בתשובה להאייל האלמוני, 25/08/05 22:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אז למה לבקר בו בכלל? לא חבל על המאמץ של להתרוצץ ביום אחד בין הכותל ומצדה רק בגלל תמונה? אם משהו לא נראה חשוב מספיק, אין חובה לבקר בו, ואין ממש טעם לבקר בו לדקה שתיים "כדי שתהיה תמונה". הייתי בפריז שבוע, ולמרות שאני חובבת מוזיאונים ואמנות, ויתרתי על הביקור בלובר. מכיוון שזה לא היה רק טיול מוזיאונים, העדפתי להתמקד במרכז פומפדו (שמחזיק אמנות מודרנית שיותר לטעמי) מאשר לנסות לדחוס את שניהם (שהיה הופך למתיש מידי מכדי להנות מאף אחד מהם) או לוותר על זה שדיבר אלי יותר בגלל שהלובר יותר "נחשב". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית זה לא פייר להשוות את הכותל ללובר מכמה סיבות, ולעניננו כמה דקות בכותל מספיקות להבין במה מדובר. ברור שאם את עולת רגל דתיה זה משהו אחר. דבר שני הכותל זה עדיין מקום נחשב, ואנשים רוצים להראות למשפחה, לחברים או לצאצאים בעתיד שהם היו שם כי זה מסמל שהם היו בארץ הקודש יותר מאשר תמונה מחוף תא אביב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שאין בלובר דברים מעניינים ביותר, אבל גם אני מעדיפה את פומפדו. הוא גם מעוצב הרבה יותר ידידותי למשתמש. בלובר יש קצת הרגשה של דחיסות כזו שהכל טובע בפנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלובר (וגם, במידה פחותה, בבריטיש) הגישה הנכונה היא לבחור אגף, ולבקר רק בו. אגף אחר - ביום אחר. המשמעות (אלא אם עוברים לגור בפריז) היא שרואים רק חלק זעום מהמבחר, אבל זה נכון בכל מקרה. מצד שני, זוכים לחווית עומק. ואגב צילומים: משעשע לראות איך בלובר, בחדר של מונה יש שני סוגי צלמים: עשרות אנשים שעומדים בתור צפוף דקות ארוכות כדי לזכות לצילום תקריב שלה, שאיכותו לא תגיע לעולם לגלויה בשקל ומחצה, ומאחריהם – אלה שמוצאים את כל הסיטואציה מגוחכת, ומצלמים את גוש הצלמים. יש מדרג שלם של הסוג שני, כמובן, עם אלו שמנסים לצלם כמה שיותר צלמי-צלמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לזבוב גדול יש זבוב קטן, שעל גבו הוא חי, ולקטן, קטן יותר, וככה עד בלי די. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 300733 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקרדיט מגיע למתרגם לעברית של ''השליטים'' להיינלין. אני לא בבית כרגע, ולכן לא אוכל לומר מיהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עמוס גפן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ירוחם מנדל. אני לא קראתי לך בשמות, אתה אל תקרא לי בשמות! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב. אני אקרא לך בויקרא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמיד באותו שלב של הידרדרות ההומור, מתחיל להיות ערך מוסף לניק אלמוני. :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא, שגם כשבוחרים אגף אחד והכל - זו עדיין דחיסות מרגיזה: בכל מקום החללים הארוכים האלה, עם שורות-שורות של מוצגים בערך מאותן שנים, בערך מאותו סוג, בערך באותו סגנון, כשכל מוצג ספציפי שאתה מסתכל עליו מקבל את האימפקט של המון אחרים שאתה רואה מזוויות העיניים כמו באיזה מין מכירה כללית... ו"הקטע" הקבוע הזה עם ה*מונה* (שמתי לב שתפסת יחסים איתה, אה? שובב!) הוא באמת משעשע... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיימו לשפץ אותו סוף סוף ? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |