 |
|
על הגנרלים בפוליטיקה, על המתנחלים ביש''ע, על הפובליציסטים בשמאל, על הנשק בצבא ועל עראפת ברחבי העולם.
|
|
| טור אישי • שי כהן • יום ו', 14/7/2000, 14:29 |
|
 |
|
| אהוד ברק (צילום: ממשלת ארה"ב) |
|
הגנרליסימו אהוד
ישראל 2000. חזון רפובליקת הבננות הולך ומתגשם.
הגנרליסימו ברק (פרוג) אהוד מכריז: "העם בחר אותי... אעבור מעל ראשי הכנסת..." דיבורים להם רגילים כבר שנים רבות תושבי מספר ארצות אמריקה הלטינית.
את כל מי שמתריע שנים כנגד שלטון הגנרלים בישראל זה לא ממש מפתיע. מה שמפתיע הוא שלקח כל כך הרבה זמן עד שהעם בישראל "זכה" לשמוע דיבורים פאשיסטיים אנטי־דמוקרטיים מראש ממשלתו (סליחה תיקון, כתוארו היום: "מאור העמים", "ידיד העם").
הגיע הזמן לחזור ולומר ברורות: אין להרשות כניסה של גנרלים לפוליטיקה מבלי תקופת צינון בת 10 שנים לפחות, ממש כפי שמקובל וקבוע בחוק בארה"ב.
מעבר לעובדה כי כל ה"מהוללים וידועי הקרב", הינם אנשים קטנים מתחתיות ההתנהגות המוסרית־ערכית שמנפקת הפוליטיקה הישראלית, מדובר בסכנה אמיתית לדמוקרטיה הישראלית.
הגנרלים שלנו אפילו לא מספיקים להיות "לשעבר". במקום למלא את תפקידי הגנרל שהוטלו עליהם, מתחילה מרחשת פוליטית על מנת להבטיח את מקומם גבוה ככל שניתן במעלה הסולם הפוליטי. כך גנרלים־פוליטיקאים עומדים ומועלים בתפקידם כגנרלים מחד, ומאידך, עקב הקירבה בין תפקודם כאנשי צבא אתמול, למעמדם פוליטיקאים במשרה מלאה היום, מסכנים את הדמוקרטיה הישראלית באפשרות של תפיסה צבאית של השלטון בישראל.
למי שהדברים נשמעים הזויים, מומלץ להקשיב טוב לברק. קול החונטה נשמע בארצנו.
המתנחלים, שני קצוות החבל, והמחיר
המתנחלים, שברובם מזוהים עם ישיבות ההסדר והמחנה הדתי־לאומי, עומדים כיום ומקוננים על חוסר ההזדהות של מרבית הציבור החילוני עימם. או בלשונם שלהם "נכשלנו להעביר את...".
הסיבה העיקרית לחוסר ההזדהות עם המתנחלים אינו טמון בתשובה "שרוב הציבור החילוני הינו שמאלני", נהפוך הוא. רוב הציבור (היהודי) הינו בעד מטרות שמציגים המתנחלים (ראיות לא חסר, אבל כדוגמאות נוכל לציין: א. רק שקרנותו של מר יצחק "לעולם לא נרד מהגולן" רבין שכנעה 30,000 מצביעים לחצות את הקווים ולהכריע את הבחירות לטובתו; מר "עם אחד, גיוס אחד, שקרן אחד", שכנע את הבוחרים בהדגשת היותו מר בטחון שידאג לכולם, גם למתנחלים, והבטיח משאל עם בנושא הסדרי הקבע.)
מהי, אם כן, הסיבה לחוסר הזדהות זו של הציבור עם מחנה הציונות הדתית־לאומית בכלל, ועם המתנחלים בפרט?
האשמה רובצת באופן מוחלט לפיתחם של המתנחלים. נסיונם של האחרונים להחזיק שני דגלים: ארץ ישראל השלמה, ודתיות עד כדי מדינת הלכה, סיכלה כל אפשרות לחבר אליהם חלקים קריטיים מהעם. לו היו המתנחלים חוברים לציבור החילוני בישראל ומשמשים כמנוף לחץ נגדי כנגד "המגפה השחורה", היו יכולים לקנות את אהדתם של ציבורים ישראליים רבים.
נסיון להחזיק את החבל משני קצותיו ידוע מזמן כמשימה בלתי אפשרית - והמתנחלים מקבלים היום שיעור כואב עד כמה נסיון זה אמירה זו נכונה.
אם יתעכב תהליך מכירת ארץ ישראל, כדאי למתנחלים לנצל את פסק הזמן ולחבור לציבור החילוני בישראל. לא נדרש מהם להפוך לחילונים, אבל עמידה איתנה עם הציבור החילוני כנגד החרדים, תקנה להם את האהדה שעשויה להתברר כזו שהשאירה אותם בבית.
מלחמת האין־ברירה של השמאל
חדשות לבקרים מסבירים מספר פולטי עט מהירים מהשמאל כי יש למצות את תהליך הוויתורים עד תומו על מנת שבמלחמה הבאה, אם תתרחש, נדע שאכן זוהי מלחמת אין ברירה. דומני כי אוצר המילים האורווליאני של השמאל מעולם לא היה כה ציני כמו בשימוש בטיעונים השקריים הללו.
את המחיר ישלמו בעיקר בעלי השכבות הבינוניות והנמוכות. את השמאל וכתביו אנו נמצא שוב בנמל התעופה בן־גוריון (מלחמת המפרץ לשכחנים שבינינו). להם יש כמובן את הכסף הדרוש לשהות בחו"ל חודש חודשים, עד יעבור זעם. השאר ישלמו בדם.
המחיר יהיה, כמובן, גבוה הרבה יותר מזה שהיה משולם לו הייתה ישראל שומרת על גבולות עדיפים, כושר הרתעה (תגובות מוחצות כתגובה).
במלחמה הבאה ישלמו השכבות הבינוניות־נמוכות את המחיר פעמיים: גם להלחם כפי שצריך לא יתיר להם השמאל. "המחיר לא חשוב. העיקר שנצא "טהורים", במלחמה אנו בחו"ל, אח"כ נשב לכתוב מאמרים ופסקי־דין שיבהירו עד כמה חשוב להיות בעל מודעות גבוהה לסבל הזולת."
הכל יפה, אבל למה רק הסבל של הזולת, זה מהלאום האחר?
(צילום אילוסטרציה: ג'סטין מקינטוש, תחת רשיון CC Attribution 2.0)
מי שלא רצה לקבור כמה ילדי אבנים, יקבור בקרוב כמה אלפים
עגל הזהב של השמאל הולך ומכזיב. נחמת אלו שטענו "אמרו לכם" הינה כמובן נחמה פורתא. חשוב מאוד ולמעלה מזה להכשיר את הלבבות למלחמה הבאה. מלחמה שאליה יש לצאת מצוידים סוף־סוף בלקחים אותם מזמן היה עלינו להפיק. לקחים אותם למדו בזמנו גם האמריקאים, בדרך הכואבת, במלחמת ויאטנם.
לקח ראשון: יש לקבוע מטרות אסטרטגיות למדינת ישראל בטרם תשלח את בניה לשפוך את דמם לשווא.
לקח שני: הצרפתים אולי חיילים גרועים היום, אבל האמרה "במלחמה כמו במלחמה", הייתה, נשארה ועודה אמרה נכונה.
אל לו לעם ישראל להסכים להטפות צדקניות בדבר אי הפעלת נשק עדיף במלחמה שכזו. אמנם האידיאל של "משחק הוגן" הנו נחמד, אבל את הבנים והילדים שלנו אין לשלוח למלחמת רובה מול רובה, לא כל עוד יש למדינת ישראל אפשרויות אחרות. האפשרויות הללו אולי אינן נעימות, אבל בשורה התחתונה יותר ילדים משלנו יתנו בסוף היום חיבוק לאימא.
זה שרבים "משלהם", יפגעו במלחמה בה מדינת ישראל תמצה את מרבית יכולותיה בצורה ברורה תקיפה ובלתי מתפשרת, אינו צריך להיות החשבון שלנו. לנו יש חשבון אחר. מה לעשות, לעיתים החיים קשים. צריך רק להשתדל שלצד השני הם יהיו קשים יותר.
יאסר ערפאת (צילום: באדיבות האנס אנדרסן)
עראפת כמו עראפת כמו עראפת
גם אם תסתיים הפסגה הנדונה הימים אילו באיזשהו הסדר שישאיר את תיאטרון האבסורד המתרחש בשנים האחרונות בישראל על כנו, כדאי תמיד לזכור: עראפת עוד יזכר שהוא עראפת - אותו עראפת שהוזמן על ידי מלך ירדן דאז לשהות בירדן, ותוך זמן קצר מאוד כמעט והביא לנפילת הממלכה הירדנית. רק טבח ירדני במחבלי עראפת - ספטמבר השחור 1970 - מנע את השתלטות האחרון על ירדן שהזמינה אותו בשם הסולידריות הערבית. (בתפקיד האידיוט, לא למרבה ההפתעה, שיחקה מי אם לא מדינת ישראל, שהצילה את גדודי המחבלים שנסו מירדן בידים מורמות אל גבול נהר הירדן. במקום מנת עופרת חמה, קידמו את פניהם מנות לוף צהליות...)
זהו אותו עראפת שהוזמן (ברוב כסילותם) על ידי הלבנונים למצוא מחסה לאחר שגורשו הוא ומחבליו מירדן. עראפת גמל להם לפי טבעו: בתוך 5 שנים הייתה לבנון מ"שוייץ של המזרח התיכון" למה שמוכר לנו כעת - מלחמת הכל בכל שהוצתה על ידי עראפת, שכמעט וכבש את לבנון כולה. צבא סוריה נכנס לצפון לבנון (על מנת להציל את הלבנונים הנוצרים־מרונים מידי מחבלי עראפת), ועראפת הקים לו מיני־מדינה שנודעה בכינוי "פתח־לנד". רק מלחמת שלום הגליל אילצה את עראפת לנדוד שנית, הפעם תוך פיקוח הדוק של שלטונות תוניסיה שלמדו את טבעו הארסי של אורחם כפוי הטובה.
כעת, למי שהחמיץ את שתי ההצגות הללו, ישנו הדרן. הדרן שהינו רק שאלה של זמן. ישראל 2001? 2002? או אולי ממש כבר מחר. בקרוב המציאות. הסרט אחר כך.
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש