![]() |
1652 |
![]() |
|||
![]() |
|
![]() |
![]() |
|
המאמר המלא | ![]() |
פרסומים אחרונים במדור "חברה וכלכלה"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
גם אם האדם לא הגיע לרמה השכלית המושלמת לדעת הרמב''ם הוא עדיין בפוטנציאל להגיע (כל אדם) ולכן אי אפשר להתייחס אליו בגסות בצורה מיידית. מצד אחד, הרמב''ם כותב בפירוש המשניות, שכל שאר האנשים אכן באו לשרת את האדם העליון, ובשביל כך הם נבראו. מצד שני, הרמב''ם גם האמין שהאל יצר את כל בריותיו ודואג להם. הוא גם האמין, שכדי להפוך להיות אדם עליון, צריך האדם להידמות ככל יכולתו לאל. וכיון שהאל רחום חנון ורב חסד, אף האדם העליון צריך להיות רחום, חנון ורב חסד (עיין הפרק האחרון של מו''נ ובמסכת תענית דף ג' גדול יום הורדת גשמים מאשר תחיית המתים). נראה לי שנשארת בתיקו. |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אך מה דעתך על הציווים המחייבים כלפי העכו"ם המופיעים במאמר, המובאים מתוך המשנה? | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
את העכו''ם (עובד כוכבים ומזלות) צריך להעניש בתור חוטאים ומחטיאים, אולם כבר שנינו במשנה תורה (ספרו ההלכתי הגדול של הרמב''ם) הלכות מתנות לאביונים פרק ז הלכה ז ''מפרנסין ומלבישין עניי עכו''ם עם עניי ישראל משום דרכי שלום''. הסיבה היא דרכי שלום, כלומר דרכו של האל ששמו שלום (ולכן אסור לומר שלום במקומות מטונפים), ולא משום איבה, כלומר החשש מפני איבתם של העכו''ם כלפי ישראל. כיון שהקב''ה, במידת השלום שלו, מוריד גשמים גם לעכו''ם, אף אנחנו ניתן צדקה לעניי עכו''ם, למרות היותם חוטאים ופושעים. |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
לא לגמרי הבנתי: אתה כותב "את העכו"ם צריך להעניש בתור חוטאים ומחטיאים", אבל גם "מפרנסין ומלבישין עניי עכו"ם עם עניי ישראל משום דרכי שלום". אחת משתי ההלכות גוברת? או שיש גם לפרנס ולהלביש וגם להעניש? ומה דינם של עכו"ם שאינם עניים? | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
ואח"כ מתרצים זאת בציווי מוסרי-דתי. הרי ההלכה, פנים רבות לה. או במילים אחרות: אם נכמרו רחמיך על עכו"ם מסכן, מותר לך להלביש אותו הן משום שדרכי שלום דרכיך והן משום שאתה מצווה על כך. אם עלתה חמתך על עכו"ם חוטא, ענש הענישהו אם אתה יכול הן משום שדרכי תוכחה ונקמה דרכיך והן משום שאתה מצווה על כך. |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
בהמשך להערתו של "צדק" אני רוצה דוקא לפתח את ההלכה לפיה "מפרנסין ומלבישין עניי עכו"ם עם עניי ישראל..משום איבה". הסיטואציה בה חלה הלכה זו היא כאשר ישראל נמצאים בעמדה פוליטית של שליטה על המעוט מהדת השונה. במצב זה אנו אומרים שאנו צריכים לנהוג אתם באותו אופן שבו אנו נוהגים עם העניים שלנו כדי שאם יתהפך הגלגל והם יהפכו לשליטים הפוליטיים עלינו הם לא יתנקמו בנו אלא ינהגו אתנו באותה מידת חסד כפי שנהגנו כלפיהם. המוסריים ויפי הנפש מזלזלים בד"כ בנימוק הזה משום שהוא לא נראה להם מספיק טהור: אתה לא גומל חסדים משום שאתה מוסרי אלא רק משום שאתה מפחד ממה שיקרה בסיטואציה ההפוכה. אבל אני חושבת שכאן הרמב"ם הקדים את "מסך הבערות" של הפילוסוף הגדול ג'ון רולס. "מסך הבערות" הוא תרגיל אינטלקטואלי מאלף. בתרגיל זה העולם נתון לך על כל מה שבתוכו חוץ מדבר אחד: אתה אינך יודע (אתה בער) באיזה מצב אתה נוחת לעולם: אינך יודע אם תהיה גבר או אשה, לבן או שחור, עשיר או עני, סטרייט או הומוסקסואל. במצב זה אתה צריך לתכנן את העולם כפי שאתה רוצה שיהיה ושוב: אינך יודע איך אתה תהיה בעולם שאתה מתכנן. כדאי לעשות את התרגיל הזה ואז נחשפים לפנינו כל מיני דברים מענינים. בקיצור: כאשר הרמב"ם מדבר גם על השיקול של "איבה" הוא פועל לפי התרגיל של מסך הבערות: יכול להיות שאני אמצא את עצמי נתון בשליטה של הגויים למרות שעכשו אני השולט, איזה מין עולם אני רוצה שזה יהיה? תשובתו: אני רוצה שזה יהיה עולם של חסד. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
נראה לי שישנה סתירה בין תרגיל מסך הבערות של הרמב"ם, כפי שהסברת יפה, (שזה בעצם פיתוח של ואהבת לרעך כמוך, לא?) לעומת מה שהוא כתב "מצוות *עשה* היא לאבד עבודת כוכבים ומשמשיה...[במיוחד] בזמן שיד ישראל תקיפה עליהם..." (מצוטט במאמר). האם את יכולה להסביר את זה? |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
א. לדעתי תרגיל מסך הבערות הוא פיתוח של "מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך" יותר מאשר ל"ואהבת לרעך כמוך". ב. האופן שבו אני מבינה את מצוות עשה של אבוד עבודת כוכבים הוא כדלקמן: עבודת כוכבים אינה רק אמונה באלילים. אם היתה רק איזשהו רגש פרטי פנימי של האדם אפשר היה להתיחס אל זה בסובלנות כמו שאנו נוהגים כעת כפלורליסטים לכל דבר. ההנחה הסוציולוגית הסטורית היא שעבודת כוכבים גוררת אחריה מעשים בלתי מוסריים כחלק אינטגרלי שלה: הקרבת הילדים למולך (מעביר בנו ובתו באש), שגלים שהם חלק מהפולחן ופריצות מינית שהיא חלק מהפולחן. ז.א. רצח שמובנה בתוך החוק של המדינה משום שהוא חלק מהפולחן הדתי הרשמי שלה, ו/או ניצול מיני ושעבוד של השגלים שמובנה בתוך החוק של המדינה באותו אופן. את התופעות האילו יש להכחיד בכל תוקף. אין מה לדבר על סובלנות כאשר רצח ושעבוד הם חוקי הפולחן. ג. תיקנו אותי בבית שלא הרמב"ם מדבר על "משום איבה" אלא זה כתוב כנראה בגמרא. לא בדקתי את המקורות אלא רק כתבתי מה שאני חושבת באופן עקרוני. |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אם כך, האם אין טעם להתייחס מחדש ל"עובדי עבודה זרה", שכן פולחנים העוסקים ברצח או אונס כחלק מהפולחן הם כיום זניחים? במקום אחר באייל ניסה מישהו לשכנע אותי ארוכות שהנוצרים הם "עובדי עבודה זרה", אבל הכנסתם לקטגוריה הזו היא בעייתית ביותר על רקע הביסוס שהבאת לדברי הרמב"ם. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
"ההנחה הסוציולוגית ההיסטורית" היא בלתי סבירה. אני מכיר בודהיסטים (שלפי כל הרבנים נחשבים לעכו"ם), ואף אחד מהם לא מעביר את ילדיו באש, ולא מנצל אף אחד ניצול מיני. ההסבר הסביר הוא הרבה יותר פשוט: יוצרי הדת היהודית נילחמו נגד תחרות מצד דתות אחרות, וחיסול פיזי של התחרות הוא השיטה האפקטיבית ביותר להשיג את המטרה. האשמת המתחרה בכל מיני תועבות היא התבלין שעוזר לגייס את העם למלאכת ההשמדה. זה לא דבר ייחודי ליהדות דווקא: השמדת בן פלוגתא דתי או אידאולוגי היה, למרבה הצער, מנהג מצוי לאורך ההיסטוריה האנושית, והדברים ידועים. בימינו מקובל שמאבק רעיוני מתבצע בדרכי שלום ושכנוע, אבל גם היום יש כאלה שאצה להם הדרך. |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
יש באמת נטיה היום שלא לראות בכל הדברים האלו עבודה זרה. לגבי הנצרות (שאלתו של רודי וגנר) יש לנו את תשובות בעלי התוספות (המאה ה-12) אשר טוענים כי הנוצרים שכניהם בני זמנם אינם בגדר עובדי עבודה זרה. באופן חיצוני הטענה היא שלמעשה הם מאמינים באל אחד ואמונתם בישו היא בגדר אמונת השיתוף שאינה אסורה על בני נוח. (יכול להיות שהטעם הסמוי של עמדה זו היא רצונם להמשיך ולקיים עם הנוצרים יחסי מסחר ושכנות תקינים) לגבי המוסלמים היתה הסכמה גם של חכמי אשכנז וגם של חכמי המזרח (כגון הרמב"ם) שאמונתם היא אמונת הייחוד. בזמננו פסק הרב דוד חיים הלוי ז"ל (רבה של תל-אביב) שנוצרים של היום אינם בגדר עובדי עבודה זרה. וזאת למרות היותו ממשיך של מסורת הפסיקה הספרדית. לגבי הבודהיזם: אמנם באופן מסורתי הוא נחשב לעבודה זרה. אבל בזמן האחרון יש כאלו שקוראים לבחון זאת מחדש על רקע העובדה שמדובר בדת עולמית גדולה שיש בה תוכן פילוסופי גבוה. (בלי להתחייב לכלום זו אולי עמדתם של הרב אביחיל ושל אלון גושן גוטשטיין. אבל כאמור בלי התחייבות). אני הייתי מציעה גם את המבחן שכתבתי למעלה: ז.א. אם דת כוללת בתוכה באופן ממוסד רצח, ניצול ושעבוד, כי אז היא חשודה אם לא למעלה מזה. אני חייבת לציין שהשאלות היו קשות מאד ונעזרתי בבעלי שבערך הכתיב לי את התשובות. |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
לשלומית מדבריך ניכר שליבך הוא במקום הנכון (כמו שאומרים כאן באמריקה). אני מתאר לעצמי שאם את ובעלך הייתם הסמכות הרבנית העליונה, לא היתה לי שום בעיה עם הממסד הדתי. למרבה הצער, יש רבנים שמסתמכים על כתבים כמו אלה שצוטטו כדי להצדיק את הנוהג הפושה לאחרונה של גזל יבול הזיתים של פלסטינים, וביוצא באלה תועבות. יש סיכוי שתגישי מועמדות למשרת הרב הראשי? |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
כלומר, לפי היהדות, המוסלמים והנוצרים החיים בינינו הם בבחינת "גר תושב" ולא עכו"ם, ולכן עלינו להתייחס אליהם כבני אדם, ואין ציוווי דתי לפגוע בהם. יופי! עכשיו אפשר ללכת למאמר על הכהניזם ולהסביר את זה שם. |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
ואז ניצה תגיד לך שהיא לא אמרה בשום מקום שצריך לפגוע בגרים-תושבים שקטים. ושהיא רק מתגוננת מפני אלה מביניהם שתוקפים אותה. לא שאני חושבת שהכהניזם אינו גזעני. הוא כן. אבל במצב הנוכחי קל לו להסתיר את האמת העקרונית מאחורי כורח המציאות. |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
עדיין אני רואה סתירה שלא התייחסת אליה. כתבת שכל עוד אני שולט, אני חייב לפרנס ולהלביש עניי עכו''ם, משום שאם הגלגל יתהפך, אני רוצה שהם יתייחסו אלי באותה מידה, מה עוד שכך גוברת מידת החסד בעולם. אולם מיצוות איבוד עכו''ם היא ''עשה'' רק אם אני שולט, בדיוק ההיפך ממה שכתבת. מה שיותר מעניין הוא שבעצם אפשר לראות שהרמב''ם (או מפרשים אחרים) מודעים לעובדה שתיאור האחר כעכו''ם הוא יחסי (כמו שרן כתב), ולא מוחלט, ותלוי בנוקדת ההשקפה ומצב כוחו של המגדיר. כך שבהחלט יכול לקרות שישראל יהיו לעכו''ם שמצווה לאבדו, כפי שאכן קרה בהיסטוריה. ז''א, זה לא קריטריון על מוחלט, אלא דבר שנתון אך ורק ליחסי אנוש. |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
איך רואים שהרמב"ם מתייחס לעכו"ם כאל דבר יחסי התלוי בכוחו של המגדיר? | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
רב''י לא מדבר עם אלמונים אלא במקרים יוצאי דופן. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אם אלמוני שואל שאלה יפה ומנומסת, כמו ב תגובה 180603 , מה הבעיה לענות לו? | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
עשיתי בירור קטן ונושא הלבשת עני גוי מופיע בשולחן ערוך. מהבירור הבנתי גם שהרמבם פסק אחרת ממה שכתבת, כשכתב שאסור לרפא עכו''ם אפילו תמורת תשלום. לא נראה שה''משום איבה'' הוא בגלל סובלנות, חסד או ''מה ששנוא עליך אל תעשה לחבירך'', אלא במשמעותו מילולית. אם חוששים ומפחדים מהנכרי, אז צריך לרפא אותו, ועדיין צריך לדרוש שכר. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אם המטרה שלך היא הורדת קרנו של הרמב''ם באופן ספציפי אין לי בעיה עם זה. המטרה שלי היא להגיע לתובנות ופירושים שידריכו אותנו להתנהגות נעלה יותר. ולכן יכול להיות שיש פירוש של ''איבה'' כפחד סתם כפי שאמרת, אך בודאי שקיים הפירוש שאני נתתי. התוספת של ההשוואה לרולס היא שלי. אך הפירוש עצמו של שיקול הרצון שלנו למצוא את עצמנו בעולם הגון והוגן יותר קיים במקורות. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
בכלל לא. רק רציתי לראות אם יש סימוכין אצלו לפרשנות היפה שהבאת. אני חושב שהוא כתב דברים ברורים בנושא, אם כי אני בהחלט מקבל את העובדה שאפשר לתת להם פרשנות שונה, בעיקר אם מוסיפים לדבריו את מה שכתבו פרשנים אחרים. הנה הציטוט, לשיפוטך: "הלכות עבודה זרה פרק י א אין כורתין ברית לעובדי עבודה זרה, כדי שנעשה עימהם שלום ונניח אותם לעובדה--שנאמר "לא תכרות להם ברית" (דברים ז,ב): אלא יחזרו מעבודתה, או ייהרגו. ואסור לרחם עליהם, שנאמר "ולא תחונם" (שם). ב במה דברים אמורים, בגוי. אבל מוסרי ישראל, והמינים, והאפיקורוסין--מצוה לאבדן ביד, ולהורידן עד באר שחת: מפני שהן מצירין לישראל, ומסירין את העם מאחרי ה', כישוע הנוצרי ותלמידיו. ג מכאן אתה למד שאסור לרפאות עובדי עבודה זרה, אפילו בשכר; ואם היה מתיירא מהן, או שהיה חושש משום איבה--מרפא בשכר, אבל בחינם אסור." כפי שאני קורא את סעיף ג', לא נראה לי ש"משום איבה" זה כמו "מדרכי שלום", אלא מחשש שהעכו"ם יפתח במעשי איבה. ברור שהנסיון לקדם ולהוסיף חסד לעולם עדיף על איבה. ברור לי גם שאפשר לפרש את הדברים בהרבה מובנים שלפעמים סותרים, אבל כנראה שצריכים מקורות רחבים יותר מאשר הרמבם כדי לקדם ראית עולם הגון יותר, בנקודה הספציפית הזו. |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אני דוקא מוצאת שהלכה ג' מחזקת את פירושי משום שכתובות שם שתי סיבות: האחת יראה והשניה משום איבה. הסבה הראשונה פשוטה כמשמעה - חשש ממעשי נקם ואלימות כתוצאה מהסרוב לרפא והשניה "משום איבה" - וזה הפירוש הרחב שהצעתי: אם אתה מתנהג באופן כזה אתה יוצר עולם של עויינות ויכול להיות שתמצא את עצמך בצד הנחות של המתרס. האם גם אז תרצה בזה? בשאלה קודמת גם הערת על הסתירה. יש כאן תערובת של רגשות: הרגש הספונטני הוא סלידה ותעוב מפני עבודה זרה בעקר משום השקר שבה. גם אם צטטתי את התוספות שמוכנים סוציולוגית להתייחס אל הנוצרים כמי שאינם עובדי עבודה זרה הרי שבודאי אין זה ממעט כהוא זה את תחושת הבוז העמוק שאנו מרגישים כלפי הרעיון של אלהים ילוד אשה. וביחד עם זה את העלבון על ההצעה הזאת יחסית לתפיסה שלנו של אלוקים. זה מעין בזיון לאלוקים אם אתה מציע מין בר פלוגתא תמוה כזה. אני באופן אישי לא חושבת שיש אמת מוחלטת. יכול להיות שאם הייתי נולדת נוצריה הייתי חו"ש מאמינה באמונה זו ומוצאת אולי ק"ן טעמים להצדיק אותה. ובכ"ז היא נשמעת לי כל כך מופרכת שאני מבינה את אילו שרואים בה שקר מוחלט ובודאי בין אילו, כמו הרמב"ם, שהתייחסו להגדרות אמת ושקר באופן מוחלט. לאור תחושת הסלידה החזקה הזאת אפשר להבין את ההלכות הגורפות שהוא מציע. חשוב לציין שהרמב"ם חי לאו דוקא בשכנות לנוצרים ולכן זה לא בעיה בשבילו להציע להרוג אותם וכיו"ב. ולא במקרה דוקא בעלי התוספות שחיו בקרבתם העדיפו לראותם כסתם שכנחפ ולא כעובדי עבודה זרה, שמצווה לאבדם וכו'. כאן המקום גם לצרף את התובנה שלי לגבי התועבות המוסריות המיוחסות כחלק בלתי נפרד לתרבות של עבודה זרה. אני מנסה לענות כאן להערתו של רן מלוס אנג'לס בענין זה - מי שקורא את האיליאדה והאודיסאה שהן "התנ"ך" של עבודת האלילים היוונית אינו יכול שלא להתרשם מהקשר האימננטי שבין אלוהויות דמויות אדם ובין הרציחות והפשעים המיניים שמתבצעים שם.זאוס אונס על ימין ועל שמאל משום שהוא אדם פלוס כוחות על אנושיים ובעל חיי נצח. (יכול להיות אמנם שהקרבנות לא סבלו כל כך אבל הבזיון גדול). אין חוק שמחייב את האלים ואין מוסר שמחייב את האלים. המחנות מתחלקים לפי מידת הפרוטקציה שיש להם אצל אל זה או חברו. כל הדברים האלו אינם במקרה. הם נובעים מכך שאלילים אילו הם בני אדם. ולא אלוקים. ואני לא מאמינה שנמצא דברים שונים בעבודת האלילים ההודית. אם נחזור לתערובת העובדות והרגשות שתארתי. לדעתי כאשר הרמב"ם מדבר על עכו"ם שצריך לרפאותו או לא הוא עובר מדיון על עובדי כוכבים הזוועתיים והעקרונים אל מי שאנו קוראים להם בפשטות "גויים". הגויים השכנים שלנו שהם אולי מוסלמים ואולי נוצרים ואולי בודהיסטים וכו' ועכשיו השאלה היא אם להרתע מהם ולא לרפא אותם או לקיים אתם יחסי שכנות תקינים במסגרת קהילה, כפי שכותב זלמן. והתשובה היא כנראה: כן. לרפא אותם. |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אני לא פרשן של הרמב"ם ואני חושב שהתעסקות ממוקדת בפסוק זה או אחר מחמיצה את הנקודה. לפני שאחזור לנקודה הזו, נראה כמה דברים שכתב יואל לרנר ממכון סנהדרין במאמרו על סוגיית הגזענות ומשנת הרמב"ם, תוך שהוא תוקף את החלטת ביהמ"ש העליון שפסל את רשימת "כך". בין שאר הנימוקים לפסילה ציטט השופט בדיוק את אותם הפסוקים עליהם דברנו, אלא שטענת לרנר השופט סילף את כוונת הרמב"ם ושלמעשה "אם הרמב"ם בעצמו היה מתמודד... כשספרו הגדול משנה תורה משמש לו למצע [עם] "כוונה לממש את מצעו" הרי...היה נאלץ לאשר את פסילת רשימתו". סדרת ההלכות - חיוב איבוד עובדי ע"ז, איסור ריפוי ע"ז, איסור מכירת בתים בא"י וכו' - מסתיימת בקביעה שיש לפרנס ע"ז מפני דרכי שלום. אך כאן באה הסיפא הברורה ש"אין הדברים האלו אמורים אלא בזמן שגלו ישראל בין עובדי ע"ז...אבל בזמן שיד ישראל תקיפה עליהם אסור לנו להניח ע"ז בינינו וגו"'. לרנר מסכם וכותב שעפ"י משנת הרמב"ם אין כלל שיויון בין בני האדם (לא חידוש מרעיש) וטעמי "דרכי שלום" או "חשש איבה" תופסים רק כאשר יד עכו"ם תקיפה, אך לא כאשר יד ישראל על העליונה. זאת אחת הסיבות שהוא מסמיך את פסילת "כך" לפסילה תאורתית של מפלגת "משנה תורה". עד כאן אני לא מוצא שום דבר יוצא מהרגיל, אפילו בשיוך שהרמב"ם עושה בין תלמידי ישוע והאפיקורסין שדינם מות. אגב, נדמה לי שהרמב"ם חי עד גיל עשרים וחמש בקורדובה וספרד הנוצרית ודווקא נאלץ לברוח מחמת המוסלמים, כך שאני לא כ"כ מבין את ההשוואה שעשית בינו לבין בעלי התוספות, אבל זה לא ענין עקרוני. הנקודה שאני רוצה לחדד היא זו. הרמב"ם כתב ספרי רפואה אבל אני לא חושב שיש איזה רופא היום שמשתמש בהם בפרקטיקה היומיומית. יתכן כמובן שישנם דברים פה ושם שעדיין רלוונטיים, כמו עשבי מרפא וכיוב', אבל אין הרבה שימוש לתיאורית "ארבעת הליחות" או דברים דומים. לקריאה ספרי הרפואה שלו אין תוקף וחיוב מעשי, אלא אולי ענין אינטלקטולי. בקיצור, הם איבדו את הרלוונטיות שלהם (אני חושב) וכך מתייחסים אליהם. לא כך הדברים בקשר לפסיקותיו המדיניות. אני מבין את הרקע עליהן הן ניתנו, לפני 900 שנה. אולם ישנם הרבה אישים רציניים (לפחות בעיני עצמם) שמתסתמכים בימינו על פסיקות הרמב"ם ומחייבים לקיים את ההשלכות המעשיות שנובעות מהם - אולי בתקווה שידם כרגע על העליונה וד"ל. האם ישנם קולות השוללים בריש גלי את הפסיקות הללו, או לפחות את ההשלכה המעשית לימינו? (חוץ ממך, כמובן, משום שאני מבין שחוג ההשפעה שלך מצומצם, לצערינו). |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
שלומית ניסתה להאיר את המושג "משום איבה" באור חדש. ואולם יש להדגיש שהגמרא והרמב"ם לא מזכירים את המושג "משום איבה", אלא "מפני דרכי שלום". המקור בגמרא (מסכת גיטין פרק ה') מביא סדרה של הלכות הנשענות על המושג "מפני דרכי שלום" כגון "כוהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל מפני דרכי שלום." והכוונה בכל ההלכות האלו היא לבנות קהילה מסודרת ולמנוע מחלוקת שנובעת מרגשות של קיפוח וחוסר הוגנות. אף ביחס לעכו"ם אנו קוברים את מתיהם, מבקרים את חוליהם ומפרנסים את ענייהם על מנת לבנות ביחד חיי קהילה מתוקנים. ההלכות האלו נותנות ביטוי למה שנקרא בלע"ז civility. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
השאלה שלי קצת שונה, וזה לא עניין של נצחון או תיקו. נכון שהרמבם כתב גם דברים אחרים שמנסים להקהות את המשמעויות הקיצוניות. אבל העובדה היא שיש בימינו אנשים שמסתמכים על דבריו שצוטטו במאמר, ביחס לזכות על א"י, הסטטוס של ערבים בא"י, היחס של יהודים לערבים וגויים, היחס לחילוניים או רפורמים וכו'. למרות שהרמבם הוא סמכות רצינית בשאלות שעולות בכל תחומי החיים הדתיים, האם נכתבו ונאמרו דברים מפורשים השוללים או לפחות מתנגדים למשמעויות הקיצוניות האלה? |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
האם משתמע שאפשר להרוג ערבים או לא? אני צריך לדעת - עוד לפני סוף הראמדן, בבקשה, אחד מקוראי האייל החכמים תסבירו לי. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
למה, אתה חייב להרוג ערבים עוד לפני סוף הראמדאן או משהו? | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
לפי הרבמ''ם הם לא עכו''ם ,כך שאין סיבה מיוחדת להרוג אותם לא לפני ולא אחרי הרמדאן.. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אמנם הרמב"ם פסק שהמוסלמים אינם נחשבים לעובדי אלילים אבל הם, או יהודי שהמיר דתו לאיסלם, כן נחשבים לכופרים. בשנת 1165 איים השלטון המוסלמי על יהודי מרוקו במוות או גירוש אם הם לא יתאסלמו. מחכם אלמוני, שחי מחוץ לטווח יד השילטון המוסלמי, פסק שמיכוון שהאיסלם הוא בגדר עבודת אלילים, הרי שאסור ליהודים להמיר את דתם, אפילו למראית עין, ועליהם לבחור במוות [על קידוש השם]. בתגובה, הרמב"ם יצא להגנת המומרים היהודים וכתב את "אגרת השמד" בה הוא ניסה לפזר את בהלתם ומבוכתם. הרמב"ם קיבל את האמונה המוסלמית באל יחיד ולכן עבורו האיסלם איננו עבודת אלילים. במכתב אחר שהוא כתב לעובדיה המטיף, מוסלמי שהתגייר, הוא כתב במפורש: "אין הישמעלית עכו"ם. [עבודת אלילים] פסקה משפתותיהם וליבם". בגלל דעתו החיובית על האיסלם, למרות שאת הנביא מוחמד הוא כינה "פסול", היא הרשה לעצמו לשמש כרופאו האישי של סלח א-דין, שליט מצרים. זאת למרות שהוא פסק בהילכות עבודה זרה שאסור להגיש עזרה רפואית לעכו"ם, אפילו לא תמורת תשלום. אבל בסופו של דבר, הרמב"ם לא הראה סובלנות כלפי המוסלמים והאיסלם והיחס החיובי שלו נבע בעיקר מרצון להסבר תאולוגי של עקרונות האיסלם. את חוסר הסובלנות שלו לאיסלם אפשר לראות למשל בהלכה הקובעת שאין זה אפשרי שמוסלמי יהיה דתי ואדוק, ואסור אפילו לגוי להאמין וללכת בדרכי האיסלם. האיסלם איננה דת אמת ובפני הגוי [המוסלמי] עומדת בעצם ברירה אחת - גיור מושלם או למצער ציות לשבע מצוות בני נח. (רשמים מכנס על הרמב"ם) |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אדם קרוב אצל עצמו, ובאופן טבעי נוטים אנשים לחשוב שהם ובני סוגם, בני דתם או הקרובים להם אתנית, הם נזר הבריאה, והשונים מהם נחותים. איכרים מזלזלים בעירוניים, אינטלקטואלים בבורגנים, היהודים בלא יהודים, חובבי לינוקס במשתמשי מיקרוסופט. וכיון שבכל דור ודור בורא האדם את אלוהיו בצלמו ובדמותו, טבעי שמצוות האל תשקפנה את הנטיה הזו. יהודים שהם בטיבם אוהבי אדם ייטו לפירושים מקילים של כתבי היהדות, והגזענים בינינו יאחזו ב''עם הניבחר'', ''שורש הנשמה'' וכיו''ב ביטויים של שיגעון גדלות אתני. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
מה אז מה? למשתמשי לינוקס אין מערכת פוליטית וצבא, הם לא נמצאים בכנסת ומעבירים חוקים, אין להם גישה לרובים וחומרי נפץ. אתה לא חושב שיש גבול להשוואות? כי לאינטלקטואלים או לאיכרים שרשמת אין השפעה על מדינה ששולטת על עם אחר ויכולה לנסות לבצע קצת "משגעון הגדלות האתני". מה אתה אומר? | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
למשטרים מרקסיסטיים, שהם הדוגמא פאר-אקסלאנס לשלטון האינטלקטואלים, היה המון נשק, והבורגנות אכן סבלה. לאיכרים של פול פוט ולאלה של הטאליבאן היה המון חומר נפץ, והיה מאד לא נעים להיות עירוני תחת שלטונם. לענין משתמשי הלינוקס, אכן קשה לי לדמיין אותם מקיימים תליות המוניות של אוהדי ביל גייטס בכיכר העיר. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אולי כי בעצם כולם סוגים שונים של תאולוגיה שיש לה גם מדינה וצבא. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
חכו חכו שלאלמוניים יהיה נשק | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
Perhaps another view is that Rabbai akiva means if we see other beings as part of ourselves , then we can experience love.
In fact, this is what all the spiritual path is all about. Of course, if we sre our minds on the differnces ( as apparent from the carious responses in this forum) we can never realize that, and never experience true love. In even we see other people as refelcetion of ourselves, we still need to be carefull on who we associate with ( this is called right living, Dharma), and perhaps this is what the Rambam means, |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אלא שזו אהבה סלקטיבית, וכך אולי טוב יותר. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
שדבריו אינם תואמים את דפוסי החשיבה הרווחים בתקשורת וברחוב, זו אכן דעתו של הרמב"ם וכפי שגם כותב המאמר וכן הגב' כשר, הראו דברי רמב"ם מבוססים על דברי חז"ל. אומנם היו עוד דברים שיכולת לצטט מתוך משנה תורה לרמב"ם והיית רואה שזו מגמה כללית הבאה לידי ביטוי [= אפילו חריף ממה שכן צוטט] בכל הי"ד החזקה . למשל שדינו של יהודי הכופר בתורה ובמצוות גרוע יותר מגוי עובד עבודה זרה, שאפלו אסור לקחת רפואה מרופא יהודי כופר [= חילוני מצוי] - אפלו אם נמות עקב כך [- משנה תורה הל' רוצח ושמירת הנפש ובעוד מקומות. מה שמתעה את כותב המאמר היא העובדה שכל גדולי התורה בימינו לא מדברים על כך [- לפחות בריש גלי] - אלא מציגים רק את מה שנחשב בימינו ליהדות יפה. ולכן, אם כותב המאמר חושש שאינו בתבנית אדם לדעת רמב"ם- הוא מוזמן ללכת בדרכו של "רבנו נחמן" מאומן ולזרוק את השכל לכל הרוחות כפי שהוא ממליץ לחסידיו בכתביו. ואמנם נכון שאם תעשה כך אז יתברר למפרע שהפעלת את השכל על מנת לבחור בדרך החסידות שהיתה קיימת ונכונה כבר לפני מתן תורה, אך לפחות תרויח מכך שתיחשב כבהמה ואז ממילא תהיה פטור מכל המצוות שכתב הרמב"ם. דרך צלחה, וסליחה על הציניות. |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
"ונשאר בכאן שאלה אחת, והיא, שיוכל אדם לומר: אתם כבר אמרתם, שהחכמה האלוהית לא המציאה דבר לריק אלא לעניין, וכי כל היצורים שמתחת גלגל הירח, הנכבד מהם הוא האדם, ותכלית היות האדם לצייר לנפשו המושכלות. ואם כן, מדוע המציא הקדוש ברוך הוא כל האנשים אשר לא יציירו מושכל לנפשם? ואנו רואים שרוב בני אדם ערומים מן העורמה וריקים מן החכמה, מבקשים התאווה, ושהאיש החכם המואס בעולם הוא יחיד בין רבים, לא ימצא אלא אחד בדור מהדורות?! התשובה על זה: שהאנשים ההם נמצאו לשתי סיבות: [תשובה ראשונה] האחת: להיותם משמשים לאחד ההוא. שאלו יהיו כל בני אדם מבקשים חכמה ופילוסופיה, ישחת תיקון העולם ויאבד מין בעלי חיים מן העולם בימים מועטים. מפני שהאדם חסר מאוד ומצטרך לדברים רבים; והיה נצרך ללמוד החרישה והקצירה, ולדוש ולטחון ולאפות, ולתקן כלים למלאכות האלה - כדי להשלים בהם תיקון מזונו. וכן יהיה צריך ללמוד הטוויה והאריגה - כדי לארוג מה שילבש, וללמוד בניין - לבנות מקום להסתר שם, ולעשות כלים לכל אלו המלאכות, ואין בחיי מתושלח מה שיספיק ללמוד אלו המלאכות, שהאדם מצטרך במחייתו לכולן צורך מוכרח. ומתי יהיה מוצא פנאי ללמוד ולקנות חכמה? על כן נמצאו שאר בני אדם לתקן אלו המעשים הצריכים אליהם במדינה, כדי שימצא החכם צורכו מזומן לפניו, ותתיישב הארץ, ותהיה החכמה מצויה. ומה טוב אמר האומר: "לולי המשתגעים נשאר העולם חרב". שאין בעולם שיגעון דומה לשיגעון האדם: שהוא חלוש הנפש ודל ההרכבה, והוא נוסע מתחילת הגליל השני משבעה גלילות הישוב עד סוף השישי והוא עובר ימים בזמן החורף, והולך בארץ תלאובות בזמן החורב והקיץ, ומסתכן בנפשו לחיות השדה ולרמשים, כדי שירוויח דינרים. כשיקבוץ כלום מן הזהובים שמכר בהם נפשותיו השלוש, ויהיה לו מהם חלק - יתחיל לחלק אותם על אומנים לבנות לו יסוד על טבור הארץ בסיד ואבנים, כדי להקים עליו קיר שיעמוד שנים רבות. והוא יודע שלא נשאר משנות חייו מה שיוכל בהם לבלות בנין עשוי מן הגומא! היש שטות ושיגעון גדול מזה?! וכן כל תענוגי העולם הם הוללות וסכלות גמור, אבל הם סיבה ליישב העולם. ועל כן קראו חכמים, עליהם השלום, מי שאין לו חכמה: "עם הארץ", כלומר: לא נמצאו כי אם ליישב הארץ, לפיכך הם מייחסים שמם לארץ. ואם יאמר איש: הרי אנו רואים שוטה וכסיל, והוא שוקט בעולם, לא ייגע בה, ואחרים עובדים אותו ומתעסקים בעסקיו; ואפשר שיהיה המשתמש בעסקיו איש חכם ונבון?! - ואין הדבר כאשר יחשוב החושב. שמנוחת הכסיל ההוא, כמו כן עובדת ומכינה הטוב ההוא לאיש אשר חפץ הבורא לתיתו לו. שאף על פי שהוא נח ברוב ממונו או רכושו, יצווה לעבדיו לבנות ארמון כליל יופי, ולנטוע כרם חשוב, כמו שיעשו המלכים וכל הדומה להם. ואפשר שיהיה הארמון ההוא מזומן לאיש חסיד, יבוא באחרית הימים, ויחסה יום אחד בצל קיר מן הקירות ההם, ויהיה לו סיבה להינצל ממות. כמו שאמר: יכין וצדיק ילבש (איוב כז, יז). או ייקחו מן הכרם ההוא כוס יין יום אחד, לעשות ממנו צרי הנקרא: תריאקה, וימלט בו מן המוות איש תמים ושלם אשר נשכו האפעה. וכן מנהג הקדוש ברוך הוא וחכמתו אשר בה העביד הטבע: "עצות מרחוק אמונה אמן". וזה העניין ביארוהו חכמים, עליהם השלום. אמרו: כי בן זומא היה עומד על הר הבית, והיה רואה ישראל העולים לחג ואומר: "ברוך שברא כל אלה לשרתני" - כי היה עליו השלום יחיד בדורו. [תשובה שנייה] והסבה השנית במציאות מי שאין בו חכמה, מפני שאנשי החכמה הם מעטים מאוד, וזה הדבר נתחייב בדרך החכמה האלוהית. ואין לומר באשר חייבה החכמה הראשונית: "מדוע היה כך"? כמו שאין לשאול: למה היו הגלגלים תשעה, וכוכבי לכת שבעה, והיסודותארבעה". שאלו כולם והנוהגים מנהגיהם נתחייבו להיות כך במציאה הראשונה. והנה החכמים, עליהם השלום, כבר בארו זה. ואמר רבי שמעון בן יוחאי על אנשי דורו - ואף על פי שהיו נכבדים רובם : "ראיתי בני עליה והם מועטין; ואם שניים הם אני ובני הם". ועל כן נבראו ההמון לעשות חברה לחכמים, שלא יישארו שוממים. ואולי תחשב שזאת התועלת קטנה, אבל היא צריכה וראויה יותר מן הראשונ.; שהרי הקדוש ברוך הוא העמיד הרשעים בארץ ישראל כדי לעשות להם חברה ולהסיר שממון נפשות החסידים. הוא מה שנאמר: לא אגרשנו מפניך בשנה אחת פן תהיה הארץ שממה (שמות כג, כט). וזה העניין פרשו חכמים גם כן, ואמרו: מאי "כי זה כל האדם"? (קהלת יב, יג) - "כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה", פרוש: להסיר עצבו ושממון יחידותו. ואם כן, נתבאר מכל אשר אמרנו: שהכוונה בבריאת כל מה שיש בתוך העולם ההווה והנפסד, אינו אלא איש שלם, כולל החכמה והמעשה, כמו שאמרנו. וכשתתבונן ותלמד מדבריהם, עליהם השלום, אלו שני העניינים, רצוני-לומר: החכמה והמעשה, מאשר בארוהו ורמזוהו - תדע, כי על נכון אמרו: שאין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה. וכבר יצאנו מהעניין שהיינו מתעסקים בו, אבל הבאתי אלו הדברים מפני שהם מייפים האמונה, ומעוררים על בקשת החכמה, ואינם נקלים - לפי מה שאני רואה." |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אני רוצה להגיב בקשר לשתי נקודות שראיתי במאמרך, ורציתי לדקדק בהן. הראשונה היא שיחסת את נקודת מבטו של הרמב''ם כשאובה מפילוסופיית האיסלאם או הפילוסופיה של אריסטו. והרי חשיבותו של האדם מן הבהמה וחשיבותה של הבהמה מן הצומח כבר מוזכרים בתנ''ך, כששלמה מונה את יתרון האדם על הבהמה, את יתרון החכם על הכסיל, ואת יתרונו של האדם ירא האלוהים על האדם שאינו ירא את האלוהים. והוא משווה את האדם שאינו ירא את האלוהים ואינו שומר את מצוותיו לבהמה, כי באין תכלית שמירת המצוות ''ומותר האדם מן הבהמה אין, כי הכל הבל''. וזה המסר העיקרי בספר קהלת, שכל העמל והעושר והנאות העולם הם הבלים, ואדם יעמוד למשפט ובו ישקלו את שמחת בחרותו ודרך חייו, ומה שחשוב בסוף זה לירא את האלוהים ולשמור את מצוותיו ''כי זה כל האדם''. כך קיבלת את התשובה לשאלה מהו אדם ויתרונו, ממקום קדום בהרבה, מעוגן היטב בשורשי היהדות. ולכן אין הכרח שיש סתירה בדבריו של הרמב''ם. כי אם עבודת האלוהים ''זה כל האדם'', ואם האדם נעלה על הבהמה כי לבהמה אין את הדעת לירא את האלוהים ולקיים את מצוותיו, ולכן הבהמה מסורה לו לצרכיו, הרי שאר בני המין האנושי שאינם עובדים את האלוהים אינם מקיימים את תכליתם, ובזה שישרתו את האדם ירא האלוהים, הם משרתים תכלית לקיומם. בנוסף לכך שמפני תיקון העולם צריך להעניש את הפושעים, ואם העונש על עבודה זרה הוא מוות, אין סתירה בין חביבותו של אדם שנברא בצלם, לבין הרצון לאבד עובדי עבודה זרה שגורמים לקלקול העולם. בערך כמו עקרון כבוד האדם וחירותו, שעניין בתי הסוהר נועד דווקא לשמר אותו ולא לסתור אותו. |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
בטעות הגבתי לתגובה במקום למאמר. נא לראות תגובה זו כתגובה ישירה למאמרו של רון בן יעקב. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אם הפיסקה האחרונה היא ניתוח פרשני אנתרופולוגי של דורות אחרים, הרי בה קושי. אם היא מהווה שיקוף של השקפת עולם וקריאה לפעולה בימינו, הרי היא משקפת את כל מה שבזוי בדת בכלל וביהודית בפרט. |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
טוב, אם רצית לומר שהדת היהודית או הרמב''ם בזויים, אין לי מה להתווכח איתך. זה עניין של דעה, השקפה וערכים. דיברתי בעניין הטענה לסתירה בעמדת הרמב''ם, ובעניין הטענה כאילו הערכיות שהוא מציג שאובה מפילוסופיות זרות דווקא. |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
קשיי ההבנה שלך הם אך ורק באחריותך. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אללי! | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
גיבוב שטויות כזה לא קראתי הרבה זמן, רק דוגמה קטנה: בסוף המאמר טענת כי הרמב"ם מתייחס לכל מי שלא ממש שלמות האדם כחיה. ובכך, זה לא מדוייק: "מכאן למדת שכּל מי שלא הגיע לכך שתהיה לו הצורה הזאת, אשר ביארנו את משמעותה, אין הוא בן-אדם אלא בעל-חיים, שתבניתו ומִתארו תבנית בן-אדם ומִתארו, אלא שיש לו יכולת - שאין לשאר בעלי-החיים - לגרום מיני פגעים ולעשׂות מעשׂים רעים. זאת מכיוון שהמחשבה ושיקול-הדעת9, שיש לו, מוכנים להשׂגת השלמות שלא הושגה. הוא מפעיל אותם במיני תחבולות הגורמות בהכרח למעשׂים רעים והמולידות פגעים. מכאן, שהוא כביכול דבר הדומה לבן-אדם או המחקה אותו" (מוה"נ א,ז מהדורת שורץ) בבקשה, תחזור לכתוב על פסיכולוגיה |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
1. איינני יודע מה גילך ובכל זאת שווה לשמור על נימה אופטימית שכן מלאה כל הארץ טקסטים 2. אינני מבין איך קראת את מה שקראת שכן בקריאה חוזרת של הפוסקה האחרונה נדמה שכתוב שם משהו אחר 3. אינני מבין איך בשנת 2017 חסידים של, ואני מנחש שגם הולכים לאורם של רבנים וטקסטים עתיקים, מוכנים לכל מאמץ כדי להגן על דברים שבלשון המעטה אינם ראויים |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
זה לא קיים רק אצל חסידים של רבנים וחכמים. פגשתי מרקסיסטים שהיו אומרים: "מרקס אומר..". הייתי אומר להם שמרקס אמר כל זמן שהיה חי. אם הוא היה חי עוד 20 שנה, הוא היה מו8סיף דברים אחרים ואולי אפילו שונים. גם אם היה בא לבקר היום, היה ודאי מעדכן את דבריו באופן עמוק. כך גם לגבי הרמב"ם. | ![]() |
![]() |
![]() |
חזרה לעמוד הראשי | ![]() |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
![]() |
© כל הזכויות שמורות |