|
||||
|
||||
אני רוצה לספר לך, שיורש העצר כבר הספיק לבקר באוסטריה, סלובניה וקרואטיה כשהוא היה רק בן 8 חודשים ובטורקיה כשהוא היה בן שנה וקצת (וזה בלי להחשיב טיול בצפון איטליה ומערב אוסטריה כשהוא עוד היה בבטן). |
|
||||
|
||||
לא קצת... טורדני לטייל עם תינוק כל כך קטן? |
|
||||
|
||||
לא, למה? בטח לא יותר "טורדני" מאשר לחיות עם תינוק כל כך קטן. ההבדלים העיקרים הם הורדת הקצב (דבר מבורך בפני עצמו) ושמירה קצת יותר קפדנית על הרמה של מקומות הלינה (פעם היינו עושים קמפינג בחלק מהלילות). |
|
||||
|
||||
כי זה קצת יותר בעייתי לעשות חלק מהדברים. יש מסעדות שלא תשמחנה לאפשר לך כניסה עם ילד, ואינני בטוח אם כל המוזיאונים ושאר אתרים ישושו להכניס פנימה יצור צווחן-בפוטנציה. |
|
||||
|
||||
איטליה ידועה כמקום ידידותי להפליא לילדים, במובן שהם רצויים בכמעט כל מסעדה ומוזיאון. אנחנו נסענו לארה''ב עם תינוק בן חמישה חודשים, והיה נהדר. בפלורידה הוא בילה חצי יום בבריכה משפריץ וצווח מאושר, והיו שפע של דודנים להשגיח עליו אח''כ כדי שאבא ואמא יאכלו צהריים כמו בני אדם. בניו יורק הסתובבנו איתו במנשא כל היום, והמראה של העיניים הגדולות והתמהות שהוא פתח כשהוא ראה פעם ראשונה את הרכבת התחתית היה שווה את כאבי הגב. לא חושבת שהיינו מסתדרים עם העגלה בעיר. הבאנו אותה אבל לא השתמשנו. צריך שינוי תודעתי מסויים כשנוסעים עם ילד קטן - לסיים את היום מוקדם למשל, כלומר לקחת טייק-אאוט לארוחת ערב. לעומת זאת אפשר להתחיל את היום מוקדם ולראות את העיר מתעוררת.. יתרון עצום היה בהיותו עדיין יונק. לא הייתי נוסעת עם ילד בן יותר מחצי שנה ופחות משנתיים. אבל לעומת זאת, אף אחד גם לא מזמין אותי לחופשה על חשבונו, אז אין בעיה. |
|
||||
|
||||
אני נסעתי עם זוחל בן 8 חודשים (בלי עגלה אפילו) לצימר בראש פינה. לא התעייפתי יותר מאשר בעיר, למעט זה שלא היתה לי העזרה הרגילה. עדיין העיר אותי באותה שעה כל בוקר, אבל היה נוף נפלא לראות בשעות האלה. בדיעבד אני מצרה שלא נסעתי איתו יותר בגילאים הכי "נוחים" (חודשיים-שלושה, כשהוא מכורבל ולא צריך הרבה גירויים). אבל למי היה כוח לזה אז... |
|
||||
|
||||
כאמור, אני נסעתי עם זחלן פעם בגיל 8 חודשים ופעם בגיל 13 חודשים והיה אחלה. בגיל 8 חודשים הוא עוד ינק (פלוס תוספות) וזה באמת מאוד נוח שלא צריך הערכות לוגיסטית מסובכת כשהוא רעב. עגלה היא מאוד שימושית לטיול בערים ונעזרנו בה בשני הטיולים. הגיל הבעייתי בעיני הוא מעכשיו ועד גיל שלוש בערך, שהילד כבר כבד למנשא ועוד לא יכול ללכת מרחקים לבד. זה מאוד מגביל את מסלולי הטיול האפשריים. |
|
||||
|
||||
מסעדות לא מהוות בעיה אמיתית כל עוד לא מדובר במסעדות יוקרה. גם בארץ אנחנו הולכים למסעדות לפעמים ותמיד לוקחים את יורש העצר איתנו. מסעדות רגילות לא מתרגשות מתינוקות אפילו שהם לפעמים מרעישים קצת. מוזיאונים יכולים באמת להיות בעייה - תינוקות משתעממים הרבה יותר מהר ממני. אני מניח שזה תלוי בסוג המוזיאון - מוזיאונים עם דברים צבעוניים, נוצצים, מרעישים וכד' מהווים אטרקציה גם לתינוק. מוזיאונים עתירי שלטי הסבר ארוכים פחות מתאימים. אני ממעט בביקורי מוזיאונים גם כשאני בלי תינוק, אז לי זה לא מהווה בד''כ בעיה. בשורה התחתונה, אני מניח שזה מאוד תלוי באופי של התינוק. לנו היה (ויש) מזל וקיבלנו תינוק נוח וסקרן שכל דבר מעניין אותו והוא מאוד נהנה לראות נופים חדשים, לטעום אוכל חדש ולא אכפת לו שאנשים לא מוכרים לוקחים אותו על הידיים לסיבוב במקום חדש. אני יודע שיש תינוקות שיותר קשה איתם, אבל זה לא שבטיול זה קשה במיוחד. השגרה איתם קשה לא פחות. |
|
||||
|
||||
זו אחת מאותן אמיתות בלתי מבוססות שכולם יודעים. מסתבר שגם בפאריז אין בעיה להכנס עם ילדה בת שנה למסעדת שלושה כוכבים, שלא לדבר על סתם מסעדות בצרפת, אוסטריה או איטליה. |
|
||||
|
||||
זה אמור כמובן להיות תלוי בהתחשבות ההורים בשאר הסועדים. אם יש סצינת בכי למשל, להקפיד לצאת החוצה עם הילדה (או לחלופין לתת לה פליק!). צריך גם לזכור את משך הריכוז הקצר של ילדים. בן שנה לא ישרוד ארוחה של שלוש מנות וקינוח. אבל אם מקצצים מנה אחת ואוכלים את הקינוח בבית או במקום אחר, האירוע יכול לעבור בשלום. זה אגב מניסיון מר: כבר כמה פעמים נכנסתי למקום עם תינוק חייכן ומקסים ששבה את לב המלצריות, ויצאתי ממנו עם צווחן היסטרי. הפתרון הוא התקפלות חצי שעה לפני הזמן המתוכנן, או כוננות לוגיסטית כך שיהיה אפשר לזוז עם כל החפצים והחשבון משולם *ברגע* שהתינוק מראה סימני עייפות/עצבנות (ברגע = טווח של חמש דקות ולא יותר). |
|
||||
|
||||
ישרוד, שרדה, למה לא תשרוד? למעשה זו רמאות: חצי מהזמן (ובפרט בזמן שנכנסנו) היא ישנה. בחצי השני היא התענגה על דברים שלא אכלה ולא תאכל עוד הרבה זמן. |
|
||||
|
||||
ישנה זה לא נחשב (וגם לא חוכמה)! התכוונתי למצב ערות. |
|
||||
|
||||
גם אנחנו צלחנו יפה כמה וכמה ארוחות מלאות במסעדה. רצוי להביא ילד עירני ובמצב רוח טוב, לא ממש רעב אבל שמח לנישנוש, ולדאוג שיהיה לו כל הזמן משהו נחמד וטעים (כמו איזו פוקצ'ה עם שפע שום) לכרסם ולפורר. כך צלחנו ארוחות ב''פסטה נובה'' (עם צוות מקסים שהביא לו כל הזמן טעימות וכיבודים, ונזפו בי כשניסיתי לנקות אחריו בטענה שזו העבודה שלהם), ''דודה'' (שם הוא התיר למלצרית את השרוך של הסינר פעמיים תוך ציחקוקים ערמומיים לפני שהתפנה לאכול לאמא את כל הבפנים הטעים של הקובה) ו''החומה הסינית'' (שבה השתלט באושר על כל האורז שהצליח להניח עליו את ידו הקטנה והחמדנית). אביזר חשוב נוסף היא הסבתא שעושה אטקינס, ולפיכך שעתה פנויה לשחק ולהאכיל ולהחזיק את הקשית של המיץ, ולנגב את השלולית של המיץ (כי הוא רוצה לבד) ולהרחיק מזלגות ומלחיות מטווח הידים הקטנות וכיוצא בזה. |
|
||||
|
||||
"הסבתא שעושה אטקינס"? דהיינו? |
|
||||
|
||||
להבדיל מהסבתא שלא עושה אטקינס. |
|
||||
|
||||
כן, מתקבל על הדעת. אבל אתה יכול להרחיב? |
|
||||
|
||||
יכול, אבל לא יהיה לזה קשר למציאות. |
|
||||
|
||||
דיאטת אטקינס, איזו שטות פופולארית בימינו, דיאטה נטולת כל הגיון תזונאי. יש מיליון ספרים על זה. השאלה שלי היא איך הצלחת ש*לא* להתקל במושג עד היום? לפרטים נוספים: http://www.amazon.com/gp/product/B000C4T48I/sr=8-1/q... |
|
||||
|
||||
מי אמר שלא נתקלתי? חשבתי שמבקשים ממני להרחיב על הסבתא. |
|
||||
|
||||
אופס, התכוונתי להגיב לאלמוני. |
|
||||
|
||||
תודה. אני רואה שהעולם מלא מדי באינפורמציה נסתרת... |
|
||||
|
||||
לא יודע איך הגעתי לכאן, אבל אני מעדכן שיורש העצר כבר הוסיף מאז את איטליה, יוון, שוודיה, דנמרק, הונגריה, סלובקיה וצ'כיה. כל זה עד גיל 5.5. בטח עד גיל 21 הוא יגיע לירח. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |