? |
|
||||
|
||||
היא קצת ארוכה, ובהקשר הנוכחי הפאנץ' ליין נהרס, אבל כדי שתוכל לספר אותה לעמיתיך: זוג זקנים מתחתן ומגיע לירח דבש באילת. שומר המלון מבחין בכך שהשכם בבוקר הבעל יוצא לים עם חכה, וחוזר למלון רק מאוחר בלילה. אחרי כמה ימים כאלה הוא מסתקרן ושואל את הזקן אם זה כל מה שהוא עושה בירח הדבש שלו. "בטח" עונה הלה, "ראית איך האישה שלי נראית, מה אתה חושב שיש לי לעשות איתה?" "בכל זאת," אומר השוער "מה עם מין?" "השתגעת? יש לה שם מלא פטריות". "ואוראלי?" "פיכס. כך השיניים שלה רקובות" ------ וכך הלאה וכך הלאה כעולה על רוחך ובהתאם לקהל היעד ------- "אם כך למה התחתנת בכלל?" מתפלא השוער. "כי אני אוהב לדוג ולה יש תולעים". |
|
||||
|
||||
מי זה הפישר הזה, ומה הוא חוקו? לינק יתקבל בברכה. לא נמצא חוק פישר כזה במרחבי הגוגל |
|
||||
|
||||
אם אתה עצלן, קפוץ ישר לפרק "genetic" בערך הזה. |
|
||||
|
||||
אולי אני לא יודע מספיק על אבולוציה, אבל יש כאן ''האנשת יתר'' של מערכת הרבייה (יותר נכון מערכת ההתרבות אוליי). משחקים בסטטיסטיקה, מעין יישום תורת המשחקים על רבייה בבעלי חיים (כולל בני אדם). לא נראה לי שרוב בעלי החיים עלי אדמות משחקים שח |
|
||||
|
||||
כל האורגניזמים מצטיינים במשחק שנקרא ''חיים''. אלה שהפסידו נענשו במוות. |
|
||||
|
||||
אולי תמצאו במחקר החדש הזה עניין דגדגן: היחס בין זכרים לנקבות משתנה לאורך זמן, בהתאם לתנאים שיוצרים תחרות בין זכרים והעדפה לנקבות. |
|
||||
|
||||
אולי כבר כתבו את זה קודם. נתקלתי במקרה בפרסום של האקדמיה ללשון שטבעה את המונח גַּרְיָן ל teaser. אגב, חיפוש באתר של האקדמיה העלה שכבר ב 1942 האקדמיה טבעה את המונח סַרְסוֹר ל teaser מתחום גידול הצאן, האיל המוצא את המתייחמות (בהרבעה מוסדרת). |
|
||||
|
||||
לשמחתי הרבה אני תושב המרכז, על כן אזכיר שכיום נהוג להביט על אבולוציה ברמת הגן, שהוא היחידה המשתכפלת. הפרטים הם רק האמצעי של גן אחד לעשות עוד עתקים של עצמו (ישנם מקרים של סתירה בין אינטרס הפרט לאינטרס הגן, עד כה בכל הנסיונות האבולוציה פעלה כפי ששוער, כלומר לטובת הגן). |
|
||||
|
||||
נעים מאד, מר דאוקינס. לא חשבתי שיש צורך להכנס לנושא הזה כאן, אבל ניחא. הברירה הטבעית עדיין נעשית ברמת הפרט כולו, כך שגם הגן המוצלח ביותר לא יזכה להשתכפל אם החבר'ה מסביבו הם זבל. אחרת, כולנו היינו נשאים של המון גנים סרטניים שהם המשתכפלים האולטימטיביים. |
|
||||
|
||||
"שגם הגן המוצלח ביותר לא יזכה להשתכפל אם החבר'ה מסביבו הם זבל." למה הנימוק הזה לא תקף כשמדברים על קבוצות? |
|
||||
|
||||
ברירת קבוצות עומדת במרכזו של ויכוח ארוך בין הביולוגים. מאחר ואני לא ממש מעודכן, אני מעדיף לשתוק בשלב זה (אולי פעם יהיה לי יותר חשק להכנס לנושא הזה ברצינות). בינתיים: |
|
||||
|
||||
קראתי, לא הבנתי. משפט טיפוסי: "First, some authors have shown that the argument that haplodiploid inheritance, characteristic of the Hymenoptera, creates a strong selection pressure towards nonreproductive castes is mathematically flawed (e.g. 16). Secondly, eusociality no longer seems to be confined to the hymenopterans
" |
|
||||
|
||||
haplodiploid inheritance - צורת הרביה בה אחד המגדרים מקבל רק עותק אחד מכל זוג כרומוזומים (כמו הזכרים של הדבורה). Hymenoptera - סידרה (order) של חרקים בעלי ארבע כנפיים (למשל: נמלים, דבורים, צרעות וצרות דומות) eusociality - חברה בה רק חלק קטן מהפרטים מתרבים (כמו אצל נמלים ודבורים) עוזר במשהו? |
|
||||
|
||||
יותר טוב. הבעיה היא שכל הערך נראה ככה וההסברים קצת מעורפלים. |
|
||||
|
||||
אולי נתארגן לערב איילי משותף לראות את הצגה חדשה על דארווין בשם "חסר ערך"? זה יכול לחסוך הרבה סימני שאלה... "אם אני מסיים את הספר, אני רוצח את אלוהים" אמר דארווין, או לפחות זה מה שהמחזאי שם בפיו. |
|
||||
|
||||
בפעם הבאה שאני בניו יורק. |
|
||||
|
||||
יש הגורסים שהעיכוב הידוע בפרסום ''מוצא המינים'' נבע גם מלבטיו של דארוין בנוגע לפגיעה באישתו, שהיתה דתיה מאד. |
|
||||
|
||||
אני עוד אצלח את הערך הויקיפדי עד הסוף, אבל יעזור אם תפרט קצת יותר: למשל, איזה תפקיד משחקת ההורשה ההפלודיפלואידית ברמה הטקסונומית? למה שרמת השותפות הגנטית של מינים מפותחים תהיה קטנה מזו של שיתוף הגנים הישיר אצל חידקים? |
|
||||
|
||||
לשאלה הראשונה: אני חושב שאתה יודע על זה יותר ממני... לשניה: אני לא בטוח שאני מבין מה אתה שואל. האם אתה מתכוון לשאול למה אין תהליך של הזרקת חומר גנטי ממין אחד למין אחר אצל רב תאיים, בדומה למה שקורה אצל בקטריות? אני מניח שיותר משתלם לאורגניזם להמר על המטען הגנטי של יצורים מהמין שלו מאשר על אחרים, בגלל הצורך בפעולה משותפת של הרבה גנים ביחד. לתזמורת קאמרית אפשר, אולי, להוסיף סיטאר ולקבל משהו סביר, לפילהרמונית כנראה יותר קשה. |
|
||||
|
||||
לא בהכרח, קיימים מקרים (אם כי כנראה נדירים למדי) בהם גנים יכולים לעזוב את המארח שלהם. אז יש העדר חפיפה בין אינטרס הגן לאינטרס המארח, כאן הברירה פועלת ברמת הגן ולא ברמת הפרט. דוגמא אחרת אפשר למצא אצל חיפושיות מסויימות, שם קיימת מערכת בשם מידאה (medea) שהורגת את כל צאצאי האם שלא ירשו את הגן הזה (בין אם מהאב או מהאם, כמובן בתנאי שלאם יש לפחות העתק אחד של הגן). אם הגן הזה נפוץ באוכלוסיה, הוא ינציח את עצמו ע"י יצירת חסרון ברירתי לאילו שאינם נושאים אותו. הדבר לא משרת את הפרט, עבור החיפושית נושאת הגן, חלק ניכר מצאצאיה ימות, אבל לגן לא אכפת (ליתר דיוק הוא "מעדיף" זאת ככה), כי הם מימלא לא נושאים אותו. גנים סרטניים הם לא המשתכפלים האולטימטיביים, הם גורמים לך נזק ומורידים את הסיכוי שאתה תייצר עוד עתקים שלהם ע"י יצירת הדור הבא. לעומת זאת אלמנטים חוזרניים, שפשוט משכפלים את עצמם בגנום בלי לפגוע בך (ולפעמים אולי אפילו יש להם תפקיד, ולו ככולא ברקים) מהווים חלק גדול מאוד מהגנום האנושי. ברמת התא (לא הגן) יש יתרון לתאים הנושאים גנים סרטניים, זו הסיבה שבגללה תאי סרטן מתפשטים (זו קצת טאוטולוגיה, אבל כזו היא תורתנו) אך עדיין היתרון הברירתי הוא לגנים לא מסרטנים, משום שהמסרטנים מורידים את יכולת היצור להעמיד את הדור הבא (כלומר יש לנו צורך לעשות "זום אאוט" ולראות שברמת השנים נבחרים המסרטנים, אבל לאורך הדורות הם הולכים ופוחתים). עדיין סרטן הוא גורם מוות נפוץ מאוד (אם כי כנראה חלק ניכר מזה נובע מכך שאבולוציה לא פעלה כראוי על אנשים זקנים, משום שהדור הבא כבר קיים והם בד"כ לא שרדו כדי להוליד עוד או לשפר את שרידות אילו שכאן) מה שמראה את כוחה של ברירה מקומית. |
|
||||
|
||||
מה הכונה ב-תפקוד כ"כולא ברקים"? מערכת המידאה- היא חיסול פיזי של הלארוות שאינן נושאות את הגן ע"י אלו שכן? |
|
||||
|
||||
ישנן השערות שגודלו של הגנום מגן עליו מנזקים מסויימים, כך למשל וירוס שעובר אינטגרציה לגנום, מאוד לא סביר שיעבור אינטגרציה לתוך אזור מקודד, היות ואילו מהווים חלק קטן יחסית בגנום. מידאה מקודדת לרעלן ארוך חיים ונוגדן קצר חיים (בהכללה), לאחר ההיפרדות במיוזה, ביצית שלא קיבלה את הגן לנוגדן (שצמוד לגן הרעלן) ולא קיבלה את הגן גם מהזרע, תמות בגלל התפרקות הנוגדן (כל החלבונים מתפרקים, רק בקצב שונה) כשהרעלן עדיין קיים (יוצר כשעוד היה רעלן ונוגדן). אין כאן התערבות פיזית של לרוות אחרות. |
|
||||
|
||||
תודה, מעניין מאד (ולא היכרתי את הסיפור על החיפושיות). אשר לגנים הסרטניים, זה בדיוק מה שטענתי. |
|
||||
|
||||
לא קשור בעליל (ראיתי לאחרונה סרט על סוג מסוים של דינוזאורים): מה ההיגיון האבולוציוני של קניבליזם? |
|
||||
|
||||
זמינות מזון גבוהה יותר? במקרה של קניבל אקטיבי (הורג את טרפו), חיסול המתחרים בנישה שלך? |
|
||||
|
||||
קצת סותר את שרידות הגזע, לא? אין כאן איזה ביולוג שיודע? |
|
||||
|
||||
''סותר את שרידות הגזע'' בדיוק כמו שני אריות שנלחמים, אולי עד המוות, על מי ירביע את העדר. |
|
||||
|
||||
שוב שרידות הגזע? מה איכפת לקניבל אם הגזע שלו ישרוד? אפשר לנחש שהיו, אולי, מינים שנכחדו בגלל קניבליזם מופרז. |
|
||||
|
||||
בסרט שראיתי היו בוגרים שאכלו את הצאצאים, ממש ערכו מרדף וצייד. אם כך השאלה שלי עוברת לאופן שבו נשמר האיזון בין קניבליזם לשרידת הדור הבא (והם לא נכחדו בגלל קניבליזם). |
|
||||
|
||||
כל בעל אקוריום יודע שדגים רבים אוכלים בשמחה את הצאצאים שלהם אם הם מצליחים. לא הבנתי את השאלה. ברור שהצלחה גדולה מדי בטריפת צאצאיך לא מבשרת טובות למין שלך, אבל עוד לפני כן היא לא איסטרטגיה מאד מוצלחת גם מבחינתך, כך שהיא לא עמידה בפני מוטציות יותר ידידותיות לילדים ולנכדים. זה אומר שאם המין הוא בר מזל (כלומר, המוטציות הרלבנטיות נמצאות במאגר הגנים שלו) ייווצר איזה שיווי משקל בין התועלת מטריפת הילדים של השכן שלך לבין הנזק שבאכילת הילדים שלך. |
|
||||
|
||||
גאוני, לא חשבתי על זה - תאכלו את הילדים של השכנים. |
|
||||
|
||||
אכן, אולי יש קשר בין מיעוט הקניבליזם אצל יושבי הערים לבין העובדה שכ10% מהילודים הינם כתוצאה מ"בגידה". למה להסתכן. 1 שתוק ותאכל את מה שמגישים לך! |
|
||||
|
||||
ה 10% אינם מתחלקים שווה בין המעמדות הסוציו-אקונומיים, מה שאומר שאם אתה עני מאד אולי אכילת (מי שאתה חושב שהם) ילדיך היא לא רעיון גרוע באמת. מצד שני, לאמא בטח יהיה דבר או שניים להגיד על זה ("בסדר, אז אתה לא אוהב מזון מהיר, אבל תשעה חודשים להכנת ארוחה אחת? מצידי תלך לאכול אצל האמא שלך"). |
|
||||
|
||||
1 לא אומרים איכס על אוכל! |
|
||||
|
||||
אין לי מושג מה הקשר בין זה לקניבליזם, אבל אישית אין לי שום סימפטיה לחולדים- יצורים איומים שאי אפשר להפטר מהם. כל פעם שאני מסתכל על התלוליות שלהם בחצר שלי אני מקלל את טליה שניידר ואת כל חסידי הגינות האורגניות באשר הם. אף פעם הם לא כותבים על היצורים האלו בספרי ההדרכה נוטפי הסילאן האורגני שלהם. |
|
||||
|
||||
סתם תירוץ להגיב. אבל יש לזה קשר לאבולוציה. ראה: |
|
||||
|
||||
יותר מהר מסרטן הראות. למזלי אני לא מעשן ולצערי אין לי הרבה זמן להקדיש לפעילות הדברתית. מה שכן ניסיתי זאת שיטת ההצפה. התפלאתי לגלות כמה מים אפשר לדחוף למחילה מבלי שתווצר שלולית. אני מתקשה להאמין שהכל נבלע במנהרות החולד. אולי יש מערה קרסטית מתחת לחצר שלי ובקרוב יפער בולען ואפול לתו |
|
||||
|
||||
מכיר את השבשבות האלו שעשינו שהיינו ילדים, להתקין על האפניים, ושהיום מוכרים כאלה במשתלות וחנויות מתנות? קנה כמה כאלה, ונעץ אותן בתלוליות של מנהרת החולד. אומרים שהויברציות גורמות לחולד להכנס לויברציות, ולמהר לעבור לדשא של השכן. |
|
||||
|
||||
זה בדוק? יש גם מכשיר אלקטרוני שאמור להרעיש ולהציק להם אבל בשני המקרים אני מתקשה להאמין שהויברציות מגיעות מספיק עמוק. |
|
||||
|
||||
זה בדוק. במו אזני שמעתי שאומרים שהויברציות גורמות לחולד להכנס לויברציות. וקצת יותר ברצינות: במדגם לא מייצג של הגינה שלי זה עבד, אבל אולי זה היה סתם צרוף מקרים. |
|
||||
|
||||
עידכון: שמתי מכשיר חשמלי כזה בגינה, ובמשך כחצי שנה היה שקט. לפני שבוע נגמרו הבטריות ותוך 24 שעות צצה תלולית ראשונה. אני לא יודע אם מדובר בצירוף מקרים, אבל מה שבטוח החלפתי בטריות. |
|
||||
|
||||
אבל הויברציות לא מזמינות sandworms? (ראה http://en.wikipedia.org/wiki/Image:Sandwormtripartit...) |
|
||||
|
||||
במקום תולעי-חול, השתמש בתרגום המשובח ''עקלתונים''. התרגום של הספר הראשון מתעלה בכמה מובנים על המקור. |
|
||||
|
||||
ממש לא נכון. התרגום הראשון (של לוטם) פספס כמה דברים מהותיים. סתם, מהשרוול: הוא תרגם Bene Gesserit כ"בנות גשרית", מתוך הנחה שזהו ביטוי עברי (כמו למשל "קפיצת הדרך" שהופיע בספר). אבל למעשה זהו ביטוי לטיני שהמתרגם כשל לזהות. המקור טוב בהרבה מהתרגום. |
|
||||
|
||||
מעניין. הביטוי הלטיני quamdiu se bene gesserit משמעו "כל עוד יתנהג כיאות", בקשר לתוקפו של מינוי. ואכן מלמד לא מעט על איך בנות גשרית מסתכלות על עצמן. תרגום של שמן לעברית לאור זה צריך להיות איזה ביטוי בארמית שמדבר על התנהגות נאותה של נושא משרה. הכי קרוב שמצאתי זה אֱינִישׁ מְהֵימְנָא (אדם נאמן). |
|
||||
|
||||
שמעתי על שיטה חדשה להפטר ממכרסמים בשדות אלפאלפא 1, ע"י יצירת תאורה חזקה על המחילות בשעות הלילה בחורף, מה שמשבש להם את השעון הביולוגי בכלל ואת מערכת הרביה בפרט. הנה לינק: או שפשוט תתפוס שיחה עם פרופ' אברהם חיים מאונ' חיפה: 1 כמובן ששיטה שפותחה עבור שדות חקלאיים גדולים לא תהיה בהכרח יעילה בגינה הביתית. |
|
||||
|
||||
1 למה לא אספסת? |
|
||||
|
||||
תודה רבה. בדיוק זרעתי כמה חלקות אספסת בתור עשב חיפוי( קראתי שזה מטמיע חנקן). אבל עכש"י חולד אינו vole. אם אדבר עם הפרופסור ותהיה לי אינפורמציה נוספת, אעדכן כאן. בינתיים נראה שהחולדים התיאשו והלכו לחפור בשדות זרים. אולי הם מחכים שנשתול בצל. |
|
||||
|
||||
מה אכפת לחולדים אם אתה שותל בצל או בשמש? |
|
||||
|
||||
לא קראת שהם חוששים מאור? |
|
||||
|
||||
לא היתה לי סבלנות לקרוא את המאמר השלם, אז אולי תוכל לעזור לי - איך מאירים (או חושבים להאיר) את המחילות? לחפש בעין מחילה מחילה ולשים בכל אחת פנס שיאיר כל החורף נראה לי לא כלכלי. |
|
||||
|
||||
לא סתם זמינות מזון, אלא מזון שמכיל בדיוק את מה שהטורף צריך, עד אחרונת החומצות האמיניות הנדירות. |
|
||||
|
||||
האם אדם האוכל אדם מקבל את קבוצת החלבונים המוגדרת חלבונים הכרחיים מן החי? (לא זוכר מי הם אבל, דומני שמבדובר במספר חלבונים הדרושים להתפתחות המוח בינקות ובגיל ההתבגרות, אותם גופנו לא יודע לסנטז) |
|
||||
|
||||
לא החלבון הכרחי, אלא חומצות האמינו (וחומצות שומן מסויימות). גוף האדם אמור לפרק כל חלבון שהוא אוכל בטרם הוא משתמש בחלקיו, ההנחה של שכ"ג שאדם מתפקד יכיל את כל חומצות האמינו הדרושות לתזונתו של אדם היא יותר מסבירה (למרות שיכול מאוד להיות שלא מדובר במקור מזון אידאלי, שכן הגוף מעדיף לסנטז לבד חומרים מסויימים ולקבל בעודף אחרים, בגלל שיעור ספיגה נמוך). מכל מקום, ביולוגיה היא מדע אמפירי, יש מתנדבים ? |
|
||||
|
||||
כדאי אולי להזכיר כאן שאדם מתפקד עלול להכיל גם טפילים שמשגשגים בגוף אנושי, וכן חלבונים שחודרים את המערכת החיסונית מבלי להתפרק (כמו החצוף הזה שגורם לקרויצפלד-יעקבסון) |
|
||||
|
||||
(דגדגן: in flowering plants, the beginning of embryogenesis is almost exclusively governed by maternal gene activity) |
|
||||
|
||||
אתה מחזיק בתוכך פיסת קוד חיונית, שבכלל לא הותאמה למערכות שלך. (דגדגן: Mitochondrial polymorphism had few effects on nuclear gene expression in females but major effects in males) |
|
||||
|
||||
מי שאינה מנויה על science תוכל לקרוא תקציר (לא ממש ברור) כאן. |
|
||||
|
||||
הביטוי Mothers curse הוא פרפראזה על שם הספר Adam's Curse שמדבר (בין שאר הדברים וההגיגים) על הידלדלות כרומוזום Y עד להכחדתו הצפויה עוד כך וכך שנים. ספר מצוין, בתרגומי. |
|
||||
|
||||
לא הייתי בונה על זה. |
|
||||
|
||||
על מה, על היכחדות כרומוזום Y? כדאי שתתחיל לחשוב על זה, זו אפשרות ריאלית, בעוד עשרים אלף שלושים אלף שנה. |
|
||||
|
||||
יש לך תופעה שקיימת עשרות מליוני שנים לפחות, באמת נראה לך נבון להמר על זה שהיא תעלם בעוד הרף עין (עשרות אלפי שנים) ? כרומוזום Y ממלא כמה תפקידים, בינהם סימון תוכנית ההתפתחות הזכרית (להבדיל מברירת המחדל הנקבית), לכן העלמות שלו תהווה קפיצת מדרגה, ולא צעד הדרגתי (כמו מעבר של גנים לא הכרחיים לכרומוזומים אוטוזומליים), מה שמאוד לא סביר אבולוציונית. אני לא אומר שזה בלתי אפשרי, פשוט הניוון שלו לא מצביע על שום צעד בכיוון. |
|
||||
|
||||
מעניין: http://en.wikipedia.org/wiki/Y_chromosome#Shrinking |
|
||||
|
||||
אמת, זה העניין. ובנוסף - מגמה של הידלדלות הזרע הגברי בכל העולם, גם באיזורים לא תעשייתיים, מסיבות לא לגמרי ידועות, לעומת יציבות הזרע אצל קופי אדם, למשל. |
|
||||
|
||||
העיתונאית מארה הביסטנדאהל כתבה ספר על "העלמותן" של 160 מליון נשים (איזו מילה בעברית יכולה להעביר את המשמעות של female בלי להכניס רמזים לחיות?). בעזרת בדיקות אולטרא-סאונד הורים בוחרים שלא להביא אותן לעולם, ותופעת הברירה המינית קורית בסין, מרכז אסיה, הבלקן, אמריקאים ממוצא אסיאתי, וגם זוגות ליברלים מתקדמים. היא טוענת שניכרת טביעת ידם של ארגונים מערביים, כמו תמיכה של ארגונים אמריקאיים שחלה עוד בשנות החמישים כשהגבלת הילודה היתה מטרה לארגונים שמרנים שהתנגדו להתפשטות הקומוניזם ומטרה של אירגונים ליברלים שנילחמו בהתפוצצות האוכלוסין. |
|
||||
|
||||
אם מדובר בעוברי-נקבות או בתינוקות-נקבות, נראה לי ש''בנות'' יתאים. |
|
||||
|
||||
לא הבנתי מה עניין "תושב המרכז" לפה (אלא אם התכוונת לומר שנהוג להביט על אבולוציה *ברמת גן*). |
|
||||
|
||||
"הברירה הטבעית" היא למעשה העובדה הפשוטה שמינים שיש להם תכונות המקשות עליהם להתקיים לאורך זמן, פשוט פוחתים ובסופו של דבר נעלמים. זהו תהליך שמתבצע ברמת המין ולא ברמת הפרט (הפרט ממילא מת תוך כמה שנים). "מינים רבים נכחדו בגלל שטובת הפרט דחפה את האוכלוסיה כולה לדרך ללא מוצא" - מ.ש.ל. _________________ התגעגעתי |
|
||||
|
||||
נהניתי מאוד לקרוא. חסרות לי מאוד הפניות למקורות במאמר עצמו, במיוחד על משפטים כמו: "יער אורנים בצ'כיה, לדוגמה, הפך תוך 25 שנה ליער אלונים בדרך זו." |
|
||||
|
||||
והנה סיפור: פעם, כשהתגוררנו אני, זוגתי שתחיה ושני חתולים בקרית אונו, גילינו שבכל פעם שסילבי חוזרת הביתה, בואה מוכרז מספר שניות מראש ע"י קריאות רמות של שני עורבים. בדיקה קצרה הראתה שזוג העורבים עוקב אחריה לכל מקום, עף בגובה נמוך מעליה תוך קריאות נרגזות ובאופן כללי עושה רושם של אי שביעות רצון מנוכחותה במקום. המעקב הצמוד נמשך מספר חודשים. אותנו זה שעשע וסילבי נראתה די אדישה כלפי העורבים וצעקותיהם. העורבים מצידם לא העזו מעולם ממש להתקרב אליה. הם הסתפקו במעוף בגובה נמוך מעליה ולפעמים גם נחתו במרחק בטחון ממנה, תמיד תוך קריאות קולניות. בסוף זה נמאס להם. אין לי מושג מה עורר את זעמם, אבל לא היה מפתיע אותי אם היא מצאה גוזל שלהם ועשתה ממנו ארוחה קלה. |
|
||||
|
||||
סילבי היא החתולה. |
|
||||
|
||||
קשה לך לקרוא עברית? לזוגתי קוראים שתחיה. |
|
||||
|
||||
מדהים. |
|
||||
|
||||
מול חלוני (במשרד, במשרד) בקומה התשיעית של מגדל תלאביבי, קינן לו בז מצוי. הבז, היה צד מכרסמים וחיות קטנות אחרות ונושא אותם אל כרכוב החלון לסעודה שקטה. זוג עורבים, שחמד לו את בשר הציד הטרי, מצא שיטה. עורב אחד היה מזנק וטס קרוב מאוד לאפו של הבז, עד שזה התחיל לרדוף אחריו. בזמן שהעורב הראשון מעסיק את הבז במרדף סרק, העורב השני חוטף את הטרף, ושניהם נפגשים על גג נמוך לסעודה. וחוזר חלילה שוב ושוב. |
|
||||
|
||||
הבוז לבוזז מן הבז. |
|
||||
|
||||
בזבוז מוחלט, כל הבזיזות האלה. |
|
||||
|
||||
ביזות |
|
||||
|
||||
אתה עכשיו במונגוליה? |
|
||||
|
||||
צריך להשאיר משהו גם לפעם הבאה... |
|
||||
|
||||
פשוט הנחתי שאם תוך 9 דקות הפכת מ"בסין" ל"כבר לא בסין" אז אתה עדיין באזור. טוב, טעות שלי. |
|
||||
|
||||
אבל אני התכוונתי לביזות פזיזות, הידועות בשמן ''בזיזות''. |
|
||||
|
||||
אם אתה מתכוון לפזיזות, אז זה לא ''בזיזות'' אלא ''בזזים''. |
|
||||
|
||||
באנגלית יש הבחנה בין סוגי עורבים magpie, crow, raven מה הוא המינוח המקביל בעברית? |
|
||||
|
||||
crow - עורב - http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%95%D7%A8%D7%9... raven - עורב שחור- http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%95%D7%A8%D7%9... magpie - עורב נחלים - |
|
||||
|
||||
שמעתי על "עורבני". האם מישהו יודע מה ההבדל בינו לשאר העורבים? |
|
||||
|
||||
עורבני זה Jay, והוא נראה ממש אחרת. |
|
||||
|
||||
לפי עניות דעתי magpie זה עקעק. |
|
||||
|
||||
על-פי "לקסיקון מפה: הציפורים", שאין מוסמך ממנו: raven = עורב (שחור, חום-עורף, קצר-זנב) crow = עורב (אפור, אירופי, הודי) rook = עורב (מזרע) jay = עורבני jackdaw = קאק magpie = עקעק nutcraker = קיק chough = זג אבן-שושן אומר ש"עקעק" הוא "כינוי לעורב הנחלים", כך שגם האלמוני הראשון צדק. מה שמפתיע בעיניי הוא ששלושת האחרונים לא נמצאים בכלל בארץ, אז מי טרח ולמה להמציא להם שם עברי? במיוחד שני האחרונים, שאינם נפוצים או מפורסמים במיוחד. אבל התהייה הזו שייכת, כמובן, לדיון 64. |
|
||||
|
||||
MAGPIE בעברית נקרא עורבני. היצירה של רוסיני שנקראה "העורב הלקחן" היא תרגום לא מדוייק כי היצירה של רוסיני ניכתבה על ה"עורבני (MAGPIE) הגנב" שמתפרנס מגניבות שיטתיות. לעורבני יש נוצות לבנות או צבעוניות (ולפי תמונות גם זנב ארוך). לא יודע אם יש הבדל בין CROW ל- RAVEN. ממה שכתוב בוויקיפדיה אנגלית CROW זה סוג של ציפורים שכולל מינים רבים ביניהם מיני עורבים ומיני עורבנים, אבל הטענה הזו לא כתובה בבירור. |
|
||||
|
||||
Raven paradox [Wikipedia] מתורגם לעברית בתור פרדוקס העורב [ויקיפדיה]. הבעיה היא שהתרגום הנכון שלו יהיה ‚פרדוקס העורב השחור’, שהופך אותו לכאורה לטאוטולוגיה. |
|
||||
|
||||
magpie נקרא בעברית עקעק זנבתן [ויקיפדיה]. עורבני באנגלית הוא jay, לפחות לפי המין הישראלי היחיד, שחור הכיפה. |
|
||||
|
||||
אני לא סומך בכלל על ויקיפדיה עברית. . מה שטענתי זה לפי וויקיפדיה אנגלית ועוד מספר אתרים. לא חושב שטעיתי, אבל אם כן לא טעיתי בהרבה. גם וויקיפדיה אנגלית כנראה לא מדוייקת (או לא מפורטת) מכיוון שאינה מציגה בבירור עוד כמה מינים של MAGPIE שנוצותיהם צבעוניות. חוץ מזה, אם לא הייתי ברור, לא כל העורבים שחורים דווקא בסביבת מגורי העירונית כמעט כל העורבים הם בעלי ראש וכנפיים שחורות והשאר בצבע אפור (אני לא גר בסביבת נחלים). לכן הסיווג שהזכרת כמדומני — (1) עורב (רק שחור) (2) עורב נחלים (שחור-אפור בחלקים) — אינו נכון. אולי באירופה רוב העורבים שחורים אבל בארצנו העורבים השחורים למחצה די נפוצים בסביבה עירונית. יתכן שיש עוד סוגים של עורבים שניבדלים זה מזה בגודל ובצבעים (הצבעים, בעיקר או רק, בגוונים שחור עד אפור). העורב השחור למחצה נקרא (באנגלית לפחות) "עורב שחור כיפה". אם להוסיף על הבלבול (נדמה לי) יש כנראה קבוצה גדולה של מינים שנקראת Corvidae יתכן שבעברית קבוצה זו נקראת "עורבניים" (אני לא בטוח). ה- Corvidae כוללת מינים של עורבים ומינים של MAGPIE |
|
||||
|
||||
אפשר לסמוך על ויקיפדיה העברית בשמות של מינים, סוגים, משפחות, ועוד (עבריים וקישורם לשמות מדעיים לועזיים), מכיוון שכאן הם מסתמכים על מקורות ברורים (כלומר: כל עוד הקהילה המדעית סגורה על עצמה לגבי המיון). לכן אם הערך העברי המקביל לCorvidae [Wikipedia] הוא עורביים [ויקיפדיה]1, אתה יכול לסמוך על זה. 1 כמו שנאמר: לאורניתולוג, גם העורב היא ציפור שיר. |
|
||||
|
||||
סבתי המנוחה היתה שרה לי (ולשאר הנכדים והנינים) את השיר המתוק הבא (תוך כדי הקפצה על הברכיים שלה): Hoppe hoppe Reiter! (כאשר כמובן עם הפלומפס מפילים את הרוכב לאחור לקול צהלותיו)Wenn er fällt, dann schreit er. Fällt er in den Graben, fressen ihn die Raben. Fällt er in den Sumpf, dann macht der Reiter plumps. אני התחלתי לפני מספר שבועות לשיר את השיר לילדי (כולל הקפצה על הברכיים כמובן) לשמחתם הרבה, ורק אחרי שאשתי בקשה תרגום יצא לי לחשוב על המילים: הופה הופה פרש! כשהוא נופל אז הוא צועק. הוא נופל לתעלה, אוכלים אותו העורבים. הוא נופל לביצה, אז הפרש עושה פלומפס. אין, אין על שירי הילדים בגרמנית. אני כבר מחכה בקוצר רוח לספר להם קצת מאגדות האחים גרים. |
|
||||
|
||||
איזה שיר ערש אופטימי! כמעט כמו "נומי נומי"... |
|
||||
|
||||
זה ממש לא שיר ערש. זה שיר משחק. הוא אמור להצחיק ולהפעיל את הילד, לא להרדים אותו. |
|
||||
|
||||
יהושע הפרוע שם את מקס ומוריץ בכיס הקטן. אני מניח שכותבי סרטי האימה של היום שמחפשים כל הזמן דרכי מוות יצירתיות גדלו על הספר הזה. זוועה (יש לי שלושה עותקים שונים של הספר באנגלית, בכל אחד איורים מלבבים אחרים) |
|
||||
|
||||
לא זוכר את יהושוע פרוע כזוועתי. אציץ בו שוב. גם לא ידעתי שהוא לא עברי במקור. איך קוראים לו במקור? |
|
||||
|
||||
Der Struwwelpeter דודה ויקי מפנה לאתר באנגלית, כולל האיורים |
|
||||
|
||||
תודה. |
|
||||
|
||||
אגב, גם אני לא זכרתי את הסיפורים הללו מילדותי ורק שהלכתי למופע מחו"ל של יהושע הפרוע שהגיע לארץ לפני כ- 5 שנים, הבנתי במה מדובר. שם גם קניתי את הספר הראשון. דרך מעניינת לחנך ילדים. מעניין אם הייתי מתנדנד כל הילדות שלי על הכיסא אם הייתי מכיר את פיליפ כילד. |
|
||||
|
||||
הפניה לספר בעברית - תרגום משעשע ומקסים בדרכו המיושנת (של מי לעזאזל?) גירסת פיליפ הלא-מצונזרת כמו שמופיעה בספר שלי |
|
||||
|
||||
את התרגום "יהושע הפרוע" תרגמה לילי צדק בשנת 1941, אך העובדה כי צדק היא המתרגמת נודעה רק במרץ 2013! מעניין, לא? במשך שנים רבות ייחסו את התרגום הזה לאלמוני! |
|
||||
|
||||
אז הצדק אכן יצא לאור! והתרגום הותיק, כפי שצורף בצילומים נאים של ספר עתיק בתגובה מעליך, נהדר. |
|
||||
|
||||
בגלל ספרי הזוועה לילדים (מאקס ומוריץ והאחים גרים) יצאו מהגרמנים נאצים. |
|
||||
|
||||
שטויות במיץ. הנאציזם הוא בעיקרו תולדה של תבוסת גרמניה במלחמת העולם הראשונה על שלל המשברים הכלכליים, החברתיים והפוליטיים שהביאה תבוסה זו. |
|
||||
|
||||
למה שטויות ? סיפורי הזוועה לבידור ילדים שהיו מקובלים על הגרמנים (ולא על אומות אירופאיות שכנות) מעידות על תרבות שבה הסבל הפיזי של אנשים לא נחשב. הנאציזם חיסל צוענים וכנראה גם אנשים מפגרים שבוודאי לא אשמים בהתמוטטות הכלכלה הגרמנית, |
|
||||
|
||||
סיפורים זוועתיים היו מקובלים גם בצרפת ובמקומות אחרים באירופה. בימינו ישנן לא מעט פנטזיות אפלות המתבססות על הקלאסיקות הידועות. להקיש על מנטליות תרבותית של עם על סמך סוג יצירה מסוים זה מאוד פשטני. |
|
||||
|
||||
קראתי מאמר לא מזמן שטוען שהאחים גרים ליקטו סיפורים מצרפת וגירמנו אותם. מאידך ג'רום ק. ג'רום בספרו "שלושה בבומל" שיצא לאור ב1900 מזהיר מתכונות האופי הגרמני ומנבא רעות. |
|
||||
|
||||
הוא מדבר על הצייתנות הגרמנית המפורסמת (יואכים פסט סינגר עליה באופן משכנע בביוגרפיה שלו על היטלר). צייתנות כשלעצמה היא לא תכונה רעה כל עוד היא לא מנוצלת למטרות רעות ואין קשר הכרחי בינה לבין סיפורי מעשיות אפלים. |
|
||||
|
||||
בברלין נתקלתי בסאטירה על היטלר ובכירי המשטר הנאצי המתבססת על הספר הזה שנכתבה בבריטניה בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. מאוד מצחיק למי שאוהב את המטריה. |
|
||||
|
||||
כנראה סבתא שלך ז"ל וסבתא שלי תבדל"א מאותו הכפר. אני ואחי גדלנו על ברכי השיר הזה (תרתי משמע) ואהבנו אותו עד שהיא סיפרה לנו מהן המילים (ואז כמובן *עוד יותר* אהבנו אותו) העליצות שבה שרים את המילים הנוראות הללו מזכירות לי את יהורם גאון שר 'תעבור קנאתי שותקת ותשרוף את ביתך עליך' לפני שהוא מתחיל לפזם לו מנגינה קלילה וקופצנית |
|
||||
|
||||
מגיגול זריז מסתבר שיש לשיר הרבה וריאציות והרבה חרוזים אלטרנטיבים. המשותף זה שתי השורות הראשונות והשתיים האחרונות. האלטרנטיבות הן נפילה לשיחים ואז החלזונות אוכלים אותו, נפילה לעשב הירוק ואז נרטבים המכנסים ועוד צרות צרורות שונות ומשונות. אמא שלי היתה שרה שיר אחר, בעברית: הופּ, הופּ, הופּ! סוסי רוץ גלוֹפּ! על האבנים תקפוץ, אבל אל תיפול לבוץ. הוֹפּ, הוֹפּ, הוֹפּ, הוֹפּ, הוֹפּ! סוסי רוץ גלוֹ-----פּ! מסתבר שהמקור שלו הוא גם כן גרמני: Hopp, hopp, hopp! ובאמת, מה זה כבר לשבור רגל או שתיים לעומת נפילה לבוץ.
Pferdchen lauf Gallop! Über Stock und über Steine, aber brich dir nicht die Beine! Hopp, hopp, hopp, hopp, hopp! Pferdchen lauf Gallop! |
|
||||
|
||||
הסקאלות שלנו לקלילות וקופצניות שונות לחלוטין. איזו מנגינה היית מתאר ככבדה ונוגה (שגם זה אולי לא שיא ההתאמה לשיר)? |
|
||||
|
||||
לנו השיר הושר בחיוך מאוזן לאוזן תוך כדי 'הדהרתנו' על הברכיים של סבתא. הקצב היה בהחלט מהיר וקופצני. קשה קצת להשוות גרסאות באינטרנט, אבל אני יוצא מנקודת הנחה שקיים שוני בין שתי גרסה זאת לזו שאתה מכיר |
|
||||
|
||||
לא דיברתי על הופה רייטר (קופני ועליז, ברור), אלא על ''ניגון עתיק'' (זה של יהורם גאון). |
|
||||
|
||||
אה... טוב, אולי קופצני ועליז זה באמת קצת מוגזם, אבל תנסה לשיר ותראה שנוצר דיסוננס: "לה לה לה לה לה לה לה לה לה... ותשרוף את ביתך עליך" |
|
||||
|
||||
מסכים (ואף כתבתי - מנגינה כבדה ונוגה, גם זה לא שיא ההתאמה לבית הזה). האמת היא שזה אתגר אינהרנטי לשירים מהז'אנר (הלא נדיר) שבו רוב השיר הוא תמים וחיובי, ואז הבית האחרון הוא פתאום נורא ואיום: בהלחנת מוזיקה קלה יש כמעט-אילוץ, או מוסכמה, שלכל הבתים יהיה אותו לחן. נכון שלפעמים כן מצליחים בכך - תגובה 439790. דרך גרועה יותר להתמודד עם האתגר נשמעת בביצוע של בני אמדורסקי לאותו "ניגון עתיק": בבית האחרון העיבוד והשירה נהיים כבדים, איטיים ודרמטיים יותר - גם מאבדים את החן המוזיקלי, וגם דוחפים את המסר חזק מדי. |
|
||||
|
||||
עד כמה לא נדיר? (אני שואל ברצינות) הדוגמא היחידה הנוספת לדיסוננס הזה שקופצת לי לראש היא השיר קופקבנה. הסרט עשה לי טראומת ילדות ומאז אני גם לא סובל את השיר |
|
||||
|
||||
בטירונות (שלי לפחות) מראים סרט שמדגים השפעת גז עצבים על כלב. יפיחותיו של הכלב והעוויתות הנוראיות שלו מלוות במין מנגינה קופצנית חסרת דאגות. טום-טידום-טום. |
|
||||
|
||||
זה היה לפני או אחרי השיעור על ערך טוהר הנשק בצבא המוסרי בעולם? (כותב ההודעה לא באמת מתנגד לניסויים בבעלי חיים.) |
|
||||
|
||||
לא צריך באמת להתנגד לניסויים בבעלי חיים, כדי להתנגד לניסויים מיותרים בבעלי חיים. |
|
||||
|
||||
אם יש טעם לפתח גז עצבים, יש גם טעם לבדוק את יעילותו. |
|
||||
|
||||
ואיך שכחתי, אפילו פחות שנוי במחלוקת - אם הקם להורגך השיג גז עצבים, אין לך ברירה אלא לשפר את השכלתך בנוגע לאיום המרחף מעל ראשך. |
|
||||
|
||||
הצבא המוסרי הוא זה שניצח. כל השאר הם מניאקים רצחניים. |
|
||||
|
||||
אני זוכר את הסרט הזה שראינו בשבוע של קורס אב"ך בצריפין לפני כ-20 שנה. |
|
||||
|
||||
אתה רוצה דוגמאות לשירים שמתחילים חיובי ונגמרים ברע, או דוגמאות לשירים כאלה שהמוזיקה לא מתאימה לסוף? (אגב, יש שני תת-ז'אנרים: באחד, כמו "ניגון עתיק", השיר כולו חיובי עד הסוף הנורא; בשני יש מהלך הדרגתי.) הדוגמה המובהקת היחידה שקופצת לי לראש לדיסוננס הוא "הצועני השורק", בלדה אנגלוסקסית שביצעו בעברית סוזן ופראן עם הדודאים - אתה תאהב את זה: בסוף האציל עורף את ראשיהם של אשתו ושל המאהב הצועני שלה, וכל זה מושר בלחן עולץ מאין כמוהו. אני חושב שהתחלה חיובית וסוף רע הוא כמעט חוק-ז'אנר בבלדות האנגלוסקסיות - למדת בבית-ספר את "אדוארד" ו/או את "לורד רנדל"? |
|
||||
|
||||
"אבי, עזב אותי לפני שעוד נולדתי, אמי הלכה אל אלהים לפני שנים..." עוד פעם! טה נה ני נה ני נה ני נה ני נה ני ניי ניי... _________ העלמה עפרונית, ושבוע עשירי של שביתה. |
|
||||
|
||||
בדד אשב כעץ עזוב כי את עזבת, הלכת בלי שוב כיצד הלכת בעינטוזים מדוע לי עשית ברזים? למה, למה, למה, למה מכרת לי אשליות? למה, למה, למה, למה נגזר עלי לחיות? ___ מה רציתם שתמכור? תירס? |
|
||||
|
||||
לא נראה לי שירדנה ארזי הופיעה שם. ________ העלמה עפרונית ומטבע של שני שקלים |
|
||||
|
||||
__________ לא יודע איך זה אצלכם, אבל אצלנו ה"שנקל" תופס די חזק במקום "מטבע של שני שקלים" |
|
||||
|
||||
שתקל עוד יותר עדיף. |
|
||||
|
||||
או, תודה! זכרתי במעורפל שהיה שיר שבו התפעלתי במיוחד מדיסוננס אשר הכפתור (כמובן, עוד לפני שידעתי לקרוא לו כך), ולא זכרתי איזה. זה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
תגובה 210378 |
|
||||
|
||||
"מִתַּחַת לַקֶּסֶם הַגּוֹיִי מַאֲכֶלֶת רוֹצַחַת טְמוּנָה!" |
|
||||
|
||||
לא מצאתי את "הצועני השורק" בשירונט. זה שם השיר? |
|
||||
|
||||
זה שם השיר, ואכן הוא לא נמצא בשירונט. מומלץ לקנות את הדיסק, בא בחבילה עם האלבום המצוין של סוזן ופראן לבדן, דיון 1471. |
|
||||
|
||||
גם אני חשבתי על בלדות אנגלו-אמריקנו-איריות בהקשר הזה. אבל השיר שדובר בו לא מתחבר לזה כלל מבחינת הלחן והמבנה המוזיקלי. |
|
||||
|
||||
אם אתה מדבר על ''ניגון עתיק'' ששר אריק לביא, השיר אינו חיובי עד הסוף. הוא אולי יכול להראות חיובי בשתי השורות הראשונות ואחריהן כבר משהו נראה לא בדיוק בריא. הסוף פחות מזעזע מזה שהוא ייתן לה את חייו ומותו ליום ההולדת ואת שתי עיניו ימכור בשבילה. מה שמזכיר לי את בלדה למעיין, כי חשבתי שעל זה דיברת בהתחלה, שבאמת מסתיים מאד עצוב, אך המוסיקה תואמת את המלים. |
|
||||
|
||||
אני אישית דיברתי על ניגון עתיק ששר יהורם גאון... אני חושב שעד הבית האחרון זה שיר אהבה סטנדרטי למדי של 'אוהב אותך עד מוות'/'אעשה הכל בשבילך' הנפוץ למדי. בבית האחרון מתגלה הצד השני של האובססיה, שבדרך כלל נשאר חבוי |
|
||||
|
||||
זה אותו שיר ולרצות למות זה לא בריא |
|
||||
|
||||
מנגינה שמחה יחסית, אבל הסוף הרע ידוע מראש... "הנה האוטו של "מרבק", שלום עיניים יקרות, סליחה, יסלח לי אלוהים, זאת לא תקופה בשביל פרות." |
|
||||
|
||||
עגלים בלי דעת למה אל הטבח הולכים תמיד ואשר ליבם לחופש ממריאים כעפרוני |
|
||||
|
||||
אין, אין על ההומור המקברי של ילדים שובבים שנאפים בתנור ופרשים מרקיבים בצד הדרך, חיבת להיות לזה מילה. |
|
||||
|
||||
עשית לי את היום! אמא שלי גידלה על ברכי השיר הזה את האחייניות והאחיינים שלי, החל מלפני שש שנים. היא זכרה את השיר (לא מילדותה, אלא ממטפלת גרמניה שהיתה בקיבוץ פעם) באופן פונטי בלבד, ללא מושג מה פירוש המילים, ובמשובש. ניסיתי קצת לעזור עם הידע שלי בגרמנית, והצלחתי חלקית. עכשיו אני רואה שהיא דווקא זכרה לא רע בכלל. ההבדל היחיד הוא דווקא בשתי השורות האחרונות, שבכל הגרסאות שראית היו זהות. אצלנו שרים Fällt er in die Supp, ובהחלט סביר שזה שיבוש של זיכרון, אבל דווקא אפשרי (נופל למרק).
macht der Reiter flupp. |
|
||||
|
||||
מרק זה Suppe כך שהחריזה יוצרת בעיה. בחלק מהגרסאות השורה האחרונה באמת מתחילה ישר ב-macht. |
|
||||
|
||||
הגירסא העברית (ישר מפי אמי) היא: נסענו, נסענו בדרך ארוכה על אבנים, על אבנים ו- בומס! נפלנו... אמנם יותר קצר, אבל ככה יש יותר הפלות.. :) |
|
||||
|
||||
יש וריאציה מכובסת של דתיה בן דור: דין דיגי דן, יש לי פוני אין כמותו ואין כמוני זהירות, שלולית פתאום - הופ! עברנו בשלום. |
|
||||
|
||||
וחמתי עה"ש היתה שרה בצרפתית משהו כמו Bateau sur l'eau ובפאף "מפילים" את הנכד/ה.
J'ai le salais mon bateu seu l'eau et pui j'ai l'conduit jisque a la port de Paris une deux pafff |
|
||||
|
||||
חמותי, jusqu'a, ועוד. |
|
||||
|
||||
בקיבוץ שבו גדלתי הסתובב סיפור (חצי אגדה) על עורב. מקורו של הסיפור הוא מלפני הרבה שנים. עורב אחד מצא לו שיטה: הוא היה אורב על גג חדר האוכל, מעל דלת היציאה, ומתבונן מלמעלה על היוצאים. כאשר היה מבחין באדם מבוגר (שיער שיבה) יוצא מהדלת כאשר בידיו צלחת - היה טופח בכנפיו תוך קריאות "קרא! קרא!" רמות. באותה תקופה, מי שהיה צריך לקחת אוכל מחדר האוכל (להביא לחולה או למישהו שעובד) היה שם את האוכל בצלחת, הופך מעליה צלחת נוספת וכך נושא אותו. העורב היה תוקף רק אנשים שנשאו צלחת, ורק אנשים מבוגרים (כהי שיער היו פטורים מעונשו של זה - אם בשל הסיכוי הנמוך יותר לזכות בארוחה ואם בשל הסיכון לעורב). במקרים רבים, המותקף היה נבהל ושומט את הצלחת, שהיתה נופלת ונשברת, והעורב היה זוכה לארוחה. על פי הסיפור\אגדה, סופו של העורב היה רע ומר: יום אחד החליטו הצעירים בקיבוץ לנקום בו על מעלליו (יש לציין שהיו לו מעללים נוספים, כמו גניבת חפצים נוצצים), והם תפסו אותו ובישלו אותו. |
|
||||
|
||||
השלב הבא הוא אתרי פישינג המנוהלים ע''י עורבים. |
|
||||
|
||||
חבר שלי טוען בתוקף שבילדותו (לפני עשרים שנה) העורבים בשכונה היו שחורים, ואילו היום הם אפורים עם ראש שחור. האם יש צדק בדבריו, וחל שינוי בסוגי העורבים הנפוצים באזור תל אביב? |
|
||||
|
||||
ייתכן מאוד שהוא צודק. בזמנו כל העורבים היו שחורים, מתוך צייתנות לפרדוקס העורבים. עכשיו כבר לא מתעסקים בו כל כך, אז הם מחפפים אותה. |
|
||||
|
||||
אם הוא באמת מגביל את האבחנה לשכונה שלו, יכול להיות שזה היה שינוי מקומי: שהיתה להקת קאקים שאהבה את השכונה, ואז מסיבה כלשהי נטשה, והעורבים האפורים נכנסו במקומם (אני חושב שאלו שני מיני העורבים שסביר למצוא באזורים עירוניים, פרט לעורבני). |
|
||||
|
||||
בארץ מלבד דרומה אין כלל עורבים שחורים.העורבים שכולם מתכוונים הוא העורב האפור. קיים תת מין של העורב השחור האירופאי באזורים המדבריים של הארץ אך הוא קטן ממנו משמעותית. העורב השחור האירופאי הינו עורב שגדול כמעט כפליים מהעורבים שאנחנו מכירים,יצור מפחיד באמת.רק כשרואים אותו(מומלץ בגן החיות של בזל)מקרוב מבינים מאיפה התפתחו המיתוסים. |
|
||||
|
||||
ויקיפדיה חולקת עליך, ובעורב המצולם שם נתקלתי לא פעם באזור המרכז. |
|
||||
|
||||
כשאומרים "עורב שחור" צריך להבהיר אם מתכוונים למין הנקרא "עורב שחור", או לעורבים מכל מיני מינים שצבעם שחור. עורב המזרע הוא שחור, ובאותו גודל של העורב האפור; הקאק הוא קטן קצת יותר, וגם הוא שחור למדי. שניהם נמצאים בארץ בחבלים הים-תיכוניים. 1 דוּרי דורי דורי דו |
|
||||
|
||||
ממש לא נכון! העורב השחור שבדרום הוא העורב "חום העורף" שהוא באמת יותר קטן. כמו כן בערבה נפוץ העורב השחור קצר הזנב. עורבים שחורים של ממש אני ראיתי בכרמל לפני שנים, אבל איני יודע מה התמונה כיום. בארצות קרות יש נטיה לכל בעלי החיים להיות גדולים יותר. העורבים האפורים התרבו במרכז מאוד, כנראה בגלל עצי הפקאן, וכך גם העורבנים. בשנים האחרונות אני מזהה גידול ניכר באוכלוסיה של הקאקים ועורבי המזרע אבל אולי בגלל שבאיזור שלנו (עמק חפר) התיישבה איזו מושבה מחודשת. |
|
||||
|
||||
באמת מאמר נהדר מזמן לא שמעתי אוו קראתי סיפתיה נדירה לגזע העורבים המושמץ, |
|
||||
|
||||
סוף סוף מאמר עומק אמיתי מאוהב עורבים אמיתי. אני אקרא בעיון וגם אשלח לך ספרות נוספת. מאלמה וגבריאל העורב. |
|
||||
|
||||
מנסיוני שלי עם עורבים במרוצת שני העשורים האחרונים מצאתי אותם כבע"ח נבונים להפליא. הרבה יותר מחיות מחמד טיפוסיות כגון כלבים וחתולים. שמתי לב לעובדה די מוזרה בהתנהגותם כקבוצה בשטח האורבני - העורב האפור העירוני מעדיף להתקבץ ברחובות מסוימים ונמנע ממקומות סמוכים. למשל, רח' פרופסור שור, בצפון הישן של ת"א, מהווה בשעות בין-הערביים מקום כינוס למאות פריטים מהמין. קריאותיהם פשוט מחרישות אוזניים והם מתעופפים מהכא להתם על הגגות וכבלי החשמל ברחוב ללא שום מטרה נראית לעין. כאילו קבעו להיפגש לתה מנחה עם כריכי מלפפון, וקצת אלכוהול, בפאב השכונתי. בעיקר עבור החברה והרכילויות. דווקא בסביבת מגוריי לא היו עורבים. פשושים ודרורים ויתר ציפורי העיר נתנו את הטון והשיר. עד שהתחלתי בניסוי (לא מדעי). פיזרתי שאריות גבינות קשות, אגוזים למיניהם, קרייקרים וכו', על מעקות מרפסת הגג של דירתי. בתוך שבועות ספורים התקבצה לה להקה נאה ובה עשרות עורבים. בראשם מנהיג/ה ענק/ית עם מוטת כנפיים של קרוב למטר. בקיץ גם שם להם מים למען ירוו את צימאונם. החבורה הולכת וגדלה, והיום, 3 שנים לאחר ההתחלה, הם מונים כבר כמאה ומעלה. עדיין המנהיג/ה חי/ה. היא/וא לא מתבייש/ת לשבת על אדן חלון המטבח הפתוח, ואפילו לקרקר בתביעה למתן נתח מכל מנה המתבשלת בתנור/על הגז. לאחרונה קראתי (אאל"ט בעיתון 'הארץ') מאמר מתורגם (אאל"ט מ'אמריקן סאיינס') הקובע כי עורבים - כבני אדם - עוברים אבולוציה תרבותית. הם מסתגלים למציאות החיים בערים, ומפתחים מיומנויות חדשות להישרדות. למשל, כפי שגם הוצג בדיון המקורי כאן למעלה, לזרוק אגוזי פקאן מתחת לגלגלי מכוניות כדי לפוצחם. המגאזין טען כי מבחינת ההתפתחות של המין יש לסווגם בסמוך לקופי האדם. אני, בכל מקרה, בעדם. הצרחות שלהם - "קרע, קרע, קרע..." דווקא עושות לי טוב... |
|
||||
|
||||
מענין. האם ידוע על עוד אוכלוסיות של בעלי חיים "עירוניים" העוברים תהליך דומה? למשל, צוצלות, חתולי רחוב... |
|
||||
|
||||
לא ידוע על אף מין בע''ח אחר, לפחות אני לא ראיתי שום פירסום כזה, המסתגל בצורה כזאת לסביבה האורבנית-האנושית. מלבד הקטע של השלכת אגוזים מתחת לגלגלי מכוניות, מצוינים במאמר הנ''ל עוד מיני מיומנויות שהעורבים למדו. לדוגמא - הם מסוגלים לפתור בעיה של קשר הדורשת שלושה שלבים נפרדים ושונים בסדר קבוע. הכל כדי להשיג מזון. כאילו לפתוח לולאה שילד בגיל שש עדיין לא מסוגל לעשות. ההתפעלות של החוקרים מהעורבים נעוצה בעובדה שהם גם חכמים כפרטים וגם יודעים לפעול כקבוצה. עם הירארכיה פנימית, אבל גם תוך כדי חלוקה ושיתוף ואמפטיה. |
|
||||
|
||||
עורב עם מוטת כנפיים של קרוב למטר?! |
|
||||
|
||||
כן. היא/הוא ענק/ית כפי שציינתי. זקן/ת השבט, ובפירוש מנהיג/ת הלהקה. משום מה, העורב/ת הבכיר/ה הכי אוהב/ת לשבת על צלחת הלוויין של 'יס' בבניין, כאילו להשקיף על הטריטוריה ולכוון את חיי הקהילה משך רוב שעות היממה בקריאות רמות ובצלילים שונים. עכשיו, בקור של הימים האחרונים, העורב/ת מעדיף/ה להתחמם במרווח שבין קולטי השמש לדוד המים. |
|
||||
|
||||
המנהיג הוא גם הראשון שהגיע אליך? |
|
||||
|
||||
לא. בהתחלה הגיעו פרטים רגילים וזוגות (ויותר) באופן אקראי. כאילו עברו בסביבה במקרה ונכנסו לראות מה קורה, נעלמו לכמה ימים ושוב חזרו (אולי היו אלה בכלל אחרים). הענק/ית בא/ה לסביבה אומנם בשלב די מוקדם אבל בחר/ה תחילה לשבת על ראש עמוד חשמל במרחק מה. הנוכחות הפיזית יוצאת הדופן משכה את תשומת לבי, כמובן, דווקא לציפור הספציפית הזאת. והעובדה שנראה היה כי אין לה חיי משפחה וזוגיות כלעורבים רגילים. רק לאחר שבועות מספר היא התקרבה והתיישבה על הגג. למעשה, כל הלהקה נעלמה לחלוטין מהשטח מאז שכתבתי עליהם כאן. בסוף השבוע הנוכחי אין אפילו בדל נוצה והד קרע...רע.. בסביבה. יתכן ואינם רואים בעין יפה פירסום פולשני לחייהם הפרטיים. במיוחד באתר הפונה בעיקר לאיילים... |
|
||||
|
||||
אוה... עצוב לשמוע. אבל אולי עוד יחזרו, רק יצאו לטיול של סופשבוע? ואיך רואים מי מהם חי לבד ומי בזוג? |
|
||||
|
||||
הזוגות מתעופפים ביחד ונוחתים בסמוך זה לזו. או שנמצאים בנקודות שונות וקוראים אחד לשניה, ולהיפך, ואז בן/בת הזוג מצטרף/ת. הציפור הגדולה טסה סולו, וכשהיא משנה מיקום עורבים אחרים מגיעים גם הם אבל שומרים על ריחוק מסוים. כאילו נותנים לה את הספייס שלה מתוך כבוד לפרטיות ולבחירות האישיות שלקחה כרווק/גרוש/פרוד/אלמן. אני חושד שוועד הבית במגדלי אקירוב שיחדו את הלהקה בהצעת דיל 'הכל כלול' לסופשבוע ארוך. עם הפעלות לגוזלים, דיסקו בבריכה, רכיכות ותולעים וערמונים קלויים על האש 24 שעות ביממה. לא מכבר תפסתי איזו מחומצנת בלונד משלהם נוסעת בג'יפ האמר כאן ברחוב, לוטשת עיניים כלפי מעלה ומדברת כל העת בפלאפון. ואצלנו אין אפילו מכולת למצער, שלא לדבר על קניון או בוטיק יוקרה בסגנון כיכר המדינה. ככה זה - המרפסת של השכן העשיר תמיד גבוהה יותר. |
|
||||
|
||||
אם זה המצב, אתה צריך לתפוס איתם שיחה ולהסביר שבשביל החבר'ה מאקירוב הם בס''כ תם אטרקציה לרגע, לא חברים שאפשר לסמוך עליהם. |
|
||||
|
||||
ברור כי המניעים של ה'אקירובים' אינם טהורים, והם מנצלים את העורבים 'שלי' כמנהגם בעובדי קבלן. הצרה היא שיש להם אינטרס קיומי בחיזור אחר עופות הקרע...רע. לא לשם העברת הגנום אלא לשימור המאגר הקיים. צאצאיהם בני מינם. ילדיהם הרי קוראים עיתונים ברשת, ולבטח צופים בטלוויזיה. חלקם אפילו הולכים לבתי ספר רגילים. שם הם נתקלים בביטויי גנאי קשים כלפי ההורים. מכנים אותם קפיטלסטים חזיריים, מושחתים, נצלנים, הורסי איכות הסביבה ומזהמי הים, האויר והיבשה. וכבר אי אפשר לקנות אותם בעוד איי-פוד חדש לאחר שיש להם כבר שלושה. אז חושבים מחוץ לקופסה. עובדים בדיוק בשיטות המוכרות להם ממערכות בחירות. עם קבלני קולות. מחפשים עורבים בעלי מעמד והשפעה בקהילה, מצ'פרים אותם באברה רחבה ובמקור פתוח לרווחה - כספי תרומות כאילו - והללו יבטיחו ג'ובים וטובות הנאה לבני עדתם. להיא משכנתא מוגדלת ומסובסדת לשיפוץ והרחבת הקן. להוא עם הזנב המרוט משרת משגיח מלמעלה על כיסוי הראש מטעם משרד הדתות, שבצידה גם שידוך עם עורבת עגונה. ככה בונים כוח פוליטי. וכך הם יוכיחו לילדים כי במציאות האמיתית בעצם ההורים הם אנשים טובים בבסיס. שוחרי טבע נלהבים, דואגים לחי ולמעופפים האפורים, תורמים לאקולוגיה ועוזרים לאבולוציה. מה זה בשבילם להעביר דירה כמה עשרות משפחות... תמיד ניתן לקמבן את הקמפיין לפרויקט 'פינוי בינוי' ולהכניס על הדרך עוד קצת ג'ובות לחשבון אוף-שור. מה שנקרא - שתי ציפורים בשוט אחד. |
|
||||
|
||||
היום אחה"צ סוף-סוף שמעתי קריאות עורב. לא משהו קבוצתי. יותר בבודדת. פתחתי חלון ותריס (בסגנון ריטה לפני ואחר הפירוד מרמי) וגיליתי את הענק/ית משחר/ת שוב על מרפסת חלון המטבח. האמת - התרגשתי. מין איחוד משפחה שכזה. שמתי לו/לה גבינת גאודה ופיסות כבד הודו מטוגנות בשמן ובצל. תוך דקות הכל נאכל. אבל ככלות הסעודה נעלמה הציפור/ה אל הלא-נודע. נפלאות דרכי העורבים והתנהלותם האורבנית. מקווה שישובו חזרה. |
|
||||
|
||||
אחרי סעודת הפאר שהגשת לו, יש להניח שהענק דנן ישוב בחדווה. אם יביא את האחרים זו שאלה, תלוי כמה הוא אגואיסט. |
|
||||
|
||||
תחת התמונה כתוב "Corvux", וצריך להיות Corvus. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
זה כבר כמה זמן שהעורבים שבשכונה שלי מושכים את עיניי. הם מהפנטים ,גם ביופיים,בנוכחות העוצמתית שלהם ובביטחון שהם מפגינים. בניגוד לציפורים אחרות הם לא ממש מפחדים ממני וגם שאני מתקרבת הם פשוט צווחים עליי קצת או מנתרים כמה צעדים אחורה,אבל הם לא ממש טורחים לעוף למקום אחר. מעניין לקרוא על האינטלגנציה שלהם ,הם באמת נראים חכמים ,מין חוכמת רחוב כזו שאין להרבה חיות. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
גאון. אבל זה נראה כמו אילוף. ראיתי פעם סרטון דומה על סנאים (לא הסנאים ההם <דמיין קישור>, סנאים אמיתיים) שעוברים מסלול מכשולים די מסובך בניסוי וטעייה]1. לעומת זאת יש את הטיפשות הזאת של פרימטים (זהירות- אולי מדובר באגדה אורבנית) שנלכדים על ידי כך שהם תופסים משהו באגרופם ומסרבים להרפות ולכן לא מסוגלים להוציא את ידם מהמלכודת. |
|
||||
|
||||
נדמה לי שאת הסיפור על הפרימטים שלא משחררים את האגרוף ראיתי בסרט קולנוע ישן ("המדבר המתעורר" מבית דיסני ?) - ה"משהו" היה, אאז"נ, גוש מלח. האינטרפרטציה המאוחרת שלי היא שכף היד נתקעת להם בפתח הצר כך שכדי לפתוח אותה עליהם להפסיק למשוך את היד כולה, ואת זה קשה להם לעשות כי פעולת המשיכה היא כמעט אינסטינקטיבית. באותם ימים בהם סרט טבע היה חויה נדירה שהלכת לקולנוע כדי לראות ולהתפעם1, הרעיון שמשהו מבויים שם בכלל לא עלה בדעתי, וגם המבוגרים - ראיתי את הסרט עם הורי - לא פקפקו באמינות. ____________ 1- "עולם הדממה" של קוסטו היה להיט היסטרי. |
|
||||
|
||||
גם אני זוכר את זה מסרט ישן, עם בושמנים שישנים שעונים על מרפקם כדי שלא יכנסו להם נמלים לאוזן, אבל אולי אני מתבלבל עם הסרט עם בקבוק הקוקה קולה. בכל אופן, חיטוט באינטרנט מעלה שמדובר בקלישאה ידועה, אבל המקור עצמו לא ברור. |
|
||||
|
||||
אני ראיתי את זה אצל הסימפסונז (עונה 5 פרק 6, 1F03 ברשימת קכל). _____ כן, אני יודע. צר עולמי כנרתיק בתולה. |
|
||||
|
||||
נו, אז בטוח שזה אמיתי. |
|
||||
|
||||
בטח התכוונת שזה קרומולנטי. |
|
||||
|
||||
אצלי בחצר הסתובב זמן מה עורב צעיר, שנראה די מרופט. הוא התקשה בתעופה. יום אחד ראיתי אותו מקרקר מהאדמה במצוקה לעורב מבוגר - כנראה אחד מהוריו. לא נראתה לעין סיבה אמתית למצוקה - סתם קריאה לעזרה מתוך פינוק. העורב המבוגר לא נע ולא זע אלא המתין שהעורב הצעיר יתרומם לתעופה לאחד הענפים הקרובים. רק אז התרומם העורב המבוגר ובא לשבת לידו. לי זה נראה כמו סצנה חינוכית מרשימה, שמטרתה לחנך את הצעיר המתקשה בתעופה. דבר אחר, סמוך למגורי העורבים מתיישבים מדי ערב על חוט חשמל ומביטים בשקיעה. שככה יהיה לי טוב. |
|
||||
|
||||
ידוע שהתקפות אויריות מגיעות מכיוון השמש. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |