 |
למרות הכל, ואגנר נוגן בפסטיבל ישראל | 607 |  |
||||||
 |
|
 |
|||||||
 |
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
אז הרשו לי לשבור את הקונצנזוס. ההחלטה הצבועה לא להשמיע את ווגנר היתה כניעה מטופשת לאנשים שלא יודעים על מה הם נאבקים. הרי גם דוסטויבסקי היה אנטישמי, וגם שייקספיר וגם בטהובן. האם השלב הבא, וה"דמוקרטי", הוא למנוע את הצגתו של "אותלו"? כל עוד מישהו מוכן לקום ולפעול נגד הצביעות המגוחכת הזו, יש לברך על כך. תודה למר בארנבוים על הדרן מצויין. |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ברנבאום זרק עוגה בפרצופם של מארחיו ושל חלק ממאזיניו. להגיד שאני מופתע לגלות שאתה משתייך למיליציה הישראלית של בריגדת זורקי העוגות? ממש לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, רצו לגייס אותי לגדודי מלהגי ההבלים, אבל ברגע האחרון נדחיתי. איך שם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את ואגנר נמנעו מלהשמיע בפסטיבל ישראל לו רק בגלל היותו אנטישמי אלא גם בגלל שאת יצירותיו השמיעו בשואה בתוך מחנות וגם בעת ההריגה בגזים לכן נמנעו מלהשמיעו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלעד היקר, מיתוס ''ואגנר הושמע בדרך לתאי הגזים'' הינו מופרך. לא ניתן לבצע את ואגנר בהרכבים שהיו במחנות. מה שנוגן על ידי אותן תזמורות היו יצירות של של בטהובן, באך, מוצרט ומלחינים גרמנים ולא-גרמנים אחרים. אתה מוזמן להקים תנועת מחאה שתאסור על השמעת יצירותיהם בישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובנוסף למה שאמר ערן, אציין שבמחנות ההשמדה גם אכלו נקניקיות, ודיברו גרמנית, ולבשו גרביים. מגוחך לאסור או להחרים משהו בגלל *יחסו* של אדם או גוף חיצוני למשהו עצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנקודה היא לא החרמתו של וגנר. הנקודה העיקרית היא הפרת חוזה. סוכם שלא מנגנים את ואגנר בפסטיבל ישראל. בארנבוים ידע על ההגבלה הזו, והסכים לנצח. הכנסת ואגנר בניגוד לסיכום המוקדם היא הפרת חוזה גם עם הקהל שידע שואגנר לא יושמע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים איתך. תגובתי כוונה לאלעד ולדעתו על ואגנר עצמו. את דעתי על מעשהו של בארנבוים תמצא למעלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שיחפנות היתה חלק מהדיל, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, יש לציין כי הקהל, על פי הידיעה של ציפי שוחט והצילומים של ערוץ 2, בחר ברובו המכריע להישאר באולם הקונצרטים. על פי רוב, אנשים שאוהבים אומנות לא אוהבים שמכתיבים להם לאיזו אומנות עליהם להיחשף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המממ... מעניין שלפתע דווקא אתה מתעלם מזכויות המיעוט. בלי קשר לשאלה אם מוצדקת או לא מוצדקת החרמתו של ואגנר (ולדעתי היא מוצדקת-ואגנר לא היה ''עוד אנטישמי'' בנוסח שיקספיר ורבים אחרים. ואגנר היה תעמולן אנטישמי נלהב שהשפיע על התפתחות האידיאולוגיה הנאצית)יש להכיר בכך שיש אנשים בישראל שהשמעת ואגנר פוגעת מאוד ברגשותיהם. לדעתי, מן הראוי להתחשב ברגשות של מיעוט זה, ובוודאי לא לעשות לו ''אמבוש'' מכוער מבית היוצר של בירנבוים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בארנבויים הזהיר מראש את הקהל שהוא הולך לנגן ואגנר. אלה שהתלהמו וטענו כי נפגעו כביכול מכך שואגנר נוגן שלא בנוכחותם פשוט רוצים לכפות את את טעמם האישי על יתר באי הפסטיבל. ארשה לעצמי להיות בוטה (ויש יגידו חסר רגישות) ואמר כי לפי תחושותיי, המתנגדים להשמעת ואגנר (כולל הקהל שהחרים את ההדרן) רובם לא ניצולי שואה וואגנר בכלל לא מעביר בהם אסוציאציות נאציות. זה הכל חלק מן המגמה השולטת לראות בנאציזם תופעה חד-פעמית נדירה כדי להימנע מלמידת הלקח מן השואה: מאבק בימין הרדיקלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוחחת עם ניצולי שואה לגבי ואגנר? אם כן, עם כמה? שוחחת עם אנשים שהיו באולם? ידוע לך אם הם או הוריהם ניצולי שואה? לעדותך, מסתבר שלא. לכן, ארשה לעצמי להיות בוטה (ויש יגידו חסר רגישות) ואומר כי לפי תחושותיי אתה מקשקש דברי הבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בארנבויים לא הזהיר את *קוני הכרטיסים* מראש. ייתכן וחלק מהקהל היה בוחר שלא לקנות כרטיס למופע לו היה יודע מראש שלאחר המופע ינגן בארנבויים את ואגנר, ולו רק כדי לא לתמוך בדעותיו של בארנבויים על השמעת ואגנר בישראל. למה הדבר דומה? תאר לעצמך שהיית קונה כרטיס למופע רוק, ובסיומו היה עולה סולן הלהקה ומודיע כי הוא עומד להעביר הרצאה של אמנון יצחק, המחזיר בתשובה, כהדרן. האם לא היית נפגע מכך שבעקיפין נדרשת לתמוך באמן שקורא להחזרה בתשובה בלי שידעת על כך מראש, ויכולת לסרב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה העיקרית של המתנגדים לנגינת ואגנר היא שהוא מביא להם אסוציאציות נאציות. אם זה נכון אז לא אמור להפריע להם שמנגנים אותו אחרי שהם הולכים. אבל כנראה שהם מתנגדים עקרונית לכך שגם אנשים אחרים יאזינו או ינגנו את ואגנר. לא הייתי מתנגד להאזין למופע רוק שבסופו תנוגן יצירה שנכתבה על ידי אומן נאצי. כן הייתי מחרים את המופע אם הייתי יודע שתועבר בסופו הרצאה נאצית דם אם לא בנוכחותי. אני חושב שגם לנאצים מגיע חופש ביטוי, אחרת איך אני אוכל לאמת את ההשקפות שלי מול שלהם? אבל אני לא רוצה להביע תמיכה כלשהי ברעיונות שלהם בכך שירשם כי נכחתי במופע. במקרה של הרצאה של אמנון יצחק, שיהיה לו בכיף. העיקר שימשיכו לשים לי בתיבת הדואר קלטות שלו, אני שם עליהם מדביקה ומקליט. לגיטימי בעיני הקריאה שלו להחזרה בתשובה וכמובן שהזכות שלו להביע אותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, אם הבנתי נכון, בארנבויים *אכן* פעל *שלא* כשורה כאשר החליט לנגן את ואגנר, בלי לידע מראש את קוני הכרטיסים, וכך הפך אותם ל"תומכים מאונס" בדעותיו הפוליטו-מוסיקליות? שים לב שאני מפריד בין שאלת "האיסור לנגן את ואגנר בארץ הקודש" לה אני מתנגד נמרצות – ראה תגובות אחרות שלי, לבין צעדו של מר בארנבויים, שלוקה בכשל מוסרי. האם על כך אנו מסכימים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנת אותי לא נכון. הצעד של בארנבוים לא היה פוליטי משום שהיצירה המוסיקלית של ואגנר היא לא פוליטית. האיסור לנגן את וגאנר הוא אולי פוליטי, אבל הרצון לנגן אותו הוא משיקולים אומנותיים בלבד (ולא בגלל האנטישמיות של ואגנר). זכותם של אנשים לא להאזין לואגנר אבל הם לא יכולים לכפות את זה על כולם. ייתכן כי באופן פרודקסלי המאזינים לקונצרט לא רוצים להיות מזוהים אם הטעם המוסיקלי של בארנבויים, אבל את זה הם דווקא ידעו גם לפני שרכשו את הכרטיסים. ההבחנה בין האיסור לנגן ואגנר ובין הצעד של בארנבויים היא כמובן הגיונית וטיבעית, עדיין אני חושב שהצעד שלו היה בהחלט לגיטימי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושש שאתה הבנת באופן שגוי את השימוש שלי במילה פוליטי. פוליטיקה זה לא רק ימין ושמאל אלא מונח שיכול לשמש לתאור מאבקי כוחות בכל תחום. לכן, בתחום הפוליטיקה של תכני המוסיקה המושמעים בישראל, בארנבויים כפה את דעתו על הקהל, שייתכן ורצה להביע דעה אחרת. שים *שוב* לב שאני איני מתנגד לנגינת ואגנר בארץ-הקודש, אני מתנגד לכפייתו על מי שאינו מעוניין בכך. בניגוד למה שכתבת, הובטח כי בארנבויים לא ינגן את ואגנר (כפי שתוכל לראות בפירוט באחת התגובות בהמשך). לכן בארנבויים רימה והוליך שולל את קהל מאזיניו ואת הנהלת הפסטיבל. אם צעדו לגיטימי בעיניך הרי אתה מעודד רמיה והולכת שולל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אנסה שוב: המתנגדים לנגינת ואגנר לא מוכנים שאף אחד יאזין לו, לפחות לא במסגרת כמו פסטיבל ישראל השייכת לכולם – כולל לרוב המעוניין להאזין לואגנר. לעומתם, בארנבויים לא כופה על איש להאזין לואגנר. זה מה שעושה את העמדה שלו ליותר טעם אישי באומנות מאשר לעמדה פוליטית. רק המתנגדים לו גררו אותו לפוליטיקה למרות שה*עמדה* שלו נשארת אומנותית. וכמו שאמרתי, יכול להיות שמישהו לא רוצה להיות מזוהה עם הטעם האומנותי של בארנבויים, במקרה הזה הוא דווקא כן ידע את דעתו על המוסיקה של ואגנר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבא נעדן את הטיעון שלי: אני בעד השמעת ואגנר בישראל ונגד כפיית המיעוט על הרוב במקרה זה. אני נגד כפיית תמיכה בנגינת ואגנר (על ידי תרמית, כפי שעשה מר בארנבויים) למי שאינו מעוניין בכך מסיבות השמורות עימו. מר בארנבויים התחייב בפני הנהלת הפסטיבל שלא לנגן מיצירות ואגנר, וזה מה שדווח לקהל בתוכניית המופע (כמובן שלא דווח מה לא ינוגן אלא מה כן ינוגן). מר בארנבויים יכל, עקב הדרישה שלא לנגן את ואגנר, לבחור שלא להופיע ובכך להביע מחאה כנגד הניסיון לצנזר אותו. מר בארנבויים ניגן מיצירות ואגנר למרות הסיכום מראש עם הנהלת הפסטיבל והקהל (דרך התוכניה) ובכך הפר את החוזה הלא-כתוב (או שמא היה כתוב) בינו לבין מאזיניו. עניין הויכוח בשאלה האם יש לנגן את ואגנר, מה דעתו של מן-דהו על ואגנר, מה דעתו של מן-דהו אחר על בארנבויים אינו מהעניין כאן. העניין הוא הפרת ההבטחה של מר בארנבויים להנהלת הפסטיבל ולקהל המאזינים. הבטחה שרמס בשתי ידים גסות כאשר פנה לקהל באותה שאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''ואגנר היה תעמולן אנטישמי נלהב שהשפיע על התפתחות האידיאולוגיה הנאצית'' ממליץ לעשות קצת שיעורי בית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני יודע הרבה על ואגנר. אני יודע שהוא הפך בעיני רבים לסמל, ורבים מניצולי השואה נפגעים כשמשמיעים אותו. אני יודע גם שהנאצים הפכו אותו לחלק מהתרבות שלהם בשל דעותיו האנטישמיות. קשה לי להאמין שאין אש מאחורי העשן הזה. אשמח לקבל סקירה קצרה של העובדות העקריות, כדי להבין במה מדובר. אגב, ללא כל קשר לכך אני מצטרף לרוב שמגנה את מעשיו של בירנבאום, שיש בהם מעבר למילות הביקורת שנכתבו כאן ושאני מצטרף אליהם גם סוג של התנשאות (מי אתם ? אני מחליט כאן.), שאיני יכול לסבול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין עוררין על עובדת היותו של וואגנר אנטי-יהודי, והתיאוריות שלו מתועדות בספריו, במיוחד בספר היהדות במוסיקה. ידועים גם הקשרים של צאצאיו עם דמויות נאציות כמו נישואי נכדתו אווה לאידאולוג הנאצי צ'מברליין, או הקשר של נכדתו וויניפרד ובניה לדוד היטלר. אך וואגנר נפטר בשנת, 1883 מעט לפני עליית הנאציזם. בעברית כמדומני ישנם שני ספרים. האחד של פרופ 'יעקב כץ המנתח את האנטישמיות של וואגנר והשני של נעמה שפי( עורכת הרבעון זמנים) המספרת את תולדות החרם בישראל. ראה אץ החלק האחרון במאמר דיון 544 הכולל גם הפנייה לכמה ספרים. כמו תגובות שונות בסקר דיון 520 בין השאר של גלעד דנבום, מיכאל, ערן בילינסקי ושלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רון ידידי, אינני מוזיקאי, כך שאסתפק בהערה שאיש איש וטעמו בבואו לשמוע יוצר מוזיקלי זה או אחר, ועל כן אין בדעתי וביכולתי לתת כל ביקורת מוזיקלית של ממש כלפי יצירותיו של ואגנר. אסתפק ואומר כי חלקים מסויימים ביצירתו מדברים בהחלט לליבי, אחרים פחות. לעומת זאת דעותיו של ואגנר, חיבורים שכתב ודברים שהשמיע מעניינים עבורי במיוחד - היות ובענף בלתי מוזיקלי זה גרס ואגנר דברים קשים של ממש על היהודים וגזעם שאינם משתמעים לשני פנים, גם אם נטען - ובצדק - שרוח התקופה (Zeitgeist) תאמה בהחלט היגדים מסויימים שכאלו, היות והיתה מעצם מהותה שלילית ביותר כלפי היהודים והיהדות בתקופה האמורה. בגרמניה של ימינו אלו קיימים עשרות מחקרים וספרים אשר עמדו זה מכבר על תופעה זו, ללא כל נסיון טיוח אפולוגטי. מעניין הוא אם כן הדבר מדוע דווקא ישראלים-יהודים מתעקשים 'לטהר' שמו הטוב של ואגנר ולהפריד דיעותיו מיצירתו, במן אובססיה אשכנזית מעוותת של געגועים הזויים לאירופה, המלווים במשאת לב אלי ניחוחם הכביכול תרבותי של אולמות קונצרטים קרירים ומאופקים. דומה כי רק במדינת ישראל מתקשר השם 'ואגנר' עם שכיות חמד מבית היוצר של תרבות המערב עת נילחש שמו של מלחין זה ביראת כבוד - כמעין נציג מלחמת תרבות (Kulturkampf) של אליטה אשכנזית משכילה החשה כמיעוט כנגד רוב ילידי, רודני ויצרי, הלוקח טרמפ על נושא השואה, כביכול. אישית אינני מתנגד כלל להשמעתו של ואגנר בפסטיבל ישראל ובשלל אירועים מוזיקליים אחרים בישראל, אך איני מצליח להבין מדוע נקשרת לשמו של איש זה הילה יוקרתית מסויימת, הגובלת בהתבטלות של ממש בפני האיש ופעלו. דווקא בגרמניה שמו של מלחין זה אינו נישא כלל בחרדת קודש בטרקליני ההשכלה השונים, להוציא אולי מקומות מאובנים וראקציונרים כביירות. יוצר מוזיקלי זה אינו נחשב לדבר אשר בו אמורה גרמניה ממש להתגאות, ויש לשער שמיטב המוסיקולוגים וההיסטוריונים הגרמנים יודעים בדיוק מדוע. אתה מוזמן לעשות עימי שיעורי בית ביחד. שלך אלכסנדר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלכסנדר, נראה לי שדווקא בישראל ישנה התעקשות שלא להפריד בין האיש ודעותיו ובין יצירתו. אמנם טענת בפתח תגובתך שיש לך התייחסות שונה ליצירה ולדעות האנטישמיות שלו אך מקריאת כל התגובה קיבלתי את הרושם שבסופו של דבר אינך מפריד בין השניים. אינני עוסק באפולוגטיקה וואגנריאנית ולטעמי הנסיון להתמקד אך ורק בדעותיו הוא ישראלי יחודי (לא רק) ובטעם קרתני. ידיד שחיי בניו יורק מקבל יאוש מכל מאמר המפורסם בעיתונות האמריקאית בנושא וואגנר (במיוחד הניו יורק טיימס) משום שללא יוצא מן הכלל, הפן האנטישמי מופיע כמעט תמיד. גם זה מהווה מן זייטגייסט קתרטי יהודי-אמריקאי שרואה את השואה כסלע השתייה שלה, כנקודת ההתייחסות הכמעט בלעדית. הרי תמיד היו שתי אסכולות בניצוח וביקורת תרבות - האם להתייחס לאוטוביוגרפיה של היוצר או להתייחס ליצירה לכשעצמה, כשהאמן מהווה רק צינור העברה. מאד מעניין לקרוא וללמוד על ילדותם של הביטלס בשכונות הפועלים של ליוורפול, ומשם לצאת לאקסטרפולציות על השפעת בית גידולם על המוזיקה שלהם, אך תראה לי אחד שחושב של שיכוני הפועלים המשמימים של ליוורפול תוך האזנה לסרג'נט פפר. מקבל את ההזמנה ורץ לארוז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה מכחיש כי ואגנר היה תעמולן אנטישמי? האם אתה מכחיש שואגנר כתב ספר אחד לפחות שכל כולו תעמולה אנטישמית (ספר שנגע לקשר בין היהודים למוסיקה בפרט ולאמנות בכלל)? האם אינך יודע שלכתביו ויצירותיו של ואגנר היתה השפעה משמעותית וישירה על עיצוב תפיסת העולם של אדולף היטלר ושל רבים ורעים אחרים?. נראה לי שאתה נתפס לכך שאכן ואגנר מת לפני הופעת הנאציזם אך רבים תופסים אותו כמשתייך לזרם תרבותי שהיה מ"מבשרי הנאציזם". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שתוך הריצה איצה שלך לנגח, פיספסת את שתי תגובותי לדב ולאלכס למעלה, שקריאה בהן היתה עוזרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
So what who says that a concert is a democratic process. What will happend if you will go to watch a regular movie and instead most of the audience would agree to an adult movie. You cannot force the minority to watch what most of the audience want to watch. Some people have sensitivity right or wrong to Wagner you cannot force them to listen to him
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התנהגותו של מר ברנבוים גובלת אכן בחרפה, ומנוגדת לכל כללי אתיקה מקובלים בקרב אנשים מהישוב. יש בדעתי לפרסם דבר סיפור מביש זה במקומות מסויימים בשפה הגרמנית, היות ויש לשער כי אדם זה רגיש פי כמה לביקורת הנמתחת כלפיו בשפה צחה זו, ולו מן הסיבה הפשוטה כי התנהגות סקורילית שכזו אינה ניתנת כלל להסבר אף בארץ הואגנריזם. א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דעתי על וואגנר ועל יצירותיו היא מן המפורסמות, ובכל זאת אני חייב להסכים עם דברי טל ואלכס- הניצול האופורטיוניסטי למחטף כזה ראויה לגנאי. כל פעולה דומה שתתרחש בכנסת, למשל, תתקל באותה התרעמות. כשווטאן, ראש האלים בטטרלוגית הטבעת ניסה לבצע מעשה דומה - ניצול קוניקטורלי של מעמדו ושל נסיבות הזמן, ולכוון את חיי בנו זיגמונד כך שיציל את האלים מהרס, הרי וואגנר, דרך קולה של פריקה אשתו של ווטאן, מעמיד אותו במקומו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חברים, עצם הנסיון להגיד לאמן מה יבצע ומה לא בטעות יסודו, כל עוד מדובר במסגרת של מופע אמנותי (בניגוד לפרסומת, למשל). הפקטורים הבאים, שנדונו באריכות כאן למעלה, אינם מעלים ואינם מורידים: א. רגשות הקהל ב. פוליטיקה ג. דעתם של מארגני האירוע כן ירבו מנצחים ואמנים כאלה, המוכנים לצאת אל מול קונצנזוס ציבורי. הגיע הזמן כי הפוליטיקאים והנהלות הפסטיבלים השונות יבינו כי לא נתן לסתום לאמנים את הפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, הכנסת ביקשה שלא לנגן את ווגנר במסגרת הפסטיבל. הכנסת מייצגת את הציבור, והרי זה כאילו הציבור ביקש. וכבר הזכרתי את זה, כמדומני. שנית, לא כל קונצנזוס צריך לשבור. אם יש ברצונו של המנצח המכובד לנגן את ווגנר, יעשה זאת, אבל לא כמחטף, לא בערמומיות, ולא בצורה שכולה אומרת ''אני המנצח (תרתי משמע), אני קובע, ושכולם יקפצו''. הוא מעורר כך בעיקר אנטי, ולא ממש מעורר כבוד. בי, לפחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עצם הניסיון להגיד לאמן מה לבצע אינו העניין בדיון זה, כפי שטענתי בתגובה אחרת, אלא הזכות שלא להחשף לאומנות. אין לי שום טענות כנגד השמעת ואגנר בישראל. ולו ישכור מר בארנבויים אולם, או יגיע להסכם עם פסטיבל ממלכתי כלשהו במסגרתו ינגן מיצירותיו של המלחין ויפרסם בתוכניה את כוונתו אין בכך שום בעיה מבחינתי. הבעיה היא שמר בארנבויים הנכבד הפר את ההסכם הלא-כתוב בין המופיע למאזין. מקובל שתוכניית קונצרט מתפרסמת לפני הקונצרט, כך יכול מי שחושב שמוזיקה מודרנית היא "קשקוש קקופוני חסר תוחלת" או מי שלא אוהב את המנצח או את הסולן או כל סיבה שנראית לו (המיזוג באולם מקפיא למוות למשל) לבחור האם הוא מעוניין להשתתף בחוויה הקולקטיבית, ובעקיפין להביע תמיכה (אע"פ שאיננו רואים זאת כך ביום-יום) ביצירה, במנצח, בתזמורת ובמוסד המארגן. יש למאזין את זכות הבחירה למה הוא *לא* רוצה להאזין. מר בארנבויים העמיד את הנוכחים בפני עובדה – הוא הולך לנגן את ואגנר, ובכך מנע מהם את הזכות שלא לבוא להופעה. הם "כבר שם" והפכו אם ירצו או לא ירצו שותפים-בכוח לארוע, למרות שלו ידעו אפריורית על כוונתו של בארנבויים יתכן ולא היו באים. כמו שאומרים בווכוחים על דמוקרטיה: אלחם על זכותך להביע את הדעה ההפוכה לדעתי. במקרה הזה, זכותם של אנשים שלא לשמוע את יצירותיו של אחד, ריכארד ואגנר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הזכות הזאת שלהם מולאה במלואה. כל מי שרצה להביע את דעתו כי הוא איננו מוכן לשמוע את יצירותיו של ריכארד ואגנר יכל לעשות זאת, מבלי לסבול מתוצאות כלשהן. כמו כן, מר בארנבוים שמר על זכותם של המתנגדים בכך שהודיע לפני ניגון הקטע שהוא מתכונן לבצע את יצירתו של ואגנר, ואף הזמין את המתנגדים לכך לעזוב את האולם (לאחר שקיבלו תמורה מלאה לכספם) או להתווכח איתו על העניין. ובתגובה לדפנע, אין סיבה שלרצון הכנסת (שאיננה מייצגת באופן מוחלט את רצון הציבור, בטח ובטח שלא בהקשר הזה) יהיה משקל כלשהו בקביעת תכנים אומנותיים. אני נוטה להסכים עם ניר בנושא הזה, וטיעוניו על החופש המוחלט שיש לאמנים ולאומנות הם נכונים ומוצקים, בעיניי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכותם לא מולאה במלואה, ולכן פרטתי והארכתי בתגובתי. אחזור על כך. מקובל לפרט את היצירות שיושמעו בקונצרט לפני תחילתו. מר בארנבויים לא נהג כך, ובמזיד לאור הנסיבות. לכן, צעדו פסול. מדוע? ייתכן ואנשים מסויימים לא היו קונים כרטיסים להופעתו לו ידעו אפריורית כי ינוגנו יצירות פרי עטו של ריכארד ואגנר. אותם אנשים רומו על ידי מר בארנבויים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ערן, אתה משווה חוסר שמירה (במזיד, אומנם) על נוהג פירוט היצירות מול ערך חופש האומנות? אין כאן בכלל יחסי כוחות. ייתכן גם שאנשים מסויימים לא היו קונים כרטיסים להופעה אם היו יודעים מראש שהמיזוג כ"כ מקפיא (נגיד), אז מה? הם קיבלו את מה ששילמו עליו - קונצרט מלא. וגם את האפשרות לבחור אם הם רוצים להאזין לקטע נוסף, מי שהתנגד יכל לעזוב, מי שתמך (הרוב, אגב, למרות שגם לו היו עוזבים כולם לא היה בכך כדי לשנות עמדתי) נשאר ונהנה (או שלא, לא יודע איך היה הביצוע). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים לכל מילה בתגובתו של טל. אוסיף גם שאתה ממעיט באופן תמוהה בעיני בסעיף ה''במזיד'' לעומת החופש האומנותי. הדגשתי בתגובתי הראשונה לניר כי לא עניין החופש האומנותי הוא המרכזי כאן אלא הולכת-השולל שביצע מר בארנבויים. כפי שפרט טל, מר בארנבויים בחר שלא להחרים את הפסטיבל (וזו הייתה זכותו, והייתי תומך בה בחפץ לב) למרות שנדרש שלא לנגן מיצירותיו של ואגנר. לכן, ה''התחכמות'' של מר בארנבויים (ואין לי מילה מוצלחת יותר מ''התחכמות כרגע) היא נלוזה בעיני. מוטב לו היה מסרב להופיע כלל ולא להוליך שולל את המארגנים והקהל (או לפחות חלק מהקהל). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקי. אתה קונה חטיף, ורק לאחר שסיימתי לאכול אותו, מיידעים אותך ש75% ממחיר החטיף מועברים כתרומה למשפחותיהם של שאהידים שהרגו ישראלים בפיגועי התאבדות. האם אין כאן חוסר הגינות? הרי ראוי שתדע לאן הולך הכסף שלך - גם אם קיבלת תמורה מלאה (בדמות החטיף עצמו). לאנשים יש זכות מלאה שלא לתמוך כספית בדברים מסויימים - ועל כן יש לידע אותם מראש בנוגע למטרות שהכסף שלהם יתמוך בהן, בלי קשר למוצר שהם קיבלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדוגמה שלך לא מובנת לי: הכסף הלך גם כך וגם כך לפסטיבל ישראל. האנשים ששילמו תמכו בפסטיבל ישראל, קיבלו תמורה, ובחלקם החליטו לוותר על תמורה נוספת. קנית חטיף, אכלת אותו, ובסופו ראית שכתוב על האריזה "רוצה להשתתף במבצע? שלח החטיפה לחברה ותזכה בפרסים!". לא בא לך, זרוק (לפח). בא לך, שלח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מה להוסיף לגופו של עניין, במיוחד לאור הדברים שכתב טל, שכאילו ניסח את מחשבותי שלי באופן שלא היה לי סיכוי לנסחן טוב יותר בעצמי. תגובתי נועדה לגופם של אלה שמצאו עצמם תומכים במעשה של בארנבויים. אנשים אלה *ברובם* (לא כולם) ידועים בפורום הזה כאלה שנמצאים בראש המחנה של הלוחמים על זכויות אדם, על דמוקרטיה, על הקפדה על זכויות המיעוט על ליברליות ועוד מאפיינים פופולרים של מה שקוראים ברחוב "יפי הנפש". ישנה סתירה ברורה בין כל אלה לבין עמידתם לצד בארנבויים במעשהו המתלהם הרמאי החצוף והמתנשא, וזאת הם עושים עקב תמיכתם *העקרונית* בהשמעת ואגנר, דבר שהוא *לא רלבנטי*, אך בכל זאת הם מתפתלים ושופכים עשרות משפטים מנוסחים היטב בשפה יפה. עובדה זו לדעתי מראה את פרצופם האמיתי, שבראש ובראשונה הוא פרצוף מתנשא. "הייתכן וישנה עמדה שלי (השמעת ואגנר) שהיא לא מוצדקת וחוקית בעליל בכל מקרה, בכל מצב צבירה ובכל מזג אויר? לא יכל להיות!" אני בטוח שזה לא ידיר שינה מעיניו של מישהו, אך בכל זאת רציתי להגיד שאני סימנתי לעצמי כוכבית ליד האנשים האלה. בפעם הבאה שמישהו מהם יכתוב משהו שקשור לזכויות אדם או מיעוט או ליברליות ודמוקרטיה, אני אדע כיצד יש להתייחס לכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובתך היא המלאה בעניינים לא רלוונטיים, בהסקת מסקנות שגויה במקרה הטוב ודמגוגית להכעיס במקרה הרע, ואפילו, שומו שמיים, באיום קל ("אני אדע כיצד יש להתייחס לכך" - ואללה!) א. אין כל סתירה בין התמיכה בהשמעת ואגנר לבין דעה כלשהי בנושא זכויות האדם והדמוקרטיה - כל קשר שכזה מקורו במוחך הקודח ותו לא. ב. ספר לכולנו, יקירי, כיצד חשפו בפניך כל התומכים בהשמעה מהן הסיבות הסודיות העומדות ביסוד תמיכתם. האם קראת זאת בקפה? בקלפים? או שמא פיתחת טלפתיה? ג. הכותב היחיד כאן שנתן להאשימו בהתנשאות הוא אתה, בחפזונך לקבוע קביעות סרק לגבי אפיים של הכותבים שדעתם מנוגדת לזו שלך. בקיצור - אנא חסוך מאיתנו הפלצות מעוררות רחמים כזו הרשומה למעלה, או ש-"נדע כיצד להגיב להן" בעתיד... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. הסתירה היא לא בין השמעת ואגנר (שבה אני תומך, עקרונית) לבין דעה כלשהי בנושא זכויות מיעוט ודמוקרטיה, אלא בין מעשהו של בארנבויים לבין הנ"ל. ב. לאור א' יש צורך בב'? שינה לא הדרתי, לפחות הכעסתי, תודה על התגובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשבוע שעבר נוגנה יצירה של ריכרד שטראוס. אף אחד לא פצה פה או ציפצף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דניאל בארנבוים קיבל היום, בטקס שהתקיים בכנסת, את פרס קרן וולף. בנאום התודה שלו בחר לתקוף את מדיניות ממשלת ישראל: "האם ניתן להתעלם מהפער הבלתי נסבל בין מה שמובטח במגילת העצמאות לבין המשך הכיבוש והשליטה על עם אחר?", שאל בארנבוים עם קבלת הפרס. "האם העם היהודי, שההיסטוריה שלו רצופה סבל ורדיפות, יכול להרשות לעצמו להיות אדיש נוכח סבלותיו של עם אחר?". בארנבוים גם הודיע שיתרום את כספי הפרס, בסך 50 אלף דולר, לעידוד המוסיקה בקרב ילדים יהודים בישראל ובקרב ילדים פלסטינים ברמאללה. לאחר שבארנבוים נשא את דבריו ביקשה השרה לימור לבנת את רשות הדיבור ואמרה: "כיו"ר קרן וולף אני רוצה להביע צער על כך שמר בארנבוים בחר את הזירה והבמה הזו כדי לתקוף את מדינת ישראל ... אני רוצה כאן להדגיש - ההחלטה לתת לדניאל בארנבוים את הפרס הזה לא היתה קלה... חשבתי שנוכל לנהל את הטקס הזה באופן תרבותי, לא מתריס ולא פוגע. צר לי שדניאל בארנבוים בחר אחרת". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בביצת הקונצנזוס המחליאה השלטת כאן בשנים האחרונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחר לומר דברים כאלה, בבמה כזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הבעיה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"האם העם היהודי, שההיסטוריה שלו רצופה סבל ורדיפות, יכול להרשות לעצמו להיות אדיש נוכח סבלותיו של עם אחר?"- ההשוואה הזאת, לדוגמהה, היא הבעיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רואה כאן השוואה, אלא התייחסות לאירועים שעיצבו את זהות העם היהודי. באופן כללי יותר, אני לא רואה סיבה שאמן ינהג ב''ממלכתיות'' וישנה את דרכי-ההתנהגות שלו לצורך קבלת הפרס - הוא לא נושא תפקיד ממלכתי או משהו. במיוחד, כשבמקרה זה הוא לא אמר דברים יוצאי-דופן. הדברים שהוא אמר משקפים את הדעות של חלק לא-קטן מהאוכלוסייה כאן, ואני שמח כשהוא מנצל את הבמה שניתנה לו כדי להגיד אותם, ולא לומר דברים שימצאו חן בעיניי הגב' לבנת. תפקידו אינו להתחנף לממסד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני שמח שאתה שמח. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |
|
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |