 |
1300 |
 |
|||
 |
|
 |
|||
 |
|
| המאמר המלא |  |
פרסומים אחרונים במדור "פוליטיקה"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
 |
Excellent article!
Changing the voting system will achieve nothing. Change must occur first in the minds of the voting public. The people deserve the leaders they elect. |
 |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שינוי שיטת הבחירות לשיטה האיזורית עלול להיות, לדעתי, צעד הרסני. בחירות איזוריות לא מתחשבות בגודל האוכלוסיה בכל איזור אלא יוצרות חלוקה גיאוגרפית הגיונית של איזורים. כיצד תיראה חלוקה שכזו בארץ? חלוקה לאיזורים עלולה לגרום לכך שת"א-ר"ג-גבעתיים, למשל, תוכרנה כאיזור אחד, וכוחן האלקטורלי יהיה שווה לזה של איזור קטנטן מבחינת אוכלוסיה, כגון רמה"ג או אצבע הגליל. הניחוש שלי הוא שמכיוון שבוחרי השמאל מתרכזים בערים הגדולות, ובעיקר בגוש דן, השמאל יאבד מכוחו באופן משמעותי ולא הגיוני בהתחשב ברצון האמיתי של ציבור הבוחרים. ההתנחלויות והפריפריה תחלקנה ביניהן יותר איזורי הצבעה מאשר הערים הגדולות, ותמשוכנה את התוצאות ימינה. האם בכלל הגיוני לחלק ארץ קטנה כל-כך לאיזורים? האם ההצעה היא רצינית, או סתם עוד רעיון שנזרק כחלק מגל האמריקניזציה של הבחירות בארץ? תוקם מפלגת האייל לאלתר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע שבחירות איזוריות לא ישקלל גם את גודל האוכלוסיה בכל איזור? יש איזה חוק נגד זה? לחילופין, אפשר לחלק את האיזורים כך שגודל האוכלוסיה בכל איזור יהיה שווה פחות או יותר. אף אחד לא אמר שהאיזורים צריכים להיות בגודל שווה מבחינה פיזית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתחיל מזה שגם אני מתנגד להנהגת הבחירות האזוריות, אבל, כדי להיות הוגן, צריך להגיד כמה דברים: 1. בהולנד, שאוכלוסיתה אינה גדולה בהרבה מישראל, יש שיטה אזורית. 2. אפשר לחלק אזורים כך שכל אזור ייוצג במספר מנדטים בהתאם לגודלו. כך, למשל, אמור להיות המצב בבחירות לבית התחתון בארה"ב. שיטה כזו, אם היא רובית (כלומר, המנצח לוקח את כל המקומות), תגרום דווקא לעודף השפעה של האזורים הגדולים - שם רוב קטן יכול להביא להפרש משמעותי בחלוקת המנדטים בפרלמנט. השיטה גם מיטיבה עם אוכלוסיות מרוכזות (מתנחלים, חרדים) ופוגעת באוכלוסיות פזורות (מצביעי מפד"ל, למשל). 3. לא לחינם ציינתי את השיטות המעורבות - כל המדינות שביצעו רפורמות לאחרונה (כולן, כמה מוזר, עשו זאת בתחילת שנות ה-90: ניו-זילאנד, גרמניה, יפן ואיטליה), עברו ממערכת קיצונית לכיוון אחד (יחסית/רובית) לשיטה מעורבת. רק ישראל עברה לשיטה כפולה. ניקח לדוגמא את השיטה בגרמניה: הבחירה נעשית בשיטה אזורית, אבל לאחר חלוקת המנדטים ישנו פיצוי של המפלגות שהפסידו מנדטים בגלל השיטה מתוך רשימה ארצית, כך שבסופו של דבר ייצוגן של המפלגות נשמר נאמן לקולות שקיבלו בספירה ארצית, בעוד כל אזור זוכה לנציגות ברורה משלו אליה ניתן לפנות במקרה הצורך. שיטה זו גם יוצרת מצב שבו מספר המושבים בפרלמנט אינו קבוע, ויכול להשתנות מבחירות לבחירות. זהו, נראה לי. אני שולל את השיטה הזו משום שאני חושב שאין צורך ביצוג איזורי בארצנו. אני כן חושב שצריך להנתן לבוחרים אפשרות להשפיע על הרכב הרשימות דרך הצבעה שלילית למועמדים ברשימות כחלק מהליך ההצבעה הסטנדרטי. הסברתי בעבר את הרעיון שאני מציע. אם את לא זוכרת, תבקשי ואחזור עליו. כרגע אני קצת עייף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי ששתי השיטות האלטרנטיביות שהצעת לא טומנות בחובן שום יתרון על-פני השיטה הקיימת - אם איזורים מיוצגים במס' מנדטים יחסי הרי שזה מאוד דומה להיום, וכנ"ל אם קיים פיצוי רטרואקטיבי למפלגות שהפסידו קולות בגלל האיזורים. היתרון היחיד הוא באמת ה"נציג האיזורי", וכאן אני מצטרפת אליך - לא נראה לי שיש צורך בייצוג איזורי במדינה כמו שלנו (שמספר אזרחיה קטן, ד"א, פי 3 מאלה בהולנד). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אולי חשבתי על מדינה אחרת... אני זוכר שיש מדינה עם סדר גודל אוכלוסיה דומה לשלנו (אולי 10 מיליון, אבל לא יותר) שיש לה שיטה אזורית. מצד שני, אני סנילי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בד"כ מזכירים אותה כשרוצים להדגיש איך תכנון התיישבות חכם יכול לשמור על מרחבים פתוחים כמו בהולנד. שוין. יש שמונה מיליון שבדים, אבל יש הרבה יותר שבדיה מישראל - שבדיה היא בקירוב ראשון מלבן של 1500 ק"מ על 500 ק"מ. בהתאמה המדיניות הרשמית אצלם היא קליטת מהגרים וילודה גבוהה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושש שאתה מעט טועה בתארך את הבחירות לבית הנבחרים. האמריקאים, אגב, לא קוראים לו ''הבית התחתון''. הבדל הסמכויות בינו לבין הסנאט הוא די זניח, והם לא אוהבים לדרג את הבתים. הבחירות לבית הנבחרים הן לא רק אזוריות לפי מדינות, אלא גם מחוזיות. לא כל הנציגים של המדינה באים מאותה מפלגה. נכון שכל הנציגים של מחוז באים מאותה מפלגה, אבל זה בגלל שמכל מחוז (בעצם מחוז זה לא תיאור מדוייק, אזור בחירה הוא יותר מדוייק אני חושב) מגיע נציג אחד. אתה מבלבל בין הבחירות לבית הנבחרים והבחירות לנשיאות. שם באמת כל האלקטורים של מדינה מצביעים ביחד, לפי הרוב באותה מדינה, ויכול להווצר מצב שהנשיא הנבחר הוא לא זה שרוב המצביעים הצביעו עבורו. לרוב משתמשים בדמגוגיה מסויימת בטיעון הזה כדי להראות שהשיטה האמריקאית גרועה. הבעיה עם הטיעון הזה היא שהשיטה משפיעה על ההצבעה. אם במדינה מסויימת ברור שהנציג הדמוקרטי יבחר, פחות דמוקרטים יצביעו, ואז יצא שבסך הכל פחות דמוקרטים הצביעו. אם הבחירות לא היו כאלה, אותם דמוקרטים היו יוצאים ובוחרים. ועכשיו כשסיימתי להתדיין עם עצמי, אני יכול להמשיך לקרוא את התגובות פה. בטח מישהו כבר כתב בדיוק אותו דבר ממקודם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאן לא כותבים ''ממקודם'' אלא ''מקודם''. חוץ מזה, ברוך הבא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נאלץ להתעלם ממנה בחינניות. אני יודע ש"ממקודם" זה לא תקין, ואף על פי כן אותי צורת הביטוי הזו היא משמחת. אתה עלול לראות אותי כותב גם "מה אני יעשה?" ואפילו "ממפעם". אני מקווה שתוכל להתעלות מעבר לצורך לתקן את השגיאות שלי בעברית. בכל מקרה, במידה והצורך ישוב ויעלה, אני אדאג להתייחס לתיקונים של טעויות אמיתיות (נאמר, אם תתקן את המשפט "ההודעה הזו משעממת פי שתיים מההודעה הקודמת שלי"), ולא של טעויות שנובעות מהסגנון הדבילי שלי. ואני כבר מראש מזהיר - עם מתחלף לי אם בעם - וזה קורה, זה מחוסר תשומת לב וחוסר רצון לבצע הגהות - ולא מחוסר ידיעה (כן כן, ההתחכמות במקור). תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרשה לי להניח את דעתך - לא חידשת לי דבר. אם השתמע מדברי קודם לכן שאני חושב שהתהליך הוא שונה, אני מתנצל. איך האמריקאים קוראים לו, אגב, לא ממש מעניין אותי. מכיוון שהכיוון ממנו אני מגיע הוא של פוליטיקה השוואתית, אני משתמש במונחים גלובליים, ובמונחים הללו, בית הנבחרים הוא הבית התחתון והסנאט הוא העליון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבדל הסמכויות ביניהם זניח, ולכן המינוח הזה לא מועיל בהרבה (זו גם הסיבה שהאמריקאים לא אוהבים את המינוח...) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
של חוסר הבנה בסיסי לשיטת הבחירות האזוריות. מאחר ונשאר עם 120 חכים אזי כל אזור בחירה הוא חכ, לכן אשור כמו תל אביב רבתי יההוה מספר אזורי בחירה כמו גם ירושלים וערים גדולות אחרות. שיטה זו בתוספת אחוז חסימה הרבה יותר גבוה, כנראה תביא סוף סוף למעוט מפלגות בישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה טועה לחלוטין. בחירות אזוריות יכולות להתרחש בכמה אופנים. שיטת הנציג היחיד לאזור היא אחת ממגוון של שיטות אפשרויות שנעשה שימוש בהן ברחבי העולם. בכל מקרה, בשיטה שאתה מתאר אין מקום לאחוז חסימה בכלל. אחוז החסימה נובע מעצם הצורך להיות מקום ראשון באזור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על ההארה וההערה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הדרך השלישית" נבחרה לכנסת לראשונה ב-96'. אתה בוודאי מתכוון לשני חברי הכנסת של צומת. או שאולי מדובר על משהו אחר שזרח מפרחוני, וצריך להחליף 'רבין' ב'ברק'? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הדרך השלישית" התפצלו מסיעת העבודה במהלך הקדנציה ויצרו סיעה עצמאית. אבדן התמיכה של השלישיה הזו אילצה את רבין לחפש שלושה קולות אחרים, ואז גונן שגב והחבר'ה עשו אותו דבר לרפול והתפצלו מסיעת צומת (לא זוכר איך הם קראו לסיעה שלהם), כדי להצטרף לממשלת רבין. ב-96' הם אכן התמודדו כבר בבחירות עצמן ואף זכו למספר מנדטים, על אחד המצעים האדיוטיים ביותר שזכו למנדטים בישראל ("מה שהעבודה אומרת, אבל לא כולל הגולן", פחות או יותר). אחר כך הם נעלמו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שגב, גולדפרב ואסתר סלמונוביץ' התפצלו מצומת עוד לפני שהצטרפו לממשלת רבין בגלל ריב עם רפול. לאחר מכן כשרבין נזקק לקולותיהם הצטרפו אליו שגב וגולדפרב בעוד סלמונוביץ' נשארה בימין. באשר למצע הדרך השלישית, היה להם בו רק סעיף אחד, כמו לשינוי כיום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סלמוביץ',לא סלמונוביץ' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם היה להם קמפיין מוצלח שבדיוק שיחק על ענין הבחירה הישירה: "פתק אחד לראש הממשלה ופתק אחר למפלגה שלו? מה עשית? זה כמו לחם בפיתה!" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. המפלגה הזאת מזכירה את הטעם של ההמבורגר של מקדונלד... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עזור לי לפתור מריבה שיש לי בנושא עם חבר: האם הביטוי "לחם בפיתה" היה קיים גם לפני מערכת הבחירות הנ"ל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככל הידוע לי, לא. זו הייתה הברקת קמפיין כמו "נאש קונטרול" של ישראל בעלייה בבחירות 99. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוסט בפיתה לפני מערכת הבחירות. לא יודע אם זה תופס בתור לחם בפיתה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי קשור ואולי לא. בתלמוד כתוב היכן שהוא ''הני בבלאי טיפשאי דאכלי נהמא בנהמא'' אלו הבבלים - טיפשים הם - שאוכלים לחם בלחם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שזכית בהתערבות. ''דאמר רבי זירא, הני בבלאי טיפשאי דאכלי נהמא בנהמא'' (אילו בבלים טיפשים, שאוכלים לחם בפיתה) - ביצה דף טז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה לכולם על העזרה, אם כי כיוון שהתערבנו על שפת יום-יום ולא על מקורות תלמודיים, עדיין הפסדתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''נהמא בנהמא'' הוא פיתה בלחם, לא לחם בפיתה. ומעניין שעצם הביטוי המלגלג ''לחם בלחם'' מראה שהיה נהוג כבר אז לשים בתוך הלחם דברים אחרים, כלומר הלורד סנדוויץ' לא המציא שום דבר וזכה לתהילת עולם לא מוצדקת. הגויים האלה שוב דפקו את היהודים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפיתה בלחם יש מקור קדום עוד יותר (מסכת אבות, פרק ו' משנה ד'1): "כך היא דרכה של תורה, פת בלחם תאכל ומים במשורה תשתה..." 1 בזיוף קל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבי כל אוכלי כריך היה הלל הזקן, שהיה כורך מצה ומרור ואוכלן כאחד. בעבר הוצע לכנות את הכריך בשם ''הללית''. ''נהמא בנהמא'', למיטב זכרוני, זה דייסה עם לחם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכמובן, קמפיין זה היה הבסיס לאחד מהיציאות היותר משעשעות של עוזי וייל (אז מחבר השער האחורי של העיר). וכשירות לקהל: ואבן גבירול, מה? ---------------- יש ערימה של חברה על הדשא אני דברים כאלה מחששא ("הכל למען החרוז", סדנה למתחילים, שנה א'. והמרצה תפס את הסטודנט שכתב את זה, ואמר לו:"מה זה מחששא, מה?!" והסטודנט אמר: "קוראים לסדנה 'הכל למען החרוז', או לא? אז בבקשה. 'מחששא' זו בדיוק המילה שמוכיחה עד כמה אני מוכן ללכת רחוק." אמר לו המרצה: "אתה אידיוט." ענה הסטודנט: "ואתה מיליוט." קיבל מאה, אלא מה. ושבוע אחר כך גם קיבל עבודה בליכוד, להביא להם חרוזים לנתניהו. ישב על זה שבוע שלם, הביא להם "ז'ואאו". אמרו לו, מה זה "ז'ואאו", ואל תשכח שאתה לא בסדנה עכשיו! אמר להם: "ז'ואאו ז'ילברטו, מנחין ונגן גיטרה ברזילאי, ממפתחי הבוסה נובה, ובעלה של הזמרת המפורסמת אסטרו ז'ילברטו." העיפו אותו מכל המדרגות. הלך לעבודה, וקיבל עבודה (!) בלמצוא חרוזים לא שליליים לשמעון פרס. זאת אומרת, הבהירו לו שאם הוא בא עם "פרס-הרס" הוא מקבל מכות מפואד באופן אישי. חשב שבוע, חשב שבועיים, בא להם עם "פרס-אהבה". אמרו לו: עשר מבחינת תוכן, אבל איפה החרוז? אמר להם: פוליטיקה זו אומנות האפשרי. בא אליו פואד, אמר לו: אומנות האפשרי? רי רי רי! וגם דפק לו מכות. וגם לא נתן לו המלצה. לא נותר לו אלא ללכת לעבוד בדרך השלישית, שהם נואשים ומוכנים לעבוד עם נפל של סדנאות חריזה. ואכן, הוא זה שהמציא להם את "מה עשית? לחם בפיתה" בשביל עשרים ושתיים ש"ח פלוס מע"מ. ואיך שקיבל את הצ'ק רץ איתו למכות, לקנות לחם וגבינה. אבל במכולת אמרו לו: "צ'ק מהדרך השלישית? "בחיאת אבוק. "לך לך לך תזדיין, "חתיכת ג'וק". וכך הוא הבין לא רק כמה קשים חייו של חרזן, ושיהודה הלוי לא היה גומר את החודש בימינו, אלא גם שבמכולת שלו סוגרים מקסימום כל שורה שנייה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מה שיש! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראת את המצע של שינוי, שאתה מדבר על הסעיף הבודד בו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על פי זכרוני קבוצת "הדרך השלישית" שפרשה ממפלגת העבודה לא הייתה שלישיה אלא זוג: קהלני וזיסמן. לכן הספיק לרבין לקחת במקומם את שגב וגולדפרב, כדי לחזור לגוש של 61. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דעת הקהל הישראלית השתנתה מבעבר. עד לפני לא שנים רבות המצעים של המפלגות הגדולות היו בעיקר ביטחון כלפי הקהל הרחב ומי שבאמת התעניין לקרוא בפנים מה כתוב במצע בקשר לתפיסות אחרות ונושאים אחרים היה יכול לעשות זאת אולם לא היה חש זאת בפעילות האמיתית של המפלגות. בשנים האחרונות הקהל בארץ יתכן הגיע למסקנה כי פיתרון מהיר לנושא השמאל והימין הבטחוני של המפה לא יגיע בקרוב וכי אין לא למפלגה ימנית ולא שמאלית פיתרון ניראה לעיין שהציבור מאמין , הדבר גרם לכך שהציבור שאל את עצמו כנראה בפעם הראשונה מה עוד מפריע לנו. באחד הסקרים אפילו באייל ניראה היה כי נושא דת ומדינה הוא הנושא השני החשוב לאזרחי ישראל ולתחושתי גם בסקרים מחוץ לאייל המצב דומה, ועל כן היות והמפלגות הגדולות בנושא זה לא ממש עושות משהו אלא במקרה הרע שומרות על ניסיון של חוסר שינוי דבר שאינו מוצא חן בעיני שני המחנות אולם למפלגות הגדולות אין כיום ברירה , אם יפנו יותר מידי לכיוון הדת יפסידו קולות מהצד החילוני ואם ילכו לצד השני יפסידו קולות מהצד הדתי. לשתי המפלגות יש בצדדיהן הקיצוניים מפלגות שיעשו הכל על מנת לקחת את הקולות האילו ברגע שבו יעז משהו מאותן מיפלגות גדולות לומר את הדבר הלא נכון. מה שגורם המצב הזה הו בדיוק מה שניראה כרגע, המפלגה המתחזקת ביותר היא זו שאינה דוברת כמעט על הנושא הבטחוני אלא בעיקר על נושא הדת והמדינה. מפלגות הדתיים למעשה כבר שניים מקבלות את הקולות שלהן כך שהן לא יכולות הרוויח הרבה מהמצב כמו שעשתה שס כאשר קיבלה 17 מנדטים. (גם שס אז כלל לא דיברה על הנושא הבטחוני אלא על נושא המוסר בחברה בהציגה את דרעי מול מוסר השופטים) המלחמה האמיתי שבקרוב תחל לדעתי היא המלחמה על מה שעבר לביטחון, במידה והמפלגות הגדולות רוצות לחזור להיות גדולות יהיה עליהן לפרט יותר את שאר הנושאים, לא רק לדבר כלכלה אלא לעשות כלכלה להראות במה הם שיפרו את הכלכלה בחוקייםה בשעה שהיו בכנסת, להראות את הנושא הדת ואת הפיתרונות שהם נתנו ויתנו לנו במצעים שלהם. רק לאחר שהם יתחילו לחשוב כך יחזרו אליהן קולות העם. זאת כמובן רק אם יצליחו לחסל בתוכם את תרבות התן לי ואתן לך המונהגת במפלגות אילו כבר שנים והתפוצצה מול התקשורת רק היום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סדרה מופלאה, ללא ספק.. הציטוט שדובי מזכיר הוא הרחבה של פאליסת החתול, שמוזכרת בסדרה my dog has 4 legs, A cat has 4 legs therefor... משגים לוגים מהסוג הנ"ל מאוד אופייניים לעולם הפוליטי, אבל לא רק, כמובן.
my Dog is a Cat. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנתרופולוג, פסיכולוג ומומחים שונים בודקים את שפת הגוף של סנטורים בשעת הצבעה בסנט. לעוד מישהו זה מזכיר דיון שערכנו לא מזמן? פתיח |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
The remedy for the Israeli politics is: regional elections (based on population), "winner takes all", and "Checks and Balances". That will bring stability and will eliminate the unproportional power of the small parties.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
America has a unique federal system, 50 states, house and senate, presidential system, and a population of 270 million, etc, etc . The American system is not applicable in any way to Israel. Eliminating the unproportional strength of small parties can be done in many other ways. and no system can have "Checks and Balances" without a constitution...
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א-הא. כלומר, העובדה שארה"ב היא המדינה היחידה בעולם שהצליחה להחזיק מעמד עם השיטה הזאת, והעובדה שאין שום דימיון בין החברה הישראלית לחברה האמריקאית - כל אלו לא מפריעים לך בכלל לטעון שהפתרון היחיד לדמוקרטיה הישראלית הוא להפוך לאמריקאית? האמריקוצנטריות של האמריקאים מדהימה אותי כל פעם מחדש. תסתכל בהזדמנות צפונה, על קנדה. מדינה יציבה להפליא, עם שיטת ממשל פרלמנטרית, לא נשיאותית. הידד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נאמר פעם: ההבדל הוא שבישראל 90% מהעם פיקחים, 10% טפשים, ואילו באמריקה 10% פיקחים וכל השאר טיפשים. המשותף בין שתי המדינות הוא שבשתיהן ה10% נמצאים בשלטון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יכול להשתמש במילה הזאת "אמריקוצנטריות", או שחתמת עליה באקו"ם ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יש יורוצנטריות, למה שלא תהיה אמריקוצנטריות? אם כי יש לי הרגשה עמומה שזה צריך להיות אמריגוצנטריות, אבל אני לא יכול לבסס אותה על שום דבר. בכל מקרה, אני מרשה לכולם חוץ מגל"צ וגלגל"צ להשתמש במילה הזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לא רק יודוצנטריות ואמריקוצנטריות, אלא גם אירופוצנטריות, אנגלוצנטריות, רומנוצנטריות וכו'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש גם אגוצנטריות, אבל אני לא מרשה לכם להשתמש במילה הזו. היא כולה שלי... *שלי* אני אומר לכם... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוגמאות למדינות שניסו את השיטה של ארצות הברית ונכשלו? כי יכול להיות שהסיבה שאף אחד אחר לא הצליח לשרוד היא דבילית. אני לא חושב שבחירות אזוריות יועילו. האמת אני לא חושב שיש משהו דראסטי שיועיל, פרט אולי להעלאת אחוז החסימה דראסטית, והקטנת מספר המפלגות הקטנות. במקומות עם שיטה פרלמנטרית בדומה לאצלנו, גם נהוג ריבוי כזה של מפלגות זעירות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרבית מדינות דרום אמריקה ניסו להעתיק בצורה כזו או אחרת את השיטה האמריקאית. כמובן שאנחנו עומדים בפני השאלה האם במדינות הללו יש איזושהי שיטה שכן תפעל, אבל מאידך, לטעון לעליונותה של השיטה האמריקאית זה מפוקפק פי כמה. בבריטניה, כפי שציינתי כבר בעבר, יש כ-10 סיעות בפרלמנט, ושם יש שיטה רובנית, שמאוד מקשה על מפלגות קטנות. בכל אופן, התשובה לשאלתך היא כן. אבל אני אציג את זה בצורה אחרת: ישנו מדד הידוע כ"מספר המפלגות האפקטיבי". המדד הזה לא רק סופר את מספר המפלגות, אלא גם מחשב את גודלן היחסי בפרלמנט. כך, בארה"ב המספר הוא לרוב בערך 2, בעוד שבאנגליה הוא יכול אף לרדת מתחת לשתיים, כשהרוב של המפלגה הכי גדולה הוא מאוד משמעותי. ברוב הדמוקרטיות הפרלמנטריות המספר נע בין 3-5. לפני תחילת הבחירה הישירה, המספר בישראל היה סביר. לא היינו במקום העליון - היו מדינות יותר מפוצלות מאיתנו. עמדנו בערך על 4. בבחירות 96' כבר זינקנו למקום הראשון עם בערך 6, וב-99' פתחנו פער אדיר על כל השאר עם למעלה מ-8 מפלגות אפקטיבית. אני לא רואה שיפור משמעותי אחרי הבחירות הקרובות (אחרי הקריסה של הליכוד בסקרים) עם 3 מפלגות שנעות סביב ה-20 מנדטים, עוד אחד עם כ-15 (ש"ס), עוד שתיים עם 10 (מרצ והאיחוד הלאומי) ועוד כמה קטנות (מפדל, ישראל בעליה, עם אחד, חדש, בל"ד, רע"ם ואולי גם חרות ועלה ירוק). אני לא זוכר את הנוסחא, אבל דומני שנשאר בסביבות ה-7. בקיצור, מצבנו היה יותר טוב בעבר, ובשאיפה, כפי שכתבתי במאמר שלי, תוך מערכת בחירות אחת או שתיים, נשוב למצב נורמלי (אולי עם איזו מהפכה קטנה בדרך, כששינוי תחליף את העבודה, אבל זה כבר משאלת לב יותר מאשר תצפית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אין ספק שאם בארצות הברית הוא לא היה מראה "2", משהו בסיסי היה דפוק בו :-) מה שמוזר במה שאתה אומר רק (אני לא אומר שאתה טועה, חלילה, אלא שמוזר לי משהו), זה שלפני בחירות 96 מצבנו היה טוב. הרי כל שינוי שיטת הבחירות נועד כדי למנוע ממפלגות קטנות להיות לשון מאזניים. אם מצבנו היה סביר קודם, למה היה הצורך הזה לשנות (והצורך היה. הוא רק העצים אחרי השינוי, אבל זה סיפור אחר...). יש עוד 3 שבועות עד הבחירות. די והותר זמן לליכוד למזער נזקים ולחזור ולעבור את ה-30 מנדטים. ואם זה גם יבוא על חשבון ש"ס - עוד יותר טוב. הרי זה נורא מצחיק שבגלל שחיתויות בליכוד אנשים עוברים להצביע לש"ס... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא מראה 2, בגלל שבד"כ אין פער גדול בין שתי המפלגות. אם יקרה מצב שבו מפלגה אחת תפער פער משמעותי לעומת המתחרה שלה, מספר המפלגות האפקטיבי יכול לרדת. המשמעות של המדד היא ש"הפרלמנט מתנהג פחות או יותר כאילו היו בו X מפלגות בגודל שווה". יש מדדים נוספים, אבל זה אחד הפשוטים להסבר הרציונל שלו. מצבנו אכן היה (יותר) טוב. הבעיה לא הייתה במספר המפלגות אלא בקוטביות שלהן. או, יותר מדוייק - וכאן אני כבר מדבר על תיאוריות שלי ולא על משהו שאחרים אמרו - הבעיה הייתה שהפוליטיקה נעה על יותר מדי צירים. כלומר - בעוד שהליכוד והמערך עסקו בסוגיות מדיניות, החרדים פעלו על ציר שונה לגמרי. זה אפשר להן לשחק בשתי המפלגות הגדולות ולעבור מצד לצד בחופשיות. הבחירה הישירה הייתה פתרון אומלל, ובכל מקרה זה היה פתרון לבעיה הלא נכונה. המדהים בכל העסק הוא שיזמי הבחירה הישירה הצליחו לשכנע גם מפלגות גדולות וגם קטנות שהשינוי יעבוד לטובתן, למרות שלפחות בדיעבד זה נראה ברור מאליו ששינוי השיטה מביא בהכרח גידול בכוחן של המפלגות הקטנות. אשרי המאמין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע באיזה טיעונים השתמשו יוזמי הבחירה הישירה כדי לשכנע את המפלגות הגדולות שהשינוי יעבוד לטובתן (טוב, יש לי כמה רעיונות, אבל לא זה העניין כרגע), אבל אין ספק שמבחינת מפלגת העבודה השינוי הזה היה בהחלט טוב. הוא אמנם הקטין את כוחה, אבל הוא הגדיל באופן משמעותי את הסיכוי שאיש שמאל (=איש מפלגת העבודה), יוכל לזכות בראשות הממשלה. בזכות השיטה הזאת מפלגת העבודה לא נזקקה יותר להתאמץ כדי לשכנע מצביעי ליכוד לשים בקלפי פתק של "אמת", אלא לשים פתק של ברק (לדוגמא) במקום נתניהו - עניין (שהתברר כ)קל בהרבה. כידוע, בשיטה הישנה/חדשה, בין 77 ל92 הצליח "גוש השמאל" לזכות רק פעם אחת ביותר מ60 מנדטים, וגם אז סך כל הקולות שניתנו למפלגות ימין היה גדול מסך כל הקולות שניתנו למפלגות השמאל, ורק המקריות ואחוז החסימה, יצרו את הסיטואציה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם, אם אתם מתעניינים, הנוסחא למספר המפלגות האפקטיבי היא זו: (english) כלומר, אחד חלקי סכום של אחוז המושבים של כל מפלגה בפרלמנט בריבוע. אפשר לעשות אותו דבר עם אחוז הקולות, ולגלות את "מספר המפלגות האפקטיבי בציבור".1 ------ SUM(Si^2) דוגמא: אם יש פרלמנט של 100 מקומות, ובתוכו ארבע מפלגות שלכל אחת מהן 25 מושבים, אז זה אחד חלקי ארבע פעמים רבע בריבוע, מה שנותן לנו בדיוק 4. אם לעומת זאת יש שתי מפלגות כשלאחת 75 מושבים ולשניה 25, אז זה אחד חלקי רבע בריבוע ועוד 0.75 בריבוע. בסך הכל זה יוצא 1.6. חישוב על המפלגות בישראל כיום: ליכוד+ישראל בעליה: 40 עבודה: 19 שינוי: 15 ש"ס: 11 האיחוד הלאומי: 7 מפד"ל: 6 מרצ: 6 יהדות התורה: 5 חד"ש: 3 בל"ד: 3 עם אחד: 3 רע"מ: 2 מספר אבסולוטי: 12 מספר אפקטיבי: ~5.8 כלומר, ביטלנו את כל ההתדרדרות של בחירות 99', וחזרנו לרמה של 96'. אנחנו עדיין גבוהים ברשימה, אם לא ראשונים (אין לי את הרשימה פה, ואין לי כוח לחפש ברשת), אבל המגמה התהפכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לתהות מה הופך את המספר הזה ל"מספר המפלגות האפטיבי". משהו בכנסת עם a מפלגות "באופן אפקטיבי" (בגדלים שונים) צריך להתנהג כמו בכנסת עם a מפלגות שוות בגודלן. הצעה: מדובר בסיכוי של שני חברי כנסת (שנבחרים באקראי) להשתייך לאותה מפלגה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עם "מספר המפלגות המינימלי להרכבת קואליציה", ששווה לחצי ממספר המפלגות האפקטיבי? ככה יש למדד גם משמעות פוליטית כלשהי. עם כל הכבוד לבחירה אקראית בחברי כנסת... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זה הקריטריון, "מספר המפלגות האפקטיבי" צריך להיות מוגדר בתור פעמיים המספר המינימלי של מפלגות שמסתכמות לחצי הפרלמנט (וזה לא מתאים לנוסחה שהבאת). הלכתי בכיוון ההפוך: ניסיתי להציע הסבר (דחוק, אני מודה...) לפונקציה שלך. אם כבר פונקציות, הרבה יותר סביר לחשב את 1/prod((pi)^(pi)) כלומר ההופכי של מכפלת המספרים p^p, כאשר pi היא הפרופורציה של המפלגה (למשל 0.2 או 0.02) ו- p^p הוא המספר הזה בחזקת עצמו. לפי זה המספר האפקטיבי אצלנו הוא 7.47.למה? ככה. זה באמת המדד הכי מוצלח שיש (ואפילו יש לו שם יפה: "אנטרופיה"). אבל אם אתה לא מאמין לי, אפשר לפתוח מלחמת מילונים על השאלה מהו מספר המפלגות האפקטיבי האמיתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הקשר בין האנטרופיה הזו, לאנטרופיה המוכרת http://scienceworld.wolfram.com/physics/Entropy.html | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האנטרופיה המוכרת (הפיסיקלית) נוסחה לראשונה ע"י ז'יל אנטרופי (Jill Entropy) ואילו האנטרופיה הזו (מתחום תורת התקשורת) נוסחה ע"י אחיינו, המהנדס ג'ים אנטרופי (Jim Entropy). עוד מקרה מעניין של שני כוכבים עולים במשפחה צרפתית אחת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
...נכנס לסטטיסטיקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צוחק, נכון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, זו היתה בדיחה מטומטמת שלי. תודה לעוזי שנמנע מלתקן אותה עד כה. לא שהשאלה המקורית היתה מטומטמת, פשוט ככה קראו לה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קח לוג | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עשיתי כל מיני בדיקות, והנוסחה שאני הבאתי דווקא מסתדרת עם הטענה שלי. למשל, בישראל דרושות שלוש מפלגות לפחות כדי להרכיב קואליציה. בפרלמנט של 100 מושבים שבו מפלגה אחת עם 49 מושבים ו-51 מפלגות של מושב אחד, מספר המפלגות האפקטיבי הוא קצת יותר מ-4. חלק בחצי - 2 נקודה משהו. נעגל למעלה - צריך לפחות 3 מפלגות בשביל להרכיב קואליציה. אולי אני לא מחפש את הדוגמאות הנכונות. האם יש מצב שבו מספר המפלגות האפקטיבי חלקי שתיים (ומעוגל כלפי מעלה) הוא *לא* מספר המפלגות המינימלי להקמת קואליציה מנצחת? זה יהיה חבל, כי כבר הספקתי לפתח לי רעיון לעבודת סמינר על סמך הגילוי הזה. ולגבי המדד שלך - לא הבנתי מה בדיוק הוא מודד, או אפילו איך. בוא ניקח שלוש דוגמאות פשוטות, כדי לעזור לי להבין: שתי מפלגות שכל אחת מהן היא בדיוק חצי. שלוש מפלגות שכל אחת מהן היא בדיוק שליש. שלוש מפלגות, אחת שני שליש, ושתי האחרות שישית כל אחת. איך המדד שלך יסווג אותן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי, מצאתי דוגמא הפוכה (מפלגה עם 51 אחוז ו-49 מפלגות עם אחוז אחד. יוצא כמעט ארבע). נו, טוב... עדיין לא הבנתי את המדד שלך. מאיפה הבאת אותו, אגב? כלומר, למה הוא משמש בד"כ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדוגמאות הקיצוניות האלה אתה כאילו מחפש מדד שיתעלם מההרכב האמיתי של הפרלמנט ויתרכז בתת-קבוצה מאד מיוחדת. למשל, אם יש מפלגה אחת של 49 ועוד שלוש של 17, זה "אותו דבר" (מבחינת הרכב הקואליציה) כמו אחת של 49 ושבע-עשרה של 3. נראה לי לא סביר. אכן, המדד שלך (סכום הריבועים) סופר 3.9 מפלגות במקרה הראשון ו- 3.05 בשני, בעוד שהמדד שלי סופר 8.5 מפלגות במקרה הראשון, ו- 3.5 בשני. שתי מפלגות 50:50 - מדד האנטרופיה הוא 2. שלוש מפלגות 40:40:40 - מדד האנטרופיה הוא 3. שלוש מפלגות 80:20:20 - מדד האנטרופיה הוא 2.38. שתי מפלגות 80:40 - המדד הוא 1.88. שלוש מפלגות 80:38:2 - מדד 2.01. ארבע מפלגות 80:38:1:1 - מדד 2.04. חמש מפלגות 40:40:38:1:1 - מדד 3.24. דוגמא נגדית ל"משפט קננגיסר": 44, 24, ועוד 13 מפלגות של 4 (יחד 120). המדד שלך הוא 5.3, אבל מספיקות שתיים ליצירת קואליציה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקי, עכשיו, בבקשה, אם אפשר, הסבר פרטני עבור המוח האיטי שלי - איך חישבת, לדוגמא, את האפשרות השלישית? כי אני ניסיתי לעקוב אחרי הנוסחא שלך, אבל לא הצלחתי. זה כנראה קשור לעובדה שאין לי מושג מה זה prod. אלא אם אתה רוצה שאני אתקע אצבע במספרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכפלה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז למה יוצא לי 2.28 באופציה של 8:2:2? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ו-8.00 בכנסת הנוכחית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחלוקה של 8:2:2 היחסים הם 4/6, 1/6 ו- 1/6. לפי הנוסחה, צריך לחשב את x כלומר 3 לחלק לשורש השלישי של 2, וזה 2.381.
1/((4/6)^(4/6) * (1/6)^(1/6) * (1/6)^(1/6)) = 1/((4/6)^(4/6) * (1/6)^(2/6)) = 1/((4/6)^(2/3) * (1/6)^(1/3)) = 1/((4/6)^2 * (1/6))^(1/3) = 1/(4/9 * 1/6)^(1/3) = 1/(2/27)^(1/3) = (27/2)^(1/3) = 3/(2^(1/3)) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי. מצאתי את הטעות שלי. עכשיו, מאיפה בא המדד הזה, מה הוא אמור לבדוק, בעצם, ולמה אתה חושב שהוא מתאים למה שאנחנו מנסים לבדוק? או יותר נכון - למה הוא יותר טוב מהמדד המקובל שכתבתי עליו למעלה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדד ה"אנטרופיה" של מרחב הוצע לראשונה על-ידי Claude Shannon עבור קצבי תקשורת; זוהי ההגדרה הבסיסית במה שמכונה "תורת האינפורמציה". משתמשים בזה למשל כדי להוכיח שאי-אפשר להעביר מידע מסויים בתווך מסויים (כפי שאני עומד להדגים). אני יכול להציע שתי סיבות להשתמש במדד הזה. 1. הגישה האקסיומטית. נניח שאנחנו מחפשים פונקציה שתקבל הרכב של פרלמנט (בכל גודל), ותחזיר את "לוג מספר המפלגות האפקטיבי" (למה-מה. מסיבות טכניות, עדיף לעבוד עם הלוגריתם במקום עם המספר עצמו). דורשים מן הפונקציה ארבע תכונות: א. נגדיר "מכפלה של פרלמנטים" באופן הבא: אם בפרלמנט אחד יש הרכב 60:40 ובשני 10:10:5, אז לפרלמנט-המכפלה יש הרכב 600:600:300:400:400:200 (כלומר, כל המכפלות של כל הזוגות האפשריים). אנחנו דורשים שה"למה-מה" של פרלמנט-המכפלה יהיה שווה לסכום ה"למה-מה" של הפרלמנטים הקטנים. (ניסיתי לחבר לזה סיפור על מהפכה חוקתית ומעבר מדמוקרטיה ייצוגית לישירה, אבל ההסבר הזה ישיר יותר). ב. נניח שהמפלגות מאורגנות בגושים (למשל 40:20:10 נגד 30:20). דורשים שה"למה-מה" של הפרלמנט (40:30:20:20:10) יהיה שווה ל"למה-מה" של החלוקה לגושים (70:50), ועוד ה"למה-מה" הממוצע של הגושים (ממוצע משוקלל, עם משקל 70 ל"למה-מה" של 40:20:10, ומשקל 50 לזה של 30:20). ג. (טכני): בפרלמנט של שתי מפלגות, ה"למה-מה" אינו משתנה בהרבה עם עריקה של חבר אחד ממפלגה למפלגה (במלים אחרות, ה"למה-מה" של p:1-p הוא פונקציה רציפה של p). ד. (נרמול): מספר המפלגות האפקטיבי של פרלמנט עם שתי מפלגות שוות-גודל, הוא 2 (ולכן ה"למה-מה" הוא 1. כל הלוגים הם לפי בסיס 2). מתברר (!) שיש רק מדד אחד שמקיים את ארבע האקסיומות האלה, וזה המדד שהצגתי קודם לכן (הוא נקרא "אנטרופיה", כאמור). הסבר נוסף: 2. קירוב של מדד "גודל הקואליציה". בפרלמנטים סופיים (ורובם כאלה), הגודל של קואליציה מינימלית רגיש מדי לתנודות קלות (הוא לא מקיים את תנאי ג לעיל). מכיוון שאנחנו רוצים לאמוד את האנטרופיה של פרלמנט נתון, נעשיר אותו באופן מלאכותי: נתבונן בפרלמנט-המכפלה, עם מכפלות הולכות ומתארכות (מכפילים עשרה פרלמנטים (זהים) זה בזה, ואז 11, וכן הלאה). מתברר שאם האנטרופיה של הפרלמנט המקורי היא H, אז גודל הקואליציה המינימלית של מכפלת n פרלמנטים, כאשר הוא מחולק ב- n, הולך ומתקרב ל- H. (גם זה מתקיים עבור המדד הזה, ולא עבור אף מדד אחר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי כלום. רוצה לפרסם מאמר ב-APSR? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזה אחרי כל המאמץ שהשקעתי בתרגום מרחבי הסתברות לפרלמנטים? הצעתי שני נימוקים בעד מדד האנטרופיה; אני מודה שהשני קצת מסובך (ואין לו שום קשר אמיתי לגודלן של קואליציות (למרות שאין טעות במה שכתבתי שם)) - ננסה להתמקד בנימוק הראשון. אנחנו מחפשים מספר שאפשר יהיה לקרוא לו "גודל" הפרלמנט. הצרה היא שאפשר להעלות על הדעת המון פונקציות שנראות "מתאימות", וקשה לקבוע איזו מהן מוצלחת יותר. לכן משתמשים בפטנט: שוכחים את כל הפונקציות האפשריות שאנחנו אולי מכירים, ומתמקדים בתכונות שלהן. למשל, היינו יכולים לדרוש: ה. ה"גודל" של פרלמנט עם מפלגה אחת הוא 1, ו. שאם שופכים שני פרלמנטים (עם מפלגות שונות) לאותו בניין, גודלו של הפרלמנט שהתקבל יהיה סכום הגדלים. קל לראות שה"פתרון" היחיד (המקיים את אקסיומות ה',ו') הוא לספור מפלגות (וזהו אכן מדד נאיבי מוצלח מבחינות מסויימות). כדי לקבל מדד משוכלל יותר, שמתחשב בגודלן היחסי של המפלגות, אפשר לחשוב על ארבע האקסיומות (א,ב,ג,ד) של התגובה הקודמת. התוצאה של האקסיומות האלה היא המדד הידוע בשם "אנטרופיה". לגבי APSR, אולי יש לזה טעם אם תוכל להמציא סיפור משכנע לאקסיומה הראשונה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי, הגזמתי. את אקסיומות ג' ו-ד' אני מבין. את א' ו-ב' לא הבנתי. בשביל מה צריך להכפיל פרלמנטים? ולמה הלמהמ"ה המשותף צריך להיות הלמהמ"ה של החלוקה לגושים פלוס הלמהמ"ה הממוצע של הגושים? כלומר, למה אלו דרישות מהמדד שלנו? במה הן מועילות לנו במשהו? ועד כמה התוצאה שונה באופן מהותי מהמדד המקובל שהצגתי מקודם? האם זה ייצור סידור אחר של מספר המפלגות בפרלמנטים? כלומר - האם אפשר לדמיין שני פרלמנטים שלפי השיטה המקובלת בפרלמנט א' יהיה יותר מפלגות (אפקטיבית) מאשר בפרלמנט ב', ואילו לפי השיטה שלך פרלמנט ב' יהיה בעל יותר מפלגות (אפקטיבית)? כי אם לא, אז ההבדל הוא לא כל כך משמעותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את האקסיומות אני לא יכול להסביר. (כשהן מנוסחות בשפה של מרחבי הסתברות הן נשמעות טבעיות מאד; זו לא אשמתי שאתם לא רגילים להכפיל פרלמנטים). התוצאה אולי אינה שונה *מהותית* מהמדד המקובל1. אבל הנה דוגמא שמראה שהם שונים: א. 80:20:20 ב. 79:27:14 בראשון יש יותר מפלגות (ב- 0.014 יותר) לפי המדד "שלי", אבל פחות (ב- 0.009) לפי המדד שלך. 1 תפסיק כבר לקרוא לו "המדד המקובל". הוא מודד, כזכור, את ההסתברות ששני חברי כנסת אקראיים ישתייכו לאותה מפלגה; "המדד המקובל" הוא אנטרופיה (כפי שכל מהנדס ישמח לאשר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה מדד האנתרופיה מודד עבור מהנדסים, אגב? והוא מקובל בתחום מדע המדינה כמדד למספר המפלגות האפקטיבי. האם האנתרופיה מקובלת כמדד המקובל אצל מהנדסים למספר המפלגות האפקטיבי? רגע, לא הבנתי, האם המדד שלי מודד את ההסתברות ששני חברי כנסת אקראיים ישתייכו לאותה מפלגה, או שהמודד שלך עושה את זה טוב יותר? כי אף אחד לא אמר שהמודד הזה אמור לעשות את זה. מה הוא כן אמור לעשות זו שאלה טובה. מוזר לי שאף פעם לא עלה בדעתי לשאול "מה זאת אומרת 'כמו'?" המפף. מתמטיקאים תמיד חייבים לסבך הכל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני באמת לא יודע באיזה מדד משתמשים מהנדסים עברו מספר המפלגות האפקטיבי (אולי תעשו על זה סקר). בכל אופן משתמשים בזה כדי למדוד גודל אפקטיבי של מרחבים (כמו: מספר האותיות ב-ABC; הרי האותיות אינן מפוזרות באופן אקראי, ולכן "למעשה" יש הרבה פחות מ- 26 (נדמה לי שבערך 14)). זה חשוב כשרוצים לדחוס קבצים כדי לשלוח אותם באינטרנט. למשל: אם בוחרים חברי כנסת באקראי (באופן בלתי תלוי זה בזה), מתקבלת סדרה של שמות מפלגות; נאמר שבחרו 1000000 פעם (יוזמי הצעות חוק מיותרות, או משהו). נניח שרוצים לקודד את הסדרה הזו ולשלוח אותה למישהו אחר (משהו שמהנדסים עושים כל הזמן). באופן נאיבי, אם יש בפרלמנט (למשל) 8 מפלגות, זה דורש 3000000 סיביות (אחרי שמכינים טבלה מראש, כל מפלגה מתאימה לאחת מבין האפשרויות 000,001,...,111). מתברר שהדרך האופטימלית לעשות זאת דורשת 1000000*H, כאשר H הוא הלוג של המספר האפקטיבי *לפי המדד שלי*. המדד שלך שווה לאחד חלקי הסיכוי ששני חברי כנסת אקראיים שייכים לאותה מפלגה. מן הסתם זה לא מה שהוא רוצה למדוד, אבל אין מה לעשות - זה מה שהוא. אפשר לבחור לקרוא לזה "מספר מפלגות אפקטיבי", אבל לא ברור למה המדד שלי (שהוא כל כך מוצלח וגיבור) צריך יותר הצדקה מאשר המדד הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דרך אחרת לתאר את מספר המפלגות האפקטיבי היא אחד חלקי הגודל הממוצע של מפלגה של חבר כנסת אקראי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה דוקא די קל, לא? בחרנו פרלמנט א' לנושאי בטחון, ובבחירה נפרדת פרלמנט ב' לנושאי כלכלה. לאחר בדיקה מסתבר שבכל מפלגה בפרלמנט א', הדעות לגבי נושאי כלכלה מתחלקות באופן פחות או יותר זהה לחלוקה של המפלגות בפרלמנט ב'. מטעמי חיסכון, אנחנו רוצים לאחד את שני הפרלמנטים בצורה הוגנת לפרלמנט אחד גדול. מספר המפלגות האמיתי גדל בצורה כפלית, ולכן אנחנו רוצים התנהגות דומה ממספר המפלגות האפקטיבי (דהיינו, ה-Log הוא סכום ה-Logים של החלקים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא מה שתקבל. תחשוב ביקמרליזם. אם אתה מאחד את הבית התחתון והבית העליון, אתה לא תקבל את כפל מספר המפלגות האמיתי, או האפקטיבי, לא-לא. יש נציגות של המפלגות בשני הבתים, ומספר המפלגות האמיתי יהיה כנראה די קרוב למקסימום מבין מספרי המפלגות האמיתיים בשני הבתים. אתה מתאר חלוקה של פרלמנטים אורתוגונליים – פרלמנט לנושא כלכלה ופרלמנט לנושא בטחון (רעיון מענין, אגב). אבל אם תאחד אותם, מספר המפלגות האמיתי _לא_ גדל בצורה כפלית, כי בחירה במפלגה מסויימת בנושאי בטחון היא לא בלתי-תלויה בבחירה במפלגה מסוימת (אותה מפלגה, לעתים קרובות) בנושאי כלכלה. יש מצב שמדד המפלגות האפקטיבי של המושב המשותף של הפרלמנטים באמת צריך להיות הכפל של המדדים של כל אחד מהם, אבל זו ממש לא דרישה של המערכת. אולי כדאי למצוא דרישה אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(לרעיון המעניין הזה, ביישומים מסויימים שלו, קוראים ''פדרליזם'') | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם יכולה להתקיים פדרציה בעלת תת-ישות אחת בלבד? ואם כבר, מה ההבדל האיכותי בין פדרציה לקונפדרציה, אם בכלל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל הוא בין ישות ריבונית אחת המחולקת למספר תת-ישויות (פדרציה), לבין מספר ישויות עצמאיות שיצרו גוף-על כלשהו מתוך הסכמים בין-לאומיים, אך הם שומרים על ריבונות עצמאית (האיחוד האירופי, לדוגמא). הקווים המפרידים לא ברורים לחלוטין, וכמובן שהרבה פדרציות התחילו כקונפדרציות (ארה"ב, כדוגמא בולטת, ויש שאומרים שגם האיחוד האירופי הולך בכיוון הזה - אבל גם שוויץ וגרמניה הן מקרים כאלו - פדרציות בתוך קונפדרציה! שאחר כך יהפכו לפדרציות בתוך פדרציה! שלוש רמות ממשל עצמאיות! איזה כיף!). כדי לבלבל עוד יותר, אקט ברור של הפיכה לפדרציה, כמו האיחוד של מספר פרובינציות בריטיות בצפון אמריקה לישות מדינית אחת (קנדה), נקרא "the act of confederation". אבל זה מה יש. לגבי השאלה הראשונה - אני לא חושב שבעבר עלה צורך שכזה. בגלל זה, אגב, דיברתי על "יישומים מסויימים" של הרעיון. אבל בעקרון, הרעיון של הפרדת סמכויות בין שתי "רמות ממשל" יכול לעבוד באותה מידה גם עם תת-ישות אחת. הוא פשוט נראה אדיוטי במיוחד במקרה כזה. ראוי לציין, אגב, שבקנדה אין הפרדת רשויות במובן האמריקאי (בלמים ואיזונים, למרות שרבים טועים לחשוב שגם בארץ ההגדרה הזו תופסת), וההפרדה בין רמות הממשל היא שמאפשרת "איזונים" ו"הפרדת רשויות" במידה כזו או אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה ההבדל? אם יוזמת היצירה (מדינות יוצרות את הפדרציה לעומת פדרציה יוצרת תת-ישויות) אז ארה"ב היא עדיין קונפדרציה, כי העבר עדיין לא השתנה. אם ריבונות, אז מה זו בעצם ריבונות? אם סמכות שיורית, אז לפי ויקיפדיה ארה"ב שונה במובן הזה מקנדה. אם סמכות ליחסי חוץ וצבא, אז מיקרונזיה היא בעצם חלק מהפדרציה האמריקאית. האם ההבדל הוא פשוט הכרה בינלאומית בריבונות? ואז אתה ריבון אם"ם כולם אומרים שאתה ריבון, ואין לכך בהכרח השלכות אחרות? איזה נושא משעשע... אז מה, בקנדה ובארה"ב יש בלמים ואיזונים, ורק בארץ אין? מה יש לנו במקום, דרג מקצועי מתוגבר? מרכזי מפלגות? דוד אפל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדד טוב הוא מי יכול להחליט על פרישה מהאיחוד. מקובל בארה"ב ובקנדה כי לא מספיקה החלטה של יחידה אחת כדי לפרוש מהאיחוד, אלא צריכה להיות הסכמה של האיחוד כולו (ברמה הפדרלית). לכן, למשל, בקנדה גם הבדלנים הקוויבקיסטים לא מדברים על פרישה מוחלטת אלא על "ריבונות-מקושרת" (Sovereignty-association). לעומת זאת, כל מדינה באיחוד האירופי יכולה לפרוש פשוט על-ידי החלטה שהיא מבטלת את הסכמתה להיות חלק מהאיחוד. סימן נוסף לריבונות היא ההחלטה מי רשאי לחתום על הסכמים בינלאומיים. (במקרים מסויימים, גם יחידות המשנה יכולות לחתום על הסכמים ואף לפתוח שגרירויות עצמאיות, אבל זה יקרה רק אם יש הרשאה מפורשת מהרמה הפדרלית). אגב, מיקרונזיה היא בעצמה פדרציה. לגבי בלמים ואיזונים, לישראל, כמו לאנגליה, אין. המשטר שלנו בנוי דווקא על אחדות הרשויות, ולא על הפרדתן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכמה יש לנו עכשיו, אחרי הבחירות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לא טעיתי בחישוב, אז זה יוצא ~6.8 (לפני קולות החיילים). המספר האבסולוטי הוא 12. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המהות שלנו כאן היא מהות קשה מאד! זה נתון בסיסי ראשון. באופן טבעי התמודדות עם מהות קשה דורשת תכנון ארוך טווח באופן טבעי התמודדות עם המהות הקשה מחייבת רצון ונחישות באופן טבעי התמודדות עם מהות כה קשה זקוקה להרבה סבלנות באופן טבעי השתנות מגמה למהות הקשה זקוקה להרבה מאד זמן כשאין רצון או אמץ להכיר במציאות קיימת ובמשמעויותיה, אין אפשרות וסיכוי להסיק מסקנות אמת. כהמסקנות מוטעות אז גם הנחישות, אם קיימת במידה, מתבזבזת כשאין סבלנות, אין גם זמן ואין כל סכוי לגעת במהות! אבל הרי נדרש מעשה נדרשת פעולה, כי המציאות רעה! הו כאן מתגלה אמנות האילתור, הפקחות חסרת העיקביות, ההימור והסיכוי המפוקפק, והבזבוז חסר המעצורים והבושה! זה מה שעומד מאחרי הכשלון (הזמני?) של אוסלו! זה מה שעומד מאחרי הזיזגים בטכניקות הבחירה שלנו. זה מה שעומד מאחרי חילופי השלטון התכופים. זה מה שמביא לחוסר יציבות פוליטית ולערעור כלכלי! זה ביסוד החולשה החברתית והשפיפות הלאומית של כולנו! ב1967 חדלנו להתמודד עם המהות של קיומנו כאן! ומאז אנו עסוקים בהכנת תרגילים ו"פתוח פטנטים", באילתורים ובהימורים, כדי להתקיים ולהתקדם! לרוע מזלנו יש לנו כשרון בלתי מבוטל להשלות את עצמנו ואת האחרים, ולהשיג תמיכות רציניות מבחוץ! זה מה שהזרים בעורקינו חמצן מלאכותי עד היום, השאלה הבאה היא כמה? ועד מתי?!... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק לי זה מזכיר את החמשיר הגרוע (ואת משקלו המפוקפק) שכתבתי, לכבוד השוטה, בטופיק אחר באייל? כנראה שכן... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי זה מזכיר שיש פגישה באגודה ללוחמה בקלישאות ביום שלישי בשבע וחצי. בואו בהמוניכם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הקץ לסיסמאות!" יחולק בתור סטיקר, לכל מי שיוכיח שהוא אינדיבידואל שמאס בדרך המחשבה העדרית, בדיוק כמו כל באי הכנס האחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודעת אם מה שאני הולכת לכתוב עכשיו קשור ישירות למאמר, אבל סתם רציתי להביע דעה כלשהיא וכאן נראה לי שזו הבמה המתאימה ביותר... לפני ארבע שנים, עוד בתקופה האינפנטילית שלי (כשלא הייתה לי זכות בחירה...), הסתכלתי בערגה על כל אלו שהלכו להצביע . היכולת להצביע הייתה נראית לי קסומה, ממש כמו תעודת זהות, שלגאוותי, כבר הייתה לי אז, או רשיון נהיגה. אפשר לומר שדי קינאתי... למה? אולי בגלל שהייתי מאד אידיאולוגית, כבר אז ידעתי מה אני הולכת להצביע , זה היה ברור לי ממש כשם שהיה ברור לי מהו שמי הפרטי ובאיזה תיכון אני לומדת. אך לא הייתה לי ברירה אלא להסתפק בלחלק בכניסה לקלפי את הפתק של המפלגה שלי, כשאני לובשת את החולצה והכובע המתאימים, (וכמובן לריב עם כל החבר'ה של המפלגה הנגדית...). היום כבר יש לי זכות בחירה, ולא רק לי, גם למיליוני אנשים אחרים בארץ. רק שהיום אני בהחלט שואלת את עצמי למי להצביע, למה, ומדוע לכל הרוחות אני חושבת שההצבעה שלי תשפיע במשהו...ויותר מאשר אני כותבת על עצמי, אני כותבת על הלך רוח ציבורי...איכשהו, כבר הפכנו להיות אדישים. לאף אחד אין אידיאולוגיה, רב האנשים בארץ אנשי מרכז עם נטייה קלה לימין או שמאל, את המעבר בין הגושים הם עושים כל בוקר מחדש כשהם פותחים את העיתון ומגלים את פרשית השוחד\ הונאה\ שחיתות התורנית. מעולם אחוז המתלבטים לא היה כל כך גבוה, והאמת- נדמה לי שאנחנו מרגישים שכולם אותו הדבר. בסופו של דבר- מה מבקש ישראלי ממוצע? לגמור ת'חודש בצורה נורמאלית ולא להתפוצץ בתוך אוטובוס. זהו. ואין מפלגה שלא מנסה להבטיח את זה באחד הסעיפים במצע שלה. פעם דעה פוליטית הייתה דעה פוליטית, וחבר מפלגה היה חבר מפלגה, ונאמנות הייתה נאמנות, ולכל הבית הייתה החלטה משותפת שהתבטאה היטב על ידי יריעות הבד המודפסות שנתלו על הגדר...היום זה בהחלט לא נדיר למצוא בתים עם שלושה שלטים שונים, או ללא שלטים בכלל. ואם היום הבן יאמר לאב השמאלני "שמע, החלטתי להצביע לימין", או להפך, האב כבר לא יראה זאת כבגידה. לעיתים אף נראה לי ששדה הקרב הפיקנטי ביותר במערכת הבחירות הנוכחית הוא לאו דווקא בין השמאל לימין כמו בין החילונים לדתיים... אז מה, התעייפנו או שסתם הכל יותר מדי צפוי? טוב, ולכל המתלבטים- שכן שלי הקים מפלגה, קוראים לה "זעם", ומטרתה להילחם בעוני. זוהי מפלגה שנראה לי שאף אחד (שלא באר-שבעי..) שמע עליה, וממש יש סיכוי שהיא תרד לאבדון. אם אתה בלאו הכי מתכוון לשים פתק לבן, מה דעתך להצביע לה? זה אמנם לא יגרום לה לעבור את אחוז החסימה, אבל כל קול יעשה לבחורצ'יק שעומד בראשה טוב על הלב, ויתרום למורל השכונתי... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"את המעבר בין הגושים הם עושים כל בוקר מחדש" - נדמה לי שאת לא רואה נכון את הדברים. שישה עשר האחוזים המתלבטים לא מתלבטים בין שמאל לימין, להערכתי, אלא בין מפלגות שונות בתוך הצד "שלהם" במפה הפוליטית (כשהכוונה למפה הבטחונית כמו גם למפה החברתית - דהיינו, אם מישהו מתלבט בין מרצ לשינוי כיוון שהדתיים בראש מעייניו, אני לא רואה את זה בתור התלבטות בין שמאל לימין). ההתרפקות הנוסטלגית שלך מפתיעה אותי - הרי רוחות האידיאולוגיה לא השתנו מאז היית את בתיכון. האידיאולוגים-של-פעם שאת מתארת עברו מן העולם לפני שנים רבות, אי-שם בתקופת ממשלת הרוטציה הראשונה. בנוסף, שונות הצבעה בין בני אותו בית נראית לי דווקא כהתקדמות בריאה מאוד של חברה דמוקרטית. לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התקופה ה"אינפנטילית" שלך, כדבריך, נראית לך כל-כך מפעימה מאותה סיבה שהתקופות האינפנטיליות של כולנו נראות, בראי הזמן, מופלאות. כולנו חובבי נוסטלגיה, כלבים שוטים של הרומנטיקה. לכולנו העולם נראה פעם ברור יותר, חד יותר. אבל זה לא שהעולם נעשה מטושטש - זה שאנחנו התבגרנו, ופיתחנו את האפשרות לבחון את השאלות מכמה כיוונים, בעין ביקורתית, אפילו צינית. בבחירות 92', כשעוד הייתי ילדון צעיר ואידיאולוגי, גם אני ידעתי בבירור את כל התשובות. ידעתי בדיוק מה צריך לעשות, מי הצד הצודק ומי הצד הרע בכל העסק. לא היה לי צל של ספק איפה הבית שלי. בבחירות 96' כבר הייתי קצת פחות בטוח, ובבחירות 99' כבר נאלצתי לעשות הרבה חושבים לפני שבחרתי מפלגה, וזו לא הייתה אותה מפלגה בה תמכתי ב-92'. היום, 11 שנים אחרי הבחירות ההן, אני יודע שאז הייתי תמים ובור. לא ידעתי באמת מה קורה סביבי. את עמדותי ינקתי מהסביבה המיידית שלי - משפחה, חברים - שהייתה די הומוגנית. כל זה השתנה. צבא, עבודה, אוניברסיטה - כל אלו מקנים לאדם הצעיר את אותה פרספקטיבה שחסרה לו כשהוא עוד ספון בבית הוריו ובבית הספר. זה לא ש"אנחנו" הפכנו לאדישים. זו את. השאר היו אדישים גם לפני 4,7 ו-11 שנים. אז מה כן השתנה? הבחירה הישירה שברה את התבניות. לרוב האנשים כבר אין "בית פוליטי" - וזה דווקא דבר טוב! לא עוד הצבעה "כי ככה תמיד הצבענו", אלא הצבעה מתוך שיקול דעת, מתוך בחירה כנה ואמיתית בין האופציות הפרושות בפני המצביע בקלפי. זה לא שאף פעם לא היו כל כך הרבה מתלבטים, כמו שמעולם לא היו כל כך הרבה אנשים שניסו *לבחור* במי הם תומכים, במקום להניח כאקסיומה שהם מצביעים ל"בית" שלהם. פעם דעה פוליטית לא הייתה דעה פוליטית, אלא הייתה כפייה של הסביבה על הפרט. חלילה וחס שאדם בשכונה ליכודניקית יתמוך בפומבי במפלגה אחרת - אפילו תהיה זאת מפלגת ימין. הפלורליזם של החברה היום, המתבטא גם בפתיחות לעמדות פוליטיות שונות, הוא התפתחות חיובית בחברה. אכן - קשים חייו של הפרט בעולם הליברלי. הוא נדרש להיות תבוני, להחליט החלטות בעצמו, ולא לפנות לסמכות - ממלכתית או דתית - כדי לקבל תשובות לשאלותיו. אם האדם הוא סיבת הכל ומטרת הכל, האדם הוא גם מקור הכל. זהו היופי שבדמוקרטיה, וזהו גם הקושי שבה. (אגב, תגידי לשכן שלך שיש לו יופי של תשדירים, אבל זה כן חשוב מיהו ומה שמו, כי קשה לתמוך במישהו שאין לו פרצוף או אפילו עמדה ברורה חוץ מזה שרע) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת, אתה צודק. נתת לי כיוון חשיבה מעניין. אני, במשך חיי הקצרים, הספקתי להיות פעילה בשלושה מפלגות שונות (קיצוניות יותר או פחות), ועדיין לא למצוא את עצמי. גם בבחירות האחרונות אני פעילה, אבל הפעם עם מעט יותר אידיאולוגיה, ולא, כמו פעם, בגלל שדוד שלי הוא מנהל המטה. בכל אופן, לדעתי, כן הפכנו להיות אדישים, ואני בהחלט לא מדברת על עצמי, דווקא בגלל שאני פעילת שטח במפלגה ואני רואה את התגובות, ועושה טלפונים- אני מרשה לעצמי לקבוע את זה (בתשובה לשאלתי "האם החלטת לאיזה מפלגה אתה מתכוון להצביע?" ענו: "מה את בלחץ? עד הבחירות אלוקים גדול..אני אחליט בקלפי", זה לדעתי מעיד על אדישות) תראה, בשבילי, בתור פעילה, זה רק טוב יותר שאנשים מוכנים לבחון דברים, ולא, כמו תמיד, להצביע למפלגות הבית. אבל זה הפליא אותי דווקא מפני שהמשפחה שלי היא מאד אידיאולוגית בקטעים האלו (מנהלי מטות, פעילים מכזיים, תומכים נלהבים, בן דוד של אבא שלי הוא אפילו חבר כנסת). תמיד הרגשתי שאני היא זו שיוצאת דופן כשאני מוכנה לבחון את האמונות שלי מחדש. בקשר ל"זעם" (אגב, אני לא מצביעה להם, אבל אני מסמפטת אותם), קוראים לבחורצ'יק שעומד בראשה יורם פריינטי, בב"ש השם שלו מאד מוכר, ובאמת הפירסומות שלו בב"ש הם עם תמונות ענקיות שלו, בשאר הארץ כנראה שהוא לא מצא טעם כי לא מכירים אותו. אני מעולם לא קראתי את המצע שלהם, אבל אני יודעת שהוא פעיל בשכונה שלנו המון שנים ונבחר כל שנה מחדש לראש הועד.. (ברור לי שתצחקו על משפטי האחרון...). בזמנו הוא גם עזר לי לחפש מלגות לימודים, והוא די קשוב ןמשתדל לעזור כשהוא יכול...בקיצור- אם אתם מתלבטים, הוא יכול להיות אופציה לא רעה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אולי תוכלי לפתור את המסתורין ולהסביר לנו מה הם רוצים, החבר'ה, בעצם? ותגידי לבחור החביב שלדעתי יש להם קמפיין מצוין. יופי של תשדירים. ברצינות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקטובר, 2002. באר-שבע. ילד בן 10 הוכה במוטות ברזל על-ידי שני עבריינים: ילדים בני 13 ו12. הם היכו אותו עד זוב דם. אחר-כך באיומי סכין גררו אותו מתחת לגשר. שם הלבישו עליו צמיג וניסו לאנוס אותו. לבן ה13 יש כבר תריסר תיקים במשטרה. שבוע שעבר. הורים מתנדבים מכינים סנדויצ'ים עבור ילדים רעבים בבתי-הספר. כל בוקר מתייצבים לפי הטור בפתח בתי-הספר, ומגישים שקית מלאה בכריכים למנהל. האוכל מחולק חינם בהפסקות. הביקוש גדול. אחד המנהלים מספר למצלמה שמאז שהחלו במבצע, רמת האלימות ירדה פלאים. אחד ההורים עם השקית: "איפה המדינה? הכל קרס כבר?" מה קרה לנו? המדינה מדרדרת מיום ליום. מערכת החינוך קורסת. ילדים מסתובבים ברחובות עם סכינים – וכך נראה דור העתיד. מה יהיה פה בעוד 5 - 10 שנים, כשהם יגדלו? השסעים מעמיקים. אנשים כמעט אוכלים זה את זה, אפילו בכבישים. המוני עניים ש"צצו" משום מקום, ועושה רושם שלאף אחד לא באמת איכפת. הקימו ועדת חקירה ומיד שכחו. מה קרה לנו? עוד רגע בחירות, ותחושת הגועל נפש שמלווה אותנו עצומה. הרגשה של חוסר אונים, שהכל יהיה אותו דבר, ושלאף אחד שם למעלה לא באמת איכפת. כבר חודשים שהפוליטיקאים משגעים אותנו. דוחפים לנו סיסמאות סתומות שלא אומרות כלום: "העם רוצה שרון!", "מאמינים בך מצנע!", "חייבים שינוי בממשלה!". מסבירים לנו באופן מלומד עד כמה שכל אחד יותר מושחת מהשני. מבטיחים הבטחות מצוצות מהאצבע על ס"מ יותר או פחות מהשטחים, או שמשניאים. זורקים מיליוני שקלים על שלטים. לו רק עשירית מזה היתה מגיעה לאותם ילדים שאין להם אוכל! אנשים! מספיק לשבת בצד ולקטר. חייבים לעשות. אסור לנו להיות הדור שיוותר על המדינה. אין לנו מקום אחר. הגיע הזמן לקום ולהגיד: רבותיי, אתם שם למעלה, נמאסתם! מספיק עם הקלישאות שמוכרים לנו. מספיק עם הביזוי העצמי. תנו לחיות בארץ הזאת. זה בידיים שלנו, אפשר גם אחרת. כך הוקמה "ישראל אחרת", כתנועת מחאה עממית, אנשים שמאמינים שאפשר לשנות משהו במדינה הזו. מי שאומר היום שהאשמה בשיטה, אומר רק חצי אמת. האשמה היא גם בבוחר, משום שהבוחר כל בחירות ובחירות הולך ונותן את הקול שלו לאותן המפלגות מבלי לעשות חשבון נפש. יוצא לי להסתובב הרבה בארץ בזמן האחרון. עשינו מסע רגלי מקרית-שמונה לנגב, ובדרך עברנו בכל יישוב ויישוב. אני הלכתי בחלק מן המסע. דיברתי עם הרבה אנשים. הרבה תגובות חיוביות. לצדן, אני שומע תגובות כמו: "כן, כן, אתם צודקים. כאילו שכל מה שרציתי לעשות, אתם לקחתם ונלחמים עבור זה! והמון בהצלחה שיהיה לכם. אבל מה? אני כבר 30 שנה מצביע "ליכוד", וגם בבחירות האלו אני אצביע "ליכוד". למה? כי "ליכוד" זה הבית!" ויש תגובות כאלה גם מן השמאל. זה כמו ביצה והתרנגולת. לא ברור מי האשם הראשון: השיטה או הבוחר. האמת כנראה שהאשמה בשניהם יחד. והפוליטיקאים חוגגים על זה. הרי, בתכל'ס, אין היום כמעט שום הבדל בין הליכוד לעבודה, וההבדל המינימליים לא מצדיקים את המצב הנוכחי. אם תאוות השלטון לא היתה מעבירה אותם על דעתם, כבר מזמן היו מתאגדים למפלגה מרכזית אחת שלא תהיה נסחטת. מתברר שלא - שמחיר הכיסא מספיק כדי למכור את המדינה לקבוצות לחץ שסוחטות את הממשלה. אבל זה רק חצי צד של המטבע. מצד שני, החברה היום רואה את הסחיטה כאמצעי לגיטימי ומשלימה איתנו. נוצרו המון מפלגות שכל המצע שלהן אומר בלי בושה: "תנו לנו", ואף אחד לא מדבר על תועלת המדינה. רוצים פתרונות? יש ויש. - השקעה מסיבית בחינוך. רק חינוך יכול להוציא את דור העתיד ממעגל הקסמים של העוני והבורות. רק חינוך לערכים כמו "סולידריות", "עבודה" ו"אחריות" יכול למנוע את ההתפוררות הפנימית של ישראל. הקניית בסיס שווה בחינוך בכל הזרמים ימנע את העמקת השסע (חינוך מחוץ לפוליטיקה).. - חוק "מעמד המורה": שימשוך אנשים מוכשרים למקצוע ההוראה, ויבטיח שיהיו אנשים מקצועיים. - "שרים מקצועיים" - שלא יהיו ח"כים. אנשים מחוץ למערכת הפוליטית שיבואו לעשות את העבודה נטו, ושיבינו מה הם עושים. - תכנון לטווח רחוק, תקציב רב שנתי. היום כל שר חושב רק על מה להציג לבוחר בעוד שנה, שנתיים, כדי להיבחר עוד פעם. פרוייקטים בסדר גודל לאומי פשוט לא קיימים. זוכרים פעם בנו את המוביל הארצי? נשמע כמו חלום? היום חצי שנה רבים על תקציב, אח"כ חצי שנה מעבירים אותו. את המצב הזה חייבים להפסיק. התקציב חייב להיות רב שנתי, וחייבת להיות רשות שתהיה מופקדת לתכנון לטווח ארוך. - ייצוב השלטון: העלאת אחוז החסימה, הקטנת מס' השרים ל14, ביטול משרות ה"שר-בלי-תיק". את הממשלה יוכלו להפיל רק 72 ח"כ ומעלה. - "עבודה עברית" - במקום לשלם דמי אבטלה, צריך לממן את הפרש בין השכר של עובד זר לשכר המינימום. המדינה חייבת לדאוג שכל מי שרוצה לעבוד יוכל להתפרנס בכבוד. מצד שני, מובטל לא יקבל את דמי האבטלה באופן אוטומטית, אלא רק לאחר שהתנדב לעזור בקהילה. - "חוק שירות אזרחי" - כל אזרח חייב לשרת את המדינה. מי שלא ישרת בצבא (ערבים, חרדים) ישרתו במסגרת המשטרה, המשמר האזרחי, הכבאות, טיפול בקשישים. זה לא בשמיים. תעזרו לי ולאנשים שמאמינים, לעשות ישראל אחרת. אם תרצו – אין זו אגדה! את המצע המלא אפשר למצוא באתר: http://www.disrael.co.il - דויד גורביץ' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכנעת את כל קוראי האייל להצביע לישראל אחרת. הרווחתם 0.02 מנדטים! עכשיו, תוכלו לזהם אתרים אחרים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועכשיו, תוכל להסביר לי למה זה זיהום? _____ העלמה עפרונית, וחסך נוראי באקטואליה לווריד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקום להעלות את אחוז החסימה, מדוע לא לחלק את מספר חברי הכנסת בשתיים? הרי גם כך אחוז החסימה הוא שני מנדטים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קוראי האתר מגיעים אליו שלא כדי להיחשף לפרסומות, סמויות או גלויות. ''זיהום'' הוא מילה מצויינת, כיוון שבאתר חף מפרסום פתאום משתרבבת לה פרסומת ארוכה ובלי בושה. אני קוראת כל תגובה באתר כאילו היא דעתו של אחד מהקוראים וכאילו היא חלק מהדיון. התעמולה הנ''ל לא עונה על אף אחד מהקריטריונים. לו הייתי רוצה לקרוא מהגיגיו של מי מהמועמדים לכנסת, הייתי כבר מצליחה למצוא את האתר בו הם מפורטים. לדחוף לי אותם במסווה של תגובת קורא זה עלבון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בין ההסבר המנומס והנכון שלך לתגובה של ליאור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני מבין את למה את מתרגזת. אני מאמין ברעיונות של "ישראל אחרת", ואלה הן דעותי. אני מזדהה איתן לחלוטין. ומצדי אני עושה את כל שביכולתי על מנת לגרום לשינוי בדעת הקהל. למה? כי עצוב מה שקורה במדינה, ואיכפת לי. ולכן, אני מדבר עם אנשים, משתתף בדיונים, מביע את דעתי וגם כותב. האם זה נקרא זיהום? (או שפשוט את לא אוהבת את הרעיונות?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במה אתה מאמין? בחבורת טרמפיסטים שמקווים להכנס לכנסת על הטיקט של תנועת מחאה? לסדר לעצמם פנסיה מגיל צעיר? מי הם ומה הם, הילדים הללו שלא עשו שום דבר בחיים חוץ מלהדפיס כמה טי-שירטים של התעוררות ולצעוק "נינג'ות" בתשדירים? להגיד "להשקיע! להשקיע!" זה מאוד קל. להגיד "חינוך! חינוך!" זה עוד יותר קל. אבל מאיפה הכסף, הא? ומה זה הרעיון המטומטם הזה של השלמת הכנסה משכר של עובדים זרים? לא שמעתי דבר אידיוטי יותר מעודי. אתה בטוח שזה חלק מהמצע הרשמי של ישראל אחרת? כי אם כן, הם יותר דבילים משחשבתי. ישראל אחרת היא תופעה עגומה: אופורטוניסטים ציניים שמנצלים תמימים אהבלים. יש כמה כאלה בכל בחירות, אבל הדיסוננס בין ההשענות על בעלי הון לבין המסרים הכאילו סוציאליים מעולם לא היה גדול כל-כך. מי שמצביע לישראל אחרת לא רק מבזבז את הקול שלא לריק על מפלגה שלא תעבור את אחוז החסימה - אפילו אם הם היו מצליחים להכנס הוא היה מבזבז את הקול שלו על מפלגה שזיינה את השכל מהרגע הראשון שהוקמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום, דובי. מזמן לא התכתבנו :) צר לי שההכפשות השקריות של "שינוי" בתקשורת הוליכו אותך שלל. "שינוי" ומפלגות כמוה ניסו להכפיש אותנו מהיום הראשון, רק משום שהן חוששות מאיתנו. (הדברים הגיעו לידי כך שאפילו שכרו בלש פרטי כדי לבלוש אחרי האנשים שלנו!). כסף אין לנו בכלל וגם לא בעלי הון. כמה אנשים אמרו שהם חושבים שהרעיונות שלנו טובים, ובזה הסתכם העניין. אתה יכול לבוא למטה ולראות איך זה עובד מבפנים. אני יכול להעיד שחוסכים בהכל - אפילו בפליירים. אתה טוען שאני אהבל? זכותך. זה לא מציג אותך עצמך באור חיובי במיוחד, ובטח שלא תורם לנושא הדיון. ובקשר לאופורטוניסטים - "ישראל אחרת" זו קודם כל תנועה רעיונית. תנועה שקיימת ופועלת כבר יותר משנה, ועושה דברים. יש צוות מקצועיים בכל נושא, שיושבים וחושבים איך אפשר לפתור את המצב הביש שיש במדינה היום. במקביל יש עשייה: עוזרים לנזקקים, צובעים בתים לקשישים, תורמים בקהילה. הכוונה לא היתה בכלל לרוץ לכנסת. ניסו לקדם את הרעיונות דרך המפלגות הקיימות היום. ומה? זרקו אותנו מכל המדרגות. אמרו שאנחנו צעירים ולא מבינים שום דבר. השיא היה כשהצענו לשינוי לקבל את "חוק שירות אזרחי" (להזכירך: הרעיון הוא שמי שלא משרת בצבא, חייב לשרת במסגרת המשטרה, הכבאות, תרומה בקהילה), והתגובה של ח"כ אברהם פורז היתה: "זהו חוק טוב לישראל, אבל חוק רע ל"שינוי"". אגב, ביום שישי האחרון כל הרשימה של "ישראל אחרת" חתמה על כתב התחייבות - לא להיות יותר מ2 קדנציות בכנסת, ולא לשמש בתור שרים (הרעיון הוא ששרים יהיו אנשי מקצוע שיבואו מחוץ לכנסת. כשר חינוך מטעמנו, למשל, נזמין מישהו שהיה נשיא אוניברסיטה. שיבין מה הוא עושה.). אז מה לעשות? לשבת ולקטר? לצעוק שכולם לא בסדר, ולא לעשות כלום? דובי, מי שציני פה זה רק אתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הידעת? שתי קנדציות זה בדיוק, אבל בדיוק, מה שאתה צריך כדי לקבל פנסיה של ח"כ לכל החיים. מזל שהם לא אופורטוניסטים, אחרת היינו צריכים לחשוד בהם. דויד, אני מכיר את הנפשות הפועלות, אני הייתי בכנס היסוד שלהם ובכמה פעילויות שהם ארגנו באוניברסיטה. פופוליזם זול. אגב, אם כבר "הכפשות שקריות של שינוי", מה שאמרת לגבי פורז, לדעתי, שווה איזו תביעת דיבה נאה, אלא אם יש לכם הוכחות. על הצוותים המקצועיים שלכם כבר שמעתי. "ישבנו ומצאנו פתרונות לכל הבעיות של ישראל", ככה הם אמרו על הבמה בכנס המכונן שלהם. אני גם ראיתי כמה כסף הם "חסכו" שם. קשה להודות שאתה נסחפת אחרי מפלגה פופוליסטית, ריקה, שראשיה הם אופורטוניסטים זולים. הנה אני אקל עליך: התופעה הזאת, שאתה נסחפת אחריה, קיימת בכל אירופה. מפלגות אנטי-מפלגתיות הן לא משהו חדש. בד"כ, אני אמשיך להניח את דעתך, הן גומרות בדיוק כמו ישראל אחרת: בחוץ. לפחות אם היו מכירים במציאות ופורשים, היו מצילים איזה שביב של אינטגריטי. במצבם הנוכחי, הם בזבוז קולות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתנצל שהתשובה שלי התעכבה. הייתי קצת עסוק בימים האחרונים, הרבה עבודה לתוך הלילה. נכון. ציפינו שהתוצאות תהינה יותר לטובתנו, אבל זו רק ההתחלה. לעניין. דובי, אינני יכול להתווכח איתך (וגם אין טעם), האם האנשים שמובילים את התנועה הם אופורטוניסטים או לאו. לפי צורת החשיבה שלך, כל אדם חדש שאינך מכיר אישית ואשר רוצה לשנות, ואפילו אם כוונותיו טהורות, אצלך הוא בגדר חשוד מיידי לאופורטוניסט עד שתוכח "חפותו" (וזה יכול לקרות רק לאחר שיצליח באמת להשפיע מפנים, כלומר בדיעבד). מול ראיית עולם כזו לא ניתן להעלות נימוקים ענייניים. מה שאני יכול לעשות, זה רק להזמין אותך להשתתף במפגשים של צוותי חשיבה. תבוא, תראה, תגלה שהדברים מתנהלים אצלנו אחרת. מאידך, זו גם הזדמנות שתוכל לקבל חיזוקים לעמדתך אם היא אכן נכונה. בקשר לכנס ההשקה. (אגב, ראיתי אותך שם, אבל בגלל כל ההמולה מסביב לא יצא לי להחליף איתך מילים). בכנס הזה הושקע כסף על חשבון הקמפיין כולו. נכון, הארוע לא עלה זיל וזול, אבל צריך ארוע מסוג זה כדי לפרוץ החוצה בפעם הראשונה. אין שיטה אחרת. אני יכול להעיד ממקור ראשון, שבנושא הכספי - אין שחר לכל ההכפשות. אין שום בסיס לההשוואה בין ישראל לאירופה. ישראל שונה מאוד במבנה המפה הפוליטית שלה. מה שמאפיין את ישראל בראש ובראשונה, בניגוד לאירופה, זו היסטריה המונית מהמצב הבטחוני. וזו נקודה לא קטנה. בגרמניה, למשל, הנושא שמעלה מפלגה לשלטון הוא איכות הסביבה. מה גם, שאצלנו נוצר מצב מוזר של השתייכות של השכבות החלשות לגוש ה"ימין", שנובע גם ממה שציינתי מקודם וגם מהצבעת מחאה נגד גוש ה"שמאל" שיש לו דימוי אליטיסתי (למרות הרעיונות הסוציאליסטים שלו). בכל אירופה זה הפוך. אנחנו מדינה מטורפת מכל הבחינות. בשורה התחתונה ובניגוד לתדמית שהצגת, "ישראל אחרת" איננה מפלגה של כמה מתוסכלים. מדובר קודם כל על תנועה רעיונית, עם מצע אידיאולוגי מאוד מגובש, שמטרתה להנחיל את הרעיונות למציאות בישראל. אתה שמעת על הרעיונות בכנס. הם מאוד שונים מכל מה ששמענו מהמפלגות המקובלות היום. זכותך להסכים לרעיונות או להתנגד, או אף לטעון שאנחנו נאיביים. עדיין הם מה שעומדים נגד עיניינו, והם הם שמובילים אותנו. אם אתה חושב שיש מקום, אני מוכן לפתוח דיון נפרד על הרעיונות של "ישראל אחרת" לטובת הקוראים. נ.ב. בקשר לפורז - למיטב ידיעתי, הדברים נאמרו בישיבה כאשר אנשי התנועה הרעיונית באו להציע את "חוק שירות אזרחי" לשינוי. לאחר ששינוי דחתה אותו (כאמור: "זה חוק טוב לישראל אך רע לשינוי") הם הופצו בעלוני מידע שחילקנו. אני בטוח ששינוי לא היתה מהססת לתבוע אותנו (כפי שהיא עשתה עם העתירות לוועדת הבחירות ועוד) אם היה מדובר אפילו על זרזיף של שקר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברכותי על ההפסד המביך. אחת מנקודות האור היחידות בבחירות הללו. הבעיה עם איתי בן-חורין, דני פרישמן, ובמידה פחותה גם בועז נול, היא בדיוק זה שאני כן מכיר אותם. אישית, אפילו. בשל כך אני מוכן להצהיר בבטחון מלא שמדובר באופורטוניסטים ריקניים. בישראל ובאירופה יש מצב פוליטי שונה, נכון, אבל זה לא משנה את טיבה של ישראל אחרת, שזהה במידה רבה ל''דמוקרטיה חדשה'' הסקנדינבית ולמפלגות אחרות ביבשת ובאיים הבריטיים שבאו עם רעיונות אנטי-מפלגתיים וזכו, במקרה הטוב, למושב או שניים בפרלמנט, ובמקרה היותר טוב - לגורלה של ישראל אחרת. אנא פרט את רעיונותיה המהפכניים ש''יפתרו את בעיותיה של מדינת ישראל'', כפי שנטען באותו כנס יסוד, של מפלגת ישראל אחרת. אשמח לדון איתך עליהם ולהראות לך, אחד לאחד, שהם מפגרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למדת בתיכון "ראשונים"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בועז נול (#1 ברשימה) השמיט את היותו יו"ר סניף 'נוער עבודה' בהרצליה. כנראה שהם לא סקסיים מספיק לציבור הבוחרים. איתי בן-חורין (#3) מציין שהוא "בוגר בהצטיינות תיכון ה"ראשונים"". לא קשה לסיים את יב' עם ממוצע ציוני מגן גבוה מ-85, ומוזר שהוא היחיד ברשימה שעשה זאת. ולבסוף, דני פרישמן (#9) טורח לציין שהוא "בוגר תיכון ה"ראשונים" (במסגרת פרוייקט מחוננים)". אפילו אני בקורות חיי הקצרים כבר לא טורח לציין שהלכתי לכיתת מחוננים. עבר זמנו בטל קורבנו רבאק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ליאור גולגר, עבודת מחקר מרשימה, מותר לי לשאול רק לאן היא מובילה ? אתה חושב שאם תבדוק את המצע של שאר חברי הכנסת שלך תמצא משהו פחות מעניין ? וחוץ מזה ממתי ציון המעבר של הפוליטיקאים בתיכון או היותם במסגרת המחוננים נושא לוויכוח פוליטי ? אני חייב לציין שהיה נדמה לי שמדובר בפורום רציני כאן, במקום זה אני נתקל רק בהשמצות קטנות שלא מכבדות אף אחד... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוב המועמדים לכנסת פשוט *לא* *נוהגים* לציין את ממוצע הציונים שלהם. נדמה לי שאצל רובנו זה נתפס כחובבני-עד-ילדותי מצד אנשי "ישראל אחרת", ומעיד על הרצינות (או חוסר הרצינות) שלהם, אבל אולי זה רק אנחנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנחת היסוד היא שאדם שמתמודד על תפקיד חבר-כנסת הוא אדם שעשה משהו בחייו, אדם עם הוכחות. עם כל הכבוד, הישגיך בתיכון אינם נחשבים הוכחות. לך, למשל, לביוגרפיות המקוצרות של כותבים פה באייל - שנת לידה, מקצוע, השכלה אוניברסיטאית, ופרסומים. זה מה שיש שם. אני, למשל "סטודנט למדע המדינה ותקשורת". בעוד שנה אני אהיה "בעל BA במדע המדינה ותקשורת, וסטודנט לתואר שני במדע המדינה" (אינשאללה). אם כל מה שמנהיגי ישראל אחרת יכולים להתגאות בו זה "סיים תיכון בהצטיינות" או "למד בכיתת מחוננים בתיכון" (שאפילו זה שקרי...) - זה סימן שמדובר באנשים ריקים מתוכן, בלי שום רקורד, בלי שום דבר שיסביר לנו למה הם ראויים להיות חברי הכנסת שלנו. מה ההבדל בין איתי בן-חורין לבין ענבל גבריאלי, מלצרית וסטודנטית? אפילו גילה גמליאל, שנואת נפשי, היא לפחות בעלת רקורד בעשייה ציבורית (קלוקלת ככל שתהיה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קיבלתי הלילה אימייל מאיתי בן-חורין ובו מכתב לדובי מדני פרישמן אחד. מכתב מטופש למדי רווי קשקשת ילדותית נפוחה. האם ה"ה בן-חורין ופרישמן חושבים שאני דובי קננגיסר, או שהם הפיצו את המכתב גם לאיילים אחרים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן כן, באותו פרוייקט מחוננים שמוזכר בעמוד. ואם כבר דיוק: דני פרישמן היה חלק מהפרוייקט, למיטב ידיעתי, מכיתה ב' ועד כיתה ז'. בכיתה ח' הוא כבר פרש ועבר לכיתה רגילה. כלומר - לא רק שהוא לא סיים תיכון במגמת מחוננים, הוא אפילו לא התחיל אותו בה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי, אני בדרך כלל לא טורח להתערב בוויכוחים מהסוג הזה ובהחלט נמנע מכל פעילות פוליטית באשר היא. ובכל זאת אני חייב לשאול אותך, דובי קננגיסר, שאלה קטנה אחת. במהלך כל חילופי הדברים בינך לבין דוד ראיתי הרבה טענות, הרבה הסברים למה לא צריך לבחור בישראל אחרת ולמה אותם אנשים שמנהיגים את ישראל אחרת לא מתאימים. מה שגורם לי לתהות, הרי לא ייתכן שאין לישראל אחרת ולו פרט אחד ''חיובי'' בכל המצע הפוליטי. ''ישראל אחרת'' לא מושלמים, אף אחד (כולל ישראל אחרת) לא טוען אחרת. למרות זאת ישנם מספר לא מבוטל של רעיונות נכונים ששוים בדיקה. מעבר לזה, בהשוואה לפוליטיקאים הקיימים ולמה שהם מייצגים (לפחות מבחינתי) אני מצטער להגיד שאני לא מבין את כל רגשות המרמור שעלו כאן, הרי אתה לא באמת מאמין שיש היום פוליטיקאי אחד שיושב בממשלה או בכנסת ולא חושב קודם כל על הפנסיה שלו ... אז דובי שלי חמוד, לפני שאתה בא עם מילים כמו ''ראיונות מפגרים'' ולפני שאתה מברך אותנו על ההפסד ה''מביך'' תסתכל טוב טוב עליך ותשאל את עצמך עם יש לך משהו חיובי להגיד, כי אחרת אולי עדיף, למען הכבוד העצמי שלך, שתשתוק יום טוב |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה כותב משהו כמו "לפני שאתה מברך אותנו" זה כנראה אומר שאתה חבר ב"ישראל אחרת". אז למה אתה טוען שאתה "נמנע מכל פעילות פוליטית באשר היא"? סתם, בשביל להבין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי למה אדם שאין לו דבר חיובי להגיד (על תופעה שלילית מעיקרה) צריך לשתוק. למה אם אני כולי מלא ביקורת על משהו, אני חייב לרכך אותו? "הסרט היה חרא, אבל הפופקורן היה טעים"? זה מה שאתה רוצה לשמוע? אז הנה מילה טובה - טוב לדעת שהציניות לא אכלה כל חלקה טובה, ויש עדיין אנשים נאיביים עם ניצוץ בעיניים. אני מתכוון, כמובן, לפתיים שהצביעו עבור מפלגת הנפל הזאת. יש לישראל אחרת הרבה דברים חיוביים במצע שלהם. רק מה - הם אדיוטיים. להגיד "אנחנו רוצים שיהיה טוב" זה מאוד חיובי, אבל קצת דבילי. התוכניות שלהם, ש"יפטרו את כל בעיותיה של ישראל" היו חסרות ערך, מטופשות, פופוליסטיות וחסרות שחר. אם אתה רוצה לראות בזה דבר חיובי - בבקשה. אם ישראל אחרת רצו לקדם רעיון, הם היו יכולים להשאר תנועה חוץ-פרלמנטרית. לא חסרות כאלה, וחלקן משיגות אפילו חלק ממטרותיהן. מי שרץ להיות ח"כ אחרי שנתיים של פעילות (שהסתכמו בלבישת טי-שירטים, בעיקר), חשוד בעיני מראש. מכיוון שאף אחד מראשי "ישראל אחרת" לא עשה משהו כדי להפיג את החשד הזה, אלא בדיוק את ההפך, החשד נותר בעינו, ואף גדל והפך לבטחון יחסי בהיותם אופורטוניסטים פופוליסטיים. והפופקורן היה טעים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אהם. יפתרו, לא יפטרו) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תרגיש חופשי - למר נשר כ''כ הרבה שגיאות כתיב בתגובותיו, שכבר הפסקתי לספור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נגה, שמח לראות שאת עוקבת אחרי בעיות הדקדוק שלי אבל הכוונה הייתה שתגיבי לתוכן... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מצטערת, אבל אני לא מתעתדת להתייחס לתוכן התגובה של מי שהתגובה הראשונה שלו בפורום כללה את המשפט התגרני ''אני חייב לציין שהיה נדמה לי שמדובר בפורום רציני כאן, במקום זה אני נתקל רק בהשמצות קטנות שלא מכבדות אף אחד...'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצחיק, זו בדיוק הייתה ההרגשה שלי אחרי שקראתי את התגובות הראשונות להודעה של דוד. ולצורך העניין אני עומד מאחורי מה שכתבתי, התגובות שניתנו באמת לא מכבדות (לדעתי) את הרמה של ה"אייל הקורא". אני מכבד כמובן את ההחלטה שלך (ומתנצל אם ההערה שלי פגעה במישהו) אבל אני חייב לשאול, אם את לא היית מעוניינת להגיב לתוכן ההודעה למה השארת "עקיצה" בהמשך ? הרי תגובות כאלו הם בדיוק הסיבה שאני כתבתי את אותה הודעה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגיב לתוכן. לדעתי, תגובה 127481 שלך היא מעליבה, שטחית ומביכה. על המשפט הראשון כבר העירו לך (אם אתה נמנע מכל פעילות פוליטית, כיצד אח"כ אתה נוקט בלשון "אנחנו"?). הפסקה השניה היא רק מוץ. אתה כותב הרבה ולא אומר כלום. לא, אף אחד לא מושלם. כן, לכל אחד יש רעיונות ששווים בדיקה. גם לי. אז מה. ובנוגע לרגשות המרמור - סליחה, אבל מפלגה שרצה על מצע שנקודה מרכזית בו היא היותם האנטי-תזה לפוליטיקאים, לא יכולה לטעון מול קוראי האייל הממורמרים כי "כולם חושבים על הפנסיה". אז מה? אז *אתם* לא תחשבו על הפנסיה. תראו לנו שאפשר גם אחרת. תפעלו חברתית מחוץ לכנסת. במשפט הזה בפירוש עשית שירות דב למפלגה. הפסקה השלישית היא תגרנית, קנטרנית, מעליבה באופן אישי, גסת רוח וילדותית. (וזו ההתייחסות העניינית ביותר שיש לי כלפיה.) לא שטחתי את הגיגיי הנ"ל עד שלא התעקשת, ומסיבות מובנות - אני לא מכירה אותך ואין לי שום סיבה שבעולם לבקר אותך או להתחיל ויכוח. בנוסף, אני נותנת לדובי ללחום את מלחמותיו לבד, ואני יודעת שהוא לא זקוק לגיבוי. ביקשת, קיבלת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נגה, שב אני לא מכיר אותך ובהחלט לא התכוונתי לבקר אותך אישית. בכל זאת אני מצאתי את התגובה שלך מאוד מפתיעה ולא ממש במקום. דבר ראשון אני לא הגבתי לדברים אותם את כתבת ולכן אני מתקשה להבין אך את נפגעת מהם אישית. בכל מקרה מכיוון שאני רואה שאת לוקחת את הנושא יותר אישי משאני התכוונתי אני אשמח אם תוכלי גם לקרוא את אותם הודעות שנכתבו ע"י דובי וליאור ולהגיב גם להם אני לא חושב שהתגובה שלי לא הלמה את ההערות שהם רשמו : "במה אתה מאמין בחבורת טרמפיסטים... לסדר לעצמם פנסיה בגיל צעיר" "מה זה הרעיון המטומטם... לא שמעתי על רעיון אידיוטי כזה בחיים." "אם כן הם יותר דבילים ממה שחשבתי" לדעתך ההערות האלו הם הערות בוגרות ? כשדובי אומר "אופרוטוניסטים ציניים שמנצלים טיפשים אהבלים" אני צריך להיפגע אישית ? אני פעלתי למענם... אני מצטער אני באמת שלא מבין מאיפה צצה האיבה שלכם כלפי "ישראל אחרת" או שלך כלפי אבל אני חושב שאולי היא טיפה לא במקום. ולצורך העניין נגה, אני מכבד הרבה יותר תגובה כזו מאשר איזו עקיצה עקיפה שנשלחת על קטע שכתבתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נפגעתי אישית, אבל דבריך נקראו כאילו הם מכוונים לפגיעה אישית בדובי, אז נעלבתי בשמו (מותר לי). תן לדובי וליאור לכתוב איך שהם רוצים, זה לא מחייב וכמובן שלא מצדיק תגובה קנטרנית ומעליבה מצדך. אין לי שום איבה כלפי ''ישראל אחרת'', ממש לא. כיוון שאני לא גרה בארץ, כמעט ולא נחשפתי אליהם, ובמקרה ביקרתי בארץ בזמן התעמולה הטלוויזיונית ויצא לי לראות תשדיר אחד שלהם - וזה כל מה שאני יודעת על ''ישראל אחרת'' מעבר למה שנכתב כאן באייל. זו הסיבה לכך שהתגובה שלי לתגובתך כוונה יותר כלפיך מאשר כלפי המפלגה ועמדותיה. ולסיום - צודק בנוגע לעקיצה. מתנצלת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדיון הזה באמת נסחף לכיוון לא נכון ואני מצטער אם תרמתי לכך, אני מקווה שתוכלי להבין שמכיוון שהנושא שהועלה קרוב אלי והדרך בה "ישראל אחרת" והמצביעים שלה תוארו גררה אותי לתגובה טיפה קיצונית ואולי לא הולמת. בכל מקרה מכיוון שכנראה שאני לא אשכנע את דובי, ודובי בהחלט לא ישכנע אותי אני אפסיק ביוזמתי את המשך הדיון, שבכל מקרה לא מוביל לשום מקום. נ.ב. אם אין לך שום דבר נגד המפלגה הייתי ממליץ לך בכל מקרה לקרוא את המצע שלהם (יש לינק בהודעה המקורית של דוד) אולי עוד תמצאי שאת מסכימה עם הדעות שלהם :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתקשה לקחת ברצינות תגובה שמכילה משפטים כגון : "יש לישראל אחרת הרבה דברים חיוביים במצע שלהם. רק מה - הם אידיוטיים". או "להגיד אנחנו רוצים שיהיה טוב זה מאוד חיובי אבל דבילי" אם אתה מסכים עם הרעיונות שלהם אבל לא עם דרך הביצוע זה בעיה אחרת. אתה מוזמן לבוא ולנסות להשפיע על הדרך בה המפלגה פועלת. מצד שני לבוא מהצד ולהגיד שמה שהם עושים זה מטומתם או אידיוטי לא מקדם את העמדה שלך ולא עוזר לקדם את הרעיונות שלהם (איתם אתה מסכים כנראה). אני מודע לכך שישראל אחרת הוקמה על הרבה נאיביות אבל אני מעדיף נאיביות מאשר ציניות שמאפיינת את מרבית האוכלוסיה בארץ. אני חושב שלישראל אחרת יש עוד דרך ארוכה לפניה אבל כיום במצב הפוליטי הקיים אני לא רואה חלופה אחרת ולכן אני מעדיף לנסות ולעזור להם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים עם הרעיונות? אני מסכים עם המטרה הסופית. אבל באותה מידה אני מסכים עם המטרה הסופית של כמעט כל מפלגה: שיהיה כאן טוב יותר. רק מה: אני לא מסכים על דרך הביצוע. ש"ס רוצה שיהיה כאן טוב יותר, והיא חושבת שמדינת הלכה זו הדרך לבצע זאת. אני לא מסכים איתם. עם אחד רוצה שיהיה כאן טוב יותר, והיא חושבת שמדיניות רווחה מורחבת זו הדרך לבצע זאת. אני לא מסכים גם איתם. ישראל אחרת רוצה שיהיה כאן טוב יותר, והיא חושבת שסדרת תוכניות מופרכות מיסודן במקרה הטוב, ועמומות ומעורפלות במקרה הרע, היא הדרך לבצע זאת. אני לא מסכים גם איתם. אבל בעוד שאני יכול לדמיין אדם שיחשוב שהדרך של ש"ס או הדרך של עם אחד היא הדרך הנכונה, אני פשוט לא מצליח לדמיין אדם רציני שבאמת חושב שהדרך של ישראל אחרת שווה משהו. התוכניות שלהם חסרות הגיון, המסר העיקרי שלהם הוא אנטי-דמוקרטי, והמנהיגים שלהם חסרים, בעיני לפחות, כל שבריר של אמינות. הטענה כאילו אני חייב ללכת ולנסות להשפיע בתוך ישראל אחרת כדי להוביל את המפלגה לדרך הנכונה נראית לי, ואני מצטער שאני נאלץ לחזור לביטויים ממין זה, מטופשת. הרי יש הרבה מפלגות אחרות, לפחות אחת מהן התאימה לדעותי, ולה הצבעתי. היא תקדם את העמדה שלי (יש לה גם קצת יותר מנדטים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הבעיה שלי לא הייתה האם אתה מסכים עם הרעיונות שלהם או לא, הבעיה שלי הייתה הדרך בה הבעת את אי ההסכמה שלך בהם. אני מצטער אם אתה חושב שאני, דוד ועוד כ7000+ אנשים הם לא רציניים, אני מאמין שלפחות את רובם אתה לא מכיר ואני בגדול נגד הכללות ולפחות בחלק מהמקרים אני מאמין שאתה טועה. אני מצפה מאנשים שיכבדו את הדעות שלי בדיוק כמו שאני מכבד את הדעות שלהם. לדעתי במהלך הוויכוח שלך עם דוד אותו גבול נפרץ (בהחלט לא רק על ידך) ולכן אני הגבתי כמו שהגבתי. בכל מקרה חבל לי שאתה חושב דברים כאלו על מפלגת "ישראל אחרת" אני אשמח אם תוכל להתייחס לדברים יותר ספציפיים במצע שלהם (אתה מוזמן לענות לכתובת הEMAIL שלי ישירות)ככה שאולי אני יוכל להעלות את הטעונים שלך לאנשים שמחליטים את ההחלטות במפלגה ואולי גם אולי אני אצליך בעזרתך לשנות דבר או שניים לטובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדרך בה הצגתי את אי ההסכמה היא היחידה שראויה להם, אני מצטער. אני עוד מצטער, אבל מי שבזבז את קולו על מפלגת הנפל הזה עשה לפחות פעולה מטופשת אחת בחייו - וזו לא הכללה, אלא עובדה. הבעיה שלי עם הדעות שלך היא שנראה לי סביר מאוד שאין לי מושג על מה אתה מדבר. הדעות שלך מבוססות על רטוריקה ריקה, על הבטחות שווא שאינך מבין לאשורן את משמעותן. אני לא רואה שום דרך אחרת להסביר את העובדה שהצבעת לישראל אחרת. את המצע באופן ספציפי, אני חושש, כבר אינני זוכר. הייתי באותו כנס גדול של המפלגה, הקשבתי למה שהיה להם להגיד, קראתי את הפרסומים שחולקו שם ואף שוחחתי עם כמה מהפעילים שם. בלשון המעטה - לא התרשמתי לטובה. במקור, תכננתי לכתוב עבודה על ישראל אחרת במסגרת לימודי, ולכן הקדשתי להם תשומת לב מסוימת. כאשר ראיתי שאין להם סיכוי אפילו לגרד את אחוז החסימה, ירדתי מהרעיון ההוא, והפסקתי להתעניין בהם. בכל מקרה, אין טעם להתייחס לנושאים ספציפיים במצע. התוכניות של המפלגה הן כל כך חסרות יסוד, שזה פשוט מקרה אבוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי אל תצטער אתה אומר את מה שאתה מאמין וזו זכותך. בכל זאת אני חושב שזה טיפה יומרני מצדך לבטל במחי יד את הדעות של אותם 7000+ מצביעים (כשאני בתוכם) ומעבר לכך אני חושב שלקרוא ל"ישראל אחרת" מפלגת הנפל לא מבוסס וטיפה מעליב. ישראל אחרת העלו מספר רעיונות/הצעות מאוד נכונות כגון חוק השרות האזרחי או ההצעות שלהם לגבי שינוי הדרך בה חברי כנסת/שרים יפעלו (שרים כנסת מקצועיים, משכורת חברי הכנסת מושפעת ע"פ רמת ההגעה שלהם לדיונים/וועדות). אולי הביצוע שישראל אחרת לוקה בחסר אבל זו סיבה לנסות לעזור להם ולא לשלול אותם. אני דיברתי לקראת הבחירות עם מספר רב של אנשים, חלקם אנשים משכילים לא פחות ממך ולמרות שלא כולם השתכנעו להצביע למפלגה הם לא יצאו נגד הרעיונות שהיא העלתה. אתה חייב להבין שבסופו של דבר יש יותר מידי דברים בחברה הישראלי שהכנסת/הממשלה בוחרת להתעלם ואף להנציח בעזרת חוקים מטומטמים. אזרחי המדינה יתעוררו יום אחד ויגלו שכל אותם הפעמים שהם החליטו לא להצביע כדי "להראות" לפוליטיקאים, שכל אותם הפעמים שהם הבליגו על חוסר התיפקוד של הכנסת לא פגעה בפוליטיקאים אלה בהם. לצערי אני חושש שכשיום זה יבוא יהיה מאוחר מידי. ישראל אחרת באה בגישה שונה, הם בחרו להתעלם מהבעיות המדיניות שחברי הכנסת בוחרים לשים בראש סדר העדיפיות (ולא בצדק) ולהתעסק דווקא במצב החברתי והכלכלי. אם אתה חושב שהדרך הזו לא נכונה, שאין בעיה בחינוך, שהמצב הכלכלי שפיר אז אולי באמת אין הצדקה למפלגה כמו "ישראל אחרת", אבל אני לא חושב שזה המצב. אני מוכן לקבל הרבה ביקורת לגבי המפלגה, גם לי יש אי אלו השגות לגביה אבל אני מוכן לנסות ולשנות את המצב כי אני לא רואה דרך אחרת ואני מזמין אותך וכל קורא אחר להצטרף. אני אולי לא יוכל להבטיח לך שאם תצטרף באמת תוכל לשנות משהו, אבל אני מבטיח לך שבזה שאתה יושב בביתך וקוטל את המפלגה על הסף בהחלט ולא תקדם שום מהלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם עם אחד, שינוי, ובמידה מסוימת אפילו מרצ, לא שמות את העניין הבטחוני בראש מעייניהן. בעצם - גם ש"ס ויהדות התורה. לכל אחת מהמפלגות הללו יש דרך ברורה, ולמנהיגיהן (לפחות, אם לא לרוב ח"כיהן) יש קבלות. לישראל אחרת אין לא זה ולא זה. שרים מקצועיים זה הבל. שר מקצועי משמעותו שר עם ניגוד אינטרסים. שר האוצר, למשל - האם יהיה תעשיין גדול (פלד)? האם שר התקשורת יהיה בעליו של ערוץ מסחרי (מימן)? שרי בטחון שהם גנרלים היו לנו די והותר, וראינו לאיזו הצלחה אדירה זה הביא אותנו. גם יעקב נאמן היה שר אוצר "מקצועי", וגם הוא לא הביא מזור לבעיותיה הכלכליות של ישראל. הפוליטיקה נשענת על פוליטיקאים. אין ברירה - זהו טבעה. במשטר פרלמנטרי, השרים צריכים לא רק לדאוג לענייני משרדם, אלא גם להתייחס למערכת הפוליטית, לדעת לנווט בין העמדות השונות המיוצגות בכנסת, ולדחוף חוקים שממש יעברו. זה יהיה מאוד נחמד, למשל, אם עמית מנדלסון יהיה השר לאיכות הסביבה, אבל הסיכוי שהוא יצליח לדחוף את המדיניות שלו (מוצדקת ככל שתהיה) חרף אינטרסים אחרים שקיימים במערכת הפוליטית, הוא מזערי. לשם כך לכל שר יש מערך רחב של פקידות שמטרתה לייעץ לשר בעניין "מה ראוי להעשות" בתחומי המשרד. תפקידו של השר, שהוא פוליטיקאי, היא להחליט "מה אפשר לעשות" ו"איך אפשר לעשות את זה"1. ישראל אחרת מבקשת לדחוף לתוך גרונה של הפקידות הזו שר דעתן שיתעלם מכל ההמלצות הניתנות לו, משום שהוא "מקצועי" ולכן יודע מספיק טוב בעצמו. גמל הוא אולי סוס שתוכנן ע"י ועדה, אבל אני מעדיף את שיקול הדעת של מגוון פקידים שעובדים במשרד כבר שנים רבות, על פני שיקול דעתו של שר "מקצועי" מונחת אחד. אם ישראל אחרת הייתה מדברת על בחירת שרים מתוך הפקידות הקיימת, או מוטב - על יצירת מנגנון כלשהו שיחזק את כוחה של הפקידות הזאת מול השר, הייתי מוכן להעיף מבט לכיוונם. במצב הנוכחי, הם מדברים פופוליזם. הגעת חברי כנסת לישיבות או אפילו לוועדות אינה מדד לדבר. חלק נכבד מעיסוקם של חברי כנסת אינו קשור כלל בישיבה בישיבות הללו - הם צריכים להיות בקשר עם הציבור שלהם, הם צריכים להתראיין לתקשורת, הם צריכים לשבת עם העוזרים שלהם ולנסח הצעות חוק, הם צריכים לעשות כל מיני דברים. אני לא תמים. אינני חושב שבאמת כל דקה מזמנו של הפוליטיקאי מוקדשת לעבודה, אבל ההצעה להתנות את שכרם בישיבה במליאה היא מגוחכת. מוטב לך ח"כ שיושב במליאה ומבזבז את זמנו בעת שחברו נואם נאום משעמם ומיותר (ואולי אף מנצל את הזמן למשחק סנייק מרתק), על פני ח"כ שטרוד בענייניו השונים מחוצה לה? אני מצטער, אבל אינני יכול להסכים איתך. לגבי חוק השירות הציבורי, יש לי הסתייגויות מהנוסחים השונים ששמעתי לחוק זה, אך אינני זוכר במדויק את עמדתה של ישראל אחרת בנושא, ולכן לא אתייחס לכך כאן. בקיצור - מה שישראל אחרת הציע הוא או פופוליסטי, או מגוחך, או מיותר. אין ולא הייתה סיבה להצביע להם. 1 מישהו קישר לאחרונה כאן למאמר שבסיומו נאמר שהכלכלנים מטרתם היא להראות מה צריך לעשות כדי לתקן את הכלכלה. מדעני המדינה מטרתם היא להראות למה אי אפשר לעשות את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אויש, הזכרת לי משהו שתהיתי עליו בתשדירים שלהם. אחד המועמדים אמר: "בשנת 2014, 1 כשסבא שלי יהיה בפנסיה, אני אוכל להסתכל לו בעיניים". כזה סבא צעיר? 1 אולי הוא אמר מספר אחר, אבל בכל אופן, סבא של בחור בן עשרים פלוס אמור להיות בפנסיה כבר עכשיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום. רק עכשיו גיליתי את האייל, וזה נראה לי בדיוק המקום הנכון לספר על הרעיון הפרטי שלי לשינוי שיטת הבחירות, כי לפי כל הסימנים נראה שעכשיו זה שוב אופנתי להעלות רעיונות כאלה. הרעיון שלי הוא פשוט מבחינה טכנית, אבל יש לו הרבה השלכות. לכן, אנסה לספר כאן רק את הרעיונות הבסיסיים, ואם יהיו תגובות, אטפטף גם את כל שאר ההשלכות. אם כן - בעיקרו של דבר מדובר בהצבעה לכנסת בפתק אחד, כמו בשיטה הישנה-חדשה. ההבדל הוא שכל רשימה תצטרך לציין על הפתק שלה מי הוא המועמד לראשות הממשלה שעבורו היא תצביע בישיבה הראשונה של הכנסת - ישיבה שבה ייבחר ראש הממשלה. באופן זה הכנסת תתפקד באותו יום כגוף אלקטורים. זה המקום לכמה פרטים טכניים אבל חשובים: - מועמדים לראשות הממשלה יהיו בעצמם ראשי רשימות. - בנוסף לאחוז חסימה נמוך יחסית עבור רשימות, יהיה גם אחוז חסימה גבוה מאד(!) עבור מועמדים לרא"מ: מועמד שלא יעבור אחוז חסימה זה - כל הרשימות שתמכו בו לא ייכנסו לכנסת (אכזרי, אבל עם סיבה). - כדי לגייס לצידו רשימות, יוכל המועמד לנהל מעין מו"מ טרום-קואליציוניים, שבהם ייקבעו עקרונות לשותפויות ו"מחיר למנדט בודד". ההסכמים שייחתמו במסגרת מו"מ אלה יפורסמו באותה דרך בה מפורסמים היום הסכמים קואליציוניים. יש עוד פרטים, אך קצרה היריעה. אנסה לומר כמה מלים למה לדעתי זו השיטה האידאלית לישראל: טוב, ראינו כבר מה בחירה ישירה בחברה שסועה כשלנו עושה - היא מרסקת את הפרלמנט לרסיסים. מצד שני, העלאת אחוז החסימה יותר מדי גם היא בעייתית, כי לא היינו רוצים שלא יינתן ביטוי בפרלמנט לריבוי המגזרים בחברה. השיטה המוצעת נותנת מעין בחירה ישירה בראה"מ, אך לא יוצרת נתק בינו ובין מבנה הפרלמנט. השיטה מגינה על הפרלמנט בהיותו באופן ברור הריבון - ראה"מ משקף את יחסי הכוחות בפרלמנט. (לא יהיה מצב בו יאמר ראה"מ "נבחרתי ישירות על ידי העם ולא ע"י הכנסת", כמו שאהב לומר ברק). יש עוד הרבה פרטים שנגזרים מהרעיון הבסיסי, אבל נראה עכשיו אם יהיו תגובות. מה דעת הפורום המלומד? שי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בבריטניה, כידוע, מונהגות בחירות איזוריות, כך השמדינה מחולקת למעל 600 אזורי בחירה, ברובם כ 10-40 אלף מצביעים, כאשר כל אזור שולח נציג אחד לפרלמנט. פעמים רבות ההכרעה במחוז מתרחשת בהפרש של מאות קולות בלבד. בסופו של דבר הלייבור שקיבלו 35.3% מקולות הבוחרים - קיבלו 55% מהמושבים בפרלמנט (כלומר רוב מוחלט). לעומת זאת השמרנים שקיבלו 32.4% מקולות הבוחרים (הפרש זעום לכל הדעות) - קיבלו רק 30% מהמושבים בפרלמנט. הייצוג של שאר המפלגות בפרלמנט הוא כמחצית מחלקן היחסי בקולות המצביעים. -בסיכומו של דבר, תאורטית, מפלגה יכולה לקבל רוב מוחלט בפרלמנט גם עם רק 25%+1 מהמצביעים הצביעו לה. ועכשיו תוסיפו לזה את העובדה שמחוזות הבחירה לא קבועים והפרלמנט משנה אותם (מאחד/מפצל/יוצר מחוזות חדשים) מפעם לפעם (תאורטית הוא יכול לשנות אותם באופן קיצוני לטובת המפלגה שכרגע נמצאת בשלטון ובעלת רוב מוחלט בפרלמנט). לי, בתור צופה מבחוץ, זו נראית שיטת בחירות מעוותת לחלוטין,שמביאה לכך שהפרלמנט לחלוטין לא ייצג את עמדת רוב הציבור (דמיינו לעצמכם שהמפלגות שקיבלו יחד 65%(!) מקולות הבוחרים רוצות ליצור קואליציה נגד מפלגת השלטון, הן עדיין במיעוט ויש להן רק 45% מהפרלמנט!! הלא זה אבסורדי לחלוטין)וקשה לי להבין איך הדמוקרטיה בכלל ממשיכה להתקיים שם בתנאים הנ"ל. ובכל זאת זו היא "אם הדמוקרטיות", המדינה הדמוקרטית אולי הותיקה והיציבה ביותר וסמל לאיך דמוקרטיה צריכה להיות בעיני רוב העולם. אז מה לעזעזל הולך פה? איך העסק הזה מצליח לעבוד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש להם משהו שאין לנו: "This is not done". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אל תאמין לעוזי, עושים גם עושים). השיטה נועדה לתת משהו שונה ממה שאתה רגיל לצפות משיטת בחירות. הרעיון הוא לא לתת ייצוג פרופורציונלי מדוייק, אלא לאפשר משילות גבוהה - והדרך הכי טובה לעשות את זה היא לייצר רוב. זה בדיוק מה שעושה השיטה הרובנית. טוב, בסדר, אז גם מה שעוזי אמר עוזר קצת. אה, וגם עוזר אם לא כל כך מכירים את הרעיון של קואליציה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואכן בבריטניה רצות הצעות לשנות את השיטה. השיטות הללו הן שיטות בעלות סיבות היסטוריות; באנגליה למשל, היה פעם צנס רכוש לזכות הצבעה. אינני חושב שאם היתה קמה היום מדינה מסויימת, היא היתה מחליטה על שיטה רובנית. אפשר לתכנן שיטת בחירות מורכבת שבקטע מסויים היא רובנית. אינני חושב שיהיה לממשלה מסויימת קל למשול בעזרת שיטה שתסלק מהמפה הפוליטית קבוצת אוכלוסיה אוטנטית שלמה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |