הכי טוב בחופשה זה... | 2637 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
הכי טוב בחופשה זה... | 2637 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
אני עושה דוקטורט. מצד אחד, אין לי שעות עבודה מסודרות ואני טס הרבה לחו''ל ומטייל שם אבל כל הזמן יש לי עבודה לעשות ודדליינים. מה שאני משתדל לעשות בזמן הפנוי (שזה לא כשאני בחו''ל) זה לנוח מצד אחד או להיות עם בת זוגי (אם יש לי, לחפש אחת אם אין לי) שזה גם סוג של מנוחה. |
|
||||
|
||||
אבל היא רק הכי קרובה ולא בדיוק מה שאני הכי אוהב בחופשה. הדבר שאני הכי אוהב בחופשה זה השינוי - שבירת השיגרה ותחושת החיים האלטרנטיביים שאני חי בזמן החופשה. זה כולל את החופש לקום ביקיצה טבעית כל בוקר, להחליט לאן לנסוע היום או להחליט לא לנסוע בכלל אלא להסתובב באותו המקום עוד יום, לאכול מה ואיפה שרוצים (מסעדה כל יום!), ולקראת ערב לחפש מקום נחמד לישון בו וכשמוצאים - להנות מהלינה במקום חדש. זה כולל את החוויה של להיות 24 שעות, שבועיים רצוף עם המשפחה, בלי המטרד שנקרא עבודה שמפריד אותי מהם 5 ימים בשבוע 10 שעות כל יום, וזה בלי שום קשר אם מדובר בזמן איכות או לא. זה כמובן כולל את הנופים החדשים, האוכל המקומי, התרבות המקומית, המוזיאונים, המנוחה ובקיצור, כל מה שאני לא עושה ביום-יום. |
|
||||
|
||||
האמת היא שיש מבחינתי שני סוגים של חופשות - עם אוטו ובלי אוטו. בלי אוטו, אני פחות או יותר כבול למקום אחד, ואז אוכל טוב הוא די עיקרי. עם אוטו, היכולת לנסוע לאן שבא לי, לחקור מקומות חדשים, לחפש מקום חדש לישון בו כל ערב - כל אלו הם חוויה שונה לגמרי. |
|
||||
|
||||
אתכם, אנשי הפרייבט? האם כל דבר בחיים מסווג לפי "יש או אין אוטו"? אני מסווגת חופשה של "תייר" שבא לראות, לסקור וללמוד, מצויד במדריך (ומטבע הדברים גם נייד יותר) ומתנהל לפי "משימות" שברצונו להשלים - מול חופשה של "נטמע", מי שמשתעשע באשליה כאילו הוא תושב המקום (ומטבע הדברים נייח, או מתנייד ממוקד עיקרי אחד, בית שכור וכולי). למותר לציין שהסוג השני חביב עלי מאוד, למרות שהתנסיתי בראשון לא מעט. |
|
||||
|
||||
מכיוון שהדבר העיקרי שמבדיל בין יכולתי להיות ''תייר'' לבין יכולתי להיות ''נטמע'' הוא ''האם אני יכול להרשות לעצמי לשכור רכב או לא'', הרי שהסיווג נקבע על פי זה. לא ניסיתי אף פעם ''להטמע''. אני לא חושב שאני טוב בזה. אני בקושי נטמעתי בשכונה שאני גר בה כבר שנה שלמה. אני לא אדם שמתקשר טוב עם זרים. מצד שני, אני גם מעדיף שלא להסתובב עם מדריך (כותבי מדריכים הם פלצנים משמימים, לטעמי), ולא עובד לפי ''משימות''. הנסיעה שלי בקנדה הייתה מוצלחת מאוד מבחינה זו. הייתה לי מפה, אבל לא היו לי יעדים מוגדרים. נסעתי בכיוון כללי שנראה לי, עצרתי איפה שנראה לי נחמד, שכרתי חדר איפה שבא לי... זהו, פחות או יותר. |
|
||||
|
||||
של דני קרמן. ספר משובח לקריאה גם אם לא מטיילים לפיו, ועוד יותר משובח אם כן. |
|
||||
|
||||
את לונדון חרשתי כבר מספיק. לא נראה לי שיצא לנו ללכת לשם שוב בעתיד הנראה לעין. המטרה הבאה היא כנראה גיחה חוזרת לאיטליה (בתקופה קצת פחות חמה), או אולי שוויץ. וכל זה, כמובן, יקרה עוד כמה שנים טובות, כשנוכל כבר לקחת את הילד לטיול שכזה. |
|
||||
|
||||
אין שום בעיה לקחת תינוק בן חצי שנה לטיול שכזה. השאלה היא האם זה כדאי - זה תלוי בעיקר בתינוק. |
|
||||
|
||||
אני רוצה לספר לך, שיורש העצר כבר הספיק לבקר באוסטריה, סלובניה וקרואטיה כשהוא היה רק בן 8 חודשים ובטורקיה כשהוא היה בן שנה וקצת (וזה בלי להחשיב טיול בצפון איטליה ומערב אוסטריה כשהוא עוד היה בבטן). |
|
||||
|
||||
לא קצת... טורדני לטייל עם תינוק כל כך קטן? |
|
||||
|
||||
לא, למה? בטח לא יותר "טורדני" מאשר לחיות עם תינוק כל כך קטן. ההבדלים העיקרים הם הורדת הקצב (דבר מבורך בפני עצמו) ושמירה קצת יותר קפדנית על הרמה של מקומות הלינה (פעם היינו עושים קמפינג בחלק מהלילות). |
|
||||
|
||||
כי זה קצת יותר בעייתי לעשות חלק מהדברים. יש מסעדות שלא תשמחנה לאפשר לך כניסה עם ילד, ואינני בטוח אם כל המוזיאונים ושאר אתרים ישושו להכניס פנימה יצור צווחן-בפוטנציה. |
|
||||
|
||||
איטליה ידועה כמקום ידידותי להפליא לילדים, במובן שהם רצויים בכמעט כל מסעדה ומוזיאון. אנחנו נסענו לארה''ב עם תינוק בן חמישה חודשים, והיה נהדר. בפלורידה הוא בילה חצי יום בבריכה משפריץ וצווח מאושר, והיו שפע של דודנים להשגיח עליו אח''כ כדי שאבא ואמא יאכלו צהריים כמו בני אדם. בניו יורק הסתובבנו איתו במנשא כל היום, והמראה של העיניים הגדולות והתמהות שהוא פתח כשהוא ראה פעם ראשונה את הרכבת התחתית היה שווה את כאבי הגב. לא חושבת שהיינו מסתדרים עם העגלה בעיר. הבאנו אותה אבל לא השתמשנו. צריך שינוי תודעתי מסויים כשנוסעים עם ילד קטן - לסיים את היום מוקדם למשל, כלומר לקחת טייק-אאוט לארוחת ערב. לעומת זאת אפשר להתחיל את היום מוקדם ולראות את העיר מתעוררת.. יתרון עצום היה בהיותו עדיין יונק. לא הייתי נוסעת עם ילד בן יותר מחצי שנה ופחות משנתיים. אבל לעומת זאת, אף אחד גם לא מזמין אותי לחופשה על חשבונו, אז אין בעיה. |
|
||||
|
||||
אני נסעתי עם זוחל בן 8 חודשים (בלי עגלה אפילו) לצימר בראש פינה. לא התעייפתי יותר מאשר בעיר, למעט זה שלא היתה לי העזרה הרגילה. עדיין העיר אותי באותה שעה כל בוקר, אבל היה נוף נפלא לראות בשעות האלה. בדיעבד אני מצרה שלא נסעתי איתו יותר בגילאים הכי "נוחים" (חודשיים-שלושה, כשהוא מכורבל ולא צריך הרבה גירויים). אבל למי היה כוח לזה אז... |
|
||||
|
||||
כאמור, אני נסעתי עם זחלן פעם בגיל 8 חודשים ופעם בגיל 13 חודשים והיה אחלה. בגיל 8 חודשים הוא עוד ינק (פלוס תוספות) וזה באמת מאוד נוח שלא צריך הערכות לוגיסטית מסובכת כשהוא רעב. עגלה היא מאוד שימושית לטיול בערים ונעזרנו בה בשני הטיולים. הגיל הבעייתי בעיני הוא מעכשיו ועד גיל שלוש בערך, שהילד כבר כבד למנשא ועוד לא יכול ללכת מרחקים לבד. זה מאוד מגביל את מסלולי הטיול האפשריים. |
|
||||
|
||||
מסעדות לא מהוות בעיה אמיתית כל עוד לא מדובר במסעדות יוקרה. גם בארץ אנחנו הולכים למסעדות לפעמים ותמיד לוקחים את יורש העצר איתנו. מסעדות רגילות לא מתרגשות מתינוקות אפילו שהם לפעמים מרעישים קצת. מוזיאונים יכולים באמת להיות בעייה - תינוקות משתעממים הרבה יותר מהר ממני. אני מניח שזה תלוי בסוג המוזיאון - מוזיאונים עם דברים צבעוניים, נוצצים, מרעישים וכד' מהווים אטרקציה גם לתינוק. מוזיאונים עתירי שלטי הסבר ארוכים פחות מתאימים. אני ממעט בביקורי מוזיאונים גם כשאני בלי תינוק, אז לי זה לא מהווה בד''כ בעיה. בשורה התחתונה, אני מניח שזה מאוד תלוי באופי של התינוק. לנו היה (ויש) מזל וקיבלנו תינוק נוח וסקרן שכל דבר מעניין אותו והוא מאוד נהנה לראות נופים חדשים, לטעום אוכל חדש ולא אכפת לו שאנשים לא מוכרים לוקחים אותו על הידיים לסיבוב במקום חדש. אני יודע שיש תינוקות שיותר קשה איתם, אבל זה לא שבטיול זה קשה במיוחד. השגרה איתם קשה לא פחות. |
|
||||
|
||||
זו אחת מאותן אמיתות בלתי מבוססות שכולם יודעים. מסתבר שגם בפאריז אין בעיה להכנס עם ילדה בת שנה למסעדת שלושה כוכבים, שלא לדבר על סתם מסעדות בצרפת, אוסטריה או איטליה. |
|
||||
|
||||
זה אמור כמובן להיות תלוי בהתחשבות ההורים בשאר הסועדים. אם יש סצינת בכי למשל, להקפיד לצאת החוצה עם הילדה (או לחלופין לתת לה פליק!). צריך גם לזכור את משך הריכוז הקצר של ילדים. בן שנה לא ישרוד ארוחה של שלוש מנות וקינוח. אבל אם מקצצים מנה אחת ואוכלים את הקינוח בבית או במקום אחר, האירוע יכול לעבור בשלום. זה אגב מניסיון מר: כבר כמה פעמים נכנסתי למקום עם תינוק חייכן ומקסים ששבה את לב המלצריות, ויצאתי ממנו עם צווחן היסטרי. הפתרון הוא התקפלות חצי שעה לפני הזמן המתוכנן, או כוננות לוגיסטית כך שיהיה אפשר לזוז עם כל החפצים והחשבון משולם *ברגע* שהתינוק מראה סימני עייפות/עצבנות (ברגע = טווח של חמש דקות ולא יותר). |
|
||||
|
||||
ישרוד, שרדה, למה לא תשרוד? למעשה זו רמאות: חצי מהזמן (ובפרט בזמן שנכנסנו) היא ישנה. בחצי השני היא התענגה על דברים שלא אכלה ולא תאכל עוד הרבה זמן. |
|
||||
|
||||
ישנה זה לא נחשב (וגם לא חוכמה)! התכוונתי למצב ערות. |
|
||||
|
||||
גם אנחנו צלחנו יפה כמה וכמה ארוחות מלאות במסעדה. רצוי להביא ילד עירני ובמצב רוח טוב, לא ממש רעב אבל שמח לנישנוש, ולדאוג שיהיה לו כל הזמן משהו נחמד וטעים (כמו איזו פוקצ'ה עם שפע שום) לכרסם ולפורר. כך צלחנו ארוחות ב''פסטה נובה'' (עם צוות מקסים שהביא לו כל הזמן טעימות וכיבודים, ונזפו בי כשניסיתי לנקות אחריו בטענה שזו העבודה שלהם), ''דודה'' (שם הוא התיר למלצרית את השרוך של הסינר פעמיים תוך ציחקוקים ערמומיים לפני שהתפנה לאכול לאמא את כל הבפנים הטעים של הקובה) ו''החומה הסינית'' (שבה השתלט באושר על כל האורז שהצליח להניח עליו את ידו הקטנה והחמדנית). אביזר חשוב נוסף היא הסבתא שעושה אטקינס, ולפיכך שעתה פנויה לשחק ולהאכיל ולהחזיק את הקשית של המיץ, ולנגב את השלולית של המיץ (כי הוא רוצה לבד) ולהרחיק מזלגות ומלחיות מטווח הידים הקטנות וכיוצא בזה. |
|
||||
|
||||
"הסבתא שעושה אטקינס"? דהיינו? |
|
||||
|
||||
להבדיל מהסבתא שלא עושה אטקינס. |
|
||||
|
||||
כן, מתקבל על הדעת. אבל אתה יכול להרחיב? |
|
||||
|
||||
יכול, אבל לא יהיה לזה קשר למציאות. |
|
||||
|
||||
דיאטת אטקינס, איזו שטות פופולארית בימינו, דיאטה נטולת כל הגיון תזונאי. יש מיליון ספרים על זה. השאלה שלי היא איך הצלחת ש*לא* להתקל במושג עד היום? לפרטים נוספים: http://www.amazon.com/gp/product/B000C4T48I/sr=8-1/q... |
|
||||
|
||||
מי אמר שלא נתקלתי? חשבתי שמבקשים ממני להרחיב על הסבתא. |
|
||||
|
||||
אופס, התכוונתי להגיב לאלמוני. |
|
||||
|
||||
תודה. אני רואה שהעולם מלא מדי באינפורמציה נסתרת... |
|
||||
|
||||
לא יודע איך הגעתי לכאן, אבל אני מעדכן שיורש העצר כבר הוסיף מאז את איטליה, יוון, שוודיה, דנמרק, הונגריה, סלובקיה וצ'כיה. כל זה עד גיל 5.5. בטח עד גיל 21 הוא יגיע לירח. |
|
||||
|
||||
לא בהכרח. אפשר להיות "תייר" על אוטובוס תיירים (נסה להיזכר בטיול הבר מצווה שלך!) ואפשר לשכור אוטו ולצאת לטיולים מהבית השכור כ"נטמע". אני לא מתה על מדריכים, למרות שבזמנו "אירופה ב-35 דולר ליום" היה להיט אצלי (מזמן, כשהעלות הזו היתה ריאלית...). |
|
||||
|
||||
אני הצלחתי ב1991 לטייל באירופה בעלות ממוצעת של 21 דולר ליום, לא כולל כרטיס חופשי לרכבות באירופה וטיסה בסוף הביתה. |
|
||||
|
||||
טיול בר המצווה היה נטול אוטובוסים. לשכור אוטו כדי לנסוע בטווח של יום נסיעה אחד נראה לי בזבוז אטומי. ולשכור בית בשביל חופשה נראה לי אימתני. |
|
||||
|
||||
לשכור רכב כדי לנסוע בטווח של יום נסיעה אחד זה דווקא רעיון לא רע בכלל. את יום ההולדת שלי בשנת 1998 חגגתי עם רכב ששכרנו ליום אחד באי סקיי בסקוטלנד. באותו יום הקפנו את האי וראינו, פחות או יותר, את כל מה שתכננו לראות. (שאר הטיול התבצע ברכיבה על אופניים ובנסיעה ברכבות) |
|
||||
|
||||
בטווחים קצרים כל כך אני מעדיף תחבורה ציבורית. מצד שני, אני מדבר בדרך כלל על ערים, ואין לי מושג מה המצב באי סקיי שבסקוטלנד. אגב, אם יש מקום אחד שאני רוצה ''להטמע'' בו לכמה שבועות טובים, הרי שהוא העיירה היי-און-וויי שבווילס. |
|
||||
|
||||
יש באי תחבורה ציבורית, אבל תחבורה ציבורית מאיטה אותך - אתה מתקדם בקצב של האוטובוס. כמו בדוגמה של איזי למטה - כשאתה רוצה לכסות שטח מסוים ביום בשטח לא-עירוני (מחד - אין פקקים, מאידך - תחבורה ציבורית קובעת לך את הקצב) שכירת רכב ליום אחד היא עסקה לא רעה. היי-און-וויי זו העיירה עם המון חנויות ספרים? |
|
||||
|
||||
כאמור, אני מניח שזה תלוי בתנאים ובמקום. כן. |
|
||||
|
||||
יש באי תחבורה ציבורית, שגורמת לך להגיע למסקנה שהתחבורה הציבורית בארץ מצויינת, יעילה, אמינה ומדוייקת - לתפארת מדינת ישראל. _ אנחנו יצאנו למסלול רגלי. ירד גשם. התעלמנו. תוך 15 דקות מצאנו את עצמנו ספוגים מכף רגל ועד ראש. המשכנו להתעלם. באו מטיילים מהצד השני, הסתכלו עלינו, שאין לנו שום ציוד שטח, ואמרו - אין כלום מפה ועד סוף המסלול. אם תתקעו - לא יהיה לכם איך ואיפה למצוא מחסה. חזרנו. הלכנו לתחנת האוטובוס. האוטובוס לא הגיע. האוטובוס שעתיים אחריו - לא הגיע. חיכינו עוד, שעתיים נוספות, לאוטובוס האחרון לאותו היום, אף הוא לא הגיע. סך הכל - 5 שעות חיכינו שם. עצר רכב עם תיירים אמריקאים. מעשית - הכרחתי אותם לקחת אותנו. לכל מקום. רק תוציאו אותנו מהחור הזה שאין בו אוטובוסים. הם לקחו אותנו למקום אחר. חיכינו 3 שעות נוספות (ו-2 אוטובוסים נוספים שהיו אמורים להגיע, ולא הגיעו) וב-21:30 הגיע אוטובוס ממחוץ לאי, שלקח אותנו חזרה לעיר המרכזית ולאכסניה שלנו. המרחק האסטרונומי שהיינו צריכים לגמא? כמרחק תל-אביב כפר-סבא. |
|
||||
|
||||
אני פעם שכרתי רכב ליום אחד בעיר אנטופגסטה - צ'ילה כדי לטייל לערי הרפאים שבמדבר אטקמה (ערי רפאים לא זקוקות לתחבורה ציבורית). זה יותר יקר מעלות יומית של שכירת רכב לטווח יותר ארוך, אבל לא נורא. |
|
||||
|
||||
העלות של שכירת בית, אם מדובר בקבוצה (נאמר 5 איש ומעלה), היא מאוד חסכונית. יש לזה כמובן יתרונות וחסרונות ידועים לעומת מגורים במלון או ב-B&B . |
|
||||
|
||||
לא מתמצאת. בטח הכי זול. |
|
||||
|
||||
חוץ מהשנה שגרתי בסקוטלנד (וזה בפרוש לא היה חופשה) אני לא מכיר חופשות של ''הטמעות''. אני גם לא רואה את היתרון הגדול שבלהחליף את השגרה שלי כאן בשגרה אחרת ועוד לקרוא לזה חופשה ולשלם ביוקר על זה. כשאני מטייל, אני לא מגדיר את החופשה כאוסף של משימות אותן יש להשלים בזמן קצוב. יש לי מסלול כללי שהוא יותר בסיס לשינויים מאשר מסלול מסודר. כל ערב קוראים במדריך מה יש באזור שלנו ובכיוון הכללי של המסלול ומחליטים לאן הולכים מחר. לפעמים יש אילוצים קשיחים, כמו ליקוי חמה שכדאי לראות אותו מנקודה מסויימת, כרטיסים למופע, טיסה או נסיעה ברכבת לאזור אחר, ארוע מיוחד שלא רוצים להחמיץ (לדוגמה, חגיגת הסיום של פסטיבל אדינבורו) אבל בגדול הטיול הוא בסגנון חופשי למדי. |
|
||||
|
||||
שגרה של ארוחת בוקר מאוחרת, צהריים בעיר, טיול ערב בין הכרמים, כוס יין מול השקיעה וכל מיני כיבודים כאלה, זה בהחלט חופשה מבחינתי (למרות שאת השניים הראשונים אני עושה לא מעט ביומיום...). 1 ביליתי נופש ברוח דומה במקומות שונים באירופה (במגבלות הכיס לצערי). בעיני זה קשור לתשוקה גנרית לפשוט וללבוש צורה וזהות, להיוולד במקום אחר וכולי. לגבי "אוסף של משימות" - הבאתי הגדרה קיצונית לתיירות. כמובן שההתגלמות הקיצונית ביותר היא אוטובוס תיירים אמריקני או יפאני, עם מצלמות וזמן קצוב. גם לישראלים יש את "אירופה הקלאסית בחמישה ימים", וסימון "וי" על כל אתר שהספקנו לראות. אתה אולי לא פועל כך, אבל זה בהחלט ז'אנר-אב של חופשה, שההיגיון שמאחוריו הוא לימוד שיטתי יותר או פחות של המקום. 1 הדימויים שאולים מ"תחת שמי טוסקנה" הפסטורלי, שקראתי לאחרונה (הסרט באותו שם מייצג אותו רע מאוד, עד כמה שהבנתי). |
|
||||
|
||||
בחופשה מהסוג הראשון לא התנסיתי מעולם, אם כי טיילתי פעם שעות אחדות בוותיקן עם מישהו שזו שיטתו, וזה היה מא(ע)לף. מאידך גיסא, גם "להיטמע" זה לא כה קל. יותר מזה, "היטמעות" של ממש איננה מאפשרת כל כך היכרויות עם אנשי הסביבה - כמה כבר מזדמן לך להכיר אנשים בדרך אגב בארץ? לי בד"כ אין מדריך וגם לא יעדים מוגדרים, אבל אני משתדלת להגיע לרוב המקומות שיש לי תחושה שיעניינו אותי. |
|
||||
|
||||
גם כשאין אוטו, יש תחבורה ציבורית (למשל חופשה בלונדון או בניו-יורק) וזה לא משנה את הרעיון העיקרי. החופשה האחרונה שלי היתה בטורקיה בדיל של טיסה + מלון. זה לא מנע מאיתנו לשכור רכב במשך חצי מזמן השהות שלנו שם. אז חוץ מחיפוש מקום לינה, לא היה הבדל. |
|
||||
|
||||
''לונדון'' ו''ניו-יורק'' (העיר, לפחות) הם, מבחינתי, מקום אחד. ענק, כן, אבל מקום אחד בכל זאת. ''מקום'' מוגדר לפי הסבירות של נסיעה לכל מיני מקומות בתוכו וחזרה למקום המוצא בטווח של יום אחד. שלא לדבר על הביקור האחרון שלי בלונדון, שבמהלכו שהיתי במלון ברחוב חצי-ירח, שנמצא במרחק הליכה מסוהו, ווסטמינסטר, ארמון באקינגהם וחצי מהמקומות המעניינים בלונדון. |
|
||||
|
||||
בדיוק מהסיבה שהיא לא התאימה לי... חככתי בדעתי, ולבסוף בחרתי ב''זמן איכות עם עצמי'' - זה הדבר הכי משותף לדברים שציינת. |
|
||||
|
||||
חוץ מהקטע של להיות עם המשפחה, אלה בדיוק הסיבות שבגללן סימנתי את עם בן-זוג, ללא ילדים. אחרת, אין מצב ליקיצה טבעית בבוקר (אלא אם כן יונק תובעני, ואחשלו שרוצה רק את אבא, שכבר יצא מן הבית, נחשבת ליקיצה טבעית). ובכלל, לשבור את השגרה, להחליט בכל רגע נתון מה בא לי לעשות בלי הדיקטטורים הקטנים השולטים באהבה בחיי, לאכול מה ואיפה שרוצים, ובעיקר - לאכול לבד בלי שותפים לצלחת, להנות מהלינה במיטה זוגית במשך לילה רצוף (בלי אורחים מזדמנים). יש גם חופשות עם הילדים. אבל הדבר האחרון שיש בהן הוא מנוחה. לאור המצב, אין כ"כ מצב לחופשות זוגיות של יותר משלושה ימים. אשר על כן, אני זוממת נסיעה לבדי לתפוח הגדול. רק המחשבה על עשרה ימים לא להיות בשום תפקיד עושה אותי שיכורה. ואגב - מנסיונכם, בראיון לויזה, מה עדיף? לומר פשוט שאני מתכננת טיול (ומשאירה בארץ בעל, דירה וילדים), או לומר שאני מכינה אופציה להשתתפות בכנס מדעי עתידי (שבטח יהיה פעם)? |
|
||||
|
||||
תגידי טיול. ותדגישי את כל מה שאת משאירה בארץ. |
|
||||
|
||||
הסקר הזה יכול לשמש תירוץ מצוין לכתיבת חוויות ייחודיות מטיולים במקומות מוקרים ופחות מוכרים. אולי גם לשמש אמתלה לכתיבת "מדריך טיולים אישי". גם הדיון הזה, הנהדר בעיני, לגבי מהי חופשה וההגדרות השונות של "תייר" ו"נטמע" יכול לשמש משתמש משתנה. מי נוטל את הכפפה? אני אגב טיילתי מעט מאוד לצערי. ביפן התניידתי ברכבות. רוב המקומיים בטוקיו מתניידים ברכבות. היפנים הם נהגים פרועים. הרכבות מהירות וזולות. קשהכ מאוד להטמע בקרב האוכלוסייה היפנית ולו מפני שהמראה שונה וקיימת הומוגניות יחסית. אני זוכר שצפיתי בתוכניות טלוויזיה ביפן ותמיד היה שם איזה מערבי ייצוגי, אמריקאי או אירופאי, שדיבר יפנית שוטפת. אבל הוא נראה כמו מוקיון בניהם. למרות הנסיון של טוקיו לעשות קולות של עיר קוסמופוליטית היא מאוד יפנית, הזרים בה בולטים מאוד. אולי באיזור שיבויה, ובכלל בסאקליבות בטוקיו, אפשר לראות באמת הרבה אנשים לא יפנים. אבל הרגשתי ששיבויה היא התחנה המרכזית החדשה בת"א, גם הישנה- שטח של זרים, בו הזרים הם בעיקר עובדים זרים שעובדים בעבודות שנחשבות נחותות יותר, כמו עבודה בבאסטות. אבל יש גם יחס אחר לזרים. בכל רחבי יפן מחפשים מורים לאנגלית. מפני שרמת ההוראה שלן האנגלית ביפן נמוכה הם מוכנים להעסיק גייג'ינס (זרים) בעלי רמת אנגלית בינונית ואולי אף נמוכה יותר. ארץ הסתירות- יפן. |
|
||||
|
||||
ולא בהכרח של אלו המקומיים. היכולת לנתק את עצמי לתקופה מכל מה שמוכר וקרוב ולעשות סוויץ' למצב קליטה מוחלט, היא מה שהופכת חופשה למדהימה. בדיוק בגלל הסיבה הזו, אני גם מעדיפה לתחב"צ את עצמי לדעת בעודי משוטטת בגולה, ולא מתלהבת יותר מדי מרכב צמוד. וכבר שאל כאן מישהו (אולי בהקשר אחר?) מה מפריע לעשות את הדברים האלו במהלך השיגרה. ובכן, שום דבר בעצם. וגם בנסיעות באוטובוס או באוניברסיטה כבר הצלחתי לאסוף אי אילו שיחות שפתחו לי את העיניים והנשמה, אבל בדיוק כמו שגם נופים, וחיות, ושפות ומנוחה יש לי בחיי השגרה (טוב, מנוחה אולי פחות), ככה השאלה היא שאלת מינון. וחוצמזה, השאלה הייתה מה החלק "הכי טוב בחופשה" ולא "למה צריך לצאת לחופשה". _________ העלמה עפרונית, ותחילת עונת מבחנים מתישה |
|
||||
|
||||
לתחב"ץ? |
|
||||
|
||||
להתנייד בעזרת תחבורה ציבורית. |
|
||||
|
||||
גם אני אוהב לפגוש אנשים ותרבויות בלב-ים. החופשה שלכם היא העבודה שלי. נודניקית אחת: |
|
||||
|
||||
(נכון שה"נודניקית אחת" לא כוון אלי?) |
|
||||
|
||||
חלילה. אני שודד ים אציל שמקורו בלבוב. לעולם לא אעליב עלמה על לא עוול בכפה. ההערה מכוונת לחוקרת מהלינק שטוענת שהאגדות על שודדי הים הנאצלים אינם אלא כזב הוליוודי ושרובנו אנסים ופושעים על ספינות. אני מוכרח לומר שדברי הבלע הללו מעוררים סערה זוטא בקהילת שודדי הים. |
|
||||
|
||||
תלוי איפה- אם זה באירופה, אזי לחוות חוויות תרבותיות (מוזיאונים), למרות שארופה מתהדרת לא רק בזה. אם זה בארה"ב- אזי לעשות קניות, והכוונה היא לא להיכנס לחנויות מותגים, אלא לכל מיני חנויות של ענתיקות וחפצים שאלוקים יודע לשם מה נוצרו, ולצאת משם שבעי רצון כשברשותך חפץ שאתה בטוח שיהיה שווה מיליונים ביום מן הימים... אמסטרדם- נו טוב, ניחשתם. אם זה חופשה בישראל- לפגוש אנשים ותרבויות אחרים :). *מעולם לא הכרתי/הבנתי אנשים שסוחבים מגבות, אני מפסידה משהו מיוחד במינו? |
|
||||
|
||||
אם כבר בחופשות עסקינן (ואני כמובן הצבעתי לנופים ומקומות, אנשים בדרך כלל מפריעים לסוציופאט שכמוני) האם יש כאן מישהו המסוגל להמליץ לי על מועדון ניו יורקי ראוי לשמו שלא יקרע לי את הארנק? ובכלל, הפעם אני מתכנן שלושה ימים שיכללו רק מופעי תרבות וחיי לילה בתפוח הגדול. יש הצעות? |
|
||||
|
||||
מטיול מחוף לחוף (כולל קצת קנדה ומקסיקו) שבסופו הייתי בניו יורק. הייתי בהופעת ג'אז טובה מאוד שמחירה 30 דולר, אבל יחד עם משקאות וטיפים עלתה לי כפול. כמו כן ראיתי על נהר ההדסון בסביבות רחוב ה50 את מועדון ההסלר של לארי פלינט. דרך אגב, בהארלם ראיתי את הכנסיות היפות ביותר אי פעם ולא רחוק משם, ברחוב ה112 פינת ברודווי נמצא הדיינר של סיינפלד. |
|
||||
|
||||
שהופעת הג'אז הייתה בלינקולן סנטר. |
|
||||
|
||||
חתיכת טיול. הפעם אנחנו לא מגיעים במתכונת של טיול אתרים אלא במטרה של קניות ביום ובילוי בלילה. הזדמנות למצוא סוף סוף נעליים במידה שלנו ולמלא את החוסר במוזיקה חיה. |
|
||||
|
||||
והפעם הייתי במשך שבועיים כמעט אך ורק בניו-יורק סיטי. תמיד טוב להיזכר כמה טובה ארה"ב לבריאות הנפש וכמה שאנחנו אוהבים את אמריקה, ג'אז ורוק'נ'רול. לידיעת היוצאים לתפוח הגדול: מוזיאונים מומלצים - מוזיאון הבית המשותף של לואר איסט סייד. שיחזור היסטורי של תנאי החיים של המהגרים במשך עשרות שנים. חווייה ישירה ומרתקת של פיסת היסטוריה ניו-יורקית ואמריקאית. המוזיאון לאמנות מודרנית (MoMA). מאז הריינה סופייה במדריד לא נהניתי כל כך במוזיאון לאמנות מודרנית וכאן נהניתי אף יותר. עדיף גם על המטרופוליטן והגוגנהיים. מוזיאון המנזרים (הקלויסטרים). מוזיאון הבנוי מאבנים מקוריות מאירופה ונמצא בצפון מנהטן מציג חפצים מימי הביניים בצורה יפה ומרשימה שלא ראיתי בשום מוזיאון באירופה. מוזיאון הסטודיו בהארלם. (שום טיול לניו-יורק או למנהטן אינו שלם ללא ביקור בהארלם.) מוזיאון המציג יצירות של אמנים אפרו-אמריקנים. יפה ומרשים מאין כמוהו. דרך אגב, הכנסייה הנזכרת בתגובה 394853 היא קתדרלת סט. ג'והן. מוזיאון התחבורה בברוקלין. מציג בעיקר את התפתחות הרכבת התחתית בניו-יורק. הרבה יותר טוב ממקבילו בלונדון. מאדאם טוסו. פחות טוב מהמקור הלונדוני אבל כולל אגף אמריקנה המציג שחקני קולנוע, נגני ג'אז וזמרי רוק ופופ. בית לואי ארמסטרונג. נמצא בקווינס ומהווה הצצה נפלאה לחייו של אחד מגיבורי התרבות הגדולים ביותר. יעד מומלץ מחוץ לעיר: אחוזתו של פרנקלין רוזבלט בהייד פארק. ביתו וחפציו (כולל מכוניתו) של הנשיא הגדול ביותר שהיה לארה"ב עד כה. מומלץ לקחת גם את ההסעה לבית הקייט שלו המשקיף על היערות הנהדרים של האיזור. (רכבת מהגראנד-סנטרל לפיקופסי ומשם מונית להייד פארק.) מסעדה מומלצת: B.B. King Blues Club & Grill - מאכלי ברביקיו בסיגנון דרומי עם מוזיקת בלוז טובה ברקע. מחזות זמר מומלצים: Million Dollar Quartet - שיחזור המופע המשותף היחיד של אלביס פרסלי, קרל פרקינס, ג'רי לי לואיס וג'וני קאש. הצגה סוחפת ואנרגטית המבהירה את עוצמת המושג "רוק'נ'רול". ראשיתו של הרוק'נ'רול מוצג גם במחזמר Memphis המציג את שורשיו האפרו-אמריקנים של הרוק ועוסק גם ביחסי הגזעים. A Little Night Music היא קומדיה של טעויות מוזיקלית חביבה ומשעשת בכיכובן של אנג'לה לנסברי וקתרין זיטה-ג'ונס! Hair - אין צורך לפרט. חוויה סוחפת ויוצאת דופן (יש הסתחבקות עם השחקנים) גם למי שראה את הסרט כמה פעמים כמוני. ולסיום הערה. כשחזרתי מהפעם הקודמת מארה"ב שמעתי בחדשות שנחטף חייל בשם גלעד שליט. מאז עברו ארבע שנים ודבר לא השתנה. |
|
||||
|
||||
ממפיס וקתרין זיטה-ג'ונס זכו בפרס הטוני. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |