 |
1897 |
 |
|||
 |
|
 |
|||
 |
|
| המאמר המלא |  |
פרסומים אחרונים במדור "דת והעידן החדש"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
 |
רוח צוות הוא לא עברות של Team Spirit? |  |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ומחאה ! בשם הציבור הגדול שהמלה "רוחניות" נגזלה מהם לטובת ניו-אייג', אני מבקשת שתוחזר. פעם, אני עוד זוכרת את הימים ההם, "רוחניות" היתה עיסוק בדברים שאינם גשמיים, מוסריות, חיפוש אחרי היופי. היום המלה התייחדה לקריסטלים ופנג-שווי. אז איך נקרא היום לרוחניות? (באותה הזדמנות אני מבקשת שתוחזר גם המלה "גלובאליזם" לבעליה הקודמים, אבל זה לא קשור :-) ) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בסדר. "רוחניות" היא עדיין עיסוק בדברים שאינם גשמיים, מוסריות, חיפוש אחרי היופי. המלה המיוחדת לקריסטלים ופנג-שווי (ובכלל ניו-אייג') היא "רוחניות, כאילו?" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרת בוודאי שאי אפשר לעסוק בהם. הדבר אמור לעתים עבור דמויות-דברים (או רעיונות של דברים), אך אין הבדל בין העיסוק בתפוח ובין העיסוק ברעיון האלוהות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כל הדברים הם גשמיים, זה בסדר שנבדיל בין גשמיים-גשמיים (תפוח) לבין גשמיים-רוחניים (רעיונות מופשטים)? ואם כן, אני מציע ללכת צעד קדימה ולקצר: לראשונים נקרא "גשמיים", ולאחרונים "רוחניים". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדרך כלל זה הפוך. לא גשמיים-גשמיים מול גשמיים-רוחניים, אלא רוחניים-גשמיים מול רוחניים-רוחניים (נשיאים ורוח וגשם אין). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בסדר. האם ההודעה לה אני מגיב היא גשמית או מופשטת? ותמונת ההודעה במוחי (ובמוחך, אם טרם שכחת אותה) - גשמית או מופשטת? היכן בדיוק מתקיימים אותם רעיונות מופשטים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שאין כאן יותר מטרמינולוגיה מעורפלת. ההודעה שהגבת עליה הופיעה כמלבן תכלכל עם סימנים שחורים על צג המחשב שלך - אבל זו לא *אותה הודעה* שאני כתבתי (זו היתה מלבן לבן עם סימנים שחורים על צג המחשב *שלי*). זה לא נוח לתאר הודעות במונחים מפורטים כל-כך, ולקרוא לזה "ההודעה" חוסך זמן. מכיוון שזה קיצור, אפשר לקרוא לו "מופשט" - הוא מייצג באופן חסכוני את העצמים הגשמיים שאחראים למושג הזה. גם המושג "תמונת ההודעה" עלול להיות מבלבל - מדובר בתהליך (המתרחש בתוך המוח שלך) ולא בעצם קונקרטי. במשפט האחרון שלך אני מבין את המלה הראשונה. מי אמר שרעיונות מופשטים צריכים להתקיים במקום מסויים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור לי מושג ההפשטה אותו אתה מנסה להסביר, למרות שלא נכון לתאר אותו כתקציר, אבל אלא אם אתה מאמין בקיומה של "נשמה" באיזה תווך בלתי נצפה, התהליך המתרחש בתוך המוח הוא קונקרטי וניתן לצפיה בדיוק באותה מידה שתפוח ניתן לצפיה. מדוע שתבחר להבחין בין תהליך חשמלי/כימי במוח ובין פרי עגלגל ולקרוא לזה מופשט (גם, לא תמיד, למשל לא כשהוא מתלווה לאכילת תפוח) ולזה לא מופשט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא כל-כך מבין מה אתה אומר. בוא נניח שמושגים נמצאים רק במוחנו, ושאפשר לעשות להם רדוקציה לתהליכים חומריים (שתי הנחות שאינן מוכחות). איך אתה מסיק מכאן שמושגים הם גשמיים? האם "מושג התפוח" זהה ל"תהליך שיצר את מושג התפוח"? אם כן, באיזה אופן? אני יכול להשתמש במושג ( לדבר עליו, להעביר לך את התמונה שלו, לבנות ממנו מושגים אחרים) כמו שאני לא יכול להשתמש בתהליכים חומריים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תפרש את המילה "רוחני" כ- "של תהליך חשמלי/כימי במח" או במילים אחרות רוח=מחשבה , תגלה שיש דברים רוחניים, כלומר יש מחשבות. איש בפורום לא טען לאי קיומן הגשמי של מחשבות אלא רק מנסים לתייג את הנושאים המחשבתיים תחת השם רוחני, כפי שבטח לא תתנגד לתיוג של תפוז ותפוח תחת השם פירות כצורך לשוני. נראה לי שאתה מנסה להתקומם מול התפיסה הדתית של רוח-נפש כדבר נפרד ממציאות גשמית, ואם זה כך מסכים אני איתך, אבל למה לא לומר זאת גלויות ולהתפס לדקדוק בדקויות דקדוק? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני טוען שאני לא מבין מה פירוש ''קיומן הגשמי של מחשבות''. אני מבין (לפחות אינטואיטיבית) מה פירוש דברים גשמיים או תהליכים גשמיים. אני לא מבין באיזה אופן מחשבה היא כזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נוטה להסכים, ורק כדי להדגיש: בהנתן "מחשבה", ייתכן וכנראה שבמוח ישנם מבנים פיזיים שמכילים בדיוק את המידע שכרגיל משוייך לתוכן המחשבה. אבל למרות הזהות במידע, אין זהות בין המושגים. אדגים: 1. דוגמא דמגוגית: אם אמות מוות פתאומי במיוחד, חלקיק שניה אח"כ המוח שלי עשוי להכיל בדיוק את אותם המבנים, אך אני לא אחשוב על כלום (טיעון נגד אפשרי: מחשבה היא מבנה דינמי, הדורש את ממד הזמן). 2. דוגמא מהותית: זהות במידע אינה מספיקה. בהנתן "מידע" (או מחשבה) אפשר לתאר מפענח עבורו *כל גוש חומר* יכיל את אותו מידע. 3. דוגמא לשונית: אני ואתה עשויים לחלוק את אותה מחשבה או לחשוב על אותו הדבר. למרות זאת, סביר למדי להניח שאנחנו לא חולקים את אותו "קיום גישמי" במוחינו, ולכן לא נכון לזהות את המחשבה עם "קיום גשמי" כלשהו (נא לא לזלזל בדוגמא זו, "מחשבה" היא מילה, ורוב האנשים יסכימו לשימוש שעשיתי בה כאן, ולכן יש לקחת אותו בחשבון בעת בירור משמעותה). (תהיה: טרחנים פילוסופיים, כמוני, מרגיזים אותך או פילוסופים1 באופן כללי כמו שטרחנים מתמטיים מרגיזים את אלון עמית וגרפולוגים מרגיזים את יובל נוב?) 1 "פילוסוף" הוא כל מי שלומר וחוקר פילוסופיה, או רק מי שהוגה אותה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שטענה מעניינת נוספת היא שגם אם נוכל לעשות רדוקציה של מחשבות לתהליכים חומריים (ובכלל לא ברור שנוכל), רדוקציה אינה זהה לפירוק למרכיבים. בנוגע לתהייתך, אני לא יודע. אני בצד שלך ולא בצד של הפילוסופים (ואת בטח לא מרגיזה אותי). בנוגע להגדרת הפילוסוף, היה כאן פעם דיון בשאלה. לדעתי, אין הבדל בין השניים. חלק לא קטן מהפילוסופים הגדולים מתארים את עצמם כפרשנים של פילוסופים אחרים. אישית, השימוש של אדם במילה ''פילוסוף'' לגבי עצמו תמיד נשמע לי מוזר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שנוצר כאן בלבול בין התהליך הגשמי החשמלי-כימי המתרחש במוח, לבין תוצאת התהליך הזה שהיא המחשבה, שהיא מוצר ''רוחני'' או מופשט כי אין לה לא גוף גשמי ולא נוכחות מוחשית בהתאם להגדרות לעיל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אנחנו טוענים שהמחשבות הן לא דבר חומרי, אנחנו גולשים בטבעיות לדואליזם חומר-מחשבה. ואז לטעון שיש כאן תהליך של סיבה-תוצאה זה גם בעייתי. לא ברור כיצד חומר יכול ליצור מחשבה. ההיבט הפיזיולוגי לא מספק כאן: בעתיד, נוכל אולי לומר שבהתרחש תהליכים מסוימים, מופיעות מחשבות מסוימות. אבל אם מתקיים דואליזם, ההסבר המכאני לא פותר את הבעיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיצד תהליך פיזיולוגי גורם למחשבה (לא פיזית)? הנה ככה: [חושב]. אם מקבלים שיש תהליך פיזי, ויש משהו לא פיזי (מחשבה), למה שהראשון לא יוכל לגרום לשני? ברור שזו לא תהיה גרימה פיזית רגילה; אני לא יכול להסביר בפירוט איך משהו פיזי גורם למשהו לא-פיזי, אבל זה לא מפתיע, כי גם גרימה פיזית טהורה אני לא יכול להסביר בפירוט, והיא לא ממש ברורה אפילו אינטואיטיבית (איך בדיוק תנועתה של השמש גורמת לכדור הארץ לנוע?). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שיש כאן משהו יותר מזה. הפיזיקה מגדירה מה פירוש "גרימה" במסגרתה, דהיינו, במסגרת העולם הפיזי (לדוגמא: הסבר ויטאליסטי אינו נחשב להסבר). עד כמה שאני מבין, ההשקפה המקובלת היום בנוגע ל"גרימה פיזית" היא מכאניסטית (במובן הרחב של המילה). לעומת זאת, המחשבה עובדת בצורה אחרת. הסברים מכאניסטים עשויים להיות בעיתיים (מה פירוש מחשבה אחת ש"דוחפת" מחשבה אחרת?). סוג הסיבתיות שנחפש בחוקי המחשבה הוא אחר, ומכאן שנצטרך להסביר כיצד מערכות שונות של סיבתיות נפגשות. אני לא אומר שאי-אפשר לעשות זאת, זה רק נראה לי מכשול שאי-אפשר להתעלם ממנו, ולא יכול להיפתר באופן "מדעי" בלבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח מה יש לפיזיקה (ליתר דיוק, לפילוסופיה של הפיזיקה) לומר על "גרימה", מעבר לסוגים מסוימים של קורלציה בין דברים. וקורלציה כזו אפשר עקרונית למצוא גם בין התהליך הפיזי למחשבה, ואפשר אפילו לעשות זאת באופן די מדעי-טהור: נאמין לדיווחיו של הנבדק שעכשיו הוא חושב על חתול, ונבדוק את התהליך הפיזיקלי שנמצא בקורלציה לכך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא כל-כך מבין למה כוונתך. האין זה תפקידם של ההסברים והתיאוריות בפיזיקה להסביר את הקורלציה? אחרת נשאר רק עם משפטים שמתארים תוצאות ניסויים, בלי יכולת לבצע הכללות. המובן של "הסבר" כאן הוא "העמדת" התופעות על מספר קטן יותר של עקרונות, שיאפשרו לסווג את הדברים בעולם הנתפס וליצור קשר ביניהם. העקרונות האלה חייבים לענות לתנאים מסוימים, "מכאניסטיים" (מהעדר מילה מתאימה יותר), שבאופן ברור אינם הדרך להסביר מחשבות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח איך הסברים ותיאוריות בפיזיקה מסבירים קורלציות, שלא על-ידי הפניה לקורלציה כללית יותר. ואני לא מבין מהם התנאים ה''מכניסטיים'', ומדוע הסבר שמקיים אותם הוא ''טוב'' יותר (ובאיזה מובן) מהסבר שלא מקיים אותם. (האמת, שאם הייתי יודע יותר פילוסופיה של המדע זה היה עוזר לחדד את הדיון. אבל זה מה יש) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, אם היית יודע יותר פילוסופיה של המדע הייתי מתחמק מהדיון. בעצם, אני חושב שאעשה זאת גם עתה. אני חושב שהסברים ותיאוריות בפיזיקה לא מבטאים רק קורלציות (זה, למעשה, כשלון הפרוייקט הפוזיטיביסטי). הסברים שמתבססים על תיאוריות מערבים מושגים תיאורטיים שאינם מוגדרים באמצעות הקורלציות שלהם עם תופעות בעולם הממשי (כשלון ההגדרות האופרציונליות). מה טיבו של ההסבר הסיבתי כאן זאת שאלה שאני יודע שדנים בה, אבל אני לא מכיר את הנושא. אני לא יודע מספיק כדי להגדיר את התנאים ''המכאניסטים''. אני מניח שלא מדובר כבר על ההשקפה שהעולם פועל כמו מכונה אחת גדולה, ועדיין, אפשר להנגיד זאת להשקפות ויטאליסטיות, תכליתניות או של ''מהויות'' (כמו פיזיקה אריסטוטליאנית). מתחשק לי לומר שהסבר שמקיים תנאים מסויימים הוא ''טוב יותר'' כי יש בינו לבין העולם הלימות גבוהה יותר, אבל זאת השקפה פשטנית (והיא בטח לא משקפת את דעתי). בקיצור, אני פורש מהדיון בבושת פנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה? *אני* פורש מהדיון בבושת פנים! (לפעמים יוצא לי לקרוא תגובות ישנות שלי באייל, ויש תגובות שקצת מביכות אותי בתמימות שלהן: שפרשתי שם איזה הגיג פילוסופי, בלי לדעת שהוא חלק ממאגר מים שנטחן כבר במדפים שלמים של ספרים. ככל שאני לומד יותר, אני מוצא את עצמי יותר במצבים כמו הפתיל הזה: גם אם יש לי התחלה של טיעון, אני כבר יודע שהוא חלק ממאגר מים כנ"ל, ולכן כל מה שאכתוב יהיה - בעיקר בעיני, אם וכאשר אקרא קצת יותר - טפשי, ולכן איני יכול כבר לכתוב.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכיר את ההרגשה. בכל זאת, אשמח אם תתגבר עליה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנו מרבים להשתמש במושג 'פיזי' בהתייחס לסיווג מחשבה, אבל לא בטוח שכולנו מייחסים לפיזיות את אותה המשמעות. על מנת לחדד את המושג 'פיזי' אנסה להסיט את הדיון מעיסוק במחשבה ולשאול האם לזרם חשמלי יש קיום פיזי. כיון שהזרם הוא תנועת מטענים 1, ונראה טריוויאלי (בעיני לפחות) שהתנועה עצמה אינה חומר ניתן להסיק שאין לזרם קיום פיזי. מאידך הזרם מסוגל ל"גרימה פיזית מכאניסטית" (בכל מנוע חשמלי למשל). דרך דוגמה זו אני מנסה להבין אם הקיום הפיזי שאנו מדברים עליו משמעותו קיום חומרי בלבד, או שהוא מורחב גם לתכונות וגדלים פיזיקליים (מטען,זרם,תנע,אנרגיה) שהם מופשטים יותר וניתנים למדידה רק דרך השפעתם על חומר. 1גם מטען היא תכונה של חומר ולא ברור אם למטען עצמו יש קיום פיזי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אם הקריטריון לקיום פיזי הוא השפעה על החומר, גם מחשבות עונות לקריטריון הזה. ואז עוד יתברר שהכנסנו בדלת האחורית סיבות תכליתניות לעולם-החומר). הבעיה שאתה מעלה באמת מעניינת. אין לי מושג איך להתמודד איתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה תנועה אינה חומר? משוואה1 ידועה טוענת שאנרגיה וחומר חד-הם, ואנרגיה קינטית אינה יוצאת מכלל זה. אבל אני חושב שזאת קצת התחכמות, וגם בעולם ניוטוני ישנם גדלים פיזיקליים שאינם מתייחסים ישירות למסה ("חומר"), וכידוע בעולם הקוואנטי כל האבחנה בין חומר לגל מתפוגגת לגמרי, "שדה" הופך ממונח מתמטי מופשט למשהו בעל משמעות פיזיקלית ממשית לא פחות מ"חומר", ולדעתי הבעייתיות בהבנתנו מהי "מחשבה" קשורה לבעיות תודעתיות ולא פיזיקליות2. ______________ 1- סקסיסטית? 2- שלב כאן "אפיסטמולוגיה" ו"אונטולגיה" לפי הצורך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההפרדה בין "בעיות תודעתיות" לבין "בעיות פיזיקליות" מפליאה אותי. איפה אתה חושב שקיימות בעיות פיזיקליות, ומה קובע את החוקים שלהן? סתם התרגלנו לחשוב שזה "מדע" וזה "התפלספות". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאותם תמימים שמאמינים בקיומו של עולם שם בחוץ, עולם בעל קיום עצמאי שאינו תלוי בתודעה שלי, עולם שפועל עפ"י חוקים משלו, ומה שאנחנו מכנים "פיזיקה" מתאר אותם לא רע. מה קובע את החוקים האלה היא שאלה שאין לי דרך להתייחס אליה בכלל, ככל שנוגע לי אלה החוקים היחידים שמאפשרים את קיומו של העולם - ומי שיודע אחרת מוזמן לספר לי על זה (רצוי בלווית דגם עובד). אני גם מאמין שהמוח האנושי מסוגל להבין את העולם ההוא במידה רבה. לא מקובל עלי *בכלל* שאין הבדל בין "מדע" לבין "התפלספות", אבל הדיון על זה הוא לכשלעצמו התפלספות שגורמת לי סחרחורת. ההבדל, בקצה הכפית, הוא ההבדל בין "אטום" של דמוקריטוס לזה של בוהר, או בין ארבעת ה"יסודות" היווניים לטבלה המחזורית של מנדלייב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לדעתי יש הבדל בין מדע והתפלספות. *בהקשר הזה*, של ניסיון להבין את מושג המחשבה, ההפרדה ביניהן מוזרה לי. ההחלטה כיצד ממצאים מדעיים הם רלוונטים לפתרון הבעיה מחייבת עמדה מטאפיסית (וגם ההפך: העמדה המטאפיסית צריכה להסביר את הממצאים המדעיים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהמשוואה הידועה E=MC^2 אין בהכרח מסקנה שחומר הוא אנרגיה, אלא שלחומר בעל מסה1יש אנרגיה לפי החישוב מעלה. 1מסה היא תכונה של החומר ולא החומר עצמו (על אף השימוש התכוף במסה לתיאור חומר) לראייה: המסה אינה קבועה לחומר ותלויה במהירותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"חומר הוא אנרגיה" במובן הזה שבמערכת המסה עשויה לגדול על חשבון האנרגיה (שתקטן) ולהפך, בתנאי שהיחס ישמר באופן הנתון בנוסחא הנ"ל. במילים אחרות: יש שקילות מלאה בין המושגים. אפשר לדבר פיזיקה במונחים של אנרגיה, או במונחים של מסה או בעירוב מונחים - על פי הנוחות. לחומר בעל מסה יש אנרגיה לפי החישוב הזה? איזו אנרגיה? מכנית? תרמית? אין לו אנרגיה כזו במובן הפרה-יחסותי, אלא הוא עשוי לקבל אנרגיה בכל שיעור שהוא, תוך איבוד ממסתו (ביחס המתאים, כאמור לעיל). ובכלל, מה זה "חומר"? פוטון זה חומר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיקון שולי/שטותי שלי להערה שלך 1 מסה היא תכונה של החומר ולא החומר עצמו, "תכונה" "וחומר" התלויים2 בתודעה. 2 "תלויים" - נגרמים על ידי, נקבעים על ידי, גורמים ל, קובעים את, או אולי משהו אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו המקטרת המצויירת של מגריט, שאיננה ''מקטרת'' ממשית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר לא אומרים ''רוחניים'' סתם. אומרים ''רוחניים'' במילעיל, ח' בשווא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והמשמעות צינית ושלילית (''הוא לא רוחני, הוא הגיע לבומבמלה במקרה''). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כך היו אומרים ותיקי הסתדרות גאליצאים. בקצת מאמץ יכול אני לשמוע את בן גוריון מדבר על רוח-ניות. וגם את האדמו"ר מגבעת חיים יצחק בן אהרון באחד מכינוסי מדריכי הנוע"ל שהלינו על שכרם הנמוך: "במקום להתעסק בדברים רוח-ניים אתם מדברים על הגועל נפש הזה..." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
LOL. אבל הם אמרו את זה במילרע מן הסתם.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וודאי יקירתי, במלרע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להבהרה לשונית: "גשמי" הוא דבר שיש לו גוף. אפשר גם להשתמש במלה "מוחשי" ואז זה משהו שאפשר לחוש אותו באחד החושים - לאו דווקא הראייה או המישוש, אלא גם הריח למשל. גם הגשמי וגם המוחשי אמורים להיות מנוגדים ל"רוחני". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הבדל מהותי בין אכילת תפוח לבין הרהור על מהותו. (מצד שני, מייק לא היה מסכים איתי, וכך גם הילד מ''מעשה בשלושה אגוזים'' לגולדברג). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן! וגם את המילה אולטימטיבי! ויפה שעה אחת קודם! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי אין לזלזל בקריסטלים ובפאנג שווי,כמו הרבה תובנות ותורות שיש בהן מן הרוחניות,המעבר לזמנינו ולדור ה''אינסטנט'' לא עשה להן צדק,ולא רק להן גם לקבלה למשל. התורות תומצתו ועוותו לידי כך שיהיו קלות להבנה ויותאמו למערב בשנות האלפיים,יש לזה שני צדדים,האחד הוא שלילי מן הסתם,והשני חיובי כי זה מכוון אנשים ברוב הפעמים לחיים יותר נעימים ואוהבים,וזו מטרה ראויה לשמה. ניו אייג עם כל הגיחוך שהוא מיצר לפעמים,מעלה מודעות של הרבה אנשים כלפי עצמם וכלפי הזולת.ואם תתרחי פעם להרחיב את הידע שיש לך לגבי פאנג שווי מעבר לקריאת מדורי עיצוב תגלי שיש בו הרבה רוחניות שקשורה למרחב ולכדור הארץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גלובליזם משוחרר לא יוחזר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל בכל זאת זהו שימוש מיוחד במלה, אפילו אם זה תרגום משפה זרה - גם בתרגום צריך לעשות בחירה של המלה ההולמת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המקור שציטטת ע''מ להוכיח שבתלמוד כבר היה התייחסות לארבעת היסודות, הוא משמות רבה- אולי המדרש המאוחר ביותר.(אם אני לא טועה מאה תשיעית) כך שניתן לשייך אותו ביותר היגיון לתקופות יותר מאוחרות, אצל דרשנים שכבר נחשפו להגות יוונית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את כל החומר שלי מהתלמוד אני לוקחת מציטוטים המופיעים ב''ספר האגדה'' של ביאליק-רבניצקי, ואין לי מושג על התארוך של הציטוטים האלה מלבד שהם הופיעו בין בערך מאתיים לפסה''נ לכאלף לסה''נ. אבל תודה על ההערה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת לא נעים לי לאמר לך, אבל העריכה של ביאליק בספר האגדה היא קצת יותר מבעייתית. הוא פשוט עשה שם ככל העולה על רוחו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה רוצה לומר שהציטוטים ומראי המקומות שם אינם נכונים? זה לא דבר שחקרתי לכן אין לי דעה על כך, אבל נשמע לי מצער מאוד אם מה שאתה אומר זה מה שהבנתי, ואם זה נכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העריכה בעייתית. הוא בחר להכניס מדרשים מסויימים, החליט על חילופי נוסחאות בצורה לא אובייקטיבית לטעמי, וכדו'. אם כי כמובן -חשבתי שזה מובן מאליו- ההשגות שלי הן סובייקטביות לחלוטין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברשותכם, אוסיף הבהרה והשגה סובייקטיבית משלי: כאשר לפני כמאה שנה, פירסמו ח"נ ביאליק וי"ח רבניצקי את "ספר האגדה – מבחר אגדות שבתלמוד ובמדרשים" (1908), עמדה לנגד עיניהם מטרה גלויה: "בימינו לא כל אדם מצוי אצל ספרים עתיקים ולא כל אדם יכול ורוצה לחטט בתוך תלי-תלים שנצברו כהררים במשך כמה דורות – על מנת למצוא מרגליות תחתם... ואדם בן זמננו שרגיל לבקש סדר, שיטה ושלמות אפשרית בתלמודו, כשייכנס לתוך חורשה עזובה זו – לא ימצא בה את ידיו ואת רגליו ולעולם תהא יגיעתו מרובה משכרה" (מתוך דברי ההקדמה). ביאליק ורבניצקי ביקשו במפעלם להתאים את האגדות הפזורות בתלמודים ובמדרשים ליהודי בן-זמנם באמצעות ליקוטן, עריכתן מחדש, תרגומן לעברית והבאתן בסדר שיתקבל על דעתו וטעמו של קהל יעד הקוראים. והם נחלו הצלחה לא-מועטה במשימתם זו, כאשר "ספר האגדה" נכנס לקאנון הכללי של ארון הספרים התרבותי-ישראלי. וזאת בהתעלם לרגע, מכל מטחי הביקורת שהופנו כלפיו – חוסר הדיוק, השינויים שנעשו באגדות, ערבוב נושאיהם, צירופם יחד של קטעי אגדות מתקופות שונות וחיבורים שונים. יחד עם זאת אני סבור שזמנן של אנתולוגיות גדולות מסוגן של "ספר האגדה" ופורמטים קריאים למיניהם כמו "ממקור ישראל" של מ"י ברדיצ'בסקי – כבר חלף ועבר מן העולם. במקום לקרוא מאות אגדות, יעדיף קורא בן זמננו לקרוא אגדות מעטות, המוגשות לו בכפית של כסף, מעט-מעט שטעמו ברור. כך למשל, כ-220 עמודים בספרו של אהרן פלדמן ("רוח המושל - ביאורי אגדות חז"ל על פי הגאון מווילנה", ירושלים 1997) הם די והותר, ומה לנו ולתרפ"ז (687) עמודים צפופים ודחוסים ב"ספר האגדה" של ביאליק ורבניצקי, או תקכ"ד (524) עמודים אצל ברדיצ'בסקי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגיל בית הספר קראתי אגדות להנאתי (מה שאני עושה עדיין, רק שהיום קוראים להן מד"ב ופנטסיה), ומספר מצומצם שלהן בצורה מורחבת היה אולי מספק אותי. אבל היום אני משתמשת בספר לצורך של מציאת מקורות לנושאים מסויימים, ורק ספר כזה יכול לשמש את הצורך הזה. אבל אם אתם אומרים שהציטוטים ומראי המקומות אינם מדוייקים, זה הורס את השימוש הזה ועל כך אני מצטערת. אולי לעולם עוד לא אוכל להשתמש בספר, ויאבד לי מקור מזומן למקורות ביהדות. על כך אני צריכה תשובה ברורה - האם אפשר להשתמש ב"ספר האגדה" לצורך מראי מקומות בתלמוד, או לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעידן המדיה הייתי מציע לך להתחיל להשתמש בתקליטור התורני "שו"ת בר-אילן" (בהוצ' האוניברסיטה), המקבץ מגוון גדוש ומרתק של מקורות היהדות החל מהתנ"ך, פרשנותו רבת הפנים, ספרות חז"ל (משנה, תוספתא, מסכתות קטנות, תלמוד בבלי וירושלמי, מדרשי אגדה והלכה), זוהר, ספרות גאונים וראשונים, ספרי הרמב"ם ו"שולחן ערוך" לרבי יוסף קארו, וכמובן, ספרות השאלות-והתשובות (שו"ת) לדורותיה. בגירסה האחרונה שברשותי (10+) יש גם את 25 הכרכים של האינציקלופדיה התלמודית. ניתן כמובן להשיג רק חלקים מהנדרש לצרכי עיונך. עוד מעלה לתוכנה מצויה במגוון המהדורות והגירסאות של מדרשי חז"ל (המכונים: אגדות) למשל של מהדורת בובר, ליינר, מיליקובסקי ואחרים. עד היום לא פגשתי אדם מאוכזב מהתוכנה, אלא אם כן הוא מתחרה למפעל המבורך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרבה יותר מדי חומר למטרותיי המצומצמות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככל הידוע לי, ניתן להשיג תוכנה מובנית אישית, למטרותייך המצומצמות. אגב, זאת רק עצה טובה שלי, שאת כמובן לא חייבת לקבל. בכל מקרה, מאחל לך בהצלחה בהמשך עיונך בארון הספרים היהודי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם זה המקור לציטוטים שאתה משפיע עלינו, פעולת חיפוש פשוטה בבסיס הנתונים? טלה, מחיר התוכנה הוא כ $1000. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בערך חצי, 2000 - 2400 ש"ח (תלוי בגירסא ובדיל). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל תשווי טוב למקור עצמו כי לפחות על פי הבנתי, הם עשו במקורות על פי הבנתם. גדי. נ.ב.- כמובן יש לזכור שבעיית הגירסאות לא מוגבלת אך ורק לספר האגדה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסופו של דבר, נדמה לי שהכי טוב זה לצטט את ספר האגדה עצמו, ולהניח למפקפקים לחטט במקורות בעצמם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואז? קוראים לזה "עבודה מחקרית לא מקצועית". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תלוי עד כמה הציטטה משמעותית לתזה. לפי דעתי אם התזה מושתת על ציטטה מתוך ספר האגדה עצמו, ראוי לבדוק בצורה יותר רצינית. גדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אישית, אין דרכי לצטט מובאה שאיננה משמעותית לתיזה של הרשימה. מבחינתי, ככותב וכקורא, לכל מובאה יש הקשר ומשמעות לביסוס התיזה. לכן, אני משתדל לבדוק בצורה רצינית את כל המקורות המובאים על ידִי, או על ידי מי שאני קורא (אם אני מתכוון להאמין לו שעשה עבודה עניינית ומקצועית שאוכל לסמוך עליה בעיניים עצומות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא, מה פירוש ''מקצועית''. אני לא מתפרנסת מכתיבת מאמרים ב''האייל הקורא''. יש לי ידע ''מקצועי'' (אקדמאי) בבלשנות ובספרות אבל לא ביהדות, ויש לי עניין במיתולוגיות של כל העמים, בהן אני בבחינת ''אוטודידאקט''. ההסתמכות שלי היא על מקורות כתובים כגון ספרי מיתולוגיה שונים, ובצורה זו אני מתייחסת גם לאגדות המופיעות בתלמוד, המבטאות לדעתי גישה מיתולוגית לרעיונות מסויימים המופיעים במקורות יהודיים. בפני קוראי ''האייל'' אני מציגה אוסף של רעיונות אותן אני מקבצת מכל המקורות הנ''ל. למעשה, אני לא חושבת שהדיוק בציטאטות מהמקורות התלמודיים חשובה כאן במיוחד, מאחר שזו לא עבודה אקדמאית אלא הבאת מושג על רעיונות מסויימים בפני הקוראים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכול נכון, רק שלצורך הבנת משמעות הכתוב במדרשי חז"ל ("אגדות") יש לדייק בגירסאות השונות. לעתים רבות, גירסה מסוימת של הסיפור הופכת את כל המבט המוסק מדברי המדרש. בניגוד למיתולוגיות העולם, דברי תורה "עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר". לכן, המלצתי היא לדייק בבדיקת המקורות שמביאים, על מנת להסיק מהכתוב את מה שהכותבים התכוונו שנשיג ולא לשגות בהבנת הדברים. תסכימי איתי ש*הבנת הדברים המובאים* חשובה לאין שיעור לתוכן רשימתך. קל וחומר, בספרות התלמודית אשר גירסאות רבות בה הועברו בעל-פה עד שהועלו על הכתב. ולא נוכל להבין את כוונת הסיפור ללא דיוק מקורותיו הפרושים בים התלמוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ייתכן שאתה צודק, והמאמץ כדאי. דרך אגב, יש לך גם דעה על הספר "מיתולוגיה יהודית" של חגי דגן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכיר אישית את המחבר, פעם התעמתתי איתו אחרי איזה פאנל. הוא אמנם השאיר לי את כתובתו, אבל הדיאלוג לא התפתח מצידי. ואני חושב, (וזו כמובן דעתי האישית שאיננה מייצגת איש)1, שכדי להבין מעט את האיש ורעיונותיו עלינו לסור לשני ספריו האירוטיים הקודמים. כמי שמכיר את הספר, נוכחתי לדעת שאין המחבר מקפיד על נאמנות מוחלטת לפרטים, כפי שמודה במפורש ב'אחרית דבר' (עמ' 365), ושהוא מנסה לאחות רסיסי סיפורים באופן קוהרנטי יותר מאשר בסיפורים המקוריים. כוונתו לספר את סיפור הדת שהיא דתו שלו, אף שאינו יודע באיזו מידה הוא מזדהה עם תכניה. התיאורים שלו ציוריים מאוד. בנוסף, יש לי גם חוסר נוחות עם צירוף המילים "מיתולוגיה" ו"יהדות" באופן הדומה למיתולוגיה יוונית או סינית (ואני יודע שמדובר בכרך החותם את סדרת המיתולוגיות של ההוצאה לאור). כמו שכבר שוחחנו קצת במאמר שלך על הבריאה תגובה 180850, אין אנו רואים במסורת שלנו "מיתולוגיה". נכון אומנם, כי בהבנת המושג "מיתולוגיה" חלו שינויים רבים בעידן המודרני. פעם הוא יוחס לתרבויות עתיקות, בעיקר ליוון ולרומי. במאה ה-19 הובלטו ההיבטים החברתיים של המיתוסים, ומירצ'ה אֶליאַדֶה 2, הפך אותו למושג רחב ביותר, כעין תיאור כללי של היווצרות עולם חדש, המלווה תמיד בהסבר מדוע נוצר כפי שנוצר. ובכל זאת, חוסר הנוחות גובר תוך כדי קריאה, משום שאנו נוכחים כי ההיסטוריה היהודית העשירה כמו התכווצה אצלו לכמה דמויות וסיפורים, ואיבדה את השכבות הרבות המאפיינות אותה. וכבר כתבה עליו עמנואלה רובינשטיין במוסף הספרות של "ידיעות אחרונות": "מי שקיווה למצוא פה תיאור שיטתי ומדוקדק של היסודות המיתולוגיים ביהדות, יתאכזב". בעצם, למה אני מתנסח בארוכה משלי על הספר, עכשיו אני נזכר ששהרה בלאו כתבה עליו בזמנו ב"תרבות מעריב" ומאוד הסכמתי איתה: 1 ערן, אתה יודע למה כתבתי את המשפט הזה, כמו ששאלת אותי פעם, כדי שלא יבוא אחד כמו רן בן-יעקב ויטען שאני כאן נציגם של כמה מיליוני יהודים אורתודוקסים. אני הנציג של עצמי, בדיוק כשם אתה ערן, אינו הנציג של שפינוזה, למשל, אלא נציג של עמדתך האישית. (מוגש כשירות לעיונו של רן בן-יעקב.) 2 מגדולי חוקרי הדתות במאה ה-20. מספריו בעברית: "המיתוס של השיבה הנצחית" ו"מילון הדתות", שניהם בתרגומו של יותם ראובני ויצאו בהוצ' כרמל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדלה בין היהדות לבין הדתות הפגאניות השונות היא מלאכותית לחלוטין וחסרת בסיס אובייקטיבי. מבחינות מסוימות היהדות היא פגאנית לא פחות מיתר הדתות - כולל הנצרות והבודהיזם. יש בה יסודות שונים, של הפשטת דמות האל והרחקתו מהחיים היומיומיים - אבל רק בידי הרבנים. העם מקבל את הדת היהודית עם אותה מעורבות אישית והתייחסות לסיפוריה כמו בכל דת פגאנית או תקרא לה כפי שתקרא. ענית לי במשפט אחד, שהציטוט מהמקורות של דגן אינו יותר מדוייק מזה של ''ספר האגדה'' - והחלטתי שהאינטרס שלך שונה משלי ומשל המאמרים שאני כותבת, כי בדרך כלל אני מתייחסת לביטוי המילולי ולא לפרשנות המורחבת שבה עוסקים הרבנים. הם מפרשים את הדת לפי דרכם ואני לפי דרכי, ולכן אין זה חשוב מה דעתם על אותו ביטוי מילולי אלא רק איך הוא מתייחס לרעיונותיי, הפגאניים בדרך כלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנימוס שלך ראוי לההערכה, אך לדעתי הוא מוגזם. המאמר שלך דן במשמעויות המושג רוח - בין היתר במקורות יהודיים. לשם כך מספיקות ציטטות ספורדיות. מופרך לחלוטין לבקרך על כך שהמקורות שעליהם הסתמכת הם עם עריכה בעייתית, או כוללים רק רסיסי אגדות. ההערה העניינית היחידה שנוגעת למאמר גופו, היא לגבי תארוך של אחת מהצטטות - ואפילו לכך אין חשיבות עקרונית. מניסיון העבר (מאמריך הקודמים), ניתן לשער שאם למישהוא היו השגות ענייניות אחרות, הוא היה מביא אותן ממזמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על הערתך (אייל? זה שמך האמיתי?) אבל הנימוס, לדעתי, הוא הבסיס ליחסי אנוש וחבל שלא רואים אותו יותר בחברתנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טלה, תביני דבר אחד, כאשר יש שוני בין הגירסאות השונות של אגדות חז''ל, אין פירושו של דבר שיש פרשנות שונה, אלא שיש העברה מסב לאב ומאב לבן של משפחה מיוחסת פלונית לעומת משפחה מיוחסת אלמונית. נכון שבעיקרו של דבר שניהם מספרים את אותו הסיפור, אך לעתים רבות ניכר השוני המהותי שבסיפור כאשר מילה או שתיים משנות את משמעותו כמעט לחלוטין. ומאחר ואין לתופעה אח ורע בתרבויות פאגאניות למיניהן - זר לא יבין זאת. ובכלל, כל ההבדלה שאת מציגה כאן, בין הרבנים לבין העם, תלושה מן המציאות. שכן לאורך אלפי שנה לרבנים היתה אוטוריטה מלאה על לבו של העם ואורח חייו היומיומי. סמכות ההלכה התערער עם פרוץ האמנציפציה באירופה ובארצות ערב הוא התערער רק לאחר הקמת המדינה. כלומר זהו סיפור של התערערות הסמכות ההלכתית, במאה וחמישים שנה האחרונות בלבד. ואין להקיש ממנו על כל משך ההיסטוריה היהודית ארוכת השנים. אמת, היו מרידות של חלקים בעם בסמכות ההלכתית המחוקקת, למשל כמו עדת קורח ועדתו, אבל העם ברוב רובו המכריע שמר אמונים לאוטוריטה הדתית המנחה את אורח חייו לפרוטרוט. והדבר נכון גם ביחס להיום, אם להתבונן לרגע מן הצד אל עולמה של התורה (זו המכונה בכינוי הגנאי ''האורתודוקסיה''). כל המצוי בנבכיה יודע כי מעמדה של הסמכות ההלכתית בעולמה של תורה הוא בלתי מעורער, ויש לה הצדקה היסטורית איתנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אין לתופעה אח ורע בתרבויות פגאניות"?! הערה כזאת לא מראה שאתה יודע עליהן הרבה. לרבנים היתה בוודאי אוטוריטה על סדר יומו של העם, אבל בוודאי שלא על לבו - בוודאי לא של רבנים שאפם תקוע בגמרא - קראת פעם את עגנון, "הכנסת כלה" למשל? סיפורי שדים ומכשפות שנפשך לא היתה יודעת ואני חושבת שרק רבנים מעטים טרחו עליהם. זוהי הפגאניות כפשוטה, ומאז פסלו אותה הנביאים בתנך היא לא חדלה מישראל. (מה דעתך על הדיבוק שדבק באישה מאופקים, נדמה לי? גם זוהי תופעה פגאנית בעיקרה אפילו אם אלה רבנים שטורחים לגרש אותו.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי לא מעט מיצירותיו של ש"י עגנון ושל יצחק בשביס-זינגר (בעיקר ב"עבד" יש סיפורים על שדים ומכשפות), אבל גם משם למדתי שהיו אלה בעיקר השפעות זרות מהעמים האליליים אשר במחיצתם התגוררו היהודים. וראי: תגובה 211531. אני לא מבסס את אמונתי הדתית על קיומם של כוחות מיסטיים כאלה או אחרים, לכן הסיפור על הדיבוק האחרון* יכול להיות אמיתי, אבל לא מחייב מאומה מבחינה אמונית-יהודית-דתית. ----------- * שכן יש עדויות מוצקות מדורות עברו, למשל מה"חפץ חיים", ובירושלים לפני למעלה ממאה שנה, ראי: "ארץ ציון וירושלים", שלמה שבא ודן בן אמוץ, הוצ' וידנפלד וניקולסון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר שתופעת האמונות ברוחות רפאים, בשדים ובמכשפות וכדומה נמשכות בקו רציף מתקופות הכתבים הקדומים ביותר ועד לימינו, קשה להאשים בהן את "העמים האליליים" שחיו מסביב ליהודים, מאחר שהקשר עם העמים האלו לא חדל מעולם והוא קיים עד היום הזה. אז איך תבדיל בין "השפעות זרות" לבין אמונות שהיו רווחות בעמנו באופן טבעי כפי שהן רווחות בעמים אחרים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך אבדיל בין השפעות זרות לבין אמונות ש"רווחו בעמנו"? ובכן, האם לאורך ציר היסטורי אחד, נניח לצורך העניין, בתקופה מסוימת בהיסטוריה במהלכה העם היהודי היה מפוזר בארצות ערב ובאירופה. בנקל נזהה את החוכמה הפילוסופית-הרציונלית שהיתה בזמנו של הרמב"ם ואחרים בארצות האיסלאם ששמו דגש על הרציונליזם הטהור, בניגוד לאותה תקופה עצמה ברחבי אירופה, שבה האמונות הפאגניות שלטו בכיפה ויהודי אשכנז (למרבה הפלא, דווקא הם) הושפעו מאמונות תפלות אלה. ואכן, כפי שהיטבת להבחין טוב יותר ממני, העם הוא שהושפע מאמונות ההבל הפאגניות של סביבתם הנוכרית ולא הרבנים שהנהיגוהו בחיי היומיום. מכאן שקברניטי היהדות, הרבנים, לא נטלו חלק באמונות ההבל, אלא אף הוקיעו אותן לכל אורך הדרך בהיותן השפעות זרות של עבודת אלילים הסביבתית, המשפיעה כרוב על המיעוט החי בקרבו ממש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושכחתי להתייחס למשפט הראשון שלך המעיד על בורותי במיתולוגיות. אכן, כנראה שאת צודקת. דומה שבמהרה שכחתי את מה שלמדתי לאחרונה מספרו של ד"ר אפי זיו, "מיתולוגיה עכשיו" (עם עובד ואריאלה דינור). אבל אם אכן יש לתופעת חילופי הגירסאות אח ורע בתרבויות אחרות, אז למה שלא תסכימי איתי שיש לחתור אחרי הגירסה המדויקת (או המקובלת) יותר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא קראתי את ''מיתולוגיה עכשיו'' ואני לא חושבת שהיא עוסקת בדברים שמעניינים אותי - שהם המיתולוגיות הפגאניות. טענתי היא שאתה לא יודע בדיוק מהי פגאניות ולכן אין תוקף להערותיך. לחילופי גרסאות יש חשיבות בהקשר עם המאמרים שלי רק אם הם מראים על שינוי בשימוש ובמשמעות של המושגים והמונחים שאותם אני בודקת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התגובה כוללת הכללות הסטוריות גסות, שאינן מתאימות לדרכו של אורי פז (שאיני מכירו אישית אלא רק מתוך כמה תכתובות שלו כאן): ראשית, תקופות רבות המונח רבנים (בארמית - גדולים) שימש למעשה לסמכות היהודית באשר היא, בדורות שאלו לדבר על רבנים חסרי סמכות זה כמו לדבר על הורה בלי ילדים, מונח הסותר עצם הגדרתו. שנית, התפוררות סמכות הרבנים כמייצגי המסורת ההלכתית התרחשה גם לפני ההשכלה האירופאית (ע"ע פרנק, שפינוזה, יהודי איטליה ברנסנס, ועוד) ובמזרח - זו התחוללה הרבה לפני קום המדינה (להוציא אולי תימן, בה באמת החלה תפרקות זו סמוך לקום המדינה). די אם נזכיר בהקשר זה את ההשפעה הבעייתית (והמשתנה ממקום למקום) של מורי חברת 'כל ישראל חברים' ובתי הספר של החברה, שמצודתה היתה פרושה על רוב קהלות המזרח, הבלקן וצפון אפריקה. גם ללא כי"ח חילון (או בורות יהודית) באופנים שונים רווח בקהלות עירק, פרס,ושאר קהלות המזרח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרב, הוא קודם כל גדול בתורה ורק אחר כך ראש עדה יהודית בחייה, שמוסמך לפסוק הלכה למעשה. זהו גם תואר כבוד שהיה לאמוראי בבל, לחכמי התורה בתקופת הגאונים ולבאים אחריהם. וזהו גם תואר לחכם שהיה ממונה על הקהילה במאה ה-12, הורה בה ופיקח על חייה הדתיים. ויש גם רבנית, שהיא אשת הרב. להזכירך, מאחר ונושא הדיון כאן הינו: תופעת האמונות ברוחות רפאים, בשדים, במכשפות ובשאר מרעין בישין בקרב העם היהודי - השאלה היא: האם זוהי תופעה שמקורה בדת היהודית (אשר לחמה באלילות מכל הסוגים ומכל המינים שלה), או שאין זו אלא השפעה חיצונית של העמים הפגאניים בתפוצות ישראל? מכאן שעלינו לבדוק מהי מידת השפעתם של הרבנים על קהילותיהם, שכן על פי התורה שיישמוה הרבנים על בני קהילתם – יש איסור חמור לעבוד עבודת אלילים כולל שדים ורוחות רפאים, ויש בתורה איסור מפורש גם לא להתעסק בכישוף. אני סבור שאלה הן השפעות של העמים הפגאניים על העם היהודי שחי בקרבם בגלות, ואין בינם לבין היהדות, כאורח חיים וכתרבות, ולא כלום. או בקיצור, היהדות איננה אמונה פגאנית. היהדות היא אמונה מונותאיסטית, המאמינה בא-ל אחד. זאת בניגוד לדתות המבוססות על אלילות, על עבודת אלילים רבים, שונים ומשונים. וראו את ספרו הטרי של הפרופ' אסא כשר, "יהדות ואלילות" (אוניברסיטה משודרת, משרד הביטחון, 2004, 314 עמ'). זהו ספר שבמרכזו עומד הרעיון של המאבק המעשי באלילות על כל גילוייה האפשריים, כאשר היבטים שונים של הדת היהודית, ביניהם מצוות מעשיות רבות, מתפרשים כביטויים מעוצבים של המאבק הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה העמים הפגאניים ? האם אתם יכולים לתת לי דעה על הספר מיתולוגיה יהודית של דגן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בבקשה: תגובה 212748 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 א. שמי רון ולא שום וריאציה אחרת שאתה מצליח להמציא. ב. מתי משהו טען שאתה נציג של מליוני אותרתודוכסיים, חוץ ממך כמובן. ג. אתה היחידי שטופל על אחרים "נציגויות" שונות, כמו שהתעקשת, ולא בכדי, שאני כביכול נציג הקונסרבטיבים, או "הקונסרווטיבים" כפי שכתבת כשהתחפשת לדמות אלמונית פיקטיבית. וכל זה, לא משום שהרגזת אותי אלא רק כדי שתהיה תגובה מתאימה ברשומות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א] מצטער על פליטת הקולמוס המצערת. פשוט שכחתי את שמך המלא. סליחה. ב] מתי מישהו טען שאני הוא נציגם של האורתודוקסים באייל, אתה שואל. והנה, בכבודך ובעצמך טענת בקטע מס' 11 שבתגובה 211336 הארוכה שלך, שטרם היה את הזמן להשיב לך על הכפרנות שהבעת שם. וכי מה חשבת לך, שאתה תירק לי בספר התורה ואני אדום כאהרן?! זכותי המלאה להביע את עמדתי האמונית ולהתנגד לעמדותיך הכפרניות. ג] התחלתי לראות בך נציגם של הקונסרבטיבים, בגלל שדגלת במשנתם במספר מקומות. לתומי חשבתי אתה אחד מהם, אם אתה לא, אז תגיד שלא. אין זו בושה לא להיות אחד מהם. זו אולי אפילו גאוות יחידה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הספר בההוצאה המקורית נמצא בראשותי, אשמח לענינכם ברכישתו, הצעות יתקבלו בברכה למייל yanivn2000@hotmail.com | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אך לא הסברת אותה במובן של החלוקה אפלטונית. לפי אפלטון יש עולם של אידאות ויש עולם של חומר ועולם האידאות גבוה יותר מעולם החומר. בעברית החלוקה מופיעה כחלוקה של רוח וחומר. לא בדיוק חייבים להסכים עם החלוקה וגם לא עם הדירוג, אך הרבה פעמים בשפה הדתית משתמשים בה. כיום בעולמנו קיימת גם הבנה נוספת של המילה רוחני, במובן של על טבעי. מושג שאינו עובד במערכת הסיבה ומסובב שקיימת בעולם, או אינו מציית לחוקי הטבע, אמור להיות רוחני. בחנויות הספרים יקטלגו אותו כספרי ניו אייג' או העידן החדש. באופן רגיל, העולם המדעי והשכלי טיטא את כל המושגים האלה מעולמינו, אך להרבה אנשים, שבכל זאת מקווים שיש משהו מעליו, נוגעים ומתעסקים עם החומרים האלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני כמה ימים ישב איתי במטוס בחור שהגדיר עצמו "מיסטיקן ועוסק בקבלה". זה המקצוע שלו, לא איזה תחביב. הוא לא ישב לידי, אך דיבר בקול רם מספיק כדי שאי-אפשר יהיה להתעלם. הוא שאל את זאת שלידו אם היא "מכירה את הנושא של קריסטאלים". היא כנראה ענתה שלא, אז הוא הסביר שיש "אנרגיות מסויימות" שהמדע לא יכול למדוד אותן אבל "מי שלומד בקבלה"(!) יודע משהו שקשור לזה שכבר לא תפסתי אבל הוא כלל הרבה "רוחני". מסתבר שהוא היה בדרכו ללוס-אנג'לס כי שני אנשי-עסקים ישראלים *הזמינו* אותו להרצות שם על ההבלים האלה בפני הפתאים המקומיים. זו לא הפעם הראשונה שאני נתקל בסלט הזה, אבל הוא מסחרר אותי כל פעם מחדש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני כמה ימים נתקלתי במאמר "ואקום אנרגטי - חוסר באנרגיה שניתן לפתרון" באתר http://www.ima-adama.co.il/healling_methods/bioenerg... הבלי העידן החדש כבר ניטחנו באייל עד דק, אבל דומני שעוד לא היה לנו "מחקרים שנעשו בביואנרגיה גילו כי הצמח שמרכז אליו את מירב האנרגיה הוא פטרוזיליה... ניתן לקנות זרעוני פטרוזיליה בכל אחת מהמשתלות ולפזר בבית." שפע פנינים נוספות מובטח למתעמקים באתר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטח שמחת למצוא שם ''גרפולוגיה'' בין ה''הילינג'', ''נומרולוגיה'' ו''אנרגיות''. איזה אתר נוראי. איינשטיין אולי טעה בעניין היקום, אבל לא בעניין השני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק עכשיו שמתי לב שיש שם גם קצת גרפולוגיה, אבל דווקא היא נקייה מהממבו-ג'מבו של העידן החדש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קרא את המאמר השני: נכתב ע"י "יפית גמיל- גרפולוגית מוסמכת מתקשרת חברה באגודה לגרפולוגיה מדעית- ישראל" "ניתן באמצעות כתב היד לאתר משקעים, חסימות וקונפליקטיים פנימיים בתת מודע..." "לבדיקת התאמה בין בני זוג יש לבחון כתב יד של כל אחד מבני הזוג לגופו, ולאחר מכן לבדוק את התיאום ביניהם בארבעת המישורים : הרגשי, השכלי, הפיזי והרוחני". זה מרשים איך אפשר לבדוק התאמה בכל המישורים הללו באמצעות כתב-היד, בעוד שאפילו לזהות מה המין של כל אחד מבני הזוג אי-אפשר, אליבא דהפסקה הקודמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי, הייתי צריך לכתוב "*יחסית* נקייה" :-). יחסית למה? יחסית לטקסט כמו "אנו פונים אל כל האנשים שהם ישויות אור ולוחמי האור וקוראים להם להזכר. הזכרו בהתחייבות שלכם לפני שבאתם לכאן ונכנסתם לתוך גוף של אדם. הזכרו בשבועה שלכם לשרת את כדור הארץ והיקום. הזכרו בשבועה שלקחתם על עצמכם כאשר בחרתם להיות משרתי האור ומשרתי היקום ומשרתי האלוהים." (מתוך "שערים אנרגטיים ביקום" ב- http://www.ima-adama.co.il/channeling/channeling_tik... ) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן ממבו ג'מבו מוטרף. אבל האם מישהו יכול להסביר לי למה זה כל-כך הרבה פחות רציני מ"אלרגיה" או מ"אני מאוד מתוסכל עכשיו"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי ב''אלרגיה'' ו''תסכול'' אין שום דבר מיסטי, והם ניתנים לבדיקה אמפירית והסבר מדעי. מי שלא מבין את ההבדל בין ''ממבו ג'מבו מטורף'' למערכת החשיבה הרציונלית מוזמן להפסיק לשאול את שאלותיו באינטרנט ולחפש את התשובות בספר הזוהר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן? אתה יכול להסביר לי איפה עובר הגבול בין אלרגיה ללא-אלרגיה? בין תסכול ללא-תסכול? (ועדיף הסבר מדעי אם אפשר) דוד גרוסמן (נדמה לי) כתב פעם על היותה של המילה תסכול חדשה מאוד בשפה העברית (שנות השבעים -? ). הוא תהה מה הרגישו דוברי העברית לפני שהמילה היתה קיימת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם הרגישו בעיקר frustration (לפעמים מהשאלה+תשובה הניו-אייג'ית "איפה בדיוק עובר הגבול הברור בין X ל-Y? אתה לא יודע? אהא! מיסטיקה!"1). __________ 1 אחותה התאומה של: "אז איך אתה מסביר בדיוק את...". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלת התיחום הלא ברור אינה פוסלת את היותו של מושג קביל ובר שימוש. אם להשתמש בדוגמא החביבה עלי: אינני יודע מתי נגמר הערב, אבל זה לא משמיט את הלגיטימיות של הלילה. באופן דומה, אינני יודע איפה בדיוק קבוצה של אטומים מפסיקה להיות "מערכת קוואנטית", אבל זאת לא סיבה לנסות לעבור את הקיר שמולי באמצעות אפקט המנהרה. האם נובע מטשטוש הגבולות שכל הידע האנושי הופך לממבו-ג'מבו ושאין הבדל מהותי בין תגובה אלרגית לבין אנרגיות קריסטליות, בין תסכול לתקשור? הקפיצה הפוסט-מודרנית הזאת מחזירה אותנו כמה מאות שנים אחורה, לעולם השדים והרוחות שקדם לתקופת ההארה. לא חבל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק (וואללה, אנרגיות טובות יש בדיון הזה, אחי). האמת היא שהממבו-ג'מבו הניו-אייג'י די מתסכל אותי, ולפוסט מודרניזם אני אלרגי לחלוטין ובאופן מוכח אמפירית. אבל בל נשכח שהפוסט מודרניזם הינו פועל יוצא של ''כל הידע האנושי'' הזה. אני בהחלט מעריך את הישגיהם המפוארים של תחומי ''מדעי הטבע'', אבל גם ברור לי שלא ניתן בעזרתם לבטא ולייצג ולהסביר את מהות החיים שלנו בכללותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תוסיף למשפט האחרון שלך את המילה ''בינתיים'', ונסיים בצ'פחה ידידותית. או צ'קרה ידידותית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דרך הקישורים מהאתר שהביא יובל הגעתי אל אתר המכיל קטלוג של מרצים לכל דבר ועניין. בלי להציץ, נחשו מי מוכן להרצות על הנושאים הבאים: · מדע מוכח באקסיומות תנכ"יות ועכשוויות · מיסטיקה: משולש ברמודה, כוכב שביט, טביעת הטייטניק ועוד · כל הידוע על: משולש ברמודה, כוכב שביט, טביעת הטייטניק, כתוב בעיתון, כתוב גם קודם בתנ"ך · פתרון הבעיה הפלשתינאית – עפ"י ניסיון אישי ועפ"י ההלכה · שיטה מוכרת להולדת בן זכר · יש רפואה לכל המחלות (כולל הדגמה) טיפולים: · מגנט כרפואה · תמרים – רפואה לכל המחלות רמז: האיש היה חבר כנסת. אתם יודעים, הרשות המחוקקת. חוקים. בישראל. אני מוכרח ללכת ולשמוע אם את הבעייה הפלשתינאית פותרים ע"י תמרים, מגנטים או פשוט ע"י הגליית כל הערבים למשולש ברמודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תוכל למצוא בספרו ''נחלי אשכולות'', אנציקלופדיה בשני חלקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הי, אתה טוב. למי שעוד לא זיהה: הרב יוסף בא-גד, ח"כ לשעבר וראש ישיבת "נחלים". ראש ישיבה עוסק במשולש ברמודה ובהולדת בן זכר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרב בא-גד אינו ראש ישיבה אופייני. הוא הקים את הישיבה התיכונית בנחלים (לפני בערך 45 שנה), ומאז עומד בראשה; בתחילה כמנהל, אחר-כך כראש ישיבה. יש לו משיכה חזקה לאזוטריקה ביהדות. את כושר האבחנה שלו בין עיקר לטפל הוא מנצל כדי לאסוף את הסוג האחרון לסדרת הספרים היחודית שלו: "שערי לימוד", "נחלי לימוד", "נחלי אשכולות", שכל אחד מהם מוגדר באופן רקורסיבי כספר הקודם בסדרה, פלוס כמה מכתבי הערכה שהתקבלו מאז במערכת. הרב בא-גד הוא אדם יקר, מורה מחונן ומנהל מוערך. מסיבות שונות הוא בחר להתמקד בתחומים שבהם הוא פחות מצטיין, כגון כתיבת ספרים. כתלמידו, אף אחד מהשטיקים שהוא שלף בכנסת (מההתעטפות בטלית עד למועמדות לראשות הממשלה) לא הפתיע אותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, ממש מסקרן. מה שלא מסתדר לי פה הוא הקשר בין "אזוטריקה ביהדות" ל"תרופה לכל המחלות", משולש ברמודה, כוכבי שביט וכאלה. גם בתור טפל אלו נשמעים לי עיסוקים קצת לא שגרתיים עבור רב. יש עוד כאלה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגמרא מובא סיפור על רבי יוחנן שנסע בספינה ולקח איתו צידה לכמה ימים מעבר לזמן ההפלגה המתוכנן; לשאלת תלמידיו, הסביר רבי יוחנן שישנו כוכב שעולה אחת לשבעים שנה ומטעה את הספנים. באופן שטחי, אפשר לפרש את האמירה הזו כציון העובדה שהספנים עשויים לשגות; באופן עמוק יותר (שלא אכנס אליו כאן) אפשר להסביר מה בא הסיפור הזה ללמד אותנו (בדרך כלל סיפורי מעשיות של חולין לא שרדו את עריכת התלמוד על-ידי רבינא ורב אשי). גישתו הרב בא-גד במקרים כגון זה היא לטעון שרבי יוחנן גילה ראשון את השביט של האלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם כל הכבוד, הרב בא-גד לא המציא את הגלגל. ככל הידוע לי, הרב אירח פעם בישיבתו סמינר עיוני של מרכז ''ערכים'' לאקדמאים. שם שמע לראשונה מפי המרצים את החלק הארי של גילויי המדע שבתורה (בעיקר בתלמוד), אותם החליט להעלות על הכתב ולהפיץ ברבים ללא כוונות רווח בספריו עבי הכרס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מניין המידע הזה? אני חושב שזו השמצה (אם כי לא ברור של מי). גם אם הנסיונות לפרוט את "ליכא מידי דלא רמיזי" אינם חדשים, הרב בא-גד הוא ללא ספק אחד מנושאי הדגל בתחום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והגאון מווילנה היה אומר, אין דבר שאינו נרמז כבר בפרק הראשון, ובעצם בפסוק הראשון, ובעצם... במילה הראשונה - ''בראשית''. עכשיו רק צריך לפתוח את הדחיסה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבודו תלמידו של הרב בא-גד, הרי שתוכל לשאול אותו אודות הסמינר שהתארח בישיבה. תשאל גם מתי בדיוק התקיים ואז לך לבדוק כמה זמן לאחר מכן יצא הכרך הראשון של האינציקלופדיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תלמיד לשעבר. בין כך ובין כך לא הייתי חוקר אותו על חשדות מעורפלים כאלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי, עדיף לשאול אנשים הקרובים אל הרב אם לא אותו עצמו, במקום לעטוף את סיפורי ב''חשדות מעורפלים''. ממה נשפך, נשכיל כולנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(ובנושא הקודם: מה שבעצם התכוונתי לשאול הוא האם יש עוד כמו הרב בא-גד, רבנים העוסקים בתרופות-פלא-לכל-מחלה ובהסברים לאירועים היסטוריים כמו טביעת הטייטניק. אבל הסיפור שהבאת יותר מעניין). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(הרב בא-גד אינו מסביר את טביעת הטיטאניק - היא מזכירה לו את מגדל בבל, ובוודאי אפשר להפיק איזשהו מוסר השכל מן ההשוואה.) מסופר בגמרא על רבה בר-בר חנה שהפליג בסירה עד לאי קטן, שם אפשר היה לנוח בצל העצים. כשהבעירו מדורה קטנה, התנער דג-הענק משנתו, האי התהפך והנוסעים ניצלו רק בעור שיניהם. לכאורה, עוד אחד מסיפורי סינבד המלח. הרב דוד סולובייצ'יק פירש את המשל הזה דווקא כסדרת הוראות ליהודי ארצות הברית. אי אפשר "להוכיח" שזו אכן כוונת הסיפור. ההסתכלות היא הפוכה: הסיפור נתון. אילו לקחים אפשר להפיק ממנו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסתכלות מצויינת. באמת לא מוכרחים "הוכחות" שזו אכן היתה כוונת המשורר. אז מה הלקחים המופקים מהסיפור על רבי יוחנן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע. מן הסתם לגאון מוילנא (בספרו על אגדות חז''ל) יש הסבר משכנע, כדרכו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראיתי שמוזכר כאן הספר נחלי אשכולות ...ולא מוזכר שם המחבר או את שם ההוצאה .. הייתי מאד רוצה לדעת אים תוכלו לעזור לי אני ישמח | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המחבר: הרב יוסף בא-גד, בהוצאת ישיבת נחלים (מושב נחלים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האיש הוא כמובן מחבר הספר "נחלי האשכולות" חבר הכנסת לשעבר יוסף בא-גד המלהג בספרו אודות אלהיו ORANG UTAN (שלא ידע המחבר להעתיק את שמו במאלאית) אודות סלמנדרה עמידה לאש ואודות משלש ברמודה בטענה שהכל נמצא בתורה ובדברי מפרשיה... זאת הרמה החנוכית שבה "לומדים" עבדי ישיבתו "נחלים" תחת ממשלת אברהם טרוזמן ודומיו... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי המשפט האחרון, אלו סתם השמצות (ממה נפשך, אם תחת הרב טרוזמן, מה אתה רוצה מהרב בא-גד, ולהיפך). ראה תגובה 211661. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זה נכון ש''יש רפואה לכל המחלות (כולל הדגמה)'' הרי זאת הוכחה שטפשות אינה מחלה. אני מקוה שההדגמות הן על גופו של המרצה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע, אני יודע למה שלפתם את הפתיל הזה מהארכיון. אם כבוד הריב''ג תובע אותי, אני אומר לו שאתה התחלת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הריב''ג נגד הרשכ''ג בהחלט יכול להיות נחמד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נחמג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שטפשות היא מחלה. פשוט, כיוון שהיא לא תוקפת עכברים וחולדות, קשה לערוך עליהם ניסויים בעניין הזה. (שזה, כמובן, מותר האדם מן העכבר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסורת "המאגיה הגבוהה" המערבית שהתפתחה בימי הביניים המאוחרים ובתקופת הרנסנס פיתחה מערכת של סמלים המהווים אמצעי ל"עבודה הגדולה" (The Great Work) - אקטים מאגיים ופולחניים שעושה האדם על מנת להתקרב לאלוהות. המאגיה הגבוהה כן עושה קשר בין סמלים מן הקבלה לבין קריסטלים. (היא גם מכניסה למשוואה סמלים נוצריים, סמלים פגניים, תופעות טבע, כוכבים, צבעים, אלוהויות פגניות, שדים נוצרים, צמחים, ועוד מיליון ואחד דברים). העיוות מתחיל כאשר יוצאים מתחום הסמליות והריטואל ומייחסים קשר בין כל הדברים הללו במישור המעשי והגשמי. אז כן, על פי המאגיה המערבית יש קשר אלוהי בין קריסטל מסוים לשם קבלי מסוים, אבל הקשר הזה הוא לא "אנרגטי", אלא דתי. הוא כלי שמסייע למאמין בעל צורת פולחן מסוימת מאוד להשיג את המטרות הדתיות שלו. אנשי הניו-אייג' לרוב מוציאים מהעניין את הדת, ולעיתים אף את אלוהים (על צורותיו השונות). כשהמטרה הדתית (להתקרב אל האל) נעלמת מן העין, הכלים להשגת המטרה הופכים נבובים, התכלית ההגיונית של השימוש בסמלים אובדת, ו"סלט" גדול נוצר. אני תוהה אם המילה "אנרגיה" במובן הניו-אייג'י היא לא בעצם תחליף מודרני מתוחכם לאלוהים. אני מכירה כמה אנשים "רוחניים" המעידים על עצמם שהם אתאיסטים מוחלטים. הם בסך הכל "מרגישים אנרגיות". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במושגי ''עולם האידאות'' של אפלטון לא מופיעה בעברית המלה רוח, לכן לא היה טעם להתייחס לרעיון זה. אני לא חושבת שיש קשר בין מושגים ''על-טבעיים'' למושגים ''רוחניים'', מאשר שבין המושגים העל-טבעיים אפשר להתייחס גם לענייני הגוף. אולי יש בקריסטל ''נוכחות רוחנית'' כמו שהיה לפנים בפסל האלוהות או בעמוד הטוטם, אבל הקריסטל עצמו הוא גשמי ומוחשי לחלוטין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נאמר פה שזה מכעיס שהמילה רוחניות נלקחה ע''י מוכרי הקריסטאלית והשמאנים הפסיכים של היום, אבל התשובה שניתנה לזה אמרה שרוחניות זה רק פעולה חשמלית במוח. רוחניות (מחשבה) היא תוצר של פעולה במוח ולא הפעולה עצמה, וזה מה שהופך אותה ללא גשמית, לא חומר. אתה לא יכול להעלים תפוח מהעולם ע''י מעבר להסתכלות על תפוח אחר, אבל מחשבה היא דבר חולף, חסר חומר, לא מדיד. אם לא תחלוק אותה אין דרך שבה היא תעבור לאחר. זה רוחני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי שסקרת ופרסת בכשרון את המשמעויות שניתנו לרוח במסורת העמים וכמובן בתרבות היהודית, האם את מבינה את המושג רוח? בסיום את קובעת את חשיבות הרוחני על הגשמי כמין עובדה מוכחת, האם כונתך שזו הייתה השקפתם של חכמי הדורות והעמים, או שזו גם דעתך הפרטית. והרי ציטוטים של דעות חכמים ומסורות עתיקות, אינם הוכחה למציאות רוח, אלא ביטוי להשקפות סוביקטיביות של בני אדם. האם אפשר לנתק את הרוחני מהגשמי? האם יש קיום לרוח בלי בני אדם? אולי הרוח היא חלק אינטגרלי של האדם החושב, ולא משהו נפרד מהאדם. ואולי רוחניות היא צורת ביטוי המנסה לתת הגדרה למחשבה וביטוייה השונים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |