 |
הדיקטטורים: גרמניה של היטלר, רוסיה של סטאלין, מאת ריצ'ארד אוברי, תרגום אריה חשביה, הוצאת עם עובד, 2006
|
|
| ספרים • נתן רון • יום ד', 6/6/2007, 23:35 |
|
 |
|
| הדיקטטורים - כריכת הספר |
|
הביקורות שיבחו: "פנינה היסטוריוגרפית בלתי שכיחה שרק מפעל חיים יכול ליצור" (מבקר "הארץ"). ואכן מדובר במחקר מרתק, מקיף ומעמיק, חשוב מאין כמוהו לכל מי שהסטוריה ביצועית של משטרי היטלר וסטאלין מעניינת אותו. אף על פי כן, שני עניינים מהותיים העולים מן העיון בספר דורשים התייחסות נוספת ודיון ביקורתי מחודש.
תאורית הטוטליטריות נוסחה בשנות ה-50 על ידי שני חוקרי מדע המדינה הידועים, קארל פרידריך וזביגנייב בז'ז'ינסקי ועל־פיה יש לראות במשטרים של גרמניה הנאצית ושל בריה"מ הקומוניסטית אותו סוג של משטר - דיקטטורה טוטליטרית - שיש לו שישה קווי הכר מהותיים:
- אידיאולוגיה מפותחת שיש לה יומרה משיחית לממש אוטופיה חברתית שתהיה מצב סופי ומושלם של האנושות.
- מפלגת המונים יחידה שבראשה ניצב דיקטטור.
- משטרה חשאית המפעילה טרור פיסי או פסיכולוגי.
- מונופול של השלטון על כלי התקשורת.
- מונופול על כלי הנשק.
- כלכלה המנוהלת מן המרכז.
אוברי טוען, כי הוא יוצא נגד תיאורית הטוטליטריות. הוא תוקף את התיאוריה ככזו המתעלמת מההבדלים הממשיים מאוד בין שני המשטרים שהוגדרו טוטליטרים, משטריהם של היטלר וסטאלין, ונוטה להדגיש דווקא את ההבדלים שבין שני המשטרים. האמנם?
הרב הדומה על השונה?
קראתי בעיון רב את הספר (570 עמודים, לא כולל ביבליוגרפיה והערות שוליים) ולדעתי: ההפך הוא הנכון. הספר לא מחליש את תאוריית הטוטליטריות, לפחות לא את זו שנוסחה על ידי פרידריך ובז'זינסקי. אולי אפילו להפך.
מבלי משים, הקורא אינו יכול להתעלם מקווי הדימיון העזים בין שני המשטרים שאוברי מנתח ומציג בספרו. כמובן שישנם גם הבדלים בין המשטרים, אבל אותה תשומת לב שמקצה אוברי להבדלים אלה, מקצים להם גם פרידריך ובז'ז'ינסקי בעבודותיהם הראשונות.
מומלץ מאד לכל המבקרים שוללי תאורית הטוטליטריות לעיין בעבודתם הקלאסית של שני חוקרי מדע המדינה הללו ולהיווכח בכך ,ובמיוחד מומלץ הדבר לאלה מהמבקרים שעיסוקם השוטף הוא הסטוריה ולא מדע המדינה. מבקרים אלה טוענים כי פרידריך ובז'ז'ינסקי התעלמו מההבדלים המהותיים שבין הקומוניזם לנאציזם, ולא היא.
השניים מעולם לא התעלמו מהבדלים אלה ואף לא טענו כי שני המשטרים זהים - דומים אכן, אבל לא זהים. פרידריך ובז'זינסקי גם הדגישו את העובדה שהקומוניזם והנאציזם נבדלים בכוונותיהם ובמטרותיהם, אבל הדימיון בין שני המשטרים די בו כדי לסווג אותם בקטגוריה ייחודית להם - דיקטטורה טוטליטרית - לא רק לעומת משטרים דמוקרטיים, אלא אף לעומת משטרי האוטוקרטיה הישנים שהתקיימו במהלך ההיסטוריה.
ספרו של אוברי לא רק שאיננו מקעקע את תאוריית הטוטליטריות, אלא להפך, הקורא חש כי התאוריה זכתה לאישוש תודות למחקר ההיסטורי שערך אוברי. אם כן, המודל שבנו שני חוקרי מדע המדינה קרם עור, גידים והרבה בשר, באמצעות ההיסטוריה הביצועית שכתב אוברי.
יוסף סטאלין
בנוגע למטרת העל החברתית של שני המשטרים, אחת התובנות היותר מעניינות אותן מציג אוברי היא כי שתי הדיקטטורות יצאו מתוך נקודת מוצא אנטי בורגנית משותפת והיו שותפות ליעד חברתי אחד (גם אם לא לאותה מדינה אידיאלית). היעד החברתי: ליצור חברה חסרת מעמדות. דבר זה נשמע אולי טריוויאלי בנוגע לקומוניזם, אך מפתיע כשמדובר בנאציזם. אוברי מסביר כי במקום החברה המעמדית הישנה (Gesellschaft) חתרו שני הדיקטטורים אל האידיאל של קהילה אורגנית (Gemeinschaft) כשבנאציזם הכוונה היא ל- Volksgemeinschaft, קהילה של גזע, שבה הזיקה המעמדית הישנה הומרה בשרות משותף לכול, שאיפה ל "סוציאליזם של הגזע", והאידיאל של שירות לאומי ביטל את הבדלי המעמדות הקונבנציונליים: "אני לא מכיר בורגנים ולא פרולטרים", הכריז היטלר ב-1927. "אני מכיר רק גרמנים".
היטלר שקרא את האוטוביוגראפיה של הנרי פורד בשבתו בבית הסוהר ב-1924, ראה עצמו כפורד הגרמני, שיעמיד לרשות הפועל והאיכר מן השורה מכונית קטנה בהישג ידו כדי לסגור את הפער בין אלה שיש ואלה שאין להם. בספטמבר 1933 נפגש היטלר עם מתכנן הרכב האוסטרי, פרדיננד פורשה; במפגשם ביקש אותו היטלר שייצר "מכונית משפחתית במחיר נמוך... מכונית בשביל העם". התכנון המהפכני שנבע מאותו מפגש, של מכונית קטנה, בעלת מנוע אחורי מצונן ע"י אוויר, זכה במהרה בשם "מכונית של העם", או "פולקסוואגן".
מכונית לעם
כל זה מחזק את מה שציינו כבר פרידריך ובז'ז'ינסקי על תכונתה של האידיאולוגיה הטוטליטרית בכללותה: שהיא מבוססת על עקירה מן השורש של החברה שבהווה וכיבוש העולם למען החברה החדשה שתקום, חברה שמתוארת במושגים משיחיים, אוטופיים, גן עדן עלי אדמות. במילים אחרות: אנשי מדע המדינה בנו את המודל, את השלד שעליו הוסיף ההיסטוריון אוברי בניין שלם של תובנות, מידע ופרטים, ששילובם בספר מעניק לנו תמונה מלאה ובהירה של שתי הדיקטטורות.
אבל הבניין שבנה אוברי איננו משמיט את הקרקע מתחת לתאוריית הטוטליטריות. להפך, הוא משתמש בה כיסוד מוצק שעליו הוא בונה את הבניין ההיסטורי שלו. ואף על פי כן בכל 730 עמודי הספר אין ולו אזכור אחד של שני חוקרי מדע המדינה, פרידריך ובז'ז'ינסקי ושל עבודתם החשובה, לא בגוף הספר, לא ברשימה הביבליוגראפית המפורטת ולא בין מאות הערות השוליים, ובכך אולי משמיט אוברי את היסודות תחת הבניין שלו עצמו.
האידיאל לעומת המציאות
בפרק "בונים אוטופיה" מקדיש אוברי דיון מקיף למהותן של האוטופיות הטוטליטריות: הקומוניסטית והנאצית. האוטופיה הסובייטית, שאליה חתרו בתקופת סטאלין, היתה אוטופיה סוציולוגית שמטרתה ליצור חברה פרוגרסיבית המבוססת על סיפוק צורכי האדם. האוטופיה הגרמנית בתקופת היטלר היתה אוטופיה ביולוגית המחויבת לפיתוחו של גוף גזעי טהור ושבה ערכו של הפרט ורווחתו נמדדו במונחים של תועלת ביולוגית וערך גזעי.
עד כאן הדברים ברורים ואין בהם חידוש. בהתייחסו ליישומן במציאות של האידאולוגיה הקומוניסטית וזו הנאצית, כותב אוברי כי אף על פי שהיעדים האידאולוגיים של שתי הדיקטטורות היו שונים בעליל, כל דיקטטורה חשפה תהום רחבה בין המטרה המוצהרת למציאות החברתית. אוברי קובע: "הפער הקבוע, שאינו ניתן לגישור, בין אידיאל למציאות הוא המכנה המשותף בין הקומוניזם לנאציזם."
האמנם? אכן בקומוניזם הסובייטי נותר תמיד פער בין האידיאה הקומוניסטית שדגלה באידיאלים של חירות, שיוויון ואחווה לבין המציאות בחברה הקומוניסטית, שהיתה מציאות של דיכוי ומחסור. לכן היה המשטר הסובייטי אכול צביעות ושקר: רוממות הצדק החברתי והחירות בגרונו - ושוט משעבדים רצחני בידו.
אבל לא כך כשמדובר בנאציזם. בטוטליטריות הנאצית לא היה קיים פער כזה. המציאות של גרמניה (נניח, סביב שנת 1942) תואמת בקוויה הכלליים את האידיאלים כפי ששרטט היטלר: הגמוניה גרמנית באירופה, מלחמה בקומוניזם, ארגון החברה הגרמנית באורח הירארכי וסמכותי בהתאם לעקרונות גזעניים, וסילוקם של היהודים מחייה של גרמניה ואירופה ה"אריות". המשטר הנאצי לא לקה מעולם בצביעות : הוא חזה עליונות גרמנית כובשת, והגשים את החזון; הוא הטיף לסילוק היהודים מחיי אירופה, וביצע זאת; הוא ראה בסלאבים סוג של תת אדם שיש לשעבדו לצורכיו של מרחב המחיה הגרמני, ועשה כן.
אדולף היטלר
לקיומו או אי קיומו של פער בין האידיאה הטוטליטרית לבין המציאות יש משמעות אופרטיבית, כפי שהיטיב להסביר שלמה אבינרי במאמרו "המציאות חזקה מכל טוטליטריות" ("הארץ" 9.3.1990). משטרים טוטליטריים קומוניסטיים משתנים ומתפרקים מבפנים כתוצאה מהביקורת הציבורית שעולה ונמתחת עליהם בגלל קיומו של פער כזה. לכן קרס הקומוניזם בבריה"מ ובמזרח אירופה בשנות ה-80 וה-90. ואילו המשטר הנאצי לא השתנה וקרס מבפנים, כיוון שבו לא התקיים פער בין האידיאה למציאות. היה צורך לנפצו מבחוץ ע"י כוחות חיצוניים, כוחות בעלות הברית במלחמה.
כל מה שיש לאוברי לומר בעניין קריסת הנאציזם הוא "אין זה מפתיע שהמאמץ לבנות אוטופיה כזאת התרסק בתבוסה במלחמה – 1945, משום שזה היה ההיגיון של הדרוויניזם הגס שהיה ביסוד המפעל הזה – ניצחון או תבוסה במלחמת הקיום". יש לדחות את הזיהוי שעושה אוברי בין הקומוניזם לנאציזם בנוגע לפער הקבוע שבין האידאל למציאות. בין שני המשטרים לא התקיים מכנה משותף של פער קבוע בין אידיאל למציאות. הגולאג היה מציאות, אבל לא אידיאל. אושוויץ היה המציאות והאידיאל כאחד.
|
קישורים
"הארץ" ביקורתו של יהונתן אלשך
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש