ריבלין: ביהמ''ש שולל מהכנסת את סמכותה הדמוקרטית | 1478 | ||||||||
|
ריבלין: ביהמ''ש שולל מהכנסת את סמכותה הדמוקרטית | 1478 | ||||||||
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
לא פחות. אפילו זהבה גלאון אמרה. |
|
||||
|
||||
מופיע אצלי שיש תגובה אחת לידיעה, ואני לא מצליח לראות אותה. |
|
||||
|
||||
זוהי תקלה שהתרחשה מספר פעמים בעבר, ונדמה לי שהצלחתי סוף-סוף לאתר אותה. הגורם הוא כפי הנראה שיבוש בהעברת המידע מהדפדפן לשרת. התגובה שנעלמה (ועוד כעשרים תגובות שנעלמו בנסיבות דומות במהלך חיי האתר) לא הוסרה ע"י העורכים; הסיבה להעלמות היא תקלה טכנית בלבד. (במקרה של הסרה ע"י העורכים, מספר התגובות, כפי שהוא מדווח בעמוד הראשי, מתעדכן בהתאם). שיניתי את התוכנה כך שבעתיד, במקרה של תקלה מסוג זה, המידע המשובש לא יישמר, והמשתמש יקבל הודעת שגיאה הולמת. ניסיתי גם לשחזר את התגובה האבודה (אני מקווה כי בשלמותה - מדובר בתגובה קצרה למדי). |
|
||||
|
||||
בגלל חוק גודוין |
|
||||
|
||||
חוק גודוין אינו קביל בישראל. כל דיון פוליטי כל שהוא שנערך בארץ מתישהו תמיד יפול לתוך המלכודת הזו. חוץ מזה - לנו מותר! :-) |
|
||||
|
||||
הבעייה היא שהרבה דיונים בארץ *מתחילים* מתוך המלכודת הזו. המלכודת הזו, אם לכתוב אותה באופן מפורש, היא שכל טיעון שואה בעצם אוחז בחבל משני קצותיו - גם משתמש בה כדוגמא או צידוק למעשה ("כדי שהשואה לא תחזור"), כשתמיד ברקע עומדת השואה כאירוע סינגולרי מהמם בעוצמתו. אבל אם זה היה חד פעמי, איך אפשר ללמוד מזה משהו? אם זה חד פעמי, גם לא צריך לעשות כלום כדי שזה לא יחזור. |
|
||||
|
||||
על פי "Ynet", כמצוטט בגוף הידיעה ב"אייל", אמר ברק: "רצוי שיהיה דיאלוג בין הכנסת לבתי המשפט". ואילו על פי "מעריב", טען השופט "אני לא מנהל דיאלוג עם הכנסת, שהכנסת תנהל דיאלוג עם עצמה". האם יש למישהו הקלטה? |
|
||||
|
||||
מרכיב משמעותי בדברי יו"ר הכנסת תופסת העובדה שחוק בוטל על-ידי בית-משפט שלום. בתשובתו, אמר השופט ברק ששופט שלום או שופט מחוזי אינם יכולים לבטל חוקים - כך על-פי הדיווח המקורי ב"הארץ", שנעלם בינתיים. מתברר1 שהם כן יכולים. בינתיים מתעלמים המגיבים (שר המשפטים, "התנועה לאיכות השלטון") מן ההיבט הזה; כמה קל לפטור הכל בטענה שצריכה להיות ביקורת שיפוטית על הכנסת, ולהשכיח שיכול אדם להסכים עקרונית לביקורת, ועדיין להתנגד למינון וההיקף שלה. 1 מאמרו של זאב שיף ב"הארץ", http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?it... |
|
||||
|
||||
השאלה אם בתי משפט נמוכים יכולים או אינם יכולים 1 לבטל חוקים של הכנסת היא בכל הכבוד הסטת הדיון מנקודת כובד משקלו 2. הניסיון להצר את צעדיה של הרשות השופטת בכלל ושל בית המשפט העליון בפרט אינו חדש וזוהי אינה החוליה הראשונה (ולצערי כנראה גם לא האחרונה). אבל בכל זאת דומני כי (אם לשאול את הביטוי משטחים אחרים) יש עליית מדרגה בהתבטאויות כלפי סמכויותיהם של בתי המשפט, בכלל, כנגד סמכויות בית המשפט העלין בפרט ובמיוחד כנגד הנשיא ברק. אין הדבר מתמצה בהתבטאויות אלא גם במעשים (שקדמו לאמירה ספיציפית זו). ראה למשל הצעת חוק יסוד: הגבלת סמכויות הרשות השופטת 3 4. אני לא ידוע מה איתך – אבל כשאני קראתי את הצעת החוק זעתי באי נוחות 5 על הכסא. __________________ 1 הם יכולים באופן של תקיפה עקיפה. דוגמא. נחקק חוק שאסור להפגין. אם תלך לבית משפט העליון ותטען לבטלות החוק בטרם תצא להפגין – זוהי תקיפה ישירה. אם תפגין ויוגש נגדך כתב אישום (אשר מוגש רק בערכאות הנמוכות) ותתגונן בטענה שהאיסור אינו חוקי – זוהי תקיפה עקיפה. 2 ולו מן הטעם כי בסופו של יום יגיע הדיון לבית המשפט העליון. בל נשכח כי עוד טרם המהפכה החוקתית היו יכולים בתי המשפט בערכאות הנמוכות לבטל חוקים, גם כאן בדרך של תקיפה עקיפה, על רקע פגמים טכניים שנפלו בהליך החקיקה. 4 תודה לערן בילינסקי על שהביא לתשומת ליב את דבר קיומה של הצעת החוק. 5 בלשון המעטה. |
|
||||
|
||||
מה דעתך על הקביעה שהחלטות יו"ר ועדת הבחירות יעמדו לביקורת שיפוטית, בניגוד לאמור בחוק, וזאת בהסתמך על "חוק יסוד" ישן שאינו משוריין ואינו כולל את "פסקת ההגבלה"? |
|
||||
|
||||
1. אני לא מקבל את הטענה שאסור "להצר את צעדיה של הרשות השופטת", כאילו כוחה אמור להיות בלתי מוגבל. מותר לווסת את היחסים בין הרשויות, ולגיטימי לחשוב שהאיזון היום נוטה יותר מן הראוי לצד הרשות השופטת. 2. לדוגמא: לא נכון בעיני לאפשר לשופט שלום לבטל חוק (גם אם על-ידי "תקיפה עקיפה"), אלא במקום שהחוק סותר חוקים אחרים מבחינה סמנטית (כלומר, כשיש מקום להניח שנפלה טעות בהליך החקיקה). עם כל הכבוד לשופטים, מדובר בהכרעות של שיקול דעת סובייקטיבי, ואני לא מוכן להעמיד את שיקול הדעת הסובייקטיבי של אחרון השופטים מעל שיקול הדעת הסובייקטיבי של בית-המחוקקים. אם יש בעיני השופט סתירה עניינית בין חוקים, יכבד ויעלה את הסוגיה לערכאה העליונה. 3. הצעדים שבהצעת חוק היסוד "הגבלת סמכויות הרשות השופטת"1 מופרזים גם בעיני. אבל לא נכון לקשור את כל הטענות נגד מערכת המשפט לחבילת-קש אחת. 1 כגון: "בית משפט לא יוציא צו המופנה לכנסת, ליושב ראש הכנסת, לוועדה מוועדותיה או לכל מוסד אחר ממוסדות הכנסת, בין במישרין ובין בעקיפין". |
|
||||
|
||||
ואתם מדסקסים כאן על סמנטיקה. |
|
||||
|
||||
כבר מצאו את כוחות הרשע? |
|
||||
|
||||
אתמול, הם היו על יד הבית שלי. |
|
||||
|
||||
יתכן שאני מבזבז את זמני לריק, אבל במחשבה שניה אני מעוניין להתייחס יותר באריכות להערה שלך. 1. הנטיה למצוא את כל האמת בצד אחד (שלך כמובן) ולפטור את הצד השני כ"כוחות רשע" היא ילדותית, מגונה ודמגוגית, וחמור מכל: היא חוסמת את היכולת שלך להבין על מה מדובר. אם "הימין" (מן הסתם לא תסתפק בפחות מזה) הוא "כוחות הרשע" והמהלכים שאנשי ימין רוצים לקדם מוסברים ברעבונם של אותם רשעים - לשם מה תטרח לבדוק את עמדותיך-שלך? כדאי להשקיע בנושאים כאלה מעט יותר מחשבה, שמא תדרדר לרמתן של תגובה 148254 ושל בתה הבכירה. 2. היכן מצאת דקדקנות סמנטית במה שכתבתי, כאן או בכל מקום אחר? |
|
||||
|
||||
אני רוצה להפנות אותך לסרט שמוצג בבתי הקולנוע- ''באולינג לקולומביאן'' שראיתי אתמול. הסרט הוא על אמריקה תאבת הנשק ועל השמרנות הימנית ומה היא גורמת סרט מדהים, ומומלץ |
|
||||
|
||||
כן, סרט מדהים. בשקרים שבו. |
|
||||
|
||||
ואני מגיב לכתבה שהפנית אליה: הקדמה- בפרבר רגיל של דנוור- ליטלטון, באמצע אמריקה הגדולה והשבעה כמה נערים שעמדו לסיים את לימודיהם בתיכון "קולומבין" בעיר לקחו כלי נשק אוטומטיים ופצצות וערכו טבח בבית הספר לאחר שבבוקר אותו יום שיחקו באולינג בטבח נהרגו ונפצעו עשרות תלמידים ובסופו הרוצחים התאבדו. הכדורים לרובים נקנו בסניף של הכלבו השכונתי ב17 סנט הכדור וללא פיקוח הארוע נקרא מאז "באולינג לקולומבין" כשבוע לאחר הטבח האגודת הרובאים הלאומית(נ.ר.א) ערכה כינוס גדול בליטלטון ותמונות מהארוע ומההפגנה של המתנגדים היו בסרט, כמו כן הראו אימונים של הנ.ר.א- הם יורים לשם הגנה וחינוך לתרבות אמריקאית- כך הם טוענים 1.בסרט מופיע מפעל ענק של "לוקהיד- מרטין" חברת נשק אמריקאית- קפיטליסטית אדירה בליטלטון, ונאמר כי לאחר שפצצת אטום מיוצרת שם היא עוברת מהמפעל, לבסיס המיועד דרך ליטלטון באישון לילה, ובמאמר כתוב כי המפעל מיצר לווינים בלבד. -כן, בטח שמפעל שמיצר פצצות יגיד שהוא לא מייצר פצצות, קוראים לזה מידור וזה קיים גם אצלנו ב"מערכת הבטחון" 2.הנ.ר.א הם חבורה של ימנים מליטנטים פחדנים שלובשים מדים ואפודים וכלי נשק אוטומטיים כדי "להגן על הבית" (מתנחלים? מה הקשר??) והנאום של הסטון-מנהיגם מוכיח כי הם לא מוכנים לוותר על הזכות להיות מטומטמים, לא משנה אם הנאום שלו היה במקום אחר ובזמן אחר, הנאום היה לאחר שנערים רצחו סתם כך נערים אחרים כי זה חוקי שיהיה נשק אוטומטי סתם כך בבית שלהם בכלל לפני שאני נגרר לקרוא לעומק כתבה ענקית שכזו מי שיש לו מספר רובים טעונים בבית במקומות אסטרטגיים כי "זה מרגיע אותו" הוא משוגע ללא תקנה. כך שאין דיון אמיתי בעניין |
|
||||
|
||||
1. לפחות באתר נטען שגם מייקל מור לא טוען היום שמייצרים שם פצצות אטום. נדמה לי שקצת קשה להחביא כור גרעיני. 2. גם לי אינטואיטיבית נראה שאין שום צדק או הגיון בדעות של הNRA, ושהרבה מהמוטיבציות המקוריות מאחורי ה"זכות לשאת נשק" כבר לא רלוונטיות בארה"ב של ימינו (במיוחד כאשר מדברים על נשק אוטומטי). למרות זאת, גם אם הסרט הצליח לגרום לך להתרגז מאוד, אני די משוכנע שהNRA לא מורכב רק מ"חבורה של ימנים מליטנטים פחדנים שלובשים מדים ואפודים וכלי נשק אוטומטיים". בכל מקרה, לקרוא להם כך אינה דרך לשכנע מישהו במשהו. |
|
||||
|
||||
עוד לא ראיתי את הסרט אבל המקרה המתואר נקרא עד כה "הטבח בקולומביין" - "The colombine massacre". הסיפור קצת יותר מורכב מבחינה פסיכולוגית וחברתית מכפי שתיארת ומערב בתוכו יחסים שבין מקובלים ל"לא מקובלים", ספורטאים וחנונים בבית הספר. האמריקאים מחפשים אשמים לצורך העניין. הצעד הראשון היה להאשים את יצרני משחקי המחשב בטענה שהם אלה שסיפקו את הרעיונות לביצוע הרצח. הקונגרס ובתי המשפט האמריקאים השונים דנו בסוגיה זמן מה ולבסוף דחו אותה. כעת, תשומת הלב מוקדשת למלחמה במפעלי הנשק. ובנוגע לטענתך על המשוגעים שמחזיקים כלי נשק בביתם - בשוויץ, השירות הצבאי הוא חובה ובסיומו לוקח כל חייל משוחרר את רובהו האישי לביתו, ומתחייב להגיע איתו לשירות המילואים. רובה טעון בבתים שוויצרים, אינו מחזה נדיר וגם השימוש בו על מנת להבריח את הכלב של השכנים שלועס את הקומפוסט. משוגעים? אולי, אך הדברים כמובן תלויי תרבות, זמן ומקום. |
|
||||
|
||||
מקבל ומדגיש מדבריך: הדברים כמובן תלויי תרבות, זמן ומקום |
|
||||
|
||||
אם אני זוכר נכון, השירות הצבאי בשוויץ הוא לא חובה. מי שרוצה יכול לשלם מס נוסף בגובה 0.5% כמדומני במקום לשרת בצבא. מצד שני השירות הסדיר נמשך רק שנה ומדי א' מאד יפים. |
|
||||
|
||||
לא ראיתי את הסרט, ואני לא יכולה לשפוט אם הוא אכן מטעה, אבל הטענה הראשונה בביקורת עליו לא מתרוממת. מן הסתם, כמו סרטים אחרים של מייקל מור, זה סרט אישי המבוסס על חומרי מציאות, לפעמים גולש ל''מוקיומנטרי'' (סרט שמערב פיקציה ותיעוד) ומדגיש מאוד את דמות יוצר הסרט. הטענה כאילו הוא ''לא סרט דוקומנטרי'' נכונה אם כך, אם רוצים לכתוב תזה על סמך הסרט הזה. אבל היא מתעלמת מהשינויים הרבים שעבר הז'אנר התיעודי בעשרים השנים האחרונות. |
|
||||
|
||||
"הצלחתו של הסרט לוותה גם בביקורת חריפה. דווקא בעיני כמה מבקרי קולנוע ליברלים מניו-יורק הסרט לא מצא חן. לדעתם, הפר מור את כל כללי האתיקה של סרט תעודה ומהל אותו בפופוליזם זול. הוא זילזל בעיקרון הכרונולוגי של האירועים והציג תהליך שנמשך כעשר שנים כאילו התרחש במהלך שנתיים קצרות בלבד. זאת ועוד, יש בסרט אי-דיוקים בפרטים; בתמונות ביקורו של רייגן לא מצוין שהיה אז ערב בחירתו לנשיאות, ולא ביקור של נשיא. ולמעשה לא פוטרו שלושים אלף פועלים, אלא פחות, וכיוצא בזה. הסרט שכולם צפו שיזכה בפרס האוסקר ליצירה התיעודית הטובה ביותר לא נכלל בתחרות עקב המתקפה הקטלנית עליו. אפשר, כמובן, לחלוק על עמדותיו הרדיקליות של מור וכן לדרוש ממנו להקפיד יותר בעריכת המידע. ואולם טענתם של מבקריו נעוצה ברצונם לשפוט את רוג'ר ואני באמצעות פרמטרים מובהקים של סרט תעודה, בעוד שמור עצמו חרג במודע מה"ז'אנר". הסרט לא נקרא "רוג'ר ועולם התעשייה המודרני" אלא רוג'ר ואני. רוג'ר הוא יו"ר חבר המנהלים של "ג'נרל מוטורס", שמור מבקש לכל אורך הסיפור לפגוש אותו כדי להזמינו לפלינט1. ה"אני" בשם הסרט מתייחס הן לקטעי אוטוביוגרפיה של מור והן ליחסו הכללי אל רוג'ר. הסובייקטיביות נחשפת מלכתחילה, ולכן לא זו בלבד שאין קול-על רשמי ומכובד בסרט, אלא שכל החומר נערך בגלוי כדי לשרת עמדה אישית מאוד וביקורתית מאוד על הסדר הכלכלי הקיים." ("הקולנוע כהיסטויה" מאת שלמה זנד, עמוד 171) 1 עיר הולדתו של מור ושל "ג'נרל מוטורס" שבה נעשו בשנות ה80 פיטורים של עובדים שהיו תלויים בחייהם ובפרנסתם בקונצרן והעיר החלה להתפורר. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אני מודה שהשימוש בביטוי "כוחות הרשע" מבטא יותר תחושת בטן מאשר אמירה שנשענת על הוכחה לוגית מדעית, ובכל זאת לא הייתי מציע לזלזל תמיד בתחושות בטן. ההרגשה היא שמישהו רוצה בדרך די ביריונית לחסום את בית המשפט ברגע שבית המשפט פוסק בדרך שאינה לרוחו ולהשקפתו הפוליטית, והמצב הזה מפחיד אותי לא כאיש שמאל אלא כמי שרואה בבית המשפט מחסום בפני השתלטות של אנרכיה ביריונית כפי שראינו למשל בהחלטת ועדת הכנסת בעניין של נעמי בלומנטל. תגיד נכון, הכנסת זו הכרעת הרוב אבל אני חושב שלא כדי שח"כים ידאגו לחברתם נעמי בלומנטל קבענו את העיקרון של החלטת הרוב והח"כים האלה שמועלים בתפקידם מסוגלים מחר, בדרך דמוקרטית לגמרי, להמשיך ולהחליט החלטות שאינן קבילות. נכון, גם בבית המשפט לא הכל טהור, אבל בו יש לי יותר אמון כממלא את התפקיד של ויסות "נציגינו הנבחרים" בשעה שהם מועלים בתפקידם. ברור לי למה זה לא מקובל על ריבלין ועל חבריו, ואני מקווה שבית המשפט ימשיך לעמוד מול התקפותיהם החוזרות ונשנות בשנים האחרונות במטרה לעשות אותו נוח להם. אם בית המשפט ייהפך לבית המשפט שלהם, אני חושב שזה יהיה מצב שכולנו נצטער עליו כי אז לא יהיה מה שיתן את הבאלאנס לשאיפותיו הבלתי נגמרות של שלטון, וכאן אני מדבר על כל שלטון. בכל שלטון חבויים "כוחות רשע" כמו שהם חבויים אולי בכל אדם, ובגלל זה צריך מנגנונים חברתיים כמו הפרדת רשויות כדי שיאזנו את היכולת של מי שחזק יותר להשתמש ללא הגבלה בכוח שבידו כדי לממש את "כוחות הרשע" החבויים בו. ביריון הוא מי שמוציא את "כוחות הרשע" לפועל, שאני אסביר לך איך? והימין, כמו שזה נראה בשטח, משתדל יותר מכל שמאל ששלט פה, להוציא את כוחות הרשע שלו לפועל דרך פגיעה בבית המשפט העליון. איך זה שבעבר אף אחד לא דרש לצמצם את סמכויות בית המשפט? איך ידע בגין לכבד את בית המשפט גם כשפסק נגד התנחלויות, ואמר "יש שופטים בירושלים?". ההתחזקות של הימין גורמת לו לרעב לכוח, ומי שעומד בדרכו חייב לעוף. בעיני זה דבר שאסור להשלים איתו. כל שלטון יש לו את הרעב לשלוט בכל מחיר, וכל אחד (אולי) עשוי להיות מושחת בהגיעו לעמדת כוח, אבל האמירות של הימין הן אלה שעושות את העניין ל"בסדר" בעוד השמאל יודע שזה לא בסדר. יעיד על כך גם ביבי בכוונותיו התאצ'ריסטיות - זה בסדר שמי שיש בידו הכח יטרוף יותר. |
|
||||
|
||||
בגין דווקא טבע את מטבע הלשון כאשר בג"ץ קבע כי הממשל הצבאי *היה* מוסמך לתפוס אדמות של תושבים פלסטיניים בבית-אל ובטובאס כדי להקים עליהם ישובים יהודיים בחלק מאמצעי הביטחון: "אם מישהו יאמר לי אי פעם שההתנחלות היהודית בארץ ישראל היא בלתי-חוקית, יהיה אשר יהיה האומר, כך אשיב לו: יש שופטים בירושלים". בג"ץ, אגב, כמה חודשים מאוחר יותר באוקטובר 1979 שלל את ההצדקה הביטחונית להפקעת קרקעות להקמת אלון מורה. (מעובד מתוך "לא יעלה על הדעת - ציטוטים, ביטויים, כינויים ומטבעות לשון" / רפי מן) |
|
||||
|
||||
מעניין. מה שלא זכור לי מאז, אלה הפגנות השמאל הקוראות להגביל את סמכותו של בית המשפט העליון. אולי מישהו זוכר? |
|
||||
|
||||
במקרה הזה (''יש שופטים בירושלים''), לא היתה משמעות ל''הגבלת הסמכות'', שכן הממשלה ובית המשפט ראו עין בעין. |
|
||||
|
||||
אבל השמאל לא היה אז הממשלה, והוא, אם התיקון של בילינסקי נכון, לא ראה זאת עין בעין. ובכל זאת לא נשמעו אז מפיו התקפות ברוטליות על בית המשפט, מן הסוג שאנו שומעים כיום מאגף ימין. |
|
||||
|
||||
שים לב, יש הבדל בין ''לא להיות מרוצה מהחלטות בית המשפט'' ובין ''לתבוע מבית המשפט שלא להתערב בהחלטות הממשלה או הכנסת''. כדי לתת דוגמה שתתאים למקרים בהם דנו, יהיה עליך למצוא מקרים בהם פסל בית המשפט החלטה של ממשלת שמאל, ותומכי הממשלה קיבלו עליהם את הדין באהבה. |
|
||||
|
||||
שני מקרים ידועים: פסילתו של דרעי לשמש כשר בממשלת רבין לאחר ששמר על זכות השתיקה. ההגבלות על גרוש אנשי החמאס ללבנון. קשה להגיד שרבין קיבל את הפסיקות באהבה, אבל הוא לא תקף את ביהמ"ש העליון. (אלא יחל למשטרה פלסטינאית שתטפל בחמאס "בלי בג"ץ ובלי בצלם") |
|
||||
|
||||
א. יפה. ב. אמנם ביקשתי דוגמאות לפסילת החלטות של "ממשלת שמאל" ולא "החלטות שמאלניות", אך בכל זאת כדאי להזכיר שההגבלות על גירוש אנשי החמאס איגפו את רבין משמאל, כך שאין סימטריה מושלמת. האם יש דוגמאות למקרים בהם נפסלה החלטת כנסת "שמאלנית"? |
|
||||
|
||||
"ולגיטימי לחשוב שהאיזון היום נוטה יותר מן הראוי לצד הרשות השופטת." בוודאי שלגיטימי לחשוב כך, אולם לדעתי עיקר הסיבה לחיכוכים היא חוסר האחריות והבושה של חברי הכנסת. דוגמא מצוינת לכך היא ההחלטה שלא להסיר את חסינותה של בלומנטל, למרות שעד כמה שידוע לי אפילו היא לא ממש נתנה נימוק טוב לוועדת הכנסת מדוע אין להסיר את חסינותה. דוגמא נוספת היא "חוק דרעי" כאשר הכנסת החליטה לקצר את תקופת המאסר של חלק ניכר מהאסירים בארץ, ע"מ לשחרר אדם אחד. דוגמא אחרת היא חוק הכשרת ערוץ 7, שקבע שינתן פרס למי שהצליח להוכיח שעבר על החוק לאורך זמן. אני מצעטר שכל הדוגמאות הן "שמאלניות", אבל (אולי באופן לא מפתיע) אלו הדוגמאות שכרגע צצות בראשי. אולי אני תמים, אבל נראה לי שבמדינות דמוקרטיות אחרות חברי הכנסת היו מרסנים את עצמם ולא היו מחליטים כאלה החלטות מראש, ולכן לא היה צורך בהתערבות בית המשפט. מצד שני, אולי בגלל שהם יודעים שבג"ץ יתערב, חברי הכנסת והשרים מרשים לעצמם להחליט החלטות חסרות אחריות, כי יש מי שישמור עליהם וידאג לבטל אותן? |
|
||||
|
||||
אני שמח שבנושא העיקרי, דהיינו, שזה לגיטימי לרצות להטות את האיזון בין הרשויות ממקומו הנוכחי, אנחנו מסכימים. מתגובתו של שר המשפטים נראה שהוא לא שותף להסכמה הזו. מצד שני, אני מסכים שצריכה להיות ביקורת של הרשות השופטת על הכנסת. |
|
||||
|
||||
כפי שאמרתי כבר קודם,אני סבור כי השאלה לדיון איננה מי יכול לבטל חוק של הכנסת אלא האם אפשר כלל. באופן עקרוני אני בהחלט חושב שזה לגיטימי לטעון כי יש להפקיד את הסמכות לבטל חוקים (שלא על בסיס טכני) אם כי לדעתי, כאמור, אני סבור שהיות וממילא מבחינה מעשית ההכרעה תעלה לבית המשפט העליון אין עם זה כל בעיה. השתמשתי בביטוי "להצר" במכוון אך לא בכדי לטעון, כי אי אפשר להעביר ביקורת על הרשות השופטת או אי אפשר להגביל את סמכויותיה. מכיוון שאני מניח שלא קראת את עיתוני סוף השבוע בארץ, אז אספר לך כי היא הייתה מלאה בכתבות אודות תהליך בחירת השופטים. לדעתי הביקורת על התהליך ברובה מוצדקת. בעניין הביקורת על הרשות השופטת, אני מתרשם כי היא איננה נובעת ממניעים של איזון היחסים בין הרשויות1 אלא צמצום הביקורת השיפוטית עד ביטולה. הצעת החוק האמורה היא דוגמא לכך. 1 הגם שלגיטימי לטעון כי הכוחות מושכים לכיוון בית המשפט יתר על המידה (ואנני סבור כי כך הוא) אני סבור כי במצב הנוכחי של הכנסת עדיף שכך יהא הדבר. בעניין הזה דבריו של ח"כ ריבלין כי הכנסת מוצגת כמכילה 120 חברים בלתי כשירים שאינם יודעים מה המדינה צריכה צריכה להיות מופנית, בראש ובראשונה, אל חברי הכנסת עצמם. |
|
||||
|
||||
אני מסכים שצריכה להיות ביקורת של הרשות השופטת על הכנסת - אבל ביטול חוק צריך להיות אירוע נדיר שניגשים אליו בחיל ורעדה. לא ראוי ששופט שלום יוכל לבטל החלטה של הכנסת. ואם לחזק את דבריך, האפשרות החוקית של בית-המשפט (העליון, נאמר) להתערב בהחלטות הכנסת, נשענת על חוקי היסוד - שחוקקה הכנסת. אם המצב הנוכחי לא מקובל על חברי הכנסת, הם יכולים לשנות את חוקי היסוד. |
|
||||
|
||||
ביטול חוק הוא אכן אירוע נדיר. אך לא רק כאשר עוסקים בביטול חוק עצמו אלא אף בביטול חקיקת משנה. משום כך, וכך נוהגים בתי המשפט בכל הערכאות, מוזמן היועץ המשפטי לממשלה להתייצב לדיון (הגם למשל שמדובר בריב בין שני אזרחים) ולומר את דברו בטרם יבטל בית משפט חוק או חקיקה משנה. ה"תדמית" שנוצרה כי כביכול בתי משפט מבטלים חוקים על ימין ועל שמאל, כל אימת שיחפצו וכלאחר יד, ומבלי שנתנו את הדעת לאספקטים השונים של ביטול החוק היא לחלוטין לא נכונה. אשר לפסקה השניה - אכן צדקת. במובן זה תיקון חוקי היסוד או קביעה בדבר האפשרות לשנותם 1 תהיה הדרך הנכונה להגביל את התערבות הרשות השופטת. עיון מעמיק בדברי הנשיא ברק בתגובתו לח"כ ריבלין יראה כי הוא אכן אינו סבור כי הכנסת מנועה מלעשות כן. בעניין זה אזכיר את תגובה 117217. משהגבילה הרשות המכוננת את הכנסת אין הכנסת רשאית לנהוג בניגוד לכך. דהיינו פסיקת בג"צ שומרת את הכנסת מפני חריגה מהוראות האסיפה המכננת. אם תבוא האסיפה המכננת ותתיר לכנסת לנהוג אחרת - למשל על ידי ביטול ההגבלות לכנסת בדבר חקיקה נוגדת לחוקי היסוד - יהא זה מבחינת "הפה שאסר הוא הפה שהתיר" ובית משפט לא יהיה יכול להתערב. שאלה אחרת תהיה - מן ההיבט הציבורי - האם נכון הדבר. _____________ ראה למשל הצעת חוק יסוד: החקיקה ובאופן יותר ספיציפי סעיף 8: |
|
||||
|
||||
כנראה שברק קרא את תגובותיך: (יתכן צורך ברישום מוקדם) |
|
||||
|
||||
אליהו, האם אתה יכול להתייחס סעיף 6 (עמ' 7) בהצעת החוק (תוך ניפוי המלל הרטורי)? האם ישנה סתירה בין שתי הנקודות הללי: (1) ההצעה קובעת ש"מדינת ישראל היא מדינת חוק...דמוקרטיה...המכבדת זכויות אדם". (2) אם תתקבל ההצעה (ואני לא אומר שאין, או יש, בה הגיון), אזי לאזרחי הגדה לא תהיה מערכת משפטית אליה יוכלו לפנות (שוב, פורמלית, כל אדם זכאי למשפט וגו'). |
|
||||
|
||||
ההצעה איננה קובעת כאמור בסעיף (1) אלא המדובר בציטוט מפסק דין דיראני 1. ואכן מטרת ההצעה, כפי שעולה בבירור מהאמור בה, היא למנוע מהתושבים הפלסטינאים - בענינים מנהליים2 - לפנות לערכאות בישראל. ____________ 1 לא בדקתי - כך נאמר בהצעה. 2 הכוונה, לענינים שבין הרשויות לבין האזרח. |
|
||||
|
||||
אה, הוא כבר קיבל? הוא חייב עוד אחת |
|
||||
|
||||
ותודה שהצבעתם ליכוד. |
|
||||
|
||||
התערבותו של בית המשפט בחקיקה של הכנסת כמוהה כשלטון דיקטטורה חשוך את ברק אף אחד לא בחר וגילדת השופטים המתכנסת במחשכים וממנה לא בוחרת שופטים בהתאם לקישורים ולא לכישורים היא הסכנה האמיתית לדמוקרטיה נבחרי הציבור משקפים במידת מה את הרחוב והציבור שבחר בהם ואותם נבחרים חשופים לביקורת יום יומית ובסופו של דבר הם לרוב נותנים את הדין הציבורי או המשפטי על מעלליהם ושחיותיהם בסופו של דבר הזכרתי ואילו השופטים אינם נותנים שום דין ושום ביקורת ואין אור לחטא את המערכת ואפשר שהיא צחה כשלג ואפשר שלא אבל מי יודע מה קורה שם באמת הפרקליטות המשמשת כערכאה ראשונה משתפת פעולה עם גורמי המשפט ופה טמון זרע הפורענות מתי יתגלה ומה יתגלה זו רק שאלה של זמן |
|
||||
|
||||
זה שיר? |
|
||||
|
||||
ההבדל הוא ששופט בא ממערכת אפורה וקפדנית- מערכת המשפט שבה כדי להתעלות על האחרים האדם חייב כריזמה, חוכמה, והמון אובייקטיביות. כאשר שופט יושב בדין הוא אמור להיות אובייקטיבי לעניין, ושקול, רק כך הוא יעלה לבית המשפט העליון פוליטיקאי טוב הוא אדם שבא ממערכת אחרת- לרוב עסקנית מאד או צבאית מאוד (גילדה, חינגה, אין הגיון שם) וכל פוליטיקאי מהזן החדש הוא הפוך מאובייקטיבי- הוא חייב לראות את הדברים מהצד שהוא מייצג לטובת אנשיו בלבד1, ונראה שהמצב היום הוא שפוליטיקאים קטנים שלא חושבים על המדינה שהם בראשה נמצאים למעלה ודואגים לאנשים שיתרמו להם כספים כדי להמשיך להשאר בתפקידם ראה אפל-שרון-כבלים-מוזס-ריבלין-בר-און-נתניהו-... כולם חברים של כולם שם למעלה, לא? אה, כן ותודה שהצבעתם ליכוד! ------------------------ 1 ראה דרעי |
|
||||
|
||||
הוא מתחת לכל רמה ניתוחית. אפילו שלי. לכן אמנע מלנתחו. |
|
||||
|
||||
זה לא מכבר יצא ספר שכולו אהרון ברק, בשם "אהרן ברק ומנעמי שלטון החוק". פרטים עליו בקישורית: אני קראתי את הספר הזה שעיקרו ביקורת על מהלכים רבים של אהרן ברק, שתכליתם לדעת המחבר השתלטות כוחנית בעזרת כלים משפטיים, והאדרת עצמו. עם חלק של הביקורת הזאת מצאתי את עצמי לא מסכים, ובכלל נראה לי שבבית המשפט העליון יש גם שופטים גרועים יותר, וגם הגונים פחות מאהרון ברק. אבל מה שהכי מעניין בפרשת הספר הזה הוא יחס התיקשורת. פשוט מתעלמים מהדברים, ולא מעלים אותם לדיון ציבורי. דוברות בית המשפט העליון הוציאה הודעה בתשובה לבקשת תגובה, לפיה הדברים אינם ראויים לתגובה. נקודה. התיקשורת קנתה את ההתייחסות הזאת בשתי ידים ופשוט טאטאה את העניין מתחת לשטיח. זה לא מכבר יצא ספר אחר על אהרון ברק בשם "כבודו" , שמתוך מה ששמעתי עליו בתיקשורת, הוא חסר חשיבות לחלוטין וכולו סיפורי רכילות ולקקנות גרידא. בכל זאת עשתה התיקשורת חגיגה שלמה סביב הספר הזה, כולל כמה ראיונות עם המחברת. לעומת זה ספר ביקורתי, שנכתב ע"י עורך דין מקצועי שכולו ביקורת חריפה על השופט ברק מצא את עצמו מוסתר מעיני הציבור. יש איזו הילה של קדושה שנוצרת דווקא ע"י כאלה שנקראים אינטלקטואלים סביב בית המשפט שמונעת ביקורת. אהרון ברק אומר: "בקרו", אבל ארועי העבר מראים שהוא שולל כל סוג של ביקורת. בעניין זה כדאי לקרוא את דבריו של העיתונאי ועורך הדין בן דרור ימיני: "נדמה שיש תעודת עניות לחברה הישראלית בכך שלא הצליחה להתמודד עם ספרו של עו"ד יוסף דר, אשר כתב ספר, מעין תחקיר ארוך ונוקב, על התנהלותו של אהרן ברק. לא צריך לקבל את כל הכתוב שם כתורה מסיני. אבל נדמה שזה ספר חשוב, דווקא משום שגם הצדדים האחרים, הבעייתיים, אם גם האנושיים, צריכים להיות חלק מהדיון הציבורי. ההתעלמות היא הדבר המנוגד ביותר לאותם דברים שבית-המשפט מטיף להם. חופש ביטוי, חשיפה, ביקורת, והמשפט שכבר הפך לקלישאה, על אור השמש שהוא המחטא הטוב ביותר. הבעיה היא לא של השופט ברק, אלא בעיקר של העיתונות, שבדרך כלל העדיפה להתנהג כבת יענה". התנהגות התקשורת בפרשת הספר הזה, מדגישה את החשיבות שבדבריו של יושב ראש הכנסת, שהיה בהם ללא ספק הרבה אומץ לב ציבורי. כי כאשר יושב ראש הכנסת אומר דברי ביקורת, ללא קשר לתוכנם, אי אפשר להסתירם ולטאטאם. לתיקשורת אין ברירה והיא חייבת להביא אותם, ואז מתפתח דיון ציבורי, וזה כשלעצמו חשוב מאד. אשר לתוכן דבריו של יושב ראש הכנסת עצמם בקשר ליחסים בין הכנסת ובית המשפט העליון, מי שעקב אחר דברים קודמים שלי יודע שאני די מסכים אם תוכן הדברים,וכתבתי על כך בעבר רבות. |
|
||||
|
||||
תגובה 108706 |
|
||||
|
||||
במחשבה שניה אני רוצה להסתייג מהמשפט האחרון בתגובתי. בעצם, לא ברור לי בדיוק על מה הויכוח ועל איזה ביטול של חוק מדובר פרטנית. כדי להחליט אם אני תומך בריבלין בעניין זה דרושים לי עוד פרטים. |
|
||||
|
||||
פרק מתוך הספר ודיון בנושא ניתן למצוא כאן: http://www.blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage.a... |
|
||||
|
||||
המצב מדרדר,ראש המשלה הוא דון קורלאונה שלוקח שוחד בחירות וכ'ו. בנו הוא מאפיונר לא קטן שנדחף לפולטיקה ע"י אביו. רשימת הליכוד לכנסת מלאה מאפיונרים ואנשים מלוכלכים. בעירי היפה והאדומה,(אני אוהד מכבי תל אביב ולא מאמין שאני מזדהה עם אדום-רק כדי להמחיש עניין) עומד להבחר מפיונר בשם שמואל ארד. כל המדינה הזאת הולכת לאבדון,פיגוע רודף פיגוע. לא מזמן הייתי בירושלים כחייל נושא נשק ופחדתי לחטוף כדור מהגגות. ואני שואל למה? למה אתם רוצים להצביע ליכוד? לא רע לכם מספיק? אין לכם מה לאכול ואתם חושבים על ערבים? "אתם השתגעתם?" מה לכל הרוחות קורה כאן? בושו והכלמו טיפשים חסרי מוסר! במדינה בא יו"ר הכנסת הוא גנגנסטר וראש המ'שלה הוא ראש המאפיה קשה להבין איך הציבור רוצה שאלה יהיו נבחריו. אבל אני רגוע בעניין אחד,רק טיפשות מנצחת רשעות. |
|
||||
|
||||
דבריו של ראובן (רובי) רבלין היו גסים ומקוממים. אמנם הוא מספר בדיחות ידוע וחברם של הצדיק דודי אפל שליט''א ושל העו''ד המבריק בראון אבל במחיצת נשיא בית המשפט העליון מוטב שירכין את ראשו ויסתפק בהקשבה. הרי משכן נשיאי ישראל אינו מושב ליצים. |
|
||||
|
||||
אם יורשה לי, אותי ההתבדחויות שלו אינן מצחיקות; |
|
||||
|
||||
אין שום כלל בשיטה הדמוקרטית שמעמיד את תפקידו של נשיא בית המשפט העליון מעל תפקידו של יושב ראש הכנסת. הרשויות בדמוקטיה הן זו בצד זו ברמת חשיבות שווה, ולא כך שאחת ממונה על האחרת. המילה נשיא במקרה של נשיא בית המשפט העליון היא רק מילה. עובדה היא שכאשר נשיא המדינה בחו''ל, מחליפו הוא דווקא יושב ראש הכנסת ולא נשיא בית המשפט העליון. לכן אם על יושב ראש הכנסת להרכין ראשו ולהסתפק בהקשבה כשמדבר נשיא בית המשפט העליון, גם ההפך נכון. כלומר על נשיא בית המשפט העליון להרכין ראש ולהסתפק בהקשבה כשמדבר יושב ראש הכנסת. נכון שנשיא בית המשפט העליון הנוכחי קיבל מכמה חסידים שוטים הילה של אלוהות, אך אני איני שותף כלל לגישה הזאת. |
|
||||
|
||||
לא כיוונתי לדירוג פורמלי של בעלי התפקידים אלא למשקל הסגולי של האישים הקונקרטיים. וכבר קבעו חז''ל, תלמיד חכם שאין בו דעת וגו'. |
|
||||
|
||||
אני חושב שהמשפט האחרון בתגובתי האחרונה ענה גם על הערתך זו, ואם רוצים אפשר גם להוסיף לו את תגובה 148300. |
|
||||
|
||||
שר המשפטים יוסף לפיד כינס מסיבת עיתונאים ואמר כי "דבריו של יו"ר הכנסת, נגד בית המשפט העליון אינם מקובלים עלי. זוהי הפרה חמורה של האיזון בין הרשויות ואיום על בית המשפט העליון. לא היה תקדים כזה בתולדות המדינה". כנראה ששר המשפטים לא התכונן מספיק לתפקידו. כדאי שהוא יפתח ספרי לימוד לבגרות באזרחות, שם הוא ימצא שהפרדת הרשויות אינה השיטה הנוהגת בישראל אלא עיקרון "איזונים ובלמים". עיקרון זה הוא בדיוק הטענה של ריבלין הטוען כי בית המשפט העליון מפר את האיזון בין הרשות המחוקקת לרשות השופטת. ולעצם הענין: הביקורת של ריבלין לא היתה על בית המשפט כבית משפט, אלא על בית המשפט בו עומד בראשו אהרן ברק. אם נשתמש בהשאלה בדימוייו של ריבלין אז הטענה שלו היא ש- 12 שופטים בעלי אג'נדה משותפת ותפיסת חיים זהה המתמנים לכל חייהם ומערבים את דעתם הפרטית בפסיקתם, מסוכנים יותר לדמוקרטיה מ- 120 פוליטיקאים אינטרסנטים או טיפשים המתחלפים כל 4 שנים. אני מסכים לטענה זו. האם חשבם על כך שלא משנה במי נבחר לרשות המחוקקת (כנסת) או לראשות הרשות המבצעת (ראש הממשלה), קיים אדם שעומד כבר כ-12 שנה בראש הרשות השופטת והוא גם לא מסוגל לקבל ביקורת כפי שראינו מתגובתו בבית הנשיא או מהתנגדותו למשוב השופטים. האם לבית המשפט לא היתה ביקורת חריפה על מעשי הממשלה ובעקבות כך היא ביטלה את החלטותיה? זה לגטימי בעיני ובאותה מידה זה גם לגיטימי שיו"ר הכנסת יבקר את הרשות השופטת. ברק ב"מהפכה החוקתית" שלו לא תרם רבות. האם בית המשפט העליון של שמגר, למשל, לא שמר על זכויות הפרט בישראל? האם שופטי העבר כמו זילברג, חשין ואגרנט היו צריכים חוקי יסוד כדי להצר את כוחה של הרשות המבצעת מול האזרח הקטן? מעשי ברק גרמו לכך שבמקום לתת סעד לאזרח הפרטי ניתן סעד לתפיסות העולם של שופטי בג"ץ, שרובם חיים באותו רחוב מבחינה רעיונית. דיברתי עם מישהו המתעסק במשפטים והוא טען באזני שמאז ברק כמעט לא מתעסקים במשפטים בשאלות של ראיות, והוכחות הפכו לדבר משני. כל עו"ד ישר קופץ על איזה עקרון חוקתי והרבה משפטים הופכים מבירור בין אזרחים למשפט חוקתי. |
|
||||
|
||||
בית המשפט העליון אין לא פטור מביקורת. האם מישהו יודע כל כמה זמן מתחלפים שופטים בעליון? |
|
||||
|
||||
שופטים אינם מתמנים לתקופת זמן אלא הם פורשים בגיל שבעים, כך שזמן העבודה של שופט בעליון תלוי בגיל כניסתו לתפקידו. |
|
||||
|
||||
ברק קורא לחוקק חוק שלפיו רק בית המשפט העליון רשאי לבטל חוק. ואני חשבתי לפי דברי ברק הקודמים ששופט בתוקף היותו שופט, כפרשן החוק יכול לבטל חוק כשהוא מגלה סתירה, ושזה ממש לפי החוק, וכל מי שמעט הגיון בקודקודו יכול להבין זאת בכוחות עצמו. עכשיו אומר ברק שצריך חוק לפיו רק בית המשפט העליון רשאי לבטל חוק, כלומר, התשובה לשאלה האם בית המשפט יכול לבטל חוק אינה כל ברורה ומובנת מעליה. וברק מצווה (כמעט) על הכנסת: חוקקו חוק לפיו לרוב בתי המשפט לא תהיה הסמכות לבטל חוק, כלומר מה שחשבנו קודם כמובן מאליו אינו כל כך מובן מאליו. אבל כמעט מבלי משים, כי משמיעה ראשונה שומעים חזק את המילה "רק" ונדמה כאילו ברק כאילו מגביל את סמכותם של השופטים, בעצם ברק מבקש חוק שלפיו לבית המשפט העליון יהיה מותר לבטל חוק. אחרי שיחוקק החוק הזה כבר יהיה לנו חוק שלבית המשפט העליון יהיה מותר לבטל חוק, וליושב ראש הכנסת לא יוכלו להיות שום תלונות. ברק כבר לא יצטרך להביא נימוקים מעורפלים ויסתמך על חוק שהכנסת חוקקה . . |
|
||||
|
||||
בהצעת ה"פשרה" של ברק חבויה מלכודת נוספת: "במסגרת נאומו, קרא ברק לחקיקה שתקבע את עליונותם של חוקי היסוד, כך שביטולם יחייב רוב של 70 ח"כים ומעלה - "ולא שניים מול אחד"" זה נשמע הגיוני שרוב מקרי בכנסת לא יוכל לבטל חוקי יסוד כלאחר יד. אך ברק מתעלם מכך שחוקי היסוד עצמם הם תוצאה של רוב מקרי. שני אדני המסד של המהפכה החוקתית שהוביל - חוק יסוד חופש העיסוק וחוק יסוד כבוד האדם וחרותו - נתקבלו ברוב רגיל סמוך לבחירות של שנת 92 בעת שכיהנה ממשלת מעבר. ברור גם כי בעת קבלת חוקים אלו לפחות חלק מחברי הכנסת שתמכו בהם לא היו מודעים למשמעויות המפליגות של החוקים האלו (שהתבררו רק בדיעבד). הצעה זו של ברק חורגת על כן מכללי ה"פייר פליי" כפי שאני תופש אותם: תגובה 117190 וכמו המהפכה החוקתית נגועה בחטא המחטף. |
|
||||
|
||||
אני לא מבין מה הבעיה. לפי החוק הקיים, כל שופט יכול לבטל חוק (זה ניסוח פשטני, עיין תגובותיו של אליהו), ואת זה אמר ברק קודם. כעת הוא מביע את דעתו שהחוק הקיים לא תקין, וקורא לכנסת לשנות אותו. |
|
||||
|
||||
לא ראיתי את תגובותיו של אליהו אבל שמעתי חלק מדבריו של ברק. ברק לא ציטט כל חוק אלא הסביר שהדבר הזה מובן מאליו מסיבות של הגיון והבנת הדמוקרטיה. אם תוכל לצטט מדבריו של אליהו או ממקום אחר את החוק המתאים, אנה הפנה אותי לשם בצורה יותר ממוקדת. |
|
||||
|
||||
אם כך הסביר ברק, אז אתה צודק. |
|
||||
|
||||
והנה טוויסט ע"בתי לכל הסיפור. שמתם לב שיו"ר הכנסת ריבלין הסכים ותומך בהצעת החוק של השופט ברק? כלומר, אחרי שהוא עשה רעש גדול אצל הנשיא על כמה שבית המשפט עושה פוטש שקט והציב את עצמו מטעם עצמו כראש המתנגדים לעליונות הרשות השופטת על הרשות המחוקקת והמבצעת. עכשיו ריבלין וברק, יחד, בעצם ממשים את הפוטש הזה על ידי הצעת החוק שתגדיר, רשמית, שביהמ"ש העליון עומד מעל הכנסת. ומי יכול לבוא עכשיו בטענות? הרי אפילו ריבלין, המתנגד-לכאורה הגדול ביותר תומך בהצעה, אז מה יגידו איזובי הקיר? |
|
||||
|
||||
עכבר אחד חשב שהוא גיבור, אבל אחרי שחטף "פליק" בינוני חזר למקומו בהיררכיה. ברור שהענותו המהירה של רבלין ל"הצעה" של ברק מאירה אותו באור מגוחך, שמצביע אחת משתי האפשרויות: או שנבהל (כמו במשל הפיל והעכבר הגיבור), או שלא תפס את העורמה שבהצעתו של ברק. הרי ברור שדברי הביקורת המקוריים שלו כוונו בעיקר אל בית המשפט העליון, כי בית המשפט העליון במיוחד הוא זה שמפעם לפעם מעלה את הבעיה על פני השטח. אם האפשרות הראשונה היא הנכונה אז רבלין משתלב יפה במפלגת הליכוד שאנשיה יודעים לדבר גבוהה גבוהה ונסוגים לתחתית הבור כשהם מגיעים לשעת המבחן האמיתית. |
|
||||
|
||||
תגובה 148636 אבל אתה הרי לא קונה דברים כאלה. נו שוין. |
|
||||
|
||||
יש להסתכל על הדברים בפרספקיטבה קצת יותר רחבה כדי להבין על מה ולמה. בשנתיים האחרונות מתמודדת הרשות השופטת מול ביקורת (די קשה) מכמה חזיתות: בית משפט לחוקה (שברק מתנגד לה 1); מינוי שופטים על פי מפתח יצוגי (פוליטי/עדתי וכו'), משוב השופטים, הועדה לבחירת שופטים וכו'. המטרה איפוא של ברק להקטין את הלהבות. המצב החוקי היום, ערב ההצעה, איננו כפי שכתבת שלכאורה אי אפשר לבטל חוקים על ידי בית משפט 2. לא שמעתי את דברי ברק אבל אכן אין חוק שאומר שבית משפט יכול לבטל חוק של הכנסת. בית המשפט מפרש ואוכף חוקים של הכנסת. לכן אם הכנסת (או ליתר דיוק האסיפה המכוננת תגובה 117217) קובעת שאי אפשר לחוקק חוק שנוגד ערך מסוים אזי אם הכנסת מחוקקת חוק כזה בית משפט יכול לבטל את החוק הנוגד. הדבר נובע מסמכויותיה של הרשות השופטת ומתפקידה בשלטון הדמוקרטי במסגרת הפרדת הרשויות או בלמים ואיזונים (הפתיל המתחיל בתגובה 146087) אבל אני כן מסכים איתך שברק ("ערמומי" קראת לו) במקרה זה פוליטיקאי - אבל מה שהוא מנסה להשיג איננו גושפנקא חוקית אלא ציבורית. התגובה של ריבלין אכן איננה קונסיסטנטית לדברי הביקורת שהשמיע 3. דווקא הביקורת של איתן מאוששת את דברי2שויכוח איננו מי יבטל אלא האם ניתן לבטל. יתרה מזאת גם הויכוח הזה הוא חלק מויכוח רחב יותר בדבר מידת האיפוק והריסון שעל הרשות השופטת לנקוט או בשמה האחר "האקטיביזם השיפוטי". ואכן בדיקת הביקורת של מיכאל איתן תעלה זאת מהר מאד איתן מדבר על "האקטיביזם השיפוטי" ומזכיר שלדעתו בית המשפט איננו רשאי לבטל חוקים. לדעתי הצנועה – איתן מבין שבית המשפט רשאי כיום לבטל חוק 3 אבל הוא גם מבין מה ברק מחפש. לכן התגובה שלו היא באותה מישור: מניעת הכרה הציבורית בבית המשפט כרשאי לבטל חוקים והשארת הויכוח הציבורי על מעמדו של בית המשפט על אש גבוהה. ____ 1 אם כי יש שמועות כי הנאום בכנס עורכי הדין שבו הועלתה ההצעה כלל גם הצעה (מרומזת?) להקמת בית משפט לחוקה. 2 תגובה 148245 3 לכעצמי אני חושב שריבלין הוא לא בעל חוט שדרה. 3למרות שהוא טוען שמבחינה חוקית בית משפט לא רשאי לבטל חוק של הכנסת יש פגם לוגי בטענה זו. אם כך המצב, ואם הכנסת סוברת כך, היה צריך להיחקק חוק הקובע איסור ביטול חוקים ע"י הרשות השופטת. למניעת מלבנים (כדבריו של עוזי) אומר כי אף אם נניח שבית משפט היה פוסל חוק כזה, הרי שלפחות מן הבחינה הציבורית הייתה טענה בפי ח"כ כי הם קבעו חוק כזה. חסרונה של אמירה מפי הכנסת כי בית משפט אינו רשאי לבטל חוקים מצביעה, לדעתי, כי היא איננה חושבת כך. חוסר התגובה חייב להתפרש כך היות שבית המשפט כבר ביטל חוק. |
|
||||
|
||||
הטענה שבזמן חקיקת חוקי היסוד הופכת הכנסת ל"אספה מכוננת" ומכאן העליונות שלהם על חוקים אחרים - האם זה מופיע בחוק במקום כלשהו, או שגם כאן מדובר בפרשנות? נאמר שהכנסת תחוקק חוק ל"איסור ביטול חוקים" - הרי הוא יבוטל על-סמך הסתירה (לכאורה, כך צריך לומר כשמדברים עם משפטן) לחוק יסוד השפיטה. למעשה, זה כבר קרה: הכנסת קבעה שעל פסיקת יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית לא יהיה ערעור, ובג"ץ ביטל את סעיף השריון הזה. אני לא רואה שהביטול הזה משנה משהו "מן הבחינה הציבורית". |
|
||||
|
||||
לגבי החלק הראשון: האם תגובה 117217 מספקת או שיש צורך בהרחבה? 1 על מנת שאוכל לענות לך לחלק השני (כראוי אני מקוה) אשמח אם תוכל להפנות אותי למקרה בו בוטל הסעיף המשורין. שמות צדדים, שנה, משהו להיאחז בו, כי אינני מצליח להבין לאיזה מקרה כיוונת. ראה גם תגובה 148927 1 אם אתה (או כל אחד אחר) מעונין בפסה"ד המאוזכר באותה תגובה (בעניין בנק המזרחי2) או בחומר נוסף, אנא פנה אלי בדוא"ל. 2 אזהרה - זה ארוך. |
|
||||
|
||||
אליהו, כפי שהסברת ב תגובה 117217 הכנסת חובשת שני כובעים: זה של בית מחוקקים וזה של אספה מכוננת. עוד כתבת כי: "בעת שהיא מחוקקת חוק יסוד הכנסת פועלת בכובעה כאסיפה מכוננת ולא כרשות המחוקקת. על כן, בתורת אסיפה מכוננת - הגבוהה הירארכית מהכנסת כרשות מחוקקת - היא רשאית להגביל את הרשות המחוקקת באמצעות שריון חוקי היסוד או סעיפים בהם. לכן אין צורך שלעניין שריון יתקבל השריון באותו רוב. לפיכך אין סתירה בין קבלת שריון ברוב פשוט שנעשה כאמור בידי האסיפה המכוננת לבין השריון עצמו שכדי לשנות את החוק דרוש הרוב הקבוע בשריון." מדוע אם כן לא ניתן להתחכם ולטעון כי אם מוגשת הצעת חוק לשינוי חוק יסוד היא אוטומטית חוזרת לדיון באספה המכוננת ושם יספיק רוב רגיל לקבלה? האם למשל, לאחר קבלת חוק יסוד חדש (ברוב רגיל כזכור) יתברר כי באחד מסעיפיו הוא סותר חוק יסוד קודם - האם לא ניתן לטעון כי ההחלטה החדשה של האספה המכוננת מבטאת את רצונה טוב יותר? |
|
||||
|
||||
בקצרה ומהזכרון: כנסת (מחוקקת) איננה רשאית להגביל כנסת אחרת. כנסת (מכוננת) רשאית להגביל את עצמה וכנסת (מחוקקת). למניעת מלבנים1 כן- יש חשש שכנסת מכוננת תגביל את הבאות אחריה (כגון דרישה ל 95% מהח"כים לשינוי חוק). מה עושים עם החשש? כלום. סביר שלא כך יקרה. ומה אם זה יקרה בכל זאת? כנראה שנהיה משהו אחר. לא דמוקרטיה. 1 עוזי תרשום פטנט! |
|
||||
|
||||
מתגובה 117217 אני מבין שפיצול האישיות של הכנסת (לגוף מחוקק וגוף מכונן) הוא עניין פרשני; בכל פעם שהכנסת קובעת חוק יסוד (אפילו ברוב רגיל), היא הופכת ליורשתה של האסיפה המכוננת. למשל, אם תעביר הכנסת (ברוב דחוק של 4 נגד 3) את "חוק יסוד: החמץ", האוסר על מכירת חמץ בפסח ודורש רוב מיוחס של 101 חברי-כנסת (מחוקקת) לביטולו, זו תהיה החלטה כשרה של האסיפה המכוננת. מדוע לא קוראים חברי הכנסת לכל הצעות החוק שלהם "חוק יסוד"? |
|
||||
|
||||
כנראה שאני צריך להתאמן עוד על פטנט "מניעת המלבנים":) לא הייתי מגדיר את פיצול האישיות כעניין פרשני (למרות שמבחינה מהותית הוא אכן נובע מפרשנות החקיקה וההסיטוריה). יותר נכון יהיה להגדיר אותו כעניין עובדתי. שאלה אחרת ופרשנית היא מה סמכויות האסיפה המכוננת. דעת הרוב (שופטים + אקדמיה) כי הכנסת אכן בעלת סמכות ליצור חוקה. דעת המיעוט כפי שהובאה בתגובה 117217 איננה סוברת שלא הייתה אסיפה מכוננת אלא שסמכויותיה היו חד פעמיות. משלא כוננו חוקה יש צורך בקבלת סמכויות מחדש. לכן למשל לדעתו קביעת שריון ברוב מיוחס (במובחן מרוב רגיל של 61 ח"כ) הינה בלתי חוקית שכן מדובר בכבילת הכנסת הבאה. לגבי שאלתך התשובה היא שאכן חברי הכנסת יכולים לעשות כך, כפי שהם יכולים לקבוע רוב מיוחס של 101 ח"כ. הם לא יעשו כך (או לפחות לא סביר שיעשו כך) כיוון שחוק יסוד נועד לענינים שבחינה מהותית מתאימים לחוקה ולא לכל חוק 1. ____________ 1 כמובן שאינני שולל באופן עקרוני חקיקת חוק יסוד: איסור חמץ אם עניין זה יחשב כעניין חוקתי. כוונתי, כפי שהבנתי את שאלתך, כי לא כל חוק יקרא חוק יסוד, רק בשביל לכבול את הכנסת הבאה. |
|
||||
|
||||
ברור שחוקי היסוד *נועדו* לעניינים עקרוניים, אבל זה לא אומר שכל חוק שזכה לכותרת כזו חייב להתאים להגדרה. מפריעה לי העובדה שהגוף המחוקק הוא זה שבוחר מתי להפוך את עצמו (זמנית) לגוף מכונן, בלי שיש הגדרה ברורה מתי זה קורה. לכן כתבתי שאפשר לקרוא לכל חוק "חוק יסוד" - לא בגלל שכל נושא הוא מהותי, אלא בגלל שיתכן שתומכי החוק יוכלו לגייס מספיק תמיכה כדי להפוך את החוק חביב-נפשם למסמר בלי ראש. משא-ומתן קואליציוני הוא זמן מצויין לגלות את המהותיות של גובה קצבאות הילדים. העובדה שחלוקת התפקידים (בין כינון לחיקוק) אינה מוגדרת היטב היא בעייתית בעוד מישור. נאמר שרוב מקרי בכנסת מחוקק "חוק יסוד: כפיפות גופי השלטון לשולחן-ערוך (עם הגהות הרמ"א)" ומשריין אותו כדבעי. יש לי הרגשה שלמרות מהותיות הנושא, ימצא בג"ץ "פתרון" לבעייה החוקתית שתיווצר (דהיינו, שמצד אחד יש חוק, ומצד שני מאמר המערכת של "הארץ" קובע במפורש שיש לבטל אותו). |
|
||||
|
||||
אכן מפריע ואכן לשם כך מחכים לסיום הליכי החקיקה בענין חוק יסוד: החקיקה שאמור להסדיר בצורה טובה יותר וודאית יותר את הנושא שבין הכנסת כרשות מכוננת לבין הכנסת כרשות מחוקקת. גם לגבי חוק יסוד: כפיפות גופי השלטון לשולחן ערוך (עם הגהות הרמ"א) וגם לגבי שריון הרמטי (נניח 95% מחברי הכנסת) ישנן התבטאויות, בעיקר בעולם, אך גם בארץ, כי ברור שמעקרונות הדמוקרטיה בג"צ יוכל לבטל חוק שכזה. אבל אני מקוה שברור לך שאם נגיע למצב כזה, אז האמירה במאמר המערכת של הארץ 1 ואפילו פסיקת בג"צ לא תעזור הרבה, כי כנראה יהיה פה סוג שלטון אחר ואז - כדי לבטל את החוק יהיה צורך במעשה ציבורי (שיתכן שיתחיל בפסיקת בג"צ או במאמר בארץ, אך לא יסתיים שם) _______________ 1 לעצמי אני חושב שבדוגמא שלך מאמר המערכת שיקרא לביטול החוק יהיה של "יום ליום".. |
|
||||
|
||||
לפסקה השניה - האם בג"ץ יכול לבטל חוק יסוד בהסתמך על "עקרונות הדמוקרטיה"? האם צריך להשען על מגילת העצמאות לשם כך? |
|
||||
|
||||
בקצרה ממש. במספר פסקי דין נאמר כי באופן עקרוני כוחו של בג"צ מוגבל רק לביטול חוקים הנוגדים ערכים המעוגנים בחקיקת על. יתרה מכך, באותם פסקי דין נקבע, כי אם תחוקק הכנסת חוק הנוגד ערך מעקרונות המשטר הדמוקרטי גם אז לא יהיה בכוח בג"צ - מעצמו - לבטל את החוק. יחד עם זאת, יש אמירות באותם פסקי דין ובספרות, כי אם החוק ינגוד את *כל* ערכי המשטר הדמוקרטי אזי יהיה בכוח בית משפט בכדי לבטל חוק שכזה 1. אשר לשאלתך השניה אני חושב שקיימת זהות (כמעט מלאה) בין ערכי הדמוקרטיה לבין מגילת העצמאות. בכל אופן דומני כי כשנדונה שאלה זו, לא הייתה התייחסות מפורשת למגילת העצמאות. יש לזכור כי מגילת העצמאות היא מעשה חקיקה בפני עצמו ולפיכך אין מניעה לבטלו. ממילא שוב תעשה הפניה לעקרונות הכללים של הדמוקרטיה. ________________ 1 שאלה אחרת היא, מה יהיה כוחו של הביטול. |
|
||||
|
||||
ואני חשבתי שהכרזת העצמאות היא חסרת משמעות מבחינה משפטית, פרט אולי להתווית ''רוח'' כללית. |
|
||||
|
||||
משיעורי האזרחות שלי, אני זוכר שהחלקים היחידים שתקפים במגילה הם הגדרת מערכת השלטון והאופי ה''יהודי-דמוקרטי.'' זו פסיקה משנות החמישים של המאה שעברה, אני חושב. |
|
||||
|
||||
הצעת חוק זה לא ביצת הפתעה - מודיעים על התוכן הרבה זמן מראש. אם הודיעו שהולכים להעביר חוק יסוד חדש, לא משנה מה תוכנו, ומגיעים רק 7 ח"כים להצבעה, אז כנראה שלעם (דרך מייצגיו) לא אכפת, ולגיטימי שהחוק יעבור כפי שהוא. הרי אם לעם היה אכפת, נציגיו היו יודעים שכדי להשאר בתפקידם עליהם לבוא להצביע, או שהעם יעניש אותם אחר כך. (הודעה זו נכתבה מחוץ למסגרת השיח הבלבני) |
|
||||
|
||||
האם תוכל לענות על השאלה ששאלתי בתגובה 148251 ? |
|
||||
|
||||
האם כוונתך לעניין בג"צ פייגלין? |
|
||||
|
||||
כן, כוונתי לדיון בעניין פייגלין. זאב שיף הזכיר את העניין כבדרך אגב, במאמר שקישר אליו עוזי, אבל לא נתן תשובה מספקת. |
|
||||
|
||||
סליחה, לא התכוונתי לעניין פייגלין, אלא לדיון בפסילת תשדירי הבחירות: תגובה 121526 ובעיקר המאמר שהזכרתי כאן תגובה 124195 |
|
||||
|
||||
תודה על ההפניות. עד שכתבת את תגובתך הנ''ל הספקתי ומצאתי, בעזרת המאמר של פרופ' סגל את פסק הדין בעניין תעמולת הבחירות של חרות. אקרא אלמד ואחזור עם תשובות (אם יהיו לי). שוב תודה. |
|
||||
|
||||
עוד בטרם תיתן תשובה, כדאי להעיר שהעובדה שאפילו משפטן מדופלם כמוך לא זכר את המקרה, היא עדות חזקה לשקט התקשורתי בעניינו של בית המשפט, אשר עליו תמה רייכמן, ועליו צווח דב השכם והערב, הן בפתיל ההוא והן במעלה הפתיל הזה. |
|
||||
|
||||
ושמא גם ההיפך הוא הנכון? האין זה מעיד כי חברי הכנסת עצמם יוצאים כנגד בית המשפט רק אימת שנוח להם. באותו מקרה מי שטען לאי השפיטות הייתה המדינה בעוד שחרות - מכוח הגשת העתירה - טענה לסמכות בג"צ. במסגרת ההכנות לדיון האם תוכל להפנות אותי לתגובות של ח"כ היוצאים כנגד פסיקתו של בג"צ (רצוי בזמן אמת) כי הוא יכול להתערב בפסיקתו של יו"ר ועדת הבחירות על אף שנאמר במפורש אחרת. ולסיום: מנין לך שהנני משפטן מדופלם1? ____ 1מעולם לא אמרתי זאת2. 2כאשר אני מניח שאין כוונתך "למשפטן עם דיפלומה3" 3 שגם זאת לא אמרתי |
|
||||
|
||||
התייחסתי להיבט התקשורתי, ולא לעמדתם של חברי הכנסת. פרט למאמר של רייכמן ולמאמר ב''מקור ראשון'', לא ראיתי כל התייחסות לסוגיה זו, עד לאזכור אצל שיף. לעניין חברי הכנסת - ברור שכל אחד מנסה להגן על האינטרסים שלו ככל יכולתו, גם בלא לדון בשאלה הע''בית ''לאן חותר מיכאל קליינר''. כתבתי ''מדופלם'' במובן הפשוט ''משפטן בעל דיפלומה''. היה נדמה לי שהעדת כך בעבר, אך כנראה שטעיתי. |
|
||||
|
||||
קראתי את מאמרו של ריכמן. על אף שאני שותף למסקנה כי "שינוי מעמד נורמטיבי ואופרטיבי מחייב דיון ציבורי ומקצועי" אני סבור שנפלו אי דיוקים 1 במאמרו. א. ד"ר ריכמן טוען, כי בפרשת בנק מזרחי כתב הנשיא ברק כי ככל הנראה אין מניעה שחוק רגיל יסטה מהוראות חוק יסוד ישן שאיננו משורין. ובכן לא מדויק. הנשיא ברק לא התייחס כלל להיות חוק יסוד ישן או לא ישן. התייחסותו נגעה אך ורק לחוק יסוד משורין או שאינו משורין. גם בעניין זה השאיר ברק את השאלה האם חוק רגיל יכול לפגוע בחוק יסוד שאינו משורין ב"צריך עיון"2. קריאה מדוקדקת של הפסקה תעלה כי ככל הנראה כבר אז כיוון ברק לאפשרות שחוק רגיל אינו יכול לפגוע בחוק יסוד. ב.ד"ר ריכמן טוען כי בית המשפט העליון ביטל סעיף בחוק הבחירות בענין סמכותו הבלעדית של יו"ר ועדת הבחירות - שוב לא מדויק. ברק אמר בפסק דינו כי אכן חוק אינו יכול לנגוד חוק יסוד וכי במקרה הנדון סעיף בחוק הבחירות נוגד את חוק יסוד השפיטה ולכן דינו בטלות ואולם באותה נשימה קבע ברק כי הוא יכול להגיע לאותה תוצאה (סמכות בג"צ לבחון את החלטת יו"רצ הכנסת) גם בדרך פרשנית - המונח "כל בית משפט" כולל כל בית משפט אך לא את בג"צ3. המשמעות - בית משפט *לא* ביטל את החוק למרותש כאמור יש לתת משקל לא מבוטל לאמירה של הנשיא ברק. ניתן בהחלט אף לומר, כי אם יבוא מקרה נוסף לבית משפט בפני הנשיא ברק בו תהיה התנגשות בין חוק לבין חוק יסוד התוצאה של ביטול החוק איננה בלתי סבירה. עוד הערה אחת לסיום. במובן נוסף אני מסכים עם ד"ר רייכמן. שקט אינו יכול להחליף את השיח הציבורי. יחד עם זאת כאשר שקט זה מגיע מכיוון חברי הכנסת - הראשונים שאמורים לקיים שיח זה - בין במובן שהם עצמם פונים לבג"צ בניגוד לחקיקה של הכנסת ובין בהעדר הביקורת על בית המשפט כאשר הפסיקה נוחה להם 5, אינני סבור שיהיה זה בלתי סביר מאת בית המשפט להמשיך בקו זה. הטענה איפוא צריכה להיות בראש ובראשונה מופנית לחברי הכנסת עצמם. 1. --------- 1 אינני מכיר את ד"ר ריכמן באופן אישי. למיטב ידיעתי הוא אחד מהמובילים בעניין "חוקה בישראל" ובהקשר זה גם, לדעתי, יש לקרוא גם את המאמר. 2 משמעות המונח "צריך עיון" - הנושא אינו צריך לענין הנדון באותו מקרה בפני בית המשפט (באותה פרשה נדון חוק יסוד משורין). 3 יש לציין, כי חוקים רבים כוללים סעיף שאינו מאפשר ערעור על ההחלטה (כגון: החלטה הזו הינה סופית) ובכל זאת הלכה עתיקת יומין היא כי לבג"צ הסמכות להתערב ולבחון את שיקול הדעת של אותו גוף ציבורי. חשוב להדגיש שבערעור יכולת ההתערבות של בית משפט גדולה יותר מאשר בהתערבות בשיקול הדעת. 4 ראה הצעת חוק יסוד: החקיקה. אאל"ט, אתמול (יום א) היה דיון בועדת חוקה חוק ומשפט בענין זה. 5 לא למותר לציין, כי בפסה"ד בענין תעמולת הבחירות יצא הנשיא ברק (שהיה בדעת מיעוט) כנגד החלטת יו"ר ועדת הבחירות ואישר את התשדיר. יתכן שעל רקע זה ניתן להבין, עוד יותר, את שתיקם של חברי הכנסת. |
|
||||
|
||||
טוב, לא רציתי לתקן את השגיאה באיבה, אבל מתישהו צריך להגיד שהמאמר הוא של הפרשן המשפטי זאב סגל ולא של הפרשן הצבאי זאב שיף. |
|
||||
|
||||
מה, זה לא האבא של יעל שטרנהל? :-) |
|
||||
|
||||
מה שאתה אומר (ומוסכם על הכול) הוא שאין חוק מפורש שאומר שבית המשפט יכול לבטל חוקים של הכנסת, אבל יש "מצב חוקי" שמאפשר לו לעשות זאת. מקריאת דבריך אני מבין שאתה קשור איך שהוא לעולם המשפט, ולכן מבין הרבה יותר ממני בו. בכל זאת אעיז ואומר שעולם המשפט, כשמפעילים אותו על העולם שלנו רק בחלק מהמקרים יש לו תשובות ברורות וחדות, ובהרבה מקרים יש ויכוח גם בין המשפטנים עצמם. אני חוזר שוב על דברים ששמעתי פעם מפי עורך הדין פלדמן שאני נוהג לצטט שוב ושוב: "בלילה שלפני היום שבו מתפרסם פסק של בג"ץ שבו אני מעורב, איני ישן בלילה. אין לי שום מושג מה תהיה ההחלטה . . .". המון פעמים אמרתי שבמקרים הלא ברורים האלה החלטתו של השופט נשענת הרבה על מערכת ערכיו והשפעות שונות, כי החוק לא יכול לתת בידיו תשובה חדה וחלקה. כך קרה שפסיקת הרכב של שבעה שופטים בפסיקת כביש בר אילן התחלק כך שששת החילונים פסקו נגד התושבים החרדים והאחד הדתי פסק בעדם. זה לא יכול להיות במקרה. שמעתי גם על המון מקרים שבהם הפגין עורך דין לפני לקוחו ידע והראה לו כמה הוא עורך הדין מבין את המצב והלקוח לא מבין דבר, אבל בסופו של דבר מה תהיה החלטת בית המשפט לא ידע הוא בדיוק כמו שלא ידע הלקוח. לכן יש הבדל ברור לדעתי בין חוק מפורש שאומר שבית משפט יכול לבטל חוק של הכנסת ובין "מצב משפטי" שמאפשר לו לעשות זאת, שהוא פתח לויכוחים ולחילוקי דעות גם בקרב משפטנים. החוק שמציע ברק הוא חוק ברור שמשנה בצורה מהותית, לדעתי, את המצב ומעלה את סמכויותיו של בית המשפט העליון. עוד רציתי להעיר בקשר לתחילת דבריך בהם אתה מתאר את מלחמותיו של ברק בקמים על בית המשפט, שלדעתי מקומו של ברק למרות שהוא "נשיא" על כסאו בבית המשפט כשהוא מנסה לפתור את המקרים שמובאים בפניו. אין שום סיבה לדעתי, שיסתובב כל כך הרבה בכנסת ובקרב העיתונאים, וינהל שם את מלחמתו של בית המשפט. לא זה תפקידו ולא זו עבודתו. |
|
||||
|
||||
לעניין פסיקת כביש בר אילן, הייתה אתמול שוב פסיקה בעניין דתי - מחירת החזיר. בעניין החזיר פסקו השופטים שצריך לשאול את תושבי השכונה. בעניין כביש בר אילן הם לא חשבו שצריך לשאול את דעתם של תושבי השכונה. בעניין כביש בר אילן הייתה דעת מיעוט - היש שופט דתי. בעניין החזיר ההחלטה הייתה פה אחד כי (לטעמי) לא היה בין תשעה השופטים שופט דתי. |
|
||||
|
||||
לפי זאב סגל ב''הארץ'' בין השופטים בהרכב ''יש גם שומרי מסורת''. לא יודע אם זה מתאים להגדרה שלך של דתי. |
|
||||
|
||||
האם הוא ציין מי הם ? קצת לא מתאים למה שאני יודע. (אולי טירקל, אם היה בהרכב הזה). אגב, הפסק החדש היה בעניין "מכירת החזיר" ולא "מחירת החזיר" כפי שכתבתי קודם, למרות שאיני יודע מה זה. |
|
||||
|
||||
באתר של משרד המשפטים מופיעה הרשימה: ברק ' כבוד הנשיא א : ב אור ' ת ) ' בדימ ( כבוד המשנה לנשיא מצא ' א המשנה לנשיא כבוד חשין ' כבוד השופט מ טירקל ' כבוד השופט י ביניש ' כבוד השופטת ד פנייה ' פרוקצ ' כבוד השופטת א לוי ' א ' כבוד השופט א נאור ' כבוד השופטת מ (סליחה על חוסר הסדר של המלים בשורה. עשיתי את עבודת החיפוש, אין לי חשק לעשות גם את העריכה) |
|
||||
|
||||
גם אדמונד לוי וגם יעקב טירקל הם דתיים. |
|
||||
|
||||
אני דווקא מופתע מכך שפרוקצ'יה לא חלקה בטענה שאין לאסור כלל, גם אם רוב התושבים מבקשים זאת. אני מנחש שברק שיכנע את כולם שזו פשרה ראויה. |
|
||||
|
||||
אני מאוד מרוצה מתוכן החקיקה של בית המשפט 1. הצעד הבא הנובע מכך הוא שהאזרחים בכל שכונה יוכלו לבחור לאיזה רשות מקומית הם רוצים להיות שייכים. 1 אני כמובן מתנגד לכך שהשופטים לקחו לעצמם את הזכות לחוקק חוקים. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
תראו היכן בתקשורת מתפרסמים דברים עם תוכן כזה. ב"אייל הקורא", דבריו של דב אנשוביץ, ובערוץ 7 דבריו של מיכאל איתן. ביתר אמצעי התקשורת דממת מוות, כמו בעניין הספר "אהרן ברק ומנעמי שילטון החוק". "אלהים" אמר שאין על מה להגיב, והתקשורת ממלאת את הפקודה ללא עוררין. |
|
||||
|
||||
מיכאל איתן אמר את הדברים לכתבת ערוץ 7. מי אתה מצפה שיפרסם את זה? שיגיד את הדברים לכתב הארץ, והם יתפרסמו שם. אני בהחלט מבין את כלי התקשורת הלגיטימיים שאינם מעונינים לצטט תכנים מתוך כלי תקשורת בלתי חוקי. |
|
||||
|
||||
"אני בהחלט מבין את כלי התקשורת הלגיטימיים שאינם מעונינים לצטט תכנים מתוך כלי תקשורת בלתי חוקי." ככלל, אם הדברים מעניינים (לאו דוקא במקרה הזה), נראה לי שכלי תקשורת צריך לצטט אותם, ולא משנה אם הם נאמרו לערוץ 7, לבטאון החיזבאללה או למקומון של פרדס חנה. |
|
||||
|
||||
כמובן, אם היה להם איזה סקופ מדהים. כולה דברים של מיכאל איתן, שהוא איש חביב מאוד ותומך ידוע בקידום האינטרנט הישראלי, אבל לא ממש חשוב נכון לעכשיו, לפחות לא לנושא זה. |
|
||||
|
||||
איתן הוא יו''ר ''ועדת חוקה, חוק ומשפט'', כך שכחבר כנסת, אין חשוב ממנו לנושא זה. |
|
||||
|
||||
לא כל כך האיש חשוב במקרה זה כמו דבריו. איש לא העלה את הנקודה שהחוק שמציע ברק שנראה כאילו מגביל את הרשות השופטת יחסית למחוקקת בעצם, שם בידה עוד סמכויות. לכן הדברים חשובים וראויים להימצא לא רק בערוץ 7. חוץ מזה אני מניח שאיתן לא חיפש את ערוץ 7 כדי לומר את הדברים, והיה מעדיף שיתפרסמו באמצעי תקשורת בעלי ריטינג גבוה יותר, כמו שאני הייתי מעדיף שדבריי יתפרסמו שם, ורק מחוסר ברירה אני מסתפק באייל הקורא (רק על תיעלב לי בגלל זה.) |
|
||||
|
||||
למען ההגינות יש לציין כי דברי ביקורת רבים על ביהמ"ש העליון מפיו של מיכאל איתן (עם ובלי קשר לרובי ריבלין) מובאים לא אחת בכלי התקשורת השונים. הידיעה הספציפית בערוץ 7 לכדה את עיני בעיקר בשל הכותרת שניתנה לה: "בית המשפט מנסה "לטמון פח" לכנסת" אשר כאילו נוסחה על ידך... |
|
||||
|
||||
מה זה החוסר השוויון הזה!? לאיזה מצב הגנו!? הכנסת שווה בדיוק כמו כ-ו-ל-ם במדינת ישראל יש שוויון זכויות כולם שווים בפני החוק אז איך נוצר מצב כזה? |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |