נדחתה עתירתה של רווקה להשתמש בשרותי פונדקאות | 1281 | ||||||||
|
נדחתה עתירתה של רווקה להשתמש בשרותי פונדקאות | 1281 | ||||||||
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
איך שהמדינה שלנו רומסת באכזריות את זכותה של האישה להורות רק בגלל שהיא לא נשואה... גילית? |
|
||||
|
||||
איך אתה משוה נישואין, שקיבלו הכשר מהרבנות, לסתם מבחן רשוי להורות? |
|
||||
|
||||
מה הקשר, תגיד לי? |
|
||||
|
||||
הכותרת ''פרובוקציה'' מיצתה את עצמה בדיון ההוא. |
|
||||
|
||||
החוק הזה כנראה מיועד למנוע גם מזוגות חד-מיניים מלהשתמש באופציית הפונדקאות. וגם מרווקים, כמובן. |
|
||||
|
||||
אל תשכח שהאישה היא רווקה בת 48, חולת סרטן ורצונה היחידי הוא ילד שיהיה מדמה. סרטן יכול לחזור. 48 הוא גיל מבוגר מאוד+ הריון ותהליכים. ילד אפשר גם לאמץ אך רצונה הוא שיהיה מדמה וזה נשמע אנוכי במקצת, לא? וגילית, האם את אישה דתייה? כי אחרת אני לא מבין את הערתך לגבי בית הדין הרבני. |
|
||||
|
||||
האם היית אוסר על אישה בפרמטרים דומים, שבידיה ביציות שהופרו בידי בעלה, שנהרג חו"ח שבוע לאחר ההפריה בתאונת דרכים, למצוא לה אם פונדקאית? |
|
||||
|
||||
לא מתיר? בהחלט! מצב האישה הזאת אף יותר גרוע מהקודם! היא איבדה מישהו מאוד קרוב אל ליבה וייתכן שמטרת הילד הוא להנציח את זכרו. אני לא הייתי יכול לתת את אישורי\ברכתי למטרה כזאת, למרות כל הצער וההבנה. ובכדי להבהיר את ההבדל שלי בין אוסר ללא מתיר- אוסר אומר בעצם שהרצון עצמו מגוחך ושאם יתגלה שהיא הצליחה לעקוף את הצו היא תיענש בחומרה. לא מתיר אומר אני לא יכול לקחת אחריות מוסרית על הבקשה הזאת, אך אלו החיים שלך, בתחום שליטתי את לא תעשי זאת עם אישורי, ואם תמצאי מישהו שיעשה זאת בשבילך אזי הוא יענש מתי ובאם יהיה בתחום שליטתי. |
|
||||
|
||||
אתה אולי לא מתיר, אבל החוק מתיר, ולא ברור ההבדל העקרוני בין שני המקרים. |
|
||||
|
||||
האם אתה יכול לכתוב מה לא ברור? בקשר לאני לא מתיר אך החוק כן.. אתה יכול להראות את המקרה הספציפי הזה של אישה בת 48 מעוקרת ואחרי סרטן? ואתה רוצה להגיד לי שלא היה דיון משפטי בעניין אלא פשוט החוק מתיר וזהו? טוב אם כך.., התיר אז התיר. בשביל זה מיועד החוק, בשביל למנוע את ההתחבטות המוסרית והאחריות של אנשים המעורבים באישור העניין. אולי צריך גם לעשות חוק ברור בעניין הנושא הקודם.. לכאן או לכאן. |
|
||||
|
||||
חוקית אולי אין הבדל, אבל אינטואיטיבית, גם לאלמנה לא הייתי ששה להתיר שירותי פונדקאות. עם כל הצער והכאב, אולי יש מקום לעצור ולומר, שבמקרים מסוימים, די כבר להתאמץ בעניין הזה של הולדה בכל מחיר. אם הרצון הוא לספק את הצורך בהורות, יש הרבה ילדים מחוסרי בית שאפשר לאמץ. ואם הרצון הוא להמשיך את השושלת, אני לא יודעת מה לומר. |
|
||||
|
||||
רגע, מה קרה ל"זכויות הטבעיות" מהדיון על הזכות להורות אצל איזי דיון 1275 ? או שזה רק אצל גילית וטעיתי בכתובת? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אני לא רואה איך אני קשורה לגילית, חוץ מהעובדה שאצל שתינו הניק נגמר באות ת"ו. לכולם יש זכות להורות, אבל במקרים שהיא הופכת לחובה אני מתחילה לשאול את עצמי שאלות. עד כמה הערך המוסף שנובע מהמשך שלשלת הד.נ.א של האשה (לעומת אימוץ ילד) מצדיק את המחיר הכבד הזה? לדעתי הוא לא מצדיק. אותו דבר אני חושבת על טיפולי פוריות, אצל רווקות וזוגות כאחד - וכבר אמרתי את זה בעבר, אם אתה זוכר. תגובה 100192 התהליך הזה עולה בכאבים קשים, בסיכונים בריאותיים, בזמן יקר ובכסף (כולו מקופת המדינה). וזה, כאמור, בזמן שילדים אחרים מסתובבים חסרי הורים. |
|
||||
|
||||
אף אחד אינו אוסר על האשה מהידיעה ללדת. אלא שהיא מבקשת להשתמש ברחם של אשה אחרת, ולאמץ את התינוק שיוולד. יש הבדל מהותי בין איסור ללדת, לבין ''איסור'' לאמץ (שהוא בעצם אי-מתן היתר). |
|
||||
|
||||
האם דין אם פונדקאית כדין אימוץ? מקורה של הביצית הוא באישה, לא בפונדקאית. |
|
||||
|
||||
אני לא טוען שפונדקאות ואימוץ הם היינו הך. אבל בשניהם יש מקום להסדרת התהליכים באופן חברתי, ולכן מניעת הרשות לאמץ או להשתמש באם פונדקאית היא לגיטימית, וצריכה להתחשב בטובת הילד ולא רק טובת ההורה. |
|
||||
|
||||
מה שונה טובת הילד במקרה זה, לעומת טובת הילד במקרה האלמנה ההיפותטית שהבאתי כאן: תגובה 115288 הייתי שמח אם תפרט יותר על עניין "טובת הילד" (במיוחד לאור הדיון המקביל המתנהל במאמרו של איזי על נושא דומה). |
|
||||
|
||||
הייתי רוצה לנסות ולענות לך שוב, אך קודם אני רוצה לדעת מה עמדתך בנושא. האם אתה היית נותן לה להביא ילד דרך אם פונדקאית? |
|
||||
|
||||
כמו שאיני רואה סיבה למנוע מאותה אלמנה היפותטית, כך איני רואה סיבה למנוע ממנה. |
|
||||
|
||||
טוב. אז מבחינתך היית מתיר לאלמנה הנתונה(לא ההיפותטית) להביא ילד לעולם.. האם היית דורש ממנה מעשים מסויימים? האם היית מעמיד לה תנאים? או שפשוט היית רואה בזה זכותה ובכלל לא מנסה להתערב(על השלילה) בעסקה הפרטי? באם אף אחת מהאופציות אנא תן את שלך. |
|
||||
|
||||
לא הייתי דורש ממנה שום דבר, כפי שאיני דורש מכל אחד אחר. מה עלי לדרוש ממנה לדעתך? |
|
||||
|
||||
קודם כל אני רוצה לתת לך את הבעיות ההיפוטתיות של מצב האישה(שקורות במציאות, וזו נקודה חשובה). 1. האישה היא בגיל 48 גיל די בוגר בכדי להביא ילד לעולם, זה ועוד עד שכל התהליך יוסדר יכולים לעבור שנים. וכאשר הילד יהיה בן 12, היא תהיה בת 60, ללא נסיון מילדים קודמים. 2. האישה לאחר סרטן. לצערי הנטייה של סרטן היא לחזור ובכל מקרה להשאיר נזק בגוף, דבר המקצר את תוחלת החיים. וגם מבחינת הוצאה כספית, הטיפול ממשיך גם לאחר ההבראה לאורך תקופה ארוכה(אני לא יודע אם חודשים או שנים) וההוצאה היא די גדולה למיטב ידיעתי.(האופציה הכספית יכולה להיות זניחה מבחינת אישה זו) 3. האם הפונדקאית יכולה לעשות בעיות- בין השאר בגלל מצבה של האם הביולוגית. 4. תחשוב על המצב הנפשי של הילד רק מהרגע שיתגלה שהוא נולד לאישה בוגרת וכבן יחיד, שאביו לא ידוע והולדתו 'לא טבעית'. האם אתה חושב שאישה זו תצליח לבדה? 5. הבעתיות החוקית של העניין יכולה להתעורר בשלב מאוחר יותר בחיי הילד ולעשות לו בעיות משונות(בטוח מבחינה רפואית) בהמשך חייו. 6.העניין של הלהביא ילד משלה הוא שיקול מאוד אנוכי ולא מתחשב בילד העתידי, מה השיקולים שלה לא לאמץ ילד? למה זה כל כך חשוב שהילד יהיה מדמה? היא רוצה ילד או היא רוצה לדאוג להמשך קיומה? אומנם בחברתנו עניין ההמשך התורשתי מקובל, אך גם מקובל לדאוג לכל התנאים הנורמטיביים להבאת הילד לעולם. לפני שאני עונה על תגובתך האחרונה, האם אתה מבין את הבעיות ההיפוטתיות? |
|
||||
|
||||
1. כן, ועם זאת אנחנו לא מונעים מנשים נשואות ללדת בגיל 48. 2. כן, ועם זאת אנחנו לא מונעים מנשים נשואות ללדת אם יש להן סרטן. 3. כן, ועם זאת אנחנו לא נמנע מאישה נשואה עם סרטן מלפנות לפונדקאות 4. כן. מה הקשר? אתה יודע כמה משפחות חד הוריות יש? אתה חושב שהן משפחות "לא מאושרות" באופן אינהרנטי? הנה לך עוד דוגמה: אישה מבוגרת נכנסת להריון ואחרי שבוע, רחמנא לצלן, בעלה נהרג. האם עלינו להחרים את התינוק שיוולד ולהעבירו למשפחה אומנת? אפשר לקחת את זה עוד קדימה - אם שמתאלמנת כמה ימים לאחר הולדת הוולד, או אפילו הורים שמתגרשים. 5. לא הבנתי. על איזו בעיה חוקית מדובר, ואיזה בעיות שונות ומשונות עלולות להיגרם לילד, ושוב, מה ההבדל בין זה לבין אישה נשואה שמשתמשת בפונדקאית? 6. אם כך, הבה נבטל את מוסד הפונדקאות. אתה מניח כי ישנם תנאים "נורמטיביים" להבאת ילד לעולם. אני לא חושב שתמצא אפילו באייל אפילו שניים שיסכימו בדיוק על אותם תנאים "נורמטיביים". לכן, בהתאם למה שעניתי לך עד כה, אני עדיין לא רואה את היחודיות של הבעיה מול מקרים אחרים. |
|
||||
|
||||
תנאים נורמטיביים הם בפשוטם נורמות חברתיות קבועות המתפרשות על כלל האוכלוסיה ומאפינייה(טוב לא הכי פשוט), ניתן להגדיר בקלות את ההבדלים הנורמטיביים בינינו לאיראן ומהעבר השני לצרפת, ובסביבה היותר קרובה- בין החילונים בתל אביב לחרדים בירושלים. ויסכימו לא יסכימו המתדיינים, התנהגותם תתבצע, ללא הבנתם שהם עושים זאת, בהתאם לנורמה. דוגמא טובה היא הפרסום בערים חילוניות לעומת פרסום בערים דתיות. הסיבות נראות ברורות אך בסופו של דבר הן קיימות כתוצאה מנורה מסויימת. 5. אולי בהזדמנות אני אמצא את המאמרים הקשורים לנושאים דומים לעניין(מבחינת הסתבכות בירוקרטית ובעיות רישומים ומבחינת חוסר מידע רפואי על ההורים). 6. אם אינני טועה, במס' מדינות מפותחות בעולם אין מוסד כזה.ואל תשכח שזה רק מצב היפוטתי. ייתכן ושיקולייה הם מאוד אנוכיים ויכולים לפגוע בילד. 1-3. הן מוכרות בחוק, היא לא. האם לא שמת לב לפיסקה האחרונה בכתבה? 4. מצב היפוטתי שייתכן ויקרה. בקיצור, כאשר אתה מביא דיון זה להערכה משפטית, השופטים צריכים לבדוק את ההתאמה בחוק ובתור נציגי הצדק גם צריכים לחשוב על כל הבעיות המוסריות היכולות לנבוע מהמצב. החוק לוקח את האחריות המאוד מאוד כבדה הזאת ו'מייבש' אותה לעובדה ברורה, ומכיוון שזה חוק הוא עוקף את ההיבט המוסרי פרט לחורים קטנים הניתנים להגמשה על ידי השופט. בתור מערכת שתפקידה להגן על החלשים וחסרי האונים ולדון במצבים עתידיים רבים, השופטים לא יכלו לקבוע אחרת, לפחות לא במידה רבה. עכשיו לגבי הדווקא לתת לה את הילד, התנאים שהייתי דורש: א. הבאת בדיקות מפורטות על האישה (רפואית, נפשית, כלכלית, חברים ומשפחה, וכו'..) בכדי להבטיח התפתחות תקינה של הילד. ב. בדיקת החוזה עם האם הפונדקאית והקליניקה בה יבוצע הטיפול. ג. הכנת אדם\זוג\משפחה שיסכימו למלא את מקומה כאם באם מצבה ידרדר לאישפוז וחס וחלילה מוות. ד. דרישה לערכאות נוספות בעניין בכדי לדאוג להתנהלות תקינה של הדרישות לעיל. באם רצונה עז היא תקבל תנאים אלו, מה גם שיהיה לה גיבוי משפטי באם משהו ישתבש. |
|
||||
|
||||
קצת ערבבת את הסדר, ברשותך, אני אנסה לחזור לסדר המקורי. 1-3. כן, ואני סבור שיש לשנות את לשון החוק. האם אתה מתנגד? 4. לא הבנתי את התשובה שלך. 5. גם כאן, עדיין לא הבנתי על מה מדובר, ומה שונה המקרה מול אישה שתתאלמן (חו"ח) במהלך ההריון למשל. 6. כן, אבל בארץ יש. אתה מעוניין לבטל את מוסד הפונדקאות? בכל מקרה, הבאת ילד לעולם היא דבר אגואיסטי (אלא אם כן מדובר באונס וחוסר אפשרות להפלה - מצב בלתי אפשרי כמעט לחלוטין) - בין אם בחירה להביא ילד לשם סיפוק עצמי, או לשם מטרה אחרת, שאז מילוי המטרה האחרת הופך להיות הסיפוק העצמי. לא הבנתי את הקשר בין הגדרתך את המושג "תנאים נורמטיביים" לענייננו. בפועל, אנחנו לא דורשים (כמעט) כלום מאנשים שרוצים להביא ילד לעולם, ואני לא רואה סיבה לדרוש יותר באופן חריג מכל פונדקאות במקרה הזה. זה תקף גם לעניין הסעיפים והתנאים שלך בסוף התגובה. אני לא רואה סיבה לדרוש יותר ממה שאנחנו דורשים מזוגות נשואים שפונים לפונדקאות. אין לי בעיה עם השופטים. הם עשו מה שהיה עליהם לעשות - להחזיר את העניין, ומהר, למחוקק שיתקן את החוק. אני לא בעד ערבוב רשויות. |
|
||||
|
||||
1-3. לא. אבל אני בעד השמת תנאים מחמירים מעיין אלו שנתתי מקודם, של פיקוח וביקורת על כל האנשים שיכולים להיות בעייתיים עם ילדיהם. 4. מצב היפוטתי- לא חייב לקרות אבל יכול. ויש משפחות חד-הוריות שאינן מאושרות כמו משפחות 'רגילות' שאינן מאושרות. 5. דוגמא רפואית למשל- נגיד ואצל הילד מתפתחת מחלה, הוא עובר טיפולים והכל ולא יודעים מה הבעיה. מסתבר שאם היו יודעים את העבר הרפואי של האב, היו עולים על הבעיה במהירות, אך מכיוון שמידע זה חסוי, חלו עיקובים ובעיות ובעקבותם הילד חו"ח נפטר. יש גם דוגמאות מתחומים שונים, אני אנסה למצוא אותם. 6. אז למה לא אימוץ? ובכלל, זה יכול לקרות, לא חייב. זה שיקול שהשופט חייב לקחת. אישה לאחר סרטן בת 48, ילד ראשון- מצטער אבל יש לה סיכוי טוב לאבד שליטה. אם הבחירה הייתה בידה, אין לי מילה בעניין אך לצערי יש לי והשיקולים שלי הרבה יותר אחראים משלה. אנחנו ועוד איך דורשים! לא מזרים אומנם, אך במעגלים הקרובים ובמה שמגיע לתקשורת, אנחנו מאוד מעורבים! לאלו הקרובים אלינו אנחנו מנסים לעזור, נותנים ביקורת ומדברים מאחורי גבם(לחיוב ולשלילה). על אלו מהתקשורת אנו מצקצקים בלשון או נותנים אנחת רווחה. ברית מילה זה תנאי נורמטיבי אצל שומרי מסורת, הכנסת הילדים לבית ספר היא תנאי נורמטיבי בישראל, חינוך ערך הכסף הוא תנאי נורמטיבי אצל קפיטליסטים, חינוך לעזרה לזולת, זוג הורים, ענישה נגד גילוי עריות, איסור הוצאה להורג, מוסר עבודה. כל אלו הם לא דברים ברורים מאליהם, הם לא קיימים בכל מקום ולא התקיימו בכל זמן, אך החברה(או החברות) פועלת לפיהם וסולדת משבירה תבניתית מהם. |
|
||||
|
||||
1-3. עדיין לא הבנתי אם אתה רוצה להחיל את השינויים שלך רק על רווקות או גם על זוגות, ואם רק על רווקות אז מדוע. 4. עדיין לא הבנתי למה התכוונת כאן. אנא נסה לחזור אחורה ולהבהיר לי מה כוונתך. 5. אם כך, אולי בכלל נבטל את בנק הזרע? הבעיה אינה רלוונטית רק לרווקות אלא לכל מי שנעזר בשירותי בנק הזרע. 6. למה לא אימוץ? מאותה סיבה שאנחנו לא כופים אימוץ על זוגות עם אותה בעיה. אגב, "יותר סיכוי לאבד שליטה" מבחינתי זה טיעון דמגוגי ותו לא. התנאים הנורמטיביים שפרטת הם אולי תנאים חברתיים, אולם אינם מוכתבים על ידי החוק, ולזה כיוונתי - אני לא רואה סיבה לכפות תנאים מיוחדים שאינם נכפים על זוגות, ונאחז בדוגמת האלמנה הממתינה עם הביציות המופרות. מה שכן הדגמת הוא שיש הרבה ערכים - אבל אי אפשר להגיע לקונצנזוס עליהם, ולכן רק חיזקת את טענתי שאין באפשרותנו להגדיר בחוק את תנאים נורמטיביים ספציפיים להולדת ילדים. |
|
||||
|
||||
1-3. על כולם, באופן הגיוני ובעל תועלת לשני הצדדים(כפי שאני מקווה שהסברתי מקודם) 4. תסביר לי מה לא מובן.. 5. כל פעם תביא לי משהו אחר לבטל? מה עם לשפר? למה שבנק הזרע לא ידאג לקחת את כל המידע הרפואי שיש לתורמים ויעדכן אותו כל תקופה מסויימת? 6. מה לעשות, מצבים קיצוניים מערערים את הנפש וככל שאדם עובר יותר טראומות בחיים כך סיכוייו 'לאבד את זה' גודלים. קונצנזוס בסביבה שהם חיים ובחוג החברתי שלהם קיים. ולגבי זה שהחוק לא יכול- אין דרישה לחינוך בחוק? אין דרישה לחיסונים של הילד? אין דרישה לחיסוני חיות בית בכדי למנוע הדבקות של פרטים אחרים בחברה? ועוד איך יש ביכולתינו להגדיר בחוק תנאים נורמטיבים. ויותר מזה, מתאימים זאת לכל עיר ועיר! מתאימים זאת לכל חוג בחברה! הדוגמא הכי קיצונית היא הסיפור שקרה במועדונים בתל אביב שלא נתנו לבעלי סממנים מזרחיים להיכנס. על זה שיש הרבה ערכים אתה צודק, אבל מאנשים עם ערכים דומים נוצרות קבוצות וחברות עם מאפיינים די קבועים(ואם אני אמשיך בזה עוד נגיע לשאלה מיהו יהודי (-;) |
|
||||
|
||||
1-3. טוף, אז נסכים שלא להסכים, שכן הגישות שלנו כנראה שונות בתכלית? 4. תנסה, אם אפשר, לחזור להתחלה ולהסביר לי למה התכוונת. אני פשוט לא מבין. 5. אני בעד, אבל לפחות נסכים שהסעיף הזה חל בכל מקרה של תרומת זרע ולא רק אצל רווקות. 6. לפעמים, באותה מידה, מצבים קיצוניים דווקא מחזקים את הנפש, ודווקא השיעמום הוא אבי כל חטאת. אני לא רואה סיבה להעדיף אחד על השני. שוב, הדוגמאות שלך אינן משקפות "תנאים נורמטיביים" שעל פי הם נוכל להעריך את יכולתו של אדם לגדל ילדים. אני לא חושב שאפילו תשיג קונצנזוס בשאלה אם נאפשר או נאסור על פגועי נפש ללדת ילדים. (אגב, עוזי, אם אתה קורא - לא שכחתי אותך.המחשב קפא למוות תו"כ אישור תגובה לך, אבל הוא התאושש מאז) |
|
||||
|
||||
בניגוד למנהגם הרגיל של ''שכמותי'', אני דווקא קורא. אולי כתבת משהו שהמחשב שלך לא יכול היה לשאת באחריות עליו. ממתין בסבלנות. |
|
||||
|
||||
1-3. לא מבין למה.., הרי שנינו רוצים מערכת מדינית שתתפקד ביעילות ובהתחשבות לכל הצדדים, כולל העתידיים. וזה מה שהצעתי. 4. בהרבה משפחות שמאמצות, לדוגמא כמובן, הילד שמגלה שהוא מאומץ מתחיל לשאול שאלות ולהיכנס למצב מסוים של תיסכול וחוסר התמודדות. גם ילדים שהם בני זקונים מתמודדים עם מרחק הגיל בין ההורה לילד. ילד יחיד הוא לא מקרה בעייתי אומנם, אך בעירוב עם הסיבות הלא ברורות להבאתו לעולם בדרך שהיא, חברתית, לא נורמטיבית או, אם תרצה, מאוד נדירה- יצטרך להתמודד עם החברה הקרובה אליו(ילדים איתם הוא ילמד, אנשים שלא מקבלים דרך כזו וכו'..) בקיצור הפחד מהשונה. האם האם תספק\תדאג להביא לו דרכי התמודדות? האם היא תביא אותו לסביבה שמקבלת בפתיחות דברים כאלה? מאיזה מגזר חברתי היא באה בכלל? 5. מקובל ביותר. 6. שיעמום וחוסר מעש הם מצבים קיצוניים. הרי משיעמום נובע הרצון לעשות משהו ואם לא עושים זאת, נוצר מצב של תעוקה נפשית. ובכלל, אני לא דנתי בתוצאה החיובית אלא השלילית. מה אתה בעצם אומר? שלפעמים חובה על הורה להכניס את ילדו למצב קיצוני?? ובקשר לתנאים הנורמטיביים, כל סוף הבנתי מה הבעיה! מה שאמרתי על התנאים הנורמטיבים(מה לעזאזל יש לי מ-י' כפולה??) היה בהקשר לסעיף 6(ואיכשהו התפצל משם). לא דיברתי על תנאים להעריך את יכולתו של אדם לגדל ילדים אלא על מה שעלול(!!!) לקרות לילד כמסקנה עתידית מזה שהאדם לא יכל לטפל בו נכון. ואני אישית נפגעתי מהניצול הנוראי של פתיל הדיון שלנו לאיזכורים! אני מרגיש נבגד ומחולל! אני רוצה גט! (טוב מה אני אגיד.. קמתי קצת משועשע הבוקר.. (-: ) |
|
||||
|
||||
מנסיון אישי, ילד מאומץ לא סובל מתיסכול וחוסר התמודדות יותר מילד ביולוגי. |
|
||||
|
||||
ולכן כתבתי בהרבה ולא בכל... בנוסף, כשדיברתי על התיסכול, לא דיברתי על תיסכול הנגרם המההורים המאמצים אלא על התיסכול הנגרם כתוצאה מהחיפוש אחר ההורים הביולוגים והשאלות העולות מהחיפוש. וגם אם אין חיפוש, יש התמודדות או יותר מזה, הדחקה וחוסר התמודדות של המאומץ עם השאלה מי הם הוריו הביולוגיים. אישית, אני חושב שמוסד האימוץ הוא דבר נפלא, למעשה כל מוסד לעזרה לילדים הוא נפלא. בתקווה שדואגים לטפל נכון בילדים. ואם מחנכים נכון ונותנים תמיכה נכונה, הילד המאומץ גודל להיות אייל אלמוני שמעיר שהוא לא סבל מתיסכול וחוסר התמודדות יותר מילד ביולוגי. |
|
||||
|
||||
אלא אם.. אתה במקרה הוא ההורה המאמץ או מורה,מדריך חונך או עובד עם ילדים מאומצים או קשור איכשהו קשור ל\מכיר מישהו מאומץ.. אזיי זה לא האייל האלמוני שגדל להעיר את ההערה הזאת.. |
|
||||
|
||||
ערן- שים לב גם לתגובה זו: תגובה 115832 |
|
||||
|
||||
מבחינתי כמעט כל הטיעונים המופיעים שם רלוונטיים גם למקרים בהם לא מדובר ברווקות, כך שהם אינם מצריכים התייחסות מיוחדת מצידי. |
|
||||
|
||||
אני לא רואה הבדל בין שני המקרים. אם זוג מחליט להביא ילד לעולם ובני הזוג יכולים להוציא לפועל את ההחלטה הזו בשיטות המוכרות, האחריות המוסרית היא עליהם (גם אם במקרים קיצוניים טובת הילד תחייב להוציא אותו מידיהם, כדי להגן עליו). אני לא רואה שום מצב שבו יהיה נכון להתערב (בכפיה) בהחלטה כזו. אבל אם הם צריכים סיוע רפואי, האחריות המוסרית נופלת פתאום עלינו, כחברה. ובמקרה כזה (גם אם קל לכאורה להענות לכל בקשה כדי להיות טובים ונאורים) אין לנו ברירה, וצריך לשקול את טובת הילד בפרמטרים אחרים לגמרי. צריך להביא בחשבון את גיל ההורים (האם הם יהיו בסביבה כשהוא יסיים תיכון?), את מצבם הבריאותי, את מספרם, את היכולת הכלכלית שלהם (תוך הצבת רף נמוך ככל האפשר) ועוד. |
|
||||
|
||||
אם במקרה הזה עלינו לקחת בחשבון כל מני גורמים, מדוע שלא ניקח אותם בחשבון תמיד? אנחנו הרי מסיעים גם לזוגות, מבחינה רפואית, במעקב בזמן ההריון ובלידה. האם אנחנו שוקלים את אותם שיקולים כאשר, למשל, ההריון כרוך בסיבוכים? האם נחליט אם לתת לאישה בהריון בסיכון טיפול תרופתי לפי היכולת הכלכלית העתידית שלה או השאלה אם תהיה בסביבה כאשר הילד שיוולד יסיים תיכון? כלומר, גם במקרה של זוג חלק מהאחריות המוסרית יכול ליפול עלינו, כחברה, ואנחנו הופכים להיות צד בדבר. ואם האחריות המוסרית נופלת עלינו, כחברה, אולי עלינו גם להתערב בזכותם של זוגות להביא ילדים לעולם בדרך טבעית, ולא רק של אלו הזקוקים לסיוע? לדעתי לא, שכן מאז לידתה של לואיז מיי בראון, ילדת המבחנה הראשונה, בשנת 1978, גם ההפריה הפכה להליך טכני בלבד, שאיני רואה סיבה ליחס לו משמעות מיוחדת בחלק משרשרת הארועים מההחלטה על הבאת ילד לעולם ועד היוולדו. יש כאן עניין נוסף - אתה בעצם מבקש מאיתנו גם להפעיל את כדור הבדולח הידוע לשמצה (ואולי האישה תחלים ממחלת הסרטן?), וגם לנסות למצוא קריטריונים אובייקטיביים ל"הורות טובה" (הקביעה "להורים מבוגרים אסור ללדת ילדים שכן יש חשש שהם ילכו לעולמם עד שהילוד ילך לתיכון). ונגד שתי הקביעות הללו מתנהל קרב מילולי קשה בדיון המקביל, בראשות גילית. |
|
||||
|
||||
הכלל הוא פשוט: אם אין צורך להתערב, לא מתערבים. כאשר האשה כבר בהריון, האתיקה הרפואית מחייבת לעזור לה להשלים אותו. ברוב המקרים סיבוך הריוני עשוי להסתיים בלידת חי, ואז ודאי שיהיה עלינו לטפל בולד; אם כך, עדיף לטפל בסיבוך כדי לדחות את הלידה ולאפשר לידה תקינה. אם היא אינה בהריון ומעוניינת לעבור טיפולי פוריות, לאמץ ילד או להעזר באם פונדקאית, היא מטילה את האחריות על ההחלטה הזו על החברה, וגם אם הנטיה הטבעית היא להענות לבקשה, לא נכון לעשות כך בכל מצב. למרבה המזל, כמעט בכל המצבים שבהם הייתי רוצה למנוע תהליך כזה (למשל, גיל מבוגר מדי), הריון אינו אפשרי באופן טבעי; כך, מי שכבר בהריון, עומדת בקריטריונים שלי בלי להתאמץ. אני לא מתיימר לקבוע כללים "אובייקטיביים", אבל לא צריך דבר כזה בשביל למנוע מאנשים מסויימים טיפולי פוריות או אימוץ ילד. לו היו ברשותנו כללים אובייקטיביים, היינו מפעילים אותם; מכיוון שאין (ולא יהיו), צריך להחליט על-בסיס המידע הקיים, ולשקלל את טובת הילד עם טובת המבקשים. |
|
||||
|
||||
בתור מישהי, שהתבגרה בלי אבא, אני יודעת כמה זה קשה ונורא לילד. למרות העובדה, שתמיד היינו משפחה חמה ומלוכדת, עדיין - משהו חסר. וזה תמיד מורגש. אשמח לא לפרט יותר. |
|
||||
|
||||
בתור מישהי שגדלה בלי אבא, איך את יכולה לדעת אם זה היה שונה באופן משמעותי מאשר ילדים שגדלו עם אבא? יתרה מכך, אם אני קורא נכון את דבריו, בילדותך אביך היה איתך, מה שאומר שהחסך יכול היה לנבוע דווקא מתחושת האובדן והגעגועים, ולאו דווקא מהחוסר באב גופא. |
|
||||
|
||||
תגידי (ואין לי בעיה שזה יחשב כחנפנות!!) כבר אמרתי לך שאני אוהב את התגובות שלך?? גם בדיון הקרוב את מצליחה להסביר בכמה מילים פשוטות את כל מה שאני מסבך. (-: |
|
||||
|
||||
החוק איננו מחייב נישואין. מספיק שהגבר המפרה יהיה מוכר כבן זוגה של האישה. |
|
||||
|
||||
ואם גם הגבר אינו מסוגל לייצר זרע תקין? |
|
||||
|
||||
כאשר מדובר בפונדקאות החוק מחייב שהזרע המשמש להפריה החוץ גופית הוא של האב המיועד והביצית אינה של האם הנושאת. |
|
||||
|
||||
רק בגלל שהיא רוצה להיות הורה לא אומר שהיא צריכה להשתמש בפונדקאות ובית הדין לא חייב להרשות לה, שתאמץ מישהו(ותאמין לי בימינו, בגלל שכולם משתמשים בפונדקאות, הרבה פחות אנשים מאמצים. מה אז בגלל שהטכנולוגיה התפתחה ויש פונדקאות, לילדים יתומים לא יהיה אותה אפשרות, כמו בעבר, למשפחה?)!! אומנם אני מודה שזה לא בסדר שיש הפליות בין זוגות לרווקות (או רווקים במקרה הזה), אבל אין מה לעשות, אנחנו לא חיים במדינה מושלמת! |
|
||||
|
||||
ילד אחד ניצל, מחיים עם אם חולנית בלא-אב. |
|
||||
|
||||
תגובה 115288 |
|
||||
|
||||
ערן - אני חייבת לשאול כאן שאלה אישית. אתה גדלת עם שני הורים? כי אם כן, אז לעולם לא תבין. |
|
||||
|
||||
כן, גדלתי עם שני הורים. ומסך הבערות של רולס מונח על עיני. עם זאת, לאור תגובתך כאן: תגובה 115676 האם לגדול עם הורה אחד נוטל לגמרי את הטעם מהחיים? כנראה שלא, שכן את איתנו ולא בחרת, למשל, לשים קץ לחייך. קצת לא נעים לי לדון בך, כמו שלא נעים לי לדון בעצמי, לכן אנא עצרי אותי מלהמשיך (אפילו על ידי דואל פרטי אלי) אם הדיון בחייך הפרטיים פוגע בך. |
|
||||
|
||||
ערן, דוגמתה של נורית היא דוגמא מצויינת לדיון שלנו. האם אפשר לחיות במשפחה חד הורית? אפשר. אבל עדיף לחיות במסגרת המשפחה המקובלת בחברה (תנאי נורמטיבי) של אב ואם, תנאי התפתחות הילד יותר יציבים. וזה שנורית חיה היום?! קצת לקחת את זה קיצוני מדי, יכולים להיות אלף פרמטרים לעניין והיא כלל לא ציינה שחייה היו רעים אלא שחסרון האב היה מורגש. נורית- סלחי לי אם ייתכן ופגעתי בך במידה כלשהי. |
|
||||
|
||||
דוגמתה של נורית היא דוגמה ותו לא, ואי אפשר להסיק ממנה על הכלל. מה שכן אפשר להסיק ממנה זה שלמרות שלכאורה נורית מצרה על ''מזלה הרע'' בעולם הזה, יש לה הרבה טעם בחייה והיא לא בחרה לשים להם קץ. כלומר, הטענה כאילו חייו של הילד שיוולד יהיו בלתי נסבלים בצורה שעדיף לו לו לא יוולד אינה עומדת. |
|
||||
|
||||
ההבדל בין מת ללא נולד הוא עצום! וכמוהו ההבדל בין לרצות למות ללהתאונן על הולדתך. האם אתה באמת לא רואה הבדל בין השניים? |
|
||||
|
||||
רגע, אז מאיזה טעם אתה רוצה בעצם למנוע מהרווקה (או הנשואה) שלא ללדת? לא מתוך דאגה לעתידו, או בעצם "הטעם בחיים" של הילד שיוולד? |
|
||||
|
||||
לא הבנתי את השאלה. |
|
||||
|
||||
אתה בוחר למנוע מהאישה ללדת בשל סיבה מסויימת. נדמה לי שהסיבה שאתה מביא היא שחייו של הילוד יהיו כאלו שעדיף לא היה לחיות אותם, כלומר, אין בהם ערך חיובי אלא רק שלילי. האם ההגדרה הזו מקובלת עליך? אם לא, אנא נסה להסביר את שורש הסיבה מדוע יש לאסור על האישה להשתמש בפונדקאית ולגדל את הילד שיוולד. כלומר, "יצחקו עליו" אינו הסבר אבל "יצחקו עליו כל כך הרבה עד שסביר להניח שירצה לשים קץ לחייו ואף טיפול פסיכולוגי לא יעזור" זה הסבר. |
|
||||
|
||||
מוות זה לא הדבר הכי נורא שיכול לקרות. יש גם סבל והרס עצמי. פסיכולוגיה ופסיכיאטריה מעולם לא הוכיחו את עצמם ככלי שימושי ולרוב משומשים ככלי מחקרי. לא מונע, פשוט לא יכול לקבל את האחריות, וזה מה שהחוק מבקש ממני(כשופט)לקבוע- האם אני מתיר ומקבל את האחריות המוסרית לעניין או לא. אני כבר הסברתי שמבחינתי, עם התנאים המתאימים, אין כל בעיה שהאישה תלד, אך צריכה להיות דאגה לילד אפילו שהוא עדיין לא נולד. וכן, לפעמים אדם עובר חיים שלמים מבלי לעשות משהו בחייו, עם חששות מהמוות, עם תסכול רב, עם טינה וכעס על כל העולם וכו'... כאדר נוצר מצב אשר אינו נורמלי בסביבה הקרובה לילד, הילד שם לב לכך שהוא ומשפחתו חריגים. וזה לא נוגע רק לילד לאם חד הורית שנמצאת בסביבה ובחברה של זוגות, אלא בכל אדם השונה מהשאר. יש לילד שני כיוונים ללכת- להתגבר ולהתעלות או להישבר ולהתפרק. האפשרות השניה היא, הומנית ומוסרית, בלתי מתקבלת בחברה סוציאלית. ואנחנו חברה סוציאלית ואני, כבן אדם אמפתי, לא מוכן לקבל את זה ואם ביכולתי למנוע סבל, צער וכאב לב מיותר, אני אמנע אותו. |
|
||||
|
||||
כן, אבל כאן יש שתי שאלות: א. מידתיות: האם הסבל שיגרם לילד הוא כה גדול כך שעדיף לו לו לא היה נולד כלל. לא נראה לי שהתשובה חיובית. ב. חיזוי: אתה מדבר על ספקולציה, שכן אין לך כדור בדולח שיראה לך איך *באמת* יראו חייו של אותו ילד אם יוולד. באותה מידה שהוא עלול להיות אומלל הוא גם יכול להיות נאהב ולנהל חיים (כמעט) נורמליים (אני משתמש במושג ה"נורמה" למרות שהוא די מעורפל בעיניי). מתגובתך משתמע כאילו באופן דטרמיניסטי, הילד, אם יוולד, נידון לחיים של אומללות, ולא כך היא. |
|
||||
|
||||
לפעמים אפילו עדיף לחיות במשפחה חד הורית. הרי אם אמא ואבא לא מסתדרים, למה שלא יהיה לילד טוב יותר אם הם יתגרשו? כן, הילד יתגעגע ובוודאי ירצה (לפחות בגיל צעיר) שהוריו יחזרו להיות ביחד וכו', אבל הרי זה אפשרי מאוד שאם הם כן היו נשארים ביחד הילד היה סובל יותר. אני לא מבינה מה יציב יותר בלחיות עם שני אנשים שפשוט לא סובלים אחד את השני. במיוחד שלא בכל המקרים האב אכן חסר - בהרבה מקרי גירושים האב ממשיך להתראות עם הילדים בתדירות גדולה יחסית. זה לא אותו דבר, נכון, אבל האם זה בהכרח רע? |
|
||||
|
||||
אשמח אם מישהו יבהיר לי מהי משפחה חד הורית. נניח שהורי נפרדו כשהייתי בסביבות גיל 12, והתגרשו זמן מה אחר-כך. אף כי שמרתי קשר עם אבי, למעשה גודלתי על ידי אמי (תוך הסתייעות בכספי מזונות של אבי). האם אני בן למשפחה חד-הורית? אבל עד גיל 12 לערך שני הורי גידלוני. אולי אני בן למשפחה חד-הורית-למחצה? |
|
||||
|
||||
הגדרה מדויקת אין לי. אם אתה רוצה את דעתי - עד גיל 12 היית בן למשפחה "רגילה" או "נורמטיבית" או איך שאתה רוצה לקרוא לה. מגיל 12 אתה בן למשפחה חד-הורית. לא הגיוני? |
|
||||
|
||||
כלל לא התעניינתי בכל הנושא הנורמטיבי. רק רציתי להיות בטוח, שאני מבין מה משמעות הביטוי ''משפחה חד-הורית.'' |
|
||||
|
||||
לא הוא לא. מה שאמרת בתגובה הקודמת פשוט הביא מצב אחר של בעיה, בעיית הזוגיות של ההורים ואז, במקרה והם מתגרשים\נפרדים אז הילד הוא בן להורים גרושים\פרודים בהתאמה, אך בהחלט לא בן למשפחה חד-הורית. למעשה, גם במשפחה חד-הורית ניתן לחלק. חלק מהמצבים כבר נידונו פה ובשאר אני לא רוצה לדון שלא לצורך כרגע. |
|
||||
|
||||
אני הייתי אומרת שאתה בן להורים גרושים. "משפחה חד הורית" נשמעת (לי) יותר כמו מצב של הורה+ילד/ים שאין להם או כמעט אין להם, קשר עם ההורה השני. |
|
||||
|
||||
זה אכן נראה לי יותר סביר. תודה. |
|
||||
|
||||
ולא רק זה- אם ההורים הגרושים מתחתנים שוב, עם בני זוג חדשים, אתה כנראה נחשב לילד ארבע-הורי ואוקטו-סבי. (ובגיל המתאים זה אומר המון דמי כיס..) |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח בקשר לזה - אשתו של אבי אינה הורה שלי, היא הרי לא אימצה אותי או לקחה חלק בגידולי. (אין בזאת כדי לומר דבר רע על אשת אבי, אשה מקסימה ורבת זכויות כשלעצמה.) יתכן כי בסיטואציה אחרת (ובגיל אחר), יכולה הייתה להווצר סיטואציה כזו, אבל זה לא מובן מאליו. |
|
||||
|
||||
רק לצורך הפרוטוקול, לצורך טפסים רשמיים 1 ילד הגדל עם אמא (ולא חשוב אם הוא רואה את אבא ארבע פעמים בשבוע כי אבא עבר לגור בקצה השני של הרחוב אחרי הגירושים) נחשב לילד-במשפחה-חד-הורית. יותר מזה, אם אני לא טועה, שמעתי על מקרים בהם זוג התגרש אך ורק על מנת שהמשפחה תוכר כשמשפחה חד'ורית, כלומר מסיבות כלכליות. 1הנחות מס,ארנונות וכאלה. |
|
||||
|
||||
שאלת הרווקות אינה רלוונטית. גם אני, במחילה, גדלתי בלי אב. לא נעים - לא נורא. אני לא חושבת ששני הורים הם ערובה לחיים מאושרים כשם שמשפחה חד-הורית אינה ערובה לאומללות. במקרה הנ''ל, מחלתה ורווקותה של האשה משמעותיים משום שהחוק לוקח בחשבון שמצב דומה אצל זוג נשוי ישאיר את הילד עם הורה אחד לפחות. מצד שני, אשה עם מחלה שונה, קטלנית לא פחות, שיכולה להרות - לא היתה נזקקת לרחמי בית-המשפט. |
|
||||
|
||||
שהחברה נותנת לעצמה לבחור למי היא מרשה ומי לא. הרי אותה אישה אם הייתה בדיוק באותו מצב ויכולה להכנס להריון המדינה להייתה פוצה פיה. אולם כאשר מדובר בתהליך פונדקאות המדינה קופצת בראש חוצות, לא זה לא בסדר צריך זוג. אז נשאלת השאלה החשובה ביותר מדוע צריך זוג במקרה של פונדקאות ולא צריך זוג במקרה של ללא פונדקאות? היות והחוק לא מונע מאישה להכנס להריון אם כל התנאים ה"פחות" טובים שיהיו לילדיה , הרי שאין שום סיבה שהוא ימנה ממנה בצורה פונדקאית. כל נושא הפונדקאות צריך להיות ברמה הפשוטה של כל מי שרוצה להיות כזו וכל מי שרוצה ואו צריך פונדקאית , יכלו לעשות כרצונם בנושא מבלי שהמדינה תתערב כלל בנושא. ההגנה היחידה שיש צורך שהמדינה תגן היא על מי שחיפש פונדקאית והאם מסרבת לתת את הילד שלפי החוזה אינו שייך לה. החברה לא צריכה להפעיל שיקולי מוסר חברתיים בנושא. |
|
||||
|
||||
מה הקשר פה ל''זכות'', כאשר האשה פנתה לשירותי בנק הזרע, קיבלה תרומה אנונימית, ביקשה להפרות את הביצית, הכל על חשבון המדינה ותוך הסתייעות אינטנסיבית בשירותים שהמדינה מספקת בתחום הזה. מדברים פה על זכות ועל החופש ''לבחור'', ומצד שני מתעלמים מהמצב שבו - לטוב ולרע - כל פסיק שהיא עושה וכל בדיקת דם בזמן ההריון נעשים על ידי המדינה ובמימון המדינה. ברגע שהיא בחרה ליהנות מהשירותים האלה ללא תשלום ריאלי, בשם הזכות שלה להרות, היא גם בחרה לקבל את הדין במקרה הצורך. דבר תלוי בדבר - זה כמו שאדם ידרוש לקבל דמי אבטלה, אבל לא יסכים לשלם ביטוח לאומי. כי היו אפשרויות אחרות, חופשיות הרבה יותר, בפני אשה כזו. מציאת ידיד טוב שיתרום זרע, או הסתייעות בארגון פרטי כמו ''משפחה חדשה'', שמתווך בין גברים ונשים שמעוניינים בילד. |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח שלפחות על חלק מהטיפולים הללו היא לא שילמה באופן פרטי, בכל אופן ביטוח בריאות אני בטוח שהיא כן משלמת. בכל אופן השאלה שלי היא מה אם היא תגיד למדינה תודה אבל לא צריך טובות, תנו לי את הביציות שלי ואני אלך למצוא פונדקאית ולהשתיל בה את הביצית אצל גניקולוג פרטי על חשבוני ואם זה ממש מפריע לכם לראות אז אני אעשה את זה בחו"ל. האם למדינה יש אפשרות חוקים להחרים לה את הביציות? בעניין "משפחה חדשה", הבעיה היא שלאישה הספציפית הזו כרתו את הרחם ככה שבלי פונדקאית או התערבות אלוהית כלשהי לא יהיה לה ילד. |
|
||||
|
||||
שוב - כיוון שהביציות כבר מופרות בזרע שנתרם למדינה, הן כבר לא רכושה (אאל''ט). ולמדינה היא פנתה עוד לפני שנכרת הרחם. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
"טעות לעולם חוזר" (עם פתח ב-ל הראשון) - זה המובן המקורי, שאני כבר לא זוכר מה הוא אומר; או "טעות לעולם חוזרת" (עם שווא נע ב-ל הראשון), שזה מה שרוב האנשים חושבים שהם אומרים. אני לא בטוח *למה* הם אומרים את זה, כאשר מה שהם לרוב מתכוונים הוא "טעיתי, סליחה, אבל זה אנושי וקורה לכולם". |
|
||||
|
||||
זה גם הסעיף תחתיו הבנק מנסה להתכסות במקרה ובחשבון שהוא שולח לך יתרת הזכות יצאה חיובית, ומרוב שמחה קפצת וחבטת את ראשך בתקרה בעוצמה שהפילה את הואזה של השכן מלמעלה על החתול שנמנם לידה, מה שגרם לשכן המבואס התקף אמוק, והוא יצא למסע הרג המוני שהסתיים רק אחרי שמטוסי חיל האויר הצליחו לחסל אותו ממוקדות, לא לפני שמחקו מעל פני האדמה את הקריה בת''א בגלל טעות אנוש מצערת (הרי לך עוד טל''ח), וענן העשן והאבק לכלך את בגדי ותבעתי את הבנק על מחיר הניקוי היבש שלהם. טל''ח לעזאזל ותפסיק לבלבל את המוח, הם יגידו לי. (וכדי לחסוך תכתובת מיותרת אני מודיע בהכנעה למר ט. כהן ששוב חרגתי מהטעם הטוב, וזאת מהטעם הטוב שאין לי טעם טוב בכלל, והריני נוזף בעצמי נזיפה חמורה ומבין שכל ההודעה הזאת אינה אלא טעות שחזרה לעולם, אלא שזה דווקא אומר שבנסיבות בהן נולדה היא לא חורגת מההקשר ואף מהווה דוגמא טובה לנושא שהתבקשנו להתייחס אליו, ובכל זאת את טל''יחתו אבקש. ואם כבר נפרצו הסכרים, היי, ברקת, דעי לך שאהבתי לא שכחה כלל ועיקר גם אם שתיקתי הרועמת רועמת קצת פחות בימים אלה ולהשומעת ינעם. טל''ח באהבה, שכ''ג). |
|
||||
|
||||
אפשר להגיד עליך הרבה דברים, אבל אף אחד לא יכול להגיד שאתה לא משעשע. (אין צורך להגיב לתגובה זו). |
|
||||
|
||||
האהבה לא שככה ולא שכחה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אני מנצלת את האפשרות להודיע לך שסוף סוף עניתי לך על עניין האיום הקיומי בדיון על ג'נין ג'נין. מתנצלת על האיחור, היה לי מחסור אקוטי בשעות שינה. תגובה 116383 |
|
||||
|
||||
בשתי הצורות הל' בשווא, אבל ידעת זאת והתבלבלת. הכוונה המקורית - מותר לחזור בך מהעסקה אם נפלה טעות. |
|
||||
|
||||
כן, בדיוק בדקתי במילון ועמדתי לתקן את עצמי. תודה. |
|
||||
|
||||
בעצם, אם כבר אתה כאן, האם אתה מבין מה תפקידה של המילה "לעולם" בביטוי? |
|
||||
|
||||
אני חושב שכן. אצל אבן כתוב: "טעות – לעולם חוזר", ואני מבין מהכתיב הזה "אם חלה טעות – אז תמיד מותר לטועה לחזור בו". הציון התקופתי הוא "ספרות ימי-הביניים", למרות שחשבתי שזה מין כלל כזה שמופיע בתלמוד או משהו. |
|
||||
|
||||
ענית על השאלה הבאה שלי. מלבן נחמד. |
|
||||
|
||||
כפי שצויין כאן, העובדה שמדובר בתרומת זרע אנונימית דרך רשויות המדינה ולא באופן פרטי היא עניין טכני גרידא. אני חושב שאף שופט (וגם את לא) היה פוסק נגד האישה לו זה היה העניין הבעייתי היחידי במקרה שלנו. |
|
||||
|
||||
למה טכני? לו האשה היתה מתנהלת באופן פרטי מהתחלה עד הסוף 1, היא לא היתה צריכה לבקש רשות מהמדינה להרות או לקבל זרע, ואולי אף לחפש פונדקאית. 1 וזה לא בא כדי לזרות מלח על הפצעים. מדברים בתיאוריה. |
|
||||
|
||||
יש פונדקאות פרטית שאינה באישור המדינה? כנ"ל עם הפרייה חוץ-גופית? |
|
||||
|
||||
פונדקאות - אני לא יודעת מספיק, אבל כנראה שלא. התייחסתי לשירותי הפריה מלאכותית. רווקות שפונות לבנק הזרע עושות זאת לא (רק) מפני שהן מתקשות להרות וזקוקות לטיפולים, אלא מפני שהן מבקשות תרומת זרע. |
|
||||
|
||||
כמו שכבר ציוון נעשים על ידי המדינה כאשר אותה אישה משלמת למדינה מיסים בין אם בריאות ואם כל מס אחר . כל עוד המדינה לא מאפשרת לפעול בצורה פרטית המדינה לא יכולה להיא את הטיעון שלך על מי שילם,אני מאמין שאותה אישה הייתה עושה זאת באופן פרטי אם החוק היה מאפשר לה זאת. ואגב הדוגמה שלך הפוכה זה כמו שאדם ישלם ביטוח לאומי וכאשר ידרוש אותו כביטוח חזרה המדינה תסרב לתת לו אותו כי יש עבודה כל שהיא. זאת אומרת חתמת על ביטוח אולם אנחנו לא מקיימים אותו כי לא בא לנו. אגב לידה בעיני היא זכות שלא ניתן לקחת, גידול ילד הוא זכות דומה למעט אם פוגעים בילד. עד שהמדינה לא תכניס בחוק סוגי אנשים שאסור להם באופן אישי ופרטי להוליד או לגדל ילדים היא לא ראשית ואין לה זכות לדרוש ממשהו שלא לעשות זאת. |
|
||||
|
||||
מה המדינה לא מאפשרת בצורה פרטית? יש פה כמה פרוצדורות שלא מבחינים ביניהן: 1. תרומת זרע - ניתן בהחלט לבצע בצורה פרטית, אפילו בבית (בתנאי שנמצא תורם מתאים כמובן). 2. הפריה מלאכותית (במבחנה): לא ניתן לבצע בצורה פרטית, אבל כן ניתן לבצע בחו"ל על חשבון המטופלת. 3. פונדקאות - לא ניתן לבצע בצורה פרטית, כפי שמדגים הקישור הזה: אבל בהחלט אפשר לבצע בחו"ל על חשבון המטופלת. ברור שבגלל ההוצאות הגבוהות, נוח לפנות לשירותי המדינה. מה שאמרתי היה, שב"חוזה" בין המטופלת למדינה, המדינה נשאה בהוצאות הטיפולים, ובתמורה לקחה לעצמה את הזכות להכריע עבור המטופלת בסוגיות הללו. לפחות בנושא תרומת הזרע, אפשר היה להימנע ממצב כזה - ויש מקרים רבים שבהם אשה שכלל לא הוכח שהיא מתקשה להרות פונה לקבלת תרומת זרע (מפני שלא מצאה תורם באופן פרטי), ואז מקבלת על עצמה את עול החלטות המדינה למרות שהיתה יכולה להימנע מזה. "למדינה אין זכות לדרוש"? המדינה דורשת, צר לי לומר, המון - אתה רק לא שם לב, כי התרגלת. |
|
||||
|
||||
לפי מה שהבנתי, הביציות המופרות נימצאות בידי איזשהו מוסד רפואי ממשלתי, בית חולים או בנק ביציות כלשהו. על פי ההגיון שלי הן בעצם רכושה של האם וזוהי זכותה המליאה לעשות איתן מה שהיא רוצה. ידוע לי שהיא יכולה להשמיד אותן אם בא לה. השאלה שלי היא אם היא תוכל לדרוש לקבל אותן לחזקתה, להעביר אותן למדינה אחרת ושם למצוא אם פונדקאית ולבצע את כל התהליך? בעיקרון הטיפול הרפואי של השתלת הביצית ברחם הפונדקאית הוא פשוט יחסית, העלות העיקרית היא התשלום לפונדקאית והוא בכל מקרה נופל על כתפי האישה ולא ממומן כמו טיפולי הפריה שונים על חשבון המדינה. ככה שלמעשה אפשר במקרה הזה להסתדר יפה מאוד בלי סיוע של המדינה. האם חוקית המדינה יכולה למנוע ממנה את המעשה הזה בכך שתמנע ממנה לקבל את הביציות, בסופו של דבר, מדובר בחלק מגופה שניתן למדינה למשמרת. |
|
||||
|
||||
אם הן מופרות, הן כבר לא רכושה - כי יש בהן זרע, שעבר לאחר התרומה לרשות המדינה. |
|
||||
|
||||
אם ערך של דבר נגזר ממידת השכיחות שלו הרי שבאנלוגיה מעוותת קצת, המדינה מקבלת כפיקדון מכונית יוקרה, מרכיבה על המראה עץ מפיץ ריח וטוענת שמעצם תרומתה למוצר הסופי הזכות שלה על המכונית גבוהה יותר מזו של בעל המכונית. את יודעת מה, אני מוכן לקבל שהם ידרשו ממנה 200 שקל שזה בערך מה שהם שילמו לתורם או שידרשו ממנה שתמצא ידיד טוב שייתן להם מנת זרע חילופית. |
|
||||
|
||||
אתה שוכח דבר אחד: Good se(men) is hard to find.
|
|
||||
|
||||
א. בג"ץ דחה את העתירה הנ"ל. ב. בג"ץ דחה את עתירת הסרבנים. ג. עירית לינור קיבלה את פרס "אגודת זכות הציבור לדעת" או משהו כזה על השתלחותה ב"הארץ". ד. הבוקר אותה אגודה משבחת את הארץ על השינוי שחל בעיתון במהלך החודשים האחרונים. (סיבה נוספת בשבילי, מלבד היוקר, לא לעשות מנוי על העיתון) ה. מרזל לכנסת, תוך חירבון של ועדת הבחירות על השופט העומד בראשה. ו. נסיון לפסול את רוב רשימות הערבים. אין כמובן שום קשר בין האירועים. מה פתאום. בעסה! |
|
||||
|
||||
המכנה המשותף למרבית הסעיפים שהעלית הוא גילויים (חלקם מפתיעים) של אחריות. מה הבעיה בזה? |
|
||||
|
||||
עניין של הגדרה. למה שאתה קורא גילויים של אחריות אני קורא התקרנפות. |
|
||||
|
||||
אנא, נמק מדוע פסילת רשימות המנצלות את הדמוקרטיה כדי להילחם בה ושראשיהן מביעים תמיכה מילולית ומעשית בטרור ובהשמדת המדינה היא מעשה פסול, הראוי לתואר 'התקרנפות'. לדעתי, אי פסילת רשימות כאלה היא מעשה פסול, מסוכן ומגונה, שאף לא היה עובר באף דמוקרטיה מערבית שאליה אולי היית רוצה להידמות. |
|
||||
|
||||
האם כל אלה שרוצים לפסול אותם השמיעו אמירות מפורשות בעד טרור והשמדת המדינה? אני לא בטוח, וגם אם יש אמירות השאלה היא אם צריך לפסול את כל הרשימה בגללן. וזאת על רקע אי–פסילתו של ברוך מרזל (אולי צריך בכלל לפסול את "חירות" האנטי חירותית בגלל שהוא נמצא בה?). כל זה מריח ריח של סדר יום לאומני שנוקט איפה ואיפה: מה שטוב לשבט שלנו (כלומר לחבורה שנמצאת בשלטון ולעירית לינור) יועדף, מה ששונה — ישתוק או יעוף. לא מנסים אפילו להיראות מאוזנים, אלה שמדברים בשם "האיזון הקדוש". (כאשר המה המותקפים) |
|
||||
|
||||
וכדוגמאות נוספות בהתחלה, שכחתי את כל פרשת "ג'נין" שהצנזורה ברוב עליונותה החליטה שייפסל לצפייה מאנשים חסרי רשות מחשבה כמונו, הפסקת הקרנת הסרט לפני כמה ימים בתל אביב על ידי המשטרה בלחץ מפגיני הימין (אפילו בימי "מלכת האמבטיה" של גולדה זה לא קרה!) וכן את החלטתו המיידית של הסנילי שבתפקיד יועץ משפטי לא לחקור את דבריו המעניינים של יגאל עמיר על ח"כ בני אלון, החלטה שהוחלטה בזריזות מדהימה לגבי כל יועץ משפטי, תוך כמה שעות. |
|
||||
|
||||
אם מצעה של הרשימה (לא כל שכן העומדים בראשה) כולל שלילת קיומה של מדינת ישראל, ומטרת הרשימה לעשות שימוש ציני בדמוקרטיה של אותה מדינה לשם כך, ודאי שאין זה מוסרי או מוצדק לאפשר לה להתמודד (וממילא החוק קובע שרשימה כזאת אינה רשאית להתמודד. במקרה של עזמי בשארה ובל"ד לא ברור לי איזה מרחב תמרון לפרשנות, לא כולל פרשנות פוסט-מודרנית, יש לנו כאן). תע"ל ואחמד טיבי - אדם מזיק שכל פועלו הפרלמנטרי והציבורי הוא קודש להכתמת והמאסת בוחריו, ואינו קשור בדרך כלשהי לשיפור מצבם או דאגה כלשהי לאינטרסים שלהם - לא נפסלו, וחבל. ברוך מרזל לכל הפחות שילם מס שפתיים כאשר אמר ששינה את דרכו ואת דעותיו (אילולא אמר, הרי שהיה זה מוצדק ונכון שלא לאשר את התמודדותו). כאשר עזמי בשארה או אחמד טיבי (שלא לדבר על פרובוקטורים מזיקים אחרים כדהאמשה) יופיעו בפני ועדת הבחירות ויאמרו כי שינו את דרכם ואת דעותיהם, כי אינם פוסלים עוד את קיומה של מדינת ישראל כמדינת לאום יהודית, אינם תומכים עוד באויבי המדינה בשעת מלחמתם בה ואינם תומכים עוד בטרור נגד אזרחיה, יהיה זה מוצדק לאפשר להם להתמודד (אם כי במקרה של בשארה יש גם משפט שתלוי ועומד נגדו, ואם יורשע, ודאי שאין לו מקום בכנסת), למרות הנזק העצום שגרמו. במשטרים שהם מעוניינים להביא לכאן, אנשים כמותם לא היו בפרלמנט אלא בצינוק או מתחת לאדמה. ה'איפה ואיפה' שאתה מתאר הוא למעשה התנהגותו של השמאל: כאשר הציבור תומך בדעותינו המטורפות, הוא 'נאור', 'פתוח', 'סובלני' ו'דמוקרטי'. כאשר הוא בוחל בהן ודוחה אותן, הוא 'לאומן' ו'פשיסט'. פעם אחר פעם מתחזק ומחלחל בי הרושם, כי רובו של אותו מחנה כלל אינו מבין מהו דמוקרטיה, ואינו מעוניין להבין. זוהי בולשביקיות לשמה. |
|
||||
|
||||
תקרא את זה. מפלגתו של ליברמן מטיפה פה שם להשמדתה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית. (המדינה שהם יקימו פה במפורש לא תהיה אותה מדינת ישראל שהיתה, כך שאפשר לומר שיש כאן השמדה של מדינה). אף אחד לא חושב להציע לפסול את המפלגה הזאת, שעצם קיומה טורד שנתם של רבים וטובים (ומשום כך אפשר לראות בה מפגע בריאותי (כמו גם מפלגתו של קליינר). עפ"י מה שאני מבין, הרשימות הערביות מטיפות לשינוי אופיה של המדינה. לא להשמדתה. לא מקובל, גם עלי אולי, אבל כל עוד אין איסור להציע בחוק את שינוי אופיה של מדינת ישראל (דבר שלא יהיה אף פעם, גם בזכות ידידיך מהמפלגות החרדיות) אינני מוצא הבדל עקרוני בין מפלגה כמו של בישארה למפלגות של ליברמן וקליינר, מלבד זאת שבשלב זה אני חושש יותר ממפלגות הימין היהודי שיש להן יותר סיכוי לממש את מצען מאשר המפלגות הערביות. ורק תסתכל על קהל המתלהמים המגיב שם בצורה חיובית כל כך לדברי ליברמן, המציע מדינת משטרה לכל דבר, שבה כל איש ואיש (מלבד נמוכי המצח המתלהמים) יחיה בפחד שמא "משטרת חיפוש השמאלנים" של ליברמן תתדפק באישון לילה על דלתו, אולי הוא חשב או אמר דברים שהם "שמאלנים קיצוניים". אני מצהיר בזאת ויצהירו זאת גם אחרים, כאלה שכבר מפחדים הרבה זמן להיקרא שמאלנים: מדינת ליברמן לא תהיה המדינה שלי (גם ככה היא כבר בקושי)! אתה ושכמותך, תשמחו בוודאי להפסיד אותנו. ההפסד יהיה כולו של העם או מה שזה, המנסה נואשות להתקיים פה. אני מקנא במטומטמים המתלהמים שיחיו וגם ימותו בלי להרגיש זאת. ועדיין — למה אף אחד לא פוסל את המפלגות הפאשיסטיות האלה? כשיתחילו לדבר על פסילתן, אני אהיה מוכן לבדוק גם את מצע המפלגות הערביות, שאתה, אגב, לא הבאת לי שום דבר מהן, המוכיח שהן קוראות להשמדת ישראל, רק אתה מדבר על זה בכלליות של יודע כל ואיכשהו זה די מאשר את ציפיותי לגביך. אחמד טיבי, אגב, נשא היום נאום נרגש בו טען שהוא נגד הטרור וגם שמעתי אותו אומר זאת בעבר. אם אתה מאמין למרזל (למרות שאתה מודה שזה מס שפתיים) תנסה בבקשה להאמין גם לטיבי, למרות שהוא לא בן שבטך. וכמוהו השאר שציינת — אם הם יבואו ויגידו בפני ועדת הבטחון, נשיא המדינה, הרבנים הראשיים, אלוהים, אני לא יודע מי, את מה שאתה רוצה שהם יגידו, אני בספק אם במצב של היום תהיה להם בכלל איזה הקשבה. לדעתי כל המהלך הוא מהלך פ-ו-ל-י-ט-י שנועד לשרת את מפלגות הימין בכל מיני דרכים ואין לו שום קשר לבטחונה של המדינה. ולגבי שאר הדברים שאמרת על השמאל, תרשה לי לא להתייחס. יש גבול גם לנכונות שלי לרדת ברמה! |
|
||||
|
||||
1. "המדינה שהם יקימו פה במפורש לא תהיה אותה מדינת ישראל שהיתה, כך שאפשר לומר שיש כאן השמדה של מדינה" - זו פרשנות סובייקטיבית שלך, למעשה פוסט-מודרנית. אין כל קשר בין ההגדרה 'השמדת מדינה' לבין מה שאתה מחליט שנכנס בתחום הדי עצום שאתה מגדיר ככזה (ודווקא בכיוון הרצוי לך). 2. הרשימות הערביות מטיפות לשינוי אופיה של המדינה באופן כזה שהיא לא תהיה יותר מדינה יהודית, ובטווח הארוך תהפוך להיות דיקטטורה ערבית מזרח-תיכונית מן המנין, סביר להניח שלאחר השמדת עם בהיקף מאסיבי. 3. אודה לך אם לא תכנה את ספסרי הבערות ומשניאי היהדות מהמפלגות החרדיות כ'ידידיי' (ואפילו תודה מראש. הנה: תודה). מפלגות אלה, אגב, אינן ציוניות, וממילא פוסלות את אופיה הדמוקרטי (ואין צריך לומר, הציוני) של מדינת ישראל. 4. ליברמן איננו כוס התה שלי, ולא ברור לי האם אתה שולח אותי להגן על עמדותיו (שברובן הן לגיטימיות לפי דעתי, גם אם לא בהכרח משתלמות או כדאיות, ולגבי חלקן סביר שהן דווקא כבר היום בקונצנזוס, אלא שאף אחד לא רואה שום סיבה לדבר על זה כשאפילו אין הקשר רלוונטי ומיידי בנמצא, כמו אופי הפעילות הצבאית נגד סוריה במקרה של עימות). 5. אודה לך אם תפרט מיהם 'אני ושכמותי', ומה עושה אותם ל'שכמותי'. 6. כבר היו דברים מעולם - בעוד שרשימה ערבית מעולם לא נפסלה לרוץ בעבר, דווקא 'כך ו'כהנא חי' נפסלו וגם הוצאו מחוץ לחוק (וטוב שכך, כמובן). כך שלא ברור לי כלפי מי מופנות הטענות שלך. טוב שיש כעת איזון גם בצד השני, ורע מאוד שקודם לא היה, ושלאומנים פאשיסטיים כבשארה נכנסו לכנסת ישראל. 7. לאור ההצהרה של טיבי (אילו היה מופנית כלפי ועדת הבחירות המרכזית כפי שמרזל עשה), אני חושב שנכון היה לשקול בכל זאת לאשר לו להתמודד. לגבי מרזל - אני כן חושב שזה מס שפתיים, לא מאמין לו, לא מחבב אותו, לא מעריך אותו ובכלל הייתי מעדיף לשמור ממנו מרחק. אתה מנסה לדחוף אותי בכוח להגן על אנשים שאת דעותיהם אני מתעב ואת פועלם אינני מוקיר, ועם נסיון זה אני מסרב בתוקף לשתף פעולה. 8. די לקרוא את מאמרי השנאה נוטפי ההבל של שולמית אלוני כדי להבין לאיזה סוג של חשיבה והתבטאויות אני מתייחס. קיים דפוס עקבי של חשיבה נאיבית ותמימה עד כדי ילדותיות מוחלטת, ניתוק גמור מהמציאות, חוסר ענין מוחלט בעובדות, זלזול בטיעונים המתבססים על האירועים בשטח ועל המעשים והאמירות של מחוללי אותם אירועים, ולבסוף הוקעת כל מי שאינו שותף להבל רצחני זה כ'פשיסט' ו'לאומן'. קשה להתייחס ברצינות לאורך זמן למי שחי בעולם משלו, מתאר מציאות שאינה קיימת ומשכשך בביצה של אילוזיות ששייכות לעולם של אתמול כאילו לא קרה דבר, ובטוח שהוא זה שרואה את המציאות נכוחה ושכל מי שמתעקש לבסס את דעתו דווקא על בחינה של האירועים הוא לאומן ופאשיסט. אלו האנשים שנותנים תקווה לטרור, שמזינים יומם וליל את 'האופק הטרוריסטי' ומונעים כל אפשרות לפתרון הסכסוך ויציאה מהתסבוכת העצומה שגרמו בעתיד הנראה לעין. |
|
||||
|
||||
1. מבחינתי ומבחינת רבים, זו כן תהיה השמדתה של המדינה שהם נולדו בה ולפחות עדיין מאמינים שנותר משהו ממנה. וזה לא שום פוסט מודרניסטי, תהיה פה מדינה אחרת, גם אם שפתה הרשמית, הדגלים ואפילו שמות כמה מהמוסדות, יישארו אותו דבר מקודם. 2. הרשימות הימניות קיצוניות והדתיות מטיפות לשינוי אופיה של המדינה באופן כזה שהיא לא תהיה יותר מדינת כל היהודים, רק אלה ש"לא שכחו להיות יהודים" על פי משנת ר"מ ממשלה אחד לשעבר, ולא תכלול: רפורמים, הומואים, שמאלנים ועוד. ובטווח הקרוב יותר למדי תהפוך להיות דיקטטורה דוברת עברית, סביר להניח לאחר הגירה ואולי גם גירוש בהיקף מאסיבי. 3. ובכן, מדוע לא לפסול גם אותם? 4. התואיל לומר איזה מדעותיו כן מקובלות עליך/ הן בליבו של הקונצנזוס, מלבד מלחמה עם סוריה? 5. אלה שנושאים איתם דעות מכלילות ואינם חשים צורך לפרט או לנמק. אתה טוען טענות על מצע המפלגות הערביות, ואינך חש צורך להביא דוגמאות מפורטות. העם יבין, ומי שלא ירצה להבין, חשוד ממילא כשמאלני. (מאותן סיבות לא צריך להרשות לאף אחד לראות את "ג'נין". 6. וכמו כן, נהנים להגיד "כמה רע שלאומן פאשיסט כמו בשארה..." הלו? אולי גם במחנה שלכם יש כמה לאומנים פאשיסטים? לא. לא מוכן להודות. וכמו שליברמן הוא לא כוס התה שלך, אומר גם שבישארה זה לא כוס הקפה–ארומה שלי, השאלה על מי אתה מוכן להגיד שהוא לאומן פאשיסט ועל מי לא. 7. לא דוחף אותך בכח, שמח שזו דעתך. 8. לגבי שולמית אלוני, קשה לי לענות כי שוב אתה מכליל בלי לפרט איפה אתה רואה אצלה "נאיביות ניתוק מהמציאות וכולי". בסך הכל חסרים היום כמוה, בעדת הפחדנים והאופורטוניסטים שבפוליטיקה.אולי חלק ממה שאתה קורא אצלה נאיביות זה סוג של אומץ וכנות שאני לא יודע מה רע בו.לגבי השנאה - יותר היא קיבלה מהדתיים והחרדים בשל היותה אשה חילונית ואמיצה, מאשר איזושהי שנאה באה ממנה. ולגבי אלה ש"גרמו את התסבוכת" — אני עוד לא רואה את הדרך שבה אלה שבאו במקומם לא מגבירים אותה ולא ייאלצו אותנו בעתיד להתחיל שוב באותה הדרך. |
|
||||
|
||||
1. גם אני יכול לומר זאת על מדינה שתהפוך להיות מדינת כל אזרחיה (כל מי שרוצים להיות אזרחיה, ולא על פי הקריטריונים המקובלים להגירה, אלא לפי קריטריונים שבד"כ לא רלוונטיים גם במדינות שכן נחשבות למדינות כל אזרחיה), ולכן בתוך זמן קצר למדינה ערבית שתהפוך לדיקטטורה איסלאמית ותבצע טבח באוכלוסייתה היהודית. האם אתה מוכן בשם העיקרון הזה לפסול גם את חד"ש ורבים מהח"כים של מרצ? 2. גם את אלה יש לפסול. לא ברור לי אם אתה משייך אותי לתומך של אנשים המחזיקים ברעיונות מסוג זה. אם כן - לא ברור לי למה, ובוודאי שיש בכך בכדי להעליב. 3. בכיף הייתי פוסל גם אותם. אתה לא? הבעיה היא שהמצע של המפלגות הללו אינו מדבר באופן מפורש של שינוי אופיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ונציגיה אינם פועלים פרלמנטרית על מנת לבטל את הדמוקרטיה (אם כי הם פועלים גם פועלים לנכס לעצמם את החלק של 'יהודית' ולגזור את כל ההגדרות והמאפיינים הרלוונטיים לו על פי הפרשנות המאוד מסוימת שלהם. כיום זו פשוט לא עילה חוקית מספקת לפסילת רשימה או מועמד). 4. כל החלק הראשון של הציטוט מתוך המצע, עד לנקודה שבה הוא מפסיק לדבר על 'מה לעשות אם...' ומתחיל לדבר על 'מה לעשות' (כמו למשל להחזיר את הר הבית לשליטה יהודית בכוח ולשים זין על המחיר). מלחמה עם סוריה, כדבר שנחוץ לנו, אינה בהכרח בלב הקונצנזוס, אולם אני סבור שהנחיצות להכות את סוריה בצורה קשה ככל האפשר במקרה של עימות בצפון עם החיזבאללה (ובוודאי במקרה של עימות עם סוריה עצמה) היא דווקא כן. 5. באייל יש דיון ארוך על השאלה האם יש להציג את "ג'נין ג'נין" או לא. אתה מוזמן ללכת לקרוא את הפתיל הזה, למצוא שם את דעתי בשאלה האם יש להקרין אותו או לא, ואח"כ לחזור ולמחוק את טענת איש-הקש גסת הרוח שלך. 6. מי זה המחנה 'שלכם'? אני מייצג, פעם אחרונה שבדקתי, רק את עצמי. בשארה אכן הביע דעות לאומניות פאשיסטיות. העובדה שיש גם יהודים בעלי דעות פאשיסטיות ולאומניות, שגם מהם יש להיזהר, אינה מכשירה את בשארה, אלא פוסלת אותו יחד איתם ומאותן סיבות. 7. שיבושם לך. 8. אומץ וכנות נדרשים כיום כדי לומר שהנסיון ההיסטורי מרחיק הלכת שעשינו נכשל, התמוטט, גרם נזק והרס, ועכשיו צריך לעשות מאמצים מרחיקי לכת לתקן את מה שניתן לתיקון. אומץ וכנות נדרשים כדי לדבר על דם, יזע ודמעות, וגם *לעשות* בהתאם לרוח זו. ההתעקשות להיאחז בכוח בסיסמאות עבשות ונאיביות ולראות בהן תחליף לניתוח רציונלי של המציאות ושל ההצהרות המפורשות של הצד השני (שלא לומר עצם הפעולה ברוח אותן הצהרות) אינה מהווה אומץ ולא כנות. היא מהווה קיבעון, עיוורון, ומידה גדושה של ילדותיות, של סירוב להכיר במציאות ולהתפכח מחלומות יפים שנשברו, התנפצו, התרסקו, התמוטטו, התפלצחו וקרסו, כשהם מותירים אחריהם מערבולת של דם ואש. אלה שהחליפו את יוצרי התסבוכת אינם פותרים אותה, אך הם בכיוון הנכון (ואילו רק יזנחו את האילוזיות השונות בדבר שליטה בעם אחר מתוך ברירה ולא מתוך כורח כמו שקורה עכשיו יוכלו להאיץ את ההתקדמות בכיוון הזה עשרות מונים). כעת מה שחשוב הוא להצליח להביא את הפלסטינים בחזרה לשולחן המו"מ בתנאים המתקבלים על הדעת - כלומר, לא כאלה שייצרו מדינה פלסטינית שאינה יכולה להתקיים, במרחק קילומטרים ספורים מלב המדינה - כאלה שהתקבלו כמובנים מאליהם לפני שהפלסטינים הכבידו את ליבם וטרחו להפגין מעט ממה שהיו עושים לנו אילו היו מקבלים את מלוא מבוקשם. כעת הפלסטינים אינם רוצים לחזור לשולחן המו"מ, מפני שיש להם 'אופק טרוריסטי'. התנאי הראשון שאין בילתו ליצירתו של 'אופק מדיני' משמעותי הוא השמדת האופק הטרוריסטי, וכל זמן שיש מי שמעודד את האופק הטרוריסטי וטורח לטפח אותו, המצב רק מחמיר יותר ויותר. |
|
||||
|
||||
"מה שרוב הבנות לא יודעות זה שגם אם יש רחם, בשלב מסוים נגמרות הביציות. זה דברים שלא מלמדים אותנו. חשבתי שכל עוד יש לי מחזור ורחם אז אפשר ללדת, אבל זה לא כך". סליחה? מה? טעויות על גבי טעויות לגבי דבר כל-כך בסיסי? מה *כן* מלמדים אותן, אם ככה? והאם באמת רוב הבנות לא יודעות? |
|
||||
|
||||
(אה, שכחתי - הציטוט הוא ממוסף ''הארץ'', יש שם ראיון איתה) |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
גם זה שלא כל מי שיש לו זרע יכול להעמיד צאצאים לא לימדו אותנו. לפעמים אנשים שאין להם בכלל זרע או שהוא לא אפקטיבי מצליחים להביא ילדים אבל זה כבר עניין של התערבות חיצונית. לא תמיד אלוהית. |
|
||||
|
||||
כן, מלמדים את זה, מראים הלא איור של גוף אשה ובתוכו שקיק ביציות, ולא אומרים שמספר הביציות אינסופי. אבל אתה יודע, בגיל 15 לא ממש מדגישים את ההשלכות של המידע הזה לגבי הרצון להרות בגיל 40. וכשהיא מגיעה לגיל 40, האשה לא טורחת לפתוח ספרי הדרכה רפואיים. זו אכן בעיה חמורה. הבורות של נשים ביחס לגופן ולתהליכים שקורים בו, יחד עם היחס של המימסד הרפואי, מובילה להרבה אסונות בלתי הפיכים. החיפזון בהחלטה על כריתת רחם הוא שערורייה ממש, שניכרת לא רק במקרה הזה. הרבה נשים לא יודעות שהיום יש טיפולים מתקדמים שכרוכים בצריבה/הקפאה של אותם גידולים שפירים (מיומות), ללא ניתוח כלל. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |