 |
|
| המאמר המלא |  |
פרסומים אחרונים במדור "יצירות אמנות"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בתור אחד שלא מבין כלום בספרות (ובשירה מבין עוד פחות), אני יכול לכתוב רק שאהבתי. אהבתי לכל אורך הדרך, ואהבתי את הטוויסט בשורה האחרונה. |  |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בניגוד לחלק משירי בהם צריך פרוש ברתנורא ורש''י. השיר הזה יצא לי פשוט וישיר אולי אפילו ישיר מידי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת שיר ישיר מאוד, אבל זה חלק מכוחו. מצטרפת לתשבחות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נ.ב. עיקר שכחתי: אני מחכה לשיר ההמשך:) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהמשך הכוונה לאיך זוג חי לאחר בגידה ? מעניין, שמשהו אחר יכתוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, הכוונה לסיפור שלה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבוי. בתור תומך נלהב בכותבים שמפרשים את יצירותיהם הפעם נכויתי. אהבתי את השיר הרבה יותר באינטרפרטציה הראשונה שלי, שלא היתה כרוכה בבגידה כלשהי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה היא אותה אינטרפרטציה ראשונית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פחות או יותר מה שהילה - כאן מתחת - אמרה. הרהורים של אחרי פרידה1, או אצל חלקנו עוד לפניה, על גורלה של האינטימיות שחלקנו, על הסודות שלנו, על איך דברים שנראו יפים ומרגשים בשעתם ("יחד הרטבנו", כן?) עלולים להתפרש בדיעבד כעלובים עד אימה. על כך שחשיפת חולשותינו היא משהו מקרב ומרומם בנסיבות מסויימות2, אבל באור השמש מתנדף ממנה התוכן הפנימי והיא נותרת חלולה נלעגת כגווית מקק. לומשנה. ממילא בניין הקלפים הזה התמוטט באבחת מילה אחת של המשוררת. _______________ 1- אולי בעקבות משוררת אחרת שאמנם עושה את עצמה כותבת פרוזה, אבל היא לא: http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=8888 (סתמי, זוש. את מפרסמת במקום ציבורי ואני אשים לינקים איפה שמתחשק לי) 2- כן, ידידי הצעירים, אני יודע מה אתם חושבים עלי עכשיו. בדיוק מה שאני חשבתי על חטיארים כמוני כשהייתי בגילכם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
...אבל עדיין אלו הרהורים של אחרי פרדה, גם אם המאהב הוא נשוי... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הוא מגחיך את המשוררת כדי להקטין את משמעות הבגידה, השיר הזה שונה לגמרי בעיני (וכפי שאמרתי, פחות טוב). קח לדוגמא את שורת הסיום: בפרשנות המוטעית שלי היא באה בהקשר של אינטימיות חדשה עם אשתו שנבנית על הריסות האינטימיות הקודמת, ממש משתמשת באבני החורבות של האהבה הקודמת לבניה של משהו חדש, כפי שארכיאולוגים אוהבים להראות בכל מיני מקומות. עפ"י פרשנות המשוררת, כל השיר אינו אלא הצטדקות ומניפולציה שנועדה להוציא מהאישה העתידית וידויים על בגידות משלה. זה פחות מרשים בעיני כי עוצמת הבגידה (במשוררת, בסודות המשותפים שלהם, באינטימיות שהיתה להם) פחותה אם היא נועדה להשיג מטרה קונקרטית, שכן בנסיבות כאלה מה שהוא יאמר לאשתו אינו בהכרח מה שהוא באמת ירגיש. אולי מוטב להניח לאחרים לדבר על שירה. רצון חופשי, מישהו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשוררת אמרה רק שמדובר בבגידה, *היא* לא טענה שתיאור העניין נועד להיות הצטדקות ומניפולציה, ולהשיג מטרה קונקרטית. גם לא נראה לי שבזה העניין. אבל כמובן, השאלה היא אם הוא סיפר זאת מרצונו החופשי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חולק, נכון שההצטדקות והמניפולציה אינם מרשימים, כלומר אני לא מתרשם מהדובר בשיר. אלא מאי, אני מתרשם מן השיר. שיר נחמד בתפיסתו רגע בחיים (נכון שבצורה מפורשת למדי כך שגם הדיוטות שכמותי יבינו) ורגע זה שווה שיתואר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע להסביר למה ואולי זה קצת מגוחך, אבל התגובה הזאת הזכירה לי משהו לגמרי אחר: החתול הזקן שסיפרת עליו שהוא לא רצה לאכול שום דבר - הוא עדיין בחיים? (אני לא איעלב אם לא תגיב) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באופן מדהים התשובה היא עדיין כן. הוא עיוור לגמרי, בקושי זז, מתקשה - או שמא לא טורח? - לעשות את הצרכים במקום המיועד לכך, הוא מאתגר אותי כל פעם מחדש במציאת איזה אוכל שהוא מוכן לאכול (נכון לתקופת חיים זאת: טונה לארוחת בוקר ופסטרמה דלת שומן בערב), והוא נבהל מדי פעם מרעשים אמיתיים או דמיוניים ומנסה להמלט בגמלוניות מעוררת חמלה/בוז/גיחוך בהתאם למצב הרוח שלי. מה שכן, אם מתעלמים מהפרווה שלו שנראית כמו סמרטוט רצפה ישן, הוא נראה כמו הרבה חתולים אחרים שאתה מוצא בכביש (אחרי שעברה עליהם משאית). ההבדל העיקרי הוא שהם פחות מסריחים ממנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז נאחל לו (בלי שום צחוק) שהכל יילך בקלות, ועכש''ז אפשר לצפות עכשיו לעדכון גם מל.ב.פ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פסטרמה דלת שומן? נו, אז לפחות אי אפשר להאשים אותו בחוסר מודעות בריאותית(-: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע שזה נשמע דבילי, אבל הוא לא מוכן לאכול פסטרמה רגילה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שום דבר לא נשמע דבילי. אדם שיש לו בעיות בכבד, למשל, מזונות שומניים מסויימים עלולים לגרום לו לבחילה. ואולי באמת אין סיבה מיוחדת שזה לא יהיה ככה גם אצל יונק אחר (זאת רק הערה של פרשנות אפשרית, הכוונה איננה לפתוח פתיל על מחלות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ליתר דיוק: נרצח. בלשון יפה קוראים לזה "הומת המתת חסד". כבר כמה ימים שהוא לא אכל ולא שתה בכלל, ואתמול הוא כבר לא הצליח ללכת. הגעתי למסקנה שכשאני אהיה במצב כזה אודה למי שיפטור אותי מהצורך לנשום, והחלטתי לעשות איתו חסד דומה. נא להמנע מביקורי תנחומים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משתתפת בצערך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תנחומי. (חתולי בית לא מתים, הם רק מתחלפים) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום רב לך. שמי ליאור, וזה הרבה זמן שיוצא לי לעיין באינטרנט בכתיבה שלך, ואף יצא לי לקרוא עלון שחולק אי אז על סיפרך: "אישה מטורפת". הייתי מעוניינת לדעת איכן ניתן להשיג את ספרייך? אני גרה בת"א. אשמח אם תיצרי איתי קשר ותודיע לי בבקשה ממך. בתודה מראש: אושר ליאור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אבל מצטרפת ל"מקסים". גם שלך, גם של דורון) _____ העלמה עפרונית, טפו טפו טפו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה באמת מה שאני חושבת עכשיו לאחר הפרסום. ''איך רואים אותי, מה יגידו עלי'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן כתיבה ישירה וקולעת. מאוד ברורה ונעימה. שיר מקסים, לדעתי, היחסים בינו לבינה...יחסים שאף פעם לא פשוטים מידי...הנאה צרופה בקריאה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פנינה, תודה רבה על התגובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר הסבר לשיר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שמישהי שזרקו אותה חושבת על איך שהבחור יספר בעתיד לאישתו עליה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויותר ספציפית, הזורק כנראה לא רווק בהווה, שבעתיד יתחתן ויספר לאשתו, אלא נשוי בהווה, שבגד באשתו עם הדוברת. גם אני החמצתי זאת, וקראתי שוב רק בעקבות התגובה של המחברת שרמזה שמדובר בבגידה, ואז ראיתי שהשורה ''כן, היתה לי'' מסתדרת הרבה יותר טוב בפרשנות הזו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה (גם לדורפל). באמת שלא קלטתי את כל זה, מה שמוכיח לי שוב כמה שאני חוצן ביחסי אנוש בסיסיים.. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב, ולאט בבקשה: א. איפה מוזכרת בכתוב או מסתברת ממנו אפשרות של בגידה? בלי קשר להערת האגב של המחברת. ב. בשיר אין דוברת; יש דובר ("פגשתי אחת בכינית"). או שמא קריאתי פספסה את משמעות השיר במיל וחצי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שם השיר הוא "ולימים הוא יספר לאשתו". די סביר שהעתיד מתייחס לזמן הספור, לא לקיומה של אשתו. והוא גם מבקש ממנה בסוף לספר לו. זה לא מאוד קלאסי בתור החלפת סיפורים על אקסים סתם. וה"מספרת" איננה הדובר: הרי הלה מוגדר שם כגוף שלישי. מי סביר ביותר שיספר על הסצנה הזאת אם לא האחת שבוודאות יודעת את סוד הבגידה חוץ מהדובר? הרי מורגשת כאן מאוד הנימה הרגשית, ההצלפה העצמית, שמקומן האולטימטיבי בראשה של המאהבת שנזנחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני חשבתי (לפני הערת המשוררת) שמדובר בסיפורי אקסים/ות. ה"כן, היתה לי" יכול להתיחס להרבה דברים (למשל, "היתה לך מישהי לא נורמלית?") אבל זאת זאת כנראה הנאיביות שלי, הפרשנות של מישהי מהצד באמת יותר סבירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא בעד האופציה הירדנית. מה היא חושבת שהוא יספר לאשתו כשיתוודה בפניה (לא עכשיו - לימים) על הבגידה. "כֵּן, הָיְתָה לִי,... אַחַת". הוא גם יפחית בערכה ובחשיבותה (של הפרטנרית, ומכאן גם של הבגידה) "אַחַת בַּכְיָנִית...עֲלוּבָה". ולאחר שהוא יתוודה על הרומן שהיה, אבל לא היה ממש, הוא יצפה מאשתו שתחשוף היא את סודותיה: "עַכְשָׁיו תְּסַפְּרִי אַתְּ !" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הוא גם יפחית בערכה ובחשיבותה (של הפרטנרית, ומכאן גם של הבגידה) "אַחַת בַּכְיָנִית...עֲלוּבָה"". בדיוק. הנקודה היא לא כל כך מה הוא *באמת* יאמר לאשתו, אם בכלל. הנקודה היא שהמאהבת הנכזבת מצליפה בעצמה בכל דרך אפשרית, ובכלל זה מנסה לייחס לו נטייה לגמדה מאוד בחייו - עד כדי מעין "משחק" עם אשתו של החלפת זכרונות. אבל מדוע הרומן "לא היה ממש" לדעתך? לזה לא ראיתי סימן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, הרומן היה גם היה, אלא שהוא, בעתיד, כאשר יספר עליו, ימעיט מערכו עד כדי כך ש(יתיחס אליו כאילו) כמעט לא היה בכלל. ___ אבל בסך הכל, ההסתייגות מ תגובה 454922 שרירה וקיימת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא הייתי מזלזל בו אם הייתי שומע אותו מלכלך ככה על מאהבות מהעבר, ואישתו בטח תהיה יותר רגישה ממני להתנהגות כזאת מצידו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מכיר אותו ולא את אשתו, ולא יודע מה יהיו רגישויותיה בעתיד. מה שאני כן (חושב שאני) יודע, זה שלא מדובר בציטוט של דבריו העתידיים של הגבר כאשר הוא יספר לאשתו על הפגישה, אלא איך שאותה אחת בכיינית ועלובה מתארת לעצמה שבן זוגה יספר לאשתו (כאשר יספר) על החוויה המשותפת שלו אתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"... אלא איך שאותה אחת, שחושבת את עצמה לבכיינית ועלובה, מתארת לעצמה ש..." בנות, למרוד! ויפה שעה אחת קודם! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלה צודקת. אפשר לקפל את נס המרד. חוזר בי. צ''ל ''... אלא איך שאותה אחת, שחושבת שהוא חושב אותה לבכיינית ועלובה, מתארת לעצמה ש...'' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שזה מה שהיא חושבת שהוא חושב, (אני חושבת), אבל למה שהיא תחשוב שזה מה שהוא חושב עליה אם לא בגלל שככה היא חושבת על עצמה? (אה, ו- מה רצית, נס עם מקופלת?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש לא ברור שזה המצב. היא לא חושבת שכך הוא חושב. היא בכלל לא כל כך *חושבת* בהקשר הזה. היא מרגישה - ובהתאם מדמיינת - את התרחיש המכאיב ביותר האפשרי, כך ששום תרחיש מציאותי לא יוכל כבר להפתיע אותה. לא לרעה, לפחות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא הבנתי את זה ככה, אלא שהמספר (הכל יודע) מספר לנו (הקוראים) שככה הגבר יספר לאשתו יום אחד על הבחורה (המאהבת/אקסית). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תחת פירוש כזה השיר כמעט מאבד משמעות, אלא אם כן הוא חלק מסיפור/ספר שבו המספר מרחיב את היריעה - לפחות מוסיף את תיאור הרומן "כפי שהיה באמת", או את סיפורה של הרעיה או משהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי - את מי מעניין קיומו האפשרי של זוג שבו הבעל בוגד באשתו (ואולי גם היא בו), ומספר לה בדיעבד (שים לב שבמקרה זה אין משמעות לזמן עתיד, רק לכך שהסצינה מתרחשת בדיעבד) על הרומן שלו עם בכיינית? מה אפשר ללמוד מזה? שאפשרי שבני זוג יספרו זה לזה על בגידותיהם? שאפשרי שאחד מהם, לפחות, יהיה בעל הומור מסוים? שבמסגרת סיפור כזה ייתכן שהבוגד יגמד את דמותם של בן/בת זוגו? מה זה מוסיף לך בחיים? לעומת זאת, אם אתה מניח שהמספרת היא המאהבת לשעבר, התיאור הוא כבר עשיר בהרבה. יש לך עם מי להזדהות. אתה מבין מי סיים את הרומן. נפרשים לעיניך מבטים רבים בבת אחת - מבטה של המאהבת על אהובה, על עצמה בעיניו, על האופן שבו הוא עלול לתארה, על בגידתו האפשרית בה באמצעות הסיפור הזה... יש הרבה יותר "פערים" בעלי משמעות ומסקרנים שיש להשלימם, הרבה יותר קצי חוט להיאחז בהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור, אני הנחתי שמדובר באקסית - מערכת יחסים שהסתיימה לפני זו שבה יספר הגבר לאישה על הבחורה ההיא, הבכיינית ואולי זה לא גימוד של הבחורה ושל מערכת היחסים אלא פשוט קוריוז - מערכת יחסים לא שגרתית עם בחורה מוזרה. גם כאן לא חסרות אפשרויות ולא חסר עניין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני הבנתי זאת כך, והשיר נגע יותר ללבי: הכותבת נמצאת כיום עם מישהו ורואה איך בעתיד הוא יתחתן עם אחרת והיא תישאר בגדר אנקדוטה. בפירוש השני, קשה לי הרבה יותר להזדהות עם זו ששוכבת עם הנשוי והיא בעצם המסכנה, אולי כי מיציתי את רחמי על אלו ב'שבתות וחגים' (הנהדר בעיני) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גבר מתרברב, מתנשא, מפרגן לכאורה מבלי להשמיט את העליבות (מסייג - אולי נעלבה) של הפרטנרית למפגש. בעית השיתוף של פרטנר חדש ביחסים קודמים. 'גילוי לב' מצידו, שמטרתו לגרום לשותפתו החדשה לדבר בפתיחות על יחסיה הקודמים - דיבור שיכול לאמלל ו/או להונות. חכם ומהוקצע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההתמקדות בדובר הגברי שגוייה לדעתי, כי פיענוח השיר מחייב תפיסת הכותרת כחלק מן הרצף. הכותרת "לימים הוא יספר לאשתו" מצביעה על דוברת ולא על דובר, והשיר עצמו מוצג לא כ"קול" אוטנטי של הגבר שאיתה, אלא כהרהור שחולף בה, כציטוט דמיוני של שיחה המתרחשת בתודעתה. הזמן והמקום הממשיים אינם כמובן אותו "עתיד" שבו מתנהל כאילו השיח בין האיש הנשוי לאשתו, אלא זמן הבכי של הדוברת, שתופסת עצמה בתוך הסיטואציה כמישהי חסרת חשיבות בעיני האיש שאיתה, וחווה את העליבות והנעלבות של הרגע ההוא. הציטוט של הדובר הגברי יוצר הֲזָרָה של ה"אני" הנשי, שמאפשרת גם התייחסות הומוריסטית (ההיפרבולה של הצפת הדמעות), ובעיקר סוג של חשבון אישי. אני צריך להודות שבקריאה ראשונה (וגם עדות המשוררת "הועילה" לזה) נראה לי השיר פשטני עד טריוויאלי, אבל מסתבר שהוא מורכב הרבה יותר משחשבתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משירה אני מצפה למשהו יותר מתיאור ישיר של סיטואציה, או חידה חברתית. אמנם מיסתורין וסוד (בכל הרמות, כמו הרמה התוכנית, האסוציאטיבית, הלשונית וכו') מהווה גורם משיכה לשיר ומביא לתענוג בקריאה (ובקריאה החוזרת). אבל אני לא חושב שחידה (שמייד נמצא לה פתרונים) היא כמו המיסתורין שתמיד מסתובבים סביבו ולא מגיעים אליו. השיר הזה ישיר ופרוזאי (במובן של חולין) יותר מדי לטעמי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיר יפה ומוסיקלי. אהבתי את הקצב שבשיר, הכאב וההומור שבתוך הדמעות ואת משחקי המילים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא ממש משנה, אבל נראה לי כי השיר בהחלט מאפשר מצב שבו המפגש בין הדוברת לגבר נעשה טרם נישואיו, והוא עונה על שאלה כמו "הייתה לך בחורה/בחורה מוזרה/כל דבר אחר לפניי. להפך, מצב שבו מדובר בגבר שאינו נשוי דווקא מעצים את תחושת ההחמצה והנחיתות של הדוברת. הוא לא רק יספר עליה כאפיזודה חולפת, אלא גם יספר זאת לאישתו, מה שהיא לא והיא יודעת שלא תהיה. מה שמעניין במיוחד בשיר לטעמי הוא שאף שהדברים אמורים להיות דברי הגבר, הרי לשונם משקפת את הדוברת. קצת פחות סביר כי אדם ייקרא למאהבת לשעבר "בכיינית" או כי ישתמש בביטויים כגון "יותר דמעות מעיניים". אלה נשמעים דווקא כדבריה על עצמה, מושמים בפיו כפי שהיא מבקרת את עצמה. אני מעריך טכניקה זו במיוחד כי אז יוצא כי הלשון הפיוטית מקבלת הנמקה בעולם השיר ולא במדיום השירי. להבדיל, למשל, מן האפוסים העתיקים שבהם אדם מדבר בלשון שירה בלתי סבירה. בדברי ה"מדובבת" ניכרת ביקורת עצמית, מרירות. היא מכירה בנטייתה הבכיינית אולם יודעת כי היא גם נחמדה. אני שואל עצמי אם המעבר ההדרגתי: בכיינית - יותר דמעות מעיניים - הציפה חולצה - הציפה מכנסיים - ביחד הצפנו מיטה - מבטא את ההכרה של הדוברת והביקורת העצמית שלה על נטייתה לא רק לרגשנות יתר אלא לכך שזו מובילה אותה באופן מצער וידוע מראש למיטה עם גברים שינטשוה. כאילו הצפת העיניים והצפת המכנסיים קרובים מעשית כפי שהם קרובים לשונית. קשה לי להאמין כי איזה גבר ידבר כך באמת ונראה כי יש פה התאכזרות עצמית ממש. הקצביות המשתעשעת ב"הציפה, הציפה, הצפנו" אכזרית בעיניי מעין כמוה. היא מבטאת אטימות מוחלטת לרגשות הבוכה, נצלנות מנוולת של בכייה, כאילו הרטבת חולצה והרטבת מכנסיים חד הם. השיר נפתח בטון רגיש מעט (בכל זאת הוא שם לב לבכיינותה ונחמדותה) אולם הצפת המיטה עוברת למעין משחק אטום לב ונצלני. זה מממשיך בכינויה "עלובה" (להבדיל מבכיינית ונחמדה) ותהיה מטומטמת שמא אולי נעלבה (אלא מה?). והרי כל זה עומד בניגוד חד כל כך לדיאלוג גלוי לב של גבר עם אישתו. קשה לי, אודה, להבין את שתי השורות הלפני אחרונות: עלובה, לא די עלובה - מה פירוש? למה הכוונה ב"לא די עלובה"? אני לא בטוח שאני מבין את הצירוף "לא די עלובה" אפילו באופן מילולי. הייתי מצפה לראות את ה-ד' בצרה דווקא. השיר נפלא בעיניי, עשיר, מכריח את הקורא לפתחו ותהליך הפיצוח מטיל את הקורא אל תוך הסיטואציה והרגשות הכרוכים בה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק עכשיו שמתי לב ל''די'' הזה, ולכך שלי, בעצם, הוא לא מובן (בשום ניקוד). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אם קוראים את זה הפוך זה יותר ברור? "לא די עלובה. עלובה." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, כך זה בהיר יותר: אינה "די עלובה" כי אם "עלובה" ממש. מעניין שזה נאמר לאחר שסופר על שנכנסו למיטה. אולי הדעה משתנה לאחר המעשה. כיצד, אם האדם מספר בדיעבד לאחר שכבר הכיר אותה משתי הבחינות? טוב, זו הרי הפרספקטיבה שלה וכך היא רואה עצמה: נחמדה, בכיינית אולי גם "עלובה" במיטה. באמת שיר עצוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גליה אבן חן היא משוררת מצויינת. מילותייה כמו מביאות את הבורגנות לכדי דמעות. היא אמיצה כאילו שאין לה ברירה. הקול שונה, הקצב מאתגר ואינו נושק לקצב השגור של השירה השבעה. גליה רעבה. גליה אחרת. קולה הרובוטי, הצונן משווה לקריאתה-גוון פלורוסנטי-ציני-מרחיק, שמביא אותך למחשבות על נוחות ועל הסדרי החיים הנוחים ואינו נותן מנוח. זהו קול כסיסת ציפורניים. באשר לשיר הזה-קראתי כבר שירי-גליה [הניכרים באופיים הייחודי] טובים מימנו, למרות שאני מוצא אותו ראוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הקצב מאתגר ואינו נושק לקצב השגור של השירה השבעה" ? הסבר ודוגמאות יתקבלו בברכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדוברת מתייסרת על כך שתושפל ע''י המאהב שלה. הוא הרי יחזור לאישתו עימה הוא חווה יותר מאשר ''תאוות בשרים''. הקשר בינו לבין אישתו עשיר , מורכב ובודאי שלא ''עלוב''. היא יודעת זאת והיא אכן ''בכיינית''. מאוד ריאלי, חזק ומעורר מחשבה. תודה לגליה אבן חן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו ספרי את עם סימן קריאה! לצערי לא נשמע כה רומנטי. משחק אינטימי שכזה, בו כל אחד מבני הזוג חושף פרשיות אהבים מביכות, יתקיים כשהקשר בחיתוליו, בשלב שעדיין אפשר להזכיר את שמות האקסים מבלי לעורר רגשות שליליים. לעומת החלק הראשון, המפשט האחרון נרשם בשפת יום יום, ייתכן והבחור שלנו מקריא לה שיר שכתב לפני כן ןמי אמר שאלו זוג נאהבים? אולי זאת קבוצת משוררים שמתקבצת בבית קפה ואותו בחור רשם שיר זה ששמו לא ידוע אך המשוררת יודעת יותר מהדמות שזהו שיר שרשם כסוג של התוודות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה הצער של המאהבת. אין פה רומנטיות אלא זלזול בוטה בקשר שמושתת כל ככולו על תאוות בשרים חולפת. מאוד ריאלי ואכן מאוד לא רומנטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא בהכרח ''קשר שמושתת כל כולו על תאוות בשרים חולפת'', אלא נסיון של המאהבת לדמות את התרחיש הגרוע ביותר - שבו המאהב לשעבר יתאר כך את הקשר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בעצם אתה אומר שהמאהבת בעצמה מספרת את הסיפור? אם כך, מה היא מצפה לשמוע מהדמות השנייה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המאהבת מספרת את הסצנה המתפתחת בדמיונה בין מאהבה לאשתו, כשהלה בוחר לספר את סיפור הרומן הצדדי הבוגדני שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים בהחלט. זה התרחיש הקיצוני ממנו חוששת המאהבת. היא מפחדת מהזלזול ו''ניצחון'' החוקית בבבעלות על אהבתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל לא רק. התרחיש הקיצוני ממנו חוששת המאהבת מוזן מעצמו, שהרי התאור: "פָּגַשְׁתִּי אַחַת בַּכְיָנִית, נֶחְמָדָה דַוְקָא אֲבָל בַּכְיָנִית, יוֹתֵר דְּמָעוֹת מֵעֵינַיִם" גם אם הוא מוקצן ומועצם ע"י חששות המאהבת, יש לו בסיס במציאות של מערכת היחסים בין המאהבת למאהבה. גם אם היא לא ממש "הֵצִיפָה אֶת הַחֻלְצָה הֵצִיפָה אֶת הַמִּכְנָסַיִם" וגם אם הם לא באמת הציפו יחדיו מיטה הנפתחת לשניים, הרי דמעותיה היו שם כבר בשעת ההתרחשות, ודמעותיה התערבבו בנוזלי גופה וגופו. דווקא היא זאת שרואה את הגרוטסקיות או האירוניה שבדברים בשעת התרחשותם (או זמן קצר לאחר מכן), ושמה את הניסוח הקיצוני בפיו של מאהבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא מפחדת מהזלזול. ב''נצחון'' האישה החוקית היא כביכול כבר בטוחה, אם כי לאא ברור אם מדובר בבעלות על ''אהבתו''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אי אפשר לדעת אם היא מאוהבת אני חושבת שהאגו מדבר, זאת אולי הסיבה שהיא מספרת בשמו על בכיינית אחרת והיא לפחות לא בוכה מה שיכול לעלות לה את הביטחון בכמה מילימטרים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא לא מספרת בשמו על בכיינית ''אחרת'', אלא עליה עצמה. עליה כפי שהיא חוששת שהוא עלול לתארה לאשתו ביום מן הימים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, ב'מת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך, מי זאת הבחורה שיושבת מולה?, ייתכן שהיא מצפה מאחת הקוראות שתספר סיפור משלה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה יושבת מולה בחורה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זוכר את הטרנד של התמונות שאתה אמור לפזול לכיוונן / לבהות בהן בכדי להפסיק לראות קשקוש שנוצר על ידי מחשב ולראות במקום תמונה תלת-מימדית? הרבה זמן שרפתי בניסיון הכושל לראות משהו מלבד הקשקוש, ואני בטח לא היחיד. תאר לך כמה שנות-אדם היו אובדות למין האנושי אם היה נטען שיש שם תמונות של בחורות ערומות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, לא ראית? זה באמת היה תמונה של בחורות ערומות... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו על כל נושא בעולם חוץ מד.ק. (הדילמה, לא המגיב הזכור לטוב), גם על הנושא הזה היה לפחות פתיל אחד באייל, ולשכ''ג היה איזשהו פתרון לבעיה - כלומר, זה לא שהוא סיפק בחורות מעורטלות לפי הצורך, אבל הוא תיאר איזו טכניקת בהיה שכן מביאה לתוצאות. אם יהיה לי הרבה זמן פנוי, אולי אצליח לאתר את התגובה ההיא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, אז לא סתם יושבת מולה בחורה, אלא יושבת מולה בחורה ערומה? מרגע לרגע אני מתחיל יותר ויותר לחבב את השיר (-: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו בקליפ מהיר וחושני השיר הזה מעביר איזה הבזק מחשבה ברגע של מין מזדמן שאולי עובר בראשה של הפרטנרית הכותבת ובאותה מהירות של בבואה שנזרקת ממראה אל מראה החשבון הבינמיני מתאזן ''ועכשיו תספרי לי את'' , רק כותרת השיר מסגירה ברמז את העצב הסמוי ברגע המוחמץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שולחים את הטקסט למערכת: <editors@haayal.co.il> | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |