 |
|
| המאמר המלא |  |
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ההצעה כשלעצמה לא רעה, ואולי יש לשקול אותה בכובד ראש. אבל הסיכוי שתתקבל בישראל בעשור הקרוב שווה, פחות-או-יותר, לסיכוי שהשמש לא תזרח מחר. |
 |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי "הסיכוי שתתקבל בישראל בעשור הקרוב", הרשה לי להזכיר לך שגם עצם קיומה של מדינת ישראל היה, עד לפני כ-100 שנה, חלום שסיכויי הגשמתו קטנים למדי. וכבר אמר דוד בן גוריון, שבמדינת ישראל, מי שלא מאמין בניסים - הוא לא ריאלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההצעה אכן נראית יפה, כמאמר שלומי בן יצחק. ברור גם שהוא צודק בכך שהיא לא מעשית בטווח הקרוב, אבל זה לא העיקר: הצעה כזו היא מהפכה בצורת המחשבה של רובנו בתחום זה, ועצם העלאתה היא הישג נאה של יוסי גורביץ'. אני רוצה להצטרף, ובהזדמנות זו להרחיב את הטענה. לדעתי הגיע הזמן שנפסיק לקדש את השוק החופשי. בהמון תחומים השוק החופשי אינו ערך, אלא במקרה הטוב ביותר פשרה סבירה עם אילוצים פרקטיים. עריכת דין היא רק מקרה אחד מרבים שבו היד הנעלמה של השוק נותנת סטירות כואבות למוסר ולצדק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה כותב שעל עורך הדין להיות נאמן ראשית כל ל"צדק". וכיצד אמור להחליט עורך הדין מהו הצדק? אפילו בית המשפט אינו אמור להכריע בסוגיה זו, אלא רק בסוגיה הפשוטה הרבה יותר של בירור עבירות על חוקי המדינה. אותם חוקים נחקקו ע"י בית המחוקקים, כנציגו של הציבור ומגדירים בניסוחים ברורים(ולפעמים מעורפלים משיקולים קואליציונים) את אותו ה"צדק".רק הציבור בכללו הוא שיכול ורשאי להגדיר את ה"צדק" המונהג במדינה, שהרי זה נגזר ישירות מהמוסר המקובל ולכן סובייקטיבי בעליל. יוצא מן הכלל אחד הוא בית המשפט העליון בשבתו כבית דין גבוה לצדק, בג"צ. וגם לבג"צ אין חופש מחוקי המדינה והוא חייב לפסוק בגבולותיהם. בזמן האחרון אנחנו עדים לתגובה החריפה שמתעוררת כאשר בג"צ בוחר כן להגדיר מושגים כמו מוסר וצדק, בין שתגובה זו מוצדקת ובין שלא. מחויבותו הראשונה של הסנגור צריכה להיות לקוחו בלבד. זאת על מנת להבטיח סיכוי מלא לעשיית צדק בעבור הנאשם. קביעה זו מתבססת על העקרון "עדיף לשחרר מאה פושעים מאשר לכלוא חף-מפשע אחד". עקרון זה הוא הבסיס עליו מושתת מערכת הצדק, הוא זה המאפשר לה להיות כזו. בנושא החלת פיקוח על העסקת עורכי-דין אומר רק שדעתי בנושא היא שמעורבות המדינה בחייהם של האזרחים צריכה להיות מגבילה רק במידה שאי מעורבות פוגעת בצורה לא מאוזנת באזרחים אחרים. פגיעה בזכות שלי להשיג הגנה טובה ככל שאוכל מפני תביעה רק בגלל שמישהו אחר אינו יכול להרשות לעצמו את אותו טיב ההגנה מקבילה *לחלוטין* לתביעה שלא אוכל במסעדות יקרות מכיוון שיש עניים הרעבים ללחם. זכותו של אזרח להנות מפרי עמלו, גם לא אופן שוויוני. לפחות במדינות שאינן מוגדרות סוציאליסטיות או קומוניסטיות (או סתם דיקטטוריות, אבל מסיבות שונות לגמרי). חובתה של המדינה, מצד שני, להעניק לכל אדם אשר אינו יכול להעסיק עורך דין הגנה מטעמה. לשם כך קיים מוסד הסניגוריה הציבורית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין ואני הייתי בטוח שמטרת בית המשפט זה לעשות סדר ולא צדק. האם חוק מסוים גורם לסדר במדינה או לצדק? האם זכאי פושע לסנגור? הרי לפי הבנתי יוסי טוען שהסנגור לא אמור להגן עליו במידה והוא יודע כי האיש פושע אלא להתפטר מצד אחד או לגרום לכך שהאדם יצא אשם. אם כך האם יש להגן על פושע! ואם עורך הדין טעה ורק חשב שהאדם שעליו הוא מגן הוא פושע (הייתי בטוח שבת המשפט הוא זה שצריך להכריע בנושא ולא עורך דין זה או אחר. בקשר לבתי החולים האם אזרח אינו יכול לגשת לבית חולים פרטי אם יש לו את הכסף? ואומר שוב אין מטרת בית המשפט לצדק כיוון שצדק הוא לא מוסג אבסולוטי. תפקידו ליצור סדר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעורך דין שחושב שהלקוח שלו אשם אסור להגן עליו. נקודה. אם הוא טועה, הלקוח לכל היותר הרוויח עורך דין שמאמין שהוא זכאי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עלול להיווצר מצב של ניגוד אינטרסים בכל תביעה נגד המדינה או רשויות ממשלתיות. פרשת נימרודי מורכבת בהרבה ממה שנראה בתקשורת. מעורבים בה - ידיעות אחרונות שמתקשר גם לפרשת נתניהו וגם דרך ג'ודי ניר שלום מוזס לפרשה החדשה ישנה של אירן קונטרס. מיותר לציין שהעיתונאי אברמוביץ' לא נפרד בשלום ממעריב כך שיש טעם לפגם בנוכחותו בראיון עם דן אבי יצחק (פרשת בראון חברון) דבר שנוצל בציניות עד תום ע''י דן אבי יצחק. לבעלה של ג'ודי ניר שלום מוזס אינטרס ברור בסילוקו של נתניהו סופית מהזירה (דבר מבורך כשלעצמו לטעמי) והפלא ופלא ידיעות יזם חקירה שהובילה לפרשה המגוחכת במידת מה. היום נקשר חוט נוסף ומר עמירם ניר ז''ל הוזכר עם החרמת המסמכים הקשורים לפרשת אירן קונטרס. פרט מעניין נוסף הוא שמרבית ה''סורחים'' עד כה הם שוטרים ואולי פרקליטים (אנשי החוק) בעיני מצטייר נמרודי (הבן) כאיש שניסה להסיג מידע בצורה פסולה למטרות פסולות ולכשנחשף נכנס ללחץ הפרשה כנראה העירה ספיחים מהעבר וכעת קשורים בה אינטרסים של המון גורמים ובהם גם מדינות זרות. הייתי נזהר מאוד מלחרוץ משפט על משהו מהמעורבים בפרשה לדעתי - אנחנו רואים בכל שלוש הפרשות - נמרדי, נתניהו וכעת נמרודי האב (אירן קונטרס) את קצה הקרחון של מאבק איתנים בין קבוצות השולטות בארץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תפקידו של עוכר דין הוא להגן על הלקוח. אפילו לאייכמן הוצב עורך דין באשר להצעה, איפו אתה חי ? נמרודי ואני מקבלים את אותה איכות של טיפול רפואי ? אותו שירות ממוסדות ציבור ? רוצה לחלום, בבקשה, אבל אל תבזבז על זה מילים. אפילו אם יתקבל כזה רעיון, רוא רק יוריד את קניית האיכות אל השוק השחור |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשרוטשילד מקבל טיפול רפואי מצויין, אתה לא נפגע מכך. כאשר הרוצח ההיפותטי רוטשילד מקבל סעד משפטי מצויין עד כדי שחרורו ממעצר, אתה, אני, וכל אזרח במדינה, נפגעים גם נפגעים מהיותו של רוצח חופשי להמשיך בענייניו. התוצאה המיידית של היכולת לקנות חופש, היא איפה ואיפה במערכת המשפט, ואיבוד האמון במערכת המשפטית. לכן הצעתו של יוסי אכן חשובה, אפילו אם, כפי שצויין, סיכוייה להתקבל בישראל הם די בלתי-קיימים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפגיעה לציבור מכך שפושע אשר יכול להרשות לעצמו עורך-דין מוכשר יצא זכאי אע''פ שהוא אשם אינ שקולה, לדעתי, לאפשרות שבגלל מינוי כפוי של עורך דין כושל יכנס אזרח חף-מפשע לכלא (או יענש בכל צורה אחרת). כמו כן, אדם יכול לצאת זכאי בבית משפט, לפחות ע''פ החוק, רק אם לא הצליחו להביא מספיק הוכחות לאשמתו, מעבר לכל ספק סביר. עורך דין טוב יכול רק למצוא את הספק הסביר, לא להמציא אותו. אדם אשם יצא אשם (ראה ערך דרעי), גם אם סוללת עורכי דין תמשוך את העניין שנים ותנסה לערפל אותו. העובדות, באם הן ידועות, אינן משתנות. אם הן אינן ידועות הרי שעל האדם לצאת זכאי. אינני חושב שהחופש נקנה. לכל היותר נקנית היכולת שלא ליפול קורבן להאשמת שווא או לטעות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון שעדיף שמאה אנשים אשמים יהיו חופשיים מאשר שחף מפשע אחד יכנס לכלא. אבל מה לזה ולאמצעי תשלום? הרי בשיטה המוצעת על-ידי גורביץ' עדיין עורך-דין מוכשר (דן אבי-יצחק?) ימשיך לשרת לקוחות, אלא שאלו יהיו לקוחות מכל חתך האוכלוסיה, ללא עדיפות לעשירים. נכון שעשירים יכולים לקנות שירות רפואי טוב יותר. גם זה בעייתי, אבל בכל מקרה ענייני משפט שונים באופן תהומי. במשפט פלילי אדם עומד מול המדינה. אם כסף יכול לקנות עמידה איתנה יותר, הרי שנוצר כאן בפועל מצב שבו המדינה "מעדיפה" עשירים במובן מסוים. זה דומה יותר לסידור שבו עשירים יוכלו לקנות יותר זכות הצבעה בבחירות. (וגם זה קורה, למרבה החרדה - ע"י תרומות לפוליטיקאים). לבסוף, כדאי לציין שבשיטה כפי שמציע גורביץ', ברור שגם מצד התביעה לא יהיה דחף להרשיע בכל מחיר (כפי שבמידה מסויימת קורה היום, כאשר המשפט הופך בהכרח לזירת תפוס-כפי-יכולתך בין הפרקליטים משני הצדדים). לכן הסיכון להרשעת שווא לא יגדל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומי אמר שיש לכפות שוויון? (אם זו דעתך הרי שהמשך התגובה מיותר מבחינתך). על המדינה לדאוג לכך שלכל אזרח יהיה ייצוג הולם, אם וכאשר יאלץ לעמוד בפני בית דין. אין זה מתפקידה, לעניות דעתי, למנוע ממי שיכול להרשות זאת לעצמו לבחור בייצוג הטוב ביותר. אין זה גם מוצדק, במקרה זה,להתיר לה לפגוע בחופש העיסוק של מי שעריכת הדין היא כשרונו ולמנוע ממנו למצות את יכולתו (האין זו אחת ממטרותיהם החשובות של רוב בני האדם?). ואזכיר שוב לסיום את דוגמת "ארוחות היוקרה" שהעליתי בתגובה קודמת. כפיית שוויון אינה אפשרית וגם אינה רצויה, לפי תפיסתי לפחות, בכל תחום פרט לשוויון בפני החוק. אינני יודע מה מניע אותך לחשוב שזירת ה"תפוס כפי יכולתך", כדבריך, תעלם. מה שמניע את רוב האנשים אשר עושים את עבודתם בלהט אמיתי כגון זה שאתה מתאר הוא הרצון להיות טובים במה שהם עושים, או טובים יותר מאחרים. השאיפה הזו לא תשתנה בכהוא זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על כפיית שוויון: כל הרעיון של מדינת רווחה הוא ריסון הנטייה הטבעית לאי-שוויון. במילים אחרות, כפיית שוויון, חלקי אמנם. במובן זה, כל המדינות המתוקנות ורבות מהמדינות הפחות מתוקנות בעולם כופות שוויון. ניתן כמובן להתווכח על המידה, האופן והתחומים. על "תפוס כפי יכולתך": במשפט דמיאיניוק זכה עו"ד מיכאל שקד, ראש התביעה, להערכה רבה כאשר גילה באוקראינה ראייה מכריעה ל*חפותו* של הנאשם והביא אותה לידיעת בית המשפט. ההערכה הזו נבעה מההכרה שעורך דין אחר, בנסיבות אחרות (כאן היה תלוי ועומד עונש מוות) אולי היה נוהג אחרת. מה אני רוצה להגיד בזה? נכון שרצונם של עורכי דין, בשיטת גורביץ', יהיה להיות טובים במה שהם עושים, אלא שהקריטריון ל"טובים" יהיה (יש מקום לקוות) שונה: לאו דווקא "מנצחים בקרב" אלא תורמים לצדק. על חופש העיסוק: זה קצת עניין של הרגלים. המדינה מחזיקה, למשל, מונופול על השיטור: לצד המשטרה הציבורית לא פועלים "שוטרים פרטיים". יש אמנם מאבטחים וחוקרים פרטיים, אבל סמכויותיהם (שימוש בנשק, מעצר, חדירה לפרטיות) אינן חורגות משל כל אדם פרטי, ומכאן מצומצמות בהרבה מאלה של "המשטרה הלאומית". גם איש עשיר שבטחונו או רכושו בסכנה רשאי, ובצדק, לצפות להגנת משטרת ישראל. והקשר בין שיטור ועריכת דין הוא הדוק: כתבת שהשוויון היחיד שצריך להיות ממוסד הוא שוויון בפני החוק; והרי על זה בדיוק אנחנו מדברים! שוויון לא רק בניסוח החוק, אלא גם במימושו בפועל, ובמידת ההגנה שזוכה לה הפרט מידי החוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תתקבל הצעתו של יוסי גורביץ, סביר להניח שהאבי-יצחקים פשוט לא יפנו למשפט הפלילי. אבל באופן עקרוני, לפי הגישה הזו, למה צריך בכלל תביעה והגנה? אפשר להעביר ממילא את התפקידים שלהם לשופטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה טובה. אני יכול להתחיל לענות תשובות חלקיות, אבל אני כרגע עייף מדי. במקום זה אני רוצה להפנות את השאלה לצד השני, מי שחושב שחלוקה לתביעה והגנה זה טוב. למה זה טוב? מה היתרון של זה על פני שיטה שבה יש חוקרים ושופטים בלבד, ותפקיד שניהם לראות את הנושא מכל צדדיו ולחתור לאמת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי קל לענות, כי אני עדיין מחזיק בגישה הקפיטליסטית המיושנת של ''תחרות'' בין קטגוריה מטעם המדינה והגנה מטעם הנאשם. אופיה של תחרות כזו יוביל לבירור הטוב ביותר של ''הצדק'', במובן של בירור אשמת הנאשם. אולי אפשר אפילו לשפר את הצד השני אם ניקח עורכי דין פרטיים גם לצד התביעה (אתה ודב היכרתם לי את השיטה ב''רמפול''). ''הצדק'' של דב (וגם של יוסי, נדמה לי) הוא צדק של שוויון בין עשירים ועניים שמושג בהעלאת הסיכוי של כולם להרשעה שאינה צודקת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי לשפר את תפקודו של היועץ המשפטי לממשלה לקחו עורך דין פרטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא ממש קשור, אתה יודע. משמונה היועץ הוא אינו עורך דין פרטי עוד. גם לבית המשפט מונו שופטים שהיו עורכי דין פרטיים בעברם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על פי התנהגותו הוא כן. הרעיון להביא עורך דין מהמגזר הפרטי מקודם לא מהיום על ידי אותם אנשים שהם בעד הפרטת התביעה הכללית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב, למה שיהיה יותר סיכוי להרשעה בלתי צודקת? אני מציע שגם לא יהיה צד תביעה שיראה כמטרתו להשיג הרשעה. מחוץ לבית המשפט יש מנגנוני שיפוט שאפשר היה לדמיין אותם עובדים בשיטת קטגור וסנגור, והם לא - הם עובדים בשיטת חתירה לקונצנזוס, או בשיטה של חבר שופטים שכל אחד אומר את דעתו ונימוקיה (בלי לקבוע מראש מה היא אמורה להיות) ומישהו מכריע. למשל, שיפוט מאמרים אקדמיים, ועדות קבלה שונות, ואפילו בבית המשפט עצמו בין השופטים - אם יש שלושה שופטים, מדוע לא יהיה אחד מהם "סנגור", שני "קטגור" ואב בית הדין יכריע? אלה, אגב, לא שאלות שהן טיעון נגד, אני פתוח לאפשרות שבאמת כל אלה היו משתפרים בשיטת התחרות. לזכותך, פה באייל אנחנו אומרים "אין סכין מתחדדת אלא בירך של חברתה", ואני מסכים. אבל זה טוב - לעומת מה? עדיף לעמת דעות עם בעלי דעות מנוגדות מאשר לשמור אותן לעצמך, אבל נדמה שעוד יותר טוב - וגם זה קורה באייל - כשהצדדים מבררים סוגיה בלי דעה מראש, או פתוחים לשנות את דעתם (כי הם חותרים לאמת), ולא רואים מתפקידם לנצח בויכוח עבור הדעה שאיתה הם באו מראש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפסקה האחרונה משכנעת מאוד, אהל היא דורשת שופטים ברמתם של הטובים שבמגיבים כאן. כשהשופטים אינם כאלה, תהיה קטסטרופה. חוץ מזה, דעתי לא נוחה מכך שלנאשם אין כאן פתח של ממש לטעון בזכות עצמו. אבל זה כבר טיעון חדש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>עורכי דין פרטיים גם לצד התביעה אולי צריך להטיל מס מיוחד על נאשמים, בגובה אחוז מסוים מהוצאות ההגנה שלהם, שיועבר לשימוש התביעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון ברצינות או באופן סרקסטי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח בעצמי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאשר רוטשילד מקבל טיפול רפואי מעולה, המשאבים שהוקצו לו יכלו לעזור לאנשים אחרים, שאולי ראויים יותר ממנו לכך. ברמה העקרונית, למסעודה משדרות ולרקנאטי מקיסריה מגיע אותה רמה של מזון , אותה רמה של טיפול רפואי, אותו שרות של המשרדים הציבוריים, אותה איכות כבישים. בפועל, אנחנו יודעים מי מקבל מה. ג'ורג ברנרד שו אמר פעם שמי שבגיל עשרים אינו קומוניסט אין לו לב, ומי שבגיל חמישים עדיין קומוניסט אין לו שכל. אני קרוב יותר לחמישים מאשר לעשרים, חושבני שהכותב המצויין !!! של המאמר והעורך המעולה !!! של המגזין קרובים עדיין יותר לעשרים מאשר לחמישים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על החובה לתת סיוע משפטי הולם לעניים במשפט העברי, ראו http://tora.us.fm/tnk1/kma/qjrim2/siua_mjpti.html . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לאייכמן הגיע עורך דין, נכון. אני רוצה רק להזכיר, שהוא נעזר בעורך דין גרמני, משום שלא היה ולו ישראלי אחד שלא האמין באשמתו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הכבוד לך. הצלחת שוב להמציא דעה מקוממת במיוחד. מהי, לדעתך, מהותו של חופש העיסוק ושל חופש בכלל? מדוע שעורך דין יתאמץ להגן על לקוח בצורה טובה כאשר ממילא הוא שכיר כפוי של המדינה? ולמה להסתפק בעורכי דין? מדוע לא נעביר כולנו את משכורותינו בשלמותן למדינה, והיא תדאג לנו לעורכי דין, רופאים, לחם, שוחד לפקידים, וממה שישאר נקבל כולנו מחשבים, שבהם נגלוש באותם אתרים, ונקרא את אותו עיתון (שייקרא "פראבדה")? ומדוע שנעבוד בכלל? בואו נרבוץ כל היום במיטותינו, ונמתין שהמדינה תמלא את חובותיה כלפינו. דרך אגב, גם עורך דין שמאמין שלקוחו אשם צריך להמשיך ולייצגו, משום שאשם/לא אשם אינה ההחלטה היחידה שצריכה להילקח בחשבון. יש גם טיעונים לעונש, נסיבות מקילות וכדומה. למרות אי הנחת שלך, נראה שהמערכת מוצאת בדרך כלל את האשמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לחופש העיסוק יש מגבלות. למשל, לא מקובל לאפשר סחר בנשק גרעיני, או אפילו בדברים מזיקים מעט פחות, כמו סמים קשים. וזכור לי, אמנם במעורפל, שהמדינה שחרתה את "חופש העיסוק" על דיגלה, יצאה למלחמה - בשם החופש! - בחופש העיסוק של סוחרי העבדים. כלומר, מוסכם על כולם שיש דברים שהמדינה איננה מתירה מסחר בהם. אני רוצה שהיא תאסור מסחר בצדק. מדוע שעורך דין יגן על לקוחו בנאמנות? משום שיש להניח שכשהוא בחר להיות עורך דין פלילי, הוא ידע שזה מה שהוא הולך לעשות, שזה תפקידו. אם נמשיך את קו החשיבה הזה, מדוע שחייל יגן על גבול הצפון? התשלום שם ממש חרא, פחות משכר מינימום. למה להתאמץ? כפי שכתבתי, עורך דין שיודע שלקוחו אשם, צריך להתפטר, *או לנהל קו הגנה שמודה באשמה*. טיעונים לעונש ונסיבות מקילות הם בדיוק מה שאני מדבר עליהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המדינה היא התובעת, ולכן יש בעיה בכך שהיא תהיה אחראית גם על ההגנה. נניח שממשלה מושחתת מחליטה לתבוע אדם חף מפשע מסיבות פוליטיות. כדי לוודא שהשופטים ירשיעו אותו, היא ממנה לו עורך-דין מטעמה, שמשתף איתה פעולה ומייצג את הנאשם בצורה גרועה במיוחד. הנאשם רוצה לשכור עורך דין אחר, פרטי, אבל החוק שלך לא מאפשר לו. זו סכנה חמורה לצדק. כדי למנוע את הסכנה, אני מציע שני תיקונים בהצעה: * עורך-הדין שיתמנה להגן על כל נאשם ייבחר בהגרלה, מבין כל עורכי הדין הרשומים בלשכת עורכי הדין. * השעות שישקיע בייצוג ייחשבו לו כשירות מילואים, הוא יקבל עליהן שכר ממחלקת מילואים בביטוח לאומי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מגדיר את המדינה כאישיות או לפחות כתאגיד - זה כמובן איננו נכון. למשל, הפרקליטות איננה שווה למישרד הבטחון וכד'. במדינה יכולות להיות שתי מערכות שלא רק שאין קשר ביניהן אלא שאחת מבקרת את השניה או אף פועלת נגדה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |