 |
אם במקרה הזה עלינו לקחת בחשבון כל מני גורמים, מדוע שלא ניקח אותם בחשבון תמיד? אנחנו הרי מסיעים גם לזוגות, מבחינה רפואית, במעקב בזמן ההריון ובלידה. האם אנחנו שוקלים את אותם שיקולים כאשר, למשל, ההריון כרוך בסיבוכים? האם נחליט אם לתת לאישה בהריון בסיכון טיפול תרופתי לפי היכולת הכלכלית העתידית שלה או השאלה אם תהיה בסביבה כאשר הילד שיוולד יסיים תיכון? כלומר, גם במקרה של זוג חלק מהאחריות המוסרית יכול ליפול עלינו, כחברה, ואנחנו הופכים להיות צד בדבר. ואם האחריות המוסרית נופלת עלינו, כחברה, אולי עלינו גם להתערב בזכותם של זוגות להביא ילדים לעולם בדרך טבעית, ולא רק של אלו הזקוקים לסיוע? לדעתי לא, שכן מאז לידתה של לואיז מיי בראון, ילדת המבחנה הראשונה, בשנת 1978, גם ההפריה הפכה להליך טכני בלבד, שאיני רואה סיבה ליחס לו משמעות מיוחדת בחלק משרשרת הארועים מההחלטה על הבאת ילד לעולם ועד היוולדו.
יש כאן עניין נוסף - אתה בעצם מבקש מאיתנו גם להפעיל את כדור הבדולח הידוע לשמצה (ואולי האישה תחלים ממחלת הסרטן?), וגם לנסות למצוא קריטריונים אובייקטיביים ל"הורות טובה" (הקביעה "להורים מבוגרים אסור ללדת ילדים שכן יש חשש שהם ילכו לעולמם עד שהילוד ילך לתיכון). ונגד שתי הקביעות הללו מתנהל קרב מילולי קשה בדיון המקביל, בראשות גילית.
|
 |