|
||||
|
||||
קודם כל, הכנסת ביקשה שלא לנגן את ווגנר במסגרת הפסטיבל. הכנסת מייצגת את הציבור, והרי זה כאילו הציבור ביקש. וכבר הזכרתי את זה, כמדומני. שנית, לא כל קונצנזוס צריך לשבור. אם יש ברצונו של המנצח המכובד לנגן את ווגנר, יעשה זאת, אבל לא כמחטף, לא בערמומיות, ולא בצורה שכולה אומרת ''אני המנצח (תרתי משמע), אני קובע, ושכולם יקפצו''. הוא מעורר כך בעיקר אנטי, ולא ממש מעורר כבוד. בי, לפחות. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |