בתשובה ליוסי, 02/12/99 8:55
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כשרוטשילד מקבל טיפול רפואי מצויין, אתה לא נפגע מכך. כאשר הרוצח ההיפותטי רוטשילד מקבל סעד משפטי מצויין עד כדי שחרורו ממעצר, אתה, אני, וכל אזרח במדינה, נפגעים גם נפגעים מהיותו של רוצח חופשי להמשיך בענייניו. התוצאה המיידית של היכולת לקנות חופש, היא איפה ואיפה במערכת המשפט, ואיבוד האמון במערכת המשפטית. לכן הצעתו של יוסי אכן חשובה, אפילו אם, כפי שצויין, סיכוייה להתקבל בישראל הם די בלתי-קיימים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הפגיעה לציבור מכך שפושע אשר יכול להרשות לעצמו עורך-דין מוכשר יצא זכאי אע''פ שהוא אשם אינ שקולה, לדעתי, לאפשרות שבגלל מינוי כפוי של עורך דין כושל יכנס אזרח חף-מפשע לכלא (או יענש בכל צורה אחרת). כמו כן, אדם יכול לצאת זכאי בבית משפט, לפחות ע''פ החוק, רק אם לא הצליחו להביא מספיק הוכחות לאשמתו, מעבר לכל ספק סביר. עורך דין טוב יכול רק למצוא את הספק הסביר, לא להמציא אותו. אדם אשם יצא אשם (ראה ערך דרעי), גם אם סוללת עורכי דין תמשוך את העניין שנים ותנסה לערפל אותו. העובדות, באם הן ידועות, אינן משתנות. אם הן אינן ידועות הרי שעל האדם לצאת זכאי. אינני חושב שהחופש נקנה. לכל היותר נקנית היכולת שלא ליפול קורבן להאשמת שווא או לטעות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון שעדיף שמאה אנשים אשמים יהיו חופשיים מאשר שחף מפשע אחד יכנס לכלא. אבל מה לזה ולאמצעי תשלום? הרי בשיטה המוצעת על-ידי גורביץ' עדיין עורך-דין מוכשר (דן אבי-יצחק?) ימשיך לשרת לקוחות, אלא שאלו יהיו לקוחות מכל חתך האוכלוסיה, ללא עדיפות לעשירים. נכון שעשירים יכולים לקנות שירות רפואי טוב יותר. גם זה בעייתי, אבל בכל מקרה ענייני משפט שונים באופן תהומי. במשפט פלילי אדם עומד מול המדינה. אם כסף יכול לקנות עמידה איתנה יותר, הרי שנוצר כאן בפועל מצב שבו המדינה "מעדיפה" עשירים במובן מסוים. זה דומה יותר לסידור שבו עשירים יוכלו לקנות יותר זכות הצבעה בבחירות. (וגם זה קורה, למרבה החרדה - ע"י תרומות לפוליטיקאים). לבסוף, כדאי לציין שבשיטה כפי שמציע גורביץ', ברור שגם מצד התביעה לא יהיה דחף להרשיע בכל מחיר (כפי שבמידה מסויימת קורה היום, כאשר המשפט הופך בהכרח לזירת תפוס-כפי-יכולתך בין הפרקליטים משני הצדדים). לכן הסיכון להרשעת שווא לא יגדל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומי אמר שיש לכפות שוויון? (אם זו דעתך הרי שהמשך התגובה מיותר מבחינתך). על המדינה לדאוג לכך שלכל אזרח יהיה ייצוג הולם, אם וכאשר יאלץ לעמוד בפני בית דין. אין זה מתפקידה, לעניות דעתי, למנוע ממי שיכול להרשות זאת לעצמו לבחור בייצוג הטוב ביותר. אין זה גם מוצדק, במקרה זה,להתיר לה לפגוע בחופש העיסוק של מי שעריכת הדין היא כשרונו ולמנוע ממנו למצות את יכולתו (האין זו אחת ממטרותיהם החשובות של רוב בני האדם?). ואזכיר שוב לסיום את דוגמת "ארוחות היוקרה" שהעליתי בתגובה קודמת. כפיית שוויון אינה אפשרית וגם אינה רצויה, לפי תפיסתי לפחות, בכל תחום פרט לשוויון בפני החוק. אינני יודע מה מניע אותך לחשוב שזירת ה"תפוס כפי יכולתך", כדבריך, תעלם. מה שמניע את רוב האנשים אשר עושים את עבודתם בלהט אמיתי כגון זה שאתה מתאר הוא הרצון להיות טובים במה שהם עושים, או טובים יותר מאחרים. השאיפה הזו לא תשתנה בכהוא זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על כפיית שוויון: כל הרעיון של מדינת רווחה הוא ריסון הנטייה הטבעית לאי-שוויון. במילים אחרות, כפיית שוויון, חלקי אמנם. במובן זה, כל המדינות המתוקנות ורבות מהמדינות הפחות מתוקנות בעולם כופות שוויון. ניתן כמובן להתווכח על המידה, האופן והתחומים. על "תפוס כפי יכולתך": במשפט דמיאיניוק זכה עו"ד מיכאל שקד, ראש התביעה, להערכה רבה כאשר גילה באוקראינה ראייה מכריעה ל*חפותו* של הנאשם והביא אותה לידיעת בית המשפט. ההערכה הזו נבעה מההכרה שעורך דין אחר, בנסיבות אחרות (כאן היה תלוי ועומד עונש מוות) אולי היה נוהג אחרת. מה אני רוצה להגיד בזה? נכון שרצונם של עורכי דין, בשיטת גורביץ', יהיה להיות טובים במה שהם עושים, אלא שהקריטריון ל"טובים" יהיה (יש מקום לקוות) שונה: לאו דווקא "מנצחים בקרב" אלא תורמים לצדק. על חופש העיסוק: זה קצת עניין של הרגלים. המדינה מחזיקה, למשל, מונופול על השיטור: לצד המשטרה הציבורית לא פועלים "שוטרים פרטיים". יש אמנם מאבטחים וחוקרים פרטיים, אבל סמכויותיהם (שימוש בנשק, מעצר, חדירה לפרטיות) אינן חורגות משל כל אדם פרטי, ומכאן מצומצמות בהרבה מאלה של "המשטרה הלאומית". גם איש עשיר שבטחונו או רכושו בסכנה רשאי, ובצדק, לצפות להגנת משטרת ישראל. והקשר בין שיטור ועריכת דין הוא הדוק: כתבת שהשוויון היחיד שצריך להיות ממוסד הוא שוויון בפני החוק; והרי על זה בדיוק אנחנו מדברים! שוויון לא רק בניסוח החוק, אלא גם במימושו בפועל, ובמידת ההגנה שזוכה לה הפרט מידי החוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תתקבל הצעתו של יוסי גורביץ, סביר להניח שהאבי-יצחקים פשוט לא יפנו למשפט הפלילי. אבל באופן עקרוני, לפי הגישה הזו, למה צריך בכלל תביעה והגנה? אפשר להעביר ממילא את התפקידים שלהם לשופטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה טובה. אני יכול להתחיל לענות תשובות חלקיות, אבל אני כרגע עייף מדי. במקום זה אני רוצה להפנות את השאלה לצד השני, מי שחושב שחלוקה לתביעה והגנה זה טוב. למה זה טוב? מה היתרון של זה על פני שיטה שבה יש חוקרים ושופטים בלבד, ותפקיד שניהם לראות את הנושא מכל צדדיו ולחתור לאמת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי קל לענות, כי אני עדיין מחזיק בגישה הקפיטליסטית המיושנת של ''תחרות'' בין קטגוריה מטעם המדינה והגנה מטעם הנאשם. אופיה של תחרות כזו יוביל לבירור הטוב ביותר של ''הצדק'', במובן של בירור אשמת הנאשם. אולי אפשר אפילו לשפר את הצד השני אם ניקח עורכי דין פרטיים גם לצד התביעה (אתה ודב היכרתם לי את השיטה ב''רמפול''). ''הצדק'' של דב (וגם של יוסי, נדמה לי) הוא צדק של שוויון בין עשירים ועניים שמושג בהעלאת הסיכוי של כולם להרשעה שאינה צודקת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי לשפר את תפקודו של היועץ המשפטי לממשלה לקחו עורך דין פרטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא ממש קשור, אתה יודע. משמונה היועץ הוא אינו עורך דין פרטי עוד. גם לבית המשפט מונו שופטים שהיו עורכי דין פרטיים בעברם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על פי התנהגותו הוא כן. הרעיון להביא עורך דין מהמגזר הפרטי מקודם לא מהיום על ידי אותם אנשים שהם בעד הפרטת התביעה הכללית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב, למה שיהיה יותר סיכוי להרשעה בלתי צודקת? אני מציע שגם לא יהיה צד תביעה שיראה כמטרתו להשיג הרשעה. מחוץ לבית המשפט יש מנגנוני שיפוט שאפשר היה לדמיין אותם עובדים בשיטת קטגור וסנגור, והם לא - הם עובדים בשיטת חתירה לקונצנזוס, או בשיטה של חבר שופטים שכל אחד אומר את דעתו ונימוקיה (בלי לקבוע מראש מה היא אמורה להיות) ומישהו מכריע. למשל, שיפוט מאמרים אקדמיים, ועדות קבלה שונות, ואפילו בבית המשפט עצמו בין השופטים - אם יש שלושה שופטים, מדוע לא יהיה אחד מהם "סנגור", שני "קטגור" ואב בית הדין יכריע? אלה, אגב, לא שאלות שהן טיעון נגד, אני פתוח לאפשרות שבאמת כל אלה היו משתפרים בשיטת התחרות. לזכותך, פה באייל אנחנו אומרים "אין סכין מתחדדת אלא בירך של חברתה", ואני מסכים. אבל זה טוב - לעומת מה? עדיף לעמת דעות עם בעלי דעות מנוגדות מאשר לשמור אותן לעצמך, אבל נדמה שעוד יותר טוב - וגם זה קורה באייל - כשהצדדים מבררים סוגיה בלי דעה מראש, או פתוחים לשנות את דעתם (כי הם חותרים לאמת), ולא רואים מתפקידם לנצח בויכוח עבור הדעה שאיתה הם באו מראש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפסקה האחרונה משכנעת מאוד, אהל היא דורשת שופטים ברמתם של הטובים שבמגיבים כאן. כשהשופטים אינם כאלה, תהיה קטסטרופה. חוץ מזה, דעתי לא נוחה מכך שלנאשם אין כאן פתח של ממש לטעון בזכות עצמו. אבל זה כבר טיעון חדש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>עורכי דין פרטיים גם לצד התביעה אולי צריך להטיל מס מיוחד על נאשמים, בגובה אחוז מסוים מהוצאות ההגנה שלהם, שיועבר לשימוש התביעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון ברצינות או באופן סרקסטי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח בעצמי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאשר רוטשילד מקבל טיפול רפואי מעולה, המשאבים שהוקצו לו יכלו לעזור לאנשים אחרים, שאולי ראויים יותר ממנו לכך. ברמה העקרונית, למסעודה משדרות ולרקנאטי מקיסריה מגיע אותה רמה של מזון , אותה רמה של טיפול רפואי, אותו שרות של המשרדים הציבוריים, אותה איכות כבישים. בפועל, אנחנו יודעים מי מקבל מה. ג'ורג ברנרד שו אמר פעם שמי שבגיל עשרים אינו קומוניסט אין לו לב, ומי שבגיל חמישים עדיין קומוניסט אין לו שכל. אני קרוב יותר לחמישים מאשר לעשרים, חושבני שהכותב המצויין !!! של המאמר והעורך המעולה !!! של המגזין קרובים עדיין יותר לעשרים מאשר לחמישים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על החובה לתת סיוע משפטי הולם לעניים במשפט העברי, ראו http://tora.us.fm/tnk1/kma/qjrim2/siua_mjpti.html . | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |