 |
|
 |
||
|
||||
 |
מנסיוני שלי עם עורבים במרוצת שני העשורים האחרונים מצאתי אותם כבע"ח נבונים להפליא. הרבה יותר מחיות מחמד טיפוסיות כגון כלבים וחתולים. שמתי לב לעובדה די מוזרה בהתנהגותם כקבוצה בשטח האורבני - העורב האפור העירוני מעדיף להתקבץ ברחובות מסוימים ונמנע ממקומות סמוכים. למשל, רח' פרופסור שור, בצפון הישן של ת"א, מהווה בשעות בין-הערביים מקום כינוס למאות פריטים מהמין. קריאותיהם פשוט מחרישות אוזניים והם מתעופפים מהכא להתם על הגגות וכבלי החשמל ברחוב ללא שום מטרה נראית לעין. כאילו קבעו להיפגש לתה מנחה עם כריכי מלפפון, וקצת אלכוהול, בפאב השכונתי. בעיקר עבור החברה והרכילויות. דווקא בסביבת מגוריי לא היו עורבים. פשושים ודרורים ויתר ציפורי העיר נתנו את הטון והשיר. עד שהתחלתי בניסוי (לא מדעי). פיזרתי שאריות גבינות קשות, אגוזים למיניהם, קרייקרים וכו', על מעקות מרפסת הגג של דירתי. בתוך שבועות ספורים התקבצה לה להקה נאה ובה עשרות עורבים. בראשם מנהיג/ה ענק/ית עם מוטת כנפיים של קרוב למטר. בקיץ גם שם להם מים למען ירוו את צימאונם. החבורה הולכת וגדלה, והיום, 3 שנים לאחר ההתחלה, הם מונים כבר כמאה ומעלה. עדיין המנהיג/ה חי/ה. היא/וא לא מתבייש/ת לשבת על אדן חלון המטבח הפתוח, ואפילו לקרקר בתביעה למתן נתח מכל מנה המתבשלת בתנור/על הגז. לאחרונה קראתי (אאל"ט בעיתון 'הארץ') מאמר מתורגם (אאל"ט מ'אמריקן סאיינס') הקובע כי עורבים - כבני אדם - עוברים אבולוציה תרבותית. הם מסתגלים למציאות החיים בערים, ומפתחים מיומנויות חדשות להישרדות. למשל, כפי שגם הוצג בדיון המקורי כאן למעלה, לזרוק אגוזי פקאן מתחת לגלגלי מכוניות כדי לפוצחם. המגאזין טען כי מבחינת ההתפתחות של המין יש לסווגם בסמוך לקופי האדם. אני, בכל מקרה, בעדם. הצרחות שלהם - "קרע, קרע, קרע..." דווקא עושות לי טוב... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מענין. האם ידוע על עוד אוכלוסיות של בעלי חיים "עירוניים" העוברים תהליך דומה? למשל, צוצלות, חתולי רחוב... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ידוע על אף מין בע''ח אחר, לפחות אני לא ראיתי שום פירסום כזה, המסתגל בצורה כזאת לסביבה האורבנית-האנושית. מלבד הקטע של השלכת אגוזים מתחת לגלגלי מכוניות, מצוינים במאמר הנ''ל עוד מיני מיומנויות שהעורבים למדו. לדוגמא - הם מסוגלים לפתור בעיה של קשר הדורשת שלושה שלבים נפרדים ושונים בסדר קבוע. הכל כדי להשיג מזון. כאילו לפתוח לולאה שילד בגיל שש עדיין לא מסוגל לעשות. ההתפעלות של החוקרים מהעורבים נעוצה בעובדה שהם גם חכמים כפרטים וגם יודעים לפעול כקבוצה. עם הירארכיה פנימית, אבל גם תוך כדי חלוקה ושיתוף ואמפטיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עורב עם מוטת כנפיים של קרוב למטר?! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. היא/הוא ענק/ית כפי שציינתי. זקן/ת השבט, ובפירוש מנהיג/ת הלהקה. משום מה, העורב/ת הבכיר/ה הכי אוהב/ת לשבת על צלחת הלוויין של 'יס' בבניין, כאילו להשקיף על הטריטוריה ולכוון את חיי הקהילה משך רוב שעות היממה בקריאות רמות ובצלילים שונים. עכשיו, בקור של הימים האחרונים, העורב/ת מעדיף/ה להתחמם במרווח שבין קולטי השמש לדוד המים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המנהיג הוא גם הראשון שהגיע אליך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. בהתחלה הגיעו פרטים רגילים וזוגות (ויותר) באופן אקראי. כאילו עברו בסביבה במקרה ונכנסו לראות מה קורה, נעלמו לכמה ימים ושוב חזרו (אולי היו אלה בכלל אחרים). הענק/ית בא/ה לסביבה אומנם בשלב די מוקדם אבל בחר/ה תחילה לשבת על ראש עמוד חשמל במרחק מה. הנוכחות הפיזית יוצאת הדופן משכה את תשומת לבי, כמובן, דווקא לציפור הספציפית הזאת. והעובדה שנראה היה כי אין לה חיי משפחה וזוגיות כלעורבים רגילים. רק לאחר שבועות מספר היא התקרבה והתיישבה על הגג. למעשה, כל הלהקה נעלמה לחלוטין מהשטח מאז שכתבתי עליהם כאן. בסוף השבוע הנוכחי אין אפילו בדל נוצה והד קרע...רע.. בסביבה. יתכן ואינם רואים בעין יפה פירסום פולשני לחייהם הפרטיים. במיוחד באתר הפונה בעיקר לאיילים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוה... עצוב לשמוע. אבל אולי עוד יחזרו, רק יצאו לטיול של סופשבוע? ואיך רואים מי מהם חי לבד ומי בזוג? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזוגות מתעופפים ביחד ונוחתים בסמוך זה לזו. או שנמצאים בנקודות שונות וקוראים אחד לשניה, ולהיפך, ואז בן/בת הזוג מצטרף/ת. הציפור הגדולה טסה סולו, וכשהיא משנה מיקום עורבים אחרים מגיעים גם הם אבל שומרים על ריחוק מסוים. כאילו נותנים לה את הספייס שלה מתוך כבוד לפרטיות ולבחירות האישיות שלקחה כרווק/גרוש/פרוד/אלמן. אני חושד שוועד הבית במגדלי אקירוב שיחדו את הלהקה בהצעת דיל 'הכל כלול' לסופשבוע ארוך. עם הפעלות לגוזלים, דיסקו בבריכה, רכיכות ותולעים וערמונים קלויים על האש 24 שעות ביממה. לא מכבר תפסתי איזו מחומצנת בלונד משלהם נוסעת בג'יפ האמר כאן ברחוב, לוטשת עיניים כלפי מעלה ומדברת כל העת בפלאפון. ואצלנו אין אפילו מכולת למצער, שלא לדבר על קניון או בוטיק יוקרה בסגנון כיכר המדינה. ככה זה - המרפסת של השכן העשיר תמיד גבוהה יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זה המצב, אתה צריך לתפוס איתם שיחה ולהסביר שבשביל החבר'ה מאקירוב הם בס''כ תם אטרקציה לרגע, לא חברים שאפשר לסמוך עליהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור כי המניעים של ה'אקירובים' אינם טהורים, והם מנצלים את העורבים 'שלי' כמנהגם בעובדי קבלן. הצרה היא שיש להם אינטרס קיומי בחיזור אחר עופות הקרע...רע. לא לשם העברת הגנום אלא לשימור המאגר הקיים. צאצאיהם בני מינם. ילדיהם הרי קוראים עיתונים ברשת, ולבטח צופים בטלוויזיה. חלקם אפילו הולכים לבתי ספר רגילים. שם הם נתקלים בביטויי גנאי קשים כלפי ההורים. מכנים אותם קפיטלסטים חזיריים, מושחתים, נצלנים, הורסי איכות הסביבה ומזהמי הים, האויר והיבשה. וכבר אי אפשר לקנות אותם בעוד איי-פוד חדש לאחר שיש להם כבר שלושה. אז חושבים מחוץ לקופסה. עובדים בדיוק בשיטות המוכרות להם ממערכות בחירות. עם קבלני קולות. מחפשים עורבים בעלי מעמד והשפעה בקהילה, מצ'פרים אותם באברה רחבה ובמקור פתוח לרווחה - כספי תרומות כאילו - והללו יבטיחו ג'ובים וטובות הנאה לבני עדתם. להיא משכנתא מוגדלת ומסובסדת לשיפוץ והרחבת הקן. להוא עם הזנב המרוט משרת משגיח מלמעלה על כיסוי הראש מטעם משרד הדתות, שבצידה גם שידוך עם עורבת עגונה. ככה בונים כוח פוליטי. וכך הם יוכיחו לילדים כי במציאות האמיתית בעצם ההורים הם אנשים טובים בבסיס. שוחרי טבע נלהבים, דואגים לחי ולמעופפים האפורים, תורמים לאקולוגיה ועוזרים לאבולוציה. מה זה בשבילם להעביר דירה כמה עשרות משפחות... תמיד ניתן לקמבן את הקמפיין לפרויקט 'פינוי בינוי' ולהכניס על הדרך עוד קצת ג'ובות לחשבון אוף-שור. מה שנקרא - שתי ציפורים בשוט אחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היום אחה"צ סוף-סוף שמעתי קריאות עורב. לא משהו קבוצתי. יותר בבודדת. פתחתי חלון ותריס (בסגנון ריטה לפני ואחר הפירוד מרמי) וגיליתי את הענק/ית משחר/ת שוב על מרפסת חלון המטבח. האמת - התרגשתי. מין איחוד משפחה שכזה. שמתי לו/לה גבינת גאודה ופיסות כבד הודו מטוגנות בשמן ובצל. תוך דקות הכל נאכל. אבל ככלות הסעודה נעלמה הציפור/ה אל הלא-נודע. נפלאות דרכי העורבים והתנהלותם האורבנית. מקווה שישובו חזרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי סעודת הפאר שהגשת לו, יש להניח שהענק דנן ישוב בחדווה. אם יביא את האחרים זו שאלה, תלוי כמה הוא אגואיסט. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |