 |
561 |
 |
|||
 |
|
 |
|||
 |
|
| המאמר המלא |  |
פרסומים אחרונים במדור "תרבות והיסטוריה"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
 |
 |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
פרשנות שנונה וניתוח מעניין של נושא הנמצא כיום על סדר-יומם של רבים, תוך סקירה הסטורית קצרה ומאלפת של התופעה. מה הוא לא חידש לך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור. רק קצת פרווה. "מהי אהבה? התשובה מורכבת. תלוי בזמן, בהקשר ובאנשים." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מעריך מהערתך הקצרה שלא לגמרי הבנת את הטענה: האהבה אכן תלויה בזמן (בתקופה) ובהקשר (הדפוסים התרבותיים) - אולם באנשים הרבה פחות. הטענה היא שהתרבות מכתיבה לאנשים את אופי האהבה ואפילו את מושאי האהבה והתשוקה המינית שלהם, כך שלכל אחד בחברה יש אמנם האהבה שלו אבל היא רק וריאציה מינורית על הדפוס הכללי. כך לדוגמא: לו היית גבר אתונאי בן המאה ה-5 לפנה"ס, נשוי בגיל 25, נניח, הרי רוב הסיכויים ש: א. אישתך היתה קשורה ריגשית לאחיה בני משפחתה יותר מאשר לך (ראה אנטיגונה מאת סופוקלס: הקרבתה של אנטיגונה מוסברת בכך שלאח אין תחליף בעוד שלבעל תמיד יש). ב. גם אתה לא היית במיוחד קשור רגשית לאשתך, כי בדרך כלל היא היתה בורה ואילו נפשך שלך היתה שואפת להתרועע עם נשים בעלות חוכמה וגברים משכילים. ג. סביר להניח שלא היית דלוק מינית על אישתך ושעה שהיה תוקף אותך היצר היית פונה לביתה של זונה (הורניאה) שליד דלתה איבר מין גדול עשוי מעץ (כדי שלא תטעה בכתובת). לו היית ממש עשיר היית הולך לזונת צמרת הקרויה היטרה - אישה משכילה שאחרי הזיון או לפניו היית יכול להתפלסף איתה. ד. אבל אם היית יווני גזעי ממש היית מוצא לך אהוב, בחור צעיר ומחזר אחריו במלוא המרץ. אז תגיד לי מר בר גיל, אתה חושב שחיי האהבה שלך מזכירים במשהו את חיי האהבה של האתונאי האופייני? אתה חושב שאתה בעצמך המצאת את דפוס חיי האהבה שלך, שהם פונקציה של אישיותך? אם אתה ישראלי אופייני, יש להניח שאתה מכיר טוב יותר את תולדות הסכסוך הישראלי-ערבי מאשר את ההיסטוריה שהולידה את חיי האהבה שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אני לא "המצאתי" בעצמי את דפוס חיי האהבה שלי, אבל לאחר היכרות וידיעה על דפוסים אחרים, כאלו שהיו (מסרטים, ספרים, מאמרים) וכאלו שאולי יהיו (ספרי מד"ב) אני עדיין מעדיף את הדפוס הנוכחי וחושב שהוא הטוב ביותר. האם עובדה זו אינה פונקציה של אישיותי? הרי בחברה הפתוחה יחסית של היום, תחילת האלף השלישי, אני יכול לבצע כמעט את כל מה שציינת - ללכת לזונה במקום לאישתי, למצוא בחור צעיר ולחזר אחריו - ובכל זאת אני מעדיף שלא, מטעמים סובייקטיביים ביותר ולא לאור מגבלות ולחצים חברתיים. אז מה זה אומר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אומר שהחברה לא פתוחה כמו שאתה חושב, ואתה יותר מושפע ממנה משאתה מודע לו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, אפשר לומר את זה על כל דבר בעולם. אין כמעט רצון עצמי, יש בעיקר השפעה חברתית. זה מה שאתה אומר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חזי, א. אכן, חברתנו העכשווית, הפתוחה והסובלנית יותר כלפי "חריגים" מאפשרת את קיומם של דגמי אהבה שאינם תואמים את הדגם המרכזי. הדוגמא המובהקת היא האהבה הלסבית וההומוסקסואלית (אם כי ניכרת המגמה אצל זוגות הומוסקסואליים מודרניים לחקות את מודל האהבה ההטרוסקסואלי המקובל ואף לגדל ילדים. האהבה ההומוסקסואלית המודרנית אינה דומה עפ"ר לאהבה ההומוסקסואלית הממוסדת בחברה האתונאית הקלאסית.) ב. אגב, איני בטוח שאתה יכול לבחור לך את כל ממרכיבי תמהיל האהבה היוונית שהצגתי לעיל. אני מסופק אם הרבה נשים בימינו תסכמנה לחיות אתך חיי נישואים בלי קשר רגשי אמיתי ועם חיי מין דלים שעיקרם הבאת ילדים לעולם ויצירת קשרים חברתיים ועסקיים בין משפחות. אני מפקפק גם אם תצליח למצוא בימינו היטרות. באנלוגיה מעט גסה, היטרה משולה לבעלת תואר ד"ר בפילוסופיה שהיא גם זונה - כמה נשים כאלה לדעתך יש בחברה המערבית? ג. לעניין הבחירה שלך אחרי שקראת ספרים וראית סרטים: איני יודע מה בדיוק קראת וראית, אולם כדאי להדגיש שרוב הספרים והסרטים המשווקים לציבור הרחב, משווקים את המודל המרכזי של האהבה המקובלת (ולעיתים את "החריגים המקובלים" שלה). כדי להכיר מודלים קצת אחרים ולהכירם באמת הבנאדם צריך לחפור עמוק עמוק בספריות ולחפש סרטים נדירים באוזן השלישית. כל חברה יוצרת 'לחץ חברתי' לשעתק את דפוס האהבה המקובל בחברה. בחברות קדומות הרבו להשתמש גם במנגנונים חברתיים אלימים כדי לקדם מטרה זו (חרם, חוקים מגבילים וכו'). במדינה מערבית מודרנית, שחופש הפרט אמור להיות נר לרגליה, כמעט ולא מופעלים מנגנונים אלימים כדי לשעתק את דפוס האהבה המקובל, אולם פועלים הרבה מנגנונים סמויים; שיווק דפוס האהבה המקובל באמצעות הטלוויזיה, הקולנוע ורשימת רבי המכר הוא אחד מהם. בברכה, ג. שמעון |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באשר ל-ב. - זה לא מה שעושות בימינו ה-surrogates? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי, אני מצטער על הבורות, אבל מהן surrogates? (אני מניח שאינך מתכוון לאמהות פונדקאיות שמשכירות או מנדבות את רחמן לזוגות חשוכי ילדים, או שמא כן, ורק חוש ההומור שלי המפוקפק שלי פספס כאן משהו?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
surrogates הן נשים או גברים היוצרים קשר מיני עם מטופל במסגרת טיפול נפשי, כדי להפחית חרדות ולצרכים נוספים (לימוד מיומנויות יצירת קשר, למשל). נכון שחלק מתפקידם הוא שיחות עם המטופל, בהתאם להנחיות הפסיכולוג המטפל, אך בסך הכל מדובר בקיום יחסי מין בתשלום. אינני מאמין שאתה מוצא הרבה פילוסופיה בשיחות אלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. מדוע גידול ילדים ע"י זוגות הומוסקסואליים נראה לך כחיקוי מודל האהבה ההטרוסקסואלי? אי אפשר לגדל ילדים פשוט כי הם חמודים-ולאכול-אותם? מה זו הגישה המתמטית הזו? ב. מובן שבחירת דפוס חיי האהבה שלי אינה תלויה רק בי, אבל נניח שתימצא אישה שתרצה לנהל איתי חיי אהבה לא שגרתיים, אין מניעה ממשית לכך. חוץ מזה, אין צורך להיטפל דווקא לדוגמא היוונית; השתמשתי בה רק כי אתה הבאת אותה. בכל מקרה, עדיין לא הראת לי שבחירתם של האנשים של היום לנהל חיי אהבה מסוימים נובעת מתכתיבים חברתיים ולא מרצון אישי. דרך אגב, יכול להיות שגם בקרב נשות יוון העתיקה היו רגשות פמיניסטיים חזקים, אך אולי הן לא יכלו להביאם לידי ביטוי מסיבות פוליטיות וכד'. ג. אולי, אבל אני כל כך מרוצה מהשיטה הנוכחית (למרות שנגזר עליי בינתיים לצפות בה מהצד) כך שאין לי שום דחף לחפש מודלים אחרים. אני עדיין סבור שהדבר נובע מבחירה אישית; נכון, אני חשוף לאמנות העכשווית המנציחה את המודלים הקיימים, אבל מי אמר לך שאני מסכים עמם? אולי אני מקבל בחילה אחרי שאני רואה סרט בו מתואר מודל אהבה טיפוסי? יש גם חשיפה גדולה לסקס, יריות, סמים ורוק'נרול; כולם בהכרח מושפעים מהם עמוקות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כל-כך הרבה צורות של חיים חברתיים ויחסים רומנטיים, ואתה, לגמרי במקרה ובלי קשר לסביבה שלך, בחרת בדגם המקובל בחברה המערבית המודרנית, שאתה חלק ממנה? מפתיע, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר כתבתי לך, אפשר לומר את זה על כל היבט שהוא בחיים; השאלה היא מה המשמעות של זה. זה לא שבחרתי את הדגם המקובל עקב אי ידיעה על הדגמים האחרים או לאור חוקים האוסרים עליהם, אלא כי ככה טוב לי. אולי באמת אם הייתי חי ביוון העתיקה בכלל לא הייתי חושב על הדגם של המאה העשרים, אבל זוהי ההוכחה שלך לכך שהרצון העצמי לא משחק כאן תפקיד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, ולמה ככה טוב לך? כי עברת תהליך של סוציאליזציה שלימד אותך שככה זה טוב וראוי. בדיוק כמו שגילית עברה תהליך סוציאליזציה שמשפחה זה רק גבר ואישה וילד(ים). ודאי שאין כאן רצון חופשי, משום שהרצון החופשי שלך הוא תוצר של החינוך שאתה מקבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ולא. גילית (מי זו?) יכלה לחזור בשאלה, כמו רבים אחרים. רבים אחרים גם חוזרים בתשובה, הופכים מגברים לנשים, מימנים לשמאלנים ומאוהבי אוכל יפני לאוהבי אוכל איטלקי. החינוך הוא רק אחד המרכיבים בדייסה הזו, והשפעתו בכל מקרה נהיית אפסית אחרי גיל ההתבגרות. אני יכול לכתוב לך חיבור שלם על למה דפוס חיי האהבה המקובל כיום מתאים לי, כולל תמונות, אבל זה לא המקום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה גורם לך לחשוב שהחינוך שלך נעלם אחרי גיל ההתבגרות, לעזאזל? העובדה שמרבית האנשים מצביעים כמו שההורים שלהם הצביעו, לא מזיזה לך? העובדה שתרבות יכולה לעבור מאב לבן במשך שנים? העובדה שאנשים שהם דור שלישי לשואה שונאים כל מה שקשור לגרמניה למרות שלא פגשו אף גרמני בחיים שלהם? אנשים עשויים להחליף כיוון רק אם הסביבה שלהם נתנה להם חינוך פוליסמי - כלומר, הם קיבלו מסרים סותרים. אחרת, מאוד מאוד קשה לצאת מדפוסים קיימים. ואני מחכה לחיבור. על התמונות אפשר לוותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי עובדה היא שאנשים -טיפשים- מצביעים כמו הוריהם; אני לא יודע על שום עובדה אחרת. אני דור שלישי לשואה ואני אוהב גרמנים ואני מצביע ההיפך מהוריי. אנשים גם קונים שמפו כי סנדי בר מופיעה בפרסומת, נו אז מה? מסרים סותרים קיימים בחברה של היום, בתנאי שלא נשארים סגורים בבית ומתעלמים מהעולם החיצון. שוב - לאחר המידע החדש שיש לך עליי בקשר להצבעתי בבחירות וליחסי לגרמניה - הסבר לי מדוע אתה משוכנע שדווקא בנושא הרומנטי קלטתי את הכל מהסביבה, בשעה שבנושאים אחרים פיתחתי גישה עצמאית, פחות או יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Stupidity is not a necessary requirement for one to be affected by one's environment.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי שמי שמצביע כמו הוריו רק בגלל העובדה שזה כמו הוריו, מבלי לערוך בדיקה נוספת, הוא טיפשון. אני בטוח שהבנת את כוונתי. אם, למשל, נועה שריד, ביתו של יוסי, מצביעה למרצ, היא לא טיפשה, כי היא בדקה את כל האופציות והחליטה מרצ. יש לי עוד דוגמאות. השפעה סביבתית אינה דבר שלילי אם היא באה עם שיקול דעת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
You have special inside information, I see. Somehow, you know that Noa Sarid actually did check all the options.
Now, let's say that she did look at all the options - how did she look at them? She looked at them as the daughter of Yossi Sarid, and there's no escaping that. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשאלתך האחרונה - הסיבה היא שבעוד שבנושאי פוליטיקה יש בחברה גישות שונות רבות, הרי שבנושאי רומנטיקה כמעט ולא ניתן למצוא גישה הסותרת את הגישה המונוגמיסטית המקובלת. אנשים שמצביעים כמו הוריהם אינם טיפשים. גם אם הם בחנו את כל האופציות - הרי שהם בחנו אותם מתוך הפריזמה הערכית שהקנה להם חינוכם - וכידוע, להורים יש יד ורגל בחינוך ילדיהם. ישנו גם, כמובן, מרד הנעורים, אבל זה עדיין השפעה של החינוך של ההורים - פשוט לכיוון ההפוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי, ברור לך שהטענה על קשר בין דפוסי הצבעה להצבעת הורים אינה יכולה להיבדק. אם הנבדק הצביע כמו הוריו, הרי זה מעיד בבירור על קשר. לעומת זאת אם הוא הצביע אחרת, זה גם מצביע על קשר, זהו הרי ''אפקט מרד הנעורים''. זו תאוריה שלא ניתן לשלול, כל עובדה תתמוך בה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא כן אפשר לבדוק - שכן המרד מתבטא בהיפוך מוחלט של דיעות ההורים - והליכה לקיצוניות השניה. הרעיון הוא שהילד יבחר דווקא במה שההורים שלו שונאים. בן של ליכודניקים ילך לעבודה, ילד של מולדתניקים יצביע מרצ וילד של מצביעי שינוי (שינויניקים?) יצביע ש"ס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי דובי, האם בהכרח אדם יפתח יכולת חשיבה ובחירה עצמאית (כמובן שחשיבה עצמאית בצורה מוחלטת אינה אפשרית. אולי הגדרה טובה יותר תהיה חשיבה ביקורתית) כאשר החינוך שהחברה מעניקה לו הוא פוליסמי? אני מניח שהדבר נכון למקרים מסויימים; האדם יחשוב *בצורה ביקורתית* בתחום שבו הוא קיבל מסרים סותרים. אולם *יכולת חשיבה ביקורתית* תיבנה בעיקר כאשר החברה תחנך לחשיבה ביקורתית ופלורליסטית. הבנתי על פי דבריך שאתה סבור שחשיבה ביקורתית תתפתח רק כאשר חינוכו של אדם יהיה פוליסמי- כלומר חשיבה זו תתפתח אצל האדם (דבר חיובי, לא?) אך לא בכוונת תחילה ע"י החברה. אולם לדעתי, ניתן לחנך לחשיבה ביקורתית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי בעיה עם "חשיבה ביקורתית". מכל החוקרים הביקורתיים שקראתי עד היום נוצרת ההרגשה שהביקורתיות שלהם היא הרסנית, ולא קונסטרוקטיבית. אבל זה לא משנה. האם אפשר לחנך אנשים לחשיבה ביקורתית? תמהני. הביקורת, כפי שאני רואה אותה, נשענת על הערכים של האדם - ואם הערכים הם ברורים וחזקים, אין אפשרות לביקורת אמיתית. רק אם הערכים מעורערים ומתנגשים, כפי שיקרה במצב של חינוך פוליסמי (או סובלני, או רב-תרבותי, או איך שתקרא לזה) אזי תתאפשר ביקורת אמיתית - היינו, ביקורת על הערכים עצמם, ולא על המניפסטציה שלהם בעולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג. או בחנויות בתחנה המרכזית הישנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מביקורת במוסף הארץ על מאמר שהתפרסם ברבעון ציון אני למד שמשכב זכר היה נפוץ בנוער היהודי במאה השש עשרה, לא רק מחוסר ברירה או מכפיה אלא מחיפוש ותשוקה להנאה: "ויש זנות שנמצא באיזה רווקים ...שוכבים ונשכבים במשכב זכור"... משמע, הלחץ החברתי שיוצרת חברה לדכא דפוס מסוים של התאהבות או את האספקט המיני של האהבה הוא מלחמה נואלת, במיוחד אם נשווה למשל את כמות הדיווחים של מעשים (מגונים או לא) הומוסקסואליים בקרב החברה הדתית, ולא רק זו היהודית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם היתה להם אופציה אמיתית, או שהנערות נשמרו בבקבוק חתום? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רון, איני מתמצא היטב בעולם הישיבות, אולם התופעה של הומוסקסואליות בקרב אליטות מסויימות בחברה שבין תביעותיה למהוגנות נכללת דחייה של ההומוסקסואליות מוכרת היטב מההיסטוריה במאה ה-19 וה-20 באירופה. ההומוסקסואליות לא היתה זרה ל"אחוות גברים" מסוימות שדווקא הדגישו את הגבריות, דוגמאות: מוסדות ההשכלה הבריטיים היוקרתיים ביותר כמו איטון, שהיו על טהרת הגבריות, ובהם שהו גברים זה במחיצת זה כל העת ייצרו הומוסקסואלים באורח סדרתי כמעט. תנועות הנוער שהתפתחו בגרמניה בראשית המאה ה-20 תפסו עצמן כאליטה של זכרים. הם חיפשו את האמיתי ב"טבע" וב"אומה" והיו כר פורה להתפתחות הלאומיות הגרמנית במחצית הראשונה של המאה. מנהיגי "מאנרבונד" (אחוות גברים")אלה גם סברו שארגון בלבד אינו מספיק כדי ליצור קשרים קבוצתיים והם עוררו את הרעיון שהארוס הגברי הוא שיוצר חברות ואחווה אמיתיים (רעיון השאוב במידה רבה מתפיסת הגבריות שפותחה ב"המשתה" של אפלטון המוזכר כאן בתגובות רבות). מכל מקום, בתנועות נוער גבריות אלה התפתחה תרבות הומוארוטית שהביאה ליחסים הומוסקסואליים. אם זכור לך, בספרו של גינטר גראס "תוף הפח" יש התייחסות לכך באפיזודה שבה מתברר שמנהיג תנועת הנוער המקומית הנערץ הוא הומוסקסואל. רבים ממנהיגי הנאצים - שכידוע רדפו הומוסקסואלים - צמחו בתנועות נוער אלה והיו הומוסקסואלים. אחד הידועים שבהם הוא ארנסט רהם, מפקד הס"א, שהיטלר חיסל ב-1934 לאו דווקא בגלל נטיותיו המיניות אלא משום שחשש ממנו פוליטית. לעיתים צומחת ההומוסקסואליות בתוך תת-קבוצות של החברה, המספקות לכך נימוקים תיאורטיים. כך למשל, בחוגים אמנותיים באירופה של סוף המאה ה-19 תחילה ה-20, רווחה תפיסה שיש קשר בין רגישויות אמנותיות לבין הומוסקסואליות - מייצג בולט הוא אוסקר ויילד. קרפט אבינג כתב ב-1898 שיש קשר רפואי מוכח בין "דקדנטיות הומוסקסואלית" ו"רגש אמנותי", ושההומוסקסואליות מעידה על רגישות עילאית. אגב, התפיסה הזו רווחת גם היום בחוגי הומוסקסואלים בארצנו המזרח תיכונית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד אחד הגישה שהצגת מעניינת וקל להתפתות ולומר באחת ''נכון''. אבל, משהו חסר בתיאור הזה. ניתן לומר שכל אורך החיים מהדבר המוחשי ביותר ועד לדבר הרגשי והרוחני ביותר מושפע מתקופות. אין סיבה שבתקופה שנלחמו בבליסטראות יאהבו באותה דרך שיאהבו כשהאטום שולט. אבל מלבד התקופה והתרבות יש גם את התפתחות הנפש האנושית. או שאפשר לקרוא לזה ''התהליך''. אינסטינקטים נשארים וגם יצרים, אבל ככל שהליבראליות, ההשכלה והמודרנה מתקדמות יש יותר לגיטימציה להבנת המושגים האלה ולקבלתם. מכאן, יותר קשורה התפתחות האדם והממצאים והידיעות עליו מאשר התרבות הנכונה לאותה תקופה. כמובן, השפעות תקופתיות הן בלתי נמנעות. הכוונה היא שאם המחקר על הרגש, היצרים והמוח והקשר בינהם היה כבר מושלם באותה תקופה (היוונית, למשל, שאתה הבאת) כל ההתייחסות היתה שונה, ההבנה היתה מלאה יותר (בדבר תופעות שהיו וגם היום מתקיימות אלא שאז היו בהחבא). במובן הזה, ניתן לומר שהתקופה והתרבות לא עומדות בפני עצמן אלא מייצגות שלב בתהליך ההבנה של האדם את עצמו. ועל כן, העניין יותר תלוי באדם ולא בתקופה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתלי, איני בטוח שירדתי לסוף דעתך, וגם לא ברור לי במה את חולקת עלי. בפרט, לא ברורה לי טענת ה"האילו" שלך (בפסקה האחרונה): אם היוונים היו יודעים מה שאנחנו יודעים, אזי ההתייחסות שלהם לחיי האהבה הייתה אחרת. בוודאי. הרי אם היה להם המדע ושיטות המחקר שלנו ולא המדע שלהם, לו היו להם ערכי הליברליזם והמודרנה במקום ערכיהם, ודאי שעולמם היה אחר וחיי האהבה שם היו אחרים. מכל מקום, ברור שהבנת האדם את עצמו תלויה בתרבותו. הוא מסוגל להבין את עצמו רק דרך הפריזמה התרבותית שלו. (במילה תרבות איני כולל רק ספרות מוסיקה וגו', אלא גם את המדע ואת הדת ואת הידע המופשט בכללותו, את השיטה הכלכלית, המשפטית, וכו'. יש המעדיפים בהקשר זה את המילה הלועזית "ציביליזציה"). נ.ב. מאמר ב"אייל" שמפרט יותר את הגישה של היוונים לאהבה ומיניות (ועוסק בטענה דומה לזו שהועלתה כאן: מיניות האדם גמישה מיסודה ומקבלת עיצוב שונה מתרבות לתרבות): "זמנים ורודים באתונה ובקנדהר": דיון 1325 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תחילה אומר שהתייחסתי רק למנהגי החיזור והמיניות ההטרוסקסואלים ועל כן המאמר שהפנית אותי אליו פתח צוהר חדש למחשבה, שלא נלקח קודם לכן בחשבון. בקשר לתגובתי, מאחר ואכן לא הוגדרה המילה תרבות ומקורה או הקשרה לאדם עצמו לא ברור למה הכוונה כשתולים בה את הסיבה והמקור להתנהגות החברה. ז.א- האם הדרכים המקובלות כיום הן עניין זמני עד להשתנות מחודשת של התרבות, או שמה הגענו לגבול מסויים, (שתחילתו בהתפתחות המואצת של המדע) ובו התקבעה הנורמה החברתית למעט שינויים קלים (?) ועוד, שאלה שמאוד מעניינת אותי אך לא קיבלתי עליה תשובה מספקת (מהמאמרים שקראתי באתר זה) היא: מה מקור הפוליגמיה במובן המהותי- פסיכולוגי (ולאו דווקא במובן ההגדרתי- משפטי)? האם האדם הוא יצור פוליגמי במהותו או שהפוליגמיה היא נורמה חברתית, אופנה וכו'? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתלי, שאלת: "האם הדרכים המקובלות כיום הן עניין זמני עד להשתנות מחודשת של התרבות, או שמה הגענו לגבול מסויים?" לשאלה זו התייחסתי בסדרת מאמרים בת 4 חלקים שהתפרסמה באייל שכותרתה "נוירומנטיקה". הסדרה מראה על קשר בין ההתקדמות הטכנולוגית (וייצוגה בספרות המדע הבדיוני) לבין יחסי האהבה ותפיסת המיניות בחברה: חלק א' של המאמר: דיון 684 פסקאות הסיום של חלקו הרביעי של המאמר מתייחסות ישירות לשאלתך: דיון 707 ראיתי את תגובתך שהופנתה לד"ר יובל רבינוביץ' בנוגע לשאלת הפוליגמיה, אני מניח שהוא ישיב שם במוקדם או במאוחר, ואולי כדאי לנהל שם את הדיון בסוגיה ספציפית זו. עם זאת, ברצוני להתייחס לצירוף שלך "במובן המהותי-פסיכולוגי". להערכתי גם הפסיכולוגיה שלנו היא תוצר של הבנייה תרבותית, היא אינה מהותית, במובן זה שהמבנה הפסיכולוגי שלנו אינו תוצר אך ורק של הגנטיקה שלנו כי אם מושפע מהסביבה התרבותית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרת ואמצא לי שם אישה חדשה, אהובת ליבי. כשאבוא לאהובתי הנוכחית אספר לה על כך והיא, לא מתוך כפייה, תסכים להיות אחת משתי נשים. האם בעוד אלף שנה ועוד כמה מאות, יספר שמעון גלבץ כיצד אהובתי היתה רכוש חסר זכויות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אייל חביב, אנא הרהר בקפדנות רבה יותר: האמנם טענתי שמתוך א) קלותר החליף את אשתו ארגונד באחותה, נובע כהכרח לוגי ב) האשה חסרת זכויות.? לא! את היות האישה בממלכת הפרנקים חסרת זכויות ציינתי כ"עובדה היסטורית" (ולא כמסקנה מהסיפור), זאת כדי להבין את רוח התקופה ולנסות לשער מהי "האהבה" בעיניו של לוחם פרנקי בן המאה ה-6. שאלה לסיום: האם אתה חושב שהאהבה של שייך ערבי פוליגמיסט לאשתו הרביעית יכולה להיות דומה לאהבה של טכנאי בתעשייה האווירית לאשתו שאותה הכיר בשירותו הצבאי? האם לדעתך לשייך ולטכנאי ציפיות דומות מנישואיהם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קיימת, לדעתי, ללא קשר למיקום גאוגרפי, תרבותי או דתי. אומנם לא סביר כי לטכנאי ולשייך יהיו ציפיות זהות מחיי הנישואים שלהם אך יכול מאוד להיות ששניהם יאהבו את נשותיהם וירגישו את אותו הרגש. מצד שני יכול להיות שלא, אך זה אינו תלוי בסביבה שלהם אלא בהם עצמם ובנשותיהם. כל מקרה לגופו. כשם שבמקרה של רצח אחיו עלול השיך לנקום את מות האח, בעוד הטכנאי יקיים מנהגי אבלות יהודיים , אני משוכנע כי שניהם יוכלו להזדהות עם רגשות האבל והכעס אחד של השני. בקיצור , רגשות אינם תלויי מקום , לדעתי , אלא רק הדרכים לביטוי אותם רגשות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך אתה יודע? האם אי פעם חקרת אהבה של שני מונגולים? או של שני הינדים? או של שני פראים קניבלים אפריקאים? הרי לך שלוש דוגמאות, גיאוגרפית, דתית ותרבותית, שספק אם יש לך מושג קלוש באשר לאהבה כפי שהיא נתפסת בכל אחת מהחברות הנ"ל. המושג "אהבה", הוא מושג בעל משמעות חברתית-תרבותית רבה - נסה לערוך סקר רחוב באשר ל"מהי אהבה", ומשוכנע אנוכי שתמצא הקבלה חזקה בין הדיעה הרווחת לבין האהבה כפי שהיא מוצגת, למשל, בסרטים הוליוודיים או ברומנים זולים. למען השוואה, ניתן לערוך סקר דומה ברחוב שאינו חשוף לתרבות שאנו חשופים אליה, כמו אולי בכפר רומני נידח או במושבת-ספר איראנית. האם שם יחשיבו "אהבה" באותה צורה כפי שאתה מחשיב אותה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הויכוח הוא סמנטי , אז אין ויכוח. אם הויכוח איננו סמנטי ואנו מסכימים ש''אהבה'' זו מילה המתארת את אותו הרגש שכה קשה להגדיר ,אז כן אני חושב שגם איראני מכפר נידח יודע אהבה מהי. כאמור זוהי דעתי , לא חקרתי אותה ואינני מציע לך לפרסם מאמר מדעי ולצוטט בו מדברי שהם חסרי כל ביסוס. בקשר למושג אהבה , אין לו לדעתי משמעות תרבותית-חברתית. אמנם אם תשאל אנשים ''מהי אהבה'' אתה עלול למצוא הקבלה לסיפורי אהבה הוליוודיים אך גם לשייקספיר או לתנ''ך. מה שבטוח הוא שאם תשאל אדם מאוהב מדוע הוא מאוהב הוא לעולם לא יגיד לך כי הוא מאוהב משום שהוא מרגיש כמו ריצ'ארד גיר ב''אשה יפה'' או כמו מדאם בובארי. סביר יותר להניח שהוא יתמלא התרגשות ויתאר לך עד כמה העולם יפה יותר כשאתה מאוהב. דרך אגב , לאהבה פנים רבות. אדם הסובל מאהבה נכזבת יאמר לך כי החיים נוראיים וכי אין לו טעם ללא מושא אהבתו. אבל שניהם , ולא משנה היכן או מתי הם גרים , יאמרו לך כי הם מאוהבים גם אם לא ראו מעולם סרט או מעולם לא קראו ספר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניר, תגובתך מושכת אותי לענות לך במישור הפילוסופי המופשט, ואפשר שאת הדיון צריך לנהל גם במישור הזה, אולם הרשה לי להשאר לעת עתה צמוד לדוגמאות קונקרטיות ואשמח אם תתייחס ל-2 הדוגמאות הבאות: א. אולי בתרבותינו המזרח תיכונית קשה לנו לדמיין את המרחק הרגשי ביננו לבין השייך הפוליגמי, ועל כן ארחיק בדוגמא הבאה לשבט הקרוי 'במבה' (Bemba) השוכן בצפון רודזיה שנחקר בידי האנתרופולוג ד"ר אודרי ריצ'רדס בשנות השלושים של המאה הקודמת. ככלל, מציין ריצ'רדס, בתרבויות רבות של שבטים פרימיטיביים אין האנשים רואים הבדל גדול בין אינדיבידואל לאינדיבידול, ולכן אינם יוצרים קשרים זוגיים הדוקים בנוסח המערבי. יום אחד סיפר ריצ'רדס לאנשי הבמבה מעשיית עם אנגלית על נסיך צעיר שטיפס על הרי זכוכית , חצה תהומות ונלחם בדרקונים, כל זאת כדי להשיג את ידה של גברת לבו. אנשי הבמבה התבלבלו מהסיפור, לא הגיבו וישבו שותקים. לבסוף דיבר ראש שבט זקן וביטא את רגשות הכול בשאלה פשוטה: "למה הוא לא לקח לו בחורה אחרת?" יהיו אשר יהיו רגשות אנשי הבמבה לנשים שהם שוכבים איתן, האם אתה סבור ניר, שיכול להיות שהם חשים כלפיהן את הרגש הקרוי בפינו "אהבה רומנטית"? (או במקרה זה, ליתר דיוק, "אהבה חצרונית") ב. מוכרת לנו גם אהבה בין אחים ואחיות. ניר, חשוב על ישראלי חילוני מצוי האוהב את אחותו ובדואי מוסלמי מסורתי האוהב את אחותו. אתה טוען שיכול להיות שאהבה של השניים היא אותה אהבה ואני טוען שלא, ולו רק מהטעם הבא: המנהג של בוז וזעם כלפי האחות על רקע חילול כבוד המשפחה בחברה הבדואית, עד כדי רצח, שולל את האפשרות שהאח הבדואי יאהב את אחותו כמו הישראלי החילוני. אצלו האהבה, תהא אשר תהא, מצויה במדרג הרגשות במקום נמוך בהרבה מאשר רגש הזעם וכבוד המשפחה. (דוגמא זו גם ממחישה לנו שרגשות אינם עומדים כשלעצמם לבדם אלא הם קיימים תמיד בזיקה לרגשות אחרים - זו עוד סיבה לחשוד בהנחה שבנפשנו קיים "רגש טהור", מן אהבה אידיאלית המתקיימת בבדידות מזהירה כמו האידיאה במרחב האפלטוני). ניר, מה דעתך? בברכה, ג. שמעון |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א) לא עשיתי את הקשר בין יחסי מין לאהבה , לכן אין זה רלוונטי מה מרגישים בני השבט "במבה" לנשים איתם הם שוכבים. בנוסף , על מנת שגבר יתאהב באישה (או להפך) ישנם תנאים רבים שצריכים להתקיים ויעיד על כך כל מי שמחפש אהבה . יכול מאוד להיות שבני אותו שבט אינם מרגישים אהבה משום שאין להם התנאים המתאימים, למשל אובדן האינדיבידואליות שנראה לי כמו גורם הכרחי. כיצד ניתן להתאהב במישהו אם אינך רואה אותו כפרט ? ב) בדוגמה של הבדואי גם לא הוכחת כי אהבתו שונה מהאהבה שחש אני לאחיותי. הרגשת הבוז והזעם שחש הבדואי לאחותו לאחר ש"חיללה" את כבוד המשפחה איננו מנהג כי אם רגש. הבדואי חונך לשמירה על כבוד משפחתו (מתוך אהבה למשפחה). פגיעה במשפחתו ע"י האחות , גורמת לכך שרגש האהבה שחש אליה יהפוך לרגש של שנאה , תופעה נפוצה ומעניינת כשלעצמה גם כשמדובר בבני זוג. מעבר לכך ישנם אנשים שאוהבים את בנות זוגן כל כך עד שהם רוצחים אותם בעצמם , אהבתם איננה שונה משלי היא רק בעוצמה שונה. ג) אינני חושב שהאהבה שאני חש לחברה שלי זהה לאהבה שאתה או כל אדם אחר חש לבת זוגתו. אני יודע שהרגשתי צורה שונה של אהבה עם בחורות שונות בחיי. אבל יחד עם זאת , תלך באשר תלך , אם תראה זוג מאוהב מהלכים מחובקים , או שוכבים במיטה (שוב ללא קשר לסקס) ומרגישים אוהבים ונאהבים , אצל כולם תראה אותו חיוך שליו על הפנים , וכולם יגידו לך שהם מרגישים אהבה ... (אולי אני בעצם סתם רומנטיקן) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אתה כותב "יכול להיות שבני אותו השבט אינם מרגישים אהבה משום שאין להם התנאים המתאימים, למשל אבדן האינדיבידואליות שנראה לי כמו גורם הכרחי". אכן,בדיוק, והיא הנותנת! התנאים החסרים שאתה מדבר עליהם אינם תנאים מן הטבע אלא תנאים חברתיים. אי אפשר לדבר אצלהם על "אבדן האינדיבידואליות" כי מעולם לא היתה להם - גם האינדיבידואליות היא קונסטרוקט חברתי!!! ואכן כמו שלא נבנתה בחברתם השבטית אינדיבידואליות, כפי שציינת, כך לא נבנה הקונסטרוקט החברתי של אהבה רומנטית. ב. הבוז וכבוד המשפחה אצל הבדואי הם אכן רגשות (במנהג התכוונתי לרצח). הנקודה שרציתי להדגיש בדוגמא, שונה מזו שרציתי להדגיש בדוגמא הראשונה, כאן הצבעתי על כך שאין רגשות "טהורים" שעומדים בפני עצמם - הם מסודרים בהיררכיה מובנית תרבותית. הרשה לי לפקפק בכך שאהבתך לחברתך דומה לזו של מי שרוצח את בת זוגו, וזה רק עניין של עוצמת הרגש. בין היתר גורם להטעייה הזו המונח המעוות השגור בעיתונות "רצח על רקע רומנטי". רגש עז ביותר מניע אדם לרצח בת זוגו ודומני שאין מדובר באהבה אלא ברגשות שקשורים ברכושנות, בעלות על האישה (רגש שמקורו אף הוא בהבנייה תרבותית - המילה "בעל" מעיד על כך), ברגשות של קנאה, רגש נחיתות, תסכול ועוד. אני בטוח שהאהבה שלך לא תוביל אותך אף פעם לרצח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, נניח שאין הבדל עקרוני בדרך בה היהודים אהבו את נשותיהם, ובדרך בה עשו זאת בשאר הגויים. שנית, נניח שבספרות המקרא הרעיון של "אהבת האל" הגיע בהשאלה מאהבת גבר לאשתו, ולא מדובר בשני מונחים לשוניים שונים. ועכשיו נניח שגברים יהודיים אדוקים ומאמינים לא מעלים לרגע על דעתם שהם רוצים לנצל את הבורא בדרכים אותן לא אעלה על הכתב, ובכל זאת הם אוהבים אותו. אם ניקח את שלוש הנחות הללו כנכונות, הרי שהמגדל שבנית מתמוטט. אהבה היא אהבה היא אהבה. היום, ולפני 2000 שנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
But we can't take these three assumptions as correct, as it was already shown that love had different meaning for the Franks, for instance, which makes your first assumption wrong.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. לא הוראה שכך תפסו הפרנקים את האבה. הוראה שאיש כמורה (ולפיכך גם מחנך) מביא את הסיפור. לי זה נראה יותר כמשל המנסה להראות את מיקומה של האישה במערכות יחסים, מאשר תיאור ממשי של מה שהיה. הראיה היחידה שיש לנו לכך שהמילים נאמרו הם דבריו של אותו איש כמורה. דברים שצוטטו בשם אמרם. מה ערב לנו שהציטוט נכון? הציטוט שהבאתי ממקורותינו שונה. מדובר בשפת דיבור\כתיבה. לא באמירה מסויימת של אדם שהיה או לא היה, ובכלל אולי היה שיכור באותה העת. אתה רואה את ההבדל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נאמר "השב לרשע כרשעתו", והאגדה של פסח ממליצה להקהות את שיניו. אולם אני חושש שיותר משאתה מרושע אתה קצת עצלן.לפני שאתה ממוטט אולי קודם כל תבנה קצת: מסקנה היא אמיתית אם הנחותיה אמיתיות. תשכנע באמיתות הנחותיך, הסק מהן הסקים תקפים, ואז אולי גם תגיע למסקנה מבוססת. מכל מקום, איני בטוח שהרב עובדייה יוסף יחתום על מסקנתך הלא מבוססת שאהבת האל בדת היהודית זהה לאהבת גבר ואישה. נ.ב. הבלבול בין אהבת השם לאהבת אישה אינו תופעה נדירה. לא עשיתי מחקר בנושא, אבל מהכרות אישית עם מספר חוזרים בתשובה, התברר לי שמשבר ביחסים רומנטיים עם נשים הוא מניע רב עוצמה לחזרה בתשובה - ובלשון פסיכולוגית: אהבת האל של חוזרים בתשובה ממיןזה היא סובלימציה לאהבת אישה שלא הגיעה לסיפוקה. (ראה גם ספרו של ויליאם ג'יימס "החווייה הדתית לסוגיה".) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או במילים אחרות "הדת היא אורגזמה להמונים"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מושג האורגזמה אינו מושג חווייה קולקטיבית, ועל כן אינו מדוייק לצרכי הגדרה דתית מונותיאיסטית - הגם שכיוונה הכללי ופירושה הרוחני של תופעת האמונה מקבל צדדים שונים למדיי בדתות אלו, המבוסס בחלקו על רעיון הקוואזי-אורגזמה, המתבטא באקסטזה ריגושית ראשונית, אך האינו משחרר באמת כבאורגזמה. אם לדוגמא מביטים בטקס העלייה לתורה בדת היהודית קשה שלא לחבר ולמצוא קונוטאציות מיניות להליך זה; התורה הנקבית מוצאת מארון הקודש החוצה שרימוניה-שדיה מתנועעים ומצלצלים בגיל, בהמשך מופשטת היא מכתונת הפרוכת ובידיים זריזות ואמיצות מפוסקות רגליה בפתיחת שני גליליה - אשר לשם מוחדר האיבר הפאלי, המכונה בלשון העם 'האצבע של פסוקו', כשהוא מחטט נמרצות באיזור האמור. בברכה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר כתבתי פעם סיפור בו בין השאר מצוינת העובדה כי ניתן לראות בתהליך הטלת הצואה דימוי מיני. ציינתי שם גם שזה דימוי קצת חולני, לטעמי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן זכור לך הסרט של דושאן מקבייב ''מסתורי האורגניזם'' (אם אני זוכר נכון את השם) שמבוסס על תורתו הטיפולית של הסקסולוג ווילהלם רייך, והשימוש האיטנסיבי שלו בהפרשות הגוף. בסצנה לא נשכחת מורחים המטפלים אדם ערום בחרא. כמו בן, פרויד כבר טיפל בנושא כשקבע את השלב האנאלי כשלב חיוני שאותו צריך לעבור וממנו להשתחרר כדי להתפתח. אם כבר הזכרתי את מקבייב, חפשו את הסרט היפה-מוזר שלו ''סרט מתוק'' עם השחקנית הקנדית הנהדרת קארול לאור, מיס דגדגן העולמית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, דווקא לא זכור לי. אולי כי לא ראיתי. אפילו סנילי כמוני לא היה שוכח במהרה סצינה כמו זו שתיארת. יש לציין שאני די שמח שלא ראיתי... ולא אמרתי שהרעיון שלי מקורי. הוא פשוט השתלב לי יפה בסיפור, וכמו שאמר פו - הדרך הטובה ביותר לכתוב שיר היא לתת למילים שרוצות להכנס להכנס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם היתכוונת לאדגר אלן או לוויני? משום הדעה הרומנטית שאותה נדמה לי בטא רילקה, לפיה המשורר הוא צינור העברה והכתיבה האמיתית איננה כלי להאדרת האגו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועכשיו, תורך להראות מה לא בסדר בהנחות היסוד, תחת שתפסלן על הסף. הסבר מה לא תקף בהסקים, בטרם תפטור אותם מרצף חלל-זמן זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא אשר טענתי: אתה עצלן ועכשיו אתה רוצה להעביר את העבודה אלי. לא תודה. סדר בבלבול שלך עשה אתה בעצמך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאמר שניכר שהשקעת בו מאמץ רב. אני טענתי טיעון, תוך שאני מציג את הנחות היסוד שלי ככאלו, תחת שאציגן כ-"עובדות", מה שכמעט כל אחד אחר היה עושה. בניתי רצף לוגי, שטוען טענה. איפה הוא קורס? אנא, הראה לי. או שתמשיך להסיט את הנושא מהטיעון לאופן הצגתו. לא אהיה מאוד מוטרד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דומני שאף כי בחרת לך שם כפי שבחרת יש לך רצון לתקשורת. אולם האלמוניות המוחלטת היא אנטי-תקשורתית, עלי בכל אופן היא מקשה כשמדובר בסוג הדיון שאתה מבקש לנהל. אם ברצונך לקבל ממני תשובות נוספות מעבר לזו ציין לפחות את כתובת הדוא"ל שלך. ולגופו של עניין, נתחיל מהנחתך הראשונה: אתה כותב: "נניח שאין הבדל עקרוני בדרך בה אהבו היהודים את נשותיהם ובדרך בה עשו זאת שאר הגויים" במאמרי טענתי שהאהבה משתנה מחברה לחברה ומעת לעת, הדגמתי ופרטתי זאת במאמרי ובדוגמאות נוספות בתגובותי. לפיכך, הרי אינך מצפה שאקבל פתאום, כך סתם, את הטענה שאין הבדל עקרוני בין דפוס האהבה היהודי (מתי, באיזה תקופה? באיזו תפוצה מתפוצותינו? האם האהבה היהודית לא השתנתה לאורך ההיסטוריה הארוכה של עמנו?) לבין דפוס האהבה אצל הגויים. מה עוד, שלא מדובר בדפוס אחד כי אם רבים - הרי יש הרבה גויים. האם היוונים אהבו כמו האשורים או הרומאים או הפלשתים או המצרים? כדי לבסס את הנחתך הראשונה ולשכנע (לפחות אותי) אתה צריך להציג מחקר היסטורי משווה של האהבה בכל התרבויות האלה (כולל התרבות היהודית) - לפחות מהידע שלי בתחום, אם תעשה מחקר כזה תיווכח שכבר הנחתך הראשונה שגויה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין להשוות את ההסבר שלך לאהבת האל עם הניתוח הפרויידיאני הקלאסי אשר טוען שהכח שמניע את האדם הוא השאיפה לעונג מקסימלי שמתמצת בין השאר (או בעיקר) במין. משם פרויד עובר לקשר בין מה שנקרא "תרבות גבוהה" (הכוללת את האמנות, המדע והדת) לבין הסקס. כך שלסיכום הוא מדבר על התרבות, היינו הדת, שהיא אך ורק תחליף למין ועל ידי כך האדם יכול להתמודד עם רגשות האשמה. (עומק נוסף מתווסף על ידי הדיון של פרויד, בעקבות הובס, על צורך האדם בסמכות חיצונית) אלוהים כמושא לקנאת הפין. בודלייר סיכם את זה באופן הכי קולע כשכתב ביומניו האינטימיים: "הזונה הגדולה מכולם הוא ריבון העולמים, אלוהים עצמו, משום שעבור כל אחד הוא החבר שמעל כולם ; מכיוון שהוא המוכר והמשותף, המעיין הבלתי נדלה של האהבה." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, נניח שהטיעון שלך לא נכון. אם ניקח את ההנחה הזו כנכונה, הרי שאולם השמחות שבנית מתמוטט. מגוחך, נכון? זה מה שניסית לעשות למאמר. כפי שהראה המחבר, אחת ההנחות שלך סותרת את המאמר, לכן אין זה מפתיע שמסקנתך היא שהוא אינו נכון... ובכך הראיתי שהטיעון שלך לא נכון, ומכאן נובע (עפ"י הפסקה הראשונה כאן) שהטיעון שלך לא נכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שאתה צודק שאהבה היא לא מושג אוניברסלי מופשט אבל להשתוקק לנשים זה בטוח דבר שלא שייך לתרבות. אני חושב שכל אחד יכול להימשך לצרפתיה או לערביה או לסינית, אולי בסוף הוא לא ירצה להתחתן אתן אבל להימשך לנשים זה לא תלוי בתרבות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מבחין כאן בין הימשכות מינית לבין אהבה וההבחנה הזו אכן מוצדקת אף שלעתים למאוהב עצמו קשה לעשות הפרדה בין השתיים. לאנגלים יש מילה מיוחדת לציין הימשכות מינית המתחזה לאהבה infatution - אהבה שוטה או אהבה המוליכה שולל, אהבה כוזבת. עוד היוונים הבחינו בין "ארוס" (אהבת בשרים) ו"אגפה (agape)" (אהבה רוחנית). אפלטון ב"המשתה" מגשר בין 2 סוגי אהבה אלה וטוען שאהבת הבשרים היא שלב ראשון בהתפתחותה של האהבה ובשלביה העליונים היא יכולה להפוך לאהבה רוחנית, אהבת הפילוסופיה (נאומו של סוקרטס, שממנו שאוב המונח "אהבה אפלטונית"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והדקדקנות במקרה זה במקומה. תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
interesting......miki
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אהבת האלוהים" כמושג מעצב בחברה של צדק וחסד במחשבה הנוצרית לפי הנצרות, חשוב ביותר לשאוף לחברה של צדק וחסד. בקטע שלפניכם, הלקוח מ"הברית החדשה", מתפרשת השאיפה לצדק וחסד כשאיפה ליצירת אהבה בין הבריות: "אהובֵי, נאהב נא איש את רעהו כי האהבה מאלהים היא וכל אשר יאהב נולד מאלהים ויודע את האלהים. ואשר אינו אוהב לא ידע את האלהים כי האלהים הוא אהבה. בזאת נראתה אהבת האלהים לנו, כי שלח האלהים את בנו את יחידו לעולם למען נחיה על ידו. בזאת היא האהבה, לא שאנחנו אהבנו את האלהים, כי אם הוא אהב אותנו וישלח את בנו לכפרה על חטאתינו. אהובַי, אם ככה אהב אותנו האלהים גם אנחנו חייבים לאהבה איש את רעהו. את האלהים לא ראה איש מעולם ואם נאהב איש את רעהו האלהים יעמוד בקרבנו ואהבתו נשלמה בנו… כי יאמר איש אוהב אני את האלהים והוא שונא את אחיו, כוזב הוא, כי אשר לא יאהב את אחיו אשר הוא רואה, איככה יוכל לאהוב את האלהים אשר איננו רואה אותו." (האיגרת הראשונה ליוחנן השליח ד, 12-7; 21-20;) פירוש: את המקום המרכזי באמונה הנוצרית תופס האיש ישו, הנקרא "בן האלוהים". ישו נשלח לעולם בידי אלוהים כאות לאהבת האל את האנושות. מותו על הצלב נועדה להיות הקורבן, המכפר על חטאי האנושות. הדבר מזכיר, במידה מסוימת, את האמונה היהודית על פיה במעשי הצדיקים יש כוח לשכנע את אלוהים למחול על חטאי הרשעים ולהציל את העולם מכליה, כפי שראינו בסיפור סדום ועמורה. על פי האמונה הנוצרית, אהבת האל את האנושות מופגנת בכך שהוא שלח אל העולם את ישו. ישו הצדיק המוחלט, הנקרא בן האלוהים, הוא שיציל את העולם מכליה. הכליה היא נגזרת של "משפט צדק", החל על החוטאים. אלא שהאל נוהג בבני האדם אחרת – הוא מעדיף לאמץ את מידת החסד בבואו לשפוט. המאמינים בישו וחסידיו הולכים בעקבותיו, עושים צדק וחסד כמותו ואוהבים את זולתם. בדרך זו ממומשת אהבת האל בעולם,ומתקיימת חברה של צדק וחסד על-פי אמות המידה של המחשבה הנוצרית. בקטע זה יסוד החסד מודגש יותר מאשר יסוד הצדק. זאת מתוך כוונה לחזק את יסוד החסד בדפוסי ההתנהגות האנושית בכלל ושל מאמיני ישו בפרט. א פ ל ט ו ן ה מ ש ת ה הוצאת חרגול 2001, תרגום מרגלית פינקלברג, עמ'51 נאומו של אריסטופנס: ואכן אריקסימכוס אמר אריסטופנס בכוונתי לנאום קצת אחרת ממך ומפאוסניאס. שכן לי נראה שבני אדם בכלל, אינם מבחינים בכוחו של אל האהבה, כי אחרת היו בונים לכבודו מקדשים ומזבחות מפוארים ביותר והיו מקריבים לו קורבנות למכביר, ולא כמו שהדברים נראים, ששום דבר מכל אלה לא קורה בקשר אליו, הגם שהוא ראוי להם יותר מאחרים. שהרי הוא אוהב האדם הגדול ביותר בין האלים, גם עוזר לאנשים וגם מרפא אותם ממחלות שריפוין יש בו כדי להסב את האושר הגדול ביותר למין האנושי. אנסה איפוא להסביר לכם את כוחו, ואתם תלמדו את האחרים. אלא שקודם עליכם להכיר את טבע האדם ואת קורותיו. בימי קדם לא היה טבע האדם כמו שהוא בימינו,, אלא שונה ממנו תכלית השינוי. ראשית כל נחלקו בני האדם לשלושה מינים, ולא לשניים, זכר ונקבה, הקיימים כיום. שהרי בנוסף להם היה גם המין השלישי, המורכב משניים אלה, מין שרק שמו נותר ממנו והוא עצמו נכחד.המין השלישי הזה היה מיזוג של הזכר והנקבה גם בצורתו החיצונית וגם בשמו, אנדרוגינוס, והיום אין הוא אלא שם גנאי. שנית, כל בני האדם בימים ההם היו בעלי צורה עגולה. הגב והצדדים שלהם היו עגולים, והיו להם ארבע ידיים ומספר זהה של רגליים, ושני פרצופים, דומים בכל, ישבו על צוואר שגם הוא היה עגול 190 אך לשני הפרצופים שניצבו זה מול זה היה ראש משותף, ולו ארבע אזניים,ושני אברי מין היו לאדם, ועוד כיוצא באלה. ובדרך כלל הלכו בני האדם ישר כמו היום, קדימה או אחורה כרצונם, וכשיצאו לרוץ אזי בדומה ללוליינים של היום המותחים את ידיהם ורגליהם ומסתובבים כמו גלגל, כך גם האנשים של פעם שהתקדמו במהירות רבה על כל מה שמונה הגפיים שלהם. והסיבה להיווצרות שלושה המינים היא זו: מוצאו של הזכר מן השמש, של הנקבה מן האדמה ואילו המין שיש לו חלק בשניהם מוצאו מן הירח, שהרי הירח גם לו חלק גם בזכר וגם בנקבה. ואת המעגליות שבצורתם החיצונית ואת אופי הליכתם ירשו מאלה שהולידו אותם. ואותם בני האדם היו אדירי כוח ורבי עוצמה, וגאוותם לא ידעה גבולות, והם הרימו יד על האלים. שהרי מה שמספר לנו הומרוס אודות אפיאלטס ואוטוס שניסו לעלות לשמים ולהתקיף את האלים על האנשים ההם הוא מדבר. [אפילאטס ואוטוס הם אחים תאומים שגדלו למימדי ענק. ניסו לערום את ההרים אוסה ופליון על הר אולימפוס, וכך לעלות לשמים, אך הושמדו על ידי אפולון. המעשה סופר באודיסיאה 20 11.307.] ומצד שני הרי לא יכלו לתת להשתוללות הזאת להימשך. אבל בסופו של דבר עלה בראשו של זאוס רעיון והוא אמר "נדמה לי שיש לי דרך לעשות שבני האדם לא ייכחדו ועם זאת להחליש אותם כך שיפסיקו להשתולל. בכוונתי" אמר, "לחתוך כל אחד מהם לשניים, וכך גם יהיו חלשים יותר וגם יביאו לנו תועלת רבה יותר, שכן מספרם יגדל. והם ילכו ישר על שתי רגליים. ואם בכל זאת ימשיכו להשתולל ולא ירצו לנהל את חייהם בשקט אז, " הוסיף, " שוב אחתוך אותם לשניים, כך שיתנהלו בקפיצות על רגל אחת" כך פסק, וחתך את בני האדם לשניים, כמו שחותכים תותים כשרוצים לייבשם או כמו שחותכים ביצה קשה בחוט. ואף ציווה על אפולון לסובב את הפנים ואת חצי הצוואר כלפי החתך שנוצר. כדי שבראותו את מומו יהיה האדם צנוע ביותר, וגם ציוה עליו לרפא את כל השאר. ואפולון סובב את הפנים, ובמושכו את כל העור אל מה שנקרא היום בטן, השאיר כמו בשקים האלה שנסגרים במשיכת שרוך רק פתח אחד וקשר אותו באמצע הבטן, במקו שנקרא היום טבור. והוא יישר את רוב הקמטים שנוצרו כוך השלים את החזה 191 בעזרת מין כלי הדומה לזה שבו משתמשים הסנדלרים ליישור העורות שהם מעבדים. והוא השאיר כמה קמטים, אלה שמסביב לבטן עצמה ומסביב לטבור, כדי להזכיר לנו מה שקרה לנו בימי קדם. ובכן, לאחר שהאדם נחתך לשניים, כל חצי השתוקק לחצי האחר שלו ולא יכול היה להיפרד ממנו. והם היו חבוקים וצמודים זה לזה, ולא רצו אלא לשוב ולהיות לאחד, וכך מתו מחמת רעב וחוסר פעילות, כי לא רצו לעשות שום דבר בנפרד. וכל פעם שנפטר אחד מן השניים, השני היה מחפש את החצי המתאים לו ונצמד אליו , בין אם מדובר בחציה של האישה של פעם ובין אם בחציו של הגבר, וכך נכחדו והלכו. וזאוס ריחם אליהם, והגה רעיון חדש, העביר את אברי המין שלהם קדימה. שהרי לפני כן גם אלה פנו כלפי חוץ והאנשים שפכו את זרכם והתעברו לא זה אל תוך זה אלא אל תוך האדמה דוגמת הצרצרים. זאוס העביר אותם איפוא קדימה וגרם להם להתרבות בינם לבין עצמם, כשהזכר שופך את זרעו אל תוך הנקבה. וכוונתו היתה שאם תוך כדי חיבוקים וליטופים, גבר ייפגש עם אשה, הם יולידו צאצאים וכך ימשיכו את הגזע. ואם גבר ייפגש עם גבר לפחות ירוו נחת מהקירבה בינהם, ויחדלו מן הגעגועים ויפנו אל המעשים, ויחשבו על אורח חיים אחר. ולכן מאותו הזמן ואילך, טבועה האהבה באופיים של בני אדם משני המינים, ואל האהבה הוא המשקם של טבענו הקדום המנסה להפוך שניים לאחד ועל ידי כך לרפא את המין האנוש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איילה שלום, הטקסטים שהבאת בתגובתך מעניינים ביותר, ואשמח להגיב בקרוב, מיד אחרי שהמחשב המושבת שלי יתוקן, במהרה בימינו, אני מקווה. בברכה, שמעון |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך בדיוק יכול מוות של אדם אחד לכפר על חטאו של אדם אחר? ומה המשמעות של הקרבן הזה? הרי ישו לא מת, הוא קם לתחייה אחר כך, וחי לנצח, לצד האלוהים. כלומר, שלמעשה, כל שהאל עשה הוא, כרגיל, מעשה תיאטרלי חסר משמעות, רק כדי להדגיש עד כמה הוא שרירותי וסדיסט. עיין ערך המבול ועקדת יצחק. בנוסף, התיאור הנ"ל מתעלם מכל הרעה שבאה לעולם בגלל הנצרות - האינקויזיציה, מסעות הצלב, הרס תרבות האינקה והמאיה, ותרבויות נוספות, בין אם על ידי פגיעה ישירה, ובין אם על ידי מחלות מידבקות שהמיסיונרים הביאו איתם. צדק וחסד? לא ממש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שפשפתי את עיני למראה מראה המקום שהבאת. האמנם יצא תרגום חדש לאפלטון? האמנם שוחררנו מעולו המעיק של ליבס? אשמח אם מישהו יוכל להאיר את עיני בשאלות הבאות: 1. מיהי מרגלית פינקלברג? 2. האם תורגמו כל כתבי אפלטון מחדש? 3. מה דעתכם על איכות התרגום בהשוואה לתרגום המוכר של ליבס? ואם כבר בתרגומים עסקינן - אשמח להחליף דעות בנוגע לתרגומי אפלטון לאנגלית. אני מוצא שהתרגום של ג'אווט (Jowett) נוח למדי, אבל ניסיתי רק שניים אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תנוח דעתך. רק המשתה תורגם. היטב, דרך אגב. המתרגמת אמורה להיות מומחית בתרבות קלאסית (לפי הביקורת בהארץ - ספרים). וליבס זקוק לרענון השפה, אני מניח שהיה טוב לשעתו וטוב שהוא קיים כי זה הופך את הקורפוס החשוב מאד של כתבי אפלטון לזמין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, אל לקוראים להיבהל מלשוני הציורית. כל תרגום של כל כתבי אפלטון מיוונית מפעל אדירים הוא, וליבס שימשני בעבר. אך אני מוצא שכתיבתו מייגעת מאוד (ואני גורס שאין מדובר אך ורק בהתיישנות השפה - יש טקסטים עשירים הקודמים לו אשר נקראים היטב גם היום), ומברך על התרגום החדש. אני מקווה שהמתרגמת עמלה עתה על שאר כתבי אפלטון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכתבי אבות הכנסייה הנוצרית אנחנו נתקלים שוב ושוב בקובלנה שבזמנם שימשה המילה "אהבה" לתיאור אורגיות מיניות פגאניות ולרגש כלפי האל גם יחד. ברבות הזמן הצליחה הכנסייה להביא לכך שכל ביטוי מיני, אפילו במסגרת הנישואים, ייתפס כ"תאווה", ואילו "אהבה" תיוחס רק לרגשות נאצלים ודתיים. כל קשר מיני נתפס בנצרות כרע, אולם מסיבות פרגמטיות הבינו אבות הכנסייה שאיסור על הנישואים בכלל היא גזירה שהציבור הרחב אינו יכול לעמוד בה ולכן נקטו בגישה הבאה: מצד אחד נטלה הכנסייה חסות על הנישואים, והם נערכו במסגרתה, ומצד שני הכתימה אותם בצבע החטא. ג'רום הקדוש אומר: "מי שאוהב את אשתו אהבה עזה מדי משול לנואף". והוסיף "כל מגע מיני הוא הפרדות זמנית מרוח הקודש". (הרעיון הזה הפך לחוק קבע בכנסייה המערבית: זוג נשוי חייב להתנזר 3 ימים ממגע מיני לפני טקס הקומיוניון.) השפעת הכנסייה על האהבה והנישואין דמתה איפוא לחרב פיפיות כפולת להב - טיהור (קידוש הנישואין) והכתמתם בטומאה, הערצה לאשה אחת (מריה) וגינוי הנשים כולן. מתוך האמביוולנטיות הזו - הריסון המיני ובמקביל דמות אישה שהיא אם-בתולה - תצמח בסוף המאה ה-11 האהבה הרומנטית החצרונית. נ.ב. לכל מי שהתעניינו בתרגום החדש של "המשתה" שהזכירה איילה. הוא מצוין וגם קריא מאוד. כמו כן, יש בספר מבוא שמבהיר מהו ה"המשתה" (סימפוזיון) היווני ונספח ובו שני מאמרים מאירי עיניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאמר קצת ארוך, אבל אולי יועיל למי שמחפש דחוף בן זוג או איזה סטוץ. דוגמה: "יום יפה היום, לא?", גם זה יכול להיות משפט פתיחה לפלירטוט, שכן, לפי המדריך השלם, ההתרשמות הראשונית מבוססת על: %55 מראה חיצוני ושפת גוף, %38 על סגנון הדיבור, ורק %7 על מה שנאמר בפועל. מסקנה: האייל הקורא אינו המקום האידיאלי לפלירטוט. האייל בעצם אינו המקום אפילו לפלירטוט וירטואלי, אך את זה כבר ידענו מזמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החוכמה המקובלת אומרת שבעולם החי זכרים מעדיפים להזדווג עם מספר מקסימלי של נקבות כדי להפיץ את הגנים שלהם, ואילו הנקבות בררניות יותר ומחפשות זכרים בעלי גנים משובחים לצאצאיהם. מחקר חדש טוען שבבני אדם, הגברים לא פחות בררניים ולאו דווקא הפצת הגנים בראש מעייניהם. הם מעדיפים נשים יפות, אפילו אם הן מבוגרות (עד גבול מסוים), על פני נשים צעירות פוריות, אך פחות מושכות. זה שמנהגי החיזור והאהבה האנושיים הם במידה רבה תוצר של הבנייה חברתית אמרנו? אמרנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פילדמן גם שכח לכלול במחקר שלו השפעות פסיכו-כימיות (פרומונים וכאלה). גברים מעדיפים נשים יפות. וואו. איזה מחקר מדהים. הוא לא הוכיח שום דבר שלא ידענו קודם לכן. אגב, מוזר לי שכתוב שם שסוף שנות ה-30 של אישה זה הרף העליון, כשבמחקר עצמו, לכאורה, גברים בחרו באישה גם כשהם חשבו שהיא בת 45. בקשר לידיעה עצמה - היא סותרת את עצמה. תעשיית הקוסמטיקה לא משקרת לנשים. היא מוכרת בדיוק מה שהמחקר הוכיח שהוא חשוב: יופי. לגברים לא אכפת בת כמה האישה (לטענת המחקר) כל עוד היא נראית כמו בת 20. סייג: כל עוד היא נראית כמו בת 20 שנראית טוב. הבדל גדול. יצוין גם שיש הגיון אבולוציוני גדול מאוד בהתנהגות כזו. "בת זוג לטווח ארוך" הוא לא מושג מחייב במיוחד, לפחות בקרב פרימטים. "טווח ארוך" משמעותו "עד שימאס לי". הדבר נכון פי כמה כשעוסקים בחברה המערבית המודרנית שם גירושין הם דבר נפוץ ומקובל, ולכן מוסד הנישואין כבר אינו מחייב. בינתיים, "עד שימאס לי", אני יכול לדאוג שהילדים שלי יהיו יפים - ויותר מכך, אני יודע שמדובר באריזת גנים שהצליחה לשרוד יפה עד כה, ואם יש לה ילדים - מה טוב! אני גם יודע שהיא לא עקרה. וכל זה, כמובן, לא משנה את העובדה שלי עדיין יש חולשה לבנות 17... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |