בתשובה לרון בן-יעקב, 09/07/01 19:21
 |
|
 |
||
|
||||
 |
איני יודע הרבה על ואגנר. אני יודע שהוא הפך בעיני רבים לסמל, ורבים מניצולי השואה נפגעים כשמשמיעים אותו. אני יודע גם שהנאצים הפכו אותו לחלק מהתרבות שלהם בשל דעותיו האנטישמיות. קשה לי להאמין שאין אש מאחורי העשן הזה. אשמח לקבל סקירה קצרה של העובדות העקריות, כדי להבין במה מדובר. אגב, ללא כל קשר לכך אני מצטרף לרוב שמגנה את מעשיו של בירנבאום, שיש בהם מעבר למילות הביקורת שנכתבו כאן ושאני מצטרף אליהם גם סוג של התנשאות (מי אתם ? אני מחליט כאן.), שאיני יכול לסבול. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אין עוררין על עובדת היותו של וואגנר אנטי-יהודי, והתיאוריות שלו מתועדות בספריו, במיוחד בספר היהדות במוסיקה. ידועים גם הקשרים של צאצאיו עם דמויות נאציות כמו נישואי נכדתו אווה לאידאולוג הנאצי צ'מברליין, או הקשר של נכדתו וויניפרד ובניה לדוד היטלר. אך וואגנר נפטר בשנת, 1883 מעט לפני עליית הנאציזם. בעברית כמדומני ישנם שני ספרים. האחד של פרופ 'יעקב כץ המנתח את האנטישמיות של וואגנר והשני של נעמה שפי( עורכת הרבעון זמנים) המספרת את תולדות החרם בישראל. ראה אץ החלק האחרון במאמר דיון 544 הכולל גם הפנייה לכמה ספרים. כמו תגובות שונות בסקר דיון 520 בין השאר של גלעד דנבום, מיכאל, ערן בילינסקי ושלי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |