 |
האם אתה מצלם? | 2391 |  |
||||||||||||||||||||||||||
 |
|
 |
|||||||||||||||||||||||||||
 |
 |
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
אם יורשה לי להציע חלופות : 1. כן, אבל החייזרים לקחו את כל העדויות. 2. אני מתמחה בצילומים סמויים בחופים נודיסטים. 3. אני צלם מקצועי, אולי ראיתם כמה מקלטות הוידאו שהפקתי עבור אל-קעידה בעירק (וקישור). 4. לצערי אני לא מופיע על פילם. |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אצלנו במשפחה לא מצלמים. משהו חצי-אידיאולוגי, בסגנון ''אם היית במקום יפה אל תסתכל בתמונות כמו גולם, אלא סע לשם שוב''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אידאולוגיה יפה. אם כולם היו מחזיקים בה לא היינו יכולים היום לדעת איך נראו מגדלי התאומים, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי בכלל רוצה לדעת איך נראו מגדלי התאומים? (אולי אם הם היו יפים יותר, לא היו הורסים אותם...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו את פסלי בודהה שהטלביאן הרסו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת, מה יפה במגדלים? קצת אדריכלות נשית, עגולה ויפה, לא תזיק... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
... ואיך הם נראו שנייה לפני שהפילו אותם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יש משהו שמרגיז אותי בגישה של אנשים לגבי צילום, זה ש (בעיקר בטיולים ובאירועים משפחתיים) הצילום הופך להיות חשוב יותר מהחוויה. "איזה צילום השגנו!" במקום "איזה מקום יפה ראינו". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הייתי חוזר מטיול ומספר למשפחה, אני חושב שהייתי מנסה להלהיב יותר את האנשים עם הצילומים שלי מאשר עם סיפורים על המקומות היפים שראיתי - פשוט מכיוון שצילומים הם יכולים לראות, ואת החוויות לא ממש. כלומר, מה נראה לך יותר מעצבן: מי שבא ואומר "תראו את הצילום הזה, נכון יפה?" ובין מי שאומר "שמעו, הייתי במקום ממש יפה, אבל אתם לא יכולים לראות מה שאני ראיתי. בעסה, מה?" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה דווקא חוש הראייה? אם אתה רוצה להמחיש לקרוביך את חוויית הטיול, אתה יכול למשל לבשל להם ארוחה בסגנון אותה ארץ, עם כל התבלינים המקומיים, בכלים מתאימים, ולהסביר על כל מאכל. כך לפחות אתה משביע שני חושים (טעם וריח, ובעצם גם קצת ראייה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רעיון נפלא אבל דורש הרבה יותר עבודה ולכן בעל ישימות נמוכה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה בגלל שזה החוש המרכזי שלנו דרכו אנחנו מקבלים את רוב האינפורמציה על העולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אצל צבים, אצל בני האדם חלק גדול מהגנים הקשורים לחוש הריח שותקו והחלק הגדול ביותר במוח מוקדש לעיבוד חזותי. חוש הריח כן קשור לחלקים פרמיטיביים יותר במוח ולכן מעורר דחפים קדמוניים בצורה טובה יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחיות הדבר נכון לגמרי, אך מחקרים עדכניים הראו שבבני אדם האזורים הללו התנוונו במוח. כך למשל עכברים שיריחו פרומונים של מין יתחרמנו מייד על מה שמריח מהם (גם חתול שעיר ושמן). אך בני אדם - חבל - אינם מגיבים לפרומונים (אנושיים, וחייתיים) כלל! אם זאת בני אדם כן מתאהבים (הפתעה!) על פי המראה. חוש הראייה ניצח!!! אני בעד לצלם תמונה... (ואם אפשר אני לא מתנגדת שיכינו לי ארוחה אקזוטית וטעימה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדלות ידיעתי, יש לא מחקר אחד ולא שניים שמראים שבני אדם מגיבים לפרומונים (אנושיים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במפורסם בהם1 הנבדקים רחרחו חולצות לא נקיות של אנשים שונים ודרגו את הריח מבחינת הגועל-נפש שהוא עורר בהם. הזוכה היתה החולצה שבעליה היה הכי רחוק מהנבדק מבחינת המערכת החיסונית שלו (או שמא מבחינת הדמיון הכללי ב- DNA, ועניין המערכת החיסונית נכנס רק כפרשנות? אינני זוכר, ואני משאיר את זה כתרגיל לקורא ולדוד ג.). תמיהה: נובע מזה שאדם יידחה ביותר ע"י חולצותיו שלו (כפי שכמדומני אכן הודגם שם), מה שעומד בסתירה ליידע אחר שיש לי על העולם. ____________ 1- אפילו ראיתי במו עיני שחזור שלו בערוץ 8. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ראיתי (בטלוויזיה, אז סימן שזה נכון) ניסוי שבו גבר ישב על כיסא אחד, אקראי, מתוך הרבה שניצבו בחדר ריק. אח''כ הכניסו נשים שונות לחדר, כל אחת לחוד ללא קשר לאחרות, וכולן בחרו להתיישב על הכיסא שהגבר ישב בו, או בכיסא הסמוך אליו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכעת לא נותר אלא לשאול האם האקראיות היא אכן אקראית, או שמא אותה העדפה (אפילו לא מודעת) שגרמה לגבר לבחור דווקא בכסא המסויים, גרמה גם לנשים לבחור באותו כסא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהכוונה היתה שהכיסא נבחר עבור הגבר באופן אקראי (על ידי הטלת קוביה למשל) ולא שהגבר בחר את הכיסא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משהו כזה. ביצעו את הניסוי כמה פעמים, בכל פעם כשהגבר יושב בכיסא אחר ובמיקום אחר בחדר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם עשו אותו דבר עם אישה וראו שהאפקט נעלם? אחרת, ייתכן שאמנם מדובר על השפעה סאבלימינארית של הריח, אבל בלי האספקט המיני. נראה לי סביר שסביבה שמדיפה ריחות אנוש תיחשב לבטוחה יותר, כפי שברווזי העץ של הציידים מאותתים לברווזים האמיתיים שאפשר לנחות בבריכה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא זוכרת פרטים נוספים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה שמדובר בניסוי בו ריססו בפרומונים כסא בחדר המתנה של רופא שיניים. בגוגל לא נתקלתי בניסוי עם הפרוטוקול שאת תארת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא היה בגוגל, זה היה בטלוויזיה! :-) הכיסאות עמדו בחצי גורן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה. טוב. תוכניות כאלה לא נכנסות לנו הביתה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכמה מעבדות אחרות הצליחו לשחזר את הניסוי הזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שנותן משמעות שונה לביטוי Hard Core. אני ממש מקווה שלא יאשימו אותו בחמיצריות, אבל כדי למנוע זאת, הנה קישור: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי התיאור שלך נשמע שהמסקנה צריכה להיות הפוכה - אלא אם כן החולצה הזוכה זכתה בזה שעוררה הכי פחות גועל נפש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, לזאת הכוונה. הניסוח באמת לא היה אופטימלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך, אפשר להסיק, אולי, שחוש הריח שלנו הוא חוש מוסרי ברור, האמור למנוע אוננות ושפיכת זרע.... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק, אבל לא התייחסתי למי שחוזר מהטיול הביתה אלא לכמה אנשים שטיילו איתי ב*אותו מקום*, ובאותו הרגע שאני עמדתי והתפעלתי מהנוף הם היו עסוקים בלהתלהב מהצילום שיצא להם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
...מה שכמובן לא היה קורה עם מצלמות טרום דיגיטליות, שאת התוצאה אפשר היה לראות בהן רק בדיעבד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לי להגדיר אם זה משמעותי או לא. יש לי ציוד לא טריוויאלי (מצלמת ריפלקס מקצועית) ואני מצלם די הרבה, אבל בעיקר בטיולים וארועים (למען האמת, אשתי מצלמת יותר ממני). למעט סיורים לאורך קו הרכבת הנבנה בדרך למודיעין, אני לא נוהג לצאת לסיורי צילום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה עדשות יש לך? בימים טרופים אלה, כשלכל מצורע וזב חוטם יש איזה Rebel XT או 1 D70, נראה לי שיש לקבוע את הרף בשלוש עדשות לפחות. 1 מה שהופך אותי לתת-תת-מצורע, בערך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי רק שתיים - הסטנדרטית (55 מ"מ) וזום (35-105 מ"מ). אני מניח שלפי הסטנדרט שלך זה תחביב מזדמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי חובב רציני יותר בעבר מאשר כיום, אבל שלוש עדשות למצלמה אחת לא היו לי אף פעם. הנה כמה תמונות: http://alonaxsi.50megs.com/Images/Roofs.jpg (צולמו בדרום צרפת, הודו ונפאל. ההר הוא Machhapuchhre או "Fish Tail" בדרך ל-ABC).
http://alonaxsi.50megs.com/Images/Bird.jpg http://alonaxsi.50megs.com/Images/FISHTAIL.jpg http://alonaxsi.50megs.com/Images/Girl.jpg http://alonaxsi.50megs.com/Images/Glass.jpg http://alonaxsi.50megs.com/Images/RAJASTHAN.jpg http://alonaxsi.50megs.com/Images/Swan.jpg |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמונות יפות מאוד עם קומפזיציה מוצלחת. זה לא פשוט לצלם אנשים מבלי שהמצלמה תשפיע על ההבעה שלהם, אבל נראה שהצלחת. חוץ מזה היה צריך לנגב לדורס שצילמת את הנזלת מהאף (יש לו שם מלא צהוב) לפני שהוא מתחיל לעוף ואז הכל היה בסדר 1. 1 אני לא מתנדב לעשות את זה, למקרה שרצית לשאול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה תודה. באמת שאני לא מומחה גדול, והטריק העיקרי שלי להשיג צילומי אנשים בפוזה "טבעית" הוא (כמובן) שימוש בזום רציני, החביב עלי מאוד מסיבה זו בדיוק. טריק חשוב אחר הוא לצלם אלף תמונות ולהראות ארבע; גם לטירון כמוני יש כך סיכוי לגרד בפוקס איזו תמונה סימפטית. גם אני נסעתי להודו עם הגישה של "לחוות ולא לצלם", ומהר מאוד התחלתי להצטער על כך; רצתי וקניתי את המצלמה הראשונה שלי בקטמנדו, ואין לי כמעט תמונות מהחלק הראשון של הטיול. יצא מזה דבר אחד טוב: המצלמה ההיא היתה פשוטה מאוד (אבל עם זום מצויין), וכך נאלצתי ללמוד לדאוג "בידיים" למדידות אור, עומק שדה וכאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם, סתם, לא התכוונתי להעליב. כמו שציינתי, אני נמצא הרחק מתחת לרף, עם Canon S1 IS (וקצת ציוד עזר). שקלתי לעבור ל-DSLR אבל קשה לי לוותר על הכסף, הזום, והוידאו, אפילו במחיר של איכות התמונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי יש אולימפוס (OM 10) עם העדשה הסטנדרטית (50 מ"מ) עליה ניתן להרכיב את שלוש עדשות המקרו, ועוד שתי עדשות זום: האחת שמכסה את התחום הסטנדרטי (35-70 מ"מ) והשניה טלה (75-150 מ"מ). מכיוון שמדובר במצלמה ישנה (25 שנים) יש גם פלש נפרד. יש כמובן תיק נשיאה הולם, הכולל את כל המפורט לעיל + סרט צילום רזרבי ובטריות גבוי. חוץ מזה יש לי עוד שלושה דברים: כאב גב, מצלמה דיגיטלית (פשוטה) וארון שבו שוכן אחר כבוד תיק הנשיאה ההולם על כל תכולתו. את כאב הגב אני לוקח אתי לכל מקום, ואת המצלמה הדיגיטלית לארועים נבחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם שלי זאת אולימפוס OM10, רק שלי יש פחות עדשות ואין לי תיק נשיאה הולם ועל כך צר לי מאוד. יש לי מצלמה דיגיטלית שמשמשת בעיקר להנצחת יורש העצר ויש לי גם מצלמה אנלוגית אוטומטית לאידיוטים שהוצאתי ממנה כמה מהתמונות הטובות ביותר שצילמתי אי פעם. האוטומטית כבר כמה שנים במגירה, הדיגיטלית נמצאת בתיק של יורש העצר ועוקבת אחריו לכל מקום והריפלקס משמשת בין הטיולים לתיעוד של הקמת הבית שבו אני מתכוון לגור יום אחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והזמנתי מאיביי עוד זניט ישנה פחות, עם שלוש עדשות בין 30 ל200 מ"מ, ויש לה אפילו מקום לפלאש מודרני אני צלם די חובב והמצלמה תמיד באוטו, אני תמיד אוהב לתפוס אובייקטים מעניינים כמו שרפות, עגלות קניות שנפלו בחניית המכוניות ליד הסופר, עבודות עפר ופריחה , האפקט המתקבל מעדשה עם תחום פוקוס צר הוא שהאירוע תמיד חד יותר מהסביבה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביום חורף תל אביבי רגיל, התחיל לרדת גשם, לא משהו נורא, סתם זרזיף מטריד, ותוך כמה דקות התרוקנה הרחבה שמול מגדל שלום. ורק הזוג הזה נשארו שקועים בעולמם הפרטי. נ.ב. ביקשתי את רשותם לפרסם את התמונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כי לפעמים יוצאות לי תמונות ממש ממש יפות, כמו זו למשל (סנטראל פארק): ולקולקציה המלאה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי אף פעם לא יוצאות תמונות יפות - אני תמיד שוכחת שצילום הוא אמנות האור, ותמיד מתמקדת בקומפוזיציה על חשבון האור. התוצאה דומה יותר לרישום פחם (אבל עם קומפוזיציה מעולה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המצלמה הדיגיטלית היא אחד האסונות של הטכנולוגיה המודרנית. של מי היה הרעיון לתת לכל אמא את היכולת לצלם אינסוף תמונות של תמונות של התינוק שלה ולהפיץ אותן באינטרנט? זה כמו לתת אקדח לשימפנזה - פשוט חוסר אחריות 1. כמו שנאמר, אם אלוהים היה רוצה [שנבצע פעולה X], היה נותן לנו [איבר שמבצע X]. (זה לא אישי, לב"ף. גם את בסך הכל קורבן של המערכת) ---------------- 1 כמובן שבשביל ליצור הקבלה מושלמת היינו צריכים אקדח שגם יכול לעשות ממש מפתה בשביל השימפנזה, למשל אקדח שמדפיס בננות 2, אבל ניחא. 2 כל אנשי ההייטק באתר - הנה הסטארטאפ הבא שלכם! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הלא אלוהים נתן לנו - מצלמה דיגיטלית! פשוט לקח לנו קצת זמן לעלות על זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ממש הבנתי מה הבעיה שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טכנופתיה מצויה. מכל סוגי הסוציופתיה המצויים, זה אחד החביבים בעיניי. (סתם, אני מזמין את טכנופת לנמק יותר בפירוט אם בא לו.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי יותר כמו תינוק-פתיה. או אולי נכון יותר התנהגות-אימהית-מסוג-מסוים-פתיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי בעיה, ממש לא. פשוט ניצלתי אותך כדי להציג את השקפת העולם שלי, שאומרת שלא רק שהעולם היה מקום טוב יותר לפני שהוא הפך לכפר גלובלי (בו לכל אחד וכו'), אלא גם שהגישה המוגזמת של כל אחד לכל דבר גוררת גם שימושים שעשויים להיות חסרי אחריות (כמו לתת אקדח בננות לשימפנזה). במקרה הספציפי של הפצת תמונות של תינוק (חמוד מאד, אגב) ברשת, עולה שאלה מוסרית אחרת - האם זכותה של אם להשוויץ גוברת על זכותו של קטין, המעוגנת בחוק, לפרטיות1? ------------------ 1 - הנחה סמויה - כל דבר שעולה לרשת נשאר שם לנצח, ולו אם רק ב-cashe של גוגל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התפוצה הרחבה נובעת מפיזור המשפחה ברחבי העולם. לגבי זכותו של הקטין לפרטיות, זה לא כאילו שאני מפרסמת את התיק הרפואי שלו. לפי ההגיון הזה, אני גם לא צריכה להוציא אותו לרחוב כדי שלא יסתכלו עליו, או חו''ח יצלם אותו איזה לווין ריגול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע אם זה חוק או לא, אבל מקובל לצנזר בכלי התקשורת תמונות של ילדים, ולא בלי סיבה. כמובן שבתור אמא שלו יש לך את הסמכות לפרסם את התמונות שלו איך שאת רוצה, אבל אני חושב שדי בטוח להניח שיהיה הרבה יותר קשה להשיג תמונות ילדות של בני דורות קודמים מאשר של תינוקות וילדים עדכניים יותר (לדוגמה), ואני ממש לא בטוח שהשינוי הוא לטובה. ומן הסתם זה תקף גם לתחומים אחרים של החיים (GPS, למשל1), ולא רק לתצלומי תינוקות. אם הבנת אותי לא נכון אז אני מתנצל - אין שום סיבה לקחת את זה בתור התקפה אישית, כי לא לכך הכוונה. איש איש הישר בעינו יעשה, בסך הכל ניצלתי את ההזדמנות כדי להעלות את משנתי הטכנופתית. -------------------------- 1 - מכשיר ארור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם זה לא אומר שלתמונות של ילדים בני דורות קודמים יהיה ערך אספני רב יותר מאשר לתמונות הפושטיות של ילדים בני זמננו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה יש לך נגד GPS? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכשיר ארור. אנשים עשירים ושאינם עשירים קונים אותו כדי להרשים את עצמם ביכולות הטכנולוגיה בזמן שאין להם שום צורך בו. למעשה, כל מה שהם עושים זה להפוך את עצמם לצרכנים של מוצרי מותרות מיותרים לחלוטין תחת מעטה של טכנופיליות, ומעמיקים עוד טיפה את הדקדנטיות שלהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שמי שארור כאן הם האנשים, לא המכשיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נקודה טובה. המכשיר (או מערך הלוויינים) עצמו נועד מלכתחילה כדי לעשות משהו הרבה יותר מוסרי ויפה - לאפשר למעצמות טכנולוגיות להרוג אנשי עולם שלישי ביתר יעילות במקרה של מלחמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאצטט שוב את ההודעה הקודמת שלי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכנעת אותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תכלס צודק. גם שעון עם שניות זה זבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיין יש לי את הקאנון A1 והניקון והעדשות, החצובות, הזומים והפילטרים ומעל לכל, התיקים האלה שתלויים על הצד כספחת, רק כדי לאזן את מצלמת הוידאו התלויה מהצד השני. הכל מעלה אבק במדף. עכשיו יש דיגיטאלית קטנה כקופסת גפרורים, שנישלפת בזרירות מהכיס ומצלמת על המקום כאוות נפשינו, כמו זו למשל: (ומי שרוצה להתיחקק, יתחקק נא כאוות נפשו) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חתיך קטן יש לך בבית! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברצוני לחזק את ידיו של הטכנופט המצוי: תשמרו את היהולמים שלכם בבית. לא כולם נהנים לראות תמונות של יצורים חסרי ישע וזבי חוטם בעלי חיוך דבשי. לא כולם חייבים לראות כמה מוצלחים ויפים היהלומים הקטנים שלכם. זה לא תמיד מעניין. זה קיטש. תמונות משפחתיות דינן להשאר בדל"ת אמות. תודה ולהתראות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין - מי מכריח אותך לראות את התמונות הללו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבינה אתכם - פשוט אל תסתכלו. אני, לפחות, נהניתי הנאה מרובה מהתינוק המתוק הזה, פטפטתי אתו בשפת התינוקות (באופן קצת חד צדדי, אבל בכל זאת), זללתי בתאווה את אוזניו הווירטואליות ובכלל... היה כיף! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור, התמונות המשפחתיות שלי הועלו לרשת כדי לחלוק אותם עם חברים וקרובי משפחה בחו"ל. בד"כ האתר פתוח רק לבעלי הרשאה, אבל עקב בקשות שונות מקרובים מבוגרים שלא מסתדרים עם ססמאות, פתחתי אותו לכלל הציבור. מה שלא אומר שהציבור *חייב* להכנס. את/ה למשל, מתבקש שלא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד הדברים שמאפיינים בני אדם זה הצורך הטבעי בחיי חברה. לא רק במובן הטריויאלי שכל תינוק זקוק למבוגרים שיטפלו בו כדי שיוכל לחיות אלא גם במובנים עמוקים יותר. אנחנו כנראה החיות היחידות ששואבות הנאה מהסתכלות באחרים, אם זה בני אדם אחרים או בחיות אחרות. יכול מאד להיות שזה גם קשור ליכולת המעולה שלנו לזהות פרצופי אנוש, תוים אנושיים, ''לקרא'' את מצבם הנפשי של אחרים על פרצופם. אנחנו נהנים להסתכל באחרים ללא שום צורך פרקטי נראה לעין. אנחנו נהנים לצאת לרחוב ולהסתובב בין אנשים זרים לחלוטין ולבחון אותם, או לשבת בבית קפה על המדרכה וליצור קשר עם זרים, רק מתוך היכולת והצורך שלנו לממש את הקשר החברתי. לא מדובר על סתם הנאה הדוניסטית אלא על סבר מה עמוק הקשור בפעילותו השוטפת והתיקנית של הגוף. ישנם מספיק מחקרים המצביעים על הקשר בין חיי חברה במידה זו או אחרת ועל התרומה החיובית למערך ההורמונלי, החיסוני ועוד שלנו. עצם הרגשת ההנאה שאנו שואבים מהתסכלות באחרים מצביעה על היסוד והתרומה החיובית שלה לגופנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל מילה בסלע. רציתי רק להעיר שהחוויה מתעצמת כשהנצפה הוא נקבה עירומה ובריאה בגיל הפריון המוקדם שלה. כחובב בריאות מושבע אינני מחמיץ את התרגול היומי במועדון הסטריפטיז השכונתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בטוח שאתה חובב בריאות? "עכשיו זה רשמי: הפורנוגרפיה מעוורת תמונות ארוטיות יוצרות צוואר בקבוק בעיבוד המידע במוח וגורמות לנו לא לראות את מה שמולנו" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>> עצם הרגשת ההנאה שאנו שואבים מהתסכלות באחרים מצביעה על היסוד והתרומה החיובית שלה לגופנו - אתה מתכוון, בדומה להרגשת ההנאה שאני שואב מעישון? לדעתי, בני-אדם הם יצורים הרבה יותר מסובכים, ואי אפשר "להעמיד" את ההתנהגות שלנו על המערך ההורמוני והחיסוני שלנו או על הנאות הדוניסטיות. במקרה שלפנינו, אני חושב לדוגמא על עצמי (כמובן): אני די מחבב פעוטות, ואני סובלני כלפי תמונות שלהם. מצד שני, אני מאוד לא אוהב את התהליך שבו בחורות סקסיות הופכות לדודות שמראות תצלומים. אז בסופו של דבר, אני לא שואב הנאה מתמונות כאלה, למרות כל ה"מערך ההורמונלי והחיסוני" שלי, ואפילו למרות ש(אם נתעלם מהאמהות שלהם) אני יכול להנות מהפעוטות עצמם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ללא ספק אני אהנה מאד מצפיה בעגבניות הרקובות והביצים הסרוחות שאתה עומד לספוג על המשפט ההוא עם הדודות. נא לצרף תמונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל כתבתי גם ''סקסיות''. זאת שאלה של איזונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות, אני לא יודע. אבל בגלל שאתה אדם תבוני, אתה יכול לשקול את הסיכונים שטמונים בעישון. אני לא שמעתי על אנשים שחלו בסרטן בגלל טיול קצר ברחובה של עיר. ולא, אני רוצה להתרכז במימד של האינטראקציה בין רני אדם, לא לסכנה מזיהום אוויר וכיוב'. אתה רץ קדימה מהר מדי. אני לא העמדתי שום דבר על הדוניזם חיסוני. אני כתבתי שיש מחקרים שמראים על ההשפעה החיובית של מערכת בין אישית (ואפילו טיפול בחיות מחמד) על גופינו. הנאה איננה רגש השמחה או הכיף אלא משהו יותר עמוק, שקשור כמובן ברגשות. כשאתה אומר שאתה מחבב פעוטות, ומי לא, הרי אמרת בדיוק את מה שהתכוונתי אליו. זה שאתה לא סובל שדוחפים לך תמונות תחת האף לא מראה שאנחנו, כבני אדם, לא שואבים הנאה-סיפוק-התעלות-רווחה מהתבוננות גרידא באנשים אחרים. אני לא מבין למה תמיד צריך למשוך לכיוון קיצוני של מין ובחורות ערומות. מי שהולך להיזדנגף, או איך שלא קוראים לזה עכשיו, לא מחפש ריגושים מיניים, אלא ''ריגושים'' אנושיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מין ובחורות ערומות זה השוטה. אני ילד טוב ואני לא עושה דברים כאלה. "להיזדנגף, או איך שלא קוראים לזה עכשיו"? אתה לא כזה זקן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ל.ב.פ, שמעת איך הוא דיבר עלייך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, הוא אמר שאני סקסית (שמעה סלקטיבית היא כישור חשוב אצל דודות מזדקנות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המממ... החלטתי לסלוח לך כי קראת לי סקסית. לא קורה לי הרבה בימנו. יש משהו מאד לא מושך, כנראה, בערפדון שלי שמקרין גם עלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה "להתיחקק"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"להיתחקק," לחוקק את עצמנו עד יובש, כמו בתגובה 325241 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פתאום שמתי לב שכתוב למעלה "קישורים לדוגמאות יתקבלו בברכה". אז מה אתה רוצה ממני? לא דחפתי לך תמונות של הגוזל איפה שלא מתאים, מה גם שאתה לא חייב לפתוח את הלינק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גשי נא שוב לכל התגובות שלי, ותמצאי לי בבקשה את ההודעה בה ביקשתי ממך לא לפרסם תמונות של ילדים בכלל או שלך בפרט באתר זה או אחרים. אחרי שתעשי את זה, שימי לב שחזרתי כמה פעמים על המסר ''לא איכפת לי מה אף אחד עושה, כולל את'' (לאו דווקא במילים אלו), והמסר ''התגובה שלי לא מכוונת אישית נגדך, אלא רק מנצלת את ההזדמנות כדי לצאת נגד החברה האנושית כולה''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''לצאת נגד החברה האנושית כולה'' זה אולי נחמד כדי להתחמק מהעובדה שאתה מעליב מתדיינים, אבל זה גם לא נכון (אני חלק מהחברה האנושית כולה ולא מצלם או מעלה צילומים לרשת) וגם לא משנה את העובדה שאתה מעליב מתדיינים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגישות יתר כבר הרגה מספיק אנשים. לא צריך להוסיף גם אותי (בתור חלל) לרשימה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר טכנופת היקר, התגובות שלך באופן כללי הצליחו בעיקר להרגיז מתדיינים אחרים. אם יש בהן איזשהו ערך מעבר לזה, אני נאלץ להודות שאני מתקשה למצוא אותו. כמובן שאם היה איזשהו רקע אידאולוגי או פוליטי ל"דיון" כאן, אז מידה מסויימת של כעס הייתה צפויה. אבל בדיון כ"כ תמים על "האם אתה מצלם ?" וכל עניין האמהות... ובכן, קשה לקורא הממוצע להחליט מה בעצם מציק לך. אמהות, תינוקות, קופים, לווינים ואנשים עשירים, וגם כאלו שלא. מן בליל לא ברור של טענות כעוסות שכל אחת מהן בנפרד מצליחה להרגיז כמה אנשים, וכולן ביחד לא בדיוק מסתכמות לאיזושהי "משנה סדורה". לפחות לא בלי עוד הרבה הסברים מצידך. למה שלא תנסה לעשות איזושהי הערכות מחדש ? למשל להתנצל בפני אלו שהעלבת (אפילו אם לא התכוונת ולא אמרת), לחזור בך מההצהרות הבומבסטיות שהפרחת ולפרסם תגובה שבה תצהיר במרוכז את טענותיך בצורה ברורה, פשוטה, מנומקת, וללא עלבונות אישיים. יכול להיות מעניין. אני מבטיח שאם תעשה כן אני אצטרף לדיון על ה-GPS. מצד שני אני לא בטוח שדיון איתי זה פרס, אבל צריך להתחיל מאיפשהו. מה אתה אומר ? __________ - מומלץ להמנע מאנלוגיות לקופים. הדודות הסקסיות נוטות להתרגז מזה. נשים - לך תבין. - באנשים עשירים אפשר ואפילו מומלץ לסנוט. באנשים לא עשירים - לא. - כשאתה מותח ביקורת נסה לנמק את עצמך. סיכום כל ההרהורים, התובנות והכעסים שלך על נושא מסויים עד היום במשפט סתום אחד הוא מתכון ישן וודאי לאי-הבנות. - אם אתה מרגיש דחף בלתי נשלט לנתח את הבעיות הפסיכולוגיות של מתדיין ספציפי, אז אני מציע את עצמי בתור "דוגמן הבית לבעיות פסיכולוגיות". מובטחות שעות רבות של נבירה וחיטוט בשלל של חוויות מעצבות גרוטסקיות, מטופשות, משעממות ומרגיזות לכל המשפחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה נחמד אתה. בטוח שלא עשית מילואים בעזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מילואים בעזה"? מאיפה האסוציאציה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהחדשות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והנה נשיא איחוד הטכנופתים: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, כל זמן שהוא עדיין לא יודע את מספר הטלפון של אלוהים, כנראה נשאר לו עוד שריד של שפיות... אם כי לא הרבה, יש להניח. (אחרי שנים בצינוק מבודד...) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שהייתה לו הרבה ממנה גם לפני כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תזלזל בכושרו של השב"כ להוציא אדם משיווי משקל נפשי, כשהוא עבד בכור (הוא היה סתם טכנאי זוטר, אפילו התואר שלו אינו במדעים) הוא היה שפוי ומועיל (ופעיל שמאל קיצוני, כנראה אחד עם פנטזיות גדולה). על מנת להקטין את הנזק בשיחרורו, דאגו שבריאותו הנפשית לא תישמר במיטבה בשנותיו בכלא (לא שאני בא בטענות), זכור לי ראיון איתו מהכלא (אז הרי הם ניתנו רק לעיתונאים אחראיים ועמדו במבחן הצנזורה) בו הוא מאשים את השב"כ שמרגל אחריו בעזרת היונים. מה שמרגיז היא האימפוטנטיות של הממשל כלפי איש שמפר את תנאי שיחרורו באופן קבוע ובגלוי (זה המקום בוא אני מזכיר איך דרשו מעצר עד תום ההליכים לילדה בת 14 שהפרה את תנאי שיחרורה והדיון מחליף כיוון). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וענונו ריצה את עונשו, ושילם את חובו לחברה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל על פי הצלם, הוא ואלוהים קרובים מאוד. ממש כמו אב ובן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"צלם" בקמצים או בסגולים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם וגם, אבל הכוונה היא בעיקר לגיל יוחנן (אהא, יוחנן! תפסנו עוד ישועי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומיהו, במטותא, גיל יוחנן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היכנסי לקישור וחפשי את השם שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בצלם בקמצים יש רק קמץ אחד. סימן הניקוד השני הוא פתח | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיף היה לכתוב: "בצלם בקמצים יש רק קמץ אחד. הקמץ השני הוא פתח". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''יש פה אחד חבל שהוא איננו'' ''יום אחד, היה לילה'' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הייתי אומר שאני מצלם, אבל כשאני מתנתק מהשגרה, אני לוקח איתי מצלמה. רק למקרה שמשהו מעניין יקרה. למשל אם אני מוצא את עצמי עמוק בבוץ (תרתי משמע), במרחק שעתיים הליכה מהכפר הקרוב, כבר שמונה בערב ואני על סף ייאוש - כמו ישראלי טוב אני מצלם, כדי שאני אוכל לספר לחבר'ה ! אין לי שום מיומנות מיוחדת כשזה מגיע לצילום. אני חסיד של התיאוריה "כשיש סיפור מעניין מאחורי התמונה, זה לא ממש משנה כמה טוב אתה מצלם"1. צילום בשבילי זה אמצעי להנציח רגעים מיוחדים, והמצלמה היא רק כלי לעניין הזה, ולכן אני משתמש בכלי הכי פשוט לצורך המטרה הפשוטה הזו. אני לא מבין דבר וחצי דבר במצלמות, עדשות, פוקוס, פילם, מילימטרים וכל השאר, והסליחה עם כל הקוראים שעמלו כדי לרכוש מיומנות צילום כזו או אחרת. אחרי שכל זה נאמר, אני גם מעריץ נלהב של נופים עוצרי נשימה. אבל לעניות דעתי כדי ללכוד אותם בתמונה באמת, כבר צריך קצת יותר מאשר לכוון וללחוץ. ברוב המקרים התמונות האלו לא עוזבות הדיסק הקשיח שלי. ________ 1 המצאתי את התיאוריה הזאת עכשיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולי דווקא עלתה לאחרונה תיאוריה שונה בקשר לצילום, שקצת לוקחת את תיאורית ה"סיפור המעניין" רחוק יותר: אם נניח בצד את הצלמים המפיקים תמונות יותר אומנותיות/אסטטיות בפני עצמן, ונתמקד בצלמי אירועים אישיים 1 כמו טיולים, ילדים, וכדומה, אזי הצילום מהווה הרבה פעמים סוג של קישור לזיכרון חוויתי מסוים, כשהתמונה והאובייקט המצולם עשויים להיות משניים למדי. בעצם, ניתן לומר אז, שלמרות שהצלם הנציח בעדשת מצלמתו את הנוף *שלפני* המצלמה, בעצם עבורו התמונה מעלה את הנוף ש*מאחורי* המצלמה - הלא הוא הצלם עצמו, רגשותיו, תפיסתו וחוויתו ברגע הצילום. אם כן - הצילום הוא צילום "אחורה", כאשר הנוף שלפני המצלמה הוא רק סוג של קידוד/רישום שיכול להתפענח נכונה, בזמן מאוחר יותר, רק על ידי הנוכחים באותו אירוע. 1 צילום אישי אמנם קשה להגדרה, אבל למשל כזה שכשמסתכלים עליו אחרי כמה שנים הוא מעלה תגובות כמו "זוכר/ת שהיינו כאן מתחת לעץ ההוא וירד גשם והכלב עשה את צרכיו על הנעליים שלנו..." בהחלט עונה על הקריטריונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החבר רולאן בארת מתבקש לקבלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כחובב צילום בטיולים, מתבקשת כאן עוד הערה: צילום בטיול אינו רק קשר לזכרון חוויתי. בטיול, במיוחד טיול ארוך, אתה נחשף לחוויות בקצב העולה בהרבה על יכולת הספיגה והעיבוד שלך. גם משתנים אחרים מצטרפים לכך: למשל, טיפסת על הר, הנוף נפלא, אבל אתה חייב לרדת בטרם חשכה ואין לך זמן למצות את החוויה. כתוצאה מכך, המטייל מתקשה לחוות את הנופים והמקומות במלואם. הצילום מאפשר להתגבר, באופן חלקי, על החוסר הזה: הצפיה בתמונות מאפשרת עיבוד מחדש של החוויה, ומיצויה באופן מלא יותר. לכן הצילום אינו מהווה רק חיבור לחוויה שבזמן הצילום, אלא גם פיתוח והעצמה שלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודעת. כל תמונה שצילמתי בזמן אמת, נרגשת, על גג הקתדרלה במילאנו, באגם בגבול שוויץ-איטליה או בכרם שופע בדרום צרפת, תמיד התגמדה אל מול המקור - הלא הן הגלויות לתיירים שאפשר לקנות בשקל וחצי בערך לאחת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד שני, ראיתי לא מעט אנשים שמרוב שהם מתרכזים בפעולת צילום התמונות בטיול, "הם לא ממש שם" ולא ממש חווים את הטיול בזמן אמת. אני? אני בדרך כלל שוכחת להשתמש במצלמה כשאני בטיול, מרוב שאני שקועה בחוויות (הרבה מהן לא בחוש הראייה) של הטיול (אם בכלל זכרתי/חשבתי להביא מצלמה מלכתחילה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, יש אנשים שמטיילים רק כדי להצטלם באתרים ''חשובים'', שזה בכלל אידיוטי. לעומת זאת, ראיתי גם כאלה שלא חווים את הטיול ''בזמן אמת'' וגם לא בשום זמן אחר - מרוב שהם מרוכזים במדריכי הטיולים שלהם. פעם פגשתי בוותיקן איזו חבורה ישראלית קטנה. שאחד מהם פשוט לא ראה ולו קצה קצהו של הוותיקן, כי עיניו היו תקועות כל הזמן במדריך... וזה כבר הרבה יותר חמור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה זה אדיוטי רק להצטלם באתרים חשובים ולמה "חשובים"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"חשובים" במובן שכנראה לאותם אנשים נראה שצריך לסמן לידם V באיזה מקום - קרי, היינו שם. יש הוכחות. ובעיניי, לפחות, זה אידיוטי אם זו *כל* מטרת הנסיעה. אפשר כבר לעשות פוטו-מונטאז' יותר בזול. הרי אי אפשר לספוג ככה שום אווירה של מקום, לא את הריח המיוחד שלו, משהו מהאנשים, מהשפה... שום דבר. תמונה והלכנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגלל שהאנשים האלה טרחו לשלם ולסוע לאתרים האלה אז ברור שהם לא מחפשים תחליף זול. זה שהם הצטלמו ליד האתר לא אומר שהם לא נכנסו למסעדה ליד האתר או פטפטו עם המוכרת בחנות או הסתכלו ברחובות ובמחירים של מוצרים ושמעו מסביבם אנשים שמדברים בלע''ז | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש אנשים שכן ויש כאלה שלא. אני מדברת על אלה שלא. כמו איזה צמד בחורים אמריקאים שראיתי פעם באים בריצה לכותל, מצטלמים, ואז אחד מהם אומר לשני: "אם נרוץ עכשיו לאוטובוס, נספיק עוד להגיע להצטלם במצדה..." | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה רק מראה לך שהכותל הוא לא כל כך חשוב. בטח הם בילו יותר זמן בחוף תל אביב, ואני לא אומר את זה נגדם, להיפך | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז למה לבקר בו בכלל? לא חבל על המאמץ של להתרוצץ ביום אחד בין הכותל ומצדה רק בגלל תמונה? אם משהו לא נראה חשוב מספיק, אין חובה לבקר בו, ואין ממש טעם לבקר בו לדקה שתיים "כדי שתהיה תמונה". הייתי בפריז שבוע, ולמרות שאני חובבת מוזיאונים ואמנות, ויתרתי על הביקור בלובר. מכיוון שזה לא היה רק טיול מוזיאונים, העדפתי להתמקד במרכז פומפדו (שמחזיק אמנות מודרנית שיותר לטעמי) מאשר לנסות לדחוס את שניהם (שהיה הופך למתיש מידי מכדי להנות מאף אחד מהם) או לוותר על זה שדיבר אלי יותר בגלל שהלובר יותר "נחשב". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית זה לא פייר להשוות את הכותל ללובר מכמה סיבות, ולעניננו כמה דקות בכותל מספיקות להבין במה מדובר. ברור שאם את עולת רגל דתיה זה משהו אחר. דבר שני הכותל זה עדיין מקום נחשב, ואנשים רוצים להראות למשפחה, לחברים או לצאצאים בעתיד שהם היו שם כי זה מסמל שהם היו בארץ הקודש יותר מאשר תמונה מחוף תא אביב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שאין בלובר דברים מעניינים ביותר, אבל גם אני מעדיפה את פומפדו. הוא גם מעוצב הרבה יותר ידידותי למשתמש. בלובר יש קצת הרגשה של דחיסות כזו שהכל טובע בפנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלובר (וגם, במידה פחותה, בבריטיש) הגישה הנכונה היא לבחור אגף, ולבקר רק בו. אגף אחר - ביום אחר. המשמעות (אלא אם עוברים לגור בפריז) היא שרואים רק חלק זעום מהמבחר, אבל זה נכון בכל מקרה. מצד שני, זוכים לחווית עומק. ואגב צילומים: משעשע לראות איך בלובר, בחדר של מונה יש שני סוגי צלמים: עשרות אנשים שעומדים בתור צפוף דקות ארוכות כדי לזכות לצילום תקריב שלה, שאיכותו לא תגיע לעולם לגלויה בשקל ומחצה, ומאחריהם – אלה שמוצאים את כל הסיטואציה מגוחכת, ומצלמים את גוש הצלמים. יש מדרג שלם של הסוג שני, כמובן, עם אלו שמנסים לצלם כמה שיותר צלמי-צלמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לזבוב גדול יש זבוב קטן, שעל גבו הוא חי, ולקטן, קטן יותר, וככה עד בלי די. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 300733 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקרדיט מגיע למתרגם לעברית של ''השליטים'' להיינלין. אני לא בבית כרגע, ולכן לא אוכל לומר מיהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עמוס גפן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ירוחם מנדל. אני לא קראתי לך בשמות, אתה אל תקרא לי בשמות! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב. אני אקרא לך בויקרא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמיד באותו שלב של הידרדרות ההומור, מתחיל להיות ערך מוסף לניק אלמוני. :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא, שגם כשבוחרים אגף אחד והכל - זו עדיין דחיסות מרגיזה: בכל מקום החללים הארוכים האלה, עם שורות-שורות של מוצגים בערך מאותן שנים, בערך מאותו סוג, בערך באותו סגנון, כשכל מוצג ספציפי שאתה מסתכל עליו מקבל את האימפקט של המון אחרים שאתה רואה מזוויות העיניים כמו באיזה מין מכירה כללית... ו"הקטע" הקבוע הזה עם ה*מונה* (שמתי לב שתפסת יחסים איתה, אה? שובב!) הוא באמת משעשע... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיימו לשפץ אותו סוף סוף ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור מי שמצלם באובססיביות בטיולים (בחו''ל יותר מבארץ, למרות שגם בארץ אני לא מתנזר), אני מוצא שההתעסקות בצילום מעצימה את החוויה. הצורך להתרכז במראות ולחפש בהם את הזווית הפוטוגנית גורם לי יותר להתפעל מהם בזמן אמת ויותר לזכור אותם אחר-כך, כמובן בסיוע התמונות. האמת היא שאין לי עם מה להשוות, כי לא ניסיתי לטייל בלי (המחשבה נראית לי בלתי-נתפסת ובלתי-נסבלת), אבל זה הרושם שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני סולד מצילום בדיוק בגלל סיוע התמונות בהיזכרות אח''כ. הזיכרון דינמי, משתנה - ואני מעדיף לזכור את העבר מבעד לעיוותים שהזמן יצר (פרטים שנשכחים, מוגזמים, משתנים או נוספים), מאשר מבעד לתמונה שמקבעת (חלקים) מהמציאות כפי שבאמת התרחשה. הרעיון צורם לאנשים רבים, אבל אני לא מוצא ערך חיובי אוביקטיבי ל-''אמת'', ומאמין (ומרגיש) שהסיבות הפסיכולוגיות (או הסוציולוגיות, במידה שהזיכרון משותף) לאותם עיוותי-זמן מצדיקות אותן ומשפרות, לא רק את חווית ההזכרות, אלא את ההווה בכלל, שתמיד נצפה ונחווה מבעד לפריזמה של זכרונות העבר. מאותה סיבה, אגב, מעולם לא ניהלתי יומן (אם כי שקלתי בעבר לנהל יומן, ולהכניס בו שקרים קטנים ומכוונים אותם לא אוכל לזהות בעתיד. אבל לא אזרתי את האומץ). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מזדהה מאוד. זה לא קורה לי עם תמונות - אני שונאת להצטלם, ולא יודעת לצלם - אבל זה קורה עם טקסטים מהעבר (לא יומן, את ז\ה אף פעם לא ניסיתי), ובד"כ אני לא קוראת אותם... חוץ מזה, הרעיון של יומן עם שקרים מכוונים הוא טוב, אבל בעייתי - כי גם השקרים הרי משתנים עם הזמן... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלי להיכנס לשאלה האם הגישה שלך חיובית או לא (זה ממילא סובייקטיבי), אני בכל זאת מסתקרן: האם לשכוח את העבר לא פוגע בך? בסופו של דבר, לא מדובר כאן על פרטים ש"מתעוותים", אלא על המוני פרטים (ואפילו אפיזודות שלמות) שנעלמים לבלי שוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עדיף, זכרון טוב או דמיון עשיר? ("הצטטן מחפה בזכרונו הטוב על חוסר יצירתיות") |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שניהם גם יחד, כמובן. אני חושב שגם עם כושר המצאה רחב, כמות הפרטים שתמציא לא תשתווה לכמות הפרטים שתאבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה שאלה - בהנחה שהזכרון בונה את האני (היה דיון בנושא), איזה אני נבנה מזכרונות שקריים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל אני נבנה מזכרונות שקריים. זכור את המחקרים של כהנמן, למשל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכחתי. יכול להיות שישנם זכרונות שגויים, קטועים או מעוותים אבל אף אחד לא מתאמץ לבנות לעצמו מלכתחילה זכרון שקרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שהרבה מאוד אנשים מתאמצים לבנות לעצמם זכרונות שקריים. מתאמצים וגם מצליחים, לפעמים. סביר שאנדים שעברו את השואה, למשל, המציאו לעצמם כאלה (לפחות בפרטים מסוימים). בכלל, רוב בני האדם מנסים להגן על עצמם באמצעות מנגנון כזה: סרור שהרבה פעמים זה עניין של הדחקה, אבל במקרים אחרים - זה פשוט שינוי פוקוס, שינוי בתפיסה העצמית... כמובן גם שינוי בעתיד שאתה רוצה לבנות לעצמך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צ''ל ''אנשים'' ו''סביר'', כמובן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהנחה שהבניית המציאות השקרית שנעשית במכוון עושה סלקציה לפרטים האמיתיים המוצלחים יותר, ומחליפה את הפרטים הפחות מוצלחים בשקרים יפים - אני מניח שנוצר ''אני'' שמח יותר, בעל הערכה עצמית גבוהה יותר. השאלה היא איך נלחמים בקיזוז - אתה זוכר שאתה משקר לעצמך, ולכן עושה ''תיקון'' אוטומטי כשאתה קורא את היומן - אולי לא על כל אחד מהשקרים, אך יכול להיות שגם על חלק מהאמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגישה שלך נראת לי קצרת רואי בעליל ויש לי תחושה חזקה שבערוב ימיך תצטער עליה כמו שלא תצטער על הרבה דברים. יבוא יום ועיקר הדברים שיהיו לך יהיו הזיכרונות שלך. אם הצלחת לשמר את הרגשות הטובים שהיו לך בזמן החוויות שאספת במהלך חייך באמצעות אי אילו כלים- סרטי וידאו, תמונות, הקלטות, מכתבים, יומן, או מה שלא יהיה, אחרית חייך תהייה נעימה הרבה יותר, במיוחד אם תוכל לחלוק את הרגשות האלו עם עוד אנשים. תתפלא כמה מעט אנחנו באמת זוכרים. למעשה אנחנו כמעט ולא זוכרים רגשות בכלל. אולי מילה של זוכה פרס נובל תעזור לך להשתכנע http://www.tau.ac.il/video/Lectures/Bekur_Hamahapech... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
די בטוח. לפחות ברעיון שמוצג בהרצאה וגם התייחסתי אליו במקום אחר בדיון הזה תחת המונח "הווה פסיכולוגי"- אותה תחושה שאנחנו חווים במשך חצי שנייה עד שלוש שניות ומתחלפת בתמידות. תחשוב רגע, אתה יכול לומר לי מה הרגשת בשלושה בינואר 1988,בשעה 15:34:01? וב 15:34:05? אם היית מצלם את החוייה הזאת וחוזר ומתסכל בה מדי פעם ונזכר באירוע היית יכול לשחזר את התחושה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כשל לוגי בסיפא שלך. "בשלושה בינואר 1988,בשעה 15:34:01" לא שקול ל "החוויה". תשאל: אתה יכול לומר לי מה הרגשת "בשלושה בינואר 1988,בשעה 15:34:01" ? אם היית מצלם את אותו הרגע, שלא היה בו שום דבר מיוחד משום בחינה שהיא, אז מה היית אומר לי אם הייתי שואל אותך מה הרגשת כשצילמת את התמונה ההיא ? לחליפין אתה יכול לשאול "מה הרגשת באותו רגע אחרי שהוא נעלם אחרי עיקול הדרך ושמעת פתאום זעקת כאב ?". ואתה יכול לשאול את זה כששניכם מחזיקים תמונה שהוא צילם באותו הרגע. אני בטוח שגם בלי תמונה הוא יספר לך הרבה. אני מסכים שהתמונה תעזור, אבל אני לא רואה איך אתה מבטל את ההבדל בין חוויה לבין רגע שרירותי וחסר חשיבות בחיים ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכוונה הייתה כמובן לחוויה מסויימת. גם במהלך החוויה יש המון רגעים עם תחושות שונות, ומה שאנחנו זוכרים מהחוויה זה הרבה פחות בסופו של דבר. בגדול, אפשר לומר שאנחנו זוכרים רק את השיא ואת הסוף וזהו. כמה חבל. אני לא יודע איך אצלך, אבל דברים שלא תועדו אצלי נשכחים די מהר, כולל השיא והסוף שלהם. צב מעבדה מבטיח לחזור עוד שבוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שקראת את הדיון על הזכרון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעייה העיקרית בצילום בטיולים היא, שהצילום תופס (וגם זה רק "בערך") רק את המראות. מצד שני, אילו הייתה מצלמת ריחות, בטח לא הייתי עוזבת אותה לרגע בטיולים... ---- Xslf, שחווה הרבה דרך האף, גם כשהיא רוצה וגם כשלא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שהוא אמר. ________ העלמה עפרונית,אי שם בניקרגואה,עם לומיקס דיגיטלית מעוררת גאווה,ודיסקים שכבר בדרך לארץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וולאק. אתה מצלם גם וידיאו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נחמדה, אבל אולי כדאי שהיא תוריד את השפם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תהיה כלב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הבנתי נכון את מה שכנהמן הסביר בהרצאה שלו על חקר האושר, אז הפיתוח הבא אומר שצילום יכול להיות דבר נפלא שיכול לעזור לנו להתגבר על מגבלות הזכרון האנושי שלנו. ממהרצאה של כנהמן (הכישור ניתן כאן בעבר, והנה הוא שובhttp://www.tau.ac.il/video/Lectures/Bekur_Hamahapech... ) מסתבר שיש לנו שני סוגים של רגשות. אחד הוא מה שאנחנו חווים בזה הרגע, והוא נקרא הווה פסיכולוגי. לדעת המומחים הוא נמשך בין חצי שנייה לשלוש שניות והשני הוא זיכרון ארוך טווח של רגשות. מה אנחנו זוכרים מההווה הפסיכולוגי שלנו? לדוגמה, מההתפעמות שחשנו כשראינו את יורש העצר מגרד באף בפעם הראשונה. למעשה, כמעט שום דבר. אנחנו לא זוכרים את ההווה הפסיכולוגי שלנו, מה שאנחנו זוכרים זה משהו אחר. כדי לא להרוס למי שרוצה לראות את ההרצאה אני לא אגלה כאן מה אנחנו זוכרים, אבל זה לא הרבה. לכן, לדעתי ההתיחסות בריאה לטיול/חיים בהקשר של צילום צריכה להמשיך לאפשר לנו לחוש את ההווה הפסיכולוגי במהלך החוויה, כלומר לא לחשוב יותר מדי על הצילום. אבל אם וכאשר נתקלים בתחושה רגעית (הווה פסיכולוגי) שאותה אנחנו רוצים לשחזר מאוחר יותר נשלוף את המצלמה וננציח אותה. נכון, אפשר לעורר הווה רגשי באמצעים נוספים, כמו שברקת אמרה, על ידי בישול לדוגמה, אבל לרוב צילום יהיה הכי cost-effective |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, לקצרי הזמן שבינינו: אולי תגלה את הפואנטה ותכתוב למעלה "ספוילר"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההודעה הזאת היא ספוילר להרצאה של דניאל כנהמן, ראו הוזהרתם! מסתבר שזיכרון הרגשות שלנו מוגבל מאוד. מה שאנחנו זוכרים, להבדיל ממה שאנחנו מרגישים, זה בעצם רק את השיא ואת הסוף של החוויה. ההרצאה מתארת שני ניסויים מאוד יפים בהם הראו שהוספת סוף טוב לחוויה הופכת את הזיכרון של החוויה לנעים הרבה יותר. בניסוי בו השאירו את האינסטרומנטים של קולונוסקופיה (בדיקה של המעי דרך הרקטום) בתוך התחת של הנבדק במשך עשר דקות לאחר סיום הבדיקה, דיווחו המשתתפים על זיכרון פחות כואב של החוויה, אפילו שהיא הייתה כמו החוויה הכואבת + חלק נוסף פחות כואב. גם אחרי הספוילר הזה אני ממליץ בחום לראות את ההרצאה שלו לפחות פעמיים שלוש. היא אחת מההרצאות היותר טובות ששמעתי בזמן האחרון (ובכלל). היא מכילה בתוכה כמה תובנות ממש טובות לגבי אושר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר הזכירו פה פעם את העניין עם העשר דקות בישבן. דרך אגב, זו הרצאה עם שקופיות ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. ווידאו בצד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכלל שכחתי לומר עם כל התגובות שלי, גם אני צלם חובב, ואפילו פעם הצגתי תערוכה שכמעט כל התמונות שלה נמכרו. אלו היו תמונות של קרח והיא הוצגה בשבדייה. כך שבעצם מכרתי קרח לאסקימוסים, פשוטו כמשמעו. אפשר לראות את התמונות והסבר על התערוכה מתחת לתמונות בסוף. כאן: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה. אהבתי את התמונות הכחולות, במיוחד האחרונה. חוץ מזה, בהצלחה בהגנה על התזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אסקימוסים, כדבר שבשגרה, קונים קרח בחנות חמרי בניין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעזאזל אתם מתכוונים להחליף את הסקר המשמים והאווילי הזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א) ברגע שיתאפשר ב) לעולם לא ג) ברגע שכל אלה שמתלוננים על הקודם יעזבו את האתר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וחייבת לשתף אתכם - יש לי סרט וידאו מדהים שצילמתי במגדלי התאומים. כשהיינו במעלית הסרטתי את העינית שמראה כל הזמן את מספר הקומה, וברקע שומעים את איש המעלית שמסביר לנו כל מיני פרטים על הבניין. למעלה, על הגג, צילמתי את הנוף המרהיב ובחזרה שוב צילמתי את העינית של המעלית. הסרט מיוחד מאוד, צילמתי אותו במיוחד בשביל בני, שהיה אז בן 5בערך. רציתי שתהייה לו הוכחה שעלינו במעלית 106 (אני חושבת) קומות. לצערי, ההוכחה יכולה להיות לכל העולם, ואשמח אם מישהו יוכל להציע לי איך לשווק את הסרט. תודה עדי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל את מי זה מעניין בדיוק? לשווק את זה זה כמו למכור אורז לסינים. אין סיכוים. את מן הסתם אחת ממאה אלף או מעשרה מיליון אנשים שצילמו משהו בסגנון בתאומים. בחייאת דינאק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו למכור אורז לסינים? אתה עושה צחוק? יש למעלה ממיליארד סינים שכל אחד מהם אוכל קערת אורז כל יום. אתה יודע איזה ביקוש אדיר זה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש מיליארד סינים, תחשוב שכל אחד מהם משלם לך סנט ביום במשך שנה, ים כסף. אני אומר לך, אנחנו צריכים ללכת חזק על השוק הסיני, אף אחד עדיין לא חשב על הפוטניצאל הגלום בהם... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה פעם אנגלי אחד שאמר שמצבם של תושבי אנגליה יהיה הרבה יותר טוב אם הם יצליחו לשכנע את הסינים לשנות במקצת את האופנה וללכת עם חולצה קצת יותר ארוכה, אינטש אחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אח, בדיחה מהזמנים בהם אנגליה הייתה מעצמת סחר (היום שינויי אופנה באנגליה משפרים את מצב תושבי סין, על אף מכסי המגן של אירופה). אח, ובימים העוד־יותר־טובים של האימפריה, היו כמה אנגלים שאמרו שמצבם של תושבי אנגליה יהיה הרבה יותר טוב אם הם יצליחו לשכנע את הסינים לעשן אופיום. הבעיה היא ש*זו* לא הייתה בדיחה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |