The Portage to San Christobal of A.H מאת גורג' סטיינר.
ספרו של סטיינר הוא אחד הספרים הפרובוקטיביים ביותר שקראתי, וקוראי הנאמנים יודעים עד כמה נדיר הדבר. סטיינר, אנגלי ממוצא יהודי, הוא אחד מחוקרי התרבות והיוצרים החשובים ביותר בחצי המאה האחרונה. סטיינר נודע בהתנגדותו לציונות, ובראותו את הקיום היהודי בגולה כקיום היהודי האידיאלי.
עלילת הסיפור פשוטה למדי: קבוצת גברים ישראלים, ניצולי שואה ברובם, עם קשרים לא ברורים למערכת הבטחון הישראלית, מוצאים בחור הנידח ביותר שניתן להעלות על הדעת את אדולף היטלר. היטלר כבר בן תשעים, והקבוצה מתקשה להעביר אותו בג'ונגלים, בביצות ובהרים הקפואים של דרום אמריקה. מזונם אוזל; אחד מהם מת בדרך; הציוד שלהם נרקב; מכשיר הקשר שלהם חדל לפעול. מפקד הפעולה שולח להם שדר ארוך - באורך פרק - שבו הוא מזהיר אותם שוב ושוב לא להתקרב אל היטלר, ולא לתת לו לדבר; הקירבה תגרום לו להיראות אנושי, ויכולתו הרטורית של היטלר ידועה. הוא שב ומזכיר להם שורה ארוכה של מעשי זוועה שהיטלר אחראי להם, ומשביע אותם לדבוק במשימת הנקמה שלהם. הקבוצה איננה מקבלת את השדר הזה, אבל יש קבוצה גדולה של אנשים המתעניינים בו: השירותים החשאיים של ארה"ב, ברה"מ (הסיפור מתרחש ב-1978), צרפת, בריטניה ומערב גרמניה.
הסיפור אינו מסובך והוא משמש למעשה כמסגרת לשורה של שאלות נוקבות. למשל, השאלה החוקית של האפשרות להעמדתו לדין של היטלר. כיצד אפשר לעשות זאת? האם יש התיישנות? למי יש זכות לשפוט אותו? האם לגרמניה יש זכות קדימה? האם ישראל בכלל יכולה לשפוט אדם על פשעים שבוצעו שלא בשטחה, לפני שהוקמה, ולא כנגד אזרחיה?
אבל השאלות הנוקבות ביותר עולות בפרק האחרון של הספר. הנוקמים מתייאשים מנסיונם להגיע אל הציויליזציה, ומחליטים לשפוט את היטלר במקום. נאום ההגנה של היטלר, אף שהוא רצוף דמגוגיה, מכיל שאלות מציקות מאד. הסיפור מסתיים בהגעת ההליקופטרים; הנוקמים אינם מספיקים לפסוק את גזר הדין, והרושם המתקבל הוא שהיטלר יצא זכאי. דבר זה, כמובן, הוביל להתקפות נזעמות נגד הספר והסופר.
היטלר טוען מספר טענות; בהמשך אביא ציטוטים ארוכים מהספר (התרגום הוא שלי - סטיינר אסר על תרגומים לעברית ולגרמנית) כדי להדגים את הנקודות שהוא מעלה.
ראשית, היטלר מבהיר לשוביו שרעיון הגזע הנבחר, והצורך בהשמדת העמים האחרים הוא רעיון יהודי במקורו: 'עם אחד, גזע אחד, יעוד אחד עד קץ כל הדורות. "וישרוף יהושע את העי וישימה תל עולם שממה עד היום הזה". "ויתנם יהושע ביום ההוא חוטבי עצים ושואבי מים". את כולם. גברים, נשים, ילדים. לשרת את ישראל בעבדות. אבל לעתים קרובות יותר לא היה מי שישועבד...ספריכם הקדושים, ריח הדם...יעודם (הוא) לכבוש את הארץ המובטחת, להרוג או לשעבד את כל מי שיעמוד בדרכם, להפוך עצמם לנצחיים"'. כל הבקי בהיסטוריה של הרייך השלישי יבחין בדמיון בין תיאורים אלו לבין חלום הליבנסראום, מקום המחיה, ובין הפשעים שנקטו בהם הנאצים. היהודים הם אלו, אומר היטלר, שציוו על השמדת ערים בשל הבדל רעיוני, בשל מחלוקת על מילים. שיפטו אותי, אומר היטלר, ואתם שופטים את עצמכם.
שנית, היהודים המציאו את ההמצאה המרושעת ביותר, את המוסר. המוסר, וליתר דיוק, תפיסת האל הנחבא, הבוחן את האדם ומעניש אותו על חטאיו, היא תפיסה שהשחיתה את המין האנושי, גרמה לצביעות, להתחסדות, לנכות רוחנית. "אתם קוראים לי רודן, משעבד. איזו רודנות, איזה שיעבוד היה כבד יותר, הטיל חותם נורא יותר בעורו ובנשמתו של האדם, מההזיות החולניות של היהודים? אינכם הורגי אלוהים, אלא בוראי אלוהים. והדבר גרוע לאין שיעור. היהודי המציא את המוסר והותיר את האדם כצמית אשם". "לך למנוחתך, וקולו של היהודי קורא בלילה: התעורר! עינו של אלוהים עליך. האם לא יצר אותך בצלמו?"
והמוסר היהודי הוביל ליצירת המוסר הנוצרי, ולאחר מכן למרקסיזם; וכל האחראים לרעיונות הללו, הזכיר היטלר, היו יהודים: "הביטו בהם, נביאים, קדושים מעונים, מנפצי אלילים, מסחררי מילים השיכורים מאימת האבסולוטי..." היהודים, אומר היטלר, החדירו את וירוס האוטופיה לתרבות המערבית - ובשל כך שנאה אותם תרבות המערב. איש לא מחה, הוא אומר, כשנרצחתם. הנאצים עצמם הופתעו מחוסר התגובה למעשי הזוועה שלהם.
שלישית, מעשי הזוועה של הנאצים היו רחוקים מלהיות הגרועים ביותר. הבלגים רצחו כעשרים מיליונים מילידי הקונגו: "הפיקניק הזה התרחש כשהייתי עולל". "האם אני המצאתי את המחנות? שאלו את הבורים" (במלחמת הבורים המציאו הבריטים את מחנות הריכוז - י.ג.). גרוע מכך, סטאלין היה גרוע הרבה יותר ממנו, טוען היטלר, אבל נהנה מיחסי ציבור טובים הרבה יותר: הוא הרג אנשים רבים יותר, וכתוצאה הגיש לו העולם החופשי אסיר התודה את מזרח אירופה על מגש של כסף. ידידי, אומר היטלר, הגיעו לימיהם האחרונים שמנים ומרוצים; סטאלין הרג את ידידיו עד האחרון. סטאלין פעל מתוך סאדיזם; הוא נהג לחתום על שורות אינסופיות של פקודות רצח. הוא נהג להשפיל את קורבנותיו והכריח אותם לחתום על הודאות שקריות, ובכך טינף את שמם, את כבודם, את האמת עצמה. וכמה יהודים הרג סטאלין? וכמה היה הורג, אלמלא מת במיטתו?
רביעית, היטלר טוען שמבחינה מסוימת, הוא המשיח היהודי; את הטענה האבסורדית הזו הוא משעין על הטיעון שהישראלים אוהבים כל כך, לפיו מדינת ישראל לא הייתה קמה אם לא הייתה שואה. מאחר והיטלר גרם לשואה, ומאחר שללא השואה היהודים לא היו זוכים לאהדת העולם, יש לראות את היטלר כמייסד מדינת ישראל - ויותר מכך: כאדם שפטר את היהודים מהצורך לחוש נקיפות מצפון על פשעיהם. "הייתה זו השואה שנתנה לכם את האומץ לעשות מעשי עוול, שגרמה לכם לגרש את הערבי מביתו, משדהו, כי הוא היה אכול כינים ונטול יכולת ועמד בדרככם. השואה איפשרה לכם לחיות מתוך ידיעה שאלו שגירשתם נרקבים במחנות פליטים במרחק של פחות מעשרה מילין, קבורים בחיים ביאוש ובחלומות מטורפים על נקמה". מעבר לכך, הוא מציין, מדינת היהודים של הרצל כתוב בשפה "ביסמרקית", החלום הציוני בנוי בתבנית החלום הלאומני הגרמני.
יש, כמובן, כמה חורים ברורים מאד בהיטלר שמציין סטיינר: הוא יודע יותר מדי. הוא מכיר את התרבות היהודית על בוריה (הוא מצטט, בנקודה מסוימת, את הרב צבי יהודה קוק!). הוא אפולוגטי הרבה יותר מהיטלר ההיסטורי. היטלר של שטיינר משמש כאן בתפקיד השטן במובן הקלאסי של המילה: הוא הקטיגור של היהדות, במיוחד של הציונות, ושל העולם המערבי כולו. אתם, הוא שואל, אתם שמדברים על היטלר והנאציזם כזוועות הגדולות ביותר שידע העולם - האם אתם באמת כל כך שונים? האם יש לכם זכות מוסרית לתבוע אותי? או, בלשונו של ישוע הנוצרי, "הרב האפילפטי" בפי היטלר: האם יש בכם אדם ללא חטא, שיטיל את האבן הראשונה?
והדבר האחרון שאפשר לומר על היטלר, הוא שהוא היה נוצרי.
|
קישורים
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש