בתשובה לעוזי ו., 23/05/03 16:20
 |
|
 |
||
|
||||
 |
השאלה אם בתי משפט נמוכים יכולים או אינם יכולים 1 לבטל חוקים של הכנסת היא בכל הכבוד הסטת הדיון מנקודת כובד משקלו 2. הניסיון להצר את צעדיה של הרשות השופטת בכלל ושל בית המשפט העליון בפרט אינו חדש וזוהי אינה החוליה הראשונה (ולצערי כנראה גם לא האחרונה). אבל בכל זאת דומני כי (אם לשאול את הביטוי משטחים אחרים) יש עליית מדרגה בהתבטאויות כלפי סמכויותיהם של בתי המשפט, בכלל, כנגד סמכויות בית המשפט העלין בפרט ובמיוחד כנגד הנשיא ברק. אין הדבר מתמצה בהתבטאויות אלא גם במעשים (שקדמו לאמירה ספיציפית זו). ראה למשל הצעת חוק יסוד: הגבלת סמכויות הרשות השופטת 3 4. אני לא ידוע מה איתך – אבל כשאני קראתי את הצעת החוק זעתי באי נוחות 5 על הכסא. __________________ 1 הם יכולים באופן של תקיפה עקיפה. דוגמא. נחקק חוק שאסור להפגין. אם תלך לבית משפט העליון ותטען לבטלות החוק בטרם תצא להפגין – זוהי תקיפה ישירה. אם תפגין ויוגש נגדך כתב אישום (אשר מוגש רק בערכאות הנמוכות) ותתגונן בטענה שהאיסור אינו חוקי – זוהי תקיפה עקיפה. 2 ולו מן הטעם כי בסופו של יום יגיע הדיון לבית המשפט העליון. בל נשכח כי עוד טרם המהפכה החוקתית היו יכולים בתי המשפט בערכאות הנמוכות לבטל חוקים, גם כאן בדרך של תקיפה עקיפה, על רקע פגמים טכניים שנפלו בהליך החקיקה. 4 תודה לערן בילינסקי על שהביא לתשומת ליב את דבר קיומה של הצעת החוק. 5 בלשון המעטה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה דעתך על הקביעה שהחלטות יו"ר ועדת הבחירות יעמדו לביקורת שיפוטית, בניגוד לאמור בחוק, וזאת בהסתמך על "חוק יסוד" ישן שאינו משוריין ואינו כולל את "פסקת ההגבלה"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אני לא מקבל את הטענה שאסור "להצר את צעדיה של הרשות השופטת", כאילו כוחה אמור להיות בלתי מוגבל. מותר לווסת את היחסים בין הרשויות, ולגיטימי לחשוב שהאיזון היום נוטה יותר מן הראוי לצד הרשות השופטת. 2. לדוגמא: לא נכון בעיני לאפשר לשופט שלום לבטל חוק (גם אם על-ידי "תקיפה עקיפה"), אלא במקום שהחוק סותר חוקים אחרים מבחינה סמנטית (כלומר, כשיש מקום להניח שנפלה טעות בהליך החקיקה). עם כל הכבוד לשופטים, מדובר בהכרעות של שיקול דעת סובייקטיבי, ואני לא מוכן להעמיד את שיקול הדעת הסובייקטיבי של אחרון השופטים מעל שיקול הדעת הסובייקטיבי של בית-המחוקקים. אם יש בעיני השופט סתירה עניינית בין חוקים, יכבד ויעלה את הסוגיה לערכאה העליונה. 3. הצעדים שבהצעת חוק היסוד "הגבלת סמכויות הרשות השופטת"1 מופרזים גם בעיני. אבל לא נכון לקשור את כל הטענות נגד מערכת המשפט לחבילת-קש אחת. 1 כגון: "בית משפט לא יוציא צו המופנה לכנסת, ליושב ראש הכנסת, לוועדה מוועדותיה או לכל מוסד אחר ממוסדות הכנסת, בין במישרין ובין בעקיפין". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואתם מדסקסים כאן על סמנטיקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר מצאו את כוחות הרשע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתמול, הם היו על יד הבית שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתכן שאני מבזבז את זמני לריק, אבל במחשבה שניה אני מעוניין להתייחס יותר באריכות להערה שלך. 1. הנטיה למצוא את כל האמת בצד אחד (שלך כמובן) ולפטור את הצד השני כ"כוחות רשע" היא ילדותית, מגונה ודמגוגית, וחמור מכל: היא חוסמת את היכולת שלך להבין על מה מדובר. אם "הימין" (מן הסתם לא תסתפק בפחות מזה) הוא "כוחות הרשע" והמהלכים שאנשי ימין רוצים לקדם מוסברים ברעבונם של אותם רשעים - לשם מה תטרח לבדוק את עמדותיך-שלך? כדאי להשקיע בנושאים כאלה מעט יותר מחשבה, שמא תדרדר לרמתן של תגובה 148254 ושל בתה הבכירה. 2. היכן מצאת דקדקנות סמנטית במה שכתבתי, כאן או בכל מקום אחר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רוצה להפנות אותך לסרט שמוצג בבתי הקולנוע- ''באולינג לקולומביאן'' שראיתי אתמול. הסרט הוא על אמריקה תאבת הנשק ועל השמרנות הימנית ומה היא גורמת סרט מדהים, ומומלץ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, סרט מדהים. בשקרים שבו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני מגיב לכתבה שהפנית אליה: הקדמה- בפרבר רגיל של דנוור- ליטלטון, באמצע אמריקה הגדולה והשבעה כמה נערים שעמדו לסיים את לימודיהם בתיכון "קולומבין" בעיר לקחו כלי נשק אוטומטיים ופצצות וערכו טבח בבית הספר לאחר שבבוקר אותו יום שיחקו באולינג בטבח נהרגו ונפצעו עשרות תלמידים ובסופו הרוצחים התאבדו. הכדורים לרובים נקנו בסניף של הכלבו השכונתי ב17 סנט הכדור וללא פיקוח הארוע נקרא מאז "באולינג לקולומבין" כשבוע לאחר הטבח האגודת הרובאים הלאומית(נ.ר.א) ערכה כינוס גדול בליטלטון ותמונות מהארוע ומההפגנה של המתנגדים היו בסרט, כמו כן הראו אימונים של הנ.ר.א- הם יורים לשם הגנה וחינוך לתרבות אמריקאית- כך הם טוענים 1.בסרט מופיע מפעל ענק של "לוקהיד- מרטין" חברת נשק אמריקאית- קפיטליסטית אדירה בליטלטון, ונאמר כי לאחר שפצצת אטום מיוצרת שם היא עוברת מהמפעל, לבסיס המיועד דרך ליטלטון באישון לילה, ובמאמר כתוב כי המפעל מיצר לווינים בלבד. -כן, בטח שמפעל שמיצר פצצות יגיד שהוא לא מייצר פצצות, קוראים לזה מידור וזה קיים גם אצלנו ב"מערכת הבטחון" 2.הנ.ר.א הם חבורה של ימנים מליטנטים פחדנים שלובשים מדים ואפודים וכלי נשק אוטומטיים כדי "להגן על הבית" (מתנחלים? מה הקשר??) והנאום של הסטון-מנהיגם מוכיח כי הם לא מוכנים לוותר על הזכות להיות מטומטמים, לא משנה אם הנאום שלו היה במקום אחר ובזמן אחר, הנאום היה לאחר שנערים רצחו סתם כך נערים אחרים כי זה חוקי שיהיה נשק אוטומטי סתם כך בבית שלהם בכלל לפני שאני נגרר לקרוא לעומק כתבה ענקית שכזו מי שיש לו מספר רובים טעונים בבית במקומות אסטרטגיים כי "זה מרגיע אותו" הוא משוגע ללא תקנה. כך שאין דיון אמיתי בעניין |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לפחות באתר נטען שגם מייקל מור לא טוען היום שמייצרים שם פצצות אטום. נדמה לי שקצת קשה להחביא כור גרעיני. 2. גם לי אינטואיטיבית נראה שאין שום צדק או הגיון בדעות של הNRA, ושהרבה מהמוטיבציות המקוריות מאחורי ה"זכות לשאת נשק" כבר לא רלוונטיות בארה"ב של ימינו (במיוחד כאשר מדברים על נשק אוטומטי). למרות זאת, גם אם הסרט הצליח לגרום לך להתרגז מאוד, אני די משוכנע שהNRA לא מורכב רק מ"חבורה של ימנים מליטנטים פחדנים שלובשים מדים ואפודים וכלי נשק אוטומטיים". בכל מקרה, לקרוא להם כך אינה דרך לשכנע מישהו במשהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד לא ראיתי את הסרט אבל המקרה המתואר נקרא עד כה "הטבח בקולומביין" - "The colombine massacre". הסיפור קצת יותר מורכב מבחינה פסיכולוגית וחברתית מכפי שתיארת ומערב בתוכו יחסים שבין מקובלים ל"לא מקובלים", ספורטאים וחנונים בבית הספר. האמריקאים מחפשים אשמים לצורך העניין. הצעד הראשון היה להאשים את יצרני משחקי המחשב בטענה שהם אלה שסיפקו את הרעיונות לביצוע הרצח. הקונגרס ובתי המשפט האמריקאים השונים דנו בסוגיה זמן מה ולבסוף דחו אותה. כעת, תשומת הלב מוקדשת למלחמה במפעלי הנשק. ובנוגע לטענתך על המשוגעים שמחזיקים כלי נשק בביתם - בשוויץ, השירות הצבאי הוא חובה ובסיומו לוקח כל חייל משוחרר את רובהו האישי לביתו, ומתחייב להגיע איתו לשירות המילואים. רובה טעון בבתים שוויצרים, אינו מחזה נדיר וגם השימוש בו על מנת להבריח את הכלב של השכנים שלועס את הקומפוסט. משוגעים? אולי, אך הדברים כמובן תלויי תרבות, זמן ומקום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקבל ומדגיש מדבריך: הדברים כמובן תלויי תרבות, זמן ומקום |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני זוכר נכון, השירות הצבאי בשוויץ הוא לא חובה. מי שרוצה יכול לשלם מס נוסף בגובה 0.5% כמדומני במקום לשרת בצבא. מצד שני השירות הסדיר נמשך רק שנה ומדי א' מאד יפים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ראיתי את הסרט, ואני לא יכולה לשפוט אם הוא אכן מטעה, אבל הטענה הראשונה בביקורת עליו לא מתרוממת. מן הסתם, כמו סרטים אחרים של מייקל מור, זה סרט אישי המבוסס על חומרי מציאות, לפעמים גולש ל''מוקיומנטרי'' (סרט שמערב פיקציה ותיעוד) ומדגיש מאוד את דמות יוצר הסרט. הטענה כאילו הוא ''לא סרט דוקומנטרי'' נכונה אם כך, אם רוצים לכתוב תזה על סמך הסרט הזה. אבל היא מתעלמת מהשינויים הרבים שעבר הז'אנר התיעודי בעשרים השנים האחרונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הצלחתו של הסרט לוותה גם בביקורת חריפה. דווקא בעיני כמה מבקרי קולנוע ליברלים מניו-יורק הסרט לא מצא חן. לדעתם, הפר מור את כל כללי האתיקה של סרט תעודה ומהל אותו בפופוליזם זול. הוא זילזל בעיקרון הכרונולוגי של האירועים והציג תהליך שנמשך כעשר שנים כאילו התרחש במהלך שנתיים קצרות בלבד. זאת ועוד, יש בסרט אי-דיוקים בפרטים; בתמונות ביקורו של רייגן לא מצוין שהיה אז ערב בחירתו לנשיאות, ולא ביקור של נשיא. ולמעשה לא פוטרו שלושים אלף פועלים, אלא פחות, וכיוצא בזה. הסרט שכולם צפו שיזכה בפרס האוסקר ליצירה התיעודית הטובה ביותר לא נכלל בתחרות עקב המתקפה הקטלנית עליו. אפשר, כמובן, לחלוק על עמדותיו הרדיקליות של מור וכן לדרוש ממנו להקפיד יותר בעריכת המידע. ואולם טענתם של מבקריו נעוצה ברצונם לשפוט את רוג'ר ואני באמצעות פרמטרים מובהקים של סרט תעודה, בעוד שמור עצמו חרג במודע מה"ז'אנר". הסרט לא נקרא "רוג'ר ועולם התעשייה המודרני" אלא רוג'ר ואני. רוג'ר הוא יו"ר חבר המנהלים של "ג'נרל מוטורס", שמור מבקש לכל אורך הסיפור לפגוש אותו כדי להזמינו לפלינט1. ה"אני" בשם הסרט מתייחס הן לקטעי אוטוביוגרפיה של מור והן ליחסו הכללי אל רוג'ר. הסובייקטיביות נחשפת מלכתחילה, ולכן לא זו בלבד שאין קול-על רשמי ומכובד בסרט, אלא שכל החומר נערך בגלוי כדי לשרת עמדה אישית מאוד וביקורתית מאוד על הסדר הכלכלי הקיים." ("הקולנוע כהיסטויה" מאת שלמה זנד, עמוד 171) 1 עיר הולדתו של מור ושל "ג'נרל מוטורס" שבה נעשו בשנות ה80 פיטורים של עובדים שהיו תלויים בחייהם ובפרנסתם בקונצרן והעיר החלה להתפורר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מודה שהשימוש בביטוי "כוחות הרשע" מבטא יותר תחושת בטן מאשר אמירה שנשענת על הוכחה לוגית מדעית, ובכל זאת לא הייתי מציע לזלזל תמיד בתחושות בטן. ההרגשה היא שמישהו רוצה בדרך די ביריונית לחסום את בית המשפט ברגע שבית המשפט פוסק בדרך שאינה לרוחו ולהשקפתו הפוליטית, והמצב הזה מפחיד אותי לא כאיש שמאל אלא כמי שרואה בבית המשפט מחסום בפני השתלטות של אנרכיה ביריונית כפי שראינו למשל בהחלטת ועדת הכנסת בעניין של נעמי בלומנטל. תגיד נכון, הכנסת זו הכרעת הרוב אבל אני חושב שלא כדי שח"כים ידאגו לחברתם נעמי בלומנטל קבענו את העיקרון של החלטת הרוב והח"כים האלה שמועלים בתפקידם מסוגלים מחר, בדרך דמוקרטית לגמרי, להמשיך ולהחליט החלטות שאינן קבילות. נכון, גם בבית המשפט לא הכל טהור, אבל בו יש לי יותר אמון כממלא את התפקיד של ויסות "נציגינו הנבחרים" בשעה שהם מועלים בתפקידם. ברור לי למה זה לא מקובל על ריבלין ועל חבריו, ואני מקווה שבית המשפט ימשיך לעמוד מול התקפותיהם החוזרות ונשנות בשנים האחרונות במטרה לעשות אותו נוח להם. אם בית המשפט ייהפך לבית המשפט שלהם, אני חושב שזה יהיה מצב שכולנו נצטער עליו כי אז לא יהיה מה שיתן את הבאלאנס לשאיפותיו הבלתי נגמרות של שלטון, וכאן אני מדבר על כל שלטון. בכל שלטון חבויים "כוחות רשע" כמו שהם חבויים אולי בכל אדם, ובגלל זה צריך מנגנונים חברתיים כמו הפרדת רשויות כדי שיאזנו את היכולת של מי שחזק יותר להשתמש ללא הגבלה בכוח שבידו כדי לממש את "כוחות הרשע" החבויים בו. ביריון הוא מי שמוציא את "כוחות הרשע" לפועל, שאני אסביר לך איך? והימין, כמו שזה נראה בשטח, משתדל יותר מכל שמאל ששלט פה, להוציא את כוחות הרשע שלו לפועל דרך פגיעה בבית המשפט העליון. איך זה שבעבר אף אחד לא דרש לצמצם את סמכויות בית המשפט? איך ידע בגין לכבד את בית המשפט גם כשפסק נגד התנחלויות, ואמר "יש שופטים בירושלים?". ההתחזקות של הימין גורמת לו לרעב לכוח, ומי שעומד בדרכו חייב לעוף. בעיני זה דבר שאסור להשלים איתו. כל שלטון יש לו את הרעב לשלוט בכל מחיר, וכל אחד (אולי) עשוי להיות מושחת בהגיעו לעמדת כוח, אבל האמירות של הימין הן אלה שעושות את העניין ל"בסדר" בעוד השמאל יודע שזה לא בסדר. יעיד על כך גם ביבי בכוונותיו התאצ'ריסטיות - זה בסדר שמי שיש בידו הכח יטרוף יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגין דווקא טבע את מטבע הלשון כאשר בג"ץ קבע כי הממשל הצבאי *היה* מוסמך לתפוס אדמות של תושבים פלסטיניים בבית-אל ובטובאס כדי להקים עליהם ישובים יהודיים בחלק מאמצעי הביטחון: "אם מישהו יאמר לי אי פעם שההתנחלות היהודית בארץ ישראל היא בלתי-חוקית, יהיה אשר יהיה האומר, כך אשיב לו: יש שופטים בירושלים". בג"ץ, אגב, כמה חודשים מאוחר יותר באוקטובר 1979 שלל את ההצדקה הביטחונית להפקעת קרקעות להקמת אלון מורה. (מעובד מתוך "לא יעלה על הדעת - ציטוטים, ביטויים, כינויים ומטבעות לשון" / רפי מן) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. מה שלא זכור לי מאז, אלה הפגנות השמאל הקוראות להגביל את סמכותו של בית המשפט העליון. אולי מישהו זוכר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה הזה (''יש שופטים בירושלים''), לא היתה משמעות ל''הגבלת הסמכות'', שכן הממשלה ובית המשפט ראו עין בעין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל השמאל לא היה אז הממשלה, והוא, אם התיקון של בילינסקי נכון, לא ראה זאת עין בעין. ובכל זאת לא נשמעו אז מפיו התקפות ברוטליות על בית המשפט, מן הסוג שאנו שומעים כיום מאגף ימין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שים לב, יש הבדל בין ''לא להיות מרוצה מהחלטות בית המשפט'' ובין ''לתבוע מבית המשפט שלא להתערב בהחלטות הממשלה או הכנסת''. כדי לתת דוגמה שתתאים למקרים בהם דנו, יהיה עליך למצוא מקרים בהם פסל בית המשפט החלטה של ממשלת שמאל, ותומכי הממשלה קיבלו עליהם את הדין באהבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שני מקרים ידועים: פסילתו של דרעי לשמש כשר בממשלת רבין לאחר ששמר על זכות השתיקה. ההגבלות על גרוש אנשי החמאס ללבנון. קשה להגיד שרבין קיבל את הפסיקות באהבה, אבל הוא לא תקף את ביהמ"ש העליון. (אלא יחל למשטרה פלסטינאית שתטפל בחמאס "בלי בג"ץ ובלי בצלם") |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. יפה. ב. אמנם ביקשתי דוגמאות לפסילת החלטות של "ממשלת שמאל" ולא "החלטות שמאלניות", אך בכל זאת כדאי להזכיר שההגבלות על גירוש אנשי החמאס איגפו את רבין משמאל, כך שאין סימטריה מושלמת. האם יש דוגמאות למקרים בהם נפסלה החלטת כנסת "שמאלנית"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ולגיטימי לחשוב שהאיזון היום נוטה יותר מן הראוי לצד הרשות השופטת." בוודאי שלגיטימי לחשוב כך, אולם לדעתי עיקר הסיבה לחיכוכים היא חוסר האחריות והבושה של חברי הכנסת. דוגמא מצוינת לכך היא ההחלטה שלא להסיר את חסינותה של בלומנטל, למרות שעד כמה שידוע לי אפילו היא לא ממש נתנה נימוק טוב לוועדת הכנסת מדוע אין להסיר את חסינותה. דוגמא נוספת היא "חוק דרעי" כאשר הכנסת החליטה לקצר את תקופת המאסר של חלק ניכר מהאסירים בארץ, ע"מ לשחרר אדם אחד. דוגמא אחרת היא חוק הכשרת ערוץ 7, שקבע שינתן פרס למי שהצליח להוכיח שעבר על החוק לאורך זמן. אני מצעטר שכל הדוגמאות הן "שמאלניות", אבל (אולי באופן לא מפתיע) אלו הדוגמאות שכרגע צצות בראשי. אולי אני תמים, אבל נראה לי שבמדינות דמוקרטיות אחרות חברי הכנסת היו מרסנים את עצמם ולא היו מחליטים כאלה החלטות מראש, ולכן לא היה צורך בהתערבות בית המשפט. מצד שני, אולי בגלל שהם יודעים שבג"ץ יתערב, חברי הכנסת והשרים מרשים לעצמם להחליט החלטות חסרות אחריות, כי יש מי שישמור עליהם וידאג לבטל אותן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שמח שבנושא העיקרי, דהיינו, שזה לגיטימי לרצות להטות את האיזון בין הרשויות ממקומו הנוכחי, אנחנו מסכימים. מתגובתו של שר המשפטים נראה שהוא לא שותף להסכמה הזו. מצד שני, אני מסכים שצריכה להיות ביקורת של הרשות השופטת על הכנסת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שאמרתי כבר קודם,אני סבור כי השאלה לדיון איננה מי יכול לבטל חוק של הכנסת אלא האם אפשר כלל. באופן עקרוני אני בהחלט חושב שזה לגיטימי לטעון כי יש להפקיד את הסמכות לבטל חוקים (שלא על בסיס טכני) אם כי לדעתי, כאמור, אני סבור שהיות וממילא מבחינה מעשית ההכרעה תעלה לבית המשפט העליון אין עם זה כל בעיה. השתמשתי בביטוי "להצר" במכוון אך לא בכדי לטעון, כי אי אפשר להעביר ביקורת על הרשות השופטת או אי אפשר להגביל את סמכויותיה. מכיוון שאני מניח שלא קראת את עיתוני סוף השבוע בארץ, אז אספר לך כי היא הייתה מלאה בכתבות אודות תהליך בחירת השופטים. לדעתי הביקורת על התהליך ברובה מוצדקת. בעניין הביקורת על הרשות השופטת, אני מתרשם כי היא איננה נובעת ממניעים של איזון היחסים בין הרשויות1 אלא צמצום הביקורת השיפוטית עד ביטולה. הצעת החוק האמורה היא דוגמא לכך. 1 הגם שלגיטימי לטעון כי הכוחות מושכים לכיוון בית המשפט יתר על המידה (ואנני סבור כי כך הוא) אני סבור כי במצב הנוכחי של הכנסת עדיף שכך יהא הדבר. בעניין הזה דבריו של ח"כ ריבלין כי הכנסת מוצגת כמכילה 120 חברים בלתי כשירים שאינם יודעים מה המדינה צריכה צריכה להיות מופנית, בראש ובראשונה, אל חברי הכנסת עצמם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שצריכה להיות ביקורת של הרשות השופטת על הכנסת - אבל ביטול חוק צריך להיות אירוע נדיר שניגשים אליו בחיל ורעדה. לא ראוי ששופט שלום יוכל לבטל החלטה של הכנסת. ואם לחזק את דבריך, האפשרות החוקית של בית-המשפט (העליון, נאמר) להתערב בהחלטות הכנסת, נשענת על חוקי היסוד - שחוקקה הכנסת. אם המצב הנוכחי לא מקובל על חברי הכנסת, הם יכולים לשנות את חוקי היסוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביטול חוק הוא אכן אירוע נדיר. אך לא רק כאשר עוסקים בביטול חוק עצמו אלא אף בביטול חקיקת משנה. משום כך, וכך נוהגים בתי המשפט בכל הערכאות, מוזמן היועץ המשפטי לממשלה להתייצב לדיון (הגם למשל שמדובר בריב בין שני אזרחים) ולומר את דברו בטרם יבטל בית משפט חוק או חקיקה משנה. ה"תדמית" שנוצרה כי כביכול בתי משפט מבטלים חוקים על ימין ועל שמאל, כל אימת שיחפצו וכלאחר יד, ומבלי שנתנו את הדעת לאספקטים השונים של ביטול החוק היא לחלוטין לא נכונה. אשר לפסקה השניה - אכן צדקת. במובן זה תיקון חוקי היסוד או קביעה בדבר האפשרות לשנותם 1 תהיה הדרך הנכונה להגביל את התערבות הרשות השופטת. עיון מעמיק בדברי הנשיא ברק בתגובתו לח"כ ריבלין יראה כי הוא אכן אינו סבור כי הכנסת מנועה מלעשות כן. בעניין זה אזכיר את תגובה 117217. משהגבילה הרשות המכוננת את הכנסת אין הכנסת רשאית לנהוג בניגוד לכך. דהיינו פסיקת בג"צ שומרת את הכנסת מפני חריגה מהוראות האסיפה המכננת. אם תבוא האסיפה המכננת ותתיר לכנסת לנהוג אחרת - למשל על ידי ביטול ההגבלות לכנסת בדבר חקיקה נוגדת לחוקי היסוד - יהא זה מבחינת "הפה שאסר הוא הפה שהתיר" ובית משפט לא יהיה יכול להתערב. שאלה אחרת תהיה - מן ההיבט הציבורי - האם נכון הדבר. _____________ ראה למשל הצעת חוק יסוד: החקיקה ובאופן יותר ספיציפי סעיף 8: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שברק קרא את תגובותיך: (יתכן צורך ברישום מוקדם) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אליהו, האם אתה יכול להתייחס סעיף 6 (עמ' 7) בהצעת החוק (תוך ניפוי המלל הרטורי)? האם ישנה סתירה בין שתי הנקודות הללי: (1) ההצעה קובעת ש"מדינת ישראל היא מדינת חוק...דמוקרטיה...המכבדת זכויות אדם". (2) אם תתקבל ההצעה (ואני לא אומר שאין, או יש, בה הגיון), אזי לאזרחי הגדה לא תהיה מערכת משפטית אליה יוכלו לפנות (שוב, פורמלית, כל אדם זכאי למשפט וגו'). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההצעה איננה קובעת כאמור בסעיף (1) אלא המדובר בציטוט מפסק דין דיראני 1. ואכן מטרת ההצעה, כפי שעולה בבירור מהאמור בה, היא למנוע מהתושבים הפלסטינאים - בענינים מנהליים2 - לפנות לערכאות בישראל. ____________ 1 לא בדקתי - כך נאמר בהצעה. 2 הכוונה, לענינים שבין הרשויות לבין האזרח. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |