 |
1742 |
 |
|||
 |
|
 |
|||
 |
|
| המאמר המלא |  |
פרסומים אחרונים במדור "חברה וכלכלה"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
 |
חסרה לי כאן ההתייחסות לשימוש באומנות אבוריג'נית לצורך פארודיה או סאטירה, אפילו פוגעת. אאל''ט, שימוש כזה מותר על ידי רוב המדינות המערביות. |
 |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הממ... כן, צריך לבדוק את זה. בכל אופן, אלע"ד, ואני לא יודעת עד כמה מידת ההגנה בזכויות יוצרים משפיעה ישירות על יכולת ההתגוננות מפארודיות). _______ ברקת, שנמאס לה להגיב בחום. מה קרה, דיג'רידו בלע לכם את הלשון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם כל הסימפטיה למאבקם של האבוריגינים, נדמה לי שיש בלבול בין שני עניינים: האחד- איך למנוע מאנשים לבזות את המסורת האבוריגינית על ידי שימוש לרעה באלמנטים מהתרבות הזאת. העניין דומה ליוצר שמצלם אישה ערומה עם תפילין- אפשר לקבל סעד משפטי מהכיוון של פגיעה ברגשות הציבור, אבל לטעון שמבנה התפילין הוא אלמנט ייחודי ליהדות ולכן מוגן על ידי זכויות יוצרים? מעט קלוש. באיזה זכות יש לאבוריגינים של ימינו זכות או חזקה על ציור שנעשה לפני 20000 שנים? כאשר מ.ק. אשר צייר ציורים המבוססים על דוגמאות מארמון אלהמברה, אני לא זוכר שהאשימו אותו בפלגיאט. העניין השני- איך יכולים האבורוגינים להרוויח משהו מהאמנות שלהם, אם היא נעשית באופן קבוצתי. מפתיע אותי שאי אפשר להעניק זכויות לקבוצה. איך אולפני הסרטים שורדים, ולמה הרעש1 מקלטות מזויפות, אם במילא אין לחברת התקליטים זכויות יוצרים על התקליט? 1 הכניסו כאן בדיחה על רעש וקלטות מזייפות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מצטרף לתהיותיך. המאמר מעניין ומאיר עיניים, אך התיזה לא ממש ברורה לי. האם צריך להגן על סגנון אמנותי? האם אפשר? האם כאן צריך לעשות זאת רק בשל ההיסטוריה הקשה של האבוריג'ינים? ומה עם סגנונות מסורתיים אחרים? אני מבין שיש היבטים מיוחדים באמנות האבוריג'ינית, אך אינני בטוח שהם לגמרי ייחודיים או יוצאי-דופן. "שינויים מתאימים שייערכו בחוק האוסטרלי יוכלו אולי להבטיח כי יצירות אלו יזכו למעמד ולהתייחסות הראויים להן". אני התרשמתי ששינויים כאלה כבר נעשו. האם הם לא מספקים? מה יש לשפר? האם זו בכלל ההתמודדות הראויה עם הבעייה, לאור הטענה שיש פער בתפיסת מעשה האמנות בין הלבנים לאבוריג'ינים? בכל אופן, שוב - תודה על הצגת נושא מקורי ומעניין. ---- ניטפוק אישי ---- משהו בעריכה של הטקסט הפריע לי, אך אינני איש-מקצוע ואולי זה רק אני. דוגמה אחת ספציפית: "זמן החלום אינו היסטוריה אלא ממשיך להתקיים כל הזמן", ושתי פסקאות אח"כ, "חשוב לציין כי זמן החלום אינו היסטוריה אלא מיתוס, כלומר דבר הממשיך להתקיים ומשפיע על חיי ההווה". סליחה על הנדנוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אני עומדת לגלוש לגמרי מן הנושא, ובכל זאת להתייחס לנקודה שהעלית - האם צריך להגן על מורשת הילידים רק בגלל ההיסטוריה הקשה שלהם? לטעמי, לא נכון להגן על מורשת כלשהי רק בגלל "רחמים" כלפי הקבוצה האמורה, למרות מצפונו המוכתם של האדם הלבן. הילידים הם עברה של אוסטרליה, הם אוסטרליה ההיסטורית, לטוב ולרע. אם נעזוב לרגע את ההבט המשפטי ונעבור לחברתי-תרבותי, נוכל לדבר על כיבוד העבר ותרבות העבר. והכיבוד הזה החל רק לאחרונה. הדתות והמסורות שהאדם הלבן קיים וכיבד (נצרות, יהדות) או הוקיע בעבר אבל "הספיק לכבד" (בודהיזם), זוכות היום לפארודיות ולשימושים מסחריים מטורפים, ללא שליטה. אם אצור עכשיו פארודיה על המים הקדושים של הנצרות, על טקס ברית מילה יהודי או על שיחה זן-בודהיסטית, כולם יצחקו בלי נקיפות מצפון (אם זה יהיה מצחיק, כמובן). המסורת האבוריג'ינית נחקרה בידי הלבנים, אבל מעולם לא "כובדה" באותו אופן - פשוט לא הספיקו. כי היסטורית, המסורת הזו הגיעה רק בשנים האחרונות לשלב שבו מפנים אליה את תשומת הלב ורואים את היופי שבה. בקצרה, כיוון שעדיין לא הספיקה להיות "פרה קדושה" של ממש, ההתייחסות אליה עדיין נחשבת רגישה מאוד. לא יודעת עד כמה השופטים שדנו בתביעות שהוזכרו עשו זאת מתוך הסתכלות כזאת בדיוק, אבל הם ודאי לא פעלו בחלל ריק. ההיבטים המיוחדים באמנות האבוריג'ינית אכן לא מתקיימים באף דת אחרת, אבל בכל דת יש טקסים סודיים שמותרים רק לחבריה. לדרוזים או לבהאים למשל יש חלקים סודיים בתוך דתם. אם מישהו יפיץ אותם ברבים בלי שיוכלו לשלוט על כך, אני מניחה שהפנייה לבית המשפט לא תאחר לבוא. 2. השינויים האמורים בחוק נעשו בהדרגה, המצב השתפר בעשר השנים האחרונות, ועדיין אינו מספק במאת האחוזים (הזיופים שנעשים במזרח הרחוק הם בעיה לא ייחודית לאמנות האבוריג'ינית, ואותם די קשה לאתר ולמנוע). אבל טוב, אולי הוא לעולם לא יהיה מושלם. 3. לגבי העריכה - המאמר קוצר עד מאוד (במחצית) לצורך הפרסום, ואולי בגלל זה נותרו כמה חזרות סגנוניות. כל טענה אחרת נא להפנות למערכת החרוצה :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, הטיעון הראשון שהעלית נשמע קלוש לאוזניים מערביות, וזו בדיוק הסיבה שיש כאן בעייתיות. לאבוריג'ינים הטיעון לא נשמע קלוש, כי כאמור הם מתייחסים ליצירה בצורה שונה - מצד אחד התוצאה עצמה אינה העיקר (אלא טקס היצירה), מצד שני כדי למנוע את שכפול התוצאה הם צריכים לרשום זכויות יוצרים על התוצאה החומרית. אפשר היום לחקות את סגנון האמנות היפאנית, למשל, וכל סגנון אתני אחר, בלי בעיות. הנואשות נוצרת כאן בגלל המשא הדתי הכבד שמוטל על כתפי האבוריג'ינים (וכפי שאמרתי בתגובה בחלק א', אולי גם בגלל חוסר היכולת הכלכלי והחברתי שלהם להתנער מהמסורת השבטית בתנאים הקיימים). לגבי העניין השני - האמנות לא נעשית באופן קבוצתי. היא יכולה להיווצר ע''י יחיד, אבל עדיין להיות קניינה של הקבוצה על פי המסורת. אני מניחה שלצורך התביעות שהוגשו, הקהילה הוגדרה כ''ישות משפטית'', כפי שעושים תאגידים מערביים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, האוסטרלים מתמחים בתמהונות בחוקי הפטנטים שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במאמרך, לא הסתפקת בתיאור של זיופי היצירות האבורג'יניות, או החתמת האבורג'ינים על הסכמים שלא הבינו את משמעותם, אלא הרחקת וטענת כי יש צורך בשינויי חקיקה על מנת להתאים את התפיסה המערבית לזו האבורג'ינית, וטענת בגדול כי התפיסה המערבית של אמנות ככלי לביטוי עצמי של היחיד, וכן מושג זכויות היוצרים עצמו על מגבלתו ל-50 שנה בלבד, צריכים להשתנות במקרה זה משום שאינם מתאימים לתפישה האבורג'ינית בנושא. להבנתי, את מיישמת גישה המוכרת לי כרלטיביזם תרבותי, הגורסת כי אסור לתרבות אחת להכיל את הכללים ועיקרי האמונה שלה על תרבות אחרת, משום שמעשה הנעשה במסגרת תרבות אחת יכול להשפט נכונה רק ע"י בן התרבות הזו, אחרת יסולף ויוצא מהקשרו. גישה זו בעייתית משום הסתירה הפנימית שבה. הרלטיביזם התרבותי דוגל לכאורה בסובלנות רבה, אך למעשה 'ממליך' את גישת הרלטיביזם התרבותי עצמו מעל למוסר כל התרבויות. מדוע על המערב להתאים עצמו לתרבות האבורג'ינית, ולא להיפך? האם הרצון של האבורג'ינים להתפרנס לא מחייב אותם ללמוד את כללי השוק החופשי? התרבות המערבית חילחלה באגרסיביות לתוך תרבויות רבות. אין ספק שכאשר היא מצרפת את התרבות האבורג'ינית למשחק הקפיטליסטי, עליה להבטיח שהמשחק יהיה הוגן. אסור לחמוס מאנשים את זכויותיהם, להחתים אותם על הסכמים שאינם מבינים, לעשות שימוש מעליב ביצירותיהם או לזייף את שמם. אולם כמדומני הרחקת לכת בכך שטענת שאין זכות לייצר במזרח הרחוק פריטי אמנות הדומים לאמנות האבורג'ינית (אלא אם כן הם מזייפים חתימות) או כשהתנגדת לציוריו של הארי, שבודאי לא טוען שהוא אבורג'יני. אמנים רבים משוחחים ביצירותיהם עם אמנים קדומים, ושואבים אלמנטים מאמנות עתיקה. הדבר נראה לי יותר מלגיטימי. אם האבורג'ינים מעוניינים למכור את יצירותיהם, יהיה עליהם להתרגל לתוצאות השפעתן של היצירות הללו על עולם האמנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההכללה שלך נכונה, אבל לא תקפה למקרה זה - היחס שלי לרלטיביזם תרבותי אינו חם מדי, ואין בי סובלנות לתופעות תרבותיות כמו רצח על רקע כבוד המשפחה או קיצוץ ידיהם של גנבים. ועם זאת, אני לא מהססת ליישם את הגישה הזו במקרה ספציפי זה (תוך זניחת התיאוריה בכללותה). כן, אפשר לקבוע יוצאי דופן, על פי צרכיה ורצונותיה של כל מדינה. אתה צודק, אכן יש פה מילכוד: אם האבוריג'ינים רוצים לשרוד בחברה המודרנית, הם יצטרכו ללמוד עוד על ניהול עסקים, רישום זכויות ושמירת קניין. בינתיים, הם חייבים למכור את היצירות כדי להתפרנס, והם חייבים לסבול מידה מסוימת של פגיעה תרבותית כדי למכור את היצירות. מעבר לזה, הם נאבקים בדרכים דמוקרטיות (בתי משפט) כדי לקבל יחס מועדף לפני החוק. בינתיים, ההצעה שלי לפתרון היא הליכה מסוימת של המדינה לקראת השבטים, מתוך הכרה בעובדה ש"האמנות היא כל מה שיש להם". אני לא רואה הבדל ענק בין הגנה משפטית כזו על תרבות השבטים, ובין הטבה ממשלתית אחרת שהיתה יכולה להיות מוענקת להם - למשל, תוכניות חינוך מיוחדות, או הפניית משאבים לרכישת מקצוע. מה גם שהפגיעה בתרבות האבוריג'ינית במקרה שתיחמס, גדולה מן הפגיעה באמן מערבי שייאלץ להסיר תמונות עם אלמנטים אבוריג'יניים. ובמקרה הראשון, אני מתכוונת לפגיעה במורשת האוסטרלית, ולא רק בפגיעה בשבט או באמן ספציפי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעניין התפילין: אי אפשר לקבל סעד משפטי, גם מכיוון הגנה על רגשות הציבור. במוזיאון רמת גן הוצגה תמונה של תפילין על גוף עירום; מחאה כנגד הצגת התמונה במוסד הממומן מכספי ציבור הקימה זעקה גדולה מצד חוגי אמנות ותקשורת שביקשו להגן על חופש הביטוי. על איסור הצגה גורף של התמונה, ודאי שלא היה טעם לדבר בכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכך רמזתי. מדובר ב''אילוסטרציה'' לשיר של יונה וולך אאל''ט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בררתי קצת את העניין. העיתון מוניטין ( מס 59) עשה כתבה על יונה וולך ובצילום הופיעה וולך כאשר יד גבר כרוך בתפילין מונח על בטנה. הצילום עורר את התגובות הצפויות, והסבו את תשומת הלב הציבורית לשירה "תפלין". (מבוסס על ספרו של יגאל סרנה) אינני יודע אם הצילומים הוצגו גם במוזיאון, אולי אתה יכול לפרט מעט יותר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו כנראה מתכוונים לאותו צילום, של מיכה קירשנר. על פי http://www.amalnet.k12.il/sites/commun/students/work... , מדובר בצילום בו נראית וולך, ומאחוריה רץ גבר עירום עטוף בתפילין. פרטים נוספים, כמו גם אזכורים ליצירות אמנות אחרות שהיו מי שביקשו לצנזר, ניתן למצוא כאן: בדף המקושר מופיעות תמונות תקריב של חלקים מהפסל "דוד". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגבר בצילום הוא אחיו של דותן שהמציא את שינקין. בעת ההאי ההי חיל יפה תואר שצולם לצד יונה וולך עירום ועריה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם לא נראה לך שהחריגה הקולוסאלית מכל מה שמוכר כזכויות יוצרים ברחבי העולם היא בעצם המשך האפליה וההתייחסות המתנשאת בדרכים אחרות? מדוע צריכים האבוריג'ינים להמדד ולהבחן בכלים אחרים מאנשים אחרים? אחרי הכל, כל תושבי אוסטרליה (ולעניין זה, כל תושבי העולם) באים ממסורות כאלו ואחרות הנזנחות בהדרגה, כולל טקסים דתיים ואחרים, אמנות "עממית" כזו ואחרת, סודות דתיים, וכן הלאה. המסורות הנעלמות (אם לא נעלמו לחלוטין) של האירים שהגרו לאוסטרליה אינן זוכות להגנה כלשהי והאירים המהגרים אף אינם מבקשים הגנה כזו. אני גם לא חושב שמישהו מהם היה שמח להיות מוגדר כנציג "תרבות בסכנת הכחדה" או שג'ימס מק'הנרי כלשהו היה מבקש להגן בזכויות יוצרים על השימוש בצבע ירוק על קיר המסבאה שלו בגלל המורשת האתנית של הצבע ושל המסבאה בתרבות האירית. עצם בקשת ההגנה, ועוד יותר מזה נתינתה, נראים כמו איתות שמדובר בילד הטמבל והנחות של המשפחה, שמטעמי נכונות-פוליטית מוגדר כ"ילד מיוחד" הנדרש לעולמי-עד להגנה "מיוחדת" כי הוא ילד נורא-נורא "מיוחד". בשורה התחתונה, זה נראה כמו המשך של האפליה והיחס המתנשא רק בדרכים אחרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לטעמי, אין כאן שאלה של *הגדרת* התרבות האבוריג'ינית כתרבות העומדת בסכנת הכחדה - זו עובדה קיימת. האבוריג'ינים לא היגרו למדינה אחרת ונטמעו בה, כמו האירים, אלא נושלו מחייהם המסורתיים בידי מהגרים מבחוץ. אפשר לראות התחשבות כהתנשאות, ואפשר גם לשכוח לרגע מה-PC ולבחור להביט על המטרה העומדת מאחורי התחשבות זו. האוסטרלים הלבנים, והם מודים בזה כעת, עשו עוולות נוראיות לאנשים שמצאו בארץ אליה הגיעו. התיקונים בחוק נובעים ככל הנראה מרגשות אשם פשוטים על אותו עוול, אבל שוב - המטרה ולא הסיבה היא המרכזית כאן, והמטרה היא לשמר ולכבד את התרבות המסורתית של אוסטרליה. אם מביטים על כך מהזווית התרבותית (ולא הלאומית), היצירות הללו ראויות להתייחסות מכובדת עד כמה שניתן, כיוון שהן חלק ממורשת הארץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני גם תהיתי מה פשר ההבחנה (המשפטית) בין האמנות המסורתית האבוריג’ינית לבין האמנויות המקבילות של בני עמים ודתות אחרים, שגם הם בעלי רגישויות דתיות ותרבותיות מפותחות (מאד). אז מה ההבדל? [במאמר מוסגר, אני רק רוצה להדגיש שהדברים להלן הם לא יותר מפרשנות פרטית שלי על מה שעולה מבין השורות (לדעתי) במאמר הזה (שהוא בערך כל מה שאני יודעת על האבוריג’ינים ותרבותם).] קודם כל, נראה לי שהאבוריג’ינים לא מתייחסים לציורים שלהם כאל יצירות אמנות (למרות שניחנו באסתטיות יפהפיה (ומטעה, מסתבר)), אלא יותר בדומה לאיך שמערביים מתייחסים אל טקסטים דתיים (למשל, יהודים לתנ"ך(. כלומר, האבוריג’ינים "קוראים" מתוך הציורים האלה משמעויות דתיות (ויכול להיות שמורכבות ומשוכללות) ואילו, המערביים, מצדם, רואים בציורים האלה מין אמנות עיטור מרהיבת עין, שבכלל לא דומה ואפילו לא מזכירה רעיון של טקסט בעל משמעות. אז עכשיו הכעס יותר מובן לי - כמו שלא מתייחסים לעמוד מהקוראן בעיקר דרך האיכויות האסתטיות שלו (למרות שבוודאי יש לו גם כאלה), ולכן, לא עושים ממנו למשל, דקופאז' יפה מעוטר אותיות מסולסלות, כך האבוריג’ינים לא אוהבים שעושים מה"טקסטים" שלהם קישוטים צבעוניים- זו זילות והגחכה של ה"טקסט", של המשמעויות שלו (ואני חושבת שזו בדיוק הטרוניה שלהם כנגד ציוריו של הנסיך הארי). כלומר, לדעתי (בניגוד לרוב המגיבים שלמעלה), כן קיימת בעייה אמיתית בטיפול המערבי בציורים ובסמלים האבוריג'יניים, והחקיקה המיוחדת בעניינם היא נסיון לתת מענה למצוקה אמיתית (ולא איזה הישג כתוצאה מבכיינות וסחטנות). והבעייה היא, כאמור, שכל התפיסה המערבית את הציורים והסמלים האבוריג’ינים היא לגמרי "מחוץ להקשר", ובעקבותיה, הטיפול המערבי בהם הוא בור ואפילו אוטיסטי במובן מסויים (באמת במובן מאד מסויים, שהוא אחד מסימני ההיכר של אוטיסטים: שימוש לא "הולם" בחפצים או במשחקים [למשל - הם לוקחים מכונית-צעצוע ובמקום להסיע אותה (וללוות אותה בקולות פיפ-פיפ-פיפ רמים...), הם מעמידים אותה על ראשה ומתבוננים (בעניין רב) בגלגלים]). ואם נחזור לשאלה שבפתיחה, אז מה ההבדל באמת? ההבדל הוא שהאבוריג'ינים זקוקים להגנה הזו, בעוד שעמים ודתות אחרים לא, מפני שהדתות והתרבויות האחרות פחות או יותר מוכרות לעיניים מערביות (למשל, כאמור, לכל אחד ברור שהעיקר בעמוד מהקוראן הוא לא הקליגרפיה שלו), ואילו הדת והתרבות שלהם "מוזרות" ולא מובנות, ולכן ההתייחסות אליהן לעתים כל כך קרובות היא בורה ומגוחכת (קלולסית...), ולכן מעוררת כעס. לפני לסיום, בכל זאת יש לי הסתייגות אחת: כאמור, אני חושבת שכן יש איזשהו בסיס אמיתי לטרונייה האבוריג'ינית. מצד שני, יכול להיות, שאחרי שהשיגו הכרה במצב המיוחד שלהם, האבוריג’ינים כן קיבלו זכויות יוצרים יותר גורפות ממה שהמצב הזה מחייב (למשל, לי נראה הגיוני לתת להם את הזכות לאשר או לפסול שימוש במוטיבים ובסמלים שלהם (כלומר, מהבחינה הזו להיות בעלי הזכויות עליהם), כאמור כדי למנוע פגיעה וזילות (לאור חוסר ההבנה הבסיסי לדתם). מצד שני, נראה לי מוגזם לתת להם את הזכות לגבות כסף מאדם שהם כבר אישרו לו את השימוש בסמליהם (כלומר, אחרי שהם בעצמם מודים שהוא עושה בהם שימוש לא פוגע). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי למצוא אומנות עם משמעות דתית, גשי לקתדרלה הקרובה למקום מגורייך. לא שמעתי גם שהכנסייה האורתודוקסית גובה תמלוגים על יצירת ומכירת איקונינים. כמוכן אציין שלא ראיתי הגדרה טובה לאומנות אבוריגנית. למיטב זכרוני על השטיח הפרסי שהיה אצל הורי יש מוטיבים דומים לאילו של ציורי הילידים האוסטרליים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שלא ממש קראת את המאמר או לא ממש הבנת אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי, הבנתי והתרעמתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכל זאת מאוד ברור מהמאמר שיחסם של האבוריג'ינים לדתם שונה מאוד מיחסם של הנוצרים האורתודוקסים לדתם שלהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יחסם לדתם? יחסם לסמלי דתם? אני מזכיר לך מה קרה כאשר מישהו קרא תיגר על הזכות לסאטירה של סמלי הדת של המוסלמים לפני כמה שנים. ואת השימוש הציני של "דת" הסיינטולוגים בזכויות היוצרים כדי למנוע ביקורת על דתם. אני בסך הכל רוצה אצלי בחדר שטיח יפה עם דוגמאות דומות לכאלו שאני רואה באפריקה. למה זה אמור להיות לא חוקי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אולי כדאי גם שתזכור שהאבוריג'ינים בינתיים לא יצאו להרוג אף אחד שעשה סאטירה על דתם. ומה הסיינטולוגים עשו בעניין זכויות יוצרים אין לי מושג. אתה מוזמן להרחיב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שהילידים האוסטרלים לא ניסו להרוג אף אחד לא אומר שהם לא ינסו בעתיד. אבל זה לא אומר כלום, מכיוון שקנאים כבר ראינו גם מהדתות השלוות ביותר. מה שהם כבר עושים הוא מסחור של דתם. למה רק להם מותר למכור? נקודת התחלה בעניין הסיינטולוגים: באופן כללי הם מנצלים את זכויות היוצרים שלהם כדי למנוע כל פרסום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה להתייחס לטיעוניך ("למה רק להם מותר למכור?") בלי רגרסיה לתקופת גן הילדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא האם לאחר שמסחרת את הדת, אפשר עדיין להתייחס אליה ברצינות? ולהתייחס אליה ברצינות כרכושו של (מי בדיוק)? כמוכן: מבחינה חוקית: מה מעמדו של אתר שבו ציורים שציירתי בהשראת ילידי אוסטרליה? אין כאן העתקה לפי חוקי זכויות היוצרים המקובלים בעולם. נניח שהאתר מאוחסן בארץ או בארה"ב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה "דת" במשפט שלך? יש במאמר (ובחיים) הבחנה ברורה בין דת, טקס דתי, אמונה דתית, יצירה בעלת משמעויות דתיות ויצירת אמנות. מעבר לזה, לפחות בעשורים הקודמים, האבוריג'ינים נדחקו לפינה שבה אין להם הרבה אופציות לעיסוקים מפרנסים מלבד "למסחר את הדת" כלשונך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההפרדה מאוד לא ברורה לי. המאמר דווקא מדגיש את ההגנה על הרגש הדתי שלהם, ולא את ההגנה על פרנסתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לא תשאל איך תדע? עניין ההגנה על פרנסתם עלה כתשובה לטענת ה"מסחור". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה הולך למקום תפילה של האבוריג'ינים (אם יש כזה) או, לחילופין, מסתובב בחנות חפצי משכית שלהם, ודאי תוכל לראות את יצירותיהם ללא כל תשלום. אם אתה רוצה להחזיק בבית את תמונת המדונה עם או בלי ישו הקטן בזרועותיה, תצטרך לשלם לאמן שצייר אותה או לחנות/גלריה המוכרת אותה. אם תשתמש בשם/סמל מסחרי של חברה מסוימת לחברה אחרת, תיתבע על כך בבית משפט. כך יקרה גם אם תפרסם ספר/מאמר המבוססים על רעיון של מישהו אחר (שיכול להוכיח שהרעיון הוא שלו). מצא את ההבדלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרבה הבדלים. אני אצטרך לשלם לאומן שייצר אותה עבור היצירה עצמה (החפץ). האומן מקבל גם זכויות יוצרים מוגבלות בזמןעל הציור המדוייק. אם ציירתי ציור אחר שלא מבוסס עליו אך במקרה דומה לו מאוד, לא התבססתי על יצירתו ולכן דיני זכויות היוצרים לא חלים שם. כמובן שיש תילי־תילים של חוקים ותקדימים משפטיים על ההגדרה המדוייקת של "יצירה שמבוססת על יצירה אחרת", אך זה לא העניין כאן. אם אני רוצה תמונה של המדונה (לא הזמרת) בבית אני לא מחוייב לשלם לאף כנסיה על כך. אני יכול לצייר בעצמי (תוצאות זוועתיות מובטחות מראש), אני יכול להזמין ציור מאמן ולדרוש שכחלק מהחוזה אני אקבל את זכויות היוצרים ליצירה 1. ואני יכול סתם לקנות תמונה ברחוב. אם אני מפרסם ספר שמבוסס על רעיון של מישהו אחר הוא לא יכול לתבוע אותי. אלא אם כן הוא במקרה רשם פטנט על אותו הרעיון, הפטנט עדיין לא פג (כיום זה 20 שנים) והוא יכול להוכיח שהמאמר שלי מפר אותו. באופן כללי מאמרים לא מפרים פטנטים אלא מוצרים מוגמרים, למיטב הבנתי. נקודת התייחסות אחרת היא כחלק מהתרבות האוסטרלית: למי בדיוק יש בעלות על אותו חלק מהתרבות האוסטראלית? מי רשאי לתעד אותו למען הדורות הבאים? מי רשאי לחקור אותו? השוואה מתבקשת: התרבות הדרוזית בארץ. האם לא היינו צריכים לכבד את רצונם ולא לגלות לעולם את עיקרי הדת הדרוזית? 1 בהנחה שימצא אומן שיסכים. אם המחיר יהיה סביר: הוא יסכים. במדינות כמו ישראל יש ליוצר זכות מוסרית בלתי־ניתנת להעברה על היצירה - זיהוי היצירה עם שמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהידוע לי, מי שגילה את סודות הדת של הדרוזים היו דרוזים בעצמם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכור לי סיפור על לורנס אוליפנט. אני לא מוצא כרגע מקור רלוונטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומי גילה את הסוד ללורנס אוליפנט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שתצטרך לשלם לאמן עבור היצירה עצמה. גם לאמן האבוריג'יני (או לקהילתו) תצטרך לשלם עליה. גם על תמונה של המדונה תשלם לאמן (או למוכר התמונה), בלי ספק. אבל אם אתה כותב ספר/מאמר המבוסס על רעיון מוכח של אחר, תצטרך בהחלט לשלם לו. ודאי אם מדובר בעניין מדעי (תוצאות מחקר, למשל), ויש גם תקדימים לגבי רעיונות ספרותיים. ומה עם לוגו או שם מסחרי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יכול לצייר בעצמי תמונה של המדונה 1. אני לא חייב תמלוגים על כך לאף אחד. מדוע אני חייב לשלם תמלוגים על תמונה עם מוטיבים של אומנות מארץ מסויימת? כאשר אני כותב מחקר אשר מסתמך על מחקר אחר אני לא חייב לשלם תמלוגים: לא על הרעיונות. שוב: יש להבדיל בין פטנטים (על רעיונות, מוגבלים הרבה יותר בזמן, קשה הרבה יותר לקבלם) לבין זכויות יוצרים (על יצירה - על היצירה המדוייקת ועל מה שנגזר ממנה במידה מסויימת, מתקבלת אוטומטית) לוגו ושם מסחרי מוגבלים למדי מבחינת הקפם. הם דברים שאמורים להיות מזוהים עם המוניטין (השם) שלך. האם האומנות הזו מייצגת את השם שלהם? אם כן, מי בדיוק מייצג אותה? ולמה בדיוק גורם המסחור? 1 מדובר על דיון תאורטי. או לחילופין נניח שאני מתכוון לצייר את המדונה ומבקר אומנות אופטימי יבין לנפשי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העמדה הזאת תמיד מצליחה להפתיע אותי: (1) השימוש באנלוגיה במובן של "גזירה שווה" תוך התעלמות שאנלוגיה מטיבעה מכילה את השונה ולא השווה. וכי מה באמת דומה בין הנצרות לתרבות האבוריג'נית, בינך כצייר מדונות (ומדומה, רק לשם הויכוח) לבין אורח חייו ותרבותו של אומן האבוריג'ני, ועוד. (2) מדוע רק הקריטירון של האינדיבידואל הזכאי להגשים את עצמו ורצונותיו במסגרת מיקסום רווחים ליברלי (לאו דווקא ריווחי כסף) עדיף על כבוד שמרני למסורות של קבוצות שוליים חלשות. את הצורך זה אפילו הליברליזם המודרני מכיר במיסגרת הרב-תרבותיות (עם כל ההסתייגויות שיש ממנה). (אלא אם אני טועה ולא התכוונת לזה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקסיקו טוענת: רשת סטארבקס חייבת לנו כסף על שימוש בסמלים אצטקים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובתי אמנות אחרים מנסים לעלות עליהם בתחום זה (ומבטיחים תרומה של 2% מההכנסות לקהילה האבוריג'ינית): |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעזרת מרכזי אמנות ממשלתים יצרו אמנים אבוריג'יניים תעשיה המגלגלת 100 מליון דולר בשנה. מרכז האמנות ג'ראוואן לא מקבל תמיכה ממשלתית, ותריסר האמנים שמשתתפים בו מיעדים את יצירותיהם לשוק האמנות ולא לשוק הפולקלוריסטי, ומשתמשים באלמנטים מערביים ביצירותיהם. יש כמה תמונות יפות במאמר של הני"ט: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרק טראגי בהיסטוריה של אוסטריה התרחש בין 1910-1970 כשהממשלה הפרידה מהוריהם 100,000 ילדים, רובם בני זוגות מעורבים ילידיים. הילדים הועברו למחנות הסגר בתנאים מחפירים מתוך כוונה להטמיע אותם בחברה האוסטרלית. ילדים באחד המחנות יצרו אמנות ייחודיות עם טכניקה מתוחכמת שזכו להערכה והתפעלות גדולה כשהוצגו באירופה בשנות ה 1950, וב-1966 האוסף ניתרם לאוניברסיטת קולגייט בניו יורק. לפני כמה שנים זיהה את היצירות מבקר מאוסטרליה ועכשיו מוחזרות למעלה מ-100 יצירות לאוניברסיטת קארטין שבפרת'. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |