בתשובה לניצה, 12/05/03 23:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
שם משפחה: הפרדת רשויות שם פרטי: איזונים בלמים (או גשרים מאזנים ומפקחים בלשון בג"צ). מערכת האיזונים והבלמים היא נגזרת של עקרון הפרדת הרשויות. המערכת עצמה (של שלוש הרשויות) איננה מופרדת. הרשות המבצעת והמחוקקת מבצעות תפקידים "מעין שיפוטיים" (כמו למשל הסרת חסינות) כמו שהרשות השיפוטית מבצעת תפקידים "ביצועיים" (כמו למשל הוצאה לפועל). הפרדת הרשויות מתבצעת, איפוא, בפונקציה העיקרית שאותה רשות ממלאת. זהו ההיבט המודרני של "הפרדת הרשויות" של מונטסקייה - הפרדת הריכוזיות של רשות אחת במובחן מהפרדה טוטאלית בין הרשויות. אשר להערתך בדבר הפיקוח על הרשות השיפוטית: הפיקוח מתקיים גם מתקיים: הדוגמא הברורה ביותר היא האפשרות של הרשות המחוקקת לחוקק חוקים או לתקנם כתגובה לפסיקת בתי המשפט והשתתפותם (באמצעות נציגי הממשלה והכנסת) בועדה לבחירת שופטים. עם זאת יש לציין, כי אכן הפיקוח על הרשות השיפוטית הוא בעוצמה נמוכה מזו הקיימת על הרשות המבצעת והמחוקקת. הדבר נגזר מהעצמאות ומאי התלות שיש לתת לרשות זו על מנת לתת לרשות זו את כוחה ואת המקור לאובייקטיביות שלה1 - ומכאן האמון של הציבור ברשות זו. 1 הביטוי "אובייקטיבי" הוא לא המדוייק ביותר אך לא מצאתי ביטוי טוב הימנו. על כל פנים כוונתי במונח זה הוא "חסר פניות" |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על ההסבר בכל זאת אני לא מבינה אם זה התפקיד של הכנסת לבקר את בית המשפט העליון על ידי חקיקת חוקים, אז למה נזעקים כשהכנסת מנסה לחוקק חוקים "עוקפי בג"ץ"? וכן כיצד אפשר שהכנסת תחוקק חוקים כביקורת לבית המשפט, כאשר זה יכול לפסול חוקים של הכנסת? ולבסוף, אם על אף העצמאות מההשפעה של רשויות אחרות, לחלק גדול מהציבור אין אימון בחוסר הפניות של הרשות השופטת, מה עושים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלות יפות שאלת. אנסה לענות, על אף שתשובות לשאלותיך דורשות כר רחב לבחינה ודיון. א. ראשית תפקיד הכנסת הוא אינו לבקר *רק* את בית המשפט העליון. תפקיד הכנסת, בין היתר, הוא לבקר את הרשות השופטת: מבית המשפט לתעבורה ועד לבית משפט העליון (הן כבג"צ והן כבית משפט אזרחי לערעורים). כדי להבין את הביקורת צריך להבין מהי פעולתו של הגוף המבוקר. תפקיד הרשות השופטת היא, בין היתר, לפרש חוקים. לכן מרגע שיצא חוק מבית המחוקקים המפרש הבלעדי הוא בית משפט. על דרך ההקצנה: אפילו יבוא אותו בית מחוקקים ויגיד, כך הייתה כוונתי, אין בית המשפט חייב לשמוע לו אלא רשאי הוא לפרש את החוק על פי הכלים הפרשנים הרגילים1. מהו חוק? חוק מגלם ערך או נורמה. ערך שהחברה (הנוכחית) באמצעות נבחריה רוצה להנחיל. לדוגמא, אם יש נגע של תאונות דרכים והחברה מעוניינת להילחם בו אזי אחד הדרכים להילחם בכך יהיה שיחוקקו חוקים שנלחמים בתופעה, למשל על ידי העלאת הקנסות וכדומה. דוגמא נוספת, שהייתה לאחרונה באייל - חוק החמץ דיון 1436. יש זרמים בחברה שחושבים שהערך מיותר ולכן גם החוק מיותר ולכן יש לבטלו. אם בית המשפט מפרש חוק ולדעת בית המחוקקים הפרשנות איננה משקפת את הערך שיש לצקת בחוק, אזי מתבצע התיקון על ידי הכנסת. זהו דו-שיח בין המחוקק לרשות השופטת(=הפרשן). כאשר מדברים, איפוא, על ביקורת אנו עוסקים, בהכללה, בתהליך מעגלי ודינמי: חיקוק חוק - פרשנות בית משפט - בדיקה: האם זה הערך הנכון? אם לא - תיקון החוק - פרשנות בית משפט וחוזר חלילה. לפעמים, הרשות השופטת עצמה "מזמינה" שינוי בחוק, למשל כאשר לדעתה יש מקרים בהם החוק לא מגלם את כול הערכים שצריכים, לדעת הרשות השופטת, להיות בחוק. לפעמים הרשות השופטת רק מצביעה על בעייתיות ואיננה מתערבת במעשה החקיקה, אלא משאירה את העניין לרשות המחוקקת, למשל כאשר העניין הוא בלב ליבו של הויכוח הציבורי. דוגמא: בעניין גיוס בני הישיבות השאיר בג"צ את ההכרעה לכנסת, במשך שנים רבות ולא התערב. בעתירה האחרונה בעניין זה בג"צ נתן ארכות רבות לכנסת 2, על אף קביעתו שההסדר שהיה איננו חוקי, כיוון שביקש להסדיר עניין זה בחקיקה ראשית, מה שגרר את חוק טל לטוב ולרע דיון 1348. דוגמא נוספת היא המקרה עם ההפריה המלאכותית דיון 1281 שם בית המשפט אמר – נכון יש אפליה אבל מבחינה ערכית-ציבורית אני לא מוכן להתערב. מדוע? מכיוון שזה חוק חדש ועדיין אין מספיק אינדיקציות ל"ערכים" שמגולמים בחוק. לכן שאת מדברת על חוק עוקף בג"צ ועל הביקורת שיש על תופעה זו, צריך להבחין בין עצם הלגיטימיות לחוקק "חוק עוקף בג"צ" (בכפוף לסייגים שלהלן) לבין הביקורת כלפי הערך החדש שעומד להינתן על ידי החקיקה החדשה 2. לדעתי העניין נובע כתוצאה מאי ידיעה של אלה היוצאים נגד "העקיפה". לעיתים מדובר בניצול אי הידיעה של הציבור הרחב ונסיון להטעותו כי כביכול עצם מתן הערך החדש הוא פסול, כיוון שזה עוקף את פסיקת בית המשפט. ייתכן, שהביקורת נובעת מאחד הסייגים שלהלן ואזי היא בהחלט מוצדקת. לסיכום חלק זה: מתן הערך החדש הוא לגיטימי ולעיתים אף מתחייב. הוא אינו "פוגע" במעמדו של בית משפט והוא אף לא בגדר"כשר אבל מסריח". הוא חלק מתפקידי הכנסת ואי ביצוע חקיקה מחדש – מקום בו שהכנסת חושבת, כי הערך המגולם בחוק בעקבות פסיקת בית המשפט הוא איננו נכון – חוטאת לחובותיה של הרשות המחוקקת. לעיתים עקיפת הפסיקה נעשית בניגוד לסייגים ואז יש הצדקה לביקורת: מתי "עקיפת בג"צ"3 לא תהיה לגיטימית: 1.כאשר החקיקה נודעה להכשיר בדיעבד את המעשה הספיציפי שנדון על ידי בית המשפט. 2.כאשר החקיקה או הביקורת נעשית תוך כדי המשפט4. 3.כאשר החקיקה או הביקורת נעשית ללא הבחנה עניינית5. 4.כאשר מדובר בביטול חוק והחקיקה נועדה לעקוף מבחינה טכנית את הפסיקה– ולכן נעבור לשאלתך השניה ב. העובדה שבית המשפט יכול לפסול חוקים איננה צריכה למנוע מהכנסת להעביר ביקורת, אם אכן היא סבורה שהערכים המגולמים בחוק שבוטל הם הנכונים. הבעייתיות היא שעוקפים את הפסיקה מבחינה טכנית. אסביר: ביטול החוק נובע מהקביעה כי הערך המבוטא בחוק (נקרא לו ערך X ) נוגד ערך אחר (נקרא לו ערך Y ) שנקבע כי הוא עליון, למשל בחוקי יסוד. כאשר מדברים על הכשרת הערך X על ידי אמצעים טכניים, ללא שינוי הערך Y – הוא או מעמדו, העקיפה היא טכנית. היא איננה משנה מהמהות שהערך Y עדיין גובר על X. זוהי עקיפה אד-הוק לצורך מטרה ספיציפית ולכן היא איננה לגיטימית. לעומת זאת אם כתוצאה מביטול חוק (בעל ערך X ) ישונה הערך Y - הוא עצמו או מעמדו, ובכך יוכשר ערך X אזי לדעתי אין כל בעיה. כיוון שהכנסת היא בעלת הזכות (ואף החובה) לשקף את ערכי החברה. אם הערך Y איננו מתאים עוד חובה עליה לשנותו. לסיכום: אם מדובר בעקיפה טכנית אז עקיפת בג"צ פסולה. אם מדובר בשינוי מהותי של הערכים, לדעתי אין בו עקיפת בג"צ (או כל בית משפט אחר) אלא קביעה מחדש של הערכים, שזה תפקידה של הכנסת. לכן גם אין זה לגיטימי להכשיר את המעשה הספיציפי שבגינו יצאה פסיקת בית המשפט. הדבר מצביע, כי למעשה אין הכנסת חושבת שהערך המגולם בחוק הוא איננו נכון, כפי שראה זאת בית המשפט, אלא מעונינת בטובתו של מאן דהוא (לרבות מפלגה). ג. השאלה השלישית היא שאלה קשה ונכבדה, אך אין לי תשובה עליה. תהליכים של בניית אמון במערכת הם ארוכים, בוודאי במערכת משפטית. קשורים בכך תהליכים חברתיים, שאינני חושב שאני מסוגל, או בעל כלים, לנתחם. בכל זאת פטור בלא כלום אי אפשר ואי אפשי: ראשית, עצמאות המערכת. ככל שהציבור יבין שהמערכת אי לא תלותית כך יגבר האמון בה. לצורך הדוגמא ראי תגובה מהיום תגובה 146266. איך עושים זאת? בעיקר אני מניח על ידי חינוך, אבל אין לי תשובה חד משמעית. שנית, שקיפות המערכת – כיום יש ויכוח עצום על אופן בחירת השופטים ועל פתיחת דיוני הועדה למינוי שופטים לציבור. אינני יודע עד כמה קוראי האייל מודעים לכך, אך מדובר במאבק שעומד בראש סדר היום המשפטי. שלישית – ביקורת על המערכת: ככל שהמערכת תהיה פתוחה לביקורת חיצונית כך יגבר האמון בה. גם נושא זה הוא נושא בוער. אם שמעת על ה"משוב" המפורסם של לשכת עורכי הדין ועל התגובות שהוא גרר ודאי הבנת עד כמה נושא זה נוגע באחת הנקודות הכואבות. רק אתמול הייתה דוגמא נוספת לכך באמצעות הביקורת שהשמיע שר המשפטים על שופטים שמעכבים פסקי דין. __________________ 1 לכן דברי הכנסת והביאור להצעת החוק נמצאים אחרונים בכללי הפרשנות המשפטיים. 2 ראה למשל: http://62.90.71.124/files/97/670/032/a14/97032670.a1... 3בג"צ במובנו הרחב, דהיינו עקיפת כל פסיקה של בית משפט. 4 ואכן הכנסת גזרה על עצמה שלא לקיים דיונים בנושאים הנדונים בבית משפט עוד בשנת 1953. הכוונה היא לדיון במשפט עצמו ולא בנושאים הציבוריים הנלווים או העולים מהמשפט, שאז לדעתי זו חובתה של הכנסת לדון בכך. 5 לא ארחיב בעניין זה. בג"צ דן בנושא זה בפסק דין וילנר שעסק בהסכם הקואליציוני של ש"ס-עבודה, שכלל חקיקה כל אימת שבג"צ יפסוק ויפגע בסטטוס קוו הדתי. הגם שבית המשפט לא התערב, בסופו של דבר, בהסכם, נקבע שם כי קביעה וכבילה מראש כי שינוי פסיקה, ללא בחינה עניינית, באמצעות חקיקה הינה פסולה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על ההשקעה. א. זה מעניין שהגישה שמרגע שהסתיימה החקיקה החוק נתון לפרשנות של בית המשפט בלבד, מזכירה את הגישה של "לא בשמים היא", כפי שזה מובא בסיפור המפורסם של "תנורו של עכנאי". בסיפור זה, רבי אליעזר אינו מקבל את דעתו של הרוב, ומוכיח את דעתו שלו על ידי מספר ניסים מרשימים, ולבסוף מגייס אפילו בת קול היוצאת מן השמיים ותומכת בו. האחרים בכל זאת אינם מקבלים את דעתו בטענה שנאמר בתורה: "לא בשמים היא". כלומר מהרגע שניתנה התורה הרי היא נתונה לפרשנות בני אדם והתערבות "שמימית" נוספת אינה מקובלת. למה זה לא לגיטימי להכשיר משהו בדיעבד על ידי חוק מתקן? הרי בתיקון מגלה המחוקק את דעתו שבית המשפט לא פרש נכון את החוק הקודם , אז למה זה שכבר נשפט יסבול? (אפשר לתחום את הרטרואקטביות לזמן סביר שלוקח למחוקק לחוקק חוק חדש, שיעבור מעת מתן פסק הדין אותו הכנסת מבקרת ) לדעתי, הילת הקדושה שיש כאלה המנסים לשוות להחלטות בית המשפט גורמת לכך שחלק מן הציבור רואה בכל ביקורת על בית המשפט חילול הקודש, וסכנה לדמוקרטיה. צריך להסביר את מגבלות כוחו של בית המשפט, ולתת לגיטימציה לביקורת עליו . זה יגביר את האמון במערכת במידה רבה. ב. אם המערכת המשפטית מפרשת חוק בעל ערך Y בדרך מסויימת שהמחוקק לא התכוון לה, וכתוצאה מכך מבטל את חוק X מה צריך לעשות? זה הרי לא שינוי ערכים בחברה, זה רק פרשנות שונה של ערך Y. הפתרון של ניסוח מחדש של Y והפיכתו לY' הוא בעייתי, כיון שבית המשפט תמיד חופשי לפרש את Y' בלי כפיפות לדעת הכנסת בעת החיקוק. אז מה מבטיח שזה לא יקרה שוב? הרי יכול להיות כר נרחב לפרשנות כמעט בכל דבר . אם אין כפיפות של בית המשפט ל"כוונת המשורר", הם בעצם יכולים לעשות ככל העולה על רוחם. ולבטל שוב ושוב חוקים שהערך שלהם לא מקובל עליהם. ג. אי האמון הקיים היום כלפי בית המשפט אינו משום שיש חשש שהוא תלוי במשהו, ולכן הדגשת העצמאות שלו, לא תגביר את האמון בו, לדעתי. הבעייה נעוצה בעקר בכך שיש הרגשה שבית המשפט משתמש בחופש שיש לו לפרש חוקים, ומפרש אותם פעמים רבות לפי מערכת הערכים שלו ולא לפי כוונת הכנסת. בכך הוא מביא לידי ביצוע מערכת ערכים שאינה משקפת את ערכיו של הציבור, ובכך מעוות את התהליך הדמוקרטי של קביעת ערכים לפי מה שמקובל בציבור המשתקף בכנסת. על ידי חינוך אפשר ללמד את תפקיד ומגבלות בית המשפט. אם מגבלות אלו יופנמו בציבור, זה באמת יכול להגביר את האמון. כי המערכת לא תתפס כמערכת דיקטטורית שאין אחריה ולא כלום, אלא כמערכת שניתן לבקר ולשנות את החלטותיה. כמו כן אני מסכימה אתך ששקיפות גדולה יותר של המערכת תתרום רבות לאמון בה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על העידוד. א. כיוונת בדוגמא של תש"ע לדעת גדולים. המשנה לנשיא בית משפט העליון (בדימוס) השופט מ. אלון הביא דוגמא זו, כ"אוטופיה" לדרך לקבל ביקורת, שכן לבסוף אומר הקב"ה "ניצחוני בני ניצחוני" כלומר - יש השלמה שהפרשנות מסורה לכנסת ישראל לעומת זאת אלון מטיל ספק אם בית המחוקים הישראלי יקבל באותו "חיוך" ביקורת שיפוטית שלמשל תבטל חוק של הכנסת. השאלה על הכשרת המעשה בדיעבד היא שאלה מצוינת 1. הכשרת המעשה בדיעבד - במובחן משינוי הערך - מבטא, לדעתי, פעולה בה אין רצון אמיתי לשנות ערכים אלא מדובר בעקיפת הערך לצורך המעשה אד-הוק. השאלה איפוא בניסוח אחר: מנין לנו לדעת שהמחוקק מכשיר את המעשה (ואז הביקורת על ביהמ"ש איננה לגיטימית) ולא באמת ובתמים משנה ערכים, בעקבות פרשנות שגויה של ביהמ"ש (שאז הביקורת היא לגיטימית)? לרוב, באמת, אין כל בעיה. אדם עשה מעשה (בין פלילי ובין אזרחי). העניין נדון בבית משפט. הפרשנות השיפוטית לחוק לא מצאה חן בעיני המחוקק. המחוקק מתקן את החוק. אותו אדם לא יהנה מפירות החקיקה החדשה לאותו מעשה שכבר נעשה. נראה 2 איפוא כי השינוי הוא שינוי ערכי. אבל בדוגמא הבאה 3, אנסה להמחיש את הבעייתיות לזהות את המניע האמיתי (בוודאי בזמן אמת) וזה כאשר המעשה מוכשר באמצעות חקיקה. בשנת 1994 התפלגו מספר ח"כ, בראשות גולדפרמב (צומת ז"ל?) מסיעתם והצטרפו לממשלת רבין. התמורה - סגנות שר לגולדפרמב. עתרו לבג"צ, כנגד המינוי של גולדפרמב. העילה: על פי חוק יסוד הממשלה אי אפשר למנות שרים או סגני שרים את מי שפרש מסיעה ולא התפטר מהכנסת. כיוון שרבין היה זקוק לקולותיו של גולדפרמב בכנסת, ברור שאי אפשר היה שהוא יתפטר מהכנסת. הטענה הייתה שפרישה (על פי חוק יסוד: הממשלה ) כוללת גם התפלגות ולכן גולדפרמב לא יכול לכהן כסגן שר. בג"צ קיבל טענה זו וקבע שאכן פרישה = התפלגות וגולדפרמב איננו יכול לכהן כסגן שר. מה עשו? נכון, תיקנו את החוק שהתפלגות איננה שווה פרישה והכשירו את המהלך שהביא את כהונתו של גולדפרמב כסגן שר. עכשיו נשאלת השאלה, האם החקיקה החדשה הייתה נתינת ערך חדש או שמא הכשרת המעשה. מהו הערך שמגולם בחוק? אי אפשרות לשוחד פוליטי, כדי לעבור ממפלגה ממפלגה. לכאורה, אין כאן שינוי ערכים אלא רק הכשרת המעשה. מצד שני, שמא יש הבדל ערכי בין פרישה של יחיד (שאז החשש לטובת הנאה גדולה) לבין התפלגות מסיעה, שמוכרת גם לצורכים נוספים, שאז שמא ההצדקה האידאולגית להתפלגות של קבוצה מוכיחה שטובת ההנאה הפוליטית איננה ביסוד ההתפלגות – כיוון שמדובר בקבוצה. נקודה נוספת. עד היום לא שונה התיקון פעם נוספת, כולמר הערך החדש נשאר תקף. שמא נלמד מכך כי אכן היה כאן שינוי ערכי? שאם לא כך הרי שהערך היה חוזר לקדמותו. אין בכוונתי לענות למקרה הספציפי. די לי בהצגת הבעייתיות כדי להמחיש מדוע הכשרת מעשה הוא איננו לגיטימי, אך יחד עם זאת, לא תמיד ניתן לקבוע בוודאות אם מדובר בשינוי ערך או בהכשרת מעשה, בוודאי שקשה לקבוע זאת בזמן אמת. ב. מה מבטיח? שום דבר. על זה, בין היתר, דיבר על השופט אלון – על החשש ממשחק חתול ועכבר בין הכנסת לרשות השיפוטית,על רקע ביטול חוקים. יחד עם זאת חייבים להיות הוגנים ולומר שככל הנראה ביטול חוק על ידי בימ"ש 4 כיוון שנוגד ערך X הגבוה הירכאית מהערך Y (שהחוק המבוטל הציג) לא ישונה על ידי חקיקה טכנית, כי אם ערכית 5 וכי אם יעשה כך, דהיינו יבטלו את הביטול באמצעים טכנית, הרי שבית המשפט ישוב ויבטל. ג. את צודקת בהחלט. העמדה שאת מציגה, בקשר עם החופש של בית המשפט לפרש חוקים, קשורה קשר הדוק לשתי שאלות החורגות ממסגרת תגובה זו (לפחות לעת עתה). הראשונה: האם בית משפט יכול לנהוג על דרך של "אקטיביזם שיפוטי" - דהיינו קביעת ערכים על ידי בית משפט ולא על ידי המחוקק - ואם יכול לנהוג, עד כמה ובאילו מקרים? השניה : האם שופט יכול (ואולי חייב) להביא ערכים מ"בית אבא"6 לבית המשפט או שמא עליו לנהוג באובייקטיביות, על פי ערכים אוניברסליים 7. עד כאן בשלב זה. __________ 1 שאלה טובה היא שאלה שיש לך תשובה עליה. שאלה מצויינת היא שאלה שיש לך עליה גם דוגמא (או שקף, לפי העניין). 2"נראה" אמרתי, כיוון שהרבה פעמים שינוי החקיקה הוא בלחץ קבוצות בציבור להכשיר מעשים כאלה לעתיד לבוא. יחד עם זאת לא ניתן להתעלם שכמעט על כל מעשה חקיקה מופעלים כוחות כאלה או אחרים. ניתן להניח, כי גם שינוי החוק מבטא שינוי ערכי, הגם שבא כתוצאה מהפעלת לחץ (חוקי, כמובן), כזה או אחר והא בגדר "המשחק הפוליטי" המותר. 3 אני מקווה שאני זוכר את העובדות כהוויתן - ואם לא, אשמח לקבל תיקונים. 4כל בית משפט! 5 יש לי דוגמא לכך, אך תאלצי להיאזר בסבלנות עד יום א', על מנת שאבדוק את ההנמקות שניתנו בפסה"ד. על אף רצוני העז לענות לך לא אעשה כמעשה יובל תגובה 141640 6 כל שופט וה"בית אבא" שלו. 7 מה זה? לעניין הדוגמא של גולדפרמב: חוק יסוד: הממשלה - סעיף 5(ב1) (מינוי שר); סעיף 34 (מינוי סגן שר). שימי לב לתיקון לעניין התפלגות. חוק יסוד: הכנסת, סעיף 6א' - חוק הבחירה לכנסת, סעיף 25 (מהי התפלגות) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והפרישה מצומת לא הייתה בראשותו, אלא בראשותו של גונן שגב, שמונה לשר (האנרגיה?) בממשלת רבין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן כן... סיעת "יעוד" עוד offshoot של צומת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדקתי. אכן מדובר בפרישה של שלושה ח''כים (שגב, גולדפרב, סלמנוביץ) מ''צומת'' והקמת סיעת יעוד. הפרישה הוכרה כ''התפלגות'' עוד טרם ההסכם הקואליציוני עם ה''עבודה''. ההסכם הקואליציוני כלל את מינוים של שגב וגולדפרב כשר וסגן שר (בהתאמה) והעתירה הופנתה כנגד שני המינויים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א.נשארה השאלה: מה אשם אותו אחד שעליו למדה הכנסת שבית המשפט מפרש את הכוונה בחוק שלא כפי שהיא רוצה? למה אי אפשר יהיה לעשות לו משפט חוזר לפי החוק החדש? רק כדי שבטוח יהיה שחקיקת החוק לא נעשתה מסיבות לא כשרות? ב. הבעיה בכל מערכת היחסים המסובכת הזאת בין הרשות המחוקקת ובין הפרשנים שלה, קרי מערכת המשפט, היא שהפוסק העליון היא מערכת המשפט, שהיא גם צד ב"התגוששות". זה לא ממש משחק הוגן כאשר השופט הוא צד במשחק... גם זה מפחית במידה רבה את האמון בפסיקות שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית ולפני הכל מזל טוב! 1 שנית, בהקשר הדוגמא שניסיתי לחפש. ובכן חיפשתי אך לא מצאתי דוגמא מובהקת ועל כן השאיר זאת כך, לבינתיים. ולענייננו: א. הוא אכן אינו אשם. ובכל זאת עלי להסביר לך מדוע צודק ונכון להשאיר את הפסיקה ביחס לאותו אחד. 1. כבר אמרנו שאין זה משנה מה הייתה הכוונה חשובה הפרשנות2. במילים אחרות מעשה הפרשנות קובע מה התוצר הסופי ולכן מהבחינה הזו אין כל עיוות דין או אי צדק בפסיקה של בית המשפט. באותה השעה זה היה החוק ולכן כך היה צריך להיקבע. 2. יש כלל יסודי במשפט שנקרא "סופיות הדיון". כלל זה, כשמו כן הוא - למשפט יש סוף. אי אפשר לטרטר שני צדדים ולהשקיע משאבים של המדינה ללא גבולות. לכל אחד יהיה את יומו בבית המשפט – אך עד גבול מסוים. לכן, כאשר נפסק דינו של אדם, או נקבע עניין מסוים בין שני אנשים 3 באופן עקרוני לא ניתן לפתוח אותו. 3. וכאן את שואלת בודאי שתי שאלות: אחד – מה זה אם כן משפט חוזר ושתיים – מדוע לא להחיל את זה על מקרה בו הכנסת שינתה את החוק. נענה על ראשון ראשון: 4. משפט חוזר הוא אכן חריג לכלל של סופיות הדיון. מכיוון שהוא חריג הוא אפשרי רק בסיטואציות מסוימות ורק בדרך מאד מסוימת – הוא מתקיים רק בהליך פלילי 4. ראי למשל פסק הדין בענין דרעי 5. 5. לא מחילים משפט חוזר על כל מקרה שהכנסת שינתה חוק כיוון שזה יפגע בסופיות הדיון. יתרה מזאת. נניח ששני אנשים מאושמים באותה עבירה בהליכים נפרדים. שניהם הורשעו, אך רק אחד ערער. נניח שהתקבל הערעור. מה על השני אם כן? פסיקת בית המשפט קובעת שהדין מלכתחילה היה כפי שנפסק ערכאת הערעור ולכן הראשון שלא ערער הורשע שלא עוול בכפו. אם כן את רואה שעקרון סופיות הדיון לפעמים יוצר עוול. לכן במשפט פלילי, ניתן לאדם אפשרות לפנות למשפט חוזר על מנת למנוע מצבים שכאלה. לכן יתכן בהחלט שעל בסיס הטענה של עיוות דין (שהלוא ברגע שהכנסת שנתה את החוק בעקבות פסיקת בית משפט יהיה אפשר לטעון כי יש בך ראיה שהעיקרון שונה) יהיה לו משפט חוזר. אני מניח שבמקרה כזה הפרקליטות לא תנהל נגדו הליך נוסף אלא תזכה אותו. 6.דרך נוספת לפתור זאת היא באמצעות הגשת בקשה לחנינה אצל הנשיא. ב. הצגת הדברים איננה מדויקת. אכן הרשות השופטת היא מפרשת החוקים ובמובן זה היא הסמכות האחרונה. יחד עם זאת, במידה והכנסת תאמר את דברה במפורש ובהליך הנכון 6 נראה לי שבית המשפט לא יתערב. ____________________ 1 תגובה 147299 2] כמעשה תנורו של עכנאי. 3 זאת, כמובן לאחר מיצוי כל ההליכים העומדים לאותו אדם, דהיינו הגשת ערעור (או חלוף הזמן המותר להגשת ערעור מבלי לעשות כן). בשפה המשפטית קוראים לכך – פסק דין חלוט. 4 באופן עקרוני הוא מתקיים רק בהליך פלילי, אם כי יש חריגים גם במשפט האזרחי, כגון ראיות שהושגו במרמה, אך שם מדברים על ביטול פסק דין. 5 http://62.90.71.124/Files/00/830/084/a14/00084830.a1... פסקה 19. 6 ראי תגובה 148519 |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |