|
שוב, למה שיהיה יותר סיכוי להרשעה בלתי צודקת? אני מציע שגם לא יהיה צד תביעה שיראה כמטרתו להשיג הרשעה.
מחוץ לבית המשפט יש מנגנוני שיפוט שאפשר היה לדמיין אותם עובדים בשיטת קטגור וסנגור, והם לא - הם עובדים בשיטת חתירה לקונצנזוס, או בשיטה של חבר שופטים שכל אחד אומר את דעתו ונימוקיה (בלי לקבוע מראש מה היא אמורה להיות) ומישהו מכריע. למשל, שיפוט מאמרים אקדמיים, ועדות קבלה שונות, ואפילו בבית המשפט עצמו בין השופטים - אם יש שלושה שופטים, מדוע לא יהיה אחד מהם "סנגור", שני "קטגור" ואב בית הדין יכריע? אלה, אגב, לא שאלות שהן טיעון נגד, אני פתוח לאפשרות שבאמת כל אלה היו משתפרים בשיטת התחרות.
לזכותך, פה באייל אנחנו אומרים "אין סכין מתחדדת אלא בירך של חברתה", ואני מסכים. אבל זה טוב - לעומת מה? עדיף לעמת דעות עם בעלי דעות מנוגדות מאשר לשמור אותן לעצמך, אבל נדמה שעוד יותר טוב - וגם זה קורה באייל - כשהצדדים מבררים סוגיה בלי דעה מראש, או פתוחים לשנות את דעתם (כי הם חותרים לאמת), ולא רואים מתפקידם לנצח בויכוח עבור הדעה שאיתה הם באו מראש.
|
|