אח סיעודי חשוד בהתעללות פיזית ונפשית במטופלים | 1126 | ||||||||
|
אח סיעודי חשוד בהתעללות פיזית ונפשית במטופלים | 1126 | ||||||||
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
לרעות החולות שהמערכת הפסכיאטרית בארץ נושאת בחובה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
כמה מאותם מאושפזים התלוננו על מה שקרה? וכלמה תלונות לא התייחסו בטענה "אתם משוגעים, שיפוט המציאות שלכם לקוי, וזה לא קרה באמת, רק נדמה לכם?" כמה מעשים לא נאותים בבתי החולים הללו (לאו דווקא באותה דרגת חומרה) לא זוכים לטיפול, כי המתלונן הוא "אדם לקוי בנפשו" ולכן כל מה שיאמר ייוחס למחלה שלו? מהכירות אישית עם המקומות הללו, לצערי ההערכה שאני יכולה לתת אינה אופטימית. |
|
||||
|
||||
מה מייחד את החדשה הזאת, שהיא זוכה להיות מוזכרת באתר המשובח שלכם? הלא מדי יום ביומו אנו נתקלים בשכמותה ואף בחמורות ממנה בעיתונות היומית. איזה דיון כבר יכול להתפתח בנושא, מלבד הקיטורים הרגילים? לעומת זאת, בחרתם לעבור בשתיקה על ההצלחה הגדולה של המשלחת האיראנית באולימפיאדת הפיזיקה, ידיעה שהיתה צריכה לעניין את הציבור הישראלי בכלל ואת קוראי האייל בפרט הרבה יותר. |
|
||||
|
||||
שאלות 20, 21. |
|
||||
|
||||
אני ממשיך את השיחה הזאת באימייל. |
|
||||
|
||||
בא נראה: עובד של המדינה, מתעלל באנשים הנתונים לחסותה, ושלחלק מהם בכלל לא היו צריכים להיות שם מלחתכילה. להבדיל מבתי כלא, שבהם יש לך משפט וסניגוריה לפני שאתה מגיע לשם, לאשפוז פסיכיאטרי בכפייה בפועל אין לך כמעט דרך להתנגד, ואין מספיק בלמים שידאגו לכך שרק אנשים שבאמת עונים על הקריקטוריונים (ולא משנה אם הקריקטוריונים עצמם מוצדקים או לא) יהיו שם. מסתבר שגם בתוך המערכת, לא הייתה תגובה הולמת כלפיו. אם זה נראה לך מצב רגיל למדינה דמוקרטית וחופשית, שאין מה לעשות חוץ מלצקצק בלשון, אז באמת מצבנו גרוע. |
|
||||
|
||||
שמיטה והר סיני - מה קשורה העובדה שהאח התעלל, לסוגיית האישפוז בכפייה במדינת ישראל? מה קשורה פרשה של אלימות וניצול מיני לעניינים שבאפוטרופסות ובזכויות הפרט? |
|
||||
|
||||
קשור גם קשור. לא רק שהמדינה כולאת אנשים ללא משפט, היא גם לא דואגת לבטחונם הזמן נכליאה |
|
||||
|
||||
עניין האישפוז בכפייה הוא סוגיה משפטית, לפעמים בירוקרטית. עניין כוח האדם במוסדות הוא סוגייה של הכשרה, ושל קשיים לשמור על רמה גבוהה אצל העובדים, בגלל שכר נמוך. עניין התלונות על התעללות שלא זכו למענה שייך לתחום ההפחדה והניצול. וגם, למשל, לתדירות הביקורים של מפקח אזורי ולמידת תשומת הלב שמוקדשת לביקורת חיצונית (אני לא יודעת אם ועד כמה יש ביקורת כזאת). זה לא שהיו תלונות והן לא נענו או לא טופלו - אנשים הרי פחדו להתלונן. |
|
||||
|
||||
נו? ומה השורה התחתונה שלך? ולידיעה עצמה- יש לך תגובה? |
|
||||
|
||||
כן, יש לי תגובה: אני רואה בחומרה את המעשה ואנקוט בצעדים הנדרשים למיגור התופעה. מייד כשאבחר לוועד, זאת אומרת. השורה התחתונה שלי היא, שההתעללות אינה קשורה לאישפוז בכפייה. וכן, שאולי צריך יותר פיקוח חיצוני, ויותר עובדים סוציאליים/מטפלים במוסדות מעין אלה. |
|
||||
|
||||
ואם הוא היה מתעלל רק במי שבאמת היו צריכים להיות שם, זה היה בסדר, כאילו? |
|
||||
|
||||
המדינה פתחה בחקירה על-סמך מכתב אנונימי. לא ממש טיוח לדוגמא. |
|
||||
|
||||
לפי מעריב, היה שם קשר שתיקה די גדול: "רופא פסיכיאטר בכיר בבית-החולים "אברבנאל" נעצר בחשד למעורבות בפרשת ההתעללות בחולים. הרופא, מנהל מחלקה בבית-החולים ויו"ר ועד הרופאים במוסד, הסביר בחקירתו שלמרות שידע שאח סיעודי מכה את החולים, "לטעמי לא היה בזה משהו מיוחד, ולכן לא דיווחתי על כך הלאה". הוא שוחרר בערבות." המאמר השלם: |
|
||||
|
||||
אמנם הקפדתם לציין ''חשוד'', אבל רצוי להוסיף שהוא מכחיש את כל החשדות נגדו. |
|
||||
|
||||
לפני שיקפצו הקופצים, אקדים ואומר שאמנם גם אני אינני מקפיד על הסתייגות כאלה בכל הודעותיי (בשל הסח הדעת), אבל הן מתבקשות במיוחד בפרסומי חדשות מטעם המערכת. |
|
||||
|
||||
כשהידיעה עודכנה, דווח רק על התפוצצות הפרשה ועל מעצרו של החשוד. דברו עדיין לא נשמע. ובניסוח ''חשוד'' כלומר - כל אדם הוא בגדר חשוד עד אשר שיוכח אחרת. הואיל ומשפטו טרם נפתח וכרגע עומדות כנגד האדם טענות לאי חפותו, הרי שהוא בגדר חשוד. |
|
||||
|
||||
שימו לב ללינק הזה, שבו ynet קורא לחשוד "עבריין מין סידרתי", תוך כדי ציון שמו המפורש. אם בסיום המשפט נגדו האיש ייצא זכאי, הרי שכלי-התקשורת הרסו חיי אדם שלא לצורך. כמו-כן הסיפור הוא על העובדה שהשופטת שיחררה אותו למעצר-בית כי היא יצאה לשבתון, ומהביקורת על כך אפשר להסיק שבynet סבורים שחירותו של אדם צריכה להישלל ממנו לחלוטין(גם מעצר-בית הוא שלילה כלשהי, כמובן) עד שהשופט/ת י/תתפנה לטיפול בו. |
|
||||
|
||||
אני חושב שהביקורת הייתה על כך ששנת השבתון של השופטת מונעת את המשך המשפט. המצב אינו תקין גם עבור הנאשם (מעצר בית לא ייחשב כחלק מהעונש בניגוד למעצר רגיל, לדוגמא) וגם משום שהנאשם הוגדר כמסוכן ע''י השופטים ובכל זאת שוחרר למעצר בית. |
|
||||
|
||||
זה נכון שהביקורת היתה גם על כך, אבל אני לפחות הבנתי מצורת הצגת הדברים בynet גם ביקורת על שיחרור ה"עבריין הסדרתי". העובדה שהשופטים הגדירו אותו כמסוכן לפני ששמעו את הראיות נגדו ותגובת-הנגד שלו בצורה מפורטת נראית לי בעייתית. עניין השבתון של השופטת נראה לי מוזר- סביר להניח שכל שופט פעיל כשהוא יוצא לשבתון יש אילושהם תיקים שהוא טיפל בהם באמצע, אז מה העניין המיוחד כאן? המעצר הרגיל הוא תמיד נחשב כחלק מהעונש? זה לא נתון לשיקול-דעתו של השופט? האם לא לזה הכוונה ב"עונשים חופפים"? |
|
||||
|
||||
לא, חפיפת עונשים משמעה שזמן הישיבה בכלא על מספר עבירות אינו מצטבר. המעצר תמיד נחשב כחלק מהעונש. |
|
||||
|
||||
בכתבה בהארץ מצוטט ד"ר מרק: "היה ברור שמדובר באלימות שאינה בהקשר טיפולי". מכאן אפשר להבין שקיימת גם אלימות בהקשר טיפולי. מעניין... |
|
||||
|
||||
כנראה שאם חולה במחלקה הסגורה מתפרע, מופעלת עליו ''אלימות בהקשר טיפולי''. |
|
||||
|
||||
אבל למה אלימות בכלל? אפשר גם אפשר להשתלט על חולה מתפרע באמצעים לא אלימים. מה עם השתלטות על אסירים מתפרעים בבתי כלא- האם גם שם יש אלימות שהיא "טיפולית" וחוקית? האם הקרטויונים שונים בשני המקרים להפעלת אלימות? לאסירים יש עורכי דין אליהם הם יכולים לפנות במקרה של חריגה. למי מאושפז יכול לפנות, שיגן על זכויותיו? מישהו יודע במקרה: * מהם הקריטריונים להפעלת אלימות בהקשר טיפולי? * האם יש פיקוח, ואם כן מי מפקח, שאכן "אלימות טיפולית" תופעל רק במקרים המוגדרים למעלה? |
|
||||
|
||||
''אלימות טיפולית'' היא הסיבה המרכזית לכך שאת אחותי בת התשע עשרה הסובלת מפיגור קשה אנחנו משאירים בבית ולא שולחים לפנימיה או למוסד של מדינת ישראל. לא רק שאין קריטריונים לכך, אלא זה נחשב לגיטימי, שהרי ''הם מתפרעים''. וזה נכון, הם מתפרעים. מה לעשות, גם חולי נפש, כמו מפגרים, מתפרעים, צועקים, מרביצים לעצמם ומפריעים את מנוחת השכנים. מניסיון של תשע עשרה שנים, רק גישה רגועה ודיבורים ירגיעו את המתפרע. אבל למטפלים ולמחנכים אין עצבים לגישה הזאת, כי להם אין רק אחות אחת בבית, אלא ארבעים חמישים כאלו, אז במקום זה הם משתיקים אותם בחבטות, במשיכות בשיער, בסטירות, בתקיעת ראשם באסלה ומדי פעם בהחדרת חפצים לאיברי המין שלהם. הכאב כבר ישתיק אותם. |
|
||||
|
||||
יש הבדל בין ריסון בכוח של חולה או לוקה בשכלו שמתפרע, בין טיפול רפואי במכות חשמל למשל ובין אלימות כפי שאת מתארת כאן. ההאשמות שאת מעלה הן חמורות מאוד (החדרת חפצים לאברי המין). יש לך הוכחות לכך שאכן מתרחשים דברים כאלה כנורמה במוסדות טיפוליים? המטפלים שאני מכירה שעובדים במוסדות שונים (גם כסוהרים וכמדריכים במוסדות לנוער עבריין) משקיעים את כל מרצם ויכולותיהם בעבודה הזו. הם לא נמצאים שם בגלל הכסף או התנאים הסוציאליים אלא בגלל האידאולוגיה. |
|
||||
|
||||
גם אני נתקלתי באנשים עם כוונות טובות ואידיאולוגיות, אבל הבעיה היא לא הרופאים והמטפלים. אני, כאמור, מכירה את המערכת המטפלת במפגרים (לא זו המטפלת בחולי נפש) מקרוב. הסיפורים מזעזעים אף יותר ממה שתיארתי. אגב בתחילת הקיץ הזה ניסינו לשלוח את אחותי לאחת הקייטנות הרשמיות, רק חצי יום, אבל לאחר שחזרה עם שטפי דם בכל הגוף ביטלנו. אמרו לנו שנפלה, אבל אלא אם כן זרקו אותה עם הראש למטה מקומה שנייה, כאלו שטפי דם לא קורים מנפילה... . אני לא אומרת שלא צריך לרסן את מי שמתפרע. ודאי שלא. כשלוקים בבריאותם הנפשית או השכלית מתפרעים, הם יכולים לגרום נזק עצום לסביבתם ובעיקר לעצמם, אבל לא כך. מה שאני כן אומרת, זה שהאלימות במוסדות לחסרי ישע היא בעיה מערכתית ולא בעיה נקודתית של איזה עובד. הבעיה היא בדרך כלל לא עם המחנכים, הרופאים ובעלי המקצוע, אלא עם "כוח העזר". מדובר בכוח אדם לא מיומן, שעוסק בשירות, ניקיון, וכדומה במוסדות. את האנשים האלו אף אחד לא בודק ולאף אחד לא אכפת אם יש להם שמץ של מושג או אין להם שמץ של מושג בטיפול בחולי נפש ו/או מפגרים או אפילו ביחסי אנוש בסיסיים. במקרים רבים גם מדובר באנשים שמרוויחים שכר מינימום ועובדים בעבודה קשה מאוד, בסביבה קשה מאוד, ואין להם שום אינטרס להשקיע יותר מדי בעבודה. במקרים רבים הם מתייחסים לחוסים כאל "חיות". והאמת? לי נראה שלמדינה אין שום אינטרס לשנות את המצב, כי ככה המשפחות שבאמת אכפת להן מיקיריהן וחוששות לשלומם לא שולחות אותן למוסדות, אלא מתמודדות איתם בבית. מדינת ישראל לא צריכה לטפל, והכי חשוב לא צריכה לשלם. |
|
||||
|
||||
אם הבעיה היא לא ברופאים ובמטפלים, במי כן הבעיה? האם הגשתם תלונה במשטרה בעקבות אותם שטפי דם מסתוריים? לפי דבריך אמורות להיות מוגשות הרבה מאוד תלונות למשטרה עד כדי שכם תתעורר סערה ציבורית. |
|
||||
|
||||
"הבעיה היא בדרך כלל לא עם המחנכים, הרופאים ובעלי המקצוע, אלא עם "כוח העזר". מדובר בכוח אדם לא מיומן, שעוסק בשירות, ניקיון, וכדומה במוסדות" - מה לא מובן כאן? |
|
||||
|
||||
מה שלא ברור הוא מדוע לחוסים יש מגע ישיר עם אנשים שהצוות הרפואי (לפי כרמית) מודע לכך שאינם אמינים. מדוע כל מדריך או מטפל לא דואג לבני קבוצתו? |
|
||||
|
||||
לחוסים חייב להיות מגע ישיר איתם מעצם הגדרת התפקיד. ''כוח העזר'' הזה בעצם אחראי על ''העבודה השחורה'' בטיפול בהם. הוא לוקח אותם למקלחת, לשירותים, מנקה אחריהם, מאכיל את מי שלא יכול לאכול בעצמו, מחלק אוכל גם למי שכן יכול לאכול בעצמו, מרים את מי שלא יכול ללכת בעצמו וכולי ובעצם מדובר במצבים האינטימיים ביותר. השאלה צריכה להיות בעצם מדוע כל מטפל לא לוקח אחריות אמיתית על הנמצאים בטיפולו, בלי לחשוב שהחלק של הניגוב, האכלה וכו' הוא לא לכבודו ולא מעניינו. זו כבר שאלה הרבה יותר קשה ונוקבת, שלי אין עליה תשובה. |
|
||||
|
||||
חבל שאי אפשר לצרף צלילים באייל. הייתי מצרפת סאונד של צחוק מריר... לפני שנים, כשאחותי היתה בבית הספר חזרה עם סימנים כחולים על הגוף. כיוון שזו היתה הפעם הראשונה הזדעזענו עד עמקי נשמתנו, התקשרנו לכל העולם. למשרד החינוך, למשטרה, לגג לילד המפגר, לאקים, למי לא. בשורה התחתונה - כולם אומרים שאי אפשר לעשות כלום, כי את לא יכולה להוכיח שעשה את זה אחראי על החוסה ולא חוסה אחר, במיוחד כשמערכת הכסת''ח עובדת במלוא המרץ והאחראי עומד מול הרשויות במלוא סמכותו ומתעקש ש''הוא לא ראה שום דבר ואולי זה בכלל קרה בבית''. כשמדובר בחולי נפש מתפקדים או באנשים הסובלים מפיגור קל, זה אפשרי להתלונן, כי הם יכולים לדבר ולספר מי זה. כשמדובר באנשים הסובלים מפיגור קשה, כמו אחותי, ושלא מסוגלים לספר, לדבר ולהצביע, אנחנו יכולים ללכת לחפש את החברים שלנו. זה עצוב, אבל במשך השנים היא חזרה עם סימנים כחולים לא פעם אחת ולא פעמיים, זה עוד יותר עצוב שהיא בכלל לא היחידה, וזה הכי עצוב שאנחנו כבר לא מזדעזעים מזה... |
|
||||
|
||||
זה עצוב שלא הופכים שולחנות ומתיזים ראשים. אני מבינה את עניין הסימנים הכחולים. גם ילדין רגילים חוזרים מבית הספר עם חבורות. אני לא מבינה את השתיקה שבנוגע להתעללות מינית. |
|
||||
|
||||
מאושפזים במחלקות לחולי נפש לא ממש נוטים לספר. ממה סיבות: * לא, לא כולם מתפקדים. * כשמשתחררים מבית החולים, רוצים להשתקם. לא תמיד יש כוחות להלחם במערכת. * הרבה מפחדים שלא יאמינו להם (וכבר קרו מקרים מעולם). חלק ניכר מהמאושפזים הינם אנשים בודדים, עם אחוזים גדולים שנדחו ממשפחתם וללא הרבה חברים שאינם במעגל ה"מאושפזים לשעבר"- כך שהרבה עזרה חיצונית אין. עם הכוחות המוגבלים שיש להם, הם צריכים להחליט: לנסות להשתקם ולהתמודד עם הסטיגמות הקשות שגם כך יש בחברה, או להתלונן, לקוות שיאמינו לך, ושמשהו יקרה מזה. כך שדי ברור למה יש כל כך מעט תלונות. |
|
||||
|
||||
לפני מס שנים השתמשתי בערכות שנמכרות ע"י חברת הרבלייף לפי הוראות היצרן ולפי ההוראות שקיבלתי במפגשי החברה גופי החל לרדת במהירות במשקל וממשקל של 95 ק"ג הגעתי בשבועות ספורים למשקל של 68 ק"ג נכנסתי לסטאזה של מכירת המוצר ובשלב מסויים שהגעתי למקום בו היה חשש לחיי על ידי עברין סמים שאיים עלי בסכין ונאלצתי לשלוף את אקדחי לא דרכתי את הנשק והעברין עזב את המקום אך הוא דאג להזמין ניידת משטרה נכנסתי להתרגשות מוזרה שלא יכולתי לדבר ברור ומסקתי את כלי הנשק שלי לשוטר , רכבי הפרטי נשאר פתוח במקום ונלקחתי לבית חולים ממשלתי רגיל שם לאחר בדיקות רגילות הוחלט להסיע אותי לבית חולים לחולי נפש בבית החולים ביקש ממני הרופא לחתום על טופס הסכמה לאישפוז - כמובן שלא הסכמתי ולאחר זמן מסויים שראה שאני עומד על שלי ביקש להזריק לי זריקה כמובן שסרבתי וביקשתי ללכת הביתה , בשלב זה נכנסו כמה אחים לחדר והתקוטטו איתי ובתגבורת נוספת של עוד 4 אחים קשרו אותי למיטה והזריקו לי זריקה שהרדימה אותי עד למחרת התעוררתי במחלקה אחרת סגורה כמובן . שם נגזלה ממני חרותי ונשארתי 4 חודשים תמימים עד לשחרורי . כמובן שנשפטתי על איומים שלא בפני , אל אף שעקרונית השתמשתי בהגנה עצמית בשימוש בכלי יריה על פי חוק , מעניין מה היה קורה אינו הבחור ההוא היה דוקר אותי . לאחר זמן מה הסתבר לי שאותו בחור הינו עבריין המוכר למשטרה זה מכבר . בכל מקרה חיי נהרסו - רשיוני הוטלה לחצי שנה - אינני יכול לעבוד במפעלים בטחוניים על אף שבשרותי הצבאי היה לי את אחד מהסיווגים הגבוהים ביותר . הדביקו לי סטיגמה נוראית - שקשה מאוד להשתחרר ממנה - כיום אני נשוי לאישה שחולה גם במחלה שנקראת מניה דפרסיה ואב לילדים חמודים . אני חושב שאותו רופא שחדר לגופי ללא הסכמתי טעה כיוון שכיום אני כבר שנים רבות לאחר האשפוז המכליא הזה ואני מתפקד כאדם נורמאלי לחלוטין וגם מעבר לכך . שאלתי 1 האם משהו אושפז לאחר נטילת הרבלייף הכוללות שימוש בכמוסות NRG המעלות את האנרגיה של הגוף . 2 האם יש באפשרותי לתבוע את בית החולים על האשפוז והאבחון הלא נכון . ניסיתי להוציא מסמכים מרופאים על כך שאכן הסיבה היא אותן כמוסות NRG בכתב אף על פי שנאמר לי מפורשות על ידם שנראה שהערקה גרמה לי את ההיי הזה . הם מסרבים לתת לי מסמך בכתב לטענתם הם לא יכולים להתמודד משפטית עם חברה ענקית כמו הרבלייף . אני אדם חיובי מאוד ללא שום עבר פלילי (חוץ מהרישום הזה ) שכתוצאה ממנו הועפתי ממפעל בטחוני אף על פי שתפקדתי ברמה גבוהה והייתי אהוב על מנהלי וכמובן שהיו מרוצים עד מאוד מעבודתי אבל החוק אומר שאין מקום לחולי נפש . בקיצור אינני רואה את עצמי כלל כחולה נפש - ואולי בעתיד הרחוק אפרסם את סיפורי כיום אינני מוכן לעשות כך . אבל מה שיש לי להגיד הוא שאני כאדם שעבר את ההתעללות הזו של בית החולים הפסיכיאטרי וחזר לתפקוד מעל לנורמאלי - צריך להוות דוגמה לאנשים שאין להם מושג מה זה פסיכיאטריה . כיום הגעתי למצב שגם אם אספר את הסיפור לאנשים שמכירים אותי ואינם יודעים את הסיפור הם יגידו שאני יכול להיות סופר עם ספורים כאלה ולא יאמינו לי . הוכרזתי כנכה 100% של ביטוח לאומי לאחר שנה וחצי מהשחרור שלושה חודשים לפני אישור הקבע לנכות השתקמתי והתחלתי לעבוד כמנהל במפעל . כמובן שבטלו לי את הנכות - אם הרופאים קבעו לי נכות של 100% מדוע כשהשתקמתי ונגמלתי מהתרופות הם שללו ממני את הנכות - האם זוהי הוכחה שהם טעו ? אף על פי שאני משתדל לחיות חיים רגילים בתוכי המחשבה המזוואה הזו שאני בעצם חולה נפש - לפעמים אני נזכר בלילות איך קשרו אותי ומדמה את זה להתעללות בשבי הסורי . לאחר האשפוז החלה לי בעיה שאינני יכול לזכור מספרים ושמות זה לא היה לי קודם , אני חייב לרשום דברים כדי לזכור - ולפעמים אני לא זוכר איפה רשמתי דבר שלא היה לי לפני האשפוז . אולי משהו יכול לעזור לי לתקן את האבל שנגרם לי בכל הסיפור הזה ואולי לגרום לכך שלא ייגרם לאחרים . |
|
||||
|
||||
יוסף, חוששני שהגעת לפורום הלא נכון. |
|
||||
|
||||
הצטערתי נורא לשמוע את סיפורך ,הדברים התנהלו בצורה כולכך חריפה וחבל שאתה קורבן של הנסיבות. בתור אחת שמשתמשת במוצריי הרבלייף וכן בכדורי NRG אתה יכול להיות רגוע מכיוון שהם עשויים מחומרים טיבעים ,לא זאת בלבד שגם נבדקתי ע"י הרופא כדי להיות בטוחה שהם לא מזיקים לי ,ואכן הם לא מזיקים ,הם טיבעיים לחלוטין. לכן אני מבינה את אותם רופאים שיודעים זאת ,אחרת אם זה לא היה נכון הם היו תובעים ואף מנצחים. למה?? כי הצדק איתם. ואם זה היה נכון רבים היו תומכים בהם ,אולם זה לא נכון ובנתיים כול מי שאני מכירה מרוצה מהמוצרים שלהם |
|
||||
|
||||
כמובן. אתה לא יודע שניקוטין, קפאין, אופיום, קורירה וציאניד הם חומרים שאינם יכולים לגרום שום נזק? |
|
||||
|
||||
ארס נחשים הוא הדוגמה החביבה עלי. הדוגמאות שלך נשמעות מלאכותיות (מה גם שעל מנת להפיקם יש להשתמש בתהליכים כימיים ארוכים, מכדי שייקראו ''טבעיים'' בהקשר הזה). |
|
||||
|
||||
קוררה זה לא ארס נחש? |
|
||||
|
||||
וואלה - לא שמתי לב. יכול להיות. אל''ז. |
|
||||
|
||||
למה אתה חושב שהם נוצרו? כדי שהאדם ילמד להפיק אותם בתהליכים כימיים ארוכים? במלים אחרות: הם פועלים את פעולתם הברוכה גם בלי העיבוד המודרני. |
|
||||
|
||||
פספסת את הנקודה. לא משנה. על כל פנים, אין דבר טבעי יותר מאשר להיות מוכש על ידי נחש, וזו גם הדוגמה הטבעית ביותר לכך שהטבעי יכול להזיק. |
|
||||
|
||||
בתחילת יוני הייתה כתבה ב"הארץ" על פיטוריו של ד"ר מוטי מרק מניהול בי"ח אברבנאל. בכתבה יש סברות על הסיבות לפיטוריו. קראו ולמדו על גישת המערכת. כמו כן היה לפני זמן מה ראיון עם ד"ר מוטי מרק בהארץ. ראיון מרתק ששווה קריאה. הנה קטע קטן מהראיון: "ככה התייחסו אלי, על פי התפישה שלי. אני זוכר שכילד באתי יחד איתה לבית חולים גהה. עבר שם הפרופסור שטיפל בה ורציתי לשאול אותו שאלה. כל מה שרציתי לדעת זה לאן אמא הולכת. הוא התייחס אלי כמו אל יתוש, כמו אל אבק אדם, כמו אל לא קיים. כמו אל מטרד. למה? אני זוכר שהוא היה איש עם שיער שיבה וגבוה. מה ביקשתי בסך הכל? לדעת לאן לוקחים את אמא שלי. אני כל הזמן נשען על הניסיון הזה. זה הבסיס הלא פורמלי של עבודתי. על פי הידע המקצועי שלי וניסיוני, אם אנחנו רוצים להקפיץ במדרגה כושר של אדם לתפקיד צריך שהוא ישתמש גם בניסיון חייו. אנחנו בטעות מתייחסים לידע הזה כאל משני." הכתבה על הפיטורין: הריאיון: |
|
||||
|
||||
"לפני קצת יותר משלוש שנים הופיעו אצל האם סימנים חדשים של דיכאון הפעם הדיכאון היה שלב מקדים ומוכר של סרטן הלבלב. הרופאים בגהה ובמחלקה הפנימית בבילינסון המשיכו להתעקש שמדובר בדיכאון גם כשיוכבד סבלה מהקאות. הרופאים ייחסו אותן לתרופה נגד דיכאון שקיבלה. לאחר שהיא התלוננה על כאבים בגב אמר מרק לרופאים שהשילוב של דיכאון, הקאותוכאבים בגב הם סימנים מקדימים קלאסיים לסרטן הלבלב. זה לא עזר. רק לאחר שהופיע גם צהבת "כולם רעדו" לדברי מרק, והבינו שהיתה טעות הגדולה באבחון. יוכבד מרק מתה ממחלת הסרטן כשהיתה בת 68. מסקנתו של מרק היתה שוב ש"לא מקשיבים מספיק לחולה הפסיכיאטרי ורואים אתהכאבים שלו כחלק מהשיגעון שלו." כשזה קורה עם מחלות פיזיות, מה הגישה לחולים אשר מתלוננים על טיפול לא ראוי? |
|
||||
|
||||
הודעה לעיתונות מטעם דובר משרד הבריאות: ------------------------------------- מנכ"ל משרד הבריאות מינה היום ועדת היגוי בנושא נורמות התנהגות של הצוות במוסדות פסיכיאטרים אשפוזיים. מנכ"ל משרד הבריאות מינה היום ועדת היגוי בנושא נורמות התנהגות של הצוותבמוסדות פסיכיאטרים אשפוזיים. בראשות הוועדה תעמוד ד"ר שוש ריבא, ראש מנהל הסיעוד וחברים בה: ד"ר יהודה ברוך - ראש מנהל רפואה עו"ד שרונה עבר-הדני - לשכה משפטית, עו"ס אילנה בן שחר - מרכזת ארצית של העובדות הסוציאליות. לאור האירועים האחרונים והחשד לכאורה להתנהגות חריגה ולא הולמת של צוות המטפלים כלפי מאושפזים פסיכיאטרים,החליט מנכ"ל משרד הבריאות הד"ר בעז לב למנות וועדה לבחינת נורמות התנהגות צוות המטפלים בכלל בתי החולים הפסיכיאטרים במדינת ישראל. הוועדה תבחן את המצב הקיים, תעריך אותו ותציע הצעות לשינוי ושיפור המצב. הנושאים המרכזיים שייבדקו על ידי הוועדה יכללו: א.התנהגות אלימה כלפי צוות המטפלים ודאגה לבטחונם. (אלימות פיזית ומילולית). ב.שימוש בכח פיזי סביר במהלך טיפול בחולה לעומת שימוש בכח מוגזם. ג.אופן השמירה על ציור ורכוש המאושפזים, בהתיחס לנהלים הקיימים והמוצעים מטעם משרד הבריאות. ד.שמירה על כבוד האדם. ה.הגדרת דרכי דיווח במקרה של אירוע חריג בתחומים אלה. דרכי הפעולה יכללו: עיון בדו"חות אירועים חריגים של השנים האחרונות א.קבוצת מיקוד של מאושפזים ובני משפחותיהם ב.קבוצת מיקוד של אנשי צוות. מועד סיום הבדיקה והגשת המסקנות והצעות לשיפור עד תאריך 30.11.02 בברכה, עידו הדרי דובר משרד הבריאות הודעת הדובר המקורית כאן: |
|
||||
|
||||
זוועות בבתי חולים פסיכיאטרים- מניעת טיפול רפואי, אונס, התעללות, התעללות במסווה "טיפולים" , כפייה פולשנית אל תוך הגוף: הלם חשמלי ולובוטומיה- לאורך פני כל ההיסטוריה של הפסיכיאטרייה זרועות זוועות. זו של פראנסיס פאלמר, שחקנית הוליווד וברוודי המדהימה ביופיה, בכשרונה וחוצפתה , אשר נאנסה ביידי אחים פסיכיאטרים ועברה כנגד רצונה עינויים בשוק חשמלי ולובוטומיה, וגופה היה כלי בידי הממסד הפסיכיאטרי : היא הורדה לזנות בכוח והיוותה שפן ניסיון לתרופות. אזהרה : המאמר קשה לקריאה : חלק מאיתנו , שחוו דברים שמזכירים ולו במעט את הדברים הללו, עלולים לחוות חוויה מאד קשה בעת הקריאה. לזכור ולא לשכוח- זה היה המסר של פארמר שהביעה משאלה, ש"כוח של המין האנושי יקום וישנה משהו" כדי "לחלץ את אותם חסרי מזל מן המוסדות המרקיבים והמנוונים". הסיפור של פראנסיס פאלמר: |
|
||||
|
||||
מתוך: הרעיון לפיו כולאים אדם בטרם ביצע פשע הוא לא חדש. בעצם הוא אפיין את הגזענים של כל הדורות כמייסדת ופעילה שנים רבות ב'עמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית' ( בעבר) וכיום כמי שעוסקת בפעילות ציבורית בזכויות אדם בנושא, מקוממת אותי העובדה, ואני משתפת רבים בהתקוממותי זו, שהחוק לטיפול בחולי נפש הוא חוק מפלה, חוק אשר דוחק אוכלוסייה אחת הצידה מן הכלל אשר החוקים הדמוקרטים חלים עליו ( ובראש: "אדם חף מפשע עד שמוכח אחרת" ו"לכל אדם יש הזכות להוכיח את חפותו בבית-משפט"): בהינף הגדרת-אותה אוכלוסייה כ'חולת נפש' היא מוקעת מן הכלל שהחוקים הדמוקרטים חלים עליו וזה מתבטא בפועל בכליאה טרם ביצוע פשע,( משפט קטן עם משמעויות מחרידות לגבי ההשלכות על חייהם של אנשים) שלא לאזכר גם את העובדה שלאסירים יש זכות על גופם ול'משוגעים' לא. מה שנחשב לאונס כאשר זה נעשה עם תפאורה אחרת (חדירה לגופו של אדם בצורה מינית) לא נחשב לאונס כאשר חודרים לגופם של מי שמוגדרים "משוגעים" מבחינה רפואית. ובכן – כל האפליה הזאת מקוממת אותי ורבים מסכימים איתי ( מצד אחד כליאה טרם ביצוע הפשע אם בכלל יתבצע ) אולם אז הם שומטים כתפיים : משהו מכופף את תפיסת הצדק הטבעית : "המדע" ( כמו שאורי גלר מכופף כפית). הרי יש מחלת ה"סכיזופרניה", והיא "מנבאת" מסוכנות. כולם כל כך רוצים להיצמד להצהרת זכויות האדם ואז הם נתקלים בקיר בטון של ה'מדע'. במאמר זה אנסה להחזיר אותך הקורא, ואותך הקוראת , כ-150 אחורה אל מדע אשר קבע שסוג מסוים של אנשים (נכון,ניחשתם, ה"גזעים הנחותים" אז זה היה הטרנד בדיכוי) אפשר לנבא מראש את 'מסוכנותם' על פי 'סימנים' ;נכון, ניחשתם, מדובר ב"סימנים המעידים על גזע נחות" אולם למשמע הטיעונים הגזעניים השפלים המשווים גזעים "נחותים" לקופים וכל זה בסיס מדעי לאפליה של אוכלוסייה מסוימת בבתי המשפט וכליאתה טרם ביצעה פשע-פשוט תתפוצצו. תאמרו – אבל גזענות זו שרלטנות ו"פסיכיאטרייה" זה מדע. כבר היום מתרבים הקולות , גם מתוך הממסד הפסיכיאטרי, שטוענים שאין דבר כזה סכיזופרניה, אין גן כזה, אין חומר כימי, אלא פשוט היה צריך לתת שם לאסופה של התנהגויות, ( שמדידתן נזילה, הייתי אומרת- הערת המחברת) ונתנו שם. אחד המאפיינים של מדע גזעני שהשרלטנות המדעית היא כזו: שהיינו ילדים ושיחקנו מחבואים או משחקי ילדים התחבאנו מאחורי קיר וחיכינו /המתנו שילד אחר יבוא: או אז התנפלנו עליו ועשינו 'בה'. איש המדע הגזעני , זה שיש לו "תיאוריה" מראש שנועדה להוכיח שקבוצה מסוימת היא מסוכנת וכל מה ש"נשאר" לו זה ה"הוכחה" (זניח, זניח) נוהג כאותו ילד שאורב לחברו מאחורי הקיר ועושה לו 'בה'. הוא אורב להוכחות , מצויד בתיאוריה שלו שהיא כמו רשת של גרגמל שבא לצוד דרדסים , או למי מכם שאינם בני דורי ולא ראו דרדסים בדיבובה של ציפי-שביט אומר- רשת של צייד פרפרים רומנטי מן המאה ה 19 ( למי מכם שאוהב סוריאליזם מן המאה ה-19)– וכשמזדמן משהו, הוכחה, לא הוכחה, מזה זה משנה, זה נתפס כ"הוכחה". התיאוריה כבר מוכנה מראש, ועכשיו רק צריך להסדיר את הפרטים הקטנים ( זה מזכיר לי את הפרסומת- אני לא יודעת *עם מי* להתחתן- אבל אני יודעת *איפה* להתחתן*) הסכיזופרניה, ולא סתם אלא זאת שמהווה 'מנבא' לאלימות היא מן התיאוריות הללו, ממשפחת התיאוריות שמבשריהן לא היו מחוסרי אינטרסים שכך וכך תהיה התוצאה. הספר 'אין מידה לאדם' של המחבר הפרופסור להיסטוריה של המדעים סטיבן ג'יי גולד מקלף שלב אחר שלב הררי וטילי-טילים של תיאוריות מן העבר אשר עבדו בשיטת ה'ציד' של ההוכחות. גם על תיאורית הסכיזופרניה, בייחוד בהתייחסות אליה כ'מנבאת' מסוכנות – מבקרים היום ביקורת מן הסוג הזה, שהמסקנה כבר הוסקה, וקטן עלינו למצוא הוכחות. ובכן- במאמר זה אני רוצה להדגים כיצד התיאוריות שבהן קבוצת אוכלוסייה מדוכאת הוגדרה כ'מסוכנות' הן בבחינת 'אין חדש תחת השמש' , been there , done that , היינו כבר בסרט הזה, ובפעם האחרונה כשהוא היה , לפני 150 שנה , הוא קרס, (כלומר התיאורייה שמנבאת מסוכנות קרסה ). פעם אנשים עם צבע עור שחור או כהה, ממוצא אפרו-אמריקני או אסייתי או 'נחות' אחר, הוגדרו כ'מסוכנים' וכאילו שיש לכלאם מראש- למשל שחור שגנב 70 דולר מתחנת דלק נשלח למאסר עולם ועל כך עוד יסופר בהמשך. בתקופות מסויימות אנשים חולי אפילפסיה הוגדרו כ"מסוכנים" ובתקופות אחרות, מודרניות יותר ( שנות ה-70 של המאה העשרים) אנשים עם כרומוזמי xyy, , הוגדרו כ'בעלי פוטנציאל של מסוכנות' עד שרופאים בעלי כוונות טובות אבו למפות את כל האוכלוסייה. יאמר שכל תיאוריה כזאת – שניסתה למצוא מאפיין 'פיזי' שמנבא מסוכנות קרסה כלעומת שבאה, והפרספקטיבה ההיסטורית גם מאפשרת לראות את הגזענות שעומדת בבסיסה. ( כאשר העולם התנתק במידת מה מן הגזענות). אולם לעולם קשה עדיין להתנתק מהנחות היסוד של האיזם המנתק בעלי שונות חברתית ומנטלית מן החברה, זה חזק מידי וזה בחבל-הטבור-שלנו-מדי מכדי שנרצה להיפרד מהאמונה שיש 'מאפיינים פיזיים (גנטיים-כימים –עלק לשונים חברתיים'. אבל תיאוריות גזעניות קרסו והוכחו כקליפת-בצל מדעית, וכשהחברה תשכיל להתנתק מחיבוק הדוב של השיטור החברתי ומה שהוא משמש בחברה, יתכן שאנשים יאמינו פחות ב'גורם הגנטי' כמנבא מחלות, אבל במאמר כללי , תיאוריות גזעניות שניבאו מסוכנות על בסיס גזע קרסו ותורה של התיאוריה של ה'פרסונליזם' או ה'מנטליזם'( קרי – 'גזענות' המופנית למאפיינים אישיותיים שונים של בןאדם) לקרוס גם לקרוס. וזאת גם כיוון שתיאוריות קודמות ( למשל שאפילפטים מסוכנים או בעלי כרומוזום xyy מסוכנים או גזעים 'נחותים' מסוכנים) שהכילו אותה גישת מחקר ואותה אוריינטציה של להסיק מסקנה גזענית ואז למצוא 'הוכחה' כדבר זניח, קרסו גם קרסו. פעמים רבות מתפלאים אנשים כיצד השכן "בן הטובים" או "בני הקיבוץ הטובים" הם אנסים סידרתים אכזריים. התשובה טמונה בכך ש"לאנסים אין קרניים". האם אנשים רגילים ברחוב. לו היה ניתן לזהות אותם ( ושאר פושעים אלימים ומסוכנים) היה אפשר כבר לקחת אותם מראש ולהגן על קורבנות פוטנציאלים. אז זהו שלא. כל ניסיון כזה 'לזהות' מראש 'מסוכנים' ו'לבודדם' או גרוע מכך "לטפל בהם מראש" נידון לכישלון- הוא משאיר את הקורבנות טרף לפושעים האמיתיים שלא נתפסו- הוא מדכא אוכלוסייה שלמה ויוצר את הדבר שאותו ניסה למנוע- פגיעה בחפים מפשע, פגיעה שרירותית, פגיעה אלימה. הפעם מי שנפגעים הם קורבנות התיוג. תיאוריות רבות לאורך כל ההיסטוריה ניסו לזהות "מסוכנים" על פי סממנים חיצוניים. פעם זה על פי סימנים גזעיים והיום זה על פי "גן הסכיזופרניה" או "חוסר איזון כימי" שבדדוקציה הלוגית שפעם הביאה לכך שליהודים יהיה אסור להגר לארצות הברית בכמויות גדולות בגלל 'תורשה גרועה' ( מה שהשאיר אותנו טרף לשואה), 'מעיד' על "מסוכנות" ולכן יש לכלוא מראש. ולסמם. ( מראש כמובן) בלי התחשבות בזכויותיו של אותו אדם ובכך שה"פשע" שמנסים למנוע ( אלימות כלפי הזולת) נעשה כעת על אדם זה שמתויג כ'מסוכן עתידי' על סמך תיאוריה שרלטנית וחסרת בסיס או כזו שתתגלה ככזאת. טיאנו , יו"ר איגוד הפסיכיאטרייה, שלטענת חגי אביאל, ממקימי 'עמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית' השליט טירור פיזי במחלקה שלו והתעלל ( העובדות הוצגו בידי חגי אביאל בראיון טלוויזיוני באוקטובר 1999 ובגיליון בן אותה תקופה של המגזין 'כפייה') צוטט זה מכבר כמצהיר בגיל ובקול תרועה כי "אפשר לנבא מסוכנות" : "...המהפכה השלישית תהיה המהפכה החברתית. כלומר, התייחסות לצד החברתי- נסיבתי של ההפרעה הנפשית: האם ברקע יש מצב כלכלי קשה, גירושין, אבל , מלחמה, עלייה לארץ וכו´. למידה נכונה של ההוויה החברתית של ילד, אפילו בן 5-3 , היא גורם צפי די טוב להתפתחותו בעתיד. בודקים את ההתנהגות של הילד בחברה, כמו השתתפות חברתית ויכולת להשתמש בפוטנציאל שלו. מתוך הסימנים הקטנים האלה אפשר לנבא בוודאות שהאדם יהיה, למשל,עבריין. המטרה היא לטפל בהפרעה ולמנוע את התפתחותה בעתיד". פרופ´ ס.טיאנו ´הארץ´ 29.12.97 כן. איזה יופי. פעם זה היה 'פרצוף של קוף' על פי הגזענים חסרי הבושה שהשתמשו בקללות רחוב כמו השוואת גזעים מסוימים לקופים כבמינוחים 'מדעיים' לכל דבר. כיום זה התנהגות לא חברתית. היא היא זו שתנבא את אותו אדם "מסוכן". ילד לא חברתי? נסמם אותו מראש בניגוד לרצונו ; סביר להניח שאף ילד צעיר בכיתה ג' לא יסכים שידפקו יום אחד על דלתו ויגידו לא – לא צייתת לגננת רוחמה-נחמה בגן חובה- אתה אמור לעבור סידרת טיפולים שתמנע ממך לבלות בעתיד לבוא בתא מספר 2א במיטה השישית מימין מעל הג'וק השלישי מימין בתא המעצר של אבו כביר, מיטה מעל הנרקומן עם הקעקוע על הגב ––בגיל 22 על פריצה ל 3 בתים וגניבת ארנק עם נצנצים של קשישה- כה רב הוא כושר הנבואה של ה"מומחים" -הפרטים המדויקים , כמובן, באו בכדי להלעיג על כושר הניבוי היומרני של פסיכיאטרים ושאר גזענים , שמשהו לא מקובל בהווה ( גזע לא נכון, התנהגות חברתית לא נכונה, שהיום זה הטרנד אחרי ש'גזע' לא נכון כבר אסור. עברנו מרסיזם לפרסונליזם או מנטליזם. האיזם השתנה והוא מופנה כיום לבעלי המנטליות השונה) יעיד ב"ודאות" כמו טיאנו היום וכמו גזענים לפניו ( שהשמידו אגב את בני עמו של טיאנו, אם אכפת לו מזה) על "ודאות" למסוכנות. א-לק . ספרו לסבתא. לכו ספרו לסבתא מעשיות. העניין הוא שאין סממן "פיזי" "כימי" "גנטי" שמעיד על מסוכנות. כל מקרה הוא לגופו. ניסיון עקר 'לבודד' לתייג ו'להכליל' מסוכנים על פי סממן פיזי ( גם אם הוא נחבא ורק מומחי גנום ומומחים לביולוגיה נוסח ערוץ-8 עם מיקרוסקופים יכולים לראות אותו) פוגע גם בקורבנות שמי שפגע בהם לא ייתפס, וגם בקבוצת אוכלוסייה שמייחד אותה סממן ( אפילפסיה, כרומוזום xyy , או , בלשון המחליאה של הגזענים "אף כמו של קוף" אבל על הקשר ( כשל) הלוגי שמוצא ב'מראה אפריקאי' 'סממן' ו'מנבא' מסוכנות ידובר בהמשך). יעוות הקורא את פניו, מן הרמת גבות כל גבה לכל צד ופרצוף-של- לא- מאמין ויאמר – אייי, אבל גזענות זה משהו אחר וזה "מדע". מי לקח בזמנו את הגזענות-ליצנות הזו? ובכן- ה'גזענות ליצנות' הזאת הייתה אבן דרך בבתי המשפט לקביעת 'מי פושע', כך למשל , לומברוזו, (שנדמה לי לעיתים שטיאנו הוא גלגול שלו שכן שניהם יודעים ב"ודאות" לנבא על "מסוכנות" ושיואו- תמיד על סמך תכונות חברתיות בלתי רצויות-פעם גזע וכיום מה שטיאנו מלך החברה הבלתי מוכתר שכל עולמן של הבריות מונח על כף ידו יגדיר, בתוקף מינוי הגורו שניתן לו-כ'התנהגות חברתית רצויה'- קבעו תור אצל טיאנו, שלמו לו 500 שקל , והוא יגיד לכם מהי 'התנהגות חברתית רצויה'. אתם גם יכולים לאנוס ילדה קטנה בדרך. זה למה) קבע במשפט שבו היה צריך להכריע מי משני אחים רצח את אימו כי היה לו את ה'מראה הנכון' קרי: מראה שעל פי גזענים היה מנבא מסוכנות. שטות שטות אבל פעם מומחים העידו בבתי משפט כי 'אף' מסויים, 'פה' מסויים או אוזניים מסויימות הן 'מנבאות' מסוכנות. כיום יורשיהם וממשיכי דרכם- ובראשם טיאנו וכנופיתו המשתרכת כהינומת כלה מאחוריו במסע השטות המדעי נוסח החלילן-מהמלין הזה , קובעים כי התנהגות אנטי חברתית היא "מנבא" מסוכנות: הנה עדות הגזענים בבית המשפט ( חשבו על אילו שקובעים היום שהתנהגות אנטי חברתית מנבאת מסוכנות וקראו את הקטע הבא, חשבו על התוצאות המרות של גזענות, רמז-אושוויץ- ושוו חשבון בנפשכם); "מפעם לפעם נקרא לומברוזו להופיע בבתי-משפט כעד מומחה ולהציג בפרוטרוט את ניסיונו המקצועי. כשנתבקש לסייע לשופטים להחליט בין שני אחים שנאשמו ברצח אמם החורגת, הצהיר ( 1911 , עמ' 436) כי אחד מן השניים "היה, בעצם, הטיפוס המושלם ביותר של פושע-מלידה: לסתות אדירות, גתות ועצמות עול קדמיות, שפה עליונה דקה, חותכות אדירות, ראש גדול שלא כרגיל ( 1260 סמ"ק) [ סימן לגאונות בהקשרים אחרים,אבל לא במקרה זה], אטימות שאפשר למששה בידיים ומאניציניזם תחושתי. האיש הורשע". במקרה אחר, הודה לומברוזו כי הראיות להרשעתו של פלוני פאציו, שהואשם בשוד וברצח של איכר עשיר, היו מעורפלות ונסיבתיות מאד, אבל הדבר לא מנע ממנו להמליץ על עצם ההרשעה. נערה אחת העידה, שראתה את פאציו ישן בקרבת הנרצח; למחרת בבוקר ניסה להתחבא בעת שהשוטרים קרבו למקום. לא הוצעה שום ראיה אחרת לאשמתו: בבדיקה מצאתי שהאיש היה בעל אוזניים יוצאות מגדר הרגיל, לסת עליונה ועצמות-לחיים גדולות, תוספתן למורי, פיצול של עצם המצח, קמטים בטרם-עת, מבט-מרושע, אף מפותל לימין- בקצרה- הפיסיונומיה שלו התקרבה לזו של הטיפוס הפלילי; אישונים שכמעט ולא זזו... תמונה גדולה של אישה הייתה מקועקעת על חזהו, יחד עם המילים ,זיכרון לצלינה לאורה" ( אישתו), ותמונה של נערה התנוססה על זרועו. היו לו דודה אפילפטית ודודן לא-שפוי, והחקירה העלתה שהיה מהמר והולך-בטל. כלומר, הביולוגיה סיפקה במקרה זה את כל האינדיקציות שהספיקו, במצורף לראיות האחרות, להרשיעו בכל ארץ שאינה נוהגת עם פושעים ביד רכה. אף-על-פי-כן זוכה מחמת הספק. ( 1911 , ע' 437) סטיבן ג'יי-גולד, "אין מידה לאדם" , בהוצאת "דביר" , פרק 4: מדידת גופים, חלק מרכזי: "קוף האדם המצוי בחלק מאתנו: אנתרופולוגיה קרימינלית/ עמודים 129-153 כולל . עמודים 146-147 . ובכן: הרעיון ה"שטותי" לפיו גזע וסממנים חיצוניים כמו אף, גפיים, אוזניים, עורף, עיניים ומצח הספיקו בכדי לנבא מסוכנות ולהרשיע חפים מפשע היה אבן דרך בחשיבה של אמצע המאה ה 19, ממש כפי שהיום הרעיון ש"סכיזופרניה" ושאר "מחלות" "נפש" מנבאות מסוכנות- עד שאיש אינו מערער עליו והוא נהפך מקובל בבתי המשפט. באותו אופן בדיוק הייתה התיאוריה הגזענית מקובלת בבתי המשפט- סממנים חיצוניים מסוימים, בד"כ, ולרוב, כאילו שנתקשרו עם גזעים "נחותים" ( קרי: מדוכאים ומשוללי זכויות) ניבאו מסוכנות , וההמלצה הכללית הרווחת הייתה לכלוא אנשים אילו בטרם יבצעו עבירות( ממש כמו הקריאה הנשמעת והמבוצעת על ידי בתי המשפט וגורמים במשרד המשפטים והבריאות כיום ); מה הייתה אותה 'תיאוריה גזענית'? התיאוריה המדעית "קבעה" שגזעים נחותים, או בני אדם נחותים, הם למעשה מיצגים של שלבים אבולוציונים נחותים ( קופים ואורנג-גוטנגים) בתוכנו, ולמעשה בני גזעים נחותים אינם אלא "אורנגוטנגים" "במסכת אדם" המסתובבים בתוכנו. המסוכנות שלהם היא "מולדת" ולכן שום חוק או משפט לא יעזרו אלא רק אמצעי סיכול כמו כליאה מראש; "ביטחונם של לומברוזו ותלמידיו בכך , שהפושעים-מלידה עוברים על החוק בגלל טבע-בריאתם, שב ונשמע גם בהתייחסויותיהם לעונש מוות. "האטוויזים מלמדינו, שאין שום תועלת בהענשתם של פושעים-מלידה, ושהתקפי הפשיעה מתרגשים עליהם באורח מחזורי ובלתי-נמנע" ( לומברוזו, 1911 , עמ' 369 ) . "האתיקה התיאורטית מחליקה על פני המוחות החולים הללו כשמן על פני שייש, מבלי לחדור פנימה". ( לומברוזו 1895 , עמ' 58 ). ב – 1897 ,הצהיר פרי כי האתנרופולוגים הקרימינליים מבית-מדרשו של לומברזו מצדדים פה אחד, בניגוד להרבה אסכולות רעיוניות, במתן לגיטימציה לעונש מוות ( 1897 , ע' 238-240). לומברוזו עצמו כתב ( 1911 , ע' 447): "אין ספק , קימת קבוצת פושעים, שנולדו להרע, ושכל התרופות החברתיות מתנפצות אל פניהם כמו אל פני סלע- עובדה הכופה עלינו למחות אותם כליל, אפילו בהמתה". ידידו, הפילוסוף היפוליט טן ( Taine ) התבטא אפילו בצורה דרמטית יותר: הוצגו בפנינו אוראנג-אוטאנים פראיים ונבזיים שפניהם אנושיים. ברור בעליל שבתור שכאלה אין הם יכולים לפעול בדרך אחרת. אם הם אונסים, גונבים, והורגים, הרי זה מכוח טבעם ועברם. אבל משהוכח כי יהיו תמיד אוראנג-אוטנים, יש רק יתר צידוק להשמדתם ( מצוטט באהדה אצל לומברוזו , 1911 , עמ' 428 ( . פרי עצמו גייס את התיאוריה הדארווינית כצידוק קוסמי לעונש מוות ( 1897 , ע' 239-240: דומה עלי, כי עונש המוות מוכתב על-ידי הטבע, ופועל בכל רגע בחייו של היקום. החוק האוניברסלי של האבולוציה מלמדינו, בין השאר, כי הקדמה החיונית של כל מין וסוג עולה בקנה אחד עם ברירה בלתי-נפסקת, באמצעות מותם של אלה שכשירותם למלחמת הקיום היא הקטנה ביותר. הברירה הזאת, בקרב בני-אדם או בעלי-חיים ירודים מהם, יכולה להיות טבעית או מלאכותית. החברה האנושית לא תחטא אפוא לחוקי הטבע אם תפעיל ברירה מלאכותית ותסלק מתוכה את הפרטים האנטי-חברתיים והלא-מתאימים. על-כל-פנים, לומברוזו ועמיתיו העדיפו בדרך-כלל שהחברה תיפטר מן הפושעים-מלידה באמצעים שונים מעונש מוות. בידוד מוקדם בסביבה כפרית שלווה היה אמור למתן את הנטייה המולדת ולהוליך לחיים מועילים, בכפוף להשגחה צמודה ומתמדת. גירוש והגליה למושבות-עונשין היו אמורים לשמש כעונשים הומניטריים יותר במקרים אחרים של עבריינות חסרת-תקנה- ובלבד שידובר בצדעים שאי-אפשר לבטלם. פרי, שנתן את דעתו על ממדיה הקטנים של האימפריה הקולוניאלית האיטלקית, צידד ב"גירוש פנימי", אולי לאזורים שלא עובדו בגלל מלאריה אנדמית: "אם סילוקה של מלאריה זו מצריך קורבן אדם, מוטב בעליל להקריב פושעים ולא עובדי-אדמה ישרי-דרך" ( 1897 , ע' 249 ) . בסופו של דבר המליץ על גירוש למושבה האפריקנית אריתיאה. סטיבן ג'יי-גולד, "אין מידה לאדם" , בהוצאת "דביר" , פרק 4: מדידת גופים, חלק מרכזי: "קוף האדם המצוי בחלק מאיתנו: אנתרופולוגיה קרימינלית/ עמודים 129-153 כולל . עמודים 149-147 . הרעיון נראה לנו כל כך מופרך עד שאנחנו אומרים : כיצד רעיון כה אווילי וגזעני חדר לתודעה. למעשה רעיון "אווילי וגזעני" זה לא רק שחדר לתודעה אלא גרם להענשתם של החפים מפשע: כמו אותו בן ש'הואשם' ברצח אימו החורגת רק על סמך ש" היה, בעצם, הטיפוס המושלם ביותר של פושע-מלידה: לסתות אדירות, גתות ועצמות עול קדמיות, שפה עליונה דקה, חותכות אדירות, ראש גדול שלא כרגיל ( 1260 סמ"ק) [ סימן לגואונות בהקשרים אחרים,אבל לא במקרה זה]", או איש שחור שריצה מאסר עולם רק על שום שגנב 70 דולר מתחנת דלק; "ג'ורג' ג'קסון, מחברו של הספר Soledad Brother , מת במסגרת מורשתו של לומברוזו, בעת שניסה להימלט מכלאו לאחר שריצה אחת-עשרה שנים ( בכלל זה שמונה וחצי שנים בבידוד) מתוך "מאסר שנה עד מאסר עולם", שגזר עליו בגין גניבה של דולר מתחנת דלק". ("אין מידה לאדם", של סטיבן-ג'יי-גולד, ע' 152 (- זה זה הבסיס זה הלב של מה שמקומם- גם כיום- על סמך הגדרות "מדעיות" אנשים כלואים לא זו בלבד ש'אחרי' העבירה ורק זו שהכליאה בלי שום פרופורציה או שהוטה המשפט(כמו שהיה בימי לומברוזו כלפי "כושים" ושאר גזעים "נחותים" – לפחות היה משפט והמתינו-עוז עד שתתבצע עבירה:)- המקומם הוא שכיום על סמך אותן הגדרות "מדעיות" של פעם , אנשים , אפילו לא ניתנת להם הזכות לעמוד למשפט, ועל סמך מסוכנות 'עתידית', מורשעים, במרכאות,ונכלאים לטיפולים קשים בטרם בצעו עבירה, ובעצם המילה 'בטרם' היא פושעת לנושא, שכן אין שום הוכחה שיבצעו עבירה, והוכח עד כמה ה"השערות" הן שרלטניות, סתמיות ונון-שלנטיות. וכל זה- כל הכליאה הזאת בלא משפט ובלי שבוצעה עבירה או שיש חשש קונקרטי שעובר את מבחן הסבירות המשפטית שתבוצע עבירה, ( מה שבעבר היה הרשעת אנשים על סמך צבע-עורם ומראם והצעות מרחיקות לכת להרחיק את כולם למושבות עונשין-עם פיקוח צמוד רק על סמך צבע-עורם, אפם וכו') בעקבות תיאוריה שנועדה לדכא מיעוטים גזעיים ( "האטאוויזם הקוף אדמי") שגילגולה דהיום מדכא מיעוטים מנטליים. לא זו בלבד שכליאה טרם ( אם בכלל ) ביצע פשע מקוממת, שהיא נוגדת את השוויון בפני החוק: ההיסטוריה הוכיחה שעל פני ההיסטוריה זרועות מגמות של 'סימון' קבוצה 'מנודה' ( פעם היו אילו השחורים וה"נחותים" בהקשר של ה'מסוכנות' כיום "חולי נפש");מה שמאפיין את אותה קבוצה מנודה זה שמוטלת עליה סנקציה מראש ובהיקף מכליל ושתכונה תורשתית גורמת להתנהגות ולכן אין מקום לנהוג פר אדם אלא קבוצה שלמה -לכלוא אוכלוסייה שלמה או חלקים נרחבים ממנה, מבלי שאוכלוסייה זו ביצעה פשע, על סמך הגדרת אוכלוסייה זו כ'מסוכנת' כי יש בה אות קיין : מאפיינים של 'קוף' ( הביטוי הגזעני המחליא כלפי אפרו אמריקאים ואסייתים) או "גן הסכיזופרניה". רעיון שכזה, למשל , הביא לכליאתו של טד קאבשינסקי במוסד לחולי רוח, בו עבר התעללות, נאנס , סומם ועבר הלם חשמלי ללא הרדמה, רק משום שאימו הוגדרה כ'חולת נפש'- מה שהביא להגדרתו כ'חולה נפש' . טד הוא היום עורך דין וממנהיגי התנועה האנטי-פסיכיאטרית העולמית. |
|
||||
|
||||
"כבר היום מתרבים הקולות , גם מתוך הממסד הפסיכיאטרי, שטוענים שאין דבר כזה סכיזופרניה, אין גן כזה, אין חומר כימי, אלא פשוט היה צריך לתת שם לאסופה של התנהגויות" - האמנם? ואם כן, מה משקלם של אותם קולות "מתרבים" בקרב הממסד הפסיכיאטרי כולו? (לדוגמא נגדית ראה: לעצלנים העתקתי כאן את משפט הפתיחה: RICHMOND, Va. – An international team of researchers led by Virginia Commonwealth University has identified a gene located in the middle of the short arm of Chromosome 6 that appears to be strongly associated with schizophrenia and related mental disorders.) אגב, אחרי הלינק שהביאו כאן לא מזמן על הדרך בה נמחקה ההומוסקסואליות מספר ההפרעות הנפשיות, יש לי הרהורים נוגים על הממסד הפסיכיאטרי. תנועות אנטי-פסיכיאטריות (ותנועות אנטי-מדעיות בכלל) למיניהן יכולות לשאוב מהמקרה ההוא הרבה קורת רוח, נראה כאילו כוח פוליטי יכול להשפיע על מה שאמור להיות הגדרות מדעיות. עכשיו אפשר לצפות שלכנס ביולוגי תתפרץ קבוצה קולנית של בריאתנים ותורת דארווין תוכרז כבלתי תקפה. הללויה.(דיסקליימר: אין להסיק מהאמור לעיל שאני חושב שהומוסקסואליות היא הפרעה נפשית, הביקורת היא על תהליך קבלת ההחלטה, לא על ההחלטה). |
|
||||
|
||||
מתוך: (במאמר המקורי יש גם קישורים רבים בגוף הטקסט) מיתוס "חולה הנפש המסוכן לציבור" הוא מיתוס שטופח ושומר על ידי מערכת הכפייה הפסיכיאטרית בכדי להצדיק את ההפרה הברוטאלית של זכויות האדם הנעשית בין כתלי המוסדות הפסיכיאטרים ומחוצה להם באמצעים של כפייה פסיכיאטרית: קשירות, זריקות, מכות , השפלות, ביזוי צלם האדם , הפקעת ה´אני´, תיאור האדם במינוחים מבזים, שיטור חברתי לאחר האשפוז, חטיפה ועוד. למעשה הסכנה האמיתית לציבור באה מטעם ממסד אשר ברשותו כוח בלתי מוגבל לפגוע באנשים: מתקני כליאה, מתקני קשירה, הסכמי ספק עם חברות התרופות ותרופות בכמויות סיטונאיות, והיעדר פיקוח ציבורי הצומח על עובש המיתוסים הנוגעים ל"חולי הנפש" כ"אחרים". אנו, בארגון, מקבלים דיווחים קשים על אלימות שנעשית כלפי כלואים פסיכיאטרים: תקיפה מינית היא שכיחה שכן מילה של "חולת נפש" אינה מילה, ואף הומצאו תיאוריות מבזות בדבר ה"דמיון" של "חולת הנפש" כך שדמן וגופן של נשים ואף גברים הנתונים לכפייה פסיכיאטרית הוא הפקר. קיבלנו עדויות על הזנחה רפואית פושעת: כלואים פסיכיאטרים אשר התלוננו על כאבים נתקלו בביטול של טענתם על מצב רפואי הדורש טיפול בתואנה שהם "חולים" ו"הוזים"- כך למשל מנעו מאישה קשורה ונטולין המיועד לסובלים מאסטמה ( בקשותיה החוזרות ונשנות לונטולין נתפסו כ"סמפטום" לשיגעונה ) ומאדם ששברו את ידו במהלך פעולת קשירה ברוטאלית- מנעו טיפול רפואי במשך שלושה ימים. דיווחים על אלימות פיזית כלפי כלואים פסיכיאטרים היא דבר שבשגרה, ולעיתים הדברים מסתיימים במוות. קיבלנו דיווחים על הלעטה פושעת בתרופות שלא כצורך, סימום יתר מכוון, למשל אישה צעירה אשר ערב הדיון שהתקיים בעקבות ערעורה לבית המשפט המחוזי על אשפוזה סוממה בכמות משולשת של קלופיקסול שלדבריה ´גורם לעיניה לעלות למעלה´. הזדעזעתי למשמע עדות זו מאותה אישה צעירה. קיבלתי עדויות על הלעטה בתרופות שגרמה נזקים בכבד, בראייה ובלב. קיבלתי עדות על אישה שהתעוורה זמנית כתוצאה מאינפוזיה כפויה של הלידול למשך שלושה ימים. אותה אישה אגב, דיווחה שנאנסה כאשר הייתה קשורה . ולמרות כל הסכנות הפיזיות הטמונות למי שעובר אשפוז כפוי, סכנות שעלולות להסתכם במוות, בתקיפה מינית, בנזק רפואי בלתי הפיך או בסבל רפואי מתמשך משום ש"טענותיו של ה"חולה" על מצבו הרפואי נתפסות כ"סמפטום" ל"שגעון" ) כך קיבלתי דיווח על אדם אשר סבל מכאבי שיניים נוראיים ולא הרשו לו לגשת לבית החולים הקרוב פיזית למתקן הכפייה הפסיכיאטרית, משום היותו "מסוכן" ( דבר שהופרך לגמרי אחר כך ). במאמר זה הנני רוצה להציג בשיטת הלוגיקה של ´טענה מחלישה´ ו´טענה מחזקת´ כשלושים טיעונים עובדתיים, בקירוב, המחלישים והמקלפים ומציגים את ערוות המולטי-צידוק להפרת הזכויות הפסיכיאטרית- "חולה נפש המסוכן לציבור". קטגוריות הטיעונים 1.טיעונים מתחום הדמגוגיה התקשורתית. 2.טיעונים מתחום הפוליטיקה של קבוצות חלשות המציגה אותן כ"מסוכנות" בכדי להציג את הפרת זכויותיה. 3.טיעונים מתחום התיאוריה המסבירה כיצד הדיכוי במוסדות טוטאלים הוא הוא שמגביר את התוקפנות, אשר מוצגת כ"טבעם של השוהים במוסד. 4..טיעונים המתבססים על שלילת בתי המשפט את ה´מסוכנות´ ועל מחקרים אקדמאים. 5.טיעונים מתוך ביקורת המדע 6.טיעונים מתחום הצגת ערוות הסטיגמה והמיתוסים הכרוכים ב"חולי נפש". 7.טיעונים מתחום הלוגיקה החזקה 8.טיעונים מתוך מקרים שקרו במציאות 1.טיעונים מתחום הדמגוגיה התקשורתית: 1.א.התקשורת מזינה בהבלטה. בארצות הברית אסור לציין את מוצאו של אדם שעבר עבירה. אבל את עברו הפסיכיאטרי של אדם מציינים בהבלטה בולטת גם אם אין קשר לוגי. הרי גם מרבית הרוצחים הלכו לרופא שיניים לא? 1.ב.לוגיקה מטעה המציגה קשר כוזב בין ´עבר פסיכיאטרי´ לבין אלימות עכשווית גם כאשר הקשר הוא לא סיבתי. 2.טיעונים מתחום הפוליטיקה של קבוצות חלשות המציגה אותן כ"מסוכנות" בכדי להציג את הפרת זכויותיהן: 2א.כמו ברוסיה הצארית. הצורך של החברה באיום סמלי על פני האיום האמיתי. 2ב."היהדות העולמית הזוממת להשתלט על העולם"- מיעוטים כ"מסוכנים" 3.טיעונים מתחום התיאוריה המסבירה כיצד הדיכוי במוסדות טוטאלים הוא הוא שמגביר את התוקפנות, אשר מוצגת כ"טבעם של השוהים במוסד": 3.א.אירווין גופמן, מחבר המאמר ´מוסדות טוטאלים´ מציין כיצד התנהגות מרדנית של שוהה המוסד הטוטאלי שכל כוונתה למחות על עוול, השפלה, ענישה מוגזמת או היעדר צדק מפורשת כ"אלימות" ומהווה הצדקה להמשך הכליאה במוסד או הסנקציות שמוטלות על השוהה בעל כורכו במוסד. 4.טיעונים מתוך פסקי דין ומחקרים אשר הפריכו את הטענות חסרות השחר בדבר ה"מסוכנות" , והציגו את פשטותם, קלות הדעת, הנונשלנטיות והשרלטנות שבה הוכרז בריש גלי על "מסוכנות" והיעדר הבסיס העובדתי של טיעונים אילו. 4.א. בפסק הדין של כב´ השופט צ´ טל, 81/92, צוטט מחקר של ד´ שניט בו נקבע כי רק אחוז אחד (!) של הנבואות בדבר ´מסוכנות´ אכן מתקיימות. 4ב.למעשה רק לצד אחד יש זכות טיעון. במצב הזה כל קביעה על מסוכנות אינה אובייקטיבית שכן מעולם לא נשמע הצד השני. 4ג.לכל רצח/מעשה אלימות יש סיבה, מניע, רקע אולם רק הרקע ה"מחלתי" גורם לאפליית קבוצה שלמה. מדוע לא כולאים מראש למשל בעלים מכים או מוסלמים פנאטים? ישנן קבוצות המועדות הרבה יותר לסיכון לזולת אולם הן לא נכלאות טרם ביצוע פשע ולא מסוממות. חומר למחשבה על עובדות שגויות בשטח שמצמיחות על עצמן מיתוס כמו גיבנת או חטוטרת. 4ד.מחקר בארצות הברית הראה , והוכיח, כי מיתוס ה"מסוכנות" ומחקרים מפוברקים על מסוכנות ניזמו על ידי חברות בעלות אינטרס רווחי בשירותי בריאות נפש פרטיים, אשר חשבו שאם "יוכיחו" כי "חולי נפש" ´לא מטופלים´ רוצחים אזי יוקצו תקציבים לבריאות הנפש ולמרכז הפרטי ל"בריאות הנפש" שבבעלות החברות. 4ה.באותו פסק דין ( 81.92 ) אוזכר מחקרם של א´ אבירם וד´ שניט ( אשפוז פסיכיאטרי וחירויות הפרט ) בו צוין כי מרבית האשפוזים בכפייה נעשים מסיבות סתמיות, כאשר ההחלטה לאשפז נובעת לא מעצם המסוכנות אלא מעצם היות הכלוא הפסיכיאטרי ´מוכר למערכת´. 4ו.מסוכנות עתידית ולא מסוכנות קונקרטית. למעשה אין עובדות בשטח והמיתוס מזין "מסוכנות" "עתידית" שלא קיימת. 4ח.רבבות בישראל נכלאים על סמך שמועה, שמתקבל כ"עובדה" על ידי הפסיכיאטר המחוזי ומוטלת לסטטיסטיקה של מסוכנות כאשר ה"עובדה" המקורית מפוברקת והיא רק שמועה דמונית שנוצקה לקדרת העובדות והסטטיסטיקות. 4ט.ארגוני צרכנים ( צרכני בריאות נפש) מוכיחים תדיר שהמיתוס בדבר "חולי נפש" "מסוכנים" הוא חסר שחר. 4י.בית המשפט המחוזי קבע בקביעות החל מתחילת שנות התשעים ועד עצם היום הזה כי הקבילה של הפסיכיאטרים על "מסוכנות" היא לאקונית ולא מנומקת, וחפירה בעובדות מגלה שלא הייתה בכלל מסוכנות מלכתחילה. 4יא. בפסקי דין רבים, בעיקר פסקי הדין של כב´ השופטת סביונה רוטלוי, תואר מצב שבו מערכת הכליאה הפסיכיאטרית מייחסת לכלוא ´אלימות´ כהצדקה להמשך כליאתו, כאשר הגילוי היחיד של "אלימותו" הוא מעשה מחאה כל שהוא, תוקפנות או דחיפה , בהיעדר דרך חלופית למחות על שלילת הזכויות הכה-גורפת וטוטאלית. 4יב.רופאים המאמינים שצריך לתת טיפול בכל מחיר, גם למי שאינו רוצה זאת , כותבים בגיליון ה"חולה" שקרים לפיו הוא אלים, רק בכדי להצדיק את אשפוזו הבלתי חוקי, אך הנחוץ בעיני אותם רופאים פטרנליסטים. 4יג.הצגת מקרה שהופנה ל´עמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית´ וטופל בידי חגי אביאל, ממייסדי העמותה, אשר היווה אינדיקציה לשרלנטות שבה מגדירים כ"מסוכנים" את מי שכל חטאם הוא שהוגדרו "חולי-נפש". 4יד. מדוע מדברים על שחרור לקהילה אם הם כל כך מסוכנים? חוסר עקביות בדמוניזציה מראה על משהו 5.טיעונים מתוך ביקורת המדע 5א."האטוויזים הקוף-אדמי" – כיצד גזעים "נחותים" נחשבו ל"אלימים" על ידי החוקר האיטלקי לומברזו, שקבע ש"חוסר היכולת להסמיק" מעידה על "מסוכנות" שכן היא מעידה על "היעדר סייג מוסרי". גזענות שהצדיקה כליאת אנשים בטרם בצעו פשע במנגנון ומטבוליזים דומה להפליא לדרך שבה כיום "חולי נפש" נכלאים בטרם בצעו פשע. מצא את הדומה בין גזענות והצהרה ש"גזעים נחותים" הם מסוכנים בפוטנציה ולכן יש לכלאם "לפני" ( אם בכלל יבצעו..) לבין המנגנון דהיום הנחשב "רציני" 5א.פעם חולי אפילפסיה נחשבו ל"מסוכנים לציבור" משום שהתגלה שחולי אפילפסיה רבים רצחו את מפקדיהם בצבא האיטלקי. על לידתו של מיתוס וכיצד הוא מכפיש אוכלוסיה שלמה, תמימה 6.מיתוסים הקשורים ל"מחלות נפש" 6א.התיאורים הפסיכיאטרים של "מחלה" משווים במכוון חוסר רציונליות למעשי ה"כלוא" בשביל להזין ולפברק את תדמית "חולה הנפש" ה"בלתי צפוי". 6ב.שיווי מפוברק של מראה פארנואידי. קבילותיהם של כלואים בבתי חולים פסיכיאטרים על הפרת זכויותיהם נרשמת בעיני הפסיכיאטרים בלעג כ"סמפטום" ל"מחלה" כאשר מנסים להציג טענות לגיטימיות על הפרת זכויות אדם כ"פארנויה" ומייד לקשר אותה באופן מפוברק עם פוטנציאל פגיעה באחר. על שרלטנות במסווה רפואה. 6ג.מיתוס של "חולה נפש מתפרץ" ו"בלתי צפוי" נוצר על ידי דמוניזציה כתיבתית- אנשי סגל בבתי חולים פסיכיאטרים הצופים בהתנהגותם של אנשים משל היו חיות מעבדה מתארים התנהגות זו בצורה דמונית, למשל משמיטים את הסיבה להתנהגות ומתארים רק את התוצאה , כדי ליצור מראית עיין של "פעילות בלתי רציונלית". התוצאה- הקורא בגיליון המחלה שאינו מכיר את הדינמיקה של השקרים והדמוניזציה עשוי לחשוב שמדובר בפסיכופט אלים שעשוי להתפרץ כל רגע, שכן אף אדם "רגיל" לא מתנהג "מוזר" כל כך. 7.טיעונים מתחום הלוגיקה החזקה: 7.א.לשון החוק אוצרת בתוכה רמז סמוי, אך לא מבוסס,בדבר "מסוכנותם" של "חולי הנפש" 8.טיעונים עובדתיים המתבססים על דוגמאות מן המציאות. 8.א. מדברים על מסוכנות כמו שמוכרים דגים בשוק. שיחה עם פסיכיאטר מחוזי שהייתה לי ( מרגולין) לימדה אותי על הקלות שבה אדם הופך למסוכן וללא מסוכן בהינף יד כמו עסקת קלפים. |
|
||||
|
||||
אפרת, אנא המנעי מהדבקת מאמרים שלמים ממקומות אחרים באייל הקורא. אפשר להסתפק בקישור ובתמצית המאמר, ואולי כמה ציטוטים נבחרים. אם ברצונך לפרסם מאמרים מקוריים שלא פורסמו במקום אחר אנא שלחי אותם לעורך הראשי : chiefed@haayal.co.il הייתי שולח לך הערה זו בדואל ולא מגיב כאן, אבל לא השארת כתובת דואל. |
|
||||
|
||||
לא, לא כל חולי הנפש מסוכנים ואלימים. לעומת זאת, גם לא כולם לא מסוכנים ולא אלימים. אשפוז בכפייה איננו פתרון שכיח. אני לא טוענת שהוא מושלם וחף משגיאות, ועם זאת, אי אפשר להעמיד פנים שהוא אינו דרוש כלל. אם להביא את הדוגמאות הפשוטות יותר, חולים פסיכוטיים במצבים מסוימים אכן מסכנים את עצמם ואת הסביבה, ולו רק בגלל שכחלק מהמצב יש איבוד של שיפוט נכון של המצב הסביבתי. אם מדובר בפסיכוזה פרנואידית, הסיכוי לפגיעה בחפים מפשע עולה אף יותר, משום שהחולים הללו מייחסים לסביבה התנהגות תוקפנית כלפיהם גם כאשר זו אינה קיימת. אני לא נכנסת פה אפילו לדילמות של האם עלינו להגן על אנשים מפני עצמם (למשל לשמור על חולים דכאוניים בהשגחה עד תום ההתקף, כדי למנוע התאבדות). גם בדוגמאות שהבאת יש הרבה מן העמדת הפנים. קוצר נשימה כפי שתארת באמת אופייני למצב של פאניקה. האם טעות רפואית (אם אמנם היתה) שוללת את הצורך לטפל במצבי פאניקה? גם תסמינים פסיכוסומטיים אופייניים בקרב חולים פסיכיאטריים (מסוגים מסוימים). במחלקות הפסיכיאטריות יש ליווי רפואי והמקרים נבדקים לגופם (זוהי הנורמה, שוב תוכלי תמיד להביא דוגמאות אפיזודיות של טעות, כמו בכל מערכת גדולה). במידה ויש עדות פיזיקלית לתלונה, החולים נשלחים לטיפול רפואי. ובכל הטקסט שהבאת את שוכחת שבאמת מרבית המאושפזים במחלקות הפסיכואטריות סובלים ממחלות נפש, שיש להן ברוב המקרים הגדרות כימיות, ולא רק הגדרות התנהגותיות, והטיפול בהן הוא לא רק למען הסביבה ורווחתה, אלא למען רווחתו של החולה עצמו. מצב של דיכאון או מצב פסיכוטי רחוקים מלהיות נעימים לחולה. |
|
||||
|
||||
את כותבת: "ובכל הטקסט שהבאת את שוכחת שבאמת מרבית המאושפזים במחלקות הפסיכואטריות סובלים ממחלות נפש, שיש להן ברוב המקרים הגדרות כימיות" אני לא מכחישה את הסבל של חולים רבים, אבל לומר שלרוב מחלות הנפש יש הגדרות כימיות בהן אנו מסוגלים לטפל פשוט אינו נכון. הנה רשימת הפרעות הנפש המוכרות בארה"ב. רובן ממקור כימי? למרות ההתקדמות שיש במחקר ( http://www.nimh.nih.gov/research/index.cfm וגם http://www.who.int/whr/2001/main/en/index.htm ), התשובה היא עדיין "לא ידוע". (וראי http://www.futurepsychiatry.com/ ) שוב ושוב מתגלים מקרים של נזקים הנגרמים מתרופות פסיכיאטריות, אפילו נפוצות כמו פרוזק או פקסיל. http://www.baumhedlundlaw.com/media/ssri/Paxil_murde... חשוב לזכור, שלא כל מי שמאושפז, גם בכפייה, הוא חולה נפש (וראי http://planet.nana.co.il/v36800/m_mi_in_comas.html וגם מחוץ למסגרת בית החולים, לדוגמא http://www.adhd.net/SWAN_Paper.pdf).http://www.guardian.co.uk/uk_news/story/0,3604,50477... http://www.pbs.org/merrow/repository/Television/Past... אפילו ההגדרות המשמשות לאבחון מחלות נפש, מושפעות הרבה יותר מפוליטיקה מאשר ממדע. רק כמה דוגמאות על קצה המזלג: http://www.priory.com/psych/disparat.htm עוד נקודה שכדאי לזכור, היא שבית חולים פסיכיאטרי, כמוסד כוללני, עשוי בעצמו לגרום נזק בלתי הפיך. זו אחת הסיבות שמדברים כל כך הרבה על טיפול בקהילה.http://www.narth.com/docs/annals.html http://members.aol.com/ahunter3/psych_inmates_libfro... "בתי חולים לחולי נפש הינם מוסדות טוטאלים. גם החלטות רגילות דוגמת מתי לאכול, ללכת לשירותים, או לשכב לישון, מתקבלות על ידי אחרים. תוצאה טבעית של חיים במשטר כזה היא תחושה של דה פרסונליזציה, הנחשבת בד"כ כסימפטום ראשוני של מחלת נפש. כדי להשלים את המעגל בד"כ מייחסים הפסיכיאטרים את תחושת הדה פרסונליזציה של המאושפזים למצבם הנפשי, ולא לתנאים השרויים במוסדות פסיכיאטרים. לא זו בלבד שהם שולטים בחיי המאושפזים אלא אומרים להם בלי הרף ששליטה זו היא לטובתם, וכי אין הם מסוגלים להבין זאת מפאת מחלתם. הפציינטים חדלים להאמין בכוח שיפוטם, נעשים חסרי החלטה , נוטים לציית יותר לבעלי הסמכות, ופוחדים מהעולם החיצוני. הנזק שגורם האשפוז הפסיכיאטרי לטיפול ידוע מזמן ..." קטע זה שצוטט מדבריה של ג´וייס בראון, פעילת זכויות אדם מתחום האנטי-פסיכיאטרייה בארצות הברית, הובא בתחילתו של הספר המפורסם של יואל אליצור וסלבדור מינוחין- ´מיסוד השיגעון´. הספר עוסק בנזקים שבאשפוז הפסיכיאטרי הכפוי, בין היתר משום שעצם האשפוז הוא בבחינת ´נבואה המגשימה את עצמה´ המטביעה בכלוא תווית של ´משוגע´ בעיני עצמו ומחבלת בדימוי העצמי, הן משום מיעוט הגירויים במחלקה פסיכיאטרית סגורה המצמצמים את ההוויה עד למינימום, והן משום הגורמים שתוארו במובאה לעי"ל ( דה פרסונליזציה) וגורמים רבים אחרים המפורטים בספר, אשר כולם כאחד מדגישים את הנזק הקשה והבלתי הפיך שבאשפוז הכפוי. וזו הבעייה: במקום להתרכז במחקר על דרכים שבהן אפשר לעזור לאנשים שאכן סובלים, עסוקים יותר מידי בתיוג, פוליטיקה, וכליאה. |
|
||||
|
||||
בעצם אני מסכימה איתך על הרבה יותר ממה שתעלי בדעתך. נכון, בתי חולים פסיכיאטריים רחוקים מלהיות פיתרון מושלם. בעצם, כמעט כל התערבות רפואית (במחלות נפש, במחלות לב, או בכל מחלה אחרת שתבחרי) לא טובה כמו להיות בריא. ההגדרות של מחלות נפש הן לא מוחלטות. מפתיע לגלות שגם ההגדרות של מחלות אחרות הן לא מוחלטות. מעט מאוד מחלות מוגדרות בצורה חד משמעית, ובדרך כלל מדובר יותר על סימפטומים מאשר על מחלות ממש. (אנמיה - מוגדרת. מחלת לב - הרבה פחות). נכון, מחלקות סגורות מתערבות ברמה גבוהה מאוד בחיים האישיים של החולה, כמעט עד כדי דפרסונליזציה. לכן גם הנטייה בגדול היא לנסות לשלב את החולה בחזרה בקהילה, אם רק אפשר. את טוענת שהטיפול הפסיכיאטרי כיום אינו מושלם. אין לי אלא להסכים. ההבדל המהותי ביננו, לדעתי, הוא בכמה נקודות עקרוניות: האחת, הכוונה היסודית העומדת מאחורי האשפוז. את מייחסת לאשפוזים בבית חולים פסיכיאטריים מן תוכנית-על של שלילת החופש של הפרט כחלק מקנוניה כלל עולמית נגד החולים הפסיכיאטריים. אני חושבת שזה פתרון שהחברה נותנת לחולים מסוימים, מכיוון שכרגע אין פתרונות טובים יותר נגישים לרובם של חולים אלה. הם מגנים על החולים, הם מגנים על החברה, הם מה שאנחנו מסוגלים להציע כרגע. אין כוונה רעה. להפך. השניה, את שוללת את היעילות של האשפוז הפסיכיאטרי מכל וכל. אני חושבת, כאמור, שבמקרים מסוימים הוא הפתרון הטוב ביותר הקיים כרגע. האם פעם יהיו פתרונות טובים יותר - הלוואי. המחקר מתמקד בחיפוש אחר פתרונות כאלה. גם בתוך המחלקה (שיפור דרכי הטיפול), וגם בטיפולים בקהילה. כרגע, מה לעשות, יש חולים שזה הטיפול האופטימלי עבורם. המחקר הפסיכיאטרי רחוק מלהגיע לסיומו. קיימת מגמת שיפור הן בטיפולים הכימיים (שהולכים ונעשים ספציפיים יותר, ובהתאם גם קיימת ירידה בתופעות הלוואי), והן בטיפולים הנלווים ובקונסטלצית הטיפול. הסיבה להתקדמות המחקר היא משום שהחברה מנסה לעזור לחוליה, לא משום שהיא מנסה לדכא אותם או להעניש אותם כקבוצה. להפך. חלק מן הנקודות הספציפיות שהעלית יותר מנכונות. ועדיין, כל עוד תייחסי למוסדות הפסיכיאטריים כוונת זדון, הסיכוי לשקם את החולים האלו רק יורד. |
|
||||
|
||||
לא, אני לא מייחסת לבתי חולים פסיכיאטריים כוונת זדון. אבל מה, יש להם כוח, יותר מידי כוח (ומעט מידי ביקורת), והכוח משחית. יחד עם כמות הסטיגמות (גם בקרב אנשי מקצוע) והנזקים המובנים שיש בבתי חולים כמקומות כוללניים, הנזק מהאשפוז כיום גדול יותר מהתועלת. פתרונות טובים יותר קיימים (הוסטלים, דיור מוגן, מרפאות קהילתיות) אך מספרם מצומצם, ולא בגלל חוסר יעילות (יש סיכויי החלמה טובים יותר בהוסטל מאשר בבתי חולים, גם לחולים קשים), אלא בגלל סטיגמות בקהילה (למשל, התנגדות דיירים להוסטל לידם), ושיקולים תקציביים (הממשלה מעדיפה לתקצב מעט בתי חולים על פני הרבה הוסטלים, למרות שהעלויות של בתי חולים גבוהות יותר). (אני צריכה לזוז, אז אין הפעם קישורים.) |
|
||||
|
||||
ושוב, עם חלק גדול אני מסכימה. דיור מוגן למיניו הוא פתרון טוב לחולים רבים, ככל הנראה לא לכולם. גם עניין העלויות אינו מובן מאליו, משום שחולים שנדרשים להתאמה תרופתית (נגיד בתחילת התקף פסיכוטי) מוטב להם לקבל ליווי רפואי צמוד (ככל שההתקף קצר יותר, כן מתמעטים הנזקים). את החלק של שיקולים תקציביים שבדברייך לא הבנתי, שכן אם הוסטלים הם זולים יותר - מדוע תעדיף הממשלה לתקצב את בתי החולים. הסיבה היא שפשוט הוסטלים לא יכולים לענות על כל הצרכים. הסטיגמות בקרב אנשי המקצוע אינן כה גרועות כמו שאת טוענת. כוונתי היא, שלדעתי חלק ממה שאת קוראת לו סטיגמה הוא למעשה אפיונים אמיתיים של חולים נפש. הם לא נבחרו להיות חולי נפש משום שהיו בעלי צבע עיניים שונה או מראה שונה, אלא בגלל אפיונים התנהגותיים מסוימים. ושוב, אל תביני לא נכון. אני לא טוענת שההכשרה של אנשי המקצוע היא מושלמת. אני רק טוענת שיש פה דמוניזציה שאינה במקומה. גם האופי הכוללני של בית החולים אינו כה מובהק. בסופו של דבר יש אמנם מרכיבים משותפים לטיפול בכל החולים (ארוחות, זמני שינה, וכדומה, ואפילו האחרונים אינם כה מוקפדים). לעומת זאת יש המון מרכיב אישי בטיפול, וליווי אישי של כל חולה וחולה על ידי אנשי מקצוע. לעיתים זה הרבה יותר ממה שהם יכולים לקבל בקהילה, ועבור חלק מהחולים, לפחות בחלק מהזמן, זה דרוש מאוד. אני בהחלט מסכימה איתך שיש היום מחסור גדול באופציות אחרות עבור חולים בשלבי שיקום שונים. אני פשוט לא מסכימה עם הגישה שבתי החולים הפסיכיאטרים הם מיותרים. הם לא. יש חולים שזקוקים להם. |
|
||||
|
||||
מדוע אני מוצא איזה קשר בין דיון זה לבין דיון 1421 זה רק אני שמוצא איזה קשר? |
|
||||
|
||||
תוכל לפרט יותר על הקשר שאתה רואה? |
|
||||
|
||||
על קלות האיבחון של הנפש והפסילה בשלט רחוק של כל מיני מנגנונים מפוקפקים. |
|
||||
|
||||
שכחץ גם את האדנותיות וההתנשאות על אנשים אחרים. למשל, הניתוח הזה של כתב יד של אדם המאושפז בבית חולים פסיכיאטרי בפורום גרפולוגיה, נסגר בביטוי המקומם הבא: "עד כאן על הערות על המופרע הזה, וכל מי שרואה דברים ורוצה להתייחס - מוזמן." "המופרע הזה"- לא פחות ולא יותר. גם שאר ה"ניתוח" מרגיז ומקומם. |
|
||||
|
||||
אגב, גם האייל מוזכר שם, בדיווחה של החבולה והפצועה: ק" אודי וכולם שלום, אחרי נסיון התגוננות לא מוצלח בדיון של האייל הקורא על גרפולוגיה, נכנסתי הנה, בעקבות ובהמלצת שייקה. אני מוכרחה לומר שהתחושה היא כמו לשוב הביתה משדה הקרב, פצועה וחבולה... ולמצא שממתינים לי עם צלחת מרק חם, ובלי הרבה שאלות. פשוט נפלא ועל כך תודות! אכן אבקש התאזרחות אצלכם, ואם יהיה לי מה לומר, אגיד גם אגיד." |
|
||||
|
||||
תגיד,זה חוקי לעשות ניתוח כתב יד בלי שקיבלו אישור? כמו וענונו וסדם חוסין וחולה הנפש הזה. גם מה דעתך על הכללים הנהדרים האלה ושלא יבואו הגרפלגים ויגידו שהם לא מנסים תחרות עם פסיכואנלטיקאים: נושא ההודעה: כבר נמאס לי להסביר שוב ושוב: תוכן ההודעה: ע' צרה - מיניות מצומצמת או 'בעמידה' ע' דפוסית - מיניות בסגנון תנ"כי עתיק ע' דפוסית 2 - קריאה וכתיבה במקום סקס ע' עם כרס - בולענות מפותחת ע' שכובה - מעדיפה להיות למטה/נשכבת מהר מדי ע' מזדקרת - מסתפקת בנשיקות ודבורים על סקס החלפת ע' ב: א' - שיבוש חמור ברפלקסים נקודה במרכז ע' - מוטרדות בענין הבתולין. ע' מנוקדת - נקודות חן או פירסינג במקומות אינטימיים. אגב, באמצעות תרגול בהנחייה של בעל מקצוע ניתן להמיר ע' אופיינית ל ע' רצויה, התעריפים לא ידועים לי אבל שמעתי שהטפול דוקא מהנה. |
|
||||
|
||||
לא נראה לי שזה חוקי, אבל אולי יש בין הגולשים משפטן שיאיר את עינינו בעניין הזה. |
|
||||
|
||||
תראו את הקוף הזה. איך הוא אוכל את הבננה שלו בצורה קופית. לא, לא אל תזרקו עליו בוטנים, הוא עשוי להתעצבן, לשבור את הכלוב ולהפר את הסדר הציבורי. אז תסתכלו עליו מרחוק, ותקשיבו בשקט להסבר של המדריך החכם שיודע להסביר על קופים נחותים. אגב, חי חי חי, הקוף הזה יודע גם לדבר, איזה קטע! כן, יש קופים, ההה, הבטן שלי מתפוצצת מצחוק, שיודעים לכתוב. הנה, תסתכלו איך נראה כתב יד של קוף שיודע לכתוב. תצחקו בשקט, כן, שהקוף גורילה הזה לא יתפוס קריזה ואז אנחנו נצטרך לשלם לגן חיות על שבירת הכלוב כי הקוף המפגר כמובן לא ישלם את זה. כמובן זה כתב יד קופי, שהוא נחות מכתב יד של בן אדם. הקימורים והפניות בכתב היד הזה אלה עיוותים שאופיינים לקוף ונועדו שאנחנו חס וחלילה לא נתבלבל ונחשוב שזה בן אדם. מזל שאני מדריך גרפולוג, השומר על הסדר של החברה, ותסתכלו, שמעתי שיש בטלויזיה שידור חוזר של הסדרה "שורשים", רק חבל שהיא סויימה באופן מעוות. אז תמשיכו ליהנות מהקוף שבגן החיות, ותסתלבטו בשקט. |
|
||||
|
||||
יש פה פתאום ילדים משועממים. |
|
||||
|
||||
''צלופחד'' רק העתיק לכאן את תגובתו מן הפורום שאליו הפנה האלמוני הקודם. קרא את התגובה אליה הגיב ''צלופחד'' ואת ההפנייה שם. |
|
||||
|
||||
יש פה רק ילדים שמתקשים בהבנת הנקרא. ותודה לתגובה 152341 על הגנתו בשעות היעדרי. |
|
||||
|
||||
הפעם לא מדובר בהתעללות פרופר, "רק" מהתעלמות מתלונות מאושפז, דבר שהביא לבסוף למותו. מתוך עיתון הארץ: "חולה בן 29 אושפז באברבנאל. כעבור פחות משתי יממות מת. בעת שהיה במחלקה הסגורה והתלונן על כאבים, הוא טופל רק בידי מתמחים, שלא רשמו דבר בגיליונו הרפואי. אפילו להחייאה מלאה לא זכה. זו אינה הפעם הראשונה שחולי נפש סובלים מטיפול רפואי כושל ארבעים ושלוש שעות שהה ד', בן 29, במחלקה הסגורה בבית החולים הפסיכיאטרי הממשלתי אברבנאל בבת ים. כשהתקבל לאשפוז ביום שישי, 15 ביוני 2001, בשעה 13:54, לא אובחנו אצלו בעיות גופניות מיוחדות. יומיים לאחר מכן, ביום ראשון, ב9:15- בבוקר, הוא מת." המאמר המלא נמצא כאן: |
|
||||
|
||||
בלי להסתכל בלינק, אני מנחשת שהכותב הוא רן רזניק. טוב, כמובן... היה לי הכבוד לפגוש את הנ''ל אישית. הוא הצליח, פחות או יותר, לסלף כל דבר שחברי ואני אמרנו לו. ברגע שאתה רופא, מבחינת רן רזניק, אתה משקר. |
|
||||
|
||||
כבר כמה זמן מציק לי הקו התוקפני שנוקט עיתון ''הארץ'' כלפי העוסקים במקצועות הרפואה. מתישהו בהיסטוריה האפלה לא היה הבדל מהותי בין רפואה לכישוף. בתקופות אפלות אלו כל מקרה שבטעות הצליח היה נחשב לנס. לאט לאט, ע''י מס' פריצות דרך מדהימות ועוד עשרות שנים של עבודה אפורה יותר הטנו את המשוואה לטובתנו. כעת כאשר אדם נכנס לניתוח הוא מצפה להצלחה. ברוב המקרים אכן הסיכוי לכישלון הוא קלוש. אחוזי ההצלחה של פרוצדורות רפואיות שונות גדלו כל-כך שאנשים נכנסים לניתוחים שאינם חיוניים לבריאותם. במצב זה, כל כישלון רפואי בולט שבעתיים. אבל לפחות לי נראה ברור שיהיו כשלונות. לפעמים בגלל טעויות אנוש, לפעמים בגלל רופאים שהם פחות מקצועיים, ולפעמים פשוט כי גוף האדם מורכב, ואנחנו עדיין לא יודעים עליו הכל. הנטייה של הנפגעים מתקלות אלו לחפש את מי להאשים היא טבעית ומובנת. הנטייה של העיתונות להתנפל על הרופא, המחלקה, בית-החולים ומשרד הבריאות בכל מקרה של תקלה נראית לי מזיקה. ייתכן שהפחד מתביעות והתנפלויות גורם לרופאים לשלוח את החולה לבדיקות מיותרות או אולי גם לבצע פרוצדורות מיותרות. יתכן גם שבתי חולים מעדיפים לא לקבל חולים לניתוחים מסוכנים אלא לומר שאין מה לעשות, הרי על חולה שמת לבד בבית לא יכתבו בעיתון. |
|
||||
|
||||
אכן, הרפואה הופכת להיות יותר ויותר רפואה מתגוננת, מה שבסופו של דבר פוגע בחולים (יותר בדיקות מיותרות, למשל, שבכל אחת מהן כשלעצמה יש סיכון מסוים, וגם בגלל משאבים מוגבלים, הארכת התורים בהמתנה לבדיקות). גם הנטייה ההיסטרית לתביעות נגד רופאים עשתה כבר נזקים ניכרים בארצות הברית (מחירי הטיפולים הם בשמיים, ורבים אינם יכולים לרכוש ביטוח רפואי), וישראל לצערי הולכת ומתקרבת למודל הזה. בארצות הברית עלות הביטוח המקצועי של רופאים היא עצומה, מה שמייקר את שירותי הרפואה ופוגע בסופו של דבר בכלל החולים. רופאים פורשים לעיתים מהמקצוע בגלל עלויות הביטוח. בגלל שילדים יכולים לתבוע את הרופא המיילד שלהם עשרות שנים לאחר הלידה (25 כמדומני), קיים כיום מחסור ניכר ברופאים מיילדים בארצות הברית. אז בסופו של דבר, האוכלוסייה נפגעת. בגלל שעיתונים עורכים השוואות סטטיסטיות לגבי שיעורי הצלחה בניתוח, מנתחים פוחדים לקבל חולים קשים או בסיכון גבוה (למרות שעבור החולה הבודד, הניתוח משפר את סיכויי לחיות). חבל. |
|
||||
|
||||
הרבה זמן אני תוהה על הביטוי "בדיקות מיותרות" (בהקשר של "רפואה מתגוננת"). אולי תוכלי להסביר לי. ראשית, יש להבהיר רקע מסוים שאולי שנינו מסכימים עליו, אבל הוא לא מובן מאליו. במצב אידיאלי, החולה הוא זה שצריך להחליט אם ללכת לבדיקה כלשהי או לא, לאחר שהרופא הסביר לו את כל הידע הרלוונטי, כך שהחולה יבין הכל בערך באותה רמה כמו הרופא. במצב כזה, השאלה של "בדיקה מיותרת" בכלל לא מתעורר מצד הרופא. במציאות, זה כנראה לרוב לא אפשרי: מרבית הרופאים לא יכולים להסביר למרבית החולים, בפרק זמן סביר, את כל מה שרלוונטי, ובפועל הם יכתיבו לחולה את ההחלטה (למשל, יציגו לו את הבדיקה כדבר רצוי ללא ספק, או שבכלל לא יעלו לפניו את אפשרות הבדיקה). אפשר לדון ארוכות על תקינות המצב הזה, אבל לא זה העניין כאן. נניח שזה המצב, ולכן אפשר בכלל לדבר על "רופא שולח את החולה לבדיקה". במצב זה, כאשר שואלים האם בדיקה היא מוצדקת או לא, בעצם השאלה היא האם, במצב דמיוני שבו החולה מבין הכל כמו הרופא, החולה היה בוחר ללכת לבדיקה. בזאת אני כמובן מתעלם מהשיקול של עלות הבדיקה למערכת, ומצמצם את השאלה לזו של טובת החולה עצמו. אם כן, רופא מתגונן שלח חולה לבדיקה מיותרת X. משמע, הרופא חושב שהבדיקה X יכולה לחסוך לו תביעת רשלנות, או לסייע לו במקרה של תביעה כזו. אם זה המקרה השני (כלומר, התרחשה תקלה והחולה נפגע), אז הרי בדיקה X תעזור לרופא בהליך השיפוטי רק אם היא חלק מהפרוטוקול המקובל במקרה כמו זה של החולה - ואז זה אומר שגם רופא לא-מתגונן היה שולח את החולה לבדיקה, והיא אינה מיותרת. אני מניח שמדובר במקרה הראשון, שבו הרופא חושב שהבדיקה יכולה למנוע מלכתחילה את התקלה. מדוע, אם כן, זו "בדיקה מיותרת"? אני (ממשיך ו)מניח שהתקלה אותה היא עשויה למנוע היא בסבירות מאוד נמוכה, נניח אחד לעשרת אלפים, והבדיקה עצמה היא יקרה וכרוכה בסבל לחולה. האם ברור שבמצב כזה החולה היה בוחר לא לגשת לבדיקה X? הרופא מכריע לשלוח את החולה לבדיקה, כיוון שבהסתברות נמוכה זה יחסוך לרופא בעיה קשה (תביעה). עבור החולה יש כאן מחיר שאין לרופא, של אי-נוחות בבדיקה, אבל באותה הסתברות נמוכה יכולה להחסך לו בעיה עוד יותר קשה מזו של הרופא - מוות או נכות. אולי כשם שהרופא מעדיף במצב כזה לא לקחת את הסיכון, כך גם יעדיף החולה? |
|
||||
|
||||
כאשר רופא מבצע החלטה הוא צריך לקחת בחשבון שני דברים: את החולה, ואת המערכת. אני חושבת שרפואה מתגוננת לא לוקחת בחשבון לא את זה ולא את זה, אבל לשם הדיון נוח לי להפריד. המערכת: מה לעשות שבעולם האמיתי המשאבים הם מוגבלים. אם כל חולה יקבל כל בדיקה, העלויות יהיו גבוהות ולבדיקות חיוניות יותר לא יישאר מקום. יותר גרוע, בגלל המשאבים המוגבלים, חולה שמקבל תור לבדיקה בא על חשבון חולה אחר שיכול היה לקבל תור לאותה הבדיקה. החולה האחר יכול להיות חולה שזקוק יותר לבדיקה, או לתרופה, או לניתוח... סכנה נוספת, טיפולים (במיוחד אנטיביוטיקות) מאבדים מהאפקטיביות שלהם כאשר השימוש בהם נעשה רחב. חיידקים מפתחים עמידות. שימוש באנטיביוטיקה מדור חדש יחסית היא אולי הדבר הנכון ביותר כרגע עבור חולה מסויים. אבל החולה הזה יסתדר גם עם אנטיביוטיקה אחרת. המחיר שישלמו על השימוש הלא קפדני בתרופות חולים אחרים - הוא מחיר גבוה יותר. הבעיה הראשונה ברפואה מתגוננת היא שהיא מסתכלת בזכוכית מגדלת על החולה הבודד, ולא מביאה בכלל בחשבון שיקולים מערכתיים. ושיקולים מערכתיים יכולים וצריכים להיות מתורגמים לחיים ולרווחה של הרבה חולים אחרים. בתי המשפט לא לוקחים את זה בחשבון. החולה הבודד: מבחינת החולה הבודד, בתי המשפט לוקחים בחשבון מחירים מסויימים שהחולה הבודד שילם, ומתעלמים לחלוטין ממחירים אחרים. אם נוצרה נכות או חלילה מוות - יש לזה תו מחיר. אבל כאב למשל לא מקבל תג מחיר כזה. האדם הממוצע מסכים לקחת סיכון מסויים קטן תמורת הקלה על כאב, למשל. רוב החולים יסכימו לבלוע כדור אקמול, למרות שבאחוז מסויים, על גבול הזניח, הם יכולים לסבול מפגיעה לצמיתות בכבד. אחוז ניכר מהנשים יבקשו לקבל הרדמה אפידורלית בזמן לידה, למרות שיעור מסויים של נכויות הנובעות כתוצאה מכך. בעולם של רפואה מתגוננת הרופאים לא ירשמו משככי כאבים לחולים. יש לזה מחיר פוטנציאלי (בבית משפט) ואילו לשיכוך הכאב כשלעצמו אין תג ניכוי מחיר. רופאים בעולם מתגונן ידאגו כל כך מסיכוי זניח של פגיעה בחולה, עד כדי הזנחה של רווחתו. |
|
||||
|
||||
פרוטוקול מס´ 583 מישיבת ועדת העבודה והרווחה שהתקיימה ביום רביעי, כ"ז באלול התשס"ב - 04 בספטמבר 2002 - שעה 13:00 סדר היום: ליקויים במערך בתי החולים הפסיכיאטריים - מי יגן על נפגעי הנפש? |
|
||||
|
||||
כאשר אתם אומרים אח סיעודי למה אתם מתכוונים אח מוסמך אח מעשי מטפל מוסמך |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |