|
||||
|
||||
שם השיר הוא "ולימים הוא יספר לאשתו". די סביר שהעתיד מתייחס לזמן הספור, לא לקיומה של אשתו. והוא גם מבקש ממנה בסוף לספר לו. זה לא מאוד קלאסי בתור החלפת סיפורים על אקסים סתם. וה"מספרת" איננה הדובר: הרי הלה מוגדר שם כגוף שלישי. מי סביר ביותר שיספר על הסצנה הזאת אם לא האחת שבוודאות יודעת את סוד הבגידה חוץ מהדובר? הרי מורגשת כאן מאוד הנימה הרגשית, ההצלפה העצמית, שמקומן האולטימטיבי בראשה של המאהבת שנזנחה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |