חולי נפש מסוכנים- האמנם? 89089
אפרת יום ב', 2/9/2002, 18:04
מתוך:
(במאמר המקורי יש גם קישורים רבים בגוף הטקסט)

מיתוס "חולה הנפש המסוכן לציבור" הוא מיתוס שטופח ושומר על ידי מערכת הכפייה הפסיכיאטרית בכדי להצדיק את ההפרה הברוטאלית של זכויות האדם הנעשית בין כתלי המוסדות הפסיכיאטרים ומחוצה להם באמצעים של כפייה פסיכיאטרית: קשירות, זריקות, מכות , השפלות, ביזוי צלם האדם , הפקעת ה´אני´, תיאור האדם במינוחים מבזים, שיטור חברתי לאחר האשפוז, חטיפה ועוד.

למעשה הסכנה האמיתית לציבור באה מטעם ממסד אשר ברשותו כוח בלתי מוגבל לפגוע באנשים: מתקני כליאה, מתקני קשירה, הסכמי ספק עם חברות התרופות ותרופות בכמויות סיטונאיות, והיעדר פיקוח ציבורי הצומח על עובש המיתוסים הנוגעים ל"חולי הנפש" כ"אחרים".

אנו, בארגון, מקבלים דיווחים קשים על אלימות שנעשית כלפי כלואים פסיכיאטרים: תקיפה מינית היא שכיחה שכן מילה של "חולת נפש" אינה מילה, ואף הומצאו תיאוריות מבזות בדבר ה"דמיון" של "חולת הנפש" כך שדמן וגופן של נשים ואף גברים הנתונים לכפייה פסיכיאטרית הוא הפקר.

קיבלנו עדויות על הזנחה רפואית פושעת: כלואים פסיכיאטרים אשר התלוננו על כאבים נתקלו בביטול של טענתם על מצב רפואי הדורש טיפול בתואנה שהם "חולים" ו"הוזים"- כך למשל מנעו מאישה קשורה ונטולין המיועד לסובלים מאסטמה ( בקשותיה החוזרות ונשנות לונטולין נתפסו כ"סמפטום" לשיגעונה ) ומאדם ששברו את ידו במהלך פעולת קשירה ברוטאלית- מנעו טיפול רפואי במשך שלושה ימים.

דיווחים על אלימות פיזית כלפי כלואים פסיכיאטרים היא דבר שבשגרה, ולעיתים הדברים מסתיימים במוות. קיבלנו דיווחים על הלעטה פושעת בתרופות שלא כצורך, סימום יתר מכוון, למשל אישה צעירה אשר ערב הדיון שהתקיים בעקבות ערעורה לבית המשפט המחוזי על אשפוזה סוממה בכמות משולשת של קלופיקסול שלדבריה ´גורם לעיניה לעלות למעלה´. הזדעזעתי למשמע עדות זו מאותה אישה צעירה. קיבלתי עדויות על הלעטה בתרופות שגרמה נזקים בכבד, בראייה ובלב. קיבלתי עדות על אישה שהתעוורה זמנית כתוצאה מאינפוזיה כפויה של הלידול למשך שלושה ימים. אותה אישה אגב, דיווחה שנאנסה כאשר הייתה קשורה .

ולמרות כל הסכנות הפיזיות הטמונות למי שעובר אשפוז כפוי, סכנות שעלולות להסתכם במוות, בתקיפה מינית, בנזק רפואי בלתי הפיך או בסבל רפואי מתמשך משום ש"טענותיו של ה"חולה" על מצבו הרפואי נתפסות כ"סמפטום" ל"שגעון" ) כך קיבלתי דיווח על אדם אשר סבל מכאבי שיניים נוראיים ולא הרשו לו לגשת לבית החולים הקרוב פיזית למתקן הכפייה הפסיכיאטרית, משום היותו "מסוכן" ( דבר שהופרך לגמרי אחר כך ). במאמר זה הנני רוצה להציג בשיטת הלוגיקה של ´טענה מחלישה´ ו´טענה מחזקת´ כשלושים טיעונים עובדתיים, בקירוב, המחלישים והמקלפים ומציגים את ערוות המולטי-צידוק להפרת הזכויות הפסיכיאטרית- "חולה נפש המסוכן לציבור".

קטגוריות הטיעונים

1.טיעונים מתחום הדמגוגיה התקשורתית.
2.טיעונים מתחום הפוליטיקה של קבוצות חלשות המציגה אותן כ"מסוכנות" בכדי להציג את הפרת זכויותיה.
3.טיעונים מתחום התיאוריה המסבירה כיצד הדיכוי במוסדות טוטאלים הוא הוא שמגביר את התוקפנות, אשר מוצגת כ"טבעם של השוהים במוסד.
4..טיעונים המתבססים על שלילת בתי המשפט את ה´מסוכנות´ ועל מחקרים אקדמאים.
5.טיעונים מתוך ביקורת המדע
6.טיעונים מתחום הצגת ערוות הסטיגמה והמיתוסים הכרוכים ב"חולי נפש".
7.טיעונים מתחום הלוגיקה החזקה
8.טיעונים מתוך מקרים שקרו במציאות

1.טיעונים מתחום הדמגוגיה התקשורתית:

1.א.התקשורת מזינה בהבלטה. בארצות הברית אסור לציין את מוצאו של אדם שעבר עבירה. אבל את עברו הפסיכיאטרי של אדם מציינים בהבלטה בולטת גם אם אין קשר לוגי. הרי גם מרבית הרוצחים הלכו לרופא שיניים לא?

1.ב.לוגיקה מטעה המציגה קשר כוזב בין ´עבר פסיכיאטרי´ לבין אלימות עכשווית גם כאשר הקשר הוא לא סיבתי.

2.טיעונים מתחום הפוליטיקה של קבוצות חלשות המציגה אותן כ"מסוכנות" בכדי להציג את הפרת זכויותיהן:

2א.כמו ברוסיה הצארית. הצורך של החברה באיום סמלי על פני האיום האמיתי.

2ב."היהדות העולמית הזוממת להשתלט על העולם"- מיעוטים כ"מסוכנים"

3.טיעונים מתחום התיאוריה המסבירה כיצד הדיכוי במוסדות טוטאלים הוא הוא שמגביר את התוקפנות, אשר מוצגת כ"טבעם של השוהים במוסד":

3.א.אירווין גופמן, מחבר המאמר ´מוסדות טוטאלים´ מציין כיצד התנהגות מרדנית של שוהה המוסד הטוטאלי שכל כוונתה למחות על עוול, השפלה, ענישה מוגזמת או היעדר צדק מפורשת כ"אלימות" ומהווה הצדקה להמשך הכליאה במוסד או הסנקציות שמוטלות על השוהה בעל כורכו במוסד.

4.טיעונים מתוך פסקי דין ומחקרים אשר הפריכו את הטענות חסרות השחר בדבר ה"מסוכנות" , והציגו את פשטותם, קלות הדעת, הנונשלנטיות והשרלטנות שבה הוכרז בריש גלי על "מסוכנות" והיעדר הבסיס העובדתי של טיעונים אילו.

4.א. בפסק הדין של כב´ השופט צ´ טל, 81/92, צוטט מחקר של ד´ שניט בו נקבע כי רק אחוז אחד (!) של הנבואות בדבר ´מסוכנות´ אכן מתקיימות.

4ב.למעשה רק לצד אחד יש זכות טיעון. במצב הזה כל קביעה על מסוכנות אינה אובייקטיבית שכן מעולם לא נשמע הצד השני.

4ג.לכל רצח/מעשה אלימות יש סיבה, מניע, רקע אולם רק הרקע ה"מחלתי" גורם לאפליית קבוצה שלמה. מדוע לא כולאים מראש למשל בעלים מכים או מוסלמים פנאטים? ישנן קבוצות המועדות הרבה יותר לסיכון לזולת אולם הן לא נכלאות טרם ביצוע פשע ולא מסוממות. חומר למחשבה על עובדות שגויות בשטח שמצמיחות על עצמן מיתוס כמו גיבנת או חטוטרת.

4ד.מחקר בארצות הברית הראה , והוכיח, כי מיתוס ה"מסוכנות" ומחקרים מפוברקים על מסוכנות ניזמו על ידי חברות בעלות אינטרס רווחי בשירותי בריאות נפש פרטיים, אשר חשבו שאם "יוכיחו" כי "חולי נפש" ´לא מטופלים´ רוצחים אזי יוקצו תקציבים לבריאות הנפש ולמרכז הפרטי ל"בריאות הנפש" שבבעלות החברות.

4ה.באותו פסק דין ( 81.92 ) אוזכר מחקרם של א´ אבירם וד´ שניט ( אשפוז פסיכיאטרי וחירויות הפרט ) בו צוין כי מרבית האשפוזים בכפייה נעשים מסיבות סתמיות, כאשר ההחלטה לאשפז נובעת לא מעצם המסוכנות אלא מעצם היות הכלוא הפסיכיאטרי ´מוכר למערכת´.

4ו.מסוכנות עתידית ולא מסוכנות קונקרטית. למעשה אין עובדות בשטח והמיתוס מזין "מסוכנות" "עתידית" שלא קיימת.

4ח.רבבות בישראל נכלאים על סמך שמועה, שמתקבל כ"עובדה" על ידי הפסיכיאטר המחוזי ומוטלת לסטטיסטיקה של מסוכנות כאשר ה"עובדה" המקורית מפוברקת והיא רק שמועה דמונית שנוצקה לקדרת העובדות והסטטיסטיקות.

4ט.ארגוני צרכנים ( צרכני בריאות נפש) מוכיחים תדיר שהמיתוס בדבר "חולי נפש" "מסוכנים" הוא חסר שחר.

4י.בית המשפט המחוזי קבע בקביעות החל מתחילת שנות התשעים ועד עצם היום הזה כי הקבילה של הפסיכיאטרים על "מסוכנות" היא לאקונית ולא מנומקת, וחפירה בעובדות מגלה שלא הייתה בכלל מסוכנות מלכתחילה.

4יא. בפסקי דין רבים, בעיקר פסקי הדין של כב´ השופטת סביונה רוטלוי, תואר מצב שבו מערכת הכליאה הפסיכיאטרית מייחסת לכלוא ´אלימות´ כהצדקה להמשך כליאתו, כאשר הגילוי היחיד של "אלימותו" הוא מעשה מחאה כל שהוא, תוקפנות או דחיפה , בהיעדר דרך חלופית למחות על שלילת הזכויות הכה-גורפת וטוטאלית.

4יב.רופאים המאמינים שצריך לתת טיפול בכל מחיר, גם למי שאינו רוצה זאת , כותבים בגיליון ה"חולה" שקרים לפיו הוא אלים, רק בכדי להצדיק את אשפוזו הבלתי חוקי, אך הנחוץ בעיני אותם רופאים פטרנליסטים.

4יג.הצגת מקרה שהופנה ל´עמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית´ וטופל בידי חגי אביאל, ממייסדי העמותה, אשר היווה אינדיקציה לשרלנטות שבה מגדירים כ"מסוכנים" את מי שכל חטאם הוא שהוגדרו "חולי-נפש".

4יד. מדוע מדברים על שחרור לקהילה אם הם כל כך מסוכנים? חוסר עקביות בדמוניזציה מראה על משהו

5.טיעונים מתוך ביקורת המדע

5א."האטוויזים הקוף-אדמי" – כיצד גזעים "נחותים" נחשבו ל"אלימים" על ידי החוקר האיטלקי לומברזו, שקבע ש"חוסר היכולת להסמיק" מעידה על "מסוכנות" שכן היא מעידה על "היעדר סייג מוסרי". גזענות שהצדיקה כליאת אנשים בטרם בצעו פשע במנגנון ומטבוליזים דומה להפליא לדרך שבה כיום "חולי נפש" נכלאים בטרם בצעו פשע. מצא את הדומה בין גזענות והצהרה ש"גזעים נחותים" הם מסוכנים בפוטנציה ולכן יש לכלאם "לפני" ( אם בכלל יבצעו..) לבין המנגנון דהיום הנחשב "רציני"

5א.פעם חולי אפילפסיה נחשבו ל"מסוכנים לציבור" משום שהתגלה שחולי אפילפסיה רבים רצחו את מפקדיהם בצבא האיטלקי. על לידתו של מיתוס וכיצד הוא מכפיש אוכלוסיה שלמה, תמימה

6.מיתוסים הקשורים ל"מחלות נפש"

6א.התיאורים הפסיכיאטרים של "מחלה" משווים במכוון חוסר רציונליות למעשי ה"כלוא" בשביל להזין ולפברק את תדמית "חולה הנפש" ה"בלתי צפוי".

6ב.שיווי מפוברק של מראה פארנואידי. קבילותיהם של כלואים בבתי חולים פסיכיאטרים על הפרת זכויותיהם נרשמת בעיני הפסיכיאטרים בלעג כ"סמפטום" ל"מחלה" כאשר מנסים להציג טענות לגיטימיות על הפרת זכויות אדם כ"פארנויה" ומייד לקשר אותה באופן מפוברק עם פוטנציאל פגיעה באחר. על שרלטנות במסווה רפואה.

6ג.מיתוס של "חולה נפש מתפרץ" ו"בלתי צפוי" נוצר על ידי דמוניזציה כתיבתית- אנשי סגל בבתי חולים פסיכיאטרים הצופים בהתנהגותם של אנשים משל היו חיות מעבדה מתארים התנהגות זו בצורה דמונית, למשל משמיטים את הסיבה להתנהגות ומתארים רק את התוצאה , כדי ליצור מראית עיין של "פעילות בלתי רציונלית". התוצאה- הקורא בגיליון המחלה שאינו מכיר את הדינמיקה של השקרים והדמוניזציה עשוי לחשוב שמדובר בפסיכופט אלים שעשוי להתפרץ כל רגע, שכן אף אדם "רגיל" לא מתנהג "מוזר" כל כך.

7.טיעונים מתחום הלוגיקה החזקה:

7.א.לשון החוק אוצרת בתוכה רמז סמוי, אך לא מבוסס,בדבר "מסוכנותם" של "חולי הנפש"

8.טיעונים עובדתיים המתבססים על דוגמאות מן המציאות.

8.א. מדברים על מסוכנות כמו שמוכרים דגים בשוק. שיחה עם פסיכיאטר מחוזי שהייתה לי ( מרגולין) לימדה אותי על הקלות שבה אדם הופך למסוכן וללא מסוכן בהינף יד כמו עסקת קלפים.
חולי נפש מסוכנים- האמנם? 89091
ערן בילינסקי • בתשובה לאפרת יום ב', 2/9/2002, 18:19
אפרת,

אנא המנעי מהדבקת מאמרים שלמים ממקומות אחרים באייל הקורא. אפשר להסתפק בקישור ובתמצית המאמר, ואולי כמה ציטוטים נבחרים. אם ברצונך לפרסם מאמרים מקוריים שלא פורסמו במקום אחר אנא שלחי אותם לעורך הראשי : chiefed@haayal.co.il

הייתי שולח לך הערה זו בדואל ולא מגיב כאן, אבל לא השארת כתובת דואל.
חולי נפש מסוכנים- האמנם? 89429
טלי • בתשובה לאפרת יום ג', 3/9/2002, 20:25
לא, לא כל חולי הנפש מסוכנים ואלימים. לעומת זאת, גם לא כולם לא מסוכנים ולא אלימים.
אשפוז בכפייה איננו פתרון שכיח. אני לא טוענת שהוא מושלם וחף משגיאות, ועם זאת, אי אפשר להעמיד פנים שהוא אינו דרוש כלל.

אם להביא את הדוגמאות הפשוטות יותר, חולים פסיכוטיים במצבים מסוימים אכן מסכנים את עצמם ואת הסביבה, ולו רק בגלל שכחלק מהמצב יש איבוד של שיפוט נכון של המצב הסביבתי. אם מדובר בפסיכוזה פרנואידית, הסיכוי לפגיעה בחפים מפשע עולה אף יותר, משום שהחולים הללו מייחסים לסביבה התנהגות תוקפנית כלפיהם גם כאשר זו אינה קיימת.

אני לא נכנסת פה אפילו לדילמות של האם עלינו להגן על אנשים מפני עצמם (למשל לשמור על חולים דכאוניים בהשגחה עד תום ההתקף, כדי למנוע התאבדות).

גם בדוגמאות שהבאת יש הרבה מן העמדת הפנים. קוצר נשימה כפי שתארת באמת אופייני למצב של פאניקה. האם טעות רפואית (אם אמנם היתה) שוללת את הצורך לטפל במצבי פאניקה? גם תסמינים פסיכוסומטיים אופייניים בקרב חולים פסיכיאטריים (מסוגים מסוימים). במחלקות הפסיכיאטריות יש ליווי רפואי והמקרים נבדקים לגופם (זוהי הנורמה, שוב תוכלי תמיד להביא דוגמאות אפיזודיות של טעות, כמו בכל מערכת גדולה). במידה ויש עדות פיזיקלית לתלונה, החולים נשלחים לטיפול רפואי.

ובכל הטקסט שהבאת את שוכחת שבאמת מרבית המאושפזים במחלקות הפסיכואטריות סובלים ממחלות נפש, שיש להן ברוב המקרים הגדרות כימיות, ולא רק הגדרות התנהגותיות, והטיפול בהן הוא לא רק למען הסביבה ורווחתה, אלא למען רווחתו של החולה עצמו. מצב של דיכאון או מצב פסיכוטי רחוקים מלהיות נעימים לחולה.
הגדרות כימיות למחלות נפש 89480
אפרת • בתשובה לטלי יום ד', 4/9/2002, 1:29
את כותבת:
"ובכל הטקסט שהבאת את שוכחת שבאמת מרבית המאושפזים במחלקות הפסיכואטריות סובלים ממחלות נפש, שיש להן ברוב המקרים הגדרות כימיות"
אני לא מכחישה את הסבל של חולים רבים, אבל לומר שלרוב מחלות הנפש יש הגדרות כימיות בהן אנו מסוגלים לטפל פשוט אינו נכון.
הנה רשימת הפרעות הנפש המוכרות בארה"ב.
רובן ממקור כימי? למרות ההתקדמות שיש במחקר ( http://www.nimh.nih.gov/research/index.cfm וגם http://www.who.int/whr/2001/main/en/index.htm ), התשובה היא עדיין "לא ידוע". (וראי http://www.futurepsychiatry.com/ )
שוב ושוב מתגלים מקרים של נזקים הנגרמים מתרופות פסיכיאטריות, אפילו נפוצות כמו פרוזק או פקסיל.
חשוב לזכור, שלא כל מי שמאושפז, גם בכפייה, הוא חולה נפש (וראי http://planet.nana.co.il/v36800/m_mi_in_comas.html וגם מחוץ למסגרת בית החולים, לדוגמא http://www.adhd.net/SWAN_Paper.pdf).

אפילו ההגדרות המשמשות לאבחון מחלות נפש, מושפעות הרבה יותר מפוליטיקה מאשר ממדע.
רק כמה דוגמאות על קצה המזלג:
עוד נקודה שכדאי לזכור, היא שבית חולים פסיכיאטרי, כמוסד כוללני, עשוי בעצמו לגרום נזק בלתי הפיך. זו אחת הסיבות שמדברים כל כך הרבה על טיפול בקהילה.
"בתי חולים לחולי נפש הינם מוסדות טוטאלים. גם החלטות רגילות דוגמת מתי לאכול, ללכת לשירותים, או לשכב לישון, מתקבלות על ידי אחרים. תוצאה טבעית של חיים במשטר כזה היא תחושה של דה פרסונליזציה, הנחשבת בד"כ כסימפטום ראשוני של מחלת נפש. כדי להשלים את המעגל בד"כ מייחסים הפסיכיאטרים את תחושת הדה פרסונליזציה של המאושפזים למצבם הנפשי, ולא לתנאים השרויים במוסדות פסיכיאטרים. לא זו בלבד שהם שולטים בחיי המאושפזים אלא אומרים להם בלי הרף ששליטה זו היא לטובתם, וכי אין הם מסוגלים להבין זאת מפאת מחלתם. הפציינטים חדלים להאמין בכוח שיפוטם, נעשים חסרי החלטה , נוטים לציית יותר לבעלי הסמכות, ופוחדים מהעולם החיצוני. הנזק שגורם האשפוז הפסיכיאטרי לטיפול ידוע מזמן ..."
קטע זה שצוטט מדבריה של ג´וייס בראון, פעילת זכויות אדם מתחום האנטי-פסיכיאטרייה בארצות הברית, הובא בתחילתו של הספר המפורסם של יואל אליצור וסלבדור מינוחין- ´מיסוד השיגעון´. הספר עוסק בנזקים שבאשפוז הפסיכיאטרי הכפוי, בין היתר משום שעצם האשפוז הוא בבחינת ´נבואה המגשימה את עצמה´ המטביעה בכלוא תווית של ´משוגע´ בעיני עצמו ומחבלת בדימוי העצמי, הן משום מיעוט הגירויים במחלקה פסיכיאטרית סגורה המצמצמים את ההוויה עד למינימום, והן משום הגורמים שתוארו במובאה לעי"ל ( דה פרסונליזציה) וגורמים רבים אחרים המפורטים בספר, אשר כולם כאחד מדגישים את הנזק הקשה והבלתי הפיך שבאשפוז הכפוי.

וזו הבעייה: במקום להתרכז במחקר על דרכים שבהן אפשר לעזור לאנשים שאכן סובלים, עסוקים יותר מידי בתיוג, פוליטיקה, וכליאה.
בתי חולים פסיכיאטריים 89492
טלי • בתשובה לאפרת יום ד', 4/9/2002, 3:16
בעצם אני מסכימה איתך על הרבה יותר ממה שתעלי בדעתך.

נכון, בתי חולים פסיכיאטריים רחוקים מלהיות פיתרון מושלם. בעצם, כמעט כל התערבות רפואית (במחלות נפש, במחלות לב, או בכל מחלה אחרת שתבחרי) לא טובה כמו להיות בריא.

ההגדרות של מחלות נפש הן לא מוחלטות. מפתיע לגלות שגם ההגדרות של מחלות אחרות הן לא מוחלטות. מעט מאוד מחלות מוגדרות בצורה חד משמעית, ובדרך כלל מדובר יותר על סימפטומים מאשר על מחלות ממש. (אנמיה - מוגדרת. מחלת לב - הרבה פחות).

נכון, מחלקות סגורות מתערבות ברמה גבוהה מאוד בחיים האישיים של החולה, כמעט עד כדי דפרסונליזציה. לכן גם הנטייה בגדול היא לנסות לשלב את החולה בחזרה בקהילה, אם רק אפשר.

את טוענת שהטיפול הפסיכיאטרי כיום אינו מושלם. אין לי אלא להסכים.

ההבדל המהותי ביננו, לדעתי, הוא בכמה נקודות עקרוניות:

האחת, הכוונה היסודית העומדת מאחורי האשפוז. את מייחסת לאשפוזים בבית חולים פסיכיאטריים מן תוכנית-על של שלילת החופש של הפרט כחלק מקנוניה כלל עולמית נגד החולים הפסיכיאטריים. אני חושבת שזה פתרון שהחברה נותנת לחולים מסוימים, מכיוון שכרגע אין פתרונות טובים יותר נגישים לרובם של חולים אלה. הם מגנים על החולים, הם מגנים על החברה, הם מה שאנחנו מסוגלים להציע כרגע. אין כוונה רעה. להפך.

השניה, את שוללת את היעילות של האשפוז הפסיכיאטרי מכל וכל. אני חושבת, כאמור, שבמקרים מסוימים הוא הפתרון הטוב ביותר הקיים כרגע. האם פעם יהיו פתרונות טובים יותר - הלוואי. המחקר מתמקד בחיפוש אחר פתרונות כאלה. גם בתוך המחלקה (שיפור דרכי הטיפול), וגם בטיפולים בקהילה. כרגע, מה לעשות, יש חולים שזה הטיפול האופטימלי עבורם.

המחקר הפסיכיאטרי רחוק מלהגיע לסיומו. קיימת מגמת שיפור הן בטיפולים הכימיים (שהולכים ונעשים ספציפיים יותר, ובהתאם גם קיימת ירידה בתופעות הלוואי), והן בטיפולים הנלווים ובקונסטלצית הטיפול. הסיבה להתקדמות המחקר היא משום שהחברה מנסה לעזור לחוליה, לא משום שהיא מנסה לדכא אותם או להעניש אותם כקבוצה. להפך.

חלק מן הנקודות הספציפיות שהעלית יותר מנכונות. ועדיין, כל עוד תייחסי למוסדות הפסיכיאטריים כוונת זדון, הסיכוי לשקם את החולים האלו רק יורד.
בתי חולים פסיכיאטריים 89554
אפרת • בתשובה לטלי יום ד', 4/9/2002, 12:20
לא, אני לא מייחסת לבתי חולים פסיכיאטריים כוונת זדון. אבל מה, יש להם כוח, יותר מידי כוח (ומעט מידי ביקורת), והכוח משחית. יחד עם כמות הסטיגמות (גם בקרב אנשי מקצוע) והנזקים המובנים שיש בבתי חולים כמקומות כוללניים, הנזק מהאשפוז כיום גדול יותר מהתועלת.

פתרונות טובים יותר קיימים (הוסטלים, דיור מוגן, מרפאות קהילתיות) אך מספרם מצומצם, ולא בגלל חוסר יעילות (יש סיכויי החלמה טובים יותר בהוסטל מאשר בבתי חולים, גם לחולים קשים), אלא בגלל סטיגמות בקהילה (למשל, התנגדות דיירים להוסטל לידם), ושיקולים תקציביים (הממשלה מעדיפה לתקצב מעט בתי חולים על פני הרבה הוסטלים, למרות שהעלויות של בתי חולים גבוהות יותר).

(אני צריכה לזוז, אז אין הפעם קישורים.)
בתי חולים פסיכיאטריים 89659
טלי • בתשובה לאפרת יום ד', 4/9/2002, 18:35
ושוב,
עם חלק גדול אני מסכימה.

דיור מוגן למיניו הוא פתרון טוב לחולים רבים, ככל הנראה לא לכולם.
גם עניין העלויות אינו מובן מאליו, משום שחולים שנדרשים להתאמה תרופתית (נגיד בתחילת התקף פסיכוטי) מוטב להם לקבל ליווי רפואי צמוד (ככל שההתקף קצר יותר, כן מתמעטים הנזקים).

את החלק של שיקולים תקציביים שבדברייך לא הבנתי, שכן אם הוסטלים הם זולים יותר - מדוע תעדיף הממשלה לתקצב את בתי החולים. הסיבה היא שפשוט הוסטלים לא יכולים לענות על כל הצרכים.

הסטיגמות בקרב אנשי המקצוע אינן כה גרועות כמו שאת טוענת. כוונתי היא, שלדעתי חלק ממה שאת קוראת לו סטיגמה הוא למעשה אפיונים אמיתיים של חולים נפש. הם לא נבחרו להיות חולי נפש משום שהיו בעלי צבע עיניים שונה או מראה שונה, אלא בגלל אפיונים התנהגותיים מסוימים. ושוב, אל תביני לא נכון. אני לא טוענת שההכשרה של אנשי המקצוע היא מושלמת. אני רק טוענת שיש פה דמוניזציה שאינה במקומה.

גם האופי הכוללני של בית החולים אינו כה מובהק. בסופו של דבר יש אמנם מרכיבים משותפים לטיפול בכל החולים (ארוחות, זמני שינה, וכדומה, ואפילו האחרונים אינם כה מוקפדים). לעומת זאת יש המון מרכיב אישי בטיפול, וליווי אישי של כל חולה וחולה על ידי אנשי מקצוע. לעיתים זה הרבה יותר ממה שהם יכולים לקבל בקהילה, ועבור חלק מהחולים, לפחות בחלק מהזמן, זה דרוש מאוד.

אני בהחלט מסכימה איתך שיש היום מחסור גדול באופציות אחרות עבור חולים בשלבי שיקום שונים. אני פשוט לא מסכימה עם הגישה שבתי החולים הפסיכיאטרים הם מיותרים. הם לא. יש חולים שזקוקים להם.
חולי נפש מסוכנים- האמנם? 142470
ברוך • בתשובה לאפרת יום ד', 23/4/2003, 14:24
מדוע אני מוצא איזה קשר בין דיון זה לבין דיון 1421
זה רק אני שמוצא איזה קשר?
חולי נפש מסוכנים- האמנם? 142498
Xslf • בתשובה לברוך יום ד', 23/4/2003, 19:16
תוכל לפרט יותר על הקשר שאתה רואה?
חולי נפש מסוכנים- האמנם? 142620
ברוך • בתשובה לXslf יום ה', 24/4/2003, 15:30
על קלות האיבחון של הנפש והפסילה בשלט רחוק של כל מיני מנגנונים מפוקפקים.
חולי נפש מסוכנים- האמנם? 142760
האייל האלמוני • בתשובה לברוך יום ו', 25/4/2003, 2:35
שכחץ גם את האדנותיות וההתנשאות על אנשים אחרים.

למשל, הניתוח הזה של כתב יד של אדם המאושפז בבית חולים פסיכיאטרי בפורום גרפולוגיה, נסגר בביטוי המקומם הבא:
"עד כאן על הערות על המופרע הזה, וכל מי שרואה
דברים ורוצה להתייחס - מוזמן."
"המופרע הזה"- לא פחות ולא יותר. גם שאר ה"ניתוח" מרגיז ומקומם.
חולי נפש מסוכנים- האמנם? 142785
חץ • בתשובה להאייל האלמוני יום ו', 25/4/2003, 8:43
אגב, גם האייל מוזכר שם, בדיווחה של החבולה והפצועה:
ק" אודי וכולם שלום,
אחרי נסיון התגוננות לא מוצלח בדיון של האייל הקורא על גרפולוגיה, נכנסתי הנה, בעקבות ובהמלצת שייקה. אני מוכרחה לומר שהתחושה היא כמו לשוב הביתה משדה הקרב, פצועה וחבולה... ולמצא שממתינים לי עם צלחת מרק חם, ובלי הרבה שאלות. פשוט נפלא ועל כך תודות! אכן אבקש התאזרחות אצלכם, ואם יהיה לי מה לומר, אגיד גם אגיד."
חולי נפש מסוכנים- האמנם? 142849
האייל האלמוני • בתשובה לחץ יום ו', 25/4/2003, 16:13
תגיד,זה חוקי לעשות ניתוח כתב יד בלי שקיבלו אישור? כמו וענונו וסדם חוסין וחולה הנפש הזה. גם מה דעתך על הכללים הנהדרים האלה ושלא יבואו הגרפלגים ויגידו שהם לא מנסים תחרות עם פסיכואנלטיקאים:

נושא ההודעה: כבר נמאס לי להסביר שוב ושוב:

תוכן ההודעה: ע' צרה - מיניות מצומצמת או 'בעמידה'
ע' דפוסית - מיניות בסגנון תנ"כי עתיק
ע' דפוסית 2 - קריאה וכתיבה במקום סקס
ע' עם כרס - בולענות מפותחת
ע' שכובה - מעדיפה להיות למטה/נשכבת מהר מדי
ע' מזדקרת - מסתפקת בנשיקות ודבורים על סקס

החלפת ע' ב: א' - שיבוש חמור ברפלקסים
נקודה במרכז ע' - מוטרדות בענין הבתולין.

ע' מנוקדת - נקודות חן או פירסינג במקומות אינטימיים.

אגב, באמצעות תרגול בהנחייה של בעל מקצוע ניתן להמיר
ע' אופיינית ל ע' רצויה, התעריפים לא ידועים לי אבל
שמעתי שהטפול דוקא מהנה.
חולי נפש מסוכנים- האמנם? 142945
חץ • בתשובה להאייל האלמוני שבת, 26/4/2003, 13:37
לא נראה לי שזה חוקי, אבל אולי יש בין הגולשים משפטן שיאיר את עינינו בעניין הזה.
''עד כאן הערות על המופרע הזה'' 152302
צלופחד • בתשובה להאייל האלמוני יום ג', 17/6/2003, 14:00
תראו את הקוף הזה. איך הוא אוכל את הבננה שלו בצורה קופית.
לא, לא אל תזרקו עליו בוטנים, הוא עשוי להתעצבן, לשבור את הכלוב ולהפר את הסדר הציבורי.
אז תסתכלו עליו מרחוק, ותקשיבו בשקט להסבר של המדריך החכם שיודע להסביר על קופים נחותים.
אגב, חי חי חי, הקוף הזה יודע גם לדבר, איזה קטע!
כן, יש קופים, ההה, הבטן שלי מתפוצצת מצחוק, שיודעים לכתוב. הנה, תסתכלו איך נראה כתב יד של קוף שיודע לכתוב. תצחקו בשקט, כן, שהקוף גורילה הזה לא יתפוס קריזה ואז אנחנו נצטרך לשלם לגן חיות על שבירת הכלוב כי הקוף המפגר כמובן לא ישלם את זה.
כמובן זה כתב יד קופי, שהוא נחות מכתב יד של בן אדם. הקימורים והפניות בכתב היד הזה אלה עיוותים שאופיינים לקוף ונועדו שאנחנו חס וחלילה לא נתבלבל ונחשוב שזה בן אדם.
מזל שאני מדריך גרפולוג, השומר על הסדר של החברה, ותסתכלו, שמעתי שיש בטלויזיה שידור חוזר של הסדרה "שורשים", רק חבל שהיא סויימה באופן מעוות.
אז תמשיכו ליהנות מהקוף שבגן החיות, ותסתלבטו בשקט.
מה, החופש הגדול התחיל?! 152323
האייל האלמוני • בתשובה לצלופחד יום ג', 17/6/2003, 14:39
יש פה פתאום ילדים משועממים.
עוד לא 152341
האייל האלמוני • בתשובה להאייל האלמוני יום ג', 17/6/2003, 15:14
''צלופחד'' רק העתיק לכאן את תגובתו מן הפורום שאליו הפנה האלמוני הקודם. קרא את התגובה אליה הגיב ''צלופחד'' ואת ההפנייה שם.
עוד לא 152428
צלופחד • בתשובה להאייל האלמוני יום ג', 17/6/2003, 18:00
יש פה רק ילדים שמתקשים בהבנת הנקרא.
ותודה לתגובה 152341 על הגנתו בשעות היעדרי.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות